הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף ס

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף ס

[מוזיקה] סוחים דף ס הלכה ז אומרת המשנה פסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא זאת אומרת שהדם הזה טמא הציץ מרצה לטמא טומאת הגוף מי לטמא טומאת הגוף או הכהן שעבד או הבעלים אין הציץ מרצת מפני שאמרו נזיר ועושה פסח. הציץ מרצה על טומאת הדם ואין הציץ מרצה על טומת הגוף. ככה המשנה גם משווה בין נזיר לפסח. נטמ טומאת התהום. טומאת התהום הכוונה טומאת מת כזאת שאף אחד בעולם לא יודע ממנה. אחר כך התברר לו שהוא היה טמא בטומ הזאת. הציץ מרצה. אומרת הגמרא, מתניתא בשנתמע, הכוונה כשאדם נטמע מי שירד לאבוירו של כלי. אחרי שהוא נכנס לאוויר הכלי, ואז אני אומר, נתקבל כאן אדם. אבל אם נתמט שהוא מלמעלה לפני שהוא נכנס לאוויר הכלי, נעשה כמקבל מים, אז לא הייתה בכלל קבלה. לכן הציץ לא ירצה. מנין לספק קבר התהום. מה שכתוב ספק, זה לא הכוונה הספק. בסופו של דבר ידוע בוודאי שהוא נטמע בקבר התהום אלא הספק הכוונה שהייתה לו מציאות של ספק קבר התהום רבי יעקב ברח בשם רבנן שכתוב לנו בקורבן פסח או בדרך רחוקה לכם אז אנחנו דורשים מה לכם בגוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר הטאום שאינו בגלוי עד כדור נושא פסח נזיר מניען שגם אצלו אם זה היה וקבר התהו מציץ מרצה רבי יוחנן בשם רבי שכתוב אצל הנזיר וכי ימות מת עליו מה עליו שהוא בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגוי שואלת עכשיו הגמרא הציבור שנטמע בספקתהום מהו שירצה עליו את הציץ ציבור שלם מתברר לנו אחר כך שהוא היה טמא בטומת קבר התהום לכאורה קל וחומר מה עם היחיד שהורע את כוחו בטומאה ידועה שהוא לא דוכה את הפסח זאת אומרת הוא נדחה לפסח שני היפית כוכו בספי קבר התהום שהציץ מרצה ציבור שהפיט כוחו בטומ ידועה שאם כל הציבור טמא טומת ידועה אתה אומר הם עושים פסח בטומאה אינו דין שהפית כוחו בספי קבר התהום אונה הגמרא הגמרא דוכה את הקל וחומר הזה למרות שהקל וחומר טוב אבל היות ויוצא שקל שאת מקל ביחיד יוצא שאת מחמיר בציבור לכן לא מתאים לעשות כזה קל וחומר מה מה הנקודה מה הרעיון קל שאת מקל ביחיד מה אתה מקל שאם נתוודה לו לאחר זריקה אז אתה אומר באמת יעשה כמי שנטמע לאחר הזריקה וממילא אני אומר כאילו נזרק עליו אדם כשהוא עוד היה טהור בשביל שלא ידחל לפסח שני אתה פותר אותו מלעשות פסח שני אתה אומר לו הפסח הראשון שלך כבר כשר זה כולה אבל אם תגיד את אותו הדבר בציבור אתה מחמיר עליו חומרה למה כי ציבור ש יודע שהוא טמא טומת מת אז נדחת הטומא אנחנו הולכים שוחטים את הפסח וגם אוכלים אותו בטומאה ככה אמרנו למעלה כי עיקר הפסח בא לאכילה ופה מה תגיד את מחמיר עליו בציבור שאם נתוודה לו לאחר זריקה אז מה אם באמת תגיד יעשה כמי שנטמע לאחר זריקה ציבור שנטמע אחרי השחיטה ובוודאי אם הוא נטמע רק אחרי הזריקה אז הוא לא יכול לאכול את הבשר כל מה שאפשר לאכול בשר של פסח הבא בטומא בטומא אם הוא מראש בא בטומ אז מה תגיד פה בשביל שלא יאכל הבשר למצוא שאותו רעיון שאתה אומר ביחיד ככולה אם אתה תאמר אותו בציבור זה יצא כחומרה לכן אתה לא יכול ללמוד את הקל וחומר הזה וגם בנזיר נגיד את זה קל שאת מקל בנזיר טהור מה אתה מקל אז בוא נגיד ככה מה אתה מקל שאם נתוודה לו לאחר זריקה יעשה כמי שנטמע לאחר זריקה שלא יביא קורבן טומא אלא הוא מחשיבים אותו כאחד שנטמע אחרי שהוא השלים את וגמר את נזיר אותו אז כאן זה יוצא כולם אבל בנזיר טמא זה יצא חומרה אז בוא נגדיר מה הכוונה בנזיר טמא נזיר טמא שנטמע תוך כדי הנזירות שלו הוא צריך קודם כל לספור שבעה ימים לטהרתו וביום השביני ביום השמיני הוא מביא קורבנות מה קורה אם תוך כדי הימים שהוא שומר לטהרתו בוא נגיד ביום השביעי הוא נתמע עוד פעם אז הוא עוד פעם יספור שבעה ימים ובסופם ביום השמיני הוא יביא קורבנות ואם הוא נטמע ביום השביעי בא עוד פעם אז לא אכפת לנו כמה פעמים הוא יטמא בסופו של דבר הוא יביא סט אחד של קורבנות ובעצם הוא ישלים את הטומ והוא יחזור לספור ימי נזירות של טהרה אבל מה קרה אם הנזיר הטמא נטמא ספר שבעה ימים לטהרתו כבר הביא ביום השמיני את הקורבן חטוס שלו ונזרק אדם ואחרי זה הוא נטמע. כאן הוא הצטרך להביא לספור עוד פעם שבע ימים ואז ביום השמיני הוא צריך להביא להשלים את השתי קורבנות של הנזירות טומאה הקודמת שהוא עוד לא הביא. זאת אומרת הוא חייב סט של קורבנות על כל טומא וטומ למה? כי כיוון שהוא כבר נטהר, מה גמר הטהרה שלו שזרקו עליו מדם אחטוס, כשהוא יטמא עכשיו זה כבר דבר חדש. אבל אם הוא נטמע לפני שזרקו עליו, לפני שזרקו את קורבן, את הדם של הקורבן חטס שלו, אז זה נחשב טומאה אחת ארוכה והוא מביא בסוף סט אחד של קורבנות. אז אם כן, אומרת הגמרא ככה, את מחמיר ונזיר טמא. למה? שאם נתוודה לו לאחר זריקה מה תחשיב אותו יעשה כמי שנטמע וחזר ונתמע כאילו שהוא נטמע רק עכשיו שאז מה שתגיד שהוא מביא קורבן טומא לכל אחד ואחד מהטומות שלו כדניה לטמע וחזר ולטמע כמובן אז מביא קורבן טומא על כל אחד ואחד כמובן מדובר שהוא נטמח הרי שהוא כבר הביא וזרקו את הדם של הקורבן חטס שלו אז זה יצא כאן חומרה טוב שואלת עכשיו הגמרא עובד של פסח אם הכהן הוא היה טמא, מה הוא שירצא עליו את הציץ? לכאורה קל וחומר. ומה עם הבעלים שהור כון בזקן ובחולה? אם הבעלים זקן או חולה, אי אפשר לשחוט עליו את הפסח. הפסח יהיה פסול. היפית הכוכן בספי קבר התהום שאם הבעלים היו טמאים בטומאת קבר התהום הציץ מרצע עליו עובד היינו הכהן שהפיטא כוחו בזקן ובחולה כהן שהוא זקן חולה יכול לעבוד במקדש זה לא פוסל אינו דין שתי כוחו בספי קבר התהום עוד זו דכה הגמרא ואומרת לא אם אמרת בבעלים שהפית כוכן בשאר הטומות שבשנה אדם שהוא טמא יכול לשלוח כל השנה קורבנות כמובן לא הוא בעצמו יבוא אלא ישלח אותם על ידי שליח ויקריבו עליו את הקורבנות תאמר בעובד עינו בכהן שהורת כוחו בשאר כל הטומות שבשנה שהוא אף פעם לא יכול לעבוד בטומ הועיל והורה את הכוחו בשער כל הטומות של כל השנה אז אולי גם כן תורה כוחו בטמי מת בפסח מה כדול מה אנחנו נכריע רב נחמן בשם רבי מנא הוא מביא את הפסוק שדרשנו למעלה לגבי קורבן פסח מה אמרנו לכם דרשנו מה לכם בגוי אף כל טומא בגלוי אבל טומאת התהום לא פוסלת אז לכם בין לו בין לעובד שלו גם לכהן עד כדו נושא פסח נזיר מנען מה תגיד בנזיר רבי יוסף בשם רב חיזה הבין סברין מימר עליו איך דרשנו בפסוק של הנזיר ימות מת עליו אז שמה בוא נבוא ונדייק עליו לא על העובד שלו דווקא על הבעלים לא על הכהן אבל זה לא נכון נכון למה מנמדתני היא נזיר היא עושה פסח מהמשנה שלנו שהיא מביאה פתאום גם את הנזיר זאת אומרת היא באה ללמד אמרו נזיר ועושה פסח משווים לגמרי ביניהם אדם אמרה מה דנפל לדין איזה דין שיש לנו בקורבן פסח גם נפל לדין ממילא גם הכהן שיעשה את הקורבן של הנזיר בטומאת התהום גם עליו מרצה הציץ עד כאן דף Х
לצפיה בתכנים נוספים: