הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף עד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף עד

סורכים דף עד אנחנו מתחילים בעמוד הקודם בהלכה ח אומרת המשנה אונן הכוונה אדם שמת לא מת טובל ואוכל פסחו לערב למרות שגם בלילה הוא עונן כיוון שענינות מן התורה זה רק באותו היום בלילה זה ענינות דרבנן אז רבנן לא העמידו דבריהם במקום תורה והתירו לו לו במקום כרת והתירו לו שישחטו עליו את הפסח ביום ויוכל כבר לאכול בלילה אבל לא בקודשים שער הקודשים לא התירו השומע על מתו שהוא כבר מת מזמן הוא מי שנתלקטו לו עצמות הכוונה שהעצמות של המת שקרוב שלו התלקטו באותו יום טובל ואוכל גם בקודשים לא רק בפסח גר שנתגייר הרבי פסחים בית שמי אומרים טובל ואוכל את פסחו כל הערב מיד יכול לאכול פסח ובית הלל אומרים הפורש מן העולה כפורש מן הקבר והגמרא בבלי מסבירה שזה גזירה שמהשנה הוא הגע באמת לפני הגרות שלו ואז הוא יתגייר ויאכל באותו יום פסח שנה הבאה מה הוא יגיד הוא יזכר שנה שעברה למרות שנגעתי באמת בבוקר בערב אכלתי פסח והוא לא יודע לתרץ לעצמו ששנה שעברה הוא לא נטמע כי הוא נגע במת כשהוא עוד היה גוי גוי לכן כדי שלא יהיה תקלות גזרו ואמרו שהוא כפורש מן הקבר שהוא צריך שבעה ימים והזהה השלישי ושביעי אומר רבי יוסי ברבי בון מתניתא בשנעשה עונן משעה ראשונה בין שחיטה לזריקה שאתה יודע האם אני אשחוט עליו או האם אזרוק עליו את הדם אם הוא לא יוכל לאכול הערב אז אי אפשר יהיה לשחוט עליו אז הוא יהיה בקורס זאת אומרת אתה תבטל אותו ממצוות עשה שיש בכרת לכן אומרים תשחוט עליו הוא יוכל לאכול אבל אם נעשה עונן לאחר אחר כפרה אחרי שכבר שחטו וזרקו עליו את הפסח, זרקו את הדם, אני אומר כבר הוא רצה, הוא כבר פטור מלשות פסח שני, הוא יצא ידי חובת פסח, אז למה נתיר לו לאכול בערב? במקום הזה כן העמידו דבריהם כי כרת בין כך אין לו. ותני כן, איזו היאנה משעת מיטה ועד שעת קבורה. דברי רבי רבי אומר עד זמן הקבורה. חכמים אומרים כל היום כולו. אומרת הגמרא שכחת קלת וחמרת על ידי רבי לפעמים רבי עצמו יוצא לכולה לפעמים לחומרה וגם כלת וחמרת על דרבונו מה הדוגמאות כל על די רבי מת ונקבר בשעתו מיע תוך שעה על דת דרבי יונו אסור אלה אותה שעה בלבד אבל אחרי זה הוא כבר מותר מן התורה על דת דרבנון דרבנן אסור כל היום כולו אז במקרה הזה יצא רבי לכולה ורבנן לחומרה דוגמה של קלט על דרבנים מת ונגבר לאחר שלושה ימים על דעת יד רבנן אסור כל היום הכוונה רק אותו היום אבל אחר כך הוא כבר מותר הם מקילים על דת דרבי אסור עד שלושה ימים עד הקבורה בפועל ככה הגמרא מבינה בהתחלה את רבבו בשם רבי יוחנן ענוב חונה טרון אמרין שלא שרבי רק בא להקל מודה רבי לחכמים שאינו אסור אלא אותו היום בלבד אבל אם לא יקברו אותו באותו היום רבי מסכים שהוא לא עונן למחרת ותני כן איך נוכיח את זה? כתוב רבי אומר תדע לך שאין אני הלילה תורה שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פיסחו לערב מה שמה בדברי רבי האלה שרק לערב הוא אוכל את פסחו אבל ביום הוא לא יאכל לאכול את פסחו ככה הרבי אומר לערב הוא אוכל למה לא הרי אם כבר קברו אותו בצהריים אז גם ביום הוא יכול לאכול קודשים מן התורה אלא מה תגיד שכאן מדברים באמת כזה שעוד לא נקבע והרינות יום עשו אותה תורה אבל אחר כך הוא כבר לא עונן אתה רואה שרבי מודה לרבנן שרק אותו היום הוא נחשב עונן רבי יוסי ברבי בון בשם הרב חיזדה אומר אין לך שום ראיה תיפטר תעמיד את המשנה בשנגבר עם דמדומי החמה וזה הכוונה שאמרנו שכבר בערב הוא יכול לאכול אבל ביום עדיין עוד לא נקבר ולשמע מינה כלום רבו בשם רב לוזור אין ענינות לא שייך הביטוי עניינות אלא למת דכתיב זה פסוק בישעיהו וענו לשון אונן ואבלו פתחיה הייתי רבחייה בר אדם והכתיב גם פסוק בשעיהו וענו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאור חקה ופורסי מכמורת על פני מים לללו אתה רואה שיש צער גם על זה שאין להם את הפרנסה אמר רב חיננה כן אם מתניתק וככה התכוונו ללמוד. אין ענינה טמאה. זאת אומרת, אין ענינות כזאת שהיא לא מאפשרת לעשות קודשים אלא למת בלבד. אבל היה אפשר לחשוב שגם אדם שטבע ספינתו בים, אז הוא בכזה צער ובכזה בלבול, אולי גם כן הוא נחשב שהוא לא יכול לעשות קודשים. לא. קומש מנון שזה נאמר רק לגבי מת בלבד. תני כתוב בברייתא יום שמיעה שהוא שמע שמת לומת יש איזה דין כמו יום קבורה לקרע שצריכים לעשות קריאה על המת ולהיבול ולספירת שבעה ולספירת 30 ככה הסברה של הברייתה הזאת ולאכול בקודשים לגבי אכילת קודשים אז אני אומר הרי אין כלליק הצמות היום השמיעה זה כמו יום של ליקוט הצמות ומה כתוב בהמשך זה וזה טובלים פסחיהם לערב. זה אנחנו שואלים רק פסחיהם מה? ולאכול ולקוטי עצמות טובל ואוכל בקודשים. לא רק בפסח גם קודשים רגילים מותר לו כי בערב כבר אין לו שום עניינות ושום טומאה. רבי יוסי ברביון בשם רב חיסדה תיפתר שנגבר משכשך. זאת אומרת הוא נגבר פה אחרי שקיעה וכמו רבי שאמר שרק עד הקבורה זה איסור עניינות מן התורה וזה וזה מי זה זה וזה הגמרא מבינה עכשיו כוונה יום הקבורה ויום הליקות טובלים ואוכלים את פסחיהם לערב אז הגמרא מאוד טמאה אז מה אתה אומר כאן וקבורה אוכלת בקודשים זאת אומרת מי שנק קבע רק משחשכה אז הוא יכול לאכול קודשים יכול לאכול פסח לא התירו רק את הערב אבל את אותו יום בעצמו אמר רבי יוסי ברבי בון תרתהון בשמיעה זאת אומרת מה שאמרנו כאן זה וזה זה לא הכוונה יום קבורה ויום ליקות אלא הכוונה יום שמועה ויום ליקות שמ שמת לומד מאתמול טובל ואוכל בקולשים שמע שנתלקטו לו עצמות פה לא מתאים לכתוב מאתמול הכוונה יום ליקוט לא דווקא שמע יום שנתלקטו בעצמות טובל ואוכל בקודשים כפי שאנחנו נראה בהמשך ששמועה ליקוט עצמות זה רק באותו יום אבל יום למחת כבר אין בזה עניינות תני המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוט עצמות אין כאן ענינות אומר הבחה הדהדת אמר בארון של אבן אומר הרב קורבן העדה שארון של אבן זה כמו קרקע זה לא זה כאילו עוד לא יצא מן הקרקע אבל בארון של עץ יש בו משום ליקוט עצמות או בגלל שהוא לא כקרקע או בגלל שהוא יכול לרכב אז זה כבר נקרא ליקוט עצמות אמר רבי יוסף אפילו בארון של עץ אין בו משום ליקוט עצמות רבי יוסף חולק על רב אחי זהו ליקוט עצמות אובירן המעבירן בהפי כריסין ממקום למקום הפיקס סין זה איזה מין מטפחת היינו בתוך בד רב חגאי בשם רבי זורל ליקוט הצמות כשמואן ותני כן שמע שלקוט הצמות מלקט עצם עצם אבל רק מי שיתקל הבשר כי לפני שיתקל הבשר זה ביזיון למת תני אין שמואה לליקוד הצמות אמר רבחגאב הוא ששמע למחר אבל אם שמע בו ביום יש שמיעה לליקוט עצמות יש לו עניינות באותו יום שואלת מה הרב ויש שיעור לליקוד הצמות תנא ניקומי ניקומחי זה שם החכם תנא ניקומי קומי רהבי זהורה אין שיעור לליקוט הצמות אומרת הגמרא בסיכום המחלוקת כאן ראינו שרב אחה אומר שבארון של יש ליקוט עצמות רבי יוסא אמר שאין תדע לך מה פסק רבי מנה כי הדר רבי מנה הורה לרבי הלל דכיפרא הוא אמר לו לפסוק כמו שניהם לחומרה. רבי הלל הזה היה כהן. אז הוא אומר לו הוא כנראה היה שמה הוא הביא הצמות בארון של עץ. אז הוא אמר לו לקרוע ולהתאבל כרבחה שזה נקרא ליקוט הצמות. אבל ושלא להתאמות לקרובים שלו אם הוא כהן. כנראה רבי אלעזר היה כהן כמו רבי יוסי שזה לא נקרא ליקוט עצמות. אז הוא פסק כמו שניהם לחומרה. תעני ליקוט עצמות אין אומרים עליהם כינים ונהי ואין אומרים עליהם לא ברכת אבלים ולא תרנחומי אלו הן ברכת אבלים מה שהם אומרים בבית הכנסת אז הרב מביא שכתוב שאומרים את זה ברחבה כנראה הכוונה ברחבת בית הכנסת אלו הן תנחומי אבלי מה שהם אומרים בשורה תענית אבל אומרים עליהם דברים מה הכוונה מהו דברים הבנן דכיסרן אמרין קילוסין אז פירוש אחד קילוסין הכוונה שבח של המת אבל הרב מביא בשם הטור שקילוסין הכוונה קילוסין לקדוש קדוש ברוך הוא שהוא ממיט ומחייה. מה התעמון דבית שמאי? שאמרו שזה שמתגייר אין לו טומא הוא טובל ואוכל בו קודשים לערב. שכתוב בפסוק אתם ושביכם. מה אתם לא נתמתם עד שנכנסתם לברית? אף שביכם לא נטמעו עד שנכנסו לברית. מה הייתמון דבית הלל? הם דורשים אתם ושביכם. מה אתם תאונים הזיה בשלישי ובשביעי? אף שביכם שהם באים ומתגיירים טונים הזיה בשלישי ובשביעי. אבל אומרת זה הגמרא זה לא דרשה גמורה ואינו מחובר זה רק הסמחתא מי אמר דאמר רב חיא בר יוסף גידול בר בנימין בשם רב הם אמרו שמודה בית הלל שאם עבר וזרק את אדם שהוא רצה זאת אומרת שהדין של בסיל זה רק גזרה כפי שהסברנו במשנה עד שנה הבאה שהוא יתבל ויגיד יום שנה שעברה נגעתי במת ועשיתי את הפסח והוא לא יודע ששנה שעברה זה בגלל שהוא נגע במתותו גוי ולכן הוא לא נטמע אבל עכשיו שהוא ישראל הוא צריך לשמ שמור על טהרה. עד כאן דף עד.
לצפיה בתכנים נוספים: