א
דין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר ובו כ"ס:
היבמה שנתן לה היבם גט כריתות פסלה ופסל צרותיה עליו ועל שאר האחים מדבריהם וכל גט שפוסל אשתו מהכהונה פוסל יבמתו מהיבום ואינה מותרת לזר עד שיחלוץ לה:
ב
וכן המאמר (פי' יבמה נקנית מדאורייתא בביאה לא זולת וחכמים תקנו שיקדשנה תחלה וזו הנקרא מאמר פירוש מאמר חכמים) אינו קונה בה קנין גמור שאם בא להוציאה אחר המאמר צריכה גט למאמר וחליצה להפקיע הזיקה.
ג
מאחר שאין מאמר קונה קנין גמור ולא גט דוחה דחיה גמורה לפיכך מועיל המעשה שנעשה אח"כ הן גט אחר גט הן מאמר אחר מאמר או גט וחליצה וביאה אחר המאמר או מאמר וביאה וחליצה אחר גט בין ביבם אחד ושתי יבמות בין ביבמה אחת ושתי יבמים בין בשתי יבמות ושני יבמים:
ד
כיצד יבם שנתן גט ליבמתו וחזר ונתן גט לצרתה נאסר בקרובות שתיהן או שני יבמין שנתנו שניהם גט ליבמה אחת זה אחר זה שניהם נאסרו בקרובותיה או ב' יבמים ושתי יבמות כל אחד נתן גט לאחת כל אחד נאסר בקרובות של אותה שנתן לה גט.
ה
כשבאים להוציאה למאן דאמר חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים בשני יבמים ויבמה אחת צריכה חליצה מכל אחד ואחד ויש מי שאומר דה"ה ביבם אחד ושתי יבמות ונתן גט לשתיהן שצריך לחלוץ לשתיהן ולמ"ד חליצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחים אפי' בשני יבמים ויבמה אחת די בחליצה אחת: הגה ולזה הסכים הרא"ש ז"ל והא דחליצה פסולה צריכה לחזור היינו שהיה זקוקה לגמרי ונפסלה שנקלשה הזיקה אבל חליצה פסולה מעיקרא אינה צריכה לחזור:
ו
וכן יש מאמר אחר מאמר שאם עשה מאמר בזו ואחר כך בזו או אחים עשו מאמר בה או בחברתה כל אחת צריכה גט למאמר וחליצה לאחת מהם לפטור את שתיהן וכן אם עשה מאמר בזו ואח"כ נתן גט או חלץ לה או לצרתה או שבא על צרתה או שאחר המאמר שלו נתן לה אחיו גט או חלץ לה או לצרתה או שבא עליה או על צרתה מועיל מה שנעשה אחר מאמר לאסור בעלת המאמר ולאסור בקרובותיה במעשה שנעשה אחר המאמר ולהצריך גט למאמר וביאה שנעשה אחריו:
ז
וזה תקנתם עשה בה מאמר ונתן לה גט צריכה חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה גט עשה מאמר בזו ונתן גט לזו נותן גט לבעלת המאמר והוא או אחיו חולצים לאחת מהן ותפטר האחרת ויש מי שאומר ששתיהן צריכות חליצה:
ח
עשה מאמר בזו ובעיל הוא או אחיו לזו בעלת המאמר צריכה גט וכן השנייה צריכה גט וצריך לחלוץ לאחת מהן:
ט
וכן אם נתן לה גט ואח"כ בא עליה או עשה בה מאמר או בחברתה או שחלץ לחברתה או שאחר הגט שלו עשה בה אחיו מאמר או בא עליה או חלץ לה או לחברתה מועיל מה שנעשה אחר הגט לאסור בקרובותיה ולהצריך גט למאמר שנעשה אחריו:
י
וזה תקנתם נתן לה גט ואחר כך בא עליה או עשה בה מאמר צריכה גט וחליצה:
יא
נתן לה גט ואח"כ בא הוא או אחיו על צרתה או שעשו בה מאמר זו שבא עליה או שעשה בה מאמר צריכה גט וצריך חליצה לאחת מהן לפטור שתיהן.
יב
הבעילה קונה קנין גמור וכן החליצה דוחה דחיה גמורה לפיכך אין המעשה שנעשה אחריהם מועיל לא לפסול את זו ולא לאסור בקרובותיה כיצד בא על יבמתו וחזר הוא או אחיו וחלץ לה או לצרתה אין אותה חליצה כלום וכן אם אחיו חזר ונתן גט לה או לצרתה אינו כלום וכן אם חזר ועשה בה מאמר או בעיל אינו כלום אבל אם בא הוא או אחיו על צרתה או עשה בה מאמר צריכה גט:
יג
וכן אם חלץ ליבמתו וחזר הוא או אחיו וחלצו לצרתה אין אותה חליצה כלום לאסור בקרובותיה או שני יבמים שחלצו ליבמה אחת זה אחר זה אין חליצה אחרונה כלום ומותר בקרובותיה אבל אם אחר שחלץ ליבמתו בעיל או קידש הוא או אחיו אותה או צרתה תפסה להו קדושין בהם וצריכה גט בין קידשה לשם אישות כגון שקידשה סתם בין לשם יבמות כגון שאמר לה הרי את מקודשת לי לזיקת יבמים.
יד
הא דאין מעשה מועיל אחר ביאה דוקא בביאה כשירה שלא קדם לה מעשה אחר אבל ביאה פסולה כגון שנתן גט לזו ובעיל את זו או עשה מאמר בזו ובעיל את זו מועיל מעשה שיעשו אחריה שאם יחלוץ הוא או אחיו לשלישית יאסרו בקרובותיה וגם היא לא סגי לה בגט דאכתי נשאר בה זיקה אבל חליצה אפילו היא פסולה שקדם לה מעשה אחר כגון שנתן גט לזו או מאמר בזו ואח"כ חלץ לה או לצרתה אפ"ה אין מועיל אחריה אם חזר הוא או אחיו וחלץ לה או לצרתה אבל אם בעל או קידש תפסו בה.
טו
עשה מאמר ביבמתו ואח"כ נתן לה גט לזיקתה פסלה עליו ועל כל האחין וצריכה גט למאמרה וחליצה לזיקתה (ואם נתן לה גט סתם הוי כאלו פי' לזיקתה) נתן לה גט למאמרה ולא לזיקתה נשארה זקוקה כמו שהיתה ואינה מותרת אלא לשאר אחים אבל המגרש אסור בה וי"א שמותרת אף למגרש:
טז
ביאת בן תשעה כמאמר בגדול לפיכך בא על היבמה פסלה על כל האחים ואם אחר שבא עליה חזר אחיו הגדול ובא עליה או על צרתה או עשה מאמר או נתן גט או חלץ לה או לצרתה פסלה על הקטן וכן אם חזר הקטן ובא על צרתה או שאחיו בן ט' בא עליה או על צרתה פסלה עליו כדין מאמר אחר מאמר וכן אם עשה הגדול מאמר ביבמה וחזר אחיו בן ט' ובא עליה או על צרתה פסלה כדין מאמר אחר מאמר ומאמר של בן ט' אינו חשוב כמאמר הגדול ואינו מועיל אלא בתחילה אבל לא בסוף כיצד עשה קטן מאמר מועיל לפסלה על האחים אבל אם עשה הגדול מאמר וחזר בן ט' ועשה מאמר בה או בצרתה אינו מועיל לפסלה על האח הגדול אבל מאמרו של בן ט' אחר מאמר בן ט' איכא למימר שמועיל כיון שמאמר הראשון מבן ט' וגט וחליצה אין לקטן כלל לא בתחלה ולא בסוף:
יז
גדול שעשה מאמר ביבמה או נתן לה גט ולה צרה כשבא לחלוץ לאחת מהן ולהתירן אין חליצת בעלת הגט או בעלת המאמר פוטרת הצרה אבל חליצת הצרה פוטרת לבעלת הגט לגמרי ולבעלת המאמר מחליצה וצריכה עוד גט למאמרה ואם עשה מאמר בזו ונתן גט לזו חולץ לאיזו שירצה ופוטר השניה כמו שנתבאר:
יח
מי שנפלו לפניו שתי יבמות מבית אחד האחת שניה לייבם ואחרת (מותרת) כשהוא מייבם מייבם לאחרת כשהוא חולץ חולץ לשניה ויש מי שאומר שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה חלץ לצרה הותרה האסורה:
יט
יבמות רבות הבאות מבית אחת כיון שנבעלה אחת מהן בעילה כשירה או נחלצה חליצה מעולה הותרה הכל ונסתלקה זיקת היבם מעליהן ואם נבעלה אחת מהן בעולה פסולה או נתן לה מאמר פסול נאסרו כולם לייבום וצריכה גט זו שנבעלה או שנתן לה מאמר וצריכה כל אחת מהן חליצה להתירה לזר שאין זיקות היבם מסתלקת בבעילה פחותה נחלצה אחת מהם חליצה פחותה הותרה לינשא לזר אותה שנחלצה אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחים לראשונה שנחלצה החליצה הפחותה שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת ייבום מבית זה עד שתחזור על כל האחים או עד שתחלוץ כל אחת מהן זהו דעת הרמב"ם (ח"ב קי"ח ב') ונחלקו עליו (כמו שהוא מפורש בדברי הטור):
כ
שני יבמים שייבמו שתי יבמות הבאות מבית אחת ולא נודע מי ייבם תחלה שניהם יוציאו בגט ויותרו לזרים לישראלים ואסורות ליבמים לפיכך ראובן שהיו לו ב' נשים אחת בעכו ואחת בצור ושמעון ולוי אחיו האחד בעכו ואחד בצור ושמעו שמת ראובן לא ייבם אחד מהם עד שידע מה עשה אחיו קדם אחד מהם וייבם אין מוציאין מידו עד שיודע שאחיו ייבם תחלה:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ע
א
ל' הרמב"ם ריש פ"ה מה' יבום וחליצה ומפורש בהרבה מקומות ומהם במשנה יבמות ד"נ ע"א וכחכמים וכדמפרש טעמא בגמ' שם ע"ב משום דמהני גט בעלמא דאי אמרת לא ליהני אמרי גט להוציא וחליצה להוציא ומדגט לא מהני חליצה נמי לא מהני ואתי למבעל אחר חליצה
ב
בעיא דאביי מרבה וכו' שם דכ"ב ע"א ומשמע דלמפשט הבעיא אמר רבה הכי דכל דפסול בכהונה פסול ביבמה וכמ"ש הרא"ש שם
ג
מבואר שם ובמקומות הרבה
ד
מבואר שם במשנה וכחכמים וכדמפרש טעמא בגמ' שם ע"ב
ה
ל' הטור ומבוארים במשנה וגמרא שם ובדף נא ע"א ואליבא דחכמים
ו
מבואר שם
ז
מימרא דרבה בר רב הונא אמר רב וכו' שם דף כו ע"ב כ"כ הטור בשם הרמ"ה והרמב"ן
ח
שם בשם הרמב"ן
ט
שם בגמרא משמיה דשמואל וכתב הרי"ף שם ופסקו רבוותא הלכה כשמואל
י
ל' הטור ומבואר שם במשנה
יא
שם ושם מבואר שם במשנה
יב
בטור איתא הוא או אחיו
יג
בעיא שם ונפשטה לפרש"י שם דף כז ריש ע"ב וכ"כ הטור בשמו ושלזה הסכים אביו הרא"ש
יד
שם בשם הר"י וכ"כ התו' שם
טו
שם ושם במשנה ד"נ ע"ב
טז
ואסור לקיימ' הואיל וקמיית' אגידה ביה ה"ל ב' בתים וצריכות ב' גיטין זו גט למאמרו וזו גט לביאתו וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה אבל בגט לחודיה לא נפקא בעלת ביאה דביאה פסולה היא רש"י
יז
שם ושם במשנה
יח
שם ושם במשנה
יט
שם
כ
שם במשנה
כא
ממימרא דרב יהודא אמר רב זו דברי ר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים וכו' שם דנ"ב ע"ב וכתבו הרי"ף והרא"ש דה"ה הא דתנן אין אחר הבעילה כלום אליבא דר"ע הוא אבל אליבא דחכמים יש אחריה כלום דקי"ל כמ"ד דהבא על יבמתו ואח"כ בא הוא או אחיו על צרתה הוא בעשה וכמ"ש לעיל סימן קכב סעיף ח' וכ"כ הרמב"ם בפ"ה
כב
שם במשנה
כג
מימרא דרב יהודה וכו' הנזכר לעיל וברייתות שם וכחכמים וכמו שכתב הרי"ף דאע"ג דשקלו וטרו אמוראי טובא לפרש מלתייהו הא קי"ל הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו ולזה הסכים הרא"ש וכמ"ש הטור בשמם
כד
מבואר שם במשנ' וכת"ק דרבי נחמיה
כה
מבואר במ"ש בסעי' יג
כו
ממימרא דרבה שם דף לב ע"א וכפירש"י שם
כז
כפירש רש"י שם וכ"כ כרא"ש וה"ה בפ"ה וכ"כ המחבר ב"י לקמן בסימן קעד סעיף ה' כלישנא בתרא דרבא שם כמ"ש הרא"ש דאזלי' לקולא בשל סופרים וכדפשיט לי' לרבא
כח
שם דף נב ע"ב
כט
כפירש רש"י וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ה
ל
מתו' שם וכ"כ הראב"ד שם בהשגות ולזה הסכים הרא"ש והביאם הטור
לא
ברייתא שם דף צו ע"א
לב
משנה שם וכת"ק
לג
משנה שם ע"ב
לד
אוקימתא דמתני' שם וחסורי מחסרה וה"ק וכו'
לה
שם ע"א
לו
שם
לז
ל' טור מסוגיא דגמ' שם סוף ע"א נ"ל
לח
כסתם מתני' וברייתא הוא פוסל בדבר א' וכו' וכת"ק דברייתא דפליג על ר"מ שם וכדאמר רב יהודה אמר רב שם דף קה ריש ע"ב כמ"ש התו' והרא"ש שם וכ"כ הרמב"ם בפ"ה
לט
מימרא דשמואל דף כז ע"א וכ"פ הרי"ף והרא"ש והרמב"ן והרשב"א וש"פ
מ
כיון דקליש' זיקא אין חליצתה הוגנת
מא
כיון שחליצה זו אינה פוטרה לגמרי שעדיין צריכה גט למאמרו רש"י
מב
בעיא שם וכפשטא וכפירש"י שם ולזה הסכים הרא"ש והטור
מג
ה"ה בפ"ז בשם בה"ג ויש מן המפרשים סוברים כן ואומר שלא אמרו חליצה פסולה אינה פוטרת אלא כגון שנאסרה עליו בזיקה וכו'
מד
הרמב"ם שם וכ"כ הטור בשמו וכמ"ש ה"ה שם
מה
ל' הרמב"ם בפ"ה ממשנה שם סוף דף מג
מו
ה"ה תמה עליו בזה דלא פסק כשמואל דחליצת הצרה פוטרת לבעלת הגט כנז' לעיל סעיף י"ז וכמ"ש שם והטור כתב טעמו בע"א וב"י בשם הרד"ך האריך בזה
מז
גם בזה כתב שאינו יודע מהיכן יצא לו דין זה ושדעת הרמב"ן והרשב"א בזה שחליצתה של זו ואפילו חלצו לה כל האחין אינה פוטרת האחרת
מח
ג"ז שם
מט
וכ' הב"י בשם תשובת הגאונים שצריך לחלוץ לאחת מהן וכו' דאפשר דתרווייהו ביאות פסולות חדא ביאה אחר מאמר וחדא ביאה אחר ביאה וכי הא יש אחרי' כלום
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ע
א
שאם בא להוציאה כו' כתב ר"ע מברטנורה פ"ג משנה ה' וברישא יהיב לה גיטא והדר חלץ לה והוא מפי' משניו' להרמ' שכ' והנכון יותר שיתן הגט תחילה ואח"כ יחלוץ לפי שאמר בגט וחליצה ואפשר הטעם להידור מצוה ע"ד שאמרו אין המצוה נקראת אלא על מי שגמרה הרי שהגמר העיקר ואחרי שהגט וחליצה באים להתירה ביחד ראוי להיות גמר המצוה בהחליצה שהיא מן התורה. ובזה ניחא מה דבסעיף י"ז ל"מ הכי שהרי שם כתבו גדול שעשה מאמר כו' ולה צרה כו' אבל חליצת הצרה פוטרה כו' ולבעלת המאמר וצריכה עוד גט למאמרה דמשמע דאין קפידה להיות גיטה קודם חליצת הצרה והיינו מפני שהצרה נתרת בחליצה זו לבד והיא גמר מצותה תו אין קפידה:
ב
כיצד כו' נאסר בקרובות שתיהן כ' ב"ש ולי"מש שהביא בסעי' ה' בשתי יבמות נפטרה הצרה בח"פ כזו שנתן גט לראשונה וצריך לחלוץ אף לשניה א"כ ממילא אסור בקרובו' שתיהן אפי' לא תפס הגט בשנייה וצ"ע מה אירי' להימ"ש לא נפטרה הצרה דהא אף לשטת ראשונה שבסעי' ה' נמי ק' דהא טעם דעה ראשונ' משום דשתיהן שוות לכן נפטרה הצרה בחליצת אידך וזה ניחא אם יש גט אחר גט אבל אם אין גא"ג ולא תפס בשנייה הוה כנתן גט וחלץ לה דלכ"ע למ"ד יש זיקה דלא נפטרה צרה כדשמואל חלץ לבעלת גט לא נפטרה צרה וכמבוא' פרק י"ג דמש"ה מוכרח הסוגי' למוקים ר"ג דאמר מדאין גט אחר גט דיש די לחליצה לאחת מהן כמ"ד אין זיקה מבואר הא למ"ד יש זיקה אף כי לא תפס גט אחר גט מ"מ צריכה השניה נמי חליצה. והנה קו' זו אך קשיא להפוסקים שהבאתי סי' קס"ב סעיף ג' החולקים עם הר"א מברגוייל וס"ל דאפי' בקרובת חלוצה שע"י חיזור נמי אסור וכבר העלתי שם דלדעת אלו אין חילוק ואף קודם שיחלוץ חליצה זו אסור בהקרובות מפני הזיק' שעדיין עליו מחמת חיזור וע"ש וא"כ תי' הב"ש שכ' אלא נ"מ אף אם לא חלץ לשנים צ"ע כונתו דא"כ באיזה אופן הותרה הזיקה ממנו שהי' מותר בהקרבו' לולא תפיסת הגט ואין לומר דהניח ג' נשים וחלץ לשלישת זה ניחא להדעה ראשונה שבסעי' ה' שאז אלו לא תפס הגט בשני' נמצא הי' חליצתה שוה לגריעות עם השלישית והיתה נפטרה בחליצתה ושפיר הי' מותר בקרבותיה לולא תפיסת הגט אבל להימ"ש דס"ל דאף בחליצת גרועות השוות נמי צריך לחלוץ לשתיהן נמצא אף אלו לא נתן גט אלא לאחת נהי דבחליצת הצרה נפטרה בעלת הגט מפני שהיא חשובה אבל אותן שלא קיבלו הגט לא נפטרה אחת בחליצת חבירתה א"כ עדיין ק' אף אלו לא תפס הגט בשני' בהכרח צריך לחלוץ לה אף כי יש עוד מאה נשים כולן צריך לחלוץ וממילא הוא אסור בקרובות' וע"כ להימ"ש דאיירי ביש עוד אח שלא נתן גט שאז חליצתו משובחת ואין צריכה חליצה מבעל הגט ולולא תפיסת הגט הי' מותר בה כדכ' ס"ק ה' וס"ק י"ד ע"ש ודוק. ואם להכי כיון שלא הקש' אלא לישמ"ש מפני שלדעה ראשונה אפשר לתי' ע"י עוד אשה שלישת קיצר מאוד במקום שהי' לו להאריך. אמנם לולא דבריו הי' נלע"ד נהי דהבריי' דף נ"א לשון החכמים נתן גט לזו וגט לזו אסור בקרובו' שתיהן וחליצה לאחת מהן דמשמע דאיסור הקרובו' נתלה ביש גט אחר גט להימ"ש ניחא דהיינו מפני שאף החכמים דבריי' אין זיקה ס"ל אשר להכי פסקו וחלצה לאחת מהן לא כפירש"י ז"ל שכ' ומדרבנן ליכא לאותבי כו' ע"ש ונמצא שפיר שאז נתלה איסור הקרובו' בתפיסת הגט. לולא כן אף אם היה הראשונה לבד בעלת הגט לא היתה צריכה השניה חליצה ונפטרת בחליצת בעלת הגט דהא אין זיקה ס"ל ודלא כשמואל אבל המתני' דמפרשו למ"ד יש זיקה ושאפי' בחליצה פסולה השוות שתיהן צריכות חליצה באמת אין שום נ"מ בתפיסת הגט אחר גט לענין הקרובו' אלא דנ"מ אם מת היבם ופרחה הזיקה במיתתו מ"מ אף השניה אסיר' לכהונ' מחמת תפיסת הגט ואדרבא אך לשטת רש"י ההיכרח לדחוק כנ"ל וגם בל' הש"ע ובפרט בבבא דשני יבמין שנתנו שניהן גט ליבמה אחת נאסרו בקרובותיה דבזו אין שום נ"מ אלא ע"י שיש עוד אח או צרה ע' ודוק:
ג
ויש מ"ש דה"ה ביבם אחד ושתי יבמות משמע אבל בשני יבמים ובשתי יבמות לכ"ע אין צריך חיזור והיינו זה שנתן גט בזו חולץ האחרת שקיבלה גט מאחיו או חליצתו משובחת בזו שלא נתן לה גט והוי כחלץ לצרה שנפטרה בעלת הגט לכ"ע כן נפטרה הכא אף זו שקיבלה הגט ממנו וע' ב"ש ס"ק ה' וי"ד ודוק. ולזה הסכים הרא"ש ז"ל ע"ש שהכריע הכי מתוך פי' ריב"ן שבתוספת דף ך"ז ע"ב ד"ה איתבי' ושם מבואר יותר שכתבו ואף דרב דאמר צריכה לחזור היינו למ"ד יש זיקה ולי' לא ס"ל מ"מ מצינן למימר דרב מוקי לה כמ"ד יש זיקה ומסיים הרא"ש והאי שינויא דסמכא הוא כי א"א לתירץ באופן אחר ואף שח"ר שם כתב על תי' זה ואינו נראה לי דא"כ ליקשו לי' מסיפא דמתני' דאפילו נפלה חמות לבסוף מ"מ ליקום חתן ולייבם לראשונה ותהוי חמות לגבי אידך יבמה שנאסרה וחזרה והותרה דשריא לרב נראה דהרא"ש לא חש לזה כי ודאי לפי' ר"ח בד"ה אבל שכ' דרב לטעמ' דס"ל אין זיקה הא למ"ד יש זיקה ראוי לאסור משום שנאסרה עליו שעה אחת פשיטא דל"ק דהא כיון דרב מוקים למתני' כמ"ד יש זיקה תו מודה דאם נפל דאינה חמות ברישא והחמות נאסרה משעה ראשונה דשוב לא הותרה ושייך תי' ר"פ על הסיפא לרב כמו לר"י וא"ל א"כ דאף לתי' ריב"ן ההוכרח לבא לפי' ר"ח איך כ' הרא"ש שא"א לתי' באופן אחר הא כתבו תו' נמי ולפ"רח ניחא בלא תי' הריב"ן כי בעניותי תמוהים לי דבריהם שכתבו ולר"ח נמי וכו' אתי שפיר נמי דלא פריך לרב דמוקים למתני' כמ"ד יש זיקה ומה בכך הא רב ודאי דלא פליג על סברת ר"י דאם מתה שני' דמותר בראשונה כמבואר דף מ"א דרב ס"ל דאפילו כנס אחות זקוקתו ומתה אשתו דמותר בראשונה מטעם יבמה שהותרה ונאסרה שחוזרה להתירה ומה התם שנאסרה מאחות אשה ד"ת מכ"ש הכא שלא נאסרה אלא מחמת זיקה דרבנן ופשיטא דמודה לר"י אף למ"ד יש זיקה ור"ח לא פירש אלא למ"ד יש זיקה מודה רב שראוי לאסור משום שנאסרה עליו שעה אחת היינו שעה ראשונה של שעת נפילה דהיינו במתה ראשונה שאסור בשניה אבל במתה השניה פשיטא דמתיר הראשונה אף למ"ד יש זיקה ואל תתמה על ל' שעה אחת הנאמר בפי' ר"ח שיהא פירושו דוקא שעה ראשונה כי ל' זה עצמו נאמר בהמשנה דף ל' וא"כ פשיטא דהי' יכול ריב"ח להקשות לרב קושי' זו עצמה שהקשה לר"י אף כי מוקי לה כמ"ד יש זיקה לולא פי' הריב"ן אלא דמוכרחי' לבא לפי' ר"ח משום קושי' הרשב"א מן הסיפא ועכ"ז אחרי שהרשב"א מסכים לתי' ר"י שבתו' על קושי' זו צ"ע למה הכריח הרא"ש ע"פ תי' הריב"ן דר"י ס"ל כשמואל ע' ודוק:
ד
וזה תקנתם וכו' עשה מאמר בזו ונתן גט לזו נותן לבעלת המאמר והוא או אחיו חולצים לאחת מהן צ"ע אחרי שהוא לבדו עשה המאמר והגט ואחיו לא עביד מידי הא חליצת אחיו משובחת ולמה תהא הברירה לחלוץ הוא וע' ב"ש ס"ק י"ד. אמנם בהטור הגירס' עשה מאמר בזו ונתן הוא או אחיו גט לזו נותן גט לבעלת המאמר והוא או אחיו חולצין לאחת מהן וי"ל מה דקאמר או אחיו קאי על הבבא שעשה מאמר בזו ואחיו נתן גט לזו ויוכל אף אחיו לחלוץ אחת וראיתי הבאר הגולה אפשר הירגש נמי:
ה
עשה מאמר בזו ובעל כו' וצריך לחלוץ אחת מהן כן נמי ל' המשנה מאמר בזו ובעל את זו צריכים ב"ג וחליצה וצ"ע מה יענו התו' בזה לשטתם דמפרשו כל המתני' למ"ד יש זיקה צריכים ב' חליצות והא דנקיט ל' יחיד איידי דגט והרי בזה תנן צריכות ב"ג ולמה לא נאמר נמי וב"ח והנלע"ד דס"ל דעד כאן לא אמרינן ח"פ צריכה חיזור אלא היכי דבחליצה באנו להפקיע זיקה דאורייתא אז אמרינן אלימא זיקה ולא אתיא ח"פ דרבנן ומפקע לגמרי זיקה דאורייתא אבל הכא ע"י הביאה הא ד"ת הופקע כולה זיקה ואך מדרבנן הוא דזקוקה לחליצה לא שייך לה אתי' ח"פ ומפקע זיקה דכולהו אחי או דכולהו נשי כי כמו דחליצה מעולה דאורייתא חדא מפקעת זיקה דאורייתא דכולהו ולכולהו אחי כן חליצה דרבנן מפקעת זיקה דרבנן דכולהו אחי ומודו בזו כ"ע דבחליצת חדא סגי והיינו נמי טעמא דש"ע:
ו
וכן כו' לאיסור' בקרובותיה קצת משמע הא לכהונה נפסלה ועיין ריש קס"א ויותר נראה דל"ד וה"ה לכהונה דלא נפסלה כמבואר שם:
ז
חולץ לשניה ע' ב"ש הסכים דעת החולקים בש"ע ע"פ דברי ה"המ עם שטות התוספת שבפרק ד"א וכ"כ היש"ש ולע"ד צ"ע שהרי לה"המ בשם בה"ג הדבר תולה אם האיסור הי' מהתחלתה ר"ל בשעת נפילה זה לא נקרא ח"פ ולהתו' משמע לי שלא נתלה בהכי אלא אם הוא דומה לדבר שפטור מחליצה ויבום אז נקרא ח"פ דאל"ה אלא כמו שחולק הה"מ דכל שבא האיסור יבום בתר הנפילה מקרי ח"פ א"כ קושית דדהו מקושי' הגמרא אלא חליצה דלאה תפטר עדיין במקומה דהא זה לא הי' מתחלת נפילה ותו מדהתו' לא הביאו להוכחה לדעתם התוספתא שמביא ה"המ (והיש"ש הירגש ודחק מאוד) משמע דלדבריהם מודים בשניה שאסורה משום לתא דערוה שפטורה מהחליצה ויבום דנקראת ח"פ וצ"ע ומה שכ' הב"ש בסוף דבריו גם על הרמ"א ק' שכתב ריש סימן זה בענין ח"פ דוקא שהיתה זקוקה ונפסלה והיינו כדעה ראשונה ושם בריש סימן קע"ד לא הגיה כלום ור"ל מה שכ' הרמ"א סעיף ה' בהג"ה. וראיתי בהד"מ שדבריו נעתקים מן הא"ז וצ"ע בגוף הספר כי כאשר ראיתי בת"הד סי' קך"ה כ' כדפסק הא"ז דהיכי דטעו בחליצה שאינה חליצה כלל כה"ג לא איקליש זיקא ואין צריכה חיזור וא"כ אפשר לפרש נמי ע"צ דוחק אף כונת הרמ"א הכי אבל ח"פ מעיקרא ר"ל שחלצה פעם חליצה שלא הי' כלום ולא פסלה על האחים נמצא שלא נקלש הזיקה על ידה ולכן כשחלצה אח"כ אין צריכה חיזור ואז ל"ק עליו מידי:
ח
וצריכה כ"א מהן ע' ב"ש ודוק היטב. ולגירסות ה"המ שבש"ע ע"כ הרמ' סובר מהיפך להיפך כדדייק הטור מרש"י וע' ב"ש ס"ק ג' שהרי בפרק זה ה' ט"ו כ' להדי' בשני יבמין שנתנו גט ליבמה אחת אחד מהן חולץ ע"כ דס"ל ח"פ א"צ חיזור למפטר נפשה ואלו למפטר צרתה אף בשוות צריכות שתיהן חליצה לגירסה זו ומה שכ' הב"ש ס"קג וגם למה שכתבתי בסעיף י"ט אף להרמ' ס"ל כן צ"ע כונתו ודוק:
בית שמואל
ק״ע
א
מדבריהם. הטעם מבואר בש"ס מדהגט וקידושין מהני בעלמא חיישינן דיאמרו הואיל הגט לא מהני ומותרת ליבם ה"ה אחר החליצ' מותרת ליבם אף על גב דהגט לא מהני אלא מדרבנן מ"מ עשאו בכל הגט אפי' גט דלא מהני באשה בעלמא רק פוסל לכהונה מ"מ מהני ביבמה דאסורה ליבם וכן מאמר דמהני בעלמא יאמרו מדמאמר לא מהני ומותר לישא השניה כן מותרת השניה אחר הביאה ואתי למבעל אחר הביאה והוה ליה בונה שני בתים ועיין לקמן:
ב
נאסר בקרובות שתיהן. הנה ליש מי שאומר שהביא בסעיף ה' בשתי יבמות לא נפטרה הצרה בחליצה פסולה כזו שנתן גט לראשונה וצריך לחלוץ אף לשניה אם כן ממילא אסור בקרובות שתיהן אפילו לא תפס הגט בשניה אלא נ"מ אף אם לא חלץ לשניה:
ג
ויש מי שאומר. מקור דין זה נובע מסוגיא ר"פ ד' אחים דאיתא שם בעלת מאמר ובעלת גט כי הדדי נינהו ופרש"י שחליצת א' מהן פוטרת חברתה כיון שהן שוין דבעלת מאמר צריכה נמי גט וכתבו תוספות והרא"ש דאתי' סוגי' זו כשמואל ואליבי' תירוץ הראשון בסוגי' הקודמות לזו ובג' אחיות הנופלות לפני ב' האחים זו אחר זו דס"ל לשמואל א' חולץ לאחת והשני לשניה ולשלישית חולץ א' מהם אף על פי שהיא חליצה פסולה א"צ לחזור על כל האחים ולפי תירוץ זה אין חילוק בין היבמה ובין צרתה א"כ נשמע נמי בצרתה אם שניהם שוין פוטרת א' לחברתה כשם שיבמה שלישית נפטרה בחליצה א' אעפ"י שאסורה עליו משום אחות חלוצתו מ"מ פוטר כיון שאחיו ג"כ שוה לו באיסור ש"מ כל ששוים פוטר זא"ז ולרב כשם דס"ל דשלישית צריכה חליצה מכל א' כן ה"נ אם נתן גט לשתי יבמות צריכה כל אחת חליצה ורש"י לא פירש בסוגי' זו תלי' בפלוגתת רב ושמואל הנ"ל מזה דייק הטור דס"ל לרש"י בשתי יבמות עדיף אף לרב א"צ חליצה כל אחת וכן משמע מדבריו ר"פ ר"ג מאמר בזו ומאמר בזו ע"ש ולזה נתכוון הטור מ"ש בדין זה בשם רש"י דחולק על יש מי שאומר שהבי' כאן וא"צ דחיק' הב"ח ע"ש, והנה בסמוך סעיף ז' הבי' ג"כ דיעה זו בשם יש מי שאומר ותימ' עליו אף דיש לדייק מרש"י כהנ"ל מ"מ מדברי תו' והרא"ש משמע דאתי' כשמואל אבל לרב לא עדיף חליצה פסולה זו בשתי יבמות מחליצה פסולה שני יבמים וצריכים כולם חליצה וכן הוא לדעת רש"י שהבי' הרא"ש וגם למ"ש בסעיף י"ט מבואר אף להרמב"ם ס"ל כן ושם נתבאר בס"ד:
ד
והא דחליצה פסולה. כ"כ בד"מ בשם א"ז, וכבר כתבתי כן בשם תוס' ועיין בת"ה סימן רכ"ה קטנה שחלצה בטעות אחר שהגדילה א"צ לחזור על כל האחים דחליצת קטנה אינה חליצה כלל וכו' ש"מ כל מה דאינה חליצה מדאורייתא לא קלשה הזיקה וא"צ לחזור ע"כ האחים:
ה
וחליצה לאחת מהן. גם כאן לטעמיה אזיל כמ"ש בסעיף הקודם דס"ל יבם א' וב' יבמות ונתן גט לכ"א די בחליצה לאחת מהן כן ה"נ אם עשה מאמר בזו ובזו צריכה כ"א גט מ"מ די בחליצה א' וכן אם עשה הוא מאמר בא' ואחיו בשניה צריכה כ"א גט ודי בחליצה אחת לא' משתיהן, היינו אם הוא נותן חליצה חולץ לשניה מה שאחיו גירש אז זו נפטרה בחליצה זו מאחר שזה לא גירש אותה ועדיף חליצתו בה מחליצת אחיו ושני' גם כן פטורה מחמת חליצה זו, ואם הוא עשה מאמר בזו ואחיו עשה ג"כ בזו באמת צריכה חליצה מכל א' כמ"ש בסעיף הקודם ולא כתב כאן אלא חליצה לאחת מהן מאלו יבמות שנתנו לה הגט:
ו
ונתן לה הגט. אפילו נתן לה גט סתם א"צ גט אחר והוי גט למאמר ולזיקה ומ"ש בהגהות סעיף ט"ו לא כתב אלא לענין אם נאסרת לשאר אחים ועיין תוס' ריש פר"ג:
ז
ויש מי שאומר. כאן הביא דיעה זו ובכמה סעיפים סותם ופסק דחליצת א' מהן פוטרת את חברתה:
ח
לפיכך אין המעשה וכו' מועיל. בביאה שפיר לא מהני בה שום מעשה אף על גב דמהני בצרתה, אבל בחליצה מהני אף בה דאם קידש או בעיל וע"כ צ"ל מ"ש אין המעשה מועיל סמך אמ"ש כיצד כלומר המעשה המבואר אין מועיל אבל ביאה וקידושין מועיל ואסור בקרוביה של צרתה אם בא עליה דהא צריכה גט ממנו, וכ"כ בפרישה סעיף כ"ב ולא כמ"ש בדרישה וקידושין בצרתה אחר שבעיל את זו אם אמר בזיקת יבמים דינו כמו קידושין אחר שחלץ והכל דין א' כמ"ש בסעיף י"ג ואם קידש סתם קידושין דאורייתא כי אז פרח הזיקה ועיין בסמוך:
ט
בין לשם יבמות. עיין בהרא"ש והנה לדעת הרי"ף ורמב"ם והרא"ש וכן דעת הרמב"ן במלחמות ה' אפילו חלץ חליצה כשירה ואמר מקודשת לי בזיק' יבמה תפסו בה קידושין כי היכי דתקנו חז"ל דקדושין ביבמה תופסים כך קדושין אלו אחר החליצה תופסים בה אף שהוא סבר שהיא יבמתו ובאמת היא אחר החליצה לאו יבמתו מ"מ קידושין תופסין בה מדרבנן אלא החילוק הוא אם קדשה בסתם או לשם אישות אז הוי קידושין דאורייתא אף על פי שהיא אסור' עליו בלאו כמ"ש בסי' קס"ב מ"מ מדאורייתא הוי קידושין גמורים אבל אם קידש בזיקת יבמי' אפי' אם חלץ חליצה פסולה לפי מה דקי"ל חליצה פסולה פוטרת תו ליכא קידושין דאוריית' ועיין בש"ג שם ס"פ ר"ג ונראה אף למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור ע"כ האחים אם חלץ לה ח"פ ויש כאן שאר אחים וקידש אותה בזיקת יבמים החולץ אף שעדיין יש עליה זיקה וצריכה חליצ' משאר אחים מ"מ קדושין אינן תופסים מדאורייתא:
י
אבל ביאה פסולה וכו'. היינו חז"ל עשאו זאת דמהני אחר ביאה פסולה דאי ביאה אחר הגט גזירה משום ביאה אחר חליצה כלומר אם יקנה הביאה אחר הגט קניה גמורה אתי למבעל לכתחלה אחר החליצ' ואם ביאה אחר המאמר גזרי' אטו ביאה אחר ביאה כלומר אתי למבעל צרה זו אחר שייבם אחת מהן אבל החליצה אף שהוא ח"פ ליכא למגזר כלום ועיין בש"ס:
יא
וי"א שמותרת אף למגרש. וא"ל לפ"ז למה תני מאמר בזו ומאמר בזו צריכה גט כ"א וחליצה ואסור לייבם, למה לא יתן גט למאמר בפירוש ואז מותרת לו וגם לדיעה קמייתא קשה יתן גט למאמר לאחת ולייבם השני תירצו תוס' פד"א דף ל"ב לכתחלה אין לעשות כן דגזרנן גט למאמרו אטו גט לזיקתו ודוקא בדיעבד קאמר הכי דאם גירש למאמרו הותרה:
יב
ומאמר של בן ט' וכו'. באמת לא מצינו שום טעם למה מאמר של קטן מהני לפי הטעם ר"פ ר"ג שהבאתי רס"ז דמאמר מהני בגדול הטעם דגזרינן הואיל ומאמר היינו קידושין מהני בעלמא וביבמה לא מהני יאמר אף הביאה לא מהני א"כ בקטן דאינו קונה לא שייך גזירה זו והנה פ"ק דקדושין דף י"ט איתא שם דרש"י ותוס' מחולקים בקטן הבא על יבמתו לרש"י קונה אותה מדאורייתא לכל מילי רק הבא עליה אין חייב משום א"א לפ"ז י"ל דאיכ' נמי צד איסור דאוריית' אם בא עליה אחיו אחר שבא עליה הקטן משום איסור אשת אחיו והוי כמו החולץ בא עליה בזה שפיר הגזירה מדקדושין וביאה של קטן בעלמא אינו כלום יאמרו ביבמה ג"כ אינו כלום ויבא עליה אחיו אבל לשיטת התוס' דס"ל דביאה של קטן ביבמה מדרבנן כמו מאמר דגדול א"כ מנ"ל לגזור אטו ביאה כיון אחר הביאה ג"כ אין איסור, ועיין במגיד פ"ה הביא ג"כ פלוגתא זו וצ"ע, וליורשה ולטמא לה תלי' נמי בפלוגת' זו כמ"ש שם לפ"ז אפשר מ"ש רש"י בנדה דזוכה בנכסי אחיו והבאתי ר"ס קס"ז י"ל רש"י לטעמיה דס"ל דהוי קנין גמור אבל לשיטת שאר פוסקים אינו זוכה בשום דבר מדין עד שיגדיל:
יג
חולץ לשניה. כ"כ המגיד פ"ז בשם ה"ג אף על גב דקי"ל חליצה פסולה אינה פוטרת צרתה היינו דוקא שנאסרה עליו בזיקה כגון שעשה בה מאמר או נתן לה גט אבל כשאסורה עליו מתחלתן חליצה כשרה היא וכ"כ תוספ' ר"פ ד"א והיינו כמ"ש בהגהות רס"ז וכ"פ הש"ג ויש מי שאומר הוא דעת הרמב"ם והטור וכן משמע מרש"י ר"פ ד"א דס"ל דשוה לדין בעלת גט ובעלת מאמר, אלא דקשה לפ"ז מבריית' פ"ב דף כ' דתני איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה נפטר צרתה, וב"ח כתב דבריית' זו איירי מדאוריית' פוטרת אלא מדרבנן תקנו דח"פ אין פוטרת ול"ד דהא איסור מצוה ואיסור קדושה תנא וא' מהם היינו שניות א"כ אף מדרבנן פוטר ואפשר ליישב למ"ש שם לצדדים אתמר בא עליה קאי על איסור מצוה שהוא מדרבנן וחלץ לה קאי על איסור קדושה וי"ל דאיירי דצרתה גם כן אסורה כמותה מ"ה באיסור מצוה שהיא מדרבנן מ"מ פוטר בביאה כשהיא וצרתה שוין כמ"ש ר"ס קע"א ובאיסור קדושה פוטרת מדאוריית' בחליצה והנה לפוסקים דס"ל בצרות כשהם שוים באיסור פוטרת זא"ז כמ"ש רס"ז י"ל הברייתא איירי כשהצרה ג"כ איסור מצוה וכ"כ המגיד אלא לפי פירושו לדעת הרמב"ם דס"ל אף כשצרות שוים מ"מ אין פוטרת זא"ז קשה לו ליישב וע"ש ובסמוך יתבאר זאת ועל המחבר תימא שהביא דעת הרמב"ם בשם יש מי שאומר ש"מ עיקר כדיעה קמייתא ובסימן קע"ד סותם ופוסק כרמב"ם גם על רמ"א קשה שכתב בסימן קס"ז בענין חליצה פסולה דוקא שהיתה זקוקה ונפסלה והיינו כדיעה קמייתא ושם בר"ס קע"ד לא הגיה כלום:
יד
וצריכה כ"א מהן חליצה. כ"כ המגיד עיקר הגירס' ברמב"ם כך היא ובטור הביא דברי הרמב"ם ושם כתב וצריכה אחת מהן חליצה גם לא כתב בסוף דבריו עד שתחלוץ כל א' ודוחק לומר שדולג מדברי הרמב"ם מה שחולק על הטור בענין אם הצרות שוים פוטרת זא"ז בחליצה של אחת מהן, ולפי הגירסא בטור ס"ל לרמב"ם נמי כשהן שוים פוטרת זא"ז ומ"ש וצריכה אחת מהן חליצה היינו א' מצרות ולא זו שנבעלה ביאה פסולה או נתן לה מאמר פסול, ואם נחלצה א' משאר צרות אז כולם פטורות כי זו שנבעלה פשיטא פטורה דהא חליצתה גרוע מחליצה זו ושאר צרות שוים לזו ופטורה כמו בעלת מאמר ובעלת גט לפ"ז ל"ק נמי הברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה נפטרה צרתה כמ"ש בסעיף הקודם לפ"ז אם נפלו לפניו ב' אחיות מב' בתים ולכ"א צרה א' אם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות שום אחת מצרות לא נפטרה כגון אם חלץ לאה בראשון והוי ח"פ משום דהיא אחות זקוקה מ"ה לא נפטרה הצרה, ואם אח"כ חלץ לרחל שהיא אחות חליצתו לא נפטרה הצרה דלא שוה רחל עם הצרה אף על גב דהצרה ג"כ אסורה משום צרות קרובת חליצתו מ"מ קרובת חליצתו גרע, כן הוא לפי תירוץ רב אשי דקי"ל כוותיה אף על גב לפי תירוץ התחיל ולא התחיל מוכח דשוים נינהו מ"מ לתירוץ רב אשי חליצת רחל גרועה טפי ועיין בהרא"ש שם אבל לפי הגירסא שכתב כאן והיינו גירסת המגיד ס"ל לרמב"ם ח"פ אינה פוטרת צרתה אפי' כשהן שוין בפסול מ"ה צריכה כ"א חליצה והיינו שאר צרות ועליהן כתב כ"א ולא דיבר כאן מזו שנפסלה בגט או במאמר שזו בוודאי נפטרה בחליצת אחרת ולא כהבנת המגיד מ"ש צריכה כ"א והיינו זו שנפסלה וכ"א משאר צרות ותמה על הרמב"ם למה לא נפטרה זו בחליצת שאר צרות כמו חלץ לצרה נפטרה בעלת הגט דאמר שמואל, וא"ל לפ"ז על המחבר שסתם ופסק כמה פעמים בסימן זה דח"פ פוטרת צרתה כשהן שוין וכאן הביא דעת הרמב"ם דצריכה כ"א חליצה, וי"ל דסמך את עצמו על מה שמסיים ונחלקו עליו וס"ל עיקר כדעת החולקי' אלא הביא דברי הרמב"ם דנשמע מדבריו כמה דינים דח"פ פוטרת לזו וגם אם חלצו כל האחים לזו פוטרת את אחרת ועיין במגיד שכתב בשם הרמב"ן והרשב"א דחולקים עליו בזה ואף לפי גירסא זו י"ל הברייתא איסור מצוה ואיסור קדושה דס"ל לרמב"ם אף על גב ח"פ אין פוטרת את צרתה אפילו בשוין מ"מ באיסור שבכה"ג איסור מצוה ואיסור קדושה שאסור מתחלתה ולא נפקעה הזיקה פוטרת את צרתה כשהן שוין, וכשהיא פטורה בח"פ איתא בסוגיא שני תירוצים לתירוץ א' אפילו לכתחלה לא מהדרין אחר חליצה כשרה כגון אם כבר חלץ ראובן לאחת וזו אחות חליצתו ויש כאן אחר מ"מ חולץ ראובן לזו וכ"פ הרי"ף אבל לדעת הראב"ד והרא"ש דכל מה שאפשר לחלוץ חליצה כשרה מהדרין אחר חליצה כשירה אפילו למפטר נפשיה לפ"ז אם א' מאחין נתן גט מהדרין שיחלוץ אחר ולא הוא אף על פי שהוא שליח דכולם לענין איסור דכולם אסורין לייבם מחמת גיטו, ולכאורה נראה לדעת הרא"ש אפילו בדיעבד לא נפטרה היא מאחר דאפשר לחלוץ מאח השני דהא הוא תופס עיקר התירוץ הראשון חולץ לכולם היינו אמצעית ולההיא שינויא לא מפליגין בין מפטר נפשה למפטר צרה אם כן כשם אם חלץ לבעלת גט לא נפטרה הצרה אף בדיעבד כן הוא אם חלץ אח אחד שחליצתו פסולה טפי משני לא נפטרה זו כמ"ש שם מפורש בתוס' ובהרא"ש מ"ה כתבו לפי תירוץ זה כל ששווים פטורה זו בחליצת זו וכן באחים אם הם שווים ש"מ אם אין שוין אפילו בדיעבד לא נפטרה ולכאורה קשה על הטור שכתב בשם הראב"ד לכתחלה מהדרין אחר חליצה כשרה לפטור את עצמה ובדיעבד מה דעבד עבד וכתב ולזה הסכים הרא"ש ולכאורה לא משמע כן אף שהביא הרא"ש דברי הראב"ד מ"מ לפסק הלכה לפי מה שפסק הרא"ש בתירוץ קמא לפי דאתי אליביה דרב אשי כמ"ש בתוספות משמע דס"ל אף בדיעבד לא נפטרה, ואפשר דס"ל כמ"ש ברי"ו דקי"ל כתרי תירוצים בש"ס לכתחילה מהדרין אחר חליצת כשירה כתירוץ הראשון ובדיעבד מהני ח"פ כתירוץ שני דמחלק בין למפטר נפשיה ובין למפטר צרה ועיין ב"ח שהביא דברי רי"ו ג"כ מיהו לישנא דהרא"ש מ"ש הלכך האי שינויא עיקר לא נתיישב לפ"ז, עיין בהרא"ש שכתב שתים הראשונים אי נפלו בבת אחת זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת, וטעמו משום ח"פ א"צ חזר' ע"כ אחין מ"ה הראשונה אף על גב דאסורה משום אחות זקוקתו מ"מ א"צ חזרה ע"כ אחים והשניה אסורה לראשון משום אחות חלוצתו ולשני אסורה משום אחות זקוקתו יותר טוב שיחלוץ השני אף שאסורה עליו משום אחות זקוקתו, ומ"ש אי נפלו בבת אחת לרבותא כ"כ ומכ"ש אי נפלו זא"ז ואפשר צריך להיות הגירסא אפי' נפלו בבת אחת, וראיתי בב"ח מגי' אי לא נפלו בבת א' ולכאורה נראה כמ"ש דיותר עדיף שיחלוץ זה שאסורה עליו משום זיקא דהא לזה שחלץ אסורה משום אחות חלוצה ובאמת עדיין הן זקוקים לו ואסורה משום אחות זקוקה:
טו
קדם א' מהם. עיין ברמב"ם פ"ה מסיים וכתב רצה א' לחלוץ קודם שידע מה עשה אחיו אין מונעים אותו והמחבר דילג משום דהקשה עליו בכ"מ ובבדק הבית דיש לחוש שמא כבר ייבם אחיו ואם כן החליצה אינו ואתה מצריכה כרוז לכהונה כמ"ש באשה שהלך בעלה וצרתה למ"י וכמ"ש בס"ס ק"מ ובאמת על קושיא זו י"ל דאין חשש שייב' אחיו דהא אסור לייבם עד שנדע מיבמה שניה אלא זאת קשה שמא חלץ אחיו ולמ"ש שם לק"מ ועיין ב"ח ודרישה, והב"י כתב בשם תשובת הגאונים בשני יבמים שייבמו שתי יבמות דצריכין לגרש וצריך לחלוץ אחת דיש לחוש שמא א' עשה בה מאמר ואח"כ בא אחיו על השניה והוי ביאה אחר מאמר, ואף שבעל המאמר בא אח"כ על הראשונה מכל מקום ביאתו פסולה:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ע
א
היבמה כו'. נ"ב ב' מנין כו'. נ' ב' אבל גט אחד כו' קי"ב א' וש"מ:
ב
ופסל כו' ועל כו' מתני' רפ"ה רג"א אין גט כו' בין ביבם זו כו' ובגמ' נ"א א' ת"ר כיצד אר"ג אין גט כו' ומותר כו' וכן אתה כו' ושם מ"ט דר"ג דמספק' גט אי כו' אי קמא כו' ובירושלמי שם ותני חזקיה מנין לנותן גט ליבמתו שהי' אסורה עליו ועל אחיו אצלו קור' אני אשר שלח אצל האחין אני קור' אשר שלחה:
ג
מדבריהם נ' ב' גט יבמין כו' נ' ב' מ"ט אמרו רבנן גט כו' נ' א' או רבנן כו':
ד
ואינה מותר כו'. נ"א א' איתביה אביי ומודה כו' אלא כו' מיהו אמור רבנן כו' ורבנן כו' חד כו' ושם ת"ר כיצד כו' ובמתני' גט לזו וגט כו' ושם קי"ב א' וש"מ ובירושלמי שם כמה דרבנן אמרין המאמר קונה ומשייר כן אמרינן הגט פוטר ומשייר ויפטור הגט פטור גמור מק"ו כו' ת"ל וחלצה בחליצה היא ניתרת ואינה ניתרת בגט וכן הוא בגמרא דקידושין י"ד א' ובירושלמי שם כתיב ולא תהי' לאיש זר מה אנן קיימין כשבא עליה אשתו היא אם בשחלץ לה תלך ותנשא לשוק אלא כן אנן קיימין בשנתן לה גט כו' ותתיר חליצה באשה מק"ו ומה אם היבמה שאין הגט כו' וכ"ה בגמ' דקדושין:
ה
וכן המאמר כו'. נ"ד א' ביאה כו' כ"א איפשט' ליה לר"ג כו' ורבנן כו' כ"ט א' ל"ת מאמר כו' ובקדושין י"ד א' ואימ' לכול' כו':
ו
שאם בא כו'. שם ושם ובמתני' רפ"ה כיצד עשה מאמר ביבמתו כו' וכול' מתני' שם וגמ' נ"א א' וש"מ:
ז
מאחר כו' הן כו'. כחכמים במתני' וגמ':
ח
או גט כו'. או כו'. בין כו'. בין כו' במתני' כיצד עשה מאמר בזו כו' עד חלץ וחלץ ושם ושם בין יבם א' כו' ובזה אף ר"ג מודה. כמ"ש שם נ"א א' ומודה ר"ג כו':
ט
בין כו'. נלמד מהקודם וכן בכל הסי':
י
כיצד כו' נ"א א' ת"ר כיצד כו' וחכ"א כו' וכן כו':
יא
או שני כו'. כנ"ל:
יב
כשבאים להוציאם למ"ד כו'. נ"א ב' קתני סיפא וכן כו' ואנן קיי"ל יש זיקה כמש"ל סי' קנ"ט ס"ה:
יג
ויש מי כו'. הוא דעת הרמב"ם וש"פ וכ"ד תוס' וכמ"ש למטה וס' ח' הוא דעת רש"י כמ"ש בטור וכמ"ש רש"י שם ד"ה צריכות כו' וקתני סיפא כו' ויתר למטה מקור מחלוקתם. ולכאורה אין חילוק בדבר דהא שני יבמות גריעא מב' יבמין כמש"ש ואב"א כי כו' אלא שהטור כתב ומדברי רש"י יראה דאפילו למ"ד חליצה פסולה צריכה כו' בב' יבמות ואח אחד נפטרה צרתה בחליצתה והנה רש"י כתב שם אלא ש"מ כי הדדי נינהו ומפטרא צרתה ודלא כריב"ן בתוס' ורא"ש שם ובזה נכונים דברי רש"י מאד דודאי לשמואל בשוין פוטרת צרתה ודלא כההיא לישנא דהתחיל ולא התחיל וכמ"ש רש"י בפר"ג נ"א א' בד"ה נימא כו' ומדרבנן כו' וזו ראיה גדולה ועוד ראיה ממש"ש נ"ב א' כיצד לימא כו' בכולהו מסייע לשמואל ובמציעתא לימא מסייע לרבב"ה ול"ק גם כן לשמואל ולשמואל הוא יותר פשוט מרישא וכ"ד כל הפוסקים לבד מריב"ן אלא מ"ש הטור דאף לרבב"ה מודה בזה סוגיא דגמרא משמע כן דקאמר שם נ"א ב' קתני סיפא כו' ולא פריך מרישא ושם נ"ג א' לימא מסייע לרבב"ה ל"ק קתני סיפא אלא כדברי הטור הנ"ל לסייע הוא כ"ש מרישא משא"כ אותביה וכ"מ מרש"י במתני' דפר"ג דמפרש כולה מתני' חליצה לאחת מהן ולא הזכיר שום חולק ע"ח ב' בד"ה וחליצה כו' וד"ה מאמר לזו ובעל כו' וד"ה צריכות כו' ומזה דייק הטור וכ' ומדברי רש"י כו' וכ"מ מלישנא דמתני' דקא' בכולה מתני' גט וחליצה אבל תוס' שם ד"ה צריכות כו' כתב כדברי הרמב"ם דלרבב"ה ד"ה בשני יבמות וקאמר חליצה אגב גט ומ"ש נ"ב ב' קתני סיפא ניחא לגמרא ליפרוך בדדמי כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והא דקאמר שם נ"ג א' לימא מסייע לרבב"ה כ' תוס' נ"א ב' בד"ה בן עזאי דר"ל מסיפא וכן כו' וכן פרש"י שם נ"ג א' ד"ה צריכות כו' ואף שלדברי רש"י גם מתירץ ראשון מוכח מ"מ לא רצה רש"י לומר מכח כ"ש מה שמפורש בהדיא במתני' וכן כו'. ועוד שלדעת המקשה ג"כ אינה מודה רבב"ה בב' יבמות דהא קתני ברישא צריכות אבל למסקנא אף לרב"ה צ"ל צריכות דעלמא ברישא לדעת רש"י ופשטא דסוגיא משמע כדברי רש"י כנ"ל אלא שדוחק לומר דשמואל ורב יהיו הפכין לכן נראין דברי הרא"ש שפסק כשמואל דאז אין חילוק כלל בין יבמין ליבמות דשוין בשני כו' פוטרין ובגרועין בשניהם אינן פוטרין וכת"ק כנ"ל ונמצא ג' שיטות לפסוק כרב או כשמואל כלישנא קמא או כליו בתרא. ובשיטות לפטור צרה ג"כ שיטות שלשה. ריב"ן ורמב"ן ורש"י ועוד ב' שיטות הרמב"ם והראב"ד כמש"ש:
יד
ולמ"ד כו'. כמ"ש שם ושם וכשמואל שם נ"ו כ"ז וכתב הרי"ף שם ופ' רבוותא הלכה כשמואל ופירש הראב"ד כשמואל קמייתא דבתרייתא ליכא מאן דפליג וכ"כ הרשב"א דלרב צריך לאוקמי דפר"ג הנ"ל כמ"ד אין זיקה דלא כהלכתא וכ"מ מרי"ף שהביא ברייתא דשם ופ' כרבנן ואלו לרב ליתא לא דר"ג ולא דרבנן ופ' כתירוץ בתרא שם ואב"א כי קאמר כו' ואע"ג דאיכא מעולה מיניה וכ"ד הרי"ף שלא הביא אלא האי תירוצא וכ"ד הרמב"ם כמ"ש בסי"ט אלא שפירש בדרך אחר ע"ש כ"כ הראב"ד אבל הרא"ש פסק כשנויא קמא מאי אחד כו' וכ"כ הראב"ד לעשות כן לכתחלה אבל בדיעבד שנויא בתרא עיקר. אבל הרמב"ן ורמ"ה פ' כרב וכתב הרמב"ן אף ע"ג דקי"ל כשמואל בברייתא ע"ז כתב הרי"ף פ' רבוותא כשמואל פירוש הראשונים דתרווייהו הילכתא נינהו אף דקי"ל כתירוץ דרב אשי לעולא כדאמרת כו' וכ"כ דרב אשי הני מילי בחליצה מעולה לפטור הגרושה אבל בשוין קי"ל כרב דאמר באמצעית אחד חולץ לשתיהם וכן בנפלו בבת אחת לכל השלשה כמש"ש וכ"ש בצרות דבשתיהן שוות דחולץ לשתיהן וכמ"ש התחיל ולא התחיל קאמר כו' ואף רב אשי לא פליג אלא משום דלא אלימי כו' וכמ"ש שם ואב"א כי קאמר שמואל כו' אלמא חמירא למיפטר צרה וכיון דקי"ל כרב כ"ש למיפטר צרה והא דאמר שם איבעיא להו בעלת הגט כו' אלא לאו כו' פירש הרמב"ן כפירש הרא"ש בשם ריב"ם דשתיהן צריכות חליצה וכ"כ הרא"ש בשמו והרמב"ן ז"ל כתב דלדברי ר"א ז"ל כו' קמ"ל דכי אמרינן כו' וכ"ש ע"כ הצרות כו' אבל רש"י פירש שם ד"ה כי הדדי כו' דבשתיהן שוות חליצה אחת פוטרת דדוקא הגרועה אינה פוטרת וכמ"ש בתירוץ קמא מכדי שמעינן לשמואל כו' מאי אחד כו' אלמא פוטר בשוות ואף לתירוץ בתרא ואב"א כו' קיימא הך סברא לענין מפטר צרה והא דקאמר התחיל ולא התחיל כו' קס"ד הכי ונדחית למסקנא ואף לרב דקאמר חליצה פסולה צריכה כו' אף בשווין מ"מ למיפטר צרה פוטר בשוות היפך מס' דשמואל לתירוץ בתרא דחמירא ליה צרה וכ"כ הרמב"ן שיטה זו אבל חלק עליה וראיה לדעת רש"י ממש"ש נ"א לימא תהוי תיובתא דשמואל כו' קתני סיפא כו' ולא פריך מרישא דרבנן לשמואל ולרב אלא ש"מ דבשוות למיפטר צרה כ"ע מודי דמיפטר בין רב בין שמואל וכ"כ רש"י שם ד"ה לימא כו' ומדרבנן ליכא לאותובי כו' וז"ש רש"י נ"ב א' דמסיפא פריך לרב וכמ"ש כאן וקתני סיפא כו' וערמב"ן שדמק עצמו בזה וכ' כיון דלא איתמר בהדיא בדבריהם לכך לא פריך מזה ודעת ר"ח ורשב"א כדעת רש"י וכן שיטת הרא"ש שכ' וכן עיקר כפירש"י וכ' דתרוצא קמא אליבא דשמואל עיקר וכמ"ש התחיל ולא התחיל ע"כ כתי' בתרא ולכך פ' כתי' קמא כיון דלא קי"ל כתי' דהתחיל כו' אלא כרב אשי ועיין תוספות שם ד"ה מאי אחד כו' וד"ה אלא כי כו' אלא שדבריו צ"ע דלא מוכח דרב אשי סובר דוקא כתי' קמא וכן תמה עליו לח"מ ולכך פיר' הרא"ש כשמואל כיון דקיימא לן כתירוץ קמא ע"כ ליתא לדרב אלא דס"ל דוקא בשוין אבל הרשב"א פי' כתי' בתרא דאף בגרועה פוטר כתי' בתרא כנ"ל ועתוס' שם ד"ה איתיביה כו' אבל ריב"ן פיר' כו' וכ' הרא"ש ומכאן ראיה דהל' כשמואל דר"י ס"ל כוותיה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א דלא כרש"י שכת' דה"ה דפריך נמי לרב דא"א לומר כן ומש"ש תנן היתה כו' ואע"ג דאר"י אחיות איני יודע כו' מ"מ כל הני לישתביש וליזיל ומשני אר"פ כגון כו' אבל לרב קושיא אלא שכ' כתי' השני שבתו' שם ומיהו נראה לר"י כדפרישית כו' דע"כ רב חייש לביטול דהא אין זיקה ס"ל וכמ"ש בריש פרקין ש"מ יש זיקה כו' ושם והאמר רב כו' ומ"מ צריך גם לתי' קמא של תוס' דס"ל לר"י כשמואל דאל"כ מאי פריך אלא דלא סגי כתי' קמא דאכתי תקשי לרב מסיפא תנן כו' וערמב"ן שדחק עצמו בזה וכ' כיון דלא איתמר בהדיא דפליג ר"י ארב לא דחינן לדרב ועוד תי' אחר ע"ש ויש להרמב"ם שיטה אחרת ויתר בסי"ט. כללא דמילתא דהא דשמואל בתרייתא הלכתא הוא לכ"ע אלא שהרמב"ן בקמייתא כרב ובאב"א כי קאמר כו' אבל רב ל"פ ואף בשוות אבל רש"י סובר בשוות א"צ אף לרב בצרות והרא"ש פ' כשמואל כתי' קמא והרשב"א פ' כתי' בתרא ושניהם ס"ל לדינא כרש"י דבשוות פוטרת צרה כנ"ל ושיטה ה' להרמב"ם כמש"ל:
טו
והא דחליצה כו'. ר"ל דוקא אחות זקוקתו ואחות חליצתו ובעלת הגט ובעלת מאמר דקלשא זיקא דאחות זקוקא דמיא לאחות אשתו דאין בה זיק' וכן אחות חליצה דמי לאחות גרושתו וכן בעלת הגט לחלוצה וכן מאמר לכניס' דאין בהו זיקה וכן סוטה דרבנן דאמרי' רפ"ו רש"א ביאתה או חלוצתה כו' ואמרינן עלה בירושל' הדא אמר' קסבר ר"ש חליצה פסולה פוטרת צרתה משום דדמיא לסוטה דאורייתא דאין בה זיקה כמ"ש י"א א' טומאה כתיב כו' אבל בלא"ה לא וראי' ממש"ש א"ל תניתוה היתה כולי אלא לאו כשירה כו' וקא' דחולץ לפסולה ושם או היא או צרתה כו' ושם כ' ב' מתיב רבא איסור מצוה ואיסור כו' ועתוס' כ"ו ב' ד"ה וחליצה כו' אבל דעת הרמב"ם דרש"י דכל שא"י לייבם הוי חליצה פסולה כמ"ש בט"ז הלכה ט' חליצת האחיות אינן פוטרות הצרות מפני שחליצת האחיות חליצה שאינה מעולה כולי יראה לי שכך הדין בחלץ לשניה או לח"ל שאינה פוטרת צרתה וכמש"ל בסי"ח מההיא דלעיל י"א קס"ד הכי ולא קיימא במסקנא וההיא דאיסור מצוה כו' מפ' לה בששתיהן אסורות דשוות פוטרת כנ"ל אלא דבתוספתא פ"י תניא מי שהיה נשוי שתי נשים ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה א' מהן אסורה לא' מן האחים איסור ערוה וחלץ לה לא עשה כלום ולא פטר את צרתה אלא או היא או צרתה מתייבמת לשאר אחים היתה איסור מצוה ואיסור קדושה חלץ לה או בא עליה נפטרה צרתה. רשב"א ועמ"מ שם וע"ל סי"ט וסתם כאן כדעת בה"ג שם
טז
וכן יש כו' כחכמים:
יז
שאם כו'. מתני' שם כיצד עשה כו' וגמ' שם נ"א א':
יח
וחליצה כו' דלא כהרמב"ן בס"ח:
יט
וכן אם עשה כו'. במתני' שם כיצד עשה מאמר ביבמתו כו' כיצד עשה מאמר בי' כו' בין יבם כו':
כ
לאסור בעלת מאמר בתוספתא פ"ז העושה מאמר ביבמתי קנאה לעצמו ופסל' ע"י אחים באו עליה ועשו בה מאמר ונתנו גט וחלצו פסלו על ידו כמש"ל במתני' צ"ו א' כיצד בן תשע כו' וכמש"ל וסט"ז:
כא
לאסור כו'. דבהא פליג ר"ג וחכמים וקי"ל כחכמים ושם ומודה ר"ג שיש כו' וכ"ש בביאה וחלצה אחריהם
כב
ולהאריך כו' מפו' במתני' כנ"ל וכמש"ו:
כג
והוא או כו' ויש כו' הוא פלוגתת רש"י ורמב"ן בבעיא דשם וכנ"ל בס"ה וכבר סתם כרש"י בס"ו וס"ח וסי"א וסט"ז:
כד
וכן אם כו' ולהצריך כו'. מתני' נתן גט ועשה כו' גט לזו וגט כו':
כה
ליאסר בקרובותיה. הוא פלוגתא דר"ג ורבנן ומודה ר"ג כו' כנ"ל:
כו
ולהצריך כו'. כנ"ל וכמש"ו בס"י וסי"א:
כז
הבעילה כו' וכן כו' מתני' דריש קידושין וש"מ כנ"ל ובפ' הבע"י ובירושלמי רפ"ה יכול כשם שהביאה גומרת כו' ויפטור בגט פטור גמור ביבמה מק"ו מחליצה כו':
כח
לפיכך כו'. מתני' אבל לא אמר כו':
כט
כיצד כו' וכן אם חלץ כו'. מתני' חלץ ועשה כו' חלץ וחלץ כו' וז"ש לא לפסול את זו ואמר ולא לאסור בקרובותיה דבהא פליגי ר"ג וחכמים ומודים חכמים לר"ג כמ"ש אבל לא אחר כו':
ל
בין לשם יבמות כו'. ע' בה"ג ומש"ש דרבנן ס"ל אין זיקה וחליצה פסולה אינה פוטרת ויש תנאי בחליצה אע"ג דלא קי"ל כן לא דרבנן ס"ל כן בכ"מ אלא ס"ל דכאן מהני כיון דיש קידושין ביבמה ולענין זה פליגי ר' וחכמים וקי"ל כחכמים וע' ברא"ש שם:
לא
הא דאין כו'. מתני' והבעילה בזמן כו' וגמ' שם ביאה פסולי יש אחרי' כו':
לב
כגון כו' שאם יחלוץ כו'. נ"א א' ומודה ר"ג וערש"י שם וכ"ה בירושלמי שם ומודה ר"ג כו' היאך עבידא היה שלש יבמות עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית כו' נתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית כו' ושם סוף פרקין דתניא שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית רנ"א כולי ורבנן אמרי אסור בקרובות שלשתן וצריכות ג' גיטין וחליצה לאחת מהן וט"ס וצ"ל מאמר בשלישית וכ"ה בתוספתא ספ"ז:
לג
וגם היא כו'. במתני' נתן גט ובעל כו' גט לזו ובעל לזו כו':
לד
אבל חליצה כו'. במתני' ודלא כתנא דברייתא נ"ד ב':
לה
אבל אם כו'. נ"ג א' והכא בחליצה פסולה כו' וכ"ש לפי מ"ש בסי' י"ג:
לו
עשה מאמר כו'. נ"ב ב' בעי רב חנניא כו' תפשוט כו' ועבדינן כפשיטותיה דרבה וערש"י שם ד"ה או דלמא כו':
לז
ואינה מותרת כו'. רש"י הנ"ל:
לח
וי"א כו' תוספת שם ד"ה או דלמא כו' ופליגי במ"ש אפילו היא אי אמתני' דוקא קאי ולאחין או אעלמא קאי ומדקבעוה שם משמע כרש"י ועמ"מ:
לט
או על צרתה. כמו בצרה אחר מאמר כנ"ל:
מ
או על כו'. נלמד מהקודם וכמש"ו כדין כו':
מא
איכא למימר כו'. גמ' ערוכה שם או שקטן אחר קטן וכ"ש במאמר דעדיפא כמ"ש תוס' שם ד"ה וכן כו' וז"ש וגט כו' וערא"ש שם שכתב והא דאמרינן עשו ביאת כו' ולא אמרו כמאמרו ג"כ כתירץ הגמ' ה"מ בגדול אחר כו':
מב
וגט כו'. דלא כשמואל דדוקא לר"מ דגט במקום חליצה הוא כמ"ש תוספת הנ"ל וכמ"ש בגמרא שם ושם ג' ב' וכיון דלא קי"ל כר"מ בחליצה כמ"ש ק"ה ב' ה"ה בגט ועתוס' שם ד"ה רמ"א כו' ורא"ש שם:
מג
כשהוא מייבם כו'. כמ"ש בתוספתא וירושלמי צרה שניה חולצת או מתייבמת והביאו הרא"ש ברפ"ג וכן בתוספתא כל האסורות כו' וכ' למעלה ס"ה:
מד
חולץ לשניה ר"ל אף לשניה ועבה"ג ועמ"ל מ"ה:
מה
ויש כו' צ"ע דאם קורא לזו חליצה פסולה א"כ ה"ה דביאתה ביאה פסולה ואמרינן בפר"ג דחליצה פסולה אין אחריה כלום וביאה פסולה כו' והוא פסק דביאתה פוטרת צרתה כמ"ש ר"ס קע"ד ועוד דכ"ש הוא ביאה מחליצה וע"ל ר"ס קע"ד אבל מ"ש המ' ממ"ש ך' ב' בא עלי' או כולי י"ל דההיא ברייתא אתי' כמ"ד אין זיקה וכ"מ ברשב"א ע' תוס' ך"ו ב' ד"ה מדקאמרת כו' ולר"י נראה כו':
מו
ואם נבעלה כו'. כמש"ל סימן ד':
מז
וצריכה כל אחת. נ"ה גי' המ"מ וליתא אלא וצריכ' אחת כו' וכ"ה גי' הטור וכמש"ל ס"ה דרמב"ם מוקי לההיא ברייתא כ' ב' איסור מצוה כו' בשתיהן אסורות ובזה נסתלקה תמיהת המ"מ עליו שם פ"ז הלכה י' ומה שמדייק המ"מ שם פ"ה הלכה י"א דהרמב"ם סובר אפילו בשוות אינה פוטרת מהא דלמטה ליתא דהוא מפ' שפ' כרב אבל ליתא כמ"ש למטה:
מח
נחלצה אחת כו'. פ' כשמואל וכמ"ש הרי"ף וכתי' בתרא ומפרש מ"ש כי קאמר שמואל כו' קאי אצריך לחזור ע"כ האחין היכא דוקא לפטור צרתה אז צריכה לחזור אבל אם חולץ לכל אחת בפ"ע א"צ לחזור ונ"ה בפי' בסיפ"ה ע"ש וכ"כ הרמב"ן ורשב"א דשיטה כשמואל ומיירי בשוות כמ"ש למטה אז עד שתחלוץ כ"א כו' ואם איתא בחליצתן לבד סגי וס"ל דבשוות שנפלו לפני אח אחד פוטרת צרתה כנ"ל וכן לפני אחין הרבה ונחלצה אחת מכולן אבל גרושה אפילו נחלצה מכל האחין לא מהני דלא עדיף מנפלו לפני אח אחד וכמש"ש בפ"ז הלכה ט' וכנ"ל סי"ח אלא שדבריו סתומים כדרכו ואפשר לקיים ג"כ כגי' של המ"מ הנ"ל כ"א ונפלו לפני כמה אחין כמש"ו ושיטתו כשיטת הרשב"א שפ' כשמואל וכתי' בתרא וכתב דקיי"ל כסתם מתניתין דפ"ה ודלא כמו שדחקו בגמרא לפרושי למ"ד אין זיקא וכן הברייתא דשם וכן המתני' דקאמר עשה מאמר בזו ומאמר כולי וחליצה וכ"ה לשיטת הרמב"ם ול"פ על הרשב"א אלא בשני יבמין ושתי יבמות וזה לא נזכר במתני' שם ולא בברייתא שם וכלל שדעתו כדעת הרי"ף ורשב"א וכתי' בתרא דשמואל אלא בב' יבמות ובב' יבמין:
מט
ונחלקו עליו כו'. עמש"ש בס"ה. וכללא דמילתא דחליצה מעולה פוטרת לד"ה ואף לתי' קמא התחיל ולא התחיל כ' הרא"ש בשם הריב"ש דדוק' שם משום דשם פסולייהו שוין דהוא בכרת כמו אחות אשה עצמה ואף שתוספת לא סבירא ליה כן מ"מ לדינא ודאי לכל הדיעות פוטרת מדאיבעי' להו לגמ' בעלת הגט כו' ובשו"ת להרמב"ן דפ' כרב אינה פוטרת ולש"פ שפ' כשמואל פוטרת ובגרועה ללישנא קמא דשמואל אינה פוטרת וכ"פ הרא"ש ולרי"ף וראב"ד פוטרת שפ' כלישנא בתרא וזהו באחין באשה אחת וביבם א' ושתי נשים הגרוע ודאי אינה פוטרת ומעולם פוטרת ובשווין פליגי רש"י וסיעתו עם הריב"ם ורמב"ן וכמ"ש ברא"ש וכמ"ש שם:
נ
שני יבמין כולי מ"ש כ"ד א' תני שילא כו' מ"ט כו' משא"כ בדאורייתא:
נא
בגט. כגון שבא אחר קידושיה מיד אז בלא קידושין דממ"נ סגי בגט:
נב
עד שידע כו' ל"ד אלא ה"ה אם יסתפק לו כנ"ל אלא לאפוקי דאם נידע שמייבם אחיו לבסוף או שלא נודע כלל שייבם אחיו דס"ס הוא שמא לא ייבם ואת"ל ייבם את"ל ייבם שמא לבסוף וז"ש עד שידע כו' תחלה וכמ"ש קי"ט א' היה לה כו' וערש"י ד"ה אינה כו' אבל לכתחל' ודאי אסור דאין כאן אלא ספק א' שמא לא ייבם:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
ק״ע
א
צריכה גט למאמר וחליצה. עיין בפי' הרע"ב יבמות פ"ג מ"ה ככ' וברישא יהיב לה גיטא והדר חליץ לה והוא מפי' המשניות להרמב"ם שכ' והנכון יותר שיתן הגט תחלה ואח"כ יחלוץ לפי שאמר בגט וחליצה. ועיין בס' בית מאיר שכתב ואפשר הטעם להידור מצוה ע"ד שאמרו אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה הרי שהגמר העקר אחרי שהגט והחליצה באים להתירה ביחד ראוי להיות גמר המצוה בחליצה שהיא מן התורה. ובזה ניחא מה דבסעיף י"ז משמע דלא חיישי' להכי כו' והיינו משים דהתם הצרה ניתרת בחליצה זו תו אין קפידא ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
ק״ע
א
סי' קע ב"ש אות פ"ו וכמ"ש בס"ס ק"מ. נ"ב ע' תשוב' גנת וורדים חאה"ע כלל ב' סי' ה':
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5