א
דין תנאי ואם יש טענת אונס בגט ובו ז"ס:
(א) אמר לה ה"ז גיטך אם לא אבא בתוך ל' יום או שאמר ע"מ שלא אבא בתוך ל' יום והיה בא בדרך בתוך ל' יום וחלה או עכבו נהר ולא בא עד אחר ל' יום הרי זה גט אפי' עומד וצווח הריני אנוס שאין אונס בגיטין ואע"פ שגילה דעתו שאין רצונו לגרש כיון שלא התנה חוץ מאם יקראני אונס אבל אונס דלא שכיח כלל כגון אכלו ארי או הכישו נחש או נפל הבית עליו לא אסיק אדעתיה להתנות עליו ומבטל הגט והיא זקוקה ליבם ושביה הוי אונס דשכיח ואינו מבטל הגט מדלא התנה (מרדכי פרק מי שאחזו):
ב
הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ולא אמר מעכשיו ולא ע"מ ומת בתוך י"ב חדש ה"ז ספק וחולצת ולא מתייבמת:
ג
הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חדש הרי זו מגורשת אבל אם יש לה יבם לא תנשא בלא חליצה עד שיעברו י"ב חדש ואם נשאת לא תצא:
ד
נתן לה גט בלילה ואמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתצא חמה מנרתקה ומת בלילה הרי זה גט אבל אם אמר לה אם תצא מנרתקה או שאמר לכשתצא חמה מנרתקה ומת בלילה ה"ז ספק וי"א דאף בע"מ נקטינן לחומרא אא"כ אמר מעכשיו בהדיא:
ה
אמר אם לא באתי עד י"ב חדש כתבו גט ותנו לאשתי או שאמר כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי עד י"ב חדש אין כותבין תוך י"ב חדש אפי' אם לא ירצו ליתנו עד אחר י"ב חדש ואם כתבוהו בתוך י"ב חדש אע"פ שנתנוהו לה לאחר י"ב חדש אינו גט כתבו ונתנו לה לאחר י"ב חדש ומת אם מיתה קדמה לנתינת הגט אינו גט (ואם גט קודם למיתה הוי גט) (טור) ואם הוא ספק איזה מהם קודם הרי זו ספק מגורשת: הגה לא נתנו לה מיד אחר י"ב חדש אלא זמן רב אח"כ אע"פ שהעיכוב היה מצד האשה שלא רצתה לקבלו מיד אפ"ה הוי גט ובלבד שהיה הבעל חי (עיין בב"י):
ו
אמר כתבו ותנו גט לאשתי אחר השבוע אין כותבין אלא עד שנה מאחר השבוע אמר לאחר שנה כותבין עד לאחר חדש משנה שנייה אמר לאחר החדש כותבין עד לאחר שבת מחדש שני אמר לאחר שבת כותבין עד סוף יום שלישי אמר כתבו ותנו לה קודם השבת כותבין מיום רביעי עד סוף יום ששי ונותנים לה הרי שאחרו אחר הזמן שאמר ואח"כ כתבו ונתנו לה הרי זו ספק מגורשת: הגה י"א דאם אמר אחר י"ב חדש כאלו אמר אחר שנה אמר לאחר ל' יום כותבין יום א' אחר ל' יום (הגהות אלפסי פ' מי שאחזו) .
ז
התנה עליה שתתגרש כשיעבור מנגד פניה ל' יום והיה הולך ובא הולך ובא ולא נתייחד עמה כשילך וישהה ל' יום תהיה מגורשת ואע"פ שהיה הולך ובא בתוך ל' יום הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט כשר בד"א כשהתנה ואמר הרי היא נאמנת עלי שלא פייסתיה אבל אם לא האמינה חוששין שמא פייסה כשהיה הולך ובא ומחלה לו וחזר וביטל הגט כשפייסה ומפני חשש זה יהיה הגט פסול וכן האומר לאשה הרי זה גיטך לאחר יב"ח והיה עמה במדינה חוששין שמא פייסה עד שיאמר נאמנת עלי שלא פייסתיה וכן כל התנאים שהם תלויים ברצונה ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט דחוששין לה שמא פייס עד שיאמר נאמנת עלי במד"א במתגרשה מן הנשואין שלבו גס בה אבל במתגרשה מן הארוסין אין חוששין לה שמא פייס ה"ז גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש אין חוששין שמא בסתר בא שאין דרך בני אדם לבא בצינעא ואם תם הזמן שקבע ולא בא הרי זו מגורשת וי"א שאף בזו חוששין שמא בסתר בא אא"כ התנה בתחילה ואמר נאמנת עלי לומר שלא באתי וראוי לחוש לדבריהם לכתחילה וכן המנהג להתנות בתחילה שתהא נאמנת לומר שלא פייס ואם כשהתנה תלה ביאתו בעדים שלא יתבטל הגט בבואו אא"כ יעידו עליו עדים שבא ועבר הזמן ואין מעידים שבא לדברי הכל אין חוששין שמא בא אע"פ שלא האמינה:
באר היטב אבן העזר
קמ״ד
א
בגיטין. ותנאי שמתנה הוא לטובתו מה שהיא תעשה לא מהני טענות אונס כי הוא לא התרצה ליתן הגט כ"א בתנאי שתעשה את זאת. וה"ה אחר תקנות ר"ג דאין מגרשין בע"כ והיא (התנה) [התנתה] מה שהוא יעשה לא מהני טענות אונס אפילו אונס לא שכיח כלל מטעם הנ"ל ב"ש. הראנ"ח היה מהסס בגט הניתן ע"מ שלא לומר אם לא אבא בתוך זמן פלוני יהא גט שהיה חושש דילמא בתוך באמצע קאמר המתנה מהיום עד יום פלוני יש להסתפק אם אותו יום בכלל מהרי"ט: המתנה מכאן ועד יב"ח או מכאן ועד למ"ד יום יש להסתפק ליום אחרון אי עד ועד בכלל או לא מהרי"ט. וכתב הכנה"ג דף קמ"ה ע"א מאחר דיש לגמגם בין בלשון תוך בין בלשון מהיום בין בלשון מכאן ועד יום פלוני טוב לעשות התנאי בזה הלשון אם לא אתראה בפני שני עדים לפנים מחומת עיר פלונית ביום פלוני וכ"כ הראנ"ח:
ב
כלל. ואין חילוק בין אונס בידי שמים לבין אונס בידי אדם וכל שהוא אונס דלא שכיח בטל הגט ב"ש:
ג
דשכיח. כלומר דשכיח ולא שכיח. לכן בגיטין לא הוי אונס. אבל בממון הוי אונס ח"מ ב"ש עיין כנה"ג קע"ז ע"א. וב"ה בסימן נ' כתב דט"ס הוא וצ"ל ושביה הוי אונס דלא שכיח ומבטל הגט ואפי' לא התנה ע"ש:
ד
השבוע. כלומר כותבים כל השנה אחר השבוע ולא אח"כ. וכן אחר שנה כותבים כל החודש אחר השנה וכן כולם ואם אמר אם לא באתי לאחר השבוע כתבו ותנו לא יכתבו עד שיעבור השבוע ושנה ראשונה של שמטה אחרת וכן בכולם. ואם אחרוהו יותר אין קפידא. ולר"ח אם אמר ה"ז גיטיך אחר השבוע אינו גט עד שיעבור שנה ראשונה שבשמינית וחודש הראשון של שנה שנייה וכן בכולם. עיין ב"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ד
א
עובד' וכו' לקמי' דשמואל גיטין דף לד ע"א
ב
כלישנא קמא דרבא דאין אונס בגיטין כתובו' דף ב' ע"ב וכ"פ הרי"ף ס"פ כל הגט והתו' והרא"ש שם בכתובות בשם ר"מ והרמב"ם בפ"א מה"ג
ג
טור וכן כתב שם התו' והרא"ש וה"ה בפ"ט בשם מקצת המפרשים
ד
משנה שם דף עו ע"ב דאינו גט וכ"פ הרמב"ם שם והביאו הטור ובשם הראב"ד כ' וכן כ' הרשב"א בשמו דהוי גט כברייתא דרבותינו שם וכר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו וכ"כ בשם ר"ת והעלה הר"ן דהוי ספיקא וכ"כ הרשב"א וכ"כ הטור בשם י"א
ה
משנה שם
ו
אבעיא שם ולא נפשטא ולחומרא
ז
מימרא דאביי שם
ח
שם דף עז ע"א דמאן דסבר כר' יוסי הוה גיטא ומאן דלא סבר כר' יוסי לא הוה גיטא וכבר ציינתי בסעיף דלעיל דעות הפוסקים שנחלקו בזה ופסק הרב ב"י ה"ז ספק
ט
שם בתו' לרב יוסי גט ואינו גט
י
ציינתיו לעיל
יא
משנה שם
יב
שם וכת"ק
יג
שעשה מעשה בזה ה"ר יהוד' בולאה וע"י הר' ב"י והתירו בכנופי'
יד
ל' הרמב"ם שם מבריי' שם
טו
פי' אחר השבוע כותבים כל שנה השמינית
טז
פי' כותבין מיד וחוץ חדש א' משנה שניה וכן פי' מ"ש עד לאחר השבת וכו' כן פי' ה"ה שם וכ"כ הכ"מ וזה הפי' הוא ברור
יז
מימרא דרב זירא ואמרי' לה רב אסי שם
יח
כדעת הר"ן בפ"ז דגיטין
יט
שם במשנה וברייתא שם דף ע"ב ע"א וע"ב
כ
באוקימתא דרב' בי רב הונא וכו' שם
כא
שם וכלישנא קמא לקולא ועד כאן לא אמרו שם בגמ' אבל אמתני' הא לא אתא אלא כשאינו בעיר אבל כשהוא בעיר לד"ה חוששין ה"ה
כב
דדברי רבינו הם בתנאי שבעל מנת וכו' שאם היו בתנאי שבאם כבר נתבאר שיכול הבעל לבטל הגט קודם קיום התנאי וא"צ למחילת האשה ה"ה שם בשם הרמב"ן ועיין במ"ש לעיל סימן קמ"ג סעיף ב'
כג
מפורש בגמ' שם סוף דף כט
כד
כלישנא קמא שם בגמרא וכמ"ש לעיל דס"ל כיון דחששא דרבנן אזלינן לקולא
כה
כלישנא בתרא ולחומרא הראב"ד שם בהשגות והרא"ש ובשם ר"ת והרי"ף והביאם הטור
כו
טור בשם תשובת אביו הרא"ש כלל מ"ה
כז
ואם התנה שתהא נאמנת אם היא אומרת לא בא ויש עדים שבא עיין בריב"ש סי' שנ"ח והביאו הב"י בס"ס זה דאינה נאמנת אלא אם הימנה בפי' כנגד עדים וע"ש
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ד
א
אמר לה הרי זה גיטך כ' ב"ש אע"ג אונס מהני בכל התורה וכו' ואפקעינהו חז"ל הקדו' כן הוא בש"ס פ"ק דכתו' ולפ"ז ק"ק ל' הטור וש"ע שמסיימו כיון שלא התנה חוץ דמשמע זה הטעם וליתא כי טעם זה אינו כמבואר בהנ"ל ואולם כבר קדמני הפ"י לתמוה על הפוסקים שלא הזכירו הדין דנפיק מטעם זה דאם קבלה קדושין מקרובי המגרש דתופסים וע"כ מה שכ' וקרובים דבריו לדברי הרשב"א בתשו' ס' אלף קס"ב שכ' ואפילו התם כל עיקרא דמלתא לאו משום עיגון לחוד אלא משום דמאן דיהיב גיטה כי הא כי היכי דלא ליפקעינהו רבנן לקדו' מני' ומשוו לבעילתו ב"ז אסוקי מסיק אדעתי' כל אונסא ואפילו שכיח ולא שכיח מחל להו הא בכדי לא אמרינן ותדא דההוא אונסא דלא שכיח דאכלו ארי וכו' הי אונסא משום דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתי' וא"כ שפיר לשון הנ"ל וע' פ' השולח בסוגיא דבטלו מבוטל בתו' וח"ר מביא בשם הר"ש תי' על קושי' תוספת שם נמי על דרך זה וכנראה שזה דעת הפוסקים שהשמיטו הדין דתפיסו' קדו' הנ"ל אבל למשמעות התו' הנ"ל וח"ר בשם ר"ת תינח לאחר נשואין בארוסין מה א"ל וכן ק"ק הכא לדברי תשו' הרשב"א הנ"ל. וכן במס' כתובו' כתבו התו' בריש השולח פרשתי כנראה דאף מהכא ק' להו דא"כ יכולים ממזרים ליטהר דהיינו אם אירע הענין שנתן גט ע"ת דאם לא באתי ונאנס ותפסו עיקר שטת ר"ת לשיטתיה ודאי תפסו קדו' וצריכה גט וצ"ע. וא"ל ומה לי דהוא אנוס ות"ל בתנאי דאם לא באתי ולא בא אף כי אינו אנוס נימא דליהוי אסמכתא כי י"ל גיטן וקדושין הוי דומיא דהקדש כדדומה לו נמי לענין חזרה תוך כדי דבור וע' בח"מ סי' ר"ז סעיף י"ט ותו דאפשר לא חשוב גזים שוב ראיתי שהב"י ח"מ הנ"ל מביא בשם הרמב"ן והוי ידוע שלא הוזכרה אסמכתא בתלמוד אלא בד"מ ולא בגיטן וקדו' וע"ש. והנה לפ"ר יש להסתפיק קצת אחרי שאין אונס בגיטן הוא מטעם צנועות ופרוצות אולי דוקא במוסר גט ליד אשתו ולא במוסרו ליד שליח ומתנה אם לא באתי תן גט זה לאשתו ונאנס דטעמא דצנועות ודאי שייך אבל טעם פרוצת י"ל דלא שייך דמה תאמר זמנין דשמעה וכו' דהא אין הגט בידה ומה"ת לחשוד השליח בהכי ושמא מחשש צנועות לחוד לא תיקנו או דילמא סתמא אמרו אין אונס בגיטן בכל אופן והכי מסתביר. וגם יש למשמע הכי מדברי ח"ר גיטן דף ע"ז תוך ד"ה ת"ר אמר לה בפני שנים שכ' וההוא דאמר לה אי לא אתינא מכאן ועד ל' יום ליהוי גיטא ואמר חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא ואותיב מינה אביי לרבא דאמר גלוי מילתא בגיטא מילתא היא ופרקינן אטו התם לבטילי' גיטא קמכוין דמשמע דאלו מבטל ליה מבוטל איכא למימר דהתם בדלא אמר מעכשיו א"כ בשמסרו ליד שליש הרי דאף ביד שליש שייך א"א בגיטן וכן מוכרח הרא"בד ע"כ לאוקים הנהו תרי עובדא דבפ' מ"ש דווקא ביד שליש להמבואר הכא בהטור בשמו שפוסק לגמרי כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח ואפי' בע"ג ונמצא דתמיד הוי כמעכשיו ומוכרח למוקים אך ביד שליש דהא סתמא מודה לפסק הרמ' ריש סי' קמ"ג דכל במעכשיו אין בידו לבטל הגט דלא כהעיטור (וע' בהר"ן פ' כל הגט כ' אי לא נסיבנא כ' גט ונתן לארוסתו ע"מ שאם לא יכניסנה לריש ירחא דאדר ולשונו צ"ע דמשמע דמוקים בע"מ ובנתינה לידה וכבר פוסק נמי בפ' מ"ש דלא כהעיטור דבע"מ אין בידו לבטלו וא"כ ק' מה מסיק הגמר' על ההוא עובדא אי משום גלוי דעת פלוגתא דאביי ורבא הא אפילו בטול אינו מועיל) ואולם לע"ד דחוק קצת למוקים דוקא בשהיה הגט ביד שליש ויותר מרווח לשטות פסק הש"ע דלכל הפחות מדי ספק לא יצאנו ושפיר דאיירי בדלא אמר לא ע"מ ולא מעכשיו כדמוקי' הרשב"א בפשוט עכ"פ נפשט מהראב"ד ורשב"א ספק הנ"ל דבכל ענין א"א בגיטן. תו כ' הב"ש ותנאי שמתנה הוא זה אמת ומוכרח מכמה דינים ובפרט מדין נתינה בע"כ וע' סי' קמ"ג סעיף ח'. אמנם למה שכ' תו ונראה אחר תקנות ר"ג וכו' לא מהני טענת אונס אפי' דל"ש כלל זה לע"ד צ"ע רב כי נראה דאזיל לשטתו שכ' סי' קי"ט ס"ק י"ג ואם חר"ג דמי' לתקנות חז"ל י"ל בזה הזמן אפי' אם עבר וגירש בע"כ א"מ. וכבר כתבתי שם דמדברי ההג"ה שם עבר וגרשה בע"כ כו' מוכח דלא כותי' (ואף שכהיום הובאה לפני שו"ת מו' משה מינץ סג"ל כתב בה תקנות ר"ג מאור הגולה בל' זה תקנה שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום ע"כ אין הכונה שאינו כלום אלא במה שנוגע לטובת הבעל כגון שוותר על ידו לישא אחרת במקום האיסור בשתי נשים. וגם נכלל כאשר העלתי בשו"ת סי' ד' שמחויב ליחזר ולישאנה וגם אפשר ליכלול בל' זה שעדיין מחויב ועומד בשארה וכסותה כאלו לא גירשה ומכ"ש דיש ללמוד בל' הזה דלא כדעת הרא"מ שבח"מ סי' ע"ז. אלא כמסקנת הח"מ שהיא עיקר. אבל למה שהוא לרעתה שתהא עגונה ולא תנשא לאיש בגט זה לע"ד מבואר ההיפך מל' הרמ"א הנ"ל שהוא ל' הכל בו וכאשר הארכתי לבאר בסי' ד' הנ"ל) וא"כ דמגורשת איך שייך שהיא התנה כדמקשה הגמרא במס' ב"מ דף ס"ו בדידיה קיימא למישדא תנאי וע"כ ר"ל מתוך שלא רצתה לקבל גט הוכרח איהו להתנות ואמר הרי זה גיטך ע"מ שאתן לך ר' למשל ולשונו לאו דוקא ונאנס מלקיים התנאי. ומ"מ ק' מה בכך כיון דמ"מ כל הדבר בדעתו תלוי וכבר קי"ל אונס רחמנא פטרי' ולהכי אונסא כמאן דעביד. וא"כ מה טעם דלא ליהוי מגורשת אפי' באונס דשכיח ולא שכיח ומכ"ש בלא שכיח כלל וע' ריש סי' ל"ח וסי' קמ"ג הנ"ל ומה שכ' וע' תשובת הרא"ש כלל מ"ה שם ל"מ דבר אלא בכלל מ"ו סי' ב' כ' ומה שתליתי הדבר בדעת האשה בתחילת דברי וכתבתי אם יבטל התנאי והיא חפצה בביטול לא בשביל שאנו צריכים לחפצה כדפרישית אלא נראה יהא כעובר על תקנות ר"ג אולי אינה חפצה להתגרש קודם הזמן וכו' ע"ש הרי אדרבא נראה משם שאפי' היה כן שאינה חפצה מ"מ היא מגורשת אלא שהיה כעובר תקנות ר"ג וצ"ע ויש ליישב למה שכתב לעיל בהג"ה ודוק. ושבי' הוי אונס דשכיח ע' מה שכ' בזה הח"מ. ומ"מ צ"ע אף להש"ג מנ"ל הא דחבוש בבית האסורין דהיינו שבי' לפי' הח"מ הוא שכיח ולא שכיח דומיא דחלה ומת הא בכתובו' מבואר דמיתה שכיח ולא שכיח מקרי ולהכי ללשון ראשון הוי סייעתא לולא הסברה דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם ואלו בשואל איתא וכ"ת נילף משבורה ומתה מה לשבור' ומתה דסליק אדעתי' תאמר בשבוי' שכן אונסא דלס"ד הרי דלגבי מית' דשכיח ולא שכיח מקרי שבוי' אונס דלא סלקא אדעתי' יותר ומשמע דל"ש כלל מקרי ודוחק לחלק בין מיתת אדם לבהמה וגם ל' המרדכי פ' כל הגט שכ' א"א בגיטן ע' לקמן פ' מ"ש אונסה דל"ש ובפ' מ"ש בתר שהביא דפלוגתא דאונס בגיטן היינו בשכיח ול"ש מסיים ור"י פ' השואל משמע דשבוי' אונס' דל"ש משמע שבא להורות דשבויה מבטל הגט דאלו לענין שיהא שכיח ולא שכיח ולא יבטל הא זה ודאי משם ליכא למשמע וכן העתקת הד"מ להמרד' משמע ע"ד זה. ולע"ד ענינים שאינם מבוארים בהש"ס אין הכח בידינו כלל לשפוט מה מקרי שכיח ול"ש ומה ל"ש כלל וההוא אונס דשבויה אלו היה סיפק בידינו לדון בו היה ראוי לדונו לפי הזמן והמקום אבל לע"ד אין זה כלל מסור בידינו ובודאי צ"ע שוב הבטתי בהבאר היטב מה שהביא בשם הבית הלל סי' נ' ואפשר הדין עמו:
ב
ה"ז גיטך וכו' ה"ז ספק וחולצת והרמ' שכ' פ"ח שאם מת אינו גט מפרש הכ"מ שמחלק בגטי נשי' שצריך עכ"פ לזמן דאל"ה פסול לגרש בו לא שייך לומר בו כל כך זמנו מוכיח ועפ"ז מקשה הפ"י ז"ל דף ע"ב לרש"י שפירש בדר' יוסי זמנו של שטר מוכיח דאם לא נתן הגט מעכשיו למה נכתב דלפ"ז מה מדמה ר"ה גט למתנה הא בגט לא שייך ההוא טעמא דגט שאין בו זמן פסול ומכח זה ס"ד דבתנאי אם לא יהא צריך לזמן הגט כלל ומאריך ומסיק סוף דבר פשטא דמלתא משמע שכותבין זמן בכל גיטן ולא פלוג. וא"י איך ס"ד למימר הכי ובהדי' איתא בתו' בכתו' דף ג' ד"ה דלמא דגטין אלו חד דינא אית להם ובלא זמן פסולים וגם מה צריך ללא פלוג הא עיקר הטעם שייך לגבייהו דלשמא יחפה מהני הזמן עכ"פ לדלקמי':
ג
ולמ"ד משום פירא פשיטא דמהני דלא יוכל לגזלה דהרי יהי' בידה גט פשוט ועלי' דידיה רמי' לגלוי שהי' על תנאי משא"כ בלא זמן ובתנאי אם יוכל לאכול כמה דבעי ומה שהוקשה לו מטעם מוקדם ע' סי' קך"ז שכבר הרגשתי בזה והעלתי ג"כ שע"כ דשייך קלא אית לי' לשטת התו'. ועיקר הקושיא בפירש"י לע"ד ל"ק דמדכ' זמן היום וזה אינו צריך דהא אף בזמן השבוע די אף לכתחי' שפיר י"ל דמדכתב היום מוכח שמהיום מגרשה. כתב הב"ש ע' בח"מ סימן רנ"ח וכו' ולע"ד דברי הרמ"ה שבח"מ יוצאים מן מימרא דאביי גיטין דף ע"ז וע"פ פירש"י ז"ל דהכל מודים ואפילו ר"י דמתייבמה ומשום דאמר בפי' לכשתצא והקשה הר"ן הרי עיקר דין ר"י נאמר בשאמר בפי' לאחר מיתה ומחלק בין גט דלא אפשר לדתרווייהו מכוון משא"כ מתנה די"ל גופא מהיום ופיר' לאחר מיתה ולזה הוקשה לו הסוגיא דף ע"ב מה מקשה לל' בתרא פשיטא בה"ז גט לאחר מיתה דחולצת ע"ש שדחק מאוד אבל להרמ"ה הכי פירושו הכל מודים לכשתצא וה"ה בלאחר י"ב חודש הואיל ואמר בפירש לאחר י"ב או לכשתצא ומהזמן אין הוכחה כ"כ די"ל שכתב הזמן לברר מאמתי מתחילין הי"ב חודש ובאיזה יום מגביל התנאי דיציאות החמה לכן מודה ר"י כי פליגי באם תצא דל' אם משמע נמי מעכשיו אם אמר מעכשיו ולכן סובר ר"י נשיאה דבזה נמי אמרינן זמנו מוכיח כמו שסובר ר"י בלאחר מיתה משא"כ דף ע"ב פריך הגמרא שפיר בלאחר מיתה פשיטא כיון שאין צריך להזמן של היום כלל והזמן מוכיח על מעכשיו סובר הגמ' בפשיטות דאין לחלק בין גט למתנה וניחא לפ"ז קושי' הב"ח וב"ש ואינו סותר עצמו דנהי דמספק בגיטין אם הלכה כר"י מ"מ שפיר פסק בלאחר זמן ל' יום דלא קנה מהיום דהיינו מימרא דאביי הכל מודים. ולע"ד אפשר דזה נמי דעת הרמ' כי היכי דלא ליקשי עלי' קו' הה"מ בפ"ח מה"ג ממה שפסק פ"ו מהל' קדושין והמע' בה"ק יראה שלא כ' דינו אלא בתולה תנאו בזמן י"ב חדש שהרי הכי מתחיל כיצד האומר לאשה הרי את מקודשת לי אם אתן לך בשנה זו וע"ז מסיים שפיר וכן הדין בגיטין וממונות שבזה ר"י מודה ואף שכ' שם נמי דינו בתנאי אם דהיינו דינו דר"י נשיאה מ"מ הא אינו פוסק כר"י נשיאה אלא סוף הלכות זכי' מצינן שפסק בד"מ כר"י והיינו בתנאי דמיתה שאז הזמן כולו ללא צורך והיינו כחלוק הרמ"ה ז"ל. ומה שכתב הב"ש ולכאורה קשה לזה ההיכרח להעתיק דברי התשב"ץ שמביא הב"י והוא בחלק א' סי' קט"ו כ' ור"י בעל התו' ג"כ סבר דאפשר דלא קי"ל כר"י מדקאמר רב לאפוקי מדר"י והא דפסק רב כותי' במתנה ל"ק דהיינו בכתב אבל בע"פ לא קי"ל כותי' פי' דודאי ר"י בכל ענין אית לי' זמנו מוכיח וכו' הלכך אע"ג דרב פסק כותי' בכתב לא ס"ל כותי' בע"פ ותקן מיומא דנן. ובגמרא נמי איתא חד ל' דאמר דאע"ג דר"ה ס"ל כר"י בכתב מספק' לי' אי הלכה כותי' בע"פ זה דעת הראשונים ומעתה י"ל שאי אפשר שלא יהי' מיומא דנן הכתוב בגט לרבנן כמו זמנו ש"ש בלא יומא דנן לר"י וכיון שכן מדר"י נשמע לרבנן דנשמע לר"י שאם דבע"פ מתירה להנשא משום טעמא דזמנו ש"ש מוכיח ממילא לרבנן וכיון כ' מיומא דנן בשטר יתירוה להנשא אפי' לא אמר מהיום זה דעת בעה"ע ודבריו נראים ויש לתמוה על מסדרי הגיטין מה ראו להצריך לומר מהיום אם מתי אא"כ תאמר לרווחא דמילתא. ואלו נאמר דמספקא להו אי רבנן ס"ל ביומא דנן כר"י בזמנו ש"ש בע"פ. וכדהוה מספקא לן מעיקרא בגמ' אי ר"י אמר בע"פ אי לא דכיון דלא אשכחן דרבנן אמרי הכי בהדי' כדאשכחן לי' לר"י אפשר דס"ל דלא מהני מיומא דנן אלא למה דכ' בשטרא בהדיא אבל למה דלא כתיב לא מהני דדילמא בשעת מוסירה הדר בי' מיומא דנן וכו' ומ"מ אפילו לפ"ז אם לא אמר מהיום אם מתי לא הוה לי' גט בטל כיון שכתב מיומא דנן וחולצת משום הא ספק דאמרינן (ומ"מ יש לסמוך על בה"ע ז"ל לענין מעשה בדיעבד שלא להצריכה חליצה) ודברים הללו שהגהתי השמיט הב"י סי' קמ"ה כנראה דס"ל דאף בדיעבד צ"ח. ולפע"ד הדין עם הב"י ז"ל דודאי לתי' ר"י בעל התוספות לסתירת רב מוכרח דעיקר תקנתו היתה לבע"פ ולא הי' צריך לאריכות דבריו אבל כנראה מהרי"ף ורש"י ותו' דלא ס"ל ההוא תירוצא ודחקו לפרשו זה בכה וזה בכה וא"כ י"ל דרב לא תקון אלא בכתב שהתנאי כתוב בהגט אבל בע"פ י"ל אף כי כתוב מיומא דנן דהדר בי' והכי משמע ברש"י שכתב דף ע"ב ע"ב אבל בע"פ דילמא כי מסרו ניהלה הדר בי' משמע דבכל ענין י"ל דבע"פ הדר ממה שכ' בשטר אך בתו' שם משמע דליכא לספוקי אלא אם בע"פ מבטל הוכחו' זמן השטר כיון שאין כתוב בו מהיום וע"ש פ"י ולפ"ז י"ל דרב לא תקן אלא בכתוב התנאי בגט ולא בע"פ ושמואל דתקן אם מתי היינו במעכשיו ועיין הה"מ ועכ"פ דברי בה"ע ז"ל אינם מוכרחים וקצת ראיה יש שהרי כתבתי סעיף א' דדחוק למוקים הנהו עובדא דמ"ש דוקא בשהגט ביד שליש אלא דאיירי בפשוט בתנאי אם. ואלו דבמיומא דנן פועל אף לתנאי אם דבע"פ אכתי ק' אטו בזמן סתמא דש"ס שדברו בענין גט הארוס שכ' לארוסתו בתנאי אם לא יכניס עדיין לא נתפשט תקנתא דרב וכיון שהי' כתוב בו מיומא דנן הא אין בידו לבטלו ומה ענין לגלוי דעת אלא משמע דתקנתא דרב אינ' מספקת אלא לתנאי הכתוב בגט והעיטור שהחליט דתקנתא דשמואל עלי' דרב סמך והיא מועלת אף לתנאי דבע"פ לשיטתי' אזיל דמעכשיו גמור נמי אינו מועיל אלא למת הבעל ולא לבטול התנאי והגט כמבואר בשמו בהרשב"א הנ"ל והיא דעת הי"א שבסי' קמ"ג סעיף א':
ד
התנה עליה כו' כ' הה"מ ודע שדברי רבינו הם בתנאי שבאם וכו' וא"צ למחילת האשה ונראה מהה"מ והר"ן שזה ע"פ גרסות היש גורסין ע"מ שאעבר מנגד פניך ל' יום וכן אית' בהרשב"א וק'(א) לגירסה זו מה קאמר ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתיחד עמה ות"ל דכל גבי ע"מ אין חשש ג"י כמבואר דף ע"ג בתו' ד"ה לא תתיחד ובהר"ן שם דכיון דהריון אמת ליכא למיחש אלא הי' לו לומר ולקדושין אין חוששין וצ"ע. ואית' תו בהה"מ בשם תשו' הרי"ף וזה ששאלתי למה אין חוששין שמא פייס בשאר תנאים כגון ע"מ שתתני לי ד' זוז הכא אם פייס ומחלה התנאי נמצא הגט בטל והיא א"א כמו שהיתה ונפיק מני' חורבא אבל התנה עליה שתתן לו ר' ומחל לה התנאי הרי נמצא הגט קיים והרי היא מגורשת ואם נאמר על הגט קיים שאינו קיים מה חורבא נפיק. ודברים הללו עולים לשטת הר"ן בסוגיא זו שכתב ולפיכך אני אומר שכל גט הניתן במעכשיו או ע"מ דכמעכשיו ואין ביד שניהם לבטל התנאי אלא דוקא במתנה להנאתה כי הכא שהתנה אם לא באתי וכ"ז שאעבור מנגד פניך דמסתמא להנאתה וכו' ומ"ה פרכינן וליחוש שמא פייס ומחלה לו והוי כאומרת כלום אמרת אלא להנאתי זו היא הנאתו אבל במתנה ע"מ שתתני ונתגרשה מעכשיו ודאי לא כל הימנה לומר שאפילו קיימה תנאה שלא תהא מגורשת לדבריו אין חשש גבי תנאי דאם תתני אלא שמא מחל שאף שלא תתן תהא מגורשת ובזה אין חשש חורבא אבל למה שמביא הה"מ דברי הרמב"ן שמשיג עליהן הר"ן הנ"ל א"כ בתנאי דע"מ שתתני נמי שייך החשש דדילא פייסה לבטל הגט אף אם תתן וצ"ע איך העתיק תשו' הלזו עם דברי הרמב"ן (ובהר"ן אינם אבל בח"ר איתניהי) ול' הרמ' שהוא כבש"ע שכ' וכן כל התנאים שהם תלוים ברצונה מורים קצת לכונת הרמב"ן ובא אך לאפוקי תנאי דאם מתי שאינו תלוי ברצונה אלא מאליו נתקיים ולשונו שכתב תו ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה ל' זה אינו סובל אלא לתנאי שהוא לטובתה שמחלה טובתה לו שהוא התנאי אבל על תנאי דתתן לו ע"ד הרמב"ן היינו שמוחלת קבלת גיטה שלא תתגרש אף אם תקיימנו אבל אינה מוחלת התנאי אלא אומרת שעוקרת אותו. לכן הי' נלע"ד שיש להבין מהה"מ שסובר דאף לשטת הרמב"ן עולים תשו' הרי"ף כי תרתי בעינן לחשש שמא פייס דודאי בפשוט כגון בכל תנאי אם שבידו לבטל הגט בפני עצמו סתמא אין חשש שמא בטלו כמבואר סי' קמ"א סעיף ס"ח וה"ה בזה וכ"כ תו' לשטתם שאינו אלא חשש לעז אלא בתנאי שבא מן המסבב אותו להמסובב כגון תנאי שלטובתה אשר מתחילה הי' הבעל נשמע מלגרש ואפילו יעבור ל' יום ע"ז יש לחוש שמא פייס המסובב מן המסבב למחול התנאי ושתבטל רצונה מפני רצונו משא"כ בתנאי שתתן שתנאי הזה הי' הוא המסבב דאלו לדידה הי' ניחא יותר בגרושין בלא תנאי זה אין חשש כ"א מצדה שהיא המסובב שתפייס המסבב למחול התנאי ושתתגרש בלא תנאי ובזה אין חשש חורבה אבל אין חשש שהבעל יפייס שתבטל התנאי כדי שיהא סיפק בידו לבטל הגט כי בזה קיימא החזקה שלא תשתנה דעתו ומתחלה מה קסבר ותנאי דאם מתי אף דתנאי זה נמי לטובתה שלא תזקק ואפשר איהו הי' נשמט מלגרש אף אם ימות לא אכתי אין חשש שמא פייס שתמחול התנאי שאף אם ימות יהא גט כיון שהוא תנאי שמתקיים על כורחה ואינו תלוי ברצונה. וא"כ שפיר עולה הל' עם דברי הה"מ אף לשטת הרמב"ן וכ"ז דלא כהבנת הב"ש ס"ק י"ד ודוק כי צ"ע. וחזר ובטל הגט כשפייסה ע' ב"ש ומ"ש ולשטת תו' דף י"ח והרמ"ה שהביא הטור והר"ן ס"ל אפי' כשנתרצו שניהם א"י לבטל הגט עי' בהר"ן הנ"ל מבואר איפכא שמפרש הסוגיא ע"פ תשובת הרי"ף אלא שחולק על הרמב"ן בתנאי שאינה לטובתה אבל בתנאי דהכא מסכים להדי' שברצוי דידה יכול לבטל. אמנם מתוס' ורמ"ה משמע שאף ברצוי שניהם א"א להתבטל ולהכי הוכרחו לפרש הקושי' על המתני' דמהיום אם לא באתי היינו דליחוש שמא נתפייס ובא וממילא הגט בטל משא"כ הקושי' ראשונה על הבריי' משמע קצת (וע' בח"ר פ' מ"ש משמע שמפרש אף קושי' זו בביטל התנאי) שמפרשים שמא נתפייס ובטל הגט בדבור שאמר יהא גט כמו שמפרשים הקו' דריש פרק כה"ג. והרמ' מדמחלק בין לכשאעבר למעכשיו ומהיום מן הטעם שבזה יוכל לבטל ובזה לא משמע שמפרש נמי הקושי' על הברייתא כפי' התו' דשמא בטל הגט וזה לא שייך במהיום ומעכשיו והקושי' השני' ע"כ דמפרש נמי כר"ת אלא שאזיל בשטת הרמ' שלא לפסוק כההוא לישנא לחומרא מדאינו אלא חשש לעז כמבואר בתו' ומה שכ' הב"ש וכל הסוגי' דהקשה א"י מה וכל לרבות ומכח זה כתב נשמע מזה לשטה זו אפי' תנאי באם א"י הוא לבדו לבטל אלא ברצוי דידה וזה לע"ד לא נראה ולא ישמע אלא לע"ד כע"מ בזה לפסק הרמ' דיוכל לבטלו לבדו וזה נשמע במכ"ש ומה שאם נאבד או נקרע קודם שנתקיים בטל מכ"ש כשבטלו שהרי להעיטור הסברה איפכא בתנאי דמעכשיו שאם נקרע או נאבד כשר ומ"מ ס"ל שיוכל לבטלו והל' שמא פייס שבגמר' מפרשים התו' לא ברצוי דידה אלא שאיהו נתפייס בדעתו וחזר בו מלגרש ותדע אטו הליחוש שמא פייס דריש כה"ג שמפרש נמי הר"ת שבטל הגט יאמר נמי שגט ביד שליח צריך רצוי דידה ומעתה מה שכתב נמצא דיש בזה ג' שטות כו' ולהרי"ף והרמ"ה ותו' איירי הסוגי' בתנאי אם ואז צריך רצוי דידה ליתא כמבואר בהרשב"א שכ' ור"ח ז"ל פי' שמא פייס ובטל הגט והוא ז"ל גורס כ"ז שאעבר וכו' ואף בנוסחתינו של הרי"ף כך כ' בהן ותמיה לי דכיון דלא אמר מעכשיו למה הוצרך לפיוסה ולבטולה (והיינו לפי' הרי"ף בתשו' אפי' בע"כ יכול הוא לבטל ושמא ט"ס הוא וע"מ הוא גורס הרי להדי' ברור שמכח קושי' זו נוח לו יותר לתפוס גירסות ע"מ ולא עלה על דעתו להוציא מדע' התו' דצריך רצוי דידה אף להרי"ף דס"ל זכיה על דרך זה לחצאין ומכ"ש לשטת התו' ודוק. לכן שטה זו אינה בנמצא ומכ"ש מה שתפס בחברותא הרי"ף עם הרמ"ה ותו' דבתנאי ע"מ ומעכשיו עם רצוי שניהם א"י לבטל דנמי ליתא כמבואר בעדות הרמב"ן ורשב"א והר"ן והה"מ בשמו. ומה שכ' ולכאורה ק' וכו' ובכלל מ"ו כתב דא"י להתנות תנאי אחר אלא וכו' זה לע"ד ל"ק כי מ"ש בכלל מ"ו דא"י להתנות תנאי אחר דמשמע דא"י לבטל תנאי הראשון באופן שאף אם יתקיים לא יהא גט היינו בלא רצונה כיון שזכתה בו מעכשיו. משא"כ שמבטל התנאי שאף אם לא יתקיים יהא גט לזה א"צ רצונה כי הגט נעשה בלא דעתה ולהכי בכלל ל"ה דהתנ' יהי' שע"מ כן תתקדש אם יבא תוך שנה דוקא. אם רוצים להוסיף צריך רצוי דידה שאף אם לא יבא מ"מ תתקדש כי בקדו' צריך דע' שניהם ואם רוצים לגרוע שדוקא אם יבא תוך חצי שנה ושבאם לאו לא תהא מקודשת בזה היא צריכה להסכמת דעתו לבטל התנאי ראשון שאף אם יקיימנו ויבא תוך השנה לא יחולו בין כך ובין כך ברצוי שניהם יכולים בין להוסיף בין לגרוע כי כמו הכא הסכמת הרי"ף ורמ' ורשב"א ור"ן עמהם בתנאי דלא לצעורה בהסכמת' יוכל לבטל התנאי שאף אם יעבור יב"ח לא תתגרש והגט בטל אף שזכתה מעכשיו בתנאי כיון שהוא מרצונה כן שם יכולים לגרוע דהיינו כמו תנאי אחר ולבטל תנאי הראשון והוא מוחל התנאי שאף אם יבא בסוף השנה אף שכבר זכה על תנאי זה בקדושיה יהיו בטלים וממילא התנאי שני מחויב להתקיים שדוקא אם יבא בחצי השנה יהיו חלים ובזה ממילא קו' על הרמ"א במה שהעתיקו סעיף י' משמעות דע' הר"ן שאף ברצו שניהם א"י לשנות מתנאי לתנאי היינו בתנאי דע"מ שתתני או שתשמשי שהוא לצעורי כמבואר הכא דע' הר"ן וכנ"ל שאך בתנאי זה הא שחולק ונראה דנמי חולק על הסכמו' הרמ' ורשב"א שבסי' קמ"ג סעיף ו' שאם אמר ע"ת איצטלו ליהוי גיטא בלא תנאי דמועיל כי כן משמעות הר"ן (וזה ק"ק על הרמ"א שהי' לו להגיה אף שם דע' הר"ן אלא שכבר הביא שם הש"ע דע' הרשב"א בשם ימ"ש וע"ש ב"ש ולק"מ כי הר"ן ברור חולק) אבל בתנאי דומי' דהרא"ש כלל ל"ה ומ"ו דלא לצעורי להוסיף על תנאי ראשון לטובתה ולגרוע הראשון לטובתו כל אפין שוין חוץ משמעות התו' ורמ"ה הנ"ל דברצוי שניהם יכולים לבטל התנאי בכל אופן ודליהוי הגט גט לבטל ע' ודו' וע' נמי ב"ש ס"ק י"ט כי גם שם הקשה קושי' זו עצמה ואולם דברי הטור ס"מ קמ"ג שמשוה דע' הרא"ש להעיטור דבכל אופן איהו לבד יוכל לבטל התנאי ואף דלא ליהוי גט זה ודאי צ"ע כי לא משמע כלל הכי בכלל מ"ו ודוק:
בית שמואל
קמ״ד
א
ה"ז גיטיך. אף על גב אונס מהני בכל התורה כאן בגט תקנו חז"ל דאין אונס בגיטין משום צניעות ומשום פריצות וכל המקדש ע"ד דרבנן הוא מקדש ואפקוה חז"ל הקידושין כן איתא בש"ס ותנאי שמתנ' הוא לטובתו מה שהיא תעשה לא מהני טענות אונס כי הוא לא התרצ' ליתן הגט כי אם בתנאי שתעשה את זאת, ונראה אחר תקנות ר"ג דאין מגרשי' בעל כרחה והיא התנה מה שהוא יעשה לא מהני טענות אונס אפי' אונס דלא שכיח כלל מטעם הנ"ל ועיין תשו' הרא"ש כלל מ"ה ועיין ב"ח ועיין סי' מ"ב:
ב
דלא שכיח כלל. משמע דאין חילוק בין אונס בידי שמים לבין אונס בידי אדם וכל שהוא אונס דלא שכיח בטל הגט ולא כדע' המקצעות דמחלק בין אונסי' הנ"ל:
ג
ושביה הוי אונס דשכיח. כלומר אונס דשכיח ולא שכיח הוא לכן בגיטין לא הוי אונס אבל בממון הוי אונס כמ"ש בח"ה סי' קע"ו וכ"כ ב"מ:
ד
ה"ז ספק. אם אמרינן זמן של שטר מוכיח והוי כאלו אמר מעכשיו ורבו בזה הדיעות כמ"ש בטור ובהר"ן ובמגיד וק"ל בגט הוי ספק בין אם התנאי נכתב בגט ובין בתנאי בע"פ אף על גב דקי"ל בממון זמן של שטר מוכיח מ"מ בגיטין אזלינן לחומרא ועיין בח"ה סי' רנ"ח בטור ובהג"ה ש"ע שכתב שם בשם הרמ"ה אם כתב לו לאחר ל' יום לא אמרי' זמן של שטר מוכיח דהא צריך לכתוב הזמן כדי שיודעים אימת כלין ל' יום לפ"ז לכאור' קשה למה פסק כאן הרמ"ה דהיא ספק גט דהא ע"כ צריך לכתוב הזמן לידע אימת כלין יב"ח גם קשה מהא דאיתא ס"פ מ"ש רבותינו התירו באומ' אם לא באתי עד יב"ח ומת תוך יב"ח ואוקמי שם משום דס"ל כר"י דאמ' זמן של שטר מוכיח ש"מ דס"ל אפי' בקוצב זמן אמרי' זמן של שטר מוכיח וצ"ל ר' יוסי ע"כ ס"ל אם קוצב זמן לא אמרי' זמן של שטר מוכיח דהא לא פליג אלא באומר מהיום ולאחר מיתה אבל לא פליג באומר אם לא באתי מכאן עד יב"ח ש"מ דס"ל קוצב זמן לא אמרי' זמן של שטר מוכיח, אבל רבותינו ס"ל כר' יוסי והתירו אפי' בקוצב זמן וכעין זה כתב המגיד ספ"א ואנן קי"ל כר"י משום רב פסק כוותי' והיינו באומר מהיום ולאחר מיתה אבל בקוצב זמן ס"ל לר"י דלא אמרי' זמן של שטר מוכיח ולרבותינו אמרי' אפי' בקוצב זמן זמן של שטר מוכיח ואיתא שם ר"א הורה ולא הורה כל שעתו /ולא הודו כל סיעתו/ לכן פסק הרמ"ה במתנה אוקמי ממון בחזקת הנותן ובניו וכאן בגיטין פסק לחומרא ולכאורה קשה ממ"ש בפ' המגרש (גיטין דף פ"ה) מיומא דנן לאפוקי דר' יוסי דאמר זמן ש"ש מוכיח ותקנו לכתוב בפירוש מיומא דנן ולא לסמוך על זמן שטר מבואר מ"ש מיומא הוי כאלו נכתב מעכשיו א"כ בגיטין שלנו אין ספק כלל דהא כותבי' מיומא דנן ובמגיד פ"ט דין ה' ובב"י סי' קמ"ה כתבו בשם העיטור יומא דנן להוי כאלו היה נכתב מעכשיו א"כ תימא על הפוסקים שלא כתבו חילוק זה וכן המחבר כתב בסי' קמ"ג בשם י"א אפי' לא אמר מעכשיו דינו כאומר מהיום מחמת זמן השטר ולא כתב הטעם מדכותבים מיומא דנן שוב ראיתי בחדושי רש"ל שהקשה ג"כ כהנ"ל:
ה
לא תנשא. היינו הבעי' בש"ס ולא אפשט ולדעת תוס' והרא"ש הטעם משום דגזרי' מת אטו לא מת והרמב"ם למד מכאן כל זמן שלא נתבטל התנאי בפועל צריכה חליצה כמ"ש בסי' קמ"ג בתנאי אם תתן לי ולא קבע זמן וי"ל גם להרמב"ם אם נשאת לא תצא אלא ממ"ש הטור בסי' קמ"ג סעיף י"ב שם בדין הנ"ל בשם הרמב"ם דס"ל דהיא ספק מגורשת משמע אם נשאת תצא וכן י"ל להטעם שכתב הר"ן דבעי' זו דהא לא חייש אלא לגרש דוקא אחר יב"ח נראה אם נשאת תצא דהוי ספק א"ד משא"כ לטעם שכתבו תוס' והרא"ש משום גזירה דרבנן מת אטו לא מת מ"ה לא תצא:
ו
ה"ז ספק. כלומר באומר אם תצא הספק הוא שמא הלכה כר"י דאמר זמן ש"ש מוכיח והוי גט מעלי' או שמא אין הלכה כר"י וכשאומר לכשתצא אז אם הלכה כר"י הוי ספק כמו אם אמר מהיום ולאחר מיתה ולמ"ש ר"ס קמ"ה באומר היום ומת בו ביום יש לספק שמא סוף היום קאמר א"כ יש כאן ג' ספיקות שמא הלכה כר"י והוי כאומר מהיום ולאחר מיתה וי"ל שמא תנאי הוא ושמא מעכשיו קאמר וע"מ עדיף מאומר היום כי ע"מ הוי כאומר מעכשיו מיהו הר"ן כתב בכה"ג עדיף כשאומר מהיום כיון שאמר אם תצא או לכשתצא ע"כ לאו לסוף היום מתכוון אז אמרי' מעכשיו קאמר כיון דליכא למימר סוף יום א"כ אין זמן מוגבל אלא מעכשיו קאמר:
ז
וי"א וכו'. כ"כ בבדק הבית להפוסקים דלא ס"ל ע"מ כמעכשיו דמי אף בע"מ יש להחמיר וא"י למה השמיט דיעה זו בר"ס קמ"ג ולא בשום מקום הביא המחבר דיעה זו אלא כאן:
ח
אינו גט. כלומר הגט בטל הואיל שעברו על תנאי שלו שלא יכתבו תוך יב"ח אף על גב דלא התנה בדין תנאי מ"מ כל מה שצו' לשלוחו א"י לעבור אפי' שלא התנה כדין תנאי כ"כ ב"ח בשם הרשב"א והר"ן אבל משום העכוב בין הכתיבה להנתינ' אינו אלא פסול כמ"ש בסי' קכ"ז א"נ דאיירי דכתבו הזמן אחר יב"ח ונתנו באותו פעם אז אם לא היו עברו התנאי היה הגט כשר אלא מחמת שעברו על תנאי שלו הגט בטל:
ט
אפ"ה הוי גט. אף על גב בסמוך כתב הרי שאחרו זמן הרי זו ספק מגורשת ש"ה דהגביל זמן אימת שיכתבו בגט אבל כאן לא היה כוונתו אלא שלא יכתב קודם יב"ח ואחר יב"ח אין זמן לדבר:
י
שנה מאחר השבוע. כלומר כותבים כל השנה אחר השבוע ולא אחר כך וכן אחר השנה כותבין כל החודש אחר השנה וכן בכלם כ"כ הטור והר"ן והמגיד אליבא דהרמב"ם ואם אמר אם לא באתי לאחר השבוע כתבו ותנו לא יכתבו עד שיעבור השבוע ושנה הראשונה של שמיטה אחרת וכן בכולם ואם אחרוהו יותר אין קפידא כמ"ש בסמוך כן הוא לשיטות הרא"ש וגם הרמב"ם ל"פ ע"ז דהא ס"ל שנה של שמטה אחרת נכלל בכלל אחר השבוע ולר"ת אם אמר זה גיטך אחר השבוע אינו גט עד שיעבור שנה הראשונה שבשמינית וחדש הראשון של שנה שניה וכן בכולם ואפשר דס"ל אחר השבוע הוא שנה הראשונה אמרי' שמא לסוף השנה קאמר, ואם אמר אחר הרגל עיין בר"ן שרבו בזה הדיעות ועיין בח"ג ועיין בת"ה ס"ס מ"ד ואם אמר לפני שנה וחדש לא אתפרש דינו ע"ש בר"ן:
יא
ספק מגורשת. הרמב"ם כתב הרי זה פסול אלא הר"ן הקשה עליו למה פסול ואם נשאת לא תצא כמ"ש בפ"י הרי מידי ספקא לא נפיק ואם נשאת תצא לכן כ' הרי זו ספק מגורשת ובכ"מ תירץ קושיא שלו וכ' טעמא של הרמב"ם אף על גב דאיחר מ"מ אחר שבוע הוא וכן כולם וכאן לא סמך על תירוצו ומ"ש הרמב"ם שם פ"ט דין ל"ג ואיתא בסי' קמ"א סעיף מ"ח באומר תנהו לה ביום פלוני אם הקדים אינו גט צ"ל דוקא בהקדים אינו גט אבל אם איחר אינו בטל הגט אלא פסול ולהמחבר ספק הוא ולא כב"ח שכתב שם דיכול לאחר:
יב
כשיעבור מנגד פניה. רבי יוחנן דתניא כוותי' התנאי הוא כשלא יראה אותה שלשים יום אף על גב אחר נתינות הגט הלך ובא וראה אותה מ"מ אם הלך אחר כך ולא חזר שלשים יום נתקיים התנאי וע"כ מ"ש הרמב"ם היינו לשון המחבר אף על פי שהיה הולך ובא תוך שלשים יום וכו' היינו תוך ל' יום מנתינת הגט אבל תוך שלשים יום שהתנה לא בא:
יג
הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט כשר. משמע אם היה נתייחד עמה אף על פי שנתן לה נאמנות כשתאמר שלא בא עליה ואינו גט ישן לא מהני נאמנות והוי גט ישן ועיין סי' קמ"ט ואפי' אם נתייחד עמה ואח"כ הלך ועבר ל' יום הגט כשר אם נשאת דאין חשש אלא משום גט ישן אלא כשלא נתייחד ה"ז גט כשר אפי' לכתחלה:
יד
הרי היא נאמנת. לפרש"י איירי הסוגיא כשא"י אם נתייחד עמה ומ"מ אנן לא חיישי' שמא נתייחד עמה אלא החשש הוא שמא יבוא הבעל ויאמר פייסתי ונתיחדתי עמה והוי גט ישן ואינו אלא לעז שיאמר נתיחדתי ועל זה צריך ליתן לה נאמנות והא דלא חיישינן שמא יאמר הבעל תוך ל' יום ראה אותה ולא עבר מנגד פניה כלל ל' יום כתב ב"ח כיון דמסר הגט על תנאי זה לא מהני נאמנות על זה אלא צריך לברר ע"פ עדים שעבר מנגד פניה ל' יום ואנ"ל אלא גם ע"ז מהני נאמנות כמ"ש בסמוך בתנאי אם לא באתי עד יב"ח, כל זה הוא לשיטות רש"י אבל הרמב"ם ס"ל הסוגיא איירי בידוע שלא נתייחד עמה ומ"מ הקשה המקשן וליחוש שמא פייס היינו למה לא חיישינן אנן שמא בשעה שהיה כאן אף על גב שלא נתייחד עמה ולא בא עליה וליכא חשש משום גט ישן מ"מ ליחוש שמא פייס ובטלו שניהם הגט ואוקמי דנתן לה נאמנות מיהו אף לשיטות הרמב"ם י"ל אם נתייחד עמה מהני ג"כ נאמנות אלא הסוגיא איירי בידוע שלא נתייחד עמה וא"ל לשיטות הרמב"ם למה לא חיישינן אתנאי אם תעשה כך וכך דקי"ל הוא לבדו יכול לבטל התנאי ליחוש שמא ביטל הוא הגט ואפשר לומר דאין חוששין לזה אלא בכה"ג שבא אצלה אז חיישינן שמא ביטל הגט אבל כשלא בא לא חיישינן שמא ביטל, ואם בא אצלה והתנה תנאי אם תעשה כך וכך צריך ליתן לה נאמנות וא"ל מה מהני נאמנות הא יש לחוש שמא ביטל הוא בלא דעתה די"ל כיון דאינו מבטל אלא מחמת חובתה אז מסתמא מודיע לה שביטל הגט ולהני פוסקים דחיישינן שמא בא בסתר א"ל למה לא חיישינן שמא ביטל הגט הוא לבדו דאין דומ' חשש זה לחשש זה דשם התנאי היה אם העביר מפניך חיישינן שמא בא דהא התנאי קאי ע"ז אבל לחוש שמא ביטל הגט לא חיישינן, ולשיטות הפוסקים דס"ל תנאי שהוא בקום ועשה אינו נאמן לומר שקיים התנאי כמ"ש בסי' ל"ח א"ל למה חיישינן כאן שבא תוך יב"ח י"ל לאו קום ועשה הוא כי לפעמים בא לשם מפני איזה עסק, וסתם נאמנות שנותן לה היינו לנגדו ולא נגד שני עדים, ונגד ע"א תליא בדין סתם נאמנו' אם מהני נגד ע"א כמ"ש בח"ה סי' ע"א ואם אמר נאמנת עלי לומר שלא באתי אפילו באמת אבוא עיין תשוב' ריב"ש סי' שנ"ח משמע דאז אפי' בא לפני שני עדים נאמנת:
טו
וחזר וביטל הגט. הנה ר"ס קמ"ג מבואר בתנאי מעכשיו או ע"מ א"י לבטל הגט וכאן איירי אפילו בע"מ או מעכשיו וכתב המגיד בשם הרמב"ן אף על גב הבעל לבדו א"י לבטל הגט מ"מ כשנתרצו שניהם לבטל יכולים לבטל מ"ה חיישינן שמא בטלו מיהו דוקא שהתנאי הוא דבר שיש בידם לקיים אבל תנאי שאין בידם כגון בתנאי אם ימות א"י לבטל אפילו שניהם, והא דהוא בעצמו א"י לבטל נראה דוקא לבטל הגט או להתנות תנאי אחר א"י כיון התנאי ע"מ או דמעכשיו הוא והגט חל מיד א"י לבטל אבל לבטל התנאי להחזיק הגט שיחול מיד יכול לבטל וכן משמע בתשובת הרא"ש והטור הביא ס"ס קמ"ג לפ"ז י"ל הרא"ש לא פליג על הרמ"ה שהבאתי בסמוך דס"ל אפי' בריצוי שניהם א"י לבטל דהרא"ש לא איירי אלא לבטל התנאי יכול לבטל אבל לבטל הגט י"ל דס"ל ג"כ כהרמ"ה ואין מוכרח מ"ש הטור בסימן זה דהרא"ש חולק על הרמ"ה ולמ"ש י"ל דל"פ וכ"כ הרשב"ץ בשם הרא"ש דא"י לבטל הגט ועיין ב"י ס"ס קמ"ג והיינו מ"ש הרא"ש בתשו' כלל מ"ו דיכול לבטל התנאי ויחול הגט מיד אבל אין יכול לבטל הגט ולדעת העיטור יכול לבטל הגט וכן להתנו' תנאי אפי' הוא לבדו והיינו הי"א שהביא בהג"ה ר"ס קמ"ג ולשיטות תוספות דף י"ח והרמ"ה שהביא הטור והר"ן ס"ל אפילו כשנתרצו שניהם א"י לבטל הגט בתנאי מעכשיו וכן א"י להתנות תנאי אחר, וכל הסוגיא דהקשה וליחוש שמא פייס איירי בתנאי באם ולא במעכשיו והקשה שמא פייס ומחלה התנאי ובטלו הגט נשמע מזה לשטה זו אפי' תנאי באם א"י הוא לבטל אלא בריצוי שלה ולא כדעת הרמב"ם דס"ל תנאי אם יכול הוא לבדו לבטל כמ"ש רס"ז, נמצא דיש בזה ג' שיטות לרמב"ם ורמב"ן תנאי אם יכול הוא לבדו לבטל והסוגיא דהקשה וליחוש שמא פייס איירי בתנאי ע"מ אז א"י הוא לבדו לבטל אלא עם ריצוי דידה, ולהרי"ף והרמ"ה ותוספת איירי הסוגיא בתנאי אם ואז צריך ריצוי דידה, אבל תנאי מעכשיו אפילו ריצוי שניהם א"י לבטלו, ולהעיטור אפילו הוא לבדו יכול לבטל הגט אפילו תנאי מעכשיו, ולכאורה קשה מ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ה דין ח' דיכול להוסיף על התנאי או לגרוע וכ"כ רמ"א ס"ס ל"ח ובכלל מ"ו כתב דא"י להתנות תנאי אחר אלא יכול לבטל התנאי שיחול הגט מיד בשלמא להוסיף על התנאי שכתב שם שפיר דאז מחזיק הגט כי איירי שם בתחילה התנה ע"מ שאבוא בתוך יב"ח א"כ אם לא בא מבטל הקידושין ואח"כ כשמרחיב הזמן אז מחזיק הקידושין אבל מ"ש לגרוע א"כ מבטל המעשה והנה רמ"א הביא ג' שיטות הללו היינו בסימן ל"ח הביא דברי הרא"ש הנ"ל ובר"ס קמ"ג הביא דברי העיטור ובסעיף ו' הביא שיטות הר"ן כמ"ש שם דס"ל אפילו בריצוי שניהם א"י להתנות תנאי אחר לאחר שנתן הגט והנה מ"ש בסימן קמ"ג שיטות העיטור ושיטות הר"ן יש לתרץ וכוונתו להחמי' אפילו אם ביטל הבעל לבדו הגט יש להחמיר וכן להיפוך אפילו נתרצו שניהם לבטל או להתנות תנאי אחר חיישינן לשיטות הר"ן ואם נתקיים תנאי הראשון י"ל כבר נתקיים התנאי והיא מגורשת וקידושין תופסין בה אלא מ"ש בסימן ל"ח בפשיטות דיכול להוסיף או לגרוע נ"ל כמ"ש לעיל תנאי שאין בידה לקיים שאני ומ"מ לא משמע משאר פוסקים חילוק זה:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ד
א
וחלה כתובות ב' ב' א"ר ולענין כו' ופי' תוס' שם ג' א' ד"ה א"ד כלישנא קמא וכן ש"פ לבד המרדכי בפ"ג דגיטין סי' ת"צ כ' ב' ספר המקצעות דבידי שמים הוי אונס וכפי' ר"ח בגיטין ע"ג א' שלחו מתם כו' דתי' לפי שהוא בידי שמים ובשם הגאון כתב לחומרא כב' הלשונות:
ב
או כו'. בההוא עובדא שם ושם:
ג
אפי' כו'. שם ושם:
ד
ואע"פ שגילה כו' שם ל"ד א' ואמר אביי מא"ל דההוא כו':
ה
כיון כו'. שם בכתובות וה"ה לחלה ללישנא קמא:
ו
אבל כו'. כמ"ש בגיטין ע"ב א' תוס' דכתובות ד"ה הנ"ל ובגיטין שם ד"ה איתביה כו' בתי' ראשון:
ז
ושביה כו'. בר"פ השואל אמרינן תאמר בשביה כו' וכ"כ במרדכי בגיטין שם ס"ס תר"ג וכ"כ בח"מ סי' קע"ו סמ"ח בהג"ה אלא דכאן אפילו לא שכיח הוי אונס א"ל שאינו שכיח כלל ח"מ:
ח
ה"ז כו'. עבה"ג וע"ל סי' קמ"ו ס"ב:
ט
אבל אם כו' כנ"ל ס"ב דמספקא לן אי הלכה כר"י בגיטין:
י
או שאמר כו'. דלר' יוסי ספקא הוי כמש"ש ע"ב ב' ואיכא דמתני לה כולי תוס' ע"ו ב' ד"ה הכל כולי בע"ז ל"ז א' ד"ה היכא דא"ל בהאי כו' וער"נ בגיטין שם:
יא
וי"א דאף כולי. וכ"כ בבד"ה ולא ראיתי דיעה שם כלל דהא איפסיקא בפ"ק דקדושין בהדיא כר' אלעזר ועתו"ס דגיטין ע"ד א' ד"ה ר"ה כו'
יב
אמר כתבו כולי. כן פ' הרמב"ם אבל ש"פ מפ' כפירש"י שם דעל תנאי אם לא באתי קאי:
יג
הרי שאמרו כולי הרמב"ם כתב שם הלכה כ"ד הרי זה פסול ותמה עליו הר"נ שם דהא מידי ספיקא לא נפיק וע"ל סי' קמ"א סמ"ח א"ל כולי ואינו גט מ' אבל אחר הזמן הרי זה גט ומ"מ פסול הוא:
יד
וחזר וביטל כו' כן פי' הרי"ף בתשובה וכן פי' התוס' י"ח ב' וכנ"ל סי' קמ"ג ס"ב:
טו
ואם רצתה כולי. אע"ג שא"י לבטל התנאי כל שהוא ברצונה יכולה למחול דע"כ לא אמרו שם ע"ד ב' במחולין לך דאינה מגורשת דלצעורה קמכוין משא"כ במה שהוא לטובתה ועבה"ג:
טז
בד"א כולי. כשיטתו בכ"מ שאמרו ומאן דמתני כו':
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קמ״ד
א
סעיף ג' הרי זה גיטך מעכשיו וכו' אבל אם יש לה יבם וכו' נ"ב הנה מקור דין זה בש"ס גיטין ס"פ מי שאחזו וזה"ל בש"ס שם א"ל ר"א לההוא סבא כי שריתוהו לאלתר שריתוהו או לאחר יב"ח שריתוהו וכו' ותיבעי לי' מתני' מעכשיו אם לא באתי עד יב"ח וכו' אין ה"נ ומשום דהוי בההוא מעשה קשה לי מהו פריך דלמא באמת מעכשיו אם לא באתי וכו' פשיטא לי' דמותרת לאלתר רק באם לא באתי לבדו מבעיא לי' כיון דלרבנן ס"ל כיון דלא אמר מעכשיו הוי כוונתו רק שיחול אחר יב"ח א"כ נהי דר' יוסי ס"ל דמזמנו של שטר מוכח דכוונתו שיחול מעכשיו מ"מ י"ל דיש הוכחה נמי להיפוך ממה דלא אמר מעכשיו לכך יש הוכחה דנהי דמזמנו של שטר מוכח דהוי דעתו שיחול הגט מיד מ"מ י"ל דהיינו רק לענין שיחול מהיום שלא יהי' גט לאחר מיתה אבל מ"מ לא אמר מעכשיו כדי שלא תהי' מותרת רק אחר יב"ח ואף אם ימות תוך יב"ח לא תהי' מותרת רק אחר יב"ח לכך אמר אם לא באתי ולא אמר מעכשיו ומהו פריך וצ"ע כעת בזה ומכ"ש דקשה יותר לשיטת הר"ן שהביא הפ"י בחידושיו כאן דמה דאסורה עד יב"ח היינו מכח דהי' דעתו שלא תהי' נשאת רק אתר יב"ח ולא גמר להתירה עד סוף יב"ח לדידי' קשה יותר מהו פריך הרי י"ל במעכשיו בפירוש לא חזינן ריעותא בזה לא חיישי' לשמא לא הי' דעתו להתירה עד יב"ח אבל באם לא אמר מעכשיו הרי לא חלין הגרושין רק מכח הוכחה דזמנו של שטר א"כ תינח על גוף חלות הגרושין מוכח דזמנו של שטר אבל שיהי' דעתו להתירה מיד זה לא מוכח מזמנו של שטר אדרבא מדלא אמר בפי' מעכשיו מוכח להיפוך דעכ"פ לא גמר להתירה עד יב"ח לכך מיבעיא לי' וצע"ג ודו"ק היטב. והנה מה שיש להעיר בפרש"י רפ"ק דכתובות ד' ב' ע"ב ד"ה דלמא מת דוקא דלא ניחא לי' דתפול קמי' יבם עי' בחבורי לאו"ח הל' ק"ש בחבורי לאו"ח הנרשם חלק ק"ב מ"ש שם דרך אגב למדינת פולין גדול בעזה"י ודו"ק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ד
א
ה"ז גיטך כו' עב"ש סק"א שכ' אע"ג דאונס מהני בכל התורה כאן בגט תיקנו כו' וכל המקדש כו' ועיין בס' פני יהושע בק"א למס' כתובות סי' ג' שכ' דקשה על זה דא"כ ישתנה הדין במי שכנס את יבמתו וגירשה בענין זה דאם לא באתי ואירעו אונס או שביטל הגט שלא בפני השליח (לדעת רשב"ג בפ' השולח (גיטין דף ל"ד) אבל אנן קיי"ל כרבי דבטלו מבוטל וכדלעיל סי' קמ"א סעיף ס') דהכא לא שייך האי טעמא דשוויא לבעילתו בעילת זנות דסוף סוף ביאת זנות נמי קונה ביבמה ודוחק לומר דאה"נ דבכונס יבמתו לא שייכי הני דיני וליכא למימר דבכונס יבמתו וגירשה כה"ג אפקעינהו רבנן נמי לקידושי קמאי של אחיו המת ושוויא בעילת זנות וממילא נפקע זיקת היבם והוי בעילת היבם נמי ב"ז דזה אינו דלא שייך לומר אפקעינהו לקידושין אלא במי שעשה שלא כהוגן ועוד דאין שום סברא לומר דאפקעינהו לקידושי קמא דהא נפיק חורבא מיניה בדאיכא צרה וניסת לשוק ע"י יבום דהך. ועוד הקשה שם על ענין זה דאפקעינהו לקדושין דא"כ לפ"ז תופסין לו קדושין באחותה ומצאתי בחידושי הרא"ה ז"ל דאה"נ דתופסין מדאוריי' ויש לתמוה שלא נזכר זה בפוסקים. וכתב לתרץ דבאמת לעולם לא באנו למדה זו דעיקר תקנת חכמים הי' בכל מגרשי על תנאי שיגרש אדעתא דרבנן וזולתם לא יועיל לו טענת אונס ואדעתא דהכי מגרשי ובזה אין צורך לאפקועי קדושין אלא שאם יערער עדיין ויאמר שלא גירש אדעתא דרבנן וירצה לבטל הגט מחמת אונס בזה הפקיעו הקדושין ושוויא בב"ז כיון שעבר על תקנת חכמים ולא גירש על דעתם ומאחר שתיקנו כן מסתמא לא יערער עוד ויעשה בב"ז ולא חיישינן להכי ואף אם ערער לא משגחינן בי' ואין ערעורו כלום ע"ש היטב. ועיין בספר בית מאיר הזכיר קצת ומדברי הפ"י הנ"ל וכתב עליו שקרובים דבריו לדברי הרשב"א בתשו' סי' אלף קס"ב כו' ע"ש. ועיין בתשו' ברית אברהם סי' נ"ט אות ה' שכ' שם כלל מחודש בענין דאפקעינהו רבנן לקידושין וכתב לתרץ ע"פ סברתו דברי הר"ן בסוף נדרים יעו"ש ויש לעיין בכל זה: ועיין עוד בס' ב"מ שכ' והנה לפ"ד יש להסתפק קצת אחרי שאין אונס בגיטין הוא מטעם צנועות ופריצות אולי דוקא במוסר גט ליד אשתו ולא במוסרו ליד שליח ומתנה אם לא באתי תן גט זה לאשתי ונאנס דטעמא דצניעות ודאי שייך אבל טעם פריצות י"ל דלא שייך דמה תאמר זמנין דשמעה כו' דהא אין הגט בידה ומהיכי תיתי לחשוד השליח בהכי ושמא מחשש צניעות לחוד לא תיקנו או דילמא סתמא אמרו אין אונס בגיטין בכל אופן והכי מסתבר וגם יש למשמע הכי מדברי הרשב"א בגיטין ד' ע"ז כו' וכן מדברי הראב"ד כו' דבכל ענין אין אונס בגיטין ע"ש:
ב
שאין אונס בגיטין. בתשו' הרדב"ז ח"ה סי' ב' אלפים רי"ט נשאל על מי שגירש את אשתו מעכשיו אם לא אעבור מכנגד פניך עד זמן פלוני והאמינה עליו כמאה עדים שלא בא ולא פייס והלכה האשה והחביאה עצמה וכשהגיע הזמן בא הבעל ובקשה ולא מצאה ואחר הזמן באת האשה ותובעת כתובתה והוא צווח ואמר אנוס אני. והשיב אשה זו מגורשת גמורה היא ונוטלת כתובתה ונעשה כמי שצווח על ביתו שנפל או על ספינתו שטבע בים חדא דקיי"ל אין אונס בגיטין ואפי' אונס דשכיח ולא שכיח וכ"ש הא דשכיח דכיון שיכולה להתחבא דבר מצוי היא שלא היתה חפצה בו והוה לי' לאתנויי וכיון דלא התנה גמר וגירש ולא הוציאו מזה הכלל אלא אכלו ארי וכיוצא בו דלא שכיחי ותו כיון שהאמינה עליו שלא נתפייסה מה לי אם עומדת לפנינו ואינה רוצה להתפייס ומה לי אם החביאה עצמה כדי שלא ירבה עליה רעים הרי לא נתפייסה ואינה רוצה להתפייס וגדולה מזו אני אומר אפי' עומדת לפנינו ועדים מעידים שבא ופייס היא נאמנת לומר שלא בא או שבא ולא פייס שהרי האמינה כמאה עדים וכ"כ הריב"ש סי' שנ"ח (עב"ש סס"ק י"ד ובאה"ג סוף הסימן וכמ"ש לקמן ס"ק ז') ולענין כתובה הרי כתב לה כשתנשאי לאחר כו' ושם בסי' שאח"ז האריך לדחות ולבטל דברי מי שחלק עליו בזה וסיים שם וז"ל ואתה השואל אל תשת לבך לדברי המתהללים כו' ואם יד החולקים תקיפה על עצמם תשלח את האשה לצפת ושם תנשא או תבא ירושלים ואני אשיאנה בהסכמת שאר החכמים ולא יהי' לבי נוקפי כלל כי הלכה זו ברורה אצלי מאד עכ"ל ע"ש:
ג
בגיטין. עבה"ט מ"ש בשם ב"ש וה"ה אחר תקנת ר"ג דאין מגרשין בע"כ כו' וכבר כתב כן הב"ש לעיל ר"ס ל"ח שהביא שם דברי הר"ן פ' האומר שמחלק בנאנס מקיום התנאי בין תנאי דקידושין לתנאי דגירושין דבקדושין לא מהני אונסו דאמרה לי' מה לי ולאונסך משא"כ בגירושין דיכול לגרש' בע"כ רק שהוא התנ' התנאי לרצונו וכי נאנס אח"כ מהני האונס לפוטרו מהתנאי וכ' שם הב"ש דהשתא אחר חר"ג דאין מגרשין בע"כ אף בגירושין אם נאנס בקיום התנאי יכולה האשה לומר אני לא נתרציתי רק אדעתא דתנאי ומה לי ולאונסך ע"ש. וע' בס' יד המלך פ"ד מהל' חליצה הלכה כ"ד שהשיג על הב"ש בזה מהא דחליצה מוטעת (לקמן סי' קס"ט סעי' נ' ועמ"ש שם) וכ' וז"ל הנה מדברי הב"ש נראה שדעתו דבהתנה תנאי בגירושין ובפשע ובזדון לבו לא רצה אח"כ לקיים התנאי דזה מקרי בודאי מגרש בע"כ וע"ז קאי החר"ג והרי מדין זה דחלוצה מוטעת מוכח להדיא דהיכא דלא רצה אח"כ לקיים התנאי זה לא מקרי כלל מגרש בע"כ דהא בגמ' אמרו בפירוש דחליצה מעושית פסולה ובכל זאת כי הטעתו בקיום התנאי לא מקרי בע"כ כיון שגוף החליצה היה ברצון ואף שהיה על תנאי ואינה רוצה אח"כ לקיימו זה הוי טעות ולא אונס וכמו כן בגט אין זה רק טעות ועל זה לא גזר כלל ר"ג ומלבד כל זאת גוף סברתו של הב"ש אינו מובן דאף אם נאמר דגם בכה"ג גזר ר"ג מ"מ אין כח גזירתו באם גירש בע"כ לפסול הגט בדיעבד (עב"ש לעיל סי' קי"ט ס"ק י"ב ומ"ש שם בס"ק ז') וכיון שהגט בכל אופן הוא כשר רק שהוא נלכד במצודת חר"ג וכי נאנס ואין בידו לקיים התנאי לענין זה בודאי מהני האונס לפוטרו מהח' ואין שייך לו' כאן מה לה ולאונסו הא אין הדבר נוגע לה כלל דבכל אופן היא מגורשת ממנו משא"כ בקדושין כו' ולפי דעתי ליכא שום צד בתנאי הגט ונאנס בקיום התנאי שיבוטל הגט ע"י זה וסברת הב"ש תמיה מאד בעיני וצ"ע לדינא עכ"ל. גם בס' בית מאיר חמה ע"ד הב"ש הנ"ל וכן בס' טיב קדושין לעיל ר"ס ל"ח פקפק עליו בזה ע"ש. ומ"ש הבה"ט הראנ"ח הי' מהסס כו' שלא לומר אם לא אבא בתוך כו' כ"כ בשמו בתשובת מהרי"ט ח"ב סי' ח' והוא ז"ל דן על זה דבכמה מקומות שנינו תוך תוך ולאו באמצע הוא רק כל המשך הימים נקרא תוך וההוא דתוך הגן שכ' רש"י ז"ל באמצע הגן וכן ת"א במציעות גינתא כבר כתב הרא"ם ז"ל דלאו דמלת תוך מורה על האמצע אלא דמיתורא דקרא דריש כן ועוד י"ל דאמצע שכ' רש"י לאו בנקודת האמצע קאמר כו' ע"ש (וקצת חידוש שלא הזכיר המשנה פ"ג דתרומות מ"ה האומר תרומת הכרי זה בתוכו כו' וע' בתשו' הרדב"ז ח"א סי' רנ"ו) . ומ"ש הבה"ט בשם מהרי"ט המתנה מהיום כו' הוא בתשו' הנ"ל ע"ש. ומ"ש המתנה מכאן ועד יב"ח כו' עי' בתפו' אא"ז פנים מאירות ח"ב ס" קע"ד:
ד
אונס דשכיח. עבה"ט בשם בה"י דט"ס הוא כו' וע' בספר בית מאיר שכתב דאפשר הדין עמו ע"ש:
ה
ואם כתבוהו כו' אינו גט. עב"ש סק"ח (הציון בש"ע נרשם שלא במקומו) שכתב אע"ג דלא התנה בדין תנאי מ"מ כל מה שצוה לשלוחו א"י לעבור אפילו שלא התנה כדין תנאי כ"כ ב"ח בשם הרשב"א והר"ן עכ"ל וכבר כתב כן הב"ש לעיל סי' ל"ח סק"ב בשמם דכל התנאים שמתנה עם השליח אפילו לא כפל התנאי קיים שלא התרצה א"ע אלא בתנאי זה ע"ש ובס' בית מאיר שם פקפק בזה די"ל אף דקיי"ל שליח ששינה בטל השליחות אפשר היינו במה שמצוה אותו בהחלט בלא ל' תנאי או דבר שממילא נשמע וא"צ לתנאי אבל בלשון תנאי דינו שוה לבעל דבר ומכ"ש לגבי חסרון כפילות כו' ומה דפסקי' בסי' קמ"ד דאם כתבוהו תוך יב"ח אינו גט שמזה למדו דבריהם צ"ע כי לע"ד יש לדחות הקושיא מעיקרא דשם אין הפסול מדנכתב בלא קיום התנאי אלא דנהי דגוף המעשה תלה בלשון תנאי אם לא באתי ובאמת אפשר לומר דיהא התנאי בטל ואפי' יבא תוך יב"ח יוכלו לכתוב וליתן כל כמה דלא ביטל השליחות מ"מ הזמן שקבע לכתיבה בהחלט דהא אם אז משמע נמצא שלא צוה לכתבו עד אחר יב"ח והם שינו וכתביהו תוך יב"ח לכן בטל אבל אם לא כתבוהו עד אחר יב"ח אף שבא תוך יב"ח י"ל דתלה בדיני תנאים כמו בבעל דבר כו' אמנם מסיק שם לקיים דין זה ע"פ מה שהעלה הוא ז"ל בסי' ק"ך ס"ד לשיטת תיס' כתובת נ"ו בד"ה ה"ז מקודשת ותשו' הרא"ש כלל מ"ו ס"ס ב' שהובא בב"י ס"ס ל"ח דמבואר בדבריהם דכל זה שאנו צריכים למשפטי התנאים היינו משום דחידוש הוא דאתי דבור ומבטל מעשה לכן בעינן דומיא דהתם בתנאי ב"ג וב"ר לפ"ז לא בעינן משפטי התנאים אלא דוקא במקום מעשה אבל בענין שמתקיים בדבור פשיטא דאתי דבור דתנאי ומבטל דבור בלא כל משפטי תנאי כי זה ל"צ לילפותא דתנאי ב"ג אם כן בעושה שליח ע"ת דנמי מתקיים בדבור פשיטא דלא בעינן למשפטי התנאים ע"ש: ועיין בס' ג"פ לעיל סי' ק"ך סקמ"ג הביא שם דברי הרשב"א והר"ן הנ"ל שכתבו דמתנה בהדי שליח שאני דכל תנאי מהני ביה לפי שאינו נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך דבריו וכתב ע"ז דמדבריהם לא שמענו אלא בתנאי דמתנה בהדי שליח עצמו שאינו עושה אותו שליח אלא בתנאי זה אבל באומר לשליח שיתן הגט לאשה בתנאי זה לא שמענו אך דבר זה למדנו מתורתו של הרא"ם ז"ל שכתב בתשובה ח"ב סי' כ"ב דגם באומר לשליח הולכה הולך גט זה לאשתי ותהא ידך כידי ופיך כפי כו' ותהיה מגורשת ממני אם לא אבא מכאן ועד י"ב חדש די וא"צ לכפול תנאו כו' שכל זה א"צ אלא בשעת נתינת הגט לאשה וכשיתן השליח לאשה אז יאמר לה התנאי ככל תנאיו עש"ה. ונלע"ד דמ"ש הרא"ם דכשיתן השליח לאשה אז יאמר לה התנאי ככל תנאיו זהו דוקא בגוונא דידיה שלא התנה עם השליח עצמו אלא שצוהו ליתן להאשה בתנאי בזה ס"ל להרא"ם דאף שלא פירש כל התנאי כהלכתו אמרי' מסתמא דעתו הוא שיאמר התנאי באופן המועיל ולכן צריך השליח לומר התנאי להאשה כהלכתו בכל תנאיו אבל בגוונא דהרשב"א והר"ן הנ"ל במתנה בהדי שליח עצמו שאינו עושה אותו שליח אלא בתנאי זה פשוט שא"צ השליח לומר כלל שום תנאי לאשה בעת נתינת הגט רק שהשליח יודיע לאשה או לב"ד שאין שליחותו אלא בתנאי כך וכך עמש"ל סי' קל"ז סק"ה. ועיין בבה"ט לעיל סי' ל"ח סק"ג לאחר שהביא דין דהרשב"א והר"ן דכל התנאים שמתנה עם השליח אפילו לא כפל כו' כתב על זה דכנה"ג הביא בשם ספר חוקות הדיינים דאפי' בתנאי הנעשה ע"י שליח כו' הנה ספר זה לא ראיתי אך כפי הלשון שהביא הבה"ט משמו י"ל דלא פליג כלל על דינו של הרשב"א והר"ן בתנאי דמתנה בהדי שליח אלא דפליג על דינו של הרא"ם הנ"ל בתנאי שעל ידי שליח גם במל"מ פ"ו מה' אישות בד"ה ושיהיה התנאי קודם למעשה הביא שם דברי הרא"ם הנ"ל וכתב הרב המגיה שם דיש חולקין על דין זה לע"ד י"ל נמי דכוונתו שחולקין על דינו של הרא"ם בתנאי הנעשה ע"י שליח אלא באופן דהרשב"א והר"ן כ"ע מודו דלא בעינן משפטי התנאי ודוק:
ו
ואם הוא ספק. עמ"ש לעיל סי' קמ"א סקס"ז בשם ת' ברית אברהם:
ז
אפ"ה הוי גט. עיין בב"י שכתב וז"ל הנותן גט לשליח ליתנו לאשתו ע"מ שאם לא יבא מאותו יום עד שתי שנים יהא גט ואם יבא תוך שני שנים לא יהא גט והאשה לא רצתה לקבלו עד שעברו יותר מששה חדשים אחר השתי שנים עשה מעשה בזה הר' יהודה בן בולא"ט ז"ל וציוה ליתנו לה והתירה מיד וכתב ע"ז פסק וגם על ידינו היה מעשה פה צפת ת"ו והתרנוה בכנופיא עכ"ל ומדנריו אלה משמע שאין חולק בדבר אך בת' הרא"ם סי' צ' הביא דברי מהר"י בן בולאט הנ"ל וחלק עליו ע"ש ובסימן כ"ג ול"א שבח"א ובח"ב סי' כ"ט האריך הרבה לבטל הגט הזה מתרי טעמי חדא משום דאיכא קפידא דבעל שאם היה נותנו לו בתוך הזמן עם התנאי היה נשמע הקיל שהוא גט של מצוה שחשש שמא ימות ותשאר עגונה כל ימים ויש לו בזה כבוד מכל העולם ואלו עכשיו שנתנו לה לאחר הזמן בלי שום תנאי יחשבו העולם שעתה שלחו לה כדי לגרש אותה בגט מוחלט יהוא גנאי גדול שיגרש אשתו בניו מוחלט בלתי שום סבה דלב"ש אינו מגרש אלא אם מצא בה ערות דבר וכיון דאיכא בזיון דבעל שהגט מוחלט אין קפידא גדולה מזי ועוד טעמא אחרינא שכיון שהשליח א"א שיתן אותו בתנאי אלא בסתם אין לך שינוי דעת הבעל גדול מזה ונתבטל שליחות השליח כי הבעל לא עשאו שליח אלא לגט של תנאי לא לגט מוחלט והאריך בקיום שני טענות אלו ע"ש. וגם בתשו' מבי"ט ח"ב סי' קל"א חולק על הב"י ע"ש. ועיין בתשובת פרח שושן כלל א' סי' א' וב' הביא שם לשונות הרבה מגדולי בעלי התשובות המדברים בענין זה והוא ז"ל נשא ונתן בדבריהם והעלה דבנשואה אין להתיר כלל ליתן הגט כיון שעבר זמן התנאי ואם עבר ונתנו לכתחילה לא תנשא מיהו אם נשאת לא תצא אך בארוסה יכול ליתנו לכתחילה ובלבד שיפרש בשעת הנתינה בפני ב"ד שגט זה שלחו ארוסה ליתנו לה לזמן כך וכך ולפי שעבר הזמן אני נותנו לה סתם ודוקא בשעת הדחק. ושוב ראה בתשובת תורת חיים ח"ג מהרב מהרח"ש סי' פ"ב נדפס שם תשובת גדול אחד שהסכים להתיר (אף בנשואה) לתת גט זה והסכים על ידו מהרח"ש ז"ל בסי' פ"ג וכתב שיאמר השליח בשעת נתינת הגט כ"ז גיטך ששלח לך בעלך על תנאי כו' וכבר עבר הזמן והרי את מגורשת מיד ע"ש באורך:
ח
הרי היא נאמנת עלי. עב"ש סס"ק י"ד שכ' וז"ל וסתם נאמנות שנותן לה היינו לנגדו ולא נגד שני עדים כו' עכ"ל. ועיין בס' ג"מ סג"ר אות מ"ה סק"ו שכ' דהרב ב"ב נתן מכשול למעיינים בקיצור דבריו שכתב דסתם נאמנות ל"מ נגד עדים משמע דנאמנות מפורש מהני כנגד עדים ומגורשת אפי' העידו עדים שביטל הגט וחס לי' למרן דלימא הכי דפשיטא דאם באו עדים שביטל הגט שתצא ובניה ממזרים דאנן אעדים סמכינן ובכהן צ"ע די"ל שויא אנפשי' חד"א מהני אף נגד עדים כו' עכ"ד. ואיני יודע היכן משמע כך מדברי הב"ש דהא ודאי שאם העידו העדים שביטל הגט גם הב"ש מודה דלא מהני נאמנות וזה מבואר להדיא בדברי הב"ש ס"ק הקודם שכתב דאם נתייחד עמה אע"פ שנתן לה נאמנות כשתאמר שלא בא עליה לא מהני כו' וכאן כוונת הב"ש רק לאפוקי דנאמנות מפורש לומר שלא באתי מהני אפי' אם יעידו עדים שבא (ולא שביטל הגט) וכמו שמסיים ואם אמר נאמנת עלי לומר שלא באתי אפילו באמת אבוא עיין תשובת ריב"ש כו' והדברים מבוארים בב"י בשם הריב"ש שכ' דאם לא אמר בפי' תהא נאמנת כבי תרי לומר שלא באתי א"נ כל שיש עדים כו' אבל אי הימנה בפי' כנגד עדים נאמנת היא אפילו באו עדים דהא הימנה והרי הוא כאילו אמר יהא גט אפי' באתי כל שתאמר היא שלא באתי עכ"ל (אלא שמה שהביא שם לשון השמ"ג באומר נאמנת עלי שלא באתי שאפי' באתי כו' צ"ע למה הוצרך להביא מהסמ"ג הרי זה הלשון עצמו איתא בתוס' דף י"ח ע"ב ד"ה שמא פייס ע"ש) וגם הג"מ עצמו כתב כך בסוף אות רל"ד וז"ל שם מיהו אם האמינה בפי' נגד עדים שאף אם יאמרו עדים שבאתי תהא נאמנת לומר שלא באתי שפיר מהימנא טפי מעדים ואף שכתבתי לעיל בסוף דיני מודעי דאנן אעדים סמכינן מ"מ בכה"ג י"ל התנה לגרשה בכל ענין ותנאי בעלמא הוא אפי' תשקר מ"מ תתגרש מעכשיו עכ"ל ועמ"ש לעיל סי' קל"ד ס"ק ה':
ט
וחזר וביטל הגט. עב"ש ס"ק ט"ו ועיין בס' שעה"מ פ"ח מה"ג דין א' וגם בספר גט מקושר אות רל"ד באריכות:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קמ״ד
א
סי' קמ"ד ב"ש אות י"א אבל אם איחר. נ"ב בטור שם כתב להדיא דמדברי רמב"ם משמע דאמר תן ביום פלוני דמותר ליתן אח"כ וע' תשו' פרח שושן חאה"ע סי' כ"א:
ב
שם אות ט"ו נשמע מזה לשטה זו. נ"ב לענ"ד הא תוס' ס"ל דשמא פייס לא שפייסה למחול אלא שהוא נתפייס ובטל הגט והרי לתוס' הגירס' גם בפרכת הש"ס אמתני' וליחוש שמא פייס היינו דמכח שנתפייס בא שיהא הגט בטל והרי בזה בודאי ל"צ לדעתה כלל ואף להרי"ף שכתב דפייס' שתמחול לו אף דבהרי"ף לא נזכר ע"מ מ"מ י"ל דל"ח לביטול הגט דמסתמא אינו חוזר מדיבורו אא"כ ע"י פיוס שתמחול לו אבל לומר דא"י לבטל הגט מה"ת לומר כן כיון דהגט לא חל עד אחר הזמן פשיטא דיכול לחזור מקודם הגעת הזמן:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קמ״ד
א
ע"מ שלא אבא כו' בס"ס קמ"ג כתבתי דהא יכול לבטל ויהיה גט מיד וכן כל מידי דתליא בדידיה לדעת הרא"ש וכ' בטור אם לא בא נתקיים הגט למפרע זה קאי על ע"מ אף בלא ע"מ הוה גט מאותה שעה כדלעיל סי' קמ"ג:
ב
שאין אונס בגיטין פי' שאין אונס מבטל את הגיטין ואין האונס מבטל הגט אלא אמרי' דגמר ומגרש לא יזיקו לו האונס:
ג
שאין אונס בגיטין אע"פ שבכ"מ יש טענת אונס מ"מ הפקיעו חכמים את הקידושין ותקנו שלא יהיה הגט בטל משו' תקנת פריצות וצניעות כדאיתא דיש כתובו' וכ' בטור וכן אם אמר הרי זה גיטך ע"מ שאם לא אפייס אותך שתתרצי בתוך ל' יום יהא גט ופייס' ולא נתרצי' הוה גט אע"פ שהו' אנוס שהרי פייס' בהרב' פיוסין ולא נתרצי' ואפש' שתתרצ' אם היה לו ממון הרבה והוא אנוס שאין לו אפ"ה אין אונס בגט עכ"ל מ"ש דין זה בע"מ הוא לאו דוקא דמאי שנא מבבא דלפני זה דאין חילוק בין אם לא אבא או ע"מ שלא אבא ה"נ כן הוא וחד מינייהו נקט וברש"י דף ל' איתא בלשון זה מעכשיו אמסור לה גט ע"ת זה אי לא אפייסה וגם אם לא אתינא עד תלתין יומין כו' לא פירש כלום נראה דלא אתי לאפוקי אם לא מעכשיו או ע"מ כדין זה דפיוס דמאי שנא אלא שרש"י נתכוין על המסיר' שהיא עכשיו ונזכר שלא נטע' לפרש שלא מסר הגט עכשיו אלא דה"ק אם לא אבא תוך ל' או אמסו' לה גט זה דלמה לו להקדים הפורענות כיון שיהיה אחר כך בביתו לזה כתב דמעכשיו אמסר ע"ת אבל גבי ל' יום לא שייך למימר כן דהא אחר ל' לא יהיה בביתו עמה ומו"ח ז"ל כתב דדין זה מדבר במעכשיו או בע"מ ולא ידענו טעמו כלל ומ"ש הטור והוא אונס שאין לו לא תידוק מיניה הא אם יש לו ממון הרבה ויהיב לה ולא נתפייס' דלא הוה גט דזה ודאי אינו דא"כ אין לנו לידע איזה סך מקרי ממון הרבה ובגמרא נקט תרקבי דדינרא והוא דרך גוזמא כלומר אעפ"י שנותן לה סך גדול יש לומר אלו היה סך יותר גדול שמא היתה מתפייס והוא אונס במה שאין לו אותו סך ואין אונס בגט ומו"ח ז"ל דקדק לחלק דאי יהיב לה סך גדול ולא נתפייס לא הוה גט ולא דק ובב"י כתוב פשוט למ"ד יש אונס הוא ט"ס וצ"ל אין אונס כדאיתא להדיא בגמרא:
ד
לא אסיק אדעתי' להתנות בתו' בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ג) אומר ר"י דאיכא ג' מיני אונס דאונ' השכיח לגמרי לכ"ע אין אונס דלא שכיח כלל יש אונס אפי' בגיטין ובשכיח ולא שכיח פליגי תרי לישנא וקי"ל דאין אונס עכ"ל ונ"ל דבאותו דבלא שכיח כלל אפי' אם אמר כפירו' אפילו אם יהיה אונס להוי גיטא מ"מ מבטל הגט כדאיתא בפ' מי שאחזו שם ההוא גברא דזבין ארעא וקיבל עליה כל אונס דאתי לידו לסוף אפיקו בה נהרא פירש"י שצוה המלך שיעבירו הנהר משם ואמרו שם דפטור דלא אסיק אדעתיה על אונס כזה דלא שכיח ואע"ג דכת' כאן דלא אסיק אדעתיה להתנות משמע אי אתנו אזלינן בתר תנאי' הא ל"ק דכאן מסתמא אין האונס מבטל (הגט) מדלא התנה דאם יהיה אונס לא יהיה גט ובזה אמרו דלא היה צריך (להתנות) על ביטול הגט בזה כיון דלא שכיח ממילא אם ישנה כאן המקבל' עליו אונס גם בזה מבטל האונס דלא שכיה בזה:
דברי המגיה ר"ל אם לא התנה כלל או התנה סתם אפי' יהיה אונס להוי גט שניהם שוין בזה דאמרינן דלא אסיק אדעתיה אאונס דלא שכיח כלל דהרי גם בלא התנה אין האונס מבטל הגט כמו בהתנה שלא יבטל האונס הגט ואע"פ כן אמרינן באונס דלא שכיח דמבטל הגט משום דלא אסיק אדעתיה ה"ה נמי בהתנה אפי' יהיה אונס להוי גיטא נמי אמרי' לא אסיק אדעתי' על אונסא דלא שכיח עכד"ה): וקשה דכאן מדמינן עכבו נהר לחלה דהוה שכיח ולא שכיח ובח"מ סימן רכ"ה כתב אבל אם נפסק הנהר או שחזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה דבזה לא שכיח' וצריך לחלק דכאן מיירי שקצת רגיל להיות כן אבל שם מיירי שלא שכיח כלל ומ"ה פירש"י שצוה המלך להעביר המים משם כלומר שהיה דבר שאינו מצוי:
ה
ושביה הוה אונס דשכיח ואינה מבטל הגט מדלא התנה הג"ה זו אין מקום לישבה חדא מצד רמ"א עצמו שכתב בח"ה סי' קע"ו סי' מ"ט וכן מי ששלח אחר חבירו וקיבל עליו לפדותו מכל הפסד ונתפס בדרך אפ"ה פטור לפדותו דאונסא דלא שכיח הוא. שנית מצד המקור של הג"ה זו שהיא מן המרדכי פי' מי שאחזו כתב שם וז"ל ובאונס דלא שכיח כגון אכלו ארי' או נשכו נחש יש טענת אונס דליכא למגזר משום צניעות כיון דלא שכיח כלל לא גזרו ביה ובריש פ' השואל אמרינן בשלמא שבורה ומתה דכתיב וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת אלא שבויה בשואל מנלן דחייב וכ"ת דנילף משבורה ומתה מה לי שבורה ומתה שכן אונס' דסליק אדעתא הוא פירש"י ע"מ כן שייליה מדלא אתני ע"מ שלא אתחייב בשבורה ומתה תאמר בשבוי' דלא סלקא דעתיה לאתנויי עכ"ל הרי תלמוד ערוך דלא שכיח ולא שייך מדלא אתני בזה וכ"ז דלא כהג"ה זו ואנו אין לנו אלא כתלמוד ערוך הנ"ל דאונס דלא שכיח הוא ומבטל הגט וכי ניים ושכיב כתב הרב להג"ה זו כנלע"ד:
ו
הרי זו ספק כו' דספק אי קי"ל כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוה כאלו נכתב בו מעכשיו:
ז
אבל אם יש לה יבם כו' דבעיא היא בגמרא אי נימא כיון שמת ודאי לא יבא אחר יב"ח וכתבו התו' דשמא יש לגזור מת אטו לא מת כי אין העולם יודעין שמת ויתמהו על שמתירין לה נשא אבל אחר יב"ח הכל יודעין שנתקיים התנאי עכ"ל עיין סי' קמ"ג סעי' ג' סק"ח שיש לחלק בין הך להתם דאמר תתן לי ר' זוז ובין (אחר ל' יום) צ"ל (ולא קבעו לו זמן) כמו שזכרתי שם א"נ ע"פ התו' כאן דטוב להמתין עד אחר יב"ח דאז לאו הוה חשש כלל בפני העול' משא"כ לעיל באין זמנו קבוע לנתינת ר' זוז אין לגזור אטו לא מת דשם אין תמהון בעיני העולם דמי יודע אם נתנה לו או לא ואדרבה הכל יאמרו כיון שניס' ודאי קיימה התנאי ונתנ' לו בחייו הר' זוז ובדריש' הטריח לחלק בזה ולע"ד הוא ללא צורך כלל:
ח
כתבו גט ותנו לאשתי אם לא באתי א"ל דזה הוה מעשה קודם התנאי דאיתא לעיל דהתנאי בטל ממילא הגט קיים תכף דאין שייך לומר כן אלא במעשה הגט גופיה במה שהוא נותנו ע"ת אבל כאן לענין ציווי לכתוב הגט אין בזה מעשה הגט כלל כנלע"ד:
ט
גט קודם למיתה פי' גם נתינת הגט הוא קודם המיתה:
י
אפ"ה הוה גט פי' ומותרת מיד כ"כ ב"י שהיה זה מעשה בצפת תוב"ב והתירו בכנופיא ונ"ל דזהו בתנאי דאם לא יבא תוך איזה זמן דהא עכ"פ לא בא וחל הגט אחר הזמן שקצב אבל אם אומר ה"ז גט ולא יחול עד איזה זמן שקוצב דבזה צריכה להמתין מן הנתינה אותו זמן כי הוא מכוין לצערה שתשב בלא בעל אותו הזמן כנלע"ד:
יא
אחר השבוע בטור כתב שהוא מחולק עם אביו בפי' דברי הרמב"ם והרא"ש מפרשם שלא יכתבו עד שנה אחר השבוע ואינו נראה כן אלא אדרבה ר"ל שיכתבו מיד אחר השבוע וכן באינך. ובאשר"י סיים אבל לאחר השבוע אין להקפיד אם מאחר זמן הכתיבה והטור לא הביא זה כי זה תלוי במחלוקת הנ"ל דלפי' הרא"ש עיקר הקפידא שלא יקדים לכתוב עד זמן שאחר השבוע ואין קפידא באיסור ולהטור אין קפידא בהקדמה רק שלא יאחר ונראה דהרמב"ם גופיה מספק' ליה בדין האיחו' אם יש בו ג"כ קפיד' אי לא וע"כ כתב באיחור שהוא פסול והוא מדבריהם וכמו שהעתיק כאן בש"ע ספק מגורשת ומש"ה ניחא מה שזכרנו בסימן קמ"ג סק"ח דבאומר שתתן ר' זוז לאחר ל' יוס ומת בתוך ל' דחולצת דהיה לרמב"ם ספיקא אם הוה זמנו קבוע או לא ונ"ל דהרא"ש חולק באמת על הני תרתי דהיינו מה שהוא מקפיד עליו שלא יקדימו ע"ז כתב דאינו כן אלא כותבין מיד אחר השבוע ומה שמסופק אם יש קפיד' באיחור ע"ז כתב דאין קפידא כלל באיחור כזה אתיין דברי הרא"ש כהוגן דודאי גם הוא גרס כרמב"ם אין כותבין אלא עד שנה כו' כמו שגורס הטור והאי יש לו ב' פירושים הא' שלא להקדים והב' שלא לאחר ואם מקדים הוא ודאי אינו גט ובאיחור היא ספק וחולק הרא"ש על שניהם דבקדימה ובאיחור אין חשש ולא חילקו בגמרא באלו דינים דלאחר שבוע ואילך אלא לאומר אם לא באתי אחר השבוע וטעמא דאם לא נתכוין רק למעט שלא יבא תוך השבוע היה לו לומר לא באתי תוך השבוע כיון שהוא אומר דרך שלילה אלא ודאי שנתכוין על זמן אחר מלבד תוך השבוע אבל אם אומר ה"ז גיטך לאחר שבוע ודאי לא נתכוין רק מיעוט תוך השבוע דכאן אין שייך לומר ה"ז גיטך שלא בתוך השבוע דהא צריך הוא לומר אימתי יהי גט ולא דרך שלילה ולא משגחינן בזה על האיחור כלל כיון שאינו מקפיד רק על הקדימ' שלא יהיה תוך השבוע אבל אח"כ יהיה תמיד זמן לזה. ורבינו הטור ס"ל דעל הקדימה אין קפידה שיהיה אחר השבוע אבל הקפידה על האיחור שלא ימתינו אחד זמן ששייך לאחר השבוע נחה ושקטה מה שתמהו רבים על הרא"ש ז"ל בהבנת דברי הרמב"ם ז"ל:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5