שולחן ערוך, אורח חיים רפ״ט: סדר סעודת שחרית של שבת ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

סדר סעודת שחרית של שבת ובו ב סעיפים:
יהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה ויברך על היין בורא פרי הגפן והוא נקרא קידושא רבה ואח"כ יטול ידיו (וע"ל סי' רע"א סעיף י"ב בהג"ה) ויבצע על לחם משנה כמו בלילה ויסעוד וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה ומיהו לשתות מים בבקר קודם תפלה מותר מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש: הגה וע"ל כל דיני קידוש סי' רע"א רע"ב רע"ג:

ב

במקום שאין יין מצוי הוי שכר ושאר משקין חוץ מהמים חמר מדינה ומקדשין עליו ואם אין לו אפילו שכר ושאר משקין אוכל בלא קידוש:

א

מוצעת. היינו מע"ש או שישן בה בשבת אבל בלא"ה אסור. ויפרוס הסדין על המטה ולא יזיז הכסת. באר שבע דף ק"ד ועי' סי' ש"ב ס"ג מ"ש בשם המ"א ועי' סי' שט"ו ס"ד. כתב הבאר היטב אשר לפני וטוב ללמוד תורה במקצת יום שבת קודם אכילה ע"ש ומדברי רמ"א סי' רפ"ח ס"ח לא משמע כן ועי' יד אהרן סי' רפ"ח בהגהות. ב"י:

ב

קידושא רבה. וזה הקידוש אינו כלל דאורייתא רמב"ם פכ"ט:

ג

קידוש. פי' כשיש לו פת אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן ואם אין לו פת אוכל ד"א בלא קידוש. ומשמע בהרא"ש דה"ה בקידוש הלילה אם אין לו פת אוכל בלא קידוש. ומ"מ נ"ל דאם מצפה שיביאו לו ימתין עכ"פ עד חצות לילה אבל בקידוש היום א"צ עיין מ"א:

א

טור

ב

פסחים קו בעובדא דרב אשי

ג

רמב"ם בפכ"ט

ד

שבת קיז

ה

רמב"ם שם

ו

טור בשם אביו הרא"ש

ז

ציינתיו לעיל בסי' רעא

ח

המגיד שם הרא"ש בתשובה

א

ס"א יהיה כמ"ש בפ"י דפסחים כבוד יום קודם כו':

ב

ואח"כ יטול. כנ"ל סי' רעא סי"ב:

ג

וגם זה. ככ"ל:

א

ס"ב ואם אין. כן מ' בעובד' דאמימר:

א

וגם זה הקידוש וכו' – עיין לעיל בסימן רע"ג מה שכתבנו שם מה נקרא מקום סעודה:

ב

חובת קידוש – ומי שהותר לו לאכול ולשתות קודם תפלה כגון שהוא לרפואה וכדלעיל סימן פ"ט ס"ג פשוט דצריך לקדש מתחלה:

א

אוכל בלא קידוש – ומ"מ אם הביאו לו משקה באמצע סעודתו יקדש עליו [אחרונים]:

א

[א] ומטה מוצעת. פירוש לפי שדרכן לישב על המטה (פרישה), ובאר שבע דף קי"ט כתב דמיירי מוצע מערב שבת או שישן בה בשבת אבל בלאו הכי אסור אלא יפרוס סדין על המטה ולא יזוז הכסתות, ומגן אברהם סימן ש"ב כתב דעומדת בחדר שדר ואיכא בזיון מותר להציע דצורך שבת הוא, עד כאן. ולכאורה כיון דאפשר בפריסת סדין ליכא בזיון כל כך, מיהו ברוקח סימן נ"ה כתב זה לשונו מציעין עשרה מצועות שאם יצטרך יסב על אחת מהן, עד כאן, ואפשר דהוא הדין כשדרכו לישון בשבת:

ב

[ב] ויברך וכו'. כתב הכלבו סימן ל"ט נהגו הקדמונים שהיו אומרים אחר קידוש זה ברוך מקדש השבת בלא שם ומלכות, ויש נוהגין לפתוח קודם קידוש ושמרו בני ישראל את השבת ואחר הקידוש פותחין בקול רם מזמור לדוד ה' רועי וכו' ולאחר מזמור לה' הארץ ומלואה וכו' ומזמור ברכי נפשי וכו', ויש שמתחילין מצמיח חציר ואחר כך בוצעין על הלחם, עד כאן. ונראה דמי שרוצה לנהוג לומר אלו מזמורים יאמרנו אחר המוציא כי אנו נוטלין ידים קודם קידוש ויהא כהפסק, וברוקח סימן נ"ד זה לשונו אחר שאכלו כל צרכן יש מזמרים זמירות ושבח להקב"ה על כן טוב ללמוד תורה במקצת קודם אכילה, ויש להרבות קצת בסעודות יום יותר מלילה ועיין סימן רע"א סעיף ג':

א

א) [סעיף א'] יהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה. פי' לפי שהיה דרכן לישב על המטה. פרישה או' א' ובאר שבע דף קי"ט כתב דמיירי במוצעת מע"ש או שישן בה בשבת אבל בל"ה אסור אלא יפרוס סדין על המטה ולא יזיז הכסתות יעו"ש. ומ"א סי' ש"ב כתב דעומדת בחדר שדר ואיכא בזיון מותר להציע דלצורך שבת הוא ע"כ. ולכאורה כיון דאפשר בפריסת סדין ליכא בזיון כ"כ מיהו ברוקח סי' נ"ה כתב מציעין עשר מצעות שאם יצטרך ישב על אחת מהן יעו"ש. א"ר או' א' וכ"כ המט"י או' ו' דכל שעושה לכבוד היום שרי ואינו אסור אלא א"כ עושה למו"ש יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' ש"ב או' כ"ג:

א

ב) שם. ומפה פרוסה. על הפת. טור. ועיין לעיל סי' רע"א סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד:

א

ג) שם. כמו בסעודת הלילה. וכבוד יום עדיף מכבוד לילה כמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

א

ד) שם. ויברך על היין וכו' ונבאר הסדר שתעשה הנה תבא ותעמוד לפני השלחן במקום שאתה עתיד לישב בו ותקיף השלחן דרך ימין פ"א ותכוין להמשיך עתה בחי' אור מקיף של ג"ת דאבא אשר שם עלה ז"א בתפלת העמידה דלחש דשחרית אלא שאז היה בבחי' אור פנימי שלהם ועתה הוא באור מקיף אשר להם. ואח"כ קח בידך ב' אגודות ההדס ותחזור להקיף השלחן פ"ב ותכוין להמשיך עתה בחי' המקיף של ג' אמצעיות דאבא אשר שם עלה ז"א בחזרת קו"ר דתפילת העמידה דשחרית אלא שאז היה בבחי' אור פנימי שלהם ועתה הוא באור מקיף ולפי שעתה הוא בבחי' ג' אמצעיות חג"ת לכן צריך להקיף בהדס כנודע כי הדס רומז לג' אבות. ואחר הקפה הב' תשב מיושב במקומך ותקבל הכוס בב' ידיך ע"ד מה שנת' לעיל בקידוש דליל שבת ממש. ואח"כ תאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' ותכוין בר"ת ה' לאורך ימים אל שם יל"י ותכוין ג"כ ס"ת ה' לאורך ימים הם בגי' ס"ה כמנין אדנ"י. ואח"כ תאמר ושמרו בני ישראל את השבת עד וביום השביעי שבת וינפש. ותכוין לכלול מדת לילה שהוא שמור עם מדת יום שהוא זכור. ואח"כ תאמר פסוק אז תתענג על ה' וכו' כנודע כי בזה הפסוק נרמזו ג' סעודות דשבת כנז' בס' הזוהר פ' בשלח ופ' אמור. ואח"כ תאמר בקו"ר דא היא סעודתא דעתיקא קדישא. ואח"כ תאמר ברכת בפה"ג. ואח"כ תיטול ידיך מעומד כנו' בסעודת הלילה יעו"ש. שער הכוו' דף ע"ד. פע"ח שער ח"י פ' ך' ופ' כ"א:

ב

ד) וזה הסדר לקידוש יום שבת. תחלה תקיף השלחן פ"א. ואח"כ תקח ב' אגודות של הדס בידך ותברך עליהם ותריח ואחר שתריח תאמר שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו. ואח"כ תניחם בין שני ידיך ותקיף בהם השלחן פעם שנית ואף אם אין לך הדס ג"כ תקיף פ"ב כדי לעשות כוונת הנז' וכמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ח' יעו"ש. ואח"כ תשב במקומך ותאמר משנת עשר קדושות הם עד סופה. ואח"כ תאמר מאמר הזוהר ביומא דשבתא בסעודתא תנינא וכו' כמ"ש בסידורים. ואח"כ תאמר אתקינו סעודתא וכו' דא היא סעודתא דעתיקא קדישא. אסדר לסעודתא בצפרא דשבתא וכו' ואע"ג דבשער הכוו' שם כתב דהאר"י היה נוהג לאומרה בתוך הסעודה בסידור הרש"ש ז"ל סידר לאומרה קודם כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ח' יעו"ש. ואח"כ תאמר ויהא רעוה מן קודם עתיקא קדישא וכו' ואח"כ תאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' לשם יחוד קבה"ו וכו' הרני בא לקיים מצות קידוש של יום השבת קידושא רבא וסעודת שחרית של שבת לתקן את שורשה במקון עליון. ויהי נועם וכו' ושמרו בני ישראל וכו' אז תתענג על ה' וכו' סברי מרנן בא"י אמ"ה בפה"ג. וא"צ לחזור לומר דא היא סעודתא דע"ק קודם ברכת בפה"ג מפני שכבר אמרה מקודם כנז' ועיין בדברינו לעיל סי' רס"ב או' י"א ואו' י"ב מ"ש בענין הנטילה וסדר הלימוד אחר האכילה של סעודת הלילה וה"ה לסעודת היום יעו"ש. ובענין סדר י"ב לחמים וברכת המוציא כבר כתבנו אותם לעיל סי' רס"ב או' ב' קחנו משם. ופשוט דסידור הלחם על השלחן צ"ל קודם שיקיף:

א

ה) מדברי ס' הכוו' שסדר מהרש"ו מוכח דקידוש היום הרב היה אומרו מיושב וכן נהגו רבנן קדישי בעה"ק ירושת"ו. ברכ"י או' ב' שע"ת או' ג':

א

ו) שם. ויברך על היין וכו' הא"ר או' ב' מייתי מן הכלבו די"א אחר קידוש זה ברוך מקדש השבת בלא שם ומלכות. אבל מצאתי בס' הבתים כ"י בית ד' בית מנוחה שכתב שאין לומר ברוך מקדש השבת ולא ברוך שנתן שבתות למנוחה ולא שום דבר שהוא הפסק בין ברכה לשתיה עכ"ד. ודבריו ברורים וכן עיקר. ברכ"י בשיו"ב או' א' וכ"כ האחרונים. וכן עמא דבר:

א

ז) שם. והוא נקרא קידושא רבא. אע"ג דזוטר שיעוריה קראוהו כן בכינוי ע"ד שקורין לסומא סגי נהור כמ"ש הר"ן והרב המגיד יעו"ש. א"נ כמ"ש רש"י ז"ל דקרו ליה קידושא רבא לפי דבכולהו קידושא אמרינן ליה. ויש מי שכתב משום דילפינן ליה מריבוי דאת יום השבת ואע"ג דאינו אלא אסמכתא מט"י או' ב' ועיין בשער הכוו' דף ע"ד ע"ב שכתב טעם בסוד יעו"ש. וע"כ כתבנו לעיל שיזכיר בלשם יחוד קידושא רבא מפני הסוד שנרמז בו:

א

ח) שם. קידושא רבה. וכן ביו"ט מקדש קידושא רבא כדרך שמקדש בשבת. הרמב"ם פכ"ט דין כ"א:

א

ט) שם. קידושא רבה. וזה הקידוש אינו כלל דאורייתא. הרמב"ם פכ"ט. מ"א סק"א. ואם לא קדש בלילה שמקדש כל היום כולו כמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' ח' אז הוי ד"ת ומיהו בהתפלל דעת המ"א סי' רע"א דהוי דרבנן יעו"ש. א"א או' א' ועיין בדברינו לשם או' ג':

ב

ט) דע קידוש היום דרבנן ואפ"ה נשים חייבות בו וכמ"ש המ"א סי' רצ"א ס"ק י"א כל מילי דשבת איש ואשה שוין אף בדרבגן דכל שישנו בשמירה דרבנן מקצה ושבותין ישנו בזכירה דקידוש היום. מש"ז או' א' ולענין להוציא אחרים פה"ג בשחרית אם אינו שותה עיין סי' רמ"ג סעי' ד' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

א

י) ואם אין לו יין בשחרית כ"א פת דאסור לו לאכול דברים אחרים קודם המוציא כמ"ש המ"א סק"ד י"ל דיכול להוציא אחרים בהמוציא אעפ"י שאינו אוכל עמהם עיין סי' רע"ג ט"ז ג' ומ"א קס"ז מ"א אבל להט"ז שם י"ז אינו מוציא דליכא שינוי. מש"ז או' א' וכ"כ המש"ז לעיל סי' רע"ג או' ג' דאינו מוציא והבאנו דבריו לעיל סי' קס"ז סוף או' קל"ה יעו"ש:

א

יא) שם. ויבצע על לחם משנה וכו' ולפי דברי האר"י ז"ל צ"ל י"ב לחמים על השלחן בכל אחד מג' סעודות כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ב' יעו"ש:

א

יב) שם. ויסעוד. נוהגין לאכול בסעודת שחרית ביצים מבושלים שלימים בקליפיהן שהטמינו אותם בתנור מבע"י ושמעתי הטעם מפני אבלו של משה רבנו ע"ה שמת בשבת ונכון הוא ומן המהדרין אוכלים אותם גם בסעודה ג' שכנה"ג בהגה"ט סי' רפ"ח או' ח' מיהו היפ"ל או' ד' כתב דהא שנוהנים לאכול בשבת בשחרית ביצים מבושלים בקליפיהם אינו מטעם אבל משה שהרי לא מת משה בבקר כ"א בערב בשעת מנחה כמ"ש הטור וב"י ולבוש לקמן סי' רצ"ב יעו"ש וכדברי הזוהר אלא נהגו מפני עונג שבת אבל בערב אחר מנחה בסעודה ג' נהגו מן המהדרין לאכול ביצים כנ"ז מטעם אבלו של משה יעו"ש:

א

יג) שם. וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה. עיין לעיל סי' רע"ג ובדברינו לשם בס"ד ואף אם אוכל אחריו פת כסנין חשוב במקום סעודה יעו"ש:

א

יד) שם. ושלא יטעום קודם לו כלום וכו' ר"ל אפי' מים כדין קידוש של לילה כמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' ד' יעו"ש:

א

טו) שם. ומיהו לשתות מים וכו' כתב בתשו' פרי הארץ חא"ח סי' ח' דהרעב והצמא שמותרים לאכול קודם תפלה צריך לקדש בתחלה דדוקא לשותה מים שרי שלא נתחייב בקידוש משום דאין קידוש אלא במקום סעודה ולבריא אסור לאכול קודם תפלה אמנם בנ"ד שמותר לאכול לחם ג"כ דהוי כחולים חייב לקדש ג"כ קודם תפלתו יעו"ש. והביאו הפ"ת וכתב דצ"ע בזה כי כמו דבריא פטור מקידוש משום דאסור לו לאכול כן לחולה שלא הוצרך ליין אסור לשתות יין מכוס של קידוש כמ"ש לעיל סי' פ"ט דלא ניתר אלא מים דלא שייך בהו גאוה עכ"ל. ולא ידענא מה צ"ע שייך בזה דמה שלא הותר אלא מים היינו לבריא אבל לחולה מגו שהותר ללחם הותר ג"כ ליין של קידוש ודוק. ומ"מ בעיקר הדין שכתב הרב פרי הארץ יש מקילין כמ"ש בעיקרי הד"ט סי' י"ג או' ג' וכ"כ לעיל סי' רפ"ו או' כ"ח יעו"ש וע"כ נראה דהמקדש כדי לאכול קודם תפלה יש לקדש ג"כ אחר התפלה כדי לצאת אליבא דכ"ע:

א

טז) מי ששותה חלב קודם תפלה בכל בקר ובקר לרפואה דשרי כמבואר לעיל סי' פ"ט סעי' ג' שרי לשתות כדרכו גם בשבת מחלב שנחלב מע"ש אף קודם תפלה ואין כאן שום חשש איסור שתייה קודם קידוש דקודם תפלה עדיין לא חל עליו חובת קידוש דמה"ט שרי לשתות מים וה"ה חלב דמאי שנא. זכ"ל או' ו' יעו"ש. ולפ"ז ה"ה לבריאים הנוהגים לשתות קאוי או ט"ע קודם תפלה ליישב דעתם דמותר כמ"ש לעיל סי' פ"ט או' ל' ואו' ל"א מותר לשתות גם בשבת קודם תפלה בלא קידוש. וכן המנהג פעה"ק ירושת"ו:

א

טוב) שם. ומיהו לשתות מים וכו' ולענין הנשים אם מותרות לשתות מים קודם תפלה עיין לעיל סי' רפ"ו או' ל' יעו"ש:

א

חי) שם. ומיהו לשתות מים וכו' ואם לא קידש בליל שבת אסור לשתות מים בבקר עד שיקדש. שנות חיים סי' ג':

א

יט) שם. שעדיין לא חל עליו חובת קידוש. עד לאחר התפלה. טור. לבוש:

א

ך) [סעיף ב'] במקום שאין יין מצוי הוי שכר וכו' הא דסתם המחבר כאן משום דאפי' למ"ד בסי' ער"ב סעי' ט' דאין מקדשין עליו גבי קידוש שחרית סמכינן אמ"ד דמקדשין עליו. מ"א סק"ב. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

כא) שם. הוי שכר וכו' ונראה הא דכיילי הפו' שאר משקין בהדי שכר לאו למימרא דבשאין יין מצוי והיה דרך רוב בני העיר לשתות שכר אעפ"י כן אם ירצה לברך על שאר משקין רשאי משום דאין לתת מעלה וקדימה אלא ליין. דליתא לסברה זו אלא לעולם מה שרגילין בו הוא קודם למשקה שאין רגילין בו דהא קראוהו חמר מדינה וא"כ צריך לתת לו מעלה לענין קדימה וכדמוכח ממ"ש המ"א סי' קפ"ב סק"ב יעו"ש והוא פשוט. מט"י או' ה':

א

כב) שם. הוי שכר וכו' ורשאי לאכול אחר שקידש על השכר אפי' לא בירך על הפת עיין סי' רע"ג סעי' ה'. מ"א שם. ור"ל דכמו שאם קידש על היין מותר לאכול אחר שקידש מיני תרגמא מה' המינים דחשיב קידוש במקום סעודה ואח"כ גומר סעודתו במקום אחר כמ"ש סי' רע"ג סעי' ה' ה"ה במקדש על השכר מותר לאכול אחר שקידש מיני תרגמא כדי שיהא קידוש במקום סעודה ואח"כ גומר סעודתו במקום אחר ולא בעינן שיאכל דוקא פת אחר שקידש מפני שלא קידש על היין אלא כיון דהותר לקדש על השכר הוו"ל כמו שקידש על היין ועיין בדברינו לסי' רע"ג סעי' ה' יעו"ש:

א

כג) שם. חמר מדינה וכו' משמע אבל היכא דלא הוי חמר מדינה לא. ובב"י כתב דבטור משמע אפי' במקום שאינו חמר מדינה אם אין לו יין מקדש על שאר משקין אחרים משום היכר כמ"ש סי' ער"ב סעי' ט' מ"א סק"ג תו"ש או' ד' מיהו בפרישה או' ג' כתב על דברי ב"י הנ"ז דאינו מוכרח יעו"ש. וכ"ה דעת מרן ז"ל בש"ע דבעינן דוקא חמר מדינה. וכ"כ האחרונים, ועיין, בדברינו לעיל סי' ער"ב סעי' ט' ששם נתבארו כל הדינין הנצרכים לסעי' זה יעו"ש:

א

כד) שם. אוכל בלא קידוש. דאין לו לבטל עונג שבת בשביל שאינו יוכל לקדש. ב"י:

א

כה) שם. אוכל בלא קידוש, פי' כשיש לו פת אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן ואם אין לו פת אוכל דבר אחר בלא קידוש. ומשמע בהרא"ש ובתו' פ' ע"פ דה"ה בקידוש הלילה אם אין לו פת אוכל בלא קידוש דכתבו מקום שאין יין ובבהכ"נ א"א לקדש בפת לאורחים ש"ץ אומר ברכה מעין ז' ויוצאים בזה. וא"כ כל אדם נמי יוצא במה שמקדש בתפלה וכמ"ש רס"י ער"א, וכ"מ בהגמ"י פכ"ט שכתב ולא אמרו בת טוות (לן בתענית) אלא להבדלה דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא. ומ"מ נ"ל דאם מצפה שיביאו לו ימתין עכ"פ עד חצות לילה אבל בקידוש היום א"צ דהא י"א שמותר לאכול קודם וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק. מ"א סק"ד. מיהו אם הוא מצפה שיביאו לו יין ודאי גם ביום לא יאכל עד שיביאו לו היין. ואם אינו ברור לו שיביאו או אפי' הוא בספק אם יביאו אין להמתין גם בלילה דאין להתענות בשבת עד חצות הלילה על הספק וזה נראה פשוט. מט"י או' ו' ועיין במחב"ר או' ג' שכתב דהגם כי בסי' ער"ב בברכ"י צדד שאפי' מצטער בליל שבת אם ידע שלמחר יביאו לו לחם ויין לא יאכל מ"מ לדינא נראה שאם מצטער הגם שידע דלמחר ודאי יהיה לו פת ויין יכול לאכול בלילה שלא להצטער בשבת. וכל זה הוא כשהוא ודאי אצלו שלמחר יבא לו אבל אם הוא ספק יאכל תכף בלילה וביום מאשר הוא אתו ולא יתענה וכ"כ המט"י עכ"ד. ועיין לעיל סי' ער"ב או' נ"א:

א

כו) ובאשכנז מניחין השלחן ערוך כל השבת לכבוד שבת. טור ולבוש:

א

ש"ע ס"א קידושא רבא. נקראת כך לפי שברכת בפה"ג נוהג בכל פעם שאומרים קידוש משא"כ יתר הקידוש אינו נוהג אלא כ"א בזמנו לכן נקרא קידושא רבא רש"י פסחים דף קו:

ב

ט"ז סק"א. ויש כאן ברכה שאינה צריכה פירוש כיון דע"פ הדין ראוי לברך המוציא תחלה ואי א"צ לברך על השכר דפת פוטר כל מיני משקה חוץ מן היין כמבואר בסי' קעד סעיף א' וסעיף ז' א"כ כשמברך על השכר תחלה גורם ברכה שא"צ בשלמא במקדש על היין אע"פ דמדינא המוציא קודם כמביאר בסי' ריא סעיף ד' מ"מ משום קידוש מקדימין היין וברכה שא"צ ליכא דהא אף אם יברך תחלה המוציא צריך לברך אחר כך על היין משא"כ בשכר וכי בשביל קידוש יגרום ברכה שא"צ ותירץ דאה"נ דמשום קידוש רשאי לגרום ברכה שא"צ כהך דסימן רצ"ח להפסיק באמצע סעודה משום כבוד שבת:

ג

שם כדי שיהיה ניכר הקידוש לא קאי אדסמוך לי' דמש"ה יכוין שלא להוציא כו' דהא אף אם יכוין להוציא מ"מ איכא שינוי להיכר הקידוש במה שמברך על המשקה ולא על הפת. ותו דבלא"ה לא יכוין להוציא הפת דאע"ג דעל כולם אם אמר שהכל יצא היינו דיעבד אבל לכתחלה צריך לברך ברכה הראויה אלא מ"ש הט"ז כדי שיהיה ניכר כו' קאי אדלעיל וה"ק דכאן הכרח הוא לברך שהכל תחלה משום קידוש כדי שיהיה ניכר הקידוש מש"ה תקנו נמי שאע"פ שמברך שהכל יכוין שלא להוציא הפת משום דלכתחלה צריך לברך ברכה הראויה וכל זה עשו משום הכרח הקידוש כדי שיהי' היכר דמש"ה תקנו לברך תחלה שהכל הוצרכו לתקן שיכוין שלא להוציא וק"ל ובחנם נתקשה בפרי מגדים בזה:

ד

מ"א סק"ב אמ"ד דמקדשין עליו מטעם המבואר שם בש"ע שאם מברך על הפת אין ניכר שום שינוי משא"כ בלילה מקדש על הפת ע"ש:

ה

שם עסי' רע"ג ס"ה שלא תקשה הא בלא"ה צריך קידוש במקום סעודה שיאכל לאלתר א"כ יברך על הפת. לזה תירץ דלענין קידוש במקום סעודה א"צ פת כמבואר בסי' רעג סעיף ה':

ו

סק"ד אומר המוצי' על הפת. וזהו אצלו הקידוש:

א

קידושא רבה. וזה הקידוש אינו כלל דאוריית' [רמב"ם פכ"ט]:

ב

הוי שכר. הא דסתם המחבר כאן משום דאפי' למ"ד בסי' ער"ב ס"ט דאין מקדשין עליו גבי קידוש שחרית סמכינן אמ"ד דמקדשין עליו ורשאי לאכול אחר שקידש על השכר אפי' לא בירך על הפת עסי' רע"ג ס"ה:

ג

חמר מדינה. משמע אבל היכא דלא הוי חמר מדינה לא ובב"י כ' דבטור משמע אפילו במקום שאינה חמר מדינה פי' אם אין לו יין מקדש על שאר משקים אחרים משום היכר כמ"ש סימן ער"ב ס"ט:

ד

אוכל בלא קידוש. פי' כשיש לו פת אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן ואם אין לו פת אוכל ד"א בלא קידוש ומשמע ברא"ש ובתוספות פ' ע"פ דה"ה בקידוש הלילה אם אין לו פת אוכל בלא קידוש דכתבו מקום שאין יין ובבית הכנסת א"א לקדש בפת לאורחים ש"ץ אומר ברכה מעין ז' ויוצאים בזה א"כ כל אדם נמי יוצא בזה במה שמקדש בתפלה וכמ"ש רסי' ער"א וכ"מ בהג"מ פכ"ט שכתב ולא אמרו בת טות אלא להבדלה דשאני אפוקי יומא מעיולי יומא עסי' רצ"ו ס"ג מ"ש ומ"מ נ"ל דאם מצפ' שיביאו לו ימתין עכ"פ עד חצות לילה אבל בקידוש היום אין צריך דהא י"א שמותר לאכול קודם וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק:

א

(א) ומטה מוצעת – היינו מע"ש או כדי שיישן בה בשבת או שהוא בחדר שדר שם ואיכא בזיון אם לא יציע המטות אבל בלא"ה אסור [אחרונים] ומה שכתב ומפה פרוסה עיין לעיל ברע"א מ"ב סקמ"א:

ב

(ב) ויברך וכו' – יש נוהגין לפתוח מתחלה פסוק ושמרו בני ישראל וגו' או זכור את יום השבת עד ויקדשהו ויש מההמון שפותחין מעל כן ברך וגו' ושלא כדין הוא דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן:

ג

(ג) קידושא רבא – ונקרא בלשון זה שהוא כמו שקורין סגי נהור מפני שזה הקידוש אינו כלל דאורייתא רק שתקנוהו לכבוד שבת ואסמכוהו אקרא כדאיתא בגמרא:

ד

(ד) וע"ל סימן רע"א סי"ב וכו' – היינו דשם מבואר בהג"ה דנוטלים לידים קודם קידוש ועיין שם במ"ב דכמה אחרונים כתבו שם דטוב יותר לנהוג כדעת המחבר:

ה

(ה) ויסעוד – כתב ברוקח סימן נ"ד אחר שאכלו כל צרכן יש מזמרים זמירות ושבח להקב"ה. וטוב ללמוד תורה במקצת קודם אכילה [א"ר]:

ו

(ו) ושלא יטעום קודם לו וכו' – וגם הנשים שייכים בענין זה דכל מילי דשבת איש ואשה שוין [אחרונים]:

ז

(ז) לא חל עליו וכו' – דקידוש אין שייך אלא בזמן הסעודה ומשום קודם התפלה לא שייך במים וכדלעיל בסימן פ"ט:

ח

(ח) במקום שאין יין מצוי – משמע דבמקום שהוא מצוי אין לקדש על השכר ושאר משקין ועיין לעיל בסי' רע"ב סקכ"ט במ"ב מה שכתבנו שם דנוהגין להקל בזה בשחרית במדינותינו ומ"מ מצוה מן המובחר על היין הוא ולענין יי"ש ע"ש בד"ה על שכר:

ט

(ט) חמר מדינה – ומשקה שאינו חמר מדינה הסכימו הרבה אחרונים דאין מקדשין אפילו בשחרית דדומיא דקידוש הלילה תקנוה ופרטי הדין של חמר מדינה מבואר לקמן בסימן רצ"ו במ"ב לענין הבדלה וה"ה כאן:

י

(י) אוכל בלא קידוש – פי' כשיש לו פת [ואפילו חתיכת פת ולא פת שלם] אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן לדעת קצת פוסקים ואם אין לו גם פת אוכל בלא קידוש ואין לו לבטל מצות עונג שבת בשביל זה ובלילה אם אין לו חתיכת פת ויין ושאר משקין לקדש עליו ויש לו תבשיל ופירות וכיוצא בו י"א דאם מצפה שיביאו לו איזה דבר לקדש עליו ימתין איזה שעות ועכ"פ א"צ להמתין יותר מחצות ואם הוא אדם חלש א"צ להמתין ויאכל מה שיש לו בלא קידוש ויסמוך על מה שהזכיר קדושת היום בתפלה ולכשיביאו לו אח"כ בלילה פת או יין אומר עליו כל נוסח הקידוש ויסעוד כזית עכ"פ:

א

מג"א ס"ק ב' אפי' לא בירך על הפת נ"ל כוונתו קודם דמברך על הפת דסמכי' לענין זה על המ"ד דמקשי על השכר ולחנם נדחק במחצית השקל:

ב

מג"א ס"ק ד א"כ כל אדם נמי לענ"ד אין ראי' דאורחי' דאזלי סמוך לבי כנשת' ויש להם מקום סעודה במה דשומעים ברכה מעין ז' דהוא במקום ק"ע אבל לאחר דאין לו פת ולא מיני תרגימא לא הוי מקום סעודה ואף ביש לו מיני תרגימ' שאוכל בביתו אין הקידוש דהיינו התפלה במקום סעודה י"ל דאסור לו לאכול:

א

קידוש עיין בה"ט וכבר כתבתי בזה לעיל סי' רע"ב ס"ק ז' ועיין בשו"ת הלק"ט ח"ב סי' קע"א שגם דעתו שא"צ להתענות עד למחר ולענין אם מקדשין על יי"ש ע"ש בבה"ט ס"ק ז' ובשו"ת שם לענין קידוש של יום והאידנא נהוג עלמא לקדש ביום על יי"ש ואין לעשות כן אלא כשיכול לשתות מלא לוגמיו בלי הפסק בינתיים במש"ל סי' רע"ב בשם הא"ר ואם אין לו יין ואינו יכול לשתות מלא לוגמיו כאחד יש לו ליתן לשתות מכוס זה גם לא' מהמסובין או לב' עד שבטעימת כולם יהי' מלא לוגמיו ובמש"ל סי' רע"א דעת י"א ובא"ר כ' שנראה שכן עיקר ע"ש וא"כ עכ"פ יש לנהוג שאחד יקדש על כוס שיש בו רביעית ויוציא גם האחרים וישתו גם האחרים מכוס זה שיהי' בין כולם מלא לוגמיו או שהמקדש ומוציא אחר ישתה בכמה פעמים בלא הפסק מלא לוגמיו וכמ"ש סי' רע"ב וע' בבית יעקב סי' נ"ז אבל מה שנותנין לפני א' כוס קטן שאין בו רביעית והוא מקדש עליו בפני עצמו אין זה נכון וע' לעיל סי' ר"י ולענין קידוש במקום סעודה בקידוש של יום ע' לעיל סי' רע"ג דשרי אף אם אוכל אחריו פת כיסנין. אבל מיני תרגומא וקא"ווי לא מהני וגם בשתיית כוס לא מהני רק כשהמקדש עצמו ישתה ע"ש וע' בבר"י דמספר הכוונות שסידר מהר"ש וויטאל מוכח דקידוש היום הרב היה אומרו מיושב וכן נהגו רבנן קשישי בעה"ק ירושלים תוב"ב:

א

הוי שכר ושאר משקין ק"ל הא קי"ל בסי' רי"א ס"ג הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע ודבר שברכתו שהכל בפה"ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד כו' וא"כ כאן שמביאין לפניו כוס שכר לברך שהכל ולחם לברך המוציא ממילא המוציא קודם שהיא ברכה פרטית נגד שהכל שהיא כוללת ויש כאן ברכה שאין צריך וי"ל דכאן הכרח הוא לברך שהכל תחלה משום קידוש וע"כ תיקנו שיכוין שלא להוציא ברכת הלחם ג"כ בזה כדי שיהיה ניכר הקידוש כמ"ש הטו' סי' ער"ב וזה דומה למ"ש ב"י בסי' רצ"א בשם התוספות שראוי שלא להפסיק באמצע סעוד' משום ברכה שא"צ אלא כיון שמפסיק לכבוד שבת אין כאן ברכה שלא לצורך ועסי' רצ"א בסופו: