א
דין קבלה מידו ואם זרק לה ולחצרה ובו יח"ס:
זרק לה הגט בחצרה בין שהוא קנוי לה או שאול או מושכר הרי זו מגורשת בד"א כשהיא עומדת בחצרה והוא משתמר לדעתה אבל אם אינה עומדת שם אע"פ שהוא משתמר לדעתה אינה מגורשת:
ב
אם נתן בחצרה ואח"כ בא שם ואמר לה ה"ז גיטיך יש מי שכתב שאע"פ שהגט עדיין שם אינה מגורשת עד שתטלנו משם או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגרש בו דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשעת נתינת הגט לתוכו (ובשעה שאומר לה הא גיטיך) וכן בגיטה וחצרה באים כאחד בעינן שעומדת בצד החצר בשעת נתינה ויש חולקין:
ג
נתנו בחצרה שלא מדעתה ואינה עומדת בצד חצרה הרי זו ספק מגורשת:
ד
היתה עומדת על גגה וזרקו לה לראש הגג אם יש לו מעקה כיון שהגיע לאויר תוך מחיצות המעקה או אפי' אין לו מעקה והגיע לתוך ג' טפחים סמוך לקרקעית הגג הרי זו מגורשת אפילו נשרף קודם שנח והוא שקדם גט לדליקה שהרי היה ראוי לנוח אלמלא האש שבא אחר שזרקו אבל אם קדם האש לא שהרי לא יהיה ראוי לנוח ברשותה:
ה
ויש מי שאומר שאם נמחק או נשרף קודם שיגיע אפי' נמחק או נשרף אחר שהגיע לאויר מחיצות או לפחות מג' טפחים סמוך לגג אינה מגורשת:
ו
היה הוא בגגו וזרק לה לחצרה אם מחיצות החצר גבוהות מהגג בענין שמיד כשזרק הגט מאויר הגג נכנס לאויר מחיצות החצר מגורשת אפי' נמחק קודם שהגיע לארץ וכגון שנמחק לאחר שהתחיל לירד:
ז
היה לה קנה נעוץ בחצרה והיא עולה למעלה ממחיצות החצר וזרק הגט עליה אינה מגורשת שאינו משתמר שם:
ח
זרקו לה לרשותה ועבר כל רשותה ויצא חוץ לרשותה אינה מגורשת אע"פ שהיה בתוך ג' טפחים סמוך לקרקע בתוך רשותה כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה. וי"א שהיא ספק מגורשת:
ט
ב' חצירות זו לפנים מזו הפנימית שלה והחיצונה שלו וכותלי החיצונה גבוהות על הפנימית כיון שזרק הגט לתוך אויר החיצונה נתגרשת שהפנימית בכותלי החיצונה משתמרת מה שאין כן בקופות כיצד שתי קופות זו לפנים מזו פנימית שלה והחיצונה שלו וזרק לה בתוכם גיטה אפי' הגיע לאויר הפנימית אינה מגורשת עד שינוח על צד הקופה הפנימי בד"א כשהיתה מוטה על צדה ואין לה שוליים אבל אם יש לה שוליים אפי' נח בקרקעיתה אינה מגורשת שכלי האשה ברשות הבעל אינו קונה לה גט אא"כ אינו מקפיד על מקומו:
י
היתה בחצירו וזרקו לה שם אינה מגורשת אפילו היא יושבת במטה ונפל הגט במטה אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה או לחיקה או לכלי מהכלים שאין הבעל מקפיד על מקומו וכן אם הגיע למטה שלה שהיא יושבת עליה והיתה גבוה י' טפחים הרי זו מגורשת שהרי חלקה רשות לעצמה ואין הבעל מקפיד על מקום כרעי המטה ואם לא היתה גבוה י' טפחים הרי זו ספק מגורשת:
יא
השאיל לה הבעל מקום בחצרו ולא ייחד לה ונפל על גבי קורה או ע"ג סלעים אם המקום שנפל אין בו ד' אמות על ד' אמות ואין גבוה י' ואין לו שם לווי הרי זו מגורשת ואם יש שם אחד מג' דברי אלו חלק רשות לעצמו ומקום א' השאיל לה ולא שני מקומות ואינה מגורשת ויש מי שכתב שאע"פ שאין שם שום אחד מג' דברים אלו אינה מגורשת עד שיהיה בתוך ארבע אמותיה:
יב
השאיל לה גגו ונפל הגט על גג א' שיש לו אצלו מגורשת כיון שאין דיורים קבועים בגג אינו מקפיד עליו ויש מי שכתב שאפי' נפל הגט על גג של כל אדם והיא יכולה לפשוט ידה וליטלו משם הרי זו מגורשת:
יג
זרקו לה ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם קרוב לו אינה מגורשת היה הגט מחצה למחצה וממחצה למחצה עד שיהי' קרוב לה הרי זו ספק מגורשת היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו ה"ז פסול עד שיגיע לידה ואח"כ תנשא בו לכתחילה כיצד הוא קרוב לו היה הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו זה הוא קרוב לו שניהם יכולים לשומרו או שניהם אינם יכולים לשומרו זהו מחצה למחצה:
יד
בא הוא תחילה ועמד ואח"כ עמדה היא כנגדו וזרקו לה אם היה הגט בתוך ד' אמות שלו אינה מגורשת אע"פ שאם תשוח תטלנו עמדה היא תחלה ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה אע"פ שהוא מחצה למחצה הואיל והיא לתוך ארבע אמות שלה ה"ז גט פסול עד שיגיע הגט לידה: הגה אבל אם זרק לה לתוך ד' אמות שלה ואין הבעל נכנס לתוכו הרי זו מגורשת וכל זה מדינא אבל לכתחילה אין לגרש אפילו ליתן הגט לתוך חצירה או לתוך מלבושיה אלא לתוך ידה ממש וידה תהא פתוחה מתחילת הנתינה עד סופה (מרדכי פרק הזורק וסמ"ק וכל בו) כמו שנתבאר לעיל סי' קל"ח ואפי' בדיעבד אין להתירה לעלמא עד שבא הגט לידה ממש ונהגו עוד שלאחר שנתן לה הגט תסגור ידיה ותכניסנו תחת בגדיה ותזהר שלא יסייע לה שום אדם בקבלתו גם לא יהא שום דבר כגון טבעת בידה וכיוצא בזה בשעת קבלתו (הכל בסדר הגט):
טו
היה ידה קטפרס (פי' שהעמידה ידה משופעת ולא זקיפה כמחיצה ולא פשוטה לקבל) וזרק הגט על ידה ונפל לארץ אם נפל לתוך ד"א שלה ונח הרי זו מגורשת ואם לא נח בתוכן אלא נתגלגל מיד מתוכה לחוצה להן ה"ז ספק מגורשת נפל לתוך הים או לתוך האש אינה מגורשת והוא שתהא על גבי המים או סמוך לאש שמתחלת נפילתו לאיבוד היה עומד: הגה וכל זה שאינה עומדת ברשותה אבל אם עומדת ברשותה אע"פ שנפל מידה ונתגלגל חוץ לד' אמות מגורשת דהא לא נתגלגל רק לרשותה מיהו לדידן דאין מגרשין ע"י רשותה כמו שנתבאר אם נפל הגט מידה צריך לגרש שנית ועל כן תגביה האשה ידיה בשעה שמקבלת גיטה שלא יפול מידה גם יהיו ידיה גבוהים מן הארץ ג' טפחים (ג"ז בסדר גיטין):
טז
נתן ביד עבדה והוא נעור והיא משמרתו אם היה כפות ה"ז גט וכאילו הגיע לחצרה שהיא עומדת בצדה ואם אינו כפות אינו גט וי"א דתרתי בעינן כפות כדי שלא יהא חצר מהלכת וישן כדי שיהא משתמר לדעתה:
יז
נתנו ביד העבד והוא ישן והיא משמרתו ה"ז פסול ואם היה כפות הרי זו מגורשת:
יח
כתב הגט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו כיון שזכתה בעבד זכתה בגט ונתגרשה אם היה כפות ואם אינו כפות ונעור קנתה העבד ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה וכן אם נתן הגט בחצרו ומכר לה החצר או נתנו לה כיון שקנתה החצר בשטר או בכסף או בחזקה נתגרשה אבל אם נתנו בחצרו של אדם אחר והאחר נתן לה החצר או שקנאתו ממנו אינה מגורשת:
באר היטב אבן העזר
קל״ט
א
בחצרה. דגיטה וחצירה באין כאחד. ודוקא חצר של נ"מ אז מיד בשעת הגט החצר שלה הוא. אבל חצר נצ"ב מחוסר גוביינא הוא אע"ג שהוא קרקע:
ב
לדעתה. פי' הב"י אפי' כשעומדת שם בעינן שתהא משתמר לדעתה לאפוקי אם הוא חצר גדול ועומדת בצד האחד אז מצד השני אינו משתמר לדעתה. ואם דחה הרוח הגט לחצרה והיא עומדת אצל החצר לא הוי נתינה אפי' אם אמר לה הא גיטך עד שיטול הגט ויתן לה ויאמר ה"ז גיטך. ואם היא עומדת אצל החצר וזרק גט לחצרה שלא מדעתה ואמר לעדים ראו גט שאני נותן מסופק הרשב"א בזה. ואם נתן לחצרה בשעה שהיא ישנה עיין בסי' הקודם ס"ג. ואם לא עמדה אצל החצר ואמרה שיזרוק לחצירה לא מהני אע"ג דגלתה דעתה דניחא לה. דיש לחוש שמא חזרה. ואם אמרה זרוק לחצירי ותזכה לי נעשה החצר שליח קבלה שלה. ואם זרק לחצרה ואח"כ אמרה תזכה לי חצירי לדעת הרמ"ה שהביא בסעיף ב' לא מהני אפילו אם אמרה אח"כ תזכה לי חצרי והוא אומר הא לך גיטך. ולהרשב"א מהני. ולהר"ן לא מהני אא"כ יאמר לה ה"ז גיטך אחר אמירה שלה שאמרה תזכה לי חצרי והיינו כיש חולקין בסעיף ב' עיין ב"ש:
ג
שנח. דוקא שהתחיל לירד לאויר מחיצות ונמחק או נשרף הוי גט. ולא כשהוא בדרך עליה אפי' אם הוא באויר מחיצות לבוש ב"ש:
ד
נמחק וכו'. עיין ב"ש:
ה
הגט וכו'. ובנפל על בגדיה הוי כנתן לידה אפי' אם לא נשאת מתירין ב"ש בשם הריב"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
קל״ט
א
לשון הטור וכ"כ הרמב"ם בפ"ה ממשנה גיטין ד' ע"ז ע"ב מהא דאמרי' לא צריכ' דאשולי מקום וכו'
ב
שם ע"ב
ג
מעובדא דההוא שכיב מרע שם
ד
כאוקימתא דעול' שם וכדאסי' רב אשי בב"מ דף י"א וי"ב וכ"פ הרי"ף והרא"ש וש"פ
ה
טור בשם הרמ"ה וכתב הב"י שהם מסברא
ו
הר"ן בשם הרשב"א מהירושלמי פ"ק דגיטין.
ז
תשובת הרשב"א וה"ה בפ"ה וש"פ
ח
משנה גיטין ריש דף עט
ט
כאוקימתא דר' יהודא וכו' שם
י
כאוקימתא דעולא שם דמשמע להפוסקים דלא פליגי אלא לענין אוקימתא דמתני' אבל לא לענין דינא
יא
דמעיקרא לשריפה אזיל שם
יב
רמב"ם שם וכפי פירושו בגמרא במ"ש לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה וכו' וכמ"ש ה"ה שם
יג
פי' קודם שינוח
יד
משנה שם
טו
כאוקימתא דרב יהודה וכו' וכמה אמוראי משמיה דרב אושעיא ור' יוחנן שם
טז
כאוקימת' דרב נחמן וכו' שם דלא מקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבא לרשותם
יז
מימרא דרב חסדא
יח
טור וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה"ג וכתב ה"ה הוא בעיא דרבא (ב"מ דף יב ע"א) ולא נפשטא וסבור הרמב"ם דלגבי גט בודאי אייר שאין סופו לנוח לאו במונח דמי מאוקימתא דר"נ וכו' שציינתי סוף סעיף ז'
יט
ה"ה שם בשם הרמב"ן וכרשב"א
כ
רמב"ם בפ"ה ממימרא דאביי גיטין דף עט ע"ב
כא
פי' שזרק לה כנגד הפנימית אע"פ שלא הגיע לאויר המחיצות הפנימית כיון שהוא כנגדה ותוך אויר מחיצות החיצונה ה"ה
כב
ג"ז שם דגמרא
כג
אוקימתא דגמרא שם פי' ה"ה כיון שאין לה שולים אין הבעל מקפיד על מקומה הואיל ואינה ראויה לתשמיש
כד
וודאי אלא מספק ולחומרא וכמ"ש בסעיף שאחר זה
כה
מבואר שם בגמרא
כו
משנה שם דף עז ע"א
כז
כדמפרש ר' יוחנן ותניא בברייתא כוותיה שם דף עח ע"א
כח
מימרא דרבא ותניא בברייתא כוותיה וכדמוקי להו שם
כט
כיון שאבעי' הוא בב"ב דף פה ע"ב אי כליו של לוקח ברשו' מוכר קנה ולא אפשיטא בהדיא לא נפקא מידי ספיקא
ל
עובדא לקמיה דרב יוסף גיטין דף עו ע"ב
לא
הרמב"ם שם בפ"ה וכמ"ש ה"ה שם שהרי בחצר שלה אינה קונה לה בגט אלא בעומד' בצדה כמ"ש לעיל
לב
מימרא דרבי ג' מדות בגיטין וכו' וכולי האי לא קפדי אנשי שם דף עט ע"א וע"ב
לג
רמב"ם שם וכתבו ה"ה שמפרשה רבינו שהגגים הם מבעלים חלוקים דומיא מימרא דשמואל לא יעמיד אדם בגג וכו' שם
לד
ל' הרמב"ם שם ממשנה שם דף עח ע"ח
לה
שכן מוקשים בדיני ממונות ושכן נראה כאן מן הירושלמי ה"ה
לו
הוא מפרש הא דאמר שמואל לרב יהודה וכו' שם ע"ב דבדין קרוב לה אתי לאפלוגי ושהוא בגיטין כדי שתשוח ותטלנו ועוד לא רצה לעשות מעשה עד שיגיע לידה ממש וכל שהוא אינו יכול לשמרו והיא יכולה לשמרו והוא רחוק מכדי שתשוח ותטלנו הויא לה ספק מגורשת ה"ה שם ומפרש עוד הטעם שהחמירו בגט יותר מבקידושין ע"ש
לז
שם מהא דאקשה ולחזי הי מינייהו קדים וכו' וקצר המצע מהשתרע מה שפירשו ה"ה והכ"מ שם במוצא דינים שלו הרוצה לעיין יעיין שם
לח
ומפרש שם משום דלפעמים המלבושים שאולים והבעלים מקפידים על כך דלאו להכי אושלינהו
לט
מימרא דרב יהודה בדמוקי לה שם בגמ'
מ
טור מבעי' דר"א ד' אמות שאמרו אי יש להן אויר כו' ולא נפשטא שם ולחומרא
מא
שם כאוקימתא מימרא דרב יהודה
מב
ל' הרמב"ם שם ממימרא דרבא שם דף עח ע"א ומ"ש שם הלכת' דכפות פירושו ואפילו ניעור מגורשת גמורה היא ויליף לה מאידך מימרא דרבא שם דף כ"א ע"א דלא הזכירו שם ישן ה"ה וע"ש
מג
שם וכלומר שהוא גט גמור מן התורה אלא פסול מדבריה' וכמו שפי' ה"ה הסוגיא שם:
מד
גם זה מימרא דרבא שם דף כא ע"א
מה
מפני שאם היה ישן אע"ג דאינו כפות ה"ז גט פסול לפי שיטתו ז"ל ה"ה
מו
נראה שהוא סבור שאם נטלתו מן העבד נתגרשת והרשב"א נסתפק בזה ה"ה וכ"כ הר"ן בשמו וכפירש"י שם דלמא ה"ל כטלי גיטך מעל גבי קרקע וכו'
מז
מימרא דרבא שם
מח
טור מהא דאמרו שם אבל חצר ניגזור משום חצרה וכו' וכפי' רש"י שם
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
קל״ט
א
או שאול או מושכר כ' הב"י דיצא להרמ' ממה דאית' בגמרא ההוא ש"מ דתקיף לי' עלמא דאמרינן דליקני עלה וכו' וגם בעובדא דההוא דזרק גיטא לדביתהו כו' אמרינן לא צריכא דאושלא מקום וטעמא משום דשאלה ושכירות ליומא מכר הוא. והנה משמעות או מושכר היינו בשהי' מושכר לה או בעד מעות נ"מ שהיה לה או ששכרה קודם הנשואין או ששאלה אותו והכניסה עמה בנ"מ. והא ניחא לשטת הטור אבל דעת הרמ' צ"ע דהא בח"מ סי' שי"ג סעיף ג' מבואר בשמו אבל אם הבהמות של אחרים הזבל של בעל החצר דחצרו קונה לו אעפ"י שהיא שכורה ביד האחרים הרי דאינו קונה להשוכר וא"כ שאין קונה לה מציאה איך יקנה לה הגט וע"ש בש"ך כ' ומה שהקשה הראב"ד משוכר את מקומו דסי' קצ"ח י"ל דדעת אחרת מקני שאני ר"ל דדעת אחר שהוא מקנה דוקא להשוכר ולא להמשכיר י"ל מדהמשכיר לא יוכל לקנות שוב קונה החצר להשוכר. א"כ י"ל ה"ה בגט אלא דשוב כ' א"נ ש"ה שהונח בו הדבר לדעת השוכר וכיון ששכר המקום סתמא לכך שכרו שכל מה שמונח בו יהא כאלו יהא מונח ברשותו הקנוי לו משא"כ במציאה:
ב
ולע"ד י"ל נמי דשוכר את מקומו ה"ט משום דהמשכיר משכיר אדעתא דהכי שיקנה להשוכר והרי הוא כמשכירו להדיא אף לקנין. עכ"פ מוכח משם דהרמ' לא ס"ל שכירות ליומא מכר אלא לענין אונאה כשטת תוס' א"כ קשה מנ"ל הכא והראיות שמביא הב"י הן לחילוק הש"ך השני שבדעת השוכר תלוי והן לחלוקי שבדעת המשכיר כל זה שייך בשהבעל השאיל או השכיר אדעתא דתתגרש ונעשה מרצונם דהרי שניהם מכוונים להכי משא"כ בשהיה מושכר או מושאל מאחר אם לא נימא שכירות ליומא מכר ומציאה אינו קונה לה מנ"ל דתתגרש בו ואינו עולה אלא לתי' ראשון דש"ך אמנם לע"ד סברה זו נכונה דהיכי דלא כח להמשכיר וא"א לו לזכות מה"ת לא יהא קנוי להשוכר לזכות על ידו כמו שהוא קנוי לו לכל תשמישו. וא"כ יצא להרמ' משם בפשוט וק"ל.
ג
בד"א כשהיא עומדת בחצר כן נמי ל' הטור ומשמע דהיינו בתוך החצר ממש וכן לשון המתני' והיא בתוך חצרה ודייקו התו' בערובין דף צ"ד ע"ב בתוך ממש ועולא דאמר והוא שעומדת בצד ביתה היינו מן הצד שבתוכו וכן הוכיחו שם וכן משמעות הרא"ש שם שהרי פירש כהתו' דשניהם של איש אחד דלא כפי' ר"י ומסתמא הטור בשטת אביו ובח"מ סי' ר' לשון הטור ואם אינו משתמר צריך שיעמוד אצלו. משמע מן החוץ נמי סגי ויראה לע"ד דנראה לו לחלק דדוקא בגט דחצירה משום ידה ולא משום שליחות דחוב הוא לה ומטעם זה בעי אף במשתמר שתהא בסמוך דליהוי דומי' דיד כמבואר דף ע"ז רצוני לומר נהי דמ"ד זה לא חש לומר אי מה יד בדבוקה מ"מ מה דאפשר להשוות ליד ממש מצרכינן דהיינו דתעמוד דוקא בתוכו משא"כ לענין מציאה דהטעם באינו משתמר מצריך ר"י א"ש והוא שעומד בצד כדפירש"י בב"מ דף י"א אי עומד בצד אין דעכשיו הוא משתמר על ידו א"כ אף בחוצה לו בסמוך נמי משתמר והוכרח לחלק מצד ל' ר"י א"ש סתם והוא שעומד בצד דאלו דוקא מבפנים אמורא צריך לפרש דבשלמא עולא בהזורק י"ל דסמך על המתני' והיא כבתוך וכו' ונקיט ל' זה בדרך איידי כדאמר בב"מ ע' וק"ל. אמנם הה"מ פי"ז מה"ג מעתיק דברי תו' ערובין אף לדין חצר שאין משתמר וצ"ע מנ"ל. וא"ל דסובר כשטת הרא"ש פ"ק דמציע' הלכה ל"א כ' אבל חצר דאין משתמר דא"א להיות מטעם שליחות דאנן סהדא שאין אדם רוצה שיהיו חפציו ביד שליח שאין משתמר בידו הילכך מטעם יד זכה ובעינן דומי' דיד בסמוכה וא"כ שפיר מדמה לגט דתרווייהו משום יד. דלע"ד הרבה יש לתמוה חדא דמשמע היכי דמשום יד קונה כמו בסמוך לא בעינן משתמר ובסעיף י"ו הכא מבואר דעתו דלהכי נתנו ביד עבדו הנעור אינו גט משום דאינו משומר לדעתה והרי חצר דאשה בגט אינו אלא מתורת יד. ותו איך אפשר דבעומד בתוכו מתורת יד קונה גברא והא לפני זה הלכה ך"ט פסק דקטן מדאין לו שליחות אין לו חצר ומשום יד לא שייך אלא באשה דילפינן מגט (וע' סי' רס"ח בסמ"ע ס"ק י"ג כי נמי צ"ע) והעיקר לע"ד כפירש"י דבעומד שם הוא משומר וקונה משום שליחות. וע"כ לדחוק דהה"מ סובר דמ"מ י"ל דהקפידה יש בתוכו ממש שאז חשוב משומר ולא בחוצה לו. והוא דוחק כמבואר בספר השטה דף הנ"ל בשם הריבט"א דלההוא טעמא לא מסתביר להקפיד בזה. והרמ' ז"ל משוה מדותיו ואף בפ"ה מה"ג כתב אם היתה עומדת בצד חצרה נתגרשה ואם לאו לא נתגרשה שחוב הוא לה ואין חבין לאדם אלא בפניו. ולטעם זה ודאי אין לחלק בין סמוך מבחוץ לתוכו אך דצ"ע הא דף ע"ז איתא טעם אחר משום דמה ידה בסמיכה ודוחק דהכי קאמר משום דחוב הוא א"א לרבוי שלא בפניו מתורת שליחות כמשמעות מס' ב"מ דכל בתורת שליחות מקרי חוב שלא בפניו וע"כ משום ידה ובעינן דומי' דיד דא"כ העיקר חסר ולפי' הש"ך ח"מ סי' רמ"ג ס"ק ט' שכ' דהכי פירושו חצר משום ידה ולעולם דין יד יש לה מיהו ההוא ידה לא גרעה משליחו' וכי היכי דבשליחות אין חבין אלא בפניו ה"נ בגט דחוב אין חבין שלא בפניו דאע"ג דידה הוא מ"מ כיון דחוב הוא לא גרע משליחות ואנן סהדא שאין רצונ' שיהי' חצר ידה לקבל גיט' אבל כי עומד' בצד חבים לה בפניה עכ"ל אזלים דברי הרמ' הכא בפשוט אלא דסוגי' דגטין ל"מ כפירושו דא"כ עיקר הטעם דבעי סמיכה כדי שיהי' בפניה ולא משום הדמיון דידה אף גם הל' דב"מ ולא גרעה משליחו' ק' ולא עדיף משליחו' מיבעי אמנם סברתו מבוארת בהרמ' ויראה לע"ד שהרמ' יהיב טעם בזה לההוא מ"ד דדרש מה ידה בסמוכה ולא חש להטוען אי מה ידו בדבוקה והיינו משום דלהסמיכו' יש טעם שאין חבין משא"כ הדביקות שאין סברה אין ענינו ניתן לדרוש וא"כ דינו דהש"ך דהיינו במציאה ומתנה אפשר כדעתו דנעשה יד אפי' באינה סמוכה ונ"מ בקטנה ואפשר נמי הואיל ועיקר הדרוש דחצר אשה משום יד מגט נפק דחוב הוא וניתן לדרוש בו מה יד בסמוך ממילא לא פלוג ואף במידי דזכות מ"מ בקטנה דלא אפשר משום שליחות אלא משום יד בעינן בסמוך וצ"ע. עכ"פ יראה דלטע' הרמ' ודאי נשמע דאזיל בשטת הר"י שבתו' ערובין ואף בגט לא מצריך בתוכו דהקפידא זו ממש לדביקות דמי'. ועל הה"מ יש לתמוה שבה' גזילה מעתיק דע' תו' ובה"ג שתק ואיפכא מיבעי לי' כנ"ל דע' הטור. והרמ"א ז"ל שפיר עביד שלא הגיה הכא מה שהגיה בח"מ סי' ר' כ' ל' הטור וש"ע כבר מבואר כדעה זו.
ד
כ' הב"ש תוך ס"ק א' ואם לא עמדה אצל החצר וכו' ל"מ. ואם אמרה זרוק לחצרי ותזכה לי נעשה החצר שליח קבלה לה ולע"ד המע' בהרשב"א יראה שמה שמסי' לבסוף וכל זה צ"ע אף על דין(א) זה קאי ובודאי הוא צ"ע חדא מה דהקשה לנפשי' קושי' עצומה ותירצה בדוחק ע"ש ותו די"ל אחרי דקי"ל חש"ו אינם בני שליחות משום דלאו בני דעה נינהו נהי דקי"ל דחצר אתרבי מהמצא תמצא דכתיב בגנב למידי דזכות(ב) מטעם שליחות י"ל דוקא במה דסתמא זכות אבל מה דסתמא חוב ולא הוי שליח כלל אלא ע"י אמירתה י"ל דלא עדיף מח"שו דאף עם אמירות המשלח לא הוי שליח וע' דף ך"ג ד"ה ומשום חצרה כתב ושלא כדין דחצר לאו משום שליחות אתרבי אלא משום ידה וק' הא קי"ל דאף משום ידה אתרבי לא גרעה משלוחה א"ו דזה דוקא למידי דזכו' ולא לגט אף דקנאתו לזכות לה הגט ותי' אפי' נימא דביש לה חצר הניתן לה על מנת שאין לבעלה רשות דיוכל למיעבד שליחות באופן הנ"ל מ"מ בחצרה סתם שהוא נ"מ י"ל הא בשע' האמירה זרוק אין ראוי כלל החצר למיעבד שלוחה דהא עדיין רשות בעלה עליה ע"י מה שקנה אשה קנה בעל נהי דבשע' זריקת הגט גטה וחצרה באין כאחד י"ל דהוי כקטן בשע' מנוי השליחות והגדיל דפסול בסי' קמ"א סעיף ל"ב להכי לע"ד מידי ס"מ לא נפקא:
ה
וכן בגיטה וחצרה וכו' בשע' נתינה. ובהטור בשם הרמ"ה מסיים ואע"ג דאזלא בתר הכי והדר אתיא ואקני החצר בתר דאתי' ואמר הרי זה גיטך מגורשת כיון שהיא סמוכה לחצר תחילה וסוף ונראה דיצא לו מעובדא דבגמרא שהובא ס"ס קל"ו שהורה רבא להקנות לה החצר וכן בפ"ב דגיטן בנתן גט בחצרו או ביד עבדו וכ' לה שטר מכירה עליו והוא בס"ס זה בקנין זה שנעשה ע"י נתינת השטר לה מידו אף אלו נימא דהנתינה ראשונה הגט בחצרו אינה חשיבה נתינה מ"מ ל"ק דליהוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כדכתבו התו' דף ע"ז ע"ב דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאלו נתנו לה וי"ל שפיר דנתינות שטר המתנה חשוב כנתינות הגט משא"כ בעובדא דהזורק שעליו נאמנים דברי התו' ודאי צ"ע כיון שכל הוצאה מרשותו לרשותה על ידה נעשה במה דעבדה החזקה הא דומה להיתה ידו סגורה ופתחה ואמר טול גיטך ולא קירב ידו שפסקינן סי' קל"ח שאינו גט וכבר הרגיש הפ"י ותירוצו רחוק מן הדעת והניח בצ"ע וניחא להרמ"ה ז"ל לפרש העובדא הי' שביום ו' בשעת נתינת הגט לחצרו היתה עומדת בצדו ומצורף נתינה הלזו כאלו היתה ידה ארוכה ואע"ג דשם נאמר תיזל ותיחד דמשמע ודאי דאזלה בתר הכי והדר אתי' מ"מ כיון דבשעת הנתינה היתה סמוכה וגם בשעת האמירה שפיר חשוב ונתן ומדהכא מוכרח לפרש כן מפרש נמי הדיני' שבסוף הסימן ע"ד זה ולא מחלק בין קנין לקנין. ואולם כל לשון סעיף זה שהוא לשון הרמ"ה צ"ע כי זה לשונו על הסדר אם נתן גט בחצרה ואחר כך בא שם ונוסח הב"ח באה (וכנלע"ד דאנ"ה הי' צ"ל ואזיל ואחר כך כו') ואמר לה הרי זה גיטך אף על פי שעדיין הגט שם אינה מתגרשת עד שתטלנה משם או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגרש בו דבעינן שתהא סמוכה לחצר בשע' נתינו' הגט וכן בגיטה וחצרה באין כאחד בעינן שעומדת בשע' נתינה ואע"ג דאזלה בתר הכי והדר אתי' ואקניי' החצר בתר דאתי' ואמר לה ה"ז גיטך מגורשת כיון שהיא סמוכה תחלה וסוף וה"ה בחצר דידה בענין דתיהוי סמוכה לו בעידן דלימא לה הז"ג ואי לו סמיכה לה מתחילה ועד סוף מספקא לן ולחומרא עבדינן. וביאר דבריו תחלה כ' אם נתן הגט בחצרה ואם לא היתה סמוכה ואח"כ באה שם ואמר לה כו' נמצא דהיתה סמוכה בשע' אמירה ולא בשע' נתינה אינה מגורשת (מפני העדר הסמיכו' דשע' נתינה) עד שתטלנו או עד שיטלנו משם ויתננו לה להתגרש בו. וזה צ"ע דאם הנתינה לא חשיב נתינה מנ"ל דנטילתה עושין הגרושין ולא אמרינן ליהוי כטלי וכו' וע' בסוף הסימן בש"ע וב"ש. גם מה שכ' או עד שיטלנו וכו' זה פשיטא ונתינת החצר לא פעל מידי וע"כ הכא קאמר שיטלנו ויתננו בכונת גרושין בלא אמירה שנית הז"ג וליהוי כעסוקין באותו ענין ע"י אמירה ראשונה ומסיים על זה דבעינן וכו' כלומר וזה הי' אסור בבבא זו שוב כ' וכן וכו' הוא מבואר שוב כ' וה"ה בחצר דידה בעינן דתיהוי סמוכה וכו' כלומר דמריש דבריו נשמע דבחצר דידה בעינן דתיהוי סמוכה בעידן נתינה עתה משמיענו דאף כי היתה סמוכה בשע' נתינה אלא דאז נתנו שם בשתיק' ל"מ האמירה ה"ז גיטך עד שתהא אז ג"כ סמוך לו ואי לא סמוכה תחילה בשעת נתינ' וסוף בשעת אמיר' מספק' לי' נשמע הא הית' סמוכ' בשעת נתינ' אף דאז לא אמר הז"ג אלא בשעה שהית' סמוכה מגורשת דומי' דנתן בידה בשתיקה דמועיל אח"כ האמיר' וא"צ נטילה ונתינה חדשה (וע' ב"ח כי פירושו אין מובן לי) והב"ש ס"ק ב' כ' בטור כו' ול' זה עצמה אינו בהטור כלל אלא שכונתו אפשר כמו דהכא אף שהנתינה היתה בעידן סמיכתה מ"מ הא מדלא אמר אז הז"ג עדיין לא הי' החצר ידה שכל מה שקנה אשה קנה בעל ומ"מ א"צ נטילה ויליף מיניה ה"ה בנתן בידה בפקדון ולע"ד אפשר אין דומה דש"ה שמ"מ היתה נתינה לכונת גרושין והר"ן שכ' דין זה בפשיטות נראה שלמדו מדלדעתו המתני' דכנס שט"ח סובר דביטל הנתינה מתורת גרושין ומ"מ א"צ נטילה וה"ה בנתנו לשם פיקדון. משא"כ למשמעות הרמב"ן והרשב"א שהבאתי סימן קל"ו דתלינן בכיסופא י"ל היכי דידעינן דבאמת אך לפקדון נתנו צריך נטילה ונתינה חדשה. והב"י ז"ל הוציא מהרשב"א והר"ן שחולקים וס"ל דמצרפינן נתינה ראשונה להחשב ונתן אף כי לא היתה אז סמיכה משום דמ"מ בסוף כשנעשה החצר ידה או שלוחה להרשב"א אתגלי דע"י כחו תחלה דעביד מעשה ונתנו במקום הזה הוא או שלוחו הוא שבא למקום הזה שנעשה לבסוף ידה ונתן קרינן משא"כ בשהיתה ידו פתוחה ונטלתו שלא סייע כלום להביאה לרשותה וכן בטלי גיטך מע"ג קרקע לא הי' נתינתו למקום שנעשה לבסוף ידה וע"כ ה"נ כונת התו' הנ"ל. והאמת כי דעת הרמ"ה צ"ע דמה תהא הפעולה בשהיתה סמוכה אז מ"מ לא הי' החצר ידה מפני מה שקנה אשה קנה בעל:
ו
והגיע לתוך ג' כו' פי"רשי דהוי כמאן דנח והלכך קנאתו דכיון דהגג גבוה י' הואי לה חצר המשתמרת דכל דנח בגוה:
ז
תו בגמרא נעץ קנה ברה"י ובראשו טרסקל וזרק ונח על גבו אף דלענין שבת חייב בגט אינה מגורשת דמשום אנטורי הוא והא לא מינטר ופירש"י דרמי ליה זיקא חוץ למחיצות וכתב הרשב"א ק"ל דמ"ש בהגיע פחות מג' לגג אעפ"י שאין לו מחיצות מגורשת ש"מ כל דנח ברשותה ממש לא בעינן מינטר ובקנה הרי נמי נח ברשותה ממש וי"ל דטרסקל שני שהוא קצר ביותר ואזל מיניה אפילו ברוח מצויה ולא משתמר כלל וכמאן דלא נח דמי אבל בגג אע"ג דל"ל מחיצות מינטר קצת מתוך שהוא רחב. ור"ל דלעולם אף בנח ממש בעי מינטר אלא בגג אלו הונח ממש מינטר קצת מתוך שהוא רחב כי אין האויר שולט בקל במקום רחב להגביה הגט ולזרקו אם לא ברוח שאינו מצוי ולהכי לא מקשה והא לא מינטר אלא כיון שהגיע לאויר הגג הא אילו הונח על הגג ממש לא הוה קשה לי ולכן בפחות מג' דע"י לבוד הוי כמונח לא איכפת לי במה דאין משתמר משא"כ בקנה אף דנח ממש מ"מ עדיין לא משתמר מתוך שהוא קצר. וע"כ הן הן נמי לע"ד דברי המהרש"ל אף שכתב על הרשב"א ולא כתב דבר המספיק. לולא דברי הרשב"א אף דבריו לחודייהו אינם מספיקים ובזה מסולק תמוהו' הב"ש על הרשב"א כי לא העתיק לשונו כהוגן:
ח
ויש מי שאומר ע' ב"ש וסברת הש"ך לע"ד סברה ישרה ודלא כמו שכ' ואפשר דלא ס"ל וכו' ומה שהקשה על סעיף ו' ממ"נ נלע"ד לק"מ כי סותם לשטת רש"י כדסתם סעיף ד' וסמך שלדעת היש מי שאמר אף דין דסעיף ו' נשתנה וקיצר מפני דלא שכיחי תו כ' ורש"י כ' כו' וב"ח מדייק כו' ואינו נראה. ולע"ד חוזר ונראה כי אחרי שרש"י פירש דרך עלי' לא מקרי נתינה פשיטא דכל זמן שלא נתקיים ונתן דאינה מגורשת לכל מילי ומה שנאמר ונמחק היינו לשון המתני' כדכתב הרמב"ן שדבר בהווה ולא במילתא דלא שכיח שברגע זו תקבל קדושין או שיזרק גט וימות ברגע זו. תו כ' אם החצר והגג שלה וזורק לגג מ"מ אינה מגורשת כל זמן שהגט באויר החצר אע"ג דאויר שלה הוא מ"מ כיון דאינו לסוף לנוח בחצר א"מ. הדברים כהווייתן הם נגד המבואר בגמר' דמקשה במה עסקינן אי בגג דידה וחצר דידה למה לי אויר הגג. אבל דבריו נעתקים מח"ר שכ' וק' לי דהא כל שהוא באויר החצר דרך עלי' הוא ואין אויר חצרה קונה אלא דרך ירידה וכדאמר לא שנו כו' וא"ל דה"מ כשנמחק אבל בשנח אויר שסופו לנוח הוא ואפילו דרך עלי' זכה לה ומקבלה קדושין בינתיים דהא ליתא דהכא אין סופו לנוח בחצר אלא בגג וי"ל דה"פ ל"ל אויר הגג דנקיט כלומר אמאי נקיט שיגיע לאויר הגג דמשמע דאין יכולה להתגרש עד שיגיע לאויר הגג ודרך ירידה אפילו בחצר דרך ירידה מגורשת. ואולם ק' לי דהא מ"מ נראה דכל שהחצר והגג שלה אויר החצר קונה לה כאויר הגג אף שזרקו והיא עומדת על הגג וקרוב שכיון שיגיע להגג מ"מ כיון דשניהם רשותה מיד שיצא מידו והגיע לאויר רשותה מגורשת ולא הוקשה לי אלא מדאמר דרך עלי' לא מ"ש וא"ל כו' דדרך עלי' לא נאמר אלא לענין נמחק אבל בנח לבסוף מגורשת מזמן העלי' מפני שהי' אויר שסופו לנוח מנ"ל דלענין זה חלוק הגג מהחצר דמכיון שנח על הגג לא יחשב דרך העלי' דחצר אויר שסופו לנוח דהא מ"מ רשותה שסופו לנוח הוא אטו אם החצר רחב והגיע לתוך אויר המחיצות באופן דמגורשת וברגע זו נתקדשה ושוב נשאו הרוח אל עבר שני בתוך החצר ושם ינוח אין הקדו' חלין מפני שלא הי' אויר זה מול מקום שסופו ליפול ולנוח וזה נמי דכותי' דהא שניהם רשות אחד וצ"ע וכל זה לסברת האין לומר שהיא סברת הה"מ להרמ' אבל להרמב"ן ורש"י דדרך עלי' לעולם אינה מגורשת ודאי תירוצו מוכרח ודו"ק:
ט
זרקו לה כו' אינה מגורשת ע' ב"ש מה שכתב ולדבריו אף האיבעי' דב"מ נמי נפשט דלאו כמונח דמי. וכדברי הה"מ נמי בהר"ן וחלילה להרהר על תלתא מורנן הר"ן והה"מ והב"י שמביאם שנעלם מהם דברי הרמ' אלו ובפרט מהב"י שבכ"מ מבאר פסק הר"מ ואף שהלח"מ כתב נמי הכי שמה"ט לא הביא האיבעי' (יע"ש כי דבריו מבולבלים בדעת הנ"י והרא"ש) מ"מ לע"ד ממקומו מוכרע דא"כ מה"ת דלא הי' משמיענו חדוש זה בדיני ממונות במקומו דודאי לאו כמונח דמי דנ"מ טובא לענין תפיסה לשיטתי' וע' ש"ך סי' רמ"ג א"ו כולם סברי דמקדשי' ליכא למילף מידי כדאי' בח"ר גיטן דף ע"ט ד"ה כיון שהגיע לאויר כלי כ' ובמס' זבחים אמרינן אויר כלי ככלי מיהו ההוא לאו לענין קנין אמור. הרי דנקיט למושכל ראשון שאין לדמות ענין קדשים לעניני קנין להכי חתרו כולם אך ראי' דס"ל נהי דלענין ממון לא איפשט' מ"מ גט פשיטא דלאו כמונח וע' בהר"ן וכן בתו' ד"ה דרך עלי' ולע"ד יצא להרמ' מדין דסעיף ט"ו היתה ידה קטפרס דכ' הרמ"בן אית דק' לי' והא מתגלגל הוא ואמרינן בפ' שנים אוחזין מתגלגל קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי ול"ק דשני מתגלגל דהתם כגון צבי שבור שאפשר שיונח שם אבל הכא אין מקום לנוח בידה וח"ר מביאו וכ' וק"ל דא"כ רבא דבעי לה התם אמאי בעא לה באויר שאין סופו לנוח אפי' בזרק ארנקי בפתח זה ומתגלגל ויוצא בפתח זה הי' מצי למיבעי דהא ארנקי ע"כ מתגלגל והתם ודאי משמע במתגלגל פשיטא לי' ועו' ק"ל אמאי לא פשיטא לרבא מהכא דאף במתגלגל בע"כ לאו כמונח דמי וכ"ש באויר שאין סופו לנוח ונ"ל דגט שני דבין אויר שאין סופו לנוח בין מתגלגל כל שלא נח ממש ברשותה אינה מגורשת דכתיב ונתן בידה דמשמע שינוח ברשותה ממש הרי להדי' דגט שני ואויר שאין סופו לנוח לית בי' ספק מק"ו דמתגלגל על ידה ורשותה ממש. ואולם דבריו שבד"ה הא דמקשי ותיגרש מאויר דד' אמות צ"ע רב דכ' ק"ל דהא קי"ל דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח וי"ל משום דאיבעי' ולא איפשט היא כו' ולהנ"ל הרי מגוף דין דקטפרס מוכח דבגט לא מיבעי כלל ומה מקשה תו ותיגרש כו' אך כנראה דבזה העתיק אך ל' הרמ"בן שכ' נמי הכי ולשיטתי' ניחא שלא ירד לדקדק בדין קטפרס כנ"ל בשמו וע"ש אבל לדבריו עצמם דמקטפרס מוכח דאויר שאין סופו לנוח בגט לאו כמונח ע"כ לבא לדברי הרמ"בן שכ' תו וי"ל (והוי כמו ועוד י"ל) דהכא בסופו לנוח הוא משעה ראשונה אלא דלא נח שבא הרוח ונטלתו וכו' ע"ש כי הל' קצת מגומגם אבל הכונה מבואר והוא נמי תי' הד"מ שבב"ש סעי' ט"ו על קושי' זו. עכ"פ יצא לנו מח"ר הנ"ל דין הרמ' מבואר ול"ק עליו וי"א שהיא ס"מ כ' הב"ש והא דקי"ל כרבנן דקלוטה לאו כמי שהונח דמי כ' בח"ר דל"ד דשם איירי דדחתו הרוח אבל אם נדחה מכחו שאני ודברי תימה ושאינם העתק דלמשמעותו בזורק מר"ה לר"ה דרך רה"י מכחו לדעה זו שהיא מגורשת אף שם חכמי' מודו בחייב וזה ליתא ול' הרשב"א הכי ד"ה הא דאמר קלוטה כו' ע"ש וזה תימא וכו' וי"ל דקלוטה דהכא היינו הא דלעיל שזרקו בביתה והי' ראוי לנוח שם בשע' זריקה ונשבו רוח וקלטתן וזרקתו לחוץ או שנשרף דהשתא קרינן לי' מנטר בשע' כניסתו לרשותה אבל אם מכח זריקתו יצא חוץ לרשותה קלוטה בכי הא לאו כמי שהונחה דמי ולא מינטר ולענין שבת אעפ"י שהי' ראוי לנוח שם בשע' זריקה אלא שקלטתו הרוח והוציאתו פליגי רבנן ואמרי דלאו כמי שהונח דנח ממש בעינן הרי דכ' דלענין שבת אעפ"י וכו' ומכ"ש היכי דמכח זריקתו לא הי' ראוי לנוח דסבירה להו לרבנן דלאו כמונח. ופירושו הכי תחילה כ' דהכא לא איירי בדין קלוטה ממש דפלוגתת רבי ורבנן דהיינו בזרק מר"ה לר"ה דרך רה"י דבזה לא הי' אפשר למסיים אבל הכא משום אינטורי הוא וקמנטר דהא אף במתנה מסופק אי קני אי לא וע"כ דמסופק אי מקרי חצר דמינטר להכי מבאר דלא איירי אלא בגונא דלעיל דזרק לחצרה ובעודו באויר נמחק או נשרף ע"י סיבה ולולא כן הי' עומד לנוח דזה פשוט לי' דמקרי מנטר אבל באופן שמכח יצא מסופק אלא דק' לו לפ"ז אמאי מסיק לעיל לימא רבי היא כו' אפי' תימא רבנן וכו' הא י"ל בפשוט עד כאן לא אמרו רבנן אלא שם שמכחו יצא ולא הי' ראוי לנוח להכי כ' ולענין שבת אע"פ ור"ל דמשמע להש"ס דאיירי בכל גוונא בין שמכחו יצא ובין שנפסק כחו בעודו ברה"י והי' ראוי ליפול שם לולא שבא רוח וסייע להוציא לר"ה דמ"מ פטרו רבנן לענין שבת משא"כ בגט כה"ג פשיטא לי' דחשוב מינטר ומגורשת והיכי שמכחו יצא היינו איבעי' דרבא ומסופק אי חשוב מינטר ואף בכה"ג מודו חכמים לדעה זו ודוק:
י
היתה בחצרו כו' ואם לא היתה גבוה י' טפחים ה"ז ס"מ מזה הוציא הב"ש דס"ל דלא נפשט האיבעי' ומשיג על הסמ"ע שמסי' ר' ובודאי כן הוא שמהכא נראה שאינה מחליט דהאיבעי' נפשט אבל האמת נמי עם הסמ"ע שאינו פוסק לחלוטין דלא נפשט דא"כ הי' לו להעתיק שם דברי הרמ"ה שבטור שכתב כיון דתרווייהו ספיקא נינהו אי מתרמי תרווייהו גבי חד לוקח וחד מוכר חד כליו של לוקח ברשות מוכר וחד כליו של מוכר ברשות לוקח דינא הוא דאתי לוקח עליו ממ"נ ומפיק חד מנייהו אלא שחושש נמי לדע' הרי"ף ואפי' כה"ג אינו זוכה. אך עדיין ק' דלא הי' לו לסתום בל' הרמ' ממש שלא קנה דהא נ"מ אלו תפס הלוקח יוכל לומר קי"ל כהרא"ש דהאיבעי' לא נפשט אלא דלהרא"ש אף לספיקא דדינא לא מהני תפיס' ומשמע דס"ל דלא מצי התופס לומר קים לי כההוא פוסק בזה ולא בזה וע' תשו' שבות יעקב חלק שני כללי קים לי אות ז"ך:
יא
השאיל לה כו' אינו מקפיד עליו כ' הב"ש וח"ר כ' אף שלא כ' הכי אלא שהניח בצ"ע הטעם העתיקו בל' זה משום די"ל להמסקנא דהמתני' לא איירי בהכי אולי באמת אף באופן זה היא ס"מ אבל לא משמע הכי בהרש"בא:
יב
הי' הגט מחצה למחצה בגמר' וליחזינהו הי מנייהו קדים וכ"ת דאתו בהדי הדדי והא א"א לצמצם תו' וא"ת לישני כגון דלא ידעינן הי מנייהו קדים וי"ל דהל' לא משמע הכי נשמע מזה דלא ס"ל כדברי הגהות אשרי שבב"ש סי' ל' ס"ק ט' דאם לעדים ספק אין חשש קדושין דהוי כאלו קידש בלא עדים שהרי התו' סוברים דבלא עדי מסירה אין גט כלל כדאי' בסי' קל"ג ומה מקשו דלישני כגון דלא ידעינן הא הוי כגירש בלא ע"מ ואין חשש גרושין א"ו דלא ס"ל הכי וע"ש. בח"מ סי' רס"ח סעיף ב' בהג"ה כ' ואם באו שנים כאחד לתוך ד' אמות או שעומדים שניהם ונפלה המציאה תוך ד' אמות קנו שניהם וק' לי תינח בעומדים שניהם אבל באו שניהם כאחד הא א"א לצמצם והוי ספק מי זכה ונימא בדלא תפסו כל דאלים גבר כבסי' קל"ט שם ואי תפס חד שייך לפלוגתא דספק בכור ואפי' למה דקים לן תקפו כהן מוציאן היינו משום חזקת מ"ק אבל הכא לע"ד לכ"ע מהני תפיסה וע' סי' קס"ג סעיף ג' אף ע' סי' קל"ט בההג"ה בסופו ובסמ"ע ושפיר דזה דומה לספיקא דדינא דמי יעיד בדבר והיכי דשייך חלוקה עדיף וא"כ ע"כ איירי בלא תפס חד וק"ל:
יג
בא הוא כו' עמדה היא תחילה כו' אעפ"י שהוא מע"מ הי' לא מיבעי' קרוב לה דהיינו היא יכולה לשמרו ולא הוא דמגורשת ואינו אלא פסול מדרבנן אלא אפילו שניהם יכולים לשמרו או שניהם אין יכולים שלזה קורא מחצה על מחצה ולתרי אין יכול לתפוס רבותא יותר אעפ"י שהוא קרוב לו דהיינו הוא יכול והיא אינה יכולה דבזה אינה מגרושת כלל כי בגט הארבע אמות צריכים להיות היא יכולה לשמרו לכולי עלמא כמבואר מחצה על מחצה ששניהם אין יכולין לשומרו ע"כ היינו כל אחד לבדו כמבואר בתו' ובמשך הד' אמות איך נחשב לו רבותא בין קרוב לו יותר או לה אחרי שהיא זכתה בכולן:
יד
אבל כו' ה"ז מגורשת היינו בסימטא או בצידי ר"ה אבל בר"ה מידי ס"מ לא נפקא והיינו במחצה ע"מ שניהם יכולים לשמרו ושניהם אין יכולים אלא ביחד והיא יכול' ולא הוא דהיינו קרוב לה לזה ע' ב"ש ס"ק ד"ך. ואם זרק לה גט לחצר של שניהם ע' סי' ל' סעיף ג' פוסק הרמ' דמקודשת מספק וכ' הה"מ זה לא נתבאר לענין גרושין אבל יצא לרבינו מדבעי רב ביבי סלע של שניהם מהו תיקו ופירושה שאע"פי שבמקח וממכר אין חצר של שניהם קונה מזה לזה בקדושין יש לחוש שמא משאיל לה זכותי כיון שכבר יש לה חלק ונראה דבגרושין אינה מתגרשת ברשות של שניהם ואפילו ס"מ אינה ויש לדקדק בזה. ויתבאר שם בהלכה ג' ובעניותי לא מצאתי דבריו בזה בהלכות גרושין והטעם לחלק בין קדושין לגרושין צ"ע אולי מפני שמה שקנה אשה וכו' לא חיישינן לומר שמשאיל לה זכותו מפני שכבר יש לה חלק בהן דהא מה שיש לה אינו שלה. וע' בהריב"ש שמביא הב"ש ובסי' ל' מה שכתבתי בזה:
טו
כ' הגט כו' אם הי' כפות כתב הב"ש ומשמע בש"ס כו' ש"ה בעת שכותב שטר מתנה הוי נתינה חדשה כו' כבר כתבתי שבדינים אלו מדנאמרו בקנין שטר י"ל דנתינו' השטר חשוב הנתינות הגט אבל לשון הרמ"ה שכתב סתם וכן בגיטה וחצרה באין כאחד בעינן כו' משמע ברור דלא כותי' אלא שלא נראה לו לחלק בין קנין לקנין וע' סעיף א' וכן מבואר מהב"י שמסיים ולענין אם צריכה לעמוד בצד החצר בעת נתינות הגט נתבאר תחילת סי' זה ומה שכתב ומשמע בש"ס הכא לא משמע מידי ע' ודוק:
בית שמואל
קל״ט
א
בחצירה. ולא אמרי' מה שקנתה האשה קנה בעלה ועדיין הגט ביד הבעל משום גיטה וחצירה באים כא' ש"ס ודוקא חצרה של נ"מ אז מיד בשעת הגט החצר שלה הוא אבל חצר נצ"ב מחוסר גוביינא הוא אף על גב שהוא קרקע וחצר אתרבי משום שליח ומשום יד לכן בגט דלא שייך שליח כי חוב הוא לה ואינה מגורשת אלא משום יד לכן צריכה עומדת אצל החצר ואז הוי כידה ומ"ש שעומד' בחצירה ומשתמרת לדעת' פי' הב"י אפי' כשעומדת שם בעינן שתהא משתמר לדעתה לאפוקי אם הוא חצר גדול ועומדת בצד אחד אז בצד השני אינו משתמר לדעתה ואם דחה הרוח הגט לחצרה והיא עומדת אצל החצר לא הוי נתינה אפי' אם אמר לה הא גיטך עד שיטול הגט ויתן לה ויאמר ה"ז גיטך ואם היא עומדת אצל החצר וזרק גט לחצרה שלא מדעתה ואמר לעדים ראו גט שאני נותן מסופק הרשב"א בזה אם נתן לחצירה בשעה שהיא ישנה ועיין בסימן הקודם ואם לא עמדה אצל החצר ואמרה שיזרוק לחציר' לא מהני אף על גב דגלתה דעת' דניחא לה דיש לחוש שמא חזרה ואם אמרה זרוק לחצרי ותזכה לי נעשה החצר ש"ק שלה ואם זרק לחצרה ואח"כ אמרה תזכי לי חצירי לדעת הרמ"ה שהביא בסעיף ב' לא מהני אפי' אם אמר' אחר כך תזכה חצירי והוא אמר הא לך גיטך להרשב"א מהני ולהר"ן לא מהני אא"כ יאמר לה ה"ז גיטך אחר אמיר' שלה שאמר' תזכה לי חצירי והיינו יש חולקים שהביא בסעיף אח"ז ועיין דינים אלו בהר"ן פ' הזורק ובמגיד:
ב
אם נתן בחצרה וכו'. כתב בטור אם עמדה אצל החצר בעת שזרק הגט ובאותו פעם לא אמר כלום ואח"כ אמר לה ה"ז גיטך מגורשת מזה נראה אפי' נתן הגט לידה בתורת פקדון ואח"כ אמר לה ה"ז גיטך מגורשת וא"צ ליטול ממנה וכ"כ הר"ן פ' הזורק אלא לשיטתו אפי' בחצר נמי מהני כשיאמר אח"כ ה"ז גיטך אפי' לא עמדה שם בשעת הזריק':
ג
או עד שיטלנו. כלומר שתטלנו משם ויאמר לה בעת שתטלנו הא גיטך דהא נתינה הראשונ' לא היה נתינה ועיין פריש' וב"ח:
ד
ה"ז ספק מגורשת. ברשב"א מבואר דוקא במקום יבום אז יש לספק שמא ניחא לה שלא תזקק ליבם ובלבוש לא כתב סעיף זה ובסעיף א' הבי' י"א שהיא ספק מגורשת סבר דאיירי כאן בכל אשה אפי' אינה זקוקה ליבם ואין להקשות לפירושו א"כ איך פסק המחבר בסעיף ב' אם נתן לחצירה מהני אם תטלנו אמאי מהני הא נתינ' קמייתא דהוי ספק גט ומהני נתינה קמייתא דהיא פסולה לכהונה ודומה למ"ש ר"ס קל"ז כל שמהני נתינה קמייתא צריך ליטול ממנה וליתן מחדש וי"ל דאמרי' ממ"נ אם ניחא לה מגורשת מיד ואם לא ניחא לה לא מהני נתינה קמיית', מיהו פירושו דאיירי בכל אשה אנ"ל:
ה
והגיע לתוך ג' טפחים. והא דמגורשת כשמגיע תוך ג"ט לגג ורחוק ממנה יותר מד"א משום דשם אף על גב דאין מעקה מ"מ דבר שהוא רחב משתמר יותר דאם אתי' רוח ויזרוק יפול על הגג כ"כ ח"ר, ותירץ זה תמוה אם מינטר למה ליה לש"ס לתרץ אהא דהקשה הא לא מינטר ותירץ כל פחות מג' סמוך לגג כגג דמי ה"ל לומר דהוא סמוך לגג ומינטר ומהרש"ל בח"ש תירץ פחות מג' א"צ דמינטר כיון דקי"ל פחות מג' לבוד והוי כאלו היה מונח בגג וכשהוא מונח על הגג הוא משומר וכן מדויק דברי רש"י בד"ה פחות מג', אף על גב תוך ד"א שלו איתא בתוס' שם דף ע"ח שני תירוצים אם בעינן דמינטר והרשב"א בחדושיו ס"ל כהאי תירוץ תוך ד"א הוא משומר ש"מ אם לא היה משומר לא מהני מ"מ כל שהיא לבוד אפי' אינו משומר הוי כאלו היה משומר ועיין בחדושי הלכות שם חולק על מהרש"ל בלא ראי', ויש לדייק ברש"י למה פי' הא לא מינטר אם אירע איזה סיבה ת"ל בלא סיבה פריך שפיר למה היא מגורשת מיד כשהגיע הגט לאויר הגג הא לא מינטר וקי"ל דאינה מגורשת מחמת החצר אלא כשהחצר משומר, ואפשר דס"ל די"ל באויר הגג והיא עומדת על הגג אף על גב הגט גבוה יותר מג' מ"מ היא יכולה למינטר שאין אדם אחר יכול ליקח אז הוי מינטר אף על גב לענין רוח א"י למינטר מ"מ נקרא חצר משתמר אם היא יכול' לשמור מחמת בני אדם ול"ד לקנה נעוץ דא"י לשומרו כלל אלא קושי' המקשן היא אם אירע איזה סיבה הוי אויר שאינו סופו לנוח לפ"ז א"צ לומר ברש"י פי' רש"ל, אבל בטור לא משמע כן:
ו
אפי' נשרף קודם שנח. בטור כתב ג"כ סתם בבבא זו ולא חילק בין נשרף אחר שהתחיל לירד לבין קודם לזה אבל מסתבר לומר כאן לכ"ע דוקא כשהתחיל לירד לאויר מחיצות ונמחק או נשרף הוי גט ולא כשהו' בדרך עלי' אפי' אם הוא באויר מחיצות וכ"ש בלבוש, ואם נח ולא נשרף אם אמרי' דהוי גט משהגיע לאויר אף על גב דליכא מעקה יתבאר בסמוך מ"ש בשם רש"י:
ז
ויש מי שאומר וכו'. היינו דעת הרמב"ם פ"ה ולפי' הר"ן ס"ל להרמב"ם כיון דאיכא כאן דרך עליה ודרך יריד' היינו עליה שזורק למעלה וכל זמן שהו' דרך עליה אם נמחק או נשרף לא הוי גט עד שהתחיל לירד מ"ה לא תנא בריש' במתני' נמחק או נשרף כיון דלא פסיק' אבל בסיפ' איירי הכל שיורד הגט וליכא דרך עלי', ולפי' המגיד כל שהוא דרך עליה וירידה והוא זורק הגט למעלה שלא כדרך תניעתו הטבעית אינה מתגרש' עד שנח ואם נמחק או נשרף קודם שנח אפי' אם היה באויר המחיצות אינה מגורשת ואם לא נמחק ונח אז משנח היא מגורשת למפרע משע' שהגיע תוך ג"ט או לאויר מחיצת המעק' ונ"מ אם מת הבעל או אם קידש אותה אחר בינו לבינו מתחילין הקידושין משע' שהגיע תוך ג"ט לאויר מחיצות לפ"ז גם בסיפא היינו מ"ש בסעיף ז' אם יש מחיצות סביב הגג והוא זורק הגט למעל' לעבור המחיצות הגג אינו גט אפי' שהתחיל לירד אינו גט עד שינוח דהא זרק ג"כ שלא כדרך תניעתו וכ"כ בחידושי רש"ך ומשמע שסותם כאן בש"ע בפי' המגיד דהא כתב אם נשרף קודם שינוח היינו קודם שינוח אינה מגורשת היינו אפי' דרך ירידה והיינו כפי' אלא מ"ש בסעיף ו' כגון לאחר שהתחיל לירד קשה ממ"נ אם אין מחיצות לגג א"כ מיד שזרק ודאי היא דרך ירידה ואם יש מחיצות אינה מגורשת עד שינוח, ואפשר דלא ס"ל כסברת מ"ש בשם רש"ך אלא כל שזורק למטה אפי' שזורק לעבור דרך מחיצות דינו כאלו זרק למטה ואחר שהתחיל לירד מגורשת ורש"י כתב אבל נמחק דרך עלי' אינה מגורשת דדרך סילוקו לא מקרי נתינ' אלא דרך החנתו לבא לרשותה ע"כ כוונתו אם נמחק לא הוי נתינ' כל זמן שהיה דרך עליה אבל אם לא נמחק ונח אז היא מגורשת משעה שהיה הגט דרך עליה, וב"ח מדייק מרש"י אפי' אם לא נמחק לא הוי גט כל זמן שהיה דרך עליה והא דקתני אם נמחק דרך עליה איידי דתנא נמחק דרך ירידה ואין נראה, וכל זה כשהגט אינו תוך ד"א שלה אבל הגט תוך ד"א שלה מגורשת אפילו אין מעקה לגג ואינה תוך ג"ט לגג משום כל שהוא תוך ד"א שלה משתמר כ"כ הרשב"א ואם החצר והגג שלה וזורק לגג מ"מ אינה מגורשת כל זמן שהגט באויר החצר אף על גב דאויר שלה הוא מ"מ כיון דאינה לסוף לנוח בחצר אינה מגורשת וכתבו תוס' דינים אלו גרע טפי מאויר שאינו לסוף לנוח דאויר שאין סופו לנוח איירי בבית מקורה גם דרך עלי' אין עומד לנוח כלל:
ח
שאינו משתמר שם. וטעמא דגיטא כשזורק לחצירה משום דהוי כאלו נותן לידה והיינו דוקא כשהוא משתמר והא לא מינטר מ"ה אינה מגורשת לכ"ע ול"ד לאויר שאינו לסוף לנוח ולמ"ש בסמוך בשם תוס' בל"ז ל"ד לאויר שאינו לסוף לנוח, ואיתא גירסא בש"ס אפי' אם איתא טרסקל בקנה וזרק ונח אינה מגורשת משום דלא מינטר ועיין בח"ש ובחדושי הלכות ובת' רשב"א:
ט
אינה מגורשת. כ"כ הרמב"ם ובפ"י כתב כל מקום שכתב אינה מגורשת ליכא אפי' ספק גט ולא כב"ח שכתב לרמב"ם הוי ספק גט אף על גב לענין ממון ספק הוא אי אויר שאינו לסוף לנוח כמונח דמי כתב המגיד לענין גיטין בעינן דוקא אויר שסופו לנוח, ולא היה צריך לזה דהא כותב הרמב"ם פ"ד ה' מעשה הקרבנות אויר שאינו סופו לנוח אינו כמונח וכתב בכ"מ משום בזבחים פ"ק בעיין דאפשט' היא היינו בדף כ"ה איתא בעי מיני' אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא את"ל לאו כמונח דמי אויר שסופו לנוח מאי והרמב"ם פוסק דאפשטא הבעיא כאת"ל וכן הוא שיטות הגאונים והרא"ש ושאר פוסקים דכתבו דלא אפשט הבעי' משום דלא ס"ל כשיטות הגאונים כמ"ש ובסי' קל"ז שוב מצאתי בב"ז שם בזבחים כמ"ש מיהו בטור מ"ש אינ' מגורשת י"ל אינה מגורשת בודאי אלא ספק מגורשת ובפרישה מאריך בזה:
י
וי"א שהיא ספק מגורשת. כמה דקי"ל לענין ממון והא דפסק בסעיף ד' אם קדם דליקה לא הוי גט וליכא ספק משום שם אינו ראוי לנוח וכן כשנמחק דרך עלי' גרע טפי ועיין תוס' דף ע"ט והא דקי"ל כרבנן הזורק מר"ה לר"ה דרך רה"י פטור קלוטה לאו כמונח דמי כתב בח"ר דל"ד לדין זה דשם איירי דדחתו הרוח אבל אם נדחה מכחו שאני וכתב שם הרשב"א אפי' מתגלגל ע"ג רשותה לא הוי גט משום דבעינן נתינה מעלייתא וכן מבואר בסעיף ט"ו אף על גב במתנה הוי כמונח כמ"ש בח"ה סי' רס"ח מ"מ בגט לא מהני:
יא
לתוך אויר החיצונה. היינו שזרק נגד הפנימיות אלא מחמת שמחיצות החיצונה גבוהות אז אם בא זיקה נופל הגט לחלל החיצונה א"כ הגט הוא באויר מחיצות החיצונה ונגד הפנימיות:
יב
לאויר הפנימית. הנה באויר הכלי פליגי רש"י ותוס' לרש"י לא קנה וכן אינה מגורשת ולתוס' והר"ן מגורשת וקונה, והמחבר שכתב כלשון הרמב"ם אין ראי' ממ"ש אפי' לאויר הפנימית אינה מגורשת משום דאיירי בכלי שאין לו שוליים ואינו ראוי לתשמיש וכלי כזה י"ל לכ"ע האויר אינו קונה:
יג
כשהיה מוטה על צדה וכו'. פוסק כרמב"ם היינו שאין שוליים להפנימית ואז אין הבעל מקפיד לכן קונה כלי שלה אבל כשיש לו שוליים אז הוא מקפיד ואינה מגורשת כיון שעומד תוך כלי שלו וכל הפוסקים איירי שאין שוליים לחיצונה אז הפנימית אינו עומד תוך כלי שלו אלא עומד ע"ג הקרקע וע"כ איירי בקרקע שלה הוא עומד כמ"ש בהר"ן דאל"כ קשה הא קי"ל כלי אינו קונה אפי' בסימטא ונשמע מכאן כלי של לוקח בתוך כלי של מוכר ועומד ע"ג קרקע של לוקח אינו קונה דאל"כ ל"ל לאוקמי בקופה שאין לה שוליים ולפי' המגיד שכתבתי לעיל בכל אלו אם הוכרח לזרוק דרך מעלה לעבור המחיצו' הכלי חיצונ' נמי אינה מגורשת עד שינוח ונ"מ כמ"ש לעיל אם קידש אחר בינו לבינו:
יד
שכלי האשה ברשות הבעל וכו'. המחבר מעתיק לשון הרמב"ם בסתם והוא ס"ל כלי של לוקח ברשות המוכר אפשטא הבעיי' דאינו קונה כמ"ש בח"ה שם וכאן נמי אינ' מגורשת ואין כאן ספק מגורשת כמ"ש בסמוך בכל מקום שכתב אינה מגורשת ליכא ספק גט מיהו להמחבר א"א לומר כן דהא כתב בסעיף י' אם אין גבוה י"ט הוי ספק גט משום כלי של לוקח ברשות מוכר כמ"ש בב"י א"כ מ"ש כאן אינה מגורש' צ"ל אינה מגורשת בוודאי אלא ספק והסמ"ע בסי' ר' כ' מ"ש המחבר שם וכלי של לוקח אינו קונה ברשות המוכר ופסק כהרמב"ם דאפשטא הבעי' דאינו קונה ואישתמט' מיני' מ"ש כאן בב"י ובש"ע דהיא ספק מגורשת וכן שם ספק הוא ואין לחלק מסבר' בין גט לקנין ול"ד לאויר שאינו סופו לנוח שם מצינו ראי' מש"ס לחלק:
טו
ואין הבעל מקפיד. משמע אדם אחר מקפיד ולוקח אינו קונה אם מטה שלו עומד ברשות המוכר אפי' אם גבוה י"ט כמ"ש בתוס' אכרעי מטה אין אדם מקפיד לכל הפחות באשתו וכן באויר מטה וכ"כ הרשב"א ומ"ש תוספות וכן באויר המטה עיין בחדושי רש"ך פירוש כגון אם המטה תלי' באויר אינו מקפיד במטה של אשתו ומגורשת אבל של אדם אחר אינו קונה:
טז
ה"ז ספק מגורשת. כבר כתבתי הספק הוא משום כלי של לוקח ברשות מוכר ס"ל כמה פוסקים דלא אפשטא הבעיי' ולא כרמב"ם דס"ל אפשטא אבעיי':
יז
ויש מי שכתב. היינו המגיד פי' כן דברי הרמב"ם דוקא כשנופל תוך ד"א ואין המקום א' מג' דברים היא מגורשת ומ"ש הרמב"ם נתגלגל ונפל במקום רחוק ממנה ונפל על מקום שאין א' מג' דברים מגורשת פי' היינו בתחלה נח תוך ד"א ואח"כ נתגלגל למקום רחוק ופי' זה תמוה דאם נח תוך ד"א מיד היא מגורשת מה לי שנתגלגל אח"כ וכן הקשה רש"ך ורמ"ך והר"ן פירשו דעת הרמב"ם דס"ל ג"כ כשאר פוסקים אפי' חוץ לד"א ואין להמקום א' מג' דברים מגורשת אלא תוך ד"א מגורשת לעולם אפי' יש להמקום א' מג' דברים:
יח
אינו מקפיד עליו. מיהו אם השאיל לה מקום בחצר לא השאיל לה מקום בגג וח"ר כתב אפי' אם השאיל לה מקום בחצר די"ל דהשאיל מקום בגג כיון דאינו מקפיד עליו ועיין ב"ח:
יט
ה"ז מגורשת. מיהו בכה"ג אינה מגורשת מחמת אויר הגג דאל"כ מה מקשה שם דף ע"ט אלא בגג דידי' וחצר דידי' כי הגיע לאויר הגג מאי הוי גם י"ל אפילו לדעת הרמב"ם דוקא כשהיא עומדת בגג שלה והגט נפל על גג של אדם אחר סמוך לגג שהיא עומד' ס"ל דהיא מגורשת דאין בני אדם מקפידי ע"ז אבל אם עומד' על גג של איש אחר ומקבלת הגט י"ל דלא הוי מגורשת:
כ
בר"ה או ברשות שאין של שניהם. עיין בח"ה סעיף רמ"ג שם פסק ד"א אין קונים בר"ה וכ"כ הרמב"ם פ"ד ה' זכי' וכ"כ תוס' והר"ן כסוגיא זו ור"ה דאתמ' בש"ס היינו סימטא והמחבר שכתב בסעי' י"ד תוך ד"א מגורש' נשמע ד"א בר"ה נמי מגורש' דא"ל סימטא קאמר דהא כתב ר"ה או רשות שאין של שניהם משמע ר"ה ממש קאמר וצ"ל דס"ל כתירץ אחרון של הרשב"א בגט תקנו ד"א אפי' בר"ה משום תקנו' עגונו' עוד כתבו בהגמיי' פי"ז היכא דעת אחרת מקני שאני מיהו להפוסקים הנ"ל ולהמחבר צ"ל כתירץ הראשון כמ"ש בסי' ל' ועיין בסמוך:
כא
היה הגט מחצה למחצה. וכן בשני כיתי עדים המכחישים זא"ז למי היה קרוב הוי ספק גט וא"א אוקי תרי בהדי תרי והיא בחזקת א"א ע"ש בתוס':
כב
עד שיהא קרוב לה וכו'. כל זה הוא שיטות הרמב"ם דס"ל אף על גב דקרוב לה והיא יכולה לשמור ולא הוא היא ספק מגורשת אבל רוב פוסקים חולקים ע"ז וס"ל כשקרוב לה היא מגורשת מדאורייתא ושמואל רק חומרא דרבנן קאמר דהגט פסול הוא ואם נשאת לא תצא ולמעשה צ"ע:
כג
שניה' א"י לשומרו. כתבו תוס' היינו כ"א א"י לשומרו לבדו אבל אם שניהם א"י לשומרו אין הגט כלל ואין להקשות והא אגיד ביה דהא הוא ג"כ צריך לשמור הגט כיון דאין הגט מונח בתוך שלו ועיין בר"ן:
כד
עמדה היא תחילה וכו'. אף על גב ד"א תיקון דרבנן הוא מ"מ כיון שתקנו חז"ל ועשאו בחצר מחמת הפקר ב"ד מ"ה היא מגורשת מדאורייתא ועיין סי' כ"ט, ולכאורה נראה אם שניהם יכולים לשמור אלא דמונח תוך ד"א שלה בר"ה יש להחמיר והוי ספק גט דהא לכמה פוסקים ד"א בר"ה אפי' בגט אינה קונה, ואם היא יכולה לשמור ולא הוא אז ממ"נ מגורשת לכ"ע דהא לשאר פוסקים מגורשת מחמת השמירה כמ"ש בסמוך ולרמב"ם דס"ל בעלמ' אינה מגורשת לפי' הר"ן והמגיד הרי ס"ל ד"א קונה בר"ה כמה שדייקתי בסמוך א"כ ליכא כאן ספק ומשמע מתוס' שם אפי' אם מינטר תוך הד"א לא מהני דהא לתירץ הראשון שם בתוס' כתבו תוך ד"א מינטר ומ"מ בר"ה לא מהני, ובה"כ דינו כסימטא ולא כר"ה ועיין תשו' ריב"ש סי' ר"ה ועיין סי' ל' ואם שניהם באו כא' תוך ד"א עיין בח"ה סי' רס"ח:
כה
אבל אם זרק לה לתוך ד"א וכו'. כן הוא לדעת הרא"ש והרשב"א דחומרא דשמואל אינו אלא כשהבעל בא אח"כ לד"א שלה אבל כשהיא לבדה עומדת לא החמיר שמואל והמגיד לא ס"ל כן אלא אפי' אם הוא לא בא לתוך ד"א שלה הגט פסול מחמת חומרא דשמואל, ואין להוכיח כן ממ"ש הרמב"ם והמחבר בסמוך אם זרק לה הגט ברשות שאינה של שניהם והיה מונח במקום כדי שתשוח ותטלנו ה"ז פסול אף על גב דמונח תוך ד"א שלה דהא שם קשה דכתב אם הגט מונח רחוק יותר משתשוח הוי ספק מגורשת והיינו אפי' אם מונח רחוק קצת יותר מתשוח ותטלנו ואכתי הוא תוך ד"א אלא ע"כ צ"ל דאיירי שם אין לה ד"א כגון שבא אחר בתחלה והיא בא אח"כ אז אין לה ד"א מיהו נראה תוס' והר"ן ג"כ ס"ל תוך ד"א מגורשת אפי' לשמואל לכן מחלקים הם בעובדא היתה ידה כקטפרס דמגורש' מחמת ד"א דאיירי דלא היתה עומדת בר"ה וס"ל הא דאמר שמואל עד שתשוח היינו בר"ה דד"א אינו קונה מכלל במקום דקונ' ד"א מגורשת, מיהו לדידהו אין מוכח החילוק בין אם הוא בא לתוך ד"א שלה לבין שלא בא דהא הרא"ש למד חילוק זה מדאמר שמואל עד שתשוח ובש"ס מוכח תוך ד"א מגורשת לכן מחלק דשמואל איירי כשהוא ג"כ תוך ד"א ולתוס' והר"ן איירי שמואל בר"ה דאין ד"א קונין אז בעינן עד שתשוח אבל היכא דד"א קונה מגורש' אפי' אם הוא בא אח"כ תוך ד"א שלה מ"מ מי שבא תחלה הוא קונה נמצא יש כאן ג' שיטות להרא"ש והרשב"א אפי' היכא דד"א קונה מ"מ אם בא הוא אח"כ תוך ד"א שלה הגט פסול ולתו' והר"ן אפי' אם בא אח"כ תוך ד"א שלה הגט כשר ולהמגיד אפילו לא בא הוא אח"כ הגט פסול ובדין זה תלי' נמי הדין בסמוך אם היה ידה קפטרס לפוסקים הנ"ל מגורשת מחמת ד"א ולהמגיד לעולם ד"א לא מהני אלא אם כבר הגיע הגט לידה אף על גב דידה היה קטפרס ומ"מ כיון שנח תוך ד"א שלה הוי כאלו נח בידה וע"ש במגיד והרב רמ"א שפיר פסק כהרא"ש דהא לתוס' והר"ן י"ל אפי' אם הוא בא ג"כ תוך ד"א מגורשת מ"ה פסק לא כהמגיד:
כו
ואפי' בדיעבד. עיין בתשו' ריב"ש בנפל על בגדיה הוי כנתן לידה וליתא חומרא דשמואל ומשמע אפי' אם לא נשאת מיקל:
כז
ה"ז ספק מגורשת. משום הבעי' לא אפשט אם אויר ד"א קונה והיינו אויר שסופו לנוח אלא מחמת איזה סיבה לא נח ובתחלת הזריקה היה אויר שסופו לנוח אבל אם מחמת זריקתו שזרק בכח נתגלגל אז היה בתחל' אויר שא"ס לנוח ובזה ניחא דבעי ר' אלעזר אויר ד"א בריש ב"מ בעי רבא אויר שאין סופו לנוח, לכן פסק המחבר בסעיף ז' אויר שא"ס לנוח דאינה מגורשת וכאן פסק דהיא ספק מגורשת וכ"כ בד"מ, מיהו י"ל אויר ד"א עדיף טפי הואיל ותקנו' חז"ל הוא י"ל אפי' שאין סופו לנוח קונה וכ"כ בדרישה וכן מצינו סברא זו בתוס' שם לענין אם לא מינטר באויר ד"א אפי' לא מינטר הוי כמינטר כיון תקנות חז"ל הוא עשאו כמינטר:
כח
והוא שתהא ע"ג המים. ואז גרע מאויר שא"ס לנוח הואיל ואין ראוי לנוח כלל כמ"ש לעיל:
כט
אם היה כפות. כן הוא דעת הרמב"ם לגירסא שלנו שהוא עיקר ולא כגירסת טור וס"ל להרמב"ם אם הוא כפות אז לא הוי חצר מהלכת גם אז הוי חצר המשתמר לדעתה מ"ה מגורשת ולא גזרינן אטו אין כפות דלא שכיח אבל ישן אף על גב בעת שהוא ישן אינו חצר מהלכת גם משתמר לדעתה מ"מ פסול מדרבנן דגזרי' אטו אינו ישן כיון דמצוי הוא כ"כ המגיד וי"א ס"ל לעולם הגט בטל אא"כ ישן, וכפות נמצא לרמב"ם כפות כשר, ישן ואין כפות פסול, אינו ישן ואינו כפות בטל:
ל
אם היה כפות. ותליא נמי בפלוגתא הנ"ל אם צריך שיהא ישן ודוקא כשהיא עומדת שם ומשמרתו ומשמע בש"ס אפילו אם נתן בתחלה הגט ליד העבד או לחצירו ואחר כמה ימים כותב שטר מתנה מהני אף על גב להרמ"ה שהביא הטור ר"ס קל"ט ס"ל אם נותן לחציר' והיא לא היתה שם לא מהני ש"ה בעת שכותב שטר מתנה הוי נתינה חדשה כאלו נוטל ונותן לידה:
לא
ואינה מגורשת עד שיגיע לידה. משמע דא"צ ליטול ממנה וליתן לה אבל הרשב"א והר"ן נסתפקו בזה דאפשר שצריך ליקח ממנה וליתן לה דאל"כ הוי כטלי מע"ג קרקע כיון תחלת הנתינה לא היה נתינה ע"ש: אף על גב דס"ל לעיל ר"ס קל"ט אם נתן לחצרה והיא לא היתה שם מהני כשאומר אח"כ הא גיטך וא"צ ליטול הגט וליתן לידה משום שם היתה נתינה קמייתא כאלו נתן לידה ועכשיו היא בא לשם מגורשת אבל כאן עדיין העבד אינו כפות נשמע מזה אם העבד אח"כ הוא כפות והיא עומדת אצלו והגט עדיין ביד העבד מגורשת, ולהרמ"ה שם אפי' בכה"ג י"ל דלא מהני:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
קל״ט
א
או מושכר. פ"ב דמ"ש ובב"מ יו"ד ב':
ב
בד"א כו'. אע"פ כו' כעולא שכן הסוגיא בפ"ק דב"מ ואמר אע"פ כו' דר' אושעיא דפליג שם דוקא בכה"ג כמ"ש ואידך אימא כו' אלא כידה מה ידה משתמרת שם והוא משתמר דוקא כמ"שש ע"ח א' א"ר כו' ישן משמרתו כו' נעור כו' אלמא דלא מהני עומדת בצדו לבד וה"ה במציאה כמ"שש בב"מ י"א א' בצבי רץ וערש"י שם ד"ה אי עומד כו' דעכשיו כו'. ע"תוס דב"מ י"ב א' ד"ה חצר כו' י"א א' ד"ה ה"מ כו':
ג
והוא כו'. גיטין שם אלא כידה כו':
ד
וי"ח. המ"מ פ"ה פ"ב כהרשב"א ז"ל סבירא ליה כו' אם נתן כבר בחצרה שהיא בציפורי וא"ל הא גיטיך בחצירך ואמרה תזכה לי חצירי בזו נראה דמגורשת וכו' והאריך בזה והביא הירושלמי שאמרו פ"ח דגיטין נתן לה את גיטה ואמרה תזכה לי חצרי שבעכו אר"ח נעשה כמו שהיתה ידה ארוכה וכ"כ הר"נ משמו בפר"ח שם:
ה
נתנו כו'. ז"ל המ"מ שם עוד כתב והיכא דנתנו בחצירה שלא מדעתה במקום יבם מסתברא דהוי ספק מגורשת דהא מספקא לן בספט"ו דיבמות המזכה גט לאשתו במקום יבם כו' וכ"כ הר"נ שם ודברי המחבר ל"ע:
ו
אפילו כו'. כמ"שש במתני' בסיפא וה"ה לרישא אלא אורחא דמילתא נקט דבחצר שכיחי מים ואש מ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א וערש"י שם ד"ה והא כו' או גשמים כו':
ז
והוא שקדם כו'. גמ' שם:
ח
ויש מי כו' שמפ' מ"ש ל"ש אלא שנמחק דרך כו' ר"ל דוקא בסיפא דמתניתין אבל נמחק כו' ר"ל ברישא במתני' שלא היה כח הבעל דרך הנחתו ומתני' כיון שהגיע כו' מפ' אם קדשה אחר או מת הבעל או בטלו מ"מ אבל כל הפוסקים פי' כפירש"י והר"י פי' דברי הרמב"ם בדרך אחר ול"נ:
ט
וי"א שהיא כו' עתוס' דגיטין שם ד"ה דרך כו' וכ"כ ש"פ:
י
עד שינוח כו' ואין לה כו'. מ' שהקופות הללו ברשות הבעל עומדת ועל זה הקשו עליו כליו ומשני בקופה כו' שהפנימית א"ל שולים ואין הבעל מקפיד על מקומה הואיל ואינו ראוי לתשמיש ולכן אם נח בה מגורשת וה"ד שנח בה כגון שמוטה על צדה אבל כל הפוסקים פי' כפרש"י ותוס' שם וי"מ שהם בחצירה שהם בסמטא או בחצר שאינה של שניהם עוד יש בזה גי' אחרת כו' מ"מ:
יא
שכלי כו' אא"כ לפ'. ע"ח וכמ"ש בס"י:
יב
ויש מי כו'. הרמב"ם וכפירוש הראשון של המ"מ והסכים שם לפי' זה ועבה"ג:
יג
זרקו לה כו'. בא הוא אבל אם כו' עממ"ש בח"מ ר"ס ק"ז:
יד
וכ"ז כו' אפי' כו'. לחוש לפי' הערוך והביאו תוס' שם ד"ה ואתי כו':
טו
או כו' עבה"ג:
טז
וידע כו'. כמש"ל סי' קל"ח ס"ב.
יז
וכ"ז כו' דרשות הקנוי לאדם פשיטא שיש לו אויר כו'. הר"ן שם וכמש"ש במתני' היתה עומדת כו' הוא כו' וכנ"ל ובב"מ י"ב א' איבעיא להו אויר שאין סופו לנוח דוקא ושם ב'. שתי חצרות כו':
יח
גם יהיו כו'. כמ"ש בפ' המצניע.
יט
נתן כו' עבה"ג דייק הלשון שאמרו והלכתא דהל"ל בכפות או אלא בכפות מאי והלכתא דלא שייך אלא במחלוקת אלא משום דרבא קאמר בישן קאי והלכתא דא"צ ישן אלא כפות ואגב זה נקט בכ"מ:
כ
וי"א כו'. הרא"ש שם וכפרש"י שם וכ"כ תוס' כ"א א' ד"ה והלכתא כו' וכ"כ הרמב"ן והרשב"א וש"פ:
כא
נתנו כו'. הרמב"ם ומפ' מש"ש והא"ר כל כו' לאו לדין תורה פריך אלא דליגזר ישן אטו נעור ומשני בכפות דמלתא דלא שכיחי ל"ג רבנן ורבא כי קאמר ישן מדין תורה קא"ל ולשון ה"ז גט לא מ' מדין תורה ועמ"ש לעיל:
כב
כתב כו'. לשון הרמב"ם וכשיטתו הנ"ל דכפות לבד סגי אבל ש"פ חולקים עליו כנ"ל:
כג
כיון כו'. ע"ז ב' וכנ"ל ססקל"ו:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
קל״ט
א
סעיף ג' וכו' נ"ב עי' ב"ש ס"ק א' ואם נתן לה גט בחצרה שלא מדעתה והיא עומדת אצל החצר ואמר לעדים כו' מסופק הרשב"א בזה כו' והא דכתב המחבר בסעיף ג' נתנה בחצרה שלא מדעתה והיא אינה עומדת הרי זו ספק מגורשת משמע אבל בעומדת אצל חצרה אף שלא מדעתה הוי ודאי גרושין והא הרשב"א מסופק בזה י"ל דשם מיירי במקום יבום ע"כ בעומדת אצל חצרה הוי תרתי לטיבותא חדא די"ל דניחא לה ואף באינה עומדת כלל היא מגורשת ואף אם לא ניחא לה מ"מ הא היא עומדת אצל חצרה וי"ל כסברת הרשב"א דהוי חצרה כידה דמהני אף באמר לעדים רק באינה עומדת הוי ספק מגורשת במקום יבום וספק של הרשב"א שכ' הב"ש מיירי שלא במקום יבום וודאי שלא ניחא לה ע"כ הוי רק ספק אי דמיא לידה ממש ומהני באמר לעדים כו'. ועיין בט"ז מה שהקשה דברי המחבר אהדדי שכאן משמע שהוי ספק מגורשת ולעיל בסעיף ב' משמע במה שהביא דברי הרמ"ה שאין מגורשת כלל באין עומדת והניח בצ"ע כו' ובמחכת"ה דבריו תמוהין ולא עי' בב"י שכאן מיירי בסעיף ג' במקום יבום ע"כ הוי ספק דשמא ניחא לה וכן הביא הב"י והב"ש להדיא אבל בסעיף ב' מיירי שלא במקום יבום ע"כ אין מגורשת כלל. אך לפי' הלבוש קשה קושיות הט"ז שפיר זה נראה לי:
ב
סעיף י"ב עיין ב"ש ס"ק י"ב מ"ש שמדברי הרמב"ם אין ראי' כו' כ' שלא כדברי הטור שמדברי הטור משמע להדיא שכ' והרמב"ם כ' כו' משמע מדבריו להדיא שחולק הרמב"ם על התוס' וס"ל דאויר כלי אינו קונה דלא כהתוס'. אך לפענ"ד דברי הב"ש נכוני' ואדרבא לפענ"ד משמע דהרמב"ם ס"ל דאויר קונה כהתוס' דלכאורה קשה מי הכריח להרמב"ם לפרש דמיירי שאין להפנימית שוליים וצריך לומר שנפל הגט ונח על צדו והוא דוחק לכאורה ומ"ט לא פירש דמיירי שאין להחיצונה שוליים ואתי הכל כפשוטו. אך נראה דזה דחקו להרמב"ם דהי' משמע לי' לישנא דנח שבש"ס דבעינן דוקא עד שיניח דלא כהתוס' והי' קשה דמ"ט באמת אין די שיהי' באויר דהא אויר כלי קונה לזה הוכרח לפרש דמיירי שאין שוליים לפנימית ע"כ אין קונה באויר כמ"ש הב"ש ומוכח דס"ל כפי' התוספות. שוב האיר ה' עיני ומצאתי לבעל מגדול עוז שכ' כן שמכח קושיות התוספות הוכרח הרמב"ם לפרש כן והוסיף בטעם נכון דמש"ה אין קונה באויר דמשום שאין לה שוליים מקרי אויר שאין סופו לנוח ע"כ אין קונה ות"ל ית"ש שכוונתי לדעתו הרמה ומהתימה על הב"ש שלא ראה דברי המגדל עוז ומ"מ היוצא לדינא דהרמב"ם ס"ל נמי דאויר כלי קונה כן נראה לי:
ג
סעיף י"ח אבל נתנה בחצרו של אדם אחר אינה מגורשת כו' נ"ב נראה מדלא כ' המחבר כאן דאינו גט עד שיגיע לידה כמו שכ' לעיל בנתן ליד עבדו וכ' לה שטר מתנה ולא היה כפות מזה מוכח דהמחבר מודה דכאן לא מהני במה שתטול הגט מן החצר דהוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע ול"ד לנתן ליד עבדו אף שבשעת נתינה הי' העבד שלו ומ"מ די שתיטול מן העבד ומגורשת בזה דשם במה שנותן לה העבד אח"כ מקרי נתינה חדשה כמ"ש הב"ש ולא הוי כטלי גיטך מעג"ק ואז הוי כנתן בחצרה ואח"כ באה שם כן מהני אם נוטלת לידה אבל אם נתן לחצר של אחרים ואחרים נתנו לה החצר אבל הוא לא נתן לה כלום אח"כ ונתינה הראשונה לא היתה נתינה כלל דאז לא הוי עדיין החצר שלה ושפיר הוי טלי גיטך כו' ע"כ צריך שיטול הימנה ויחזור ויתן לה וזה לא הי' צריך המחבר להשמיענו דפשיטא דמהני כן נראה לי ברור:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
קל״ט
א
או מושכר. ע' בח"מ סי' שי"ג ס"ג ומ"ש שם ועיין בס' בית מאיר כאן ובתשו' רבינו עקיבא איגר סי' קל"ג:
ב
עומדת בחצירה (ע' בתשו' זכרון יוסף סי' ב' דגיסו הגאון מו"ה ישעי' ברלין ז"ל הקשה לו למה השמיטו הרמב"ם וטור וש"ע מה דאיתמר במס' עירובין צ"ב ע"ב אשה בגדולה וגט בקטנה מתגרשת אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מתגרשת והוא ז"ל השיב דלק"מ שלפי שני הפירושים שכתבו התו' שם בד"ה אשה בגדולה כו' אידחי האי דינא מהלכתא כו' ע"ש. וקצת צ"ע מ"ש שם דחנן קיי"ל דבסמוכה סגי וכמ"ש בש"ע ס"ב וס"ג מ"ש בריש הסימן בחצירה לאו דוקא הוא דלא בעינן בתוכו ממש וא"כ אפי' אשה בקטנה וגט בגדולה מתגרשת ואפי' אין הקטנה שלה כו' ע"ש ומדוע לא הזכיר דברי הרמ"א ז"ל בח"מ סי' ר' ס"א שכ' וי"א דבעינן דוקא בתוכו אבל חוצה לו לא. דלפ"ז משמע כ"ש הכא האי עומדת בחצירה דוקא הוא ומה דאיתא לקמן ס"ב וס"ג סמוכה לחצר כו' בצד החצר כו' ע"כ דהיינו מן הצד שבתוכו. וע' בס' בית מאיר מזה) עב"ש סק"א מ"ש דחצר אתרבי משום שליח ומשום יד לכן בגט דלא שייך שליח כי חוב הוא לה ואינה מגורשת אלא משום יד לכן צריכה עומדת אצל החצר ואז הוי כידה עכ"ל והוא מהש"ס ב"מ ריש דף י"ב דאסיק רב אשי הכי. ובחידושי רב גדול אחד (שהזכרתי בסי' קכ"ט ס"ק כ"ד) כ' בזה וז"ל לכאורה יש לדון גם בגט משכחת דלא הוי חוב כגון בזינתה דאבדה כל תנאי כתובה ובעמוד והוצא קאי ונ"מ בעין גם אחר הגט לא אבדה א"כ הגט זכות ולא חוב לה י"ל דיכולה להתגרש ע"י חצירה המשתמרת בלא עומדת בצידה עכ"ל ולע"ד צ"ע עיין בסי' שאח"ז
ג
או לתוך מלבושיה. ע' באר הגולה אות ק' וע' בס' גט מקושר בסג"ר אות ר"כ מ"ש בזה:
ד
גבוהות מן הארץ ג"ט. כתב בס' תו"ג הנה יש לעיין אי מועיל שאר קנינים בגט כגון משיכה או אג"ק או ק"ס כיון שקונין במטלטלין או דילמא דוקא ידה בעינן ונראה דשאר קנינים דלא נתרבו מידם כגון ק"ס או אג"ק אינו מועיל בגט כדמוכח בב"ב דף קנ"א ע"ב דאמר דגט לאו בר קנין היא וכן מוכח מרשב"א (והר"ן עב"ש סי' קל"ו סק"ז) בגיטין דף ע"ז שחולק על רש"י וכ' דלא נתגרשה ע"י אגב אמנם הגבהה או משיכה שלא בידה כגון שמוגבה מכוחה או שמשכה אותו עג"ק באופן דלא הוי טלי גיטך מעג"ק כגון שקירב לה הגט באופן המבואר בסימן קל"ח דמהני מטעם טלי גיטך מועיל בגט ובכלל ידה הוא דהא אמרינן בפ' הזהב כו' ועוד דאלת"ה א"כ הי' צריך שיהי' כל הגט טמון באויר ידה שלא יהא קצתו חוץ לידה דהא בחצירה כה"ג אם הגט מונח קצת חוץ לחצירה ודאי דאינה מגורשת ואי הגבהה לא קני ידה לא עדיפא מחצירה דמחד קרא נפקא א"ו דהגבהה בגט קונה וקונה הגט מטעם הגבהה כו' ומטעם זה נראה הא דבעינן כאן שיהא ידיה גבוהות מן הארץ ג"ט אף דמוכח בכתובות דף ל"א בתו' ד"ה רב אשי דידי' קונה אפי' למטה מג' א"ו הטעם משום דחיישי' שמא יהא הגט קצתו חוץ לידה ואז בעינן שיהא גבוהים ג"ט שתקנה הגט בהגבהה. אמנם נראה דדוקא כשמגרש ברצונה מהני קנין הגבהה ומשיכה אבל כשכופה אותה בע"כ לעשות משיכה אי הגבהה שלא בידה כגון שקשור בה הגט וכופין לילך שיהא הגט נמשך או שיהא הגט מוגבה מכוחה ואין הגט בידה י"ל ואינה מגורשת כמבואר בח"מ סי' ר' דהגבהה בלא כוונת קנין לא קנה וה"ה בכל הקנינים בעינן כוונה וכשהיא בע"כ אין כאן כוונת קנין משא"כ חצירה וידה דקונין שלא מדעת קנין. ומטעם זה נראה הא דמצריכין אותה ליתן הגט לתוך סרבלה (כמ"ש הרמ"א בסעי' הקודם וסדר מהר"ם אות רל"ה ועיין בהרא"ש פ' הזורק סי' ז' ודוק) משום גזירה דלפעמים נותן לה בע"כ. ולא הוי כטלי גיטך עעג"ק דהא הבעל קירב לה הגט. ולפ"ז צ"ע במה שמטעין לפעמים האשה ונותנין הגט לתוך החפץ והיא אוחזתו בראש החפץ ואין מקנה לה החפץ דזה לא נחשב רק כהגבהה בלא דעת קנין. אם לא שנותן לה גם החפץ במתנה דאז דמי לכתב גט ונתן בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו דקנאתו ומתגרשת בו כדלעיל סי' קל"ח כליו מטעם חצר הוא כמ"ש הש"מ בב"מ דף ט'. ובעינן ג"כ שיודיע להאשה בשעת מעשה ולא מהני מה שמודיע להעדים דבחצר מסופק הרשב"א הביאו הב"ש סימן קל"ח סק"א. וגם בעינן שלא חזרה בה תכ"ד לקנייתה שאם זרקה תכ"ד החפץ מידה וחזרה מקנין החפץ דבקנין מהני חזרה תכ"ד וממילא לאו חצירה הוא דנהי דבגט לא מהני חזרה תכ"ד מ"מ לענין קנין של החפץ מהני החזרה וממילא נתבטל גם הגט עכ"ד ע"ש. והנה מ"ש התו"ג הנ"ל דאלת"ה הי' צריך שיהי' כל הגט טמון באויר ידה כו' עד א"ו דהגבהה בגט קונה כו' עיון בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' רכ"ב אות כ"ג מ"ש בביאור דברי הירושלמי (פ"ב דגיטין ה"ג) ר"ז בעי מסר לה פרה במסיר' כו' או שניא הכא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה (וז"ל שם וביותר י"ל דזה ודאי דבעי' בידה ממש כמ"ש הר"ן רפ"ח דגיטין בפשיטות אלא דהכא במסירה דתופסת בשערה או באפסר הקשור בבהמה הוי כאוחזת קצת הבהמה ממש ובזה י"ל כיון דגליון הגט בידה וקנתה כולו מהני או דבעינן שיהא הגט כולו בידה וכדדייק לישנא דהירוש' או שניא כו' עד שיהא כולו בידה) ומסיים וז"ל וחידוש בעיני דלא נזכר הדין דצריך שלא יהא מקצת הגט יוצא מידה דאף דקנתה כל הגט בהגבהה מ"מ אין כולו בידה. וצריכין ליזהר בזה דאם הגט על קלף גדול ומצוי דלפעמים מקצת הגט למעלה מידה ואינו כולו בידה וצ"ע לדינא עכ"ל מבואר מדבריו שלא כדברי התו"ג הנ"ל אלא דאף דקנתה בהגבהה יש ליזהר שיהא כולו בידה לצאת ידי ספיקא דהירוש' שם. גם בלוח הסימנים שם כתב בזה"ל צריך ליזהר במסירת גט שיהא כילו בידה ילא יהי' מקצת הגט יוצא מידה עכ"ל. אמנם לע"ד אף שרבינו הגאון רע"ק ז"ל צוה ליזהר בזה אכתי צ"ע בגלילות אלי שמכבר מכמה דורות לא נזהרו בזה אפשר דיש לחוש משום הוצאת לעז על גיטין הראשונים. והגם שמבואר בב"ש לעיל סי' קכ"ה סק"י דאין לחוש ללעז אלא בדבר שהוא חומרא בעלמא ולא בדבר שהוא מדינא ע"ש וא"כ הכא דבר זה הוא מדינא לדעת רע"ק ז"ל לצאת ידי ספיקא דהירוש' הנ"ל אין לחוש בזה ללעז. וביותר דנראה דזהירות זה שיהא כולו בידה אינו דבר חדש שכבר הזכירו הרמ"א ז"ל בש"ע לעיל סי' קל"ו ס"א בהגה שכ' שם ונוהגין שהבעל כופל הגט כו' כדי שתוכל לאחוז כולי בידה כשנותנו לה ע"ש (חידוש בעיני על התו"ג וביותר על הגר"ע ז"ל שלא הזכירו כלל דברי הרמ"א הנ"ל) אך אדרבא מהא תברא שהרי מדברי רמ"א אלו משמע דאינו אלא מנהג ולא מדינא. והטעם נ"ל דהנה לכאורה אין מקום כלל לספק זה בזמנינו שכבר נהגו דמצריכין אותה ליתן הגט לתוך סרבלה וא"כ נתגרשה אח"כ ע"י זה וכמ"ש התוי"ג בסמוך אלא דז"א דהא כתב הרמ"א ז"ל בסעי' הקודם דלכתחילה אין לגרש אפי' ליתן הגט לתוך חצירה או לתוך מלבושים כו' ואפי' בדיעבד כו' והגם שבב"ש ס"ק כ"ד כתב בשם הריב"ש שאם נפל על בגדיה הוי כמטי לידה כו' מ"מ משמעות לשונו דהיינו בדיעבד שכבר ניתן הגט באופן זה וכמ"ש בנו"ב תניינא ס"ס כ"ו הובא לעיל סי' קט"ו ס"ד ס"ק י"ד וא"כ גם עתה עיקר הגירושין לכתחילה הוא ע"י נתינה לתוך ידה ולכן שפיריש מקום לספק הזה גם בזמנינו דאולי בעינן דוקא שיהא כולו בידה. עכ"פ הרווחנו מזה דעתה אין זהירות הזה שיהא כולו בידה מדינא רק מצד חומרא דהא מדינא נתגרשה אח"כ ע"י מה שנותנת לתוך סרבלה ועפ"ז א"ש דברי הרמ"א דסי' קל"ו הנ"ל דתלי זה רק במנהג ובודאי דלא נעלם ממנו הירוש' הנ"ל רק דסמך עצמו עמ"ש בסי' זה דנהגו שמכנסת אותו תחת הסרבל ומעתה אינו מדינא רק חומרא לכתחילה וכנ"ל (ובזה א"ש טפי המנהג הזה שמכנסת אותו תתת הסרבל ואין אנו צריכין לדוחק שכ' התו"ג בסמוך דהא משום גזירה דבע"כ רק דהוא משום דחיישי' שמא יהא הגט קצתו חוץ לידה וכמ"ש התו"ג בטעם דבעינן שיהא ידה גבוהות מן הארץ ג"ט) . וכיון שביררנו דבזמנינו אין זהירות זה מדינא רק חומרא לכתחילה וא"כ הרי בדבר שהוא רק חומרא חיישי' ללעז וא"כ אחרי שמכבר מכמה דורות לא נזהרו בזה אפשר דגם עתה אין להחמיר שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים וצ"ע בכל זה. ועיין בספר הפלאה כתובות דף פ"ו ע"ב דנראה שנעלם ממנו דברי הירוש' הנ"ל וצ"ע:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
קל״ט
א
סי' קל"ט ב"ש אות י"ג הא קיי"ל כלי אינו קונה. נ"ב לענ"ד אין ראי' דהא כליו של לוקח א"ק בסמטא דהיינו כמ"ש הרא"ש פ' הספינה בכל כמה דלא מדד אין דעתו שיקנה ואם אמר זיל קני באמת קנה אפילו לא מדד א"כ בגט דל"ש חסרון מדיד' פשיטא דהוי כזיל קני וא"כ י"ל דמיירי הכא בסמטא. גם אף אם מיירי דעומד האשה מ"מ יש לחלק דהכא כיון דחצירה קוני' לו לפירות ויש לו רשות להניח שם חפציו מש"ה אמרי' דבטל כלי דידה לגבי כלי דידי' דאין לה רשות להניח בכלי דידי' והכלי שלו אינו בטל לגבי רשותה דהא יש לו רשות להניח שם חפיציו והוי לענין זה כמו סמטא וכלי של לוקח בכליו ומוכר דל"ק אבל בעלמא י"ל שבכלי של לוקח בתוך כלי דמוכר ועומד בקרקע הלוקח י"ל דקנה דאם אתה אומר דכלי של לוקה בטל לגבי כלי דמוכר משום הקפידה דאין לו רשות להניח בתוכו מה"ט בטל כלי דהמוכר לגבי רשות דהלוקח משום הקפידה ודו"ק:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
קל״ט
א
הגט בחצרה פי' חצר של נכסי מלוג ואע"ג מה שקנתה אשה קנה בעלה נמצא דלא הוה חצרה מ"מ גיטה וידה באין כא' דבאותו פעם שמגרשה אין לו זכות עוד בנכסי מלוג שלה וע"כ קנתה מכח חצרה:
ב
בחצרה והוא משתמר לדעתה צריך להבין הך לדעתה מה פירושו בגמ' פ' הזורק איתא אמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה ובצד חצרה רב אושעיא אמר אפילו היא בטבריא וחצרה בציפורי מגורשת ופרכינן ותנן והיא בתוך ביתה ובתוך חצרה ה"ק והוה כמו שהיה בתוך חצרה דכיון דחצר משתמרת לדעתה היא מתגרשת ופרש"י כאלו היא בתוך ביתה וחצרה ומאי היא דבעי' דתיהוי חצר המשתמרת לדעתה כלומר על פיה וצוי' לאפוקי הא דאמרי' לקמן נתן גט ביד עבדה נעור אינה מגורשת דה"ל חצר המשתמר שלא מדעתה שהוא משמר עצמה מדעתו עכ"ל ופשוט דעולא ס"ל ג"כ דבעי' משתמר לדעתה אלא דס"ל דבעי' ג"כ שתהא סמוכה היא עצמה דיליף לה מידה דהיינו סמוכה והלכה כעולא דבעי' תרווייהו וא"כ פי' משתמר לדעתה היינו שאין לשום אחר השלטה וכח באותה חצר כ"א היא לבדה אבל אין הפי' שהיא מדעתה תהי' שומרת שם דהא לרב אושעיא היא בעיר אחרת ואפ"ה קרי לה משתמר' לדעתה אלא ודאי דלענין כח וזכות קאמר שאין לא' חלק שם ואם יש לאחר חלק שם הוה כמו עבדו נעור דנקט רש"י כיון שהוא יש לו כח על עצמו וכן מתפרשים דברי הטור דהיינו נמי כמו שהעתיק סעיף זה כאן שהיא עומדת בחצרה והיא משתמר לדעתה אבל אם אינה עומדת שם כו' התחיל בתרתי וסיים בחדא דהיינו (דהיה לו) לו' או אם אינה משתמרת לדעתה והיא עומדת שם דאינו גט אלא דא"צ להזכיר זה כיון דנקט לשון חצרה ממילא בכלל זה שאין לאחר זכות בחצרה ותחלה לא נקטי' אלא לפרושי מה דאמר שעומדת בחצרה דהמשמעות הוא שאין לזרים חלק עמה בחצר ההוא כתבתי כל זה לפי שפי' ב"י דברי הטור בלשון זה דחצר המשמרת לדעתה לאפוקי אם הוא חצר גדול שכשהיא עומדת במזרחו אין מערבו משתמר לדעתה וזרק לה במערבו דאינו גט ובדרישה הביא דברי ב"י וכתב שמוכרח בדברי הטור שיש כאן ב' פירושים על משתמר לדעתה הא' כפרש"י שזכרתי ופירוש ב"י דאי פרש"י לחוד למה לו לטור לכתוב והוא משתמר כו' והא היא עצמה עומדת שם עכ"ל ובמחילה מכבוד הרבנים הגדולים האלו שלא עיינו כראוי שהם מפרשים לדעתה דהיינו שהיא תשמור בעצמה שם ודבר זה בטל דהא לשון זה עצמו איתא בגמרא לרב אושעיא ואיהו ס"ל אפילו היא בעיר אחרת מועיל כל שהחצר משתמר לדעתה אלא הדברים ברורים כמו שזכרנו ולא משגחינן בחצר גדול או קטן אלא כל החצרות שוות דאם אין כח לשום אדם באותו חצר מהני לרב אושעיא אפילו היא בעיר אחרת ולעולא דקי"ל כוותיה צריך שתהא עומדת גם כן שם ואז הוה גט גמור אפילו אם החצר גדול מאוד והגט מונח בקצה השני ולא דקו הני רבנן בהא מלתא:
ג
ואחר כך בא שם כצ"ל:
ד
עד שתטלנו משם א"ל דהוה כאומר טלי גיטיך מע"ג קרקע כיון דמה שהיה מונח בחצרה כבר ה"ל כמונח ברה"ר וא"כ צריך דוקא שיחזור ויטול ויתננו לה דמריה דהאי דינא הוא הרמ"ה דס"ל דכיון שלא עמדה בחצרה לא הוי אפי' ריח גט ומותר' לכהן. (דברי המגיה. נראה פירו' דה"ק דא"ל שלא יועיל מה שהיא נוטלת בעצמה רק צריך דוקא שיטול הוא ויתננה לה כמו בטלי מע"ג קרקע לזה אמר דזה אינו דרמ"ה ס"ל דוקא בלא עמדה בחצרה לא הוי גט ומותרת לכהן אבל בעמדה ודאי הוי גט א"כ לא דמי כלל לאומר טלי מע"ג קרקע דלא מהני אפי' עמדה לכן בלא עמדה בחצרה ובאה אח"כ א"צ שיטול ויחזור ויתננו לה כיון דלא הוי אפי' ריח הגט ולא קנתה כלל וכמו שמחלק ר"ס קל"ז לכן מהני מה שתטלנו היא והוא אומר ה"ז גיטין דזה הוא במקום נתינה כמ"ש הט"ז סימן קל"ח סעיף ג' ועיין ב"ח עכד"ה) וא"כ לפמ"ש הש"ע בסעיף ג' דבאינה עומדת שם הוה ספק מגורש' וא"כ אסורה בודאי לכהונה ומהני הנתינה לחצרה וצריך לחזור וליטלו וליתנה כמ"ש ר"ס קל"ז החילוק בזה ואיכא למידק על הרמ"ה דכ' או עד שיטלנו משם וכו' כמו שהעתיק כאן מהו הברירה שנותן כאן דכיון דסגי בנטילתה לחוד למה לו לכתוב אח"כ או עד שיטלנו כו' ונ"ל דמ"ש בסיפא להתגרש בו קאי גם על חלוקה ראשונה שאמר שתטלנו משם ולא מבעיא קאמר דלא מבעיא באם היא נוטלת מעצמה ודאי צ"ל בפי' להתגרש בו דהיינו שיאמר ה"ז גיטיך אלא אפי' אם הוא נוטל ונותן לה צריך ג"כ שיאמר כן:
ה
בצד החצר בשעת נתינה זה ג"כ דברי הרמ"ה בטור וסיים שם וה"ה בחצר דידה דהוי סמוכה לה בעידן דלימא לה ה"ז גיטך ואי לא סמיכה לה מתחלה ועד סוף מספקא לן ולחומרא עבדינן בה עכ"ל ולשון זה א"א להולמו דכוונת הרמ"ה במ"ש תחלה בחצרה דבעי' שתהא עומדת שם בשעת הנתינה ולבסוף בשע' הקנא' החצר ומסיק דה"ה בחצר דידיה בעי' תרווייהו דהיינו בשעת הנתינה ובשעת אמירת ה"ז גיטך אלא דסוף הל' א"א ליישבו במ"ש ואי לא סמיכה לה מתחלה ועד סוף דמשמע דבאמת צריכה להיות שם מתחלה ועד סוף דהיינו אפי' באמצעו כבר מבואר בהדיא שאינו כן וב"י כ' בזה וז"ל לאו דוקא דבתחלה וסוף סגי אע"ג דלא היתה באמצע עכ"ל ואין לזה פי' דמאי לאו דוקא דקאמר דהל' של רמ"ה משמע שנתכוין דוקא לזה דאל"כ למה נתכוין בל' זה ובדרישה מגי' ומחק הוי"ו של ועד צ"ל מתחלה עד סוף ר"ל אם לא סמכה מתחלה אלא עד סוף וזה א"א לפרש כן דהא כתב הרמ"ה ברישא דאם לא היתה בשע' הנתינ' אלא בסוף דהיינו שאמר ה"ז גיטך אינה מגורש' דמשמע לגמרי וכאן אמר דמספקא ליה ולחומרא ותו דאם היה כאן ספק גט בודאי היה צריך לחזור וליטלו ולא סגי במה שתטלנו וכמו שזכרנו בסמוך וא"א ליישב דברי הרמ"ה אלא בדרך זה דברישא אמר שאם היה בסוף ולא בתחלה אינה מגורשת וכאן אמר דאם לא היתה מתחלה ועד סוף אלא בתחלה לחוד דהיינו בשעת הנתינה ואח"כ בשעת אמירה ה"ז גיטך לא היתה שם בזה מסתפק ולזה יש לכוין דברי ב"י דלאו דוקא אמר ועד סוף משמע דלכתחלה צריך תחלה ואמצע וסוף וז"א דא"צ אמצע כלל:
ו
ה"ז ספק מגורשת זה דעת רשב"א וטעמו דשמא ניחא לה בגט וה"ל זכות בזה וזכין לאדם שלא בפניו אבל הרמ"ה ע"כ לא ס"ל כן דהא כתב שאם לא היתה בשע' נתינה אינה מגורשת בודאי ממילא אם לא היתה שם כלל וא"כ תימא על הש"ע כיון שהביא בסעיף הקודם לזה דעת הרמ"ה וכאן הביא דברי רשב"א והם סותרים זה את זה:
ז
אם יש לה מעקה פרש"י דאל"כ אינו גט באויר הגג דלא מינטר אויר הגג דאתי רוח ושדי' ממילא אם לא בא רוח אלא שנמחק שם אינו גט דאין כאן אויר שסופו לנוח ע"כ צריך מעקה ותוך אויר היה גט או אפי' בלא מעקה כל שהוא באויר סמוך לגג תוך ג"ט ואין ע"ז שם אויר אלא כמונח על הגג ממש:
ח
ויש מי שאומר כו' הוא דעת הרמב"ם דס"ל דכאן שהוא למעלה והוא זורק הגט שלא כדרך הטבע של זריקה שהיה דרך ירידה ע"כ אין האויר ולא סמוך לגג ג"ט מהני אלא אם אח"כ מגיע לה ואם קדשה אחר קודם שמגיע לידה לאו כלום הוא וע"כ אם נשרף אפי' תוך ג"ט לא מהני כיון שאין מגיע לידת בסוף ובש"ע צ"ל קודם שיגיע לה וכו':
ט
גבוהות מהגג דאל"כ לא הוי גט תיכף כשיצא מרשות הגג דאפשר שהרוח ישליכנו חוץ למחיצות ומקרי אין סופו לנוח ע"כ צריך מחיצות החצר עודפות שתיכף שיוצא מרשות הגג נכנס לאויר המחיצות של חצרה לאחר שהתחיל לירד דכשזרקו מידו כדי להעבירו את המעקה צריך לזרקו כלפי מעלה אם נמחק בעודו דרך עליה אפילו יצא מתחת הגג ונכנס לאויר מחיצו' החצר לא הוי גט אא"כ הוא דרך ירידה לאחר שהתחיל לירד כ"כ הטור וכן פרש"י וקשה אמאי לא כ' חילוק זה גם ברישא דהיא למעלה בגג והוא למטה בחצר דאינו גט עד שיתחיל לירד תוך אויר הגג אבל לא כל זמן שהיא דרך עליה אפי הוא תוך אויר הגג דאין הפרש ביניהם אפי' כחוט השערה לכאורה ונ"ל דבזה יש הפרש ביניהם דמחיצות המעקה ודאי שייכא לגג ממילא בסיפא דוקא שצריך לזרוק הגט בכח גדול שלא יפול על מחיצות המעקה עצמה אלא שיהיה למעלה מן המחיצה הרבה ע"כ אין עליה זו חשובה נתינה משא"כ ברישא שהוא למעלה א"צ להזהר שלא יפול על מחיצות המעקה דאע"ג שיפול שם הוה גט דמחיצות המעקה הוא ג"כ רשותה ע"כ א"צ לעליה גדולה על המעקה וכיון שאין עליה הכרחיו' בכלל ירידה נחשבת והוה כאלו עומד בחצרה וזורק הגט למעלה כדי שיפול למטה דודאי גם עליה זו מהני לקנין דהכל דרך נתינ' שלו אלא שבחנם הוא עושה עליה כנלע"ד דלכוונה זו כתבו רש"י וטור בסיפא כדי להעבירו את המעקה דלכאורה יתור לשון הוא דהא גם ברישא בהיא למעלה זורק כלפי מעלה שיפול לגגה דרך המעקה ולפי מ"ש ניחא:
י
אע"פ שהגיע לתוך ג"ט כו' הטעם בטור כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה ודין זה באויר שאין סופו לנוח אי הוה כמונח הוא בעיא בפ"ק דב"מ ולא אפשיטא וכתב הרב המגיד בפ"ה דהרמב"ן ורשב"א ס"ל דהוה ספיקא בממון ונראה לדבריהם דבגט הוה ספק מגורשת ורבינו הרמב"ם כתב כאן שאינה מגורשת ואפשר שהוא סובר דלגבי גט בודאי אויר שאינו סופו לנוח לאו כמונח דמי ממ"ש בגמרא גבי נמחק אבל דרך עליה לא דמעיקרא לאו למונח קאי וה"נ אגלאי מלתא דמעיקרא לאו למונח קאי הלכך לא הוי גט עכ"ל משמע מלשונו דגבי גט הוי כן ולגבי ממון נשאר בעיא דלא אפשיטא והוה ספק וכן משמעות דברי טור דכאן כתב אינה מגורשת משמע לשון זה דלא הוי ספק כלל ואי קבלה קידושין מאחר א"צ ממנו גט ובח"מ סי' רמ"ג כ' הטור דהוה בעיא דלא אפשיטא וזכה המוחזק ותימא דכיון דגכי גט חזינן דלא הוי כמונח אמאי לא פשטינן הבעיא בפ"ק דב"מ לענין ממון דמנ"ל לחלק ביניהם ובזה ניחא פרש"י בהזורק דף ע"ט במה דפרכינן והא לא מינטר ואנן בעי' אויר שסופו לנוח וקשה על זה דמאי דפריך הא האי מלתא הוה בעיא בפ"ק דב"מ אי בעי' כן או לא ולפי מ"ש ניחא והכי פריך תפשוט מכאן דלא בעי' אויר שסופו לנוח דמאי שנא גט מממון ותו דראוי לנו להחמיר בגט יותר מבממון ואמאי לא הוה ספיקא גם לענין גט והנלע"ד ליישב דברי הטור על נכון דאיתא בגמרא פרק הזורק במשנה נשרף הוי גט אר"נ אמר רבה בר אבוה ל"ש אלא שקדם גט לדליקה אבל קדמה דליקה לגט לא מ"ט מעיקרא לשריפה אזיל וה"נ אם זרק הגט בפתח זה ויצא בפתח אחר לא הוה גט כלל כיון דבזריקה זו שזרק בכח אנו רואין שהכרח הוא שיצא הגט בפתח אחר כמו שנעשה באמת וכל שהגט יוצא בפתח אחר אין עליו שם גט כלל א"כ ה"ל כאלו מתחלה השליכה לשרפת אש דמה לי אש ואויר ומה לי יוצא מרשותה בודאי באויר הלכך אין כאן אפי' ספק גט אבל גבי ממון דאותו הנותן הממון וזרקו בפתח זה ויוצא באחרת אין שם כמשליך לשריפה דהא כוונתו ליתן לו הממון הזה בכל הדרכים ואם לא יזכהו באויר דהיינו שיצא בפתח אחר מ"מ אפשר להמקבל מתנ' ליקח אותה גם משם אם יגבהנו אלא שאפשר להנותן לחזור בו מ"מ המקבל מתנה ראוי בכל גווני ולא הוה כמשליכו לשריפה מ"ה שפיר מבעיא לן שם אם קנה באויר שאין סופו לנוח או לא משא"כ גבי גט אין כאן ספק כלל דהוה כמשליכו לשריפה כל שיוצא מפתח אחר ולא מהני שם הגבהתה דה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע מ"ה כ' הטור שפיר כאן כיון דלא היה סופו לנוח ברשותה פי' דהוה כמו משליכו לשריפה ואינו גט כלל ודברים אלו נראים נכונים וברורים הגם שנתקשו בו אחרים כתבנו הנכון בעזר חונן דעה ליצורים:
יא
משא"כ בקופות לפי שאינן קביעות ויכול לחלק הפנימיות מהחיצונ':
יב
שכלי האשה ברשות הבעל אינה קונה לה ואע"ג דכליו של לוקח ברשות מוכר הוא בעיא דלא אפשיטא בפ' הספינה סוגיא דהכא מוכח דלא קנה כ"כ הר"ן והב"י כתב ע"ז מ"מ כיון דלא איפשטא בהדיא משום הוכחה בעלמא לא נפקא מידי ספק ומ"ה כתב כאן בש"ע בסעיף שאח"ז דאם לא היתה גבוה י"ט ה"ז ספק מגורשת וא"כ תימא עליו למה כ' כן בל' אינה מגורשת היה לו לומר ספק מגורש':
יג
ה"ז ספק מגורשת הטעם דכיון שאינו גובה י"ט לא היה ע"ז שם רשות בפני עצמו אלא שם כלי וה"ל כליו של לוקח ברשות מוכר והוא בעיא דלא אפשיטא אם קונה אי לא:
יד
על גג של אדם הטעם בטור שאין בני אדם מקפידים על מקום זה וע' מ"ש בסעיף י':
טו
או לתוך מלבושה כ"כ ב"י בשם המרדכי וז"ל והטעם פי' רבינו יחיאל לפי שלפעמים מלבושי' שאולים ואולי הבעלים מקפידין על כך וא"כ לא הוה גיטא כיון דלא להכי אושלינהו וכו' עכ"ל וקשה ע"ז דהא בסעיף י"ב כתב אפי' בגג של כל אדם הוי גט וא"כ כ"ש כאן דיש כאן לכל הפחות ודאי שאלה ואמאי נימא שהבעלי' מקפידי' וצ"ל דרבינו יחיאל ס"ל כדעה קמייתא דסעיף י"ב:
טז
קטפרס פי' ראשי אצבעותיה משופין כלפי קרקע שלא פשטה ידיה זקופה בדרך פושטי יד:
יז
שאינה עומדת ברשותה פי' אלא בסימטא דאלו ברה"ר הא קי"ל דד' אמות אין קונות ברה"ר:
יח
אבל אם עומדת ברשותה זה מדברי הר"ן שמביא ב"י וז"ל דהא לא איפשטא לן אויר דד"א אי קני או לא היינו במקום שאינה רשותה דכיון דד"א תקינו רבנן כי היכי דלא ליתא לאנצויי אפשר דארעא תיקון אויר אלא תיקון אבל ברשות הקנויה לאדם פשיטא שיש לו אויר דהא שלו הוא מתהום ארעא עד רום רקיעא עכ"ל וקשה ע"ז מהא דאמרי' בסעיף ט' כיון שזרק הגט לתוך אויר החיצונה כו' משמע אבל למעלה מאויר החיצונה לא הוה גט ולא אמרינן ששלו הוא מתהום ארעא עד רום רקיע ונראה לתרץ לכאורה דהתם אין מחיצת החיצונה של הפנימי' אלא שמחיצת החיצונה משועבדת לשמירה להפנימי' וזה לא מהני אלא בשיעור המחיצות ולא למעלה מהם דשם אין שייך שמירח להפנימיות כיון שאין שם בחיצונה רק אויר אבל כאן שהרשות שלה הוא ודאי מהני רום רקיע אלא דקשה ממ"ש בסעיף ו' דאם היה בגגו כו' בענין שמיד שזרק הגט מאויר הגג נכנס לאויר המחיצות כו' ש"מ שלמעלה מן המחיצות לא קנה באויר ע"כ צ"ל דמ"ש הר"ן כאן דכאן מהני הטעם דיש לו מתהום ארעא עד רקיעא היינו ג"כ כ"ז שעושה מחיצות גבוהות דכל שיש תוך אויר המחיצות הוא קנה ותו לא אלא דקשה לפ"ז פשיטא דאויר דד"א לא קנה כיון שאין שם מחיצות וצ"ע:
יט
ה"ז פסול כו' זה דברי רמב"ם לגי' הטור דאינו גט אלא אם יש תרתי כפות וישן כמו שהעתיק הש"ע בסעיף הקודם ובכפות לחוד כתב דאינו גט ומשמע שאפי' לכהונה אינה פסולה דכן הוא הכלל בדברי רמב"ם במקומות שכתוב כהם אינו גט ובישן לחוד כ' שהוא פסול והיינו שמ"מ לכהונה פסולה וצ"ל טעמו דחצר המשתמר לדעתה ס"ל דהוה מן התורה דחצר מידה אתרבאי וידה הוא משתמרת לדעתה ומ"ה בכפות לחוד הוא יכול לשמור את עצמו (לא) הוה מדעתה ע"כ אינו גט כלל אבל בהא דחצר מהלכ' ראי' דפ"ק דשבת גופו נייחו ידו לא נייחו אלא מדרבנן לא קנה בחצר מהלכת ע"כ פסול עכ"פ לכהונה דמן התורה הוה גט כנ"ל דעת הרמב"ם:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5