שולחן ערוך, אורח חיים ר״צ: בשבת ישלים מאה ברכות בפירות. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

בשבת ישלים מאה ברכות בפירות. ובו ב סעיפים:
ירבה פירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים מנין מאה ברכות: הגה ואם רגיל בשינת צהרים אל יבטלנו כי עונג הוא לו (טור):

ב

אחר סעודת שחרית קובעים מדרש לקרות בנביאים ולדרוש בדברי אגדה ואסור לקבוע סעודה באותה שעה: הגה ופועלים ובעלי בתים שאינן עוסקים בתורה כל ימי שבוע יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע ותלמידי חכמים ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתיה קצת שהרי מתענגים בלמודם כל ימי השבוע: [ב"י סי' רפ"ח בשם ירושלמי]:

א

צהרים. ולא יאמר נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתינו בליל מ"ש שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול. ס"ח סי' רס"ו:

ב

ולדרוש. ואין להניח הדרשה בשביל סעודה ג' שמתו בניו של ר"מ מאותו חטא רוקח. (ובס' א"ר כתב דוקא שלא ירגיל לאכול סעודה ג' באותו שעה אבל באקראי שנמשך בדרשה כ"כ אין לבטל סעודה ג' משום זה. וכ"כ רוקח דלא כמ"א) ונ"ל שהדרשה תהא להורות לעם את חקי אלהים ולהכניס יראת אלקים בלבם ולא כמו שנוהגים עכשיו. מ"א:

א

מנחות כג

ב

מהא דאיתא במדרש תנחומא פרשת ויקהל

ג

גיטין לח

א

ס"ב אחר סעודת כו'. בתנחומא פ' ויקהל בעלי אגדה היו אומרים מתחלת התורה עד סופה אין בה פ' שנאמר בה קהלה בראשה אלא כו' ומביאו ב"י וכ"ה במדרש אבכיר והביאו הילקוט שם ע"ש ובמדרש אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ב"י לארץ זה רץ לכרמו כו' א"ל י"ל זוג כו' ושבת שמו והביאו הטור ע"ש:

ב

קובעים מדרש. גיטין לח ב' ושבת פט"ז שאין קורין בהן כו' ל"ש אלא בזמן בה"מ:

ג

בנביאים. לא בכתובים. שם שקורין בהן כו':

ד

ופועלים. ירושלמי פט"ו הלכה ג' ר' חגי בשם ר"ש ב"נ לא נתנו שבתות ויו"ט אלא לאכילה ושתיה ע"י שהפה הזה מסריח התירו לי לעסוק בד"ת ר"ל שהפה רגיל לדבר דברים בטלים וכיוצא ר' ברכיה בשם ר"ח בר בא לא ניתנו שבתות וי"ט אלא לעסוק בהן בד"ת מתני' מסייע בין לדין בין לדין כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או עוסק בד"ת כתוב א' אומר שבת הוא לה' וכתוב א' אומר עצרת לה' אלקיך הא כיצד תן חלק לת"ח וחלק לאכול ולשתות וט"ס יש כאן. ובתנחומא ול"פ מ"ד ר' ברכיה לת"ת אלו הפועלים כו' ומה דאמר ר"ח להתענג אלו ת"ח כו' ע"ש ולכאורה מ' דפליגי בפלוגתא דר"א ור"י ובגמ' דידן אמרינן הכל מודים כו' ועיין ב"י ר"ס רפ"ח:

א

[א] [לבוש] ויש לו מנין וכו'. והא דלעיל סימן רפ"ד סעיף ג' יוצא בשמיעת ברכת התורה וכו', צריך לומר דכשמברך עצמו עדיף, ורמ"א סימן מ"ו מסיק דאינו יוצא בשמיעה אלא מי שאין לו פירות ומכל מקום צריך לכוין ולשמוע. כתב של"ה בשם עמק ברכה טוב כשיביאו פירות בתוך הסעודה יאחר לאכלם עד אחר ברכת המזון כדי שישתכר בזה ברכה אחרונה, אבל בחול לא יעשה כן משום ברכה שאינה צריכה, עד כאן. ומגן אברהם סוף סימן רט"ו תמה דביומא דף ע' קאמר גבי יום כיפור דלא אייתי ספר תורה אחרינא משום ברכה שאינה צריכה אף דחסר ביום כיפור ממנין מאה ברכות, עד כאן. ולעניות דעתי דכהן גדול בלאו הכי בירך הרבה ברכות על הקרבנות ועל הטבילות ועיין משנה פרק בא לו:

ב

[ב] בשינה וכו'. ובלבד שלא ירבה בו יותר מדאי שלא יביאנו ליבטל התורה ומה שאמרו חז"ל שתלמידי חכמים יתענגו אין הפירוש שיכלו כל היום בתענוגים רק ימשכו יותר בתענוג משאר ימים ואדרבה חייב אדם לחדש בכל שבת חידושי תורה כמו שכתב הזוהר דבמוצאי שבת בחזרת נשמה יתירה למקומה שואל אותם הקב"ה מה חידש בתורה (של"ה ל"ד). לא יאמר בשבת נישן כדי שנעשה מלאכתינו במוצאי שבת ואפילו חפץ לכתוב תורה אלא יאמר כי שבת היום (ספר חסידים רס"ו עיין סימן ש"ז):

ג

[ג] לקרות וכו'. אמר הקב"ה לישראל אם אתם נקהלים בשבת וקורין בתורה ונביאים מעלה אני עליהם כאילו המלכתם אותי בעולמי שכן ישעיהו מפרש ואתם עדי נאם ה' ואני אל (מדרש ובית יוסף). וקשה מה ענין שקורין בתורה לכאילו המלכתם וכו', ונראה לי כדאיתא במכילתא ואתם עדי כל מי ששומר שבת מעיד הקב"ה ברא עולמו עד כאן. והנה עיקר הקהלה לדרוש הוא לעמי הארץ כמו שכתב בספר תניא סימן ח"י וכדמשמע לקמן, ואיתא בקידושין כל מי שאינו עוסק במקרא וכו' פסול לעדות, ואם כן במה שמקהילין ומלמדים לעמי הארץ הם כשרים לעדות שמעידין בשמירת שבת שברא הקב"ה העולם והיינו כאילו המלכתם וכו':

ד

[ד] [לבוש] יש לו וכו'. רוצה לומר ברשותו בידי לזוגך בזוג, גם נראה לי דשלושה מעידין זה על זה הקב"ה ושבת וישראל (פרישה):

ה

[ה] [לבוש] חקי אלקים וכו'. מקרוב נתפשט לדרוש כל דרשות באגדה ולא בדינין כל עיקר נגד דת תורתינו דעיקר הדרשה צריך להורות הלכות שבת ואסור ומותר לפי מה שקורין בשבת בספר תורה גם להמשיך לבם באגדה המדריכין ליראת השם לא שיכוין להראות שהוא חכם (ב"ח), ואולי עתה כיון שיש ספרים לעמי הארצים שיכולין כולם לקרות סמכו לדרוש הכל באגדה כדמשמע בבית יוסף ולבוש. וזה לשון רוקח סימן נ"ו ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ראשי תיבות בשבת ישעשעו נפשי דהיינו שישעשע עצמו באגדה וטעמים, עד כאן, ומכל מקום יזהר לדרוש גם קצת דינין והוכחה:

ו

[ו] ולקבוע סעודה וכו'. נראה לי היינו שלא ירגיל לאכול סעודה שלישית באותו פעם אבל כשקבוע לו סעודה שלישית בזמן אחר אלא שעתה נמשך הדרשה כל כך אין לבטל שלוש סעודות משום זה וכן משמע לי ברוקח סימן נ"ד נ"ה ודלא כמשמע ממגן אברהם ועיין סוף סימן רצ"ב:

א

מאה. אבל משום זה אין לברך ברכה שאינה צריכה ואם היו לפניו זתים ורימונים שדינם בברכות שוים אזי אל יניח שניהם לפניו בפ"א תשו' מהר"א גלאנטי סי' לח ודייק כן מלשון המשנה דשרי בכה"ג שבדיוק אמרו היו לפניו מינים הרבה כו':

א

א) [סעיף א'] ירבה פירות וכו' ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה כיון דבכל פעם חוזר ונהנה ואסור לו ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וא"כ ברכה שצריכה היא. ב"ח.

א

ב) ואם הפירות ברכותיהם שוות יצוה שיביאום לפניו בזה אחר זה. מהר"ם גאלנטי סי ל"ח. מיהו הכנה"ג לעיל סי' מ"ו הביא משם ס' הזכרונות שחולק וסובר דאסור לעשות כן דהוי ברכה שא"צ. וכן בס' אור חדש תמה על הרמ"ג. והב"ד הברכ"י או' א' וכתב דהעיקר כדברי ס' הזכרונות וסיעתו יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' רט"ו או' ל' יעו"ש:

א

ג) ואין למנוע לאכול קטניות בשבת ורובא דעלמא אכלי וכמ"ש התו"ש. מחב"ר או' א':

א

ד) שם. כדי להשלים מנין מאה ברכות, שחסרים לתפלת י"ח טור. והטעם שצריך להשלים מאה ברכות כתבנו לעיל סי' מ"ו או' ל' קחנו משם, וכתב בא"ח כל האומר מאה ברכות בכל יום מובטח שהוא בן עוה"ב ומשתכר אלף זהובים כדאמרינן פ' כיסוי הדם כוס של ברכה שוה מ' זהובים יעוש"ב שהביא כמה רמזים בענין זה. והביאו הברכ"י סי' מ"ו או' ה':

א

ה) שם. כדי להשלים וכו' והא דלעיל סי' רפ"ד סעי' ג' כתב דיוצא בשמיעת ברכות התורה וכו' ז"ל דכשמברך בעצמו עדיף. והמ"א סי' ע"ו סק"ח מסיק דאינו יוצא בשמיעה אלא מי שאין לו פירות יעו"ש. ומ"מ צריך לכוין ובשמוע. א"ר או' א'

א

ו) שם הגה. ואם רגיל בשינת הצהרים וכו' ואף אם אינו רגיל לישן בחול יש לישן בשבת כי כן כ' בשער הכוו' דף ע"ד ע"ד וז"ל והשינה בימי החול טובה אל הרשעים ורעה אל הצדיקים זולתי אם יהיה איזה צדיק גמור גדול שבדורו וכו' אבל השינה ביום השבת היא טובה אל הצדיקים כי אין דבר רע שולט ביום שבת ואין חשש שיפסיד איזה עיבור נשמת איזה צדיק ע"י השינה ואדרבא אפשר שירויח וימשיך עמו איזה עיבור נשמת צדיק ולכן נכון הדבר לישן ביום השבת אחר האכילה וכך היה נוהג מורי (האר"י) ז"ל לישון ביום השבת אחר האכילה שיעור ב' וג' שעות כי אדרבא זהו מכלל עונג שבת עכ"ל. ועיין לעיל רס"י רל"א ובדברינו לשם בס"ד:

א

ז) שם בהגה. ואם רגיל בשינת הצהרים וכו' ולא יאמר נישן כדי שנעשה מלאכתנו במו"ש שאסור לומר למחר אעשה כך ואפי' חפץ לכתוב תורה מפני שמראה מה שישן ונח בשבת שעושה בשביל החול אלא יאמר ננוח כי שבת היום. ס"ח סי' רס"ו והביאו מ"א סק"א:

א

ח) שם בהגה. אל יבטלנו וכו' בלבד לא ירבה בו יותר מדאי שלא יביאנו לידי ביטול תורה. א"ר או' ב' וכ"כ אחרונים:

א

ט) [סעיף ב'] אחר סעודת שחרית קובעים מדרש וכו' כדאיתא במדרש אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לשדהו ואני מה תהא עלי אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך ע"כ צריך שיקבעו מדרש להודיע לעם את חוקי האלהים ואח תורתיו ואסור לקבוע סעודה בזמן בה"מ כדאיתא בגיטין פ' השולח (גיטין ל"ח ע"ב) אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו וחד מינייהו דקבעי סעודתא בשבתא בעידן בי מדרשא. טור. וכתב הב"ח נראה דדעת רבינו לבאר דקביעות מדרש אינו לדרוש באגדה אלא לדרוש דינין והלכות והכי משמע בילקוט ר"פ ויקהל דאמר הקב"ה למשה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת וכו' להורות לישראל איסור והיתר וכו' הלכות פסח בפסח וכו' והכי משמע פ' אלו נאמרים בעובדא דר' אבהו דדרש באגדתא ר' חייא בר אבא דרש בשמעתתא וכו' ולא אפייס דעתא דר' חייא משום דעבד ר' אבהו שלא כתיקון מרע"ה לדרוש דינין והלכות ומקרוב נתפשט לדרוש כל הדרשות באגדות ולא בדינין והלכות כל עיקר נגד דת תורתינו דעיקר הדרשה צריך שתהיה ללמד את חקי אלהים ואת תורותיו להורות הלכות שבת והאסור ומותר לפי מה שקורין בשבת בס"ת וגם להמשיך את לב השומעים באגדה המדריכים ליראת השם למנעם מחטוא לפניו י"ת ובתשובה ולא יכוין להראות את עצמו שהוא חכם ויודע לדרוש פסוק או מאמר בכמה פנים עכ"ל. וכ"כ בשכנה"ג. ועיין עוד לקמן או' י"ב:

א

י) וכתב בזוה"ק פ' שלך לך (דף קע"ג ע"ה) וז"ל ת"ח כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשריא על עמא קדישא. ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. וכד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשרו עלייהו דישראל. ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא. וכיון דסלקין כולהו נשמתין דשרו עלייהו דישראל. סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא. וקבה"ו שאיל לכולהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא זכאה איהו מאן דחידושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קבה"ו. כניס למפליא דיליה. ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלוני. וכולהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי אינון לתתא וקבה"ו לעילא חתים לההיא מלה ת"ח כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסק באינון מלין חדתין וסלקי לעילא. כל פמליא דלעילא צייתין לההיא מלה. וחיות הקודש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. וכד שאיל לון קבה"ו ולא תבין ושתקין. כדין חיות הקודש מה כתיב בעמדם תרפינה כנפיהן וכו' ובסוף דף קע"ג כתב וז"ל תו שמענא מבוצינא קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרין לאבוה דההוא ב"נ תמן. בשעתא דאמר קבה"ו אתכנשו למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני. כמה אינון דנשקין על רישיה. כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתן. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין עכ"ל. וכ"כ הרב בשה"פ פ' יתרו (ע"פ זכור את יום השבת) כשהאדם מחדש ד"ת בעוה"ז ביום השבת מעטרין לאביו כמה עטרות בעוה"ב יעו"ש. ומי שאינו יודע לחדש ד"ת ילמוד דברים שלא למד עד הנה. מחבר או' ה' וכ"כ האחרונים:

א

יא) וכתב שם האי"ן בגליון הזוה"ק מכאן נראה דגם לת"ח לימוד שבת מוכרח. בו ירוץ צדיק ונשגב הלימוד מהחול ומי שאפשר לו יעסוק בסתרי תורה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל עכ"ד. וכבר כתבנו במ"א שמי שאין לו יד בקבלה ילמוד בס' הזוה"ק והתיקונים. ועיין לקמן או' ט"ו:

א

יב) שם. קובעים מדרש וכו' הגם שצריך הדורש לדרוש קצת דברי חכמה וכמ"ש הרב קנה חכמה בספריו הקדושים וסמוכות שלו מדברי רבינו מהר"ם אלשיך בפסוק אך איש אל ירב יעוש"ב. מ"מ עיקר הדרוש יהיה להזהיר להמון ישראל את כל תוקף פרטי. העבירות שאדם דש בעקביו וענשן וכמה דינים שנכשלים בהם וכמו שכבר כתבו רבוותא בתראי על זה איש איש ממקומו. והא"ר הליץ קצת על הדרשנים דהבעלי בתים כבר יש להם ספרים שמתוכם ילמדו דינים ומוסר וא"צ לדרוש להגיד להם. ועם האדון הסליחה כי מה דעות יערוך קורא מן הספר ללשונותם לאיש על העדה המוכיח ומזהיר מה שעוברים עליו ואף זומן התוכחות שלא למדו ספר או אינם מקיימים וגבה טורא בינייהו ללמוד בלעז מספר לשמוע מפי הרב דברים היוצאים מן הלב מוקפין חומה טעמים ועונשין אשר לא כתוב בספר הלעז וחוזר על הדבר כמה פעמים מדי שבת בשבתו:

ב

יב) והן כל יקר ראה עיני ספר חזיונות כתובים באצבע מטהרת יד הקודש רבינו מהרח"ו ז"ל בכתב ידו ממש ושם נאמר דרבינו האר"י ז"ל היה מזהירו תמיד ובחלום ידבר בו מכי סליק ר"ב לבי קברי שירבה דרושיו להוכיח לעם ולהחזירם בתשו' ובזה תלויה הגאולה. ומתנאי הדרוש המועיל להיות הדרשן פרוש שלא ימצאו ההמון לדבר עליו ויקשט עצמו לפני הדיבור ובמוסר"ם יחתום ובזה יקבלו דבריו. ואין קץ לשכרו וכמו שהפליגו בזוה"ק בשבת המגיע למזכי לחייבא זה" לא ימנע טוב להולכים בתמים. מחב"ר או' ג': וע' יביע אומר ח"ב סי' יח.

א

יג) שם. לקרות בנביאים. דאיתא בתנחומא ויקהל משה אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וקורין בתורה ובנביאים מעלה אני עליכם כאלו המלכתם אותי בעולמי שכן ישעיהו הנביא מפרש ואתם עדי נאם ה' ואני אל אתם מעידים עלי שאני אלוה בעולם ע"כ. ב"י. וע"כ נוהגין לחלק הנביאים והכתובים כמנין הפרשיות ולקרות בכל שבת חלק השייך לאותה פרשה ולסיימם בשמחת התורה עם הפרשיות:

א

יד) שם. ואסור לקבוע סעודה וכו' היינו שלא ירגיל לאכול סעודה ג' באותו שעה אבל כשקובע לו סעודה ג' בזמן אחר אלא שעתה נמשך הדרשה כ"כ אין לבטל ג' סעודות משום זה. א"ר או' ו' א"א:

א

טו) שם בהגה. והת"ח ימשיכו יותר בעונג וכו' ויש מן הראשונים שכתבו דהת"ח מוזהרים יותר לעסוק בתורה בשבת כמ"ש הרב בעל ס' הבתים כ"י. מחב"ר או' ד' וכ"כ לעיל או' י"א יעו"ש. ומ"ש הרב יעב"ץ בסידורו שת"ח העוסק בעיון בשבת מחלל השבת וכו' עיין מ"ש עליו המחבר או' ו' וכתב דבעיר גדולה קושטנדינה רבתי בזמן גדולי הדור היו באיזה מקומות קובעים ישיבה בש"ס ומפלפלים ביום ש"ק קודם חצות כמה ת"ח שבכפר ההוא ושמענו כי הן עוד היום כה יעשו. וכן בעה"ק ירושת"ו לימים ראשונים בישיבת הפר"ח אבותינו ספרו לו שהיו מפלפלין בעומקא דדינא בערב. וכן ראיתי שנהגו אחריו ראשי ישיבה הנז' הרבנים ז"ל וסיעתם שהיו מפלפלים בספיקא דדינא כפעם בפעם יעו"ש. והן עתה יש אנשים יראי השם סוחרים ובעלי מלאכות שאינם יכולים לעסוק בש"ס בימות החול מתאספים ביום השבת לישב בישיבות עם ת"ח לעסוק בש"ס ויש אשר לומדים גם בליל ששי ובליל ערב ר"ח אשרי חלקם:

א

אין להניח הדרשה עבור סעודה ג' כדאי' במד' משלי בפ' אשת חיל שמתו בניו של ר"מ מאותו החטא [רוקח] וצ"ל שהדרשה תהא להורות לעם את חקי האלהים ואת תורותיו ולהכניס יראת שמים בלבבם ולא כמו שנוהגין עכשיו, לא יאמר בשבת נישן כדי לעשות מלאכתינו בערב [ס"ח סימן רס"ו]:

א

(א) ירבה בפירות וכו' – וגם בליל ש"ק טוב שישלים בם המאה ברכות:

ב

(ב) מנין מאה ברכות – כי בכל יום מברך אדם מאה ברכות וכדאיתא לעיל בסימן רמ"ו ס"ג עי"ש במ"ב ועתה שנחסר לו כמה ברכות שבתפלת שבת יש רק ז' ברכות וע"כ ישתדל להשלימם:

ג

(ג) אל יבטלנו – ומ"מ לא ירבה בו יותר מדאי שלא יביאנו לידי ביטול תורה שאפילו ת"ח שלומדים כל השבוע שמצוה שיתענגו ביותר וכדלקמיה בהג"ה אין הפי' שיבלו כל היום בתענוגים רק ימשכו יותר בתענוג משאר בני אדם. כתבו הספרים בשם הזוהר שמצוה על האדם לחדש חידושי תורה בשבת. ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה:

ד

(ד) כי עונג וכו' – אבל לא יאמר נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו במו"ש שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול:

ה

(ה) קובעים מדרש וכו' – דאיתא במדרש אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו אני מה תהא עלי אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך [טור]:

ו

(ו) ולדרוש וכו' – והעיקר יהיה אז ללמד לרבים את חקי האלהים ואת תורותיו להורות הלכות שבת והאסור והמותר גם להמשיך לב השומעים באגדה המדריכים את האדם ליראת שמים וכדאיתא בילקוט ר"פ ויקהל אמר הקב"ה למשה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת וכו' להורות לישראל איסור והיתר וכו' ולא כמו שנוהגין עכשיו [ב"ח ומ"א]:

ז

(ז) ואסור לקבוע וכו' – בגמרא איתא בתלת מילי נחתי בע"ב מנכסייהו וחד מנייהו דקבעי סעודתא בשבתא בעידן בי מדרשא והענין כדאיתא בירושלמי [הובא בב"י רפ"ח] לא ניתנו שבתות ויו"ט לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה מפני שכל ימות החול הם טרודים במלאכתם ואין להם פנאי לעסוק בה בקביעות ובשבת הם פנוים ממלאכה ויכולים לעסוק בה כראוי לפיכך אסור לו לפנות עצמו מד"ת ולקבוע סעודתו בשעה שדורשין בבהמ"ד דברי תורה ברבים אלא יקדים אותה או יאחר אותה. וזהו תוכחת מגולה לאותן האנשים שמטיילין בעת ההיא בשוקים וברחובות כי אפילו סעודת שבת שהיא מצוה אסור אז מפני בטול תורה וכ"ש לטייל ולהרבות אז בשיחה בטלה שאסור:

ח

(ח) סעודה באותה שעה – ולאכול בלי קביעות סעודה כמו שרגיל בימות השבת נראה שמותר וכנ"ל בסימן רמ"ט ס"ב לענין ע"ש עיין שם. והנה כיון שהטעם שאסרו חז"ל קביעות סעודה אז הוא מפני שיתבטל עי"ז מתורה וכנ"ל ממילא נשמע דמכ"ש שצריך ליזהר שלא יגרום עי"ז ביטול ת"ת דרבים כגון מה שמצוי בעו"ה לאיזה אנשים שמזרזין להעולם בשבת בקיץ אף שעוד היום גדול להתפלל מנחה ולקיים הסעודה ג' וגורמים שכל אנשי בהמ"ד יפסיקו מלמודם וכבר אחז"ל [בשבת קי"ח] אמר ר' יוסי יהא חלקי ממושבי בהמ"ד ולא ממעמידי בהמ"ד אם לא שלא ישאר זמן להתפלל מנחה ולקיים הסעודה שלישית ביום כדין אז בודאי נכון לזרז לזה. אין להמשיך הדרשה שיבטל עי"ז סעודה שלישית:

א

(•) (בש"ע סעיף א') ירבה בפירות כו' עיין באשל אברהם מתשו' מהר"מ גלאנטי ובבר"י סי' מ"ז ב' שבספר הזכרונות חלק עליו והסכים לדעתו ודלא במהר"ש הלוי וע' במג"א לעיל סי' רט"ו שהביא דברי השל"ה וכנה"ג בשם ספר הזכרונות וע' מ"ש אא"ז בת"ש סי' י"ט מ"מ אין להביא לפניו מיני פירות ולברך על כ"א בפ"ע לפי שיכוין שלא להוציא האחר בברכה זו דכה"ג ברכה לבטלה הוא כו' ואין ראיה מסי' קע"ד ע"ש:
(א) צהרים עבה"ט וע' בא"ר בשם ס"ח שאין לומר כן אפי' חפץ לכתוב תורה במ"ש אלא יאמר כי שבת היום וע"ש בשם של"ה שלא ירבה כו' אדרבה חייב אדם לחדש חידושי תורה כמ"ש בזוהר דבמ"ש בחזרת נשמה יתירה למקומה שואל אותה הקב"ה מה חידוש אמרת בתורה כו' ובמח"ב בשם דעת חכמה בשם האר"י שאם מחדש בתורה מעטרין לאביו באותו עולם לכן נסמך כיבוד למצות שבת. ומי שאינו בר הכי לחדש ילמוד דברים שלא למד עד הנה וכתב בבר"י שכתבו בשם האר"י שהיה ישן ב' או ג' שעות בשבת וכתב מח"ב שרבים מקיימים מנהג דאר"י ומי יתן אם יקיימו שאר הנהגותיו ואזהרותיו כי קודש הם ע"ש: