הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף מה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף מה

[מוזיקה] סורים דף מ אחרי שראינו בעמוד הקודם שבני בתירא נטעלמה מהם ההלכה מה הדין פסח זאת אומרת יום יד שמקריבים בו את קורבן הפסח שכל להיות בשבת האם זה דוכה את השבת או לא אז הלל אמר להם מה אתם רוצים יש בכל שנה 100 או יש כאלה אומרים שהוא אמר להם 200 או 300 היינו היינו התמידים של שבת והמוספים של שבת והמוספים שכל החגים שדוחים שבת אמרו לו כבר אמרנו שיש ממחת תוחלת אומרים לו את זה בדרך בדיחותה מי אמר ללמוד את פסח מכל הקורבנות האלו התחיל דורש להם מהקש ומקל וחומר ומגזירה שווה מהקש הועיל ותמיד קורבן ציבור ופסח קורבן ציבור מה תמיד קורבן ציבור דוכה שבת אף פסח קורבן ציבור דוכה שבת אז זה קש כאן הכוונה לבמה מצינו מכל וחומר מים תמיד שאין חייבים על היא עשייתו כן על עשיתי הכוונה זה שהוא לא עושים אותו כרת דוכה את השבת פסח שהוא חמור שחייבים על עשייתו כרת זאת אומרת אם לא עושים אותו אז אינו דין שיתחה את השבת אז זה הכל וחומר מגזירה שבתה נאמר בתמיד במועדו ונאמר בפסח במועדו מה תמיד שנאמר בו במועדו אז הכוונה דרשנו שכונה שהוא דוכה את השבת. אף פסח שנאמר בו במועדות דוכה את השבת. אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי. למה? הקש שאמרת יש לו תשובה אפשר לדחות אותו. מה תגיד במציאור? לא. אם אמרת בתמיד שכן יש לו קצבה, תאמר בפסח שאין לו קצבה. אין אין מספר קבוע של קורבן פסח, אלא זה תלוי לפי כמות היהודים שיש. אבל תמיד זה כל יום ויום באופן קבוע שני כבסים זה דבר שיש לו קצווה לכן הוא דוחה את השבת קל וחומר שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שהוא קודשי קודשים הוא עולה לכן הוא דוכה את השבת אתמר בפסח שהוא קודשים קלים גזירה שווה שאמרת גם את זה אנחנו לא מתייחסים לזה שאין אדם דן גזירה שווה מעצמו אדם לא יכול ללמוד לבד גזירה שווה רבי יוסי ברבי בון אמר בשם רבה בברבל, אם בא אדם לדין גזירה שווה מעצמו, הוא יכול להגיע למצב שהוא עושה את השרץ מטמא באוהל ואת המת מטמא בקלשה, דוזר, דודרה שהוא יבוא לדרוש בגד אור, בגד אור לגזירה שווה. אז ודאי שאנחנו לא דורשים גזירה שווה אם הוא לא קיבל מרבו. את שלושת השטורות הבאות הרב מוחק אותם מכאן ושם אותם בסוף הדף בסוף הסוגיה אנחנו נקרא את זה שם רבי יוסי ברבי בון משם רבי בבר ממל אדם דן גזירה שווה לקיים תלמודו אם הוא קיבל הלכה מרבו אז יכול לו עדן גזירה שווה לקיים את זה אבל ואין אדם דן גזירה שווה לבטל תלמודו הלכה שהוא לא קיבל הוא קיבל משהו אחר לבוא ולבטל את זה זה הוא לא דן רבי יוסי ברבי בון בשם רבי בברמל אדם דן כל וחומר לעצמו ואין אדם דן גזרה שווה לעצמו לפי כך משיבין מכל וחומר אם אדם יביא לנו קל וחומר אנו יכולים לפרוח על זה כי אולי הוא דן לו אתה מעצמו ואין משיבים מגזירה שווה כי כיוון שהוא קיבל את זה מרבו אז לא מקשים על זה אף על פי שהיה יושב ודורש להם כל היום לא קיבלו ממנו עד שאמר אמר להם אז הלל אומר להם יבוא עליי כך שמעתי משמעיה ואביון זה לא גזרה שווה שאני אומר אותה מעצמי כיוון ששמו ממנו כן עמדו מינו אותו נשיא עליהם כיוון שמנו אותו נשיא עליהם התחיל מקנטרן בדברים ואומר מי גרם לכם לצרוך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעיה ואבטליון של יושבים אצלכם כיוון שכנטרה מדברים נטעלמה הלכה ממנו אמרו לו מה לעשות לעם ולא הביאו סכינים? אוקיי, אמרנו שהפסח דורה את השבת, אבל אין להם סכינים. אמר להם הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הניחו לישראל עם אינם נביאים, בני נביאים הם. מיד כל מי שהיה פסחות להם היה תוכבה בגיזתו. גדי היה קושרה בן קרניו. נמצאו פסחיהם מביאים סכיניהם ממהן. הפסח עצמו מביא את הסכין. כיוון שראה את המעשה נזכר את ההלכה, אמר, כך שמעתי משמליה ואבטליון. אז הזכמנו להלכה הזאת רק בגלל שהוא נזכר שכך הוא שמע רבי זעיר בשם רב לוזור כל תורה שאין לה בתו אז אינה תורה למרות שאתה רואה שהם עושים מעשה אתה לא אומר שזה תורה רק אם אתה נזכר רק אם הלל נזכר שכך הוא שמע מרבותיו תמן תנינה לגבי הפרה האדומה רחב עליה נישן עליה נטלה בזנבה עבר בית הנהר קיפל עליה את המוסרה נתן תליתו עליה פסולה כי בעצם הוא נתן עליה עול הוא עבד בה השתמש בה אבל כשרה במוסרה עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק קשר אותה בשבילה או עשה לה איזה סנדל כדי לשמור עליה פרס תליתו עליה מפני הזהובים זאת אומרת שהוא עושה את זה לצורקה היא כשרה אומרת הגמרא זה הכלל כל שהוא לצורכה כשרה לצורך אחר פסולה באה הגמרא ומשווה היא אומרת הדה היא אלפה מן ההיא וההיא אלפה מן הדה הדין הזה של פרה הדה יא אלפה מן ההי שאם טלה להסכין לשוחתה כיוון שזה לצורך הפרה האדומה היא כשרה והיא אלפינדה שכל עבודה שהיא לשם קודשים אינה עבודה זאת אומרת היא לצורך זה נחשב שזה לצורך הבהמה כל עבודה שהיא לצורך הבהמה אפשר לעשות אותה בקודש שואלת הגמרא ויתיר להם על ידי חולה חולה זה שלוקחים קבוצת אנשים ומעמידים אותם במעגל ואז זה שהם עומדים זה נחשב מחיצה וכך מוליכים את הסכין אלא מה תגיד כמו רבים רבי מישהו סובר במסכת שבת שלא עושים חולה אפילו תמ כרבי סימעון שהוא סובר שכן אפשר לטלטל על ידי חולה אז אנחנו נגיד כשם שנעלמה זו כך גם כן נעלמה זו אמר רבי יבון לא אי אפשר לשני שביעיות שכול 14 להיות בשבת זאת אומרת איך יכול להיות ולמה נתעלמה הלכה מהם איך יכול להיות שבני ביתר שכחו את ההלכה הרי כל 14 שנה חייב להיות לפחות פעם אחת של יד שחל להיות להיות בשבת אז איך הם לא ידעו את ההלכה הרב כאן מביא בשם הרב בשם היפה עיניים שלפעמים זה יכול להיות פעם ב-20 שנה כמו עכשיו היה לנו בתשפה הפעם הבאה שיהיה לנו ערב פסח שכה להיות בשבת יהיה בת תה בעוד 20 שנה אז הוא אומר עין ביפה עיניים שריך לשב את הגרסה אלא מעל כורחנו שלמה נטלמה מהם הלכה כדי ליתן גדולה להלל כדי שהלל אליה נשיא אומר רבי מנה אנו שמית מי רבי יהודה ומן כל רבנין מפני מה נוהגים כבוד בבית דין שלמטה מפני מה נוהגים בבית דין שלמטן כבוד זאת אומרת מה הרעיון הזה שהם הניחו את הכתר שלהם ונתנו אותו להלל שלא ירבו המחלוקות בישראל מה יגידו הילל יותר גדול מכם אתה לא נותנים לו את הגדולה לכן ויטרו לו שלושה הניחו כתרן בעולם הזה וירשו חיי העולם הבא ואלו עמיון נתן בן שאול שהוא אמר לדוד אתה תהיה המלך ואני אהיה לך למשנה ואלעזר בן עזריה שאחרי שמינו אותו לנשיא הוא שב ויטר בחזרה לרב שמעון בן גמליאל וזקני בתרה במעשה שלנו יונתן בן שאול אמר רבי אפילו נשים מאחורי הקוריאין קוריין זה אנשים שיושבים אחרי קורת ההריגה יודעות היו שדוד עתיד למלוך אז לכן בעצם הוא אמר לו אני אהיה לך למשנה אלעזר בן עזריה גם כן דתניין הווה עשו איתו מראש תנאי אתה מקבל את הנשיאות בתנאי שנוכל אחר כך להחזיר את רב שמ גמליאל את רבן גמליאל לית לך לא נשאר לך אלא לית לך כדזקני בתיראה אין לך דומה לוויטור שהם עשו דשרון גרמוון מן נשיותהאם התירו את עצמם מהנשיאות ומנוני ומינו אותו את הלל הזקן לנשיא רבנן דכיסרין אמרין אף רבי חנינא דציפורין גם כן הוא ויטר לרבי מנה על התפקיד אמר רבי יהושע בן קמסאי כל ימי הייתי בורח מן השררה עכשיו שנכנסתי כל מי שהוא בא ומצאיני בקומקום הזה אני יורד לו מה הרעיון בקומקום מה הקומקום הזה קובע הוא מפציעו מפחם בו ככה אני יורד לו אז מה הכוונה שעכשיו הוא דואג על הכבוד שלו לא אמר רבי יוסי ברביון חס ושלום דע וביילה אלא דעה ואמר אמר מן יאמר לי דכורן מקדש שם שמיה דקוטי על שלושה דברים עלה הלל מבבל כוונה שהוא דרש אותם מעצמו והוא עלה לארץ ישראל לראות אם באמת הדרשה הזאת נכונה על מה שכתוב אצל המצורה שהסתלקה ממנו הצרה טהור הוא יכול להיפטר וילך לו תמוד לומר ותיהרו הכהן אם ותיערו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהיה טהור אפילו שזה לא כדין תמוד לומר טהור הוא בתירוע הכהן צריך שזה יהיה טהור ואז צריך שהכהן יבוא ויטאר בפועל על זה עלה הלל מבבל עוד דרשה כתוב אחד אומר וזבחת פסח על שם אלוקיך צון הוא בקר בקר וכתוב אחד אומר מן הכבשים ומן העיזים תיקחו בלי בקר כיצד צון לפסח צון ובקר זה כשר לחגיגה כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו כיצד שישה אתה אוכל מן החדש שמקריבים את העומק אומר ביום השני של פסח אז שישה ימים אתה יכול לאכול מן החדש ושבעה מנה ישן ודרש והסכים ועלה וקיבל הלכה עכשיו אנחנו נחזור למה שדילגנו בעמוד הקודם ממי עמוד א' כך אם יהיה השרץ בידו של אדם אפילו טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית ישליחו מידו מיד הוא טהור אז הרב אומר גם את הדרשה הזאת הוא דרש ובשבילה הוא עלה מבבל לארץ ישראל עד כאן درף מ
לצפיה בתכנים נוספים: