א
דין האסורה ליבם באיסור לאו ועשה ובו ז"ס:
יבמה שהיא אסורה ליבם בלאו או בעשה או באיסור שניות דרבנן היא חולצת ולא מתייבמת וצרתה או חולצת או מתייבמת ואין חליצתה פוטרת צרתה אבל חלוצת צרתה פוטרת אותה ואם עבר ובא עליה קנאה ונפטרה צרתה ואם רצה להוציאה מוציאה בגט:
ב
היתה אסורה לבעלה באיסור לאו או עשה או איסור דרבנן ומותרת לייבם יכולה להתייבם חוץ ממחזיר גרושתו משנשאת ומת שהיא חולצת ולא מתייבמת וצרתה או חולצת או מתייבמת:
ג
אחות חלוצה אסורה מדרבנן לפיכך נפלה לפני יבמה חולצת ולא מתייבמת וכן צרתה אסורה מדרבנן וחולצת ולא מתייבמת:
ד
מי שיש עליה זיקת שני יבמים היא או צרתה חולצת ולא מתייבמת כיצד ג' אחים נשואים ג' נכריות ומת א' מהם ועשה בה א' מהנשארים מאמר ביבמתו ומת קודם שכנסה חולצת ולא מתייבמת:
ה
נתן לה גט ופירש שהוא למאמרו הרי בטל המאמר שעשה ואין עליה אלא זיקת יבם אחד ומתייבמת אבל אם נתן לה הגט סתם אסורה להתייבם:
ו
קטן שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת שאין ביאתו קונה קנין גמור ויש עליה זיקת שני יבמים:
ז
מי שחציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וקדשה שמעון אחיו ומתו שניהם ונפלה לפני לוי אחיהם מתייבמת לו שאינה אשת שני מתים שאם קדושי ראובן קדושין אין קדושי שמעון כלום ואם קדושי שמעון קדושין אין קדושי ראובן כלום:
באר היטב אבן העזר
קע״ד
א
דרבנן. קטלנית או מייבמת ע"ל סי' מ' מש"ש:
ב
שיש עליה זיקת ב' יבמים היא וצרתה חולצות ולא מתייבמות. כצ"ל:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קע״ד
א
משנ' יבמות דף ב' ע"א וכטעמ' דרב במסקנא שם ע"ב
ב
טור וכ"כ הנ"י אמתני' ושכן אית' בירושלמי
ג
נתבאר במ"ש בסימן קט סעיף י"ז
ד
בריית' פצוע דכא וכו' שם
ה
ברמב"ם פ"ז ובטור אית' ומוציאה בגט וכן הוא בבריית' שם ואסור לקיימ' ולענ"ד צריך להגיה כאן ומוציאה בגטה
ו
משנה שם ד' פ"ד ע"א
ז
בריי' שם דף יא ע"ב ותירוצא בתרא הסכמת הפוסקים וכן הוא בברייתא שם ואסור לקיימא ולענ"ד צריך להגי' התוספת'
ח
וצרתה נפטרת בחליצ' זו אבל לא בביאת' אם עבר ובא עלי' ושכ"כ הרשב"א מההוא דרב גידל שם דף כ' ע"א ה"ה
ט
מימרא דר"ל כאן שנה רבי וכו' שם ד' מא ע"א
י
משנה שם
יא
טור ממשנה ואסור בקרובת חליצתו שם דף מ' ע"ב
יב
משנ' שם דף לב ע"ב ומדרבנן כדמפרש שם בגמ'
יג
פי' נשים שאינן קרובות באיסור ערוה
יד
מימרא דרבה שם ריש דף לב וכלישנ' בתר' הרא"ש והרמב"ם בפרק ז
טו
טור שכן מוכח שם בגמ' מהא דרב' שם דף נב ע"ב וכ"כ הרא"ש שם והכי דייק' לישנא דהרמב"ם שם
טז
משנה שם דף צ"ו ע"ב
יז
מימרא דרבא שם
יח
מימרא דרב חסדא גיטין דף מג ע"א
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קע״ד
א
או בעשה וכו' קנאה ונפטרה צרתה בהרמ' פ"ו הי"א איתא יבמה שהיא אלמנה מן הנשואין ובא עליה כהן גדול לא נפטרה צרתה והוא מבואר בגמרא ומה שהיא עולה לחליצה מבואר בה"המ מיבמתו וא"כ קשה הא חייבי עשה מבואר דף ך' ע"ב בתו' ד"ה גזרה דנמי אך מיבמתו זקוקה לחליצה כנראה מדעתם הא ליבום ד"ת א"ע דמה אולמה דההיא עשה מההיא עשה וא"כ למה תפטר צרתה והיש"ש פ"ב סי' ד' כתב באמת ע"פ מה שהאריך לתמוה סי' ג' נ"ל כ"ג שבא על אלמנה מן הנשואין או מי שבא על חייבי עשה לא זו שאין פוטרת צרתה אלא אף היא לא נפטרה וצריכה גט וחליצה וכן בספר שאגת ארי' סי' ל"ג תמה בזה. אמנם בפ"י כתו' דף מ' כ' ונ"ל מזה כיון דח"ע דהיינו מצרי ואדומי לאו עשה גמור נינהו אלא לאו הבא מכלל עשה לא עדיף ההיא עשה מלאו גמור והא דעשה עדיף מל"ת היינו עשה גמורה שיש בה קום עשה. ואף דמל' התו' ביבמות ד"ה גזירה משמע לכאורה דבח"ע כה"ג אמרינן לא אתי עשה ודחי עשה אפי' בעשה דיבום מ"מ כבר העלתי שם דח"ע שכתבו תו' היינו באלמנה לכ"ג דאיירי התם לענין דהוי עשה ול"ת ולא אתי עשה ודחי כנ"ל ודוק עכ"ל ובודאי דהכי מוכח הכא מן הפוסקים וכדבריו מצאתי במ"ל פ"א מה' נערה בתולה ה"י ד"ה עוד ראיתי בסופו כ' ואף להרשב"א ז"ל שכ' בחדושיו דגבי עשה דאסורי ביאה כגון מצרי ואדומי כיון דלאו הבא מכלל עשה הוא קיל ואתא עשה ודחה אותם. אך אכתי צ"ע הא משמע בסוגי' דעלי' בתו' ד"ה טעמא דהא דקי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה עיקר טעמו משו' דמה אולמה דההיא עשה מההיא ואלו עשה כזו לא חשוב עשה לענין זה א"כ אף לידחי עשה דיבום עשה ול"ת דאלמנה לכ"ג דהא נמי אך מכלל לאו באה דבתולה ולא בעולה ואלו נאמר דתרי לאוין נמי אין עשה דוחה משום דאף דדוחה חד לאו נשאר השני וכדמצינן כעין זה בריש תמורה לענין לאו הניתק לעשה הי' ניחא. אך בספר גינת וורדים נרו' דף ט"ו כ' אם עשה אחת דוחה ב' לאוין או לא דבר זה מבואר בנזיר ובתו' שם אף ב' לאוין דוחה ע"ש וכן מוכח לע"ד דאל"כ לא מקשה הגמרא דף ך' אלא אלמנה מן הארוסין יבא עשה וידחה ל"ת הא באלמנה לכ"ג קידש ובעל לוקה שנים משום לא יקח ולא יחלל כמבואר ברמ' פי"ז מהא"ב (אם לא שנדחק דיבם כיון דכבר זקוקה לו מן התורה אינו עובר על לא יקח דכבר היא לקוחה לו) א"כ צ"ע ובח"ר יבמו' דף ך' ע"ב איתא תוך ד"ה ופסקינן וא"ת נימא כי אתא קרא ליבמה שעולה לחליצה ולא ליבום דוקא לח"ל שיש בהם עשה כגון אלמנה לכ"ג ומצרית ראשונה שהיא גרושה לכהן הדיוט אי נמי לח"ע גרידה שאינו עולה לייבום דאין עשה דוחה עשה ול"ת וכו' ולפ"ר נראה כסותר עם הדברים שהביא המ"ל בשמו כנ"ל. וע"כ מה שכ' א"נ לח"ע אין ר"ל מצרית אלא אם נפלה לפני בועל שזנתה עמו תחת בעלה לתי' שני שבתו' דף ג' ע"ב לפי שאינן בצ"צ שתירוץ זה תופס נמי הרא"ש לעיקר ועיין מ"ל שהבאתי סי' הקודם דלזו אי לא דכתיב יבמתו לרבות חליצ' לא הית' בת יבום מן התורה דאין עשה דוח' עשה דונטמאה דאיסורה בל' עשה נאמר. ולזה מדויק לשונו שהרי תחילה צירף להמצרית אלא משמע כנ"ל דלמצרית מוכרח לצרף גרושה ואז הוא ממש כאלמנה לכ"ג והדר איירי מח"ע גמור כנ"ל. ובזה ניחא נמי יותר לבאר ל' תו' ד"ה גזרה דנמי כיוונו לעשה זו ולא כדדחק הפ"י ז"ל. ולפ"ז י"ל כה"פ לדינא שוים דהרמ' וטור וש"ע איירי בח"ע שהש"ס מן הסתם בם איירי דהיינו מצרי ואדומי והרשב"א איירי מח"ע דונטמאה. אמנם התו' דף מ"ד ד"ה אלמא מבואר דלא כפי' הפ"י ומשמע אף נמי דלא כפרושי דכתבו וי"ל דמשכחת לה כגון שהערוה היא מח"ע או ל"ת ועשה לכל האחים דלאו בת יבום היא וצרתה שרי' ומשמע דלא איירי מח"ע דונטמאה דדוחק דכל האחים זינתו עמה וסתמא בח"ע דמצרית איירו א"כ התו' מחולקים עם הרמ' והטור בסברת הרשב"א שבמ"ל והוכחות הפ"י בכתובות בקל יש לדחות כמבואר לכל מעיין עכ"פ נשמע הדין ברור דאם נפלה לפני בועל ובא עליה דינא חרוץ כדכ' היש"ש ז"ל. ושארי ח"ע אין לנו עסק בם והנה איתא דף ס"א מתני' שומרת יבם שנפלה לפני כהן הדיוט ונתמנה כ"ג אעפ"י שעשה בה מאמר לא יכנוס ופסקה הרמ' פי"ז מהא"ב ויש להקשות לההיא אוקימתא יבמות דף ח' אלא כי איצטרך עליה היכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי ומשום דס"ד הואיל ואשתרי חדא איסור דאשת אח לישתרי נמי איסור אחות קמ"ל עליה וזה תינח בעריות דאיכא למדרשינהו כולהו מעליה בהקישא דר' יונה. אבל אלמנה לכ"ג מה בכך דיש גבה עשה ול"ת נימא הואיל ואשתרי אשתרי וע"כ לומר דהיתרא דהואיל ואשתרי לא עדיף מדחיות עשה ללאו וכמו דשם יש לגזור ביאה ראשונ' אטו שניי' כן התירא דעולא גופי' דאמ' הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו לא שמעינן אלא במקום מצוה וגזרינן ביאה ראשונה אטו שני'. ובזה אפשר ליישב קושי' תו' דף הנ"ל ד"ה כ"ג וא"ת מריש' שמעינן לה וכו' ואמר ר"י דהכא חולץ אתי לאשמעינן דס"ד משום בזיון דכ"ג לא תחלוץ אע"ג דכבר תנן לה לעיל דף ך' ובסנהדרין והוא דוחק מבואר ולהנ"ל י"ל דאלו ממה דתנן דף ך' איסור קדושה אלמנה לכ"ג ופסק ותני אפי' מן הארוסין מ"מ מה"ת לומר דמן הנשואין שד"ת פטורה מיבום שתהא זקוקה לחליצה מדרשא דיבמתו אלא ה"א אחר שבל"ז טעם איסור היבום מן הארוסין אך דרבנן והחליצה מן התורה כן היה מוקמינן דאף מן הנשואין איירי דוקא בנפלה והוא הדיוט ונתמנה לכ"ג שאז נמי מן התורה מתייבמה ע"י הואיל ואשתרי ומדרבנן אסורה כנ"ל הא בנפלה נשואה והוא כבר כ"ג דמן התורה אינה עולה ליבום ה"א דאף חליצה לא תיבעי להכי אשמעינן דף מ"א כ"ג שמת אחיו אף שבשע' נפילה כבר הוא כ"ג מ"מ חולץ ד"ת מדר' דיבמתו:
ב
או מתייבמת כן מבואר נמי מדברי תו' דף מ"ד אלמא לא קנאה ונפטרה צרתה ע' ב"ש כ' אלא צריך ישוב כו' ואם אבא שאול דרבנן קאמר א"כ איך מייתו רבנן קרא מדאוריי' ע' י"ד סי' קי"ז בט"ז כ' דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שפירשה התורה להיתר וא"כ לא מקשה מידי אך בחידושי פ"מ לזבחים דף ע"ד ד"ה רב מביא ראי' לסתור הט"ז. ועכ"ז לע"ד ל"ק ומה שתי' והוכיח דפלוגתא דתנאי היינו בנושא בהדי' לשם ד"א דאז לא"ש הוא איסור ד"ת ולהכי גזר בסתם ורבנן מביאים ראי' שאף בנושא לשם ד"א מ"מ אין איסור תורה ולהכי לא גזרו מן הסתם ע' סי' קס"ה סעיף א' וסי' קס"ו סעיף ז' הוכחתי דדברי הנ"י ברורים דלא"ש אפי' בכונס להדי' לשם ד"א אין איסור תורה וכדמורה לשונו הכונס לשם ד"א כאלו פוגע בערוה ולא ערוה ממש ומ"מ הדברים פשוטים דא"ש סבר מדרבנן שיהא כאלו פוגע בערוה והחכמים אף מדרבנן לא רצו להחמיר ואמרו יבמה יבא עליה מ"מ כמו שהוא משמעו' מצות התורה בין בשוגג בין במזיד וע' דף נ"ד כן יקום ואין אנו אחראין לגזור בזה שום איסור. ומה שכ' תו ומה דקאמר וכו' א"י לפרש מה רצה בזה והם דברים מותמהים לפ"ר דבגמר' יש דמ"ד מ"ח קודם סבר כא"ש והיינו בסתמא כי א"ש מעולם לא דיבר אלא מידוע לשם ד"א ואיהו קאמר דמשום דמ"ח קודם מ"ה חזרו חז"ל:
ג
או עשה ואם הי' בועל שעבר ונשאה כבר הראתיך בסי' הקודם לע' במ"ל. שהיא חולצת ע' ב"ש ומה שתי' על קושי' הב"י שאינה דומה לאלמנה לכ"ג דשפיר דומה מדאינה עולה לייבום ד"ת מק"ו הם דברים פשוטים וברורים כמבואר בח"ר אבל מה שתי' על הקושי' דלמה תפטר הצרה בחליצת הגרושה משום דבפי' ריבתה תורה לחליצה זה לשטת הרמ' אינו עולה דהא ח"ל ושניות פשיטא דחליצתן ד"ת ומ"מ לא נפטרה הצרה בחליצתן ומה שמביא ראי' מן הדחיי' שבהסוגי' או היא או צרתה יותר הי' לו להביא מן הנאמר קודם ומה ניהו מחזיר גרושתו דמבואר שם דכשהוא חולץ חולץ לפסולה והי' מוכרח מזה דיש הבדל בין מחזיר גרושתו לשארי ח"ל כדי לייתר דוחק רש"י ז"ל דלא מוקי בשארי ח"ל. אבל כבר דחאה נמי ח"ר דף ז"ך שכ' סוף ד"ה רב אשי והיכא דאיכא חליצה מעולה וח"פ אם חלץ לכשירה הותרה צרתה ואם חלץ לפסולה היא הותרה צרתה לא הותרה וכו' ולעולם עיקר טעמיה דר"י לדידן משום דח"פ אין פוטרת דעדיפא מינה כגון מחזיר גרושתו ואשה אחרת ושניה ליבם ואשה אחרת וכל כיוצא בהן וכ"כ הרמ' ז"ל עכ"ל:
ד
אחות כו' וכן צרתה כ' ב"ש וכ' ב"י ה"ה צרת חליצתו מד"ס. ולכאורה אין הבנה לזה (ר"ל דצ"ח בלאו דאשר לא יבנה לכל הפוסקים זולת הרמ' דס"ל שהוא אסמכתא) וכבר מבואר ומה ענין להכא וצ"ל דאיירי שאחיו נשא החליצה באיסור ואסורה ג"כ מטעם הנ"ל שכתבו תו' דעשאו חז"ל כאלו נשא גרושת אחיו באיסור ואסרו הצרות גם י"ל לדע' הרמ' קאמר כלומר הרמ' הנ"ל וכל דבריו לע"ד צ"ע כי מה שהמציא דין מחודש ע"פ תו' דאם עבר ונשא חליצת אחיו שצרתה אינה מתייבמה משום דעשאו חז"ל כאלו נשא גרושת אחיו הם דברים מותמהים וכי אם עבר ונשא גרושת אחיו שהיא עליו ערוה אסורה צרת' להתיבם הא מבואר סי' קע"ג סעיף ד' וא' הי' לה צרה או חולצת או מתייבמת א"כ יציבא בארע' וגיורא בשמי שמיא א"ו משמע דבאמ' שרי' כמו כל צרת ח"ל ודוקא באח שהי' לו אחות חליצתו כתבו תו' וכיון דחלצ' דמי' לגרוש' טפי (ולהכי אסרו לו אחותה משום לתא דאחות גרושה) ואסרו גם צרת קרובתה כשנשוא' לאחין כמו שאסרו אחו' החלוצ' כן אסרו צרת האחו' כשנשא' לאחין משו' דנראית כצרת אחות גרושה שהיא ערוה גמורה על היבם משום צרת אחות אשתו ותו דכאשר העתיק ל' הב"י ה"ה צרת חליצתו וכן באמת אין הכרע בל' הב"י שהוא דגם צרת חלוצה אסורה מד"ס משמע היכי שלקח חלוצת עצמו ובזו אפי' נראה החלוצה כגרושה מה בכך הא קי"ל כשהחזיר גרושתו ומת אפי' היא עצמה מתייבמת ובחליצתו שהיא עליו נמי בלאו אין הצרה כ"א צרת ח"ל ומתייבמה ואל תתמה אם האח נשא אחות החלוצה יהא צרתה אסור להתיבם ואם נשא חלוצת עצמו תהא הצרה שרי' ביבום כי מלבד זה שטעם הגזרה לא שייך גבה כנ"ל אף נמי הכלל במילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן ואין לך מילתא דל"ש יותר מנשואי איסור שנשא חלוצת אחיו שהיא בלאו ולא גזרו בו חכמים וה"ה בעבר ונשא חלוצת עצמו מסתביר לע"ד שלא גזרו בצרתה מידי ומעולם לא כיון לע"ד הב"י לזה ומה שכ' גם י"ל וכו' נמי אינו דלהרמ' מה איריא צרת חליצתו הא החליצה גופה נמי לדידי' אינו אלא מד"ס וגם מה ענינו להכא. ולע"ד יותר הגון להגיה תיבה אחת בב"י וצ"ל ומשמע נמי התם במתני' דאסור אדם בצרת קרובת חליצתו דגם צרת (אחות) חליצה מד"ס ורצונו לבאר מה שהוסיף נמי בטור וכן הצרה אסורה מדרבנן וחולצת ולא מתיבמת ומפני שלפירש"י ז"ל דמוקים המתני' דאסור אדם וכו' בנשואה לנכרי איכא למימר הא במקום מצוה בנשואה לאח לא גזרו ובאמת מקושית הגמרא דף ך"ו ואצרת רחל מי מפטרה מבואר דאף רש"י ז"ל מוכרח להורות דהמשנה לכל הפחות בכל ענין איירי להכי כ' אך ל' ומשמע ולא מבואר כנלע"ד וצ"ע ומ"ש הב"ש תו ונראה הוא לע"ד מילתא דפשיטא דאם צריכה גט כמבואר סימן ק"ע מה"ת אם מת תפטר בלא חליצה והיא ככל ח"ל:
ה
היא וצרתה חולצת ולא מתיבמת קיצר וסמך על סעיף ו' משם נלמד בגמרא דאפילו ליכא צרה אלא פנוי עשה מאמר ומת נמי חולצת ול"מ:
ו
ובמתני' איתא שנאמר ומת אחד מהן יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין ובגמרא אי זיקת שני יבמין ד"ת חליצה נמי לא תיבעי אלא מדרבנן כו' ויש להקשות דילמא לעולם ד"ת ומ"מ איתרבי לחליצה כמו אלמנה לכ"ג ומחזיר גרושתו דאף דד"ת אינם עולם ליבום נתרבו מיבמתו לחליצה וצ"ל דזו דנתמעטה להדיא שלא יבא עליה הרי נפטרה מזיקת היבום לגמרי וכל שאינה עולה לזיקת יבום א"ע לחליצה ובה"ג יש להקשות איפכא בהסוגיא דף מ"ד דמקשה ואימא כי איכא חדא תתקיים מצות יבום כי אינה אלא ריבוי לחליצה:
ז
אך זה ל"ק דהא בחליצה נמי נאמר בית חלוץ בית אחד הוא חולץ ונמי נימא כי איכא חדא תתקיים מצות חליצה כי איכא תרתי לא תתקיים וא"כ יבמתו מה אהני אבל זה קשה דנימא המיעוט דבית אחד הוי כמיעט דזיקת שני יבמין אלו הי' ד"ת ונימא באמת כיון דא"ע לזיקת יבום א"ע לזיקת חליצה ולא ורבינהו מיבמתו ויבמתו הא איצטרך לאלמנה לכ"ג ומחזיר גרושתו וע"כ לומר דאינהו בקיאי טפי מנן בדרשה דקרא וידעו למדרש דאלו עליה הי' מיעוט ד"ת שפיר היתה נתמעט מכל עיקר זיקת יבום משא"כ המיעוט דבית אחד אף אי נימא דנדרש דהיכי דיש שני בתים לא תתקיים מ"י מ"מ נתרבה מיבמתו לחליצה:
בית שמואל
קע״ד
א
חולצת ולא מתייבמ'. עיין בסוגיא דף ך' מדאוריית' חזיא ליבום דקי"ל עשה דיבום דוחה ל"ת של הלאו לכן אם בא עליה פוטרת את צרתה אלא חז"ל גזרו ביאה הראשונ' אטו ביאה שניה שאין מצות יבום אלא בביאה הראשונ' וכתבו תוס' ל"ד אלא אפילו גמר הביאה נמי אסור כי היבמה נקנית בתחלת הביא' וכתבו תוס' שם מדביאה הראשונ' מותרת ביבם אפילו מן הארוסין אף על גב דקי"ל אין אשה מתעבר' מביאה ראשונ' ש"מ דלא בעינן שתהי' ראוי' להקמת שם אלא כשהם ראוים להקמת שם לאפוקי איילונית וסריס, מכאן נראה ה"ה אם רוצה רק לבעול פ"א ולגרש אותה מיד ג"כ מותר, ומה קשה מכאן למ"ש בסי' ק"ע כתבתי שם וע"ש ואם היא אלמנה מן הנשואין ובא עלי' כ"ג לא נפטרה צרתה דאין עשה דוחה את ל"ת ועשה של אלמנה לכ"ג שם ורמב"ם שם:
ב
או מתייבמו'. כ"כ הטור והנ"י והש"ג שאין צרתה פטורה אלא מערוה שהיא חייבי כריתות או ח"מ כדנפקא לן מאחות אשה דכתב בה לצרור וכן הוא בירושלמי:
ג
קנאה ונפטרת צרתה. כמ"ש בס"ק א' הטעם, ולכאור' תימא ע"פ סוגיא שם משום דעשה דוחה ל"ת מ"ה חזי' לביאה וקונה אותה בביאה ונפטרה צרתה ונדחה שם תירוץ של רבא דאמר דלא דחי' עשה את ל"ת מאחר דיכול לקיים שניהם העשה ואת ל"ת וליתן חליצה ונדחה שם מטעם דקיי"ל חליצה במקום יבום לאו מצוה היא, א"כ להני פוסקים דפסקו מצות חליצה קודם כמ"ש בסימן קס"ה א"כ אין העשה דוחה את הל"ת כמימרא דרבא דהא מצות חליצה יותר מצוה א"כ תירוץ של רבא עיקר לפ"ז לא דחי' את הל"ת ולא נפטרה הצרה דלא קיימא לביאה כקושי' הש"ס שם, וצ"ל מצות חליצה קודם דרבנן אבל מדאורייתא מצות יבום לכ"ע קודם ודחי' את הל"ת וכן הוא בנ"י כמה שהבאתי לעיל, אלא צריך ישוב הש"ס דף ל"ט דמשמע דפליגי אם איכא א"ד דהא חכמים דפליגי על אבא שאול למדו מקרא יבמה יבא עליה ואם א"ש מדרבנן קאמר איך מייתו רבנן קרא מדאורייתא, וי"ל רבנן ס"ל אפי' אם נושא לשם דבר אחר ליכא איסור דאורייתא מ"ה אם נושא סתם וא"י אם נושא לשם ד"א לא גזרי' דרבנן לכן הביאו קרא יבמה יבא עליה כלו' כיון דאורייתא ליכא איסור לא גזרי חז"ל בנושא סתם, ואבא שאול ס"ל אם נושא לשם ד"א איכא א"ד מ"ה ס"ל אם נושא סתם אסור והא דקאמר מח"ק היינו כיון דמח"ק מ"ה גזרו חז"ל אם א"י אם נושא לשם ד"א דאל ישא אותה כנ"ל למ"ש הנ"י עוד מוכח בסוגיא זו כל שאינה עולה ליבום מדאורייתא אינה פוטרת את צרתה בביא' שלה וגם אתה עצמה אינה פוטרת בביאה זו דהא הקשה שם מבריי' אם בא עליה הפצוע קנאה ושם לא איירי דיש לה צרה ולכאור' קשה למה כתב הרמב"ם פ"ו אם בא על אלמנה מן נשואין לא נפטרה הצרה ת"ל היא עצמה ג"כ אינה פטורה ויש ליישב:
ד
שהיא חולצת ולא מתייבמ'. וכתב המגיד אם נפלה לפניו מחזיר גרושתו וצרת' נפטר' הצרה בחליצה של זו ולא בביאת' ומדמה דין של זו לאלמנ' לכ"ג והב"י והכ"מ הקשו עליו איך מדמ' אלמנ' לכ"ג בשלמ' אלמנ' לכ"ג איכא עשה ול"ת אבל מ"ג ליכא אלא לאו עוד הקשה למה הצרה נפטרה בחליצה של זו דהא בעלמא ס"ל להרמב"ם כשהיא מחייבי לאוין לא נפטרה הצרה בחליצה של זו, ונראה לי דכוונת המגיד הוא משום מ"ג אסורה ליבם מק"ו אם היא אסור' לבעלה שמותר לה להיבם שאסור לה לא כ"ש ופרש"י ריש סוטה דף ו' אם נאסרה למותר מחמת הנישואים של אחר מכ"ש שנאסרה להיבם דאל יתייבם אותה לפ"ז היא גרוע טפי מחייבי לאוין דקי"ל מדאורייתא חזיא לביאה אלא רבנן גזרו ביאה הראשונ' אטו ביאה שני' וזו מדאורייתא לא חזיא משום דילפינן מק"ו שאל יתייבם אותה אבל חייבי לאוין לא כתיב הלאו ביבום ומדאורייתא הוי לן למימר דאתי עשה דיבום ודחה הלאו, אבל מ"ג מק"ו ילפינן דאסורה ליבום א"כ מדאורייתא אסורה ליבום תו ליכא למימר דעשה דוחה הלאו א"כ הק"ו למאי אתי דהא ליבם אסורה אם לא במקום מצוה ואתי הק"ו דאסורה במקום מצוה מ"ה דמי' לאלמנ' לכ"ג דהיא ג"כ מדאורייתא לא חזי' ליבם משום דאיכא עשה ול"ת ואתי' מדרב גידל דצריכ' חליצה מדכתב ועלתה יבמתו השערה כן הוא במ"ג דלא חזי ליבום וצריכה חליצה מ"ה נפטרה הצרה משום דהתור' כתב בפירוש דעלתה לחליצ' וכן אלמנה לכ"ג נפטרה הצרה, ולא כט"ז שהאריך להקשות על המגיד והבין דמ"ג לא גרע מחייבי לאוין וחזי' מדאורייתא ליבום אלא חז"ל גזרו ביאה הראשונה אטו ביאה שניה וליתא אלא הק"ו אתי' דלא חזי' לביאה וכל הסוגיא ושקל' וטרי' של ר' יוחנן במ"ג א"צ לומר הטעם דגזרינן ביאה הראשונה אטו ביאה שניה אלא מק"ו ילפינן דלא חזי' לביאה, ועיין ב"ח כתב ג"כ הא דנפטרה הצרה מחליצה של זו משום דאתי' מקרא ועלתה יבמתו השערה מיהו מתוס' דף כ"ו לא משמע כן דהא הקשו על פירש"י שם דחליצה פסולה היא כל שא"י לייבם למה חליצת מחזיר גרושתו פוטרת את צרתה ש"מ דלא ס"ל הסברא מדרבתה התורה לחליצה פוטרת את צרתה, מיהו לדינא לא נ"מ וי"ל לכ"ע פוטרת את צרתה מדתירץ שם דף י"א מחזיר גרושתו וצרתה או היא או צרתה חולצת ש"מ דצרתה נפטר' בחליצה של זו דהא אף קודם שעלתה המסקנא דצרתה ראויה ליבם מ"מ חליצת מ"ג גרוע עכ"פ מחליצ' צרתה אף על פי דצרה ג"כ אסורה להיבם ותני' דנפטר' בחליצה של זו נראה לסברת המגיד נפטרה מטעם דרבתה התורה לחליצה כמ"ש ולתוס' הטעם כיון דלא קלשה הזיק' כמ"ש בסי' ק"ע:
ה
ולא מתייבמ'. אף על גב צרות חייבי לאוין מתייבמו' וזו אסורה רק מדרבנן ולא מתייבמת משום דשוי' חז"ל חלוצה כגרוש' ואחותה שהיא ערוה והוי צרת ערוה ועיין תוס' שם דף מ"א, וכתב הב"י ה"ה צרת חלוצתו מד"ס ולכאורה אין הבנה לזה, וצ"ל דאיירי שאחיו נשא החליצה באיסור ואסור' ג"כ מטעם הנ"ל שכתבו תוספות דעשאו חז"ל כאלו נשא גרושת אחיו באיסור ואסרו הצרות גם י"ל לדעת הרמב"ם קאמר ועיין סי' קס"ב, ולכאור' נרא' אם עבר ונשא חלוצה ונפל' לפני זה צריכ' היא עוד השתא חליצה מזה מחמת נישואין את זה דהא קדושין של זה תפסי בה:
ו
זיקת שני יבמי'. עיין בתוספת וברמב"ם כל זה אינו אלא מדרבנן ולאו דרשה גמור' היא אלא אסמכתא:
ז
והיא וצרתה חולצת. כצ"ל ומ"ש בש"ע או צרתה ט"ס הוא והטעם מבואר בש"ס דאם מייבם לתרוויי' אמרו ב' יבמות הבאים מבית א' מתייבמות ואם מייבם אחת ויחלוץ לאחת חיישינן שמא יחלוץ ברישא והדר מייבם לכן דוקא אם עשה מאמר בא' אז אסורות שתיהן ליבם אבל אם לא עשה מאמר אינם אסורות משום צרת זיקות שני יבמים כיון דזיקת ב' יבמי' רק מדרבנן לא אסרי' מחמת זיקה כ"כ רש"י דף ל' ועיין פריש':
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קע״ד
א
או בעשה. מטעמא דאמר שם בח"ל משום ביאה שניה:
ב
וצרתה כו'. תוספתא פ"א בד"א באשה שאין לו בה קידושין אבל באשה שיש לו בה קידושין צרותיהן חולצות או מתייבמות:
ג
ואין כו'. הוא דעת הרמב"ם אבל הפוסקים חולקין עליו וכמש"ל סימן ק"מ ס"ה בהג"ה ושי"ח:
ד
ונפטרה צרתה. שם בגמ' ושם איתמר ביאת כו' תוספתא פ"י פצוע דכא כו' אם בעלו קנו ופטרו את הצרות:
ה
מוציא' בגט. רש"י שם ד"ה ואם בעלו כו':
ו
שהיא חולצת כן איפשיט שם מהברייתא היא וצרתה חולצת כו':
ז
וצרתה כו'. עבה"ג והסוגיא ג"כ דכ"מ כא"ד ולא איבעיא לן בצרה אליבא דרבנן כלל וכן לרנב"י אליבא דר"י:
ח
וכן כו' וחולצת כו'. במקום מצוה כפירש תוספת שם מ"א א' ד"ה הך כו':
ט
אבל אם כו'. רש"י שם וכ"מ נ"ב ב' דקאמר ותיפשוט כו':
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קע״ד
א
סעיף א' ואם עבר ובא עליה קנאה ונפטרה צרתה וכו' נ"ב ע' ב"ש מה שתמה בזה ועמ"ש בזה בעזה"י בתשובה למדינת רוסיא לק' טימאשפאל קנה מקומה באו"ח הל' ציצית סי' י"א בחבורי שנת תר"ב שם ישבתי זה בעזה"י ופלפלתי פלפול ארוך בסוגיא דיבמות דף כ"א ובישוב קושיות התוס' שם יע"ש ודו"ק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קע״ד
א
קנאה ונפטרת צרתה עיין בס' שער המלך פ"ו מהלכות יבום דין י"א. ועיין בשו"ת שאגת אריה סימן ל"ג פלפול נחמד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5