שולחן ערוך, אורח חיים רצ״א: דין שלש סעודות ובו ו סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין שלש סעודות ובו ו סעיפים:
יהא זהיר מאוד לקיים סעודה שלישית ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה בכביצה ואם אי אפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער את עצמו והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי ליתן מקום לסעודה שלישית: הגה ומי שלא אכל בליל שבת יאכל שלש סעודות ביום השבת (הרא"ש פ' ע"פ):

ב

זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית: הגה י"א דאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת דאז חוזרים הנשמות לגיהנם וע"כ אין לאכול סעודה שלישית בין מנחה למעריב אלא יאכל אותה קודם מנחה (תוס' והרא"ש ומרדכי פ' ע"פ) וי"א דיותר טוב להתפלל מנחה תחלה (רמב"ם וטור והגהות מרדכי והגהות מיי' פ"ל ואגור) וכן נוהגים לכתחלה בכל מדינות אלו מ"מ אין לשתות מים מן הנהרות אבל בבית שרי וכ"ש שאר משקין דשרי (הגהות מיי' פ"ל) וי"א דאין אסור אלא תוך י"ב חודש של אביו ואמו (אגודה ומרדכי פ' ע"פ) וי"א דאיסור זה של שתיית מים אינו רק בע"ש (תוס' והרא"ש ומרדכי בשם רבי משולם והגהות מיי'):

ג

אם נמשכה סעודת הבוקר עד שמגיע זמן המנחה יפסיק הסעודה ויברך ברכת המזון ויטול ידיו ויברך ברכת המוציא ויסעוד ונכון הדבר שאם לא היה עושה כן מאחר שנמשכה סעודת הבוקר עד אותה שעה לא היה יכול לאכול אח"כ אלא אכילה גסה: הגה אבל מי שיודע שאפשר לאכול אחר שיתפלל מנחה עם הצבור לא יעשה סעודה שלישית קודם מנחה מיהו אם עשאה יצא:

ד

א"צ לקדש בסעודה שלישית אבל צריך לבצוע על שתי ככרות: הגה ואם סועד הרבה פעמים בשבת צריך לכל סעודה שתי ככרות (אבודרהם ומיי') ולפחות לא יהיה לו בסעודה שלישית פחות מככר א' שלם [טור ומרדכי פ' כ"כ] ומזה פשט המנהג להקל לבצוע בסעודה שלישית רק בככר אחד שלם אבל יש להחמיר ליקח שנים:

ה

צריך לעשותה בפת ויש אומרים שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי באחד מחמשת מיני דגן וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים אבל לא בפירות וי"א דאפילו בפירות יכול לעשותה וסברא ראשונה עיקר שצריך לעשותה בפת אא"כ הוא שבע ביותר: הגה או במקום שאי אפשר לו לאכול פת כגון בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח: [מהרי"ל הלכות פסח]:

ו

נשים חייבות בסעודה שלישית:

א

אם נמשכה כו'. ובמרדכי כ' שטוב להפסיק מעט ביניהם שלא ליטול מיד אחר ברכת המזון וכן ראיתי נוהגין להפסיק מעט בד"ת או בטיול קצת (רש"ל בהגהות בסימן זה):

א

בכביצה. לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מיקרי אכילת עראי כמ"ש סי' רל"ב מ"א ובספר אליהו רבה חולק עליו וכן משמע במרדכי כו' דהא לא עדיפא מליל שבת דאמרינן לעולם יסדר אדם שלחנו בליל שבת אפי' א"צ אלא לכזית מי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה ס"ח סי' תרצ"א. ונ"ל דמכל מקום אם נמשכה סעודת הבוקר עד אחר חצות יחלק לשנים כמה שכתוב ס"ג דהא מ"מ ישבע כשאוכל שנית מ"א. ועי' סי' תמ"ד ס"א דאפי' קודם חצות יחלקה לשנים דהא י"א דיוצא בזה ע"ש. (ובס' אליהו רבה חולק על מ"א במה דפסק לחלק סעודת שחרית לשנים גם לענין אם נמשכה סעודת שחרית עד לאחר חצות. ע"ש באריכות פילפול עמוק בזה):

ב

בליל שבת. ה"ה מי שלא אכל בליל יו"ט יאכל ב' סעודות ביום. וה"ה שאומר הקידוש של לילה. מ"א:

ג

בה"מ. וימתין מעט ביניהם שלא ליטול מיד אחר בה"מ וכן נוהגין להפסיק בד"ת או בטיול קצת. ב"ח בשם מהרש"ל:

ד

גסה. כי כל זמן האכילה האצטומכא פתוחה משא"כ אחר הסעודה נסתמת:

ה

לאכול. ואפי' חל יום טוב במ"ש אם יודע שיכול לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים. מ"א:

ו

שתי ככרות. וכן נוהגים כל היראים ואין לקדש על היין רק בתוך הסעודה יברך על היין וישתה. ספר הכוונות ע"ש סודו:

א

שבת קי"א

ב

טור והר"ן בשם בה"ג

ג

רמב"ם בפ"ל מהל' שבת

ד

טור

ה

תוספות והרא"ש והמרדכי שם והגהות בפרק כט

ו

טור בשם אביו הרא"ש וכן כתב בתשובה

ז

שם בשם אביו הרא"ש ור"י בחלק א' בשם הרמ"ה והמרדכי פט"ו דשבת ובתשו' להרמב"ם סימן ר"י ורבי יונה

ח

טור בשם אביו הרא"ש והרמב"ם בפרק ל' והגהו' שם והמרדכי פט"ו דשבת ור' ירוחם בחלק א' ותשוב' לרמב"ן בסי' ר"י והמגיד בשם גאון

ט

טור בשם ר"י תוספות ביומא ע"ט וסוכה כ"ו וסמ"ג

י

טור בשמם והרא"ש שם בסוכה בשם התוספתא והגה פרק ל'

יא

שם בתוספות

יב

הר"ן בפי"ז דשבת בשם י"א ור' יונה בפ"ז דברכות ושבולי לקט בשם ר"י בר יהודא

יג

הר"ן והמרדכי בפרק ט"ז דשבת בשם ר"ת:

א

ס"א יהא זהיר. שם כל המקיים כו' יהא חלקי ואף בעני אמרינן בסוף פיאה שבת כו':

ב

בכביצה. נלמד מסוכה כמ"ס בס"ה ובסוכה אמרו מיומא ע"ט ב' דכביצה בעי סוכ' אע"ג דדחי בסוכ' מ"מ ביומא רבי ירמיה ור"פ ורבא לא ס"ל כן:

ג

ואם א"א. כנ"ל סי' רפ"ח ס"ב:

ד

ומי שלא. תוס' בפסחים ק"א א' דאמרינן שם טעימו כו':

א

ס"ב זמנה. בפט"ז דשבת במנחה מזון כו' דלא אכל ושם בצהרים מדיחן כו' לאכול במנחה:

ב

י"א. בשם מדר' השותה בשבת בה"ש גוזל קרוביו המתי' וע' רשב"א סי' אלף קי"ט בשם הירושלמי:

ג

דאז חוזרים. עיין בסנהדרין ס"ה ב':

ד

וי"א דיותר. עמ"א והוכיחו מגמ' דפ"י דפסחים ולקידוש קובעת ולא להבדלה וה"מ כו':

ה

ומ"מ. כן פי' המדרש הנ"ל:

ו

וי"א דאין. כנ"ל קרוביו המתים וכמ"ש בעדיות ספ"ב:

ז

וי"א דאיסור. שפי' ב"הש של ליל שבת שיוצאין מגהינם ומתקררין:

א

ס"ד א"צ לקדש. ועט"ז:

ב

אבל צריך כו' ואם. כ"מ בברכות לט ב' מניח פרוסה כו' ובשבת מ' דמשום בציעה ולא משום סעודה:

ג

ולפחות. מרדכי בשם מכילתא עט"ז:

א

ס"ה צריך עט"ז וכ"כ התוס' דמן כתיב בו הוא הלחם כו':

ב

וי"א כו' וי"א כו' וי"א. מסוכה שאר"א י"ד סעודות כו'. ואמר אם השלים כו' אלמא דנקרא סעודה ומחולקים בפי' תרגימ' דרש"י מפ' פירות וכתי' ראשון ביומא שם. ותוס' דחו דהא קי"ל כרבא דפירי לא בעי' סוכה ור"ן כ' לישב פי' רש"י דלא קי"ל כרבא אלא כתי' דגמ' שם והרא"ש פי' מיני מזונות שאמרו בתוספתא דמברך על מ"ת במ"מ:

א

ס"ו נשים. כתובות ס"ד ב':

א

מן הנהרות – ואסור אפילו לא השלים עדיין הסעודה שלישית שלו אם כבר שקעה החמה:

א

אחר שיתפלל מנחה וכו' – עיין במ"ב והנה במגן אברהם כתב אם יודע שיוכל לחזור ולאכול קודם שעה עשירית ונטיתי מזה משום דצ"ע הלא אף בסוף היום אינו אסור רק לקבוע סעודה אבל מעט פת כביצה ויותר אף כשחל עיו"ט בחול מותר ודוחק גדול לומר משום דהיא מצות שבת גריעא דחשיבא כסעודה קבועה וכמו שמצינו במקו"א דשבת קובעת דזה אין שייך לעניננו דעיקר הטעם הוא משום כדי שתהיה אכילתו בלילה לתאבון וכן מצאתי בעז"ה בבאור הגר"א בסימן תקכ"ט ס"א בהג"ה בהדיא כמו שכתבנו:

ב

לא יעשה וכו' קודם מנחה – ר"ל שלא יחלק סעודת שחרית לשתים משום חשש ברכה שא"צ וממילא תדחה עד אחר המנחה וכמו שכתב הרמ"א בס"ב בהג"ה דיותר טוב להתפלל מנחה תחלה:

א

ולפחות לא יהיה לו פחות מככר א' שלם – ואם יש לו שלם וגם פרוסה פשוט דיבצע סעודה זו על הככר השלם והפרוסה יניח על סעודת מלוה מלכה דסעודה זו חשיבא הרבה יותר מסעודת מלוה מלכה אף שגם היא מצוה ויש אנשים שחושבין להיפך וטועין בזה:

א

נשים חייבות וכו' – וגם חייבות במצות לחם משנה [ב"י]:

א

סעיף ה' צריך לעשותה בפת וכו'. נ"ב הנה בטעם דעת הפוסקים דבסעודה ג' לא בעינן פת והרי כולם נלמדו בשוה משלשה היום הכתוב בתורה עמ"ש בזה ישוב נכון בחיבורי על התורה משנת תר"ד בפרשת שלח בפסוק ויהיו בני ישראל במדבר ע"ש בעזה"י ודו"ק היטב: יעלה ויבוא או להתחיל יעלה ויבוא ולגמור שם ואילך אבל לא יתחיל רצה ממש או לענין אתה חוננתנו אם יאמר אתה חוננתנו שלא במקומו ולא יתחיל מאתה חונן בזה כיון דא"צ לחזור הוי הפסק אם חוזר

א

[א] [לבוש] והיא מן התורה וכו'. ועיין סימן קס"ז ס"ק כ"ח וכן כתב בתשובת מהרי"ל סימן צ"ט ששלוש סעודות דרבנן וקראי דשלוש היום אשבת:

ב

[ב] [לבוש] כל המקיים וכו'. סעודות ליל שבת שהוא נגד שבת בראשית מציל מחבלי, סעודת שחרית שהוא נגד שבת של מתן תורה ניצול מגיהנום דאין שולט בלומדי תורה, וסעודה שלישית שהוא נגד שבת לעתיד ניצול מגוג ומגוג (ב"ח) ובאבודרהם כתב מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק מן אכילה שאחריה וכשיראה שמצוה לאכול שלוש סעודות לא יאכל בשום סעודה כי אם כשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שאחריה נשאר לבו פנוי לעסוק בתורה ונמצא כובש יצרו בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו וכשיעשה זה ביום המנוחה כל שכן שיעשה כן ביום המלאכה, עד כאן. ומטה משה כתב עשרה טעמים על פי קבלה עיין שם ואביאם בקצרה, א' לרמוז על שבת הגדול ושבת בראשית ושבת מתן תורה, ב' נגד אברהם יצחק ויעקב ימין ושמאל גוף, ג' נגד שלוש אותיות של חסד, ד' נגד עדן נהר גן, ה' נגד קדוש קדוש קדוש והפוחת אחד מהן מחסר קדושה אחת חס ושלום, ו' נגד בית ראשון שני שלישי, ז' נגד השם יה"ו הבא בשבת לשמוח עם ישראל ולכך יש בו קרבן מוסף, ח' נגד כתר חכמה ובינה, ט' נגד חסד גבורה תפארת, עשירי נגד נפש רוח נשמה, וכל הפוחת אחת מאלו חס ושלום הורג את הנפש, עד כאן:

ג

[ג] בכביצה וכו'. לאו דוקא אלא יותר מעט דכביצה מיקרי אכילת ארעי כמו שכתב סוף סימן רל"ב (מגן אברהם). ומב"ח שכתב משום ברכת המזון בעינן כביצה לכתחילה לא משמע הכי וכן משמע במרדכי פרק כל כתבי וסמ"ג עשין כ"ז, וגדולה מזה ראיתי שתמה מלבושי יום טוב על דבעינן כביצה זה לשונו הא לא עדיפא מסעודת ליל שבת דאמרינן בפרק כל כתבי לעולם יסדר אדם שולחנו בליל שבת אפילו אין צריך אלא לכזית עד כאן, ועיין סימן תק"כ ס"ק:

ד

[ד] משש וכו'. יען שראיתי בזה מחלוקת גדולי ראשונים שלא נזכר בבית יוסף צריך אני להזכירן. הנה ברוקח סימן נ"ד כתב דיוצא ידי שלוש סעודות בקינוח סעודה שאוכל בסעודת שחרית, שאין רגיל בחול לאכול כגון דגים או פירות אף קודם חצות וכן כתב מרדכי ואגודה בשם ראבי"ה, ובעל הלכות גדולות ור"ן כתבו דברכות המזון דוקא חשיב הפסק ומכל מקום מודים דיוצא אף קודם חצות מיהו בעינן בפת, וסברא זו כתב הכלבו דף מ"א ותשב"ץ סימן כ"ג ושבלי הלקט ותניא בשם תרגום ירושלמי, אך בשבלי הלקט שם כתב דיש נוהגים כתבו דקודם ארבע שעות אין יוצא וראיה מהא דתנן ערב פסח שחל בשבת משיירין מזון שני סעודות וספר יראים כתב הא דתני שתי סעודות היינו שתי שביעות ואותן שתי שביעות יחלקו לשלוש סעודות, עד כאן. ותימא הא בשבת דף קי"ז תנן בליל שבת מצילין מזון שלוש סעודות ואמאי לא תני נמי מזון שתי סעודות, ואפשר דלכתחילה מודים שצריך שיאכל אחר שש ומחצה דהיינו שלוש שביעות רק דיוצא נמי היכא דאי אפשר כשחולק סעודת שחרית, ויותר נראה דסבירא ליה לספר יראים דמהתם ליכא ראיה אבל באמת ממתניתין דשבת בלאו הכי ראיה גמורה מדתני בסיפא במנחה מצילין סעודה אחת ובכלים דמדיחין במנחה אלמא דזמנה במנחה הוא, ובזה מתורצים דברי התוס' שבת דף קי"ח וכן פסק הרא"ש ורבינו ירוחם וספר צדה לדרך ואבודרהם דאינו יוצא קודם מנחה, וכן כתב שבלי הלקט בשם ר"י מרינש שעשה שאלות חלום והשיבו לו ויאמר משה אכלוהו היום וגו' מה הימים מחולקים זה מזה כך השעות שלוש סעודות וכו'.והנה בספר חסידים סימן תתס"א אדם שאין לו כי אם מזון שתי סעודות ואם יחלקו אותם לשלוש סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה מוטב שיאכל שתי סעודות של לילה ושל יום או יאכל ביום וכשיאכל כדי לברך יברך ואחר כך יאכל, עד כאן. והנה מה שכתב או יאכל ביום משמע שלא יאכל בלילה אלא יניח שתי הסעודות ליום, וצריך עיון דהא סעודת לילה עדיפא מסעודה שלישית, דלילה לכולי עלמא בעינן פת וכן אם טעה בברכת המזון בלילה חוזר ולא בסעודה שלישית, סימן קפ"ח סעיף ח', גם תמוה לפרש מה שכתב וכשיאכל כדי לברך וכו', ואפשר דדינא קאמר דברכת המזון חשיב הפסק כשיטת בעל הלכות גדולות הנזכר לעיל ודחוק. ויותר נראה לי דמוטב שלא יחלק הסעודה ואם אין רוצה לעשות כן יחלוק הסעודה דהיינו כשיאכל כזית או כביצה שהוא כדי לברך עליו ברכת המזון יברך ויחזור ויאכל וכדברי ספר יראים הנזכר לעיל, ומגן אברהם הביאו בקצרה ולא הרגיש בכל זה, גם מה שחולק עליו דמוטב לחלוק, נראה לי טעמו דסבירא ליה דאסור לחלוק סעודת שחרית לחצאין וזה נראה לי גם שיטת תוס' והרא"ש וסייעתם וכן מבואר בספר המנהיג סימן ס"ג ולאפוקי ממגן אברהם שהבין דלכולי עלמא אין איסור במחלק סעודה שחרית רק משום דראוי לאכול סעודה שלישית אחר מנחה דליתא, גם מה שכתב בריש סימן תמ"ד בערב פסח לחלוק קודם ד' ואחר מנחה יאכל דג או פירות וכן כתב הב"ח והיינו דעבדא בחומרת כל הדעות, ולמה שפירשתי חומרא דאתי לידי קולא הוא, מחלק סעודת שחרית וכן מרמ"א ולבוש סוף סימן זה וריש סימן תמ"ד משמע שלא יחלק. עוד ראיתי בגליון מרדכי קטן מקלף הועתק תשובה ערוכה מרבו יוסף בכור שור וזה תמצית דעיקר לסמוך על פרפרת שאוכלין בסעודת שחרית והנך ראיות (בגמרא שהבאתיו לעיל) דמשמע דעושין במנחה מיירי כשעושה סעודה שלישית מפת דאין יכול לעשות קודם מנחה אף שמפסיק בברכת המזון דנחשב הכל סעודה אחת עם סעודת שחרית גם אינו כבוד שבת לעשות סעודתו לחצאין גם הוא ברכה לבטלה שלא גמרו סעודתן ומברכין, עד כאן. ואף שאנחנו נמשכין אחר הרא"ש וסייעתו שהבאתי מכל מקום יש ראיה לדברי ספר חסידים הנזכר לעיל וכדפירשתי שיטת התוס' והרא"ש ועיין בהגהות תשב"ץ סימן כ"ג. גם מה שכתב מגן אברהם דלכולי עלמא אם התחיל קודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא דהא על כל פנים אכל אחר חצות, לעניות דעתי לא נהירא דכל שמתחיל קודם חצות הוי כחולק סעודה שחרית, גם קיימא לן סימן קפ"ח דהכל הולך אחר התחלת הסעודה, וכן משמע מראיות תוס' והרא"ש דבמנחה מצילין וכו', ומכל מקום מיד אחר שש נראה דיוצא וכן משמע ברוקח סוף סימן נ"ד. עוד כתב מגן אברהם אבל אם ידוע שתמשוך סעודתו אחר חצות אסור כמו שכתב ריש סימן תע"א, עד כאן, ולכאורה שאני התם משום סעודת לילה, ואי טעמו משום מנחה נמי צריך עיון, ועיין סימן רל"ב ס"ק ד':

ה

[ה] [לבוש] ידיו מיד וכו'. ובמהרי"ל הלכות סוכה כתב דיקום וילך וימתין מעט כדי שיסיח דעתו דאם לא כן נחשב כסעודה אחת וכן כתב מלבושי יום טוב וכל אחרונים ולשון רש"ל יפסיק מעט בדברי תורה או בטיול קצת, עד כאן. בשבלי הלקט כתב דאביו היה מפליג קימעא בקריאת מזמור קטן כגון ה' רועי לא אחסר:

ו

[ו] אם יודע וכו'. ונראה לי דאפילו חל יום טוב במוצאי שבת אם יודע שיוכל לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלוק סעודה לשתים (מגן אברהם), משמע דבעינן דוקא פת אף בערב יום טוב וכן משמע סוף סעיף ה' וכן כתב בתשובת מהרי"ל סימן צ"ט ועיין סימן תקכ"ט ס"ק [ב'], ומשמע דאין בין קודם תפילת מנחה או אחר כך בשעה עשירית תליא מילתא:

ז

[ז] [לבוש] מי שלא אכל וכו'. כן כתבו תוס' ערבי פסחים דף ק"א והרא"ש, וקשה על מה שכתב לחם משנה פרק כל כתבי דף קי"ז לא אכל בליל שבת אין לה תשלומין ור' יוסי סבירא ליה יש לו תשלומין משום הכי לעולם מציל שלוש סעודות דהא זימנין דלא אכל ומשלים הכל אחר מנחה, עד כאן, הא קיימא לן הלכה כתנא קמא וצריך עיון, ועוד קשה מאי שנא מסעודה שלישית שאכלו קודם חצות דלא יצא כדלעיל בסעיף ב' והוא שיטת הרא"ש כדלעיל ודוחק לחלק בין קדימה לאיחור, ואפשר דבסעודה שלישית יש תקנה לקיימה עוד אחר חצות לכך קאמר דאינו יוצא מה שאין כן בשאר סעודות שאין תקנה אחרת:

ח

[ח] [לבוש] בין מנחה וכו'. דהיינו משיצאו קהל מבית הכנסת אף שהוא לא התפלל (מהרי"ל) רוצה לומר המתים וכו' פירוש כשרוצין לחזור לדינן:

ט

[ט] [לבוש] אלא בערב שבת וכו'. והא איתא כמו שכתב הבחיי פרשת יתרו (מטה משה) וכל זה לשתות מי נהר:

י

[י] [לבוש] וכן המנהג וכו'. וכן היה נוהג זקיני הגאון זכרונו לברכה אפילו בימות החורף:

יא

[יא] אין צריך לקדש וכו'. ובתוספות שבת כתב על דרך הסוד לקדש על היין. כתב של"ה דבכל שלוש סעודות יברך ברכת המזון על כוס אפילו הוא יחיד אף שאין דרכו בכך בחול, ראוי לכל סעודה להיות תרי מדאני אסי להריח בהם ועיין סימן רמ"ב ס"ק ז':

יב

[יב] [לבוש] ומעולם וכו'. וזקיני הגאון זכרונו לברכה היה מהדר דוקא אחר לחם משנה. כתב אבודרהם בשם הרא"ש שאף כל שעה שמבקש לסעוד חייב בלחם משנה ואף שאין מחויב אלא בשלוש סעודות, עד כאן, וכן כתב המגיד ובית יוסף:

יג

[יג] מחמשת מיני דגן וכו'. דוקא כשמברכין עליהם בורא מיני מזונות ועיין סימן ר"ח וסימן קס"ח סעיף ח' (מגן אברהם):

יד

[יד] [לבוש] מכל מקום טוב וכו'. ולשון השולחן ערוך וסברא ראשונה עיקר וקצת קשה מסימן קפ"ח סעיף ח':

א

בפירות. דוקא מבושלים ת' דבר משה סי' כה:

א

א) [סעיף א'] יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית. דאר"י בן פזי ת"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים ג' סעודות ניצול מג' פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. וא"ר יוסי יהי חלקי עם מקיימי ג' סעודות בשבת. טור. וכ"כ בזוה"ק פ' יתרו דף פ"ח ע"א וז"ל ועוד בעי ב"נ לאתענגא תלת זמנין אילי דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובז"א ובחלקא דתפוחין. ובעי ב"נ לאתענגא בהו ולמחדי בהו. ומאן דגרע חד סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא ועונשי דההוא ב"נ סגי וכו' ר"ש אמר האי מאן דאשלים תלת סעודתי בשבתא קלא נפיק ומכרזא עליה אז תתענג על ה' דא סעודתא חדא לקבל ע"ק דכל קדישין. והרכבתיך על במותי ארץ דא סעודתא תניינא לקבל חקלא דתפוחין קדישין. והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא הוא שלימו דאשתלים בז"א ולקבלייהו בעי לאשלמא סעודתיה וכו' יעו"ש. נמצא דבכל סעודה מג' סעודות יש לה שורש למעלה וטעם בסוד והמבטל אחת מהם עונשו מרובה והמקיימם שכרו מרובה. וע ין לעיל סי' רמ"ב או' ב':

א

ב) ומי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעא מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה. ס"ח סי' תתס"א. וכ"מ בשבת דף קי"ח דאמר עשה שבתך חול וכמ"ש סי' רמ"ב. מ"א רס"י זה. אמנם לפי מ"ש לעיל בשם הזוה"ק דכל סעודה מג' סעודות יש לה שורש למעלה והמבטל אחת מהם עושה פגם בעולמות העליונים וענשו מרובה נראה דאדרבא יותר טוב שיחלקם לג' סעודות מיאכל ב' לשבעה ודוק. ועיין לעיל סי' רמ"ב או' ט"ז. ומ"ש המ"א דאפי' קודם חצות יחלקם לשנים דהא י"א דיוצא בזה יעו"ש. אין כן דעת הטור והש"ע כמ"ש לקמן סעי' ב' וכן' לפי דברי הזוה"ק והאר"י ז"ל לא יבוא זה אלא צריך להיות כל אחד בזמנה ראשונה בלילה ושנייה בשחרית ושלישית אחר תפלת מנחה דבההיא שעתא אתגליא עתיקא קדישא כנודע. ועיין שער הכוו' דף ע"ה ע"ד: וכ"כ בשו"ת מן השמים סי' י"ד והיא בסוף הרדב"ז ח"ה יעו"ש:

א

ג) שם. יהיה זהיר מאד וכו' והטעם שכתב יהא זהיר מאד לפי דבשחרית אדם תאב לאכול ולשתות ומתענג במאכלים הרבה ובפירות ומיני מגדים הרבה כדי להשלים מנין מאה ברכות עד שימלא כריסו כ"כ דכשיגיע זמן סעודה ג' עדיין לא נתעכל לו סעודת שחרית וע"כ אמר צריך שיהא נזהר מאד שיהא עיניו בראשו שלא למלאות כריסו כ"כ בשיעור שיהא תאב לאכול סעודה ג' בזמנה. ב"ח. והמחב"ר או' א' כתב אפשר דהכוונה דצריך זהירות לפי שבסעודה זו ניכר כבוד שבת שהוא דבר שאינו עושה בחול דעיקר האכילה דבר יום ביומו בלילא פ"א וביום פ"א ובסעודה ג' מגדיל כבוד שבת לעשות בו סעודה מחודשת והזהיר לקיימה הנה שכרו גם על סעודת הלילה וסעודת שניה כאילו עשאה לכבוד שבת דוקא. אך אם יתרשל לקיים סעודה ג' מורה דהשני סעודות לא עשה לכבוד שבת יעו"ש:

א

ד) שם. יהא זהיר מאד וכו' אם לפי הפשט כתבו הפו' הנהו זהרור"י הן מזהירין מן הדין לקיים סעודה ג' יותר ויותר יש ליזהר עשר ידות לדברי בעלי סודות שמדבר בה נכבדות והדברים עתיקי"ן ועת רצון מילתא היא. ופוק חזי רשב"י ביומא דהלולא הוה חדי דמיומוי לא בטיל תלת סעודתי ומזה ישכיל אנוש יקר תפארת גדולת סעודה זו ותוקף חיובה בסוד קדושה רבה ויפקח עינא וליבא לקיימה כהלכתה ועלז בה. ברכ"י או' א':

א

ה) שם. כביצה. לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מיקרי אכילת עראי כמ"ש סס"י רל"ב. מ"א סק"א. ועיין מ"ש עליו האחרונים ומ"מ אם אפשר יש להחמיר לאכול יותר מכביצה אבל אם לא אפשר די אפי' בכזית וכמ"ש הא"ר או' ג' בשם המט"י יעו"ש. ועוד דכיון שחייב לברך אחריו בהמ"ז כמ"ש לעיל סי' קפ"ד סעי' ו' יוצא בדיעבד י"ח סעודה ג' ועיין לעיל סי' ער"ד סוף או' י"ד:

א

ו) שם הגה. ומי שלא אכל בליל שבת וכו' וה"ה מי שלא אכל בליל יו"ט יאכל ב' סעודות ביום. וה"ה שאומר הקידוש של לילה. מ"א סק"ב. ור"ל דלעיל סי' רע"א סעי' ח' כתוב דאם לא קידש בלילה יקדש ביום רק שאינו אומר ויכלו יעו"ש ולזה כתב המ"א דכמו דשוה יו"ט לשבת לענין השלמת סעודה ביום כן הוא לענין השלמת קידוש של לילה ביום ביו"ט כמו בשבת. מחה"ש:

א

ז) שם בהגה. יאכל שלש סעודות ביום וכו' כ"כ התו' והרא"ש פ' ערבי פסחים. וכ"כ רי"ו נתיב י"ב ח"א. וכ"מ מדברי שאר פו' כמ"ש לעיל סי' ער"ב. ברכ"י או' ד' ועיין מ"א סי' ער"ד סק"ב ובדברינו לשם או' טו"ב:

א

ח) יש להסתפק למאי דק"ל סי' קפ"ח דאם לא הזכיר של שבת בלילה ויום חוזר חוץ מסעודה ג' אם זה שלא אכל בלילה ומקיים ג' סעודות ביום א' אמרינן דבשני סעודות של יום חוזר. וכן מחוייב לקיים השתי סעודות בפת. או דילמא דדוקא סעודה א' מחייב בפת אבל שתי סעודות אחרות למ"ד דסעודה ג' לא בעי פת ה"ה שתים זו. וכן אם טעה בהן אינו חוזר. ונראה דהשתי סעודות בעי לקיימם בפת לכ"ע כיון דחדא לתשלומי סעודת לילה מסתברא דטעונה לחם וכן מוכח מדברי הפו' אבל אם טעה בשניה דאתיא לתשלומי לילה ולא הזכיר של שבת יש מקום לומר דאינו חוזר. ברכ"י או' ח' יעו"ש. וכן הסכים בספרו מחב"ר או' ד' לדינא יעו"ש. והביאו שע"ת או' א' וכן הסועד סעודה יתירה בשבת ושכח ולא הזכיר שבת א"צ לחזור ולברך. ג"ה סי' ל"ח. שע"ת:

א

ט) ואם בסעודת שחרית שחייב לאכיל פת לא אכל פת ובסעודה ג' שא"צ לחזור אחר הפת נזדמן לו פת וטעה בבה"מ ולא הזכיר רצה והחליצנו לא אמרינן הכא דכיון דבסעודה ב' לא אכל פת הו"ל סעודה ג' סעודה ב' וחייב לחזור אלא חשבינן לה מ"מ לסעודה ג' ואינו חייב לחזור דברי דוד סו' פ"ו. עיקרי הד"ט סי' י"ג או' י"ד. חס"ל או' א' ועיין לקמן סעי' ה':

א

י) [סעיף ב'] דהיינו משש שעות ומחצה וכו' ואם התחיל קודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא דהא עכ"פ אכל אחר חצות. מ"א סק"ג. אמנם הא"ר או' ד' כתב על דברי המ"א הנ"ז דלא נהירא דכל שהתחיל קודם חצות הוי כחולק סעודת שחרית וגם ק"ל סי' רפ"ח דהכל הולך אחר התחלת הסעודה רק אם התחיל מיד אחר שש נראה דיוצא יעו"ש והיינו אם נמשכה עד לאחר שש ומחצה ואכל כביצה אחר שש ומחצה:

א

יא) שם. ואם עשאה קודם לכן לא קיים וכו' דעדיין זמן סעודת שחרית הוא. לבוש:

א

יב) שם. לא קיים וכו' והגם דיש מתירין אנן ק"ל כדעת הש"ע והטור דגם בדיעבד לא יצא י"ח. מט"י או' ג' וכן הוא דעת האחרונים:

א

יג) שם הגה. י"א דאסור לשתות מים וכו' איסור זה אעפ"י שכתבוהו התו' בפ' ע"פ דף ק"ה וכן הרא"ש ז"ל מכח המדרש כיון דהש"ע השמיטו משמע דלא קים ליה. וכן מוכח דעת הרמב"ם שכתב וז"ל וכך היה מנהג הצדיקים הראשונים מתפלל אדם בשבת שחרית ומוסף בבהכ"נ ויבא לביתו ויסעוד סעודה שניה. וילך לבה"מ יקרא וישנה עד המנחה ויתפלל מנחה ואח"כ יקבע סעודה ג' על היין ויאכל וישתה עד מו"ש ע"כ. אלמא דעד הלילה יכול לאכול ולשתות וכ"כ שם הגמ"י לדעת רבינו דהרי כשהגיע זמן המנחה אסור לקבוע סעודה יעו"ש. וכן נוהגין ברוב ארצות המזרח והמערב שלא לקבוע סעודה ג' עד לאחר תפלת המנחה. ואפי' לנוהגין איסור שלא לאכול בין מנחה לערבית מודו דאם התחילו אין מפסיקין עד הלילה כמבואר שם בתו' יעו"ש. מט"י או' ד' ועיין לקמן או' ט"ו:

א

יד) שם בהגה. וי"א דיותר טוב להתפלל וכו' משום דאסור לאכול קודם מנחה. ודעה הראשונה ס"ל דסעודה קטנה שרי כמ"ש סי' רל"ב תו"ת או' ו':

א

טו) שם בהגה. וכן נוהגין לכתחלה וכו' וכן נוהגין לכתחלה בכל מדינות אלו וכן הוא מנהג כל ערי ספרד שהרי אין לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה כמ"ש מרן גופיה לעיל סי' רל"ב סעי' ב' ועיין בשו"ת מן השמים שבסוף שו"ת הרדב"ז ח"ה סי' ט"ל שכתב שמותר לאכול בין תפלת מנחה לתפלת ערבית אפי' בחול כיעו"ש וכ"ש בשבת שהוא סעודת מצוה. יפ"ל או' ב' וכ"כ לעיל או' י"ג. וכ"כ לעיל או' ב' בשם הזוה"ק והאר"י ז"ל שסעודה ג' צ"ל אחר תפלת מנחה יעו"ש:

א

טז) שם בהגה. ומ"מ אין לשתות מים מן הנהרות וכו' משום דהמתים הנידונין בחול מתקררים בהם והוי גוזל את המתים לב"ש. תו"ש או' ז' ולפי מנהגינו שאנו אוכלים בין מנחה למעריב יש לנו ליזהר שלא לשתות אז מים שנשאבו אז מהנהר אלא מים שבבית שנשאבו קודם לכן מהנהר או שאר משקים. ר"ז או' ב':

א

טוב) שם בהגה. אינו רק בערב שבת. דס"ל דבשעה שיוצאין מגיהנם מתקררין בהם. תו"ש או' ח' לב"ש. ונראה כיון דחשש סכנה הוא יש ליזהר בשניהם. ב"ח ר"ז שם. ועיין בס' פע"ח שער ח"י פ' כ"ד שכתב וז"ל מורי זלה"ה הזהירני מאד שלא אשתה מים קודם הבדלה וא"ל כי השותה מים בין השמשות של מו"ש ימות באסכרה אבל אם היה אוכל בשלחן בסעודה ג' ונמשכה סעודתו שראוי לומר הבדלה יכול לשתות בתוך הסעודה קודם הבדלה ואין בכך כלום עכ"ל וכתב שם מהר"י צמח מכאן נראה שמ"ש בגמ' כל מאן דשתי מיא בין שמשיא ימות באסכרה י"א בין השמשות דליל שבת וי"א בין השמשות דמו"ש וכן הלכתא דבליל שבת אסור מן הדין מפני הקידוש של לילה ובה"ש דמו"ש אסור מפני האסכרה עכ"ד. נמצא דלפי דברי האר"י ז"ל אינו אסור לשתות מים כ"א רק בה"ש ותו לא מידי וכן עמא דבר:

א

חי) [סעיף ג'] יפסיק הסעודה וכו' כן היה נוהג הרא"ש ז"ל ואעפ"י שהתו' כתבו שר"י אומר שאין להפסיק באמצע סעודה משום איסור ברכה שאינה צריכה תירץ הוא ז"ל. דכיון שהוא מפסיק לכבוד שבת אין כאן משום מרבה בברכות שלא לצורך. ב"י. ובמרדכי כתב שטוב להפסיק מעט ביניהם שלא ליטול ידיו מיד אחר בהמ"ז וכן ראיתי נוהגין להפסיק מעט בד"ת או בטיול קצת ע"כ. ב"ח בשם מהרש"ל. עט"ז. ואותם שנשארים במקומם לא יצאו י"ח דהוי בסעודה אחת. מהרי"ל ה' סוכה. מ"א סק"ו תו"ש או' ט' ר"ז או' ג':

א

יט) שם. יפסיק הסעודה וכו' ואין לדרוש כן בצבור דכיון שאם אוכל קודם חצות אינו יכול להפסיק אין הצבור בקיאין בזה. ב"י בשם הרא"ש. מ"א שם תו"ש שם ר"ז שם:

א

כ) שם. לא היה יכול לאכול אח"כ וכו' אבל בשעת אכילה האצטומכא פתוחה. מ"א סק"ז, תו"ש או' יו"ד:

א

כא) שם הגה. אבל מי שיודע שאפשר לאכול וכו' ואפי' חל יו"ט במו"ש אם יודע שיכול לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים דהא י"א דאסור לעשות משום ברכה שאינה צריכה. מ"א סק"ח. משמע דבעינן דוקא פת אף במיו"ט וכ"מ סוף סעי' ה' וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' צ"ט ומשמע דאין הפרש בין קודם תפלת מנחה או אח"כ אלא בשעה עשירות תליא מלתא. א"ר או' ו':

א

כב) [סעיף ד'] א"צ לקדש בסעודה ג' וכו' משום דאיתקש יום ללילה לענין קידוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום נמי בחד זימנא. טור. ט"ז סק"ג. ומ"ש הרמב"ם ז"ל דין ט' דצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין מדברי הטור משמע דסבר דדעת הרמב"ם צריך לקדש גם בסעודה ג' אבל בב"י כתב שאין לשון הרמב"ם מבואר שצריך לקדש בסעודה ג' דקובע על היין שכתב איכא לפרושי דהיינו לומר שישתה יין בסעודתו ומ"מ המקדש לא הפסיד ואין מוחין בידו יעו"ש. ומיהו עיין בשער הכוו' דף ע"ה ע"ד שכתב דאין בחי' קידוש על היין בסעודה זו כמו בסעודת הלילה ובשחרית שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שפסק לקדש על היין בכל השלש סעודות וכו' אמנם עכ"ז באמצע אכילת הסעודה הזו צריך לשתות יין ולברך עליו בפה"ג אבל לא לקדש עליו בקידוש היום בתחילת הסעודה כבשאר הסעודות ויעו"ש טעם בסוד:

א

כג) שם. אבל צריך לבצוע על שתי ככרות. ולפי דברי האר"י ז"ל צריך להיות על השלחן י"ב ככרות כמו סעודת הלילה וסעודת שחרית אין הפרש כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ב' ויעו"ש טעם בסוד:

א

כד) שם בהגה. פחות מככר אחד שלם. משום דביום ו' ירד לכל אחד שני עומרים ומכל עומר עשו שתי ככרות הרי ד' לשני עומרים אכל אחד בע"ש ואחד בליל שבת ואחד בבקר הרי נשאר לו אחד שלם לסעודה ג' טור בשם המכילתא. ט"ז סק"ד. אבל ברוב הפו' ס"ל דגם בסעודה ג' לריך שתי ככרות כמ"ש בב"י ולכן סתם בש"ע דצריך לבצוע על שתי ככרות. וכ"כ מור"ם ז"ל בהגה דיש להחמיר ליקח שנים. וכ"כ א"ר או' י"ב מזקנו הגאון ז"ל היה מהדר דוקא על לחם משנה. וכ"כ המש"ז או' ד' דהמנהג לחם משנה אף בסעודה ג' כמ"ש הרב בהגה:

א

כה) שם בהגה. פחות מככר אחד שלם. ואם לא אפשר בככר אחד שלם די בפרוסה כי כל זה שכתבנו דצריך י"ב לחמים כפי הסוד ושתי ככרות ע"פ הפשט או ככר שלם אינו אלא באם אפשר אבל אם לא אפשר לא יבטל סעודה ג' מפני זה אלא אפי' בפרוסה כביצה יוצא בדלא אפשר והוא פשוט. ועיין לעיל או' ה':

א

כו) שם בהגה. אבל יש להחמיר ליקח שנים. ואם אין לחם משנה לכל אחד מהמסובין נכון לנהוג שזה הבולע יכוין לפטור בברכת המוציא לכל המסובין וגם יאמר להמסובין שיכוונו שיצאו בברכתו כדי שכולם יצאו בלחם משנה. וכשמוציא אחרים אז יאמר ברשות רבותי אעפ"י שהוא הבעה"ב או הגדול והוא מדרך ענוה. ח"א כלל ז' או' ב':

א

כז) אדם הרגיל לאכול ג' סעודות שבת למצוה ונתארח אצל בני אדם שאינם מחזיקים באותה מצוה אל יניח המצוה מפני הבושה כי אוי לה לאותה בושה וכו' יסוד התשו' לר"י פת"ע או' יו"ד:

א

כח) [סעיף ה'] צריך לעשותה בפת. כיון דילפינן ג' סעודות מג"פ היום דכתיבי גבי מן צריך לעשותה בפת. טור ט"ז סק"ה:

א

כט) כתב בס' פע"ח שער ח"י פכ"ב דיש לעשות סעודה ג' בדגים כי הדג עינו פקיחה ואז הארה מא"א לז"א בלי שום מסך כלל יעו"ש. ועיין לעיל סי' רמ"ב או' יו"ד. ועוד עיין לעיל סי' רפ"ט או' י"ב שכתבנו שנהגו המהדרין לאכול ביצים בסעודה ג' מפני אבלו של משה רבע"ה יעו"ש:

א

ל) שם. צריך לעשותה בפת. ואפי' בערב יו"ט שחל להיות בשבת צריך לאכול מעט פת. מהרי"ל בתשו' סי' צ"ט. כנה"ג בהגה"ט. ועיין לעיל או' כ"א:

א

לא) שם. מה' מיני דגן. נראה דוקא כשמברכין עליהם במ"מ. מ"א סק"י. א"ר או' י"ג:

א

לב) שם. בבשר ודגים וכו' ועיין בס' מגיד מישרים פ' צו דף ל' ע"ג שכתב וסעודתא תליתאה היא רמזה לת"ת וכו' ומשו"ה מסתייא בכזית דהא תמן לית אכילה ושתייה ומ"מ מיבעי דהא כזית יהא מתבשילא יעו"ש. והגם דאנן ק"ל כסתם הש"ע וכדברי האר"י ז"ל דבעי פת מ"מ נ"מ דיש לאכול תבשיל ג"כ עם הפת כגון דגים או ביצים או תבשיל אחר עם א"א לו בדגים וביצים כדי לקיים גם דברי המגיד:

א

לג) שם. וי"א דאפי' בפירות וכו' והר' יהודה בעי מיני פירות של שבעה מינים. ב"י:

א

לד) שם. וסברה אי עיקר שצריך לעשותה בפת וכו' וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ב' יעו"ש:

ב

לד) וזה סדר סעודה ג' יסדר ה שלחן בי"ב לחמים כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ב' ויכסה הפת משום זכר למן. ואח"כ יאמר מאמר מהזוה"ק פ' יתרו דף פ"ח ע"ב. ת"ח בכל שתא יומי דשבתא וכו' עד אשתמע דמאן דנטיר שבת כמאן דנטיר אורייתא כולה. ואח"כ יאמר אתקינו סעודתא וכו' דהא היא סעודתא דזעיר אנפין (ופזמון בני היכלא דכסיפין וכו' יש שאין אומרים אותו מפני שמתפחדין להתגרות בחיצונים עבור שכתוב בו הני כלבין דחציפין וכו' והאר"י ז"ל שהיה נוהג לאומרו נפיש חיליה אבל לא אנחנו) ואח"כ יאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' כולו. ואח"כ יאמר לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מצות סעודה ג' של מנחת שבת קודש לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואח"כ נט"י והמוציא ע"ד שכתבנו בסעודת הלילה וסעודת שחרית. ואם אפשר יש לשתות יין בתוך הסעודה. וכן להריח בשתי אגודות של הדס. ואח"כ ילמוד ד' פרקי משנה ממס' שבת. ואת"כ שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים וכו' עד סופו. ואחר ברה"מ ישלים ד' פרקי משנה האחרונים ממס' שבת ויכוין שכ"ד פרקים של מס' שבת הם כנגד כ"ד קישוטי כלה שהיא בחי' המלכות:

א

לה) שם בהגה. כגון בע"פ שחל להיות בשבת וכו' עיין סי' תמ"ד סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

א

לו) [סעיף ו'] נשים חייבות וכו' וכן נמי לבצוע על שתי ככרות שאף הם היו בנס המן. מרדכי בשם ר"ח והר"ן כתב הטעם משום שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין. וכ"כ בשה"ל דנשים חייבות משום דעל כולם הוא אומר אכלוהו היום ובין אנשים ובין נשים נתרבו באכילה זו. ב"י:

א

מ"א סק"ב עמ"ש סי' תקכ"ט וה"ה שאומר הקידוש כמו בשבת כמבואר בסי' רע"א ס"ח בהגה:

ב

הגה ס"ב מים מן הנהרות משום דהמתים הנידונין בחול מתקררים בהם והוי גוזל את המתים:

ג

שם אינו רק בע"ש דס"ל דבשעה שיוצאים מגהינם מתקררים בהם:

ד

מ"א סק"ג דהא עכ"פ אכל וכו'. אע"ג דאם נמשכה סעודת הבוקר עד זמן מנחה צריך דוקא להפסיק הסעודה אבל בלא"ה לא יצא דאזלינן בתר התחלת הסעודה מ"מ אם כבר אכל סעודת הבוקר ואחר כך התחיל עוד בסעודה קודם חצות ונמשכה עד אחר חצות (לאו דוקא אלא ר"ל עד אחר שש ומחצה) לא אזלינן בתר התחלה בכה"ג. וזה דוקא בדיעבד אבל אם יודע שתמשוך כו' ואדעתא דהכי התחיל איסורא קא עביד כמ"ש במג"א סימן רל"ב ס"ק י"א ומדמה לה המג"א לההוא דרסי' תע"א במג"א סק"א:

ה

סק"ה. ור"ת. ר"ת הוא בעל דיעה הראשונה לשיטתי' אזיל דמתיר סעודה קטנה בסי' רל"ב:

ו

מ"א סק"י. שמברכין עליהם משום דאלו הדיעות שבש"ע הם מחולקים מה ביאור מיני תרגימא ודיעה זו שמצריכין מאכל מה' מיני דגן הביאו ראיה מתוספתא דתני הביאו לפניו מיני תרגימא מברך במ"מ הובא בב"י א"כ מוכח דלא נקרא תרגימ' אלא כשמברכין במ"מ:

ז

סקי"א. איש ואשה שוין ור"ל אף ע"ג שהם מ"ע שהזמן גרמא מ"מ כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה כמבואר בסי' רע"א ס"ב:

א

מי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה [ס"ח סימן תרס"א] וכ"מ בשבת דף קי"ח דאמר עשה שבתך חול וכמ"ש סימן רפ"ב: ונ"ל דמ"מ אם נמשכה סעודת הבקר עד אחר חצות יחלקה לב' וכמ"ש ס"ג דהא מכל מקום ישבע כשאוכל שנית וכ"מ במהר"ם במרדכי פי"ו דשבת ובש"ל בשם היראים אבל לכתחלה אין להמתין עד אחר חצות משום זה דמבטל עונג שבת כמ"ש רסי' רפ"ח ומיהו לפמ"ש רסי' תמ"ד אפי' קודם חצות יחלקה לשנים דהא י"א דיוצא בזה ע"ש: בכביצה. לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מקרי אכילת עראי כמ"ש ססי' רל"ב:

ב

בליל שבת. נ"ל דה"ה מי שלא אכל בליל י"ט יאכל ב' סעודת ביום עמ"ש סי' תקכ"ט וה"ה שאומר הקידוש של לילה:

ג

מו' שעות. נ"ל דאם התחיל קודם חצות ואכל עד אחר חצות יצא דהא עכ"פ אכל אחר חצות אבל אם יודע שתמשוך סעודתו עד אחר חצות אסור כמ"ש רסי' תע"א דלא כע"ש:

ד

אין לאכול כו'. ובמהרי"ל כתוב אם יצאו הקהל מב"ה אפי' הוא לא התפלל אסור לסעוד עד אחר ערבית ע"ש וצ"ע וכי בשביל זה תדחה סעודה ג':

ה

מנחה תחלה. ואסור לאכול עד שיתפלל [טור] ור"ת ס"ל דסעודה קטנה שרי כמ"ש סי' רל"ב:

ו

יפסיק הסעודה. ויקום וילך וימתין מעט בנתיים ואותן שנשארים במקומן לא יצאו י"ח דהוי כסעודה א' [מהרי"ל ה' סוכה] וע' במ"מ בשם ש"ל וכ"כ הב"ח וכתב ב"י בשם הרא"ש שאין לדרוש כן ברבים להפסיק כיון שקודם חצות אין רשאי להפסיק אין העולם בקיאים בזה ע"כ:

ז

לאכול אח"כ. אבל בשעת אכילה האצטומכא פתוחה:

ח

אבל מי שיודע כו'. ונ"ל דאפי' חל י"ט במ"ש אם יודע שיוכל לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים דהא י"א דאסור לעשות כן משום ברכה שא"צ עססי' רט"ו וסי' תקכ"ט:

ט

א"צ לקדש. ובתיקוני שבת כתב לברך על היין:

י

מה' מיני דגן. נ"ל דוקא כשמברכין עליהם במ"מ ועסי' ר"ח וסי' קס"ח ס"ח:

יא

נשים חייבות. דלכל מילי דשבת איש ואשה שוין:

א

(א) יהא זהיר מאד – וכדאיתא בגמרא חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת ואסמכוהו אקרא דכתיב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה ותלתא היום כתוב בקרא זה ואחז"ל כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג שנאמר וגו'. ואף לעני העובר ממקום למקום צריך ליתן לו כל הג' סעודות בשבת וכדאיתא ביו"ד בסי' ר"נ ועיין לעיל בסימן רמ"ב במ"ב דאף בשביל סעודה שלישית כשמשיג באיזה מקום ללוות צריך ללוות:

ב

(ב) בכביצה – לאו דוקא אלא מעט יותר מכביצה דכביצה מקרי עדיין אכילת עראי כמ"ש סוף סימן רל"ב ולא חשיב סעודה [מ"א] וי"א שאפילו בכזית יוצא ידי הסעודה ונכון להחמיר לכתחלה אם אפשר לו:

ג

(ג) אינו חייב וכו' – דהסעודה לעונג ניתנה ולא לצער:

ד

(ד) ליתן מקום – דאל"כ לפעמים היא אכילה גסה ואינה חשובה אכילה:

ה

(ה) בליל שבת וכו' – וג"כ צריך לקדש בשחרית כל הקידוש של לילה מלבד ויכלו אם לא קידש בערבית וכנ"ל בסימן רע"א ס"ח וה"ה ביו"ט מי שלא אכל בליל יו"ט צריך לאכול שתי סעודות למחר ביום [דביו"ט החיוב הוא שתי סעודות אחת בלילה ואחת ביום] וה"ה שיאמר בשחרית כל הקידוש של יו"ט של לילה אם לא קידש בלילה:

ו

(ו) שלש סעודות ביום – ואם שכח רצה בבהמ"ז בסעודה שניה מצדדים האחרונים שלא לחזור ולברך:

ז

(ז) משש שעות ומחצה – ואם התחיל לאכול הסעודה שלישית קודם חצות ונמשכה הסעודה עד אחר שהגיע זמן מנחה גדולה יצא דהא עכ"פ אכלה בזמנה ולא אזלינן בזה בתר התחלה:

ח

(ח) דאז חוזרות – ר"ל דאז קרוב לזמן החזרה לגיהנם ואיתא במדרש כל השותה מים בשבת בה"ש כאלו גוזל קרוביו המתים ועיין במרדכי פרק ערבי פסחים באורו:

ט

(ט) ועל כן אין לאכול – דפן יבוא גם לשתות:

י

(י) מנחה תחלה – דאסור לאכול עד שיתפלל והדעה הראשונה ס"ל דסעודה קטנה שרי כמ"ש בסימן רל"ב:

יא

(יא) וכן נוהגים לכתחלה – ובמקום שקשה לו לקיים הסעודה לאחר מנחה יוכל אפילו לכתחלה לקיים הסעודה קודם מנחה אם הוא קודם זמן מנחה קטנה ועיין לעיל בסימן רל"ב במ"ב ובסימן ר"צ במ"ב:

יב

(יב) הנהרות – ס"ל לדעה זו דמה דאיתא במדרש הנ"ל דאין לשתות מים בין השמשות היינו דוקא בשותה מן הנהרות:

יג

(יג) רק בע"ש – שמפרשים מה דאיתא במדרש הנ"ל בשבת בין השמשות היינו בין השמשות של ליל שבת:

יד

(יד) ויברך בהמ"ז וכו' – וכתבו האחרונים שאח"כ יקום וילך מעט בינתים והנשארים במקומן לא יצאו ידי חובתן דהוי כסעודה אחת. וכתב הב"י דלא ידרוש ברבים לעשות כן להפסיק סעודתן כיון שקודם חצות אין רשאין להפסיק אין הכל בקיאין בזה:

טו

(טו) אלא אכילה גסה – כי כל זמן האכילה האיצטומכא פתוחה משא"כ אחר הסעודה ולא חיישינן שגורם ברכה שא"צ כיון שמוכרח לעשות כן משום סעודה ג' שתהיה כדין וזהו מה שמסיק רמ"א אבל מי שיודע וכו' כדי לצאת מחשש ברכה שאינה צריכה:

טז

(טז) אבל מי שיודע – היינו שמשער בנפשו שלא תהיה אז אכילתו אכילה גסה:

יז

(יז) אחר שיתפלל מנחה – ואפילו אם חל יו"ט במו"ש שאי אפשר לו לאכול סעודה שלישית בסוף היום כנהוג שהרי ראוי לו להמנע מלקבוע אז סעודה בעיו"ט כמו בע"ש מ"מ אם יודע שיוכל אז לאכול עכ"פ כשיעור ביצה ויותר וכנ"ל בס"א לא יחלק סעודת שחרית לשתים דהא י"א דאסור לעשות כן משום ברכה שאינה צריכה. כתב מ"א בשם ס"ח מי שיש לו מזון ב' סעודות מצומצמות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו כל סעודה לשבעה מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה ומ"מ אם נמשכה סעודת הבקר עד אחר חצות יחלקנה לשנים וכמ"ש בסעיף זה דהא מ"מ ישבע כשאוכל שנית אבל לכתחלה אין להמתין עד אחר חצות משום זה דמבטל במקצת עונג שבת:

יח

(יח) א"צ לקדש – דהיינו לברך על היין קודם הסעודה דאיתקש יום ללילה לענין קידוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום כשתקנו חכמים לקדש סגי נמי בחד זימנא בבוקר אבל שתי ככרות צריך דכל הסעודות שאדם סועד ביום השבת שוות:

יט

(יט) פחות מככר אחד – דביום ששי ירד המן לכל אחד שני עמרים ומכל עומר עשו ב' ככרות הרי ד' לב' עמרים אכל אחד בע"ש ואחד בליל שבת ואחד בבוקר הרי נשאר לו רק אחד שלם לסעודה ג':

כ

(כ) שלם – ואם אין לו די בפרוסה שהיא כביצה וכנ"ל בס"א דאע"ג דמצות לחם משנה אין לו מצות סעודה מיהא קיים [אחרונים]:

כא

(כא) ליקח שנים – וכן ראוי לנהוג לכתחלה כי הסברא הראשונה היא העיקר. וטוב להדר לברך על היין תוך הסעודה [תיקוני שבת]. ואם אין לו לחם משנה לכל אחד מהמסובין נכון לנהוג שזה שבוצע יכוין לפטור בברכת המוציא כל המסובין וגם יאמר להמסובין שיכוונו שיצאו בברכתו כדי שכולם יצאו בלחם משנה [ח"א]:

כב

(כב) צריך לעשותה בפת – כיון דילפינן ג' סעודות מג' פעמים היום דכתיבי גבי מן צריך לעשותה בפת. וגם מצוה לכתחלה להרבות במעדנים כפי יכלתו [אחרונים]:

כג

(כג) וי"א שיכול לעשותה בכל וכו' – ולכו"ע למצוה מן המובחר בפת ושני ככרות וכנ"ל בס"ד אלא דפליגי לענין דיעבד אם יצא בזה [מב"ח]:

כד

(כד) מאחד מחמשת וכו' – שמברכין עליהם בורא מיני מזונות וטעם דעה זו כיון דאין דרך לאכול סעודה ג' לתיאבון סגי בהכי וזהו ג"כ טעם שאר הדעות שמקילין בזה [תו"ש]:

כה

(כה) שאסור לו וכו' – ע"כ יקיים אותה במיני טיגון שעושין ממצה כתושה או בבשר ודגים או פירות:

כו

(כו) חייבות בסעודה שלישית – דלכל מילי דשבת איש ואשה שוין כמו שנתבאר בסי' רע"א ועוד שגם הם היו בנס של המן ועל כולם אמר אכלוהו היום דמזה נלמד חיוב ג' סעודות בשבת:

א

(במ"א ס"ק ג) אבל אם נ"ב לפ"ד הדין בהיפוך וט"ס יש:

א

מג"א ס"ק יא איש ואשה שוין. עיין אשל אברהם סי' ש"ז ס"ח ובסי' שכ"ה סקי"א וע' במרדכי שכ' דר"ת מחייב נשים בסעודה ג' דאף הם הוי באותה הנס דסעודה ג' בירידת המן ועיין ת' מהרי"ל סי' לט:

א

בליל שבת עבה"ט וע' בבר"י מסופק אם מחויב לאכול פת דשמא רק בסעודה ראשונה וב' סעודות אחרות למ"ד סעודה ג' לא בעי פת ה"ה בזה הנך ב' סעודות לא בעי פת. וכן אם טעה בהם י"ל דאינו חוזר וע' לעיל סי' קפ"ח ובגן המלך סי' ל"ח ובמה"ב חזר והכריע דבסעודת המילואים בעי פת ומ"מ אם טעה בבהמ"ז לא יחזיר כמו בסעודה ג' ע"ש באודך:

ב

בהמ"ז עיין בה"ט וע' בית אליהו סי' ט"ו דלכתחל' הצריך להמתין אחר המנחה לאכול סעודה ג' עי' שם. וע' בגן המלך סי' ל"ח הסועד סעודה יתירה בשבת ושכח ולא הזכיר שבת א"צ לחזור ולברך:

א

לא קיים מצות סעודה ג'. ל' הטור הלכך אותן שמפסיקין בסעודת שחרית לחלקה לשתים ועדיין לא הגיע זמן מנחה אינו מקיים ג' סעודות אבל הגיע זמן מנחה יכול לעשותה מיד אחר סעודת שחרית וכן היה עושה א"א הרא"ש ז"ל וכו' וז"ש בס"ג אם נמשכה סעודת הבוקר כו':

ב

אלא אכילה גסה. כי כל זמן האכילה האיצטומכה פתוחה משא"כ אחר הסעודה וכתב רש"ל ובמרדכי כתוב שטוב להפסיק מעט ביניהם שלא ליטול ידיו מיד אחר ב"ה וכן ראיתי נוהגין להפסיק מעט בד"ת או בטיול קצת עכ"ל:

ג

א"צ לקדש כו'. דאיתקש יום ללילה לענין קידוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום סגי נמי בחד זימנא אבל ב' ככרות צריך דכל הסעודות שוות:

ד

פחות מככר א' שלם. דביום ו' ירד לכל א' שני עומרים ומכל עומר עשו ב' ככרות הרי ד' לב' עומרים אכל א' בע"ש וא' בליל שבת וא' בבוקר הרי נשאר לו אחד שלם לסעודה ג' הרי ד' לב' עומרי':

ה

צריך לעשותה בפת. כיון דילפינן ג' סעודות מג"פ היום דכתיבי גבי מן צריך לעשות' בפת:

ו

נשים חייבות כו'. דעל כולם הוא אומר אכלוהו היום ובין אנשים ובין נשים נתרבו לאכילה זו. כתב בס"ח סי' רס"ט שבליל שבת צריך שיהי' גמר הסעוד' בלילם ורש"ל נהג שלא אכל בליל שבת עד הלילה ול"נ כיון דתוס' מחול על הקדש הוא דאורייתא ע"כ יצא שפיר אפי' גמר קודם לילה:

א

בש"ע סעיף ו' בסעודה שלישית עיין בפסקי תוס' דמגלה דנשים חייבות בשלש סעודות ואם לא הזכירו שבת בסעודה ג' בבהמ"ז אם חוזרת עיין לעיל סי' קפ"ח דאף באנשים אינו חוזר בסעודה שלישית ועיין שם בט"ז ומג"א ובספר מחזיק ברכה בשם ספר הישר לר"ת כ"ז באורך: