שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ט: שלא לאכול ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ובו י סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

שלא לאכול ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ובו י סעיפים:
אסור לאכול שום דבר או אפי' לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים משתחשך עד שיבדיל אבל אם היה יושב ואוכל מבע"י וחשכה לו אין צריך להפסיק [אפילו משתייה ב"י] ואם היה יושב ושותה וחשכה לו צריך להפסיק ויש אומרים דהני מילי בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה אפילו היה יושב ואוכל פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו: הגה והמנהג פשוט כסברא הראשונה:

ב

היו שותים ואמרו בואו ונבדיל אם רצו לחזור ולשתות קודם הבדלה אינם צריכים לחזור ולברך ויש מי שחולק בדבר:

ג

כשמפסיק להבדיל אינו צריך לברך בפה"ג על כוס של הבדלה וי"א שצריך:

ד

כשהיה אוכל וחשכה שאמרנו שאינו צריך להפסיק גומר סעודתו ומברך בהמ"ז על הכוס ואח"כ מבדיל עליו ואם יש לו שני כוסות מברך בהמ"ז על אחד ומבדיל על אחר:

ה

טעה ואכל קודם שהבדיל יכול להבדיל אח"כ:

ו

שכח ולא הבדיל במוצאי שבת מבדיל עד סוף יום ג' וי"א שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר ודוקא בפה"ג ומבדיל בין קודש לחול אבל על נר ובשמים אינו מברך אלא במוצאי שבת ויש מי שאומר דהא דקי"ל טעם מבדיל ה"מ היכא דהבדיל בליל מו"ש אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם שוב אינו מבדיל: הגה והעיקר כסברא הראשונה ומי שמתענה ג' ימים וג' לילות ישמע הבדלה מאחרים ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בשבת מבעוד יום ולשתות ולקבל אח"כ התענית עליו. [ת"ה סי' קנ"ט] עיין סי' תקנ"ג:

ז

המבדיל על יין על שלחנו אפילו הבדיל קודם שנטל ידיו פוטר היין שבתוך המזון שאין צריך לברך עליו וי"א דלא פטור אלא א"כ נטל ידיו קודם שהבדיל: הגה ואם הבדיל תחלה צריך לברך אחריו ברכת מעין שלש: [תוספות ומרדכי פרק כיצד מברכין]:

ח

כשפוטר יין שבתוך המזון שאין צריך לברך עליו גם א"צ לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד וסבור שיביאו לו יין יותר והבדיל על אותו כוס ואח"כ לא הביאו לו יותר ובירך בהמ"ז בלא כוס יש מי שאומר שצריך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה:

ט

אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה צריך ליזהר שלא יביא לחם לשלחן קודם הבדלה ואם הביא פורס עליו מפה ומכסנו לפי שהוא מוקדם בפסוק וצריך להקדימו אם לא יכסנו:

י

אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ואם הבדיל בתפלה מותר אע"פ שעדיין לא הבדיל על הכוס ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר המבדיל בין [הקודש ובין החול] בלא ברכה ועושה מלאכה: הגה וכן נשים שאינם מבדילין בתפלה יש ללמדם שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה [כל בו] וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות אין צריך לזה [רי"ו ני"ב תי"ט] ומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמר הקהל ברכו אבל העיקר כסברא ראשונה וי"א לדלות מים בכל מוצאי שבת כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו [כל בו] ולא ראיתי למנהג זה וע"ל סי רס"ג מי שמוסיף מחול על הקודש אם מותר לומר לאחר שהבדיל לעשות לו מלאכה:

א

משתחשך. אפי' בספק חשיכה מ"א וב"ח וט"ז כתב דשרי להתחיל הסעודה בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה יש למחות בידו ע"ש. ואם התפלל ערבית מבעוד יום אסור לאכול עד שיבדיל. מ"א:

ב

אין צריך להפסיק. ואם התפלל תוך הסעודה אסור לאכול עד שיבדיל. וכתב בשלחן ארבע שאם מפסיק נראה כמגרש המלך ובהגהת י"נ כתב שמהרש"א הפסיק בסעודות נשואין והלך לבה"כ ואח"כ חזר לסעודה ואפשר דס"ל כדעת הי"א ועיין מ"א ועי' סי' רל"ה ס"ב:

ג

שותים. וקשה הא אסור לשתות מכח חיוב הבדלה כיון שלא אכלו רק שותים וצ"ל דמיירי כאן שאכלו תחלה ואח"כ שתו ועי' ט"ז ומ"א:

ד

הבדלה. וכן דעת הט"ז וב"ח. ומ"א כתב דיש לזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה. גם יש מחלוקת אם יברך אח"כ המוציא כמ"ש סי' רע"ו ס"ו:

ה

על הכוס. ומותר לשתות מכוס של בה"מ. ואם אינו נוהג בכל השנה לברך על הכוס דס"ל כמ"ד דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו. מ"א:

ו

מאחרים. ובסי' תקנ"א ס"י משמע דמותר ליתן לאחרים לשתות וכ"כ בשל"ה:

ז

בשבת. מבע"י אחר שהתפלל מעריב עי' סוף סי' רל"ג. ומותר לאכול אח"כ וה"ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע"י עיין מ"א:

ח

שלחנו. נראה פשוט דבאותו חדר שרגילין להתפלל במ"ש ואח"כ מבדילין באותו חדר חשיב על שלחנו. דהא בדעתם לשתות אח"כ בסעודה שיאכלו אח"ז. ט"ז:

ט

תחילה. זה קאי אם הבדיל קודם נטילה אע"פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה אח"כ תוך המזון מש"ה צריך לברך תוך הסעודה ע"כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה. ולהלכה ודאי ספק ברכה להקל. ט"ז ע"ש:

י

של הבדלה. ול"ד לקידוש שא"צ לברך ברכה אחרונה דבה"מ פטרתו הבדלה שאני שאינו צורך סעודה. טור עיין מ"א:

יא

המבדיל. ומ"מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס אבודרהם ר"ן. ובי"ט שחל במ"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש. מהרי"ו מ"א:

יב

בתפלה. כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו בחובה והנשים לא קבלו עלייהו בחובה ואם לא יודעת לומר המבדיל אסורה במלאכה עד שתשמע מפי אחר:

יג

הנר. בתשובת גינת ורדים כלל ג' סי' כ"ה מתיר לשתות טיטו"ן קודם הבדלה דלאו מלאכה הוא ועי' בפרח שושן כלל ג' סימן ב':

יד

ברכו. היינו בנשים כיון שאין מבדילות בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט. ובזוהר במדבר מחמיר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה. אבל טלטול הנר שרי אחר שהבדיל בתפילה ויש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם שיאמרו המבדיל מפני שעושין מלאכות גמורות שמבעירין עצים ואש ומחממין מים מ"א ע"ש. מהרי"ל היה מקפל הטלית שלו בכל מ"ש כדי להתעסק במצות בהתחלת ימי החול. ויש לומר ק"ל פעמים אליהו הנביא קודם ההבדלה ואין לומר שום פסוקים ולא פרשת וישלח ולא פיטום הקטורת כנודע מהאר"י ז"ל רק אם יש לו דרך ליסע יאמר פרשת וישלח. כתב הרשב"א בתשובה מה ראו חז"ל שקבעו לברך על האור במ"ש מטעם שהיה תחלת ברייתו יותר משאר בריות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני תשובה לפי שנאסר בשבת ובמ"ש חוזר להתירו כאלו נתחדש ומשום כך מברכין עליו בי"כ מפני שביום נאסר ועתה נעשה היתר:

א

פסחים ק"ה

ב

סמ"ג מ"ע סימן נ"ט לדעת הרי"ף ומהר"י קולין בשורש צ"ו

ג

רמב"ם בפ' ד' מהלכות ברכות

ד

מהרי"ק לדעת הרי"ף וסמ"ק ואפי' לדברי התוס'

ה

לדעת טור בסי' רע"א והרא"ש אפי' לדעת הרי"ף

ו

לדעת הרי"ף

ז

רמב"ם בפרק כ"ט

ח

ה"ה שם

ט

פסחים ק"ה

י

שם ק"ו כרבה לגירס' התוספות והרא"ש

יא

הרי"ף והגאונים לפי גירסתם

יב

שם לענין אור ומכ"ש לבשמים

יג

טור בשם בה"ג

יד

הרא"ש בפ' י' דברכות וריש פ"י דפסחים

טו

תוס' שם מ"ב

טז

הרא"ש בר"פ ע"פ

יז

טור

יח

שם בשם ר"מ מרוטנבורג

יט

שבת ק"ן

כ

טור בשם רב עמרם ורש"י שם והרב המגיד בשם הגאונים שכן הסכימו האחרונים וש"פ

כא

שם בגמרא לפרש"י

א

ס"א אסור כו'. עד צריך להפסיק. פסחים קה א':

ב

אפי' משתייה. תוס' שם ד"ה אבל:

ג

וי"א. לפי' הרי"ף שם כשם שהשבת קאי אספק חשיכה ופירש בע"ה דע"ז אמרו וה"מ לקידוש כו' אבל בדברי הרי"ף לא משמע כן דא"כ ל"ל לומר שם בר"פ וה"מ לקידוש כו' והא דאמר כו' כשם שמפסיק ליתא ע"ש. ועיין רי"ף שגורס כגי' הגאונים חזי אי נגה יומא כו' וע"ש ואף שהרז"ה והרא"ש הקשו עליו מאי אריא קביעות מעשר לתיקונו כבר תי' במלחמות דע"כ כיון שאסור בתיקון ע"כ אסור באכילה דאל"כ לא הוי כמתקן וגם העונג מתחיל אז כמ"ש בברכות ע"ש:

א

ס"ב היו שותים. כיון דא"צ להפסיק וכפי' הרמב"ם נפסיק ונקבעיה כנ"ל בסי' רעא אבל להבדלה אין קובעת:

ב

ויש מי. הוא מהרי"ק שפ' כסמ"ג ובע"ה והוא י"א דס"א דלא כמ"א ועיין מהרי"ק:

א

ס"ג כשמפסיק. אפי' לי"א דס"א כמו בקידוש בסי' רעא ס"ד:

ב

וי"א. הוא מהרי"ק. אבל לא כ' כן אלא על דברי רמב"ם שאמר בואו ונבדיל כמ"ש בס"ב אע"ג דמלשונו מ' כמ"ש כאן מ"מ העיקר כמ"ש וע"ש ועמ"א:

א

ס"ד כשהיה אוכל. מתני' דפ"ח דברכות נ"א ב' ובפסחים ק"ב ב' וע"ש בתוס' ד"ה מניחו כו' והקשה הר' ניסים כו' ותי' כו':

ב

ואם יש. שם אין לו שאני:

א

ס"ו שכח. כלישנא קמא דהוא סתמא דגמ' ועוד דמסקנא שם כן בעובדא דאמימר וע"ש בתוס' ד"ה אמימר וד"ה ש"מ:

ב

וי"א. כל"ב והר"ן כ' שלא היה גורס רק ל"ק והיה גורס בו כל היום ולכאורה לפסק הרי"ף אין מבדילין במוצאי ט"ב שחל להיות בשבת וכמ"ש בתוס' הנ"ל ד"ה אמימר ואם כן הא דסי' רצ"א ס"ג היא כס' ראשונה. אבל כי מעיינת ברי"ף שם קשה לכאורה שכ' בעובדא דאמימר וש"מ כו' כל השבת כולו כו' וכי מתרמי ליה עד סוף יום ג' מבדיל אלא שסובר כדעת בה"ג הביאו הר"ן שם והרא"ש בסוף תענית גבי ט"ב שחל להיות בשבת שמבדיל במוצאי ט"ב ואע"ג כו' כל היום כולו אין טפי לא ה"מ היכא דהוה שרי למיכל כו' ע"ש ולמד מדברי אמימר דאמר ש"מ כו' כנ"ל:

ג

ויש מי. מקושית תוס' הנ"ל ק"ב ד' ד"ה מניחו מהא דאמימר ע"כ תי' ה"מ היכא כו':

ד

שמע הבדלה. ע' סי' ער"ב ס"ט:

ה

יכול. אע"ג דאמרי' בספ"ג דעירובין כיון דקבליה אסור למשתייה בנדרים הלך אחר לשון ב"א לילה ודאי:

א

ס"ז המבדיל על. דל"פ רב ור' יוחנן שם ק"ל אלא משום שינוי מקום אבל באותו מקום מודה רב אע"ג דלא ס"ל קידוש במקום סעודה וא"כ ה"ה להבדלה ובפ"ו דברכות מ' ב' בירך על היין כו' וכ"ש דפוטר את שבתוך המזון תוס' שם ושם:

ב

אפי' הבדיל. כן מ' ברא"ש פ' ע"פ:

ג

וי"א. תוס' בברכות

א

ס"ח כשפוטר. דאל"כ לא היה יכול לפטור:

ב

ואם אין. טור ועט"ז וע"ל סי' קעד ס"ו וסי' ער"ב ס"י והוא דברי הרא"ש בפ"י דפסחים גבי ד' כוסות סכ"ד ועמ"א אבל קשה כו':

א

ס"ט אם. שם ק' ב' ואם הביא וע"ש ברא"ש בשם ירושלמי שכ' כמ"ש כאן:

א

ס"י אם הבדיל. כן פרש"י שם וכס' המקשה דהבדיל בתפלה אף ע"ג שלא אמר המבדיל:

ב

וי"א דכ"ז. רש"י שם ד"ה ואע"ג כו' אבל על הילוך והוצאה לא פריך ממה שהתירו למיכחל עינא וכיוצא בזה בי"ט שני ועסי' תצ"ז ס"ג וא"ל ממת שהתירו בו מלאכות גמורות די"ל דמלאכה קודם הבדלה דרבנן והתירו כמו בי"ט ב':

א

משתחשך – עיין במ"ב שהוא אפילו מספק חשכה כ"כ המגן אברהם והב"ח, והמאמר מרדכי האריך בזה והסכים ג"כ לדינא עמהם ודלא כדעת הט"ז שמצדד להקל לסמוך לסמוך על דעת הרא"ש. ובאמת קשה מאד לסמוך ע"ז אחר דכמה אחרונים סוברין דגם דעת הרא"ש הוא להחמיר בספק חשכה [עיין במא"מ ותו"ש ופמ"ג] ולא נשאר לנו רק דעת הרז"ה דהוא יחידאה בזה, ואפילו אם נימא דהרא"ש סובר ג"כ כוותיה להקל וכהט"ז הלא הרי"ף והרמב"ם [דהרמב"ם כתב בפירוש לענין קידוש דמשעה שקידש היום אסור וצריך להפסיק וידוע בגמרא דהבדלה לענין התחלה שוה לקידוש לענין הפסקה] והסמ"ג והמלחמות [וע"ש שכן הוא ג"כ דעת ר"ה גאון] והעיטור כולם סוברים דבה"ש ג"כ אסור להתחיל, ורק לענין אם כבר התחיל לאכול מבע"י בזה רבו דעות הראשונים המתירים בזה שלא להפסיק משחשכה והם הרמב"ם והרא"ש והרז"ה וגם דעת הרי"ף [לפי מה שפירשו הר"ן והכריח ג"כ הגר"א שכן הוא דעתו] הוא כן ולא נשאר לנו המחמירים בזה כ"א דעת הסמ"ג והעיטור ולכן הזכיר המחבר דבריהם רק בשם י"א והדעה הראשונה בסתמא. נחזור לעניננו דמעיקר הדין אין להקל בספק חשכה וכן מוכח בב"י להמעיין בו והא דהזכיר בשו"ע אין כונתו למעט ספק חשכה [ועיין במלחמות שהביא כמה מקומות דהכונה הוא אפילו ספק חשכה] א"נ משום סיפא נקט דאפילו אם חשכה אין צריך להפסיק. והנה בסעודות גדולות של נשואין המנהג בכמה מקומות להקל ולישב בספק חשכה והב"ח מתמה ע"ז ונראה שבמקום הדחק סומכין על הרז"ה. ואין למחות בידן [א"ר] ועוד נ"ל ליישב קצת מנהגן דמפני שהוא רק חשש דרבנן והוא במקום מצוה נקטו לקולא כר' יוסי בשבת ל"ה דזמן בה"ש דידיה מאוחר מבה"ש דר' יהודה:

ב

צריך להפסיק – ולהבדיל וחוזר לשתיתו [רמב"ם]:

א

ויש מי שחולק בדבר – הטעם כתבו הט"ז והמ"א דס"ל דכיון שאמרו בואו ונבדיל אסתלק סעודתייהו והוי בכלל היסח הדעת והוא דעת הראב"ד בפ"ד מהל' ברכות דס"ל דאף שאין צריכין להפסיק מ"מ צריכין לחזור ולברך משום היסח הדעת ובבאור הגר"א כתב דטעם היש מי שחולק הוא סברת מהרי"ק דס"ל כהי"א שבסעיף א' דצריך להפסיק כשחשכה וממילא כשאמר בואו ונבדיל צריך לחזור ולברך וכמו שכתבנו במ"ב לענין שתיה. ולענין הלכה אין נ"מ בזה דלא מיבעיא לטעם הגר"א כבר כתב הרמ"א מקודם דהמנהג כסברא הראשונה ואפילו לטעם הט"ז ומ"א הלא המחבר נקט לדעת הרמב"ם דהוא דעה הראשונה בסתמא ובלא"ה ספק ברכות להקל:

א

כשמפסיק להבדיל – והיינו כשלא אמרו בואו ונבדיל וכשאמרו תליא זה בפלוגתת הט"ז ומ"א לעיל בסימן רע"א ס"ה דלהט"ז שם יהיה צריך לברך בפה"ג על הכוס של הבדלה ולהמ"א שם אין צריך [תו"ש] ואף דשם מיירי לענין קידוש דצריך מדינא להפסיק וזהו טעמו של הט"ז וכמבואר שם בדבריו גם כאן כונת התו"ש כשהיו עוסקים מתחלה בשתיה לבד דצריך מדינא להפסיק וכנ"ל אבל כשהיו עוסקים באכילה אף כשאמרו בואו ונבדיל א"צ לברך גם להט"ז ועיין לקמיה:

ב

א"צ לברך וכו' – וגם ברכת המוציא א"צ לברך לכו"ע כשחוזר לגמור סעודתו אחר הבדלה אחרי דמדינא לא היה צריך להפסיק באמצע הסעודה להבדיל כן מוכח לעיל ברע"א ס"ד ע"ש ומה שכתב המגן אברהם בסוף סק"ו דיש מחלוקת אם מברך אח"כ המוציא הוא תמוה מאד וכבר תמהו עליו האחרונים בזה:

ג

וי"א שצריך – הנה בב"י וכן בב"ח ומ"א דחקו עצמן ליישב טעם הי"א דבקידוש קי"ל ברע"א ס"ד דא"צ לחזור ולברך בפה"ג והמ"א אסיק דטעם הי"א הוא כמו שכתבתי במ"ב ובבאור הגר"א כתב דהי"א לא החמיר לחזור ולברך בפה"ג רק כשאמרו מתחלה בואו ונבדיל והי"א הזה אזיל לשיטתו בס"ב דס"ל שם בבואו ונבדיל דצריך להפסיק [דשם הוא דעת מהרי"ק לפי דבריו וכן בזה] וממילא לדידן דס"ל שם כדעה קמייתא א"צ לחזור ולברך אף כשאמרו בואו ונבדיל [והנה כ"ז כשהוא באמצע סעודה אבל כשהיו עוסקין מתחלה בשתיה לבד ואמרו בואו ונבדיל נראה דלכו"ע צריך לחזור ולברך דלא מצינו שיפלוג עליו דעה הראשונה בזה והנה משמע מזה דהגר"א סובר כדעת הט"ז ברע"א ס"ד לענין ברכת בפה"ג על כוס של קידוש כשאמרו בואו ונקדש ועיין מה שכתבנו לעיל בשם התו"ש] וא"כ ממילא לפ"ז אין להחמיר לדבריו מה שכתב המגן אברהם שיש ליזהר שלא להבדיל באמצע סעודה וגם שארי אחרונים הקשו על המגן אברהם בזה דהמהרי"ק לא כתב זה אלא לשיטתו בס"א דס"ל דבודאי חשכה צריך להפסיק וכמבואר בדבריו [וכ"כ המחה"ש] וא"כ ממילא לדידן דהמנהג כסברא ראשונה בס"א דאין מפסיקין וכמו שכתב המגן אברהם בשם רבינו בחיי בודאי אין צריך לברך בפה"ג על הכוס. היוצא מכ"ז דהמבדיל באמצע הסעודה פשוט וברור דא"צ לברך ברכת בפה"ג על הכוס אם בירך מתחלה על היין ומ"מ הואיל ונפיק מפומיה דהמ"א וגם כמה אחרונים העתיקו דבריו לכן כתבתי במ"ב דטוב לכתחלה ליזהר בזה שלא להבדיל באמצע הסעודה:

א

מברך בהמ"ז על אחד – ושותהו כמש"כ במ"ב ומתפלל ואח"כ מבדיל על האחר אבל ברישא שאין לו אלא כוס אחד ואינו יכול לשתות ממנו עד אחר הבדלה משמע מב"ח וא"ז דיבדיל מיד קודם התפלה והטעם כדי שלא יתאחר שתיית הכוס הרבה מעת שבירך עליו בהמ"ז אבל אין העולם נוהגין כן אלא מתפללין ואח"כ מבדילין וכן משמע קצת בדה"ח:

א

יכול להבדיל בשבת מבע"י – עיין בפמ"ג שכתב דמיירי כאן שלא קיבל עליו התענית במנחה בשבת דאז כיון שהבדיל אסור לאכול אלא קיבל כבר עליו שיתענה ג' ימים מיום ראשון ע"ש ודייק זה ממ"א ממה שכתב ומיירי שנדר להתענות כל יום ראשון ג' ימים וכו' ולענ"ד נראה דהמ"א אין כונתו לזה רק לסתור דברי העו"ש שהבין בדברי הלבוש שלא היה קודם הבדלה קבלה כלל וע"כ כתב עליו לא ידעתי מאי קאמר ע"ש [והסבה לזה שלא היה לפני הפמ"ג ספר העו"ש כאשר כתב בעצמו שלא השיגו רק מסימן שי"ט והלאה] אבל לדינא אין נ"מ בזה שקבל עליו במנחה ולא דמי לת"ב ויוה"כ ששם הוא תענית חובה בעצם לכך חמיר שלא יוכל להבדיל מבע"י דזה נחשב לקבלה ויהיה אסור לו לשתות אח"כ. ואפילו אם נאמר שכונת המגן אברהם לדיוק כאשר כתב הפמ"ג מ"מ לדינא נראה דאין להחמיר בזה כי מצאתי בהדיא בא"ר דמיירי כאן שכבר קיבל עליו התענית במנחה ואפ"ה מותר לו לשתות מכוס הבדלה כיון שהוא עדיין ודאי יום וכ"כ במאמר מרדכי ג"כ בהדיא כאשר אעתיק לשונו לקמיה:

א

ולקבל אח"כ התענית עליו – הדבר פשוט דהך קבלה לאו קבלת התענית במנחה היא דפשיטא שכבר התפלל מנחה מקודם שהבדיל אלא הכא קבלת תענית ממש קאמר ליאסר באכילה משעה זו שאע"פ שהתפלל מנחה וקיבל התענית בתפלה דהיינו שקיבל להתענות כל ג' ימים רצופים מ"מ היה מותר לו לאכול כל הלילה כדין תענית נדבה דעלמא שהולך ואוכל כל הלילה אע"פ שקיבל התענית וכאן שרוצה להתענות ג' ימים וג' לילות היה מותר עכ"פ לאכול עד בין השמשות וקאמר דמבדיל מבע"י ושותה ומקבל עליו תעניתו ליאסר באכילה ושתיה מאותה שעה וצריך קבלה אחרת לשיאסר עיין בה' ת"ב ויוה"כ ותראה שהדברים ברורים ומוכרחים עכ"ל המאמר מרדכי וכן פירש הא"ר. מי שמתענה ב' ימים וב' לילות קודם ר"ה [ולא היה לו במו"ש ממי לשמוע הבדלה דאם היה לו דעת האחרונים דטוב יותר לעשות כך] ומבדיל בליל ג' ואירע בו ר"ה כתב המג"א דיעשה הבדלה על כוס אחד וקידוש על כוס אחר ולא יעשה שניהם על כוס אחד דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד אלא ביו"ט שחל במו"ש דתרוייהו חדא מילתא היא עי"ש שהאריך עוד בענין הזה ולענ"ד יש לעיין בעיקר הענין טובא אם יכול עתה לעשות הבדלה דהאיך יסיים עתה בהברכה המבדיל בין קודש לחול אחרי שעתה הוא קודש [ולסיים עתה בין קודש לקודש ג"כ לא יתכן כמו ביו"ט שחל במו"ש אחרי שזו הבדלה הוא על של ימי החול] וכמו דאמרינן בגמרא [ק"ו ע"א] דאין להבדיל רק עד יום ג' משום דאח"כ כבר עבר השבת קודש שעבר ותו מקרי יומא דקמי שבתא דלהבא וע"כ אין לומר המבדיל בין קודש לחול דכבר עבר הקודש וא"כ ה"נ בעניננו איך יאמר המבדיל בין קודש לחול כיון דעתה הוא קודש וכבר עברו ימי החול וצע"ג:

א

יש מי שאומר שצריך וכו' – ואם הבדיל בתוך הסעודה אפשר דלכו"ע א"צ לברך ברכה אחרונה דבהמ"ז פוטרו [פמ"ג]:

א

סעיף ד' ומברך ברכת המזון על הכוס. נ"ב עיין במג"א ס"ק ז' שכת' דמי שאינו נזהר לברך כל השנה על הכוס גם עתה לא ישתה ממנו. והנה נשאלתי היאך הדין בכוס של ברכת נישואין אם סועדין במו"ש אם מותר לשתות מכוס ברכת נשואין. וחשבתי דנראה דאסור לשתות ממנו כי אף דבברכת נישואין נוהגין לברך על הכוס תמיד מכל מקום כיון דהוי עמו נמי כוס של ברכת המזון ובכוס בהמ"ז הוה המנהג שלא לשתות ממנו וא"כ אם כעת ישתה מכוס של ברכת נשואין ולא מכוס ברהמ"ז אתי לזלזולי בכוס של בהמ"ז לכך לא ישתה ממנו כלל כן נראה לי. ומי שעושה להיפוך אין מזחיחין אותו וז"ב:

ב

שם סעיף ו' שכח ולא הבדיל במו"ש מבדיל ער סוף יום ג' וכו'. נ"ב נראה לפענ"ד דהיינו דוקא בהבדלה משל שבת אז שייך להבדיל ב' ימים מטעם המפורש בש"ס דכמו דהוי לענין גיטין דעד יום ד' נקרא בתר שבתא. אבל אם שכח הבדלה של יו"ט תיכף ביום מחר אין לו עוד תשלומין כי ליו"ט אין הימים נמשכים אחריו להיות שייך להבדיל בהם ואין לומר דהרי בגיטין שאחר הרגל נקרא עד ט"ו יום וכו' וא"כ גם ברגל יש לו ימים אחריו. אך זה אינו נבדיל שני שבועות אחר יו"ט כמו בשבת וזה ודאי דבר שאינו. וא"כ כיון שזה אינו מה לי סוף שני שבועות מה לי יום ראשון שאחר יו"ט ויש להסביר טעם הדבר מה שיש חילוק בין רגל לשבת חדא עפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' מ"ג בשם הר"ח דלכך נקרא אחר הרגל ט"ו יום מכח מה שהיו עולי רגלים מגיעין לנהר פרת וכל זמן שהיה בדרך נקרא להם אחר הרגל א"כ חילוק גדול יש דבשלמא אחר שבת שאין שום טעם למה קוראין כן ואין קריאה זו מצד ענין אחר ובע"כ דהימים גופייהו שייכין לשבת שאחריהם דשבת הוי בכלל הימים וראש להם והימים שייכים לו ולכך ממה שנקרא לענין [גט] (שלשה) ימים אלו אחר שבת מוכח שהם שייכים לשבת ולכן גם לענין הבדלה שייכים להבדיל בהם על שבת. אבל לענין הרגל מה שנקרא בלשון בני אדם ט"ו יום אחרי הרגל הוי רק בלשון בני אדם מכח שהולכי רגלים הולכין בדרך נקרא להם אחרי הרגל וא"כ תינח בלשון ב"א ולכך לענין גט מה שהתנה הוא אחרי הרגל אז תליא בלשון בני אדם אבל לענין הבדלה לפי האמת אין שייכות לימים שאחר יו"ט לגוף היו"ט ומה שייך זה להבדלה מה שבלשון בני אדם נחשב אחר הרגל ולכך תיכף ביום המחרת אין לו להבדיל עוד. ועוד דשאני לשון אחר הרגל מאחרי השבת דשם שבת מורה על קדושתו ממלאכה ולכך אם נקרא אחר השבת שייך להבדיל עלי' נמי אבל ביו"ט אין הט"ו יום נקראים אחר יו"ט רק אחר הרגל ובלשון רגל כולל אף חול המועד ועל חוה"מ לא שייך הבדלה דאין חיוב הבדלה בחוה"מ ולכך לא שייך בזה להבדיל עליו ואינו דומה לדין גט בזה. ויצא לנו מזה חידוש דין דאפשר במתנה אחר יו"ט אף בגט לא הוי ט"ו יום אחרי יו"ט כלל וצ"ע בזה. ועכ"פ נראה דביו"ט אין לחלק בין יום אחר יו"ט או בין ט"ו יום אחריו וכמו שאין סברא להבדיל עד ט"ו יום אחרי יו"ט כן אין סברא להבדיל ביום הראשון שאחר יו"ט. ובפרט אם לא הבדיל אחרי יוה"כ שביוה"כ אין לו המשכה ט"ו יום שתיכף ביום המחרת אין לו להבדיל עוד. והן אמת שלפי דעת הסוברים דבשבת נמי אינו מבדיל רק ביום הראשון לבד וא"כ לדידהו אין מדמין זה לגט א"כ יש לומר אף דנקרא אחר השבת מכל מקום לא שייך בו הבדלה ובע"כ מה דמבדיל ביום ראשון הוי מטעם אחר שכל יום שאחריו יש לו דין אחד כלילה כיום וכיון דתקנו בו הבדלה בלילה שייכה גם ביום לדידהו י"ל גם ביו"ט ויוה"כ הוי כך דביום ראשון שאחריהם מבדיל. מיהו כיון דאנן קיי"ל דמבדיל עד סוף יום ג' וא"כ כיון דלחומרא להצריכו לברך קיי"ל כהך סברא מכ"ש לקולא דספק ברכות להקל דקיי"ל כוותייהו ולדידן יש לומר כיון דלא מצינו חילוק בין יום ראשון ליום ב' וג' הוי טעמא מכח דנקראים אחר השבת וזולת זה אף ביום ראשון לא שייך הבדלה וא"כ ביו"ט וביוה"כ כיון דלא מבדילין בימים שאחריהם גם ביום הראשון שאחריהם אין מבדילין וספק ברכות להקל ודו"ק. ועוד נראה ברור בדין אונן שהיה אונן במוצאי י"ט או במוצאי יוה"כ ולא הבדיל זה ודאי אין לו להבדיל אחרי קבורת המת דהרי בשבת גופא הוי פלוגתא שם בהרא"ש אם יש לו להבדיל וניהו דקיי"ל שם ביו"ד דמבדיל היינו רק בשבת אבל ביו"ט ויוה"כ דבלא"ה הוי ספק אם יבדיל ביום א' בכה"נ ודאי אינו מבדיל. ועוד נראה דאף אם נקבר בלילה תיכף אינו מבדיל והוא דהטעם של הפוסקים שמחייבין להבדיל ולא אמרינן כיון שבשעת חובתו היה פטור אין לו תשלומין ביאר הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז הטעם מכח דהבדלה לא הוי בתורת תשלומין רק כן הוי עיקר זמנה שנמשך עד סוף יום ג' ע"ש מ"ש באריכות בזה וא"כ נראה דזה דוקא לפי מה דקיי"ל דהבדלה הוי עד סוף יום ג' י"ל כך. אבל להסוברים דאינו מבדיל רק עד יום ראשון לדידהו כיון דאין לומדין דין זה מגט א"כ הוי רק ביום ראשון בתורת השלמה הבדלה וכיון דהוי רק בתורת תשלומין הדרינן לכללא כיון דהיה פטור בשעת חובתו פטור אח"כ ואף בלילה אם היה פטור בתחילת הלילה כשיצא שבת פטור אח"כ רק כיון דאנן קיי"ל דנמשך זמנה עד סוף יום ג' לכך פסק באונן דמבדיל אח"כ וא"כ ביו"ט ויוה"כ אף אם נאמר דהסוברים דמבדיל עד יום ג' מודים להפוסקים דס"ל דביום ראשון שייך תשלומין להבדלה רק דהם מוסיפין דבשבת א"צ להך טעמא דבלא"ה נמשך עד יום ג' אבל ביו"ט ויוה"כ דלא שייך כן ורק מה דמשלים ביום ראשון הוי בתורת השלמה ומה לי ביום ומה לי בלילה עיקר חיוב הבדלה הוי במוצאי יו"ט ויו"כ כהתחלת הלילה ומשם ואילך הוי להם לתשלומין ולכך כל שהיה פטור פטור אח"כ. זה נראה ברור ועיקר ועיין בט"ז יו"ד סי' שצ"ז ותבין. ומדבריו נמי יש ראיה לחילוק שלי שכתבתי לפני זה דביו"ט ויוה"כ אין הימים נמשכין אחריהם ודעת הסוברים דהוי שיעורו ט"ו יום או ח' ימים ודאי טעות כיון דשבת אפסיק וא"כ כיון דהבדיל בשבת יוצא נמי בשל יו"ט והבדלה אחת להם וזה ברור ודו"ק היטב:

א

[א] [לבוש] ומתחיל וכו'. כל זה נתבאר בסימן רצ"ה:

ב

[ב] [לבוש] החל וכו'. יש מפרשים לשון התחלה ויש מפרשים מלשון יחולו וכמו יום טוב שחל בשבת וזהו נכון ר' דוד אבודרהם:

ג

[ג] [לבוש] פותה שר וכו'. אבל בתורת חיים בסנהדרין דף צ"ט משמע דצריך לומר פוטה בטי"ת שהרי כתב דשם שר של שכחה בגימטריא מאה ושם שר של זכרון הוא מיכאל עולה ק"א לכך אמרו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למאה ואחת פעמים:

ד

[ד] [לבוש] ששת ימי וכו'. וכשיש יום טוב באותו שבוע אין להזכיר ששת ועיין סימן רצ"ה ס"ק [ה']:

ה

[ה] משתחשך וכו'. אפילו בספק חשיכה מגן אברהם אבל בט"ז כתב דלסברא זו מותר בין השמשות וכן מבואר בשלטי גיבורים בשם ריא"ז דף רמ"ט והא דנקט שתיים היינו דמיירי משתיה והוא הדין אכילה עיין שם, ומגן אברהם ס"ק ג' השיג על עולת שבת בחינם בזה, מיהו בפסקי תוס' כתב דבעל נפש יזהר לאכול ספק חשיכה אבל אין למחות ביד אחרים. כתב מגן אברהם אם התפלל ערבית מבעוד יום אסור לאכול עד שיבדיל וכן אם התפלל תוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה מיד ואסור לאכול, עד כאן, ויש להסתפק באם אמר ברוך המבדיל וכו' בתוך הסעודה, וראיתי במגן אברהם סוף סימן רס"ג שמסתפק אם יכול אחר כך לומר רצה בברכת המזון דיש לומר דוקא כשמתפלל תפילת חול אין רשאי לומר רצה אבל כשאומר המבדיל לחוד רשאי, עד כאן, אם כן הוא הדין באיסור לאכילה, ומסתבר דמותר דאפילו כשמתפלל לא ברירא דאסור באכילה ואפילו רצה נראה דאומרים דבסימן תרצ"ה מייתי בשם מרדכי אפילו במתפלל אומר על הניסים אין צריך להפסיק וכו' ומיהו אם התחיל באיסור מפסיק ועיין סימן רל"ה ס"ק ו':

ו

[ו] [לבוש] ואחר כך מבדיל וכו'. ואחר כך מתפלל ושותה וכשיש לו שתי כוסות מברך ברכת המזון על אחת ושותה ואחר כך מתפלל ואחר כך מבדיל ומי שאין נזהר בכל השנה לברך על הכוס כתב מגן אברהם דגם עתה אסור לשתות ממנו, עד כאן, ואינו מוכרח עיין סימן רצ"ו סעיף ג' מה שכתבתי (שם בס"ק י"א):

ז

[ז] [לבוש] ויש חולקים וכו'. וסברא ראשונה עיקר וכן משמע בשולחן ערוך ואחרונים הן כשאוכלים הן כששותים:

ח

[ח] ויש וכו'. וסברא ראשונה עיקר וכן משמע באחרונים ומכל מקום יש ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה:

ט

[ט] עד סוף וכו'. משמע אף שכבר אכל ולכך השמיט יש מי שאומר שהביא בשולחן ערוך ומה שכתב רמ"א ונוהגין כסברא ראשונה קאי גם על זה:

י

[י] [לבוש] יכול להבדיל בסוף וכו'. אף דקיימא לן עד סוף יום שלישי ולא עד בכלל, תירץ בתרומת הדשן סימן קנ"ד דדוקא באפשר לו למיכל אמרינן הכי אבל בזה דאי אפשר שרי ולאפוקי מעולת שבת שהבין דלבוש סבירא ליה עד ועד בכלל, אך קצת קשה דלבוש סותר עצמו כמו שכתב סימן תקפ"א סוף סעיף א' דאין יכול להבדיל:

יא

[יא] שישמע וכו'. ונראה דהוא הדין דמבדיל עצמו ונותנין לשתות לאחרים השומעים וכן משמע בתרומת הדשן, מיהו אפשר דוקא לתינוקות או לאחרים שאינם יודעים לברך בעצמן ועיין סוף סימן רע"ב, ולכאורה נראה מדברי רמ"א ולבוש דמי שמתענה רק שני ימים עדיף להבדיל תחילת ליל ג' משישמע מאחרים במוצאי שבת אך לקמן סימן תקנ"ו יתבאר דליתא ולפי זה צריך לומר הא דכתבו רמ"א ולבוש זה במתענה שלושה ימים הוא הדין אפילו שני ימים או אפילו יום אחד עדיף לשמוע במוצאי שבת מאחרים דקרובי אבדלתא לשבתא עדיף והא דכתבו שלושה ימים היינו משום סיפא באין אחרים אצלו דמבדיל מבעוד יום דזה דוקא בשלושה ימים אבל בשתי ימים יותר טוב להבדיל תחילת ליל שלישי ואם הוא יום טוב כגון ראש השנה כתב מגן אברהם יקדש על כוס ואחר כך יבדיל על כוס אחר וישתה כמו שעושין לסעודת נישואין אבל על כוס אחד לא יאמר יקנה"ז דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחת דהא אין מוזכר בהבדלה זו בין קדושת יום טוב ואם אין לו יין יקדש על כוס אחר של שכר או ישמע קידוש מאחר ואחר כך יבדיל על שכר וישתה ואחר כך יברך המוציא ויאכל דאסור לאכול קודם הבדלה:

יב

[יב] מבעוד יום וכו'. משמע דמתפלל מעריב קודם שיבדיל ואף על פי כן מותר לאכול אחר כך והוא הדין בחול מותר לאכול אחר מעריב מבעוד יום, מגן אברהם:

יג

[יג] [לבוש] ואחר כך מקבל וכו'. לשון רמ"א ולקבל עליו אחר כך התענית, עד כאן, ותמה עולת תמיד הא צריך לקבל בתפילת מנחה, עוד תמה על מה שכתב הלבוש ואי משום נדר שקיבל הא עדיין לא קיבל התענית, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דודאי קיבל התענית במנחה אלא דעכשיו מקבל שיתחיל מעתה כדלקמן סימן תקנ"ג בש"ך:

יד

[יד] [לבוש] ולא דמי לתשעה באב וכו'. בעולת שבת סבר שלפני כתב זה מסברתו ולכך האריך לחלק דגם בתשעה באב יכול לעשות כן בערב שבת, ומה אעשה שלא עיין בבית יוסף וגם בתרומת הדשן סימן קנ"ד ואשר"י סוף תענית שמהם לקוחים הדברים ועיין סימן תקנ"ו עוד מזה:

טו

[טו] המבדיל וכו'. נתבאר לעיל סימן קע"ד סעיף ד':

טז

[טז] ואחר כך לא הביאו וכו'. משמע דאם הביאו יותר ושתהו בתוך הסעודה אף שבירך בלא כוס מכל מקום אין צריך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה דברכת המזון פוטרתו דכולי שתיה אחת הוא וכן כתב מגן אברהם בשם הרא"ש:

יז

[יז] אסור וכו'. ואפילו חפצים האסורים מדברי סופרים שמסוף פרק (ה)שואל ועיין סימן רצ"ד:

יח

[יח] הבדיל בתפילה וכו'. מכל מקום אין לעשות שום מלאכה עד אחר שאומרים הקהל ברכו וכן כשאומר ברוך המבדיל וכו' צריך להמתין פסקי תוס' דלעולם אסור לאכול עד שמבדיל על הכוס:

יט

[יט] ברוך המבדיל וכו'. ובין מוצאי שבת ליום טוב יש לחוש ולומר ברוך המבדיל בין קודש לחול וכו' בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת וכו' ברוך המבדיל בין קודש לקודש ולא סגי בזה לומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש לחוד דלא כאגודה מהר"י פסקי חמ"מ, ובמגן אברהם פסק לדברי מהרי"ו ולא הזכיר מפסקי תוס' כי לא היו בידו מיהו בתשב"ץ סימן פ"ה כתב כמהרי"ו:

כ

[כ] ועושה מה שצריך וכו'. וקשה דהא בשבת דף ק"נ פריך על הא דעושה מלאכה במוצאי שבת המבדיל בתפילה צרך להבדיל על הכוס ומשני שהבדיל על הכוס ואף דקאמר ר' אבא שם במערבא אמרינן המבדיל וכו' היינו נמי אחר שהבדיל בתפילה דאי קודם שהבדיל בתפילה אם כן נאמר שיחלוק על סוגיות הש"ס דקודם ואין לומר דגרע הבדיל בתפילה מאומר המבדיל זה אין לו טעם וכן מפירוש רש"י שם מבואר דעדיף הבדלה בתפילה מאומר המבדיל, ואין לומר הא מפירוש רש"י שם ד"ה ועבדינן משמע דמיירי שאומר המבדיל קודם שמתפלל דיש לומר דמיירי דוקא בחוץ לתחום או לרשות הרבים דבר שאינו מלאכה גמורה, [וכן] מצאתי שפירש בלחם המשנה פרק השואל אבל לדעת השולחן ערוך ולבוש דמשמע דאפילו במלאכות גמורה מותר קשה, ובאמת קצת קשה על לחם משנה דהא קאמר רב אשי שם דחוטבי עצים אחר שאומר המבדיל ודוחק לומר דמיירי שאמר המבדיל אחר שהבדיל בתפילה דהא בלשון אחד נאמר עם דברי ר' אבא ועוד דאם כן תיקשי לטור מנא ליה שהרא"ש חולק על רש"י דילמא הרא"ש מיירי במלאכה גמורה, ומכל מקום לדינא יש להחמיר במלאכה גמורה דהא הראב"ן סימן שפ"ח אוסר אפילו בחוץ לתחום אחר הבדלה לתפילה:

כא

[כא] נשים שאין וכו'. אף על גב דחייבת בתפילה כמו שכתב סימן ק"ז מכל מקום רובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת כיון דתפילת ערבית רשות אלא דיקבלוה עליהם לחובה והנשים לא קיבלו עליהם במוצאי שבת:

כב

[כב] [לבוש] אבל מנהג שטות וכו'. והט"ז ועולת תמיד מתרצים כיון דמדאורייתא בלא הבדלה מותר רק תקנת חכמים הוא והקילו במלאכה שאין בה טורח, ומגן אברהם החמיר ומסיק דיש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר ברוך המבדיל וכו' קודם שדולקין נר ובעל נפש לא ידליק עד אחר קדושה כמו שכתב בזוהר אבל חזן הכנסת מותר אחר שהבדיל בתפילה או אמר ברוך המבדיל וכו', וטעמא כמו שאמר הראב"ן שם משום כבוד הציבור שיושבין בחושך וטילטול הנר מותר לכולי עלמא ולהביא יין מיום טוב לחבירו כיון שאמרו הקהל ברכו מתיר פסקי תוס' כיון שאין אסור אלא משום הכנה ואף שלא התפלל וגם אז ודאי לא אמר ברוך אתה ה' המבדיל:

כג

[כג] [לבוש] קודם הבדלה וכו'. מיהו נהגו העולם שלא לעשות מלאכה כל ליל מוצאי שבת כלבו ותשב"ץ:

כד

[כד] [לבוש] נוהגין וכו'. נתבאר סוף סימן רצ"ה:

כה

[כה] [לבוש] נהגו קצת נשים וכו'. ולא ראיתי למנהג זה רמ"א, מהרי"ל היה לו טלית של שבת והיה קופלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד ונהגו לעשות אבוקות במוצאי שבת במבואות, וכתב במטה משה ראיתי ממדקדקים שמדליקין נרות בבית במקום אפל, עד כאן, יש לאדם במוצאי שבת להדליק נר יפה יותר משאר לילות החול צידה לדרך סימן ש':

א

א) [סעיף א'] אסיר לאכול וכו' ובענין הפסוקין ושאר דברים שנוהגין לומר בעת הבדלה עיין בטור וגם הלא הם כתובים בסידורים:

א

ב) שם. אסור לאכול וכו' וכל הטועם כלום קודם שיבדיל מיתתו באסכרא. פסחים ק"ה ע"א והביאו ב"י. ואפי' לטעום מעט אסור. ר"ז או' א':

א

ג) שם. או אפי' לשתות וכו' ונראה בעיני שלא אסרו לשתות אלא אחר חשיכה אבל בין השמשות מותר לשתות. ריא"ז הב"ד בשה"ג פי' אעפ"י כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ הט"ז סק"א דלסברה זו שרי (אבל לסברת י"א שהביא הש"ע אסור) להתחיל בסעודה בספק חשיכה אבל המתחיל בודאי חשיכה ודאי דיש למחות בידו יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' א' זכור ליצחק סי' פ"ב. אבל הב"ח כתב דהמתחיל לאכול בספק חשיכה זה איסור גמור יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"א וסק"ג. וכתב המחה"ש דהיינו אפי' לסברה א' של הש"ע שהיא דעת הרא"ש יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' א' א"א או' א' ח"א כלל ח' או' ט"ז. מאמ"ר או' ב' וכן הסכים הפתה"ד או' ב' בן א"ח פ' ויצא או' ח"י. וספק חשיכה היינו משעה שאין השמש נראית עוד על הארץ עד צאת ג' כוכבים בינונים כמ"ש לעיל רס"י רס"א יעו"ש:

א

ד) ואם התפלל ערבית מבע"י אסור לאכול עד שיבדיל. מ"א סק"א. א"ר או' ה' תו"ש או' א' ר"ז או' ה' ועיין לעיל סי' רצ"ג סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד ומיהו לאחר הבדלה בעוד יום שרי לאכול אף שאין אומרים מאורי אש ובשמים עד הלילה דעיקר הבדלה. א"א או' א':

א

ה) שם. עד שיבדיל. כתב הרב ילקוט ראובני עה"ת בק"א דף ו' ע"א בשם ס' המגיד וז"ל יאות לאבדולי תכף דנפיק ב"נ מבי כנישתא לאבדולי נפשן מהנך סטרי עד לא יתו אינהו לשלטאה עלן ובאתרי דמבדלי בבי כנישתא עדיפי טפי דלא יהבי להון דוכתא לשלטאה עלן ובג"ד אמרו רבנן דמאן דטעים קמי הבדלה מיתתו באסכרה כלומר דע"י ההיא אכילה מתדבקי ביה הנהו סטרי דמפקי נפשיה באסכרה עכ"ד. והיינו דוקא כשמאחרין ת"ע עד שיראו ג' כוכבים אבל להמתפללין במקום שמקדימין מאיזה סיבה שיהיה נאותה להם יותר לאחר הבדלה. יפ"ל או' א' ויש לומר הפיוטים המסודרים למו"ש עד שיגיע זמן ההבדלה כדי להבריח החיצונים מעליו. רו"ת או' ב':

א

ו) שם. חוץ ממים. מיהו לפ"ד הגאונים בשע"ת שבסוף ס' נהרות דמשק סי' ף' דף ו' סע"ג מתבאר דאפי' מים אין לשתות קודם הבדלה על הכוס יעו"ש. וכ"כ הרב מדרש תלפיות או' ד' ענף הבדלה דקי"ח ע"ד וז"ל אסור לשתות מים קודם הבדלה ואם שותה ימות באסכרה. וה"ה בין השמשות של מו"ש. ואם היה אוכל על שלחנו בסעודה ג' ונמשכה סעודתו עד זמן הראוי לומר הבדלה אזי יכול לשתות עכ"ל. וכ"כ לעיל סי' רצ"א או' טו"ב בשם האר"י ז"ל יעו"ש:

א

ז) שם. א"צ להפסיק. ואפשר דאם התפלל בתוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל מ"א סק"ב. א"ר או' ה' תו"ש או' ב' ר"ז או' ה':

א

ח) שם א"צ להפסיק וכתב הבחיי בס' שלחן ארבע וז"ל שאם היה מפסיק נראה כמגרש המלך ודומה לזה דרשו במכילתא זכור ושמור שמריהו ביציאתו כאדם שאינו רוצה שילך אוהבו מאצלו כל זמן שיכול ובהגת י"נ כתב מהרש"א הפסיק בסעודת נישואין והלך לבהכ"נ ואח"כ חזר ואפשר לסעודה דס"ל כדעת הי"א. מ"א שם:

א

ט) שם. א"צ להפסיק. ומשמע בתו' בשבת דף ט' דאם תחיל באיסור מפסיק וכ"מ סי' ער"א סעי' ה' בהגה וצ"ל דס"ל הבדלה דאורייתא ולמד הבדלה דרבנן אם נטל ידיו מבדיל קודם אכילה דכיון דכוליה לילא זמניה הוא חיישינן דילמא פשע וכמ"ש סי' רל"ה סעי' ב' אבל אם התחיל לאכול אינו פוסק יעו"ש. מ"א שם. מיהו הער"ה או' א' כתב דלא חיישינן לפשיעה בה"ג וכתב שכן דעת הפר"ח אלא שכתב בל"ה אנן ק"ל כמ"ד הבדלה מן התורה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ה' דאם התחיל באיסור פוסק. ולא נקרא התחיל באיסור אלא כשהגיע זמנה להב"ח אפי' בספק חשיכה ולהט"ז דוקא בודאי חשיכה. אך משום ק"ש של ערבית צריך להפסיק אם התחיל באיסור דהיינו חצי שעה קודם צ"הכ כיון שהוא דאורייתא ואין סמיכה על השמש כיון שיש הרבה שאין הולכין לבהכ"נ במו"ש. תו"ש או' ב' וכ"כ המחה"ש. ח"א כלל ח' או' ח"י:

ב

ט) ואם נזכר לאחר שבירך המוציא קודם שטעם פרוסת המוציא יטעמנה מיד ואח"כ יבדיל כדי שלא תהא ברכתו לבטלה. ר"ז או' ב':

א

י) שם. ואם היה יושב ושותה וכו' דשתיה לאו קביעות הוא וצריך להפסיק. תו"ש או' ג' ואפי' נעשה רק ספק חשיכה צריך להפסיק. ח"י רע"א. ח"א שם או' י"ז:

א

יא) שם. וי"א דה"מ בספק חשיכה וכו' ולפ"ז אסור להתחיל אפי' בספק חשיכה. ט"ז סק"ב. וזהו לפי סברתו בסק"א אבל לסברת הב"ח והמ"א גם לדיעה ראשונה שהביא הש"ע אסור להתחיל בספק חשיכה כמ"ש לעיל או' ג' יע"וש:

א

יב) שם וי"א דה"מ בספק חשיכה וכו' ר"ל דלדיעה א' אם התחיל מבע"י אפי' אם נעשה ודאי לילה א"צ להפסיק עד שיגמור סעודתו אבל לדיעה זו אפי' התחיל מבע"י בספק חשיכה א"צ להפסיק אבל בודאי חשיכה צריך להפסיק. מיהו אנן ק"ל כדיעה א' שהיא סתם דברי הש"ע וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגה. וכ"מ מדברי האר"י ז"ל שהבאנו לעיל סי' רצ"א או' טו"ב:

א

יג) [סעיף ב'] היו שותים ואמרו באו ונבדיל וכו' היינו שהיו שותים בלא אכילה כ"כ בב"י. וכ"כ מ"א סק"ד ואעפ"י שצריך להפסיק משחשיכה אם היו קבועים לשתיה לבד כמ"ש סעי' א' מ"מ לא חמיר כ"כ כמו קידוש שאפי' אם היו אוכלים צריכין להפסיק והלכך כי אמרו הב לן ונבדיל לא הוי הפסק כ"כ שיצריכם ברכה והיש מי שחולק ס"ל דאפי' בהבדלה צריך לחזור ולברך פה"ג. כ"כ ב"י. וכ"כ הלבוש, אבל בכ"מ פי' דמיירי כשיושבים ואוכלים ואפי אמרו באו ונבדיל א"צ לחזור ולברך יעו"ש. והביאו מ"א סק"ה. וכן פי' הט"ז סק"ג. והיש מי שחולק סובר אע"ג דא"צ להפסיק כיון שאמרו באו ונבדיל סליקו נפשייהו משתייהו ובעי ברוכי אבל כשיושבים ושותים לכ"ע בעי ברוכי וכמ"ש סי' ער"א סעי' ה'. מ"א סק"ה:

א

יד) שם. ויש מי שחולק בדבר. וסברה ראשונה עיקר וכ"מ בש"ע ואחרונים הן כשאוכלין הן כששותין. א"ר או' ז' ור"ל משום דק"ל דכל היכא שסותם הש"ע ואח"כ כותב י"א הלכה כסתם ועוד משום דק"ל סב"ל:

א

טו) [סעיף ג'] כשמפסיק להבדיל וכו' ואם לא אמרו באו ונבדיל א"צ לברך פה"ג כמו בקידוש סי' רע"א סעי' ד' וכשאמרו תליא בפלוגתא הט"ז והמ"א שם לענין כוס של קידוש וה"ה בכוס של הבדלה. תו"ש או' ה" ועיין בדברינו לשם או' ל"ד:

א

טז) שם. א"צ לברך וכו' דאין הבדלה הפסק. והוא דעת הרא"ש והטור בסי' רע"א אבל הי"א שצריך היא מהרי"ק שמביא ב"י דס"ל כיון דחשיכה ודאי היה צריך להפסיק הוה סילוק ולפי מ"ש בסעי' א' דהמנהג פשוט כסברה א' וא"כ אפי' בודאי חשיכה אין חיוב להפסיק בשביל הבדלה ממילא כשמפסיק להבדיל א"צ לברך דלא חשיב הפסק. ט"ז סק"ד. ועיין בא שאח"ז:

א

טוב) שם. וי"א שצריך. דס"ל דכוס של הבדלה גרע טפי מקידוש שאין שייך לסעודה ולכן צריך לברך ולדידהו גם מבדיל על השכר באמצע הסעודה נמי צריך לברך דברכת המציא אינה פוטרתו מברכה ראשונה כי היכי דבהמ"ז אין פוטרתו מברכה אחרונה כמ"ש סעי' ח'. מ"א סק"ו. תו"ש או' ו' וכתב הב"ח הלכה למעשה דא"צ כלל לא יברך על היין ולא לחזור ולברך המוציא לא לגבי קידוש ולא לגבי הבדלה וכדקבעינן הלכתא סס"י קמ"ח לענין הפסק תפלה באמצע סעודה יעו"ש. והמ"א שם כתב דיש ליזהר שלא להבדיל באמצע סעודה כי גם יש מחלוקת אם יברך אח"כ המוציא כמ"ש סי' ער"א סעי' ד' וכ"כ א"ר או' ח' תו"ש שם. מיהו אם לא היה קבוע אלא לשתיה בלבד שהוא חייב להפסיק ולהבדיל כמ"ש סעי' א' לא יברך על כוס של הבדלה כדיעה א' שהיא עיקר. ר"ז או' ד' וכן אם יש לו צורך להבדיל מ"מ לא יברך. ח"א כלל ח' או' י"ט. וכ"ז אם שתה כבר יין אבל אם לא שתה יין יבדיל על היין ויברך עליו לכ"ע. ח"א שם:

א

חי) [סעיף ד'] ומברך בהמ"ז על הכוס וכו' היינו למ"ד בהמ"ז טעונה כוס וכמ"ש לעיל רס"י קפ"ב יעו"ש. ואינו טועמו עד אחר הבדלה כדי שלא יפגמנו. מאמ"ר:

א

יט) שם. ואח"כ מבדיל עליו. ושותה ואח"כ מתפלל. וכשיש לו ב' כוסות מברך בהמ"ז על א' ושותה ואח"כ מתפלל ואח"כ מבדיל. א"ר או' ו' והר"ז או' ז' כתב דאם יש לו עוד יין לכוס הבדלה יש לו להבדיל מיד על כוס יין השני ולא יברך פה"ג על כוס ראשון של בהמ"ז אלא על כוס שני של הבדלה ומיד אחר שתיית כוס הבדלה ישתה ג"כ כוס בהמ"ז למצוה מן המובחר עכ"ל ומיהו נראה דיותר טוב לעשות כדברי הא"ר לשתות כוס בהמ"ז ולהתפלל ואח"כ להבדיל על כוס שני כדי שיבואו על הסדר תפלה ואח"כ הבדלה וגם כדי לשתות הכוסות כסדרן תחלה כוס בהמ"ז ואח"כ כוס הבדלה:

א

ך) שם. ואם יש לו שני כוסות מברך בהמ"ז על א' וכו' ומותר לשתות מכוס של בהמ"ז. מ"א סק"ז. ור"ל אע"ג שהוא קודם הבדלה. מחה"ש. ונראה דמי שאינו נזהר בכל השנה לברך על כוס דס"ל כמ"ד דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו. מ"א שם. מיהו הא"ר או' ו' כתב על דברי מ"א הנ"ז דאינו מוכרח. וכ"כ התו"ש או' ז' וכ"כ בס' מאורי אור בחלק באר שבע דף ק"ו ע"ב דהא"ר מקיל לשתות אף שאינו רגיל תמיד בכוס ומסתברא כוותיה יעו"ש. והביאו א"ח או' ג' ונ"מ לדידן שכתבנו לעיל רס"י קפ"ב לענין דינא שהעיקר הוא כדברי המקו' דדוקא בג' ברהמ"ז טעונה כוס אבל לא ביחיד יעו"ש וא"כ אם היו האוכלים ג' ויש להם כוס א' יברכו עליו בהמ"ז ויבדילו וישתו ואח"כ יתפללו. ואם היה להם ב' כוסות יברכו על א' בהמ"ז וישתהו המברך ואח"כ יתפללו ואח"כ יבדילו על השני אבל אם היה האוכל א' או שנים בין שהיה להם כוס אחד או שנים לא יברכו בהמ"ז על הכוס אלא יברכו בהמ"ז בלא כוס ואח"כ יתפללו ויבדילו על הכוס:

א

כא) [סעיף ה'] טעה ואכל קודם שהבדיל וכו' וה"ה אם הזיד ואכל קודם שהבדיל שיכול להבדיל אח"כ. הרמב"ם פכ"ט דין ה' וכ"כ הר"ז או' ח' וצריך להפסיק מיד ולהבדיל כמו אם התחיל לאכול בלילה. ר"ז שם:

א

כב) שם. טעה ואכל קודם שהבדיל וכו' ואם לא הבדיל בתפלה צריך לחזור ולהתפלל ואח"כ יבדיל כמ"ש לעיל סי' רצ"ד סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

א

כג) [סעיף ו'] שכח ולא הבדיל במו"ש וכו' וה"ה אם הזיד. ר"ז או' ח' מיהו בתשו' ח"ס סי' י"ז כתב דוקא שכח אבל הזיד לית ליה תשלומין ושאני הבדלה מקידוש יעו"ש:

א

כד) שם. שכח ולא הבדיל במו"ש וכו' ואם שכח להבדיל במוצאי יו"ט כתב מהרי"ע בשו"ת בית יהודה ח"ב סי' כ"ח דיכול להבדיל כל השבוע יעו"ש. אבל הברכ"י בסי' תצ"א או' א' כתב עליו דאין ראיתו מכרעת. וכ"כ המחב"ר שם או' א'. בשם אחד מגדולי הדור דאין לסמוך על דברי מהרי"ע הנ"ז לעשות מעשה יעו"ש. וכ"כ האס"ל בסי' זה או' ב' דאם לא הבדיל במוצאי יו"ט י"א שאין לו תשלומין. וכ"כ הרב בן א"ח פ' ויצא או' כ"ג:

א

כה) שם. מבדיל עד סוף יום שלישי. דכל ג' ימים בתר שבת מיקרי ומכלל השבת שעבר נחשבו. לבוש:

א

כו) שם. עד סוף יום ג' וי"א שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון וכו' ולפי מה שאנחנו נוהגין להחמיר בספק ברכות אפי' כנגד מרן ז"ל ואפי' כנגד הרוב כמ"ש לעיל סי' ח"י או' ז' א"כ אם שכח ולא הבדיל במו"ש אינו יכול להבדיל כ"א דוקא כל יום ראשון ולא יותר ואם עבר כל יום ראשון ולא הבדיל יאמר אח"כ ברכת המבדיל בלתי שם ומלכות. וכ"ז אם עדיין לא טעם מידי עד שהבדיל אבל אם טעם אינו יכול להבדיל כ"א דיקא בליל מו"ש וכמ"ש אח"כ בש"ע ואם לא הבדיל בליל מו"ש יאמר אח"כ ברכת המבדיל בלתי שם ומלכות. וכ"פ הרב בן א"ח פ' ויצא או' כ"ג:

א

כז) שם. אלא כל יום ראשון וכו' דכיון דמצות הבדלה בתחלת ליל א' יש לו זמן עד סוף כל היום דהיום הולך אחר הלילה. תו"ש או' ט' והא דמבדילין בליל שני כשחל ט"ב להיות בא' בשבת שאני התם משום דלא אפשר וכמ"ש מ"א סי' תקנ"ו סק"ב יעו"ש:

א

כח) שם. אבל על נר ובשמים אינו מברך אלא דוקא במו"ש. משום דהני לא שייכי כ"א דוקא בליל מו"ש ברכת הנר משום דתחלת בריאתו היה בליל מו"ש. וברכת בשמים להשיב נפש הכואבת בליל מו"ש וכמ"ש לעיל סי' רצ"ז ורח"ץ יעו"ש:

א

כט) שם. דהא דק"ל טעם מבדיל וכו' ודוקא אם הבדיל בתפלה אבל אם לא הבדיל בתפלה צריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה ואח"כ יבדיל על הכוס כמ"ש רס"י רצ"ד ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

ל) שם בהגה. ומי שמתענה ג' ימים וכו' מי שמתענה ג' ימים וליליהן אסור להפסיק מבע"י דאסור להתענות בשבת אפי' שעה אלא יפסיק בין השמשות ודלא כהרב לויית חן. תו"ש או' יו"ד. מחב"ר או' א':

א

לא) שם בהגה. ישמע הבדלה מאחרים. כ"כ ת"ה סי' קנ"ד ומביאו ב"י דהמובחר שבכל הדרכים שאם יש אצלו במו"ש מי שמבדיל יכוין לצאת עמו בברכה ויענה אמן ויוצא שפיר אפי' שאינו טועם עכ"ל:

א

לב) שם. ישמע הבדלה מאחרים. עיין סי' ער"ב סעי' ט' וסי' תקנ"א סעי' יו"ד דמותר ליתן לאחרים לשתות. מ"א סק"ח. ור"ל דיש עוד תקנה אחרת שיקדש הוא בעצמו ויתן לשתות לאחרים. מחה"ש. ואפשר דוקא לתינוקות או לאחרים שאינם יודעים לברך. א"ר או' י"א:

א

לג) שם בהגה. יכול להבדיל בשבת מבע"י וכו' וליכא למימר כיון דאבדיל שוייה חול ואיתסר ליה למישתי דכיון דמנפשיה קביל עליה הנך תעניות לא שייך למימר דע"כ חל עליו כדאמרינן גבי ט"ב ואי משום חובת הנדר הא ק"ל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ובלשון בני אדם לאו לילה מיקרי גבי הבדלה. ת"ה סי' קנ"ד והביאו ב"י. ומשמע דמתפלל מעריב קודם שיבדיל ואעפ"י כן מותר לאכול אח"כ. מ"א סק"ט. ומיהו כתב בסי' רצ"ג סעי' ג' דאין להתפלל ערבית מבע"י כ"א מי שהוא אנוס יעו"ש וע"כ היותר נכון לשמוע הבדלה מאחרים במו"ש וכמ"ש לעיל או' ל"א יעו"ש. ומ"ש שם המ"א בשם השל"ה במי שמתענה ב' ימים וב' לילות וכו' כבר כתבנו לעיל או' כ"ו דאנחנו נוהגין להחמיר בספק ברכות ואין להבדיל בשם ומלכות כ"א דוקא עד סוף יום ראשון יעו"ש:

א

לד) שם בהגה. ולקבל אח"כ התענית עליו. אין הכוונה שיקבל התענית ממש דהא כבר קיבל עליו היום במנחה כדרך כל תענית שצריך קבלה במנחה של יום שלפניו אלא ר"ל שיקבל אח"כ בדעתו שיתחיל התענית. א"ר או' י"ג.

א

לה) ומי שנדר מיין והתנה חוץ משבת ויו"ט אסור ביין הבדלה. מהרי"ל בתשו' והביאו ש"כ ביו"ד סי' ר"ך ס"ק ח"י. וכ"מ סי' תקנ"א סעי' יו"ד. תו"ש או' יו"ד. ולפ"ז יתן לאחרים לשתות או ישמע מאחרים ואם אין עמו אחר אפשר דמבדיל בשבת מבע"י מפלג המנחה ואילך ושותה כמ"ש סי' רצ"ג סעי' ג' ואפשר דיכול להבדיל על שכר אם הוא חמר מדינה ולא יבדיל מבע"י כי בקושי התירו להבדיל מבע"י אם לא אנוס או מתענה ג' ימים ואין אחרים עמו. א"א או' י"ז:

ב

לה) ואותן שנזהרים משתיית שכר משום חדש כמבואר ביו"ד סי' רצ"ד ובא"ח סי' תפ"ט סעי' יו"ד צ"ע כשאין לו יין כ"א שכר איך יבדיל עליו ויברך שהנ"ב דלדעתיה אסור הוא ואיך יברך עליו דליתן לאחרים לשתות והוא אסור לדעתו ע"כ ישמע הבדלה מאחרים. ומי שנדר מיין בחול ויש לו שכר זה ונזהר מחדש ואין אחר עמו אפשר יבדיל על הכוס מבע"י בשבת על היין וישתה בשבת ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ממה שיתבטל לגמרי מהבדלה על הכוס וצ"ע. א"א שם:

א

לו) [סעיף ז'] המבדיל על היין על שולחנו וכו' נראה פשוט דלא בא למעט אלא בחדר אחר דשם הוי הבדלה מידי אחרינא כל שהבדיל קודם הנטילה אבל באותו חדר שרגילין להתפלל במו"ש ואח"כ מבדילין באותו חדר פשיטא דחשיב על שלחנו דהא בדעתם לשתות אח"כ בסעודה שיאכלו אחר זה. ט"ז סק"ח. תו"ש או' י"א:

א

לז) שם. פוטר היין שבתוך המזון וכו' והיינו דוקא אם היה בדעתו בשעת ברכה לשתות בתוך הסעודה או אם הוא רגיל לשתות בתוך הסעודה דמסתמא אמרינן דעתיה עילויה אבל אם לא נתכוין בשעת ברכה וגם אינו רגיל לשתות בתוך המזון אם רוצה אח"כ לשתות בתוך המזון צריד לחזור ולברך משוס דהו"ל נמלך וכמ"ש לעיל סי' קמ"ד או' י"א יעו"ש:

א

לח) שם. פוטר היין שבתוך המזון וכו' ה"ה דפוטר גם יין שלאחר המזון כמ"ש לעיל סי' קמ"ד או' ט"ז. יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לשם או' י"ג:

א

טל) שם. שא"צ לברך עליו. וגם ברכה אחרונה על כוס של הבדלה א"צ לברך וכמ"ש בסעי' שאח"ז:

א

מ) שם. וי"א דלא פטר וכו' משום דכיון שלא נטל ידיו תחלה אין לו ענין עם הסעודה וע"כ אינו פוטר יין שבתוך הסעודה. עו"ש או' ג':

א

מא) שם. אלא א"כ נטל ידיו וכו' וה"ה אם קבע עצמו לסעודה אפי' קודם שנטל ידיו. כ"כ מ"א סי' קמ"ד סק"ו והביאו התו"ש בזה הסי' או' י"ב. אבל הא"ר שם או' ז' חלק עליו וכתב אפשר קבע לא מהני אם לא נטל ידיו יעו"ש:

א

מב) שם. קודם שהבדיל. ולא הוי הפסק בין נטילה להמוציא כיון שדעתו לאכול. מ"א שם בשם הגמ"ר. תו"ש בזה הסי' או' י"ג. ועיין בדברינו לשם או ך':

א

מג) שם בהגה. ואם הבדיל תחלה צריך לברך וכו' הגה זו הוא סיום דעת הי"א שהביא הש"ע ור"ל דאם הבדיל קודם נטילה צריך לברך ברכה אחרונה על כוס הבדלה קודם אכילה ואעפ"י שדעתו לשתות בתוך הסעודה מיהו לענין הלכה כתב הט"ז סק"ו ודאי יש לפסוק סב"ל ויין קידוש שלפני הסעודה ואפי' שתה באקראי קודם הסעודה פטור מברכה אחרונה ובתוך הסעודה פטור לברך כדעת הרא"ש שהיא דיעה ראשונה. עכ"ל. וכ"כ המ"א סק"י דלדעת המאור דא"צ לברך ברכה אחרונה. ועיין מה שסיים בזה הש"ע בסי' קמ"ד סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

א

מד) [סעיף ח'] א"צ לברך ברכה אחרונה וכו' משום דברכה אחרונה שמברך על כוס בהמ"ז פוטר גם של הבדלה. עו"ש או' ד':

א

מה) שם. וסבור שיביאו לו יין יותר וכו' פי' דאילו לא סבר היה צריך להניחו עד ברהמ"ז שיהיה מברך ומבדיל יחד למ"ד בהמ"ז צריך כוס. פרישה או' י"א. אבל למ"ד בהמ"ז א"צ כוס לא יאכל עד שיבדיל כמ"ש לעיל סי' רצ"ו סעי' ג' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

מו) שם. שצריך לברך ברכה אחרונה וכו' כתב הטור ואפי' לס' א"א ז"ל שכתבתי למעלה גבי קידוש שא"צ לברך ברכה אחרונה הבדלה שאני שאינה צורך סעודה עכ"ל. ט"ז סק"ז:

א

מז) שם שצריך לברך וכו' משמע ברא"ש פ' ע"פ דאם היה לו יין בתוך המזון אעפ י שבירך בלא כוס מ"מ א"צ לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה דבהמ"ז פוטרתו דכולה שתייה אחת היא. מ"א ס"ק י"א. א"ר או' ט"ז תו"ש או' ט"ו. א"א או' י"א:

ב

מז) וכתב הלבוש דהיכא שאין לו כוס בהמ"ז אפי' הבדיל לאחר שנטל ידיו מברך ברכה אחרונה ואין בהמ"ז פוטרתו יעו"ש. וצ"ע ומכ"ש אם הבדיל באמצע סעודה ממש אפשר גם הלבוש מודה דבהמ"ז פוטרתו מברכה אחרונה וצ"ע. א"א שם. וכ"ז שכתבנו הוא לסברת יש מי שאומר שכתב בש"ע אבל לענין דינא אעפ"י שבירך בהמ"ז בלא כוס אין לברך עוד ברכה אחרונה על כוס של הבדלה דבדיעבד בהמ"ז פוטרת ברכת מעין ג' של יין כמ"ש סי' ר"ח סעי' י"ז וכ"כ לעיל בדברינו לסי' קמ"ד או' ל"ז יעו"ש:

א

מח) [סעיף ט'] אם רוצה לסעוד תיכף וכו'. אבל אם אינו רוצה לסעוד מיד כיון דאין מבדילין על הפת לא שייך ביה דין קדימה לענין הבדלה וא"צ לכסותו ב"י. לבוש. עו"ש או' ה' תו"ש או' ט"ז. ר"ז או' י"ד:

א

מט) שם. וצריך להקדימו וכו' ואע"ג דאסור לאכול קודם הבדלה מ"מ הדין נותן בעלמא להקדימו וא"כ הוי ביזוי לפת שיקדים לו דבר אחר לכן יש לכסותו. מ"א ס"ק י"ב:

א

נ) [סעיף יוד'] אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל. ואפי' חפצים האסורים מד"ס ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' שואל. כנה"ג בהגה"ט. א"ר או' י"ז:

א

נא) בשם שאסור לעשות חפציו קודם שיבדיל כך אסור לתבוע חפציו קודם שיבדיל. הרשב"א בתשו' סי' תשל"ט. כנה"ג שם. ועיין לעיל או' ה':

א

בנ) שם. אסור לעשות שום מלאכה וכו' נתכוון במ"ש שום לשלול דעת רי"ו ז"ל שהעתיק ההג"ה דמחלק בין כותב ואורג להדלקת הנר וכיוצא דסברה זו דחאה מרן ז"ל בב"י מהך דסלית סליתי (פי' חוטבין עצים) ודברי הט"ז סק"ט דמביא ראיה לקיים דברי רי"ו מהך דסלית סילתי אחר המחילה ליתא לע"ד והעיקר כדעת מרן ב"י ז"ל וגם ההג"ה לא כתב דעת רי"ו אלא כדי לתת טעם למנהג שנהגו להקל ומודה הוא לענין דינא דאין חילוק במלאכות וכמו שסיים דהעיקר כסברא א' וכן העלה המ"א ס"ק י"ז יעו"ש ודוק. מט"י או' ב' ועיין לקמן או' ס"ג:

א

גנ) שם. אסור לעשות שום מלאכה וכו' ועיין בשו"ת יכין ובועז ח"ב סי' י"א שמלמד זכות ע"מ שמדליקין בבהכ"נ קודם הבדלה לפי שהוא לצורך הבדלה לברך בירא מאורי האש יעו"ש. והביאו מחב"ר או' ג' א"ח או' יו"ד. ועיין מ"ש לעיל סי' רצ"ג או' ז' בשם הקדמת הזוה"ק דף י"ד ע"ב דתלתא אינון גרמין בישא לגרמייהו וכו' מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד לא מטו ישראל לקדושא דסדרא וכו' יעו"ש:

א

דנ) שם. ואם הבדיל בתפלה מותר וכו' ומ"מ אין לעשות שום מלאכה עד אחר שאומרים הקהל ברכו וכן כשאומר ברוך המבדיל וכו' צריך להמתין. פסקי תו' א"ר או' ח"י:

א

הנ) שם. אומר הבדיל בין הקודש וכו' ובלבוש כתב אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול. וכ"כ הר"ז או' ט"ז:

א

ונ) שם. אומר המבדיל בין הקודש לחול וכו' ר"ל בתיבות אלו לבד יספיק אע"ג דלא סיים סדר שאר הבדלה וגם סגי בלא הזכרת שם ולא מלכות דאע"ג דהרי"פ והרא"ש ובה"ג ז"ל ס"ל דצריך הזכרת שם ומלכות כתב מרן ב"י דסומכין על דברי רש"י ז"ל שאומר המבדיל בלא הזכרת שם כיון דמידי דרבנן הוא וגם ספק הזכרת שם שמים לבטלה יעו"ש ודוק. מט"י או' ג' ואם שכח ואמר בא"י בשם ומלכות בלא כוס אפ"ה צריך לחזור ולהבדיל על הכוס כשיש לו. א"א או' י"ג:

א

זנ) שם. אומר המבדיל וכו' ומ"מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס. מ"א ס"ק י"ג. א"ר או' ח"י תו"ש או' י"ז. ר"ז או' ט"ז. תס"ל או' ג'. וה"ה במו"ש ליו"ט אעפ"י שאמר ותודיענו בתפלה אסור לאכול עד שיקדש ויבדיל על הכוס:

א

חנ) שם. אומר המבדיל וכו' וביו"ט שחל במו"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש. מהרי"ו ה' פסח. מ"א שם. מיהו הא"ר או' י"ט כתב בשם פסקי תו' דיש לחוש ולומר ברוך המבדיל בין קודש לחול וכו' בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת וכו' ברוך המבדיל בין קודש לקודש ולא סגי בזה לומר המבדיל בין קודש לקודש לחוד אכן כתב דבתשב"ץ סי' פ"ה כתב כמהרי"ו יעו"ש. וכ"מ מדברי מרן ז"ל שכתב לומר במו"ש לחול רק המבדיל בין הקודש לחול משמע דה"ה במו"ש ליו"ט די לומר המבדיל בין קודש לקודש. וכ"פ התו"ש או' י"ז ר"ז או' י"ז. חס"ל או' ג':

א

טנ) שם. אומר המבדיל וכו' וי"א שאף שהבדיל בתפלה צ"ל המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשה מלאכה. וטוב ליזהר למי שיכול שלא לעשות שום מלאכה עד אחר הבדלה. חס"ל שם:

א

ס) שם. ועושה מלאכה. ואפי' מלאכה גמורה שרי. ודלא כהא"ר או' ך' ער"ה או' ה':

א

סא) שם הגה. וכן נשים שאינם מבדילות בתפלה יש ללמדם וכו' ואע"ג דבסוף סי' רצ"ו פסק רמ"א דנשים לא יבדילו בעצמן היינו בשם ומלכות אבל בלא שם ומלכות לית לן בה. תו"ש או' ח"י. וכל זה הוא כדי להתיר להם לעשות מלאכת עראי אבל מ"מ מחוייבות אח"כ לשמוע סדר הבדלה מהאנשים כתקנה במטבע שטבעו ח"זל וכע"ש סס"י רצ"ו יעו"ש:

א

סב) שם הגה. וכן נשים שאינם מבדילין בתפלה וכו' ואע"ג דחייבות בתפלה כמ"ש סי' ק"ו מ"מ רובן לא נהגו להתפלל במו"ש. ואפשר לומר כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו כחובה הנשים לא קבלוהו עלייהו במו"ש. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' כ"א. ולפי מ"ש המ"א סי' ק"ו דהנשים יוצאות באיזה תחנה שאומרות אחר נטילתן בבוקר ובזה די להם בפעם א' אין צורך לזה. תו"ש או' ח"י. ומ"מ נוהגות עכשיו הנשים היודעים להתפלל שמתפללים שחרית מנחה ערבית והיה מעשהו בשבת כמעשהו בחול:

א

סג) שם הגה. וי"א דכל זה במלאכה גמורה וכו' אבל הדלקת נר בעלמא וכו' הם דברי רי"ו הובאו בב"י וחלק עליו ואולי כוונת רי"ו שכל שאין בו טירחא מותר בלא הבדלה וכההיא דאמרינן בנדרים דף ל"ח ומ"מ אין לדבריו טעם ליקוטי פר"ח. וכ"כ הלבוש על המנהג שכתב מור"ם ז"ל שנהגו להקל דמנהג של שיטות הוא ואין להם על מה שיסמוכו כי מנין לנו לחלק בין אבות מלאכות להקל דהא הדלקת הנר והוצאה מרשות לרשות הם אבות מלאכות כמו כותב ואורג ואין חילוק ביניהם מה"ת עכ"ל. ועיין לעיל או' ב"ן:

א

סד) וכתב המ"א ס"ק י"ז דיש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר המבדיל ומכ"ש אותן שמבערין עצים ואש ומחממים מים דהוי מלאכות גמורות ובעל נפש יעשה כמ"ש בשם ד"מ והזוהר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה אבל טלטול הנר פשיטא דשרי אחר שהבדיל בתפלה עכ"ל. והביאו א"ר או' כ"ב וכתב אבל חזן הכנסת מותר אחר שהבדיל בתפלה או אמר ברוך המבדיל וכו' וטעמא כמ"ש הראב"ן משום כבוד צבור שיושבין בחושך וטילטול הנר מותר לכ"ע ולהביא יין מיו"ט לחבירו כיון שאמרו הקהל ברכו מתיר פסקי תו' כיון שאין אסור אלא משום הכנה ואף שלא התפלל וגם אז ודאי לא אמר בא"י המבדיל עכ"ל. ומ"מ אם אפשר גם השמש של בהכ"נ לא ידליק עד אחר תפלה וקדושה דסדרא משום דהזוהר החמיר מאד בזה וכמ"ש לעיל או' ג"ן יעו"ש:

א

סה) כתב בתשו' גו"ר כלל ג' סי' כ"ה דמותר לשתות טיטו"ן קודם הבדלה דלאו מלאכה הוא יעו"ש. וכ"כ בס' עיון תפלה בתפלת ש"ע לשלש רגלים דמותר לעשן טיטו"ן קודם הבדלה רק באופן אם הבדיל בתפלה היינו שאמר ותודיענו והביא ראיה מש"ס יעו"ש. וכ"כ הזכ"ל ח"ג ערך הבדלה דבשתי' הטיטו"ן ליכא איסור משום נהנה מן האור ושרי קודם ברכת מאורי האש יעו"ש. אמנם עיין בס' כף החיים להרת"פ ז"ל סי' ל"א או' ז' שכתב דאין למחות ביד המקילין מאחר שיש להם ע"מ שיסמוכו ובעל נפש יחוש לעצמו שלא לשתות טיטו"ן עד שיבדיל ג"כ על הכוס יעו"ש:

א

סו) גרסינן בפ' מקום שנהגו העושה מלאכה במוצאי שבת ויו"ט אינו רואה סי' ברכה. ודוקא קודם הבדלה קאמר כדאיתא בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא באפוקי שבתא לא מנהגא. עד דתתפני סדרא (פי' עד שישלימו סדר התפלה) מנהגא. טור. ועיין מ"א ס"ק ט"ו מ"ש בשם הרד"א ומ"ש עליו נתיב חיים בשם הירוש' והם דברי הטור שכתב בשם הירושלמי באפוקי שבתא לא מנהגא ודוק:

א

סז) מהרי"ל היה לו טלית של שבת והיה קופלו בכל מו"ש כדי להתעסק במצוה מיד מ"א סי' ש' א"ר או' כ"ה. ואם שכח ולא קיפלו ועבר עליו הלילה אז כשילבשנו למחר ינערנו תחלה כמ"ש לעיל סי' י"ד או' כ"ו יעו"ש:

א

ט"ז רסק"א. בפ' ע"פ שבת קבעה כו' פי' מיד שחשיכה קבעה שבת נפשה לחייבו בקידוש וצריך להפסיק סעודתו:

ב

שם כדי לפרוס מפה. טעם פריסת מפה בסי' רע"א במג"א:

ג

מ"א סק"א עסי' רס"א ר"ל דשם מבואר מה נקרא ספק חשיכה ויותר נראה שהוא ט"ס וצ"ל עסי' רע"א ורומז לדבריו שבס"ק יו"ד ע"ש שכתב דברס"י רצ"ט משמע דאפי' בספק חשיכה צריך להפסיק וכוונתו שם כמ"ש המג"א כאן בסק"ג דמדכתב וי"א דה"מ וכו' משמע דבהא כ"ע מודו ולא פליגי אלא בודאי חשיכה אי מפסיק וע"ז כתב המג"א וכ"מ בגמרא דהבדלה קובעה כו' ר"ל לענין שאסור להתחיל וחולק המג"א על הט"ז בסק"א:

ד

שם וכמ"ש סי' רע"א ס"ד כוונתו לדבריו שם בסק"ה דאם קיבל שבת מבע"י אסור ה"ה בהא שהתפלל ערבית:

ה

שם עסי' רצ"ג דשם מבואר באיזה אופן מתפלל ערבית מבע"י:

ו

סק"ב עסי' רע"א ס"ד ר"ל כי היכא שהביא בס"ק הקודם ראי' משם לענין דאסור להתחיל ה"נ מסברא י"ל דצריך אפי' להפסיק באמצע הסעוד' ע"י שהתפלל:

ז

שם וכ' הבחיי הוא ענין בפ"ע לו' דאע"ג שכ' הש"ע א"צ להפסיק איסורא נמי איכא:

ח

שם ומשמע בתוס'. הוא ענין בפ"ע לומר דדוקא בהתחיל לאכול מבע"י כלשון הש"ע:

ט

שם וכ"מ סי' רע"א ס"ה בהגה. שהרי לא התיר שם שיאכל רק פרוסת המוציא ע"ש במג"א ס"ק י"ב:

י

שם הבדלה דאורייתא דבסי' רנ"ה מבואר בהתחיל באיסור לק"ש דערבית פוסק דהוא דאורייתא משא"כ בתפלה יש חילוק בין התחיל לאכול ובין נטל ידיו:

יא

שם דהיינו ספק חשיכה ר"ל אע"ג דבסי' רל"ב מבואר לענין מנחה דאסור חצי שעה קודם בהבדלה אינו כך. והטעם דלא חיישינן דילמא אתי לאמשוכי וישכח מלהבדיל כמו דחיישינן בסי' רל"ב י"ל הואיל וזמן הבדלה ארוך כמבואר בסעיף י' לא חיישינן להא דהא חזינן הט"ז בסי' רל"ה סק"ג פסק לענין ק"ש של ערבית דאין איסור חצי שעה קודם הואיל וזמנה ארוך ואף דהמג"א שם שתק להמחבר דאסר חצי שעה קודם י"ל דשם אין זמנה רק בלילה משא"כ בהבדלה דזמנה עכ"פ כל יום א' וכה"ג מחלק המג"א בסי' תפ"ט סקי"א בין יש לו זמן כל הלילה ובין אם יש לו זמן גם כל יום שאחרי'. ועדיין ק"ק דשם כתב על סברא זו שצ"ע ועיין במג"א סי' תל"ב:

יב

סק"ג וכ"מ בגמרא. ביאור דבריו כתבתי באות ג':

יג

ט"ז סק"ג קשה. דע כי סעיף זה הוא מהרמב"ם ותחלה כתב שנים שהיו שותים ואמרו בואו ונקדש כו' הועתק בסי' רע"א ס"ה ואח"כ סיים אבל אם אמרו בואו ונבדיל כו' שהעתיק בסעיף זה ומשמע ליה להט"ז דכיון דבקידוש כתב דנאסר עליהם לשתות עד שיקדשו ובהבדלה לא כ' כך ש"מ דבהבדלה מותר להם לשתות לכן הקשה קושיא זו:

יד

שם דזה מיירי בספק חשיכה וכדיעה ראשונה בסעיף א' דכתב הט"ז סק"א דלאותה דיעה מותר בספק חשיכה להתחיל:

טו

שם שאפי' אמר בואו ר"ל דקמ"ל הרמב"ם דיש חילוק בזה בין קידוש להבדלה דבקידוש בספק חשיכה בלי אמירה מותר לשתות וע"י האמירה אסור לשתות דאפי' אם רוצה לשתות באיסור צריך לברך כמו שביאר הט"ז בסי' רע"א סק"ה בדעת הרמב"ם משא"כ בהבדלה אפי' אמר בואו ונבדיל מותר לשתות וגם א"צ לברך דהבדלה קיל מקידוש כמו שביאר הט"ז שם טעמא דהרמב"ם בזה ע"פ הש"ס ע"ש:

טז

שם דאלו לודאי חשיכה אסור לשתות כו' כצ"ל. וזה לא קאי אקידוש כמובן אלא אדלעיל קאי שכתב דמיירי בספק חשיכה וס"ל להרמב"ם דלא הוי הפסק וסילוק ע"ז כתב דאלו לידאי חשיכה כו' וק"ל:

יז

שם הוא הראב"ד דברי הראב"ד הובאו בט"ז סי' רע"א סק"ה ומפרש ליה הט"ז כאן דבואו ונבדיל נמי אוסר עליו לשתות ואם רוצה לשתות באיסור צריך לברך כמו קידוש להרמב"ם כך משמע להמעיין בדברי הט"ז כאן:

יח

שם באכלו תחלה ומ"ש שהיו שותים משום דקמ"ל בבואו ונקדש אע"פ שכבר שתו וברכו בפה"ג צריך לחזור ולברך וק"ל:

יט

שם גם בודאי חשיכה מיירי כאן. ק"ק הא הרמב"ם ע"כ מיירי בספק חשיכה לענין בואו ונקדש כמ"ש הט"ז סי' רע"א סק"ה בשם הכ"מ וי"ל דכוונת הט"ז דלענין בואו ונבדיל מיירי אפי' בודאי חשיכה וזה שכתב הט"ז מיירי כאן דייקא הנה כל זה הוא דרך הט"ז בביאור סעיף זה אבל המג"א חולק וכמו שאבאר:

כ

מ"א סק"ד פי' בלא אכילה לא רצה לפרש כהט"ז דמיירי באכלו כי הב"י לא פי' כך וכמו שביאר בס"ק שאח"ז:

כא

סק"ה אע"פ שאינם רשאים. הוקשה לו קושית הט"ז סק"ג כיון דמיירי בלא אכילה לכן פי' דמ"ש רמב"ם אע"פ שאינם רשאים גבי בואו ונקדש קאי גם לענין בואו ונבדיל:

כב

שם כמ"ש סס"א. כוונתו למ"ש בסק"ג דאפי' בספק חשיכה אסור להתחיל ושלל בזה תירוץ הראשון שבט"ז סק"ג:

כג

שם דקידוש חמור מהבדלה. דאע"ג דבין בקידוש בין בהבדלה אינם רשאים לשתות. מ"מ לענין לחזור ולברך מיקרי בקידוש היסח הדעת ולא בהבדלה וע"ש בב"י טעם החילוק:

כד

שם כשיושבים ואוכלים. ומש"ה לא כתב הרמב"ם בהבדלה אע"פ שאינם רשאים משום דבאמת רשאים וקמ"ל דאפי' לברך אינו צריך ודיעה ב' פליג לענין ברכה אבל ושותים גרידא כיון שצריכים להפסיק מודה גם רמב"ם דהוי היסח הדעת וצריך לברך אם שותה באיסור כמו בסי' רפ"א ס"ה לענין קידוש:

כה

שם לכ"ע בעי ברוכי כנ"ל:

כו

שם אבל אין לומר דהיש מי שחולק כו' זה קאי לדברי הכ"מ דהיכא דצריך להפסיק כ"ע מודו דחוזר ומברך. א"כ י"ל דהיש מי שחולק הוא דיעה ב' של סעיף א' דבודאי חשיכה צריך להפסיק מש"ה צריך לברך אהא כתב דז"א דא"כ למה כתב ויש מי שחולק משמע דיעה יחידית ולא כתב ויש חולקין כמו בסעיף א' ותו דהא כל סעיף זה מיירי גם בספק חשיכה להמג"א בסק"א וס"ק ג' וא"כ ה"ל לבאר כאן דמיירי דוקא בודאי חשכה:

כז

מ"א סק"ו מפסיקין בודאי חשיכה הלא לשתי' כו' כצ"ל. טעמא יהיב מהרי"ק למילתי' הובא בט"ז סק"ד:

כח

שם ולכן יש ליזהר דאלו להב"ח א"כ ליזהר דהא באמצע סעודה ליכא פלוגתא משא"כ להמג"א:

כט

ט"ז סק"ד. וליכא למימר דכיון דאבדיל הובא במג"א סק"ט ולדוגמא בעלמא כתבה הט"ז לומ' דכל מה שאדם עושה מעצמו בלי הכרח קיל טפי מכשאדם עשהו בהכרח וכמו שכ' בסי' רע"א אות יו"ד ע"ש:

ל

מ"א סק"י וע"ש דלר"י מותר. ר' יוסי ס"ל דגם בקידוש באוכל מבע"י א"צ להפסיק אלא גומר סעודתו ומקדש וכתב ה' ר' ישעיה מטראנ"י דלדידי' מברך בהמ"ז ושותה מכוס של בהמ"ז. משא"כ לדידן דלא קיי"ל כר' יוסי לא יברך בהמ"ז דהא לא יוכל לשתות מהכוס של ברכת המזון עכ"ד ממילא דהבדלה דלכ"ע א"צ להפסיק הסעודה לכן כל מה ששייך להסעודה מותר קודם הבדלה לכן שותה כוס בהמ"ז דהא הוא שייך לסעודה:

לא

שם ונ"ל דמי שאינו נזהר. דלדידיה אין כוס זה שייך לסעודה:

לב

(הגה ס"ו) וג' לילות. משא"כ כשמתענ' ב' ימים מבדיל במוצאי יום ב' כמ"ש מג"א סק"ט בשם של"ה:

לג

שם ולקבל אח"כ. אין הכוונה שיקבל תענית ממש דהא מיירי שנדר להתענות כל יום ראשון ג' ימים כמ"ש במג"א ואז א"צ קבלת תענית אלא ר"ל שיקבל אח"כ בדעתיה שיתחיל התענית מעתה: מ"א סק"ה. ליתן לאחרים ר"ל שיבדיל בעצמו ואחרים ישתו:

לד

סק"ט וכן הוא בהדיא בגמרא. דברי המג"א אין מסודרים ובלי ספק שיש ט"ס תיבת וכן הוא בגמ' עד תיבת ממש הוא בדרך הג"ה וצ"ל מסובב בב' חצאי לבנה ואח"כ צ"ל עמ"ש סי' תקנ"ו (ר"ל דשם ביאר דין זה דט"ב עד אלא בלילה ואח"כ צ"ו ומיירי שנדר כו עד וכדומה ובזה דבריו מסודרים:

לה

שם ומיירי שנדר כתב כן דבסי' תקנ"ג סק"א ס"ל להמג"א דאם קיבל התענית במנחה אסור לאכול מיד לכן כתב דמיירי שנדר כו' ולא קיבל במנחה ולכן הולכין אחר לשון בני אדם:

לו

שם דתפלה פשיטא. שרשאי להתפלל מבע"י ובהבדלה בעיא הוא והוא בברכות דף כ"ז:

לז

שם דא"א ב' קדושות על כוס אחד היינו הך דסי' רע"א ס"ו:

לח

שם אין אומרים שניהם על כוס א'. ולא פריך אלא לר' יוסי דס"ל שגומר סעודתו אף שחשיכה א"כ קאי בהמ"ז על מה שאכל בשבת:

לט

שם שעושין בסעודת נשואין שאין מברכין בהמ"ז וברכת חתנים על כוס א' משום מצות חבילות והוא באה"ע סי' ס"ב ע"ש והוא מהתוספות בפסחים שם:

מ

שם מקדש על הפת דאין מקדש על שכר כמ"ש בסי' ער"ב ס"ט וכיון דמקדש על פת צריך לאכול שלא יהיה הבדלה הפסק כיון שאין מבדילין על פת כמ"ש בסי' רע"א ס"ה בהגה:

מא

שם כמ"ש סי' רצ"ו ס"ג. אע"ג דהתם דוקא באין לו אפי' שכר מיירי מ"מ הכא ג"כ הוי כאין לו אפי' שכר כיון דצריך לקדש וקידוש אינו על שכר אלא דוקא על פת וק"ל:

מב

שם כמ"ש ס"ג. היינו מ"ש המ"א סק"ו דכשמבדיל אשכר באמצע הסעודה יש פלוגתא עליו ע"ש:

מג

שם דאם טעה אינו מבדיל היינו בסעיף ו':

מד

ט"ז סק"ו לדברי הש"ע דהיינו לדיעה ב' שהוא דעת כו' כצ"ל:

מה

שם ויין קידוש כל מה שכ' הט"ז נתבאר בסי' קע"ד ס"ד ומ"ש בש"ע שם אם קבע כ' שם ט"ז סק"ט דלאו דוקא אלא ה"ה אקראי וע"ש:

מו

מג"א ס"ק ט"ז והנשים לא קבלוהו עלייהו במוצאי שבת כצ"ל:

א

משתחשך. אפי' בספק חשיכה עסי' רס"א ונ"ל דאם התפלל ערבית מבע"י, אסור לאכול עד שיבדיל וכמ"ש סימן ער"א ס"ד עסי' רצ"ג:

ב

א"צ להפסיק. ואפשר דאם התפלל תוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל עסי' רע"א ס"ד וכתב הבחיי בס' שלחן ארבע וז"ל שאם היה מפסיק נראה כמגרש המלך ודומה לזה דרשו במכילת' זכור ושמו' שמריהו ביציאתו כאדם שאין רוצה שילך אוהבו מאצלו כל זמן שיכול ובהגהת י"נ כתב שמהרש"א הפסיק בסעודת נשואין והלך לבה"כ ואח"כ חזר לסעודה ואפשר דס"ל כדעת הי"א ומשמע בתו' בשבת דף ט' דאם התחיל באיסור מפסיק וכ"מ סי' ער"א ס"ה בהג"ה וצ"ל דס"ל דהבדלה דאורייתא ולמ"ד הבדלה דרבנן אם נטל ידיו מבדיל קודם אכילה כיון דכוליה ליליא זמניה הוא חיישי' דלמא מפשע וכמ"ש סי' רל"ה ס"ב אבל אם התחיל לאכול אינו פוסק ע"ש ואם לא קרא קריאת שמע עדיין והתחיל באיסור לכ"ע פוסק ואין לסמוך על קריאה לבית הכנסת אלא מי שרגיל לילך במ"ש לבה"כ ומשום הבדלה אין איסור אלא כשיגיע זמנה דהיינו ספק חשיכה:

ג

וי"א דה"מ כו'. וכ"מ בגמ' דהבדל' קובעת בספק חשיכה דלא כע"ש שכתב איפכא בשם ש"ג דליתיה ע"ש בש"ג:

ד

היו שותים. פי' בלא אכילה:

ה

אם רצו וכו'. פי' אף על פי שאינ' רשאים כמ"ש סס"א א"צ לחזור ולברך דקידוש חמור מהבדלה עכ"ל ב"י אבל בכ"מ פי' דמיירי כשיושבים ואוכלים אפי' אמרו א"צ לחזור ולברך ע"ש והיש מי שחולק סובר אף על גב דא"צ להפסיק כיון שאמרו בואו ונבדיל סליקו נפשייהו משתיה ובעי ברוכי אבל כשיושבים ושותים לכ"ע לא בעי ברוכי וכמ"ש סי' רע"א ס"ה אבל א"ל דהיש מי שחולק הוא הי"א בס"א דס"ל דצריך להפסיק כמ"ש ב"י בשם מהרי"ק דא"כ לא הל"ל ויש מי שחולק וגם הל"ל דמיירי בודאי חשכה:

ו

וי"א שצריך. הוא דעת מהרי"ק שורש צ"ו וצ"ע דהא סתם בסי' ער"א דגבי קידוש א"צ לברך, וכתב הב"ח דש"ה כיון שעדיין לא ברכו ב"ה הברכה שבירך מתחלה על היין פוטר את כל היין אבל מהרי"ק מיירי שלא היו מסובין אלא לשתיה ואם כן מיד שצריך להפסיק לקידוש או להבדלה הוי גמר למה ששתה וצריך לברך בפה"ג עכ"ל, וצ"ע א"כ למה כתב מהרי"ק דלהרי"ף וסמ"ג מפסיקין בודאי חשיכה הלא לשתיה לכ"ע מפסיקין אף בספק חשיכה ועוד שכתב שם בהדיא שהיה באמצע סעודה וע"ש דאיתא בהדי' שמיירי לאכילה ומ"ש הרב"י שהיו מסובין לשתיה מיירי בשתיה שלאחר הסעודה קודם ב"ה ולענין הלכה פסק הב"ח דאפי' היו עסוקין בשתיה א"צ לברך ול"נ כפשוטו דסובר דכוס של הבדלה גרע טפי שאין שייך לסעודה וכמ"ש ס"ח וסי' קע"ד ס"ד ולכן צריך לברך ולדידי' כשמבדיל על שכר באמצע הסעודה נמי צריך לברך דברכת המוציא אין פוטרתו כי היכי דב"ה אין פוטרתו מברכ' אחרונה כמ"ש ס"ח ולכן יש ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה גם יש מחלוקת אם יברך אחר כך המוציא כמ"ש סימן ער"א ס"ד:

ז

ומברך ב"ה. ומותר לשתות מכוס של ב"ה וכ"מ סי' ער"א בב"י בשם הר"י מטראני וע"ש דלר"י מותר לשתות ע"ש ובהבדלה כ"ע מודו ונ"ל דמי שאינו נזהר בכל השנה לברך על כוס דס"ל כמ"ד דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו:

ח

הבדלה מאחרים. עסי' ער"ב ס"ט וסי' תקנ"א ס"י דמותר ליתן לאחרים לשתות:

ט

מבע"י. ולא אמרי' כיון דאבדיל קבליה לתענית עליה דדוקא בתענית חובה אמרי' הכי כמו ביה"כ או בט"ב וכ"ה בהדיא בגמ' והע"ש לא ידע מזה והשיג על הלבוש שלא כדת והם דברי ת"ה ממש ומיירי שנדר להתענות כל יום ראשון ג' ימים וג' לילות או בכל ער"ח וכדומה עמ"ש סי' תקנ"ו אבל הכא בנדרים הלך אחר ל' בני אדם דלא מתחיל התענית אלא בלילה [שם בת"ה] ומשמע דמתפלל מעריב קודם שיבדיל ואעפ"כ מותר לאכול אח"כ וה"ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע"י אבל עכ"פ מתפלל מעריב קודם הבדלה וכ"מ ממ"ש ססי' רצ"ג דמשום הבדלה מתפלל ג"כ מעריב מבע"י ועסי' רצ"ג ס"ג וע"ש בגמ' דתפלה פשיטא והבדלה קמבעיא ליה א"כ היכא דשרי להבדיל כ"ש להתפלל: כתב בשל"ה ה' ר"ה מי שמתענה ב' ימים וב' לילות קודם ר"ה מבדיל מוצאי יום ב' ואם חל ר"ה ביום ג' אין להמתין עד ליל ג' דא"כ יצטרך להבדיל יקה"ז ויהיה מילתא דתמיה, ול"נ דאם אירע שהמתין לא יאמר קידוש והבדל' על כוס א' דהא אמרי' בפסחים דף ק"ב דא"א ב' קדושות על כוס א' אלא קדושה והבדלה משום דחדא מלתא היא ופירש רש"י דתרווייהו משום קדושת י"ט נינהו ובהבדל' עצמה הוא מזכיר קדושת י"ט דהמבדיל בין קודש לקודש הוא מברך עכ"ל וכ"כ הרשב"ם אבל הבדלה דחול אין לה ענין, וגדולה מזו כתב בתוס' ד"ה ונימרינהו לתרווייהו אחד כסא וכו' דאפי' לדעת המקשן דס"ל אומרים ב' קדושו' על כוס א' מ"מ אם ב"ה קאי אסעודת חול וקידוש קאי על שבת א"א שניהם על כוס א' וא"ל דגם עתה יאמר בין קודש לקודש דהוא שקר לכן נ"ל דיקדש על כוס א' ואח"כ יבדיל על כוס א' וישתה כמו שעושין בסעוד' נשואין ואם אין לו יין מקדש על הפת ואוכל המוציא ואח"כ מבדיל על השכר דהא י"א דמותר לאכול קודם הבדלה כמ"ש סימן רצ"ו ס"ג ואף על גב דהתו' והרא"ש פ' ע"פ כתבו ודבר תימא הוא היאך יאמרו חצי יקנה"ז על הפת וחצי על השכר היינו במ"ש לי"ט דשניהם ענין א' הוא כמש"ל אבל הכא מודו דאין ענין זה לזה אך איכא פלוגתא אם יברך על השכר כמ"ש ס"ג וגם י"א דאם טעם אינו מבדיל, לכן מוטב לעשות הקידוש גם כן על כוס אחד של שכר כמש"ל גבי יין וכמ"ש סי' רצ"ו ס"ג דהא אפי' הרא"ש דס"ל דאין מקדשין על השכר כמ"ש סי' ער"ב ס"ט מכל מקום ס"ל דבמ"ש לי"ט מוטב לעשות שניהם על השכר א"נ ישמע קידוש מאחרים ולא יטעום המוציא עד אחר שיבדיל על השכר וישתה משום דאסור לאכול קודם הבדלה ואחר כך יברך המוציא ויאכל דיצא ידי קידוש אף שלא טעם עדיין ועמ"ש סי' קס"ז סי"ו ובהג"ה ומ"ש סי' ער"א סעיף ו':

י

צריך לברך אחריו. לפמ"ש סי' קע"ד לדעת המאור א"צ לברך:

יא

שצריך לברך. משמע ברא"ש פ' ע"פ דאם היה לו יין בתוך המזון אף על פי שבירך בלא כוס מכל מקום אין צריך לברך ברכה אחרונ' על כוס של הבדלה דב"ה פוטרתו דכולה שתיה א' היא ואף על גב דבסי' קע"ד ס"ו כ' דאפילו לא היה לו יין תוך המזון אין צריך ברכה שאני הכא שאין היין בא לצורך אכילה אלא לצורך מצוה, ול"ד לקידוש בססי' ער"ב דקידוש צורך סעודה דאין הקידוש אלא במקום סעודה כנ"ל לדעת הטור ועמ"ש סי' קע"ד לענין שאר משקין אבל קשה דהא הרא"ש כתב גבי ארבע כוסות דאי איתא שצריך ברכ' אחרונה כשאין לו יין תוך המזון א"כ אפי' אית ליה יין לא יפטור ליה ע"ש וא"כ ה"נ כן ודוחק לומר כיון דמצוה הוא שאני:

יב

וצריך להקדימו. אף על גב דאסור לאכול קודם הבדלה מ"מ הדין נותן בעלמא להקדימו וא"כ הוי ביזוי לפת שיקדים לו דבר אחר לכן יש לכסותו:

יג

אומ' המבדיל. ומ"מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס (אבודרהם ר"ן פ' ע"פ) ובי"ט שחל במ"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש (מהרי"ו ה' פסח):

יד

בלא ברכה. כיון שא"א שם ומלכות עססי' רצ"ו דלא כע"ש:

טו

וכן נשים. נשים שנוהגים שלא לעשו' מלאכה במ"ש אינו מנהג אלא עד שיסיימו הצבור תפלתן [מנהגים טור] ומיהו נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל מ"ש [אבודרהם]:

טז

שאין מבדילין. ואף על גב דחייבות בתפלה כמ"ש סי' ק"ז מ"מ רובן לא נהגו להתפלל במ"ש ואפשר לומר כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו כחובה והנשים לא קבלוהו עלייהו במ"ש:

יז

הדלקת הנר. ז"ל הד"מ ססי' רצ"ד כתוב בא"ז צריכים ליזהר שלא לעשות מלאכה עד אחר סדר קדושה אף על פי שכבר הבדילו מיהו חזן הכנסת מדליק הנרות בבית הכנסת כשהבדיל בתפלה אפילו קודם סדר קדושה ובזוהר בראשית כ' עונש גדול שלא להדליק עד אחר שהבדיל על הכוס ולא ראיתי מי שחושש לזה אלא המנהג פשוט להדליק אחר שהבדיל בתפלה וכ"ה סימן תרפ"א עכ"ל ובאמת בזוהר במדבר ע' ת"ן כתב גם כן שלא להדליק עד אחר סדר קדושה ומ"מ צ"ע מ"ש רמ"א פה דהמנהג להקל להדליק אחר ברכו וזה דלא כמ"ש בד"מ וצ"ל דמ"ש פה מיירי בנשים כיון שאין מבדילו' בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט וכ"מ ססי' רס"ג והרב"י חלק על דברי רי"ו ותמה עליו מנין לו זה וגם בעיני יפלא ואפשר לפרש דברי רי"ו דקאי אמ"ש לעיל מניה בשם הרמב"ם דס"ל דאע"ג דהבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס וע"ז קאמר דוקא במלאכ' גמורה וכו' אבל הדלקת הנר כו' שרי דהא מותר להדליק נר להבדלה וכ"מ בשבת דף ק"ן ברש"י ור"ן שכתבו ואף על גב דלא אבדיל אסיפ' פריך דשרי לקצוץ מן המחובר וכו' משמע דעל יציאתו חוץ לתחום או מה שמעביר ד"א בר"ה ומוציא מרשות לרשות לא קפדינן והיינו כיון שהבדיל בתפלה אבל כשלא הבדיל בתפלה כולי עלמא מודו שאסור ולכן יש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר המבדיל ומכ"ש אותן שמבעירין עצים ואש ומחממין מים דהוי מלאכות גמורות ובעל נפש יעשה כמש"ל בשם ד"מ והזוהר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה אבל טלטול הנר פשיטא דשרי אחר שהבדיל בתפלה ועסי' תרכ"ג:

א

(א) משתחשך – ואפילו בספק חשיכה ועיין לעיל בסימן רס"א במ"ב דנקטינן לספק חשיכה תיכף מששקעה החמה לענין הדלקת הנרות וכל מלאכה ומ"מ נ"ל דלענין אכילת סעודה שלישית אם לא אכל מקודם בודאי צריך לאכול אפילו אחר שקיעה ואפילו לשאר אכילה אם הוא תאב לאכול ולשתות ג"כ אין להחמיר עד חצי שעה שקודם צה"כ. כתב המ"א דמה שכתב המחבר משתחשך מיירי כשלא התפלל ערבית אבל אם התפלל ערבית אפילו אם התפלל מבע"י [דיש אופן שמותר וכבסי' רצ"ג] חלה עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל על הכוס:

ב

(ב) יושב ואוכל – ואפילו רק התחלה בעלמא שבירך ברכת המוציא מבע"י ונשתהה לאכול עד שחשכה [אחרונים]:

ג

(ג) מבעוד יום – דוקא בזה שהתחיל לאכול בהיתר אבל אם התחיל באיסור פוסק ומבדיל אך בלא"ה צריך לפסוק משום ק"ש של ערבית שהיא דאורייתא אם התחיל לאכול בתוך חצי שעה שקודם צה"כ וכדלעיל בסימן רל"ה ואין לסמוך על קריאת השמש לבהכ"נ [ואפילו במקום שדרך לקרות] אלא אם רגיל לילך לבהכ"נ במו"ש [מ"א וש"א]:

ד

(ד) א"צ להפסיק – ואפילו לק"ש ותפלה א"צ להפסיק באמצע סעודתו כיון שהתחיל מבע"י דהיה בהיתר ואין להחמיר בזה להפסיק שאם היה מפסיק באמצע נראה כמגרש המלך ודומה לזה דרשו במכילתא זכור ושמור שמרהו ביציאתו כאדם שאינו רוצה שילך אוהבו מאצלו כ"ז שיכול. ואם הפסיק תוך הסעודה והתפלל כתב המ"א דאפשר דחלה עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל:

ה

(ה) יושב ושותה וחשכה לו – היינו שישב לשתות מבע"י ולא בתוך הסעודה וחשכה לו ואפילו אם רק נעשה ספק חשיכה צריך להפסיק דשתיה לאו דבר חשוב הוא שתועיל התחלתו מבע"י:

ו

(ו) וי"א דה"מ וכו' – קאי על מה שכתב בדעה קמייתא דבהתחיל מבע"י אין צריך להפסיק אפילו כשנעשה ודאי חשיכה ולדעה זו צריך להפסיק אבל לענין לכתחלה אין נ"מ בין דעה זו לדעה קמייתא דאף לדעה קמייתא אסור להתחיל לאכול אפילו בספק חשיכה:

ז

(ז) היו שותים – היינו בתוך אכילתן והתחלת אכילה היתה מבעוד יום ולכך ס"ל להדעה קמייתא דכיון שלא היו צריכין להפסיק אף שחשכה וכדלעיל בס"א האמירה שאמרו בואו ונבדיל אין מזיק לזה ורשאין לאכול ולשתות וא"צ לחזור ולברך שלא הסיחו דעתם ע"י אמירה זו אבל כשהיו עוסקים בשתיה לבד דצריך להפסיק כשחשכה וכדלעיל אם אמרו בואו ונבדיל לכו"ע הסיחו דעתם מהשתיה ואם רוצים לשתות עוד [אע"פ שאינם רשאים] צריכים לחזור ולברך:

ח

(ח) בדבר – ס"ל דכיון שאמרו בואו ונבדיל צריכין לחזור ולברך והעיקר כדעה קמייתא:

ט

(ט) כשמפסיק להבדיל – היינו אפילו אם היה קבוע מתחלה לשתיה לבד דמחוייב להפסיק אפ"ה א"צ לברך עתה בפה"ג שנפטר בברכת בפה"ג שבירך על שתיה הראשונה ואצ"ל אם קאי באמצע אכילתו שא"צ מן הדין להפסיק ורוצה עתה להבדיל על היין שא"צ לברך עליו בפה"ג אם כבר בירך בפה"ג על היין שבתוך הסעודה או שלפני הסעודה וכן אם מבדיל על השכר בתוך הסעודה א"צ לברך שהכל אפילו אם לא בירך כלל שהכל מתחלה שברכת המוציא פוטרת אותה:

י

(י) וי"א שצריך – ס"ל דכוס של הבדלה הוא ענין בפ"ע ואין שייך לסעודה והעיקר כדעה א' ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה שלא להבדיל בסעודה לא על השכר ולא על היין אם כבר בירך מתחלה על היין ואם הוא מוכרח להפסיק ולהבדיל כגון שהיה עוסק מתחלה בשתיה לבד לא יברך דהעיקר כדעה א':

יא

(יא) ומברך וכו' – היינו למ"ד בהמ"ז טעונה כוס ועיין סימן קפ"ב ס"א:

יב

(יב) על הכוס – ואינו טועמו עד אחר הבדלה כדי שלא יפגמנו:

יג

(יג) ואם יש לו שני כוסות וכו' – הטעם דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד ורישא דאין לו כ"א אחד שאני:

יד

(יד) מברך בהמ"ז – ומותר לשתות מהכוס אף שהוא קודם הבדלה דכוס של בהמ"ז שייך לסעודה. וכ"ז למי שנזהר תמיד לברך על כוס אבל למי שמברך לפעמים בלא כוס לפי שסומך על הפוסקים שס"ל דאין בהמ"ז טעונה כוס אסור לו לשתות עתה מהכוס של בהמ"ז קודם הבדלה [מ"א וש"א] וכתב הח"א דזה דוקא אם הוא כבר ודאי חשיכה אבל אם הוא ספק חשיכה נראה דיכול לשתות מכוס של בהמ"ז אף מי שאינו נזהר תמיד לברך על הכוס:

טו

(טו) טעה ואכל וכו' – וה"ה אם הזיד ואכל אף דעבר במזיד מ"מ צריך להבדיל אח"כ בלילה אלא אורחא דמילתא נקט וכן מה שכתב אח"כ בס"ו שכח ולא הבדיל ה"ה בהזיד ולא הבדיל:

טז

(טז) מבדיל עד סוף וכו' – דכל אלו הג' ימים שייכים עוד לשבת העבר ומכאן והלאה שייכים לשבת הבאה ומ"מ לכו"ע לכתחלה יקדים להבדיל ביום א' דזריזין מקדימין למצות וגם דאסור לו לאכול קודם שיבדיל כיון דבידו הוא להבדיל. כתב בחידושי רע"א בשם ספר לשון חכמים דבמוצאי יו"ט אין להבדלה תשלומין דבשבת שייך לומר דהג' ימים ראשונים שייכים עוד לשבת שעבר משא"כ ביו"ט ומ"מ הגרע"א מצדד שם דכל יום א' שאחר יו"ט יכול להבדיל ע"ש:

יז

(יז) אלא כל יום ראשון – דלא ס"ל הסברא הנ"ל אך ביום הראשון הטעם הוא דהיום הולך אחר הלילה של מו"ש:

יח

(יח) אבל על הנר וכו' – דברכת על האור משום דבמו"ש הוא זמן בריאתו ועל הבשמים נמי משום כדי להשיב נפש הכואבת ביציאת נשמה יתירה וכ"ז לא שייך ממו"ש ואילך [עו"ש]:

יט

(יט) כסברא הראשונה – ואתרוייהו יש אומרים קאי [א"ר]:

כ

(כ) ג' ימים וג' לילות – עיין באחרונים שכתבו דה"ה אם מתענה ב' ימים וב' לילות ואפילו יום אחד ולילו אף דיכול לקיים מצות הבדלה בעצמו אחר תענית מ"מ יותר טוב שישמע במו"ש הבדלה מאחרים דקרובי אבדלתא לשבת עדיף טפי דאז הוא עיקר מצות הבדלה והא דנקט ג' ימים משום סיפא דבאין אחרים יכול להבדיל מבע"י וזהו דוקא בג' ימים דיעבור הזמן ולא יוכל לקיים הבדלה כלל משא"כ בשני ימים דלא יעבור הזמן טוב יותר שימתין ויבדיל לבסוף שני ימים משיבדיל מבע"י:

כא

(כא) ישמע הבדלה מאחרים – וה"ה דיכול להבדיל בעצמו ויתן לאחרים לשתות וכדלעיל בסימן רע"ב ס"ט אך המ"א שדי בזה שם נרגא דזה אינו מותר רק דוקא כשאחרים בעצמן אין יודעים לברך ולכן עצה זו עדיף טפי:

כב

(כב) מבעוד יום – היינו אחר פלג המנחה ויתפלל ג"כ מעריב מקודם וכדלעיל בסימן רצ"ג ס"ג ואפ"ה מותר לאכול ולשתות אח"כ ולא אמרינן דכיון דאבדיל כבר קיבל עליו את התענית ואסור בשתיה משום דעיקר התענית אינו מחמת חובה כת"ב אלא מחמת נדרו ובנדרים הולכים אחר לשון בני אדם ובלשון ב"א גם אחר שהבדיל מקרי יום והתענית אינו מתחיל אלא מתחלת הלילה ואפשר שגם בבין השמשות שהוא ספק לילה אבל לא מקודם וה"ה כשמקבל עליו תענית של לילה ויום בשאר ימי החול ג"כ אין חל עליו חובת תענית מבע"י אף שכבר התפלל ערבית:

כג

(כג) ולקבל אח"כ – אין הכונה שיקבל תענית ממש דהא כבר קיבל עליו היום במנחה כדרך כל תענית שצריך קבלה במנחה שלפניו ואי מיירי שיש עליו נדר מכבר להתענות כל ג' ימים שאחר שבת ג"כ א"צ עתה קבלת תענית כלל אלא ר"ל שיקבל אח"כ בדעתו שיתחיל התענית מעתה ועיין בבה"ל:

כד

(כד) על שלחנו – לאו דוקא ולא בא למעט אלא חדר אחר דשם הוי ההבדלה מידי אחרינא אבל באותו חדר חשוב על שלחנו דהא בדעתם לשתות אח"כ בסעודה שיאכלו שם אחר זה:

כה

(כה) אא"כ נטל ידיו – שנט"י היא התחלת קביעות הסעודה ושייכא לסעודה והא דמותר להבדיל ולא חשיב הפסק בין נטילה להמוציא עיין בסימן קע"ד במ"א סק"ו:

כו

(כו) ואם הבדיל תחלה – הגה זו היא מסקנת דעת הי"א דס"ל דמה שהבדיל קודם הנטילה אע"פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה תוך המזון אח"כ ומשו"ה צריך לברך מחדש תוך הסעודה על היין וע"כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה ולהלכה ודאי יש לפסוק ספק ברכות להקל ופטור מברכה אחרונה ובתוך הסעודה ג"כ פטור לברך על היין כדעה הראשונה ועיין לעיל בסימן קע"ד ס"ד ובמש"כ שם במ"ב:

כז

(כז) כשפוטר וכו' – היינו דאז בודאי אמרינן דשתיה חדא היא והבהמ"ז פוטר גם לכוס הבדלה מברכה אחרונה ואפילו אם בירך בהמ"ז בלא כוס הבהמ"ז עצמו פוטרו אבל אם אין לו יין על תוך המזון וגם אין לו כוס לבהמ"ז שיפטור גם אותו דרך אגב בברכה אחרונה שלו אז י"א דאינו נפטר בבהמ"ז וצריך לברך ב"א על כוס הבדלה וזהו תמצית ביאור דברי השו"ע:

כח

(כח) וסבור שיביאו וכו' – דאל"ה הלא מבואר ברצ"ו ס"ג די"א דיאכל קודם הבדלה ואח"כ יברך בהמ"ז ויבדיל על כוס אחד ע"ש ועוד דאל"ה עדיף טפי לברך ברכה אחרונה תיכף אחר שתיית הכוס ולא להמתין לברך אותה אחר שיסעוד ויברך בהמ"ז:

כט

(כט) שצריך לברך – ואף דגבי כוס קידוש פסק השו"ע לעיל בסימן רע"ב ס"י דא"צ לברך ברכה אחרונה אחריו בכל גווני דבהמ"ז פוטרתו קידוש שאני שהיא צורך סעודה דאין קידוש אלא במקום סעודה משא"כ הבדלה. והנה הי"א הזה הוא דעת הטור שחילק בסברא זו שכתבנו ועיין במ"א שהוכיח דהרא"ש לא ס"ל לחלק בזה וכן בביאור הגר"א דעתו כהמ"א וע"כ נראה שאם לא בירך קודם הסעודה לא יברך אח"כ:

ל

(ל) לסעוד תיכף – אבל אם אינו סועד תיכף א"צ לכסותו דלא שייך קדימה בזה:

לא

(לא) וצריך להקדימו – אף דבכאן אין להקדימו דאסור לאכול קודם הבדלה מ"מ כיון שבעלמא הדין נותן להקדימו וא"כ הוי ביזוי לפת שיקדים לו דבר אחר לכן יש לכסותו:

לב

(לב) שום מלאכה – ואפילו חפצים האסורים מדברי סופרים [א"ר]:

לג

(לג) קודם שיבדיל – היינו אפילו משתחשך כיון שלא הבדיל עדיין חל במקצת קדושת שבת עליו ואסרו חז"ל במלאכה:

לד

(לד) אומר המבדיל – בלבוש איתא אומר ברוך המבדיל בין הקודש ובין החול ומ"מ אינו נקרא זה ברכה כיון שאין אומר בה שם ומלכות ומה שדי בלשון זה לענין עשיית מלאכה שהוא להכירא בעלמא ללוות את המלך:

לה

(לה) בין הקודש וכו' – וא"צ לומר כל הלשון של הבדלה ומ"מ לענין אכילה לא מהני עד שיבדיל הבדלה גמורה על הכוס וגם בתפלה:

לו

(לו) בלא ברכה וכו' – וביו"ט שחל במו"ש ורוצה לעשות מלאכת אוכל נפש ולא הבדיל עדיין בתפלה אומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש בלא שם מלכות ומותר במלאכה אבל לענין טעימה אסור אפילו הבדיל בתפלה שאמר ותודיענו עד שיקדש כדין:

לז

(לז) שאינן מבדילין וכו' – היינו שרובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת:

לח

(לח) אבל הדלקת הנר וכו' – הטעם כיון דמדאורייתא בלא הבדלה מותר במלאכה רק תקנת חכמים הוא שצריך להבדיל מקודם הקילו במלאכה שאין בה טורח:

לט

(לט) ומזה נתפשט המנהג וכו' – עיין מ"א שמפקפק מאד על מנהג זה וכן בב"י דמנין לנו לחלק בין מלאכה למלאכה וגם רבינו ירוחם אפשר שלא כוון להקל בזה רק אחר שהבדיל בתפלה וע"כ מסיק דיש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו שום מלאכה ומכש"כ אותן שמבערות עצים ואש ומחממות מים דהוי מלאכה שיש בה טורח ולכו"ע אסור וכ"כ שארי אחרונים:

מ

(מ) העיקר כסברא ראשונה – ובעל נפש יעשה כמ"ש בדרכי משה בשם אור זרוע וכן איתא בזוהר (פ' במדבר) שלא להדליק נר עד אחר סדר קדושה אבל חזן הכנסת מותר להדליק נר אחר שהבדיל בתפלה או אמר ברוך המבדיל בין קודש לחול משום כבוד הצבור שיושבין בחושך וטלטול הנר שרי לכו"ע [מ"א] ולהביא יין ביו"ט שני אחר שחשכה אף שלא התפלל עדיין וגם לא קידש אפ"ה שרי דהא אין בזה משום מלאכה רק משום הכנה מיו"ט לחבירו וכיון שנתקדש היום שרי. מהרי"ל היה מקפל הטלית שלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד:

א

(במ"א ס"ק ט"ו) ומיהו נהגו. נ"ב ובירושלמי הל"א פ' מקום שנהגו אמר ע"ז שאין מנהג ע"ש

א

סעיף א וחשכה לו צריך היינו אפי' ס' תשכה לדעת המג"א סק"א וכמ"ש סק"ו:

ב

מג"א ס"ק ו. ולדידי' כשמבדיל על שכר לא ידעתי דלמה תולה המג"א דבר זה לדיעה אחת הא גם לדיעה א' י"ל דוקא יין כיון דשתה מקודם ובירך בפה"ג דפוטר לברך על כוס דהבדלה אבל במבדיל על שכר דלא בירך תחלה על שכר אלא דפת פוטר מלברך על השכר ומשום דבא מחמת הסעודה והוי טפל להפת וכוס דהבדלה דל"ש לסעודה לא הוי טפל להפת ולא נפטר בברכת המוציא דפת:

ג

סעיף ו ולא הבדיל במ"ש אבל במי"ט אין לו תשלומין כ"כ בסוף ס' לשון חכמים שמעיד שכן הסכימו רבני חכמי פראג ולענ"ד עדיין י"ל דמ"מ יש לו תשלומין ביום הראשון שאחר יו"ט דהא לדעת הי"א דאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר דהטעם דיום הולך אחר הלילה ממילא ה"ה ביו"ט הכי הוא א"כ י"ל אף למאי דקי"ל דמבדיל עד סוף יום ג' ומטעם דהוי בתר שבת י"ל דזהו לא שייך לענין יו"ט מ"מ ס"ל ג"כ היסוד דלענין יום הא לא צריך לטעם דבתר שבתא אלא מטעם דהיום הולך אחר הלילה ונראה ראיה לזה דלכ"ע קייים הסברא דלענין יום א' הוי כמו במש"ק ממ"ש הרא"ש פ"ד דברכות בשם רבינו יונה דאם מצפה שיהיה לו כוס למחר וטעה ולא הבדיל בתפלה דאינו חוזר ומתפלל וכ"ה בש"ע לעיל סי' רצד ס"ב והא הרא"ש בפסחים ס"ל דיכול להבדיל עד סוף יום ג' א"כ אמאי נקט דוקא שמצפה שיהי' לו למחר וכן קשה אפסקי דש"ע ומה שרציתי לומר לעיל סי' רצד בגליון דכיון דאינו מצפה שיהיה לו למחר יהא מותר לאכול והוי טעם דחוזר ואינו מוכרע אצלי כיון דהפוסקים נקטו בלשונם דטעם באיסור חוזר ומתפלל א"כ אפשר באינו מצפה שיהיה לו כוס למחר דמותר לאכול אינו חוזר ומתפלל ולזה י"ל הטעם דאם ההבדלה על הכוס יהיה בזמנו דהיינו במוצאי שבת קודש או למחרתו דהוי כמו במוצאי שבת קודש בזה הוא דא"ח ומתפלל אבל באינו מצפה שיהיה לו כוס למחר אף שיהי' לו כוס ביום ב' או ג' כיון דאינו עיקר הזמן אלא משום דמקרי בתר שבתא בזה חוזר ומתפלל ואפשר דזהו כוונת המע"מ שם לפ"ז נראה הדין דבשכח במוי"ט להבדיל עכ"פ יכול להשלים להבדיל למחרתו ודוק אך העומד לנגד קצת ממ"ש הבה"ג דהא דטעם מבדיל הנ"מ דמבדיל בליל מ"ש אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם שוב אינו מבדיל וזהו שכ' כאן המחבר ויש מי שאומר וכו' מזה משמע דעיקר זמן הבדלה רק בליל מ"ש דאם נימא דהיום א' עם ליל מ"ש הכל חד מה"ת לחלק לענין טעם:

ד

מג"א ס"ק ח' עסי' ר"ב צ"ל ער"ב:

ה

מג"א ס"ק ט' דאם טעם איני מבדיל אא"כ דמבדיל במ"ש והכא הא אינו מבדיל במ"ש:

א

המבדיל. עבה"ט ועיין בא"ר שיש לחוש ולומר בתוך המבדיל בין קודש לחול כו' בין קדושת שבת כו' ברוך המבדיל בין קודש לקודש ע"ש:

ב

ברכו עבה"ט ועיין מח"ב סי' תר"א שכת' בשם האבודרהם דבמוצאי יו"ט אין אומרים אליהו הנביא ע"ש מ"ש בשם תלמידי רבינו יהודה החסיד ז"ל בטעם אמירת אליהו במ"ש. ועיין בא"ר להביא יין מיו"ט לחבירו מתיר בפסקי תוספת כשאמרו הקהל ברכו כיון שאינו אלא משום הכנה ואף בשלא התפלל וגם אז לא אמר בא"י המבדיל כו' ע"ש:

א

משתחשך עד שיבדיל כו'. כדי לבאר הדיעות וליישב מנהגנו נעתיק קצת הסוגי' ופירושיה. אית' בפ' ע"פ שבת קבעה נפשה לקידוש ול"צ למיקבע' פי' וצריך להפסקה כדי לפרוס מפה לקדש סבור מינה כשם שקובעת לקידוש ובעי למיפסק סעודתו לקידוש כך קובעת להבדלה ובעי למיפסק סעודתו למיבדל אמר רע"מ הכי אמ' רב להבדל' אינה קובעת וה"מ לענין מיפסק דלא פסיק סעודתו אבל לאתחולי' בסעודה לא מתחילי' אבל בשתיה פסיק והרי"ף והר"ן פירשו דהך קובעת נפשה לקידוש מיירי בספק חשכה נמצא שיש כאן ב' חומרות חומר' א' לענין מפסיק בסעודה בשביל הבדלה דלא התירו שלא להפסיק בסעודה שאכל מבע"י בשביל הבדלה אלא בשעה שיש ספק חשכה אבל בודאי חשיכה צריך להפסיק. חומר' ב' יש לענין התחלת סעודה דאפי' בספק חשיכה לא יתחיל דהא ע"ז אמרי' שא"צ להפסיק ממיל' יש איסור להתחיל וזה דעת הי"א שמבי' בסמוך והרא"ש מפרש הפשט דמיירי אפי' בודאי חשכה שא"צ להפסיק בשביל הבדלה ולפ"ז יש קולא גם בהתחלה בספק חשיכה דמותר להתחיל ולא אמרו שאין להתחיל אלא בודאי חשיכה דמנ"ל לבקש חומרא דהתחלה קודם עיקר חיוב הקביעות להבדלה כנ"ל לדעתם וע"כ כתב הטור וש"ע בריש הסי' אסור לאכול כו' משתחשך עד שיבדיל משמע דבספק חשיכה אין איסור דהא עד שיבדיל קאמר ובספק חשיכ' אין שייך הבדלה נמצא דהני תרי דיעות פליגי בתרתי וכיון דכתב רמ"א דהמנהג פשוט כסברא ראשונה ממיל' שרי להתחיל בספק חשיכה וע"כ אין להפליג המנהג בסעודות גדולות שיושבים לתחילת הסעוד' בספק חשיכה ומו"ח ז"ל כתב שיש איסור גדול בדבר ואין אפשרות למחות בידם ול"נ דש"ד לסמוך על הרא"ש והטור בזה אבל במתחיל בודאי חשיכה ודאי יש למחות בידו כנלע"ד:

ב

וי"א ה"מ בספק כו'. ולפ"ז אסור להתחיל אפי' בספק חשיכה וכמ"ש קודם לזה:

ג

היו שותים כו'. קשה הא אפי' חוזר ומברך אסור לו לשתות מכח חיוב הבדלה כיון שלא אכלו רק שותין וצ"ל דזה מיירי בספק חשיכה דס"ל לדיעה הראשונה שהוא הרמב"ם שאפי' אם אומר בואו ונבדיל לא הוה הפסק וסילוק לענין הבדלה אלא לענין קידוש מהני אמירה זו לספק חשיכה דאלו לודאי חשיכה אסור לאכול אפי' אם התחיל לשתות מבע"י דדוקא התחלת אכילה מבע"י מהני וכאן מיירי בהתחיל לשתות ויש מי שחולק הוא הראב"ד דס"ל דאמיר' בואו ונבדיל הוה הפסק על התחלתו לשתות וע"כ צריך לברך מחדש והיינו בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה אסור אפי' לא אמר בואו ונבדיל כיון שהגיע זמן ההבדלה ועי"ל דמיירי כאן באכלו תחלה ואח"כ שתו וכ"ה ברמב"ם שכתב דין זה גם לענין הב לן ונבריך וא"כ גם בודאי חשיכה מיירי כאן ואין איסור לכ"ע מכח הבדלה רק מצד היסח הדעת אם צריך לחזור ולברך בפה"ג ובזה פליגי רמב"ם והראב"ד אי הוה אמירה זו היסח הדעת וזה נראה עיקר:

ד

כשמפסיק להבדיל כו'. דאין הבדלה הפסק והוא דעת הרא"ש והטור בסי' רע"א אבל הי"א שצריך הוא מהרי"ק שמביא ב"י דס"ל כיון דחשיכה ודאי היה צריך להפסיק והוה סילוק ולפמ"ש בס"א דהמנהג פשוט כסבר' ראשונה א"כ אפי' בודאי חשיכה אין חיוב להפסיק בשביל הבדלה ממילא כשמפסיק להבדיל א"צ לברך דלא חשיב הפסק וכ"כ בת"ה סימן קנ"ד ורמ"א מביאו בסמוך לענין מבדיל מבע"י וליכ' למימ' דכיון דאבדיל שווי' חול ואתסר להו למשתי דכיון דמנפשיה קבל עליה הך תעניות ל"ש למימר דע"כ חל עליו כדאמרי' גבי ט"ב כו' עכ"ל ה"נ גבי הבדלה כאן במקו' שאין חיוב עליו לא הוה סילוק:

ה

על שלחנו כו'. נראה פשוט דלא בא למעט אלא בחדר אחר דשם הוה ההבדלה מידי אחרינ' כל שהבדיל קודם הנטילה אבל באותו חדר שרגילין להתפלל במ"ש ואח"כ מבדילין באותו חדר פשיטא דחשיב על שלחנן דהא בדעתם לשתות אח"כ בסעוד' שיאכלו אחר זה:

ו

ואם הבדיל תחילה. הג"ה זו שייכ' לדברי הש"ע דהיינו לדע' [שהוא דעת התוספו' פ' ע"פ] דמה שהבדיל קודם הנטילה אע"פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה תוך המזון אח"כ מש"ה צריך לברך תוך הסעודה ע"כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה ולהלכה ודאי יש לפסוק ספק ברכה להקל ויין קידוש שלפני הסעודה ואפי' שתה באקראי קודם הסעודה פטור מברכה אחרונה ובתוך הסעודה פטור לברך כדעת הרא"ש שהיא דיעה ראשונה:

ז

שצריך לברך ברכה אחרונה. כתב הטור ואפילו לסברת א"א ז"ל שכתבתי למעל' גבי קידוש שא"צ לברך ברכה אחרונה הבדלה שאני שאינה צורך סעודה עכ"ל:

ח

מוקדם בפסוק. ק"ל כיון דאין רשאי לאכול קודם הבדלה ה"ל כאילו אינו ומאי בושת לפת יש כאן בשלמא גבי קידוש אמרינן לעיל שיש לכסות הפת שלא יראה בושתו כיון שאפשר לקדש על הפת משא"כ כאן דאין מבדילין על הפת א"כ אין שייך בושת וי"ל דזהו גופיה הוה בושת דמראה שאין מעלה להפת כמו יין והוא מוקדם:

ט

כגון כותב ואורג. הב"י הביא זה בשם רבי ירוחם וכתב עליו ואיני יודע מנין לו דהא בגמרא א"ר אשי הוי אמרינן בין קודש לחול וסלתי סילתין פרש"י חוטבין עצים ומה מלאכ' יש יותר בחטיבת עצים מבהדלקת הנר עכ"ל. וכ"כ בלבוש וקשה למה הביאו רמ"א להך חילוקא ונ"ל טעמא דהא מן הדין אין כאן איסור מלאכה כלל אפי' אם לא התפלל עדיין כיון דכבר אין כאן איסור שבת אלא דחכמים הצריכו לתקן ולהבדיל על הכוס וכן שלא לעשות חפציו קודם שיבדיל ומסתבר הוא שלא הצריכו לזה אלא במלאכה שהיא מלאכת אומן דהיינו מה שאין יכולת ביד כל אדם כההיא דחטיבת עצים שיש בו טורח אבל הדלקת נר והוצאה אין שייך אומן לזה ויליף לה כיון שהזכירו בגמ' סלתי סילתי' לענין אמירת בין קודש לחול ולא אמר ומדליקים שרגא שזהו המצוי בכל לילה משא"כ בחטיבת עצים שאינו מצוי כ"כ דרוב אדם יש לו עצים בקועים בביתו שהוא מכין קודם שבת אלא ודאי דקמ"ל דדוקא בזה שצריך אומן חייב לומר המבדיל בין קודש לחול ולא בכל האבות מלאכות כנלע"ד נכון:

א

במג"א ס"ק ג'. וי"א דה"מ כו' נלפענ"ד שהציון שבכאן ט"ס והוא שייך למ"ש בס"ק שלפני זה ואין לסמוך על קריאה כו' ור"ל דמי שרגיל לילך במ"ש לבה"כ לא מיקרי התחיל באיסור דמשום הבדלה אין איסור חצי שעה קודם אלא כשיגיע זמנו דהיינו ספק חשיכה אז אסור להתחיל לאכול ולשתות וכמ"ש בס"ק א' וע"ז כ' וכ"מ בגמרא דהבדלה קובעת בספק חשיכה ר"ל לענין התחלה דבזה כ"ע מודים דאתחולי לא מתחלינן אף בספק חשיכה דלא כמ"ש בע"ש בשם פ"ג דלא אסרו לשתות אלא בודאי חשכה אבל בה"ש מותר דז"א:

ב

מ"א סק"ט אבל עכ"פ מתפלל מנחה קודם הבדלה יש לרשום בחצי עיגול ושייך לקמן אחר תיבות וע' סי' רצ"ג ס"ג. ור"ל דלענין מנחה הדבר פשוט שכן הוא שצריך להתפלל קודם הבדלה: