שולחן ערוך, אורח חיים רצ״ח: דיני נר הבדלה ובו טו סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני נר הבדלה ובו טו סעיפים:
מברך על הנר בורא מאורי האש אם יש לו ואינו צריך לחזור אחריו וה"מ במוצאי שבת אבל במוצאי יוה"כ י"א שמחזר אחריו: הגה מי שאין לו כוס להבדיל כשרואה האש מברך עליו וכן הבשמים (טור):

ב

מצוה מן המובחר לברך על אבוקה ויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה צריך להדליק נר אחר לצורך הבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית: הגה ונר שיש לו שתי פתילות מקרי אבוקה. (אגודה):

ג

נוהגים להסתכל בכפות הידים ובצפרנים: הגה ויש לראות בצפרני יד ימין ולאחוז הכוס ביד שמאל ויש לכפוף האצבעות לתוך היד שאז רואה הצפרנים עם הכפות בבת אחת ולא יראה פני האצבעות שבפנים (זוהר פ' בראשית ובפ' ויקהל):

ד

אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו דהיינו שיהיה סמוך לו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת:

ה

אין מברכין על הנר שלא שבת ממלאכת עבירה לאפוקי אור שהודלק לחיה ולחולה שכיון שלא הודלק לעבירה מברכין עליו אבל אם הדליקו עכו"ם בשבת כיון שאם היה מדליקו ישראל היה עובר לא שבת ממלאכת עבירה מיקרי ואין מברכין על אור של ע"א (טור):

ו

עכו"ם שהדליק במוצאי שבת מישראל או ישראל מעכו"ם מברכין עליו אבל עכו"ם שהדליק מעכו"ם אין מברכין עליו ובמוצאי יוה"כ אין מברכין על נר שהדליק ישראל מעכו"ם (ועיין לקמן סי' תרכ"ד סעיף ה'):

ז

היה הולך חוץ לכרך וראה אור אם רובן עכו"ם אין מברכין עליו ואם רובן ישראל או אפילו מחצה על מחצה מברכין עליו:

ח

אור היוצא מהעצים והאבנים מברכין עליו אבל במוצאי יוה"כ אין מברכין עליו:

ט

גחלים הבוערות כל כך שאילו מכניס קיסם ביניהם הוא נדלק מברכין עליהם והוא שעשוים להאיר:

י

אור של כבשן בתחילת שריפת הלבנים אין מברכין עליו שאז אינו עשוי להאיר ואחר שנשרפו אז עשוי להאיר מברכין עליו:

יא

נר בית הכנסת אם יש שם אדם חשוב מברכין עליו ואם לאו אין מברכין עליו וי"א בהפך ואם יש שמש שאוכל שם מברכין עליו והוא שלא תהא לבנה זורחת שם:

יב

אין מברכין על נר של מתים שאינו עשוי להאיר הלכך מת שהיו מוליכין לפניו נר אילו הוציאוהו ביום והוציאוהו בלילה בנר אין מברכין עליו:

יג

סומא אינו מברך:

יד

היו יושבים בבית המדרש והביאו להם אור אחד מברך לכולם:

טו

נר בתוך חיקו או בתוך פנס [פי' כלי שנותן הנר שלא תכבה] או בתוך אספקלריא רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה:

א

מצוה לברך על אבוקה. ולא יקח קי"ן האלץ לברך עליו מפני שריחו רע ובמוצאי שבת צריך ריח טוב (ספר חסידים סימן תתנ"ד):

ב

סומא אינו מברך כו'. ואע"פ שסומא פורס על שמע כמ"ש רבינו לעיל סוף תי' ס"ט משום שנהנה במאורו' שרואים אחרים שיורוהו לו הדרך שילך שאני התם דבהנאה תליא מילתא והא אית ליה הנאה אבל הכא לאו בהנאה גרידא תליא מילתא דהא אין מברכין עליו כו' עד שיכיר בין איסר לפונדיון דהיינו דוקא בעומד בסמוך ממש ולא מהני עומד מרחוק אע"פ שנהנה מן האור ש"מ לאו בהנאה לחוד תליא ודוק:

א

אחריו. להורות שיום זה קדוש משאר י"ט שנאסר להבעיר אור:

ב

על אבוקה. ודוקא של שעוה ספר הכונות ולא יקח עץ ששמו קי"ן בל"א להבדלה מפני שריחו רע ס"ח ועי' בכנה"ג:

ג

אבוקה. ובנר של שעוה אם קלועים ב' יחד חשובים אבוקה אבל כל אחד בפ"ע לא חשיב אבוקה. מ"א:

ד

בכפות. ב"י בשם ש"ל כתב כך הוא המנהג תחלה מכניס אצבעותיו לתוך ידו ומחשיך תחתיהן ואח"כ פושטן ונמצא אור במקום חשך ומברך שכך נאות מהאור עכ"ל. ובכונות כתב להחזיר אחורי האצבעות מקום הצפרנים כנגד האור ולא יראה אגודל חוצה ולא כי"מ להחזיר פנימיות האצבעות לכפותם וזה כמ"ש רמ"א ונ"ל דמש"ה נוהגין לכפות האצבעות לתוך היד כמ"ש רמ"א ואח"כ פושטין אותן ורואין מאחוריהן לצאת ידי שניהם. מ"א:

ה

שלא שבת. ואפי' בדיעבד לא יצא. מ"א:

ו

לחיה ולחולה. אם אין בהם סכנה דוקא ע"י עכו"ם ואם יש בו סכנה אפי' ע"י ישראל (ובספר אליהו רבה פסק דאם אין בו סכנה אף שהודלק ע"י עכו"ם אסור ע"ש שהביא ראיה לזה וכן משמע מלבוש ואם הדליק כותי ממדורה שלו לחיה או לחולה מברכין עליו דלא גזרו אלא כשהוא במ"ש ביד כותי וכ"מ בתוס' ברכות דלא כשו"ת מ"ע):

ז

ע"א. דוקא כשהשלהבת קשורה בגחלת של ע"א אבל אם ישראל הדליק נר מנר של ע"א שרי דשלהבת אין בו ממש יש"ש סוף ביצה ועי' יו"ד ריש סי' קמ"ב:

ח

מברכין. דעל תוספת דהתירא הוא מברך:

ט

אין מברכין. בגמ' פרכינן אי אתוספת דהתירא קא מברך א"ה נכרי מנכרי נמי ומשני אין ה"נ אלא גזירה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון. פי' שיבא לברך על של נכרי שהדליק מבע"י ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשיכה כגון סמוך לחשכה מיד ועי' ט"ז ובדיעבד יצא בזה כיון דאינו אלא גזירה מ"א. (הט"ז תמה על מ"ש המגיד דבמסיבה אסור משום ע"א אמאי נימא דמברך אתוספת היתר של ישראל כו' ומסיק להקל שלא במסיבה ולהחמיר במסיבה ותימא נפלאה על המחבר שכמותו שלא כתב המגיד לאסור משום ע"א אלא בכותי שהדליק מישראל שאסור במסיבה דעכשיו הוא במסיבת כותי כמ"ש הלבוש. אבל בישראל שהדליק אפי' מגוי ע"א ממש שרי והוא ברור. ע"ש בספר אליהו רבה):

י

אין מברכין. הטעם בשם הרמב"ן שבשבת מותר מכח תוספת היתר דה"ל כאור היוצא מעצים ואבנים אבל ביו"כ אין מברכין אלא על אור ששבת ממש או על אור שהודלק ממנו עכ"ל:

יא

אור. ויכול להשתמש לאורו כמ"ש ס"ד:

יב

מברכין עליו. לפי שגם תחלת בריית האור היה במ"ש ע"י אדה"ר שהקיש אבנים זה בזה ואין שייך ביו"כ:

יג

שאוכל. פי' בבית הסמוך לבה"כ כמ"ש סי' (רצ"ט) [רס"ט] וצ"ל דהחלונות פתוחים לבה"כ. מ"א:

יד

של מתים. וה"ה נר של חתנים מ"א ובבאר היטב אשר לפני יש שם עירבוב ע"ש:

טו

אינו מברך. דדוקא על הנר אינו מברך אבל שאר הבדלה אומר. מ"א:

טז

לאורה. ואספקלריא של זכוכית מקרי שפיר רואה השלהבת ומשתמש לאורה עיין מ"א. כתב מט"מ ראיתי המדקדקים שמדליקין נרות במקום אופל דעי"ז זכה שאול למלוכה. וכתב צדה לדרך יש לכל אדם במ"ש להדליק נר יותר משאר לילות החול:

א

ברכות כ'

ב

שם נ"ו

ג

הרשב"א בשם הראב"ד והמגיד פ' כ"ט

ד

פסחים ק"ג

ה

סא"ח בשם התוס'

ו

טור בשם פרקי ר"א ורבי עמרם וש"פ

ז

ברכות כ'

ח

שם נ"ג

ט

שם נ"ב ונ"ג

י

שם

יא

המגיד בשם הרמב"ם בפרק כ"ט מה"ש

יב

שם בגמ' צ"ג

יג

פסחים נ"ד

יד

ברכות כג

טו

שם

טז

שם לפי' התוס' בשם ר"ח

יז

לפירוש רש"י שם

יח

שם בגמ'

יט

שם נ' ונ"ג

כ

טור בשם אבי העזרי ושאר פוסקים

כא

שם בגמרא נ"ז וכבית הלל

כב

ירושלמי שם:

א

ס"א י"א שמחזר. דמי"ה הטעם שע"כ היה אסור ועכשיו מותר ושייך להבדלה וצריך לחזר משא"כ במ"ש וכמ"ש בפ"ד דפסחים נד א' ועיין ס"ח:

ב

מי שאין. שם:

א

ס"ב ויש. משום היכר ועיין שבת כ"א ב' ועמ"א וע"ל בשם הגמ"ר והוא הנכון:

ב

ונר. שם כ"ג ב' וע' סי' תרע"א ס"ד ומ"ש שם:

א

ס"ג נוהגין כו'. ובזוהר משמע רק בצפרנים וכ"ה בפסיקתא והביאו ילקוט תהלים תשכ"ג כל עצמותי כו' צפרנים לעשות בהן פריעה ומליקת עוף ובהן להסתכל אור להבדלה. וכן נוהגין:

א

ס"ה ואין מתני' שם:

ב

ובמוצאי יה"כ. דטעם ההיתר משום תוספת דהתירא כמ"ש בגמ' ה"ל כאור היוצא מעצים כמ"ש ס"ח ועט"ז:

ג

ס"יג סומא. עס"ד וע' עט"ז:

ד

ס"טו נר בתוך. ברכות נד ב':

ה

אספקלריא. ירושלמי:

א

ונר שיש לו ב' פתילות וכו' – ע' במ"ב במש"כ דבנר שלנו אם מונח שם כמה פתילות הוי כמו פתילה עבה וכו' כ"כ. הלבו"ש והפמ"ג ולפ"ז לפני העששית של זכוכית שלנו [שקורין לאמפ] אף שהיא מאירה מאד יותר מכמה נרות אפ"ה היא רק פתילה עבה ואינה חשיבא כאבוקה אמנם מדברי אגודה עצמו יש לומר דכונתו להיפך דלא מיבעיא אם האור גדול ביותר כמו עששית שלנו דזה מקרי אבוקה ממש אלא אפילו אם האור הוא קטן כיון שהיא משתי נרות חשיבא אבוקה אמנם מצד אחר נראה דיש למנוע לכתחלה מליקח את העששית של זכוכית בשביל אבוקה דהרי מי שלוקח אבוקה הוא כדי לקיים מצוה מן המובחר [דמדינא סגי בנר קטן יחידי] וכדאיתא בגמרא ושו"ע ומצוה מן המובחר נראה דודאי לית בזה דהרי דעת השו"ע לקמן בסוף הסימן דאין לברך במ"ה על הנר הטמון באספקלריא וכפשטות לשון הירושלמי ונהי דדעת האחרונים לפסוק כהרשב"א שמקיל בזה מ"מ יש כמה ראשונים דקיימי בשיטת הב"י ומצוה מן המובחר בודאי לית בזה ועיין בסוף הסימן מה שנכתוב בזה:

א

אין מברכין על הנר שלא שבת וכו' – עיין במ"ב דאפילו בדיעבד לא יצא והוא מהמ"א וכתב בחדושי רע"א דצריך לחזור ולברך בפה"ג כיון דברכת מאורי האש שבירך לא יצא ממילא הוי הפסק בין בפה"ג לטעימה:

א

נר בהכ"נ – ונר שהוא עשוי לכבוד ולהאיר עיין בפמ"ג שכתב דאין לברך עליו ומצאתי שכ"כ גם בתר"י אכן ברש"י נ"ג ד"ה בסוף וד"ה כל מת וכו' משמע שאין סובר כן. נסתפקתי נר שנדלק בתחלה לכבוד ולבסוף משתמש בו להאיר לבד אם יוכל לברך עליו ואין להביא ראיה מאור הכבשן שמברכין עליו בסופו משום שעשוי להאיר דשאני התם שעושה פעולה חדשה בשביל זה כמו שפירש"י בגמרא ע"ש ומ"מ יש לצדד דיכול לברך כיון שהיא עתה רק להאיר דבנר של שבת שהמצוה היא הדלקה כמו שאנו מברכין וצונו להדליק שם אזלינן בתר תחלת הדלקה שאם הודלקה שלא לצורך שבת רק לענין אחר צריך לכבותה ולחזור ולהדליקה כמו שמבואר בסימן רס"ג ס"ד בהג"ה [ע"ש בחדושי רע"א] משא"כ הכא שלא בעינן כלל שידליקנה לצורך הבדלה וכדאיתא בגמרא עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום למו"ש מבדיל עליה וכן על נר של א"י שהדליק מישראל וכ"ז מפני שהברכה נתקנה על בריאת האור שהיתה במוצ"ש ורק דבעינן שיהא האור עשוי כדי להאיר [וכמו שהיה אצל אדה"ר שהיה החושך ממשש והולך ונטל שני רעפים והקישן זה אצל זה ע"ש בפסחים נ"ד] מאי הוי אם בתחלה לשם כבוד הודלקה כיון שעתה עומד האור רק להאיר ומ"מ למעשה צ"ע וטוב שיכבנה ויחזור וידליקנה:

א

או בתוך אספקלריא וכו' – אספקלריא מקרי דבר המזהיר שאור השלהבת נראית מתוכה ואפ"ה אין מברכין וכמבואר דעתו בב"י דתמה על הרשב"א שמקיל בעששית כשרואה השלהבת מתוכה דהוא נגד הירושלמי דמחמיר באספקלריא שהוא עששית והנה המגן אברהם העתיק דברי הרשב"א דס"ל דעששית דומה כאלו רואה השלהבת ודברי הירושלמי דמחמיר באספקלריא מפרש דמילי מילי קתני [עיין במחה"ש] והעתיקו האחרונים היינו הא"ר ודה"ח וח"א את דברי המגן אברהם אבל לענ"ד יש לעיין בזה טובא לדינא ואעתיק בזה לשון הברייתא היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס או שראה שלהבת ולא נשתמש לאורה או נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת אינו מברך עד שיראה שלהבת וישתמש לאורה והירושלמי הוסיף לאחר תיבת פנס או בתוך אספקלריא, והנה המעיין בלשון הירושלמי יראה דדוחק גדול הוא לפרש כדברי המגן אברהם ופשטות דברי הירושלמי מוכח בהדיא דס"ל להחמיר באספקלריא אפילו נשתמש לאורה וכדעת הב"י ולא כהרשב"א וכן בד"מ הארוך העתיק דברי הב"י לאיסור משום דכן הוא בירושלמי וגם בשיטה מקובצת לברכות מצאתי שכתב דמהירושלמי משמע דלא כהרשב"א שמקיל בעששית אך יש לומר דטעם הרשב"א שמקיל בזה הוא משום דסמך עצמו על ראיותיו בחדושיו לברכות שהקשה דאין לפרש דפנס היינו עששית [וכפירש"י] שנראית השלהבת מתוכה דזה מקרי ראיה ממש וכמו גבי ערוה בדף כ"ה ע"ב דאמר שם דאסור לקרות ק"ש כנגד ערוה בעששית משום דערוה בראיה תלי רחמנא והא מתחזיא הרי דזה מקרי ראיה וא"כ בעניננו ג"כ מקרי רואה השלהבת ועוד מוכיח שם דמאי הקשה הגמרא היכי משכחת לה דנשתמש לאורה ואין רואה השלהבת הא יכול לאוקמי ע"י פנס וע"כ ס"ל דהבבלי פליג על הירושלמי ובכוון השמיט הגמרא מלשון הברייתא אספקלריא המובא בירושלמי ומה דהזכיר פנס אינו עששית כ"א פנס של ברזל העשויה בנקבים קטנים אבל לענ"ד יש לתרץ פירש"י דאינו קושיא מערוה לכאן דבעניננו לענין ברכת במ"ה שתקנו חז"ל לברך על בריית האור לא תקנו אלא כשהאור הוא גלוי בלי כיסוי ולא טמון וכעיקר ברייתו שהוא בגלוי וזה רמוז בלשון הברייתא שאמרה היתה לו נר טמונה בחיקו או בפנס וגם מה שהקשה הרשב"א קושיא שניה נגד פירש"י אינו קושיא כלל דהא הברייתא או או קתני משמע דהסיפא איירי באופן אחר [ופירוש הברייתא הוא כך דמתחלה הזכיר טמונה בתוך חיקו שאינה נראית כלל וממילא בודאי לא נשתמש לאורה ג"כ ואח"כ הזכיר בתוך פנס וכפירש"י דהיינו עששית [והירושלמי הוסיף אספקלריא דלא נטעה בפנס דשל ברזל דוקא] דאף דרואה השלהבת דרך הזכוכית וגם נשתמש לאורה אפ"ה אסור מפני שהאור אינו בגלוי ואח"כ הוסיף רואה השלהבת ולא נשתמש לאורה כגון דמרחקא ואח"כ הוסיף נשתמש לאורה ולא ראה שלהבת כגון דקיימא בקרן זוית דאף שהאור במקומה הוא בגלוי אפ"ה כיון שהוא אינו רואה אותה אינו מברך ומה דהוזכר בגמרא ר"י מברך אדבי אדא דיילא מיירי שהיו החלונות פתוחין שם וכן באידך] היוצא מדברינו כיון דאין לנו שום ראיה נגד פירש"י שפנס הוא עששית וגם בא"ח שהובא בב"י פסק דצריך להוציא האור מהזכוכית קודם שמברך וכן בד"מ הארוך העתיק דברי הב"י לדינא ודלא כהרשב"א וכן בשו"ע לא הגיה עליו כלום משמע דס"ל כוותיה וגם בשיטה מקובצת לברכות משמע דס"ל לאיסור וכן בבאור הגר"א הניח דברי השו"ע על מקומו וכתב מקורו מן הירושלמי וגם בתו"ש השמיט דברי המגן אברהם בכאן מה שאין דרכו כן בכל מקום וע"כ נראה דאין להקל בזה ואף שאין בנו כח למחות ביד המקילין בזה דיש להן על מי שיסמוכו מ"מ לכתחלה בודאי נכון להחמיר בזה שיקח בעת הברכה הזכוכית מלמעלה דלדעת האוסרין למעלה יש בזה חשש ברכה לבטלה ומה שהוזכר שם בגמרא נ"ג עששית שהיתה דולקת והולכת למו"ש מברכין עליה מיירי ג"כ באופן זה שיוציאה מן הזכוכית דהברייתא משמיענו שם רק דזה מקרי שבת ממלאכה וכמו שכתב בספר מנחת שמואל ועיין לעיל בבה"ל בריש הסימן:

א

במג"א סק"ד ד"ה אמרינן וכו' הוי"ל להפוסקים לכתוב דין זה, נ"ב ולא דמי לסעיף א' דהתם אינו רוצה לברך כלל אין צריך לחזור אחריו אבל אם מברך צריך לעשות מן המובחר על אבוקה כנלפענ"ד דלא כא"ר:

א

סעיף א' מברך על הנר בורא מאורי האש וכו'. נ"ב עיין בספרי ספר החיים מה שהקשיתי בזה ועיין בתשובתי בחידושי על או"ח סי' תרמ"ט עודנו בכת"י מ"ש בזה ודו"ק:&שם סעיף ב' מצוה מן המובחר לברך על אבוקה וכו'. נ"ב הנה גרסינן במס' ברכות פ"ח דף נ"ג ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה התינוק ואבוקה בידו בודק אחריו ע"ש עד סוף הסוגיא. והנה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא העתיקו דין זה כלל ולא נודע למה ולא ראיתי מי שהרגיש בזה והיא תמיה. ומה שהיה נראה לי דלכאורה קשה למה בתינוק אמרינן דאיקרי ונקט הרי לא מבעיא למ"ד קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו וודאי דקשה דהרי אף אם איקרי ונקט היו אחרים מוחין בידו ואף למ"ד אין ב"ד מצווין להפרישו הרי עכ"פ אביו ודאי מצווה להפרישו וא"כ היה אביו מוחה בידו ומדלא מיחה מוכח דכותי הוא. ואין לומר דמיירי בקטן שאין לו אב דזה הוי מלתא דל"ש וא"כ הרי הוי מחצה כותיים ומחצה קטנים שיש להם אב א"כ לחוש לישראל קטן שאין לו אב הוה מלתא דלא שכיחא ואין לחוש. ובע"כ איירי בין השמשות דהוי רק איסור דרבנן וכיון דקיי"ל קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו ממילא מותר ליתן לו איסור דרבנן בידים וא"כ כיון דמותר לו בידים שוב מכ"ש דאין אביו מצווה להפרישו ולכך י"ל דישראל הוא. אך לפי"ז אי מיירי בבה"ש א"כ משכחת לה בגדול נמי דהרי קיי"ל דלא גזרו על שבות בה"ש וכיון דטלטול הנר הוי רק שבות א"כ מותר בבה"ש ויהי' מוכח מזה כדעת המג"א דאף בבה"ש דאפוקי יומא לא גזרו על שבות א"כ משכחת לה אף בגדול כן רק הברייתא אתיא כרבנן דגזרו על שבות בה"ש לכך נקט רק בקטן. אבל לדידן דקיי"ל כרבי דלא גזרו על שבות בין השמשות אף בגדול משכחת לה כן ולכך לא העתיקו הברייתא. מיהו שבתי וראיתי שזה אינו דהרי טלטול הנר אף בשבת גופא הוי רק שבות ואי נימא דהכוונה מכח דאין מצווין להפרישו וספינן ליה בידים א"כ אף בשבת גופא מצינו כן ולא הוי צריך לאוקמא בסמוך לחשיכה אך י"ל דמה דמוקי בסמוך לחשיכה היינו רק עבור הברכה דבלא"ה ל"ש ברכת מאורי האש אבל באמת התינוק אף אם הוי ביום א"צ אביו להפרישו. מיהו אם לא גזרו על שבות בה"ש משכחת לה אף בגדול כיון דבע"כ מיירי דעתה הוי לילה דאל"כ היאך מברך ניהו דהוי סמוך לחשיכה ממש הרי לא גזרו על שבות בה"ש לכך משכחת לה אף בגדול. והיותר נראה לומר דהנה קשה מה דקאמר בש"ס דקטן איקרי ונקיט וקשה כיון דהוי סמוך לחשיכה א"כ בע"כ הדליקו מבעוד יום וא"כ לא שבת ממלאכת עבירה וניהו דקטן אינו עושה איסור הרי לא גרע מכותי דאין מברכין עלי' וצ"ל דתלינן שהודלק לחיה ולחולה. אך קשה דהרי הוי מיעוטא דדלמא נכרי הוא ואת"ל ישראל הוא דלמא לא הוי לחיה ולחולה ולא שבת. אך י"ל דאתיא כר"מ דחייש למיעוטא ומוכח בש"ס פ"ד דקידושין ופ"ב דנדה גבי תינוק הנמצא בצד העיסה דאפילו לקולא חייש ר"מ למיעוטא. לכך לדידיה שפיר קאמר בודק אם ישראל הוא כיון דאפשר דהודלק לחיה ולחולה אבל לדידן דקיי"ל כרבנן לכך אף בתינוק אינו בודק כמו בגדול אף דיש לומר דאיקרי ונקט אכתי לא שבת לכך אין חילוק בין קטן לגדול ואתי שפיר ודו"ק היטב:

ב

שם סעיף י"א נר בהכנ"ס אם יש שם אדם חשוב מברכין עליו וכו' ואם יש שמש שאוכל שם מברכין עליו וכו'. נ"ב הנה נשאלתי מאחד מתלמידי הוא המופלג השנון מו"ה יהושע אימעליס נ"י מק"ק לבוב דמ"ש מנר של בהכנ"ס דאין מברכין עליו אפילו בלילה דאף דעתה נעשה נמי להאיר כיון דנעשה נמי לכבוד הוי לכבוד ולהאיר ואין מברכין עליו כמ"ש הרבינו יונה בביאורו כן להדיא וכן משמע מדברי הרא"ש א"כ למה באיכא אדם חשוב ואיכא חזנא להסוברים דבאדם חשוב הוי לכבוד או להיפוך להסוברים בליכא אדם חשוב הוי לכבוד ולמה יועיל באיכא חזנא הרי הוי לכבוד ולהאיר והרי ע"ז אין מברכין. ולכאורה יפה הקשה. ומה שהיה נראה ליישב בזה דהנה י"ל בכל דבר אזלינן בתר רובא ולכך אם ליכא חזנא דהוי לכבוד ולהאיר כיון דאין רובו להאיר אין מברכין אבל באיכא חזנא הוי שני צדדים להאיר אחד עבור גוף המתפללים כיון דהוי בלילה הוו צריכין נמי להאיר כמשמעות לשון רבינו יונה והרא"ש דכל נר של בהכנ"ס בלילה הוי נמי להאיר רק כיון דדרכו להדליק אף ביום הוי נמי לכבוד אין מברכין כיון דהוי מחצה על מחצה אבל באיכא חזנא נמי הוי תרתי להאיר אחד עבור המתפללים והשני הוי עבור החזן והם שני ענינים נפרדים ולכך הוי שני הצדדים להאיר ואחד לכבוד עבור הבהכנ"ס או אדם חשוב לכל מר כדאית ליה כה"ג הוי רובו להאיר ומיעוט לכבוד לכך הוי עיקרו להאיר ומברכין. ועוד י"ל דבשלמא בכל נר בהכנ"ס אף דהוי נמי להאיר מכל מקום כיון דבאותו פעם דהוי להאיר הוי נמי לכבוד ולכך אין מברכין אבל אם איכא חזנא שסופו לאכול אצל הנר וא"כ עיקר אכילתו הוי אחרי גמר התפלה כשהעולם יוצאים מבהכנ"ס אז הוא אוכל שם א"כ אם אחר גמר התפלה והליכת אדם חשוב אינו נעשה אז לכבוד רק להאיר א"כ כיון שיש זמן שיהיה נעשה רק להאיר נחשב כאלו גם עתה הוי רק להאיר כיון דעומד לכך ממילא דכבר כתבנו בכמה דוכתא דאף לרבנן דלא ס"ל כל העומד וכו' היינו רק במחוסר מעשה אבל היכא דעומד ממילא בלי חסרון מעשה אף לרבנן אמרינן כל העומד ולכך טריפה אסורה מכח דאינה חיה וב"ח ועומדת למות ע"ש וא"כ ה"נ כיון דעומד בסופו להיות רק להאיר לא לכבוד גם עתה נחשב רק להאיר ועוד דבזה בטל ליה כוונת הכבוד כנגד כוונת להאיר כיון דלהאיר הוי אף סופו לכך וכוונת הכבוד עשוי לפסוק דהרי עיקר טעם דבהכנ"ס הוי לכבוד הוי מכח דאף ביום מדליקין והרי כשיצאו מבהכנ"ס אין דרכו להדליק אז ומכבין אותם א"כ אחר התפלה לא הוי לכבוד וכן כשיצא האדם החשוב משם מכבין אותם ועבור החזן יהיה דולק והולך למשך זמן אכילתו א"כ כוונת האור נמשך יותר מכוונת הכבוד ובטל ליה כוונת הכבוד לגבי כוונת להאיר ונחשב דנעשה להאיר לבד ואתי שפיר ודו"ק היטב:

א

פי' שעובד כוכבים ומזלות הדליק נר לחולה ממדורה שעשה העכו"ם לצורך עצמו וגזרינן דלמא מברך על מדורה ראשונה:

א

[א] מאורי וכו'. דאם אמר מאור לא יצא (ב"ח), והטעם בברכות דהרבה מאורות יש באור שלהבת אדומה לבנה וירקרקות ולא דמי לסימן קס"ז וקפ"ז ודלא כמגן אברהם ודו"ק. כתב עולת תמיד בשם משפט צדק מי שהיה בדעתו לברך מאורי אש או שאמר מאורי אש ונזכר וסיים על הבשמים יצא ידי בשמים וחוזר ומברך מאורי האש, עד כאן, וצריך עיון בסימן ר"ט:

ב

[ב] [לבוש] ביום ראשון וכו'. ליתא דזה אור יום הוא אבל אור זה נברא במוצאי שבת על ידי אדם הראשון כדאיתא בפסחים דף נ"ב וכן כתב הוא גופיה סימן תרכ"ד:

ג

[ג] [לבוש] דאי משום הנאת וכו'. ומה דבאמת אין מברכין כמו בשאר הנאות משום דאין גופו נהנה והא דמברכין על אור השמש הייינו משום שמתחדש בכל יום (תוס' פסחים דף נ"ג), אבל בכלבו סימן מ"א כתב דברכת יוצר אור פוטרת נמי אור זה ועוד תירץ דסומכין על ברכת מוצאי שבת בכל השבוע לפי שאין הפסק להנאתו שכל היום צריך לאפות ולבשל בו ולחמם כנגדו:

ד

[ד] [לבוש] על הנר וכו'. וכן בבשמים (רמ"א) והלבוש השמיטו וגם בטור ליתא ואפשר דפשוט הוא כדי להשיב נפש ועיין סימן רצ"ט סעיף ו' ועוד דכברכת הנהנין הוא:

ה

[ה] [לבוש] שאורו וכו'. ובכלבו כתב כיון דמברכין מאורי לשון רבים לכך צריך אבוקה שנראין בה מאורות הרבה, עד כאן, ועיין סק"א. אין מברכין על עצי דמשחין שקורין קי"ן משום שריחן רע (ספר חסידים):

ו

[ו] חוץ מן הנר וכו'. משמע דלא יצרף נר זה עם נר המיוחד בבית לעשותן אבוקה אלא מבדילין על נר יחידי זה לבד וכן כתב פסקי תוס', אבל במגן אברהם משמע דצריך לדבקן בפסחים דף (ק"ה) [ק"ג] קם שמעיה אדליק אבוקה משרגא אמרו לו למה לך כולי האי הא מנחא שרגא אמר ליה שמעא מדעתיה דנפשיה אמרו לו אי לא שמיע ליה מיניה דמר לא הוי עביד אמר לו לא סבר ליה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר, והקשה הגהות מרדכי הוה ליה למימר לו מיד האמת ותירץ דאם כבר נר מונח לפניו אין צריך לחזור אחר אבוקה וכו', והוא לא הבין וכו', וצריך לומר שמעיה הבין הקושיא כך אבל באמת קושיתו היה שלא ידע כלל הא דאבוקה מצוה וכו', גם נראה לי שהשיב לו שמעא אדעתא וכו' רמז לו שהוא אדם חשוב ונר לכבודו הוא כדלקמן סעיף י"א ודו"ק. והקשה מגן אברהם דאם כן הוה ליה לפוסקים לכתוב דין זה כשמונח נר אין צריך להדליק אבוקה, עד כאן, ונראה לי דגם הגהות מרדכי מודים דצריך להדליק אלא שאין צריך להדר אחריו וזה כבר כתבו הפוסקים בסעיף א' דאין צריך לחזור אחריו ואף דאפילו כשאין נר אין צריך להדר מכל מקום ודאי מצוה איכא ובזה שיש נר אין צריך כלל. ומה שתירץ מגן אברהם שקושיתו כיון שיש נר הוה ליה להדליק עוד נר ויהיה אבוקה, צריך עיון ליישב במה שמקשה אחר כך אי לא שמיעא וכו'. ואין להקשות מסימן רצ"ו סעיף א' דמכבין נר הבדלה אם כן מאי פריך הא מנחא שרגא, יש לומר דלאו חיובא הוא לכבות:

ז

[ז] לכפוף וכו'. ולא יראה פני האצבעות שבפנים (רמ"א), והלבוש שהשמיטו נראה לי משום שכתב בהג"ה דאחר כך פושטין וכו' ואם כן רואה בפנים, ובפסקי תוס' כתב יש לכוף הד' אצבעות של ימין לתוך הכף של אגודל כנגד הנר ויראה הצפרנים עם הכף בבת אחת ולא יפשוט אחר כך אצבעות לראות פניהם ויכוין שכשם שהוא מכיר בין הצפרנים שהם חלקים לכף היד שהוא מצויר כן יוכל להכיר בין מטבע וכו' ולא סגי לראות היכר שבין הצפרנים לבשר האצבעות:

ח

[ח] גם הצפרנים וכו'. ובאגדה שיצא אור מבין צפרניו של אדם הראשון ובאגדה אחרת שהקיש שני רעפים זו בזו ויצא מהן אור ונסתכל בגופו וראה עצמו ערום לבד הצפרנים (כלבו):

ט

[ט] ואין מברכין וכו'. נראה אפילו בדיעבד לא יצא כמו שכתב סימן רצ"ז סעיף ב' וכן כתב מגן אברהם. כותי שהדליק וכו' או שהטה אותה (מהר"י) ולשון ברטנורה פרק אלו דברים שכותי עשה מלאכה לאורו:

י

[י] לחיה ולחולה וכו'. אם אין בהם סכנה דוקא על ידי כותי ואם יש בו סכנה אפילו על ידי ישראל (מגן אברהם), וכן משמעות בתשובת מנחם עזריה סימן י"ח, ולא נהירא לעניות דעתי דאם אין סכנה איסור גמור שלא שבת ממלאכת עבירה מיקרי אף שמותר לישראל לצוות לכותי מכל מקום לישראל עצמו אסור ודמי לנר שהדליק כותי בשביל עצמו בשבת דאסור אף שמותר לישראל להשתמש בשבת וכן משמע מדכתב הלבוש שאפילו ישראל היה יכול לעשותו, עד כאן, הא באין סכנה שאין ישראל יכול לעשותו אסור, וכן משמע קצת מתלמידי הרבינו יונה פרק אלו דברים (ל"ט ע"א), כתב בתשובת מנחם עזריה ואם הדליק כותי ממדורה שלו לחיה או לחולה אין מברכין עליו דהא אפילו מדליקו במוצאי שבת גזרו עליו משום כותי ראשון ועמוד ראשון, עד כאן. ולעניות דעתי נראה דמברכין עליו דלא גזרו אלא כשהוא במוצאי שבת ביד כותי וכן משמע בתוס' ברכות נ"ג וכן משמע בתוספות הרבינו יונה שם שכתב שמאחר שהוא דלוק מבעוד יום וכו' ודו"ק:

יא

[יא] או ישראל מכותי וכו'. הנה הט"ז האריך ותמה על מה שכתב המגיד דבמסיבה אסור משום עבודה זרה אמאי נימא דמברך אתוספת היתר של ישראל ומכל שכן למה שכתב הבית יוסף דאפילו שלא במסיבה אסור, ועוד תמה כמה תמיהות בזה ומסיק להקל שלא במסיבה ולהחמיר במסיבה כיון שיצא מפיו של המגיד עד כאן דבריו, ותימא נפלאה על המחבר שכמותו שטעה טעות גדול שלא כתב המגיד בית יוסף לאסור משום עבודה זרה אלא בכותי שהדליק מישראל שאסור במסיבה דעכשיו הוא כמסיבת כותי וכמו שכתב הלבוש לקמן אבל בישראל שהדליק אפילו מנר של עבודה זרה ממש שרי והוא ברור:

יב

[יב] אבל כותי וכו'. ונראה לי דבדיעבד יצא בזה כיון דאינו אלא גזירה (מגן אברהם):

יג

[יג] [לבוש] נראה לי כשחזר וכו'. ולעניות דעתי מסתבר דהוי נר ביד כותי שהדליק מנר שלא שבת וזה הוא חדא גזירה, גם נראה לי ראיה ממה שכתב תוספות הרבינו יונה שם על הא דתנא הדליק כותי מישראל מותר זה לשונו, לא היה צריך לומר שכיון שעמוד ראשון של היתר שהיה של ישראל ולא עשו מלאכה בשבת וכו' אלא לאשמועינן משמע דאעמוד ראשון של איסור אסור, ועוד דאי מותר דילמא הא קא משמע לן ודו"ק:

יד

[יד] [לבוש] ועוד אפשר וכו'. זה כבר מבואר בבית יוסף גם הוא יותר מסתבר להיות מהא דלעיל כיון שהוא ביד ישראל:

טו

[טו] [לבוש] אבל אם יושב במסיבה וכו'. צריך עיון דאין ספק הא דפסק כן היינו לפי מה שהבין הבית יוסף דעת המגיד דכולי עלמא מודים בזה אבל האמת דעת המגיד שהרי"ף מתיר גם במסיבה ואין איסור אלא בידוע שהדליק לשם עבודה זרה וכן פירשו הב"ח וט"ז ונחלת צבי אף דמכל מקום החמיר הב"ח כרמב"ם והט"ז והנחלת צבי חלקו על המגיד דגם הרי"ף פסק כרמב"ם מכל מקום לא נהירין לי דבריהם כלל אלא משמע ברי"ף בהבנת המגיד, וגדולה מזו מוכח לי בפירוש משנה להרמב"ם פרק אלו דברים גופיה הכי דוקא בבשמים אסרינן במסיבה שכל ענינה לשם עבודה זרה אבל לא בנר וכן מבואר בברטנורא וכן משמע בהרא"ש וטור וכ' הפוסקים:

טז

[טז] וראה אור וכו'. ויכול להשתמש לאורו כמו שכתב סעיף ד' (מגיד פרק כ"ט):

יז

[יז] אם רובן וכו'. צריך עיון נימא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואפשר דמיירי שראה איש אחד הולך ונר בידו דכל דפריש מרובה פריש אבל בש"ס לא משמע כן ואפשר דזה לא מיקרי קבוע דהאור פירש וכן ריח בשמים בסימן רי"ז סעיף ז' (מגן אברהם), ויותר נראה דכיון דבמחצה גופיה משום ספק מותר וכשרואה אור ספק נמי שמא פירש ולא מקילין משום שני ספיקות. אך צריך עיון שראיתי בירושלמי פרק אלו דברים ר' אבהו בשם ר' יוחנן מבוי שכולו כותים וישראל אחד דר בתוכו ויצא משם האור מברכין, עד כאן. ותימא שיסתור לגמרי ש"ס דילן שהוא מימרא מפורשת בברכות דף נ"ג אלא צריך לומר דש"ס דילן מיירי בראינו שפירש, עוד יש לומר דמחצה על מחצה הוא הדין אפילו ישראל אחד אלא כיון דטעמו משום דהוי כמחצה וכו' נקט הש"ס מחצה עיין שם ודו"ק וצריך עיון, אך קשה אמאי מקילין במחצה הא בספק ברכות קיימא לן לחומרא, ואפשר דמכל מקום הברכה אינו לבטלה, ועיין סימן רצ"ז ס"ק ו':

יח

[יח] היוצא וכו'. ואם הוציא כותים במוצאי שבת אין מברכין אבל אם הדליק הכותים ממנו נר אחר שרי (תשובת מנחם עזריה שם ומגן אברהם). ולעניות דעתי דלא גזרו אלא בנר הנמצא ביד כותי דגזרינן אטו נר הדלוק בשבת ובזה לא שייך גזירה וכן משמעות הפוסקים, ועוד דאם כן למה אמר הש"ס דין כותים שהדליק מעכו"ם לאשמעינן דין זה שהוא רבותא טפי שאין עמוד ראשון מן האיסור, ויותר מסתבר לאיסור כשהדליק נר אחר מנר שהוציאו דמי יחלק בין הודלק מנר זה מנר אחר:

יט

[יט] ויום כיפור וכו'. שחל בחול אבל כשחל בשבת מברכין עליו:

כ

[כ] של כבשן וכו'. ושל תנור ושל כירים (רמב"ם פרק כ"ט) ועוד מגיד שם וכן הוא בש"ס ובעל הלכות גדולות:

כא

[כא] של בית הכנסת וכו'. הרא"ש מסיק דהאידנא אין מברכין עליו כיון שביום מדליקין בבית הכנסת גם כן כדבסעיף דלקמן והטור ושולחן ערוך השמיטו וצריך עיון דהא טעמא דמסתבר הוא (מלבושי יום טוב), וכן כתב מעדני מלך וכן נראה עיקר וכן כתב רבינו ירוחם דף ק"ב ותוספות הרבינו יונה פרק אלו דברים, ומכל מקום אם מכבה אותה וחוזר ומדליקו מברכין עליו. אם יש שם אדם חשוב וכו', והוא הדין אם עשוי בבית לכבוד אדם חשוב לפיכך נהגו ליחד נר לצורך הבדלה (ראב"ן סימן קפ"ח) ועיין לעיל ס"ק ו':

כב

[כב] של מתים וכו'. והוא הדין נר של חתנים (מגן אברהם):

כג

[כג] סומא וכו'. ודין מברך לאחרים נראה דינו כדין מי שאינו מריח בסוף סימן דלעיל וצריך עיון:

כד

[כד] [לבוש] על הנר וכו'. אבל שאר הבדלה אומר (מגן אברהם):

כה

[כה] ואינו משתמש וכו'. כגון שעומד מרחוק. ואינה רואה וכו' כגון שעומד בקרן זויות. אספקלריא של זכוכית מיקרי רואה שלהבת ומשתמש לאורה ושל ברזל לא (מגן אברהם):

א

א) [סעיף א'] מברך על הנר וכו' משום דתחלת ברייתו הוי במו"ש כדאיתא במס' פסחים (דף נ"ד ע"א) במו"ש נתן הקב"ה דיעה באדה"ר והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור יעו"ש. ועיין ב"ח מ"ש עוד בשם הירוש' ומד"ר יעו"ש. והא דלא מברכין על שאר דברים כשנבראו דשאני נר דנאסר בשבת והוי כאלו נתחדש עתה. הרשב"א סי' קנ"ט. מ"א סק"א:

א

ב) שם. בורא מאורי האש וכו' מי שכבר בירך בורא מאורי האש יכול לחזור ולברך להוציא בני ביתו. ברכ"י או' א' בשם מהר"י פראג"י. והביאו השע"ת וכן מסיק הרב ב"ד סי' תצ"א. וכ"כ הרב תורת חסד. והב"ד הער"ה או' א' אמנם הר"ז בסי' רצ"ז או' ט' הביא פלוגתא בזה וכתב דיש לחוש לדברי החולקים שלא ליכנס בספק ברכה לבטלה יעו"ש. וע"כ מי שהבדיל כבר ובא להבדיל לאחרים שאין יודעים אינו חוזר לברך ברכת האש אלא יברכי הם בעצמם וכמ"ש לעיל סי' רצ"ז או' ל"ו בענין ברכת הריח אם אינו יכול לברך יעו"ש. וכ"כ הרב בן א"ח פ' ויצא או' ט"ו:

א

ג) שם. בורא מאורי האש וכו' כבית הלל דהרבה מאורות יש באש שלהבת אדומה לבנה וירקרקת כדאיתא בברכות נ"ד ע"ב. ואם בירך מאורי האש אפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולברך. ב"ח א"ר או' א' וכתב ודלא כמ"א יעו"ש. אבל אם בירך שברא מאורי האש יצא. גמ' שם. ב"ח. וכן אם אמר ברא בלא שין יצא. א"א א' ג' ועוד עיין הטעם בזוה"ק פ' ווקהל דף ר"ת ע"א למה מברכין בורא מאורי האש ולא מאיר מאורי האש יעו"ש:

א

ד) שם. בורא מאורי האש וכו' תמצא שאנחנו מזכירין במו"ש ג' בריאות בורא פה"ג בורא ע"ב בורא מ"ה והם כנגד ג' בריאות שבפסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו. בצלם אלהים ברא אותו. זכר ונקבה ברא אותם. הרד"א. יפ"ל או' א' ובסי' פע"ח שער ח"י פכ"ד כתב ד' ברכות של הבדלה נגד אבי"ע וכנגד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ויכוין בהמבדיל הוא הבדלת הקלי' והחול מהקודש יעו"ש:

א

ה) שם. ואף לחזור אחריו. והטעם כתב הרא"ש משום דברכה זו אינו אלא לזכר בעלמא שנברא האור במו"ש דאי משום הנאת האור מברך היה צריך לברך בכל פעם ופעם כשנהנה מן האור ע"כ. והביאו ב"י. וא"ת היא גופא קשיא ולמה לא תיקנו לברך על האור בכל פעם שנהנה ממנו כמו שתיקנו בשאר הנאות משום דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה תירצו התו' (פסחים נ"ג) דלא תיקנו אלא כשגופו נהנה אבל שאר הנאה לא. ואע"ג דמברכין על אור השמש בכל יום היינו משום שמתחדש בכל יום ע"כ. ב"ח:

א

ו) ואם מותר ליהנות מן האור קודם ברכת מ"ה זהו תלוי בפלוגתא כמ"ש בסי' תרצ"ג וכבר כתבתי בתשו' בסה"ק באר מים חיים דדעת מרן ג"כ להתיר ואפי' אם עדיין לא אמרו אשה חוננתנו יעו"ש:

א

ז) שם. וא"צ לחזור אחריו. מיהו לפי דברי הזוה"ק פ' ויקהל דף ר"ח ע"א שנתן טעם בסוד לברכת האור במו"ש נראה דטוב ונכון לחזור אחריו יעו"ש:

א

ח) שם. אבל במוצאי יוה"כ י"א שמחזר אחריו. היינו להורות שיום זה קדוש משאר יו"ט שנאסר להבעיר אור. מ"א סק"ב. תו"ש או' ג' ר"ז או' ב':

א

ט) שם הגה. מי שאין לו כוס להבדיל כשרואה האש מברך וכו' משום דעיקר הכוס נתקן משום ברכת הבדלה כמו שתיקנו כוס לברכת הקידוש ואגב ברכת הבדלה מסדר גם ברכת האש והבשמים על הכוס הילכך מי שאין לו כוס להבדיל כשרואה האש מברך עליו כיון שאין ברכה זו נוגעת לברכת הבדלה אלא משום דתתלת ברייתו היה במו"ש כמ"ש באו' א' וברכת הבשמים להשיב הנפש והיא ברכת הנהנין הילכך יכול לאומרם בלא כוס:

א

י) שם בהגה. וכן הבשמים. הלבוש השמיטו וגם בטור ליתא ואפשר דפשוט הוא כדי להשיב נפש ועוד דברכת הנהנין הוא. א"ר או' ד':

א

יא) [סעיף ב'] מצוה מן המובחר לברך על האבוקה. ופי' אבוקה כמו חבוקה שיש בה עצים הרבה ומאורות הרבה. ב"י בשם הרב המגיד פכ"ט. ובכלבו כתב כיון דמברכין מאורי לשון רבים לכך צריך אבוקה שנראין בה מאורות הרבה. א"ר או' ה' ומ"מ אף כשמברך על הנר יברך מאורי האש. שהרבה גוונין יש באור שלהבת אדומה לבנה וירקרקת. ר"ז או' ד' ועיין לעיל או' ג ':

א

יב) שם. לברך על האבוקה. והאר"י ז"ל היה מדליק נר של שעוה ומברך עליו בורא מאורי האש ולא היה מבדיל על הנר שבבית רק באבוקה מיוחדת. שער הכוו' דף ס' ע"ב. ועיין בס' פע"ח שער ח"י פכ"ד שנתן טעם בסוד לנר שעוה יעו"ש:

א

יד) שם. לברך על האבוקה. ולא יקח עצי דמשחן שקורין קי"ן בל"א משום שריחו רע. מ"א סק"ג א"ר או' ה' ר"ז או' ד' וכתב שש הר"ז אם אפשר בע"א משמע הא אם לא אפשר בע"א מותר. וכ"כ א"א או' ג' ומש"ז או' ב':

א

טו) שם. חוץ מהנר המיוחד וכו' משמע דלא יצרף נר זה עם נר המיוחד בבית לעשותן אבוקה אלא מבדילין על נר יחידי זה לבד. וכ"כ פסקי תו' אבל במ"א משמע דצריך לדבקן. א"ר או' ו' וכ"ז רק למצוה מן המובחר ולא לעיכובא כמ"ש בריש הסעי':

א

טז) שם הגה. ונר שיש לו שתי פתילות וכו' ובנר של שעוה אם שני הנרות קלועים יחד חשובים אבוקה אבל כל אחד בפ"ע לא חשיב אבוקה. מ"א סק"ד. וה"ה דבוקים יחד אפי' אינם קלועים וכמ"ש מ"א סס"ק זה ובסי' תל"ג. מחה"ש. א"א או' ד':

א

טוב) ונר של שמן שיש בה פתילות הרבה דולקות ה"ז אבוקה ואף אם אין שם אלא שני עצים דולקים יחד וכן ב' פתילות בנר אחד אם אינן בשתי פיות הנר אלא בפה אחד ה"ז אבוקה. וכן אם ב' נרות של שמן או של שעוה וחלב מקורבים זה לוה עד שאורותיהם מדובקים יחד ה"ז אבוקה שהרי יש כאן ריבוי מאורות ביחד אבל אם אין אורותיהם מדובקים יחד הרי כל נר נחשב בפ"ע אעפ"י שהם מקורבים זה לזה אלא א"כ קלע ב' נרות של שעוה זה ע"ג זה ועשאן נר אחד שאז דינם כאבוקה אף אם אין אורותיהם מדובקים יחד כיון שעשאן כעין גוף א' אין כל אחד נחשב בפ"ע. ר"ז או' ד' מיהו המש"ז או' ב' כתב דב' פתילות מונחים זה אצל זה בלי הפסק לא הוי אבוקה וב' פיות אפי' אין מדובקים יחד הוי כאבוקה ובנר חלב שעושין מב' או' ג' נרות קנדילא כל שיש חלב הפסק בין פתילה לפתילה הוי אבוקה ואם לאו לא הוי אבוקה יעו"ש. וכ"כ הלב"ש על ט"ז סק"ב. והתב"ש ביו"ד סי' י"א או' ח' כתב צריך שהפתילות במקום האור יהיו פרודות והשלהבת נוגעים להדדי יעו"ש:

א

חי) [סעיף ג'] נוהגין להסתכל בכפות הידים ובצפרנים. מפני מה בצפרנים יותר משאר איברים שבגוף או שאר דברים. אחד הוא מ"ש רבינו האי ומביאו הטור שנהגו הראשונים להביט בשרטוטי הכפות וכו' ושמענו מזקנים שאומרים שיש בשרטוטי היד סי' להתברך בו. ועוד מנהג אצלנו להביט בצפרנים ואומרים מפני שהן פרות ורבות לעולם. וז"ל הר' יונה וי"א מפני שגדלים והגידול הוא סי' ברכה נהגו להסתכל בהן לסי' טוב בהכנסת השבוע. ב' הוא מ"ש המרדכי (וכ"ה בהקדמת התיקונים רכ"ה) ביומא ומביאו בי' שזוכרין על צפרניו של אה"ר לפי שהיו מאירין ביותר דעקבו מכהה גלגל חמה שאר גופו לא כ"ש. ועוד שהוא זכר לכתנות עור שאמרו באגדה חלקים כצפורן היו ומדובקין על עורו ומאירין כאור וכדאיתא בב"ר בתורתו של ר"מ היה כתוב כתנות אור באל"ף. ב"ח. וכ"כ בהקדמת התיקונים ובגין דא תקינו לאחזאה צפרניה בהבדלה דהוה אדם מלובש בכתנות צפרנים דהוו נהרין כענני כבוד ואיהו בהבדלה מנייהו דכתיב וידעו כי ערומים הם מנייהו. גופא ונשמתא ורוחא ונפשא ערומים מכתנות עור דאינון מאורי האש עכ"ל:

א

יט) שם. בכפות הידים וצפרנים. והאר"י ז"ל היה נוהג לכפול ראש אצבעותיו הימנים אל תוך כפו הימנית והגדול מכוסה תחתיהם ויהיו נכפפים כנגד פניו של האדם המברך וגם יהיו נכפפים לפני הנר והיותם ד' אצבעות הוא בלא אצבע הגדול הנקרא גודל ונקרא בוהן ושלא כדברי הנוהגין להסתכל באחורי האצבעות בהיותם פשוטים בלתי כפופים. גם שלא כאותם הנוהגין לשום פני האצבעות זקופות כנגד הנר ואח"כ כופפיים אותם כנגד הנר. גם שלא כאותם הנוהגים לכוף אותם כנ"ז אלא שמהפכין פני הכף כלפי מטה כלפי הקרקע ואחורי האצבעות שהוא מקום הצפרנים כפלי מעלה לשמים. אלא צריך לזקוף ידיך הימנים ואצבעותיך כלפי מעלה ופני האצבעות כנגד פניך ואח"כ תכפוף ראשי אצבעותיך אל תוך הכף ותשאיר אחורי אצבעותיך כנגד מעלה נגד הנר אמנם פני אצבעותיך יהיו כפופות למטה ע"ג הגודל כנ"ז ויסתכל בצפרניו בלבד ולא בתוך פני האצבעות וכנ"ז בזוה"ק פ' ויקהל (דף ר"ח ע"א) ובפ' בראשית דף כ"א ע"א יעו"ש. שער הכוו' דף ס' ע"ב. ועיין בס' פע"ח שער ח"י פכ"ד מ"ש טעם בסוד יעו"ש. ומה שהביא הרב ב"ד סי' ק"ך שתי שמועות דסתרי משם תלמדי האר"י ז"ל וכתב דראוי לצאת ידי שניהם יעו"ש הביאו המחב"ר או' ב' וכתב דאנו אין לנו אלא דברי שער הכוו' מכתיבת מהרש"ו ז"ל שהעתיק מכ"י מור אביו מהרח"ו ז"ל יעו"ש:

א

ך) שם. נוהגין להסתכל וכו' ראוי לגעור בקצת המון העם דכשמבדילין על הכוס ומסיימין ברכת מאורי האש ומסתכלים בצפרנים אומרים בפה מלא סי' ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו אמן. וראוי להזהירם שלא יעשו עוד כן משום דהוי הפסק שהרי בירך על היין בפה"ג ועדיין לא טעם ממנו דברכות אלו דוקא שנתקנו לסדרם על הכוס לא הוי הפסק אבל מלי אחרני הוי הפסק. פתה"ד או' ב' ובאו' ג' כתב דגם להשומעים איכא איסורא בזה אי מפסקו יעו"ש:

א

כא) שם בהגה. ולאחוז הכוס ביד שמאל. אבל מדברי המרדכי שהביא רבינו המחבר ז"ל נראה דברכת מאורי האש אומרה והכוס בימין ואפשר דלא פליגי דבשעת הברכה יהיה הכוס בימין ובשעת הבטה יהיה הכוס ביד שמאל וכן הוא מנהגי. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' אמנם לעיל בסי' רצ"ו או' מ"ו כתבנו שגם בשעת ברכת מאורי האש יהיה הכוס ביד שמאל יעו"ש. וכן עמא דבר:

א

כב) [סעיף ד'] אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכו' ואם עבר ובירך רחוק משיעור זה שיאותו לאורו נראה דאינו חיזר ומברך כיון דברכה זו אינה משום הנאת האור אלא לזכר בעלמא כמ"ש לעיל או' ה' ועוד שהרי א"צ לחזור עליו כמ"ש סעי' א' וע"כ נראה כיון שכבר בירך אפי' בריחוק מקום יצא בדיעבד מיהו אם אפשר יש לשמוע ברכה מאחרים ויכוין לצאת:

א

כג) שם. דהיינו שיהיה סמוך לו וכו' ואפי' אם הוא עומד חוץ לבית כל שהאור גדול שיוכל להכיר במקום שעומד יכול לברך. ברכות נ"ג ע"ב:

א

כד) שם. דהיינו שיהיה סמוך לו וכו' פי' שצריך לעמוד בסמוך שאם היה בידו שתי מטבעות אלו יכיר בין זו לזו. ב"י ועיין בסוף הסי' שכתב דאין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה יעו"ש:

א

כה) [סעיף ה'] אין מברכין על הנר שלא שבת וכו' ואפי' בדיעבד לא יצא כמ"ש סי' רצ"ז סעי' ב' מ"א סק"ו. ור"ל דשם כתוב דאם בירך על הבשמים של בה"כ או מתים או ע"ז אפי' בדיעבד לא יצא וה"ה הכא. ומיהו יש לחלק דהתם שאני כיון דליכא ברכה לבטלה אם חוזר לברך דכיון דברכת הנהנין היא חוזר ומברך ונהנה וכמ"ש הט"ז שם סק"ד אבל הכא כיון דאינה ברכת הנהנין אלא זכר לתחלת ברייתו כמ"ש לעיל או' ה' י"ל שאם כבר בירך יצא ואם חוזר לברך יש לחוש לספק ברכה לבטלה והגם דהא"ר או' ט' והתו"ש או' ח' כתבו כהמ"א דלא יצא מ"מ כיון דאיכא עוד צד אחר להקל משום שאינה חובה כמ"ש בסעי' א' דא"צ לחזור אחריו י"ל דשב וא"ת עדיף שלא ליכנס בספק ברכה לבטלה וכן בכל הני דאיתא לקמן דלא יברך עליהם אם כבר בירך י"ל דאינו חוזר ומברך:

א

כו) שם. שלא שבת ממלאכת עבירה דכיון שנעשה בו איסור אין מברכין עליו. תו"ש או' ט':

א

כז) שם. לחיה. ולחולה. אם אין בהם סכנה דוקא ע"י עכו"ם ואם יש בהם סכנה אפי' ע"י ישראל. מ"א סק"ז. וכ"כ הט"ז סק"ה וכ"מ בתשו' הרמ"ע סי' ח"י. ומ"ש הא"ר או' יו"ד להשיג על דברי המ"א הנז' וכתב לאסור אם הודלק ע"י עכו"ם לחולה שאין בו סכנה כבר ישב השגתו התו"ש או' יו"ד והסכים להתיר כדברי הפו' הנ"ז יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ז' ח"א כלל ח' או' ל"א:

א

כח) וכתב שם הרמ"ע דאם הדליק כותי ממדורה שלו לחיה או לחולה אין מברכין עליו דהא אפי' הדליקו במו"ש גזרו עליו משום כותי ראשון ועמוד ראשון עכ"ד. והביאו מ"א סק"י אמנם א"ר שם חלק עליו וכתב נראה דמברכין עליו דלא גזרו עליו אלא כשהוא במו"ש ביד כותי יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' י"ד על דברי הרמ"ע הנ"ז דהש"ע בסעי' ה' אין מחלק בכך. וכן הסכים המאמ"ר ודה"ח:

א

כט) שם. שלא הודלק לעבירה וכו' וכן עששית שהיתה דילקת והולכת מע"ש עד מ"וש מברכין עליה במו"ש שאין זו מלאכת עבירה מה שדלקה בשבת הואיל והודלקה בהיתר מע"ש. ר"ז או' ז':

א

ל) שם. אבל אם הדליקו עכו"ם בשבת וכו' פי' אפי' לצורך עצמו. עו"ת ב':

א

לא) שם. אין מברכין על אור של ע"א. ואע"ג שלא הודלק רק במו"ש והוה שבת שלא בעבירה וזהו פשוט. ט"ז סק"ד. תו"ש או' י"א. ר"ז או' ח':

א

לב) שם. אור של ע"א. דוקא כשהשלהבת קשורה בגחלת של ע"א אבל אם ישראל הדליק נר מנר של ע"א שרי דשלהבת אין בו ממש. יש"ש סוף ביצה. וכ"ה בב"י בשם הרא"ש. מ"א סק"ח. תו"ש שם. אבל הר' ראשון לציון דכ"א בברכות חלק על רש"ל ואסר מנר של ע"ז עצמו אבל מנר מסבה שרי יעד"ש. ובש"מ כתב בשם רבו דאין מברכין על השלהבת אע"ג דמותר משום דמאיסא לגבוה יעו"ש וא"כ אפי' אינה קשורה בגחלת וכן מדליק נר מנר אין ראוי לברך מה"ט. ער"ה או' ב':

א

לג) [סעיף ו'] עכו"ם שהדליק במו"ש מישראל וכו' לא זו אף זו נקט לא מיבעיא עכו"ם מישראל משחשיכה במו"ש דהא פשיטא היא דשרי מדינא ולא גזרינן עכו"ם מישראל אטו עכום בלא ישראל אלא אפי' ישראל מעכו"ם דהנר של עכו"ם מדינא אסורה אפ"ה כיון שאינו מברך על העמוד שביד העכו"ם אלא אתוספתא דהיתירא קא מברך שרי לברך אבל עכו"ם מעכו"ם אעפ"י שגם לשם אתוספתא דהיתירא קא מברך אסור גזירה משום עכו"ם ראשון ועמוד ראשון. וכתבו התו' דחדא גזירה היא דגזרו חכמים על כל אש עכו"ם שביד עכו"ם דאי לא הא לא קיימא הא אבל עכו"ם מישראל וישראל מעכו"ם מברכין עליו והכי ק"ל. ב"ח. ועיין לקמן או' ל"ז:

א

לד) שם. עכו"ם שהדליק במו"ש וכו' דוקא כשאין העכו"ם במסבה אבל אם הוא במסבה אסור מפני שהיא לע"ג. ב"י. וכן הסכים הב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ג' תו"ש או' י"ג אבל ישראל שהדליק מעכו."ם אז אפי' הוא במסבה נמי שרי לברך על תוספת דהיתרא. כ"כ האחרונים. תו"ש שם. ומ"ש הע"ז סק"ו כבר תמה עליו א"ר או' י"א והתו"ש שם:

א

לה) מסיבה שעכו"ם וישראל יושבים שם והדליקו נר אם הוא של ישראל אף רוב עכו"ם מברך דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומיהו כשהדליק עכו"ם י"ל דהנה עושה מעשה ואם הנר של עכו"ם אם הרוב ישראל אסור ומחצה נמי אסור ועוד דספק תורה לחומרא אבל רוב ישראל יש לעיין בזה. מש"ז או' ה':

א

לו) שם. או ישראל מעכו"ם וכו' ואעפ"י שהנר של עכו"ם הודלק בשבת אפ"ה מברך על תוספת אור מה שנתוסף בנר שהדליק מעכו"ם. עו"ת או' ג' תו"ש או' י"ב:

א

לז) ועששית שהיתה דולקת מע"ש בבית עכו"ם אין מברכין עליו. מש"ז או' ד':

א

לח) שם. אבל עכו"ם שהדליק מעכו"ם וכו' וכן אם הוציא הנכרי האש מן העצים ומן האבנים אפי' במו"ש אין מברכין עליו אבל אם הדליק נכרי ממנו את הנר אחר שהוציאו מן האבנים מברכין עליו. הרמ"ע סי' ח"י. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"י. וי"א בהיפך שהאש שהוציא הנכרי מעצים ואבנים מברכין עליו אבל אם הדליק הנכרי ממנו נר אחר אין לברך עליו. א"ר או' ח"י ויש לחוש לדברי שניהם שידליק ישראל נר מאור זה או מנר זה ויברך עליו לד"ה. ר"ז או' יו"ד:

א

לט) שם. אבל עכו"ם שהדליק מעכו"ם וכו' הטעם משום גזרה משום עכו"ם ראשון ועמוד ראשון פי' דאי שרית ליה בעכו"ם שני אתי לברך נמי בעכו"ם ראשון ובאותו אור עצמו מה שהדליק מבע"י קודם שניתוסף עליו אור דהיתר כגון שיברך עליו מיד סמוך לחשיכה וכולה חדא גזירה היא דאי לא הא לא קיימא הא אבל בעכו"ם שהדליק מישראל אפי' הדליק הישראל באיסור שרי דעל תוספת דהיתרא קמברך ולא גזרינן שמא יברך ע"י ישראל דמילתא דלא שכיחא הוא שידליק הישראל באיסור. וכתב ב"י דלפ"ז יכול לברך גם על של ישראל שהדליק באיסור על מה שניתוסף עליו משחשיכה כיון דהיא מילתא דלא שכיחא. תו"ש או י"ג:

א

מ) שם. אין מברכין עליו. ובדיעבד יצא בזה כיון שאינו אלא גזירה מ"א ס"ק י"א א"ר או' י"א תו"ש או' ט'. ר"ז או' י"א. וה"ה בנר שהודלק בשבת אם בירך עליו במו"ש לאחר שנתוסף בו אור של היתר שאין איסורו אלא משום גזירה ר"ז שם. ועיין לעיל או' כ"ה:

א

מא) שם. ובמוצאי יוה"כ אין מברכין וכו' משום דלא שייך ביה למימר שעל תוספת אור מברך דהו"ל כאש היוצא מן העצים והאבנים שאין מברכין עליו דבעינן דוקא נר ששבת. עו"ת או' ג' ט"ז או' ז' תו"ש או' ט"ו:

א

מב) שם. ובמוצאי יוה"כ אין מברכין וכו' ושבת ויוה"כ מברכין. מש"ז או' ז' ועיין לקמן או' מ"ו:

א

מג) [סעיף ז'] היה הולך חוץ לכרך וראה אור וכו' ויכול להשתמש לאורו כמ"ש סעי' ד' מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' ט"ז. תו"ש או' ט"ז:

א

מד) שם. או אפי' מחצה ובו' משום דספקא דרבנן אזלינן ביה לקולא. עו"ת או' ג' ועיון א"א או' י"ג שכתב דאף למ"ד ספק ברכה לבטלה הוי ד"ת מברכין יעו"ש:

א

מה) [סעיף ח'] אור היוצא מהעצים וכו' והטעם דכיון דברכת האור במו"ש אינו אלא לזכר תחלת ברייתו במו"ש ע"י שני אבנים שהכן אדה"ר זו בזו ויצא מהן אור כמ"ש בתחלת סי' זה א"כ באור היוצא מן העצים ומן האבנים איכא רמז נכון אבל ביוה"כ שמברכין על האור לפי שכל יוה"כ היינו אסורים להשתמש בו ועכשיו אנחנו מותרים הילכך צריך לברך על האור שהיה בעולם ביוה"כ שהיינו אסורים להשתמש בו ולא על היוצא מן העצים ומן האבנים שלא היה בעולם. ב"ח. ועיין לקמן סי' תרכ"ד:

א

מו) שם. אבל במוצאי יוה"כ אין מברכין עליו. ודוקא ביוה"כ גרידא אבל אם היא שבת ויוה"כ מברכין עליו. הרמ"ע מפאנו סי' ח"י. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת או' ד' א"ר או' י"ט. אמנם המ"א לקמן סי' תרכ"ד סק"ז כתב דאפי' אם חל יוה"כ בשבת אין לברך על איר היוצא מן העצים יעו"ש. וכ"כ א"ר שם או' ה' ע"ש הלבוש. ר"ז שם או' ד' וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה יש ליזהר לכתחלה. ועיין בש"ע שם סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

א

מז) אור שהוציאו לחולה דידן ביוה"כ עצמו בין ע"י נכרי בין ע"י ישראל האי כדיניה והאי כדיניה מברכין עליו. הרמ"ע שם. כנה"ג שם. עו"ת שם:

א

מח) [סעיף ט'] והוא שעשוים להאיר. ויכול להשתמש לאורן. תו"ש או' י"ט:

א

מט) שם. והוא שעשוים להאיר. אבל אם עשוים כדי להתחמם כנגדן אין מברכין עליהם שאפי' על הנר אין מברכין אם אינו עשוי להאיר כמ"ש לקמן סעי' י"א. ר"ז או' ט"ו:

א

נ) [סעיף יוד'] אור של כבשן בתחלה שריפת האבנים וכו' שאז אינו עשוי להאיר אלא לעשות הסיד אבל בסוף מדליקין כדי לראות אם מתוקן הסיד כתיקונו. פרישה או, י"א:

א

נא) [סעיף יא'] נר בהכ"נ אם יש אדם חשוב וכו' דאז נעשה להאיר לו ואם אין שם אדם חשוב לא נעשה להאיר אלא לכבוד השכינה. וי"א ס"ל דאם יש אדם חשוב לא נעשית אלא לכבודו ולא להאיר. טור. ט"ז סק"ט:

א

בנ) שם. אם יש שם אדם חשוב וכו' וה"ה אם עשוי בבית לכבוד אדם חשוב לפיכך נהגו ליחד נר לצורך הבדלה. ראב"ן סי' קפ"ט, א"ר או ה"א. א"א או' ט"ו:

א

גנ) שם. מברכין עליו. והרא"ש מסיק דהאידנא אין מברכין עליו כיון דביום מדליקין בבהכ"נ ג"כ וכ"כ מע"מ.

ב

גנ) וכ"כ רי"ו דף ק"ב. ומהר"י פ' א"ד וכן נראה עיקר. א"ר שם א"א שם, מש"ז או' ט' ועיין לקמן או' ס':

א

דנ) שם. ואם לאו אין מברכין עליו. ואה יכבנו וידליקנו שנית [לצורך הבדלה] יכול לברך עליו. חדושי אגודה למס' יומא והב"ד בסוף תשו' מהרי"ו. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת או' ה' א"ר שם:

א

הנ) שם. אין מברכין עליו. וכן אין לברך במו"ש על נר מצוה כגון נר של חנוכה. רוקח סי' שנ"ו בשם הירושלמי. וכ"ה בפסקי מהר"ם רקנטי סי' קל"ו:

א

ונ) שם. אין מברכין עליו. ואם מותר להדליק מנר בהכ"נ עיין לעיל סי' קצ"ד סעי' י"ד ובדברינו לשם בס"ד:

א

זנ) שם. ואם יש שמש שאוכל שם וכו' פי' בבית הסמוך לבהכ"נ כמ"ש סי' רס"ט וצ"ל דהחלונות פתוחות לבהכ"נ. מ"א ס"ק ט"ו. תו"ש או' כ"א:

א

חנ) שם. מברכין עליו. שעשוי להאיר. תו"ש או' כ"ב:

א

נט) שם. והוא שלא תהא לבנה וכו' דא"כ א"ל לאורה ולא נעשה רק לכבוד השכינה. תו"ש או' כ"ג. א"א או' ט"ו:

א

ס) שם. ואם יש שמש אוכל וכו' ועכשיו שאין לנו אורחים בבהכ"נ ולא שמש האוכל שם אין מברכין על נר שבבהכ"נ. ועוד שעכשיו דרכנו להדליק בבהכ"נ אפי' ביום בשביל כבוד השכינה לפיכך אפי' אם מדליקין בלילה גם בשביל להאיר אין מברכין עליו הואיל ואף ביום היו מדליקין אותו. אבל אם מרבין בנרות בלילה יותר מביום בשביל להאיר מברכין עליהם. ר"ז או' י"ז:

א

סא) וה"ה נר שמדליקין בבהכ"נ לעילוי נשמת המתים אין מברכין עליו כיון שמדליקין אותו לכבוד השכינה וגם מדליקין אותו גם ביום. כלל העולם כל שעשוי להאיר בין בבהכ"נ בין בבה"מ בין בבית מברכין עליו וכל שאינו עשוי להאיר או לכבוד אין מברכין עליו:

א

סב) [סעיף יב'] אין מברכין על נר של מתים וכו' וכן הנוהגין להדליק נר כל שבעה במקום שנפטר שם המת דין אחד הוא. סע"ש. פת"ע או' כ"ב:

א

סג) שם. על נר של מתים וכו' וה"ה נר של חתנים. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' כ"ב. תו"ש או' כ"ד. דכל שעשוי לכבוד אין מברכין. וכן אם עשוי לכבוד ולהאיר אין מברכין. א"א או' ט"ז:

א

סד) שם. על נר של מתים וכו' וכן כיוצא בזה שמדליקין נר ביום לכבוד אין מבדילין על אותו נר בלילה חס"ל או' ח':

א

סה) ואותן נרות של שעוה שמדליקין בבית האבל בשעת תפלת שחרית וערבית שאינן עשוין להאיר אלא לכבוד המת שהרי מדליקין אותן ביום בתפלת השחר ובתפלת ערבית שמתפללין בבית האבל מבע"י גדול ודמי להדלקת נר במת שמוציאין אותו ביום אפ"ה במו"ש שאין מדליקין אותן רק אחר ערבית בעת שמשכיבין אותו אם נשארו דולקות אח"כ ורוצים לברך לאורם בורא מ"ה מותר שהרי באותה שעה שמברכין עליו כבר עבר זמן כבוד המת שהמנהג הוא דכשמסיים אמירת ההשכבה מכבין אותן שכבר חלף עבר שעת כבוד המת ובאותה שעה עשוי להאיר הוא ושרי לברך עליו אפי' בלא כביה. פתה"ד או' ו' יעו"ש:

א

סו) שם. אין מברכין עליו. אבל כל שאין מוליכין לפניו ביום אם הוציאוהו בלילה בנר מברכין עליו שאותו הוא להאיר. טור. ר"ז או' ח"י:

א

סז) [סעיף יג'] סומא אינו מברך. דהא אין מברכין עליו עד שיאותו לאורו כמ"ש סעי' ד' טור. מ"א ס"ק י"ז. ולא דמי דלעיל סס"י ס"ט דסומא מברך יוצר המאורות דהתם נהנה כשאחרים רואין אבל הכא בעינן שיאותו לאורו. ב"י. עט"ז. עו"ת או' ו':

א

סח) וכתב הרשב"א בתשו' בשם הגאונים סומא א"צ שיבדיל ובתפלה לבד די לו עכ"ל והביאו ב"י וכתב הטעם דכיון דאינו יכול לברך בורא מ"ה א"צ להבדיל וכיון שהבדיל בתפלה דיו. ע"כ. מיהו המ"א ס"ק י"ז כתב דמשמע פה דדוקא על הנר אינו מברך אבל שאר הבדלה אומר וכ"מ בטור ובמרדכי דלא כהרשב"א עכ"ד. וכ"כ א"ר או' כ"ד. תו"ש או' כ"ה. ר"ז או' י"ט. אמנם היפ"ל או' יו"ד כתב דטוב שישמע מאחרים משום סב"ל:

א

סט) שם. סומא אונו מברך. ודין מברך לאחרים נראה דינו כדין מי שאינו מריח בסס"י דלעיל וצ"ע. א"ר או' כ"ג. ור"ל דאעפ"י שאינו יכול לברך בורא מ"ה לעצמו יכול לברך כדי להוציא בני ביתו הקטנים וכו' כמ"ש סס"י רצ"ז יעו"ש. אמנם דעת הא"א או' י"ז נראה דאינו יכול להוציא אחרים בברכת מאורי האש וגם להוציא אחרים בכוס אינו יכול משום דהוא פטור אף מדרבנן יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דגם לעצמו טוב שישמע הבדלה מאחרים יעו"ש:

א

ע) [סעיף יד'] היו יושבים בבה"מ וכו' ואע"ג דצריכין כון לשתוק ולשמוע והוי ביטול בה"מ מ"מ הא עדיפא משום ברוב עם הדרת מלך. מ"א ס"ק ח"י. מיהו בפסקי הלכות ריא"ז פסק דכל אחד מברך לעצמו מפני ביטול בה"מ. פת"ע או' כ"ד:

א

עא) [סעיף טו'] נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך אספיקלריא וכו' כ"כ ב"י בשם הירושלמי. וז"ל א"ח המברך על העששית ועל הפנס צריך להוציא האור משם עד שיראה השלהבת וכתב הרשב"א דעששית הוא כרואה השלהבת אבל פנס אינו רואה את השלהבת עכ"ל א"ח. והביאו ב"י וכתב ותמהני דא"כ פליג הרשב"א על הירושלמי דהא אספיקלריא משמע דהיינו עששית. ע"כ. נמצא דדעת מרן ז"ל לפי דברי הירושלמי דאין לברך על הנר שבתוך עששית מיהו המ"א סק"ך הביא דברי הרשב"א הנ"ז וכתב דס"ל הירושלמי מילי מילי קתני דלא כהרב"י. וכ"כ א"ר או' כ"ה. דאספקלריא של זכוכית מיקרי רואה שלהבת ומשתמש לאורה. וכ"כ ח"א כלל ח' או' ל"ד אמנם בד"מ הארוך העתיק דברי הרב"י לאסור וכ"כ בשיטה מקובצת לברכות דמהירושלמי. משמע דלא כהרשב"א יעו"ש. וכ"כ הרב בן א"ח פ' ויצא או' י"ד דנר בתוך כלי זכוכית אין מברכין עליו עד שיראה גוף השלהבת משש בלי הפסק עכ"ל. וע"כ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להחמיר משום ספק ברכות:

א

עב) שם. רואה את השלהבת וכו' כגון שעומד מרחוק. מ"א ס"ק י"ט:

א

עג) שם משתמש לאורה וכו' כגון שעומד מן הצד. מ"א סק"ך:

א

עד) ראיתי מהמדקדקים שמדליקין נרות בבית במקום אפל במו"ש ונכון הוא שכשם שמדליקין נרות בשבת בכניסתו כך יש להדליק ביציאתו ללוותו. מט"מ סי תקי"ב. שכנה"ג בהגב"י או' ה' וכתב בס' צדה לדרך דיש לכל אדם במו"ש להדליק נר יותר משאר לילות החול. והביאו א"ר סס"י רצ"ט:

א

ט"ז סק"א שנברא האור במ"ש כדאמרינן בפסחים דף נ"ד שלא נברא אש אלא במ"ש נתן הקב"ה דיעה באדה"ר וטחן ב' אבנים זו בזו ויצא מהן אור:

ב

שם ניתקן מעיקרא הוקשה לו דטעמא דהבדלה שייכא נמי במ"ש. לכן תירץ דעיקר התקנה לא בשביל זה היה אבל המג"א ס"ק ב' ישב בדרך יותר מרווח:

ג

מ"א סק"ג הנוסח ממש. כל כמשמעותן א' לא מקרי משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ויוצא דיעבד:

ד

סק"ד אמרינן בגמרא פסחים דף ק"ג ר' יעקב בר אבא איקלע לבי רבא קם שמעי' דרבא כו':

ה

שם ולכן השיב שמעי' כו' הקשה הא"ר א"כ מאי קאמר אי לא שמיע לו כו" א"ל אבוקה להבדלה כו' ונשאר בקושיא ונראה פשוט דתירוץ המג"א הוא ע"ד תירוץ הר"י מקורב"ל דכשהשיב לו שמעי' אדעתי' דנפשיה עביד לא הבין וסבר דאין מצוה באבוקה כל עיקר ולכן הקש' אי לא שמיע אז הבין רבא כו' ולא שינה המג"א מדברי הר"י אלא כדי שלא יהי' מוכח מכאן דכשמונח נר א"צ להדליק אבוקה:

ו

שם הרבה מאורות ס"ל להמג"א דהא דמצוה מן המובחר באבוקה הוא מחמת שמברכין מאורי לשון רבים משום דטובא נהורי איכא בנורא שהשלהבת אדומה לבנה ירקרקת ואלו המראות ניכרין ונראין יותר באבוקה ממה שניכרין בנר ומש"ה בשתי נרות צריך שיגיעו המאורות זו בזו לענין הבדלה:

ז

ט"ז סק"ב ונר שיש לו ב' פיות צריך להגיה פתילות והוא ענין בפ"ע דרך פי' על רמ"א ס"ב דאינו שייך אלא בנר של שמן דאם מונחים ב' הפתילות סמוכים אורותיהן מגיעין זה לזה הוי אבוקה משא"כ נר שלנו אף אם מונח שם כמה פתילות הוי כמו פתילה עבה ואמנם אם מפריד ביניהם שעוה או חלב הוי נמי אבוקה:

ח

מ"א סק"ה ולא לפשוט האצבעות ולראות פני האצבעות רק אחור כצ"ל:

ט

סק"ח נר מנר עיין חמד משה מה שהשיג ע"ז ודבריו דחויים מתוך מה שאכתוב באות י"ט ואין כאן המקום להאריך:

י

ט"ז סק"ה. דאפי' שלא במסיב'. והש"ס הכי קאמר שסתם מסבת כו' מש"ה אף ע"פ שעכשיו אין הבשמים במסיב' שלהם אסור לברך שהבשמים שלהם סתמן נמוכרן למסבת ע"א ב"י בשם הר"י:

יא

שם דהיינו בישראל. מ"ש הט"ז בס"ק זה כמה פעמים בישראל שהדליק מנכרי עיין מה שאכתוב באות טו:

יב

שם אלא דקמ"ל אפי' לא הודלק בשבת אלא שהדולק במ"ש כצ"ל:

יג

שם ובאמת ה"ה אם שבת יש עדיין איסור משום סתם כו' כצ"ל:

יד

סק"ו והא אחרינא הוא מתוך ששלהבת דולקת והולכת קמא קמא פרח ליה רש"י ז"ל:

טו

מ"א סק"י הדליק נר לחולה. דגזרו חכמים על כל נר כותי שביד כותי משום נכרי ראשין ועמוד ראשון הובא אח"כ ודוקא שעשה במוצאי שבת אבל הדליק לחולה בשבת שרי כמ"ש המג"א סק"ז דמילתא דלא שכיחא הוא ול"ג ואין ספר מ"ע בידי:

טז

שם אפי' בישראל מנכרי אסור במסבה. תימא שהמ"מ והב"י לא כתבו אלא בנכרי שהדליק מישראל דלהרמב"ם צריך שלא יהיה הנכרי עכשיו במסיבה דאל"כ אסור עתה מפני שהוא לע"א אבל בישראל מנכרי שרי אפי' מנר ע"א עצמו וכמ"ש במג"א סק"ח ואולי נוסחא מוטעת נזדמנ' לרבינו הט"ז במ"מ ובב"י:

יז

שם גם בשלא שבת ישנו להאיסור. ר"ל גם שלהבת לא נתבטל כלל האיסור כדמשמע ל' הש"ס דאיסורא נמי איתא משמע שאין בהיתר לבטלו דאפ"ה שרי משום דהברכה קאי על התו' לבדו וא"כ ה"ה בע"א:

יח

שם דאם הוציא שלהבת בקיסם. דבמוציא שלהבת לבדו פטור וכגון שהיתה דולקת ברה"י סמוך לרה"ר ונופח בידו ונתן שלהבת והפריחה לרה"ר. אבל אם הוציאו בקיסם כיון שיש לדבק בו חשובה היא וחייב על הוצאתה אף ע"פ שאין בקיסם שיעור לחייב על הוצאתה:

יט

שם ה"נ בנר מנר הוי כמו קיסם. ונימא דכיון שיש לו דבר להדבק בו הוי שלהבת כממש גם לענין שנתפס בו איסור ע"ז כמו דחשיב' לענין הוצאה:

כ

שם פירש"י כגון שהדליק נר משלהבת חבירו דין זה הוא לקמן בסי' שצ"ז וס"ל להט"ז דאפילו הדליק מנר של חבירו או משלהבת שבגחלת נמי אין מעכב לענין תחומין דכ"מ בטור שם הרי לענין הוצאה אמרינן דהשלהבת חשובה ע"י הקיסם אבל לענין שאר איסורין כיון דנר השני שהודלק בראשון אין בו שום איסור כגון תחומין או ע"ז ממילא א"א שיהי' בתפס האיסור בשלהבת לבדו דאין בו ממש משא"כ בהוצאה כל שהשלהבת מחובר בקיסם חשובים שניהם וחייב על הוצאתם וק"ל כן נלע"ד ביאור דברי הט"ז ועיין ט"ז י"ד רסי' קמ"ב וסי' רכ"א ס"ק מ"א:

כא

שם כיש עמה גחלת או קיסם כו' כצ"ל:

כב

שם ותו דאם לא כן. ר"ל אי לא נימא דתמיד יש רוב א"כ הכא לענין נר שלא שבת ה"ל להתנות דלא שרי אא"כ יש רוב כמו שהתנה בריח אלא ודאי דתמיד יש רוב:

כג

שם דבאמת יש בו רוב היתר כצ"ל:

כד

ס"ק יא נרשם בטעות בפנים על ובמוצאי י"כ אין מברכין וצריך לציין על בבא דאבל נכרי כו' אין מברכין:

כה

ס"ק יג ועסי' רי"ז ס"ז דשם קשה ג"כ קושיא זו:

כו

ש"ע ס"ח אבל במוצאי יו"כ טעם כל החילוקים בסי' זה בין מוצאי שבת ליו"כ מבואר בסי' תרכ"ד: ש"ע סי"א שלא תהא לבנה. שאם יש לבנה א"צ השמש לאורה ולא נעשה אלא לכבוד שכינה:

כז

מ"א ס"ק יז. ועססי' ס"ט. דמברך יוצר המאורות מפני שנהנה על ידי אחרים אבל בהבדלה לאו בהנאה גרידא תליא מלתא דהא אין מברכין עד שיאותו לאורו עיין בב"י:

כח

ש"ע סט"ו נר בתוך חיקו. זהו לשון הגמרא ברכות דף נ"ג נר טמונה בתוך חיקו והיינו שאינו רואה השלהבת ולא משתמש לאורה וכן פנס כך הוא כמ"ש המג"א ס"ק כ' והדר קאמר לא זו אף זו רואהו אינו משתמש או להיפוך והירושלמי שהוא כלשו' המחבר מוסיף אספקלריא דהיינו של זכוכית ומשמע דלאיסורא מוסיף משום דאע"ג דמשתמש מ"מ אינו רואה. ומה שמסיים משתמש ואינו רואה היינו לפרש אספקלריא והקשה הרב ב"י אהרשב"א דפסק דזכוכית מיקרי רואה ומשתמש כיון דרואה דרך הזכוכית וסותר להירושלמי וע"ז תירץ המג"א סק"ב דסיומא דמשתמש ואינו רואה לאו לפרש אספקלריא בא אלא מילי מילי קתני וה"ק אם הנר בתוך אספקלריא אלא שרואה ואינו משתמש שעומד מרחוק או משתמש ואינו רואה כגון מן הצד אסור והא דקמ"ל זאת באספקלריא ולא בנר גופא הוא כדי לדייק הא עומד מקרוב לאספקלריא שרי דהוי רואה ומשתמש וכהרשב"א זהו כוונת המג"א:

א

על הנר. משום דתחילת ברייתו הוי במ"ש והא דלא מברכין על שאר דברים כשנבראו דשאני נר דנאסר בשבת והוי כאלו נתחדש עתה [רשב"א סימן קנ"ט]:

ב

במוצאי י"כ י"א כו'. היינו להורות שיום זה קדוש משאר י"ט שנאסר להבעיר אור:

ג

על אבוקה. ולא יקח עצי דמשחן שקורין קי"ן בל"א משום שריחו רע [מט"מ ושל"ה בשם ס"ח] כת' ב"ח דאם אמר מאור האש לא יצא וצ"ע דבסימן קס"ז וקפ"ז משמע דאפי' לא אמר הנוסח ממש יצא וצ"ע לדינא וי"ל דטעמו משום דעביד כב"ש, משמע בכ"י ח"ב ס"ד דיש להבדיל על נר של שעוה וכ"מ בכונות האר"י:

ד

ב' פתילות. ובנר של שעוה אם שני הנרות קלועים יחד חשובים אבוקה אבל כל א' בפ"ע לא חשיב אבוקה: אמרי' בגמר' קם שמעיה אדליק אבוקה משרג' א"ל ל"ל כולי האי הא מנחא שרגא א"ל שמעי' מדעתיה דנפשיה קעביד א"ל אי לא שמיע ליה מיניה דמר לא הוי עביד א"ל אבוקה להבדל' מצוה מן המובחר והקשה בהגמ"ר הל"ל לו מיד האמת ותי' בשם הר"י מקורבל דבאמת לכתחלה מצוה להדליק אבוקה להבדלה אבל אם כבר מונח נר לפניו א"צ לחזור אחר אבוקה ולכן הבין רבא דשפיר מקשה לו והשיב לו שמעיה מדעתיה דנפשיה עביד והוא לא הבין וסבר דאין מצוה באבוקה כל עיקר ולכן הקשה לו אי לא שמיע וכו' אז הבין רבא שאינו יודע כלל שאבוקה להבדלה מצוה ולכן השיב וכו' עכ"ד והנה לפ"ד ה"ל להפוסקים לכתוב דין זה שכשמניח נר א"צ להדליק אבוקה לכן י"ל שקושיתו הוא כיון שיש נר ה"ל להדליק עוד נר ויהא אבוקה ולכן השיב שמעי' מדעתיה דנפשיה קעביד ומ"מ צריכים להיות מדובקים יחד שאז יהיה להם הרבה מאורות משא"כ כשעומד כל א' בפ"ע עמ"ש סימן תל"ג ס"ב:

ה

בכפות הידים. ז"ל ד"מ ומנהג ישראל תורה הוא שנוהגין לכפוף האצבעות ולראות בצפרנים ולא לפשוט האצבעו' רק אחורי האצבעות מקום הצפרנים ויש בזה סוד כמ"ש הזוהר עכ"ל וז"ל כונות דף מ"ב כוונת הזוהר להחזיר אחורי האצבעות מקום הצפרנים כנגד הנר ונמצ' כפיית האצבעות על האגודל ולא יראה האגודל חוצה ולא כי"מ להחזיר פנימות האצבעות ולכפותם רק להפך עכ"ל וכ"כ בכתבים ונ"ל דמש"ה נוהגין לכפות האצבעות לתוך היד כמ"ש רמ"א ואח"כ פושטין אותן ורואין מאחוריהן לצאת ידי שניהם ועמ"ש סימן צ"ה:

ו

אין מברכין. ואפי' בדיעבד לא יצא כמ"ש סימן רצ"ז סס"ב:

ז

לחיה ולחולה. אם אין בהם סכנה דוקא ע"י עכו"ם ואם יש בו סכנה אפי' ע"י ישראל:

ח

אור של ע"א. דוקא כשהשלהבת קשורה בגחלת של ע"א אבל אם ישראל הדליק נר מנר של ע"א שרי דשלהבת אין בו ממש יש"ש סוף ביצה וכ"ה בב"י בשם הרא"ש ועבי"ד רסי' קמ"ב:

ט

ישראל מעכו"ם מברכין. דעל תוספת' דהתירא הוא מברך:

י

אבל עכו"ם. משמע במ"ע סי' י"ח אפי' עכו"ם הדליק נר לחול' ממדורה שלו וה"ה כשהוצי' עכו"ם אש מעצים ואבנים במ"ש אבל אם הדליק העכו"ם נר אחר מזה שרי (שם):

יא

אין מברכין. גזירה משום עמוד ראשון פי' שיבא לברך סמוך לחשיכה מיד על אור שהודלק בשבת בעוד שלא נתוסף ההיתר [רש"י] ונ"ל דבדיעבד יצא בזה כיון דאינו אלא גזירה:

יב

וראה אור. ויכול להשתמש לאורו כמ"ש ס"ד [מ"מ]:

יג

אם רובן. וצ"ע דנימ' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וה"ל ספק דהא קי"ל דקבוע כמחצה על מחצה בין לקולא בין לחומרא ואפשר דמיירי שראה איש אחד הולך ונר בידו דכל דפריש מרוב' קפריש אבל בגמ' לא משמע כן ועסי' רי"ז ס"ז ואפשר דזה לא מקרי קבוע דהאור פירש וכן ריח הבשמי': אמרי' בגמ' ראה סמוך לחשיכה מיד גדול מהלך ונר בידו ודאי עכו"ם הוא דישראל לא היה ממהר כ"כ סמוך לחשיכה מיד לאחוז האור בידו ואם הוא תינוק צריך לשאול אם הוא עכו"ם או ישראל וצ"ע למה השמיטוהו הפוסקים ואפשר דס"ל דאף הגדולים אין נזהרין בזה עתה ומדליקין מיד סמוך לחשיכה:

יד

מברכין עליו. מפני שנטל אדה"ר במ"ש ב' אבנים והקישן זה בזה ונברא האור:

טו

שמש שאוכל. פי' בבית הסמוך לב"ה כמ"ש סי' רס"ט וצ"ל דהחלונות פתוחים לבה"כ:

טז

על נר. וה"ה נר של חתנים:

יז

אינו מברך. דבעינן שיאותו לאורו כמ"ש ס"ד ועססי' ס"ט משמע פה דדוקא על הנר אינו מברך אבל שאר הבדלה אומר וכ"מ בטור ובמרדכי דלא כהרשב"א ועיין בתשו' רש"ל סימן ע"ז:

יח

א' מברך. ואף על גב דצריכים כלן לשתוק ולשמוע והוי ביטול ב"ה מ"מ הא עדיפא משום ברוב עם הדרת מלך גמ' ועסי' רי"ג ס"א:

יט

רואה את השלהבת. כגון שעומד מרחוק:

כ

משתמש לאורה. כגון שעומד מן הצד וכ' בח"ה שאספקלריא של זכוכית מקרי שפיר רואה השלהבת ומשתמש לאורה ופנס הוי אינה רואה השלהבת ולא משתמש לאורה דמיירי שיש לו מחיצות ברזל עכ"ל ונ"ל דס"ל דהירושלמי מילי מילי קתני דלא כהרב"י:

א

(א) מברך על הנר וכו' – משום דתחלת ברייתו הוי במו"ש כדאמרינן בפסחים דף נ"ד במו"ש נתן הקב"ה דעה באדה"ר וטחן ב' אבנים זו בזו ויצא מהן אור והא דמברכין במוצאי יוה"כ אף כשאינו חל במו"ש מפני שהוא כעין הבדלה שכל היום היה אסור להשתמש בזה האור אף לאוכל נפש ולא כמו בשאר יו"ט ועכשיו מותר ולכך דעת הי"א דצריך לחזור אחריו כמו להבדלה:

ב

(ב) בורא מאורי האש – דכמה נהורא איכא בנורא לבנה אדומה וירוקה ואם אמר מאור האש דעת הב"ח דלא יצא אפילו בדיעבד. ואם אמר ברא מאורי האש לשון עבר יצא:

ג

(ג) וא"צ לחזור אחריו – שאין מברכין אלא לזכר שנברא האור במו"ש וכנ"ל וע"כ יוכל לברך על הכוס אפילו בלא נר ומתי שיזדמן לו אח"כ שיראה אש ויהנה לאור יברך בורא מאורי האש ואך דוקא בליל מו"ש ולא יותר דעבר זמנו וכדלקמן בסי' רצ"ט ס"ו:

ד

(ד) מי שאין לו כוס וכו' – ואם משער שיזדמן לו כוס בלילה ורוצה ללמוד קודם שיבוא לידו הכוס מצדד הגרע"א בחידושיו שלא יברך עתה על הנר וטוב יותר שיסדרם על הכוס:

ה

(ה) על אבוקה – שאורה רב וטוב להדר שיהיה של שעוה [מ"א בשם כונת האר"י] עוד כתב בשם ס"ח דלא יקח עצי דמשחן שקורין קי"ן בל"א מפני שריחו רע ונראה דהיינו אותן שנשמע מהן ריח רע של זפת והנה לעיל בסימן רס"ד איתא דגם בנר של זפת גופא מדליקין בליל שבת וכן בעיטרן שבודאי ריחו רע אפ"ה היו מדליקין בו אי לאו משום שמא יניח ויצא באמצע הסעודה ובודאי לא עדיף אור הבדלה שאין צריך לחזור אחריו מנר שבת שהוא חובה ואולי דכונת הס"ח שאין זה מן המובחר אף שאורו רב מפני ריחו הרע אבל לא גריע משאר נר שאינו אבוקה גם בפמ"ג כתב שאם אין לו נר אחר יכול לברך עליו:

ו

(ו) נר אחר – משום היכר שהוא לשם מצוה ונראה דמיירי באופן שאינו יכול לקרב את הנר הזה לנר שבביתו דאל"ה הרי יכול לקיים מצות אבוקה:

ז

(ז) לצורך הבדלה – וכ"ז הוא רק למצוה בעלמא ולא לעיכובא [מאמר מרדכי]:

ח

(ח) ונר שיש לו שתי פתילות – סתם נר שבגמרא ופוסקים היינו נר של שמן וקמ"ל דכיון שאורותיהן מגיעין זה לזה למעלה הוי אבוקה ובנר שלנו אם מונח שם כמה פתילות הוי כמו פתילה עבה ואינה חשובה אבוקה אך אם מפריד ביניהם שעוה או חלב כגון מה שעושין משעוה שהנרות קלועים יחד או שמדביק יחד שתי נרות להדדי בעת הברכה זהו ג"כ חשיב אבוקה ומשמע מדברי המ"א שיראה שיגיעו המאורות להדדי דאז חשיב אבוקה:

ט

(ט) נוהגים להסתכל וכו' – הטעם דהא בעינן שיוכל להכיר לאורו בין מטבע למטבע וכדלקמיה ולכך נוהגים להסתכל בצפרנים לראות אם יוכל ליהנות לאורו ולהכיר בין מטבע למטבע כמו שמכיר בין צפורן לבשר ועוד שהצפרנים הן סימן ברכה שהן פרות ורבות לעולם וגם מסתכלים בכפות ידים שיש בשרטוטי היד סימן להתברך בו:

י

(י) לכפוף האצבעות – היינו הד' אצבעות על גב האגודל:

יא

(יא) שאז רואה וכו' – ויש נוהגין לפשוט אח"כ הד' אצבעות ולראות מאחריהם על הצפרנים [מ"א בשם ס' הכונות]:

יב

(יב) דהיינו שיהיה סמוך – ואפילו אם הוא עומד חוץ לבית כל שהאור גדול שיוכל להכיר במקום שעומד מקרי דבר זה נהנה לאורה ויכול לברך [גמרא]:

יג

(יג) שיוכל להכיר – וע"כ אם הוא יוצא בברכת הבדלה מאחרים ורוצה לצאת גם בברכת במ"ה יקרב עצמו אצל האש כשיעור זה כדי שיהיה יוכל לצאת גם בברכת בורא מאורי האש ועיין מש"כ לעיל בסוף סימן רצ"ז:

יד

(יד) אין מברכין וכו' – ואפילו בדיעבד לא יצא:

טו

(טו) שלא שבת וכו' – היינו שהודלק באיסור בשבת ואפילו רק בבין השמשות:

טז

(טז) לחיה ולחולה – אם אין בהם סכנה דוקא ע"י א"י אבל ע"י ישראל כיון שאסור לו להדליק בשבילם מקרי שלא שבת ממלאכת עבירה אבל כשיש בהם סכנה אפילו ע"י ישראל וכ"ש ע"י א"י ואין חילוק בין אם הדליק להחולה ממדורת ישראל או ממדורה של עצמו כיון שהוא לצורך ישראל ובהיתר הודלק:

יז

(יז) אם הדליקו א"י – היינו אפילו לצורך עצמו:

יח

(יח) בשבת – ואפילו אם אין אנו יודעין תלינן שמסתמא הדליקו בשבת [ב"ח וכן מוכח בגמרא]:

יט

(יט) של עבודת גלולים – ואפילו אם לא הודלק רק במו"ש דהטעם משום דהודלק לכבוד ע"ג ואסור ליהנות ממנו ודוקא כשהשלהבת קשורה בנר או בגחלת של ע"ג דכיון שהגחלת יש בו ממש והשלהבת קשורה בו חל האיסור גם על השלהבת ולכן אין לברך עליה אבל אם ישראל הדליק נר מנר של ע"ג שרי לברך עליה דבזה אין כאן ממשו של איסור רק השלהבת לחוד והשלהבת אין בו ממש [מ"א בשם רש"ל] ועיין בפמ"ג שמצדד דמ"מ לכתחלה אסור לישראל להדליק נרו מנר של עבו"ג אלא דאם הדליק רשאי לברך עליה עי"ש:

כ

(כ) שהדליק במו"ש מישראל – וקמ"ל בזה אף דאין מברכין על אור שהדליק הא"י מא"י אחר אף במו"ש דהודלק בהיתר וכדלקמיה התם משום דגזרינן אטו א"י ראשון שהוא הדליקו בשבת שלא יבוא לברך על אורו אבל הכא לא שייך זה ולכך מותר ומיירי שלא הדליק הא"י הנר במסיבת א"י אחרים דאל"ה אמרינן סתם מסבת עובדי גלולים לעבודת גלולים ואסור לברך על הנר וכדלעיל בסימן רצ"ז ס"ב לענין בשמים:

כא

(כא) או ישראל מא"י – היינו אפילו אם הא"י הדליק הנר שלו בשבת אפ"ה שרי דהא ע"י הדלקת הישראל ניתוסף אור של היתר על מקצת האור שיש בו מן האור הראשון ועל התוספת של היתר הוא מברך:

כב

(כב) אבל א"י שהדליק וכו' – ולא אמרינן בזה דאתוספת אור של היתר שהדליק א"י זה במו"ש הוא מברך דגזרו אטו א"י ראשון ואף דגם על הנר של הא"י הראשון היה אפשר מן הדין לברך עליו דהא ניתוסף במו"ש עליו אור של היתר [דמטבע האש להיות ניתוסף עליו תמיד אור חדש] גזרו חכמים אטו עמוד ראשון דהיינו שיבוא לברך סמוך לחשיכה מיד בעוד שלא ניתוסף ההיתר [גמרא] וכתב המ"א דבדיעבד יצא בזה וא"צ לחזור ולברך כיון דאינו אלא משום גזירה וכ"כ ש"א:

כג

(כג) אין מברכין עליו – אם הוציא הא"י אש מעצים ואבנים במו"ש מותר לברך בורא מאורי האש על אותו האש דלא שייך למיגזר כאן אבל אם הדליק הא"י נר מזה האש יש לצדד להחמיר דאתי למיחלף ולהתיר גם בנר שהודלק בנר שלא שבת [א"ר ודה"ח דלא כרמ"ע]:

כד

(כד) אין מברכין על נר וכו' – מפני שאורו של א"י נעשה בו מלאכה שהודלק ביוה"כ ואף דבמו"ש מברכין על נר זה התם הטעם שהוא מברך על תוספת שלהבת של היתר שניתוסף ע"י הדלקת הישראל והתוספת הזה כיון שהוא נולד עכשיו הו"ל כאור היוצא מעצים ואבנים במו"ש דמותר לברך עליו משא"כ במוצאי יוהכ"פ מבואר לקמיה בס"ח דאין מברכין על אור היוצא מעצים ואבנים:

כה

(כה) ואם רובן ישראל – ותלינן שהאור הוא של ישראל ומיירי שהוא סמוך כ"כ שיכול להשתמש לאורו כמ"ש ס"ד:

כו

(כו) מברכין עליו – לפי שגם תחלת בריית האור היה במו"ש ע"י אדה"ר ע"ד זה שהקיש אבנים זה בזה וזה אין שייך במוצאי יוה"כ שלא היה אז תחלת ברייתו וטעם ברכתו הוא לפי שכל היום היה אסור לו להשתמש בהאור ועכשיו הותר לו לכן אין לברך אלא באור ששבת דהיינו שהיה דלוק מבע"י ושבת כל יוה"כ שלא היו יכולין להשתמש בו ועכשיו הותר:

כז

(כז) להאיר – אבל אם עשויין כדי להתחמם אין מברכין עליהן שאפילו על הנר אין לברך אם אין עשוי להאיר וכדלקמיה בסי"א:

כח

(כח) נר בהכ"נ – ונר של בהמ"ד שבימינו מסתברא דתלוי לפי המקום אם לומדים שם ומדליקין בשביל זה הרי נעשה להאיר:

כט

(כט) אם יש שם אדם חשוב – אז נעשה להאיר וכשאין אדם חשוב נעשה לכבוד השכינה והי"א ס"ל להיפך דכשיש אדם חשוב נעשה לכבודו ולא להאיר ובדליכא אדם חשוב שרי דנעשה להאיר מיהו אם יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך הבדלה ודאי שרי לכו"ע בכל ענין. איתא בב"י דבארצותינו נוהגין להדליק בבהכ"נ נר מיוחד כדי להבדיל עליו. כתב בספר א"ר דמדתלינן כאן באדם חשוב ש"מ דכל כי האי גוונא כגון שמדליק נר בביתו לכבוד אדם חשוב שבא אליו אין מברכין עליו:

ל

(ל) מברכין עליו – שעשוי להאיר לאכילתו ומיירי שאוכל בבית הסמוך לבהכ"נ והחלונות פתוחים לו דבבהכ"נ אסור לאכול כמ"ש סימן קנ"א. איתא ברא"ש והעתיקו האחרונים דהאידנא אין מברכין כלל על נר של בהכ"נ שאין מדליקין בו רק לכבוד שהרי דולקין הנרות אף ביום והכונה על אותן שדולקין לפני העמוד שהם רק לכבוד אבל אותן שלוקחין כ"א בידו להאיר מברכין [דה"ח] וכמה אנשים נכשלין בזה שלוקחין מנרות של העמוד על הבדלה ואין נכון לעשות כן ואולי כשרוצה לצרף מהן לאבוקה אין להקפיד. ונראה פשוט דעל נר יארצייט אין לברך שאינו עשוי להאיר רק לזכר נשמת המת:

לא

(לא) שלא תהא לבנה – שאם יש לבנה א"צ השמש לאור הנר ולא נעשה אלא לכבוד השכינה:

לב

(לב) שאינו עשוי להאיר – רק שמדליקין אותן לכבוד המת:

לג

(לג) אין מברכין עליו – כיון שגם ביום היו מוליכין לפניו א"כ הוא לכבוד אע"פ שצריכין לו עתה בלילה. וכתב המ"א דה"ה על נר שמדליקין לכבוד החתן אין מברכין:

לד

(לד) אינו מברך – דהא בעינן שיאותו לאורו עד שיהא יכול להכיר בין מטבע למטבע וכדלעיל בס"ד ובסומא לא שייך זה ועיין בפמ"ג דנשאר בצ"ע אם יכול להוציא אחרים בברכה זו כיון שהוא בעצמו פטור מן הדבר וכ"ז דוקא בברכת במ"ה אבל שאר הבדלה אומר [מ"א וא"ר וש"א]:

לה

(לה) היו יושבין וכו' – מיירי שהבדילו מכבר ולא היה להם אז אור בסמוך להם שיהיו נאותין לאורו ועתה נזדמן להם או שיודעין שלא יהיה להם כוס בלילה דאי מצפין שיהיה להם כוס מוטב שימתינו בברכת הנר ויסדרו על הכוס וכמש"כ לעיל בסק"ד:

לו

(לו) אחד מברך לכולם – ואע"ג דצריכין כולם לשתוק ולשמוע ברכתו והוי בטול בהמ"ד וא"כ היה טוב יותר שיברך כ"א לעצמו אפ"ה הא עדיפא משום ברב עם הדרת מלך [גמרא]. כתבו האחרונים דאפילו מי שכבר בירך במ"ה יכול לחזור ולברך להוציא ב"ב:

לז

(לז) נר בתוך חיקו – היינו שהיתה טמונה בתוך חיקו שאינו רואה השלהבת ולא נשתמש לאורה וכן פנס כה"ג והדר מוסיף אספקלריא דאע"פ שהוא רואה את האור דרך האספקלריא מ"מ לא מקרי זה ראיה ממש לענין ברכת במ"ה דבעינן שיהיה האור מגולה והמ"א ושארי אחרונים כתבו דדוקא בפנס שהיא של ברזל אף שיש בה נקבים אין רואה השלהבת להדיא אבל באספקלריא של זכוכית מקרי רואה השלהבת ויכול לברך עליה כשהיא בסמוך לו שיוכל להשתמש לאורה ועיין בביאור הלכה שהבאנו דכמה פוסקים סוברים כדעת השו"ע וע"כ אין כדאי לכתחלה להקל בזה:

לח

(לח) ואינו משתמש לאורה – כגון שעומד מרחוק ולא יוכל להכיר בין מטבע למטבע:

לט

(לט) ואינו רואה וכו' – כגון שעומד מן הצד:

א

סעיף א מברך על הנר בטור בשם ר"ה ואי לא אתרמי לו נר כשיראה האש ונהנה לאורו מברך על הנר במא"הא ועיין סי' תקנ"ד ואם יתרמי לי' כוס בלילה ורוצה ללמוד מקודם שיבא לידו הכוס י"ל שאינו מברך עתה וטוב יותר שיסדר הכל על הכוס ועיין בב"י בשם הכלבו דלא משמע כן מדכ' דבפורים במ"ש מברך במה"א קודם קריאת המגלה וע' בת' תורת חסד סוף המפתחות:

ב

מג"א ס"ק ד עמ"ש סי' תלג ס"ב בס' אורח מישור במהדורא בתרא ליו"ד השיג בזה והעלה דא"צ להיות מדובקים ושאני בסי' תלג דמותר באינן דבוקים כיון דל"ש הטעם דא"י לכנס לחורים ולסדקים:

ג

מג"א ס"ק ו. בדיעבד לא יצא לענ"ד דצריך לחזור לברך בפה"ג כיון דבברכת מאורי אש שבירך לא יצא ממילא הוי הפסק בין בפה"ג לטעימה ע' ט"ז סי' תרכ"ד ס"ב:

ד

מג"א ס"ק י' אפי' עכו"ם הדליק נר לחולה ומחלק שם דעכו"ם שהדליק נר לחולה כיון דברשות עביד' הוי כהדליק במ"ש ולזה אם הדליק לחולה ממדורה שלו הוי כעכו"ם שהדליק במ"ש מעכו"ם דאין מברכים אבל אם הדליק לחולה ממדורת ישראל ששבת מעבודה הוי כעכו"ם שהדליק במ"ש מישראל דמברכי' ע"ש:

ה

מג"א ס"ק יג וצ"ע ע' ת' בית אפרים ד' מב ע"ב:

א

בכפות עבה"ט וכתב מח"ב שבסדר הכוונות שסידר מהר"ש וויטל כתב לכפוף ראש אצבעותיו הימנית אל תוך כפו הימנית ואגודל מכוסה תחתיהם ויהיו נכפפים נגד פני של האדם המברך וגם יהיו נכפפין לפני הנר ויסתכל בצפרניו לבד ולא בתוך פני האצבעות והאריך בזה ע"ש:

ב

(בש"ע סי"ד) היו יושבים כו' וכת' בר"י בשם מהרא"י פראגי בתשובה כת"י מי שכבר בירך בורא מ"א יכול לחזור ולברך להוציא ב"ב דאפילו ר"א דפליג בבשמים שעיקרו להנאת הנפש אבל בנר דהוא מצוה מודה ע"ש:

ג

לאורו. עבה"ט ועיין בנ"ב סי' ך"א מ"ש על דברי הנ"מ בזה:

א

ואין צריך לחזור אחריו. שאין מברכין אלא לזכר שנברא האור במ"ש דאי משום הנאת האור היה צריך לברך בכל פעם כשנהנה מהאור ומוצאי יום כפור י"א שמחזיר אחריו לפי שהיא כברכת הבדלה שמברך לבורא יתברך שהבדיל לנו בין זה היום לשאר הימים שכל היום היינו אסורים להשתמש בו ועכשיו אנו מותרים אבל במ"ש אין הטעם משום שהיה אסור ביום אלא משום זכר בעלמא בשביל זה ניתקן מעיקרא ובתו' פ' מקום שנהגו נתן טעם למה באמת לא יברך בכל פעם שנהנה מהאור לפי שאין מברכין אלא על מה שהגוף נהנה ואף על גב דמברכין על אור השמש בכל יום היינו משום שמתחדש בכל יום עכ"ל: ראיתי להזכיר כאן מה שהעולם מקשין בפ' ע"פ דק"ג כי מטי לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא אמר ליה למה לך כולי האי הא מנחא שרגא אמר ליה שמעי' מדעתיה דנפשיה קא עביד אמר ליה אי לא שמיע ליה מיניה דמר לא הוי עביד אמר ליה לא סבירא ליה למר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. רבים מקשים למה לא תירץ לו מיד מה שתירץ בסוף והתירוץ הנכון הוא כך דמעשה היה שהיה נר מודלק שם ולקח אבוקה והדליק מהנר וע"ז הקשה לו למה לך כולי האי פי' למה הוצרכת ליקח אבוקה דסתם אבוקה ב' נרות ואתה מדליקה מן הנר די לך ליקח עוד נר א' והא מנחא שרגא ממילא יהיה לך ב' נרות דהיינו השרגא ונר אחד שמדליק השיב לו השמש עביד כן מעצמו אבל באמת אין צריך אלא לנר א' וע"ז הקשה לו דעל כל פנים שמע השמש איזה דבר מזה ממר מה שהביא לו לטעות בזה על זה אמר ליה לא ס"ל למר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר ודבר זה שמע ממני והוא טעה לומר שצריך אבוקה מלבד השרגא וזה עשה מדעתו וזה פי' פשוט ונכון ובהגהת מרדכי פי' בענין אחר ע"ש בקידושין על הגמרא:

ב

בכפות הידים. בטור כ' בשם רבי' האי ושמענו מזקנינו שאומרים שיש בשרטוטי פיסת היד להתברך בו ועוד בצפרנים מפני שהן פרות ורבות לעולם וב"י בשם ש"ל כתב כך המנהג תחלה מכניס אצבעותיו לתוך ידו ומחשיך תחתיהן ואחר כן פושטן ונמצא אור במקום חושך ומברך שכך הוא נאות מהאור עכ"ל: ונר שיש לו ב' פיות נראה דזה נר שדולק בו שמן דסתם נר שבגמרא ופוסקים דאלו בנר שלנו לא שייך זה ועסי' תל"ג:

ג

שאם הי' מדליקו ישראל כו'. אע"ג דבסי' רע"ו הוה היתר לישראל להשתמש לאור הנר שהדליקו העכו"ם לצרכו כמו במדליק לצורך חולה כאן לענין ברכה שאני שצריך שלא יהי' שום צד עבירה נ"ל:

ד

על אור של ע"א. פי' אע"ג שלא הודלק רק במ"ש והוה שבת שלא בעבירה וזה פשוט:

ה

עכו"ם שהדליק במ"ש. לבאר דין זה נעתיק הסוגיא ונזכיר תמיהתנו בזה. שנינו פ' אלו דברים אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם ולא על הנר ובשמים של ע"א ופרכי' בשלמא נר משום דלא שבת אלא בשמים מ"ט לא אמר רב הכא במסיבת עכו"ם עסקינן מפני שסתם מסיבת עכו"ם לע"א. והא מדתני סיפא של ע"א מכלל דרישא לאו בע"א עסקינן אר"ח מ"ט קאמר מ"ט אין מברכין על נר ועל בשמים של עכו"ם מפני שסתם מסיבתן לע"א והרמב"ם כתב בפכ"ט וז"ל ואין מברכין על נר העכו"ם שסתם מסיבתן לע"א וכתב המ"מ וז"ל זו היא גי' של רבינו דהיינו כמ"ש דלפי המסקנ' היא טעם נר ובשמים של עכו"ם שוים מכח סתם מסיבתן לע"א אבל ההלכות היו גורסים גי' אחרת שכ"כ שם נר של עכו"ם משום דלא שבת בשמים של עכו"ם משום דסתם מסיבתן לעכו"ם עכ"ל ור"ל דלגי' הרי"ף לא הוה איסור בנר של עכו"ם משוס סתם מסיבתן כו' אלא משום לא שבת ואח"כ כתב המ"מ הנ"מ בין ב' הטעמים על הדין של ישראל שהדליק משל עכו"ם מברכין עליו וז"ל לדעת רבינו דוק' שאין העכו"ם במסיבה דאל"כ כבר נתבאר שסתמן לעכו"ם עכ"ל פי' דבריו אבל לגי' הרי"ף בהלכות אפי' עכו"ם במסיבה אין איסור בזה שהישראל הדליק מעכו"ם דלענין נר לא הזכיר טעם דסתם מסיבתן לע"א כ"ה ביאור דברי המ"מ בפשיטות אלא שהב"י כתב נפקות' של הגי' באופן אחר דהיינו שהרי"ף ל"ג תחלה הכא במסיבת עכו"ם עסקי' אלא שסתם מסיבת עכו"ם לע"א ונמשך לו מזה דלהרי"ף חמיר טפי דאפי' שלא במסיבה יש איסור בנר ובבשמים של עכו"ם ולהרמב"ם אסור דוקא במסיבה בנר ובבשמים ולפ"ז במסיבה אסור לד"ה בנר ובבשמים וע"כ תמה על המ"מ דמשמע מדבריו דלהרמב"ם דוקא יש איסור במסיבה ולהרי"ף מותר בנר וזה אינו דלהרי"ף כ"ש דחמיר טפי אפי' שלא במסיבה יש איסור ודחק ב"י לישב דברי המ"מ בזה ומאד יש לתמוה על מרוצת הבנתו בדברי המ"מ בחילוק הגי' שהוא מענין שלא היה רי"ף גורס הכא במסיבה של עכו"ם עסקינן וזה לא עלה על דעת המ"מ מעולם שהרי לא זכר אלא שהרי"ף גורס במסקנ' נר משום שלא שבת ובשמים משום סתם מסיבתן לע"א ממיל' בנר לא הוזכר סתם מסיבתן לע"א ע"כ יש קול' לפ"ז דאפי' במסיבה מותר בנר במקום שאין איסור משום לא שבת דהיינו בישראל שהדליק מעכו"ם וזה פשוט לכל מתחיל בביאור דברי המ"מ אלא אגב שיטפיה של רבינו בעל ב"י נטה מדרך הפשוט והשאיר דברי המ"מ בדוחק והוא ללא צורך ולפי הנלע"ד דגם להרי"ף אין איסור אפי' בבשמים אלא במסיבה כיון שזכר הטעם משום סתם מסיבתן לע"א משמע דבמסיבה איירי דאל"כ אין הטעם שייך לגוף הדין וגם הוא היה גורס הכא במסיבה עסקינן כמו הרמב"ם אלא שקיצר בל' התלמוד כדרכו וכתב שסתם כו' ומזה נדע דבמסיבה עסקינן ודברי הרא"ש הם כהרי"ף וכ"ה דברי הטור בסי' רי"ז דוקא במסיבה לענין איסור ברכת בשמים ובסימן רצ"ז שלא זכר הטור במסיבה גבי בשמים משום דסמיך על מ"ש כבר בסי' רי"ז כמ"ש הב"י בזה וגם לענין נר נלע"ד דהכל שוין שיש בו איסור משום סתם מסיבתן לע"א אפי' להרי"ף והרא"ש דזכרו טעם נר מפני שלא שבת הוא להורות שבנר יש איסור אפי' שלא במסיבה דאז מותר מטעם ע"א מ"מ אסור מטעם לא שבת והרמב"ם שזכר בנר הטעם משום ע"א ס"ל ג"כ טעם דלא שבת אלא דקמ"ל אפי' בשבת אלא שהודלק במ"ש יש איסור במסיבה משום ע"א ולא מסתבר כלל לומר שלא יהי' איסור סתם מסיבתן לע"א בנר דודאי בנר יש טפי חשש ע"א מבבשמים דודאי עושין נר לע"א יותר מבשמים והרי"ף והרא"ש שזכרנו בנר משום לא שבת ובבשמים משום ע"א לא באו להקל בנר מטעם ע"א כמו שסבר המ"מ אלא דקמ"ל דבנר יש איסור נוסף על ע"א דהיינו אפילו שלא במסיבה יש איסור מכח לא שבת ובאמת ה"ה אם שבת יש עדיין משום סתם מסיבתן לע"א וזהו ג"כ פי' דברי הטור שכ' וז"ל אין מברכין על אור של ע"א ואין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכת עבירה הלכך אין מברכין על אור של עכו"ם עכ"ל הרי שהקדים בשני איסורים ואח"כ תלה בהם איסור נר של עכו"ם וזה מבואר דקמ"ל דיש בזה ב' טעמים לחומר' דמצד ע"א יש איסור אפי' בשבת ומצד לא שבת אפי' שלא במסיבה שאין שם חשש ע"א והרמב"ם לא הוצרך להזכיר טעם לא שבת דסמך על מ"ש אח"כ בנר של חולה וחיה דשם דוק' מותר ולא במה שיש עבירה בהדלקתו בשבת אפי' ע"י עכו"ם דהא גם בחולה וחיה הוא ע"י עכו"ם ככל חולה שאין בו סכנה ואפ"ה אין היתר רק מצד חולה וחיה כנלע"ד ברור כשמש שאין כאן חילוף גי' ולאו חילוק דיעות דהכל מודים באיסור שהוא משום ע"א דהוא דוקא במסיבה זולת ר"י שמביא ב"י בסימן רצ"ז דכתב שהבשמים שלהם סתמן עומדין למכרן לע"א והיינו אפי' שלא במסיבה ונראה פשוט דבמקום שנר' שאין עומד לע"א כגון שהוא תגר או דרכו לשום הבשמים לתבשיל שלו אין איסור בדבר מ"מ למעשה אין להקל כ"א בתגר כדי לחוש לדברי ר"י כנלע"ד נכון בס"ד:

ו

או ישראל מעכו"ם. בגמרא פרכינן אמאי שרי הא לא שבת וכ"ת הך איסור אזיל ליה והא אחרינא הוא וביד ישראל קא מתילדא אלא הא דתני' כו' ומשני לעולם איסורא נמי איכא וכי קא מברך אתוספת' דהתיר' קא מברך א"ה עכו"ם מעכו"ם נמי אין ה"נ גזיר' משום עכו"ם ראשון ועמוד ראשון פי' שיבא לברך על של עכו"ם שהדליק מבע"י ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשיכה כגון סמוך לחשיכה מיד: ויש לי מקום עיון על מ"ש המ"מ שלדעת הרמב"ם אפי' בישראל מעכו"ם אסור במסיבה מטעם ע"א וכ"ש לדעת הב"י של הרי"ף והרא"ש יש איסור אפי' שלא במסיבה בזה ואני תמה מאד למה לא נתיר כאן אפי' במסיבה לד"ה דנימ' אתוספ' היתר מברך דמה לי איסור שלא שבת או איסור של ע"א ואי תימ' דיש עכ"פ חומר באיסור ע"א מאיסור שלא שבת דאשכחן במקום אחר דע"א אפי' באלף לא בטיל וזה לא מצינו באיסו' לא שבת זה אינו דהא ודאי גם בלא שבת ישנו להאיסור כמ"ש בגמ' דאיסורא נמי אי' אלא שהברכ' לא קאי רק אתוספ' היתר וכמ"ש בסעי' זה בסמוך דה"ל כאור היוצא מעצים ואבנים ותו ראי' ממ"ש ב"י בשם הרא"ש פ' משילין והא דאסור לברך על שלהבת ע"א ואע"ג דשרי משום דיש עמה גחלת ואע"פ שאין הברכה אלא על שלהבת עכ"ל אם כן בנר שהדליק ישראל ממנו דאין כאן גחלת של איסור כלל ודאי שרי כדין שלהבת של ע"א באין שם גחלת וא"ל ממ"ש בפ' משילין שם דאמרי' לענין הוצאה בשבת דאם הוציא שלהבת בקיסם שהוא חייב וה"נ בנר מנר הוה כמו קיסם זה אינו דהא שם אית' במשנה ושלהבת בכ"מ פירש"י כגון הדליק נר משלהבת חבירו אינו מעכב באיסור תחומין עכ"ל משמע דנר שלהבת לא הוה כיש עמה גחלים ובקיסם ותו ראיה ממ"ש הרמב"ם פ"ט נתערב ריח שמברכין עליו בריח שאין מברכין עליו הולכין אחר הרוב ולעיל מיניה זכר אותן שמברכין עליו דהיינו בשמים של ע"א הרי לפניך דלא אזלינן בתר האיסור לענין הברכ' אלא בתר ההיתר שנתוסף בו ה"ה נמי כאן גבי נר דודאי יש בהשלהבת שהדליק ישראל רוב מהשלהבת של עכו"ם שהודלק ממנו דהוא נרא' לעינים ותו דאל"כ למה לא הצריך כאן ג"כ רוב כמו התם אלא ודאי דבאמת יש בו היתר ואמאי נאסור כאן בהדליק במסיב' וכ"ש שלא במסיבה וראיה לדברי עוד מדלא זכר הרמב"ם כאן איסור בהדליק ישראל מעכו"ם כשהוא במסיבה כמ"ש גבי בשמים בפ"ט ולמה התיר סתם ויש מכשול להתיר אלא ודאי דבאמת מותר אפי' במסיבה כאן בישראל שהדליק מעכו"ם כנלע"ד ברור אלא שאיני כדאי לחלוק על המ"מ וב"י שאסרו לכל הפחות במסיבה ע"כ דברי בזה להלכה ולא למעשה:

ז

ובמוצאי י"כ כו'. הטעם בשם הרמב"ן שבשבת מותר מכח תוספת היתר דה"ל כאור היוצא מעצים ואבנים אבל בי"כ אין מברכין אלא על אור ששבת ממש או על אור שהודלק ממנו עכ"ל:

ח

אור היוצא כו'. לפי שגם תחילת בריית האור היה במוצאי שבת ע"י אדם הראשון שהקיש אבנים זה בזה וזה אין שייך בי"כ:

ט

אם יש שם אדם חשוב. דאז נעשה להאיר לו ואם אין אדם חשוב לא נעשה להאיר אלא לכבוד השכינה ויש אומרים ס"ל דאם יש אדם חשוב לא נעשית אלא לכבודו לא להאיר:

י

אחד מברך לכלם. משום ברוב עם הדרת מלך:

א

בט"ז ס"ק א' דאי משום הנאת האור כו' לשון זה הוא מהרא"ש ולכאורה צ"ע דלשון זה משמע דאי הוה אמרינן דמשום הנאת אור הוא שפיר צריך לחזור עליו וז"א הא בשמים נמי דמשום הנאה הוא כדי להשיב נפש ואפ"ה א"צ לחזור אחריו אלא ה"פ עכ"פ צריך לחזור עתה לפי שהוא תחלת ברייתו ולברך על הנאה זו ולזה אמר דא"כ אע"פ שבשאר ימים א"צ לחזור אחר זה עכ"פ היה צריך לברך בשעה שבאמת צריך לנר ונהנה ממנו וע"כ שאין מקום לברך על הנאת האור כלל וכמ"ש אח"כ הטעם בשם התוספות:

ב

שם ס"ק ה' דלפי המסקנא הטעם כו' אלא דקמ"ל אפילו

ג

בשבת כגון שהודלק כו' כצ"ל או שצ"ל אפי' לא הודלק בשבת אלא שהודלק במ"ש כו':

ד

שם והרי"ף והרא"ש שזכרו בנר כו' יש עדיין איסור משום כו' כצ"ל:

ה

שם ס"ק ו משמע דנר כו' כשיש עמה גחלת או קיסם כו' זכר אותן שאין מברכין עליו כו' כצ"ל: