הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף עה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף עה

סורכים דף ע אנחנו מתחילים עם השורה השלישית נזיר זה סוגיה שמופיעה והסוגיה בנזיר והיא גם קשורה לפסח אז היא מופיעה כאן נזיר שנתמע בטומ כזאת של ספק רשות היחיד שאנחנו לומדים מסותטה שספק טומו ברשות סיוכי טמא ואינו בפסח לא מדברים עכשיו בקשר להלכות פסח רבי יושיע רב אבא אמר הנזיר מגלח הוא יביא קורבנות כמו נזיר שבוודאי נטמע רבי יוחנן אמר לא זה לא טומאה ודאית אין הנזיר מגלח אנחנו רק מכריעים כחזקה שהוא טמא אבל לא אפשר להביא קורבנות על סמך זה דתנין אן תמן כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבים עליה על ביאת מקדש אם הוא יבוא במזיד יה חייב כרת אם הוא יבוא בשוגג הוא יביא קורבן עולה ויורד וכל טומאה מן המת שאנגלח עליה אין חייבים עליה על ביאת מקדש והיה ברור לגמרא שבוודאי מי שעבר בסוף כתוב ברשות היוכי למרות שהכנו שהוא טמא הוא לא יהיה חייב על ספק מקדש הוא לא נחשב לא נחשב ודאי טמא שחייב על ביס מקדוש שואלת הגמרא ה דינו ספק הרי במשנה בנזיר בפרק ח שמה מבואר מפורש שיש נזיר כזה שהוא ספק תמת שלכן הוא קודם כל צריכים להשלים צריך להשלים את 30 ימי הטהרה שלו כי אולי הוא לא נתמע ורק אחר כך הוא מגלח ואחרי זה עוד פעם הוא סופר עוד פעם עם מי טהרה אז מה המקרה של נזיר ספק רבי יושיה רבא אמר ראש הדפירקה מה שמוזכר שם בראש הפרק שני נזירים שהיו עומדים ואמר להם אחד ראיתי טומא מביניכם שם רבושי הרובא אומר זה נקרא ספק למה? כי זה לא דומדסוטו ברשו סיוכי שאתה בוודאי מטמא. כי פה אתה לא יכול לטמא את שתי אנשים, רק אחד מהם יצא טומאה ממנו. רבי יוחנן אמר, אין דאחה היינו כשהוא נטמע בספק רישו היוכי, זה נקרא ספק טומאה. עוד נפקמינה, יחיד שנטמע בספק רשות רשות היחיד, מה הדין שלו בפסח? רב שיהיה רבא אמר שכיוון שהוא נחשב כוודאי טמא, אז גמרנו ידחל לפסח שני. רבי יוחנן אמר הוא הרי לא נחשב כוודאי טמא הוא נחשב כספק אז הוא ספק טמא אבל אם הוא לא טמא הוא יהיה בכרת לכן משלחים אותו לדרך רחוקה כדי לצאת ידי כל הספקות ואת יעקי דאמר רבי יוחנן מה שאמר כאן רבי יוחנן זה יוצא כמו עוד דין שהוא אמר נטמע בטומאת בית פרס שזה טומא דרבנן מצד אחד רבנן לא רוצים לוותר על האיסור של הטומא דרבונות אבל מצד שני אי אפשר להעמיד אותו באיסור קורס אז לכן מה עושים משלחים אותו דרך רחוקם. ציבור שנטמע בספיקם. רוב הציבור בעם ישראל נטמע בטומת ספק. איזה ספק? ברשותיוחיד לגבי פסח שאנחנו יודעים שעם רוב הציבור טמאים עושים פסח בטומו. רבי יוחנן אמר יעשו בספיקן יעשו פסח אבל ברמה של ספק. למה? כי ממון נפשכים הם טהורים הם בוודאי עושים פסח. ואם הם טמאים אז רוב הציבור טמאים אפשר לעשות בטומו. אבל אי אפשר להטמות לעוד טומות. הם צריכים להיזהר. הם הם עושים את זה כמו אדם שהוא ספק טמא שהוא נזהר מאוד טומות. רב שי רבא אמר יעשו בטומ זה כאילו לשון טמיעה. מה ככה יצא לרבושי הרבא שהם יוכלו עוד להתאמות בעוד טומות? לא. אומרת הגמרא אף רבוש מודה שיעשו בספקם. לא אמר רבושיה להחשיב אותו כוודאי טמא אלא לחומרין אבל לא לבוא ולהקל להיטמא עוד פעם. רבי יוחנן בשם רבי בניה ישראל ארל מזין עליו אפשר היה לחשוב שאדם שהוא טמא מת והוא ארל לא תופסת בו הזיה של שלישי ושביעי ואם יזו עליו אחר כך הוא ימול הוא צריך שיזו עליו מחדש אז תדע לך שזה לא ככה שכן מצאנו שקיבלו אבותינו במדבר הזיה הרלים אבותינו שנכנסו לארץ ישראל נכנסו לארץ ארץ ישראל בעשירי בניסן בי' בניסן באותו היום הם לא מלו הם היו תשושים מהדרך רק למחרת הם מלו את עצמם ואחר כך ביד הם עשו פסח אז בוא נבדוק הרי במדבר הם היו טמעים איתים אז מתי יזו עליהם בערב פסח יזו עליהם זה היה היום השביעי ומתי היה היום השלישי בי בניסן הרי בי בן ניסן זה היה לפני שהם מלו לכאורה נוכיח מכאן שישראל הרל מזין עליו שכן מצאנו שקיבלו אבותינו במדבר אז היה הרלים אמר רב חיסדה כל הראיה הזאת היא נכונה כמנדה אמר ב-1 מלו אבל ברם כמנדה אמר שבאותו היום שהם עברו את הירדן באותו היום בעשירים מלו אז לא קיבלו עזרלים יכול להיות שהם קיבלו הזה רק אחרי המילה אמר רבי יבון עדיין זה ראיה למה כי מכל מקום לא מנו להזייה הרלים נכון שביום השלישי כשהיזו עליהם הם כבר היו מולים אבל שהתחילו לספור את השבעה ימים ביום הראשון והשני הם בוודאי היו הרלים אז שמנו להזיה מנו כארלים מכאן מוכח ש ישראל מזין עליו רבי אלעוזר בשם רבי חנינא מעשה בכהן הרל שהיא זה והוכשרו הזה ותיותיו זאת אומרת שכמו שזה אפשר להזות על ארל כך גם ארל בעצמו יכול להזות ותני כן רבי ליעזר בן יעקב אומרט יותותות היו שומרי ציר ירין בירושלים שמורי שערים כאלה חיילים לפי הרב פני משה מדובר שהם היו ישראלים הרלים וכבר התחילו לתאר אותם קודם ורק באותו היום של ערב פסח מלו אותם וטבלו ואכלו פסחיהם לערב כמו שאמרנו שהרי אלמזים עליו הרב מפרש שמדברים שבכלל היו נוכרים וזה לא ממש קשור לסוגיה הקודמת הדרן הלך פרק האישה פרק תשי מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את את השני שגו נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני בגמרא אמרו לך שכאילו חסר פה עוד משפט כאילו כתוב וגם מי שהיה מיזית בראשון יעשה את השני אם כן למה נאמר טמא בדרך רחוקה שאלו פטורים מן הכרת אבל מישהו מזיד שלא עשה לא בראשון ולא בשני חייבים ביקרת טמא לנפש אין לי דורשת הגמרא טמא לנפש אין לי אלא טמא לנפש הנוסים השוגגים מן העתמוד לומר איש הכפילות היא מיותרת זה בא לרבות עד כדום כרבי עקיבא שהוא דורש את הכפילות אבל כרבי ישמעאל שהוא אומר דברי תורה כלשום בני אדם אז אתה לא יכול לדרוש את האיש איש אז מאיפה תדרוש תע לרבי ישמעאל לא טמאי נפש כרי דרך רחוקה הוא טמא בעצם והוא פשוט רחוק טכנית ולא דרך רחוקה כרי תמי נפש הצד השווה שבהן שלא עשה את הראשון יעשה את השני אףני הרבי הנוסין או שוגגין שלא עשו את הראשון יעשו את השני מזידן שגם הוא יעשה את השני שני אמר רבי זיהורה והאיש אשר הוא טהור כתוב ובדרך לא היה כל אדם טהור שלו עשה לרבות את המיזין הננתנינן במשנה שלמנו שגג אוונה תני רב חי שגו נאנס או הזית עושה את השני אמר רבי יוס זה מוכח גם מהמשנה שלנו מתנית אמרה כן שאילו מה המשנה אמרה בסוף שאלו פטורים מן העיקרת ואלו חייבים בעיקרת על מי דיבר מה אית לך חייב בעיקרת? לא המזיד אז אם כן רואים שגם המזיד עושה את הפסח השני טמא לנפש אין לי טמא לנפש היינו טומתמת תמ זיבה ותמ צרת מנן תמוד לומר טמאמת מת ריבה מה תמוד לומר טמא נפש אם ככה זה בא להגיד ככה אדם יחיד שהוא טמאי נפש הוא לא עושה את הפסח אבל ציבור שהם טמאי נפש הם כן יעשו את הפסח בטומאה מה שאם כן ציבור שהם טמאי טומת זיבה הם לא יעשו את הפסח זאת אומרת נקרא אלא איש טמא נפש נדחין לפסח שני ואין ציבור טמאי נפש נדחן לפסח שני אבל טמאי זיבה ותמי צרת ניתחים לפסח שני הכוונה אפילו שכל הציבור טמאים בטמאי זיבה או צרת טומאת עבודה זרה עשו אותה כתמי זיבה ותמי צרת שהם כולם נתחילים לפסח שני עד כאן דף ‏He
לצפיה בתכנים נוספים: