שולחן ערוך, אבן העזר קע״ו: דין יבמה שאינו בת יבום משום ספק זקוקה ודין נשי התערובות ובו ח סעיפים: – עם 11 מפרשים

א

דין יבמה שאינו בת יבום משום ספק זקוקה ודין נשי התערובות ובו ח סעיפים:
מי שקידש אחת מב' אחיות ואינו יודע איזו קידש אפי' לא הוכרו מעולם שלא נתנו לביאה הוו קידושין וצריך גט לכל אחת ואחת מת ולו אח חולץ לשתיהן היו לו שני אחים אחד חולץ ואחד מייבם לשניה קדמו שני האחים וכנסו את שתיהם אין מוציאים אותם מידן ואם נמלכו בב"ד ואמרו להם שיחלוץ הא' וייבם השני והלכו שניהם וייבמו יוציאו:

ב

מי שעבר וייבם ודאי אחות זקוקתו יוציא:

ג

שנים שקדשו שני אחיות זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש ומתו לזה אח ולזה אח כל א' חולץ לשתיהן ואין שום א' מהם יכול לייבם לזה א' ולזה שנים היחיד חולץ לשתיהן והשנים א' חולץ לא' תחלה ואח"כ ייבם השני לשנייה ואם קדמו השנים וכנסו אחר שחלץ היחיד אין מוציאים מידם אפי' שניהם כהנים היו לזה שני אחים ולזה שני אחים אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת ואח"כ האח השני של זה מייבם חלוצתו של זה ואח השני של זה מיבם חלוצתו של זה ואם קדמו שני האחים של הא' וחלצו לשתיהן לא ייבמו השני אחים האחרים של השני לשתיהן אלא א' חולץ וא' מייבם לשניה קדמו השנים האחרוני' וכנסו אחר שחלצו השנים הראשונים אין מוציאין מידם:

ד

מי שהלך בעלה למדינת הים ושמעו שמת ונשאת ואח"כ בא בעלה ומתו שניהם לזה אח ולזה אח אחיו של זה ושל זה חולצים ולא מייבמים (ודין צרתה ע"ל סי' קע"ג סעיף י"א):

ה

האשה שהיו לה בנים ולכלתה בנים וילדו היא וכלתה שני זכרים במחבוא ונתערבו הבנים וגדלו התערובות ונשאו נשים ומתו בני הכלה חולצין לשתיהן תחלה ולא מייבמין ובני הזקנה אחר חליצת בני הכלה חולצין או מיבמין:

ו

מתו הבנים הוודאים של הזקנה והכלה והספקות קיימים הספיקות לנשי בני הזקנה חולצין ולא מייבמין ולנשי בני הכלה א' מהספקות חולץ לה תחלה והשני מייבם:

ז

מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון והיו לה בנים מהראשון ומהשני וגדל הספק ונשא אשה ומת בניה מהראשון ומהשני חולצין ולא מייבמין וכן הספק לנשותיהם חולץ ולא מייבם היו לראשון ולשני לכל א' בן מאשה אחרת ומתו זה הספק חולץ או מייבם לנשותיהם מת הספק א' משני הבנים הוודאים חולץ לה תחלה והשני מייבם:

ח

חמשה נשים שהיה לכל אחת בן ידוע וילדו כלן במחבוא כל אחת זכר נתערבו חמשה הוולדות ונשאו נשים ומתו ונפלו נשותיהם לפני חמשה הבנים הוודאים ד' מהוודאים יחלצו לאחת ואחר כך ישאנה החמישי וכן עושים לכל אחת ואחת ואם מת א' מהבנים הוודאים ארבעה הספיקות יחלצו לה וא' ייבם היו קצת הוודאים כהנים הכהנים חולצים ולא מייבמים ושאינם כהנים מייבמים היו לקצת הוודאים שיש להם באלו הספיקות אחים מהאם שלא מהאב וגם יש לו בהם אחים מהאב (אחים מן האם חולצין אחים מן האב מייבמין מקצתן כהנים ומקצתן אחין מן האם אלו ואלו) חולצים ולא מייבמים:

א

משנה יבמות דף כג ע"ב

ב

אע"ג דשם בגמרא אוקימנ' למתני' בהוכרו ולבסוף נתערבו ההוא אוקימת' אליב' דרבא הוא דאמר קידושין שאינם נמסרים לביא' לא הוו קידושין ולי' הלכתא כוותיה דקי"ל כאביי ביע"ל קג"ם והא חדא מינייהו ונפשטה ממתני' הרי"ף והרא"ש

ג

דכל חד וחד אמר אנא שפיר נסיבי ואי נמי הוי איפכא שהראשון ייבם אחות זקיקתו ההיא שעתא הויא ודאי אסור' ומשבא אחיו וייבם השני' שהוא יבמתו פקע זיקה מאידך למפרע

ד

טור בשם אביו הרא"ש בפסקיו כיון שעברו על דברי ב"ד

ה

שם ושם וכ"כ התוס' שם במשנה בשם ר"י

ו

שם במשנ'

ז

תני שיל' שם דף כ"ד ע"א וכדמפרש טעמ' שם דחלוצה דרבנן היא וקרא אסמכת' בעלמא הוא וספק חליצה לא גזרו בהו רבנן

ח

שם במשנה

ט

משנה שם ד' פז ע"ב ומפרש שם בגמ' דף לא ע"א אחיו של ראשין חולץ מדאוריית' ולא מייבם מדרבנן אחיו של שני חולץ מדרבנן ולא מייבם לא מדאוריי' ולא מדרבנן

י

משנ' שם דצ"ט ע"א ומפורש שם במשנה

יא

שם במשנה

יב

משנה שם דף ק' ע"א

יג

דלכל אחד הוא ספק אחיו מן האם ולא מן האב וזו עליהם בכרת וכן הוא לנשותיהן רש"י

יד

ממ"נ אם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית הוא אצלו וכגון שאין אח אלא הוא דליכא לספק ביבמה לשוק רש"י

טו

ממ"נ אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרי' היא ומשום יבמה לשוק ליכא שהרי חלץ לה יבמה רש"י

טז

משנה שם דף ע"ב

יז

ממ"נ אם אשת אחיו היא הרי טוב ואם לאו הרי חלץ לה יבמה ומפרש בגמר' שם דהא דלא מייבם חד לכולהו דלמא מתרמי' לכל חד וחד יבמה דידי' ומקיימי מצות ייבום

יח

טור

יט

ברייתא שם כמ"ש התוס'

כ

שח

כא

פי' שלא מן האב לבד האחי' שיש להם בתוכן מן האב כגון ראובן שנש' וכו' ע' שם בפירש"י או בטור

כב

כצ"ל וכן הוא שם בגמ' גם בכל הטורים שנדפסו יש שם חסרון בדין זה

א

אין מוציאין ע' ב"ש ומה שכ' מיהו למה שמדייק הנ"י במתני' וכו' מ"מ גזרו חז"ל בחליצה כן איתא נמי בח"ר ומוכרחים לחלק בין ספק אחות לספק חליצה לכהן שבסעיף ג' שאינו אלא לאו אפילו ודאי גרושה לכהן משא"כ אחות אשה שהיא ערוה וע' סי' קע"ה סעיף ב':

ב

מי שעבר ויבם אחות זקוקתו יוציאו כן דקדק הרא"ש פ' כיצד ה"ד. וע' ספר ע"פ שתמה מה צריך לדקדק הא משנה היא קדמו וכנסו יוציאו וע"ש. ואולי מפני שר"י מסיק אחיות א"י מי שנאן א"כ י"ל נהי דעיקר הוכחתו מה קושי' אלא שני אחר חבראי שנייה יבם אלא ראשונה מייבם מ"מ אחרי שהמשנה נדחית תו י"ל דאף מן הראשון שבודאי אחות זקוקה יבם מ"מ אין מוציאן דהא אזיל בשטת תוספת דקושי' מ"ש מהא דתנן אינה אלא מרישא דחולצת ולא מתייבמת וא"כ י"ל דאף התירץ אינו מספיק הסברה דמדלא חזי' בשעת נפילה הוי כא"א שיש לו בנים אלא לענין האיסור לכתחילה לייבם בתר חליצת שני אבל להדיעבד אם כנס ופרח הזיקה מאחותו ע"י כניסתו יהי' תלוי בפלוגתת חכמים וריב"ב לזה מדקדק מן הייתור ל' כל חד וחד דאף זה כולל הגמרא דכל דודאי עביד איסור מחויב להוציא עכ"פ ואילו לרבנן ועדיין צ"ע וע' שו"ת סי' ב' וע' סי' קנ"ט סעיף ה' ומה שכ' הב"ש ס"ק א' אף לדע' התו' וכו' דשם בתחילה קידש אותה ולא בא עליה באיסור לע"ד אין זה טעם הו' הרא"ש לריב"ב אלא טעמייהו מפני שהי' תחילה חופה הגומרת כל הפקעת זיקה להכי מתירן לכתחילה ליבעל כדמדויק נמי לזה ל' הרא"ש פ' החולץ אלא לרבנן הוא דמחלקין הכי. ומה שכ' ס"ק ב' ואפילו הסכימו שניהם שייבם כ"א אחת מ"מ באיסור היינו הראשון מחויב להוציא אבל השני שיבם הראשונה אחר שיבם הראשון לא יוציא וע' סי' הקודם ב"ש ס"ק ד':

ג

חולצים וחליצת אחיו של הראשון אין פוטרת צרתה כי ח"פ היא כן מבואר בה"המ וגם צריכה חיזור וע' סי' ק"ע סעיף ה' ולא מייבם מדרבנן אחיו של ראשון חולץ ד"ת ולא מייבם מדרבנן אחיו של שני חולץ מדרבנן ולא מייבם לא ד"ת ולא מדרבנן כן הוא ל' הגמרא ומשמעות ל' זה אינו אלא שאין צריך לייבם דאלו איסור נמי יש בו ראוי לומר ולא מייבם מדרבנן אבל ל' הש"ע שהוא ל' המשנה משמ' דאף אחיו של שני אסור לייבם כמו אחיו של הראשון והכי מבואר בש"ג וטעם האיסור צ"ע (ומ"מ נלע"ד דא"צ חיזור וע' סי' ק"ע סעיף ח' ובשו"ת סוף סי' א') וע' במ"ל פ"י מה"י דין י"ט בסופו נראה דמשום אחיו של בועל נגעו בו ורוצה להוכיח מזה דלאחיו של בועל גמור אסורה ד"ת. שוב ראיתי ביש"ש כ' להדי' שמותרת לאחיו של שני כשמת קודם גרושין בלא בנים ממנה וצ"ע:

א

אין מוציאין אותם מידן. משום דכ"א יאמר אני כנסתי את היבמה ואת"ל שלא כנס היבמה מ"מ אחר שכנס השני פקע הזיקה ומדייק הרא"ש דוקא כשכל א' י"ל אני כנסתי היבמה אבל המייבם אחות זקוקתו יוציא אף לדעת תוס' דס"ל אם כנס לחופה אל יוציא כמ"ש בס"ס קנ"ט דשם בתחלה קידש אותה ולא בא עליה באיסור ואפשר לומר אפי' אם ליתא כאן אלא אח א' וכנס לאחת ולא חלץ לשני' לא יוציא די"ל ג"כ דידי כנסתי ואף את"ל דלא כנס דידיה מ"מ פקע הזיקה כיון שכנס אחותה אף על גב שכנס באיסור מ"מ י"ל בכה"ג די"ל שכנס היבמה לא יוציא מיהו למה שדייק הנ"י במתניתין דלא תנא באח א' אם כנס לא יוציא היינו שחלץ לא' וכנס לא' לא יוציא דשמא כנס היבמה א"כ חליצה זו לאו כלום דהא חלץ לשאינה יבמתו מזה דייק אף בכה"ג יוציא אף על פי שהיא ספק אחות חלוצתו מ"מ גזרו חז"ל בחליצה כמו בגרושתו מזה נראה אם כנס בלא חליצה יוציא דאל"כ אכתי קשה למה לא תנא אם כנס אל יוציא ונראה מכ"ש אם כנס אחת ואח"כ חלץ דיוציא דאל"כ אכתי קשה למה לא תנא אל יוציא גם כאן בתחלה באיסור כנס, ואפשר השתא נמי איסור והכניס' היא אינה יבמתו א"כ היא אחות חלוצתו ומ"ש ב"ח בזה אנ"ל:

ב

יוציא. הטעם הוא כמ"ש בסק"א כיון שעבר ועשה איסור מזה מוכח מ"ש בסימן הקודם בסעיף ג' בשם הטור אין מוציאים ליתא כמ"ש בב"ח שם דהא הכא כתב להדיא עבר וייבם יוציא אף על גב בפרישה מחלק ביניהם אנ"ל ואפילו אם הסכימו שניהם שייבם כ"א אחת מ"מ באיסור כנס ול"ד לדינים שבכאן שנאמר בהם אל יוציא משום דיש לומר שמא דידי כנסתי:

ג

חולצים ולא מייבמים. אחיו של הראשון חולץ מדאורייתא ואין מייבם מדרבנן דהא היא כאנוסה, ואחיו של שני חולץ מדרבנן ואין מייבם לא מדאורייתא ולא מדרבנן:

א

ואם נמלכו כו'. ירושלמי גבי לקטן על השפחה א"ל שלא יכנוס וכנס מוציאין מידו:

ב

מי שעבר כו'. מתניתין רפ"ג וכמש"ש ך"ג ב' מ"ש מהא כו' הכא כל חד כו' ועתוס' שם ד"ה קדמו כו' אר"י כו' והוצרכו לזה לפי שיטתם שפי' בד"ה ומ"ש כולי ואר"י כולי. תוספת שם ולדברי רש"י שם גמ' ערוכ' אבל לדברי תוספת שם ד"ה ומ"ש י"ל דל"ק כלל דשם יוציאו משום דכל שאין אני קורא לה יבמה יבא עליה ה"ה כאשת אח כו' וה"ה כאן מדרבנן משא"כ בנכרית אבל מ"מ החילוק בין ודאי אחות זקוקתו דיוציאו ובין ספק דיקיים אף בנופלת לייבום מבואר בגמרא כ"ט א' בשלמא ראשונה כו' אלא כו' אבל בכה"ג דבודאי יוציא אינו מבואר ולמד תוס' מדתנא במתניתין בסוף פ"ק מ"ש דבודאי יוציא ומה שכתב במתני' דריש פרק ד' אחין באשת אח הנופלת לאשמעי' כחו דר"א אליבא דב"ש:

ג

תחלה גמרא שם וגם היחיד חולץ תחלה. שם וכן בס"א:

ד

תחלה. גמ' שם:

ה

תחלה גמ' שם:

א

אחיו של זה ושל זה חולצים. עיין בס' ב"מ שכתב דחליצת אחיו של הראשון אין פוטרת צרתה כי היא ח"פ כן מבואר בהה"מ (פ"ח מהל' יבום דין ט') וגם צריכה חיזור. וחליצת אחיו של שני אינה צריכה חיזור ע"ש ועמ"ש לעיל סי' קנ"ז סקי"ג:

ב

ולא מייבמים. ע' בגליון המשניות פ"י דיבמות בתו' רע"ק שם שכתב אינו מובן לי כראוי טעמא דמלתא דאחיו של ב' אינו רשאי לייבם כו' עד ולא מצאתי מפורש טעם לשבח בזה ע"ש ועיין במל"מ פ"ו מהל' יבום סוף דין י"ט דנראה מדבריו הטעם משום דגזרו אטו אחיו של בועל ע"ש ועיין בב"מ: