שולחן ערוך, אורח חיים תק״ה: דין החולב בהמה ביום טוב ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

דין החולב בהמה ביום טוב ובו סעיף אחד:
בהמה שהיא עומדת לאכיל' ורוצה לחלוב אותה לאכול החלב אם לקדירה שאין בה אוכלין אסור ואם יש בה אוכלין מותר וכגון שבא החלב לתקנו או שיש בה פירורין והחלב נבלע בהם אבל החולב כל צאנו לא הותר מפני פרוסה שנותן בכלי: הגה ועכו"ם החולב בהמה ביום טוב וישראל רואהו יש להקל [רשב"א בתשובה] אך נהגו בו איסור ואין לשנות מיהו ביום טוב של גליות מותר ביום טוב שני [הגהות אשיר"י ריש ביצה] ואם מותר לומר לעכו"ם לחלוב בהמתו בשבת ע"ל סי' ש"ה סעיף כ' וע"ל סימן תק"י סעיף ה' אם מותר להעמיד חלב ולעשות גבינה ביום טוב:

א

מיהו בי"ט של גליות מותר החלב שנחלב' בו ביום ומה שחלבו העכו"ם בשבת שלפני יו"ט כגון שחל יו"ט ביום א' וביום ב' אז החלב מותרת ביו"ט השני ולא ביום א' וכ"פ מהר"ם מלובלין בש"ת אבל מה שנחלב בי"ט ביום א' מותר באותו יום גופא וע' בש"ת מהררש"ל סוף סי' פ"ה:

א

לאכילה. אבל בהמה שעומדת לגדל וולדות או לחלבה ה"ל מוקצה ואסור בכל ענין ולמאן דשרי מוקצה הכל שרי דאי בעי שחיט לה ואוכל הכל. מ"א:

ב

אסור. דה"ל נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה ואם יש בה אוכלים ה"ל משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי וצ"ע דבסימן ש"ך ס"ז כתב דלר"ת אסור ולמה סתם כאן וצ"ל דביו"ט דעתו להקל. מ"א:

ג

בכלי. ושלא כדין נוהגין הרבה מהמון עם שנותנין מעט לחם בכלי וחולבין עליו הרבה חלב אלא צריך שיהיה הרבה חלב נבלע באוכל ואוכל דוקא האוכל ההוא בו ביום ואז מותר החלב הנשאר שם. ט"ז:

ד

שני. וכ"ש אם נחלב בשבת שלפני י"ט דמותר ביום שני של גליות הסכמת אחרונים וכ"כ המ"א עיין שם שהאריך והעלה דאין לזוז מפסק רמ"א ולכן בבהמה העומדת לאכילה וחולב לתוך האוכלין אפי' ישראל מותר לחלוב בהמתו ואם אינה עומדת לאכילה וחולב לתוך אוכלין תלי' בפלוגת' שכתב בסי' תצ"ה ס"ד אם יש מוקצה בי"ט ובבהמות עכו"ם אפי' אינה עומדת לאכילה מותר לחלוב לאוכלין אבל לחלוב לקדירה ריקנית אסור בכל ענין. ואם עכו"ם היה חולב לקדירה ריקנית אסור בו ביום ואם נחלב בשבת אפילו לאוכלין ובהמה העומדת לאכילה כמה שכתוב סי' ש"ה סעיף (ב') [כ'] אסור בי"ט ראשון שאחריו אבל ביום שני שרי. ועכו"ם שמסל"ת נאמן בענין זה כמה שכתוב סי' תקי"ג סעיף ו' עכ"ל המ"א. וע' סי' שכ"ט סעיף ל"ג אם מותר לינק מבהמה מחמת צער וע"ל ס"ס תצ"ד מש"ש:

א

מימרא דר"ח שבת קמ"ה

ב

הר"ן בפ"ק דביצה וש"פ

ג

סמ"ג בה' שבת

ד

הריב"ש בתשובה

א

ס"א שהיא עומדת לאכילה. כמו בתרנגולת בריש י"ט ב' א' ד' א' וכמ"ש בספ"ק דשבת עז לחלבה כו' ותרנגולת כו' דאם לא כן הוי כבורר אוכל מתוך הפסולת. ר"ן וש"פ ולכאורה תמוה דהא בי"ט מותר ואפי' בשבת בכה"ג מותר אבל כבר פי' בתוס' שם דהוי מפרק ומשום דש משא"כ בעומדת לאכילה אוכל מאוכל:

ב

וכגון שבא כו' אך כו'. אבל כו'. כמ"ש שם משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי משא"כ בכה"ג דלא בעי לאוכל וערש"י שם קמ"ד ב' ד"ה לתוך הקדירה כו' וז"ש שמואל שם חולב אדם עז כו' ולא עזיו וכן ר"ח אמר סוחט אשכול דוקא דאמרי שם א"ר ירמיה כתנאי המחליק כו' אר"פ דכ"ע כו' וגי' ספרים שלנו וגי' רש"י ותו' דכ"ע כו' לאו אוכל הוא והוא דלא כהלכתא ודחקו תוס' עצמן שם בד"ה דכ"ע אבל גי' הגאונים והסכימו הרשב"א שם והאחרונים דכ"ע כו' כאוכל דמי דס"ד דר' ירמיה שסחיטת הענבים נ"ט בפת ור"פ ס"ל דאין נ"ט בפת שהאור שורפו ואינו בא לאוכל לכך היה ראוי להכשיר אלא דפליגי במשקה ההולך לאיבוד אי מכשיר או לא וכן משקה העומד לצחצחו לאו כאוכל דמי והיה ראוי להכשיר אלא דפליגי אם מכשיר או לאו אלמא מעט משקה הבא לאוכל כיון שהוא מתערב באוכל לאו כאוכל דמי וע' בריב"ש סי' קכ"א ע"ש:

ג

וא"י החולב בהמה. העומדת לאכילה או בהמת א"י דא"צ הכן כמ"ש בסי' תצ"ח ס"ג. שמדברי הג"א סוף פ"ק דביצה מ' שאסור משום דהוי נולד כיון שחלבו לקערה כמ"ש בריש ביצה וחלב כו' ואפ"ה לתוך הקערה כו' אע"ג דבשל א"י לית ביה משום הכן בנולד אין חילוק כמ"ש בס"ס תקי"ג ס"ז וסי' תקי"ז ס"א אבל הרשב"א מתיר דמוקצה אינו שהרי אף ישראל אפשר שיחלוב ע"י קדרה וכמו ביצה דמותר בתרנגולת העומדת לאכילה אם לא משום הכנה דמאתמול גמרה לה משא"כ כאן כיון שגם ישראל יכול לחלוב לתוך הקדירה מוכן הוא ואף שעומדת לחלבה אין הכן בשל א"י כנ"ל ואין לאסור משום שמא יאמר לחלוב דהא מותר לומר לחלוב משום צער ב"ח ועמ"א ולכן אמר שם בהג"א ואם חלבו א"י כו' מותר לערב כביצה וזייש כאן מיהו כו'. וכמ"ש בספ"ג דערובין ורפ"ק די"ט ואף על גב דפליגי רש"י ותוספות ברפ"ג די"ט ופ' בסי' תקט"ו כתוספות דאסור התוס' כת' שם משום שמא יאמר משא"כ כאן דאין לדמותו אלא לנשרו מעצמן וכמש"ש ס"ב. ודברי הג"א צ"ע דחשיב נולד. תותים ורמונים יוכיחו שאסור לסוחטן ואם יצאו מעצמן מותרין במקום דל"ל שמא יסחוט כגון העומדין לאכילה וכן זיתים וענבים שנתרסקו מע"ש ואין הטעם דאסור לחלוב לקערה משום נולד אלא משום מפרק וכן סחיטה שאסור בי"ט ושבת וכמ"ש רש"י שם וש"פ וראיה ממ"ש בריש י"ט משקין שזבו טעמא מאי כו' ואם איתא ל"ל דהא אסור משום נולד וע' תוס' שם ד"ה גזירה ותימא כו' ע"כ י"ל כו'. וגם משום שהא"י עשה מלאכה בי"ט דאסור אף במלאכה דרבנן כמו מחוץ לתחום מ"מ כאן שרי לכתחלה לומר לו לחלוב:

א

שהיא עומדת לאכילה – עיין מ"ב מש"כ דבמקום מניעת שמחת יו"ט יש לסמוך להקל אף מבהמה העומדת לחליבה ועיין בשעה"צ מש"כ בזה ועוד דלדעת הרמב"ם בחולב לאוכלין אף בשבת הוא רק מדרבנן משום דאין דרך פריקה בכך ומלבד כל זה עצם דין איסור חליבה ביו"ט אף שלא לתוך אוכלין אם הוא לצורך אותו היום לכמה פוסקים אין בו איסור דאורייתא משום דאוכל נפש הוא ולא מיבעי להרמב"ם דדישה עצמה ביו"ט ג"כ אינו מן התורה ואפילו לשיטת הרמב"ן והרשב"א דס"ל דהוא מן התורה מ"מ בחולב ליו"ט ס"ל להרמב"ן בחידושיו דהוא מדרבנן דהוא מדברים שמלאכתו ליומו דהתירה התורה באוכל נפש דאם יחליב מעיו"ט יתקלקל וכמו אפיה ובישול ודבריו מבוארין בסוגיא דשבת דף צ"ה דמבואר שם דלר"א בהזיד ביו"ט לוקה ומפרש הרמב"ן דלא קאי אחולב ומחבץ ומגבן אלא אמכבד ומרבץ ורודה חלות דבש לחודא וכן הביא הריב"ש בשמו וכן בשם תוספי הרא"ש בשם ר"ח דס"ל ג"כ דהוא מדרבנן (ורק להריב"ש בעצמו נראה דלא ברירא ליה דבר זה עי"ש) וכן מבואר בתשובה לרב האי גאון וכן בתוספות בשבת שם בד"ה הרודה בסופו ותימא לר"י וכו' מבואר דס"ל גם כן דכולהו מדרבנן הוא אלא דעדיין צריך ביאור דסוגיא מפורשת היא ביבמות קי"ד דמותר לגונח לינק חלב ביו"ט משום דיו"ט דאיסור לאו לא גזרו רבנן הרי מבואר דלחלוב כדרכו איסור לאו הוא אכן מצאתי ברמב"ן במלחמות בפרק חבית שהעיר מזה לדברי הגאונים וכתב דהם יפרשו דאיסור לאו היינו על כלל מלאכות יו"ט האסורות ולא על מלאכה זו עצמה אבל רש"י פירש שם כפשטיה ומשמע דס"ל דחולב כדרכו הוא דאורייתא משום מפרק וכן בעבודת הקודש להרשב"א (והביאו הגר"א בסימן תצ"ה) מבואר דהוא דאורייתא (ודלא כמו שכתב בחידושיו) ומ"מ כיון דעיקר האיסור לכמה פוסקים הוא דרבנן אין בידינו למחות ביד המקילין בחולב לאוכלין אף מבהמה חולבת במקום מניעת שמחת יו"ט ומ"מ אם אפשר זה ע"י עכו"ם בודאי טוב יותר:

א

(במג"א ס"ק ג') לחליבה, כ"כ בהדיא הר"ן, נ"ב ביארתי בחידושי ריש מס' ביצה ע"ש:

ב

(שם ד"ה ומ"ש ביש"ש בסימני' דאסור). נ"ב פירוש דמותר ביומו ומכ"ש בשבת שאחריו אבל נחלב בשבת דאסור ליומו אסור גם ביו"ט שלאחריו וכ"כ להדיא שם וא"כ לדידן דביו"ט אסור ליומו ממילא אסור בשבת שלאחר יו"ט ועיין במג"א סס"ק זה אבל נחלבה ביו"ט א' שחל ביום ה' מותרת בשבת שלאחר יו"ט ויש להתיר אפילו להכינה בע"ש שהוא יו"ט ב' ולבשל לצורך שבת אע"ג דביומ' אסורה משום חומרא הואיל ונחלבה ביו"ט ראשון מכל מקום אינו אלא חומרא יתירה והותרה ליום ב' לצורך קצת ע"כ מותר להכינה לשבת גם כן:

ג

(שם במג"א סק"ג) ולכן בבהמה וכו'. נ"ב ולפמ"ש המהרש"א ריש ביצה צריך להיות דוקא של ישראל דשייך מוקצה אע"ג דמוקצה מותר מ"מ נולד ממנו אסור אבל בשל גוי דלא שייך מוקצה מותר אפילו הנולד ממנו מיהו הר"ן שם ובפרק חבית לא תלה זה במוקצה אלא הנולד מהעומד לחליבה אסור וא"כ אין לסמוך על המג"א בזה:

א

סעיף א' בהמה שהיא עומדת לאכילה ורוצה לחלוב אותה וכו'. נ"ב הנה ראיתי בספר מטה אפרים סי' ת"ר שכתב להקל בבהמות של עיירות דסתמא לחליבה ולא לעשות גבינה. ובאלף למטה הביא ראיה לזה מן הט"ז סי' תק"ה שכתב דספק דרבנן להקל ע"ש ולפענ"ד אינו נראה כן דהט"ז מיירי דידוע דעומדת רק לחליבה לאכול חלבה רק דהספק הוי בגוף הדין דפליגי בי' הפוסקים בזה שפיר י"ל דספק דרבנן להקל אף דהוי דבר שיל"מ מכל מקום בספיקא דפלוגתא לא אמרינן וכמ"ש בחיבורי בגדי יו"ט על מס' ביצה עודנו כת"י בשם הרש"ל ושו"ת שאג"א. אבל בנדון דידן דבסתם בהמות אם הוי ספק אם עומדת לחליבה או לחמאה וגבינות הוי ספק במעשה ובזה הו"ל ספק בדבר שיל"מ וקיי"ל לחומרא אף דהוי דרבנן ואף אם סתם הוי לחליבה מכל מקום כיון דיש מיעוט דהוי לגבינות א"כ הרי דעת הר"ן דלא אזלינן כ"ר בדבר שיל"מ ואף החולקים מכל מקום כאן הוי ס"ס דלמא לגבינות ואת"ל לחליבה דלמא כדעת האוסרים אף לחליבה וס"ס עדיף מרובא. גם י"ל דמצטרפין המיעוט לגבינות לדעת האוסרים ונעשה עכ"פ מחצה על מחצה ושוב הו"ל ספק בדבר שיל"מ כיון דהוי הספק גם על המעשה. גם י"ל כיון דאמרינן בש"ס דביצה דגזרינן אטו יו"ט אחר השבת ואף דקיי"ל הכנה דרבנן מכל מקום גזרו בזה גזירה לגזירה וא"כ ה"נ בעומדת לחליבה גזרינן אטו העומדת לגבינות דבשלמא בעומדת לאכילה בזה לא אתי לאחלופי דניכר מגופו דאין הדרך למכור ממנה החלב אבל בעומדת לחליבה אינו ניכר אם הוא לעשות גבינות או לאכול החלב לכך יש לגזור אטו הא. לכך העיקר כדעת האוסרים ואין להקל בזה ואתי שפיר ודו"ק: (שם בהג"ה) ואם מותר לומר לעכו"ם לחלוב בהמתו בשבת וכו'. נ"ב עיין במג"א מ"ש בסק"ג דאם נחלב בשבת אסור ביום א' שהוא יו"ט דאין שבת מכין ליו"ט ע"ש ונראה דה"ה נמי איפכא דאם נחלב ביו"ט שחל בע"ש אסור בשבת דכמו שאין שבת מכין ליו"ט כן אין יו"ט מכין לשבת דקיי"ל ב' קדושות הן ומה שמותר לבשל וכו' הוי הכל מכח עירוב תבשילין והיינו מכח דמדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט מכח הואיל ומקלעי אורחים חזו ליה וכו' א"כ התינח מה שמותר בו ביום אבל אם הוא אסור ביו"ט עצמו ל"ש הואיל ומקלעי אורחים לא מהני בזה היתר עירובי תבשילין לכך אסור אף בשבת שאחר יו"ט וכן בסי' תקי"ג נמי כל מקום שכתבו הפוסקים שאסורה הביצה ביו"ט שאחר השבת ה"ה נמי דאסורה בשבת שאחר יו"ט. וכן מצאתי ממש כדברי בספר אלי' רבה סי' תקי"ב ס"ק ט"ו בשם הרשב"א בספר עבודת הקודש וז"ל שם אפרוח שנולד ופתחו עיניו יש מי שמתיר והגאונים אסרו דמוקצה הוא ועליהם אנו סומכין לאיסור ולפיכך יו"ט ושבת הסמוכה לו בין מלפניו בין מלאחריו נולדה בזה אסורה בזה שאין האחד מכין לחבירו עכ"ל א"כ מפורש כדברינו ממש כנלפענ"ד נכון וברור בזה לדינא ודו"ק היטב ומה ששייך בדין יו"ט שחל בשבת עמ"ש בחיבורי לאו"ח משנת תרט"ז בתשובה לק"ק לבוב דף קכ"ג וקנה מקומה בהלכות שבת סי' רנ"ב ע"ש ודו"ק:

א

לדעתי מביצה אין ראיה דביו"ט אחר שבת בהכנה כי האי דשבת מכין ליו"ט בדבר שלא היה בעולם שהוא הכנה מן התורה ודאי אף של עובדי כוכבים ומזלות אסור וא"כ גם בכל י"ט אסור משום י"ט אחר שבת כמו בשל ישראל אבל בשאר נולד אולי בשל עובדי כוכבים ומזלות ליכא איסורא:

א

[א] [לבוש] הרי היא מוקצה וכו'. פירוש נולד מן המוקצה כמו שכתבו הגהות אשירי ועבודת הקודש ואם כן אף ליש אומרים בסימן תצ"ה דמוקצה מותר אסור בזה דכנולד הוא ודלא כמגן אברהם, ודעת שיירי כנסת הגדולה וט"ז דרשב"א מתיר אפילו עומדת לחליבה ואשתמיטתיה ספר עבודת הקודש, ודוקא כשמקפידים שלא יאכלו החלב כמות שהיא אלא מניחין אותה לקבץ הרבה לעשות גבינות (ט"ז):

ב

[ב] [לבוש] פרוסה קטנה וכו'. ואף גדולה כל שלא בא לתקן האוכל והלבוש הוסיף קטנה ונראה דגרע (מלבושי יום טוב), ולעניות דעתי יפה כיוון הלבוש שראיתי בריב"ש סימן קכ"א וזה לשונו אפילו מעט המשקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא אלא אם כן מתערב באוכל או נותן בו טעם או שהיה הפת צריך ליפותו ולהחליקו ואם כן בזאת החליבה שעושין אלו בנתינת מעט פת בכלי אין הפת צריך לכל זה החלב ואין כל החלב מתערב באותו פת ואפילו טעם אינו נותן בו דהא שבע ליה במעט חלב היוצא ראשון עליו על כן האוכל יהא דוקא מה שאוכל בו ביום:

ג

[ג] בהמה שלו וכו'. מלבושי יום טוב ונחלת צבי השיגו דרשב"א שהביא בית יוסף מיירי בהמות ישראל אבל של כותים מותר אף לנהגו איסור בישראל, עד כאן, ולעניות דעתי יפה כיוון הלבוש על פי מה שכתב השיירי כנסת הגדולה באריכות עיין שם וקיצרתי. והנה כל האחרונים האריכו בדין זה לכן אמרתי להעלות בקצרה מה שנראה לעניות דעתי. בהמת ישראל העומדת לאכילה וחלבה כותים אפילו לקדירה שאין בה אוכלין מותר לישראל לאוכלו אבל לשתותו אסור וכן משמע בהגהות מיימוני בבית יוסף, אך צריך עיון דהא אי עשה ישראל כן לקדירה שאין בה אוכלין אסור משום נולד ויש לומר כשאין עומדת לאכילה אסור משום נולד ואפילו בבהמות כותים דנולד אסור בשל כותים כמו שכתב בשיירי כנסת הגדולה ור"ן בסימן תקי"ג ותקי"ז דלא כלבוש ואפילו ביום טוב שני מיהו כשנחלב בראשון מותר בשני אך בשני יום טוב של ראש השנה אסור והוא הדין אם ראש השנה חמישי וששי שאסורה אף בשבת שאחריו ואם נחלב בשבת אפילו לאוכלין ובהמה העומדת לאכילה אסור ביום טוב שאחריו אבל ביום שני שרי, ולמגן אברהם שיטה אחרת והנראה לעניות דעתי כתבתי. מצטער מחמת רעבון מותר לינק מן הבהמה בפיהו ביום טוב עיין סימן שכ"ח סעיף ל"ג לסחוט אוכל מפסולת אסור ביום טוב (מגן אברהם):

א

נבלע והרשב"ם סי' רס"ה מיאן בהיתר הזה ע"ש:

א

א) [סעיף א'] בהמה שהיא עומדת לאכילה וכו' אבל בהמה שהיא עומדת לחלבה או לגדל וולדות הרי היא מוקצה ואסור לחלוב אותה וחלבה אסור ביו"ט משום מוקצה לבוש. מ"א סק"א. ומיהו טיין בכלבו ס' נ"ח שכתב די"א אפי' עומדת לחלבה אין חלבה מוקצה אם אינו עומד לגבן וליבש הגבינות לסחורה דומיא דתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולגדל אפרוחים וכן דעת הרז"ה עכ"ל והב"ד ב"י. וכ"ה דעת הט"ז סק"א וקצת האחרונים. אמנם בכנה"ג בהגב"י או' ד' הביא כמה פו' דסברי כפסק הש"ע דאינו מותר רק בעז העומדת לאכילה וכתב דלא שבקינן כל הני רבוותא מקמי הרז"ה והרמב"ן והי"א שהביא הכלבו יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דפסק הש"ע הוא ברור ומוסכם מכל המפרשים זולתי ר"ח יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' א' דעת כמה ראשונים דאין להתיר אלא בבהמה העומדת לאכילה כפסק הש"ע וכתב ודלא כהט"ז שסמך על י"א שהביא הכלבו יעו"ש, וכ"פ דה"ח בדין טלטול מוקצה או' נ"א וכתב דאף שהט"ז מתיר נראה דלית הלכתא כוותיה בהא יעו"ש. וכ"פ הר"ז או ג' ח"א כלל פ"א או' ד' מק"ק סי' ט"ו או' א' מ"ב או' א':

א

ב) וכתב שם המ"א ולמאן דשרי מוקצה (לעיל סי' תצ"ה סעי' ד' בהגה) הכל שרי דאי בעי שחיט לה ואוכל הכל עכ"ל ועפ"ז כתב ח"א שם דאם יש בזה מניעת שמחת יו"ט שאין לו מה יאכל כ"א מאכלי חלב כיון דיש מתירין מוקצה ביו"ט יש לסמוך עליהם ולהתיר לחלוב לתוך האוכלין יעו"ש אבל הא"ר או' א' כתב דאף לי"א בסי' תצ"ה דמוקצה מותר אסור בזה דנולד הוא ודלא כמ"א יעו"ש, וכ"כ הר"ז שם אבל בהמה שהקצוה לחלבה כיון שאין דעתו לשחטה אין עליה תורת אוכל כלל אפי' להמתירין מוקצה ביו"ט שהרי אין דעתו לאכלה ונמצא שהחלב המופרד ממנה יש לו תורת נולד יעו"ש ועי"ש בקו"א שכתב זה בשם כמה פו' ומן הגמ' יעי"ש. ומיהו עיין מ"ב או' ד' שנטה דעתו להקל כדברי ח"א והביא עוד סמוכות לזה יעו"ש אכן מסתימת דברי הש"ע ושאר אחרונים משמע דאין חילוק דבכל גוונא אסור לחלוב מבהמה של ישראל שאינה עומדת לאכילה. ועוד הא אפשר לחלוב מבהמת גוי ע"ג אוכלים רק במקום שא"א מבהמת גוי ויש צורך בדבר כגון לחולה או לקטן שאינו אוכל כ"א מאכלי חלב ואם יחלוב מאתמול יזיק לו אז יש להתיר אפי' בבהמת ישראל העומדת לחלבה. ועיין לעיל סי' שכ"ח סעי' י"ז ובדברינו לשם או' קי"ד:

א

ג) מי שיש לו בהמה בביתו עומדת לחלבה אסור לחלבה ע"י גוי ביו"ט אפי' אם יחלוב לתוך המאכל אלא יחלוב הגוי ויקח הגוי את החלב לעצמו. בן א"ח פ' במדבר או' ל' ועיין לעיל סי' ש"ה סעי' ך' ובדברינו לשם בס"ד:

א

ד) וכתב הטור בה' שבת סי' שכ"ח שהמצטער מחמת רעבון מותר לינק מן הבהמה ביו"ט וכן דעת הסמ"ג ור"ת בפ' חרש ובפ' אעפ"י אבל מדברי הרי"ף בפ' חבית וכן מדברי ר"י בעל התו' במקומות הנז' משמע דלא שרי לינק אלא גונח מכאב לב וכמ"ש לעיל סי' שכ"ח סעי' ל"ג ושבת ויו"ט שוין לענין זה דגונח שרי ומצטער מחמת רעב אסור וכ"נ עיקר להחמיר וכ"ד שאר הפו' שהשמיטו זה מהל' יו"ט, פר"ח. אבל דעת המ"א סק"ג נראה להתיר כדעת הטור. וכ"ה דעת הא"ר או' ג' ר"ז או' ח' מק"ק סי' ט"ו או' ו' ואם יש לו מאכל אסור לינק בפיו אלא יחלוב לתוך המאכל וכן אם יש נכרי יחלוב לו הנכרי. ר"ז שם מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' יו"ד. ועיין לעיל סי' שכ"ח סעי' ל"ג ובדברינו לשם בס"ד:

א

ה) שם. בהמה שהיא עומדת לאכילה וכו' דהיינו שלא הקצה אותה לחלבה אלא דעתו לשחטה ואם היה רוצה היה שוחטה ואוכלה ביו"ט עם החלב שבתוכה ונמצא שאין על החלב תורת נולד כיון שאף כשהיה בגוף הבהמה היה יכול לאוכלו ביו"ט ואינו אלא כמפריד אוכל מאוכל המחובר לו שאין על שום אחד משניהם תורת נולד. ר"ז או' ג':

א

ו) שם. לאכול החלב. ר"ל בו ביום דלצורך מחר בכל גוונא אסור כמ"ש לעיל רסי' תק"ג:

א

ז) שם. אם לקדרה שאין בה אוכלין אסור. דהו"ל נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה אבל אם יש בה אוכלין הו"ל משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי. לבוש. מ"א סק"ב. ר"ז או' א':

א

ח) שם. שאין בה אוכלין אסור. ואפי' יש בה איזה משקה אסור לחלוב דאסור לחלוב למשקה כל עיקר משום דהוה נולד דמעיקרא אוכל ועתה הוה משקה. חמ"מ או' א':

א

ט) שם. ואם יש בה אוכלין מותר. ואפי' ישראל מותר לחלוב בהמתו לתוך אוכלין בבהמה העומדת לאכילה. מ"א סק"ג. ח"א כלל פ"א או' ב':

א

י) שם. לא הותר מפני פרוסה וכו' דוקא בכה"ג אבל כל שלא נשאר שם ריבוי חלב שלא נבלע בפירורין אלא רוב החלב נבלע בהם ומה שלא נבלע הוא המיעוט שרי אף מה שהוא בעין שלא נבלע והכי מתבאר מדברי הט"ז סק"ב. מאמ"ר או' ג' מש"ז או' ב' חמ"מ או' א' מ"ב או' ה' וכתב דאף שהח"א החמיר בזה שומעים לרבים:

א

יא) שם. מפני פרוסה שנותן בכלי, ושלא כדין נוהגין הרבה מהמון עם שנותנין מעט לחם בכלי וחולבין עליו הרבה חלב אלא צריך שיהא הרבה חלב נבלע באוכל דאוכל דוקא האוכל ההוא בו ביום ואז מותר החלב הנשאר שם. ט"ז סק"ב. חמ"מ שם. ר"ז או' ב' מק"ק סי' ט"ו או' א' מ"ב או' ז':

א

יב) שם הגה. ואינו יהודי החולב בהמה ביו"ט וכו' העומדת לאכילה או בהמת גוי דא"צ הכן כמ"ש לעיל סי' תצ"ח סעי' ג' מ"א סק"ג. ביאורי הגר"א מ"ב או' ח':

א

יג) שם בהגה. וישראל רואהו. דאם אין הישראל רואהו אסור לאכול אותו חלב כמ"ש ביו"ד רס"י קט"ו יעו"ש.

א

יד) שם בהגה. יש להקל. ר"ל אעפ"י שהעכ"ם חלבו לקדרה שאין בה אוכלין שרי דלא מיקרי נולד כיון שישראל עצמו היה מותר לחלוב אותה לקדרה שיש בה אוכלין. מ"א שם בשם הרשב"א. וכ"כ המאמ"ר או' ד' בשם הרשב"א. נה"ש או' ב' ר"ז או' ה' וכ"ה דעת רש"ל בתשו' סי' ע"ה אלא שאין כן דעת האחרונים כמ"ש לקמן או' ט"ז יעו"ש:

א

טו) שם בהגה. אך נהגו בו איסור. משום דלדעת הג"א כל שנחלב לקדרה שאין בה אוכלין אסור משום נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה כמ"ש בב"י. וכ"כ מ"א שם שזהו טעם מור"ם ז"ל כאן בהגה וחזר בו ממ"ש בד"מ שגם הג"א מודה לטעם הרשב"א יעו"ש וכ"כ המאמ"ר שם. וכ"נ מדברי הר"ז שם ושאר האחרונים:

א

טז) שם בהגה. ואין לשנות. מיהו דעת רש"ל בתשו' סי' ע"ה להתיר חלב שחלבו עכו"ם ביו"ט אפי' בו ביום יעו"ש. אבל הט"ז ומ"א סק"ג הסכימו לדברי מור"ם ז"ל דחלב שחלבו עכו"ם ביו"ט לקדרה ריקנית באותו יום אסור יעו"ש. וכן הסכים ח"י בסי' תצ"ד או' יו"ד וחק יוסף שם או' י"ג וכ"פ הפר"ח. מאמ"ר או' ה' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ה' ח"א כלל פ"א או' ה' וכ"כ בתשו' נחלת שבעה סי' ל"ו אלא שסיים ומ"מ אם הייתי במקום שנוהגין היתר לא הייתי מוחה בידם שיש להם על מי שיסמוכו בו יעו"ש. והב"ד ח"י וחק יוסף שם. ועיין לקמן או' כ"ד:

א

טוב) שם בהגה. ואין לשנות. ובבהמת עכו"ם אפי' אינה עומדת לאכילה מותר לחלוב לאוכלין אבל לחלוב לקדרה ריקנית אסור בכל ענין. מ"א שם. וכן הסכים הפר"ח. מאמ"ר שם. חמ"מ או' ב' ר"ז או' ד' ח"א שם. מק"ק סי' ט"ו או' ג' מ"ב או' י"א. ואפי' ישראל מותר לחלוב בהמת עכו"ם לקדרה שיש בה אוכלין. פר"ח שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

א

חי) האנשים השוכרים החלב מהשר אסור לחלוב אפי' לרוך האוכל דהטעם דמותר בבהמת נכרי דאין הנכרי מקצה כלום מדעתו וע"כ אפשר דממלך וירצה לשחטה והוי כעומדת לאכילה וא"כ בנ"ד דא"י העכו"ם לשחוט הבהמה תוך זמן השכירות ובע"כ מקצה מדעתו והוי כמו בהמת ישראל העומדת לחלוב. חי' רעק"א סי' שצ"ז. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ד':

א

יט) שם בהגה. מיהו ביו"ט של גליות מותר ביו"ט שני. ר"ל שאם חלבו עכו"ם וישראל רואהו והביאו דורון לישראל ביו"ט ראשון בשני יו"ט של גליות מותר לערב כביצה. כ"ה בהג"א סוף פ"ק דביצה והב"ד ב"י. ור"ל כמו ביצה שנולדה ביו"ט א' של גליות דמותרת ביו"ט שני כמ"ש לקמן סי' תקי"ג סעי' ה' יעו"ש וכ"ז בחולב בקדרה ריקנית כמ"ש לעיל או' ט"ז אבל לתוך אוכלין אפי' ביו"ט א' שרי כמ"ש לעיל או' טו"ב יעו"ש:

א

ך) ואם נחלב בשבת אפי' לאוכלין ובהמה העומדת לאכילה אסור ביו"ט א' שאחריו אבל ביום ב' שרי. מ"א סק"ג. א"ר או' ג' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ז' ח"א כלל פ"א או' ו' מק"ק שם או' ה' מ"ב או' י"ב:

א

כא) שם בהגה. מותר ביו"ט שני. אך בשני יו"ט של ר"ה אם נחלב ביו"ט א' אסור ביו"ט ב' וה"ה אם ר"ה ה' ו' ונחלב ביום ה' שאסורה אף בשבת שאחריו דשני ימים של ר"ה כיום א' דמו. א"ר שם. ח"א שם. מט"א סי' ת"ר או' י"ט. מ"ב שם. ודלא כשו"ת שו"מ ח"ב סי' א' שמתיר אף ביו"ט ב' של ר"ה החלב שנחלב ביום א' יעו"ש. וכ"נ מסתמיות שאר דברי האחרונים שלא התירו רק בשני של יו"ט שני של גליות:

א

כב) ואם יו"ט ביום ה' ו' ונחלב ביום ה' מותר ביום ו' אבל מה שנחלב ביום ו' שהוא יו"ט שני אסור בשבת. ח"א שם. וכ"ה דעת הפר"ח. מיהו דעת הישי"ע בסוף הסי' להקל אלא שמסתפק לענין אם מותר לטלטלו ולבשלו לצורך שבת יעו"ש. אמנם דעת שאר האחרונים נראה כהפר"ח וח"א דחשביה ליה כמו ביצה שנולדה ביו"ט ביום ו' דאסורה בשבת כמ"ש לקמן סי' תקי"ג סעי' ה' יעו"ש. וכ"כ בשו"ת אמרי אש סי' ל"ח יעו"ש.

א

כג) שם בהגה. מותר ביו"ט שני. וא"צ בכדי שיעשו. ר"ז שם. מק"ק שם או' ד' ומיהו הי"א בהגב"י כתב דמנהגינו לאוסרו עד הערב בכדי שיעשו. ועיין לעיל סי' שכ"ה סעי' ה' וסעי' ו' ולקמן סי' תקט"ו סעי' א' וסעי' ב' דאם עשה הגוי לעצמו ואח"כ נתנו ישראל דא"צ בערב בכדי שיעשו יעו"ש וא"כ כ"ש בחלב דיש מתירין אפי' בו ביום כמ"ש לעיל או' י"ד וט"ז יעו"ש:

א

כד) שם בהגה. מותר ביו"ט שני. ונ"ל שאסור לילך וליקח אותו מהעכו"ם בראשון לצורך שני דהוי הכנה אלא אם ירצה יכול לטייל שם לראות חליבת העכו"ם ולומר לו שיוליך לו מן החלב לביתו והוא אחריו ואף בזה לבי מגמגם מכמה טעמים והדבר ברור לע"ד דאותם שקונים חלב העכו"ם ביו"ט ומוכרים אותו לבעלי בתים עוברים על כמה דברים וראוי למחות בידם ולגעור במי שעושה כן. מאמ"ר או' ה' וכ"כ הנה"ש בסוף הסי' שאסר לישראל שהיה רגיל לילך לבית גוי בעת שחולב צאנו יום ב' של חג השבועות ולוקח כל החלב שהיה חולב וחוזר ומחלקו לבעלי בתים שבעיר דאע"ג דמהרש"ל ביש"ש מתיר אפי' בו ביום מ"מ הסכמת הרמ"א והט"ז והמ"א והפר"ח לאסור ומלבד זה איכא נמי משום מקח וממכר ומיהו ליקח לצורך ביתו יום א' לצורך ליל ב' או יומו נראה להתיר בלי גמגום עכ"ד. ועיין לעיל או ט"ז:

א

כח) שם בהגה. מותר ביו"ט שני. ועכו"ם מסיח לפי תומו נאמן לענין זה אם אמר שנחלב בא' ושרי בשני כמ"ש לקמן סי' תקי"ג סעי' ו' מ"א סק"ג. א"א או' ג' חמ"מ או' ב' מ"ב או' י"ב. והגם דחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו אסור כמ"ש ביו"ד סי' קט"ו י"ל דמיירי כגון דחולב בבית ישראל וישראל רואהו ומוצנע החלב אצלו אלא שישראל לא נתן דעתו איזו נחלב בא' ואיזו בשני או ששכח הישראל והעכו"ם מסיח לפי תומו שזהו שנחלב בא' מותר בשני:

א

(סק"ג) וכ"כ הר"ן בהדיא רפ"ק דביצה כצ"ל:

א

עומדת לאכילה. אבל בהמה שעומדת לגדל וולדות או לחלב' ה"ל מוקצה ואסור בכל ענין ולמאן דשרי מוקצה הכל שרי דאי בעי שחיט לה ואוכל הכל (כ"מ בר"ן והג"א):

ב

שאין בה אוכלין אסור. דה"ל נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה ואם יש בה אוכלים ה"ל משקה הבא לאוכל וכאוכל דמי וצ"ע דבסימן ש"ך ס"ז כתב דלר"ח אסור ולמה סתם כאן וצ"ל דבי"ט דעתו להקל עמ"ש שם ס"ה:

ג

יש להקל בו. שהרי מוכן הוא שאפילו ישראל מותר לחלוב אותו לאכלן (רשב"א) ולטעמיה אזיל שסובר כהרמב"ן (ב"י) וצ"ע דמה ענין זה להרמב"ן דע"כ הרשב"א מיירי בעומדת לאכיל' דאי אינה עומדת לאכיל' אפי' לחלוב לאוכלין אסור להאוסרין מוקצה אלא מיירי בעומדת לאכילה א"כ בבהמת עכו"ם דלא שייך בה מוקצה וכמ"ש הלבוש (עסי' תצ"ח ס"ג) ולכן כ' הרשב"א אף על פי שהעכו"ם חלבו לקדירה שאין בה אוכלין שרי שלא מקרי נולד שהישראל עצמו היה מותר לחלוב אות' לקדירה שיש בה אוכלין והרמב"ן לא התיר אלא בעומדת לחליב' וכ"כ בהדיא הר"ן בשמו ר"פ חבית ורפ"ק דביצה וצ"ע על הד"מ שכתב ואפשר דבעומדת לאכילה אף הג"א מודה דשרי עכ"ל וזה אינו וצ"ל דחזר רמ"א בו ולכן כתב בש"ע נהגו בו איסור, ומ"ש הלבוש דאין מוקצה ונולד בשל עכו"ם ליתא דנולד אסור בשל עכו"ם כמו ביצה וחלב כמו שכתב סי' תקי"ג ותקי"ז מהרי"ל כתב שהורה היתר בנחלבה בי"ט ראשון או בשבת שלפניו לאכלה בשני בשבת שהוא יום טוב שני ואמר דאיתא בהג"א מא"ז דאין לדמותו לביצה והטעם משום דלא אסח דעתיה מיניה לגמרי כמו ביצה כיון דיש היתר לחלוב על ידי אמירה לעכו"ם משום צער בעלי חיים עכ"ל, משמע דבו ביום אסור לאכלו כ"כ בד"מ בשמו אבל ביש"ש הקשה עמ"ש דאין לדמותו לביצה דהא אף בביצה נולדה בזה מותרת בזה ולכן כתב דס"ל דאף בו ביום שנחלב שרי ועוד דהרי בה"ג מתיר סחיטה לצורך אוכל נפש ונהי דלא קיימ"ל כוותיה מ"מ אם נעשה ממילא או על ידי עכו"ם שרי לאוכלו בו ביום עכ"ל, וכך כתב בתשו' סי' ע"ט וכ"כ של"ה ומט"מ בשמו ומ"ש ביש"ש בסימנים דאסור בי"ט ט"ס הוא וצ"ל דאסור בשבת וצ"ע דעיקר יסודו על מהרי"ל ובמהרי"ל משמע אדרבא שאסור בו ביום ועוד לדבריו יהיו דברי הג"א מא"ז סתרי אהדדי שהרי בספרים שלנו כתבו בשם א"ז דאסור ול"נ דברי מהרי"ל כפשטן משום דקי"ל דעכו"ם שצד דגים או ליקט פירות בשבת יש אוסרין אפי' ביום שני בשבת משום גזירה שמא יאמר לעכו"ם כמ"ש סי' תקט"ו ולכן כתב דגבי חלב שרי ואמר הטעם דאיתא בהג"א מא"ז שאין לדמותו לביצה פי' שאין חלב חמור כ"כ כמו ביצה וכו' כיון שיש היתר כו' וא"כ מותר בשני בשבת דלא שייך לגזור שמא יאמר לעכו"ם לחלוב דהא מותר לומר לעכו"ם לחלוב אלא שהחלב אסור בו ביום משום משקין שזבו וכמ"ש סי' ש"ה ס"כ וגם ביום אסור דין שבת מכין לי"ט אבל ביום שני שרי כנ"ל ברור בפי' דברי מהרי"ל וא"כ אין היתר לאכלו בו ביום, ומור"ם לובלין בתשו' סי' י"ז מדינא חלב שנחלב בשבת מותר בשני בשבת (מטעם שכתבתי) אלא שאני נוהג להחמיר שלא נחלוק בין יום טוב ראשון לשני עכ"ל, ומחומרא יתירה היא דהא רמ"א פסק אפי' נחלב ביום ראשון מותר בשני לכן נ"ל דאין לזוז מפסק רמ"א ולכן בבהמה העומדת לאכילה וחולב לתוך אוכלין אפי' ישראל מותר לחלוב בהמתו ואם אינה עומדת לאכילה וחולב לתוך אוכלין תליא בפלוגתא שכתב סי' תצ"ה ובבהמת עכו"ם אפי' אינה עומדת לאכילה מותר לחלוב לאוכלין אבל לחלוב לקדירה ריקנית אסור בכל ענין, ואם עכו"ם היה חולב לקדירה ריקנית אסור בו ביום ואם נחלב בשבת אפי' לאוכלין ובהמה העומדת לאכילה כמ"ש סי' ש"ה אסור בי"ט א' שאחריו אבל ביום ב' שרי, ועכו"ם מסל"ת נאמן בענין זה כמ"ש סי' תקי"ג ס"ו: מצטער מחמת רעבון מותר לינק מן הבהמה בפיו בי"ט דמפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו (טור רי"ף) עסי' שכ"ח סל"ג: כתב הד"מ ודין סחיטת בוסר עסי' ש"כ וכ"כ הב"י בשם סמ"ג וסמ"ק דאסור לסוחטו בי"ט אפי' לאוכלין דה"ל בורר אוכל מתוך הפסולת כ"כ הג"מ ואף על גב דמותר לברור בי"ט כמ"ש סי' תק"י מ"מ לסחוט אוכל מפסולת אסור: ומ"ש ביש"ש דבה"ג התיר סחיטה לצורך אוכל נפש צ"ע דהא בריש ביצה אסרינן משקין שזבו בי"ט גזירה שמא יסחוט ע"ש ודוחק לומר דגזירנן שמא יסחוט שלא לצורך:

א

{א} עומדת לאכילה – אבל בהמה שעומדת לגדל ולדות או לחליבה אסור לחלוב אפילו לתוך אוכלין וכנ"ל ואף החלב שנטף מדדיה ממילא אסור משום נולד:

ב

{ב} לאכול החלב – ר"ל בו ביום דלצורך מחר בכל גווני אסור:

ג

{ג} אם לקדרה וכו' – היינו אף דדעתו ליתן אח"כ החלב לתוך אוכל מ"מ כיון דהשתא אין בהקדרה אוכל יש על החלב שם משקה וממילא יש עליה שם נולד דמעיקרא כשהיתה בדדי בהמה היה על החלב שם אוכל ככל הבהמה שהיתה עומדת לאכילה והשתא משקה:

ד

{ד} מותר – דבזה לא הוי על החלב שם נולד דיש עליה שם אוכל כיון דבאה לאוכל ומעיקרא ג"כ אוכל כיון דהבהמה עומדת לאכילה. ודע דיש מן הראשונים שמקילין אפילו בבהמה העומדת לחליבה או לגדל ולדות ונראה דבמקום מניעת שמחת יו"ט שאין לו מה יאכל כ"א מאכלי חלב יש לסמוך ע"ז להקל [ח"א] ויותר טוב אם אפשר לו לעשות החליבה לאוכלין ע"י עכו"ם:

ה

{ה} שבא החלב לתקנו – שיש בקדרה כ"כ אוכלין כפי צורך החלב לתיקונו או עכ"פ שרוב החלב יהיה נצרך להאוכל ועי"ז שרי אף מיעוט החלב הנשאר שאינו צריך להתבשיל:

ו

{ו} או שיש בה פירורין וכו' – היינו נמי שעכ"פ רוב החלב נבלע בהפירורין:

ז

{ז} כל צאנו וכו' – מילתא דפשיטא נקט והעיקר דאין ניתר החלב ע"י מעט לחם שנותן בתחתית הכלי כל כמה דאין רוב חלב נבלע בו ויש למחות בהמון שעוברין ע"ז [אחרונים]:

ח

{ח} וא"י החולב בהמה וכו' – היינו בעומדת לאכילה או שחולב בהמה שלו דלית ביה משום מוקצה [וכדלעיל בסימן ש"י] ואפילו בעומדת לחליבה כעומדת לאכילה דמי:

ט

{ט} וישראל רואהו – דאם אין רואהו אסור לישראל לעולם לשתותם כדאיתא ביו"ד סימן קט"ו ס"א:

י

{י} יש להקל – היינו אפילו אם חלבו לקדרה ריקנית דלא מקרי נולד מפני שהישראל עצמו היה מותר לחלוב אותה לקדרה שיש בה אוכלין וע"כ בכלל מוכן הוא [מ"א וש"א] ובבית מאיר כתב דאף לדעה זו אין להקל כ"א בחולב לתוך אוכלין ולא בא לחדש לדעה זו כ"א דבנכרי החולב בהמה שלו מותר אפילו בעומדת לחליבה דאין מוקצה בשל עכו"ם וכנ"ל:

יא

{יא} אך נהגו בו איסור – היינו דבקדרה ריקנית אסור אף לעכו"ם החולב אבל אם הוא חולב לתוך אוכלין מבהמה שלו אף אם היא עומדת לחליבה שרי וכנ"ל בסק"ח וכן ישראל מותר לחלוב מבהמת עכו"ם אפי' עומדת לחליבה לתוך אוכלין דאין מוקצה בשל עכו"ם וכנ"ל:

יב

{יב} מותר ביו"ט שני – ר"ל אפילו נחלב לתוך קדרה ריקנית ובהמה העומדת לחליבה שאחד מהם ודאי חול אכן אם נחלב בשבת אפילו לתוך אוכלין ומבהמה העומדת לאכילה אסור ביו"ט ראשון שחל אחריו ביום א' משום הכנה אבל ביום ב' שרי אבל ביו"ט של ר"ה חשוב שני הימים כיום אחד וכל היכא דאסור ביום א' אסור ביום ב'. ונכרי שמסיח לפי תומו שאותו החלב נחלב ביו"ט א' של גליות נאמן ומותר ביום שני. ודין סחיטת בוסר הוא כמו בשבת דנקטינן דאסור לסוחטו אפילו לתוך האוכלין וכנ"ל בסימן ש"כ ס"ה וע"ש בבה"ל ד"ה לאכול דהכרענו שם דאפילו ע"מ לאכול לאלתר אסור:

א

(מ"א ס"ק א') ולמאן דשרי במוקצה הכל שרי. נ"ב רבי' נתקשו בזה מכח סברת מהרש"א דהא מ"מ מקצה מדעתו והוי נולד מ' מוקצ' ולק"מ דמהרש"א כתב זה לפי ס"ד אבל למסקנא לא ס"ל הך סברא אלא למאן דשרי במוקצה אם היות שתרנגולת עומדת לגדל ביצים מ"מ לא יצאה מתורת אוכל ודוק:

א

סעיף א' אך נהגו בו איסור. ע' ת' מהר"י הלוי סי' ק"ט:

ב

מג"א סק"א ולמאן דשרי מוקצה הכל שרי. דדעת המג"א. דאף למאן דאסר נולד. מ"מ כיון דס"ל במוקצה שרי אמרי' אי בעי שחיט. ותמהני דהא אמרינן ריש ביצה בתרנגולת העומדת לגדל אפילו מאן דשרי מוקנה נולד אסור. הרי דמקרי נולד. ועיין במהרש"א שם. ומכל מקום למאן דס"ל דקיי"ל גם נולד שרי הכא מותר. ואולם לענ"ד הכא לכ"ע אסור לחלוב דבעומדת לגדל הוי הבהמה פסולת ואסור משום מפרק עיין בר"ן דכתב דכיון דעומדת לאכילה אף דאיסור שבת רביע עלה לא מקרי מפרק ומטעם מוקצה שמואל לא ס"ל מוקצה ונולד. הרי דמכל מקום בעי עומדת לאכילה ודוק:

ג

מג"א סק"ג כ"כ בהדיא רפ"ק וספ"ק דביצה. כוונת המג"א בפשוטו דהרמב"ן לא כת' רק העומדת לאכילה אף דבשבת א"א לשוחטה ממילא הוי נולד. דכל דלא דחייה בידים ונסתלק האיסור נסתלק המוקצ' והכא ביו"ט לכ"ע מותר. אבל בעומד לגדל ביצים דבעצמותו אין שם אוכל עליו. ממילא החלב הוי נולד כמו דהביצה מקרי נולד בתרנגולת העומדת לגדל ובזה דברי הר"ן בביצה ודברי הר"ן בשבת בשם הרמב"ן עולים בקו א' דלא כהב"י. וברור ופשוט:

א

לאכילה, עבה"ט וע' בחוט השני סי' ל"א שכתב תרתי בעי' עומדת לאכילה ולקדירה דוקא וחליב' שלנו שהיא לקערה אסור ביו"ט ראשון כמו בשבת וכפסק רמ"א מדינא ולא מחומרא בעלמא ע"ש וע' בשו"ת מהר"י הלוי אחיו של הט"ז בחלב שנחלבה ע"י גוי וישראל רואהו ביום א' דיו"ט:

א

עומדת לאכילה. דאלו עומדת לחלבה ה"ל מוקצה מחמת אמה ואפי' עומדת לאכילה אם לקדיר' שאין בה אוכלין אסור דמעיקר' הית' אוכל אגב אמו והשתא משק' וה"ל נולד זה דעת הרי"ף אבל בסי' ש"ך מביא הש"ע גם דברי ר"ח דאסור אפי' בעומד' לאכילה וצ"ל דכאן הדר ביה והך עומדת לחלבה דאסור כ' ב"י בשם הכל בו וז"ל ר"א דאפי' עומדת לחלבה אין חלבה מוקצה אם אין עומד לגבן ולייבש גבינות לסחורה דומיא דתרנגולת העומדת לגדל בצים ולגדל אפרוחים וכן דעת הר"ז ע"כ ורש"ל רפ"ק הביא זה וכ' ואין זה אלא דברי נביאות דמניין לנו להקל כי משמע בגמ' דתלוי בעומדת לחלב' לחוד ע"כ ולא ידענא למה קרא ליה דברי נביאות דהא בתרנגולת לא אמרו העומדת לבצים סתם אלא דוקא לגדל בצים ה"נ בעז לחלב' אלא דנ"ל דלאו במכירו' הגבינות תליא מלתא אלא אם מקפידים שלא יאכלו החלב כמות שהוא אלא מניחין אותה לקבץ הרבה לעשות גבינות זה הוא שאסרו בו משום מוקצה וכיון שמידי דרבנן הוא משמע להקל:

ב

וכגון שבא החלב לתקנו. משמע דאפי' שאר החלב שיש בקדירה מה שלא צורך בו לתקן דז"ל ריב"ש זה כשבא לאוכל לתקנו שאז נראה דלא בעי ליה למשקה וכ"ה דברי רש"י אבל החולב כל צאנו למשקין לא הותר מפני פרוסה א' שנותנין בכלי עכ"ל משמע דאם אין שום רבוי לא הותר למשקין מלבד מה שנבלע באוכל שבקדירה וז"ל הסמ"ק שמביא הג"מ אי אית בקערה בישול' ש"ד לחלוב בתוכה בי"ט אבל אי אית בה פרורין וודאי שרי שהחלב נכנס לתוכה ונעשה אוכל אך מ"מ אין רוח חכמים נוחה הימנו אבל על חתיכת פת שאין החלב מתערב עמו זה אוסר רבינו יחיאל אך אם עכו"ם עושה כן וישראל רואיהו מותר לישראל לאוכלו אבל לשתותו אסור עכ"ל וזה דלא כדברי ריב"ש דמתיר להדיא בפירורין ופסק הש"ע כריב"ש ושלא כדין נוהגין הרב' מהמון עם שנותנין מעט לחם בכלי וחולבין עליו הרבה חלב אלא צריך שיהיה הרבה חלב נבלע באוכל ואוכל דוקא האוכל ההוא בו ביום ואז מותר החלב הנשאר שם:

ג

יש להקל בו. תשו' רשב"א וס"ל כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ם בפ' חבית שאין מוקצה מחמת איסור הבא מעצמו כגון זה דלא דחייה בידים ולא עבר עליה אפי' שוגג מכיון שנסתלק האיסור נסתלק ממנו המוקצה מ"ה שרי האי חלב שנחלב אע"פ שהעז היתם מוקצה מ"מ האי חלב שנתלב ממנו לתוך הקדירה נסתלק ממנו המוקצה עכ"ל וא"כ הוא חולק על מ"ש הש"ע דוקא בעז העומדת לאכילה שרי החלב וא"כ ה"ל לרמ"א לכתוב כאן וי"א דהחלב מותר ובדרשות מהרי"ל כתב נמי דדוקא בשבת שלפני י"ט שנחלב אז אסור החלב בי"ט א' [ולא] בי"ט שני דהיינו משום הכנה דאין שבת מכין לי"ט משמע דמה שנחלב בי"ט ע"י עכו"ם מותר בו ביום אלא שבפ"ק דביצה הביא הר"ן שאין העיקר כמ"ש הרמב"ן אלא דוקא בעז העומדת לאכילה מותר דוקא והיינו כמו שכתב הש"ע כרי"ף והחלב שנחלב בי"ט בלא אוכל אסור בו ביום וכל שכן אם נחלב בשבת שלפני י"ט שאסור משום הכנה וע"כ כתב רמ"א אך נהגו בו איסור ואין לשנות ורש"ל רפ"ק הקיל בנחלב בו ביום על ידי עכו"ם ולא אסר אלא בנחלב בשבת קודם י"ט וכמ"ש מהרי"ל וכיון שכתב רמ"א שכן נוהגים לאיסור אליו תשמעון ובי"ט השני פשיטא דמותר לכ"ע כמ"ש מהרי"ל ובתשו' מהר"מ לובלין סי' י"ז כתב ג"כ דמדינא מותר בי"ט ב' אלא שסיים שמחמיר לאסו' גם ביום השני שלא נחלוק בין ראשון לשני וזה חומרא בלא טעם וכמדומ' שלא ראה דברי מהרי"ל דלעיל דמתיר בהדיא מדלא הביאו וגם רש"ל התיר עכ"פ בי"ט השני לד"ה וזה כביעת' בכותחא דאפי' בביצה שנולדה בשבת מותר בי"ט שני שאחריו:

ד

בי"ט שני של גליות. כ"ש אם נחלב בשבת שלפני י"ט דמותר ביום שני של גליות דאפי' ביצה מותרת בזה כמ"ש סי' תקי"ג: