הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף מו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת פסחים מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת פסחים דף מו

[מוזיקה] זוכים דף מו ואנחנו מתחילים בשורה התשיעית מלמעלה מיכוי קרביו שאמרנו שמיכוי הקרבה היינו להוציא את הפסולת מהם ביד זה דוחי שבת אמר רבי יוחנן על הפסוק כל פעל השם למעניהו כל מה שהקדוש ברוך הוא עשה בעולם זה למען להרבות כבוד השם בעולם אז אם כן שלא יהיה נראה כנותל אמורים מתוך זבח מנובל לכן לכן התירו למחוט את קרביו בשבת. תני רבי ישמעאל הפשטו דוחה את השבת. התני רבי ישמעאל סובר שמפשיטים את כל הקורבן כולו וזה דוחה את השבת. תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר הוא חולק ואומר ככה. בשבת היה מפשיט את החזה ולא יותר. מה הייתמה לרבי ישמעאל? שלא יהיה נראה כנו אמורין מתוך זבח מנובל ולכן הוא מתיר להפשיט אותו לגמרי אז מה יעשה עם זה מה עבד לרבי שמעל בנו של רבי יוחנן בברוקה הוא עונה מתוך שהוא הופכו מעל החתך אז אינו כנותן אמורים מתוך זבח מנובל אז יש פה ויכוח אם נשמר הכבוד באופן הזה או לא אמר רבי יוחנן רבי ישמעאל לא כאן רבי ישמעאל בסוגיה של מנחת העומר. ורבי יוחנן בן רבי ישמעאל בנו שרבי יוחנן בן ברוקה אצלינו אמרו דבר אחד לגבי מנחת העומר. המשנה במלאכות אומרת שהיו צריכים להקריב שעה אחת. העומר בעיקרון הוא צריך להיות יסרון של סולת. יסרון זה עשירית של שלוש צעים. זה קצת פחות משליש. אבל לצורך העומר היו מביאים חמש סעים ומסננים אותם סינון אחר סינון, מה שנקרא 13 נפות, עד שזה יהיה יסרון מובחר. זה ביום חול. אבל אומר התנרבי שמואל, ביום שבת לא מביאים כל כך הרבה. מספיק לנו להביא שלוש צעים ומתוך זה לברור ולברור עד שנגיע ליסרון סולט. למה? כמו רבי ישמעאל אמר מובחר דוכה. כדי שזה יבוא מן המובחר ראינו מספיק שלושם זה דוכה את השבת. אבל מובחר מן המובחר אין מובחר מן המובחר דוכה. זה כבר לא. לכן לא יביאו חמש צעים כמו ביום חול. כך רבי שמע בנו של רבי יוחנן מברוקה אצלנו אומר מובחר דוכה אבל אין מובחר מן המובחר דוכה לכן הוא אומר מספיק לנו להפשיט אותו עד החזה אבל להפשיט עוד יותר מזה כבר לא זה כדי שזה יהיה מובחר מלמובחר אז הגמרא שואלת רגע אם תאמר מובחר הוא כשהוא נשאר עם האור יקראנו ויוציא אמור אל תפשיט בכלל גם לא את החזה זה אמר רבי יוסי ברבי בו לאט אלא כרבי שמעון רבי שמעון בן אורך שרבי יוחנן בן ברוקה בעצם סובר כמו שיטת התנרב שמעון שמה דתני למדנו במשנה בשבת הגורד הקודח הקוצץ כלשהו בשבת חייו גם אם זה בלי שיעור ממש כלשהו רב שמעון אומר לא קורסים בן אלעזר רב שמעון אומר הגורד עד שיגור כל צורכו הקודח עד שיגדח כל צורכו, הקוצץ עד שיקצץ כל צורכו, שהוא גמר את המלאכה והמאבד את האור עד שיאבד כל צורכו. אז כך גם כאן רבי שמעל בן רבי יוחנן בבריקה אומר יש איסור להפשיט בשבת אבל עד שהוא לא גמר להפשיט כל צורכו הוא לא עשה את האיסור לכן הוא מתיר להפשיט חצי אומר רבי יעקב ברחלטיה אלא כרב שמעון ורב שמעון לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה עכשיו יש כאן קטע שהוא נגרר מהסוגיה שם בשבת שם רב שמעון מג גמליאל אומר על מלאכת מכה בפטיש הוא אומר מי שמכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מה הכוונה הוא רוצה לרד איזה משהו איזה חומר כדי לרד מקים בקורנס על הסדן עכשיו לפני שהוא מרד והוא שם את ה בוא נגיד את הברזל או את הזהב או את הנחושת הוא מכה קודם כל עם הידיים שלו עם עם הקורנס על הסדן על ריק למה הוא מכה? כי העקה הזאת היא מאמנת לו את היד שתהיה מכוונת לא להקות פחות מדי ולא להקות יותר מדי בצורה המדויקת ככה הוא מתאמן אומר רב שמעון בן גמליאל זה גם נקרא מכה בפטיש וכאשר דרב שמעון בן גמליאל אילו נתן לקצור ולא קצר שמה כלום הוא אז למה אם הוא היקה בקורנה של עשה דן ולא על המתכת למה הוא נקרא שהוא עשה מלאכה אמר רב תציה לרב שמעון בן גמליאל כרבי יהודה דתניה השובט. שובט זה שיעור מכה על ההריג כדי להפריד את חוטי השתי. והמקטקט על הריג זה גם כן זה שמכה על חוטי הערב שלא יהיו מתוחים יותר מדי. הרי זה חייב מפני שהוא כוא מיישב מפני שהוא כמיישב בידו. זאת אומרת זה גם תיקון מראש לקראת המלאכה. אז אם כן, הכה גם כן כשהוא מאמן את הידיים שלו לתת את המכה המדויקת זה גם כן שהוא כמיישב בידו ולכן הוא חייב על זה. חוזרים למשנה שלנו אמרנו והקטר חלביו דוכה את השבת. בפסוק כתוב לא יעלן חלב חגי. חלב חגי זה החלב של קורבן חגיגה שהקריבו ביד. הוא לא ילין עד הבוקר עד טו בבוקר. טו זה כבר יום טוב. שואלת הגמרא מה פירוש ואמורי חול קרבים ביום טוב? מה האימורים של קורבן חגיגה ששחטו אותם ביום ערב יום טוב ביום יד שהוא יום חול אפשר להקריב אותם כל הלילה שאתה אומר שזה לא יעלין עד הבוקר אמר רבי אבואו כי ימתיע הפסוק הזה במקרה שחל 14 להיות בשבת אז כיוון שזה קורבן של שבת אז ההקרבה של האימורים שלו כן דוכים את היום טוב אפשר להקריב אותם גם כל הלילה של מוצאי שבת שזה ליל יום טוב רב יונה בי אם בשכל 14 בשבת אין חגיגה באה עמו הרי החגיגה לא דוכה את השבת אז מה נגיד אמרה תורה קריבהו מבעוד יום שלא יבואו לידי בלטלים התורה לא מתכוונת להגיד שתקטיר את האימורים כל הלילה הזה ליל יום טוב אי אפשר אלא התורה מתכוונת תזדרז להקריב את האימורים בערב פסח ביום יד כי אם לא אז כשיגיע הבוקר אתה תעבור על בלטלים והכה קריבהו מבעוד יום שלא תבואו לידי בלתי אחר בל תאחר זה הנושא גם כן זה לא הנושא שלנו זה הנושא הרב מביא מפרק ראשון של ראש השונה שמה כתוב שבשלושה רגלים זה נקרא שעברה שנת טוב הוא עובר על בל תאחר אז הגמרא שואלת איך הוא עובר על בל תאחר הרי כשהגיע היום טוב ביום האחרון הוא לא יכול היה להקריב כי לא מקריבים לדרים ונדבות ביום טוב אז אומרת הגמרא שזה מה שאומרים לו תזדרז להקריב בערב יום טוב כדי שביום טוב בבוקר לא תעבור על בעל תאחר אומר הבחינדל הוא אומר פירוש אחר אילו עבר והביא אם הוא כן הקריב נכון לא מקריבים את האימורים של חול ביום טוב אבל אם הוא כן הקריב שמה אינו כשר זה לא פסול אז מאחר שאילו עבר והביא כשר אז ממילא שייך להגיד לו שהוא עובר בבוקר על בל תלין אבל צליו של הפסח והדחת קרבה ונן דוכין שאתה אומר אמרה למה אתה צריך לכתוב את זה כאן? הרי בסוף הפרק הקודם כתבנו תנינן חשכה יצאו כל שלושת הכתות האלה מהר הבית וצלו את פסחיהן זאת אומרת שהצליה של פסח לא דוחה שבת ואז תמר לכן למה אתה צריך לחזור על זה אונה הגמרא תירוץ ראשון לשלשולו לשלשולו לתנור שלא רק שאסור לצלוט אלא גם אסור לשל אותו לתנור בשבת למרות שזה יהיה תנור מכובש שעדיין הוא לא צולה אותו תירוץ שני אין חנם זה באמת מיותר רק למה אמרנו שצליו אינה דוחה שבת כי רצינו גם לכתוב להרכבתו והבעתו מחוץ לתחום מדייקת הגמרא ואומרת לא אמר אלא חוץ לירושלים שמחוץ לירושלים זה להביא מרשות הרבים לתוך כרמלית או לתוך רשות היחיד זה אסור אבל הה חוץ לאזהרה מותר למה כיוון שירושלים דלתותיה הנעולות בלילה אז היא נחשבת ככמלית והאיסור להביא מהכרמלית לתוך העזהרה לרשות זה איסור דרבנן זה משום שבות זה שהתירו במקדש אז לכן משמה יהיה מותר להביא בשבת עד כאן דף מ [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: