א
דין יבמה שהיתה אסורה והותרה ובו יד סעיפים:
יבמה שאינה ראויה להתייבם בשעת נפילה משום איסור ערוה אסורה עולמית אפילו אם יפקע האיסור כגון שני אחים שנשואים שתי אחיות ומת א' מהם ונפלה אשתו לפני השני שנשוי אחותה אפילו אם תמות אשתו אחר כך שפקע איסור אחות אשה אפ"ה אסורה ואפי' נפלה לפניו פעם אחרת אחרי מות אשתו כגון שהיה להם אח שלישי שלא היתה ערוה עליו וכנסה ומתה אשתו של זה שהיה נשוי אחותה ומת השלישי שכנסה וחזרה ונפלה לפניו אסורה לו לא שנא מתה אשתו קודם שכנס השלישי לא שנא מתה אחר שכנס אע"פ שלא היתה אסורה עליו בשעת נפילה אחרונה אפ"ה אסורה לו היא וצרתה כגון שהיה אשה אחרת לאח השלישי כיון שהיתה אסורה לו בשעת נפילה ראשונה אבל אם היתה מותרת לו בשעת נפילה אפי' אם תאסר אח"כ אם פקע האיסור חוזרת להתירה כיצד שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ומת אחד מהם ונזקקה אשתו לשלישי שאינו נשוי אחותה ולא הספיק לכונסה עד שמת האח השני שהיה נשוי האחרת והרי שתיהן אסורות עליו מתה האחרונה חזרה הראשונה להתירה כיון שהיתה מותרת בשעת נפילה אע"פ שנאסר בנתיים אבל אם מתה הראשונה לא הותרה האחרונה כיון שהיתה אסורה בשעת נפילה וכן אם היו שם עוד אחים וקדם אחד מהם וחלץ לאחרונה או שהיתה הראשונה אסורה לאחד מהאחים וייבם את האחרונה שהרי מותרת לו הותרה הראשונה לשאר אחים שהרי האחרונה שאסרה אותה חלצה או נתייבמה למותר לה אבל אם האחרונה אסורה לאחד מהם משום ערוה הרי הוא מותר לייבם הראשונה ושאר האחים אסורים בשתיהם וחולצות ולא מתייבמות:
ב
שנים מהאחים נשואים לשתי אחיות ומתו שניהם ולא נודע איזו מהם מת ראשון הואיל ואי אפשר לייבם שתיהן והרי זיקה נפלה על שתיהן חולצות ולא מתייבמות ואפילו היתה אחת מהם אסורה על הייבם משום שנייה או מחייבי עשה או מחייבי לאוין הרי אלו חולצת ולא מתייבמת אבל אם היתה אחת מהם ערוה עליו הרי אחותה מותרת לו רצה חולץ רצה מייבם שהרי לא נפלה זיקתו על שתיהן שאין זיקה על הערוה:
ג
ארבע אחים שנים מהם נשואים לשתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות או בזה אחר זה קודם שהספיקו לייבם לראשונה שתיהן חולצות ולא מתייבמות שא"א לשום אחת מהם להתייבם משום איסור אחות זקוקה ואם קדמו וכנסו כל אחד אחת מהאחיות מוציאים אותם מהם ויש מי שאומר שאין מוציאים:
ד
היתה אחת מהם אסורה לאחד מהיבמין משום איסור ערוה מותר בשניה שהרי אין הערוה זקוקה לו ונמצא שאין זקוקה לו אלא אחת והשני אסור בשתיהם:
ה
היתה אחת מהן אסורה לזה משום ערוה והשניה אסורה לשני משום ערוה האסורה לזה מותרת לזה שכל אחד אין זקוקה לו אלא אחת אבל אם אין אסורות עליהם אלא באיסור לאו או עשה לא נדחית הזיקה מהם וחולצות ולא מתייבמות:
ו
שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ומת אחד מבעלי האחיות ואח"כ מת בעל אחות השנייה ונפלה גם האחות השנייה לפני האח השלישי שתיהן אסורות עליו שהן צרות זו לזו בזיקה וחולצות ולא מתייבמות ואם עשה מאמר בראשונה ואחר כך נפלה אחותה לפניו יוציא בעלת המאמר בגט וחליצה והאחרונה בחליצה:
ז
שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאת משום אחות אשה והשניה משום צרתה ואם לא כנסה בין שעשה מאמר בנכרית בין שלא עשה בה מאמר הרי זו חולצת ולא מתייבמת:
ח
שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת מותרת לאח הנשאר אבל אם מת נשוי נכרית קודם שגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו אפילו אם לא כנס הנכרית ומת אסורה לאח הנשאר מפני שהיתה צרת ערוה בזיקה אפילו אם גירש הערוה קודם שמת (וה"ה אם היה נשוי נכרית ויש לו בנים אסורה לו משום זיקת אשת אחיו שיש לו בנים (הגהות אלפסי פ"ד אחין) אבל אם כנס בעל האחיות את הנכרית וגירש הערוה ומת ל"ש גירש קודם שכנס הערוה ל"ש אח"כ מותרת הנכרית לאח הנשאר:
ט
שני אחים פקחים נשואין ב' אחיות קטנות או חרשות ומת אחד מהם תצא משום אחות אשה שהרי נשואי שתיהן שוות:
י
היתה אחת פקחת ואחת חרשת מת בעל החרשת תצא משום אחות אשה מת בעל הפקחת בעל החרשת מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה:
יא
היתה אחת גדולה ואחת קטנה מת בעל הקטנה תצא משום אחות אשה מת בעל הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה וייבם הגדולה:
יב
שני אחים א' פקח וא' חרש נשואים לשתי אחיות פקחות או אחת פקחת ואחת חרשת והפקחת נשואה לפקח מת חרש בעל החרשת או חרש בעל הפקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל הפקחת החרש בעל החרשת או בעל הפקחת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם:
יג
שני אחים חרשים נשואים לשתי אחיות פקחות או חרשות או אחת פקחת ואחת חרשת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים פקחים או חרשים או אחד פקח וא' חרש ומת א' מהם תצא משום אחות אשה ואם היו נכריות יכניסו ואם אח"כ ירצו להוציא בגט יוציאו:
יד
שני אחים א' פקח וא' חרש והחרש נשוי שתי נשים פקחות ואחת מהן ערוה על הפקח ומת החרש שתיהן פטורות מהחליצה ומהייבום היו שניהם פקחים וא' מהם נשוי שתי נשים אחת פקחת ואחת חרשת והחרשת היא ערוה על אחיו השני הפקחת חולצת ולא מתייבמת:
באר היטב אבן העזר
קע״ה
א
שאין מוציאין. עי' תוס' י"ט פ"ג דיבמות משנה א' מה שנתקשה בזה. ועי' ב"ח וב"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קע״ה
א
ל' הטור ממשנה שם דף ל' ע"א
ב
מימר' דרב יהודה אמר רב שם
ג
וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ז וכ' ה"ה דכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפיל' יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסור' כדאית' התם (דף כז ע"ב) וצרת' ה"ל צרת ערוה
ד
כרבי יוחנן שם דקי"ל רב ור"י הלכ' כר"י
ה
כרבי יוחנן דא"ל לרב חנינא אחיות איני יודע מי שנאן וכולי שם כלומר זו אינה משנה
ו
בדיעבד אבל לכתחלה לא אמרינן להו לחלוץ השניה וליבם הראשונה דגזרינן דלמא אתי למיעבד איפכ' וכ"כ הרמב"ם בפ' ז' וכ"כ התו' שם
ז
ממשנה שם דף כו ע"א וגמרא שם דף כח ע"א וכ"כ הרמב"ם בפ"ז
ח
ל' הרמב"ם שם מהא דאמרי' ולימ' ליה דלא ידעינן הי נפיל ברישא (שם ד' כח ע"א) משמע בהדיא דכל היכא דלא ידעינן הי נפיל בריש' חולצות ולא מתייבמות
ט
ל' הטור ממשנה שם דף כו ע"א
י
פי' דאז כנפלו שתיהן בבת אחת דמי
יא
כ"כ הרמב"ם בחיבורו בפ' הנז' כסתם מתני' שם
יב
טור וכאבא שאול ור"ש בבריי' שם דף כח ע"א וכ"פ הרמב"ם בפי' המשנה
יג
שם במשנה
יד
שם במשנה
טו
שם במשנה
טז
משנ' שם דף כח ע"ב
יז
משנ' שם דף כט ע"א וכב"ה דאין המאמר קונה קנין גמור ונשאר על הראשונה עוד זיקת יבמים וכשנפלה אח"כ אחותה לפניו הם נעשות צרות זו לזו בזיק'
יח
משנה שם דף ל' ע"א
יט
טור בשם אביו הרא"ש כיון שהי' צרת אחות אשה בזיק'
כ
משנה שם
כא
שם בגמרא
כב
מימרא דר' אשי שם
כג
כמ"ש ברא"ש שם אמימר' דרב אשי דלא שייך צרת ערוה אלא כשהיא והערו' נופלים בבת אחת וכו'
כד
משנה שם דק"ט ע"א
כה
משנה שם דף קיב ע"ב
כו
משנ' דף קט ע"א
כז
שם במשנה וכר"א דאיפסק' הלכתא כוותי' שם דף קי ע"א וכתב ר' ירוחם בשם הרמ"ה שאם לא מיאנ' והגדיל' בין בא עלי' אח"כ או לא בא עליה מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצ' דקי"ל יש זיקה ב"י
כח
משנה שם דף קיב ע"א
כט
שם במשנה
ל
טור וכ"כ הרמב"ם ספ"ז מהירושלמי שם
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קע״ה
א
אפ"ה אסורה לו היא וצרתה כגון שהי' אשה אחרת כלומר ותצא אף הנכרית משום צרת ערוה בל"ח ויבום ודוקא שכבר יבם השלישי ליבמתו הא מת השלישי קודם שכנס יבמתו אז אשתו הנכריה מ"מ היתה אסורה להיתבם משום צרת ערוה בזיקה וחולצת כדאיתא בב"ש סק"ו. ומה שכתוב ס"ק א' מיהו מ"ש הרמ' דנכרית אסורה לזה כשייבם את זו נראה ל"ד קאמר אף אם לא יבם מ"מ בזיקה היתה אשתו צרה לזו א"י לאיזה ל' הרמ' מכוון כי בפרק ז' הלכה י"א הל' מדויק ביותר ע"ש אלא ל' הטור וש"ע צריך קצת תיקן כנ"ל. הותרה הראשונה עיין ב"ש וע' סי' קס"ב סעיף ג':
ב
ולא נודע ע' ב"ש וכבר הרגישו נמי הב"ח ותי"ט. וע' ס' ע"פ הלכה ג' תירץ דהפוסקים ס"ל דלא כר"י בזה ומוקמים המשנה בדלא ידעינן הי נפל בריש' אז אם קדמו וכנסו יוציאו ולהכי נאמר היינו דאמר ר"י אחיות א"י מי שנאן כלומר ר"י היא דאמר הכי אבל אנן מוקמינן כנ"ל ואינו דומה למי שקדש אחת משתי אחיות דפסקינן אם קדמו וכנסו אין מוציאין דשם אחר שכנס השני שוב אפילו בספק איסור אינה גבי' ומתחילה נמי ספק אם עביד כלל איסור אבל הכא נהי דאפשר שמתחילה לא עביד השני איסור וכגון שהראשון האחרונה יבם מ"מ לעולם בספק איסור היא גבי' דילמא איהי האחרונה יבם ואסורה עליו עולמית כיון שנאסרה עליו מתחילת נפילה דהרי היא כאשת אח דרבנן לכן מחויב אף הוא להוציא. ודבריו עולים ע"צ הדוחק לשטת הנ"י שבב"ש ריש סי' קע"ו וע"ש שמוכרח לחלק בין ספק חליצה לכהן מדאינה אלא משום לתא דגרושה לכהן שאינו אלא לאו הוא דלא מפקינן הא בספק אחות חלוצה או אחות זקוקה שהוא מלתא דספק ערוה אף בספק מפקינן אבל למשמעות ל' הש"ע שבס"ס קס"ד שהוא מהרמ' דכללא ס"ל שאין אוסרין על זה אשתו משום ספק דדבריהם דמשמע שאין חילוק בין ספק יבמה לשוק לשארי ספק דדבריהם וכן משמעות הרמב"ן שבה"המ פ"ח מה"י ה"ב שהרי לומד דין ספק חליצה לכהן לענין לכתחילה מדין ספק אחות חלוצה וזקוקה עדיין צ"ע. ומה שכ' הב"ש ומסוגית זו משמע וכו' כן מבואר בח"ר שכ' ד"ה אי הכי אבל בדידעינן הי נפיל ברישא משכחת לה דמוציאן אף משני כשכנס הראשון את הראשונה והשני השניי' מבואר הא כנס הראשון האחרונה והשני הראשונה אין מוציאין אלא מהראשון ומה שכ' מיהו כה"פ וכו' ודוקא בדיעבד אין מוציאין משני אבל לא הותרה הראשונה לכתחילה זה לע"ד ל"מ מידי כי הפוסקים לא נחתו לבאר דין דהיתר שתחילה הוחלץ האחרונה אבל ודאי י"ל אם אירע שעבר וכנס לאחרונה שהותר נמי הראשונה אף לכתחילה. או מחייבי עשה יראה לע"ד פשוט דאפילו הי' ח"ע של ונטמאה שמבואר סי' קע"ד סעיף א' דאפשר דלכ"ע אין עולה ליבום ד"ת מ"מ כיון דזקוקה לחליצה ד"ת מקרי האחות לגבי' אחות זקוקה ול' הטור שכתוב לא נדחית הזיקה מהן כיון שמן התורה הן ב"ח ויבום לאו דוקא דהא עכ"פ היא בכלל איסור מצוה ואיסור קדושה שבמתני'. וע' יש"ש פ"ב סי' ג'. אך מה שכ' על אלמנה לכ"ג וכו' וא"ל ס"ס נוקי אאיסור קדושה כגון אלמנה לכ"ג וכו' וא"כ אין כאן זיקה ומ"ה אחותה חולצת או מתיבמת לע"ד שגג דהא אחותה מצד עצמה אסורה נמי להתיבם לכ"ג בכל אופן:
ג
ויש מי שאומר השגת הב"ש על הב"ח היא על מגן כי לשונו מוכח שהוא ט"ס וצ"ל א"א לצמצם ודלא כר"י הגלילי אך מ"מ יותר הגון מה שהגיה שצ"ל יוציאו מפירושו שמוכרח לבא ששניהם כנסו ולא ידעי הי כנס ברישא וכל זה הי' להטור לפרש וכן בקיצור פ"ר פסק אם קדמו וכנסו יוציאו:
ד
מלמדין את הקטנה שתמאן ע' ב"ח וב"ש. ולע"ד אין ספק דר"ג אין זיקה ס"ל כדמבואר בח"ר דף מ' ד"ה עוד אני חוזר והסוגי' דף ך"ט ע"ש נמי בח"ר כ' ואי קשי' לך היכי אמרינן דעבדינן בהא כר"ג והא טעמא דידי' משום דקסבר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין וב"ה הא אמרו במתני' אם כנסו יוציאו (ר"ל במתני' דריש ד"א ונהי שמחלקין התו' בין קדושי קטנה דרבנן מבעלת מאמר משום דכניסה היא אצלו זמן גדול מ"מ הא לא עדיף בעלת מאמר מהיכי שכבר כנס דאפ"ה לב"ה יוציאו) ל"ק דאנן מדוקי דהא מתני' (כי י"ל דוקא הכא הוא דמחמרי ב"ה הא שם מודים לר"ג דעבדינן לכתחילה כר"ג כדמחלקו התו') אבל כשת"ל דב"ה יש זיקה ס"ל א"כ אסור לבטל מצות יבמין ממתני' דד"א בההיא לא עבדינן כר"ג אלא כר"א הרי דבזה ודאי נכון פסק דהרי"ו היכי דאינה רוצה למאן אין מורים כר"ג לבא עליה משני טעמים אחד דקי"ל יש זיקה ותו דאסור לבטל מ"י אע"כ עבדינן כר' יהושע דמוציא אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה. אמנם מה שכ' נמי בין בא עליה ומסכים עמו הב"ש ע"פ הנ"י שבסי' קנ"ט שכ' בשם כמה פוסקים אפילו נשא אותה ל"מ וכ' לכן עיקר כפסק מהרי"ו ולא מטעמא משום יש זיקה אלא מטעם דל"כ היבם. תמה אני וכו' פסק הנ"י אפשר להתקיים זולת לריב"ב שפסקינן כותי' אך מטעם יש זיקה וכדמבואר באורך בח"ר ופשיטא דהרי"ו בשטת הנ"י וע' סי' קנ"ט דעת ח"ר אם בעל ולמעשה צ"ע כי שטת תו' והרא"ש הפוסקים שם בכנס לחופה שמותר ליבעל אפשר דמודים הכא למהרי"ו באף אם בעל באיסור ודוק:
בית שמואל
קע״ה
א
ל"ש מתה אשתו קודם שכנסה השלישי. אז הוי תרתי לטובה דזו אינה נדחה מהאי בית לגמרי דהא ראויה לנשוי נכרית גם בהאי נפילה אתחזי' לזה מ"מ אסורה ש"ס וצרתה ג"כ אין חילוק בין אם נשא נכרית קודם שייבם את זו או אח"כ מיהו מ"ש הרמב"ם דנכרית אסורה לזה כשייבם את זו נראה ל"ד קאמר אף אם לא ייבם מ"מ בזיקה היתה אשתו צרה לזו:
ב
וחלץ לאחרונה. דוקא בדיעבד אבל לכתחל' חיישינן שמא יחלוץ להראשונ' ש"ס והנה לפירוש הרמב"ם והטור חיישינן שמא זה יחלוץ לראשונ' אבל אם חלץ כבר לא חיישינן שמא בעלמא יחלוץ לראשונ' ועיין בתוס' שם דפירשו ג"כ אליבא דרש"י כן, מיהו אם הראשונה אסורה לזה שכתבו ג"כ לשון בדיעבד משמע נמי לכתחלה אסורה מטעם דאיכא למיחש שמא אתי לייבם את השניה קודם לזה ליתא אלא אף לכתחלה מותרת כמ"ש שם דפריך וליקו החתן ליבם הך דאינה חמותה תחלה ותהוי חמותה לגבי אידך כיבמה שהותרה וכו' ש"מ אף לכתחלה מותרת משום דל"ד הנך חששות זה לזה דשם חשש בזה דאתי שיחלוץ להראשונה אבל לא חיישינן שאח השני אתי לייבם קודם לזה:
ג
הותרה הראשונה. ומה שסתם ופסק כאן אם חלץ לאחרונה מותרת הראשונה היינו למ"ד חליצה פסולה א"צ לחזור על כל האחים, אבל למ"ד ח"פ צריך לחזור על כל האחים נמצא צריכה כ"א חליצה מכל האחים דהא חליצתה פסולה היא מחמת שהיא אחות זקוקתו א"כ א"א לומר שמותרת הראשונה וכ"כ תוס' שם ד"ה איתיבי:
ד
ולא נודע איזה מהם מת ראשון וכו'. כתב המגיד בזה ג"כ אם קדמו וכנסו מוציאין מידם ותימא דהא בש"ס מבואר משני אין מוציאין די"ל הראשון ייבם השניה והשני הראשונה מייבם והוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה וכן קשה בסמוך מ"ש ומתו הנשואין האחיות או בזא"ז וכו' מוציאים אותם מהם דהא לפי הסוגיא משמע דקי"ל א"א לצמצם א"כ באמת לא מתו בפעם אחת אלא א' ולא נודע איזה מת ראשון א"כ אין מוציאין משני ואנן קי"ל אי אפשר לצמצם עיין בהרא"ש פ"ב דבכורות וכמ"ש בי"ד שי"ח מסוגיא זו משמע אם בא אחד וייבם לשניה מותרת הראשונה לשני דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה לכן אין מוציאין משני אף בספק משום די"ל הראשון כנס השני' והוא הראשונה מכ"ש אם הראשון ייבם השניה בודאי מיהו כל הפוסקים כתבו ואם חלץ לשניה הותרה הראשונה משמע אבל בייבם את השניה לא הותרה הראשונה, ודוקא בדיעבד אין מוציאין משני אבל לא הותרה הראשונ' לכתחלה:
ה
ויש מי שאומר שאין מוציאין. כ"כ הטור ועיין ב"ח שכתב טעות סופר הוא ומה שרוצה ליישב אליבא דר' יוסי הגלילי דס"ל אפש' לצמצם אלא דלא ידעינן הי נפלה בראשונה וכו' ע"ש תמוה הוא לר"י הגלילי שייך לומר אני כנסתי הראשונה מאחר שניהם בפ"א נאסרים גם הא קי"ל כרבנן דס"ל א"א לצמצם כמ"ש בסמוך:
ו
בין שלא עשה בה מאמר. משום היא בזיקת צרת אחות אשתו וה"ה להיפוך שמת א' מבעלי אחיות ואח"כ מת הנשוי נכרית:
ז
אבל אם מת נשוי נכרית וכו'. דאז היא זקוקה לשניהם והיא בזיק' צרת אחות אשתו ומ"מ כל זמן ששניהם בחיים מותר אחד מהן לייבם ואין איסור משום צרת אחות אשתו אא"כ אם מת א' משנים אלו ונפלו זו ואשתו שהיא אחות אשת החי אסורה זו כמ"ש בתוס' והרא"ש:
ח
אפי' אם לא כנס וכו'. הנה יש כאן מקום להאריך וראיתי בדרישה וב"ח מאריכים בזה ואכתוב בקיצור אם מת הנשוי נכרית ולא גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת אחד מהם לכ"ע אסורה כיון דנשארת זקוקה ולכ"א היא בזיקת צרת אחות אשתו ואם מת הנשוי נכרית ואח"כ גירש א' מהם אשתו אז לדעת רש"י אם מת זה שגירש מותרת הנכרית דקי"ל מיתה מפלת כמה דקי"ל אם כנס הערוה ונכרי' וגירש הערוה מותרת הנכרית כן הוא דעת הראב"ד ורשב"א וכו' וכ"פ הש"ג מיהו להרי"ף והרמב"ם והרא"ש אסורה אף על גב דקי"ל בעלמא מיתה מפלת מ"מ הכא גרע טפי מטעם המבואר בהרי"ף דגזרינן דאתי לייבם הנכרית אף אם לא יגרש הערוה כיון דאין אסורה לו אלא מחמת הזיק' וכ"כ הרמב"ם טעם זה ועוד טעם אחר כיון דהנכרית בשעת נפילה באיסור זיקה קא נפלה קמיה לא מהני בה גירושין ויש כאן מקום לומר דוקא בלא כנס הנכרית אז אסורה אבל בכנס ואח"כ גירש הערוה מותרת דאז לא שייך הגזירה הנ"ל וכ"כ בדרישה ומגיה בטור מ"ש ואפילו אם לא כינס צ"ל אם לא כינס וי"ל הטור ס"ל כסברא זו ולא כהרא"ש דאוסר אפילו בכונס לפ"ז שפיר הסוגיא בפ"ק דהקשה אפילו כנס ולבסוף גירש ורמינהו וכו' טעמא גירש ואח"כ כנס אבל כנס ואח"כ גירש לא משום כאן כנס ג"כ מותר לכן הקשה ל"ל שגירש קודם שמת אחיו וכנס אח"כ ת"ל אפילו אם מת אחיו וכנס וגירש או בגירשה וכנס מותר מיהו המגיד כתב בשם הראב"ד והרשב"א ורמב"ן וכן הוא מפרש דברי הרמב"ם בכנס פשיטא דאסור' והסוגיא י"ל באמת לפי סברת רב אשי במת הנשוי נכרית ואח"כ גירש א' מבעלי אחיות אסורה וס"ל דהכא גרע מטעמים שכתב הרי"ף תו א"צ התירוצים של ר' ירמיה ורבא בפ"ק דף י"ג ואפשר לדחוק ולפרש מ"ש הטור והמחבר בסמוך אבל אם כנס בעל האחיות וכו' לא קאי על ד"ז אם מייבם הנכרית אלא דין בעלמא קאמר אם ב"א יש להם ב"א וכנס א' נכרית וגירש את אחות א"א מותר הנכרית והיינו כקושי' הרי"ף ומחלק בין דין שכונס דרך יבום ובין הכונס שלא דרך יבום וגירש מותרת הנכרית ולכאורה נראה דמוכח כן דכנס אסור דאי אמרת כנס עדיף א"כ למה לש"ס למימר אליבא דרב' זו היא למעוטי מת בלא גירש דלמא מודה רבא אם מת וגירש אסור אף על גב דס"ל מית' מפלת מ"מ איכא למגזר כהנ"ל משא"כ בשאר ערוה שכנס עם נכרית והא דצריך לתרץ בפ"ק לא זו אף זו ולא תירץ כאן גרע טפי משום גזירה משום קושיית המקשן היא בכנס אז גם כאן מותר למה תנא גירש ואח"כ מת וכנס הא מת ואח"כ כנס וגירש ג"כ מותר:
ט
אסורה לו וכו'. נראה דס"ל הטעם דאסורה הנכרית לאחי' אף על גב דהיא צרת אחות אשתו בזיקה ואינה אסורה אלא אחר מיתת אחיו השני משום בחייהם אמרינן דאינה זקוקה להם אלא מחמת אחיו הראשון ומותרת אבל אחר מיתת השני והיתה זקוקה לו מחזי כאלו אח השלישי נושא אותה מחמת אח השני והיא היתה בזיקת צרת אחות אשתו כן ה"נ דמחזי כאלו היה נושא אשת אחיו דיש לו בנים:
י
מלמדין את הקטנה שתמאן. ואם לא מיאנה והגדילה ל"ש בא עליה לאחר שהגדילה ל"ש לא בא עליה מוציא את אשתו ואת א"א בחליצה דקי"ל יש זיקה כ"כ רי"ו בשם הרמ"ה וא"ל הא דאית' פד"א דף כ"ט למעוטי דר"י דאמר בדין זה דמוציא את אשתו ואת יבמתו משום דאתי' למ"ד אין זיקה אבל למה דקי"ל יש זיקה הלכתא כר"י אם היא אינה רוצה למאן, ומ"ש אפילו בא עליה לאחר שהגדילה לא פקעה זיקה של יבמתו עיין מ"ש בש"ס קנ"ט בשם תוס' דלא ס"ל כן ועיין ב"ח מאריך בזה והביא פרש"י דף י"ח דדין של ר"ג שאמר בפלוגתא זו תמתין עד שתגדיל ותצא הגדולה משום אחות אשתו אתי אפילו למ"ד יש זיקה, ופסק אם אין רצונה למאן עבדינן כר"ג, מיהו נראה לכאורה אף אם אתי' דין של ר"ג אפי' למ"ד יש זיקה מ"מ הא אוקמא בפרק ב"ש (יבמות דף ק"ט) דר"ג סבר המקדש אחות זקוקה נפטרת היבמה ואנן קי"ל דלא נפטרה והנ"י כתב בשם כמה פוסקים אפילו נשא אותה לא מהני לכן עיקר כפסק רי"ו ולא מטעמי' משום יש זיקה אלא מטעם דלא נפטרה היבמה ומכ"ש דאסור לומר לכתחלה שיעשה מעשה בקטנה כדי לדחות את הגדולה, וא"ל אף אם תמאן הקטנ' איך מותרת הגדול' הא בעת הנפילה היתה נראית כאחות ומ"ש מצרת בתו ממאנת דלא מהני מיאון בתו כיון שהיתה נראית בעת הנפילה כצרת בתו עיין תוס' פד"א שם שתירצו כיון שהיא ממאנת בעוד בעלה חי עוקרת לגמרי הנשואין ועדיף ממאנת לאחר שמת בעלה:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קע״ה
א
יבמה כולי. מימרא דר"י א"ר למ"ד א':
ב
משום איסור ערוה. לאפוקי נדה כמ"ש תוספת ב' א' ד"ה ואחות כולי:
ג
כגון כולי שם ול"ב א':
ד
ואפי' נפלה כולי. גמ' שם ושם:
ה
כגון כולי מתני' למ"ד א':
ו
ל"ש כולי. גמ' שם ובדרך לא זא"ז נקט כמ"ש ל"ב א' פשיטא כולי ושם ל' א' מ"ד היכא כולי:
ז
וצרת'. דלכך קא' נשוי נכרית. תוספת שם וד"ה ונאסרה כולי:
ח
אבל אם כולי כ"ז ב':
ט
אבל אם כולי. כפירש שם:
י
וכן אם כולי וקדם כולי. כ"ח א' ולימא ליה גזירה דלמא כולי ועתוס' ד"ה ולימא ליה דלמא כולי פר"י כולי:
יא
או שהיתה כולי אבל אם כולי. שם תנן כולי אר"פ כולי:
יב
שנים כולי ולא נודע כולי. דבכה"ג אפילו מיתה אחת מהן או חלץ לה האחר בשיש עוד אח אסור בשניה מ"מ וכמ"ש בגמ' שם ולימא ליה דלא ידעינן כולי ובדברי הרמב"ם מסודר שם שתחלה כתב סעיף זה ואח"כ כ' מת א' תחלה ואח"כ מת שני מתה האחרונה כולי וכן אם קדם וחלץ כולי כמ"ש בס"א:
יג
ואפילו כולי. אבל כולי מתני' צ"ו א' וכמש"ש כ"ח ב' הכא איסור מצוה ואחותה כולי וכ"ז כ' ג"כ בסד"ה אלא ששם בד' אחין וכאן בג' וממתני' דשם כ"ח ב' וכמ"ש א' צריכה דאי כולי:
יד
או בזא"ז כולי כמ"ש בסוגיא הנ"ל איתיבי' ריב"ח כולי ולימא ליה דנפיל בבת אחת כולי:
טו
אבל אם אין כולי. אסורות כולי. כאן השמיענו בששניהם אסורות משא"כ בס"ב וכמש"ש כ"ח ב' זו היא למעוטי כולי מ"ד כי כולי אבל בא' מהן איסור מצוה א"צ דכבר כ' בס"ב וע"ז ליכא צריכותא בגמ' שם אלא לר"ש כמ"ש שם הא תו ל"ל כו':
טז
שלשה כולי. ולא כ' מתני' הראשונה שם שהיא יותר רבותא כמש"ש בגמרא משום שכבר כ' בס"א כגון שהיה להם אח שלישי כולי וצרתה כולי וג"כ ית' בס"ח:
יז
בין כולי. שם א"ל רב אשי ה"ה כולי הכי קי"ל כמש"ל סימן קע"ג סי"ב:
יח
אבל אם כולי. הנה שיטות רש"י דרבא ורב אשי פליגי דר"א ס"ל דנישואין הראשונים מפילין אבל רבא ס"ל דמיתה מפלת ואם מת ואח"כ גירש בין כנס אח"כ או לא מותרת אלא בלא גירש כלל ולא כנס ומ"מ הלכה כרבא דסוגיא לקמן ק"ט א' ומתני' ס"ז ב' דמית' מפלת והראב"ד פי' דל"פ ומ"ש בג' טעמא דגירש כולי מדברי גמ' הוא ורב אשי ל"ק אלא זאת אומרת כו' וגמ' פירש דבריו כן לס"ד אבל למסקנא כמו דרבא ס"ל דר"א כן ר"א ס"ל דרבא וקשה לשיטתן א"כ מאי קאמר ולר"נ קשיא כולי הניחא כולי הא גם אי ס"ל דר"א ס"ל כר' ירמיה ס"ל וכן למה לא פריך על ר"א ואף לפי' (אב') מ"מ לס"ד קשה אבל הרמב"ן לשיטתו דמתני' ודאי נישואים הראשונים מפילין אף לרבא דאמר זו ואצ"ל זו שהיא משעת נישואין הראשונים וע"ז דייק רבי אשי טעמא כולי לפי ענין המתני' דדייק נישואין הראשונים אבל זו היא קשיא לרבא דזו היא למעוטי לא שייך כיון דס"ל לתנא דמותרת אף בכה"ג כ"ז לשיטת רש"י: אבל הגאונים ור"ח ז"ל גורסין במילתא דרבא ג"כ מת ואח"כ גירש וכ"ה גי' הרי"ף אע"ג דכנס ואח"כ גירש מותר לרבא כאן שאני דכיון בשעת נפיל' היתה באיסור לא מהני בה גירושין משא"כ בכנס נכרית דעלמא ואח"כ גירש ול"פ רבא ורב אשי וזה שלא הזכיר הרי"ף מת ולא גירש וערמב"ן שדחק עצמו לשיטת הרי"ף ל"ל לרבא למימר מת ולא גירש הל"ל ג"כ כרב אשי שדחק עצמו לומר דה"נ קאמר מת ולא גירש בשעת כניסה אלא אח"כ ע"ש וא"צ לכ"ז כמ"ש הרשב"א הגי' הנ"ל בשם הגאונים וסתר דברי רש"י דמת ולא גירש אסורה הא בלא מת מותרת להנשא לכ"א כמ"ש במתני' מת נשוי נכרית וכנס א' מבעלי אחיות כולי למה יאסר אחר מיתה ואף שתוס' שם ד"ה זאת כולי דחאו הרמב"ן ורשב"א דבריהם דא"כ אתה עושה צרות לאחר מיתה וכמ"ש בירושלמי פ"ג הלכה א' על ענין אחר וא"ר יודן אילו בקש לבעול את הצרה עד שלא כנס שמא אינו מותר בה בתחלה הוה מותר בה ולבסוף הוא אסור אם את אומר כן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה ועוד דא"כ במתני' השני' מת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות כולי צ"ל ג"כ עשה מאמר לאו דוקא כמו במתני' הראשונה וג"כ לאפוקי מב"ש ותרתי ל"ל ובתוספתא פ"ה מפירש דמותר בלא עבד מאמר אלא די"ל דס"ל אין זיק' כמ"ש י"ז א' ועוד הקשה דזו היא משמע למעוטי גירושין אחרים דאתא וסתר גי' רש"י וגם פסק דמותר ופי' בדברי הרי"ף דמיירי במת ואח"כ גירש ואח"כ כנס אבל בלא כנס מותר כנ"ל וא"ת עדיין קשה קושיא הנ"ל בשנפלו לפניהם הי' מייבם כל א' מהן שירצה י"ל כיון שכנס איגלי למפרע דמשעת נפיל' היתה זקוקתו לבד וה"ה בכנס ואח"כ גירש האסורה משום נפיל' ראשונה והא דפריך לר"נ הניחא כולי אע"ג דכאן אפילו לרבא אסורה היינו לרב אשי אבל לר"נ כיון דאין זיקה הוי כנכרית דעלמא והרמב"ן בשם המפרשים כ' דאפילו לא כנס אוסר הרי"ף ומודה בזה לרש"י ולדידהו כ"ש במת ולא גירש:
והכלל דלרש"י מת ואח"כ גירש בין כנס או לא כנס שריא כרבא וכן כנס ואח"כ גירש מותרת אבל מת ולא גירש אסור' אף בלא כנס כלל ושיטת המפרשים דברי הרי"ף דאף מת ואח"כ גירש בין כנס בין לא כנס או כנס ואח"כ גירש אסורה וכ"ש מת ולא גירש ושיטת הרשב"א דאין אסור אלא בכנס בין גירש קודם שכנס או אח"כ במת ולבסוף גירש אבל לא כנס מותרת בין גירש אח"כ או לא גירש כלל והקשה הרשב"א על שיטת הרי"ף דא"כ דמודה רבא כאן בכנס ולבסוף גירש דאסורה מאי קאמר זו ואצ"ל זו קתני הא כאן אסורה כנס ואח"כ גירש והל"ל שאני שם דיש זיק' ושם בנכרית דעלמא וע"כ לקחו הטוש"ע שיטה אחרת בדברי הרי"ף היפך מדברי הרשב"א לגמרי דדוקא בלא כנס אסור מת ואח"כ גירש כגי' הגאונים וכ"ש מת ולא גירש אבל כנס בין גירש קודם שכנס בין אח"כ מותרת כרבא דמחמת נשואין האחרונים היא זקוקה וכ"ה דברי הרמב"ם פ"ו הלכה כ"ה וז"ש אבל אם כולי אפילו אם כולי הוא גי' רש"י מת ולא גירש שגם הרי"ף מודה בם לאפוקי מדעת הרשב"א אפילו אם גירש כולי זו היא גי' הרי"ף לאפוקי מדעת רש"י וכ"כ הרשב"א:
יט
אבל אם כנסה כולי. כרבא לאפוקי מדעת הרשב"א והמפ' וז"ש ל"ש כולי:
כ
שני אחין כולי תוספתא פ"ט בתו פקחת הנשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום ממ"נ אם נישואי בתו נישואין נישואי צרתה נישואין אין נשואין בתו נשואין לא יהו של צרתה נשואין בתו החרשת הנשוא' לאחיו פקח צרתה חולצת ולא מתייבמת ועבה"ג:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קע״ה
א
סי' קעה ב"ש אות ו' צרת אחות אשתו. נ"ב ובריטב"א בחי' כתב דבזה דוקא בעשה בה מאמר אבל בהיפוך שמת א' מבעלי אחיות ואח"כ מת בעל הנכרית בזה אף בלא עשה בה מאמר הנכרית חולצת ולא מתייבמת וכן מבואר בני"י:
ב
ס"ח הגה וה"ה אם היה נשוי. נ"ב ע' תשו' מוצל מאש סי' נ"ה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5