שולחן ערוך, אבן העזר, סדר חליצה – עם 11 מפרשים

א

סדר חליצה בקצרה ובו נז סעיפים: (אמר המגיה גם פה בסדר חליצה כל מקום שלא נזכר בהגהות שם אומרה סתמן כפירושן שהם לקוחים מהסדרים) (ובפרט מסדר מהר"י מרגליות) .
מצות חליצה בג' דיינים אפילו הם הדיוטות ובלבד שיהיו יודעים להקרות (ולכתחילה נוהגין שהחכם שבעיר עם שני חשובי העיר הם הדיינים גם לוקחים השנים שמוסיפין מחשובי הקהל ושלא יהיו סומים אפי' באחת מעיניהם ויש מחמירים שלא יהיה בהם שום מום וטוב שיהרהרו כל החמשה תשובה בלבם באולי חטאו ופסולין לדון:

ב

וצריך שיהיו שלשתם אזרחי ישראל כלומר ששום אחד מהם לא יהיו אביו או אמו גרים:

ג

ושלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם ויבמה ואפי' אם נשואים שתי בנות אחים או שתי בנות אחיות או אשה ובת אחותה יש להקפיד מפני מראית העין (וע"ל ריש סימן זה סעיף א') .

ד

שלא יהא שום א' מהם פסול לדון דיני ממונות (וע"ל סעיף ב' ריש הסימן):

ה

אחר שיוועדו יחד הג' דיינים יוסיפו עליהם שנים לפרסומי מילתא ואפילו הם עמי הארץ שאינם יודעים להקרות או שהם קרובים קורבה שאינה פוסלת מן הדין אבל כל שאר דברים פוסלים בהם כמו בג' הראשונים (ולכתחילה לא יהיו אלו השנים קרובים לדיינים) .

ו

ויקבעו מקום לחליצה שיאמרו הג' לב' הנוספים נלך למחר ונשב במקום פלוני כדי לחלוץ שם: הגה ונוהגין שהולכים למקום שרוצים לישב שם למחר ויושבים מעט ונוהגין שגם השנים הנוספים הולכים עם הב"ד אבל אינו מעכב רק שהב"ד יאמרו אל השנים שילכו והולכין שם אלו הג' סגי (כן משמע בה"מ) וי"א שאפי' ההליכה אינה מעכבת רק שיאמרו שלמחר ילכו לחלוץ במקום פלוני (א"ז) וא"צ שכל שלשה דיינים ידברו כך אלא הגדול שבג' אומר ומדבר בעד שני חביריו (ב"י מ"כ) מיהו יש מחמירין שכל הג' ידברו כך (וע"ל בפי' הסדר סעיף י"ב):

ז

קביעות מקום צריך שיהיה בערב יום שלפני החליצה (וע"ל בפירוש בסדר סעיף ט"ו):

ח

אם החליצה ביום ראשון אין קובעים מקום ביום השבת כי אם בערב שבת:

ט

המקום שיקבעו לחלוץ שם צריך שיהיה בגובה של עיר כלומר מקום מפורסם:

י

ביום שקובעים מקום שולחים הדיינים להזהיר ליבמה שביום החליצה לא תאכל (ולא תשתה) שום דבר עד שתחלוץ: הגה גם שלא תרוק לפני הב"ד שחולצת לפניהם ושלא תדבר הרבה (ושלא) תנקר שיניה קודם החליצה וכן חוזרין ומזהירין אותה על אלו הדברים בשחרית קודם החליצה גם כן וכן נוהגין שירחץ היבם רגלו קודם יום החליצה כדי שיהא בקל לרחוץ ביום החליצה גם טוב שיסיר צפרני רגלו גם יחקרו ביום ההוא אם הם גדולים וראוים לחלוץ גם שאר הדברים שצריכין לחקור יותר טוב הוא לתקנן כולם ביום שקודם החליצה גם ילמדו היבם והיבמה להקרות כראוי בנשימה אחת (כ"ז בסדרים):

יא

אין חולצין בלילה ולא בשבת ולא ביום טוב ולא בערבי שבתות וי"ט (אבל בחול המועד חולצין) (ב"י):

יב

ביום החליצה יבאו החמשה דיינים למקום שקבעו השלשה דיינים הראשונים ישבו על ספסל א' (הגדול באמצע) והב' הנוספים ישבו מכנגדם בספסל אחר (וי"א שהם יושבים מן הצד וכן נוהגין) והיבם והיבמה עומדים באמצע: הגה והיבם והיבמה ילכו אל הדיינים ולא הדיינים אצלם שנאמר ועלתה יבמתו השערה מיהו אם הדיינים הלכו אצלם אין החליצה פסולה:

יג

מביאים עוד אנשים שיהיו שם בעת החליצה ולפחות יהיו ה' שנמצא עם הדיינים הם עשרה: הגה ולכן נוהגין עכשיו שהולכים לחלוץ מיד אחר יציאת ב"ה שחרית דאז איכא רוב עם והגדול שבהם אומר לחבירו (ברבים) נלך לחלוץ במקום שקבענו אתמול:

יד

וכל הבאים שם צריכין לישב מרחוק מהדיינים: הגה ולא ישב שום אדם על ספסלים שיושבים הדיינים שחולצין לפניהם גם בוררים שני עדים כשרים ומעמידים אותם אצל הספסלים לחקור אותם על היבם והיבמה אם ראויה לחלוץ והיבם יתעטף עצמו כאבל וכן היבמה תתעטף:

טו

יזהירו ב"ד את היבמה שלא תרוק בפני היבם עד שתחלוץ: הגה גם יזהרו מאד שלא תעלה בידן חליצה פסולה שלא תצטרך לחלוץ אח"כ מכל האחין (הגהות אלפסי סוף מצות חליצה) (וע"ל סי' ק"ע):

טז

צריך שהיבם והיבמה לא יהא שום אחד מהם קטן ולא חרש שאינו שומע ואינו מדבר ולא אלם ולא שוטה:

יז

צריך שלא יהא היבם החולץ סומא אם יש לו אח שאינו סומא:

יח

צריך שלא יהא רגל היבם עקומה לאחור או הפוכה על צדה וגם שלא יהא מהלך על אצבעות רגליו:

יט

אם היבם הוא גר צריך שידעו אם היתה הורתו והורת אחיו מת ולידתם בקדושה:

כ

צריך שידעו אם הניח המת זרע: הגה וכל החקירות אלו שואלים העדים בשעת החליצה כדי שיתפרסם הענין ברבים וכן הוא בסדר חליצה לשאול העדים מכל מה שכתוב כאן מתחלת סי' ט"ז עד סי' כ"ח ואומרים ג"כ ברבים שכבר שאלו מאתמול על סימני האיש והאשה שהם גדולים:

כא

צריך שידעו בית דין אם יבם זה הוא אחי המת מאב ואם היתה להם ישיבה אחת בעולם:

כב

צריך שידעו אם יבם זה הוא גדול האחים:

כג

צריך שידעו אם היא זאת אשת המת אחיו של זה:

כד

להעיד על דברים אלו נאמן עד אחד ואפילו אשה או עבד או שפחה או קטן שהוא מכיר ונבון:

כה

צריך שידעו ב"ד אם יש צ"ב יום שמת הבעל (וע"ל בפירוש הסדר סימן ל"ט):

כו

צריך שידעו אם היבם אטר רגל:

כז

צריך שידעו אם היבמה אטרת יד ימינה:

כח

מושיבים היבם והיבמה תחלה (ושואלים הדיינים או הגדול שבהם אל היבם מהו מבקש ויאמר להם שבא לחלוץ ליבמתו וישאל ליבמתו אם רצונה לחלוץ ותאמר הן) ואח"כ יאמר להם עמדו (ותעמוד היבמה לימין היבם) :

כט

יעמדו היבם והיבמה על רגליהם ואם היבמה חפצה ביבום יאמרו ליבם אי ניחא לך חלוץ אי ניחא לך ייבם והוא ישיב שאינו חפץ ביבום ואם היבם חפץ ביבום והיבמה אינה חפצה או שהיא מאותם שחולצות ולא מתייבמות מלמדין אותו תחלה שישוב שאינו חפץ לייבם וכך יאמרו לו אתה חפץ לחלוץ ליבמתך זו והוא משיב הן: הגה וי"א שבכל ענין שואלים אותו אם רוצים לייבם או לחלוץ ואע"ג דמצות חליצה קודמת מ"מ שואלים אותו כדי שיאמר שרצונו לחלוץ ויראו שכבר היה מרוצה לחלוץ ויאמר שחפץ בחליצה וכן נוהגין ויש מוסיפין אם יש לו אשה לומר לו שמותר לישא אותה ואין בזה משום חרם ר"ג (וע"ל בפירוש סדר החליצה סי' מ"ד ומ"ו):

ל

צריך שידעו היבם והיבמה שבחליצה זו היא מותרת לשוק:

לא

צריך שלא יהא אנוס לחלוץ:

לב

אם נשבע לחלוץ או שלא לחלוץ מתירין לו קודם: הגה ויזהרו הבעל והאשה שלא ישיבו בתשובתן אל השואל אותם הן הן או לאו לאו אלא חד הן על דבר הן וחד לאו על דבר הראוי לומר לאו גם יאמרו בלשון לעז כדי שיבינו (ע"ל בפירוש סדר הגט סי' ס"ח):

לג

צריך שיבטל כל מודעות שמסר על חליצה זו. וכן צריך לפסול כל עדים שיעידו שמסר מודעא על חליצה זו וכך יאמר לו החכם ליבם אמור הריני מבטל כל מודעי ומודעי דמודעי עד עולם שמסרתי על חליצה זו וכל דברים שמסרתי שהם כשיתקיימו גורמים לבטל חליצה זו הרי הם בטלים וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי שום דבר שתפסל חליצה זו מחמתו והריני פוסל כל עד או עדים שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיתבטל חליצה זו או יורע כחה מחמתו:

לד

צריך לב"ד שיזהרו שלא תעלה בידם חליצה פסולה:

לה

צריך לשאול ליבמה אם אכלה או שתתה היום:

לו

יקח החכם המנעל בידו ויבדקנו שלא יהא שום טיט דבוק בו מבפנים (ושהוא עשוי כהלכתו:

לז

ויצוה ליבם לרחוץ רגלו הימיני יפה: הגה וינגוב אותו יפה ויכרוך בגד סביבו וילך בה:

לח

ויקשור היבם כנף המכנסים למעלה משוקו: הגה ויראו הדיינים שרגלו נקי מכל דבר טינוף:

לט

יתן בעל המנעל ליבם המנעל במתנה (ויקננו היבם בהגבהה):

מ

ינעלנו היבם ברגלו הימני כשהוא יחף בלא בתי שוקיים אלא דבוק לבשרו (ויהא מכוון למדת רגליו של יבם ולא יגיע למעלה מארכובה):

מא

יכניס (קרסי) המנעל בלולאות: הגה ויש סדרים שכתוב בהן שהרב המסדר נועל לו המנעל וקשרו לו כראוי אבל אין לחוש אם היבם יכול לעשותו בעצמו שפיר דמי.

מב

יכרוך הרצועות פעמיים סביב שוקי הארכובה למטה ויכניסם בנקבים שבמנעל בענין שיגיע הרצועות בבשר שוקיו מאחוריו (ויראה שהרצועות יהיו מכוונין זה אצל זה כל מה שאפשר) (כל הנ"ל בסדרים) (וע"ל בפי' המסדר סימן נ"ח וסימן נ"ט):

מג

יקשור השתי רצועות על בשר השוק מלפניו שני קשרים זה על גב זה מהודקים ועניבה עליהם:

מד

צריך שילך היבם במנעל ברגלו ד' אמות וילך לפני הדיינים שיראו איזה רגל ימינו (שם וע"ל בפירוש הסדר סימן ס"ב)

מה

יעמידו היבם אצל כותל או עמוד לישען בו (ויזהר שלא ישען כל כך שאם נוטלין העמוד היה נופל דזה אינו מקרי עמידה):

מו

בכל ענייני החליצה בין בקריאה בין בחליצה בין ברקיקה יהיו הדיינים יושבים והיבם והיבמה עומדים (ומעמידים היבמה לפני היבם כדי שתהא דבורה עמו לפני ב"ד):

מז

מלמדין אותה ואת היבם לקרות עד שהוא והיא יהיו רגילים ותהיה יכולה לקרות לא אבה בנשימה אחת (ואומרים ליבם וליבמה ענין החליצה ובזה תהיה פטורה ממנו ומותרת לכל אדם ואומרים להם שיכונו לזה והם ישיבו הן):

מח

מקרין ליבמה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ומקרין אותה מלה במלה זו אחר זו רק לא אבה יקראוהו בפעם אחת וקריאה זו ושאר קריאה צריכים להיות בלשון הקודש (ואם טעו באיזו תיבה יחזור לראש המקרא) (בסדר מהרי"ל):

מט

מקרין ליבם לא חפצתי לקחתה (וקורין לו מלת לקחתה במפיק ה"א גם יקרא מלות אלו בנשימה אחת): (שם)

נ

צריך שיבין היבם דברי היבמה ומה הוא משיב:

נא

ישען היבם לכותל או לעמוד שאחריו וידחק רגלו בקרקע: (ויזהירנו שלא יסייע ליבמה בענין החליצה) (שם) .

נב

ונגשה יבמתו אליו ומתרת קשירות המנעל בידה הימנית בלא סיוע השמאלית ואחר כך תתיר הקרסים (התחתון תחתון תחלה) ותתפוס רגלו בידה השמאלית ותגביהנו מן הארץ ותשמיט המנעל מן העקב וגם תחלוץ כל המנעל בידה הימנית בלי סיוע השמאלית וגם בלי סיוע היבם לא בידו ולא ברגלו ומשלכת המנעל בארץ (ותשליך אותה למרחוק) ובכל זה תהיה גם היבמה מעומד כפופה אבל לא יושבת ולא על ברכיה (ויאמר לה הרב שתאסוף רוק גדול בפיה ולא פיהוק ועיטוש גם לא תרוק מים בעלמא רק רוק ממש):

נג

תעמוד היבמה נגד היבם וירקה בארץ כנגד פניו רוק גדול וצריכים הדיינים החמשה לראות הרוק כשיוצא מפיה עד שיגיע לפני היבם על הארץ:

נד

מקרין אותה בלשון הקודש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל (בית חלוץ הנעל בית חלוץ הנעל):

נה

וכל העומדים שם עונים ואומרים חלוץ הנעל ג' פעמים:

נו

יחזיר היבם המנעל לדיינים ואומרים הדיינים יהי רצון שלא תבואנה בנות ישראל לא לידי חליצה ולא לידי יבום:

נז

מצאתי כתוב בסדר אשכנז וכשיעמדו יאמר הרב בא"י אמ"ה אקב"ו במצות וחוקים של אברהם אבינו והטעם מדאמרינן בפרק כיסוי דם בשכר שאמר אברהם ועד שרוך נעל זכו בניו למנעל של חליצה ויש לאומרו בלא הזכרת שם ומלכות: הגה יש סדרים שכתב בהם לגזור חרם על המוציא לעז על החליצה ולא ראיתי נוהגין כן :

א

בסדר חליצה פי' סדר חליצה עשה הב"י עצמו כמבואר בב"ח סי' קס"ז אות ט"ז וכן נראה מהב"ש שם סקכ"ד:

א

אות ה' אבל רש"י פי'. נ"ב ע' תשו' לחם רב סי' ה':

א

אות ט"ו דאפי' בלילה יכולים. נ"ב ובלבוש כתב דאם אירע כן טוב יותר לקבוע בשחרית קודם יציאת בית הכנסת:

א

אות י"ח דבפ' אע"פ אמרינן דרמונים מרבים. נ"ב ע' תשו' נ"ב ח"ב סי' קמ"ד:

א

אות מ' דלמא קי"ל כמ"ד. נ"ב היינו לא דאמרי' חולץ בשתיהן דהעיקר דחולץ בימין כדעת הסמ"ק ורק לרווחא דמלתא להחמיר חולץ גם בשמאלו ול"צ חיזור וכמ"ש ביש"ש אלא דדלמא באמת ההלכה דתחלוץ באידך הרגל דוקא:

א

ס' מ"ד ס"ב הגה שיראו איזה רגל. נ"ב ויהיה החליצה להלאה לנגד פניו אבל אם ההליכה לצד ימינו אז מוכרח לעקור תחלה שמאלו וכן אם ההליכה לצד שמאלי אז אף אם הוא איטר צריך לעקור הימין. תחלה גן המלך לבעל גנת וורדים. עוד שם דטוב לבודקו קודם קשירת המנעול ברגלו לפי שע"י הקשר וההידוק תשכח הרגל ועי"ז יעקור השמאל תחלה: