הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קעו

[מוזיקה] נגיל ונשמח בשמחת התורה ונעסוק בדף האחרון במסכת בב בטרה דף קעו ראינו במשנה שמלווה שנתן הלוואה ובזמן הפירעון הוא מופיע בפני הלוה ומוציא עליו כתב ידו כאן כתוב שהוא חייב לו אותו לוה כתוב כאן שאתה חייב לי כסף הוא גוה מאותו לוה ולא רק מהמטלות שלו מהממונה גם מהנכסים שלו אבל זה בתנאי שהנכסים שלו הם בני חורין הם נמצאים כעת ברשותו לא כאלה נכסים שהוא מכר אם ה עדים היו חתומים על השטר אז ראינו במשנה שגם אם ה לווה כעת אין לו קרקעות אין לו מאיפה לשלם יכול המלווה לומר לו כשנתתי לך את ההלוואה היו לך קרקעות והם השתעבדו להלוואה הזאת היכן הקרקעות ואם הוא יאמר שהם נמכרו ילך המלווה אל אותם הלקוחות שקנו את הקרקעות ויגבה מהמהם הוא יאמר בפניהם הקרקעות שקניתם היו משועבדים לחוב אבל כאן כיוון שאין ad על השטר הקרקעות לא משועבדים לכן אם יש קרקעות אצל הלוה המלווה גובה מהמהם אבל הוא לא יכול לגבות מנכסים משועבדים מסתפקת הגמרא מה יקרה במקרה שקיימו את הכתיבה של אותו לובה בבית דין ובטוחים שזה הכתב שלו האם זה נקרא כמו שיש כאן חתימות של עדים ויוכלו לגבות מנכסים משועבדים של הלקו שקנו עלווה באמני רבא ברנתן מרבי יוחנן הוחזק כתב ידו בבית דין בית דין כתבו קיום שזה הכתב יד של אותו לובה מה הי זה נחשב כמו שיש כאן הידים ואפשר לגבות גם מנכסים משועבדים או כיוון שאין עדים אי אפשר לגבות מ משועבדים אמר לי זה לא קשור כאן אם אנחנו בטוחים שזה הכתב של הלוה או לא אף על פי שהוחזק כתב ידו בבית דין אינו גובה אלא מנכסים בני חורין הדבר הה יחיד שיכול לגרום שיגבו עם השטר מנכסים משועבדים זה רק על ידי עדים כשיש עדים הדבר מתפרסם יש לזה קול שהלווה הזה לקח הלוואה והנכסים שלו משועבדים וכשאדם בא לקנות הוא יוכל לבדוק ולדעת שהקרקע הזאת משועבדת אבל אם זה אם זה הלוואה כזאת בלי עדים אז קשה מאוד למצוא האם יש שיעבוד על הקרקע ולכן אי אפשר לגבות מנכסים משועבדים מנסה הגמרא קש מתיב רמי ברחמה ממשנה במסכת גיטין שם כתוב שיש שלושה שטרות של גיטין שהבעל מוסר לאישה ש מדרבנן הם פסולין ולכן אישה שקיבלה כזה גט אסור לה להתחתן עם בעל אחר היא צריכה לקבל גט כשר לכתחילה ואם בדיעבד היא ניסת על סמך אחד גטים הבאים שנפרט הולד כשר הוא לא נחשב ממזר זה לא נחשב אשת איש שהתחתנה עם מישהו אחר ונולד לבן שאז הוולד ממזר כאן כיוון שמעיקר דין תורה הגט הזה כשר אז הוולד כשר ואלו הן השלושה גטין אם הבעל כתב את הגט בכתב ידו ואין עליו חתימות של לידים ואף על פי שהתנה הראשון כאן במשנה סובר שצריכים חתימות של עדים אבל בדיעבד סובר כאן התנא במשנה ש עצם העדות שעדים מעידים שהם ראו איך הבעל מוסר את ה גט לידי האישה בדיעבד זה מועיל מקרה שני גט שני יש עליו חתימות של עדים ואין בו זמן מתי הגט הזה זה נכתב גט שלישי יש בו זמן מתי הגט נכתב ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלושה גיטין שמלכתחילה הם פסולין ואם נישאת בדיעבד אבל עד כשר רבי אלעזר אומר לפי דעתי אפילו מלכתחילה הגט הזה כשר כי ידי המסירה שמעידים שהבעל מסר את הגט ידי האישה הם אלה שנותנים את התוקף לגט ומה שצריכים חתימות על השטר זה רק איזה תקנה של חכמים ולכן מלכתחילה השטר הזה הוא כשר אף על פי שאין עליו אדים כלל ואף על פי שאינו כתב ידו אלא שנתנו עולה בפני אדים לכתחילה הוא כשר וכאן מוסיף רבי אלעזר וגובה מנכסים משועבדים זאת אומרת לפי דעת רבי אלעזר יש לנו שטר בלי חתימות של עדים לא דווקא גט יכול גם להיות שתר רחוב המלווה יכול לגבות מהנכסים המשועבדים שהיו ללווה בזמן ההלוואה אף על פי שהם נמכרו ללקוחות הוא יכול לגבות מיד הלקוחות אם כן רואים מכאן שבכתב ידו של הלוה כבר הנכסים שלו משת ד כל שכן במקרה שעליו דיבר רבי יוחנן שהוחזק כתב ידו בבית הדין שנתנו חתימה שזה הכתב שלו כל שכן שצריך להיות שיכלו לגבות מנכסים המשועבדים של הלוה תרצת הגמרא זה שונה שני התם שם זה שונה שאף על פי שאין עדים חתומים על השטר אבל יש כאן עדים שמעידים שלוה מסר את השטר לידי המלווה או בגט הבעל מסר את הגט לידי האישה וכיוון שיש כאן הדים השטר כבר מההתחלה נכתב על דעת שהעדים יהיו נוכחים ויראו איך מוסרים את השטר לובה למלווה משעת כתיבה הו דשא בד נפשי כיוון שזה נכתב על מנת למסור אותו בעדים זה כאילו נכתם כאילו חתמו חתימות של ידים בתוך השטר זה נעשה בצורה שיש קול יש פרסום כיוון שעדים מעורבים כאן בנושא הזה של השטר הספק שלנו הוא בכתב ידו שזה בסך הכל הודעה שהוא שהוא מודה זה הכתב שלי וזה לא בזמן הכתיבה נעשה על ידי פרסום במקרה כזה אומר רבי יוחנן כיוון ששטר השטר הזה לא נכתב על מנת למסור אותו בעדים לכן אין לזה כל כך פרסום והנכסים של הלוה לא משתעבדים אם כן יש הבדל גדול בין המקרה שעליו דיבר רבי יוחנן למקרה של המשנה מקרה שעליו דיבר רבי יוחנן סך הכל הדיינים חותמים שזה כתב ידו זה יכול להיות אפילו שזה נעשה אחר כך זה נעשה ממש אפילו בימים האחרונים לא היה כל בזמן הקנייה שהלקוחות קנו את הקרקעות שהנכסים האלה משועבדים ולעומת זאת כשכותבים שטר עם עידי מסירה זה נעשה בפרסום כבר מתחילת כתיבת השטר ולכן הדבר הזה מתפרסם יותר ולכן הנכסים יכולים להשתעבד במשנה למדנו שאם רב משעבד את עצמו לשלם את החוב שהמלווה אלוה על הלוה והלווה התחייב להחזיר אז אם הערב חותם על השטר יש הבדל היכן החתימה שלו אם הוא חתם לפני חתימות העדים אז כשבאים לגבות ממנו אפשר לגבות גם מהנכסים שהוא כבר מחר כ כם השתעבדו לחוב אבל אם החתימה שלו יוצא לאחר חיתום של האדים על השטרות וכולי אז גובים רק מנכסים שיש בפניו ולא מנכסים שהוא מכר לאחרים הם לא השתעבדו מביאה הגמרא יש תנאי נוסף צריך שייכתבו ופלוני רב עם ו' מוסיף על עניין ראשון אבל אם כותבים רק פלוני ערב אפילו שזה כתוב לפני החתימות לא גובים מנכסים משועבדים של אותו הרב הגמרא מביאה את זה בצורה שיש סתירה בדבריו של רב מצד אחד אמר רב הרב שה ערבות שלו כתובה קודם חיתום שהעדים חותמים על השטרות גובה מנכסים משועבדים כמו שראינו מפורש במשנה ואם זה לאחר תום השטרות גובה רק מנכסים בני חורין כמו שגם את זה ראינו במשנה פעמים אחרות זמנין אמר רב אפילו הרב ה יוצא קודם חיתום שטרות שזה ראינו במשנה שכיוון שכתוב שהוא רב עוד לפני החתימות של העדים אז גובים מנכסים אפילו משועבדים כאן אמר רב אינו גובה אלא מנכסים בני חורין ו זה נראה כמו שקשיי דרב אדרב כמו סטירה בדבריו אבל זה באמת לא לא קשה זה לא סותר כי רב בא להגיד כאן תנאי נוסף הא מה שהוא אומר שאפילו אם כתוב שהוא ערב לפני החתימות בכל זאת לא גובים מהנכסים שהיו לו שהשתבשו דכתב ב כתוב שם בלי ו מוסיף כתוב פלוני רב אבל מתי רב אמר שגובים מנכסים משועבדים שלו דכתב בו מוסיף ופלוני ערב ואם כן יש לנו בעצם תנאי נוסף כאן ורבי יוחנן במסקנת הדברים גם כן מסכים עם דברי רב רק בהתחלה זה היה נראה כמו שהוא חולק ש נראה שהוא אומר אחד זה ואחד זה אפילו אם הערב הערבות שלו כתובה לפני החתימות של האדים בכל זאת אינו גובה אלא מנכסים בני חורין ואף על פי דכתב ביופ לו נערב תכף הגמרא תתקן את זה שבאמת צריך לומר אף על גב דכתב בי פלוני ערב אם כתוב ופלוני ערב לפני החתימה אז הוא מסכים עם דברי רב שכן גובים גם נכסים משועבדים וכמו שמוכיח רבה שרבי יוחנן באמת סובר שכשיש וו זה מוסיף על עניין ראשון זאת אומרת זה כן עכשיו ש הוא משתעבד והנכסים שלו משתעבדים מתיב רבה כמו שהוא מוכיח הידים החתומים על שטר שבסוף השטר יש שאילת שלום בשטר הגט סוף הגט לפני החתימה של העדים כתוב שאילת שלום ל פלוני הגט פסול למה חוששים חיישינן שמה העדים על שאלת שלום חתמו ולא על מה שכתוב לפני כן בגט אולי הם חתמו רק על מה שכתוב בסוף ואמר רבי אבהו לדידי מפר שלי מניד רבי יוחנן להתבהר דבריו של רבי יוחנן שבסוף הגט כתוב שאלת שלום בלשון שאילו לשלום פלוני בלי ו אז כיוון שזה עניין חדש יכול להיות שהידים חתמו רק על זה כתוב כאן שילו בשלום פלוני על זה הם חותמים אבל אם כתוב עם ו תוספת ושלו לשלום פלוני חוץ מהגת גם תשאלו לשלום פלוני ועל זה חתומים העדים כשר כיוון שזה חלק מכל הגט והעדים מעדים גם על החלק גם על מה שכתוב קודם כי הכל כאן תוספת הו בעצם מוסיפה לכן מביאה הגמרא שבאמת רבי יוחנן מסכים עם דברי רב הח הנמי מה שגובים מנכסים בני חורין זה דכתב פלוני לא ופלוני פלוני ערב שואלת הגמרא יחי היינו דרב אם כן באמת נמצא שרבי יוחנן אומר כמו דעתו של רב אז למה כתוב שהוא חולק התשובה היא באמת נכון הוא לא חולק וצריך לתקן אימה ולומר וכן אמר רבי יוחנן כמו דבריו של רב שמה שכתוב במשנה שאם הערבות כתובה לפני החתימות הנכסים של הערב משתעבדים זה בתנאי שכתוב ו פלון יערב עם ו במשנה ראינו ויכוח בין רבי ישמעאל לבין בן ננס במקרה שה רבות של הערב כתובה אחרי החתימות של העדים האם זה אומר רק כמו שאמרנו עד עכשיו שגובים מנכסים של הערב שנמצאים אצלו ולא אלה שהוא מחר כי הנכסים שלו לא השתעבדו כיוון שהחתימו של העדים לא הולכים על החלק הזה של הערבות אלא רק על ה החלק של הלווה ורק הנכסים של הלווה משתעבדים או שלא גובים בכלל מהנכסים של הערב כיוון שבלי הערב המלווה כבר הסכים להלוואה הזאת והראיה שהוא נתן את ההלוואה וחתמו העדים ורק אחר כך הוא קיבל את הערבות אותו ערב לא על אמונתו הלוהו לא בגלל הנאמנות של הערב זה היה התנאי היחיד שהמלווה הסכים להלוות לאותו לובה רבי ישמעאל סובר ש השעבוד של הערב כן חל וגובים מהנכסים שלו אבל רק אלה שנמצאים ברשותו בזמן הגביעה לא אלה שהיו ברשותו בזמן קבלת הערבות הם לא השתעבדו ובאמת מעשה מספרת המשנה ובא לפני רבי ישמעאל כזה מקרה הוא פסק שיגבו מה נכסים של הערב וכולי אמר לו בן ננס לא אמורים לגבות בכלל מהנכסים של הערב כי המלווה לא נתן את ההלוואה בגלל הנאמנות של הערב והראיה שכותבים כאן שטר שלם חתימות של עדים בלי הערב ורק אחר כך הערב נכנס כאן לעניין ני שואל אותך אם אחד קופה את חברו לשלם לו איזה חוב והוא ממש באכזריות חונק אותו ובא מישהו ומרחם על הבן אדם הזה שבאים להרוג אותו בגלל איזה חוב והוא אומר אני משלם לך תעזוב אותו מה באמת הוא חייב לשלם אתה יכול לטבוע מהנכסים שלו אומר בן הנס לא אתה לא יכול למה כי ההלוואה שהמלווה נתן ללובה היה בלי הנאמנות שהוא שמח על הערב ואם כן אומר בן הנס אותו דבר בכל הרב כיוון שהוא חתום הוא כתוב אחרי ה ימות של העדים אם כן הנכסים שלו בכלל לא אי אפשר בכלל לגבות מהם הוא בכלל לא חייב לשלם את החוב הזה כל ההתחייבות של הרב זה רק אם זה כתוב לפני החתימות של העדים ושרביט שמע את דבריו של בן ננס הוא מאוד מאוד שיבח אותו ואמר הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע גדול מהם והם כמעיין הנובל והרוצה לעשוק בדיני מאמונות ישמש את בן הנס שיבח מאוד את בן הנס שסובר שערב אם הוא כתוב אחרי החתימות של העדים לא חייב לשלם אפילו לא מנכסים בני חורין אמר רבא ברבר חנה אמר בשם רבי יוחנן אף על פי שילס רבי ישמעאל את בן ננס בכל זאת הלכה כמו רבי ישמעאל שגובים מהנכסים של ה הראב אבל רק נכסים שנמצאים ברשות ו ולא נכסים שהיו אצלו בזמן התחייבות הערבות מסתפקת הגמרא היא באה אליהו רואים שבן נס בא לשכנע בא להוכיח את דבריו עם סיפור של אדם שחברו חייב לו כסף והוא חונק אותו שישלם לו ואיזה אחד אומר עזוב אותו אני אשלם לך מה הוא יהיה חייב לשלם בן הנס אומר לא הוא לא יהיה חייב לשלם מה דעתו של רבי ישמעאל האם בזה הוא מודה לבן אנס שבאמת הערב לא מתחייב בחנוך היא באה אלי הו בחנו מלי אמר רבי ישמעאל האם משום שהוא לא רוצה זה שחונקים אותו יצטער הוא מסכים להשתעבד בלב שלם או שהוא מתכוון לעשות מצווה רק להציל אותו שלא יהרגו אותו אבל הוא לא מתכוון לערבות מתרצת הגמרא הוא משתעבד בלב שלם והוא באמת מתחייב לשלם את החוב של אותו אחד תשמד אמר רבי יעקב אמר בשם רבי יוחנן חלוק היה רבי ישמעאל על בן ננס אף במקרה של אדם שחונקים אותו ו בא הרב ומתחייב אני אשלם את החוב שלו באמת הבן אדם מתחייב לשלם את החוב אבל רק מנכסים שיש ברשותו כמו מי ההלכה כמותו כמו רבי ישמעאל או אין הלכה כמותו אלא כמו בן הנס תשמע תחיית הרבין הוא בא מארץ ישראל הוא אמר בשם רבי יוחנן חלוק היה רבי ישמעאל אף בחנו שאדם מתחייב כי הוא רואה שחונקים את חברו בכל זות הבן אדם מתחייב בלב שלם וגובים ממנו והלכה כמותו אף בחנק ש גובים מאותו ערב את החוב אמר רבי יהודה אמר בשם שמואל בשביל שהערב באמת השתעבד כשהוא רואה בן אדם חנוק על ידי המלווה שטובע ממנו לשלם ואם לא הוא הורג אותו אז ה הרב הזה בא ואומר אני מוכן לשלם במקומו מתי הוא באמת משתעבד דווקא אם עשה קניין וקנו מידו עשה קניין שהוא באמת ישלם אז הוא באמת משתעבד מכלל דרב בעלמה סתם ערב שרוצה לקבל על עצמו לשלם את החוב של הלוה להשתעבד לחוב של הלוה לא בקניין לפי דעתו של שמואל לא צריך לעשות קניין הוא משתעבד גם בלי קניין דווקא כשמגיע פה מצב כזה שהבן אדם פתאום רואה שיש כאן אחד שמצטער רוצה להציל אותו דווקא במקרה כזה אומר שמואל שאם עשה קניין שהוא משתעבד והוא ערב רק אז הוא משתעבד ואם לא לא ופליג דרב נחמן דבריו של שמואל חלוקים על דברי רב נחמן דאמר רב נחמן שכל ערב כדי להשתעבד לחוב הוא צריך לעשות קניין הערב היחיד שלא צריך לעשות קניין זה ערב דבית דין שהם מאמינים בו בערבות שלו הו דלא בא קניין ה בעלמה בערב רגיל כמו שאמרנו דעתו של רב נחמן שכן צריך לעשות קניין ב קניין ובלי זה הוא לא משתעבד ומה ההלכה הלחתה רב בשעת מתן מאות אם נתנו את המאות של ההלוואה על סמך הערבות שלו לא באה קניין משעבד את עצמו גם בלי שהוא עושה קניין כי בלי שהוא הרב המלווה לא היה נותן את ההלוואה אבל אם המלווה כבר נתן את ההלוואה והוא בא לקבל ערבות לאחר מתן מהות כמו המקרה שסיפר א בן נס שבן אדם חונק את חברו ומישהו מרחם עליו ומקבל על עצמו ערבות אז כדי שהערבות תהיה עם שעבוד בקניין צריך לעשות קניין ולא מועיל שהוא חותם בתוך השטר מי שרוצה להשיר שורה וחצי כדי לעשות מעמד של סיום מסכת בוו בטרה אז הוא יכול להשאיר את השורה וחצי הבאים מביאה הגמרא פסק הלכה נוסף ערב דבית דין רב שבית דין מאמינים לו לערבות שלו לא בעי קניין הוא משתעבד לחוב גם בלי שהוא עושה קניין ד בהי הנעה ד מאמן לי בהנעה הזאת שהוא נאמן על בית הדין גמר ומשעבד לי ומשעבד את עצמו בלב שלם לשלם הדרן הלך פרק עשירי פרק ג פשוט וסליק על המסכת בב בטרה מזל טוב לכל המסיימים
לצפיה בתכנים נוספים: