א
דין המגרש על תנאי ובו כג סעיפים:
המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת ואפי' הוא כהן מותרת לו וכבר נתבארו משפטי התנאים בסי' ל"ח:
ב
המגרש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעה שיתקיים לא בשעת נתינת הגט לידה לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון אע"פ שהגיע לידה ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת ואם נשאת תצא ואם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך או שאמר לה הרי את מגורשת ע"מ כך וכך (וע"ל סי' קמ"ד סעיף ד' די"א דע"מ לאו כמעכשיו דמי) כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע לידה ואם אבד או נשרף (ואפי' מת הבעל) קודם שיתקיים התנאי ה"ז מקיימת התנאי אחר מותו וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט לידה. ולכתחלה לא תנשא קודם קיום התנאי ואם נשאת יפרוש ממנה עד שיתקיים התנאי ומיהו בתנאי שהוא בידה והוא בשב ואל תעשה לא חיישינן שמא תעבור עליו ולפיכך מותרת לינשא מיד בתנאי דעל מנת או מעכשיו וי"א דאפי' לא אמר מעכשיו ולא מהיום ולא על מנת דינו כאומר מהיום משום דזמנו של גט מוכיח עליו הילכך אזלינן בה לחומרא וי"א דאפילו בתנאי דמעכשיו יכול לבטלו ויש להחמיר) (עיטור וכן משמע בהרא"ש):
ג
אמר לה ע"מ שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום ומת בתוך השלשים יום קודם שנתנה לו אינה יכולה לקיים התנאי שאם תתן ליורשי' אינו כלום וכיון שכן כיון ששלמו ל' יום ולא נתנה לו בטלו הגירושין וחולצת או מתייבמת ואם אמר לה ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא קבע לה זמן ומת קודם שתתן לו אע"פ שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ:
ד
אמר לה ע"מ שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד ל' יום ונתנה לו בתוך שלשים יום בעל כרחו והוא אינו רוצה לקבל ה"ז גט פסול עד שתתן מדעתו:
ה
אמר לה ע"מ שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד ל' יום וחזר ואמר לה בתוך השלשים יום הרי הם מחולים לך אינה מגורשת שהרי לא נעשה התנאי וי"א דה"מ כשלא אמר לה אלא הרי הם מחולים לך לבד אבל אם אמר לה להוי גיטא בלא שום תנאי הרי זו מגורשת ואין צריך ליטלו ממנה:
ו
אמר לה ע"מ שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני ואבד אותו כלי או אותו בגד או נגנב אע"פ שנתנה לו אלף זוז בדמיו אינו גט עד שתתן אותו כלי או אותו בגד עצמו או שיאמר לה ליהוי גיטא בלא שום תנאי ויש מי שאומר שאם הוא מתרצה בקבלת הדמים הוי גט:
ז
אמר לה ע"מ שתתני לי ר' זוז מכאן עד ל' יום אפי' לא נתנה לו עד יום שלשים בסופו מגורשת ואם אמר לה בתחלת יום ראשון לחודש ונתנה לו בסוף ליל ראשון לחדש השני ה"ז ספק מגורשת:
ח
התנה עליה שתעשה דבר זה סתם ה"ז כמפרש יום א' הואיל ולא פירש כמה זמן תעשה כיצד אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתעשי עמי מלאכה ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתינקי את בני אם עשתה עמו מלאכה או אם שמשה את אביו יום אחד או שהניקה בנו יום אחד בתוך הזמן שהבן יונק בו והוא בתוך כ"ד חדש הרי זה גט: הגה וי"א דצריכה לשמש האב כל ימי חייו וצריכה להניק התינוק עד סוף כ"ד חודש (טור בשם הרא"ש) ואם מתו לאחר שהתחילה לקיים התנאי רק יום אחד הוי גט (טור) מת הבן או מת אביו קודם שתניק או שתשמש אינו גט אמר לה ע"מ שתניקי את בני או שתשמשי את אבי שתי שנים הרי זו משלמת הזמן שפירש מת הבן או האב בתוך הזמן שפירש או שאמר האב אין רצוני שתשמשני אינו גט שהרי לא נתקיים התנאי וכן כל כיוצא בזה וי"א דכל שאין העיכוב ממנה הוי גט (טור בשם ר"י) ונ"ל דאזלינן בכל זה לחומרא:
ט
י"א דכי אמרי' דהניקה או שמשה יום א' הוי גט לאו דוקא יום אחד דאפי' בשעה אחת סגי ויש מי שאומר דיום אחד דוקא כליל שבת ויומו:
י
הנותן גט לאשתו ע"מ שתתן לו מאתים זוז וחזר והתנה עליה תנאי אחר בפני עדים שתשמש אביו שתי שנים לא ביטלו דבריו האחרונים את הראשונים אלא ה"ז כאומר לה עשי אחד משני תנאים רצת משמשת רצת נותנת ואין א' מהראשונים ואחד מהאחרונים מצטרפים אבל אם התנה עליה שתתן לו ר' זוז וחזר והתנה בפני שנים שתתן לו ג' מאות זוז כבר ביטל התנאי של ר' זוז וצריכה ליתן ג' מאות זוז וכן כל כיוצא בזה: הגה וי"א דכל זה דוקא בשלא מסר לה הגט לא בתנאי ראשון ולא בתנאי שני אלא אחר שני התנאים מסר לה הגט בפני עדים הראשונים והאחרונים אבל מסר לה הגט בשעת תנאי הראשון או השני אותו תנאי דוקא (הר"ן פרק מי שאחזו):
יא
ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת שאין זה כריתות ע"מ שתתני לי את הנייר הרי זו מגורשת ותתן:
יב
התנה על דבר שא"א לקיימו כגון על מנת שתעלי לרקיע או שתרדי לתהום או שתבלעי קנה של ד' אמות אינו תנאי והגט גט אבל אם התנה בדבר שאפשר לקיימו אפי' באיסור כגון ע"מ שתאכלי בשר חזיר הוי תנאי שאפשר שתאכלנו ותלקה ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה שאינו מתנה שתאכלנו עכ"פ שאם לא תאכלנו לא תתגרש בד"א כשהאיסור תלוי בה לעבור עליו אבל אם תלוי באחרים שאמר לה ע"מ שתבעלי לאבא לא הוי תנאי שאביו לא ישמע לה לעשות איסור:
יג
אמר לה ע"מ שלא תבעלי לאבא ונבעלה לו אינו גט אבל כל זמן שאין עדים שנבעלה לו אין חוששין שמא נבעלה לו (ומותרת להנשא) ואין חוששין שמא (תבעל לו) (טור) .
יד
אמר לה ע"מ שלא תנשא לאבא ונשאת לו הוי גט שאין לו בה נשואין:
טו
אמר לה ע"מ שתנשאי לפלוני אם נשאת לו הרי זו מגורשת אבל אמרו חכמים לא תנשא לו שלא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה זה לזה: הגה ואפי' לא התנה עמה בפירוש שתנשא לפלוני אלא שניכר שגירשה משום זה כיון שאותו פלוני נתן לו ממון כדי לגרשה והוא מעלה לה מזונות כדי שיקחנה וכל כיוצא בזה (הגהות מרדכי בקידושין) ואם נשאת לא תצא ואם נשאת לו תחילה וגירשה מותרת לכל שהרי נתקיים התנאי נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פלוני תצא ממנו ולא יחזיר עולמית וצריכה ממנו גט והולד ממנו ממזר: הגה נשאת אח"כ לאותו פלוני שהתנה עמה הבעל הוי גט למפרע ואין הבנים ממזרים (טור אבל לא יחזירה עולמית משום דהוי כמחזיר גרושתו (טור בשם הרמ"ה) נתקדשה לאחר תצא ולא תחזיר לו אלא אחר מיתת הבעל או שיתן לה גט אחר בלא תנאי (ג"ז שם)
טז
אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני עד זמן פלוני הרי זה גט ויש מי שאומר שלא תנשא עד שימות אותו פלוני ויש מי שאומר שמותרת לינשא מיד כיון שבידה לקיימו שא"א לינשא לו אלא מדעתה. ואין תקנה להתירה (לאותו פלוני) אא"כ יקדשנה המגרש ויחזור ויגרשנה סתם (או שמת הבעל קודם שנשאת לשום אדם) (בב"י בשם הרשב"ץ) ואם נשאת לאחר וגירשה אותו האחר סתם עדיין לא הותרה לאותו פלוני ואם נשאת לו נתבטל הגט ובניה אף מהשני ממזרים:
יז
זינתה עם אותו פלוני הולד כשר והגט כשר שלא התנה אלא על נשואין:
יח
אמר לה ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי שנבעלה לו בין בזנות בין בנשואין ה"ז גט ולכתחלה לא תבעל לו דהא אינה מגורשת עד שתבעל לו נמצאת תחילת ביאה באיסור:
יט
ע"מ שלא תבעלי לפלוני הוי גט ולא תנשא עד שימות אותו פלוני דחיישינן שמא תבעל לו באונס:
כ
צריך שלא יתנה עליה תנאי שעומדת בו כל ימיה כגון ע"מ שלא תאכלי בשר או שלא תשתי יין לעולם או כל ימי חייכי שאם התנה כך אין זה כריתות אבל אם אמר לה כל ימי חיי או כל ימי חיי פלוני או עד חמשים שנה ה"ז גט ויש מי שכתב שאפי' הרחיב הזמן יותר מכדי חיי האדם כיון שהוא דבר פסוק הרי זה גט:
כא
אמר לה ע"מ שלא תלכי לבית אביך עד זמן פלוני אע"פ שהגט כשר והתנאי קיים אין לשום אדם להשתדל בגט שינתן בתנאי זה כי א"א לעמוד על נפשה מלכת לבית אביה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ואם המגרש הוא מאותם שכופין להוציא ולא רצה לגרש אלא בתנאי זה כופין אותו לגרש בלא תנאי זה:
כב
אמר לה ע"מ שלא תנשאי לפלוני ולא קבע זמן אינו גט שאין זה כריתות דומה לאומר ע"מ שלא תשתי יין לעולם או כל ימי חייכי וי"א שכיון שאין התנאי נמשך אלא כל ימי חייו הוי ליה כאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני שהיא מגורשת ונקטינן כדברי שניהם להחמיר:
כג
אמר לה ע"מ שלא תשתי יין זה לעולם או שלא תעלי באילן זה או בכותל זה לעולם ונשפך היין ונקצץ האילן ונפל הכותל אין זה כריתות מאחר שלא הותרה לעולם במה שנאסרת וי"א שכיון שאין התנאי נמשך אלא כל זמן שהיין קיים או האילן או הכותל קיימים ה"ז כריתות ונקטינן כדברי שניהם להחמיר:
באר היטב אבן העזר
קמ״ג
א
תנאי. איש ואשה שהסכימו לגרש אלא שהאשה היתה רוצה להתגרש לחלוטין והאיש היה רוצה לגרש בתנאי ועמד הדבר ימים רבים. ושוב גירש ובשעת גירושין שכח התנאי. אם האיש תבע האשה לגרשה הגט הוא גט מוחלט בלי תנאי ואם האשה תבעה להתגרש הגט הוא על תנאי שהיה רוצה האיש מהרי"ט ח"ב ס"ק ל"ח. וכנה"ג קע"ב ע"א:
ב
פסול. ואם נשאת לא תצא. מיהו לדעת הרא"ש והרשב"א הוי ספק מגורשת. וכל זה כשהיא נתנה המעות בפניו אבל שלא בפניו לא הוי נתינה כלל. וכשהוא אינו בכאן ונתנה ביד ב"ד עיין בתשובת הרשב"א בב"י בח"מ סימן ע"ג. ועיין ב"ש ס"ק יו"ד. כתב הר"ם אלשקר סי' ל"א אפילו למ"ד נתינה בע"כ לא שמיה נתינה היינו דוקא היכי שאמר ע"מ שתתני לי ר' זוזי אבל האומר ע"מ שאתן לך מאתים זוז לכ"ע לא בעינן שיקבלם המקבל. וע"ל סימן נ"ז הביא הב"ש ס"ק ב' בשם מהרי"ט דאפילו בכה"ג לא הוי נתינה:
ג
אינה מגורשת. ר"ל דהגט בטל בודאי ואין כאן אפילו ספק גט. וב"ח כתב בשם רש"י דהוי ספק מגורשת. וב"ש חולק עליו. וכן נמי אם שמה משכון ביד ב"ד בשביל המאתיי' זוז אינה מגורשת הרא"מ ח"א סי' פ"ה ואם מפרש שיועיל במחילת המאתיים זוז לאו לצעוריה קא מכוין אלא כל זמן שמקפיד עליהם כנה"ג קע"ג ע"ב:
ד
תנאי. מלת בלא שום תנאי הם דברי הבעל בעצמו שאומר יהא גט בלא תנאי עיין ספר מקור ברוך סימן כ"ו. כנה"ג קע"ד ע"ב:
ה
א'. היינו בגיטין מסתמ' לצעורה מכוון מש"ה אמרינן דכוונתו רק יום א'. אבל בעלמא אמרינן אם ליתן מזונות או כיוצא בזה להנאתו מכוון כל ימי חייו קאמר בה"מ סי' ס' ב"ש:
ו
חייו. משום חומרא. ואם שמשה יום א' וקידש' אחר חוששין לקדושיו. ואם אמר ע"מ שתשלם שכר הנקה לכ"ע שכר ב' שנים קאמר ב"ש:
ז
א'. ל"ד אפי' שעה אחד ומתו די. ב"ש:
ח
נשאת לו. דוק' נשאת אבל (נתקדש) [נתקדשה] אינו גט. הרמ"ט ח"א סי' של"ג:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ג
א
ממשנה גיטין דף עה ע"ב
ב
משנה שם דף פא ע"א וכב"ה
ג
ל' הרמב"ם פ"ח מה' גירושין ממשנה וגמרא שם דף עו ע"ב וכחכמי' ושאין לחוש לדברי ר"י בגיטין כלל כמ"ש ה"ה שם והכ"מ שם
ד
ממשנ' וגמרא שם דף עד עא וכר"ה דקי"ל כרבי דכל האומר על מנת כמעשיו דמי וכן כתב הרי"ף והרא"ש והתו' שם וש"פ
ה
כן הוא שם ברמב"ם
ו
טור בבריי' שם
ז
שם בשם הרמ"ה וזהו פי' מ"ש הרמ"ה יוציא וכו'
ח
הר"ן שם בפ"ז
ט
ה"ה בפ"ח בשם הרבה מן האחרוני' ושכ"פ הרמב"ן להחמיר והרשב"א הניח הדבר בצ"ע דסברי כר"י דקי"ל הלכה כר"י ובן הלכה כר"י הנשיא דס"ל כוותיה
י
ל' הרמב"ם שם מברייתא שם וכת"ק
יא
שם וביאר שם ה"ה שאע"פ שא"א שיתקיים התנאי בשום פנים כיון שמת הבעל אין מחזיקי' הגט בבטל כדי שתוכל להתייבם עד שיהי' התנאי מבוטל בפועל וא"א להיות מבוטל בפועל כיון שלא נקבע לו זמן לפיכך חולצת ולא מתייבמת
יב
מימרא דרבא מסקנתו וכו' שם
יג
כתב ה"ה שדעת רבינו כדעת רבינו האי שפוסק כלישנא בתרא שם דף עה ע"א דבע"כ הוי נתינה אלא שרוצה להחמיר בערוה חמורה וידוע ענין שפשוט בדבריו ז"ל שלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא
יד
כדפשט ר"י שם דף עד ע"ב ומשום דלצעורא קא מכוין והא לא ציערה
טו
הרשב"א וכ"נ מדברי הרמב"ם ספ"ח וכ"כ שם ה"ה
טז
משנה שם כדמוקי לה שם בגמ' בחסורי מיחסרא וכת"ק
יז
כמ"ש בס"ס דלעיל וכ"כ הרמב"ם שם
יח
טור וכ"כ הרא"ש שם
יט
שם בשם הרמ"ה
כ
מספקא לן אי בעי ל' יום מעת לעת או ל' יום כדאמרי אינשי דלא קפדי בהדי לילא דעבר לה מיומא קמא שם
כא
בריי' ומשנה שם דף עה ע"ב וכדמפרש רב אשי שם וכ"פ הרי"ף וטור בשם הרמב"ם בפ"א ור"י אע"ג דאסיקנא רב אשי בקשיא כיון דלא אסיקנא בתיובתא
כב
הטור העתיק יום א'
כג
שם במשנה וכדמפרש שם בגמ' אליבא דרב אשי
כד
בשם הרמ"ה וכרבא שם ושכ"פ הרמב"ן
כה
שם במשנה
כו
שם במשנה וכת"ק וכ"כ הרי"ף והרמב"ם שם בפ"ה
כז
וכ"כ הרא"ש בשם ר"ח שהם פוסקים בכל מקום ברשב"ג
כח
הר"ן שם
כט
טור בשם הרמ"ה
ל
ל' הרמב"ם שם פ"ח מברייתא שם דף עו ע"א וכפי פירושו שם שמסר לה הגט בשעת התנאי הראשון כמ"ש ה"ה וכ' עוד והקרוב אלי דאיירי בדלא אמר על מנת דאי אמר על מנת אין בידו להוסיף על התנאי או לבטל (כמ"ש לעיל סעיף ב') ואע"פ שהברייתא היא בעל מנת סובר רבינו שהברייתא היא כמד"א כל האומר על מנת לאו כמעכשיו דמי ואין הלכה כן ושיהא נפקא כן מדינא דברייתא לדידן במתנה באם ה"ה
לא
ג"ז בריית' שם
לב
כפי פירושו בבריי' הנזכרת
לג
מברייתא שם ד"כ ע"ב וכפי פירושו ורש"י פי' דנמצאו האותיות פורחות באויר
לד
דמתנ' על מנת להחזיר שמה מתנה
לה
בריי' שם דפ"ד ע"א וכיהודה בן תימא דסת' לן תנא דמתני' בב"מ דל"ד ע"א כוותי' וכ"פ רב נחמן וכו' שם בגמרא
לו
כמימרא דרבא שם בגיטין דהלכתא כוותי' לגביה אביי חוץ מיע"ל קג"ם
לז
שם בגמרא דבהא מודה רבא
לח
ברייתא שם
לט
כן הוא בטור וכפי' רש"י שם שמותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא תבעל לו ויבטל הגט וכמ"ש הב"י
מ
טור מהתוספת' כתבוה התו' שם ריש דפ"ג
מא
בריי' ומתקנ' דרבא שם
מב
טור וכ"כ ה"ה שם
מג
פי' אם אחר שגירשה זה נשאת לבעל התנאי ומת או גרשה אסור' לחזור לו
מד
כ' ה"ה שם בפ"ח לדעת הרמב"ם שכל שנשאת לאחר תחלה עברה על תנאה ובטל הגט דע"מ שתנשאי לפלוני תחלה משמע דאי לאו הכי הוה להו למתני בגמרא האי תקנתא
מה
וכ"כ הראב"ד שם בהשגו' וכ' ה"ה שהרשב"א הסכים לזה וצ"ע שלא כ' כרמ"ה וי"א
מו
וכ"כ הראב"ד שם
מז
משנ' שם דפ"ב ע"א וכדפשט רבינא שם וכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם דבע"מ מודה ר"א דהוה ככל תנאי דעלמא וכן דעת הרמב"ם והרשב"א ובשם הגאונים ושקבלת הגאונים תורה היא וכ"נ מדברי התו' שם
מח
לדעת הרמב"ם שם וכמ"ש בסעי' כ"ג ועיין במ"ש שם
מט
מדברי ר"ת שכתב הרשב"א
נ
טור וכ"כ התו' שם ריש ע"ב
נא
שם וכ"כ בתשובת הרא"ש כלל מ"א
נב
שם ושם
נג
פשוט שם בגמ' דף פז עא
נד
בריי' שם דף פד ע"א
נה
טור וכ"כ הרשב"א שם ה"ה בשם המפרשים
נו
שם בשם הירוש'
נז
שם וכן פי' רש"י שם בבריי' וכ"כ התו' דף פב ריש ע"ב וכ"כ הרא"ש בשם התו'
נח
בריי' שם ע"ב
נט
מימרא דרבא שם
ס
ותנשא מיד טור וכ"כ שם הרא"ש וכ"כ התוס' שם מדיבור הנ"ל
סא
טור מהא דאמר רבא כל ימי חיי פלו' ה"ז כריתות וכמ"ש ה"ה והר"ן בשם הרשב"א
סב
בסה"ת דינים שכתבם בסוף ספר חזה התנופ'
סג
טור בשם הרמב"ם
סד
שם וכ"כ הרשב"א והר"ן ומפרשים אחרים כמ"ש ה"ה והב"י
סה
וכבר כתב הכ"מ שם בשם הרשב"א שנראה שדעתו ז"ל דהתם שאני מפני שהיא רשאה לשתות אחר מיתתו ונמצא שלא נאסרה ביין לעולם אבל זו נאסרה בנשואיו לעולם וכו' וכ"כ הר"ן שם.
סו
פי' שאסורה להנשא בגט כזה ופסלה לכהונ' ואם קיבלה קידושין מאחר צריכ' גט ממנו
סז
שם בשם הרמב"ם וכ' הב"י וה"ה שם פ"ח שלא כתב כן אלא נלמד מתוך דבריו כמ"ש הרשב"א בתשובה
סח
שם בשם התו'
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ג
א
המגרש ע"ת ע' מ"ש הב"ש ונראה וכו' כי א"י מה נראה לו בזה הלא זה דברי הש"ע סעי' ה"ו. אלא דמ"מ צ"ע נמי סעיף ט"ו וט"ז ע"ש בב"ש ס"ק ל' ובמ"ש שם מלבד מה שהראה בעצמו לע' ס"ס קמ"ד והכלל דינם הללו צ"ע רב למעשה. וגם מה שכ' אלא לענין אם רוצה לבטל הגט וכו' א"י הא סעיף זה בהג"ה דפליגו אלא כונתו שזה נראה לו בדעת הש"ע. ואם נשאת תצא ל' הרמ' עצמו הכי ואם מת כו' קודם שיתקיים אינה מגורשת ולכתחילה לא תנשא עד שנתקיים ואם נשאת לא תצא ותמהו עלו כל המפרשים חוץ מהטור שהעתיקו כלשונו ותמה הב"י נמי שמ"מ אשת איש בעל ואסורה לו וכששם שאסורה לבעל וכו' ולכן השמיט ולא כ' ולכתחילה וכו' וגם שינה וכ' אם נשאת תצא ור"ל לע"ד שנשאת קודם הקיום דתצא וקאי על ריש הסעיף שכ' כשיתקיים וכו' ע"ז מסיים ואם נשאת קודם הקיום תצא וזה אחד מן החילוקים שבין תנאי אם לתנאי ע"מ שמסיים ולכתחילה לא תנשא ואם נשאת יפרוש ממנה וכו' משא"כ בתנאי אם נשאת תצא דלא כהב"ש שמשוי רבינו הב"י הדרנא ופירשו בדוחק דאחרי שכתב אינה מגורשת פשיטא דאם נשאת תצא ומה שכתב וכן מוכח בסי' קמ"ח בזה אי"ה נראה שם ומה שכ' וכן הוא דעת רמ"א ע' סי' ק"ך ודוק. ומיהו בתנאי שהוא בידה כ' ב"ש מיהו דבר שביד אחרים. לפ"ז לא הי' צריך לומר דנדחה הברייתא וכו' או י"ל ההוא י"ל לא נעלם מהה"מ שהרי כ' ויש בזה דעות חלוקים יש מי שסובר כדברי רבינו בע"מ והוא שיהי' בידה לקיימו ומ"מ לא דחו הברייתא מהלכה שאמרו דשאני ע"מ שתתנו לי ר' שאינו בידה לגמרי שהרי אם הוא אינו רוצה לקבלם הגט פסול. אבל בדעת הרמ' זה א"א דא"כ לא הי' לו לסתום שאם אמר הרי את מגורשת מהיום על תנאי כך וכך וכו' ויש לה להנשא אע"פ שעדיין לא נתקיים דמשמע ברור אף בתנאי דע"מ שתתן דאל"ה הי' לו להעתיק ברייתי' מפורשת דלאחר לא תנשא עד שתתן א"ו שדוחה אותה מהלכה. ואולם איפכא ק' לי איך כ' ודאי שאף רבינו מודה בתנאי דתלוי ביד אחרים ודבריו אינם אלא בתנאי שביד' א"כ אכתי ק' איך לא העתיק דין הבריי' הנ"ל דהא הוא נמי תלוי בידו של בעל אם ירצה לא יקבלם וע"כ דס"ל להה"מ מדמ"מ פוסק נתינ' בע"כ שמי' נתינ' והגט גט גמור ואינו אלא פסול חשוב בידה ולא שייך למגזר מההוא טעמא דלא תנשא משא"כ בתולה ביד אחר ממש שאפשר להיות בטל לגמרי בזה ודאי דמודה.
ב
הג"ה וי"א וכו' יכול לבטלו עיין בזה סימן קמ"ד ובב"ש שם:
ג
אמר לה ע"מ שתתני לי ר' כו' בטלו הגרושין כתב ב"ש כ"ז שפיר לשטת הפוסקים כו' וע"ש מה שכתבתי ושם כ' דשייך נמי בכי ההיא גוונא טעם דכל עכבה שאינו הימנה הרי זה גט ולהכי אף אלו התנה בהדי' ע"מ שתתני לי דוקא עדיין הי' מחלוקת דרבי שמעון בן גמליאל דאפילו מת ולא נתנה דהרי הוא גט מטעם דסבירא להו כל עכבה וכו' ורבנן הוא דלשטתייהו דסבירא להו אפי' בעכבה שאינה הימנה נמי א"ג ולהכי לשטת הי"א הפוסקים כרשב"ג אף הכא הרי זה גט ולע"ד ל' רשב"ג באמר ניתנת וכו' לא משמע הכי אלא דמודה באם אי אפשר לקיים התנאי בנתינה ליורשים דאינה מגורשת ומה שמדמה לעכבה וכו' אין מוכרח כי י"ל אף דרשב"ג איירי כשלא היתה ההנקה צורך לתינוק אפי' שעה אחת כגון שמת ברגע דנתינות הגט או הי' חולה באותה שעה ולא יכול להניק דאל"ה הא מיד שלא הניקה שעה ראשונה מן הך"ד חודש מרצונה נתבטל הגט א"ו כנ"ל ולהכי שפיר מקרי אין עכבה ממנה. אבל הכא וכו' אפשר לצמצם שלא חי רגע בתר נתינות הגט בכדי שהי' לה אפשרות לקיים התנאי וליתן מה שהתנה ומדעכבה עד שמת מקרי עכבה ממנה ותו דהא כ' הרשב"א בל' זה ולרש"בג נמי יש לחלק בין תנאי זה לתנאי דע"מ שתתני ואמר מחולין דאיכא למימר דהתם כיון שהתנה עליהן מתחלה ובידו לקחם עכשיו כמו בשעת התנאי ודאי בעי קיום התנאי אבל הכא מעיקרא לא נתכוין אלא שאם יצטרך לכך תינק ועכשיו שמת הז"מ שעל דעת כן התנה מתחלה עליה עכ"ל וא"כ מאן לימא לן דל' שכתב ובידו לקחם עכשיו דוקא דנידק דבתנאי דע"מ שתתני לידי מדמת ואין בידו לקחם מקרי עכבה שאינה הימנה דילמא מה שכתב אבל הכא מעיקרא לא נתכוין וכו' דוקא משא"כ בתנאי דע"מ שתתן לידי הא ודאי נתכוין אף אם ימות שיהי' לו הנ"ר בחייו להרוויח ממון זה ואף אלו ידע שימות יניחהו ליורשיו כמו יתר הונו. ולהכי לע"ד אין היכרח להמציא פלוגתא חדשה וצ"ע. ואם אמר לה ע"מ שתתני לי ולא קבע זמן אע"פ וכו' ל' אע"פ דחוק וכבר הניח המ"ל בצ"ע. עד שתחלוץ הה"מ כ' דס"ל כל שלא נתבטל התנאי בפועל לאו בטול גמור הוא. ויראה לע"ד דדייק נמי הכי מהבריי' דקתני ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ומת נתנה אינה זקוקה לא נתנה זקוקה ולא קתני נתנה מגורשת לא נתנה אינה מגורשת אלא משמע לי' דלא נתנה א"מ לגמרי שתתיבם אלא זקוקה וחולצת ובהכי ניחא מה דק' עליו דהרמ' לשטות הלזו הא נשאר קושית תו' קדושין דף ס' ע"ב ד"ה אבל במקומה ע"ש כי תירוצם אינו להרמ' אבל להנ"ל מעיקרא לשיטתי' ל"ק כי אם אדרבא סובר בזה נמי איפכא מתו' דלר"י דאמר לכשתתן הוא ממש כתנאי אם ואם מת קודם שנתקיים הוי גט לאחר מיתה ומתייבמת כמו שפוסק בתנאי אם וא"כ א"א כדהקשו תוספת דפליגו אם ע"מ כאומר מעכשיו אם לאו דא"כ ליתני נתנה מגורשת ל"נ א"מ וק"ל. אך תימה לי הא בסימן ל"ח סעיף ל"ו איתא אמר לה התקדשי לי בפרוטה ע"מ שאתן לך מנה וכו' ואם מת קודם שיקיים התנאי אפילו חליצה לא בעי ושם כתבתי שהוא ירושלמי פ' האומר. האומר לאשה ה"א מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' ומת כרשב"ג אביו ואחיו נותנים והיא זקוקה נשמע הא לרבנן אינה זקוקה וק' אמאי הא נמי לא קבע זמן ולא נתבטל בפועל. וע' ב"ש ס"ק י"ד ולדבריו אף בזה יש לדחוק מדהיא התובע בעולם אף דהנתבע אינו בעולם חשוב יותר בטול בפועל משא"כ בע"מ שתתני לי מפני שאין התובע בעולם לא חשוב בטול בפועל. והוא דחוק מאוד שם ומכ"ש הכא תו עיין ב"ש תי' על קושי' הב"ח שס"ל להטור שאם אמר ע"מ שתתן לי אחר ל' הוי כלא קבע זמן ולא דמי לאומר שחייב לשלם אחר פסח דשם בטל השטר. וא"כ ה"ה הנותן שדה לחבירו ע"מ שיתן לו ר' אחר ל' דנמי כלא קבע זמן דמי ולע"ד חלילה להוציא דין זה מקושי' זו כי מה לי מכח שלא יבוטל השטר דאמרינן להכי פסח ראשון מכ"ש שיש לומר על תנאי כדי שלא יבוטל התנאי ודאי הכונה הל' יום הראשוני'. ולע"ד אין דינו אלא כבסי' קמ"ד סעיף ו, בהג"ה אמר לאחר ל' יום כותבין יום א' אחר ל' וה"ה הכא אין זמן לקיום התנאי אלא יום א' אחר ל' הראשונים. ואפשר מדלא ס"ל להטור כל עיקר חילוק הרמ' בין קבע זמן ללא לא דקדק בלשון זה אם מודה הרמ' בדין זה אם לאו ויהי' איך שיהי' נוח לע"ד יותר להניח בקושי' מלהוציא ד"ז דאינו נלע"ד כלל:
ד
אמר לה כו' ע' ב"י דוחה המשיג על תשו' מור' דהקבלה בע"כ אף אם קבל למ"ד דלא הו' נתינה ה"ה בזה והתו' לא כתבו אלא דאם היה שם הי' הב"ד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שזה ודאי חשוב נתינה ולפ"ר מדכ' הרש"בא ד"ה מכלל וכיון שכן נצטרך לפרש דכשאמר לאשה ע"מ שתתנו אינו תולה בקבלת המעות בדע' עצמו אלא בדעתה שכ"ז שתרצה לתת יהא מוכן לקבלם והילכך הוה לי' כחייב בקבלתם וכו' היה אפשר להוציא מדכ' נמי שחייב (וכן משמע קצת בתו') דאף הכא אף למ"ד נתינה בע"כ לא שמי' נתינה מ"מ הב"ד יכולים לכופו עד שיאמר ר"א ותהא מגורשת דהא זה נשמע מתו' דמקרי נתינה אבל א"א שהרי ד"ה איצטלית כתב הק' בתוס' במאי עסקינן אי שהוא רוצה לקבל הדמים ומחל האיצטלית תפשט בעיין דבסמוך דאמר לה מחולין לך דלרבנן לא מצי מחיל ולרשב"ג מצי ואי בשאינו חפץ לקבל הדמי' א"כ תפשט דנתינה בע"כ הוי נתינה דהא לא פליגו רבנן אלא משום דאיצטלת דוקא הא לאו הכי נתינתה נתינה ורשב"ג אף בהכי פליג ומכשיר ובתו' העלו בקושי' (וע' בתו' ערוכין ולקמן אעתיק תירוצי) עכ"פ מוכח מזה דאין הב"ד רשאים לכופו דאל"ה אין מקום לקושי' די"ל לעולם באינה רוצה ולרבנן דאיצטלית דוקא אין לכופו דהא לא חייב עצמו לקבל דמים ולרשב"ג הוי כאלו התנה על איצטלא או דמים ורשאים הב"ד לכופו א"ו אך לדמיון כתב כמי שהוא חייב ולא לחיוב גמור וא"א לכופו כי יש לחוש לגט מעושה וצ"ע:
ה
אמר לה כו' מחולין לך כ' ב"ש אפי' אם מת אח"כ ולא כהרא"בד ע' בהה"מ ובחנם טרח כי לולא שהי' להראב"ד ניסח משובש אף על דעתי' לא הי' עולה אלא לפי הנוסח למד זכות על הרמ' שמסברה דנפשי' הכי דן. ומה שכ' תו על דברי הב"ח שאין מוכרח לע"ד מדמסיים רש"י ז"ל ולא תלינן להרווחה איכוין ולקולא משמע שפיר כהב"ח:
ו
ויש מי שכ' שאם הוא מתרצה ע' ב"ש משיג על תשו' רשב"א שבב"י ח"מ סי' ע"ג דשם גילה דעתו דלא ניחא לו שאני אבל אם א"י דעתו י"ל דהוי נתינה ובזה מתי' להרא"ש איירי פלוגתא דרבנן ורשב"ג באינו כאן ולא גלה דעתו דלא ניחא לו ולכן לרבנן אי לאו דלצעורי מכיון ואיצטלה דוקא הי' הנתינה ליד ב"ד חשוב קיום תנאי אף שלא בפניו אבל לעולם י"ל אף במעות נתינה בע"כ לא שמי' נתינה וא"כ מה שכ' ס"ק ז' אבל שלא בפניו לא הוי נתינה כלל כמבואר בש"ס היינו דוקא בשגלה דעתו דלא ניחא לו. וזה לע"ד א"א דהא זה נאמר בהסוגי' אפי' ללישנא בתרא דנתינה בע"כ שמי' נתינה מ"מ קאמר וכי איצטרך לי' להלל לתקוני שלא בפניו ואם בע"כ חשוב נתינה כמו ברצון ואפ"ה ליד ב"ד שלא בפניו לא הוי נתינה עד שהוצרך לתקנה מ"ש אם גלה דעתו דלא ניחא לו ומ"ש מן הסתם ומה בכך דלא ניחא לו הא בע"כ בפניו הוי נתינה א"ו כדדן הרשב"א דכל שלא בפניו מדהוא עדיין בחיוב אונסים משום דאין חבין לאדם שלא מדעתו לא חשוב נתינה ואפי' מן הסתם. ובלא זה כל הענין תמוה איך יתירו אותה להנשא ולמחר יבא ויאמר לא ניחא לי והתשו' שמביא צ"ע בגוף הספר ועיקר פלפל זה כבר מבואר בקושי' הרשב"א בשם התו' הנ"ל בסע' ד' וז"ל ומסתברא דלא דמי דהכא מתכוין הוא בקבלת המעות לקיום תנאי והא לא אי קיים לרבנן דאיצטלה דוקא ולרשב"ג הא אוקים דלאו דוקא קאמר אבל בעיין דמחולין לך הא לא מתכווני לקיומי' לתנאי אלא לבטולי ומבעי בעו אי מצי מחל אתנאי' אי לא הרי להדי' מכח קושי' זו מוקים באמת הפלוגתא אף מדעתו. ומ"מ אפשר אין קושי' על הרא"ש כי זה לשונו ויראה דמדעתו הוי גט ואע"ג דמחולין לך לא הוי גיטא ש"ה דלא צער אבל הכא דיהבא דמי וציערה על גוף האיצטלת יוכל למחול. וי"ל דודאי מודה מדעתו על דרך שיהא חשיב קיום תנאי לא חשוב קיום לרבנן דהא התנאי הי' לאיצטל' דוקא והוא אומר שעומד בתנאו אלא אם הדמי' חשובי' קיום תהא מגורשת ואם לאו לא ולרבנן לא חשוב קיום ולרשב"ג חשוב קיום. אלא דהא חזינן דיש סברה דבמחילת תנאי אפשר אף לרבנן כדמסיק אבל הכא הא קאמר מחולין לך אלא שהסוגי' מסיק דלא אפשר נמי ע"ד זה ולא חשוב כאמר הרני כאלו התקבלתי משום דלצעורה קמכוין ולא ציערה משמע דוקא למחול על כל התנאי באופן דלא ציערה כלל הוא דלא הא בקבלת הדמי' לצערה ואף שלא בדרך קיום תנאי ממש בהאיצט' אלא בדרך מחילה על גוף האיצט' זה אפשר מפני דמ"מ צערה בהדמי' אך הסברה דחזקה דאטו במחילת מקצת דמים מגורשת בדרך קיום תנאי ולהכי כ' הב"י שאינו דומה לסברת הרמ' בעיקרו' התנאי וצ"ע. ומדברי הרשב"א הנ"ל נתבאר שמה שכ' הב"ש ודוחק אפי' בדוחק א"א ודוק:
ז
וי"א דכל וכו' הנה בירושלמי הכא איתא אמר ר' אבוהו בשם ר"י סדר סמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלונית בת פלן ע"מ ליתן לך מיקמת פלן ומנכסים ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא ליהוי לי עלך כלום אירע לו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עביד ר"ל אמר אונסא כמאן דעביד על דעתי' דר"ל אין הוה צריך למיעבד ואין אתא יום פלן ולא כנסתה לי לא ליהוי (לי עליך כלום) ולע"ד צ"ל ליך עלי ר"י מן דמיך פקיד לבנתי' די יהוויין עבדין כר"ל אמר שמא יעמד ב"ד אחר וסבר דכוותיה ונמצאו בנין באין לידי ממזרות עכ"ל פ' האומר בקדושין ובמי שאחזו איתא תו חד בר נש אקדם פריטן לאילפי ונגב נהרא אתא עובדא קומי ר"נ בר יעקב הא אילפא אייתי נהרא אבא בר רב הונא בשם ר' אבא הוי מצלי דינגב נהרא בגין דניסוב פריטוי אשכחת אמר ר"י ורבי בא לא סברין כרשב"ג ור"ל ור"נ ב"י סברין כרשב"ג חתכה דידה כמי שעכבה נחתך דדה כמי שלא עכבה. והת"ר מעתיקי ומסי' עלי' ולפי גרסה זו צ"ע אם הלכה כרשב"ג כיון דמוקי' לי' לר"נ דהוא בתרא כותי' וק"ל כר"נ ועוד דעביד כותי' ומעשה רב וכ' על זה המחבר פ"מ והשתא לפסק רה"פ דלא כרשב"ג א"כ קי"ל כר"י דאין טענת אונס בקדושין והה"מ ז"ל בפ"ט כ' בשם העיטור איתשיל קמי ריש כלי אם יש טענת אונס בקדו' או לא ולא איפשט ע"כ וע' ריש סי' ל"ח. ובעניותי אני תמה מאוד על כל דברי הירושלמי וביותר על הח"ר שנושא ונותן בו להלכה איך מדמה טענת אונס בפלוגתא דרשב"ג עד דהעלה נמי נחתך דדיה כמי שלא עכבה וזה אין במשמע תלמודן כלל וכדפי' ח"ר גופי' דאף לרשב"ג אפשר דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה ומי יש אונס גדול כזה והכי מוכח נמי מתו' דף ע"ה ע"ב ד"ה כלל שתופסים שטת ר"י דהכא ליפסוק כרשב"ג ומ"מ תפסי בפשוט דף פ"ב ע"ב דחיישינן שמא תבעל באונס הרי להדי' דמטעם אונס לא חשוב קיום תנאי והטעם משום דגט הכל בדעתו תלוי והוא אינו רוצה לגרש אלא על תנאי זה אין סברה כלל לטענת אונס כדכ' הש"ך ח"מ סי' ך"א דאונס רחמנא פטרי' ולא חייבי' אלא טעמי' דרשב"ג דכיון דלרווח' איכוין ואלו ידע כן דמית תינוק לא הי' מתנה חשוב קיום אבל נחתך דדיה והתינוק קיים ודאי דמודה רשב"ג דלא הוי גט וכן כ' בפשיטות הב"ש ריש סי' קמ"ד אף אתמהא על דין זה שנסתייע ממנו הח"ר ליפסק כרשב"ג מעובדא דר"נ דחד בר נש כו' דפסק הא אילפא ומדהוא אנוס לא ליהדר ובעניותי כמדומה לי לא נזכר כלל ההוא דינא בח"מ זולת בסי' של"ד איתא פסק רבא בשוכר פועלים להשקות שדה מן הנהר ויבש נהרא היכי דשניהם לא הוו להו למידע הפסד פועלי' ומשמע מל' הרמ"א שם בהג"ה דאפילו כבר יהיב מחויב הפועל ליהדר ואף בנ"ז מן הראוי ליפסיק הכי דמ"ש כמו דהכא יכול לומר הא אילפא אייתי נהרא כן שם יכול הפועל לומר אנא הא קאמינא אייתי נהרא ודע דבקדושין העתיק הר"ן הירושלמי אך כדנאמר שם מבלעדי הדברים שבגיטין והכריע כר"י אבל אף פירושו ק' לי כי פי' דטעמא דר"ל שמדמה לגט כמו בגט יש טענת אונס לולא תקנות צנועות ופרוצות כן בקדו' ור"י פליג כדי לחלק בין קדושין דמדעתה לגט דמדעתו. ולפום תלמודן אף מגט גופי' מוכרח ר"ל להודות לסברה זו דאל"ה אף בתנאי שעליה לקיים ליהו' טענת אונס וכנ"ל. ולפי הדברים בהירושלמי על דעתי' דר"ל אין הי' צריך למיעבד ואין אתא יום פלן ולא כנסתה לי לא ליהוי לך עלי כלום משמע דר"ל מודה אם היא התנתה תנאי זה שאין טענת אונס אך טעמו מדהוא התנה תנאי טובתה מחשב כפטומי מילי וע' ח"מ ריש סי' ר"ז. אך שם לא קי"ל הכי אלא בנגמר המקח מקודם בסתם. עכ"פ משמע דלא פליגו כדפירשי הר"ן. ואולם בהר"ן מובאים דברים אלו תוך הג"ה והח"ר במי שאחזו השמיטם לגמרי וכ"ז צ"ע. ע' ב"ש דייק מהטור דלשטת רש"י והפוסקים דלהת"ק אפילו באומר ע"מ שתניקי סתם אם מת ולא תניקה כלום א"מ ואף דבסתם להרווחה קמכוון כן נמי לרשב"ג אף דס"ל אף במפרש להרווחה אם מת קודם שתניק כלל לא הוה גט ואמת שמדויק הכי מדסתם תחילה דין תנאי הנקה סתם וכ' אבל מתה קודם שהתחילה אינו גט והדר כתב פירש ע"מ שתניקו ב' שנים מת בתוך הזמן קאמר רשב"ג שהוא גט וכו' משמע הא הדין של מת קודם שהתחילה אינו נתלה בפלוגתא דרשב"ג. וגם מדכ' בדין פי' מת בתוך הזמן משמע דוק' תוך הזמן הא לא התחיל' מוד' רשב"ג. אמנם ק' לי מאוד דבשלמא להת"ק בסתם שפיר יש לחלק לשטת רש"י דההקפידה היא שיתקיים התנאי כדהתנה ולהכי בסתם אף דלרווחה איכוין מ"מ כל שלא התחילה לא נתקיים התנאי כדהתנה משא"כ כשהתחי' והניקה כל הרווחתו שהיצרך תקיים כד התנה אבל במפרש שני שנים אף שהתחילה מ"מ לא נתקיים תנאו ב' שנים. ולשטת הרמ' אף לר"א דהתנאי אינו יותר מיום אחד מ"מ בעינן דליתקיים כמו שהתנה דוקא אבל לרשב"ג דאף במפרש ב' שנים סובר דאף שלא נתקיים כמו שהתנה מגורשת מה סברה יש לחלק בין התחילה ללא התחילה בין כך ובין כך לא נתקיים מה שהתנה ואך מפני שיכולה לומר תן בני ואנקנו וזה שייך נמי בלא הניקה כלל ותו הרי הברייתא דקתני ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא וכו' וחכ"א אע"פי שלא נתקיימ' דמשמע אפי' לא נתקיים ה"ז אמרי' מאן חכמי' רשב"ג הרי דסותם אעפ"י שלא נתקיימ' דמשמע אפי' לא נתקיי' כלל. ובל' הטור אפשר ע"צ הדוחק לפרשו שלא על כונה זו וצ"ע.
ח
הנותן גט כו' ואין א' מהראשונים כו' כ' ב"ש וא"י מה שכ' הרב רמ"א בח"מ סי' ל' וע' סי' קמ"ג סעיף י' מ"ע ד"ז לדשם והיינו ע"פ שכ' מקודם וש"ה דכל תנאי תנאי אחר הוא וזה נכון בהמוזכר בהש"ע ההוא חלוקא דאין אחד וכו' על שני תנאים שונים אמנם בעניותי מ"מ צריך לי עיון הסוגי' דמקש' אי לימא אסיפ' דהיינו אמר לה בפני ב' ע"מ שתתני לי ר' וחזר ואמר בפני ב' ע"מ שתתני ש' הרי בטלו פירשו רש"י ור"ן פשיט' דאין א' מהראשוני' כלום שהרי אפי' באו שניהם אינם כלום דהא בטל לי' ההוא תנאי וק' דהא אלו הביא שני עדים על תנאי ר' ושוב אמר שחזר ובטלו ע"י שהתנה בש' מה בכך ומדוע תתגרש בלא שום קיום תנאי הא מה שאומר שבטלו היינו שהוסיף בתנאי דוקא ש' וא"כ איך אפשר שתתגרש בלא שום תנאי ע"י מה שהעיד שני אמר שהתנה בש' ובטל הר' ממ"נ אם טענתו שמסייע לו העד אחד אמת הא צריכה לקיים תנאי של ש' ואם הוא שקר הרי עמד בתנאי של ר' עכ"פ. וא"כ י"ל נמי הכי בעד אחד מן הראשוני' ואחד מן האחרונים שיצטרפו כמו הלואה אחר הלואה שמצטרפי' וה"ה הכא אחד מהראשונים העד בר' ואחד מהאחרונים מעיד שבטל תנאי הר' והוסיף דוקא ש' ובכלל מאתיים מנה הרי על תנאי ר' יש שני עדים דהא אף לדברי השני שאמר שבטל תנאי ר' והוסיף ש' מ"מ ע"ת ר' נמי מעיד ולמה תתגרש ע"י העדי חתימה בלא שום תנאי ואם הרמ"א ז"ל לזה רימז ודאי צ"ע וע"כ לומר דע"כ לא אמרינן כדכ' הרא"ש בתשו' שבב"י סס"ז באמר לעדים ע"ת זה אמסור ומסרו סתם דלא בטל וסתמא עמד בתנאי אלא דוקא היכא די"ל דעמד ממש בדעתו דהוי כעין חזקה דלא נשתנית אבל היכי שבטל תנאי הראשון וחזר מדעתו שוב י"ל שחזר לגמרי וגירש בלי שום תנאי ולהכי אף אלו הביא שני עדים אינו כלום דהא מ"מ לדבריו לא עמד בדעתו ובטל תנאי זה שאף תתן ר' לא תתגרש אלא בש' וכן אפשר שבטלו לגמרי ושגירשנה בלא שום תנאי ולהכי כי ליכא ב' עדים על התנאי השני אינו כלום ומכ"ש לפ"ז דאי אפשר שיצטרף אחד מהראשונים וכו' ואולם הא ניחא לפירש"י שתנאי ראשון הי' קודם המוסירה אבל לפי' הפוסקי' שאף אם הי' תנאי הראשון בשע' מוסירה נמי אפשר שברצון שניהם יוכלו לחזור מתנאי לתנאי ומקמו הסוגי' בהכי אכתי ק' אלו הביא שני עדים שמסרו על תנאי ר' ושוב הביא עד אחד שנתרצו ובטלו מר' לש' דוקא איך תתגרש ע"י עדי חתימה בלא שום תנאי הא קיימו עדים שנמסר ע"ת ר' עכ"פ ואטו משום שאמר שבטלו ברצונה להוסיף בש' אנן נימא שבטלו באופן שאף כי לא תתן מאומה נמי תתגרש וא"כ חזר הקושי' לדוכתה אף באחד מהראשוני' דנמי לצטרפי וצ"ע והנה הטור כ' בשם הרמ"ה דה"ה התנה ש' וחזר והתנה ר' נמי בטל והקשה הב"י מה נ"מ ולהתבאר מסוגי' נפקותא רבא איכא דאלו לא בטלו היה בזה ודאי א' מהראשוני' וא' מאחרוני' מצטרפו דהא סיג א' של תנאי הוא ולא שייך תי' הב"ש משא"כ השתא דנמי בטל שייך קושית הגמרא פשיטא הא בטלי' ודוק אך גוף הסוגיא צריך לי עיון כנ"ל וע"ש בהסמ"ע ס"ק ך"ו ודוק שם בב"י וד"מ ס"ק ג' ובלי ספק חילי' דמשרים מסוגיא דהכא אלא שהטעמים דהד"מ דלשם לא שייכי' הכא כלל שהרי אין הבעל מכחיש אף אחד מהן וגם הראשונים אינם מכחישים השניים ודוק:
ט
ע"מ שתתנו לי את הנייר הרז"מ ותתן היינו מפני שהאומר ע"מ כאומר מעכשיו וע' סעיף ב' הג"ה א' ומה שכ' הב"ש ע"ש סי' ל"ח:
י
התנה ע"ד וכו' אבל אם התנה וכו' ע' ח"ר הניח בצ"ע ע"פ דקדק ההלכה בסוגיא דנענה ר"ט אם אמר ע"מ שלא תאכלי מצה בליל פסח אם היא מגורשת כי אפשר חשוב עוקר דבר מן התורה ומ"מ לא הוה מתנה על מה שכתוב בתורה דליהוי התנאי בטל ומעשה קיים אלא ליתעקר מעשה הגרושין ולא ליתעקר דבר מן התורה על ידו ע"ש:
יא
הג"ה ב' נתקדשה לאחר כו' או שיתן לה גט אחר בלא תנאי ע' ב"ש ס"ק ל' (וריש לשונו שכ' אפילו מרצונה לע"ד אינו מדוקדק כי לבטול תנאי שלא יהא גט אף בקיום התנאי שייך צירף רצונה אבל לבטל התנאי שיהא גט בלא קיומו זה אין שייכות לרצונה כדכ' הרא"ש בתשובה כלל מ"ו מפני שנתינות גט בע"כ) העלה בדעת הטור שאף תנאי דלאו לצעורי אינו יכול לבטל התנאי כדי שיהא הגט גט בלא תנאי היכי שהתנאי בידה בשב ואל תעשה ומותרת לינשא מיד הא בתנאי שהוא עליה בקום ועשה שאז אסורה להנשא עד שיתקיים או תנאי שעליו אפי' בשב ואל תעשה מאחר שעדיין אסורה להנשא עדיין לא חלה הגט ויוכל לבטלו ולהכי בסעיף ט"ז אף דאינו ברור להב"ש שהוא תנאי דלצעורי מ"מ מדהוא בשב ואל תעשה עליה ומותרת לינשא אין בידו לבטל התנאי ואין תקנה להתירה אלא אם כן יקדשנה וא"י מה יענה הכא למה אין תקנה אלא בנתינות גט חדש בלא תנאי יבטל התנאי דהא זה בוודאי אין בידה ואסורה להנשא ועדיין לא חלו הגרושין ויבטל התנאי אלא משמע מזה כדכ' הב"ח דכל תנאים אלו הן ע"מ שתנשא או ע"מ שלא תנשא חשיבים דלצעור' וא"א לבטלו אך עדיין צ"ע מדוע הכא יש תקנה בגט אחר בלי קדושין תחילה ובסעיף ט"ז מצריך לקדו' חדשים ונראה דל"ק דהא איתא סימן ל"ח סעיף ל"ו אמר התקדשי לי בפרוטה ע"מ שאתן לך מנה ואח"כ אמר שאינו רוצה לקיים תנאי לעולם אין כופין אותו לקיים אלא קדושיו בטלים וא"צ גט הרי דתנאי זה דבדעתה תלוי ואינה נתקדשה אלא ע"ת שיתן תיכף שאומר שאינו רוצה לקיימו הוי עבירות התנאי ונתבטל הקדו' כן הכא אם גירש ע"ת שתנשא לפלוני מיד שאומרת שאינה רוצה לינשא לזה לעולם הגרושין בטלים ולהכי אין צורך לקדו' אחרים ויוכל לגרשה בלא תנאי משא"כ בסעיף ט"ז שהוא תנאי בשב ואל תעשה שלא תנשא לפלוני אין הדבר תלוי בה לומר שמבטלת הגט ע"י שרצונה להנשא לפלוני חדא דאין בידה ותו דהפלוני לא יעשה האיסור ובע"כ הם גרושין גמורים בתנאי זה להכי אין תקנה עד שיקדשנה מחדש ולזה מדייק הטו' וכ' אבל אין תקנה להתירה במה שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה סתם דהיינו גט חדש בלא קדו' כמו הכא דההוא גט אחר לאו דוקא אלא נטילה מידה ונתינה חדשה בלא כי הגט גופי' ודאי לא נתבטל מהיות גט) כי כבר אינה ברשותו שגט גמור נתן לה אלא שהטיל בו תנאי והב"ש מדמשמע לו של' זה כ' לטעם שמפני זה אין יכול לבטל התנאי מסיים אלא ל' הטור מ"ש כאן לא משמע כדבריו ולהנ"ל ל"מ מידי ואולם עכ"ז המע' תשובת הרא"ש כלל מ"ו יראה תחלה משמע דמחלק כדכ' הב"ח דבתנאי דלצעורי לא מהני מחולין לך אף בדרך בטול התנאי אבל לבסוף נסתייע מדברי הרמ' שבסעיף ו' שכ' גבי איצטלה או שיאמר לה ליהוי גיטא בלא שום תנאי נראה שמודה שמהני בטול תנאי אף בתנאי דלצעורי והדין דסעיף ט"ז נמי מתשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ך"ו וע"כ בדעתו לחלק בחלוק הב"ש מדמותר' לינשא מיד להכי א"י לבטל התנאי ודמשמע הכא דבטול תנאי בלא נתינות גט מחדש אינו מועיל צ"ע כי ק' לומר שהטור לא אזיל בשטת אביו ז"ל:
יב
אמר לה כו'. ואם נשאת לו נתבטל הגט היינו אפילו בחיי המגרש והחילוק בין זה לע"מ שלא תנשא לאבא שבסעיף י"ד מבואר מתי' שני שמביא הה"מ שכ' ועוד ממ"נ וכו' והן הן דברי הב"ש והטור נמי מוכרח שמחלק בהכי שהרי פסק נמי הדין דסעיף י"ד וכבר מבואר בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סעיף י"ו כדהביא הב"י בשמו דנמי לא אזיל בשטת התו' בזה ע' ודוק:
יג
אמר לה כו' ולכתחילה לא תבעל הקשה הרשב"א דא"כ מ"ש ע"מ שתבעל לפלוני מע"מ שתבעלי לאבא ולאביך דכאן וכאן לכתחילה איסור ערות א"א יש וכ' ומיהו בזו אפשר לקיומי תנאה באחר בלא איסור וכגון שתבעל לו דרך נשואין בין שלא בנשואין נתקיים התנאי והז"מ ובעניותי לא הבנתי הדברים לא רציתי להגיהם וצ"ע:
בית שמואל
קמ״ג
א
כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת. ונראה בתנאי על מנת ג"כ יכול לבטל התנאי שיחול הגט מיד וא"צ ליטול הגט ממנה ובזה אין חילוק בין תנאי ע"מ לתנאי אם אלא לענין אם רוצה לבטל הגט או להתנות תנאי אחר אז בע"מ דהגט חל מיד א"י ובתנאי אם דעדיין לא חל יכול לבטל אבל לבטל התנאי יכול לבטל בשניהם וא"צ ליטול הגט ממנה ולא כב"ח בסעיף כ"ב שכתב בתנאי אם א"י לבטל התנאי אא"כ נוטל הגט ממנה וליתא ועיין ס"ס קמ"ד, ועיין ס"ס קמ"ב שם מבואר דין זה בתנאי באם אם יכול לבטל:
ב
ואם נשאת תצא. הנה לדעת הר"ן והמגיד והרשב"ץ והב"י כל זמן שלא נתקיים התנאי הוי כאלו אינה מגורשת לכן אם נשאת לאחר תצא אפילו אם הגט עדיין בעין והבעל קיים אפי' אם נתקיים התנאי אחר שנשאת מ"מ הואיל ונשאת קודם הקיום הוי כזנת' ואסור' לבעל ולבועל אבל לדעת הרמב"ם פ"ח אם נשאת לא תצא אלא תתקיים התנאי אח"כ אא"כ אם מת הבעל או אבד הגט וכן משמע מטור דהביא דברי הרמב"ם בסתם ולא השיג עליו וכן נראה שהיא דעת המחבר אף על גב בספרו הב"י כתב כהר"ן והמגיד מ"מ כאן בש"ע נוט' אחר דעת הרמב"ם ולא כתב אם נשאת תצא אלא אחר הבבא אם מת הבעל או אבד ובזה דוקא תצא כמ"ש ברמב"ם משא"כ אם הגט קיים והבעל קיים וכן מוכח בסי' קמ"ח דפוסק כרמב"ם ע"ש וכן הוא דעת רמ"א כמ"ש בסי' ק"כ בתנאי שיחתמו כולם והיינו נמי תנאי באם ולא תנאי ע"מ ובחנם השיג שם הח"מ על הרב רמ"א כי כן ס"ל להרמב"ם והטור והמחבר:
ג
ה"א מגורשת מעכשיו או מהיום וכו'. עיין סי' ל"ח להפוסקים דס"ל בע"מ צריך נמי להיות התנאי קודם למעשה צריך לומר התנאי בראשון קודם שיאמר ה"א מגורשת:
ד
בידה הוא בשב וא"ת. הנה המבחר סתם ופסק כדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן דאסורה להנשא שמא לא תתקיים התנאי אא"כ תנאי שבידה והוא שב וא"ת אבל לדעת הרמב"ם כל שבידה הוא אפילו הוא בקום ועשה לא חיישינן שתעבור ומותרת להנשא והא דתניא בברייתא כמ"ש ע"מ שתתני לי מאתיים זוז וכו' לאחר לא תנשא כתב המגיד הרמב"ם ס"ל דנדחה ברייתא זו כי משמע בסוגי' פ' המגרש דמותרת להנשא, מיהו דבר שביד אחרים לא תנשא לפ"ז לא היה צריך לומר דנדחה הברייתא אלא תנאי שתתן הוי כתנאי שאינו בידה שמא תפסיד כל אשר לה כמ"ש ברש"י ובתוס' ובטור או י"ל מבריית' זו יליף נתינה בע"כ פסול לא תנשא לכתחלה והיינו לפי לישנ' בתרא דרבא נתינה בע"כ הוי נתינה וקשה למה תני' בברייתא ולאחר לא תנשא וא"א לומר משום שמא לא תקיים התנאי הא מסוגי' פ' המגרש מוכח כל שבידה לקיים מותרת להנשא אלא נתינה בע"כ הגט פסול מ"ה אין בידה שהוא יקבל ברצון ועיין סוף סי' ל"ח:
ה
בטלו הגירושין. כל זה שפיר לשיטות הפוסקים דפסקו כרבנן בסעיף ח' אבל לי"א שהביא בהג"ה שם דפסקו כרשב"ג אז הוי בכה"ג נתקיים התנאי וע"ש מ"ש:
ו
עד שתחלוץ. מלשון הרמב"ם פ"ח מ"ש בדין זה ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן משמע לעול' הוי ספק גט וכ"כ בטור בסעיף י"ב וכ"כ ב"ח ולא כמשמעות בב"י בסעיף ד' והמחב' השמיט דעת הטור דס"ל אפי' לא קבע זמן כיון דא"א לקיים התנאי הגט בטל אף על גב באומר ה"ז גיטך אם לא באתי עד יב"ח ומת תוך הזמן צריכה להמתין עד יב"ח שם קבע זמן שאני והטור סעיף ד' כ' בשם הרמב"ם באומר ע"מ שתתן לאחר ל' יום ומת שתחלוץ ע"כ ס"ל כשאומר שתתן לאחר ל' יום לא הוי קבע זמן כי לאחר ל' יום אין זמן קבוע אימת שיתן רק שיתן אחר ל' יום, ול"ד לאומר שהוא חייב לשלם אחר פסח אמרינן דחייב לשלם אחר פסח הראשון כמ"ש בח"ה סי' מ"ב שם ע"כ כוונתו לפסח הראשון דאל"כ בטל השטר כמ"ש שם להדיא אף על גב הרשב"א ס"ל שם לעולם אמרינן פסח ראשון קאמר אפי' היכ' דלא שייך לומר דיתבטל הדבר מ"מ י"ל הטור לא ס"ל כן מ"ה הבי' הטור דברי הרמב"ם דס"ל כשלא קבע זמן דחולצת על דין זה כשאומר שתתן אחר ל' יום משום דזהו ג"כ טעם דלא קבע זמן ובזה ניחא קושי' ב"ח על הטור ומ"ש בדרישה דאיירי כשמת תוך ל' יום ע"ז כתב הטור בשם הרמב"ם דחולצת היינו אם רצונה להנש' תוך ל' יום צריכה חליצה הואיל עדיין לא נשלם הזמן ודבריו אינם מובנים לי חדא הלא גם הטור ס"ל כשמת תוך יב"ח צריכה להמתין עד אחר יב"ח כיון דלא שלם לה הזמן עדיין גם איך אפשר להתייבם אותה תוך ל' יום הלא בל"ז אסורה עד צ' יום והטור ס"ל צ' יום מתחילין מיום הנתינה כמ"ש בסי' י"ג:
ז
ה"ז גט פסול. כ"פ הרמב"ם וס"ל נתינה בע"כ הוי נתינה ע"פ הדין אלא בגט פסול ואם נשאת לא תצא ואפי' אם הוא אינו רוצה לקבל כלל כמ"ש בב"י בשם תשובת מורו וכן מדוייק הלשון והוא אינו רוצה לקבל עוד כתב בתשובה זו אם קיבל המעות אפילו בע"כ לכ"ע הוי נתינה ואין מוכרח וראיה שלו מתוספות שפיר דוחה המשיג עליו עיין שם, מיהו לדעת הרא"ש ורשב"א הוי ספק מגורשת וכל זה כשהיא נתנה המעות בפניו אבל שלא בפניו לא הוי נתינה כלל כמבואר בש"ס וכשהוא אינו בכאן ונתנה ליד הב"ד עיין בתשובת רשב"א בב"י בח"ה ר"ס ע"ג ועיין בסמוך:
ח
מחולים ליך. אפי' אם מת אחר כך ולא כהראב"ד שם, ומשמע מכל הפוסקים דאין כאן ספק גט אלא הגט בטל בוודאי ולא מהני מחילה, ומה שכתב ב"ח בשם רש"י דהיא ספק מגורשת אין מוכרח די"ל דכוונתו מספיקא דא"י כוונתו אמרינן מסתמא כוונתו לצעורי והגט בטל בודאי:
ט
ויש אומרים דה"מ בשלא אמר וכו'. הנה בסמוך כ"כ בפשיטות דמהני אם אומר דליהוי גט בלי שום תנאי ואפשר דס"ל אבד שאני מיהו א"י מי הוא החולק גם המגיד כתב בדין זה ובאבד מהני אם אמר ליהוי גט בלי תנאי וא"צ ליטול הגט ממנה וליתן לה ולומר ליהוי גט בלי תנאי ול"ד לאומר חוץ מפלו' כמ"ש לעיל סי' קל"ז ש"ה הואיל וקנאתו לפסול מן הכהונה אף על גב בתנאי ע"מ א"י לבטל הגט או להוסיף על תנאי מ"מ יכול לבטל התנאי כדי שיחול הגט כמ"ש:
י
ויש מ"ש. כ"כ הרא"ש אם הוא מרוצה לקבל המעות הוי גט וע"כ צ"ל רבנן ורשב"ג פליגי כשאינו מרוצה א"כ קשה הא מוכח נתינה בע"כ לא הוי נתינה לרבנן דקי"ל כוותיי' וכן הקשה בדרישה וב"ח בשם מהרש"ל ולא תירצו, וי"ל נתינה בע"כ היינו אם היה התנאי ליתן מעות ונתנה בע"כ אבל ליתן מעות בעד הכלי וניתן בע"כ לא אמרינן נתינה בע"כ הוי נתינה לכן כתבתי בה' קידושין ר"ס כ"ז בשם מהרש"ל וא"ל מדאמרי רבנן איצטליתא דוקא קאמר ת"ל אפילו אם לא היה אמרי' דוקא קאמר לא הוי נתינה בע"כ אלא ודאי במעות הוי נתינה וקשה על הרא"ש דס"ל נתינה בע"כ הוי ספק ודוחק לומר דה"ק איצטלית' דוקא קאמר מ"ה לא הוי נתינה כלל אבל אם היה מתנה על מעות הוי ספק ואפשר דס"ל להרא"ש נתינה ליד הב"ד שלא בפניו הוי נתינה כשא"י לנו דלא ניחא ליה ומותרת להנשא ולא כתשובות רשב"א שהביא הב"י בח"ה ר"ס ע"ג לכן קאמרי רבנן איצטלית' דוקא קאמר מ"ה לא הוי נתינה אפי' ליד הב"ד שלא בפניו, ובתשו' רש"ך ס"ב סי' צ"ט פסק ג"כ בנתינה ביד הב"ד הוי נתינה, ובאמת ראי' של הרשב"א לכאורה תמוה דהבי' ראיה מדהלל תיקן ליתן המעות ללשכה ש"מ בעלמא לא הוי נתינה ליד הב"ד דשם גילה דעתו דלא ניחא ליה שאני אבל אם א"י דעתו י"ל דהוי נתינה, מיהו קשה לרבה דאמר שם הא לא אצטרך וקאמר דאתי' כרבנן אף על גב לרבנן דוקא איצטלית' קאמר משום לצעורי קמכוון ואיירי להרא"ש בנתינה בע"כ אם כן נשמע אפילו לא נתן אותו דבר שהתנה ונותן בע"כ מכל מקום הוי נתינה לאו משום לצעורי קמכוון וכן קשה על דברי מהרי"ט שהבאתי רסכ"ז:
יא
כמפרש יום א'. היינו בגיטין מסתמא לצעורי מכוון מ"ה אמרי' דכוונתו רק יום א' אבל בעלמא אמרי' אם התנה ליתן מזונות או כיוצא בזה להנאתו מכוון כל ימי חייו קאמר כ"כ הרשב"א ועיין בר"ן והמגיד ובח"ה סי' ס':
יב
וי"א דצריכה לשמש וכו'. כתב הרא"ש ראוי לפסוק כרבא דאמר דצריכה לשמש כל ימי חייו וכו' לחומרא ואם שמשה יום א' וקידש אחר חוששין לקידושיו ואם אמר ע"מ שתשלם שכר הנקה לכ"ע שכר ב' שנים קאמר:
יג
ואם מתו לאחר שהתחילה לקיים. יום א' ל"ד אפילו שעה א' ומתו די כמ"ש בתו' ובר"ן ובהמגיד ועיין בסמוך:
יד
או מת אביו וכו'. לכאורה קשה הא הוי כדבר שאינו קובע זמן דהא בכל ימי חיי האב יכולה לשמשו יום א' א"כ במת האב עדיין לא נשלם הזמן והוי כתנאי שתתן לו ר' זוז ומת דצריכה חליצה וכאן כתב אינו גט והיינו הגט בטל ומותרת ליבם וכן הקשה בדרישה ואפשר כיון שהוא התנה עמה תנאי זה א"כ אחר שמת האב יכול לתובעה לקיים התנאי ואימת שתבעה מחויב' היא לקיים התנאי כמו הקובע ז"פ לשלם אחר הפסח וכשתובעה והיא א"י לקיים התנאי מיד הגט בטל אבל כשמתנה ע"מ שתתן לו אין שום אדם יכול לתובעה דהא התנאי היה שתתן לו א"כ א"א שיבטל התנאי בפועל, לפ"ז מ"ש אינו גט היינו כשתובעה הוא אבל אם מת או חי ולא תבעה לא נתבטל בפועל וצריכה חליצה:
טו
אינו גט. כן הוא דעת הרמב"ם והרא"ש אבל תוס' והרשב"א ס"ל אפילו אם מת קודם השימוש או קודם שתניק הוי גט ונראה דאזלינן לחומר':
טז
או שאמר האב אין רצוני וכו'. כתב הרשב"א אם לא קבע זמן לשמש את האב אלא אמר סתם שתשמש את אבי י"ל בכה"ג אפילו לרבנן דפליגי ארשב"ג הוי גט כיון שאין העיכוב ממנה דהא לא נתן זמן להשימוש ש"מ כוונתו להרווחת אביו ויש מחלוקת בזה בתוספת' ומשמע מרשב"א אפי' לא שמשה לאביו כלל ואמר אין רצוני שתשמשני הוי גט והיינו לשיטתו דס"ל כתוס' אם מת האב קודם שתשמש הוי גט י"ל גם כאן אם אמר א"א שתשמשני הוי גט אף על גב דלא נתקיים התנאי כלל אף על גב שם כתב בפשיטות דהוי גט וכאן כתב צ"ע משום הכא הוא בחייו ועדיין יכולה לשמשו שם ג"כ גרע טפי אבל לשיטות הפוסקים דקי"ל כוותייהו אם מת האב ולא נתקיים התנאי לא הוי גט ולהרא"ש צריכה לשמש כל ימי חייו והיינו והרווחת האב ומ"מ ס"ל אם מת לא הוי גט מוכח לרבנן אפי' אם אמר אי אפשי שתשמשני לא הוי גט דהא לא קבע זמן והעיכוב לא ממנה ומ"מ הגט בטל א"כ אפי' אם אמר א"א מ"מ לא נתקיים התנאי כלל, ואם שמשה יום א' ואמר א"א י"ל אף להרא"ש מהני די"ל בזה לא פליגו רבנן אלא מה דמשמע מרשב"א באמר א"א אפי' לא שמשה כלל הוי גט ול"פ רבנן בזה מוכרח לשיטות הרא"ש דלית':
יז
וי"א דכל שאין העיכוב וכו'. היינו בין אם אמר א"א שתשמשני ובין אם מת כמ"ש בתוס' ובטור אבל קודם שתניק לא הוי גט משום דלא נתקיים התנאי כלל גרע טפי כן הוא מדוייק בטור ע"ש וי"א אלו לא קאי על מ"ש המחבר בסמוך מת הבן קודם שהניקו, והיינו לשיטת הפוסקים דס"ל לרבנן אם התנה סתם הוי תנאי להרווחה מ"מ אם מת קודם שתניק לא הוי גט כן הוא לרשב"ג דס"ל אפי' במפרש אמרי' להרווח' התנה א"כ אם מת קודם שתניק או קודם שתשמש לאביו לא הוי גט אבל לשיטות שאר הפוסקים שהבאתי והרשב"א בסמוך דס"ל לרבנן בהתנה סתם אפי' אם מת קודם שתניק כלל הוי גט נראה לרשב"ג אם מת או אמר א"א שתשמשני וקודם שתניק הוי גט והקשה תוס' בתנאי אם תתן לי למה לא מהני מחילה או נתינה בע"כ הא עכבה אינה ממנה ותירצו הכא ס"ל רשב"ג להרווחה התנה כיון שמת לא אצטרך הוי כאלו נתקיים התנאי אבל התם שתתני לי בדעתו שיקבלם ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי לפ"ז צ"ל הא דפליגי רבנן ורשב"ג דף ע"ג בתנאי אם תתני לי וס"ל לרשב"ג שתתן לאביו או לאחיו ולת"ק א"י לקיים התנאי משום רשב"ג ס"ל לי היינו לי או ליורשי א"כ עדיין יכולה לקיים אף על גב הוא לא אצטרך מ"מ התנאי היה ליתן לו או ליורשיו והת"ק ס"ל אף על גב דעכבה אינה ממנה מ"מ לא הוי גט וקושי' של תו' זו ל"ק אלא לשיטת' דס"ל כל תנאי שהוא להרווח' כגון אם התנה סתם להניק אם מת קודם שתניק הוי גט כן הוא דרשב"ג אפי' במפרש על ב' שנים ס"ל להרווחה התנה ואם מת קודם שתניק הוי גט מ"ה קשה ממחולי' לך או מנתינה בע"כ אבל לשיטות שאר פוסקים י"ל עד כאן לא קאמר רשב"ג דהוי גט אלא בהתחילה לקיים ושם במחולי' לך לא נתקיים כלל והוי כמו מת קודם שתניק, מיהו נשמע מזה אם התנה ליתן לו מאה זוז ונתנה לו קצת והשאר אינו רוצה לא הוי גט לכ"ע אף על גב במת הוי גט, גם נשמע מתוס' אם התנה ליתן לידו דוקא ולא ליורשיו ומת לשיטות תוס' לרשב"ג הוי נתקיים התנאי כמו במת קודם שתניק, ולשאר פוסקים אפילו לרשב"ג אם מת קודם שתניק לא הוי גט אא"כ התחילה להניק כך הוא בתנאי שתתן לידו אם נתנה קצת מעות ומת הוי גט ולרבנן לא הוי גט דמסתמא לרבנן הוי תנאי ליתן מאה זוז כמו תנאי לשמש את אביו שתי שנים דאמרי' לצעורי קמכוון, ועיין סעיף ג':
יח
ויש מי שאומר וכו'. משמע שחולק על מ"ש אפי' שעה אחת ובאמת לא מצינו חולק בזה כמ"ש בתוספות ובהר"ן ובמגיד ומ"ש הרמ"ה דווקא כליל שבת ויומו היינו דוק' כשאומר לה שתשמש יום א' אבל אם אומר סתם מודה הרמ"ה דסגי אפילו שעה א':
יט
וחזר והתנה תנאי אחר. בר"ס מבואר בתנאי באם יכול להתנות תנאי אחר אבל אם התנה תנאי ע"מ א"י להתנות תנאי אחר וצ"ל דאיירי בתנאי באם וכ"כ המגיד פ"ח בתירוץ א' לפ"ז לכאורה קשה מנ"ל לרמ"א די"א היינו הר"ן ס"ל אפילו בתנאי באם מ"מ התנאי שמתנה בשעה שנותן הגט הוא קיים מאחר דקי"ל אפי' אחר נתינת הגט יכול להתנות תנאי אחר א"כ לעולם תנאי האחרון קיים אפי' אם התנה אחר הנתינות הגט אלא הר"ן איירי בתנאי ע"מ אז א"י להתנות תנאי אחר אם כבר נתן הגט לידה בתנאי ראשון ואפשר דס"ל לרמ"א לרמב"ם מדכתב סתם איירי אפי' בתנאי ע"מ ויכול להתנות תנאי אחר היינו כשנתרצו שניהם לתנאי אחר כמ"ש במגיד שם לתירוץ השני ובפ"ט דין ט' לרמב"ם ולרמב"ן כששניהם מתרצי' לבטל תנאי הראשון ולהתנות תנאי שני יכולים להתנות ובר"ס איירי דבעל לבדו א"י להתנות תנאי בתנאי ע"מ וע"ז כתב רמ"א אפי' בריצון שניהם לא מהני אחר שנתן הגט לידה כמ"ש בר"ן בסוגיא וליחוש שמא פייס דכתב תנאי שאין לטובתה א"י שניהם לבטל אפי' התרצו שניהם אלא אכתי קשה ממ"ש בס"ס ל"ח בתנאי מעכשיו וכבר מסר הקידושין ומ"מ פסק שם דיכולין להוסיף או לגרוע ודוחק לומר שאני להוסיף באותו תנאי היינו להאריך זמן כמ"ש שם משא"כ להתנות תנאי אחר לגמרי ועיין תשובות הרא"ש כלל ל"ה ואין לומר תנאי שבידה לקיים א"י להתנות תנאי אחר כתנאי' שבכאן שהכל בידה משא"כ התנאי' בסי' ל"ח אין ביד' לקיים אז הקידושי' תלוים ועומדים אז יש בידו להוסיף או לגרוע וכן יש לדייק ממ"ש בתשובות הרא"ש שם וממ"ש בכלל מ"ו דף ע"ח ע"א דהא למ"ש בשם תוס' אין בידה שמא תפסיד כל אשר לה גם הר"ן כ"כ על הסוגי' ושם תנאי הראשון הוא שתשמשי לאבא והוא תנאי שאין בידה ואפשר הטעם משום תנאי' לצעורי הוא כמ"ש לקמן ועיין דינים אלו במגיד פ"ט דין ט' ובסי' קמ"ד יתבאר בס"ד:
כ
ואין א' מהראשונים וכו'. עיין מ"ש בסי' קל"ג בכל אסורים מצטרפין העדות אפילו בדיני אישות ושאני הכא דכל תנאי תנאי אחר הוא ופשוט בעיני וא"י מ"ש הרב רמ"א בח"ה סי' ל' עיין סי' קמ"ג סעיף י' מה ענין דין זה לדינים דשם:
כא
שאין זה כריתות. מאחר הנייר אין שלה נמצא האותיות פורחו' באויר ואם אמר הנייר בין שיטה לשיטה שלי והנייר מ"מ מעורה דהוי ספר א' עלתה בתיקו והוי ספק גט והטור כתב אינה מגורשת ל"ד בלישנא ואינו אלא ספק וכ"כ בבדק הבית:
כב
ותתן. והיינו להפוסקים דס"ל בתנאי ע"מ א"צ ת"כ ושאר דברים אז צריכה לקיים התנאי ותחזור לו הנייר אח"כ אבל להפוסקים דס"ל אפי' בעל מנת צריכים להיות כל התנאים שיהיה ת"כ ושאר דברים צריך כאן ג"כ להתנות בכל התנאים מיהו קשה הא הוי תנאי ומעשה בד"א למה שהוכחתי בסי' ל"ח אפי' כשאינו סותר התנאי למעשה מ"מ הוי תנאי ומעשה בד"א וע"ש:
כג
אין חוששין שמא נבעל' לו אפי' נתיחדה עמו. רשב"א אף על גב דאין בידה כי יש לחוש שמא יבוא עליה באונס לא חיישינן שיעשה איסור גדול כזה והא דחיישינן בסעי' י"ט שמא תבעל לאותו פלוני באונס אף על גב דאסורה לו משום א"א צ"ל שם חיישינן שמא יבוא עליה אחר מיתת המגרש ואז למפרע הגט בטל או שמא לא ידע אותו פלוני מתנאי כצ"ל לדעת הפוסקים דהחשש הוא שם שמא יבוא עליה אותו פלוני אבל מדברי הר"ן בשם הרמב"ם נראה דס"ל דלא חיישינן שמא יבו' עליה באונס דהא כתב דהיא נאמנת לומר שלא בא עליה אביו כיון שהתנאי בידי' הוא ובתנאי שלא נבעלה לפלוני כתב משום דהוי שיור בגט מ"ה לא תנשא ולא משום חשש שיבוא עליה באונס:
כד
שלא יאמרו וכו'. אבל מטעם דאסורה עליו משום א"א עד שנתקיים התנאי כמ"ש בסעיף י"ח בע"מ שתבעלי לפלוני דהא יכול' להנשא בחופה וקידושין ונתקיים התנאי וליכ' ביאת איסור ח"ר ונשמע מזה אם גירש אחר החופה וקידושין קודם הביא' מותרת לכל דהא נתקיים התנאי:
כה
נשאת לאחר וכו'. אף על גב בתנאי ע"מ מותרת להנש' קודם קיום התנאי לדעת הרמב"ם היינו בתנאי שבידה משא"כ בתנאי כזה לכן הוי כזינתה ואסורה לזה:
כו
נשאת אח"כ לאותו פלו'. בתוס' מבואר אם נשא' לאחר מותרת לאותו פלו' אפי' לכתחילה ולא שייך לומר נשותיה' נותנים במתנה כיון דנשאת לאחר בינתים והטור כתב כל' הג"ה נשאת אח"כ היינו בדיעבד י"ל דס"ל תוס' כתבו כן למה דס"ד דמותר' להנשא לאחר אז שפיר הטעם של תוס' שלא יאמרו נשותיה' נותנים במתנה אבל למה דקי"ל אסורה לאחר ואם נשאת תצא אכתי שייך לומר נשותיה' נותנים במתנה לאחר מאחר דאסורה לכל חוץ מזה מיהו מראב"ד יש לדייק דמותרת להנשא לזה כדי לתקן שאל יהיו הבנים מראשון ממזרים וכן שאל יהיו הנשואין של איסור וכל זה לשיטות תוס' ושאר פוסקים אבל לשיטות הרמב"ם אין תקנה לדבר אפי' אם נשאת לאותו פלוני כי כוונת המגרש שתנשא לאותו פלוני קודם שתנשא לאחר לכן השמיט המחבר דין זה לחייש לדעת הרמב"ם מיהו דעת הראב"ד ושאר פוסקים ס"ל דיש תקנה אם נשאת אח"כ לאותו פלוני:
כז
נתקדשה לאחר וכו'. דאז אין כאן איסור ביאה אלא דאסורה לו הואיל לא נתקיים התנאי מ"ה אם מת הבעל או אם נותן גט אחר מותרת לו:
כח
עד זמן פלוני. עיין סי' קל"ז באומר על מנת שלא תנש' לפלוני לי"א הוי שיור וליכא למימר בקוצב זמן ואומר שלא תנשא עד זמן פלוני לא הוי שיור ודין זה אתיא לכ"ע דהא לשיטות הרמב"ם איירי הסוגיא בקוצב זמן מטעם שאכתוב בסמוך מ"מ אם אמר חוץ לפלוני הוי שיור ש"מ אפי' בקוצב זמן הוי שיור לדידיה בחוץ כן הוא לשאר פוסקים באומר ע"מ אפילו בקוצב זמן הוי שיור ודין דכאן לא אתיא אליבא די"א שם והא דצריך לקצוב זמן היינו מטעם שכתב הרמב"ם פ"ח דאם לא נתן זמן הוי כאומר כל ימי חייכי דאין לדמות לאומר כל ימי חיי פלוני דשם עכ"פ אחר מות פלוני היא מותרת באותו דבר משא"כ כאן דאין מותרת בדבר זה ובסעיף כ"ב הביא פלוגת' בזה:
כט
שלא תנשא עד שימות. א"כ לכאורה ר"ל ר"ת שכתב הרשב"א בשמו כן ס"ל שכל התנאי' אפילו מה שהוא בידה והוא שב וא"ת אסורה להנשא עד שתתקיים התנאי כמ"ש בר"ן וכמ"ש במגיד פ"א שהביא די"א כן, אבל לדעת הפוסקים שהכריע רס"ז כמותם דבר שהוא בידה והוא שב וא"ת מותרת להנש' אין חילוק בין שאר תנאים לתנאי זה לפ"ז לא היה להמחבר להבי' דעת ר"ת כאן וא"י לחלק בין תנאי לשאר תנאי':
ל
ואין תקנה להתירה. כיון שנתן לה גט כשר אין בידו להתירה אא"כ יקדשנה כ"כ הטור מזה נשמע דא"י לבטל התנאי כלל אפילו כשנתרצו שניהם אלא קשה ממ"ש הטור ס"ס ל"ח ולקמן בסי' זה, בשם תשובת הרא"ש דיוכל לבטל התנאי ונראה דל"ד למ"ש ס"ס ל"ח דשם התנאי הוא אם יבוא תוך יב"ח אינו בידו לקיים ועדיין לא חלו הקידושין, ומ"ש סס"ז התנאי היא אם לא יבוא המגרש תוך יב"ח אף על גב התנאי הוא בשב וא"ת ויש ביד המגרש לקיים מ"מ היא אסורה להנשא כיון דאין בידה אלא ביד המגרש אז כל כה"ג יש בידם לבטל אבל כאן גט גמור הוא ומותרת להנש' מיד כי התנאי בידה לקיים בשב וא"ת לכן א"י לבטל התנאי מיהו י"ל הטור לטעמו דס"ל בתנאי ע"מ שתתן לי ר' זוז לא מהני מחילה אפילו באומר ליהוי גט בלי תנאי מ"ה אפי' בתנאי זה אין תקנה שיאמר ליהוי גט בלא תנאי אבל לדעת הפוסקי' שהבי' בסי' ה' דמהני אם אמר ליהוי גט בלא תנאי י"ל אף כאן מהני מיהו למ"ש תנאי שתתן לא הוי בידה לקיים כי שמא תפסיד כל אשר לה י"ל שם התנאי אין בידה מ"ה יכול לבטל והא דלא מהני כשאומר מחולי' לך משום לצעורי קמכוון אבל כאן התנאי בידה והגט חל מיד אין בידה לבטל אפי' אם אומר ליהוי בידך בלא תנאי לפ"ז י"ל הטור ס"ל בתנאי שתתן דמהני אם אומר ליהוי בידך בלא תנאי מיהו קשה למה כתב הטור בתנאי ע"מ שתשמשי לאבא ב' שנים וחזר והתנ' ע"מ שתתן ר' זוז דלא מסר הגט בתנאי הראשון דאל"כ א"י להתנות תנאי אחר למה א"י להתנות תנאי אחר הא תנאי הראשון הוא תנאי דא"י להנשא דהא קום ועשה הוא גם אין בידה ואפשר שם תנאי לצעורי הוא א"י למחול התנאי ולהתנות תנאי אחר, והכלל הוא תנאי לצעורי א"י למחול התנאי ותנאי שאינו לצעורי אם הוא תנאי שבידה ושב וא"ת מותרת לישא לאחר וא"י לבטל התנאי, וב"ח מתרץ דתלי' הכל אם תנאי לצעורי הוא או לאו לצעורי ובס"ס ל"ח וסס"ז הוא תנאי דלאו לצעורי הוא יכול לבטל אבל תנאי שלא תנש' לזה הוא תנאי לצעורי וכן תנאי שתשמשי לאבא הוא תנאי לצעורי לפ"ז הטור שכתב כאן אין תקנה לדבר מוכח דס"ל דלא מהני אם התנה שתתן ר' זוז אם אומר ליהוי בידך בלי תנאי דאל"כ הא יש תקנה לומר ליהוי בידה וכו' אלא לשון הטור מ"ש כאן לא משמע כדבריו:
לא
ואם נשאת לו נתבטל הגט. משמע אפי' אם נשאת לו בחיי המגרש קאמר וקשה דהא לפי תנאי שלו נמצ' שהיא א"א ולא הוי הנישואין נישואין א"כ לא עברה על התנאי שלו שלא תנש' לפלוני וכתב המגיד טעם א' בשם הרמב"ם דכוונתו שלא תנשא כדרך נישואין אלא לפ"ז י"ל בתנאי שלא תנש' לאבא ונשאת לו נמי הגט בטל והמחבר פסק בסעיף י"ד דהוי גט משום דאין בה נישואין והיינו כשיטות תוספות שכתבו שם דאין נישואין בה ותוספות ס"ל בתנאי ע"מ שלא תנש' לפלוני נמי אין נישואין בה אלא דוק' כשנשאת לו אחר מיתת המגרש והרמב"ם דפוסק כאן דנתבטל הגט ומשמע אפי' בחיי המגרש ס"ל שם נמי נתבטל הגט כי דין הנ"ל ע"מ שלא תנש' לאבא ליתא מפורש בש"ס ומ"ש הב"י דכן אית' בתוספתא ליתא כי מ"ש בתוספתא ע"מ שלא תנש' לאביך ה"ז גט איירי שלא נשאת לו אלא דלא חיישינן שמא ישא אותה משא"כ בתנאי שלא תבעל לאבא חיישינן שמא יבעל אותה אלא תוס' דייקא דין זה וע"ש, והמחבר פסק כאן נתבטל הגט ומשמע אפי' בחיי המגרש ובסעיף י"ד פסק אם נשאת לאב הוי גט צ"ל דס"ל כאן י"ל ממ"נ אם לא הוי נישואין ע"כ צ"ל הגט בטל והיא א"א דאל"כ הא הוי נשואין ועברה התנאי א"כ לעולם אתה מוכרח לומר הגט בטל משא"כ בנישואי אבי' אין שייך נישואי' מצד האיסור ולא מחמת התנאי ומכל הני פוסקים מבואר דס"ל אם עברה התנאי אפילו אחר מיתת המגרש הגט בטל ולא כדעת ה"ג דס"ל אחר מיתת המגרש אין הגט בטל:
לב
ולכתחלה לא תבעל וכו'. אף כאן שייך הטעם שלא יאמרו נשותיהם נותנים במתנה וכ"כ המגיד בשם הירושלמי ואפשר משום חשש איסור שכתב המחבר הוא יותר חמור שהוא איסור א"א לכן כתב טעם זה ובתנאי שתנש' לפלוני לא שייך זה כמ"ש שם:
לג
דחיישינן שמא תבעל באונס. כבר כתבתי החשש הוא שמא תבעל אחר מיתת המגרש לכן חיישינן כאן טפי מחשש שמא יבוא עליה אביה באונס:
לד
עד זמן פלוני. כן הוא לדעת הרמב"ם ולדעת שאר פוסקים אלא לדעת הרמב"ם אם לא קצב זמן לא הוי תנאי אף על גב אם ימות האב מותרת לילך לאותו בית מ"מ אין היתר לבית אביה דתו לא נקרא בית אביה נמצא אין היתר לאותו דבר שאסר עליה וכ"כ לעיל בתנאי שלא תנשא לפלוני וכן ס"ל בכל אלו תנאים ולשיטות תוספות והרא"ש אם לא קצב זמן הוי תנאי לעולם משום אפילו אחר מיתת אביה לא הותר ועיין בי"ד סי' רט"ז ותוס' גיטין ובערובין דף ט"ו כתבו יוצאי יריכו בכלל בית אב והוי כאלו אמר לעולם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ג
א
המגרש כו' מתני' וגמרא בכמה מקומות:
ב
ואפילו כו' מתני' פ"א א' וגמ' פ"ק דיומא:
ג
המגרש כו'. דע"כ ל"פ ר"ה ור"י שם ע"ד א' אלא בע"מ כמש"ש אבל באם מודה ר"ה לר"י:
ד
לפיכך כו'. ממש"ש ע"ו ב' וליחוש שמא פייס ופירש שמא בטל הגט ואף דתני שם ג"כ אמתני' מפ' הרמב"ם ז"ש שם ומאן דמתני אברייתא כו' הא לא אתא ור"ל אפילו פייס לא כלום שהרי נתקיים התנאי למפרע. והרמב"ן והר"ן יש להם שם שיטה אחרת ע"ש שאף במעכשיו או ע"מ יש דרך לבטלו ומ"מ לא למדו ממתני' אלא לפי גי' בברייתא ע"מ שאעבור כו' אבל ראיתי להרמב"ם פ"ט ה"י דכל שברצונ' יכולה למחול וז"ש שמא פייס ובמתני' ל"ח שאין דרך כו' וכמש"ל סימן קמ"ד ס"ז אבל ראייתו ממש"ש ל"ט ב' שמא פייס וה"ה כאן כיון שאינו חל כו'. כנ"ל. עתוס' י"ח ב' ד"ה שמא כו' ומ"מ דעתו שם כדעת הרמב"ם: (ליקוט) לפיכך א"י לבטל כו' ומש"ש ע"ו ב'. אמתני' מעכשיו כו' שמא פייס ואפי' מאן דמתני אברייתא כו' משום שאין דרך ב"א לבא בצנעא ממ"ש בפ"ט ה"ט כבר פי' הרמב"ם שם דכל תנאי שהוא לטובתה יכולה למחול וכמש"ל סי' קמ"ד. סו"ז ומ"ש ברישא באם דיכול לבטל כו' ממש"ש ך"ט ב' שמא פייס וכפי' הרי"ף ותוס' הנ"ל שביטל והטעם כיון שלא חל עד לאחר שלשים יום יכול לבטל ושם ל"ד א' ואמר אביי מנא אמינא לה דההוא כו' רבא אטו כו' מ' דאי בטיל בהדיא לכ"ע בטל וע' מרדכי פ' מי שאחזו סימן תר"ט ועוד כ' רי"ף כו'. וכן כאן כיון שלא חל עד קיום התנאי כנ"ל יכול לבטל ודוקא כ' מי שאחזו שהוא בע"מ אומר דוקא שהוא ברצונה וכ"ד תוס' י"ח ב' ד"ה שמא כו' אבל הראב"ד פ"ט ה"ט בהשגות ס"ל דאפילו במעכשיו יכול לבטל וכדעת בע"ה וכ"ד הרא"ש כלל מ"ו ס"ב ע"ש שהאריך והביא ראיה מהא דפרק המדיר ל"ת טעמיה דרב אחולי כו'. וכ' דבגרושין אפילו דבר שהוא לטובתה יכול לבטל כיון שמגרש בע"כ וע"ל סי' ל"ח והביאו הטור גם כן בסי' זה וזה שכתוב בהגה וי"א כו' ועב"ש בס"ס קמ"ד ועוד שיטות אחרות ועמ"ש בסי' ט"ז:
ה
או להוסיף כו' או כו'. שם ע"ו א' ת"ר א"ל כו' אבל כו' ורש"י פירש שלא מסר לה ע"ש בד"ה אמר לה בפני כו' והר"ן כ' דאלו בפני שנים האחרונים ג"כ לא מסר דאל"כ ודאי ביטל דבריו האחרונים את הראשונים וכ' אבל אחרים פי' כשמסר לה בפעם ראשון והאי תנא ס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי:
ו
ואם מת כו'. מתני' ע"ו ב' הרי זה גיטיך אם כו":
ז
או אבד כו'. שם ע"ד א' פלוגתא דר"ה ור"י ובכה"ג מודה ר"ה כו':
ח
ואם נשאת תצא. כ' המפרשים דלא כהרמב"ם ועמ"מ וכ"מ שם:
ט
ואם א"ל כו'. מתני' ע"ו וגמ' בכמה מקומות:
י
או מהיום כו'. גמרא שם ומתני' ע"ב א':
יא
או שא"ל כו'. עתוס' ע"ד א' ד"ה ר"ה כו' וכן הסוגייא שם ע"ז א' שם:
יב
לפיכך כו'. כנ"ל כמאן דתני אברייתא וכ"כ הרי"ף בתשובה והשאילתות כיון שאם נקרע הגט או אבד כשר כ"ש שא"י לבטלו הביאו הר"ן שם וכ"ד תוספת כנ"ל ולרמב"ן יש בזה שיטה אחרת ע"ש בר"ן:
יג
ואם אבד כו' כר"ה שם וכנ"ל:
יד
ואפילו מת כו' מתני' ע"ו ב' ושם ע"ד א' ועוד תניא הרי זה גיטך כו':
טו
לכתחלה כו' שם והקשו ממש"ש פ"ג א' אפילו בכולהו תנאין כו' וכתב בזה כמה שיטות ועיין בר"ן כאן ושם וכתב הר"ן והמחוור שבכולן שיטת הרמב"ן לחלק בין קום ועשה לשב וא"ת וז"ש ומיהו כו' וע' ח"מ סימן רמ"א סי' י':
טז
וי"א כו'. כמש"ש ע"ו ב' תנא ובפ"ט דב"ב פ' בהדיא כר"י אבל ס' הראשונה ס"ל דבגיטין אין הל' כר"י כמש"ש פ"ד ב' לאפוקי כו' וערש"י שם ד"ה מן יומא כו' תוס' ע"ב א' ד"ה הכי כו' וזהו דעת ס' האחרונה וע"ל ס"ס קל"ז:
יז
וי"א דאפי' כו'. ממ"ש ע"ו ב' ואיכא דמתני אמתני' ושם א' ת"ר אמר לה בפני כו' וכ"כ הר"ן שם בשם אחרים וכ"כ הראב"ד פ"ט הל"ט וכ"כ הרא"ש כלל מ"ו ס"ב והביאו הטור בסי' זה והגה בשם בע"ה וכ' אבל כבר הכריעו הרמב"ן והרשב"א ז"ל כדברי רבינו בראיות ברורות:
יח
וכיון שכן כו'. שם לא נתנה זקוקה ליבם:
יט
ואם א"ל כו'. עבה"ג וכמ"ש ע"ו ב' מעכשיו א"ל כו' ובעיא שם בגמ' לאלתר כ"ש דהא אוקים כו' ולא איפשטא וכ"ה מחלוקת בירושלמי ואזלינן בתר המחמיר וכמש"ל סימן קמ"ד ס"ג אלמא שאע"פ שא"א שיתבטל התנאי אין מחזיקין הגט בבעל עד שיהיה התנאי מבוטל בפועל וכאן א"א כו':
כ
ה"ז גט כו' עבה"ג ונ"ל חשש לדברי ר"פ דפריך ודלמא כו'
כא
וי"א כו' כמש"ש פ"ב א' כיצד יעשה כו' ושם פ"ד ב' מאן תנא כו' שאני הכא כו' משא"כ כאן כמ"ש בס"א וואע"ג דתניא בתוספתא ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר ה"ז גיטך מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ואומר לה הא גיטיך מעכשיו ההיא כרשב"א ואנן קי"ל כרבי:
כב
ויש מי כו' ערא"ש שם ועתוס' ע"ה ב' סד"ה מתני':
כג
ואם מתו לאחר כו'. עתוס' שם ד"ה מת כו' אבל הרא"ש הסכים לפרש"י וכ' שכ"ה בירושלמי:
כד
מת כו' ערש"י שם ד"ה אלא לרב אשי כו' וא"כ לפי דברי רב אשי אפילו בכה"ג הוי גט וכ"כ המפרשים אבל הרמב"ם מפ' לה דאף לרב אשי צריך שיתקיים התנאי בהנקה וה"פ אלא לר"א כו' דע"כ גם ברישא שקיימה התנאי מ"ש רישא דתני ה"ז גט ובסיפא אינו גט דבנתקיים בשניהם הוא גט ולא נתקיים בשניהם אינו גט ועמש"ל דלדעת תוס' אף לרבא א"צ להנקה כלל:
כה
או שאמר כו' כמ"ש הרי"ף בפ' ג"פ דהאי כללא כ"מ ששנה רשב"ג כו' ל"ד:
כו
י"א כו'. עתוס' שם ד"ה ורמינהו כו' וכ"כ ש"פ:
כז
וי"מ כו' טור ב' הרמ"ה אבל לפי' דהרמ"ה כתב שאם התנה בהדיא יום א':
כח
וי"א כו'. הר"נ שם וכנ"ל:
כט
ה"ז כו' כ' ב' ע"ה א':
ל
א"ל כו'. מדקאמר אין חוששין וכמ"ש אבל כו' ועתו"ס פ"ג א' ד"ה ועמדה כו':
לא
ואם נשאת לו כו' כמש"ש וכ"ת אפשר כו' ואינו אסור אלא לכתחלה כמש"ש:
לב
נשאת לאחר כו' שם כאוקימתא דרבא ות"כ:
לג
ולא יחזיר עולמית ר"ל אפילו אחר מיתת הבעל דהיא כסוטה שאסורה לבועל אפילו אחר מיתת הבעל וה"נ כ"ז שלא נתקיים התנאי ה"ה אשת איש:
לד
והולד כו'. אם לא יתקיים התנאי וכ"ז לדעת הראב"ד וטור ב' הרמ"ה אבל לרמב"ם שיטה אחרת והשיגו הראב"ד וכמ"ש בהג"ה:
לה
נשאת כו'. דהא קי"ל כר"ה דלמפרע הוי גט כנ"ל ס"ב:
לו
נתקדשה כו'. דאם אינה כסוטה כיון שלא נבעלה וכמ"ש בפ' האשה רבה א"ל כו' ונתקדשה ומ"ש ולא תחזור לו ר"ל אפילו אם נשאת לאותו פלוני משום דהוי כמחזיר גרושתו מן האירוסין ועכ"ז בטור בשם הרמ"ה:
לז
א"ל ע"מ כו'. כמש"ל ריש סי' קל"ז:
לח
עד זמן פלוני דוקא זמן רמב"ם ועיין סעיף כ"ב:
לט
ויש מי כו'. ע"ל ס"ב מ"ש בשם הר"נ וכתב שם דאחרים ס"ל דבכל תנאי אפילו בשב וא"ת חוששין ומ"ש פ"ז א' א"ה בכולהו תנאין כו' ה"פ דלר"ע דאמר אין זה כריתות כיון שיש לחוש לביטולו א"ה בכולהו כו' והוא הי"א כאן ועוד כ' ואחרים מקילין דאפילו בקום עשה אין חוששין אלא דכל שתלוי ברשות אחרים חוששין אבל בתנאי שבידה אין חוששין וכ' וכ"ד הרמב"ם כו' וכ"כ הרא"ש פ"ח ס"ב וז"ש ויש מי כו' כיון שבידה כו':
מ
ואין תקנה כו'. הרא"ש כלל מ"ה סנ"ו ועמש"ל ס"ח ונהי דמתני' י"ל דדוקא בחוץ שאינו גט כלל או בע"מ לס"ד אבל ההיא דתוספתא שכ' שם פירכיה וע"ש כלל מ"ו ס"ב שכ' שיכול לבטל התנאי והביאו הטור ס"ס זה והביא ראיה ממ"ש בכתובות ע"ג א' ל"ת טעמיה דרב כו'. וכ' דבגרושין אף תנאי שהוא טובת האשה יכול לבטלו וע"ל סי' ל"ח סל"ח וע"ש בתשובה שהאריך בזה וצ"ע וכבר נתקשו בזה האחרוני' ע"ש ואע"ג שבס"ב כ' שא"י לבטלה תנאי היינו התנאי אבל יכול לגרשה עוד בלא תנאי וכמ"ש במתני' הנ"ל ותוספתא הנ"ל וכו' כיון שאינה מגורשת בלא קיום התנאי עדיין יכול לגרשה:
מא
ואם נשאת כו'. גמ' פ"ג א':
מב
בין כו' רש"י שם ד"ה שתבעל כו' ועתוס' פ"ג א' סד"ה ועמדה. א"נ כו':
מג
ולכתחלה כו' ירושלמי א"ר שמאי מצינו אשה בתחל' חייבין עליה משום ערוה ולבסוף אין חייבין עליה משום ערוה א"ר מנא למה זה דומה לא' שאמר לאשתו ה"ז גיטיך ע"מ שתבעלי לפלוני בתחלה אסור הוא לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע כו':
מד
ע"מ כו'. רש"י שם ד"ה אין חוששין כו' ותוס' פ"ג א' ד"ה הנ"ל. ותוספתא הביא הרא"ש שם ס"ב ונפי' בה"ג דחיישינן שמא כו' כמש"ש וכנ"ל הט"ז לשיטת הרא"ש וכ"כ תוס' שם פ"ב ב' ד"ה שר"א כו':
מה
ויש מי כו'. ומ"ש כל חיי פלוני אף שהיא זקנה והוא ילדה וכ' הרשב"ץ שכ"ה דעת הרמב"ם ונקט שנה זמן היותר רחוק כו' עכ"ל שם:
מו
עד זמן פלו' דאל"ה אינו גט כמש"ש:
מז
אמר לה ע"מ כו' ממש"ש שלא תלכי לבית כו' אע"פ שאם מת מותר כמ"ש בנדרים מ"ו א' אלא כיון שנאסרה לו לעולם וה"נ ועבה"ג סק"י:
מח
וי"א כו'. כמש"ש פ"ג א' דבע"מ מודה מ"מ אפי' בסתם שהוא לעולם אבל הרמב"ם מוקי לה לזמן ועוד הביאו ראיה מהתוספתא ע"מ שלא תעלי באילן זה וע"מ שלא תעלה בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל ה"ז גט וכמ"ש בס"ב ג'. ומיהו צ"ע די"א אלו ל"ל נקצץ האילן כו' והא אין חוששין שמא יתקיים התנאי ואפשר דהתוספתא ר"ע היא דאמר אין זה כריתות כ"ז דחיישינן לביטול התנאי וכמ"ש הר"ן בשם אחרים כנ"ל בסט"ז. וההיא שלא תלכי לבית אביך כבר תירץ בקדושין ה' א' ד"ה ע"מ כו' ובגיטין דף א"ב וש"מ והרשב"א והר"ן תי' דלבית אביך ל"ד אלא לבית זה שהוא של אביך דלבית זה אסור לעולם כמ"ש בנדרים שם אבל המ"מ כ' שהוא דוחק דהל"ל איסור בלשון היתר וכן על תירץ תוס' הקשה הר"נ ע"ש:
מט
א"ל ע"מ כו'. רמב"ם שם הלכה י"א ולמד הטור דה"ה דס"ל באילן וכותל:
נ
וי"א כו'. וכנ"ל דאפילו לא נקצץ האילן:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קמ״ג
א
סעיף א המגרש על תנאי וכו' נ"ב קשה לי לדעת הסוברים דבתנאי על מנת א"י לבטלו או להוסיף בו תנאי ומכ"ש להני הסוברים דהיכי דזמנו מוכיח עליו דהוי כמעכשיו וא"י להוסיף בו תנאי מהו פריך הש"ס ר"פ השולח גבי אם משהגיע הגט לידה א"י לבטלו מהו פריך נימא דמיירי בכה"ג דנתן לה הגט בתנאי מעכשיו או היכי דזמנו מוכיח עליו וקמ"ל אף דלא נתגרשה מיד א"י לבטלו וצ"ע ודו"ק:
ב
ס"א המגרש על תנאי וכו' נ"ב הנה בדין אם אחד רצה לילך למרחקים ובקשו ממנו שיתן גט לאשתו ולא רצה לגרש רק על תנאי שיחול הגט אחר ג"ש ולא רצה בזה ואח"כ כשהכין את עצמו לילך אמרו לו שאינו מן היושר לעגן את אשתו ולא ישא עון על זה ונתרצה ונתן גט סתם אם הוי הכוונה מהיום או על תנאי הראשון ע' בשו"ת מוהרי"ט ח"א סימן ל"ה שהעלה דהוי על תנאי הראשון ואני במהדורא ג' על אה"ע סי' ס"ג בתשובתי לק' טרנאפאל דחיתי דבריו על נכון בעזה"י והעליתי דהגט חל מיד ע"ש והוא אמת לפענ"ד ודו"ק שם:
ג
סעיף ג' הרי זו לא תנשא לזר עד שתחליץ נ"ב עי' בב"ש ס"ק וי"ו מ"ש ליישב דאינו דומה לפסח הבא ראשון ואין דבריו מובנין בחלוקו וע' מ"ש ביאור דבריו בחיבורי משפט צדק על חו"מ מהדורא ג' סי' רמ"ג ובחבורי סי' ר"ט לק' ראהטין מ"ש שם לבאר דבריו ומ"ש אני ליישב קושיא זו בע"א ייע"ש ודו"ק:
ד
סעיף ו' אמר לה ע"מ שתתן לי כלי פלוני או בגד פלוני כו' נ"ב אינו גט צ"ע על המחבר והאחרונים שסתמו דמשמע שאינו גט כלל ובאמת המעיין בפרש"י בגיטין דף ע"ד ע"ב ד"ה דלצעורי קמכוין וז"ל הלכך מספקא אמרי' לצעורה קמכוין ולא תלי' למימר להרווחה איכווין לקולא עכ"ל א"כ מוכח דס"ל לרש"י דרק ספק היא ולא ודאי ולפ"ז ממילא עכ"פ באם קדשה אחר צריכה גט ממנו דשמא לא התכוין רק להרווחה וכבר נתקיים התנאי. ושוב ראיתי בב"ש לעיל ס"ק וי"ו שהביא כן בשם הב"ח והוא נדחק להביא כוונת רש"י בדרך אחר ואין לשון רש"י סובל כלל כן. ועוד דנלפענ"ד להוכיח שכוונת רש"י כן דלכאורה יש לדייק למה המתין רש"י לפרש הכוונה דלצעורי קמכוין בסוף הסוגיא אחר פלוגתא דר' יוסף ורבה ולא פירש לעיל מנה גבי מה דמשני הש"ס על מתני' דנדרים לכך נראה דרש"י כוון כונה מיוחדת דהי' קשה לרש"י מה ס"ד דש"ס לומר דרבה כרשב"י הלא כבר תירץ הש"ס לחלק בין נדרים להכא מכח דלצעורי מכוין וא"כ אין לו דמיון להתם ג"כ וצריך לומר דס"ל לרש"י דגבי אריס גריעי מנדרים דהנה בנדרים אין לתלות שום כונה רק להרווחת הבן וליכא הוכח' ואומדנא שנתכוין בעבור טעם אחר רק מסתבר דלהרווחה התכוין אבל גבי אריס יש לומר שני כוונות או שנתכוין שלכך נותן לו שליש רק אם הוא בעצמו ידלה אבל אם לא ידלה הוא לא יתן לו כיון שלא טרח ומה לי לאריס מה לי שירד המטר או שכוונתו הי' שיהי' באיזה אופן שיהי' אם רק יהי' השדה מושקה כרצונו יתן לו שליש והיינו הכוונה של הש"ס דלהרווחה התכוין. והנה מצד הסברא ודאי נוטה יותר שהתכוין רק אם יצטרך האריס להטריד א"ע ואם לא טרח לא יתן ולכך דומה ממש לגיטין כמו הכא כיון דסתם מגרש הוא מתוך איבה ולכך אמרי' לצעורה ה"נ סתם הבטחת שליש היא בעבור שכר טרחה ולא כשלא טרח ולכך אף שמשני הש"ס כבר לחלק בין נדרים לגיטין פריך מהכא לרבה דס"ל דאריס דומה לגיטין ולפ"ז צריך להבין כוונת הש"ס דמשני התם לצעורי קמכוין אבל הכא להרווחה הרי גם המקשן ידע מזה רק דס"ל דהכא ג"כ דומה לגיטין לכך מפרש רש"י כך דחידוש של התרצן הוא לא כמו שסובר המקשן דמה דאמרי' לצעורי קמכוין הוא מכח ודאי ולכך אף באריס ראוי לומר כן רק מה דאמרי' לצעורי קמכוין הוי רק מכח ספק בעלמא ולכך בגיטין דהוי איסורא דאורייתא לחומרא לכך תלי' דלצעורי קמכוין אבל בארוס דהוי בממון וספק ממון לקולא לכך תלי' דלהרווחה קמכוין ואף אם האריס מוחזק מ"מ ס"ל לרש"י דבטוען שמא לא מהני תפיסה והכל בחזקת הבעלים עומד דמוקמי' לה הפירות בחזקת מרא קמא שהרי אין להארוס זכות בהם רק אחר שנגמרו לכך מוקמי' להו בחזקת מרא קמא ומ"ש רש"י דסתם מגרש אשתו מתוך איבה היינו לחלק בין נדרים דאף דהיא ג"כ איסור דאורייתא מ"מ לא אזלי' לחומרא דהתם אמרי' דודאי להרווחה קמכוין אבל הכא דמגרש מתוך איבה ויש קצת הוכחה דלצעורי קמכוין לכך לא תלי' לקולא והאריס אף דיש ג"כ אומדנא שהתכוין רק אם הטריח הארוס א"ע מ"מ כיון דממון הוא תלי' לקולא וכן מפרש רש"י כוונת הש"ס דמה דאמרי' ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא לצעורי היינו דאנן תלי' דלצעורי קמכוין מכח חומרא אבל הכא תלי' דלהרווחה קמכוין ותלי' לקולא ולכך לא פרש"י כן לעיל מינה דהתם לפי הב"ד הוי מפרשי' דבגט אנן סהדי דבודאי לצעורי קמכוין ולהיפוך בנדרים בודאי להרווחה מכוין ולכך כיון דהכא בודאי לצעורי קמכוין אין חילוק בין ממון לאיסור לכך פריך מאריס לגט ולכך משני הש"ס דהוי רק מכח ספק ולכך הוכרח רש"י לפרש הכא כן וא"כ מוכח לפ"ז דרש"י ס"ל דהוי ספיקא. מיהו מן הש"ס שם דקאמר גבי מחולים לך דאינה מגורשת משמע דלגמרי אינה מגורשת ולא הוי גט כלל ואף דיש לדחוק דאינה מגורשת לחומרא קאמר מ"מ תקשה דאם הוא מוחל למה לא יהא נאמן שלא התכוין לצעירה רק להרווחה בפרט להסוברים לעיל בסעיף ה' דאם אומר יהא בידך בלי תנאי מהני א"כ אף באומר לשון מחילה ומודה שלא התכוין לצעירה למה לא יהי' נאמן במיגו דאי בעי אמר בלשון זה בלי שום תנאי ואפשר דמיירי באין אומר שלא התכוין לצעורה אבל באומר אפשר דנאמן לפרש"י וצ"ע:
ה
שם ויש מי שאומ' שאם היא מתרצית בקבלת הדמים הוי גט נ"ב עי' בב"ש מה שהביא בשם הדרישה ובשם מוהרש"ל להקשות לשיטת הרא"ש דיוכיח מההיא דנתינה בע"כ לא הוי נתינה וכו' ולפענ"ד הדבר תמוה מאוד לומר שמא היתה קושית מוהרש"ל שהרי אין כאן שום הוכחה שלא הוי נתינה שהרי בש"ס מסיק להדיא הטעם לרבה דקיי"ל כוותיה הוי הטעם לרבנן משום דלצעורי קא מכוין וכו' וא"כ זה שייך שפיר באם אינה נותנת לו הדבר שהותנה אבל אם נותנים לו הדבר שהותנה הרי צעוריה באמת ואין שייך בזה כלל לצעורי ואפשר דהוי נתינה והדבר זה פשוט לתינוק בן יומו להמעיין בהש"ס והאיך יקשה כזה הארי החי המוהרש"ל ז"ל והניח בקושיא והנכון אצלו שט"ס נפל בדרישה אשר לפניהם והנכון הוא כמ"ש בהטורים דפוס ברלין החדשים שיש שם דלוכח מהכא דנתינה בע"כ הוי נתינה וכמו שהקשה הב"ש שם בעצמו אח"כ ובזה היא קושית מוהרש"ל שפיר גם מה שכתב הב"ש ממאי דמסיק דלצעורי קא מכוין וכו' אף שכבר כתב שם דלא מהני נתינה ליד ב"ד שלא בפניו אם לא ידעי' אי ניחא לי' ומה הקשה תו ונראה דכוונתו להקשות לדין של רבה גופא שאמר שם כיון שלא שייך לצעורי ומיקרי שפיר טעם התנאי אף שהשתא הבעל דין טוען שרוצה דוקא הי' שמדלה הוא אבל לא מטר ואינה רוצה ליתן לו מה שהתנה עמו מ"מ חייב ליתן לו אף שהוי נתינה בע"כ דהרי הבעל אינו רוצה בזה מ"מ כיון דלא שייך לצעורי הוי שפיר נתינה בלי ספק כלל כן נמי בתנאי בגט אם נתנה לו אותו דבר עצמו הוי שפיר נתינה דהרי הגמרא מדמה דין של רבה לגט רק שמחלק דהתם לצעורי משמע אבל בדבר שאין לצעורי דמי שפיר לדין של רבה ואף שאין הבע"ד רוצה בזה דאם הבעל רוצה ליתן אנו מה לנו אלא ודאי שהבעל טוען שאינו רוצה ליתן רק בדלה אבל לא במטר מ"מ הוי נתינה כן נמי בגט כן נראה לפרש דברי הב"ש בזה דאל"כ אין פי' לדבריו כלל ודו"ק היטב. ומ"ש המחבר בסעיף זה לעיל אמר לה ע"מ שתתני לי כלי פלוני וכו' הנה מקור דין זה בגיטין ד' ע"ד ומה שהקשה בזה החה"ר הובא בפי' בחידושיו ג"כ ועיימ"ש אני בזה ליישב זה בעזה"י בתשו' לק"ק קאסנטין קנה מקומו בסימן קל"ה במהדורא ד' שלי סי' א' ייע"ש מ"ש בזה. ובהיותי בזה ראיתי דיש לעיין קצת דמנ"ל להפוסקים דאפי' בהתנה על דבר פלוני שלא הי' שלו מעולם נמי שייך לצעורי מכוין וקשה מנ"ל הרי במשנה שממנו מקור דין נקט שהתנה ליתן לו אצטלתי דמשמע שהי' שלו תחלה וא"כ י"ל כיון דקיי"ל בעלמא דרוצה אדם בקב שלו וכו' ולכך בזה לרשב"ג ס"ל דאף בשלו אנן סהדי דלא כיון רק להרווחה ומהני דמים ורבנן ס"ל דבזה כיון דיש לומר דניחא לי' בשלו וי"ל דלצעורי קמכוין לכך מכח הני תרתי יחד לא מהני חזרת דמים אך היכי דלא הוי שלו מעולם י"ל דלא אלים הך סברא לצעורי קמכוין לבטל הגט מכח זה לבד ואין לומר דזה נלמד מע"מ שתשמש את אבא ע"מ שתניקי את בני דא"כ לא הוי צריך לומר התוספת בסוגין דקבלה היתה בידם ובע"כ דיש לחלק בינייהו עי' בפ"י בחידושיו והבין א"כ קשה דלמא הקבלה הוי רק אם התנה על שלו אז יש עוד אומדנא דבשלו הוא חפץ אבל בעלמא מנ"ל וצ"ע בזה ובאמת בטור נזכר רק לשון אצטלתי וי"ל דוקא קאמר אבל על הרמב"ם והמחבר קשה כנ"ל ודו"ק היטב בזה:
ו
סעיף יו"ד הנותן גט וכו' נ"ב עי' בחו"מ סי' ג' ובש"ך ס"ק ג' ודבריו שם סתרו למ"ש כאן דמשמע דשני התנאים ודאי לא חלו ביחד רק זה או זה ושם משמע בש"ך דשניהם חלין וצ"ע וע' בתשו' שלי לק' טולטשין בסי' זה מ"ש בזה בעזה"י במהדורא ד' שלי ודו"ק:
ז
סעיף טו ואפי' לא התנה עמה בפירוש וכו' נ"ב נראה דדוקא אם לא הי' קטטה ביניהם מקודם אבל אם הי' קטטה ביניהם מקודם וכו' אין איסור בזה וע' ראי' לזה לעיל סי' י"א בב"ש ס"ק ח' ואף לדעת החולקים שם היינו דשם אף בסתמא חיישי' לחשדא ובעי' שיהי' רגליים לדבר להיתרו ובקטטה ס"ל דאין זה רגליים להיתרא אבל בנ"ד דבסתמא לא חיישי' לחשדא רק היכי דניכר שמגרשה בשביל זה אז אסור ולכך אם הי' להם קטטה מקודם אין ניכר שמגרשה בשביל זה לכך מותר לישאנה כנלפע"ד בזה ודו"ק:
ח
סעיף טז ואין תקנה כו' עי' ב"ש מ"ש ואפשר שם התנאי לצעורי' ע"כ אין יכול למחול כו' והא דכתב לפני זה די"ל הטור ס"ל בתנאי שתתן מהני אם אומר יהי' בידך בלי תנאי אף ששם נמי הוי לצעורי ומשו"ה ל"מ מחולין לך דדוקא מחולין לא מהני אם כוונתו לצעורי אבל לשון יהי' בידך מהני אף שהי' כוונתו לצעורי ואם הותנה תנאי אחר לא הוי כאילו אמר יהי' בידך בלי תנאי רק הוי כמחל לו ע"כ לא מהני כיון דכוונתו לצעורי וכו' כך צריך לפרש דבריו ודו"ק:
ט
סעיף כ' צריך שלא יתנה עליה תנאי וכו' נ"ב ע' במהדורא ג' שלי לחו"מ סי' קפ"א שם העליתי דדוקא בפירש בו לעולם בעי' הא סתמא לא הוי כלעולם אף דבעלמא י"ל דסתמא הוי כלעולם כאן שאני כיון דאם יהיה כוונתו לעולם בטל הגט ומילי דכדי לא עביד ע"ש כמה חלוקים בזה בעזה"י ובדברי המחבר והרמ"א שלא יסתרו להדדי ביארתי שם הכל דאורך ע"ש:
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
קמ״ג
א
סעיף כ"א (שלא תלכי לבית אביך) גבי הרי זה וגיטך על מנת שלא תשתי יין או שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו כריתות. שלשים יום הרי זה כריתות צל"ע. שהרי אם יפול הבית אחר מיתת אביה אין עוד ספק בעולם. והגט ודאי וכדקיימא לן גבי נדרים בנפל הבית. והוה ליה ספק כריתות וכן הוא בשלשים יום שאינו רק ספק כריתות שהרי אפשר שלא יחיה הוא או היא יותר משלשים יום וצריכים לחלק מצד שבשלשים יום מפורש בדבריו להדיא זמן ודאי כריתות מה שאין בן בלעולם כיון שלא נתפרש להדיא גם צד כריתות אינו בגדר כריתות מה שאין כן בשלשים יום כלול בדבורו זמן ודאי כריתות וזמן ספק כריתות וכיון דחל על הזמן דודאי כריתות חל גם כן על זמן של ספק כריתות. ויש לומר גם כן שההפרש מצד שנפילת הבית הוא מחוסר מעשה וכן מיתת אביה גם דחיישינן לשמא ימות לאחר זמן מכל מקום הוא מחוסר מעשה מה שאין כן בשלשים יום שאדרבא בלי עשיה חדשה יש בו כריתות ובה' תנאים קיימא לן חילוק כזה בין מחוסר מעשה ע"ש בה' קידושין ולא עיינתי כעת כלל ותירוץ שני מסתבר ויש נפקא מינה לדינא בזה טובא וצלע"ג:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ג
א
על תנאי. עבה"ט בשם מהרי"ט. ושם הביא ראי' לזה מתוספתא דקידושין (שהובא בש"ע לעיל סי' כ"ט ס"ח ובח"מ רכ"א) ע"ש. ולכאורה אינו מובן מאי ראי' מדיני קדושין ודיני ממונות לענין גיטין דקיי"ל גילוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא כדאי' בפ' השולח וראוי לומר כאן דאף אם האשה תבעה להתגרש מ"מ כל שלא הזכיר התנאי בעת נתינת הגט הוא גט מוחלט בלי תנאי. ומצאתי סברא זו בת' הרדב"ז ח"א סי' פ"ג דשם נשאל במעשה בראובן שהי' הולך למה"י ואמרו בו שיניח גט לאשתו ונתרצה אבל אמר שיהי' הגט לג' שנים והפצירו בו קרובים שיהי' הגט לשנה ועל הסכמה זו הלכו לסופר וכתב הגט סתם ונתנו לה סתם ולא הזכירו התנאי כלל כי הבעל סמך על מה שהסכימו עמו הפשרנים שהוא לזמן הנז' ובא מעשה לפני חכמי צפת ונחלקו קצתם אמרו שהיא מותרת מיד וקצתם אמרו שהתנאי קיים ועל דעת כן גירש. והוא ז"ל השיב דאשה זו מותרת מיד ואינה צריכה להמתין כלל דקיי"ל גילוי דעתא בגיטא לאו כלום הוא ואע"פ שזה המגרש גלה בדעתו שאינו רוצה לגרש אלא על תנאי לאו כלום הוא דדילמא חזר בו וגירש לחלוטין בלי תנאי דגרסי' בפ' השולח גידל בר רעילאי כו' וק"ו הדברים אי לא מהני גלויי לבטל את השליח כ"ש דלא מהני לבטל מה שעשה המגרש בעצמו שגירש סתם בלי תנאי דאם איתא דלבו על תנאי הי' לו להזכיר בשעה שנתן הגט כו' היש לך גלוי דעתא טפי ממי שהזכיר תנאו אלא שלא כפל אותו או שהקדים הלאו להן ואמרינן דתנאו בטל והמעשה קיים ומגורשת מיד בלי תנאי (אין זה מוסכם כמבואר. לעיל סי' ל"ח ס"ד והוא ז"ל בעצמו בתשובה אחרת שיובא לקמן חשש מאד לסברא זו וגזר אומר דאם לא קיימה תנאה אפילו אם נשאת תצא) וכ"ש בנ"ד. ונ"ל ראי' ממה ששנינ' בתוספתא פ"ד כו' כ"ש בנ"ד שלא אמר לסופר כלום אלא לפשרנים אמר התנאי והם לא היו לא סופרים ולא שלוחים דפשיטא כיון שנכתב הגט סתם ונתנו לה סתם ולא הזכירו התנאי שהיא מגורשת מיד: עוד ראי' דע"כ לא פליגי רבוותא (ע' בסי' קמ"ז ס"ב בב"ש סק"ג אלא אם הי' התנאי על פה קודם כתיבת תורף הגט דלדעת הרמב"ם ורש"י ותוס' כו' וע"כ לא פליגי אלא שהזכיר התנאי בשעת כתיבת הגט אבל אם אמר התנאי לפשרנים ולא הזכירו בשעת כתיבת הגט יש לנו לומר חזר בו ומחל התנאי ואפי' שכך הי' דעתו בשעת הכתיבה ג"ד בגיטא לאו מלתא היא. וא"ת יהי' ספק מגורשת לדעת הרמב"ם ז"ל ובעלי שיטתו כיון שהזכיר התנאי על פה קודם כתיבת התורף. לא קשיא דלא אמרינן הכי אלא אם הזכיר התנאי בשעת כתיבת הגט ולפני כתיבת התורף כגון שאמר כתוב לאשתו ע"מ כך וכך אבל בנ"ד שהזכיר התנאי לפשרנים ולא הזכירו בשעת כתיבת הגט אין זה תנאי אלא גילוי דעת. כללא דמלתא לכתחלה צריך שיהי' התנאי על פה ובשעת הנתינה הי' על פה. ובשעת כתיבת הגט קודם כתיבת התורף ספק מגורשת ונכון להחמיר: ואם לא הזכיר התנאי כלל בשעת כתיבת הגט אלא לפני אחרים שאינם לא סופרים ולא עידי הגט כנ"ד אין כאן תנאי והאשה מותרת מיד כו' ואפשר לומר דמהרי"ט הנ"ל ס"ל כדעת הב"ח לעיל ר"ס קל"ד ומהרח"ש בדיני מודעא שהזכרתי לעיל סי' קל"ד סק"א דס"ל הא דג"ד בגיטא לאו מלתא היא דוקא היכא שהג"ד הוא לבטל מעשה שכבר עשה אבל היכא דהג"ד בא לבטל מה שעתיד לעשות מלתא היא וא"כ בנ"ד הוא ג"ד על מה שעתיד לעשות ומלאא היא. אך א"כ לא יהי' הלכה כהרי"ח בזה דהא הב"מ שם לא ס"ל כדעת הב"ח הנ"ל וכתב שכן משמע מכל הפוסקים. ויותר נראה דמהרי"ט ס"ל שזה לא מיחשב ג"ד כלל רק אמירה ממש שנותן הגט רק באופן זה (עב"ש לעיל סי' קמ"ח ס"ק צ"ח בשם הט"ז ומ"ק שם) וע' בתשובת מהר"ם לובלין סי' קכ"ג בתשובת בעל הלבוש ז"ל אודות הגט דווינא שכ' וז"ל ואע"פ דקיי"ל כאביי וכו' היינו בג"ד חלוש בעלמא כגון ברוך הטוב והמיטב כו' שנוכל לפרש לתרי אפי אבל ג"ד והוכחה גמורה שאין בו פקפוק ונדנוד כלל אפי' אביי מודה עכ"ל אך הרי בגט ההוא כל חכמי הדור חלקו עליהם ויצא בהכשר כמ"ש הב"ש לקמן סימן קמ"ה וצ"ע. ועיין עוד בענין הנ"ל תשובה להרדב"ז ז"ל בס ' תקע"ב בעובדא בראובן שבא לגרש את אשתו והוא אינו בקי במשפט התנאים ואמר למסדרי הגט איני רוצה לגרש אלא על תנאי זה ומסדרי הגט טעו ולא כפלו את התנאי (ר"ל בעת שהיו מקרין אותו לומר לה ה"ז גיטך ע"מ כך וכך לא כפלו את התנאי (ונשאל אי אמרי' כיון שלא נעשה כתנאי ב"ג וב"ר התנאי בטל והמעשה קיים והרי היא מגורשת אע"פ שלא נתקיים התנאי או דילמא בתר דעתיה אזלינן ודעתו הי' שלא תתגרש אלא על תנאי זה. והשיב אם הי' התנאי במעכשיו או ע"מ לדעת הרי"ף והרמב"ם ורוב הפוסקים לא מבעיא לך כו' כי תיבעי לך לדעת ר"ח וקצת מפרשים דס"ל דגם במעכשיו צריך לכפול התנאי א"נ במתנה בלשון אם ולכ"ע דאפי' למאן דפסק כרבנן דפליגי עליה דפ"מ כו' (ע"ש דהלשון מגומגם וצריך תיקון) הילך בגיטין וקידושין אם לא כפיל תנאו ולא נתקיים התנאי חוששין לה ואין מחזיקים אותה לא במגורשת ולא בשאינה מגורשת כו' ואפי' לפי ספיקך אינה מותרת לינשא כיון שלא קיימה תנאו ואם עברה ונשאת תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. אבל קושטא דבנ"ד תנאי גמור הוא כיון שהוא אמר להם בהדיא שאינו רוצה לגרש אלא על תנאי זה אם לא קיימה תנאה אינה מגורשת כלל דלא אזלינן בתר טעות מסדרי הגט אלא בתר דעתא דידיה דאע"ג דקיי"ל גלוי דעתא בגיטא לאו כלום הוא הכא לאו גילוי דעתא הוא אלא אמירה ממש שאין רוצה לגרש אלא בתנאי זה ואם אתה אומר כי מפני טעותם יהיה הגט גט והתנאי בטל נמצא אתה מגרש אשתו ממנו בע"כ והוי גט מעושה ואע"ג דלדעת רוב הפוסקים יותר הוא מועיל בדיני ממונות גילוי דעת או אומדנא דמוכח מתנאי שלא נעשה כתיקונו ובגיטין כיון דגילוי דעת אינו מועיל כ"ש דתנאי שלא נעשה כתיקונו אינו מועיל ה"מ בזמן שהבעל בעצמו הוא המתנה ולא התנה כתיקון חז"ל דכיון דלא קפיד בתנאי דעתו לגרש לגמרי אבל בנ"ד שהבעל אומר בהדיא שאינו רוצה לגרש אלא בתנאי וסמך על מסדרי הגט והם טעו תנאי גמור הוא ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת כלל עכ"ד ע"ש: ועיין עוד ברדב"ז ח"ב סי' תקצ"ב שנשאל על ראובן שכתב גט לאשתו ואמר לעדים שהוא רוצה ליתנו לה ע"מ כך וכך ומיד הלכו עידי הגט ובאו עדים אחרים ונתנו לה סתם מאי מגורשת על תנאי או בלא תנאי. והשיב הדבר ברור שאם היו שם העדים הראשונים אשר שמעו התנאי מפיו והם עידי המסירה אין ספק שהיא מגורשת על תנאי אע"ג שמסרו לה סתם ודאי על תנאו הראשון סמך וכ"כ הראשונים ז"ל אבל כיון שלא מסר הגט בפניהם אלא בפני אחרים שלא שמעו התנאי מגורשת בלא תנאי אע"פ שהוא צווח ואומר על תנאי הראשון סמכתי שהרי העדים הללו משוו לה מגורשת בלא תנאי דקי"ל עידי מסירה כרתי ואפי' למ"ד ע"ח כרתי הרי לא נחתם הגט על תנאי ותו כיון שהוא יודע שאין אלו העדים אשר שמעו התנאי ולא הזכירו בשעת מסירת הגט אחולי אחליה לתנאו והשתא קא הדר ביה ואין שומעין לו עכ"ד (ע' בת' הרא"ש כלל ל"ה שהובא בב"י ס"ס זה ובתשו' מהר"מ לובלין סי' קכ"ב) . ויש לעיין בשלשה תשובות אלו של הרדב"ז ז"ל ולכוון הדברים שיהיו מתאימים ומכוונים זה לזה. ועמ"ש לעיל סי' י' ס"ג סק"נ:
ב
ואפילו הוא כהן עיין בתשו' מהרי"ט סי' ג' ובס' שעה"מ פ"ח מה"ג דין א' בד"ה ודע עוד:
ג
ואפי' מת הבעל. ע' בספר שעה"מ פ"ח מה"ג דין א' שהקשה ע"ז מסוגיא דפ"ק דיומא די"ג דמסיק שם אלא לחדא אמר לה כו' אי חזי לה דקא בעיא למימת קדים איהו ועייל לב"ה כו' דמשמע בהדיא דלאחר מיתתה אם ילך לב"ה אינה מגורשת למפרע ותירץ שדעת הרמב"ם כמ"ש בתוס' ישנים שם לחלק בין ההיא ובין האמור במשנה ס"פ מי שאחזו (ובש"ע סי' קע"ד ס"ג) מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך יב"ח ה"ז גט דש"ה שמתה קודם שנתקיים התנאי ועל מי יחול הגט ע"ש. וכתב וז"ל וכפי האמור זכינו לדין דמי שנתן גט לאשתו ואמר לה הז"ג ע"מ שאתן מנה לפלוני וכיוצא בזה ומתה היא קודם שקיים הבעל התנאי ואחר מיתתה בא הבעל לקיים התנאי אינה מגורשת למפרע ואם נשאת קודם התנאי הולד ממזר עכ"ל:
ד
וי"ח דאפילו בתנאי כו'. עיין בשעה"מ פ"ח מה"ג דין א'.
ה
שאם תתן ליורשיו אינו כלום. מדברי המל"מ פ"ג מה' זכיה ומתנה דין יו"ד מבואר דדוקא באמר שתתני לי ומשום דמלת לי מיותרת שהיה לו לומר שתתני אבל אם באמת אמר שתתני ולא אמר לי לא אמרי' לי ולא ליורשי יעו"ש וע' בס' שעה"מ פ"ז מה' אישות דין יו"ד שתמה עליו דמדברי הירוש' שהביא הרשב"א בחידושיו פ' מי שאחזו מבואר בהדיא דאפי' בע"מ שתתני גרידא אמרינן לי ולא ליורשי ע"ש וע' בתשובת פרח מ"יא ח"א סי' ז"ח:
ו
עד שתחלוץ. עיין במל"מ פ"ח מה"ג דין כ"ב ובס' שעה"מ שם מ"ש בזה:
ז
הרי הם מחולים לך אינה מגורשת. ע' בס' יד המלך פ"ח מה"ג דין כ"א שכ' וגדולה מזו יש ספק גדול אצלי קרוב הדבר בעיני דבתנאי זה של נתינת מאתים זוז אם קיים אחר התנאי עבורה ונתן בשבילה משלו ר' זוז לא מהני אף דבקידושין בודאי מהני כה"ג דהא לא עדיף נתינת מעות התנאי מנתינת גוף כסף קידושין בעצמם דבהילך מנה ותתקדש לפלוני שהיא מקודשת (לעיל סימן ר"ט ס"ה) ואף דהמקדש בעצמו לא נתן מאומה ומכ"ש דמהני בקדושין נתינת אחרים בכסף של קיום התנאי (ע' בח"מ סי' רמ"א ס"ז בהגה ומ"ש בפ"ת שם) אבל בתנאי דגירושין נראה דלא מהני נתינה של אחרים דכיון דהוא קפיד לצעורה בנתינה זו וכי נתנו אחרים בשבילה לא נתקיימה מחשבתו בזה דבנתינה זו לא ציער אותה כלל ולדינא צ"ע עכ"ל:
ח
כל ימי חייו עבה"ט שכ' משום חומרא כו' והוא מדברי הב"ש וכ"כ הב"י דהפי' בדברי הרא"ש שכ' דראוי לפסוק כרבא לחומרא היינו משום דספוקי מספקא ליה ומה דאיכא בין רבא לרב אשי הוו ספק מגורשת ע"ש וע' בס' קרבן נתנאל שם בפ' מי שאחזו אות נ"ט שהשיג עליהם וכתב וז"ל ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר אלא ה"פ דבגט לצעורה קא מכווין לכך אנו דנין לשונו להחמיר משא"כ לענין ממון כו' ואשתמיטתיה להרב"י תשובת הרא"ש כלל ו' סימן י"ד שמבואר שם להדיא כמו שפירשתי עכ"ל. ומיהו לדינא אין נ"מ בזה דאף אם הפירוש בדברי הרא"ש כדבריו מ"מ הוי ספק מגורשת משום דעת הרי"ף דהרמב"ם.
ט
וי"א דכל שאין העיכוב. עב"ש סקי"ז ומ"ש בסוף דבריו ולשאר פוסקים כו' אא"כ התחילה להניק כך הוא בתנאי שתתן לידו ונתנה קצת מעות ומת הוי גט כו' ועיין בהגהות יד אפרים שכ' עליו ולענ"ד צ"ע מה דס"כ בנתנה קצת מעות הוי כהתחילה לקיים התנאי כמו בהתחילה להניק ואין הנדון דומה דגבי הנקה כך דרכה להניק יום יום עד תשלום הזמן ואם כן בהתחילה להניק הוי התחלת קיום התנאי שהרי א"א שתניק כל השיעור בפ"א שהוא דבר התלוי בזמן משא"כ בהתנה שתתן מאתים זוז אם היא רוצה בידה לקיים התנאי בפ"א הלכך אע"פ שאם נתנה לי מקצת ואחר כך השאר נמי קיימה התנאי וכדאמרי' בקדושין בחסר דינר מקודשת וישלים מ"מ האופן תנאי אינו רק בתשלום כל המאתים ותנאי א' הוא וכל כמה שלא נתנה לו כל הסך אף התחלת קיום התנאי לא מקרי כיון שאינו דבר התלוי בזמן כך יש מקום לחלק ביניהם וצ"ע עכ"ד.
י
כדי שיקחנה. עיין בתשו' חוות יאיר סו' קצ"ו שנשאל באלמון אחד מטופל בבנים שהיו בעירו איש ואשתו עניים מרודים ומכמה שנים רבתה המחלוקת ביניהם ושניהם רוצים בגט אך שהאשה מבקשת מבעלה חמשים זהו' שתלביש עצמה אח"כ ותוכל להנשא ואין באיש למלאות רצונה ושאל האלמן הנז' אם רשאי לשלוח אל האיש שרוצה להתקשר עמה שישאנה באשר היא וילבשנה לכן תתגרש מאישה בלי בצע כסף כו' והשיב באף ובחימה ובקצף גדול שאל יוסיף לראות פניו בבקשת עצה נגד מנהג עולם כי לא נכון לדבר עם אשת איש מענין נישואיה אחר גירושיה ע"ש. ועיין בשו"ת בית דוד סי' י"ד שנשאו על ענין כיוצא בו והשיב להתיר דכל שהבעל לא דיברו זה עם זה כלום לית לן בה דאין לנו להוסיף על גזירת חז"ל ע"ש. וכפי הנראה לא ראה דברי החו"י הנ"ל:
יא
ואין תקנה. עיין בביאור רבינו הגר"א ז"ל סק"מ כנראה שחולק על דין זה. גם בתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ט חולק על זה ועיין בזה בתשו' המבי"ט ח"ב סי' א' ובתשו' הרדב"ז ח"ד סי' פ"ה ובס' שעה"מ פ"ז מהל' אישות דין י"ב ופ"ח מהל' גירושין דין א' ובספר בית מאיר ובס' תורת גיטין סי' זה ועיין בתשו' גליא מסכת סי' א' תשובה ארוכה בזה במעשה שאירע בא' שגירש אשתו ובשעת נתינה אמר שלא תנשא לגבר משך ג' שנים. והאריך מאד בזה ובדברי הגר"א ז"ל הנ"ל ובסוף דבריו כתב אמנם כל זה אם היה הבעל מפרש ואומר הרי זה גיטך ע"מ שלא תנשאי עד זמן פ' אך בעובדא דנא כפי המבואר בשאלה שהמגרש אמר לא תנשא עד ג' שנים וכפי הנראה אמר מקודם כל המבואר בסדר גיטין אות רל"א וא"כ בין שאמר כך בלה"ק או בל' אשכנז אין כאן בית מיחוש דאין כאן לא ענין חוץ ולא ענין תנאי ועל מנת כו' ע"ש. גם בתשו' הגאון מהרי"מ ז"ל מבריסק סי' מ"ו האריך בזה בעובדא באחד שאמר בעת נתינת הגט והרי אמל"א ולא תנשא בלשון תנאי באופן שלא תנשא או ולא תנשא ונודע אח"כ שעשה זה בעצת חבריו שהסיתו אותו לצערה והמגרש הוא כהן ואח"כ בערך ב' שנים סידרו לו גט אחר בלי תנאי והאריך שם דבנדון זה איכא התירא אפילו לדעת תשובת הרא"ש ומסיק שם להקל ע"ש. גם בת' עמודי אור שנדפס מחדש סי' צ' תשו' ארוכה בזה באחד שאמר בשעת נתינת הגט והרי אמל"א מכאן ועד עשר שנים ומסיק שם ג"כ להתיר אחר שנתן גט שני בלא תנאי באם יסכימו עמו ע"ש:
יב
אא"כ יקדשנה. ע' בת' הרדב"ז ח"ד סי' ס"ה יובא לקמן סכ"ב סקכ"ב מבואר דכאן מקדש אותה בברכה ע"ש:
יג
ויחזור ויגרשנה סתם. פשוט דצריך דוקא לכתוב גט שני אבל לא בגט ראשון אפי' אם הוא באותו יום עצמו דליכא חשש מוקדם. ועיין בת' גליא מסכת סי' ג' אות ה' כתב שם וז"ל וכפי הנראה דבר זה מוסכם מכל הפוסקים שאם אדם מגרש את אשתו בגט ואח"ז חזר וקידשה לא יתכן כלל שיגרש אותה באותו גט עצמו שגירשה בראשונה אף דהיה הכל ביום אחד דליכא מוקדם כו' וטעמא דמלתא משום דדומה ממש לשט"ח שנמחל שעבודו כו' עכ"ל ע"ש. ועמ"ש לעיל סי' קכ"ו ס"ק מ"ו לענין איך יכתבו כאן בגט אם אנתתי או ארוסתי ע"ש:
יד
ואם נשאת לו. עיין בתשובת ב"י בדיני גיטין סי' י"ג בענין אם לא נשאת לו רק נתקדשה לחוד וכתב דלכאורה נראה דאע"פ שנתקדשה לו לא עברה על תנאו כל זמן שלא נכנסה עמו לחופה שעל זה מורה לשון נשואין אך להיותי מיראי הוראה לא מלאני לבי להתיר יעו"ש וע' בשעה"מ פ"ח מה"ג דין י"ב שכתב עליו דהרב המבי"ט כתב בפשיטות בח"א סי' של"ד דאינו נקרא נשואין עד שנכנסה לחופה (עבה"ט סק"ח) ושכן כ' הרשב"ץ בת' ואנכי הרואה שיש לדקדק מדברי התוס' הפך דבריהם כו' ע"ש. ועב"ש לעיל סימן נ"ג סק"ד ובספר בית מאיר שם ובסי' ס"א. ומ"ש בפ"ת שם בסי' ס"א סק"ח מענין זה:
טו
נשאת לו נתבטל הגט. עב"ש ס"ק ל"א מה שהקשה מלעיל סעיף י"ד דפסק דאם נשאת לאב הוי גט כו' ובהגהות הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל כתב וז"ל י"ל דדעת המחבר כמ"ש הר"ן דבע"מ שלא תנשא לפלוני תפסו נישואי פלוני והגט בטל ע"ש עכ"ל. ומ"ש ומכל הני פוסקים כו' ולא כדעת ה"ג כו' ער"ש לקמן ס"ק י"ט:
טז
שלא יתנה עלי' תנאי. ע' בשעה"מ פ"ח מה"ג דין י"ב והובא קצת לעיל סי' קל"ז סק"ה:
יז
שלא תאכלו בשר כו'. כתב במל"מ פ"ח מה"ג דין י' וז"ל ונראה דה"ה במתנה בקיום מעש' כגון האומר ה"ז גיטך ע"מ שתדורי בבית זה לעולם דאינו גט משום דכל ימיה אגידא בי' (ועיין בשעה"מ שם שכ' עליו דאשתמיט מיניה דברי התוס' פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ה ע"ב) בד"ה מת הבן שכתבו כן בהדיא ע"ש) . ונסתפקתי בנותן גט על תנאי אלא שהתנה שני תנאים שבהתקיים אחד מהם יהי' גט כגון האומר ה"ז גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז או ע"מ שלא תשתי יין לעולם וכוונתו הוא שאם תתן המאתיים זוז יהי' גט ויכולה לשתות יין וכן אם לא תשתה יין יהי' גט אף שלא תתן לו מאתיים זוז עכ"ל. ועיין בספר יד המלך שם שכ' עליו לא ידעתי מקום הספק כלל ומהיכי תיתי לא תהי' מגורשת בזה דמאי איכפת לן מה שהוסיף והתנה גם שלא תשתה יין לעולם הא עכ"פ אם תתן לו הר' זוז תהי' מותרת ביין ולא תהי' אגידא בי' עוד ואם נאמר דמשום דאי לא תתן תהי' אגודה ביה באיסור שתיית יין אין זה גט כריתות א"כ בכל תנאים דעלמא ואף בתנאי דע"מ שתתן ר' זוז לחוד אם לא תקיים התנאי הרי כל גופה אגידא ביה והיא כאשתו לכל דבר ובכל זאת בתנאי דמעכשיו כל כמה שיש בידה לקיים התנאי אף דעדיין לא קיימה מותרת להנשא לכתחלה ומשום דאמרי' דלכדי שלא תקלקל א"ע ותשוב להיות אגידא ביה מסתמא תקיים התנאי וכמו כן אם הוסיף עוד תנאי דאם לא תתן תהיה אסורה בשתיית יין לעולם מותרת ג"כ להנשא לכתחילה דכיון דבעינן דבר הכורת וכי נשאר עוד אגידת דבר ביניהם אינו גט משום הא גופא מותרת להנשא לכתחילה דאמרי' דבכדי שלא תקלקל א"ע ותבטל הגט ע"י איסור שתיית יין מסתמא תקיים התנאי והיא תתן המאתים זוז וכי נתנה הר' זוז אזי התנאי של איסור שתיית יין בטל למפרע ע"ש:
יח
שלא תשתי יין לעולם. בהגהות הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל כתב בזה וזה לשונו ואם אמר סתם ע"מ שלא תשתי יין עיין מהריב"ל ח"א דף ס"ה ע"ד עכ"ל:
יט
או כל ימי חיי פלוני ע' בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' קכ"ו תשובה מבנו הגאון מהר"ש איגר נ"י וז"ל השאלה איש אחד עוד בימי נעוריו עזב את אשתו ואת ביתו וזה שנתים נודע כי אוה משכן לו במדינת האללאנד והרעישו הב"ד במכתבים להשתדל ממנו ג"פ לאשתו אך אבותיו ואחיו מגודל השנאה להאשה המתגרשת מחמת הקנאה כי מסחר אחד לה ולהם הרבו גם הם בדבריהם להטותו לגרש על תנאי שבעוד שנה תעקור משכנה מעירם לעיר מולדתה לבית אבותיה ומחשש עיגון הוסכם על גט בתנאי והנה כמו ד' חדשים אחר הגירושין שבק הבעל המגרש חיים לכל חי והאשה רוצה לקיים תנאה שלא להצטרך חליצה. ויש מי שעורר לחוש לסברת בה"ג (עב"ש סוס"ק ל"א) שכ' בשם רבנן קדמאי הביאו הה"מ פ"ח מגירושין בהתנה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פ' ונשאת לאחר ומת בעלה הראשון בחיי פלוני ועברה ושתתה בחייו דלא נתבטל הגט. ומסתברא כמו דאין מעשה שלאחר מיתת המגרש מבטל הגט כן אין מעשה מועיל לקיים הגט. ודעת הרב השואל נוטה שאין לחוש לסברא זו שהרי הר"ן פרק המגרש והה"מ פ"ח דחו את זה בראיה מכרעת ותו בש"ע לא הביא דיעה זו כלל עכ"ל השאלה. והשיב ע"ז באריכות לבאר דברי רבנן קדמאי הנ"ל על שלשה דברים. הא' בטעם הדין למה לא נתבטל הגט ע"י ביטול התנאי שאחר מיתתו הב' ליישב קושיית הה"מ והר"ן וגם עוד איזה קושיות שיש להעיר על דבריהם הג' למצוא מקום מאין הוציאו דין זה. ואחרי אשר העמיק והרחיב בענין זה העלה בנדון השאלה להתיר דגם הני רבנן לא אמרי' לדינייהו אלא בתנאי דשב ואל תעשה אבל בקום ועשה מודים דמתקיים התנאי גם אחר המיתה. גם י"ל דבנ"ד כיון דזקוקה ליבם והיא אגודה מחמתו מועיל קיום התנאי גם אחר מיתת הבעל. ושם בסוף התשוב' הסכמת כבוד אביו הגאון החסיד ז"ל על הפתק הנ"ל. ובסי' קכ"ז שם תשובת גיסו הגאון מהר"ר משה סופר ז"ל על ענין הנ"ל וביאר ג"כ דברי רבנן קדמאי הנ"ל לסלק מעליהם כל קושיא ונדון השאלה העלה ג"כ להתיר מצד אחר משום דטעמא דרבנן הנ"ל הוא שכל תנאי שהוא לצעורי אמרינן דשבק ומחל בשע' מיתתו (ולפ"ז בנ"ד לא היתה צריכ' כלל לקיים התנאי רק משום דמספקא לן דלמא להרווחה קמכווין) וממילא בנדון שלפנינו בין יהי' כוונתו להרווחת בני משפחתו במסחרם בין לצער אשתו אם תקיים התנאי ומרויח מקום לבני משפחתו הרי היא מותרת לשוק בלי חליצה. ובסוף התשובה שם סיים אך כל זה אם הי' לשון התנאי ככתוב בשאלה שבתוך שנה תסע משכונתה ועיר' ותדור בעיר אביה. שאם שתסע לשם ותדור שם יב"ח או תקנה בית שם שהיא בכלל בני העיר שם הרי נתקיים התנאי והרי זה כריתות אע"פ שאפשר אח"כ תחזור לדור במקומה הראשון ותפסיד לבני משפחתו במסחר מ"מ י"ל שלא חשש הבעל לזה אבל אם לשון התנאי וכוונתו ע"מ שלא תדור בעיר משפחתו וקיי"ל האומר סתם ע"מ שלא תכנס לבית אביך כוונתו לעולם ה"נ כוונתו לעולם לא תדור א"כ אין זה כריתות כלל ע"ש.
כ
חיי פלוני. ע' בשעה"מ פ"ח מה"ג דין י"א ויובא לקמן סכ"ב ס"ק כ"ג מבואר מדבריו שלדעת הרשב"א דוקא בכה"ג שתלה הדבר רק בחיי איש אחד אבל אם אמר כל ימי חי פלוני או פלוני אין זה כריתות ולדעת הר"ן אינו כן ע"ש וצ"ע:
כא
שלא תלכי לבית אביך. עב"ש ס"ק ל"ג וע' בזה במל"מ פ"ח מה"ג ובשעה"מ שם באורך:
כב
ע"מ שלא תנשאי. עיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' פ"ה שכ' וז"ל ובענין מה שאמרו העדים שאמר ע"מ שלא תנשא ולא חמר שלא תנשאי ביוד אין הכי נמי שלשון תנשאי הוא יותר מדוקדק אבל גם אם אמר ע"מ שלא תנשא תנאי גמור הוא כו' ולענין אם יכול לגרש בגט שני בלא תנאי איני רואה לסמוך בזה (על הרמב"ם) להקל נגד כל גאוני עולם שאמרו שזה כריתות וכיון שנתגרשה פעם ראשונה ע"מ שלא תנשא לפלוני מה יועיל הגט השני אשה מגורשת היא מגרש הילכך אין לו תקנה אלא שיחזור ויקדשנה ולא יברך ואח"כ יכתוב לה גט אחר וימסרנה לה בלא תנאי ותהי' מותרת להנשא לאותו פלוני ותקנה זו כתבה הרא"ש ז"ל בתשובה (הובא לעיל סט"ז) ומה שכתבתי שלא יברך ברכת אירוסין הוא לחוש לסברתו של הרמב"ם ז"ל שאמר שאין זה כריתות הלכך אכתי אשתו היא והויא ברכה לבטלה עכ"ל ע"ש עוד ועמ"ש לעיל ס"ק י"א וי"ב.
כג
וי"א כו' הו"ל כאומר כו' ע' בס' שעה"מ פ"ח מה"ג דין י"א שכ' נראה ברור דאפי' לדעת הרמב"ן והרשב"א (הוא הי"א אלו) דוקא באומר שלא תנשאי לפנוני (שהתירה לכל העולם ולא אסרה רק על אחד) דאיכא למימר דילמא מיית ההוא גברא ולא אגידא ביה כלל אבל באוסרה לכ"ע אינו מתירה אלא לאחר ודאי ליכא למימר דילמא מייתי כ"ע. וגדולה מזו נראה דלפ"ד הרשב"א ז"ל בההיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך דאע"ג דאפשר דנפל הבית לנפילה דלא שכיח לא חיישינן (הובא במל"מ שם) א"כ אפי' באומר ע"מ שלא תנשאי לפ' ולפ' אינו גט משום דמיתה דתרי הוי מלתא דלא שכיח ולא חיישינן כדאי' פ"ק דיומא. ואפילו למה שנראה מדברי הר"ן ז"ל דאפילו למיתה דכל זרעו דלא שכיח חיישינן (הובא ג"כ במל"מ שם) מ"מ באוסר' לכ"ע הא ודאי אין הפה יכול לדבר דילמא מייתי כ"ע ונמצא א"כ דכל ימיה אגידא בי' ולא מקרי דבר הכורת בינו לבינה והאריך בזה בדברים נכונים. ושוב כתב שמצא בתשובת הרשב"ץ ח"א סי' ד' שכ' דיכול לאוסרה אפי' על הרבה בני אדם כו' ואולם אין סתירה מדבריו ז"ל לדברנו דהוא מיירי שם באוסרה לזמן קצוב כו' ע"ש ועמש"ל לעיל סי' קל"ז סק"ד:
כד
ונקטינן כדברי שניהם. עיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' פ"ה:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קמ״ג
א
סי' קמ"ג ס"א המגרש ע"ת. נ"ב אם רוצה לגרשה בע"כ ובתנאי והיא אומרת לא תגרשיני בלא תנאי או לא תגרשיני כלל הדין עמה רשב"ש בתשו' סי' שפ"ג:
ב
ב"ש אות י' ודוחק לומר. נ"ב לענ"ד א"א לאמרו כלל דהרא"ש דס"ל נתינה בע"כ הוי ס' היינו מספק אי הלכה כל"ק אי כל"ב דרבא ויקשה לל"ב דרבא דנתינה בע"כ בודאי ל"ש נתינה איך יתרץ להמתני' ומוכח דמוקי למתני' במקבל מדעתו ומוכח מ"מ לדרבנן קבלת הדמים מדעתו במקום אצטלית ובזה לא מצינו חולק ואיך כתב הרא"ש דמסתבר דמדעת מהני קבלת מעות הא לל"ק נסתר הך סברא:
ג
סי' ז' יום ל' בסופו. נ"ב אפשר דוקא באמר עד שלשי' יום אבל אמר עד יום שלשי' י"ל דעד ולא עד בכלל חדושי יום תרועה ר"ה ל' ע"ב ד"ה עד עצם:
ד
סי' ט"ז שלא תנשאי לפלוני. נ"ב בתשו' דבר משה הל' גיטין סי' ע' כתב שמהר"ם חיין נסתפק אם נתקדשה לפלוני ולא נישאת לו אם מקרי עבר על תנאי או דהתנאי הי' רק על נשואים ולא על קדושין:
ה
ב"ש אות ל' אלא קשה. נ"ב ע' תשו' רשב"ש סי' ר"ד:
ו
סי' כ"ב ולא קבע זמן. נ"ב משמע דוקא קבע זמן הוי גט אבל סתם היינו לעולם ואינו דומה לח"ה דלעיל ס"ח דבקום ועשה הוא סגי בעוש' יום א' אבל בשוא"ת משמע לעולם ואולם בתשו' הרשב"ש סי' שפ"ג דסתם הוי רק ליום א' ומהני הגט אא"כ בפי' לעולם וצ"ע לענ"ד:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ג
א
סעיף ב' נתבאר רובו בסוף סי' זה כי שם הביאו הטור (ואני הצגתיו על סדר הש"ע):
לפיכך יש לבעל הגט זו הנוסח' ברמב"ם שבידנו אבל הטור העתיק כאן לבטל התנאי וב' הגי' אמת:
ב
ואם ניסת תצא זה דעת הפוסקים כיון שבאיסור א"א בא עליה שהרי עדיין לא חלו הגירושין אסורה עליו עולמית אפילו אחד שיחולו הגירושין שהרי אסורה עליו מכח אחד לבועל וא' לבעל אבל ברמב"ם כתב בזה אם ניסת לא תצא ותמהו עליו ראשונים ואחרונים והטור העתיק דבריו כאלו הם מתוקנים ולע"ד נראה ליישב דמיירי שניסת בשוגג שהיתה סבורה כמו שיש היתר באמת בתנאי ע"מ ה"נ יש היתר בלא ע"מ ועי"ז לא נאסרה על הבועל אח"כ דגם על הבעל לא נאסרה בזינתה בשוגג כ"ה אע"ג דמהרי"ק שורש קס"ח אוסר בזינתה שסברה שמותר לזנות ורמ"א מביאו בסימן קע"ח מ"מ ל"ד לכאן דהתם האיסור משום שהיא מתכונה לזנות עכ"פ כמ"ש מהרי"ק שם מה שאין כן כאן שנתכוונה לנשא בהיתר אלא שטעתה בעיקר הדין:
ג
כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט הטור כתב כיצד אמד לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז לאחר ל' יום חל הגט מיד כו' וקשה למה לו להזכיר כאן לאחר ל' יום הא בסתמ' נמי דינא הכי דכשאו' ע"מ שתתן לי ר' זוז חל הגט מיד לכשתתן לו מגורשת למפרע ובגמ' איתא באמת הכי בסתם ונראה דרבות' קמ"ל דלא מבעי' בסתום דיש לה רשות בכל פעם שתרצה ליתן ולגמור ענין הגט פשיט' דמועיל למפרע אלא אפי' כל אחד ל' יום דתוך ל' אין לה יכולת לגמור הגט בנתינתה דהוא קפיד שלא תתן לו תוך ל' יום אפ"ה מועיל הנתינה לאחד ל' יום למפרע:
ד
לפיכך אינו יכול לבטל הגט כו' גם כאן העתיק הטור התנאי קשה ממ"ש הרמב"ם בפ"ח הלכה כ"ג ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי כלי פלוני ואבד אעפ"י שנתנה לו אלף זוז בדמיו אינו גט עד שתתן אותו כלי עצמו או עד שיתבטל הרי דאפילו באומר ע"מ יכול לבטל התנאי ואפי' לגירסא שגורס כאן לבטל הגט מ"מ גם התנאי אינו יכול לבטל שהרי כתב אחר כך ולא הוסיף על תנאי א"כ מכ"ש שאין יכול לבטלו לגמרי וה' המגיד כתב שם וז"ל עד שיבטל התנאי פי' שיכול לומר ה"ז גיטך בלא שום תנאי וא"צ לחזור וליטלו ממנה ולתנו לה ואינו דומה לדין הנזכר למעלה הרי את מותר' לכל אדם חוץ מפלו' שצריך ליטלו ממנה דשאני התם הואיל וקנאתו לפסול בו מן הכהונה וא"א שלא תפסול בו ומכאן תלמוד שדין הנזכר למעלה באומר מחולין לך שאינה מגורש' שאם אמר להוי גיטא בלא שום תנאי מגורש' כ"כ וכך הם דברי רבינו עכ"ל הנה לדבריו ודאי קשיא עדיין מה שזכרנו דהא כתב הרמב"ם כאן דאין יכול לבטל התנאי באומר ע"מ ונ"ל דכשתבטל התנאי לחוד ולא הוסיף לומר הרי זה גיטך בזה אין לו כח לבטל כשאומר ע"מ אבל אם אמר באותו פעם ה"ז גיטך בלי שום תנאי שפיר מועיל כיון דהוה כאלו נותן הגט מחדש ונעקרו דברו הראשונים ואע"ג דאין לו רשו' לבטל הגט מ"מ יש לו זכות לתנו באופן אחר ממ"ש מעיקרא ומ"ה כתב שפיר כאן בש"ע סעיף ה' אבל אם אמר לה להוי גיטא בלא שום תנאי ומו"ח ז"ל הוקשה לו קושיא שזכרנו ולא ירד לחלק כמו שזכרנו ע"כ הוצרך להכנס לתירוצים דחוקים:
ה
וי"א דאפילו בתנאי כולי כ"כ הטור ס"ס זה בשם הרא"ש וז"ל אעפ"י שהתנאי לטובתה ולא היתה מקבל' הגט אלא בתנאי ואינה רוצה בביטולו אפ"ה יכול לבטלו דכיון שבא הגט לידה מגורש' ולא בעינן דעתה עכ"ל:
ו
וי"א דאפילו בתנאי דמעכשיו יכול לבטל תנאו כולי בטור ס"ס זה מביא תשוב' הרא"ש באחד שנתן גט מעכשיו אם לא יבא תוך שני שנים שיכול לבטל התנאי ותינשא מיד כולי וכתב ה"ה בכל תנאי שמתנה בשעה שנותן הגט ומבטלו אעפ"י שהתנאי לטובתה ולא היתה מקבל' הגט אלא בתנאי אפ"ה יכול לבטלו דכיון שבא הגט לידה מגורש' דלא בעינן דעתה וכן כתב העיטור עכ"ל וקשה שזה סותר מ"ש תחלה קודם לזה בשם הרמב"ם והסכים עמו דבאומר ע"מ אינו יכול לבטל התנאי דלא חלק עליו אלא לענין שלא תינשא מיד וזה אפילו שלא במקום צער דהרמב"ם כתב שם תחלה כשיתקיים התנאי כולי וזהו פשוט בכל התנאי וע"ז אמר בע"מ אינו יכול לבטל והאיך כתב אחר כך סמוך לזה היפך מזה והבית יוסף כ' ע"ז דלא נתבאר כל הצורך בדברי רבינו הטור ביאור דברי הרא"ש דדוקא בכה"ג שלא היתה כוונתו לצערה אדרבה לטובתה נתכוון שאם יבא תוך הזמן שישוב אליה כו' אבל בתנאי שהוא לצער' ודאי אינו יכול לבטלו כדלעיל והוא תמוה דהא הטור כתב בשם הרא"ש אע"פ שהוא לטובתה כו' דמשמע כ"ש אם הוא שלא לטובתה דיכול לבטל וזה אינו דלצעור' פשיטא שאינו יכול לבטל כדלעיל גבי אצטלא ונראה דדברי תשובה זו לא בעי לחלק בין לצעורה או לטובתה שזה תלמוד ערוך אלא מיירי בכל תנאי שמתנה ותלוי בו כי ההיא דאם לא יבא תוך יב"ח יכול הבעל לומר הנה בודאי לא אבוא ואפילו אבא הרי הוא כאלו לא בא אלא כיון שבידו הוא שלא יבוא ודומה למ"ש הרמב"ן הביאו ב"י בשם הר"ן באומר ע"מ שתתני לי ר' זוז והיא אומרת שלא תקיים התנאי ואף אם אקיים הרי הוא כאלו לא אקיים כי דעתה שלא יהיה וע"כ התנאי הוה כאלו לא נתקיים והגט בטל וה"ה נמי באומר שיבטל התנאי והגט יהיה גט גמור מיד דשומעין לו ואין לחלק בין התם שהוא לבטל הגט ובין הך דלהוי גט מיד דחד טעמא הוא וכן מבואר בר"ן שכתב על הרמב"ן בזה ואני תמה אם איתא שהיא יכולה לבטל הגט למה אסיקנא גבי מחולין לך דאינה מגורש' נהי דמעיקרא לצעורה מכוין למה לא יהיה בידו כאלו נתקיים כשם שהיא אומר' נתקיים כאלו לא נתקיים כולי ש"מ דהני תרי שוין ע"כ כתב הרא"ש דמידי דבידו הוא לקיים מה שהתנה עמה יוכל לבטל אותו התנאי וכאלו לא נתקיים כגון שאומר שאם לא אעשה דבר פלוני יהיה גט יוכל אחר כך לומר איני רוצה לעשותו לעולם ממילא הגט קיים מיד וזה אינו בכלל לצעורה דלצעורה לא שייך אלא במה דתלוי בדידה וע"כ אמר הרא"ש וכן בכל תנאי שהוא מתנה יש לומר שהוא מתנה על עצמו כמ"ש ברישא אם לא אבוא כו' וה"ה בכל מידי דתליא בדידיה לטובתו דפשיטא דיכול לבטלו אלא אפילו אם מה שתלוי בדידיה הוא לטובתה מ"מ יכול הוא לבטלו ולזה הביא גם כן דעת בעל העיטור דמיירי בכה"ג בתנאי התלוי בו והרמב"ם שכת' דבאומר ע"מ אינו יכול לבטל התנאי ולא להוסיף עליו היינו בתנאי שתלוי בדידה וזה מבואר בלשונו שם שכתב מקיימ' התנאי אחר מותו ש"מ דבתנאי התלוי בדידה מיירי ומה דכתב שם בתנאי דע"מ שתנשא לכתחלה אף שלא נתקיים התנאי (אי) ס"ד דתליא בתנאי בדידיה היאך תנא שמא הוא לא יקיים התנאי אלא פשוט דמיירי דתלוי בדידה וע"ז אמר דאם לא אמר ע"מ ולא מעכשיו יכול לבטל אפילו מידי דהוא לצעורה ואם אמר על מנת אינו יכול לבטל ולפ"ז אין פלוגתא בין הרמב"ם להרא"ש כלל ושפיר הביא הטור שניהם סמוכים זה לזה ולא כרמ"א שעושה מחלוק' אליביה דהטור השווה דעתו להרא"ש וה' המגיד כתב בפ"ח דכל הפוסקים ס"ל כרמב"ם זולת העיטור כו'. כל התנאים שנזכרו בסי' זה דהוה גט על תנאי היינו באומר מעכשיו או ע"מ אבל אם אמר חוץ מבואר בסי' קל"ז דינו דהוה שיור בגט:
ז
וחולצת או מתייבמת הטור כ' בזה והרמב"ם כתב דהוה ספק דחולצת ולא מתייבמת ולא נהירא עכ"ל וכתב ב"י ונראה שהוא סובר כדעת רמב"ם שהיא ספק מגורש' ומ"ה כ' דלא נהירא וכפי האמת גם לרמב"ם אינו גט ולא כ' ולא תנשא לזר עד שתחלץ אלא מפני שלא קבע לה זמן כו' עכ"ל פי' דבריו שהוא פי' דברי הטור שהכין ברמב"ם דהוה ספק מחמת הלשון שאמר ע"מ שתתן לי אי משמע גם ליורשי או דוקא לי ויש פלוגתא בזה בגמ' בין ת"ק לרשב"ג וע"ז כ' הטור ולא נהירא דבודאי הלכה כת"ק דלי ולא ליורשי וע"ז כתב ב"י דהרמב"ם לא נסתפק בזה אלא דנסתפק במאי דלא קבע זמן וכמ"ש המ"מ שנעתיק בסמוך ממילא לפ"ז בקבע זמן אין ספק דמתייבמ' דודאי לי ולא ליורשי קאמר ומו"ח ז"ל לא עיין שפיר בדברי ב"י ולפיכך היו קשים מאד בעיניו ובסמוך אח"ז נזכיר בס"ד דהטור לא נתכוין לזה כפי מה שהבין בו ב"י:
ח
ולא קבע לה זמן כל סעיף זה דברי הרמב"ם ופירש בו המ"מ וז"ל וחלק הוא בין אם אמר ר' זוז תוך ל' לאומר סתם ר' זוז דבקבע לה זמן כיון שעבר הזמן ולא נתנה אינה מגורשת ובמקום יבם חולצת ואינה מתייבמ' ואם לא קבע לה זמן לעולם אין הגט בטל אע"ג שמת הוא וא"א לקיימו ובמקום יבם חולצת ולא מתייבמת ומצאתי סברת רבינו ממ"ש הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך הזמן שאע"פ שא"א שיבוא והיא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר הזמן כשיתקיים התנאי וזה הדין בעיא דלא איפשטא בגמ' אם היא מותרת תכף כשמת או לאחר הזמן והולכין בו להחמיר כו' מתבאר מזה אע"פ שנתבטל התנאי דכיון שמת ודאי לא יבא אעפ"כ אינה מותרת ואין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהיה מקוים בבעל ואף כאן אע"פ שא"א שיתקיים התנאי כיון שמת הבעל אין מחזיקין הגט בבטל עד שיהיה התנאי מבוטל בפועל וא"א להיות מבוטל בפועל כיון שלא קבע לו זמן חולצת ולא מתייבמת וזה דקדוק נפלא מודה על שכ' רבינו זה מה שנראה לי בדעתו ז"ל עכ"ל פי' דל"ש לומר לא נתקיים אלא במידי דתלוי ברצון האשה והבעל דהיינו בזמן קבוע לעשות מעשה הנתינה בזמן קצוב והיא מפסדת באותה שעה שאינה נותנו באותו זמן משא"כ כאן שאין זמן קבוע שתאמר שלא קיימה התנאי והטור השיג עליו ב' פעמים בסימן זה הא' מ"ש כאן על דברי הרמב"ם ולא נהירא ואח"כ מביא דברי הרמב"ם במ"ש בסעיף זה וכתב עליו ואיני מבין דבריו כיון שאינה יכולה לקיים התנאי א"כ למה לא יתבטל הגט עכ"ל ונ"ל דהטור ס"ל דל"ד כאן לההיא דאם לא באתי מכאן עד יב"ח דהתם כיון דעכ"פ זכר בתנאי זמן יב"ח יש לנו לומר שאותו דבר הוא עיקר וע"כ יש לה להמתין עד שמגיע אותו זמן משא"כ כאן בלא קבע זמן רק שתתן לו מאתים זוז וכיון שא"א ליתן לו שהרי מת על מה ימתינו עוד וזהו חילוק ברור. ובמה שהשיג הטור השג' על הרמב"ם והם ענין אחד ובשנוי לשון דתחלה אמר סתם ולא נהירא ואח"כ כתב ואיני מבין דבריו וזכר הקושיא בטעם מה שקשה דהיינו דהוא הקשה למה לא יתבטל הגט ודאי צריך ביאור לדעת רבינו הטור ונראה דתחלה הקשה על הרמב"ם דמיירי שגירש ע"מ שתתן ר' זוז אחר ל' יום ולא סיים אימת לאחר ל' יום ע"כ חשב ליה הרמב"ם לאין זמנו קבוע וע"כ אין כאן ביטול הגט מחמת שא"א לקיים התנאי כדלעיל לדעת הרמב"ם ע"ז אמר הטור ולא נהירא אפי' לפי סברתו דכל שאין זמן קצוב אין מבטל הגט מ"מ אין כאן לומר כן דהא יש כאן זמן קצוב דהא איתא לקמן סי' קמ"ד שיש שיעור לאומ' לאחר ל' יום דהיינו אחר הרגל או אחר ל' יום וא"כ הוה זמן קצוב ואח"כ הביא דעת הרמב"ם אפי' במקום דהוה בבירור לא קבע זמן לנתינתו דלמה לא יהא בטל הגט כיון שבודאי לא יוכל להתקיים שהרי מה זמן שייך בזה וע"ז אמר רבינו הטור ואיני מבין כו' דמה אכפת לן באין זמן קבוע כיון דעכ"פ א"א לקיימו תיתי מהי תיתי עכ"פ הגט בטל וירא' דגם הרמב"ם נסתפק בזה אם לא נימא כסברת הטור ע"כ עושה זה לספק ואינה מתייבמ' ובפריש' נזדקר טעות לפניו שהי' סבור דמיירי כאן שיש לה ליתן תוך ל' יום והאמת דקאי הכל אמ"ש שלא תתן עד אחר ל' יום וכאשר כתבנו נכון דעת הטור ולשונו בלי פקפוק דלא כמתמיהי' על הטור והשאירו בצ"ע:
ט
בע"כ ה"ז גט פסול כו' היינו מדרבנן דד"ת הוא גט גמור אלא שפסול מדרבנן בנתינה בע"כ והביא ב"י כאן תשובה מרבו מהר"י בי רב למ"ד נתינה בע"כ הוה נתינה אלא שלא קבלה אין חשש בזה שאין חיוב על הנותן אלא ליתן והוכיח זה מדברי התו' דף ע"ה פ' מי שאחזו ד"ה מכלל כו'. במ"ש ב"י וחכם אחד השיב על ראייתו שאינה ראיה והביא ראיה אחרת וב"י עצמו הביא ראיה שלישי' ותמהתי למה לא הביא ראיה פשוטית מדברי התו' הנ"ל במה שהקשו למ"ד לא הוה נתינה א"כ למה היה נטמן בראשונה כו' ואי ס"ד דעכ"פ צריך קבלה למ"ד הוה נתינה אע"פ שהוא בע"כ למה לא הקשו התוס' גם למ"ד הוה נתינה למה היה נטמן היה לו לסרב מלקבל אלא ודאי דא"צ קבלה כלל להך מ"ד וזו היא ראיה ברורה שאין עליה תשובה:
י
אותו כלי או אותו בגד כו' דלצעורה קא מכוון והא לא מצטערה ע"כ הגט בטל:
יא
שאם הוא מתרצה כו' זה דעת הרא"ש וז"ל ויראה דמדעתו הוה גט ואע"ג דמחולין לך לא הוה גיטא שאני התם דלא ציערה אבל הבא דיהיב דמי וציערה על גוף הטלית יכול למחול עכ"ל ורש"ל הקשה ע"ז א"כ כי פליגי רבנן ורשב"ג באצטלית דלרבנן אצטלית דוקא קאמר ולא בדמיה היינו שאינם מתרצ' א"כ קשה תפשוט מדקי"ל כרבנן דנתינה בע"כ לא הוה נתינה והרשב"א פירוש להדיא דאפי' מתרצה בקבלת דמים לא מיקיים תנאה ולא הוה גט עכ"ל רש"ל. ול"נ דלק"מ דיש לנו לומר אף רבנן ס"ל בעלמא בע"כ הוה נתינה משא"כ כאן דמן הדין חייבת ליתן אצטלית כאשר התנה עם הבעל רק באם הוא מתרצה לעשות לפנים משורת הדין וליקח מעות אז הוה עכ"פ גט ואם אינו מרוצה אין שייך כאן נתינה בע"כ כיון שהוא נגד הדין ע"כ ס"ל לרבנן לא הוה גט ולרשב"ג הוא הדין כן ליקח מעות וקי"ל כרבנן זה נ"ל פשוט ותמהני על הרב רש"ל שלא הרגיש בזה:
יב
(עד ל' יום בסופו) עד ל' יום שיהיו שלמים קאמר:
יג
ה"ז ספק מגורשת דמספקא לן אי בעי מעת לעת או ל' יום כדאמרי אנשי דלא קפדי בההוא לילא דעבר לה מיומא קמא כ"כ הטור בשם הרמ"ך בטור העתיק דברי הרמב"ם אם מת בתוך ל' כו' לא קבע זמן כו' וכ' שם ולא בטל התנאי והוא ט"ס וצ"ל הגט וכ"ה ברמב"ם והדרישה הקשה מהא דכתב הטור בסמוך בשם רמב"ם ורי"ף בע"מ שתשמש את אבא או תניק בני שני שנים ומת בתוך הזמן שאין העכבה מצדה אפ"ה ס"ל לחכמים דאינו גט דמשמע דאפי' מתייבמת ואת"ל דשם מיירי כשבבר עברו ב' שנים מ"מ ק' הא לא קבע זמן לשימוש האב ודומה ללא קבע זמן ומת דס"ל לרמב"ם דהוה ספק מגורשת עכ"ל ואשתמיטתיה דברי התו' פ' מי שאחזו ד"ה כלל אמר רשב"ג אלחנן מ"ש מת הבן או האב דהוה גט ממחולין לך דמאתיים זוז דלא הוה גט אפי' לרשב"ג וי"ל דבאמת האב או הבן ודאי להרווחה מכוון וכיון שמת ולא צריך הוה כמו נתקיים התנאי אבל התם שתתני לי ר' זוז בדעתו שיקבלם ולבסוף שאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי עכ"ל א"כ לק"מ גם מההיא דלא קבע זמן:
יד
כליל שבת ויומו פי' לאפוקי אם התחילה באמצע היום או בתחלת היום ונקט ליל שבת כו' דלשבת בעי דקדוק בתחלה בשקיעת החמה וכן ביציאתו ותמהני מאד על מ"ש כאן דבר זה בשם י"א דבאמת אין כאן פלוגתא כלל דזה שכ' כאן הם דברי הרמ"ה בטור דזכ' שם בהדיא שפירש הבעל יום אחד אז הוה דוקא כן לכ"ע וי"א קמא דס"ל לאו דוקא היינו דברי הר"ן ומיירי באמר סתם וכ"כ ב"י בהדיא וז"ל ואפי' לדעת הרמ"ה כו' התם מיירי שפירש יום אחד ודבר פשוט הוא דליכא לשום דעה דסגי בשעה אחת ואומר בפי' יום אחד ופלוגתא שנזכר כאן ליתא כלל:
טו
לא בטלו דבריו האחרונים כו' הטעם ברש"י דלא בא להוסיף מדלא אמר שתתנו ר' זוז ונוסף על תנאי הראשון ולעקור נמי לא בא מדלא בטל דבריו הראשונים אלא ה"ק או תנאי הראשון או השני ונתן לה הברירה:
טז
ואין א' מהראשונים כו' פי' שאין כאן עדות שהיה שם תנאי אלא מהראשונים אומר בפני עוד אחד נעשה תנאי פלוני וא' מהאחרונים אומר כן על תנאי האחרון אין זה כלו' להחזיר תנאי בגט זה והוה כאלו אין עדות כלל:
יז
כבר ביטלה התנאי הא' נראה הטעם דכאן אין שייכו' לברירה בין נתינה ר' או ש' וכתב הטור בשם הרמ"ה ה"ה נמי איפכא שאמר תחלה ש' ואח"כ ר' והקשה ב"י ב' כתובות א' של מאתיים וא' של שלש מאות דה"ק לה אי גביאת מזמן ראשון גבי מאתים אי אי מזמן שני גבי ש' א"כ ה"נ יש לנו לומר כן שאין כאן ביטול כלל אלא אחילוק זמן הנתינה והיינו דכל שאינו אומר זמן קבוע יש בידה לאחר ולעכב הזמן כפי שתרצה והגט תלוי ברצונה אימת שתרצה ליתן וא"כ ה"א דה"ק מתחלה אמר ש' והיינו כל זמן שתרצה ליתן אפי' לזמן מרובה אלא שאם לא תעכב ותתן תכף לא תתן רק ר' וממילא אם היתה מעכבת אין די אלא בש' כתנאי הראשון אבל איפכא שאמר תחלה ר' והיינו אפי' תעכב לא תתן רק ר' ואין שייך אח"כ לו' אם תקדים תתן ש' אלא ודאי דעקריה לתנאה קמא והחמיר עליה משא"כ באומר תחלה ש' שפיר י"ל דאין כאן עקירה אלא בחילוק הזמנים תליא מלתא קמ"ל דגם בזה אמרינן דהוה עקירה ואפי' מעכבת הרבה א"צ ליתן כי אם ר' כנ"ל נכון וברור:
יח
ה"ז מגורשת ותתן בגמרא פרק מי שאחזו (גיטין דף ע"ה) איתא בהאי מלתא בע"מ שתחזור לי הנייר הגט כשר משום דאין כאן תנאי כיון דהוה תנאי ומעשה בדבר אחד פי' התו' שהתנאי סותר דאין הגט אלא אחר שיתקיים התנאי ואז אין הגט בידה עכ"ל רב אשי אמר הא מני רבי דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי פירש"י ואשתכח דבשעת גירושין נקיטא לגט ולאחר זמן היא מחזרת (ומתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה) וא"כ הא דאמרי' כאן דהתנאי קודם שתתן הנייר לבעל אחר כך היינו ודאי כרב אשי וא"כ כל שאומר ע"מ או מעכשיו אין כאן תנאי (קודם למעשה) צ"ל (ומעשה בדבר א') והקשה מו"ח ז"ל דהא כתב הטור סי' ל"ח בשם הרא"ש כל דיני תנאי אפי' באומר ע"מ וחשיב נמי שלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד וכ"ה ברא"ש פ' מי שאחזו והשאיר זה בצ"ע ונראה דודאי אם נפרש הך תנאי ומעשה בענין א' דוקא אם הם סותרי' כמ"ש התו' וראי כל שאומר ע"מ שוב אין חשש מחמת תנאי ומעשה כאחד דשוב לא יסתרו אהדדי וא"כ א"צ להזכיר ד"ז שלא יהיו בענין א' כיון שנזכר ע"מ אלא די"ל דהרא"ש והטור פירשו לאו משום דסתרי אהדדי אלא בכל גווני לא יהיה בענין אחד א"כ אפילו באומר ע"מ דאז אינם בענין אחד בתנאי דתחזיר לי אבל מ"מ יש למצוא תנאי ומעשה בענין א' שלא בתנאי זה אלא במידי אחריתא כגון שאומר הא לך גיטך ע"מ שתקבלהו מעומד וכיוצא בזה וזה אמרו אף שאמר ע"מ מ"מ צריך להזהר משאר תנאי ומעשה בענין אחד. ובאמת נ"ל דגם התו' ס"ל דפוסל התנאי כשהוא עם המעשה בדבר א' אפי' אם אין סותרים זא"ז דודאי כן הוא דהא ילפינן לה מבני גד ובני ראובן מה להלן מעשה בדבר אחד שיכנסו לארץ ותנאי בדבר אחר שיתן להם מעבר לירדן אף כל תנאי כך וזה אינו תלוי בסתירות אחד לחברו והתו' לא כ"כ אלא מטעם דהיה קשה להם הא כאן הוה גט משנותן אותו הבעל והחזר' הוה אפי' לזמן מרובה כשתרצה להחזיר אותו ולא הוה בענין אחד אלא לענין לגמרי דעכשיו אנו קיימין דע"מ לא הוי כמעכשיו לזה אמרו שאלו דברים תלוים זה (בזה) דסותרים אהדדי דהחזרה תעשה ב' דברים א' גמר הגירושין והשני קיום התנאי שהם שני דברים (דסתרי הדדי) וכתבו ע"ש דההיא סוגיא דאתרוג דס"ל דע"מ כמעכשיו ולא כרב אדא בר אהבה דהכא וכ"כ התו' בפ' י"נ גבי אתרוג שיש מחלוקת בין רבא דהתם לרב אדא דכאן:
יט
אמרו חכמים לא תינשא לו דלאחר פשיטא דאסורה שהרי לא נתקיים התנאי ואפילו לו לא תנשא שמא יאמרו כו':
כ
עד זמן פלוני דאלו בלא זמן אין זה כריתות דהא אגודא ביה לעולם כמ"ש סעיף כ"ב:
כא
ואין תקנה להתירה אותו פלוני הקשה מו"ח ז"ל מ"ש ממ"ש הטור סוף סי' זה דאפי' בע"מ ומעכשיו אם לא ישא עד זמן פלו' יכול לבטל התנאי ומותרת לינשא לאלתר ותירץ דכאן לצעורי קא מכוין אינו יכול לבטל התנאי כדלעיל גבי מחולין לך בסעיף ה' אבל לקמן בלא מכוין לצעורי כגון ה"ז גיטך מעכשיו אם לא אבא תוך ב' שנים דלטובתה נתכוין ע"כ ולא נראה דלא מקרי צער לה אלא מה שיהיה אחר גט מה שלא היה לה בלא גט כגון שתתן כך וכך משא"כ בשלא תנשאי לפלוני מה צער נתחדש לה ע"י הגט הלא בלא גט היתה אסור' על כל אדם וקושיא הנ"ל נראה דלא ק"מ דכאן שנאסרה בשעת הגט על אותו פלוני נמצא דהוה עליו כא"א גמורה כאלו לא קבלה גט כלל ואותו איסור היאך יכול להתירו בביטול שלו והיכן הלך איסור א"א בלא גט שני כמ"ש אח"כ בשלמא כשאר תנאי בו שייכת איסור א"א שהגט הוא מתירה לכל דבר רק שיש לו איזה תנאי בדבר אחר עמה זה יוכל לבטל בדבור פיו כנ"ל פשוט:
כב
אא"כ יקדשנ' המגרש כו' אבל לא סגי תיכף גט שני דהגט היה גט גמור אלא שהטיל תנאי שלא תינשא לפלוני והרי קיימה התנאי במה שלא עברה עליו משא"כ בסעי' הקודם לזה שכתב שם או שיתן לה גט אחר שם סגי שפיר בגט אחר דהיה תנאי בקום עשה דהיינו שתינשא לפלוני וכ"ז שלא ניסת הוה כלא נתגרשה לגמרי ע"כ מהני גט אחר בלא תנאי:
כג
שמא תבעל לו באונס קשה הא לעיל סעי' י"ג אין חוששין שמא תבעל לאבא והיינו משום איסור ערוה ה"נ לגבי אותו הנאסרה עליו היאך יבעול באונס הא יש אצלו אשת איש ויש לומר שיבעלנ' אחר מיתת המגרש ואע"ג דע"י זה יגרום שבעלה האחרון עבר על א"א למפרע לא איכפת ליה כזה כ' בטור ומטעם זה ע"מ שתתני לי ר' זוז לא תינשא עד שתתן שמא לא תתן שלא יהיה לה ממה ליתן עד כאן לשונו ולא העתיק זה בש"ע לפי שהטור כתב ר"ס זה בשם רמב"ם דכתכ שיכולה להינשא מיד ולא חיישינן שמא לא יתן כיון שהיה תנאי במעכשיו:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5