הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף נ

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד ירושלמי מסכת יומא מבית "דרשו" עם הרב אליהו אורנשטיין שליט"א, הדף יומי קצר וישיבתי
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי ירושלמי מסכת יומא דף נ

ף נחנו מתחילים בסוף העמוד הקודם בהלכה ה אומרת המשנה מי שחזור בולמוס אומר הרב חולי האוכז מחמת רעבון איניו כהות והוא מסוכן למות זה מה שנקרא א נפילת סוכר מכילים אותו אפילו דברים טמאים עד שיאור עיניו מי שנשכחו כלב שותה אין מאכילים אותו מחצר הכבד שלו כי זה לא רפואה כל כך בדוקה. רבי מתיא בן חרש מתיר הוא סובר שזה רפואה בדוקה. ועוד אמר רבי מתיה בן חרש החושש בפיב בתילים בתוכו שם בשבת מפני שהוא ספק נפשות. שכל ספק נפשות דוכה את השבת. מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם, ספק אינו שם, ספק חי, ספק מת, ספק נוכי, ספק ישראל, מפקחים עליו את הגל בגלל ספק נפשות. מצאו חי מפקחים עליו ואם מת יניחו מה החידוש למרות שבדלקה אנחנו אומרים שמצילים את המת מפני הדלקה שמה אנחנו חוששים שאם לא תתיר לו הוא יבוא לכבות את הדליקה בשבת אז הוא יעשה מלאכה אבל כאן אין מה לחשוש מניען שמאכילים אותו דבלה וצימוקים של תרומה מי אמר שזה מאיר את העיניים מנהדה שמה מסופר בנביא מעשה בציקלג שכתוב שם וימצאו איש מצרי בשדה. אז כתוב שבהתחלה נתנו לו לחם ומים ואחר כך ויתנו לו פלך דבו שני צימוקים ואז שב רוחו אליו. רבחונה אמר 24 עסרונות הכוונה 12 לחמים של לחם הפונים שכל אחד היה 12נות שאכל דוד שאכל דוד ברעבון אכלה הוא קיבל אזבולמוס. רבי יוחנן מה תתקן גם כן קרא לו בולמוס ואכל מ דאשקח קודמוי והוא קרא על עצמו החוכמה תחיה בעליה שזה לימד אותו שהוא צריך לאכול והגמרא בבלי מבואר שהוא ידע לאכול מהתאנה מהצד המזרחי של העץ ששמה התאנים מתוקות תני מאכילים אותו את הקל הקל נבלה ותרומה מאכילים אותו מתרומה איסור תרומה יותר קל מאיסור נבלה. הגמרא כמובן תשאל הרי איסור תרומה זה חיוב מיטה. זה מה תגיד שמדובר בתרומה דרבנן. טבל הוא שביעית מאכילים אותו שביעית. חלה ואורלה זה ספק צריכה. אומר רבי יוסא קשה תקום מרבי. תרומה בעוון מיתה ו נבלה בלא תעשה. ואתמר אכן להדיף את התרומה. אונה הגמרא כמנדה אמר שכשעלו מהגולה מאלהן קיבלו עליהם את המעשרות והחיוב תרומות הוא רק דרבנן. סימני כלב שותה פיו פתוח רירו יורד אוזניו סרוכות זנבו נתון מן שתי אחותיו מהלך לצדדיםדדין והכלבים נובחים בו ויש אומרים גם סימן שביעי יפו נובח ואין כולו נשמע מה יש כדן כלב שותה ממה זה נהיה רב ושמואל חד אמר רוח זזית עולה עליו וכורנה אמר אישה שעושה כשפים בודקת בו הגמרא ביומה אומרת שהנפקמינה האם אפשר לראות בו מרחוק גרמני אבדבי רבי יהודה נשיא העבד של רבי יהודה הנשיא שק גרמני נשחו כלב שותו והכילו מחצר כבד שלו ולא נתרפה מימיו מימיו לומר לך אדם שנשחו כלב שטה וחיה שהקצוך הברבר זה סוג נחש שהוא בא מנחש וצב וחיה שבאת אתו פרידה וחיה אבל הוא בתנאי הוא בלבד פרידה לבנה מנין שצפק נפשות דוכה את השבת רבבו בשם רבי חנן כתוב אך את שבתותיי תשמורו זה מיות שלפעמים צריך לחלל את השבת היא דבא ממר אמרה תורה חלל עליו שבת והוא יושב ומשמר שבתות הרבה רב זהיר הבחירה בשם רבי יוחנן מבואי שכולו גויים וישראל אחד דר בתוכו ונפלה בו מפולת מפקחים עליו בשביל ישראל של שם עד היחן עד איפה בודקים את הבן אדם לברר אם הוא חי או מתכן המורין חל אמר עד חותמו אם נראה נשימה וחל אמר עד טבורו ואומרת הגמרא הם לא חולקים מנד אמר עד חותמו בהו דהוא קיים היינו שגילינו וחפרנו מהכיוון של הראש כי הוא שכ בצורה מסודרת והגענו לחותם ובודקים הפני משה אומר כשהוא בן אדם בריא אז אפשר לראות את הנשימה ומן דמר טיבורו בהו דהוא רק אז הפני משה אומר בן אדם שהוא הוא יותר חלש קשה לראות את הנשימה צריכים ללכת ולבדוק גם בטבור הרב מפרש שכשהוא שוכב חפרנו מהרגליים והגענו על הטיבור אז מספיק לבדוק שמה תניה זריז משובח להציל את ספק נפשות והנשאל מגונה למה כי למה הוא לא לימד את זה את העם לפני שהגיעו שהגיע המעשה לשאול אותו והשואל הרי זה שופך דמים תני כל דבר שהוא של סכנה אין אומרים יעשו דברים בגויים ובקטנים אלא אפילו בגדולים אפילו בישראל מעשה שנפלה דליקה בחצרו של יוסי בן סימאי בשיכין וירדו בני קיצר של ציפורין לכבותו ולא הניח להם. אמר, "הניחו לגבאי שיגבא את חובו. בני קיצר זה החיילים הגויים שהיו שם." אמר להם, "תניחו לגביאי שיגבה חובו." מיד קשר עליו הענן וקייבו. במוצאי שבת שלח לכל אחד ואחד מהם סל ולהיפרחוס שלהם, לקצית שלהם הוא שלח 50 דינרים. אמרו חכמים לא היה צריך לעשות כן כי גוי שבא לכבות לא מונעים אותו. אחד נפתאי. הרב מפרש שהוא היה מוכר נפט. היה ומגיר רבי יונה. היה שכן של רבי יונה. נפלה דלקתא במגירות ידי רבי יונה אז להונפט הבא עם את הפתא הוא רצה לכבות את האש ולא שב כרבי יונה אז הוא אמר לרבי יונה בגדך מדלי בתוך המזל שלך כלול גם האוצר שלי היינו אם שלי ישרף אתה אחראי אמר לה ואשתה זיוקולה הכל ניצל גם של רבי יונה רבי יהודה דכפר עמי פרס גולטה על גדיש הדינורה פרס את הגלימה שלו על גדיש שהאש התקרבה אליו וערק מיני האש ברחה ממנו הלכה ו' אומרת המשנה חטת והשם ודאי מכפרים השם ודאי זה השם גזלות השם מעילות אבל השם תלוי הוא לא מכפר לו הוא רק טולה להגן מן הייסורים עד שיתברר לו שהוא חטא ואז הוא יביא חטאת מיטה ויום הכיפורים מכפרים עם התשובה התשובה מכפרת על עבירות הקלות על הסועל לא תעשה ועל החמורות תולדת שיעובר בוא יום הכיפורים ויכפר תמן תנינן זה משנה בשבועס ועל סדון מקדש וקודשיו שעיר הנעשה בפנים ביום הכיפורים מכפר היינו השעיר הפנימי הוא מכפר על מישהו שנכנס בטומ בזדון למקדוש או אכל קודשים בטומו והלשאר עבירות שבתורה קלות וחמורות סדונות ושגגות הודה ולא הודעה עשה ולא לא תעשה קריטות ומיתות בית דין שעיר המשתלח מכפר אז הגמרא שואלת שים לב היא קלות עשה ולא תעשה לא י חמורות קריטות ומיתות בית דין למה המשנה חוזרת על עצמה אז רבי יהודה אמר אני אסביר לך מה הסדר כן אם אתנית כך היא מתכוונת לומר הקלות והחמורות אותן הקלות בין שעשאן בזדון בין שלא עשהן בזדון ואותן השגגות בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודה לו בהם הגמרא תבואר ואלו לא קלות עשה ולא תעשה לא אין מחמורות קריטות ומיתות בית דין אז זה רק פירוש על מה שאמרנו קודם כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על הסדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קורבן אף שעיר המשתלח מכפר טוב עכשיו הגמרא שואלת ניחה לא הודע אני מבין שהוא מכפר הודעה למה אתה אומר שיום הכיפורים מכפר לא כן תנין על חייבי חטאות ואשמות ודאיים שעבר עליהם יום הכיפורים הם עדיין חייבים את הקורבן שלהם ורק חיבי אשמות תלויים הם פטורים זאת אומרת שיום הכיפורים פותר מהאשם תלוי אבל לא מדברים של חיוב ודאי אמר רבי בונברחיה הכל מדבר על השם תלוי וזה הכוונה בין שנתו לו בהם שיש לו חיוב של השם תלוי היינו שהוא אכל ספק חלב בין שלא נתוודע לו בהם עוד לא יודע שהוא אכל ספק חלב אז הם הכיפורים מכפר על שם תלוי למשפט הבא אנחנו מדלגים אנחנו נקרא אותו עוד מעט תמן תנין אן עלילו חייבים על סדונם כרת ועל ש ועל שגתן חטאת והלא הודה שלהם השם תלוי זה ברשימה של המשנה הראשונה של ה-36 קריטות במסכת קריטות אז אחד מהרשימה שם זה מי שאכל ועשה מלאכה ביום הכיפורים אז הגמרא שואלת למה הוא חייב על לא הודעה שלמשם תלוי ולא כבר כפר יום הכיפורים רב שמעון משם רב לויסו בעיה אנחנו נתרץ במדובר במורה דביו עם הכיפורים עם מתניתה היינו שהוא אומר שהוא לא רוצה שם הכיפורים יכפר לו אז על אדם כזה זה לא מכפר עכשיו אנחנו נחזור על המשפט שדילגנו קודם ולמה לא אמר בשלא נתוודה לו בהם למה הגמרא לא תרצה שמדובר שהוא עוד לא ידע שהוא עשה את המלאכה או אכל את הדבר ביום כיפור ויש לו ספקש שם תלוי אז מזה שלא תירצנו את זה מילת המרה ואפילו לא נתוה לו בהן יום הכיפורים מכפר עשה אף על פי שלא עשה תשובה. היום הכיפורים מכפר לא תעשה רבי שמואל בשם רב זהירא והוא שעשה תשובה. עד כאן דף נ. เ
לצפיה בתכנים נוספים: