שולחן ערוך, אורח חיים ס״ט: דין פורס על שמע. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין פורס על שמע. ובו ב סעיפים:
אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפ"ע ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר וזה נקרא פורס על שמע לשון חתיכה פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה: הגה ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה' וכו'. י"א שפורסין בק"ש של ערבית כמו בשחרית [כל בו וב"י בשם הר"ן] ולא נהגו כן משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית. ולאחר שסיימו ברכ' יוצר אור אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש וזה נקרא עובר לפני התיבה ואין עושין דברים אלו בפחות מי' משום דהוי דברים שבקדוש' וצריך לחזור אחר ששה שלא שמעו דהיינו רוב העשרה ואם אינם נמצאים אפילו בשביל אחד שלא שמע אומרים ואפי' מי ששמע יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשביל אותו שלא שמע ומ"מ אם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה מוטב שיפרוס ויעבו' לפני התיב' הוא משיפרוס ויעבור לפני התיבה אחר שכבר שמע: הגה ומי שעובר לפני התיבה ואמר ג' ברכות הראשונות ישלים כל התפלה ולא יפסיק אע"פ שכבר התפלל אבל האחרים יכולין להפסיק אח"כ וכ"ש שאם לא התפלל הפורס והעובר לפני התיבה תחלה שישלים תפלתו אע"פ שיצטרך לקרא אח"כ ק"ש ולא יסמוך גאולה לתפלה [ב"י בשם מהרי"א] ואסור להפסיק בדברים אלו בין גאולה לתפלה או בק"ש וברכותיה ולכן אסור לש"צ להפסיק בין ק"ש לתפלה או בק"ש וברכותיה כדי לפרוס על שמע לאותן הבאים לב"ה לאחר שהתפללו הקהל קדיש וברכו והתחיל בברכת יוצר אור אבל בברכת ערבית שהוא רשות יכול להפסיק להוציא אחרים י"ח ומ"מ איש אחר יכול לפרוס על שמע או להתפלל בי' כל התפילה אפי' באותו ב"ה שכבר התפללו להוציא אחרים י"ח רק שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון דזהו נראה גנאי לראשונים דהוי כאלו לא יצאו בראשונה י"ח [תשובת מהר"י מינץ סי' ט"ו] ונ"ל דוקא שעדיין הראשונים בב"ה אלא שהשלימו סדרם אבל אם יצאו הראשונים יוכל לעמוד החזן אף במקום שעמד הראשון:

ב

סומא אע"פ שלא ראה מאורות מימיו פורס על שמע ומברך יוצר המאורות שהוא נהנה במאורות שרואין אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה:

א

ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה' והיינו למ"ד קדושה של יוצר אור יחיד אומ' אותה ואין נראין ככופרי' כמ"ש מהררי"א אף למ"ד יחיד אומר אותה אפ"ה צריכין לברך ברכה ראשונה ביחיד שאל"כ היו נראין ככופרים ח"ו ומפני שהוא אומר להם לברך ואינן חפיצים ואיני יודע טעם לדבריו למה יהיו ככופרים שהרי כבר ענו על ברכו ברוך ה' המבורך לעולם ועד שהרי עשו מה שאמר להם כמו בברכת התורה שהעולה לס"ת אומ' ברכו והקהל עונים מה שעונים אחר ברכו וסגי בהכי (דרכי משה):

ב

ואם אינם נמצאים עשרה אפי' א' שלא שמע אומרים כ"כ האגור דבאשכנז נהגו בכל מקום כרש"י וכרוקח שנהגו להתפלל אפי' בשביל יחיד אבל תוס' והרא"ש כתבו דבעי' ו' שלא שמעו דהיינו רוב מנין וכן משמע מדברי הרמב"ם פ"ח דתפלה וכ"כ במחזו' ויטר' ובשאלתות פרש"י שנהגו להתפלל אפי' בשביל יחיד וכ"כ מהר"י אבוהב אבל יש ליזהר שלא יאמר ברכו אם לא יהיה שם אפי' יחיד שרוצה לברך על שמע (ב"י בשם מהררי"א) שאל"כ נראים ח"ו שש"ץ אומר להם ברכו ואין בהם גם אחד שיברך (ב"י) וצ"ע דלפ"ז יהא זה שלא שמע עדיין אסור לפרוס דהא אין אחד מהנשארים מחויב לברך על שמע שיוכל לומר אליו ברכו והב"י כ' בעצמו להיפך שמוטב לפרוס שמע אותו שלא שמע (ד"מ) וכבר כתבתי שלא נראה ככופרים שהרי ענו על ברכו ברוך ה' המבורך לעולם ועד כן נראה לי ואין חילוק בין פריסת שמע לתפלה דאף בתפלה יכולין להתפלל אף בשביל א' שלא התפלל דהכל הוא דבר שבקדושה ואין לחלק ביניהם כן משמע מדברי הב"י וד"מ מכ"ש שיכול להתפלל אותו שעדיין לא התפלל וכן ראיתי נוהג אמ"ז הגאון הגדול מוהר"ר יהושע ר"מ דק"ק קראק' וצריך ליזהר שלא יפרוס על שמע עד אחר שסיימו הציבור תפלת י"ח לפי שכל אותן שלא שמעו הקדיש וברכו מתקבצין אל פתח שפורסים שמע שם ועוברים לפני העומדים בתפלה שעדיין לא סיימו תפל' י"ח וקא עביד איסורא לפי שאסור לעבור כנגד המתפלל תוך ד"א (בב"ח) וכן ראיתי נוהגין בק"ק קראקא שאותן שלא שמעו קדיש וברכו מתקבצין אל הפתח ונכון הוא כמ"ש לקמן בסימן קל"ט סעיף ו' בהג"ה ואם לא שמעו ברכו ה' המבורך לא יענו ברוך ה' המבורך לעולם ועד:

א

ברוך ה' וכו'. ואם לא שמע ברכו רק שמע הקהל עונים עונה אמן ע"ל סי' נ"ז ס"ק א':

ב

שמע. ואם שמע מהקורא בתורה דיו ואין חוזרין בשבילו עמ"א. וה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל אחד שלא התפלל. ב"י ד"מ. וכ' המ"א מיהו נ"ל דאם אין שם י' שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכוונה משום קדושה: (וכתב מ"א בסי' (ע"ד) [נ"ד] שאם פורסין אחר קדיש בתרא יאמר מקצת פסוקים קודם פריסת שמע שלעולם אין אומרים קדיש אלא אחר פסקים או אחר תפלת י"ח):

ג

ויעבור. ועכשיו נוהגין שהאבלים פורסים על שמע אפילו שמע ויש אחד שלא שמע ואינו נכון. מ"א:

ד

תחלה. שישלים תפילתו ר"ל דכ"ש הוא דלא יפסיק הפורס והעובר לפני התיבה אם לא התפלל תחלה אע"פ שיצטרך לקרות אח"כ ק"ש ולא יסמוך גאולה לתפלה והמ"א כ' דלכתחילה לא יעשה כן אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואח"כ יפרוס שמע:

ה

אור. אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבה"כ. ב"י לבוש:

ו

להפסיק. בין גאולה לתפלה דבלא"ה מפסיקים בפסוקים אבל באמצע ברכות לא יפסיק. מ"א:

ז

הראשון. אפי' חזן הראשון. לבוש. כ' במשפטי שמואל שאם הראשונים הוציאו ס"ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בה:

א

מגילה כ"ג לפי' הר"ן שם

ב

שם במשנה

ג

מס' סופרים ור"מ בפ"ח מה"ת

ד

תלמידי רש"י בשמו והאגור בשם סמ"ק ורוקח מס' סופרים

ה

ב"י

ו

מגילה כ"ד וכת"ק

ז

שם בגמרא:

א

ס"א אם יש כו'. לשון הר"ן בפירש"י:

ב

לשון כו'. וכמו בפרוס הפסח אכילת פרס וכיוצא וכ"מ שם כ"ד שהיו אומרים ברכה ראשונה וכמ"ש בס"ב:

ג

ועכשיו כו'. דטעם שאומרים ברכה ראשונה כמ"ש בסי' נ"ט משום קדושה דאית ביה לס' שניי' שם דס"ג אבל לס' ראשונה שם ופ' בהג"ה שם כוותיה דחק כאן בב"י והסכים בד"מ לפי' תר"י להוציא את שאינו בקי כמ"ש בס"ד ועכשיו כולנו בקיאין וא"צ רק כדי לענות קדיש וברכו וכ"ש בשכבר ברכו ברכת ק"ש ע"ש ול"ד שאינו בקי אלא ר"ל מי שרוצה לצאת משא"כ עכשיו דא"א יכולין לכוין בשמיעה כמש"ש ס"ד:

ד

ולא נהגו כן כו'. מכוון יותר למש"ל דמשום קדושה דשם משא"כ בשל ערבית ואף שכ' הר"ן דלא פלוג כ"כ לפי מנהגו:

ה

לאחר שסיימו כו'. שם במתני' ואין עוברין כו' וכפי' הר"ן הנ"ל לאחר שהתפללו כ"א בפ"ע וכ' שחילקן בתרתי משום הנ"ל בר"ס נ"ה ס"ב אם התחיל כו' וכמ"ש בירושלמי:

ו

ואתה קדוש. כ"כ הטור ור"ל שמסיים שם שאין עובר לפני התיבה אלא משום קדושה אלא שמסיים הברכה וכמו בפריס' שמע אבל ספר המנהיג כ' שישלים כל התפלה וכן כ' בהג"ה למטה:

ז

משום דהוי כו'. גמ' שם:

ח

וצריך כו'. כמ"ש בספ"י דמ"ס וא"א קדיש וברכו בפחות מעשרה רבותינו שבמערב אומרים בשבעה ונ"ט לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' וי"א אפי' בששה עד ברכו ופי' תוספת דל"פ את"ק ואמתניתין אלא דמיירי כאן כמה יהיו אותן שלא שמעו:

ט

ואם אינם כו' ואפי'. כ"כ התוס' וש"פ בשם תלמידי רש"י שכ' בשם רש"י וכן מסיים שם במ"ס ובמקום שיש שם תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו ובין קדיש ולאחר התפלה עומד א' מאלו ויאמר ברכו או קדיש וענו אחריו יצא ור"ל תשעה שאפילו בשביל א' ואמר עשרה שיש עוד א' שלא שמע יכול לפרוס א' מאלו עשרה והביאו ראיה מש"ץ וירד לפני התיבה ואמרינן בסוף ר"ה לר"ג להוציא אפילו הבקי ואף שהש"ץ כבר התפלל ומ"ש במ"ס בתחלה רבותינו שבמערב כו' היינו אפילו אין בכולם רק שבעה וחולק על הת"ק וכ"מ הלשון שם שאמר וא"א כו' רבותינו כו' מ' דפליגי וכן הסכים הרא"ש אלא שר"ת לא רצה לסמוך ע"ז כפי פי' במ"ס כנ"ל לכן כ' בש"ע וצריך כו' ואם אינם כו' דדברי רש"י הם עיקר וכן הסכימו הפוסקים:

י

ומ"מ אם כו'. לפי שתוס' חולקין ג"כ על ס' זו וכתב שאין ראיה מתפלת י"ח וע' ברא"ש שם וצ"ע שם:

יא

ומי שעובר כו'. ספר המנהיג כנ"ל וכן מ' פשטא דאין עוברין דכאן ל"ק פרס:

יב

אבל האחרים כו'. שא"צ אלא לשמוע קדושה מהרי"א:

יג

וכ"ש כו'. שם מסתפק בזה ואף שבמתניתין מ' כן וכמו שהקשה בירושלמי למה חלקן לתרתי ומשני שאם התחיל כו' שם איירי שהתפלל כבר ועמ"א:

יד

ואסור כו'. במ"ס שם וכבר תיקנו חכמים לחזנים לו' לאחר גאולה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואחריו ברכו את ה' המבורך כדי לצאת אותן שלא שמעו כו' ונהגו אנשי מערב ואנשי מזרח לאמרו לאחר עושה שלום בג' תפלות של י"ח כו' וצ"ע שם:

טו

והתחיל כו'. אבל לא התחיל אומר פ"א ברכו ספר המנהיג ועט"ז ועפ"ה דסוכה נ"ג ב':

טז

ומ"מ איש כו'. אפי' כו'. כ"מ במ"ס הנ"ל ואמרינן בברכות ג' א' כי אכלינן רפתא כו' ולברכו כו':

יז

רק כו'. כמ"ש בחד גברא בתרי ספרא בפ"ז דיומא ע' א' תלתא כו':

א

אומר אבות וכו' – עיין במ"ב סק"ח במש"כ בשם הג"ה ועיין בביאור הגר"א דמשמע מיניה דדעת הטור דלא יאמר רק הג' ברכות ומ"מ לדינא משמע מיניה דמצדד להג"ה שבסמוך עי"ש שמביא ראיה מהמשנה. ועיין עוד במ"ב במה שכתבנו בשם המגן אברהם ובדיעבד אם לא היה רוב מנין והתפללו הי"ח בלחש אם יכול אח"כ הש"ץ לעבור לפני התיבה צ"ע דלפי דעת השו"ע דפוסק בריש הסעיף דאפילו אם התפללו מתחלה כ"א ביחידי יכול אח"כ אחד לעבור לפני התיבה פשוט דכ"ש בזה כי מיבעי לי לפי דעת הרדב"ז דנהגינן כוותיה כמו שכתבתי במ"ב סק"א אם פליג ג"כ בזה דזה יחשב רק תפלת יחיד או דילמא דבזה עדיף כיון דבעת התפלה היה מנין בבהכ"נ וגם מכיון שנתקבצו לעשרה היה עליהם חיוב קדושה קודם שהתחילו להתפלל וכמו שכתבתי במ"ב ס"ק א' בסופו עיי"ש דעל הכל היה החיוב ותדע דלהרדב"ז דס"ל דפרח מינייהו חיובא דקדושה לאחר שהתפללו הא דאנו עושין תמיד חזרת הש"ץ אף דאנו בקיאין ולפי דברי התוס' במגילה (דף כג:) הטעם הוא משום קדושה ע"כ היינו משום דבעת שנתקבצו העשרה ביחד היה עליהם חיוב קדושה וא"כ ה"נ בענינינו ומצאתי בשו"ע של הגר"ז דמיקל בזה בדיעבד ומ"מ יש לדחות דאפשר דהוא אזיל רק לפי דעת השו"ע כי לא הזכיר דעת הרדב"ז אבל למנהגינו דנהגינן כהרדב"ז כמו שכתב החתם סופר צ"ע:

ב

ישלים כל התפלה – נ"ל דר"ל בלחש דהא האחרים יכולים ללכת לדרכם כמו שכתב הלבוש:

ג

שישלים תפלתו – ועיין במ"ב סקי"ג בסופו ופשוט דבשביל פריסת שמע אם אינם רוצים שארי האנשים להמתין עליו יכול לדלוג מפסוקי דזמרה ויאמר רק ב"ש ואשרי וישתבח ויפרוס על שמע אך אם אינם רוצים להמתין עליו כלל יאמר קצת פסוקים ואח"כ קדיש וברכו אך צ"ע קצת מה יעשה אח"כ אם טוב יותר לדלג לגמרי ויתחיל תיכף אחר הברכו מיוצר אור דזהו פריסת שמע המעולה כשאומר תיכף יוצר אור אחריו כידוע או דיתחיל אח"כ מב"ש ועיין לעיל בסימן נ"ד מה שכתבנו בשם האחרונים דב"ש וישתבח היא תקנה קדומה מאוד ע"כ לכאורה טוב יותר שיתחיל אח"כ מברוך שאמר:

ד

יכול להפסיק וכו' – ואע"ג דלעיל כתב דלא נהגו בערבית לפרוס על שמע מ"מ נ"מ למקום שנהגו [פמ"ג]:

ה

ומ"מ איש אחר וכו' – ר"ל אע"ג דמנענו לש"ץ מלהפסיק להוציאם י"ח אבל איש אחר וכו' ומה דאצל פריסת שמע לא נקט ביו"ד ואצל להתפלל נקט ביו"ד עיין בד"מ דאין מסכים בזה עם מהר"י מינץ לדינא דס"ל דלתפלה בעינן דוקא עשרה שלא התפללו אלא תפלה שוה עם פריסת שמע וכ"כ המגן אברהם בסק"ד:

א

במג"א ס"ק ד' בשם הרדב"ז, נ"ב ע"ש תשובות ח"ס או"ח סי' י"ז ועיין תוס' יו"ט פרק ד' דמגלה משנה ג':

א

סעיף א' אם יש בני אדם וכו'. @33נ"ב עיין בד"מ שהביא בשם הר"י מינץ דבתפלה אין לעבור לפני התיבה אלא עבור עשרה ועמ"ש ראיה לדבריו בהלכות תפילין סי' ל"ו בתשובתו לק"ק טארנאפאל מן הירושלמי ע"ש בחיבורי לאו"ח משנת תקצ"ו ע"ש ודו"ק:

א

הרדב"ז לפי הנרא' חולק על פסק מחבר:

א

[א] ועכשיו לא נהגו וכו'. דטעם דיוצר אור היינו למאן דאמר דאין אומרים קדושה זו ביחיד (לבוש), ותימא עליו אם כן אנן דקיימא לן בסימן נ"ט שהיחיד יכול לומר קדושה היכי מתרצינן משנה שלימה פרק ג' דמגילה דתנא פורסין על שמע ופירשו דקאי על יוצר אור. לכן נראה לי עיקר כמו שכתב בית יוסף דאף למאן דאמר דאומרים אותו ביחיד, מכל מקום כיון שהשליח ציבור אומר ברכו על כל פנים צריכים לברך שום ברכה, דאם לא כן היו נראים כאלו הם כופרים חס ושלום באל עליון שאומר להם לברך ואינם חפצים, לכן אומרים ברכה ראשונה של קריאת שמע, עד כאן. והא דאין אומרים ברכה ראשונה, כבר כתב תוספות יום טוב במגילה דהיינו טעמא משום דנהיגי לפרוס קודם שיתחיל השליח ציבור התפילה בקול רם ונמצא שמיד מתחיל השליח ציבור בברכות שמונה עשרה ולא הוי ככופר, עד כאן. ומטעם זה כתב דרך חכמה מה שנוהגין בקצת קהילות שאחר התפילה פורסין שמע צריכין ליזהר שעל כל פנים יהיה אחד שיוכל לומר תיכף הברכות דיוצר, דאם לא כן הוה ליה ככופרים, עד כאן. ונראה דלאו דוקא, דהוא הדין כשיוכל לומר תפילת שמונה עשרה או ברכת אהבה רבה וכיוצא ונראה דמשום הכי לא ראיתי נוהגין ליזהר לחקור אחר זה דמסתמא יש אחד שיוכל לומר איזה ברכה. אבל באמת צריך עיון דלפעמים אין מי שיוכל לומר ברכה כלל ואפילו הכי פורסין. ועוד נראה לי דלפי זה צריך לומר הברכה בקול רם כדי שישמעו כולם, דאם לא כן הוי לנשארים כאילו אינם חפצים לברך. והנראה לעניות דעתי כטעמא דידן דלא קיימא לן כבית יוסף דנראה ככופרים חס ושלום כשאינם אומרים ברכת יוצר, דהא במה שעונין ברוך ה' המבורך מראים שחפצים בברכתו, וכן כתב הנחלת צבי בשם דרכי משה והביא ראיה מברכת התורה שאין עונין אלא ברוך ה' המבורך, וכן הסכים בדרישה אלא שהקשה על ראיות דרכי משה דעיקר השבח הוא מה שעולה חוזר ומברך אשר בחר בנו ואשר נתן שנתקנה בעשרה והשומע כעונה, עד כאן. ולעניות דעתי ליישב דסבירא ליה לרמ"א דדוקא ברכו צריך לומר בקול רם כדי שיענו, אבל לא אשר בחר, כמו שיתבאר בסימן קל"ט. ומזה תמיהני על תוספות יום טוב שם שכתב שברוך ה' המבורך אינו אלא עניה על הזכרת השם כדאיתא פרק ג' דיומא והן עונין אחר כהן גדול שמזכיר השם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ועדיין לא נתקיים מה שאמר להם השליח ציבור שיברכו עד כאן דבריו, ואישתמיטתיה דברי הדרכי משה. גם נראה לעניות דעתי דלאו ראיה מכהן גדול, דיש לומר דבכלל עניה זו נמי ברכה הוא, ועוד דכהן גדול שהזכיר שם המפורש ככתיבתו היו צריכין עניה מה שאין כן אחר השליח ציבור דאין צריכין עניה מיקרי ברכה. ועוד נראה לי כיון דהכא עונים ומזכירים השם ברוך ה' המבורך ודאי הוי נמי כברכה, מה שאין כן אחר כהן גדול אין מזכירין השם בעניה, וראיה לזה נראה לי ממה שכתב בית יוסף סוף סימן, [ר'] בברכת זימון אם שלושה מפסיקין לשבעה דאין צריכין להפסיק יותר מברכת זימון כיון שמזכירין השם חשיב שפיר ברכה עיין שם ודו"ק. אך עדיין צריכין ליישב משנה הנזכר לעיל למה היו אומרים בזמן הש"ס ברכת יוצר אור. וראיתי בכסף משנה שם שכתב הטעם כמו שכתב רבינו יונה דאף על גב דהשליח ציבור מוציא את שאינו בקי מכל מקום מקריאת שמע אינו נפטרין אלא באמירת ועניית אמן, ולכך אין פורסין על שמע לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בעשרה שאם לא כן אין עניית אמן כלום, עד כאן. ואם כן נראה שהטעם היה להוציא את שאינו בקי ואם כן בזמן הזה שכולנו בקיאין בברכות ואין פורסין רק כדי לענות קדיש וברכו אין צריך לומר ברכה ראשונה. ואין להקשות אם כן היה להן לברך גם שאר ברכות להוציאן דאפשר דסבירא ליה לרבינו יונה דאין עונין אמן אחר הבוחר בעמו ואחר גאולה משום הפסק, ואם כן לא הועיל להן הפריסה על זה, עד כאן לשון רמ"א בדרכי משה. וקשה לי הא פסק רמ"א גופיה סימן נ"ט וסימן ס"ו דעונין אמן אחר הבוחר ואחר גאל ישראל. ועוד הא קיימא לן לקמן סימן רט"ו וכמה דוכתיה דעניית אמן לאו דוקא דכל ששומע יוצא. וצריך לומר דשאני קריאת שמע, ועיין לעיל סימן ס"ב ס"ג וצריך עיון. ועוד וכי משום ההפסק לא יוציאו להם כלל דודאי עדיף שיפסיקו כדי שיהיו יוצאים ידי ברכה. כתב מגן אברהם סימן ע"ד שאם פורסין אחר קדיש בתרא יאמר מקצת פסוקים קודם פריסת שמע שלעולם אין אומרים קדיש אלא אחר פסוקים או אחר תפילת שמונה עשרה:

ב

[ב] משום דליכא קדיש וכו'. ובתשובת מנחם עזריה שם ראיתי טעם אחר דאיתא באגדה כי במה נחשב הוא בכל בוקר האדם אשר נשמה באפו לא מתיישבא גביה עד דעני ברכו, ובערבית דליכא האי טעמא לא הנהיגו. והא דנוהגין לפרוס כשסיימו הציבור תפילתן, כתב הב"ח טעם לפי שכל אותן שלא שמעו קדיש וברכו מתקבצין אל הפתח ואסור לעבור נגד המתפללין לכן ממתינין עד שיסיימו תפילתן:

ג

[ג] מוטב וכו'. ועכשיו נהגו שלעולם אבילים פורסין ואפילו שמעו ואינו נכון, מגן אברהם. מיהו בתשובת מהר"ם בדיני קדישים משמע הכי, ואפשר שהניחו להם משום כבוד המתים, ועוד שהמה בקיאים ורגילים ואחרים לפעמים יתביישו. כתב הלבוש דדין עובר לפני תיבה אין מנהג בינינו וכו', וכתב מעדני יום טוב במחילה מכבוד תורתו לא ידעתי מי הגיד לו זה דהרי רמ"א לא כתב דלא נהיגי אלא ביוצר אור, ומודה דבאינך נהיגי. ולא עוד אלא דהא לא נהיגי ביוצר אור כתבו קודם דין יורד לפני התיבה הנזכר בשולחן ערוך, והרב הזה כתבם יחד. ואחר כך כתב עליו לשון רמ"א מפני שהיה סובר דבכלל זה נמי דין יורד לפני התיבה, וליתא אלא דאין נוהגין לפרוס על שמע רק פעם אחת לכל הבאים לבית הכנסת ופורסין אחר שסיימו הציבור תפילתם וקודם שמתחיל השליח ציבור, ולפי שהשליח ציבור אומר אחר כך מיד אבות וגבורות וקדושה, הלכך הפורס אינו אומר אותן כי כולן ישמעו עם הציבור מן השליח ציבור, ואחר כך אין נוהגין כלל לפרוס כמו שהוא עצמו מבאר והולך. ואם כן אין הוכחה לומר שהמנהג שלא לעבור לפני התיבה יותר מלומר שהמנהג שלא לפרוס אחר התפילה של שליח ציבור, אבל שאין עוברין לפני התיבה כשפורסין ליתא ומשכחת לה אף למנהגם כשכל הציבור לא התפלל רק ביחידות כגון שלא היו מנין ביחד ואחר כך נתאסף מנין ביחד דודאי דיש לפרוס על שמע כיון שלא קיימו כלום מהם (התמיד) ולכן יש לפרוס ואז ירד גם כן לפני התיבה, וכן עשיתי למעשה, עד כאן. וכן פסק בדרשות מהר"ש למעשה באריכות אם כבר התפללו במנין ובאו אחר כך לבית האבל דפורס ויורד לפני התיבה בשביל האבל, וכהאי גוונא כתב בתוספות יום טוב שם. ומכל זה מבואר דאין נוהגין לפרוס שמע אחר התפילה של שליח ציבור, ואנחנו שנוהגים לפרוס אחר התפילה בשעת יציאת מבית הכנסת, אם כן אם לא שמע כבר משליח ציבור התפילה צריך נמי הפורס לירד לפני התיבה. ועיין לעיל סימן נ"ה ס"ק ז' מה שכתבתי בשם רדב"ז דאם אין אחד שלא התפלל כלל אינם יכולין לחזור ולהתפלל עיין שם. ואולי שאני בזה דאגב פריסת שמע מתפללין נמי אבות וגבורות וקדושה וכו' וצריך עיון. כתב בתשובת מנחם עזריה סימן פ"ד, קטן אינו פורס שמע, אפילו שמע ברכו מפי קטן העולה למפטיר אף על פי שענה אחריו שרי ליה ולאחרינה בגיניה לפרוס שמע, אבל שמע ברכו מפי גדול העולה לתורה דיו. מיהו כשעדיין לא התפלל והגיע ליוצר אור מוכח שם דמותר לו או לאחרים בגיניה לפרוס שמע אפילו שמע כבר פריסת שמע גמור, או אפילו היה בשעת ברכו של יוצר אור בבית הכנסת, אבל כל שלא הגיע ליוצר אור או כבר התפלל אינו פורס שמע עוד כיון שכבר שמע ברכו:

א

א) [סעיף א'] אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד וכו'. כ"כ הר"ן ומהרי"א ז"ל והמנהג הפשוט בינינו שלא לומר קדיש וברכו וקדושה אלא מי שלא התפלל עדיין ואיחר לבא לבה"כ אז כשמגיע לישתבח אומר ישתבח בקול רם וקדיש וברכו ופוסק שם ואינו אומר ברכת יוצר אור בקול רם וכשמגיע לי"ח אומר ג' ראשונות וקדושה וגומר תפלתו בלחש. אבל כל שהתפלל ביחיד אין אומרים קדיש ולא קדושה כלל ולפי הנראה מדברי מור"ם ז"ל בד"מ כן הוא מנהגם אף שלקמן בהגהה לא משמע לגמרי הכי יעו"ש. ומ"מ המנהג שלנו הוא נכון בעיני ואף שמדברי הפוסקים מבואר שיש היתר אעפ"י שהתפללו לא נהגו בו. מאמ"ר אות א'. וכ"כ פתה"ד אות א'. יפ"ל אות א'. מיהו אם הם ששה או ז' נוהגים להתפלל כל העמידה בלחש ואח"כ מביאים ג' מן השוק אעפ"י שכבר שמעו אותם הג' ויצאו י"ח כדי להצטרף עמהם ולקיים מצות חזרת העמידה וקדושה ועניית אמן על ברכות י"ח ומודים דרבנן ואם בשחרית כדי לקיים ג"כ מצות ברכת כהנים. אבל אם אין שם ששה שלא התפללו לא יתפללו לכתחלה בלחש כדי לעשות אח"כ חזרה כמ"ש המ"א סק"ד דאם אין שם ששה שלא התפללו לו יתפלל הש"ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם יעו"ש. ועיין ר"ז אות ה:

א

ב) שם עומד אחד מהם ואומר קדיש וכו'. עיין מש"ל סי' ד"ן אות י"ג דאין לומר קדיש בלא פסוקים לפניו יעו"ש ומ"ש המאמ"ר אות ב' עיין מ"ש עליו הפתה"ד אות ד' יעו"ש:

א

ג) שם וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר וכו'. ואע"ג דכבר ברכו ברכות הק"ש וקראו קרית שמע והתפללו וא"כ למה חוזר ואומר ברכת יוצר אור כתב מרן ז"ל בב"י דלדברי האומרים שאין יחיד אומר קדושה שביוצר היו אומרים ברכת יוצר מפני קדושה שבה שאינם רשאים לאומרה ביחיד אבל לדברי האומרים דקדושה שביוצר יחיד אומרה צ"ל שלא היו פורסים על שמע אלא מפני שהם צ"ל קדיש וברכו וכיון שהש"ץ אומר ברכו עכ"פ צריכים לברך שום ברכה שאל"כ היו נראים כאילו הם כופרים ח"ו שאומר להם לברך ואינם חפצים ולכן אומרים ברכה ראשונה של ברכות ק"ש עכ"ד. מיהו מור"ם ז"ל בד"מ אות א' הקשה על טעם זה השני דלמה יהיו נראים ככופרים בלא ברכת יוצר אור שהרי כבר ענו על ברכו ברוך ה' המבורך לעולם ועד ועשו מה שאמר להם. וראיה דסגי בהכי מברכת התורה שהעולה אומר ברכו את ה' המבורך והעם עונים אחריו מה שעונין אחר ברכו וכן המנהג בינינו שאין הפורס על שמע אומר רק קדיש וברכו ועונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואחר כך כל יחיד מברך הברכות וק"ש לעצמו. ומה שהם אומרים ברכת יוצר אור כ"ל טעמא וכו' להוציא את שאינו בקי. וא"כ בזה"ז שכולם בקיאים לקרוא הברכות ואין פורסין רק לענות קדיש וברכו ועוד במקום שכבר ברכו ק"ש וברכותיה ואין פורסין רק לשמוע קדיש וברכו א"צ לומר ברכה ראשונה עכ"ד. ועיין דרישה או' א' מ"ש ע"ז, ועפ"ז כתב בהגהה דעכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור אלא אומרים קדיש וברכו וכו' וכתב מ"א סק"א דכיון שאומרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד תו לא מחזי ככופר מידי דהוי אברכת התורה. וכן כתבו האחרונים:

א

ד) שם בהגהה. יש אומרים שפורסין בקריאת שמע של ערבית וכו'. ולהרב"י צ"ל ג"כ ברכה ראשונה. מ"א סק"ב. וכבר כתבנו לעיל אות א' דאין המנהג עכשיו בינינו לפרוס על שמע אלא אם נתעכב היחיד קודם שאומר ברכות ק"ש אומר קדיש וברכו ועונין עמו ט' שכבר שמעו והוא אומר הברכות וק"ש בלחש בינו לבין עצמו וה"ה בק"ש של ערבית כן. ואם לא נמצא מנין קודם ברכות ק"ש אז יאמר קדיש וברכו קודם עלינו לשבח כמ"ש סי' קל"ג דנוהגים לומר ברכו אחר קדיש בתרא יעו"ש. ויתבאר שם בס"ד:

א

ה) שם בהגהה. משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית. עיין מש"ל סי' ד"ן אות ט"ו:

א

ו) שם לאחר שסיימו ברכת יוצר אור אומר אבות וגבורות וכו' כתב מ"א סק"ד בשם הפוסקים דה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל אחד שלא התפלל יעו"ש. (פי' שלא התפלל בצבור עיין ר"ז אות ה') וכבר כתבנו לעיל אות א' דעכשיו אין נוהגין כן יעו"ש:

א

ז) שם וצריך לחזור אחר ששה שלא שמעו וכו'. ואם אינם נמצאים אפי' בשביל אחד וכו'. כתב הרדב"ז ח"א סי' רמ"א בין למר ובין למר דוקא כשלא התפללו הששה לרבינו תם ז"ל והאחד לרש"י אבל אם כולם התפללו ביחיד ולא שמעו קדיש וקדושה אינם חוזרים ומתפללים לצאת ידי קדיש וקדושה עכ"ד. והביאו כנה"ג בהגה"ט ומ"א סק"ד והוא תימה שהרי בהדיא כתבו התוספות בפ' הקורא עומד דכ"ג ע"ב בשם ר"ת ששה שלא שמעו ובשם רש"י אחד שלא שמע וכ"כ הטור וב"י ופסקי מרן ז"ל בש"ע וא"כ משמע דאפילו התפללו כל הששה ביחיד לר"ת ואחד לרש"י כיון שלא שמעו יכולין לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשבילם. אח"כ ראיתי במחב"ר אות א' שהביא דברי הרדב"ז הנ"ז וכתב עליו וז"ל והרב מור וקציעה כתב דלא נתחוורו לו דבריו דמ"ש הרמב"ם היינו שלא התפללו בצבור דלא שמעו קדיש וקדושה ומדוע נחלוק השוין יעו"ש. וק"ק דדחה דברי הרדב"ז והו"ל להקשות עליו דמוכח מדבריו דהוא כתב כן אליבא דרש"י ור"ת והרי הר"ן כתב בשם רש"י והביאו מר"ן בב"י היפך דבריו וכן ראיתי בשה"ל כ"י שבלת כ"ו שכתב וז"ל מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל אין ש"ץ יורד לפני התיבה לומר ברכת יוצר אור עם הקדושה עד יוצר המאורות ולדלג עד י"ח הואיל שהתפלל כל אחד בפ"ע אם הם פחות מעשרה אבל כשהן עשרה אעפ"י שתתפללו כיחידים כל אחד ואמד בפ"ע יכול אחד מהם לעמוד ואומר ברכת יוצא אור עד יוצר המאורות ומניח ק"ש ואמת ויציב ואומר י"ח ברכות כי אין לומר עוד ק"ש ואמת ויציב הואיל וכל אחד יצא לעצמו עכ"ל וכ"כ הרב המאירי בפסקי מגילה די"ט ע"א בשם יש מי שפירש עכ"ל, נמצא דכל הפוסקים הנז' הם היפך דברי הרדב"ז והיה ראוי לפסוק כדברי מרן ז"ל דכתב דאפי' בשביל ששה או אחד שהתפללו ביחיד ולא שמעו קדיש וקדושה פורסים על שמע ויורדים לפני התיבה אלא שכבר כתבנו לעיל אות א' דלא נהגו לפרוס על שמע ולירד לפני התיבה בשביל יחיד אלא דוקא הוא עצמו אומר ישתבח בקול רם ואומר קדיש וברכו ואח"כ אומר בינו לבין עצמו ק"ש וברכותיה ואומר ג' ראשונות בקול רם כדי לומר קדושה ואח"כ מסיים התפילה בלחש, ברם נפקא לן לדידן דאם יש ששה שהתפללו ביחיד כל אחד בפ"ע דיכולין לומר חזרה אח"כ בצירוף ד' מן השוק שכבר שמעו ודלא כהרדב"ז ז"ל, ואין לומר בזה סב"ל כיון דלדברי האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש א' דחזרת העמידה החזרה צריכה כמו תפלת הלחש ומקומה יותר גבוה מתפלת הלחש כיעו"ש וא"כ כל אדם מחויב לעשות תיקון זה וכיון דאפשר לתקן כדעת מרן ז"ל ודעמיה יתקן דאפשר דגם להאר"י ז"ל כצ"ל וכנגד האר"י ז"ל לא אמרינן סב"ל כמ"ש בכ"מ ועוד בל"ה דסברא זו של הרדב"ז דחו אותה הפו' כנז"ל. וכנגד סברא דחויה לא אמרינן סב"ל:

א

ח) ה"ה בתפלת המנחה ככל האמור בתפלת השחר. הרב מו"ק ובס' הכלבו סי' י"א כתוב בשם הרב רבי נתן דפורסין על שמע דערבית ג"כ יעו"ש. מחב"ר אות ב'. ועיין מש"ל אות ד':

א

ט) שם ואם אינם נמצאים אפילו בשביל אחד וכו'. עשרה שהיו מתפללים מנחה בבית אחד ובאו קצת שלא התפללו מוסף ורוצין להתפלל בפינה אחרת מצטרפין אלו עם אלו שהיו מתפללין מנחה שם. ברכ"י אות ב' בשם מהר"י מולכו זלה"ה בתשו' כ"י סי' ט"ל יעו"ש:

א

י) שם מוטב שיפרוש וכו'. ועכשיו נהגו שלעולם האבלים פורסים שמע ואפילו שמעו ויש אחר שלא שמע ואינו נכון. מ"א סק"ה. מיהו בתשו' מהר"ם בדיני קדישים משמע הכי ואפשר שהניחו להם משום כבוד המתים. ועוד שהמה בקיאים ורגילים ואחרים לפעמים יתביישו. א"ר אות ג', ועיין פרמ"ג א"א אות ה':

א

יא) שם בהגהה. אעפ"י שיצטרך לקרוא אחר כך ק"ש וכו'. ולפי דברי האר"י ז"ל בשער הכונות דרוש ק"ש ותפלה צ"ל דוקא על הסדר ק"ש ואח"כ תפלה ואם לאו הוא מהפך סדר תיקון העולמות כידוע ליח"ן. ועל כן צריך ליזהר בזה:

א

יב) שם בהגהה. והתחיל בברכת יוצר אור וכו' אבל אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבהכ"נ. ב"י בשם המנהיג. לבוש. מ"א סק"ז. והט"ז סק"ב כתב שהוא תמוה מאד דזה דומה לאומר מודים מודים דמשתקין אותו עכ"ד. ועיין י"א בהגב"י ומאמ"ר אות ה' מה שתירצו. אמנם עכשיו לא נהגו בזה לחזור הש"ץ לומר ברכו בשביל אותם שלא שמעו אלא סומכים על ברכו שאומרים אחר קדיש בתרא:

א

יג) שם בהגהה. אבל בברכת ערבית שהיא רשות יכול להפסיק וכו' בין גאולה לתפלה דבלאו הכי מפסיקין בפסוקים אבל באמצע ברכות לא יפסיק. מ"א סק"ח ולדידן דאין מפסיקין בפסוקין בין גאולה לתפלה לא יפסיק אלא יש לסמוך על ברכו שאומרים אחר קדיש בתרא כמ"ש באות הקודם:

א

יד) שם בהגהה. יוכל לעמוד החזן וכו' כתב משפטי שמואל שאם הוציאו הראשונים ס"ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בה. מ"א סק"ט. ובארץ מצרים מנהג פשוט להוציא ס"ת שלש פעמים ולקרות בו בתיבה כי אורחיה ואף אם עומדים שם מהראשונים שהתפללו. וכן שמענו שנוהגים בארץ אחרת. וכל כי הני מילי תלויים במנהג. כי אינם מעיקר הדין ועמ"ש כנה"ג בתשו' הנדפסות סי' י"ב שלא ראה ולא שמע מנהג זה יעו"ש ועיין רואה ואוזן שומעת מנהג זה כאמור. ברכ"י אות ד':

א

טו) [סעיף ב'] סומא אעפ"י שלא ראה וכו'. עיין מש"ל סי' ג"ן אות ס"ד ואות ס"ה בס"ד. ויש לחלק בין ק"ש לתפלה כיון דאינו מוציא אחרים לדידן שכולנו בקיאים משא"כ בתפלה שמוציא אחרים בחזרת העמידה אפילו לדידן לפי דברי האר"י ז"ל שהחזרה צ"ל כמו העמידה כמ"ש בשער הכוונות דרוש א' דחזרת העמידה יעו"ש:

א

טז) שם פורס על שמע וכו'. דע דאעפ"י שנתבאר לעיל סי' נ"ג סעי' י"ג דפוחח לא ירד לפני התיבה מ"מ יכול לפרוס על שמע והכי תנן בפ' הקורא עומד. פר"ח בסוף הסי', שתילי זיתים סוף הסי'. פת"ע סוף אות ט':

א

טוב) שם ומברך יוצר המאורות וכו'. ואע"ג שכתוב בסי' רצ"ח סעי' י"ג דבמו"ש לא יברך בורא מאורי האש י"ל דהתם לאו בהנאה תליא מילתא דאף כל אותם שרואים ונהנין בעצמן מן האור אינם מברכים עד שיראו שלהבת וישתמשו לאורו עד כדי שיכיר בין איסר לפונדיון וכיון דאין הסומא יכול להשתמש לאורו אינו מברך משא"כ בברכת יוצר המאורות דבהנאה תליא מילתא וכיון דהוא נהנה מאחרים יכול לברך. ב"ח סוף הסי' וכ"כ האחרונים:

א

מ"א דזמרה ומבעי ליה למימר: ר"ל אע"ג שצריך אח"כ לומר יוצר שלא עם הציבור וא"כ יוצר יאמר אחר ברכו מ"מ לא יאמר ברכו כיון שכבר שמע מהש"ץ אבל אם נזדמנו לו עשרה אחרים אפילו אם שמעו ברכו מות' לו לומ' ברכו כיון שאומר תיכף יוצר אור:

ב

שם דלאו שפיר עביד. שטוב לו להתפלל עם הצבו' מלהאריך בפרשת תמיד ופסוקי דזמרה כדלעיל סי' נ"ב:

ג

שם כיון שהוא סומך משמע דכשהפורס לבדו אומר יוצר אור אפילו אם השומעים אין בהם אפילו אחד שיאמר שפיר דמי לכן כ' המג"א אח"כ והרב"י כתב בשם מהרי"א ס"ו שהוא פלוגתא ארמ"ע וס"ל שצריך שא' מהשומעים יאמר ברכת ק"ש:

ד

שם אפילו בלא סמיכות יוצר ר"ל אפי' עדיין לא הגיע ליוצר או שכבר אמר יוצר ומשמע קצת דס"ל להרמ"ע כרמ"א דאין אומרים ברכת יוצר כלל ויש לדחות דכל שאינו עומד אצל תפלת יוצר מיקרי בלא סמיכות יוצר אף שאמר יוצר מחמת הפריסות שמע וכ"כ פרי מגדים ז"ל:

ה

שם לקרות בתורה דיו. כלומ' דינו כאלו שמע ברכו דיוצר:

ו

שם אלא היכא דלא בריך היינו שעומד ביוצר ורוצה לסמוך ברכו ליוצר:

ז

שם ובכל גוונא שרי למיפתח ברכו איהו. כלומר בכל גוונא שהתרנו שיאמר ברכו כגון שעומד ביוצר ונזדמנו לו עשרה אחרים או שאינו עומד ביוצר אלא שנזדמן לו יחיד שלא שמע ברכו בכל גוונא אין חילוק אם הוא בעצמו אומר או א' בשבילו דשומע הוא כאומר בעצמו ואין חילוק:

ח

שם ובלבד בציבור או אחרינא תיבת ובלבד בציבור אין מובן וי"ל בדוחק ויותר נראה שהוא ט"ס ומיותר:

ט

שם שהרי אין א' מהם מהשומעים שיאמר דמהרי"א מקפיד שא' מהשומעים יאמר ברכת ק"ש א"כ אם יש א' שלא שמע ברכו וכולם שמעו והתפללו אסור ליחיד ההוא לפרוס והרי כתבו תלמידי רש"י ואפילו מי ששמע יכול לפרוס כו' כ"ש אותו שלא שמע:

י

שם חוזרים ואומרי' ברכ' ראשונה. ושפיר יפרוס אותו שלא שמע ואעפ"כ א' מהשומעים יאמר ברכת יוצר:

יא

סק"ד בשביל א' שלא התפלל. ר"ל שאותו שלא התפלל יעמוד ויוצא י"ח בחזן כן כתב בב"י:

יב

שם לומדים אומרים קדיש פי' אף שלא למדו כולם כמו שמצינו שאפילו כולם התפללו חוץ מאחד מתפללין:

יג

שם כמ"ש רל"ד. והט"ז שם חולק ע"ז:

א

כתב הרמ"ע סי' פ"ד דרבנן קשישי לא הנהיגו כלום בבה"כ מפני המחלוקת אלא כה משפט' ביני עמודי היכי דיתבי וגרסי שבשביל י' הראשונים וכל הנמצא אתם בשעת ברכה ראשונה של ברכת יוצר אור שוב א"א ברכו אף אם היה א' מהם שלא התפלל עם הצבור אלא האריך בסדר התמיד ופסוקי דזמרה ומבעי ליה למימר יוצר אור באפי' נפשיה ואי איכא עשרה דאזדמין גביה שרי ליה למפתח ברכו אף על פי ששמע וענה בתחלה איברא דלאו שפיר עביד דניחא טפי לצלוליי בהדי צבור' מיהו כיון שהוא סומך ברכו ליוצר אור שפיר דמי ובשביל יחיד שלא שמע ברכו כלל ה"נ שהתירו לו' ברכו בשבילו אפי' בלא סמיכות יוצר אור אבל אם שמע מא' מן העולין לקרות בתורה דיו ואין חוזרין בשבילו אלא היכא דלא בריך על שמע כדאמרן ובכל גווני שרי לי' למפתח ברכו איהו לנפשיה ובלבד בצבור או אחרינא בגיניה עכ"ל, והרב"י כ' בשם מהרי"א שיש ליזהר שלא יאמר ברכו אם לא יהיה שם אפילו יחיד שרוצה לברך על שמע שאל"כ יהיה נראי' ח"ו שש"ץ אומר להם ברכו ואין בהם גם אחד שיברך עכ"ל וכתוב בד"מ ע"ז וצ"ע דא"כ אסור לאותו שלא שמע ברכו לפרוס שמע שהרי אין אחד מהשומעים שיאמר ברכות ק"ש עכ"ל ולא הבינותי דהא לסברתם אף על פי שכל אחד אומר בפ"ע ברכות ק"ש חוזרים ואומרי' ברכה ראשונה שלא יהא נראה ככופר וז"ש מהרי"א שאם אין בהם א' שרוצה לברך על שמע כגון שרוצים ללכת לדרכם לא יפרסו שמע כלל: ועכשיו לא נהגו כו'. דכיון שאומרים ברוך ה' הל"ו תו לא מחזי ככופר מידי דהוה אברכת התורה (ד"מ):

ב

כמו בשחרית. ולהרב"י צ"ל גם ברכה ראשונה:

ג

דליכא קדיש. ומשום ברכו לחודי' לא קפדינן כ"כ:

ד

וקדושה. וה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל א' שלא התפלל (ד"מ ב"י פסקי רקנ"ט בשם שאלתות וד"מ ואגוד' והג"מ פ"ח וכ"כ הרמב"ם וסמ"ק דלא כר"י מינץ) מיהו נ"ל דאם אין שם ו' שלא התפללו לא יתפלל הש"צ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכוונה משום קדוש', וכתב בכ"ה בשם רדב"ז ח"א סי' רמ"א שאם כולם התפללו ביחיד ולא שמעו קדיש וקדושה אין חוזרין ומתפללים לצאת ידי קדיש וקדושה, כתוב בל"ח ה"ה בלימוד אפי' ב' וג' לומדים אומרים קדיש כשיש שם י' עכ"ל דאם לא היו שם י' בשעת הלימוד אף על פי שבאו אח"כ לב"ה א"א קדיש כמ"ש סימן רל"ד, כ' הב"ח המנהג מי שלא שמע ברכו הולך לפתח בה"כ ששם פורסין שמע ובלבד שיזהר שלא יעבור נגד המתפללין כמ"ש סימן ק"ב ס"ד:

ה

מוטב שיפרוס וכו'. עסי' רע"ג ס"ד ועכשיו נהגו שלעולם האבילים פורסים שמע אפי' שמעו ויש אחר שלא שמע ואינו נכון:

ו

ולא יסמוך כו'. מ"מ לכתחלה לא יעשה כן אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואח"כ יפרוס שמע אם יהיו י' ועב"י בשם מהרי"א שמסתפק בזה לכן נ"ל להחמיר עססי' פ"ט:

ז

והתחיל כו'. אבל אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבה"כ (ב"י לובש):

ח

יכול להפסיק בין גאולה לתפלה. דבלא"ה מפסיקין בפסוקים אבל באמצע ברכות לא יפסיק:

ט

יוכל לעמוד החזן. אפי' החזן הראשון (לבוש) וכתב בס' משפטי שמואל שאם הוציאו הראשונים ס"ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרו' בה:

א

ענין פריסת שמע מקומות מקומות יש. יש מקומות שנוהגין שפורסין על שמע [פריסת שמע נקרא אמירת הברכו שאנו אומרין] בשביל המתאחרין לבוא לבהכ"נ אחר גמר סיום תפלת י"ח בלחש. ויש מקומות שנוהגין שפורס הש"ץ על שמע בשביל המתאחרין אחר קדיש בתרא ועיין לעיל בסימן נ"ד במ"א שמצריך לאלו הנוהגין אחר קדיש בתרא לומר מתחלה קצת פסוקים אם רוצים לומר קדיש וברכו. ועיין לקמן בסימן קל"ג בב"י דמוכח דמנהגם הוא דאף אם אירע שלא בא אדם לבה"כ אחר ברכו אעפ"כ אין מדקדקין בכך לבד משבתות ויו"ט כדאיתא שם ומ"מ אין לבטל מנהגם בבה"כ מפני המחלוקת אבל במקום שאין לחוש למחלוקת יש לנהוג שלא יאמר הש"ץ ברכו אא"כ בא אחד אחר ברכו ולא שמע כלל באותו יום ואף שכבר אמר יוצר אור מותר ג"כ לומר בשבילו אע"פ שלא יסמוך אליה יוצר אור וכן מי שכבר שמע ברכו קודם התפלה ועתה מתפלל ביחידות והגיע לברכו ונזדמן לו עשרה אנשים שכבר שמעו ברכו אעפ"כ מותר לפרוס על שמע ולומר ברכו הוא או אחר בשבילו כיון דיאמר מיד אח"כ ברכת יוצר אור אבל אם תרתי לגריעותא דהיינו שכבר שמע ברכו או ששמע מהעולים בתורה שאמרו ברכו וגם הוא עתה אינו עומד קודם יוצר אור אינו יכול עוד לפרוס על שמע ולומר ברכו הוא או אחר בשבילו:

ב

(א) כל אחד – והרדב"ז בסימן רמ"א ח"ד פליג ע"ז וז"ל אם התפללו בעשרה כ"א ביחידי פרח מינייהו קדיש וקדושה כדאמרינן גבי ברכת המזון [לקמן בסימן קצ"ד סעיף א'] וכיון דפרח מינייהו אע"ג שאח"כ נתחברו עשרה אינם יכולים לחזור ולהתפלל בקדיש וקדושה ואם חזרו והתפללו הוי ברכה לבטלה עי"ש והובא דבריו בקיצור במ"א ובספר מגן גיבורים ובח"א הביאו דבריו להלכה. ובתשובת הרמ"ע סימן פ"ד ובדרך החיים בדיני ברכו אות ג' משמע דפוסק כהשו"ע אכן בתשובת ח"ס חא"ח סימן י"ז כתב דכן עמא דבר כהרדב"ז. אכן גם להרדב"ז אם יש אחד מהם שלא התפלל עדיין יכול לפרוס על שמע וגם לירד לפני התיבה אך לא יתפלל מתחלה התפלה בלחש רק יתפלל תיכף התפלה בקול רם דבכה"ג לא שייך פרח חובת תפלה מינייהו דהרי בשביל עצמו אומר וכ"כ המגן גבורים בסימן קכ"ד וה"ה דאחד מאותם שכבר יצאו יכול לפרוס על שמע ולירד לפני התיבה בשבילו וכדלקמיה בשו"ע דכיון דיש עכ"פ אחד שלא יצא עדיין ידי תפלה כל ישראל ערבים זה בזה [הרדב"ז שם]:

ג

(ב) ואומר קדיש – עיין לעיל בסימן נ"ד בהג"ה דצריך לומר מתחלה קצת פסוקים:

ד

(ג) יוצר אור – אף דבזמנינו כולם בקיאין וא"צ לברכת המברך שיוציאן בהברכה וכ"ש לפי מה דאיירי המחבר שכבר בירכו כולם כ"א בפני עצמו מ"מ ס"ל להמחבר דאומר יוצר אור משום שלא יהיו נראין ככופרין ח"ו שהוא אומר להם שיברכו ואין אחד מהם שיברך לכך אומר יוצר אור ובקול רם והאחרים שומעים והשומע כעונה:

ה

(ד) ועכשיו וכו' – סבירא לן דכיון שעונים ברוך ד' המבורך לע"ו תו לא מחזי ככופר מידי דהוי אברכת התורה ועיין בא"ר ובמגן גיבורים שהסכימו ג"כ לזה:

ו

(ה) כמו בשחרית – ר"ל אף אם כולם כבר התפללו כל אחד בפני עצמו:

ז

(ו) ולא נהגו כן – כתב הפמ"ג נראה ודאי אם יש אחד שלא התפלל עדיין מעריב יכול לעמוד בפני העמוד עם ט' שהתפללו ויאמר ברכו בקול רם וגם יאמר הברכה ראשונה בקול רם ויוצא אף להמחבר ואפשר דיוכל לומר ג"כ הקדיש שקודם ש"ע עכ"ל:

ח

(ז) דליכא קדיש – ומשום ברכו לחודיה לא קפדינן כ"כ ואע"ג דבקצת מקומות אומרים ג' פסוקים וקדיש קודם ברכו בערבית זהו רק מנהג בעלמא ולא קפדינן בהאי קדיש משא"כ קדיש שאחר ישתבח שחרית שהוא מנהג קדמונים קפדינן טפי:

ט

(ח) וקדושה וכו' – עיין בהג"ה בסמוך שמסיים כל התפלה ג"כ ועיין לעיל בסק"א דדעת הרדב"ז דאין לנהוג דין עובר לפני התיבה אא"כ יש בהם עכ"פ אחד שלא התפלל עדיין וכתב המ"א מיהו נ"ל דאם אין שם ששה שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכונה בהחזרה בזה הוא רק משום קדושה ויאמר הג' ראשונות בקול רם והשאר בלחש אבל כשיש רוב מנין הם כמו צבור גמור ועיין בבה"ל:

י

(ט) נקרא עובר וכו' – ואין זה מצוי כהיום משום דרגילין לפרוס על שמע בשביל המתאחרין לבוא אחר גמר סיום שמנה עשרה בלחש קודם שמתחיל הש"ץ התפלה בקול רם ויוצאין על ידו ענין הקדושה [וצריכין ליזהר בעת שמקבצין אז בפתח בהכ"נ לפרוס על שמע שלא יעברו נגד המתפללין] אבל אם אירע שנתאחר לבוא להתפלל אחר התפלה יוכל לפרוס על שמע ולירד לפני התיבה:

יא

(י) שלא שמע – ואם שמע מהעולים בתורה די ואין חוזרין בשבילו אם לא שהוא עומד עתה קודם ברכת יוצר אור אז מותר לפרוס בשבילו וכמו שכתבנו בריש הסימן עי"ש:

יב

(יא) מוטב שיפרוס – ועכשיו נהגו שלעולם האבלים פורסים שמע ואפילו שמעו ויש אחר שלא שמע ואיננו נכון כ"כ המ"א אבל הפמ"ג יישב המנהג משום דאין פנאי לבקש איש יודע בין תפלת ח"י בלחש אבל ודאי אם יש פנאי ויש מי שיודע ולא התפלל ראוי שהוא יפרוס:

יג

(יב) יכולים להפסיק – וללכת לדרכם שהעיקר היה רק בשביל הקדושה:

יד

(יג) שישלים תפלתו – ר"ל דכ"ש דלא יפסיק בזה מכיון שהתפלה צריכה לו בשביל עצמו לצאת בזה ידי תפלה אע"פ שעי"ז יצטרך אח"כ לקרוא רק ק"ש ולא יסמוך גאולה לתפלה ולפ"ז אדם שנתאחר לבוא לבהכ"נ ולא שמע ברכו וקדושה וחושש שמא לא יהיה אח"כ מנין בבהכ"נ כשיגיע לתפלה מותר לפרוס ולעבור לפני התיבה להתפלל כל הי"ח ברכות כדי שיהיה יוכל לומר קדושה ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה ולא יתפלל אבל המ"א כתב דלכתחלה אין נכון לעשות כן לבטל מצות סמיכת גאולה לתפלה משום קדושה אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואם יהיה אז עשרה בבהכ"נ יאמר קדושה ועיין בבה"ל:

טו

(יד) והתחיל – אבל אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבהכ"נ:

טז

(טו) יכול להפסיק – ר"ל בין גאולה לתפלה דהיינו אחר סיום ברכת השכיבנו ובלא"ה מפסיקין ג"כ בפסוקים אבל באמצע הברכות לא יפסיק:

יז

(טז) יצאו הראשונים – וה"ה אם הוא קביעות שיתפללו בזה בהכ"נ כמה פעמים זה אחר זה אין קפידא [מגן גיבורים וש"א]:

יח

(יז) שעמד וכו' – ולא עוד אלא אם אין חזן לאחרונים יכול אפילו החזן הראשון להתפלל שנית להוציא גם האחרונים [לבוש ומ"א] ופשוט דבזה אין צריך החזן לעמוד לפני התיבה כל עת התפלה אלא כשיגיעו לברכו הוא יאמר לפניהם קדיש וברכו ואח"כ יאמרו בעצמן מיוצר אור והלאה עד גמר י"ח בלחש כי במקומינו כולן בקיאין ואין נוהגין לצאת בזה ע"י ש"ץ ואח"כ יעמוד לפני התיבה לחזור התפלה כנהוג עם כל הקדישים שאחר התפלה:

יט

(יח) הראשון – כתב במשפטי שמואל שאם הראשונים הוציאו ס"ת וקראו בה אין מנהג הוא לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בה ונתן לזה טעם שהוא משום פגמו של ס"ת שמא יאמרו שמצאו פסול בס"ת ראשונה ומפני כך הוציאו שנייה ואף אם היא ס"ת זו עצמו מ"מ שמא יאמרו הראשונים שאחרת היא שהוציאו משום פסול שמצאו בראשונה וגם שיש פגם לראשונים שיאמרו שלא יצאו ידי קריאה ומה"ט אם הלכו הראשונים לביתם כמו הוותיקים או שהוא מקום קביעות שיתפללו פעמים זה אחר זה אין קפידא. וכ"ז מכח מנהגא אבל מן הדין אין שום איסור בכל גווני שאין לחוש לפגם ראשונה אלא כשהיה עולה לקרות בשנייה מי שעלה כבר בראשונה וגם דוקא אם עולה וקורא מיד זה אחר זה בלי הפסק איש בינתים כמו שיתבאר בסימן קמ"ד אבל כאן שמפסיקים הרבה וגם הוא צבור אחר אין לחוש בזה לכלום [מגן גבורים]:

כ

(יט) פורס – וגם יוכל לירד לפני התיבה לתפלה כדלעיל בסימן נ"ג סי"ד עי"ש ובמ"ב. יש למנוע לקטן שלא יפרוס על שמע ומיהו כל שהגיע לי"ג שנים אין מדקדקין אם הביא שתי שערות דברכות ק"ש רבנן [פמ"ג]:

א

מג"א סק"ד קדיש וקדושה אין חוזרים לכאורה זהו נגד דינא דש"ע כאן:

ב

מג"א סק"ט משפטי שמואל סי' ג' הובאו בכנה"ג סי' קנ"ד:

א

ברוך ה' ועיין במג"א בריש הסימן מתשובת הרמ"ע ומ"ש ע"ז ביד אפרים והבה"ט השמיט ולא ידעתי למה:

ב

שמע עב"הט ועיין לעיל סימן נ"ה בשערי תשובה ס"ק ט' ומ"ש בעטרת זקנים כאן בזה:

א

ועכשיו לא נהגו כו'. המנהג עכשיו שלאחר שסיים הש"ץ התפלה עומד א' אצל הפתח ומקבצים אליו אותן שלא שמעו ברכו והוא פורס על שמע ונמשך מזה קלקול שעדיין מקצ' הקהל מתפללין ואלו עוברין לפניהם כמ"ש סי' ק"ב ע"כ צריך ליזהר מזה:

ב

והתחיל בברכת יוצר אור. בב"י בשם המנהיג כ' בזה אבל אם לאחר ברכו באים מיד ולא פתח החזן ביוצר והם לא פירשו על שמע יחזור ויאמר להם ברכו כו' עכ"ל והוא תמוה מאוד דזה דומה לאומר מודים מודים דמשתקין אותו:

ג

סומא אע"פ כו'. הוצרך לכתוב דין זה כאן אע"פ שכ"כ בסי' נ"ג שסומ' יכול לירד לפני התיב' מפני שנתחדש כאן שיאמ' יוצר המאורו' דה"א מה ששנו סומ' פורס על שמע היינו שעכ"פ ידלג יוצר המאורו' קמ"ל דלא ובזה מתורץ מ"ש הטו' כאן וכ"כ א"א ז"ל שיכול להתפלל ולהוציא אחרים ובלבד שלא יקרא שאסור לקרות בתורה בע"פ עכ"ל וקשה למה הביא הך מילתא בשם הרא"ש והוא מפורש במשנה אליבא דחכמים שהלכה כמותם ותו ל"ל לטור להביא ובלבד שלא יקרא בתורה כו' שכ"כ בסימן נ"ג ולמ"ש ניחא שגם מדברי הרא"ש מוכיח שלא ידלג יוצר המאורות מדסיים ובלבד שלא יקרא כו' ולא סיים ובלבד שלא יאמר יוצר המאורות אלא ודאי דלא מדלג דבר זה וראיתי מי שדחק עצמו בזה ללא צורך ועססי' רצ"ח שמחלק ב"י בין ההיא דהתם דסומא לא יברך על הנר במ"ש ובין הך דיוצר המאורות:

א

במג"א (ריש סי') כתב הרמ"ע סי' פ"ה כו' וכל הנמצא אתם בשעת ברכו קמא של ברכת יוצר אור כו' ואי איכא עשרה דאזמין גבי' שרי ליה למפתח ברכו כדאמרן דבכל גווני שרי ליה למפתח ברכו איהי לנפשי' ובלבד בצבור או אחרינא בגיני' כו' כצ"ל וכאשר הגהתי כן היא ברמ"ע. וכוונתו דשם קרי לברכו שפורסין בו על שמע ברכו בתרא וברכו שאמרו הצבור קודם יוצר קרי לו ברכו קמא וכוונת הדברים דאם זה היחיד עדיין לא אמר יוצר אור שפיר יכול למפתח ברכו הוא או אחר בשבילו אע"פ שכבר שמע וענה בתחלה או שמע מהעולין בתורה וזה שכתב אלא היכא דלא בירך על שמע כדאמרן בכל גווני כו' ר"ל אפילו כבר שמע וענה: אבל ביחיד שלא שמע ברכו וכבר אמר יוצר אור אז ג"כ מותר לומר ברכו בשבילו אעפ"י שלא יסמוך אליו יוצר אור דזה דוקא בלא שמע כלל אבל אם כבר שמע ברכו אף שלא שמע רק מהעולין לתורה אין חוזרין בשבילו לומר ברכו. ונראה דגם הוא בעצמו לא יאמר ברכו. וע"ש שכתב שאם שמע ברכו מפי קטן העולה למפטיר אע"פ שענה אחריו מסתברא דשרי ליה לאחרינא לומר ברכו בגיניה (שפיר) דמי: