שולחן ערוך, אורח חיים תק״ג: שלא להכין מיום טוב לחבירו ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

שלא להכין מיום טוב לחבירו ובו ב סעיפים:
אסור לאפות או לבשל או לשחוט בי"ט לצורך מחר אפי' הוא שבת או יום טוב ואפי' בשני ימים של ר"ה אבל ממלאה אשה קדרה בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת: הגה וכל שכן שיכול לשחוט אע"פ שאינו צריך אלא לכזית (סמ"ק) וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט [ב"י ורבי' ירוחם ותשובת הרשב"א] ודוקא קודם אכילה אבל אחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר אוכל ממנה כזית דהוי הערמה מיהו אם עברה ובשלה [או שחטה] מותר לאכלו:

ב

ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד: הגה אבל צריך להשים הכל אצל האש בפעם אחד אבל אסור להוסיף אם כבר החבית אצל האש דטרחא שלא לצורך הוא: (המגיד פ"א):

א

אבל ממלא' אשה קדירה כו'. היינו לומר אף לאחר שנתן קדיר' על האש מותר ליתן עוד להוסיף חתיכ' של בשר לקדירה שהבשר בתוכה מפני שהתבשיל מתוקן בכך יותר כשיש הרב' בקדירה והוה הכל לצורך י"ט (טור ב"י רשב"א) מותר לבשל בשר בי"ט אע"פ שאין דעתו לאכול הבשר אלא הלפת שבקדירה (ב"י והרשב"א):

א

לשחוט. וה"ה בהדחת קערות מזה לזה מהרי"ל. ואסור להכין מיו"ט לחבירו אפי' דבר שאינו מלאכה כ"ש האידנא דאנן בקיאין בקביע' דירחא וי"ט שני לגבי ראשון חול הוא ואסור. מ"א:

ב

ר"ה. דלהחמיר אמרינן קדושה אחת הם ולא לקולא:

ג

ממלאה. אפילו אחר שהניחה הקדירה על האש מותרת להוסיף בשר מפני שהתבשיל מתוקן יותר כשיש שם הרבה טור וב"י יש"ש. משמע דאפילו היא בקדרה קטנה מותר ליתנו בקדירה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהיה שמן ביותר ועססי' זה. כתב הטור דמותר לומר בפי' לי"ט שני אני רוצה זה המותר כיון שעכ"פ יש מעל' בי"ט מצד הריבוי וביש"ש פסק שיש להחמיר שלא תאמר בפירוש כן אלא בסתם וכ"מ בב"ח. והעולם נוהגים היתר שמבשלין בשחרית לצורך הלילה ועכ"פ צריך ליזהר לאכול קצת ממנו וכתב ב"י דאפי' אוכל רק מהתבשיל שעם הבשר או מהרוטב שרי והב"ח כתב דדוקא כשצריך לחתיכה א' אז מותר למלאת הקדירה אבל אם עיקר בישולו לצורך הלילה ואוכל בשחרית קצת ממנה כי היכ' דלא ליתסר עליה הוי הערמה דלא כהרבה שטועים באיסור זה ע"ש וכתב המ"א ומ"מ נ"ל מאחר שמנהג להקל שמבשלין בשחרית וטועמים דבר ממנו שאין לאסור להם אבל להכין מיו"ט לחול כה"ג אסור ע"ש וכן כתב הט"ז וז"ל יכולה אשה לבשל הרבה מיני תבשיל ביום ראשון של י"ט אע"פ שיודעת בודאי שיותירו מין אחד רק שיטעמו ממנו אפי' כזית כיון שמבשלת הכל קודם אכילה. ובזה נראה דאסור לומר בפי' שמין אחד יהיה לי"ט שני ואפי' הטור דמתיר כמ"ש. היינו בקדירה אחת להוסיף מפני מעלת הריבוי אבל כאן שאין ההיתר אלא לפי שהוא קודם האכילה ויטעום ממנה כזית אם יאמר בפי' שהוא לצורך י"ט שני לא מהני ליה הטעימ' ממנה עכ"ל ע"ש שהאריך עוד וסיים ומ"מ יראה להלכה כיון שעכ"פ יש איסור אם אומר בפי' שיהיה לליל ב' ע"כ יש ליזהר שיבשל בעי"ט מה שצריך לליל ב'. ובדיעבד נראה שאם הערים באכילת כזית אפי' לאחר אכילה שרי בדיעבד דהערמת אכילת כזית אין לו דין מערים לאסור עליו יותר ממזיד וכ"ה בסמוך כאן שכתב הש"ע מיהו אם עבר ובישל מותר והיינו בהערמת כזית. אחרונים ודלא כב"ח. כתב המרדכי פ"ב דביצה דרבינו יואל התיר לאפות בי"ט לצורך ברית מילה שחל להיות ממחרת והיה יום אידם שלא היו יכולים לאפות אם לא בי"ט ולא היה די בתנור א' והתיר לאפות ב' פעמים ע"ש ובהג"מ חולק ע"ז וכתב דזה מיקרי הערמה ואסור ע"ש וכתב המ"א י"ל דדוקא בפת החמיר מפני שצריך כל ככר טירחא ותיקון בפ"ע אבל בקדירה דחד טירחא הוא שרי ע"ש:

ד

להוסיף. שאין המים משביחין בכך. ונ"ל דאם עושה כן כדי שלא יבקע הקדירה שרי מ"א עי' סימן תק"ז ס"ה ותקי"ד ס"א. וכתב לבוש ונרות נוהגים להדליק משחשיכה אפילו קודם ברכו וכתב א"ז שיש לנשים לברך קודם הליכתן לבה"כ וכ"כ בשל"ה שהוא יותר מצוה ממה שנוהגים להדליק בבואם לביתם שהם יושבי חושך ע"כ. ובבה"כ נוהגים להדליק אפי' מבע"י דבבה"כ מצוה היא לעולם אפי' ביום. לבוש:

א

ברייתא ביצה י"ז

ב

הגהות מיימוני בשם סמ"ק

ג

ברייתא שם

ד

טור בשם העיטור ותוספות י"ד

ה

מרדכי בשם רבני קולניא ורשב"א בתשו'

ו

שם ברייתא:

א

ס"א או לבשל. ממש"ש באמת אמרו כו' וה"ה לכ"ד:

ב

או לשחוט. ממ"ש כ"ה א' בהמה מסוכנת כו' מבע"י:

ג

לצורך מחר. שם לגי' הרי"ף ורא"ש ורפ"ב כדי שיאמרו כו':

ד

אפילו הוא שבת. כגי' הרי"ף ורא"ש שם ורפ"ב שם וריש י"ט אין י"ט מכין לשבת:

ה

או י"ט. כגי' שלנו בגמ':

ו

ואפי' בשני כו'. דמן התורה אינו אלא יום א' שהרי אמרינן דבמת אפי' בשני י"ט של ר"ה כחול שווינהו רבנן כו' ולא אמרינן שהן קדושה אחת אלא לחומרא דומיא דביצה משום דלפעמים היו נוהגין אותו היום קידש ולמחר קודש אם באו מן המנחה ולמעלה והיינו מן הספק אבל ברוב שנים שבאי קודם מנחה היה יום ראשון קודש לבד וכ"ש מתקנת ריב"ז ואילך שלעולם יום ראשון קודש וע' רש"י ריש י"ט ה' ב' ד"ה מי לא כו' וכ"כ הראב"ד בהשגות פ"ח מה"ע אבל דעת הרמב"ם שם דאפי' לקולא קדושה א' וכ' המ"מ שכ"ד הרשב"א והר"פ:

ז

וכ"ש שיכול כו'. כמש"ש כ"ה א' אא"כ יש שהות כו' כנ"ל וערש"י בפסחים מ"ו ב' ד"ה משום הפסד ממונו כו' וכן בגמ' שם ע"ש:

ח

וכן יכולה כו'. למדו ממ"ש י"א ב' מערים ומלח כו' ועתוס' שם ד"ה מערים כו' אבל כבר כתב הר"ן שם ובפ"ב דדוקא שם התירו הערמה משום דהפסד באה לו מחמת שמחת י"ט וכמש"ש התירו סופן משום תחילתן אבל בפ"ב אמרו ובלבד שלא יערים והרא"ש כ' שם טעם אחר ע"ש:

ט

ודוקא כו'. כ"כ תוס' שם ורש"י בפ"ג דפסחים מ"ו ב' ד"ה האופה וע"כ צ"ל כן דאל"כ ל"ל למימר הואיל ומיקלעי ליה אורחים יאמר הואיל ואילו רוצה יאכל מעט או יתן מעט לתינוק וכן מי שלא הניח עירובי תבשילין לבשל קדירה גדולה וימלא פורני פת ויאכיל מעט היום לתינוק ואפי' בבהמה חציה של ישראל היה אסור אם לא שא"א לכזית בשר כו' ואע"ג דקי"ל הואיל היינו למלקות אבל איסורא איכא כמ"ש בפסחים שם לדידך היאך אופין מי"ט לשבת כו' ואם איתא לדידיה קשה ל"ל לערובי תבשילין ואע"ג שאמרו מערים ומלח כו' קודם אכילה משום שמחת י"ט דאל"כ אתי לאמנועי כו':

י

דהוי הערמה. ל' הגמרא א"ל הערמה גדולה מזו:

יא

מיהו כו'. שם י"ז איבעיא להו עבר ואפה כו' ולא איפשיטא וספיקא דרבנן לקולא דמדאורייתא קי"ל דאמרי' הואיל כרבה. ועוד דרב אשי ור"נ בר יצחק דחאוה לפשיטות' ש"מ דס"ל דמותר:

יב

או שחטה ריב"ש סי' רנ"ד:

א

ס"ב אבל צרייר כו'. ערש"י שם ד"ה ממלאה כו'. אבל הרשב"א כ' דגבי בשר הטעם שיהא שמן הקדירה יותר ולפיכך שם אפי' אח"כ שרי וראיה מפת דקי"ל כרשב"א ואע"ג שצריך לכל פת רדיה ועריכ' ואפיה בפ"ע ומכאן מוכח ג"כ דבמים אסור דע"כ ל"פ רשב"א את"ק אלא משום שהפת כו' כמש"ש וע' מ"מ וב"י וז"ש כאן אבל כו':

א

ביו"ט לצורך מחר – ואפילו בין השמשות של יום ראשון גם כן אסור דשמא יום הוא [פמ"ג] ופשוט דאסור להתחיל באיזה מלאכת אוכל נפש אף בעוד היום גדול אם משער שימשך הדבר ולא יוכל ליהנות ממנו עד אחר שקיעת החמה:

ב

ואפילו בשני ימים של ר"ה – עיין מ"ב ועיין מגן אברהם שכתב דדינא דשו"ע אתיא אף אליבא דרמב"ם וסייעתו [המובא לעיל בסימן תט"ז] דס"ל דשני ימים של ר"ה קדושה אחת הן אפי' לקולא ע"ש טעמו ודעת הגר"א בביאורו דלהרמב"ם וסייעתו ישתנה זה הדין ע"ש ולכאורה הלא יום ראשון של ר"ה ודאי קודש מן התורה ואיך יהיה מותר לבשל בו לצורך יו"ט שני ואפשר דס"ל לדעה זו דאף מיו"ט לחול נמי כיון דלית ביה איסור דאורייתא מטעם הואיל ולהכי בר"ה דקדושה אחת היא לשניהם מותר מיו"ט לחבירו דהם אמרו והם אמרו ולפ"ז אף לדעה זו לא יהיה מותר רק אם יהיה ראוי להנות ממנו עוד באותו יום (דע"ז שייך הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה וכו') ולאפוקי אם לא יגמר עד שקיעת החמה דיש בזה ספק דאורייתא גם לדעה זו אסור:

ג

אבל ממלאה וכו' – והיינו אף אם כונתה במילואה כדי שישתייר הנותר ליו"ט שני או חול והטעם משום דחד טרחא הוא אבל להוסיף וליתן בה בשר כשהיא כבר שפותה אצל האש אסור ומה שהסכימו האחרונים דמותר גם להוסיף אח"כ אף דטרחא בפ"ע הוא זה אינו מותר רק כשמכונת כדי שעי"ז ישתבח התבשיל שמבשלת לצורך יו"ט אבל לצורך חול אסור כ"ז מתבאר ממגן אברהם בסימן תק"ז סקי"ג וכ"כ הא"ר שם:

ד

מיהו אם עברה ובשלה וכו' – עיין במגן אברהם שכתב דאפילו יש לו תבשילין אחרים וציין ע"ז ב"י ורשב"א ויש"ש. והנה באמת לא נזכר בכולם דין זה לענין הערמה רק לענין מזיד וס"ל להמגן אברהם דה"ה לענין הערמה זו דקילא משאר הערמות מפני שאכל ממנה מבע"י ועיין לקמן בסוף סימן תקכ"ז בבה"ל ד"ה אם דגם לענין מזיד לא פשוט כ"כ להתיר ביש לו תבשילין אחרים:

א

[א] ולבשל וכו'. וכן הדחת קערות מזה לזה (מהרי"ל):

ב

[ב] [לבוש] מיתקן יותר וכו'. דוקא בבישול אבל לא בצלי (מהרי"ל) ונראה דוקא בשר ולא שאר תבשילין כמו במים סוף סימן זה, וסמ"ק שתמה בית יוסף נראה לי דמיירי בשאר תבשיל ובית יוסף וכל הגדולים נדחקו בדבריו ולמאי שפירשתי דבריו כפשטן, קצת לכוין כן דברי שייירי כנסת הגדולה שאין להם פירוש למעיין, גם מה שכתב שכן חילק במהרי"ל תמוה וקיצרתי. והנה בתשובת ר' יום טוב צהלין האריך לתמוה על הריב"ש ור"ן פרק ב' דביצה שכתבו טעם דמיתקן יותר הא בלאו הכי מותר מטעם דטירחא אחת כדפירש רש"י [ביצה] דף י"ז ותירץ שמצא בשלטי גיבורים דלטעם מיתקן יותר אפילו אמר בפירוש לצורך מחר עד כאן דבריו בקצרה. ותימא עליו שלא ראה בטור שממנו העתיק השלטי גיבורים ועוד דבאמת מבואר ברוקח שהביא בית יעקב דאף לטעם דמיתקן יותר [אסור] בפירוש וכן פירש רש"ל וב"ח ואחרונים דאסור, אך בדיעבד נראה דלכולי עלמא מותר, ובעיקר קושייתו יותר הוה ליה לתרץ דלכך כתבו טעם דמיתקן יותר דאף שאחר שהניח הקדירה על אש דיש טירחא אחרת מותר להוסיף בשר כמו שכתב הלבוש סוף סימן זה ופשוט דגם רש"י דפירש טעמא דטירחא היינו לתנא קמא אבל מודה דסבירא ליה לרבי שמעון בן אלעזר טעם דמיתקן יותר, ומה שהאריך ט"ז בזה כבר מבואר בים של שלמה וב"ח. עוד הניח בתשובת ר' יום טוב צהלון שם לתמיה גדולה על הר"ן שם שהקשה מהא דמנחות חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתים בענף ושלוש בענף אחד שתים מייתינן שלוש לא מייתינן דלריבוי בשיעורא אסור מאי פריך הא שאני הכא משום דמיתקן יותר עד כאן דבריו, ולא ירדתי לסוף דעתו דהא רבי שמעון בן אלעזר לא בא אלא להוסיף על תנא קמא דאפילו הכי דמיתקן יותר נמי מותר אבל מודה לתנא קמא היכא שיש טירחא אחת מותר בריבוי כמו בנחתום בסוף סימן זה אף דאין מיתקן יותר אם כן שפיר היקשה הר"ן:

ג

[ג] הרבה קדירות וכו'. היינו שצריך לאכול מכל אחד וכמו שנוהגין שעושין הרבה מעדנים ונותנין אותו על השולחן ואוכלין ממנו קצת. אבל לא כשעושין עיקר המאכל משום סעודת לילה ואין אוכלין ממנה אלא משום היתר בעלמא (ב"ח) ורדב"ז, אבל מגן אברהם כתב שנוהגין היתר שמבשלין בשחרית לצורך הלילה ועל כל פנים צריך ליזהר לאכול קצת ממנו ואפילו מתבשיל או מרוטב סגי (ואפילו ליתן לתינוק), והאריך בראיות ומסיק דמכל מקום יש ליזהר לבשל בערב יום טוב לצורך ליל שני. ואני אומר שפלוגתא זה הוא מפורש בשולחן ערוך ולבוש סימן תקכ"ז סעיף כ"א, ועיקר כסברא ראשונה שם ולהחמיר, גם יש לי לדחות ראיות של מגן אברהם וארשום בקצרה דברש"ל סימן ט"ו בסימנים משמע דוקא בשיש כזית באמת צורך היום הוא דמותר אבל כשעושה על ידי הערמה אסור, וכן מה שכתבו בתוס' דף י"א לאכול הכבד וכו' אפשר דנמי צורך היום, ומה שכתב מבית יוסף בשם רשב"א דמשמע בקדירה שמשביח שרי לא עיין בגוף התשובה סימן תרפ"א שכתב זה אף לטועה דמתיר לשחוט ולבשל על סמך שיתן לתינוק מעט אבל באמת גם זה אסור כמו שביאר שם קודם להדיא ועוד דאי מותר קודם אכילה תיקשי קושיית הרשב"א אם כן יהא מותר לזמן כותים לאכילה על דרך זה שיתן לתינוק מעט מכל. גם תימא על הט"ז שכתב דרשב"א מיירי כשאומר בפירוש לצורך מחר הא מייתי השואל ראיה מרב אדא דמלח גרמא בביצה דף י"א ושם מיירי כשלא אמר וגם הרשב"א השיב דשאני במלח גרמא שאם לא נתיר לו אתי למימנע משמחת יום טוב ואי באמר לא יאמר ולא ימנע אלא דמיירי על כרחך בלא אמר, וכן מבואר עוד למעיין בתשובה שם דמיירי בלא אמר:

ד

[ד] אחר אכילה וכו'. וביום טוב שני אחר מנחה כשרוצה לאכול מותר לבשל (מהרי"ל) ופשוט:

ה

[ה] [לבוש] ואם הערים וכו'. זה לשון הריב"ש סימן רנ"ד אין לאסור הבשר מפני שהערים לאכול ממנה מעט היום שהרי הערמה זו לא היתה בשעת שחיטה שאם בשעת שחיטה היה צריך לבו ביום לכזית מותר ואם לא היה צריך ושחט מזיד הוא וכיון שכבר עבר מותר ומה שאכל ממנה אחר כך אינו חוזר ואוסר ומה שאסרו הערמה היינו במי שמערים ואופה לצורך היום וחוזר ואופה לצורך היום ואמר הראשונה תהיה למחר, עד כאן, מבואר מזה דכל שכוונתו לאכול מעט ולא אכל נמי אינו אוסר וכן משמע בט"ז סוף סימן תקכ"ז וכן משמע לשון בית יוסף דהערמת אכילת כזית אין הערמה וכו' משמע כיון שכוונתו לזה אף שלא אכל, הארכתי בזה לאפוקי מגן אברהם שכתב דלא מיקרי הערמה כיון שאכלו ממנו מעט דמשמע דאם לא אכל אסור דליתא. והנה בעיקר דין זה פסק הב"ח דאף בהערמת אכילת כזית אסור בדיעבד וט"ז ומגן אברהם חלקו עליו מדברי בית יוסף וריב"ש ובאמת שכן משמע בשולחן ערוך וכן מלבוש שכתב אם עבר ובישל אחר אכילה וכו' משמע כן ואי מיירי במזיד או שוגג מאי איריא אחר אכילה אלא דמיירי שרוצה לאכול, מיהו יש לומר דלרבותא נקט דקודם אכילה פשיטא דאינו לוקה דיש יותר סברא דאורחיה כדמשמע בספר תניא סוף סימן ע"ה וכן בשולחן ערוך אפשר לכוין כן ודו"ק. ודעת הב"ח נראה לי משום דרמב"ם ושאר פוסקים סימן תמ"ו דאסור במערים מיהו אפשר לפרש דבריהם כך וכן משמע בעל הלכות גדולות סמ"ק שכתב ואם הערים אסור מיירי כשמבשל בקדירה לבדה, עד כאן, הא משכחת ליה אפילו בקדירה אחת וכגון שמערים לאכול כזית אלא דאין איסור בזה בדיעבד, ויש ליישב ודו"ק. גם נראה לי דהב"ח לטעמיה דסבירא ליה דהכא אף במזיד אסור אם כן גם בכל הערמה אסור דדוקא בעירוב תבשילין מקילין במזיד, אך קשיא לי לפי זה מאי פריך הש"ס [ביצה] דף י"ז ממעשר ומטביל ומבשל הא גם בעבר ואפה אסור רק בלא עירוב תבשילין מקילין וצריך עיון אליביה דב"ח, גם הרי"ף ועבודת הקודש ושאר פוסקים לא חילקו ומתירין גם הכא במזיד כמו בלא עירוב תבשילין, אך ראיתי בספר תניא דף ע"ה זה לשונו, צריך לגעור בו ושמא היה טוב לאסור לו כדי שלא ירגיל עצמו בכך, עד כאן, לכן נראה לי דאם רואה המורה שמקילין שיחמיר להם אף במזיד דהא יש פוסקים אוסרין במזיד גם בעירוב תבשילין:

ו

[ו] [לבוש] יכול למלאות וכו'. משמע גם בזה שרי להערים קודם אכילה (מגן אברהם), ונראה לי דאף אחר אכילה אפשר להתיר כיון שיש טירחא אחת ועיין סימן תקי"ב שמותר להרבות בשביל כותים:

ז

[ז] אסור להוסיף וכו'. ואם עושה כדי שלא יבקע הקדירה שרי:

ח

[ח] [לבוש] מותר להוסיף וכו'. משמע דאפילו הוא בקדירה קטנה מותר ליתנו בקדירה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהא שמן ביותר (מגן אברהם), דקדק כדי שיהא שמן אבל בלאו הכי אסור כיון שיש עוד טירחא ועיין סימן תק"ז ס"ק [ט"ו]:

א

א) [סעיף א'] אסור לאפות או לבשל וכו', ואסור להכין מיו"ט לחבירו אפי' דבר שאינו מלאכה וכ"ש האידנא דאנן בקיאין בקביעא דירחא ויו"ט שני לגבי ראשון חול הוא דאסור. מ"א ריש הסי'. ומיהו ע"י עכו"ם בדבר שאין מלאכה י"ל דשרי. א"א ריש הסי'. מק"ק סי' י"ג בליקוטי רימ"א או' ג':

א

ב) שם. אסור לאפות או לבשל וכו' וכן לא ידיח הקערות מזה לזה. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. א"ר או' א' וכן אסור להביא יין מיו"ט לחבירו. מנהגים ה' פסח. מ"א ססי' תרס"ז. ר"ז או' ג' ח"א כלל צ"ט או א' וכלל קנ"ג או' ו' מק"ק שם או' ה' ומיהו כתב שם ח"א דבשעת הדחק שלא ימצא בלילה בקל מותר להביא יין וכן מים מעיו"ט לחבירו דכ"ז לאו מיקרי הכנה רק שצריך להביאו בעוד יום גדול דלא מוכח מילתא דאפשר דצריך עדיין לצורך היום וגם לא יביא כדרך שנושא בחול רק ישנה ומ"מ לצורך חול אין לנו ראיה להתיר די"ל דדוקא לצורך מצוה מותר יעו"ש. והב"ד מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ה' ופ"ת. ועיין עוד בזה לקמן ססי' תרס"ז בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

א

ג) שם. ביו"ט לצורך מחר. משום כבוד יו"ט כדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אבל מה שהוא צריך ליום מחר שאחר היו"ט אסור לתקנו דמ"ש משאר מלאכות שאינן לצורך אוכל נפש שאסורין. לבוש:

א

ד) שם. ביו"ט לצורך מחר. ואפי' ביה"ש של יום ראשון י"ל דאסור שמא יום הוא ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא לכתחלה. מש"ז או' א' ופשוט דאסור להתחיל באיזה מלאכת אוכל נפש אף בעוד היום גדול אם משער שימשך הדבר ולא יוכל ליהנות ממנו עד אחר שקיעת החמה. ב"ה:

א

ה) מיהו כל דבר הצריכין לאותו יום מותר לעשותו אפי' לאחר המנחה לתקן האש וכל מאכל שירצה ודלא כיש טועים להחמיר שלא להבעיר אש במנחת יו"ט שני עד הלילה. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' א"ר או' ד' ועיין בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' יו"ד שמתיר לבשל ביו"ט א' של גליות בביה"ש כדי להאכיל הקטנים יעו"ש:

א

ו) שם. ביו"ט לצורך מחר. פי' מיו"ט לחבירו אבל לבשל בלילה לצורך מחר שרי. ב"ד סי' רפ"ה. ברכ"י או' א' מאמ"ר או' א' ומ"ש שם המאמ"ר על השכנה"ג לא זכר שכבר קדמוהו רבנן הנז' ובאמת יש ט"ס בדברי שכנה"ג הנז' כמבואר בהדיא בדרשות מהרי"ל והב"ד לעיל או' ב' אלא שביד הרבנים הנז' לא היה נמצא ס' דרשות מהרי"ל וע"כ כתבו מסברא:

א

ז) שם. ביו"ט לצורך מחר. והמתענה ביו"ט אם מותר לבשל לאחרים עיין לקמן סי' תקכ"ז סעי' ך' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

א

ח) שם. אפי' הוא שבת וכו' ובגמ' (ביצה דף ב' ע"ב) מפיק לה מקרא והיה ביום הששי והכינו וכו' חול מכין לשבת וחול מכין ליו"ט ואין יו"ט מכין לשבת וכו' יעו"ש:

א

ט) שם. אפי' הוא שבת. ומיהו ע"י עירוב מותר לאפות ולבשל מיו"ט לשבת כמ"ש לקמן סי' תקכ"ז יעו"ש:

א

י) שם. ואפי' בשני ימים של ר"ה. ואע"ג דקדושה אחת הן היינו להחמיר ולא להקל ועוד דהאידנא יום ראשון עיקר. הגמ"י בשם סמ"ק והב"ד ב"י ולבוש וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' ר"ה. שכנה"ג בהגה"ט או' א'. ט"ז סק"א. מ"א סק"א. ומ"ש דהאידנא יום ראשון עיקר ר"ל משום דבקיאין בקביעא דירחא. וכ"כ הלבוש. וכ"כ השו"ג או' ב'. ר"ז או' ג'. ועיין לעיל או' א':

א

יא) שם. אבל ממלאה אשה קדרה בשר וכו' ואפי' אם כבר נתנה הקדרה על האש מותר להוסיף כדי שיהא התבשיל מוטעם יותר. ב"י. לבוש סעי' ב' יש"ש פ"ב דביצה סי' ט"ו. ב"ח. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ב. עט"ז. פר"ח. ער"ה או' א' חמ"מ או' א' ר"ז או' ה' ח"א כלל צ"ט או ב' מק"ק סי' י"ג או' ב' מ"ב או' ה'. ומ"ש הט"ז סק"ג על דברי ב"י הוא ע"פ מ"ש ב"י לדעת רש"י אבל לענין דינא גם הב"י ס"ל הכי דמותר להוסיף בשר על בשר כמבואר בב"י ובמש"ז או' ג' יעו"ש:

א

יב) ומשמע דאפי' הוא בקדירה קטנה מותר ליתנו בקדרה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהיה שמן ביותר. מ"א שם. א"ר או' ח' חמ"מ שם. ר"ז שם. ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

א

יג) וכ"ז דוקא בשר ולא שאר תבשילין כמו במים סס"י זה. א"ר או' ב' ור"ל הא דמותר להוסיף אעפ"י שאין צריך אלא לחתיכה א' אפי' לאחר שנתן הקדירה ע"ג האש דוקא בבשר לפי שע"י הריבוי יהא מוטעם יותר אבל בד"א שלא יהיה מוטעם יותר ע"י הריבוי אסור להוסיף אחר שנתן הקדרה ע"ג האש אלא דוקא בפ"א מותר להוסיף וכדלקמן סוף הסי' לגבי מים יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ב' מ"ב שם:

א

יד) וכן הצולין בשר ביו"ט הרבה חתיכות יותר מצורך יו"ט לא שפיר עבדי דדוקא קדרה ממלאה אשה אמרינן מפני שיפה לה. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. א"ר שם. וה"ד לאחר שהניח השפוד על האש אין להוסיף אבל בתחלה יכול למלאות השפוד כמו שירצה כיון שהוא טרחא אחת. מש"ז שם. מ"ב שם. ודוקא צלי אש בשפוד אבל צלי קדר י"ל רוצה רוטב טוב שמן ביותר כתבשיל עם בשר דשרי בשני טירחות. מש"ז שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ז' מיהו דעת החמ"מ בחי' או' א' להחמיר בצלי קדר יעו"ש ונראה דהכל לפי הענין דאם ע"י ההוספה יתרבה הרוטב או יהיה יותר שמן שרי. ונראה עוד דלכתחילה ודאי יותר טוב להניח הכל בפ"א אפי' היכא דמותר להוסיף כדי למעט הטירחא ביו"ט.

א

טו) שם. שא"צ אלא לחתיכה אחת. דאפי' אמרה בפי' שהיא רוצה אותו לצורך מחר שהוא מותר ויש אוסרים ונראה שהוא מותר כיון דטעם ההיתר מפני שהתוספת גורם טעם טעם בתבשיל א"כ אפי' פירשה בפי' נמי מותר. טור. מיהו היש"ש פ"ב דביצה סי' ט"ו הסכים כדעת האוסרים. והב"ח כתב דגם לדעת האוסרים אינו אלא לכתחלה מפני שניכר קצת הערמה וכן נכון להזהיר ע"ז יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דאם אמר בפי' לא נאסר הבשר. וכ"כ א"ר או' ב' דבדיעבד לכ"ע מותר. וכ"מ מדברי האחרונים דאינו אלא רק לכתחלה יש ליזהר בזה שלא יאמר בפי' לצורך מחר ובדיעבד מותר.

א

טז) שם. אעפ"י שא"צ אלא לחתיכה אחת, ואעפ"י שאינו אוכל מהבשר כלל שרי לבשל כיון שדעתו לאכול מהתבשיל. ב"י. והב"ח כתב דדוקא כשצריך לחתיכה אחת אז מותר למלאות הקדרה אבל אם עיקר בישולו לצורך הלילה ואוכל בשחרית קצת ממנו כי היכי דלא ליתסר עליה הוי הערמה דלא כהרבה שטועים באיסור זה יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח. וכ"ה דעת א"ר או' ג' והנה"ש או' א' אמנם המ"א סק"ב כתב דהעולם נוהגים היתר שמבשלין בשחרית לצורך הלילה ועכ"פ צריך ליזהר לאכול קצת ממנו והביא דברי החולקים בזה וסיים ומ"מ מאחר שהמנהג להקל שמבשלין בשחרית וטועמין דבר ממנו שאין לאסור להם אבל להכין מיו"ט לחול כה"ג אסור יעו"ש. וכ"כ המאמר או' ג' ובס' בית מאיר. ר"ז או' ז' ואו' ח' מק"ק סי' י"ג או' ד' אלא שכתב שם הר"ז שיש להזהירם מלומר בפי' שמבשלים לצורך הלילה וגם צריך להזהירם שלא יוסיפו בשר בקדרה אחר שכבר העמידוה אצל האש כיון שאינו אוכל ממנה אלא מעט נמצא שהוא מוסיף במלאכה בשביל יו"ט ב' ולא כותרה הערמה אלא א"כ עושה כל המלאכה בב"א עכ"ל וכ"כ מק"ק שם. ומיהו כתב שם הר"ז דכל בעל נפש יחוש לסברא ראשונה אף ביו"ט א' לצורך ליל יו"ט ב' וכ"כ בס' בית מאיר שם. מק"ק שם. ועיין עוד לקמן או' ך' ואו' כ"א:

א

טוב) שם. אעפ"י שא"צ אלא לחתיכה אחת. אבל אסור לטבל הגבינות בבצק לצורך ליל ב' אעפ"י שאוכל א' מהם מפני שאין אחד משביח בתיקון חבירו. הרשב"א בתשו' סי' תרפ"א. ב"י. מ"א סק"ב מק"ק שם או' יו"ד. וכן אסור לעשות חרעמזי"ל או קרעפלי"ך וכיוצא בו יותר ממה שצריך לבו ביום שאין א' משביח מחבירו וצריך לטרוח בכל אחד וא' בפ"ע. ח"א כלל צ"ט או' ג' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ך' מ"ב או' ח':

א

חי) שם הגה. וכ"ש שיכול לשחוט אעפ"י שא"צ אלא לכזית. משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה. ב"י בשם סמ"ק. לבוש. עו"ש או' ב' וה"ד אם יש עדיין שהות עד זמן אכילה להפשיטו ולמולחו ולבשלו או עכ"פ לצלותו אבל אם לא יספיק כ"כ עד זמן אכילה לכתחלה אסור וכדלקמן:

א

יט) שם הגה. וכ"ש שיכול לשחוט וכו' בשבועות שחל בד' וה' בשבת שחט השוחט אחר שאכלו רוב הקהל קודם שיאכל הוא סעודת יו"ט י"ד עגלים בבית המטבחיים של גוים ששוחטים שם לצורך ישראל ואכל השוחט ובני ביתו בסעודת יו"ט כזית מכל א' מהעגלים ששחט ועשה זה מעצמו שכך ראה לשוחטים שקדמוהו וסבר דשרי ועשה כן כדי שיהיה בשר בע"ש דאי לא"ה היו הגוים נוחרים העגלים. העלה הזר"א א"ח סי' ע' דלא ופה עשה וזר מעשהו וחלק על מ"ש באר עשק סי' נ"ו דהתיר לשחוט ביו"ט ב' של פסח אחר אכילה לצורך חו"ה כל שאוכל השוחט ממנו כזית ודחה כל דבריו שאינן אלא דברי תימה ומ"מ העלה בנד"ד דאין אסור בדיעבד לאכול הבשר יעו"ש. מחב"ר או' ב' שע"ת:

א

ך) שם בהגה. וכן יכולה לבשל הרבה קדירות וכו' ר"ל אפי' כוונתה לצירך הלילה כיון שרוצה לאכול מכל אחת ואחת בסעודת שחרית שרו ומיירי שבכל קדרה היא מבשלת מין בפ"ע אבל מין א' בשתי קדרות אין להתיר כיון שטעם שתי הקדרות שוה וא"כ מה שטועם משתיהם יכול לטעום מאחת ונמצא שהקדרה השנית אינה מבשלת כ"א לצורך הלילה בלבד. ט"ז סק"ד. וכ"כ הפר"ח. ר"ז או' יו"ד. ח"א כלל צ"ט או' ה' מק"ק סי' י"ג או' ב' מ"ב או' יו"ד. וכתב שם הט"ז דבזה אסור לומר בפי' שמין א' יהיה ליו"ט ב' לכ"ע יעו"ש. ועיין לעיל או' ט"ו.

א

כא) שם בהגה. ולאכול מכל אחת מעט. מסתימת לשונו משמע דאפי' א"צ לאכול מכל המינים ורק שטועם מעט מכל אחת כדי שיהיה לו היתר לבשל שרי והיינו כדעת המקילין שכתבנו לעיל או' ט"ז אבל לדעת האוסרים שכתבנו שם אין היתר כ"א באמת שדעתו לאכול מכל המינים בסעודת שחרית אלא שמרבה בכל מין לצורך הלילה אבל לא כשטועם רק דרך הערמה יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' י"א אלא שכתב דהעולם נהגו כדעת המקילין עכ"ל ומיהו כבר כתבנו שם שבעל נפש יחמיר לעצמו יעו"ש:

א

כב) שם בהגה. מכל אחת מעט. וה"ד בכה"ג דאוכל מכל אחת מעט והוא קודם אכילה אבל להערים ולומר עוד אני צריך להזמין אורחים ויבשל תבשילין ויותירם לשבת או ליו"ט ב' אסור אפי' קודם אכילה. עו"ש או' ב' מיהו אם בשעת הבישול היה בדעתו לטעום מכל אחת ואחת אם בישל קודם אכילת שחרית מותר לאכול מהם במוצאי יו"ט מיד ואפי' לא טעם מהם מאומה כיון שבישולו היה בהיתר שהיה רוצה לאכול מכל אחת ואחת. ר"ז או' י"א:

א

כג) שם. ודוקא קודם אכילה וכו' ונראה דקודם אכילה דקאמר היינו אכילת קבע כסעודת של צהרים אבל סעודת עראי כסעודת של שחרית שאוכל מעט אדעתא לאכול עוד בו ביום בצהרים לא שמיה אכילה ויכול לבשל או לשחוט אפי' שור הבר אפי' א"צ כ"א לכזית א' כיון שעדין לא קבע סעודת יו"ט בו ביום אעפ"י שאכל כמה סעודות עראי בו ביום. שו"ג או' ו':

א

כד) שם. ודוקא קודם אכילה וכו' וכתב המרדכי בפ"ב דביצה דרבינו יואל התיר לאפות ביו"ט לצורך ברית מילה שחל להיות ממחרת בחו"ה והיה יום חגם שלא היו יכולין לאפות אם לא ביו"ט ולא היה די לקהל בתנור אחד והתיר לאפות בב' פעמים מפני צריכות פת אחד לכל תנור ותנור לשנים וג' ישראלים. והב"ד ב"י וכתב דדבר פשוט הוא שאין הלכה כר' יואל שהרי הגמ"י והרשב"א פליגי עליה בהדיא וכ"נ מדברי התו' פ' כל שעה (פסחים ל"ז ע"א) גבי היתר אפיית פת עבה וכ"נ דעת כל הפו' יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ד:

א

כה) שם. ודוקא קודם אכילה וכו' שנראה שהכל הוא לצורך אכילת היום. לבוש:

א

כו) שם. מיהו אם עברה ובישלה או שחט מותר לאכלי. אית דמפרשי לשון הש"ע הנ"ז דמיירי בדוקא אם עברה ובישלה הוא דמותר אבל אם הערימה לבשל לצורך היום והצניעה אותם לצורך מחר אסור וכדלקמן סס"י תקכ"ז במי שלא עירב ועבר ובישל יעו"ש, וכמ"ש הרמב"ם פ"א דין י"א ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור ואפי' בשבת שאחר יו"ט מפני שהחמירו במערים יותר מן המזיד עכ"ל וכ"כ הלבוש. וכ"מ בבאה"ג שציין על דברי הש"ע הנז' מרדכי בשם רבני קולניא ורשב"א בתשו' שהביא בב"י דמיירי בעבר ובישל וכ"כ הפר"ח על דברי הש"ע הנז' פי' אפי' במזיד שהיה יודע שאסור לבשל ובישל אבל בלא הערמה אבל אם הערים שאמר אוכל ממנו כזית אסור התבשיל יעו"ש. אבל אית דמפרשי לשון הש"ע כדברי הריב"ש שהביא בב"י דאם עבר ובישל אחר אכילה בהערמת אכילת כזית אין לו דין מערים לאסור עליו התבשיל אלא דין מבשל במזיד או בשוגג יש לו דשרי יעו"ש. וכ"כ היש"ש פ"ב דביצה סי' ט"ו. וכ"כ הט"ז סק"ד. וכ"כ המ"א סק"ג דזה לא מקרי הערמה כיון שאוכל ממנו מעט ודלא כהב"ח שמחמיר. וכ"כ המט"י וכתב ודלא כהפר"ח וכ"כ הנה"ש או' ב' וכתב כי כ"ה דעת הש"ע ודלא כמ"ש הפר"ח יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ה' וכ"פ בס' בית מאיר. וכ"פ הר"ז או' י"א. ח"א כלל צ"ט או' ו' מק"ק סי' י"ג או' ה' ומיהו מ"ש הא"ר או' ה' כיון שכוונתו לאכול כזית אף שלא אכל שרי ודלא כהמ"א השיג עליו בבית מאיר שם וכתב שאם לא אכל הוי הערמה הניכרת ואסור יעו"ש. וכ"כ ח"א שם דאם אינו אוכל ממנו כלום רק שמערים שמא יצטרך או שמא יבואו אורחים אפי' בדיעבד אסור לאכול ממנה:

א

כז) ואפי' בישל בכמה קדירות אם הם מיני מטעמים שונים בכל קדרה וקדרה ה"ז טועם כזית מכל קדרה ביו"ט ומותר לאוכלם במוצאי יו"ט מיד וא"צ להמתין כלום ואע"פ שבישל באיסור לא קנסוהו חכמים כיון שטעם מכל קדרה וקדרה ביו"ט ולא היה בישולו לגמרי לצורך החול ר"ז שם. מק"ק שם.

א

כח) אבל אם בישל לצורך החול ב' קדרות ממין אחד שוין בטעמן אעפ"י שבישל קודם אכילת שחרית על סמך היתר הערמה דהיינו שיאכל כזית מכל אחת ואחת או אפי' אכל כזית מכל אחת ואחת או שהערים לומר שמא יזדמנו לי אורחים ואצטרך לב' קדרות בין שאכל מהן ביו"ט בין שלא אכל הרי מאכלים הללו אסור לו ולכל אנשי ביתו לעולם כיון שהורה היתר לעצמו להערים הערמה שאסרוה חכמים יש לחוש שמא יתיר לעצמו פעם אחרת וגם אחרים ילמדו ממנו היתר זה לכך קנסוהו חכמים אבל אחרים מותרים לאכול מהם במוצאי י"ט מיד, ר"ז או' י"ב. מק"ק שם או' ו' ועיין בר"ז שם בקו"א או' ב' שכתב הטעם משום דעשו מערים ביו"ט כמזיד בשבת יעו"ש ועיין לעיל סי' שי"ח סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד ועוד יתבאר מזה לקמן סס"י תקכ"ז בס"ד יעו"ש:

א

כט) שם. מותר לאכלו. אפי' יש לו תבשילין אחרים. ב"י בשם תשו' הרשב"א. מ"א סק"ג. חמ"מ או' ב' מק"ק שם או' ה':

א

ל) [סעיף ב'] ממלא נחתום חבית של מים וכו' דחד טרחא הוא. רש"י ביצה י"ז ע"א לבוש. ומשמע דגם בזה שרי להערים קודם אכילה דהא י"א דבשר ומים חד דינא אית להו. מ"א סק"ד. והא"ר או' ו' כתב דאף לאחר אכילה אפשר להתיר כיון שיש טרחה אחת.

א

לא) שם. ממלא נחתום חבית של מים וכו' פי' דוקא כשהחבית מלאה כבר מעי"ט (ר"ל ולהניחה על האש ביו"ט) או שממלאה בבת אחת מן הבור וכיוצא אבל לשאוב דלי אחר דלי לצורך מחר ודאי אסור משום טירחא. פר"ח. מיהו השו"ג או' ח' כתב שמדברי המ"מ פ"א שכתב וכתב הרשב"א ובלבד שיתן את הכל קודם שהניח החבית ע"ג האש משמע שקודם שהניחה ע"ג האש יכולה ליתן בה מים פעמים שלוש יעו"ש. וכ"מ מדברי הר"ז או' ד' אבל בס' בגדי ישע כתב כדברי הפר"ח. וכ"כ החמ"מ או' ג' הגרע"א. מ"ב או' יו"ד:

א

לב) שם. אעפ"י שא"צ אלא לקיתון אחד. ואף במאי דשרי דוקא בסתמא אבל לומר בפה בפי' שהוא רוצה אותו לצורך מחר אסור וכמ"ש בסעי' א' ומיהו אם אמרו שרי בדיעבד כיון דחד טירחא הוא. פר"ח. חמ"מ שם. ר"ז או' ד' מק"ק סי' י"ג בליקוטי רימ"א או' ח"י. מ"ב או' ט"ו. ועיין לעיל או' ט"ו:

א

לג) שם. אעפ"י שא"צ אלא לקיתון אחד. ובלבד שיקיים הערמתו וישתמש ביו"ט בקיתון א' של מים שמבשל. ר"ז שם. ועיין לעיל או' ט"ז.

א

לד) שם בהגה. אבל אסור להוסיף וכו' שאין המים משביחין בכך. לבוש. מ"א סק"ה. ח"א כלל צ"ט או' ד' מק"ק שם או' ח' מ"ב או ט"ז:

א

לה) שם בהגה. אבל אסור להוסיף וכו' ואם עושה כן כדי שלא יבקע הקדרה שרי. מ"א שם. א"ר או' ז' א"א או' ה' חמ"מ שם, ח"א שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"ט. מ"ב שם:

א

(ש"ע ס"א) אם עברה ובישלה מותר לאוכלו עיין הלכות נדה של מנחת יעקב סי' קצ"ז:

ב

ט"ז סק"ג אי יהיבי ריפתא לינוקא וע' מה שכתבתי שם מה שהקשה על זה:

א

אסור להכין מי"ט לחבירו אפי' דבר שאינו מלאכה עססי' תרס"ז מ"ש ועסי' תי"ו וכ"ש האידנא דאנן בקיאים בקביעא דירחא יום טוב שני לגבי ראשון חול הוא דאסור: של ר"ה. דלהחמיר אמרי' קדושה א' הם ולא להקל וק' דבסי' תי"ו ס"ב כתב המערב לב' י"ט של גליות וכתב המ"מ והרשב"א והרמב"ם אבל בר"ה אפי' נאכל בראשון יוצא בשני דקדושה א' הן אפי' לקולא ע"ש וי"ל דהא באמת ראשון עיקר וא"כ אסור לבשל בו ליום שני דמכין מי"ט לחול אבל התם ממ"נ אי אמרי' יום שני חול הוא א"צ עירוב:

ב

אבל ממלאה כו'. אפי' אחר שהניחה הקדירה על האש מותרת להוסיף בשר מפני שהתבשיל מתוקן יותר כשיש שם הרבה (טור ב"י יש"ש) ומשמע דאפי' הוא בקדיר' קטנה מותר ליתנו בקדירה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהיה שמן ביותר ועססי' זה וכתב הטור דמותר לומר בפי' לי"ט שני אני רוצה זה המותר וביש"ש פסק כהרוקח דאסור וכ"מ בב"ח (ועסי' תקי"ב ס"א) והעולם נוהגים היתר שמבשלין בשחרית לצורך הלילה ועכ"פ צריך ליזהר לאכול קצת ממנו וכתב ב"י דאפי' אוכל רק מהתבשיל שעם הבשר או מהרוטב שרי והב"ח כתב דדוקא כשצריך לחתיכה א' אז מותר למלאות הקדירה אבל אם עיקר בישולו לצורך הלילה ואוכל בשחרית קצת ממנו כי היכי דלא ליתסר עליה הוי הערמה דלא כהרבה שטועים באיסור זה כו' ודחק ליישב דברי התוס' והג"א ורי"ו שכתבו בהדיא שמערימין ע"ש ודברי רי"ו א"א לישבו דז"ל רגילין בני אדם לשחוט התרנגולת ולבשל' לצורך חול ולאכול מהכבד או דבר מועט וסמכו על ההיא דרב אדא וכו' (עססי' ת"ק) וכתב הר"ש דוקא קודם אכילה עכ"ל וכ"כ היש"ש בהדיא שמותר להערים והא דאסור בהערמה היינו כשאינו אוכל כלל מאותו קדירה רק שאומר שמא יזדמנו לו אורחים (עסי' תקכ"ז סכ"א) וכ"מ בב"י בשם רשב"א שאסור לטפל הגבינות בבצק אף על פי שאוכל א' מהם מפני שאין א' משביח בתיקון חבירו ע"ש משמע שבקדירה שמשביח שרי ע"ש ובתשו' הרשב"א בסי' תרפ"א והמרדכי כתב בא' שהיה צריך פת לברית מילה והתיר רבי יואל לאפות ג' תנורים מפני צריכות פת א' מכל תנור לב' וג' ישראלים והג"מ כתב דזה מקרי הערמה ואסור וי"ל דדוקא בפת החמיר מפני שצריך כל ככר טרחא ותיקון בפ"ע (עסי' תק"ז ס"ב בב"י) אבל בקדירה דחד טרחא הוא שרי: אח"כ ראיתי שכתב בכ"ה בשם רדב"ז דוקא שאכל דרך אכילה ולא להערים ע"ש ומ"מ נ"ל מאחר שמנהג להקל שמבשלין בשחרית וטועמין דבר ממנו שאין לאסור להם אבל להכין מי"ט לחול כה"ג אסור אף על פי שרי"ו כתב שנוהגין להקל כמש"ל בזמנינו לא נהגו להקל בזה:

ג

מותר לאכלו. אפי' יש לו תבשילין אחרי' דזה לא מקרי הערמה כיון שאוכל ממנו מעט (ב"י רשב"א יש"ש ש"ג) דלא כהב"ח שמחמיר ע"ס סי' תקכ"ז ומיהו בי"ט של ר"ה מחמיר בש"ג ואין טעמו נראה בעיני עמ"ש:

ד

ממלא נחתום כו'. דחד טירחא הוא ומשמע דגם בזה שרי להערים קודם האכילה דהא י"א דבשר ומים חד דינא אית להו עבב"י:

ה

אסור להוסיף. שאין המים משביחין בכך ונ"ל דאם עושה כן כדי שלא יבקע הקדירה שרי ע' סי' תק"ז ס"ה ותקי"ד סעיף א':

א

{א} אסור לאפות וכו' – ואפילו דבר שאינו מלאכה רק טרחא בעלמא כגון הדחת קערות והבאת יין מיו"ט לחבירו ג"כ אסור כמו שנתבאר ס"ס תרס"ז וע"ש מש"כ בזה:

ב

{ב} אפילו הוא שבת – דאין יו"ט מכין לשבת כדיליף בגמרא מקרא וכ"ש דמיו"ט לחול אסור ועיין סימן תקכ"ז:

ג

{ג} או יו"ט – ר"ל יו"ט שני של גליות דספק חול הוא ונמצא מכין מיו"ט לחול:

ד

{ד} ואפילו בב"י של ר"ה – דלהחמיר אמרינן קדושה אחת הן ולא להקל:

ה

{ה} אבל ממלאה וכו' – ואפילו אחר שהניחה הקדרה על האש מותרת להוסיף בשר מפני שהתבשיל מתוקן יותר כשיש שם בשר הרבה ואפילו הוא בקדרה קטנה מותר ליתנו בקדרה גדולה ולהוסיף עליו כדי שיהיה שמן ביותר וכ"ז שייך דוקא כשמבשל בשר ודגים בקדרה אבל בשאר תבשילין אינה רשאה להוסיף בשביל לילה כשעומדת כבר הקדרה על האש דאינו מוסיף שבח עי"ז בהתבשיל וכן כשצולין בשר על השפוד אינו רשאי להוסיף בשביל לילה כשעומד כבר השפוד על האש אבל בתחלה יכול להוסיף על השפוד כמה שירצה כיון שהוא בטרחא אחת וכן בתבשיל כה"ג וכמו בס"ב:

ו

{ו} אע"פ שא"צ וכו' – היינו אף אם כונתה בהוספת הבשר בשביל לילה שהוא חול אעפ"כ מותר כיון שעכ"פ צריכה לחתיכה אחת לאכול ביו"ט והסכימו הרבה אחרונים דמ"מ תזהר שלא תאמר בפיה שמבשלת לצורך לילה ומ"מ בדיעבד אינו נאסר עי"ז:

ז

{ז} אלא לחתיכה וכו' – וה"ה אם אינה צריכה רק להתבשיל או להרוטב בלבד ג"כ שרי דכ"ז משתבח ע"י הוספת הבשר. ואם א"צ לסעודת היום כלל ועיקר בישולו רק לצורך הלילה ואוכל קצת ממנה כי היכי דלא ליתסר עליה לבשל יש דיעות בין הפוסקים דיש אוסרין דהוא בכלל הערמה ויש מתירין כיון שעכ"פ אוכל קצת ממנה וגם הוא קודם אכילה וכדלקמיה והעולם נהגו להקל כדעה זו שמבשלין בשחרית לצורך הלילה וטועמין קצת מהן ואין למחות בידם כי יש להם על מי שיסמוכו [ודוקא מיו"ט א' ליו"ט ב' אבל מיו"ט לחול יש ליזהר בזה]. והמחמיר כדעה ראשונה שלא לבשל לצורך הלילה בקדרה בפני עצמה אלא באותה קדרה עצמה שמבשל לצורך סעודת שחרית הוא מרבה בה לצורך הלילה תבוא עליו ברכה ועיין לקמיה בסק"י:

ח

{ח} אחת – ודוקא בזה שיש תועלת גם לצורך היום ע"י הריבוי אבל אסור לעשות חרעמזלא"ך או קרעפלא"ך וכיו"ב יותר ממה שצריך לבו ביום שאין אחד משביח מחבירו וצריך לטרוח בכל אחד ואחד בפ"ע:

ט

{ט} וכ"ש שיכול לשחוט וכו' – קאמר כ"ש משום שא"א לשחוט בשביל כזית א' אא"כ ישחוט כל הבהמה ודוקא אם יש עדיין שהות עד זמן אכילה להפשיטו ולמולחו ולבשלו או עכ"פ לצלותו אבל אם לא יספיק כ"כ עד אחר זמן אכילה אסור וכדלקמיה:

י

{י} וכן יכולה לבשל הרבה קדרות וכו' – ר"ל אפילו כונתו לצורך הלילה כיון שרוצה לאכול מכל אחת בסעודת שחרית ומיירי שכל קדרה היה מבשל מין בפ"ע אבל מין אחד בשתי קדרות אין להתיר כיון שטעם שתי הקדרות הוא שוה א"כ כל מה שטועם משתיהן יכול לטעום מאחת ונמצא שהקדרה השניה אינה מתבשלת כ"א לצורך לילה לבד:

יא

{יא} ולאכול מכ"א מעט – מסתימת לשונו משמע דאפילו א"צ לאכול ורק שטועם מעט מכל קדרה כדי שיהיה לו היתר לבשל והיינו כדעת המקילין לעיל בסק"ז ולדעת האוסרין שם אין היתר רק למי שדעתו באמת לאכול מיני מטעמים חלוקין בסעודת שחרית ומכוין להרבות בכל מין כדי שישאר ללילה אבל לא כשטועם רק דרך הערמה וכבר כתבנו דהעולם נהגו כדעת המקילין:

יב

{יב} דהוי הערמה – ובזה לכו"ע אסור אף שאוכלת אח"כ מעט דהוי הערמה הניכרת לכל כיון שכבר סעדה:

יג

{יג} מיהו אם עברה ובישלה וכו' – יש מן האחרונים שמפרשי דאריש הסעיף קאי דהיינו אם עבר במזיד ובישל מיו"ט לחבירו ולא קאי כלל אדסמיך ליה דמיירי בדין הערמה דשם אפשר דאף בדיעבד אסור דהערמה חמירא ממזיד כדלקמן בסימן תקכ"ז סעיף כ"ד אבל כמה אחרונים כתבו דאדסמיך ליה קאי דהערמה זו קילא להתיר בדיעבד כיון שעכ"פ אכל ממנה קצת מבע"י:

יד

{יד} אע"פ שא"צ וכו' – ר"ל והמותר מכוין שיהיה לצורך הלילה אפ"ה שרי דחד טרחא הוא וכתבו האחרונים דהיינו דוקא היכי דממלא פעם אחת מהדלי ולא פעמים רבות ע"י כלים:

טו

{טו} אלא לקיתון אחד – וגם בזה צריך ליזהר שלא יאמר בפירוש שהוא רוצה המותר לצורך מחר ובדיעבד אינו נאסר בכך דמ"מ חד טרחא היה:

טז

{טז} אסור להוסיף וכו' – דלא דמי לבשר שכתבנו בס"א דמותר אף להוסיף אח"כ דהתם ההוספה משביח בהתבשיל משא"כ הכא אין המים משביחין בכך. ואם עושה כן כדי שלא תבקע הקדירה שרי דהרי זה לצורך יו"ט:

א

מג"א סק"ד דחד טירחא הוא וכו'. היינו למלאות תוך המעיין או ששוקע החבית תוך כלי גדול מלא מים ושם ממלא החבית אבל לשאוב מן הבריכה דלי אחר דלי לא. פני משה ח"א סי' ב':

א

(בש"ע סעיף א) וכ"ש שיכול לשחוט כו' וכ' במח"ב בשבועות שחל בד' וה' בשבת שחט השוחט אחר שאכלו רוב הקהל קודם שיאכל הוא סעודת יו"ט ב' עגלים במטבחיים ש"ג ששוחטים שם לצורך ישראל ואכל השוחט וב"ב בסעודת יו"ט כזית מכל א' מהעגלים שכן ראה לשוחטים שקדמוהו ועשה כן כדי שיהיה בשר בשבת שאם לא כן היו הנכרים נוחרים העגלים וכתב בשו"ת זרע אמת שלא יפה עשה וחלק על הבאר עשק שמתיר לשחוט ביו"ט ב' של פסח אחר אכילה צורך חו"ה כל שאוכל השוחט כזית וכתב שהם דברי תימא ומ"מ העלה בדיעבד אין לאסור הבשר ע"ש:

א

ואפי' ב' ימים של ר"ה. אע"ג דכיומ' אריכתא נינהו ה"מ להחמיר אבל לא להקל:

ב

אבל ממלאה אשה כו'. בגמ' ת"ר אין אופין מי"ט לחבירו באמת אמרו ממלאה אשה כל הקדירה בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה א' פירש"י דבחד טירחא סגי וכן בנחתום לגבי מילוי מים אבל לאפות אינה אופה אלא מה שצריך לה לפי שבכל ככר צריך אפיה לעצמו רשב"א אומר ממלא' אשה כל התנור פת מפני שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא לפי שאם הדביק הרבה פת בדופני התנור נתמעט החלל והחמימות אינו מתפשט כ"כ ונאפה יפה אמר רבה הלכה כרשב"א והטור כתב דין של אפיי' הפת לענין מילוי הקדירה בבשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה א' מפני שהתבשיל יותר מיתקן כשיש הרבה בקדירה וזה כוונת הטור לתרי טעמים הא' שבסי' תק"ז הביא דדוקא בתנורים שלהם היה ריבוי הפת שבח לפי שהיו מדבקים בדופני התנור משא"כ בתנורים שלנו ע"כ כתב הטור דין זה לגבי תבשיל עם בשר הטעם הב' דקמ"ל דאף בבשר יש מעלה מצד הריבוי ופשוט הוא דגם רשב"א דקי"ל כוותי' ס"ל ג"כ הטעם של ת"ק דמותר כל שאין שם אלא חד טרחא דהא מ"ה מותר בנחתום במים ששם אין הטעם דיש מעלה בריבוי אלא משום חד טרחא כמו הת"ק אלא שרשב"א מוסיף להתיר אפי' בתרי טרחות כגון אפיית פת מצד המעלה של ריבוי וכן הטור ס"ל כן וא"כ מ"ש היתר בתבשיל עם בשר הוי דינו ג"כ אפי' בב' טרחות דהיינו שכבר הקדירה שפותה אצל האש יכולה לעשותה מעשה חדש להשים שם עוד חתיכה מפני מעלת הריבוי כמו בפת לרשב"א וע"כ תמהתי על הב"י שעש' מחלוקת בין רש"י שנתן טעם משום חד טרחא ובין הטור שפי' משום מעלת ריבוי ומכח זה עשה נ"מ לדינא בין ב' הטעמי' ועשה מזה פסק הלכה כמאן קי"ל ע"ש ובמחילה מכבודו לא זו הדרך אלא תרווייהו הלכתא נינהו גם לרש"י ולא זכר רש"י טעם שלו אלא לת"ק דלא ס"ל הטעם השני אבל הטור כותב טעמו אליבא דרשב"א דקי"ל כוותיה דס"ל תרווייהו והא ראייה מדהתיר בנחתום לחמם מים דשם באמת אין מותר אלא בחד טרחא וזה פשוט לפע"ד והב"י אגב חורפיה לא עיין בזה כראוי:

ג

אלא לחתיכה א'. פי' ויכולה להוסיף אפי' כמה פעמים כמ"ש בסמוך מפני מעלת הריבוי אפי' בשר להוסיף על בשר והב"י כ' שאין מותר להוסיף בשר על בשר מצד תיקון כל דהוא ואזיל לשיטתו שזכרנו אבל כבר נתבאר דאינו כן ומותר והנה הטור פוסק אפי' אם אומרת בפי' שמוספת לאכיל' בחול מותר כיון שעכ"פ יש מעלה בי"ט מצד הריבוי וכתב שיש אוסרין בזה וכ' רש"ל שיש להחמיר שלא תאמר בפירוש כן אלא בסתם:

ד

וכ"ש שיכול לשחוט כו'. מקומו אחר מ"ש הש"ע אבל ממלאה אשה כו' דכ"ש בזה שא"א לשחוט בשביל כזית א' אא"כ ישחוט כל הבהמה:

ה

ודוק' קודם אכילה. הטור כ"כ בשם בעל העיטור וז"ל דוקא קודם אכילה יכולה להרבות בבישול אבל לאחר אכילה אינם יכולה לבשל ולומר אוכל ממנה כזית ואין לך הערמה גדולה מזו עכ"ל וק"ל דכאן משמע דהערמה אסורה והתו' כתבו בהדיא בפ' כ"ש דף ל"ז בפת עבה דב"ה מתירין כתבו התו' טעמא דב"ה כדאמרי' מערמת אשה ואופה תנור מלא ככרות כו' ש"מ דהערמה מותרת בזה וי"ל דכשיש צד א' שיש לה מעלה ברבוי הככרות דהיינו שהיא צריכה באמת לככר א' הותר לה לעשות ג"כ ערמה ולהרבות והיינו קודם אכילה משא"כ אחר אכילה שאין שם רק ערמה לחוד ובשביל הערמה רוצה לאכול כזית ממנו זה אסור ומסוף דברי הטור שתלה האיסור בשביל הערמת אכילת כזית שהוא עצמו ללא צורך כיון שכבר אכל נלמוד מזה דמ"ש בתחלה דקודם אכילה יכול להרבות בבישול היינו אפי' בכמה קדירות כיון שכל א' ראויה לאוכל' ממנה באמת אע"פ שיודע בודאי שלא יאכל כולם סגי בהכי אם אוכל אפי' כזית ממנו בזמן האכילה כי כן דרך אכילה לטעום מן קצת קדירות אפי' דבר מועט והוא עיקר האכילה ובתו' פ"ב דף י"ז כתבו ובלבד שלא יערים פירש"י בשתי קדירות שיאמר אני צריך להזמין אורחים אבל בקדיר' א' מותר להערים ולהרבות כו' וא"ת מ"ש מההיא דרב אדא דמלח גרמא גרמא י"ל דשם ליכא אלא עיבוד אוכלין ומשום שמח' י"ט כו' אבל הכא מיירי בבישול דחמיר וגם היה יכול לעשות תקנה ע"י ע"ת עכ"ל אין זה סותר למ"ש בפי' דברי הטור דמותר קודם אכילה אפי' הרב' קדירו' דשם הוה בכל קדירה מין תבשיל אחר ואפשר שיטע' מכולם וא"כ יש כאן צד א' עם הערמה ה"ל ממש כמו בקדירה א' אבל התו' מיירי במין א' בב' קדירות והוא די לו בקדירה א' בזה אין שם רק הערמה לחוד אע"פ שהוא קודם אכילה ובזה ודאי לא מהני טעימת כזית מכל א' כיון שבאמת א"צ לזה הטעימה כלל. ויצא לנו מזה דיכול' אשה לבשל הרבה מיני תבשיל ביום א' של י"ט אע"פ שיודעת בודאי שיותירו מין א' רק שיטעמו ממנו אפי' כזית כיון שמבשל הכל קודם אכילה ובזה נרא' דאסור לו' בפי' שמין א' יהי' לי"ט שני ואפי' הטור דמתיר כמ"ש היינו בקדיר' א' להוסיף מפני מעלת הריבוי אבל כאן שאין ההיתר אלא לפי שהוא קודם האכילה ויטעום ממנה כזית אם יאמר בפי' שהוא לצורך י"ט שני לא מהני ליה הטעימ' ממנו ובזה נ"ל שהיתה כונת הרשב"א בתשו' שהביא ב"י על א' שהתיר לטפל בי"ט ראשון בצק בגבינה לצורך ליל י"ט שני מטעם שיתן לתינוק מא' מהם לטעום ואמר הרשב"א עליו שטעה כו' היינו בדרך זה שבפי' עשו מאכל לי"ט שני ובזה לא מהני טעימה ממנו וכן מ"ש ב"י בשם סמ"ק אבל לאפות ולבשל מי"ט לחבירו אסור אפי' כשאוכל קצת ממנו ותמה ע"ז ב"י למה יהיה אסור ומוקי לה לאחר אכילה ופי' זה תמוה דהא אח"ז כ' שם ומיהו דוקא קודם אכילת שחרית כו' אבל לדידי ניחא דכשאומ' בפי' שזה יהיה לליל י"ט שני לא מהני ליה טעימה ממנה כיון שנעשה באיסור משא"כ באם לא אמר כלום אע"פ שגומר בדעתו להשאיר על ליל שני אין איסור בדבר כיון שהיא קודם אכילה ושייך לאכילתו ויטעום קצת ממנו וכ"כ התו' פ"ק דביצה דף י"ב בשם הר"ר שמואל שרגילין העולם שמערימין ואוכלין מעט מהתרנגולת ואוכלין הכבד היינו דוק' קודם אכילה אבל אחר אכילה לא ע"כ ורש"ל הביאם בפ"ב ונראה אפי' בטעימת תינוק סגי בזה וכמ"ש בסי' תקי"ב אי לא קפידי אי יהיבי ריפת' לינוק' כו' ועמ"ש מה שקשה ע"ז ולא ראיתי מתנגד למ"ש מכל הפוסקים שמביא ב"י ומ"מ נראה להלכה כיון שעכ"פ יש איסור אם או' בפי' שיהיה לליל ב' ע"כ יש ליזהר שיבשל בעי"ט מה שצריך לליל ב' ובדיעבד כתב רש"ל וז"ל ומ"מ נראה שאם הערים באכילת כזית אפי' אחר אכילה שרי בדיעבד דהערמת אכילת כזית אין לו דין מערים לאסור עליו יותר ממזיד וכ"כ הריב"ש בתשו' עכ"ל וכ"ה בסמוך כאן שכ' הש"ע מיהו אם עבר ובישל שמותר והיינו בהערמת כזית ועמ"ש סי' תקכ"ו סוף הסי' ומו"ח ז"ל הפריז להחמי' אפי' דיעבד היכא דלא צריך אלא לחתיכה א' והנלע"ד ברור כתבתי: כתב המרדכי פ"ב דביצה דרבינו יואל התיר לאפות בי"ט לצורך ברית מילה שחל להיות ממחרת והיה יום אידם שלא היו יכולים לאפות אם לא בי"ט ולא היה די בתנור א' והתיר לאפות בב"פ מפני שצריכות פת לכל תנור ובהג"מ חולק ע"ז דפר"ח דמערים אסור וכ"פ ב"י: