שולחן ערוך, אבן העזר צ״ד: חיוב דירת אלמנה וכסותה ואם אמרה שיתנו לה מזונות בבית אביה ובו ז סעיפים: – עם 11 מפרשים

א

חיוב דירת אלמנה וכסותה ואם אמרה שיתנו לה מזונות בבית אביה ובו ז סעיפים:
כדרך שניזונת אלמנתו מנכסיו כך נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור או יושבת במדור שהיתה בו בחיי בעלה: הגה ואינה משמשת בכל הבית עם היורשים רק נותנין לה מדור מיוחד לפי כבודה בבית (הר"ן פ' נערה בשם הרשב"א והמ"מ פי"ח) וי"א דיכולין ליתן לה מדור הראויה לה בבית אחר (כן משמע במרדכי פ' הנושא ובפ' נערה שנתפתתה) ואין האלמנה יכולה להשכיר מדור שלה לאחרים (תשובת הרשב"א ובהר"ן פרק הנושא) ומשתמשת בכרים ובכסתות ובעבדים שנשתמשה בה בחיי בעלה כשהיה בעלה במדינת הים (בהר"ן פרק נערה):

ב

נפל המדור אין היורשין חייבין לבנותו ואם אמרה הניחו לי ואני אבננו משלי אין שומעין לה וכן לא תחזק בדקו ולא תטחה אותו אלא תשב בו כמו שהוא או תצא:

ג

ואם נפל אפי' בנאוהו יורשין אבדה זכותה ממנו:

ד

יורשים שמכרו מדור אלמנה לא עשו כלום:

ה

נפל הבית או שלא היה לבעלה בית אלא בשכר נותנין לה מדור לפי כבודה וכן מזונותיה וכסותה לפי כבודה ואם היה כבוד בעלה גדול נותנין לה לפי כבודו:

ו

אלמנה שאמרה איני זזה מבית אבי פסקו לי מזונות ותנו לי שם יכולין היורשין לומר אם את אצלנו יש לך מזונות ואם לאו אין אנו נותנין לך אלא כפי ברכת הבית ואם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והם ילדים נותנין לה מזונות המספיקין לה לבדה והיא בבית אביה (וי"א שאין זה טענה אלא באשת אב שאינה אמם) (טור בשם הרמ"ה):

ז

חייבים לפרוע בשבילה כסף גולגלתא ומס שעליה כדרך שפרע בעלה בשבילה אבל אין חייבים בפדיונה ולא ברפואתה שיש לה קצבה ולא בקבורתה:

א

אלמנתו. כי כל הני מתנאי כתובה הם אפילו לא כתב לה. ואם תובעת כתובה או מוכרת הפסידה כל הני כמו דמפסדת מזונות. ובכלל כלי תשמיש איתא בש"ס משתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשמשת בחיי בעלה:

ב

אחר. היינו אם לא הניח אלא בית א' אפילו אם הוא בית גדול ויכולים ליתן לה דירה באותו בית. מ"מ רשות בידם ליתן לה דירה בבית אחר. ואם יש להם שני בתים נותנים לה מדור בבית השני ולא בבית שדר בו אביהם ח"מ ב"ש ותוס' ורא"ש ורשב"א ושאר פוסקים לא ס"ל כן. ב"ש:

ג

הים. כלומר שודאי אלמנה אינה צריכה להתנהג בעבדים ובשפחות ובכלי כסף וזהב כדרך שהתנהגה כשהיתה אצל בעלה רק כמו שהיתה בחיי בעלה בלא בעלה דהיינו כשהיה בעלה במד"ה ואם בנות משפחתה אפילו אלמנות רגילים להשתמש בשתים ושלש שפחות או בכלי כסף וזהב נותנים לה לפי שאינה יורדת עמו רשב"א ח"מ ב"ש:

ד

לבנותו. אלא נותנין לה דירה במקום אחר. ובכל הני כשאינה דרה אצלם מחויבים ליתן לה מזונות משלם אלא כשהעיכוב ממנה כמ"ש ס"ו אז נותנים לה כפי ברכת הבית:

ה

בדקו וכו'. ובדיעבד אם שיפצה מה שעשתה עשוי עיין ח"מ ב"ש:

ו

אלמנה. ואם האב נתן הדירה במתנת בריא לאחר מה שעשה עשוי אבל אם נתן במתנת ש"מ הוי כירושה והיא משתמשת במדור דדין הדירה כדין מזונות ח"מ וע' ב"ש:

ז

מדור. בר"ן כתב דנותנים לה מעות לשכור דירה ועליה הטרחה לשכור הדירה:

ח

הבית. לתוס' אין חילוק אלא לענין נר. נר לא' נר למאה ולענין מזונות אין חילוק. ולהרמב"ם אף לענין מזונות יש חילוק כמ"ש בפרק י"ח מה"א ה' שאכלו ביחד די להן בארבעה קבין וכשיאכל כל א' לבדו צריכים לכל א' קב א' ע"ש סי"ט ב"ש. וכל זה מאכילה ושתיה אבל במלבושים נותנין לה כדרך שהיו נותנין לה אם היתה יושבת עמהם הר"ם גלאנטי סימן קט"ז:

ט

ילדים. ואם היא זקנה והם ילדים אין שומעין לה רשד"ם חא"ה סי' קס"ז. וכתב כנה"ג וה"ה נמי אם היא ילדה והם זקנים אין שומעין לה ע"ש:

א

ברייתא כתובות ד' קג ע"א

ב

שם בברייתא

ג

מימר' דאביי ובריי' שם

ד

שם בבריי'

ה

ל' הרמב"ם בפי"ח מה"א מבעיא דאביי שם ולא נפשטה וידוע דכל תיקו דממונא הוי קולא לנתבע

ו

ה"ה בשם הריטב"א שם

ז

מימרא דרב נחמן שם ומ"מ צריכים היתומים לשכור לה דיר' כדלקמן סעי' ה'

ח

ואע"ג דאמרי' לעיל סי' צ"ג גבי מזון האש' יתומים שקדמו ומכרו קרקעות מה שמכרו מכרו התם לא משתעבדי לה מחיים הכא משתעבדי לה מחיים (נ"צ בשם רש"ך) .

ט

לשון הרמב"ם שם וכ"כ הטור בשם י"א וה"ה בשם הרבה מהמפרשים ומבואר הוא שם בירו' ומ"ש בבבלי שם בביתי ולא בבקתי פי' שאם היה הבית צר אינה יכולה להכריח היתומים שתדור היא בבית לבדה או עמהם אלא הם דרים בבית ושוכרי' לה מדור וכן כתב הטור בשם אביו הרא"ש

י

ג"ז שם ממשנה שם ד' קג ע"א

יא

פי' נר לא' נר למאה וכיוצא בזה ולפי ערך זה יתנו לה

יב

טור בשם הרמ"ה

יג

מפורש לעיל סי' ע"א וע"ח וע"ט

א

כדרך כ' הב"ש ונראה אם כו' כל הני וכו' ואמת שכן משמע מהרא"ש וטור שכ' וכן אם אין הנכסים מספיקין לזונה והיא רוצה לשבת בבית בעלה בלא מזונות ובלא תביעות כתו' משמע הא תבעה כתו' אין לה מדור וכן מורה לשון הגמרא ריש אע"פ תנאי כתו' ככתו' ופירש"י ז"ל על כל הדינים המוזכרים לעיל וע"ז מסיק נ"מ לתובעת משמע שאז אבדה כל הת"כ ואף המדור אמנם בתשובת רשב"א שבב"י לא משמע הכי שכ' ומה שטוען שאין לאלמנה זכות המדור עד שתוציא כתו' ותשבע אין טענתו יפה שאין המדור תלוי בגביות הכתו' שאפילו אין לה מזונות ולא כתו' יש לה מדור משמע שאפילו מכרה הכתו' מ"מ יש לה מדור וה"ה די"ל ת"כ דאף דהפסידה מזונות מדור לא הפסידה וצ"ע תו נלע"ד אף דלאנשי יהוד' שהיו כותבין עד שירצו כו' דמשמע דעל כל הנכתו' קאי דהיינו ואת תהא יתבת בביתי דהוא מדור ומתזנה עד וכו' שאם רוצים לסלקה פטורים מהכל מ"מ לדידן שפסקינן כאנשי גליל ומ"מ רואה אני מעשים בכ"י ביתומי' קטני' שהב"ד מסלקי' האלמנה וע' שם סי' צ"ג ואם בכח התקנ' אנו נוהגין עם כל זה התקנה אינה הגונה אלא על המזונו' כדי שלא יופסדו בתפיסה כל המטל' למזונות כמבואר שם בב"י אבל על המדור מה"ת לתקן נגד ההלכה ואם זה לפ"ר הונח לי קצת מה שמעולם תמהתי אשר שמעתי וגם ראיתי שנוהגין בכמה בתי דינין כשמסלקין האלמנה מוותרי' נגדה ליתן יותר על המגיע לה מכל מיני מטלטלי' כמו נחושת ונחושת קלל ואפילו כלי כסף והיה קשה לי מאוד הא קי"ל דאפי' בגדי חול שעשה לה שמין ובהנ"ל רציתי לומר הואיל ומסלקין אותה בכח התקנה בעל כורחה ומגיע לה מדור עם תשמישו כדרך וכו' אבל אין זה מספיק כי רואה אני כמדומה לי בהיפך דאפי' מן המדור דוחין אותה וזה לע"ד ודאי אינו נכון ותו דאי מטעם זה אינם שלה לחלוטין כ"א עד דתמות או תנשא ואולי יש להם סמך דמסתמה כך ניתן מתנה לדרשה להחתן מצדה וגם זה צ"ע וע' ריש סי' צ"ט מה שכתבתי ובשם הריב"ש ואולי גם זה ראו ובדע' אחרונים שלא להעמיד על קו הדין דרך פשר וזה שייך אך ביתומים גדולים:

ב

והאמת שדרשתי משני רבנים מובהקים ומפורסמים טעמו של דבר ולא ענו אותי דבר זולת כך ראינו נוהגים מקדמונינו ולכן הנחתי בצ"ע ואולם כהיום נלע"ד הטעם פשוט דהא כבר מבואר סי' צ"ג דאנן פסקינן כאנשי גליל אלא דשם סעיף ג' כתב דהאידנא תקנה קבועה היא לסלק אותה בע"כ ומדחזינן שמנהג הנ"ל נתפשט מסתמא בלי ספק מהכא נובע שמעיקרא הכי אתקין לסלק אותה בע"כ ונגד זה כדי להפיס דעתה במקצת אף גם ליתן לה מכל מיני כלי תשמיש כדי צורכה לבד ואף כלי כסף וכן ראוי לנהוג כי טעם ישר הוא ואפשר לפי העושר אף לוותר לפעמים בכלי תשמיש שקורין בענש לייכט"ר של כסף. ואולם כל זה אם היא נסתלקה בע"כ ולא בשתובעת היא כתובתה ואינה רוצה ליזון מתפיסת הבית לדעתי אך מזה נשתרבב המנהג:

ג

וכן לא תחזוק בדקו ע' ב"ש וע' צ"ג סעיף י"ט לדבריי שם ל"ק כי י"ל דמיד שנעש' רעוע לדעה זו שא"י לשפץ אזיל זכותה לעולם ול"ש בחזקתה כמו שם:

ד

יורשים שמכרו וכו' בגמרא מקשה ומ"ש מיתומים שמכרו נכסי' מעוטי' דמה שמכרו מכרו ומשני התם לא משתעבדי לה מחיים הכא משתעבדי לה מחיים וק' הא תרווייהו בחד שטרא את תהא וכו' ובנן נוקבן וכו' ומה נשתנו בשעבודן ובהרי"ף הנוסח התם לא תפיסה מחיים הכא תפיסה מחיים ופירש שם רש"י הכא במדור חשוב כאלו הוי תפיסה מחיים ועדיין ק' למה חושב כן הא בקרקע לא שייך תפיסה ופירש הר"ן התם לא התחיל זכותה מחיים עד לאחר מיתה אבל במדור הרי התחיל זכותה מחיים ולפ"ר משמע דשני בנות שאין התחלה לזכותם מחיים משא"כ מדור שמחיים התחיל שהי' מחויב בדירתה כמו במזונותיה וא"כ אכתי קשה מ"ש ממזונות דידה גופייהו דאין מוציאין ממשעבדי ואפילו מכרו יורשי' כמבואר סי' צ"ג סעיף ך' ולע"ד בין למ"ד מפני שאינם קצובים ובין למ"ד מפני שאינם כתובין ק' דאף בזה שייך דמעיקר' הכי אתקין כתובין הן כו' דאף דירה להמבוא' סעיף ה' דמחויבי' לשכור דירה אף דיר' מקרי אינו קצוב דשמא יתייקרו כמבואר בח"מ סי' ס' לגבי כסות וחטים ואף השני' א"ק להכי נלע"ד אחרי שיש לדקדק מדוע מקשה מיתומים שמכרו בנכסי' מעוטים ולא ממתני' דאין מוציאין למזון האשה והבנות מן משועבדי' למה דפשט רבי לרב בין מכרו בין משכנו א"מ למזונות שמזה למדו כה"פ דקאי על מזונות האשה והבנו' כמבואר סי' צ"ג סעיף הנ"ל א"ו דין זה לא נאמר כלל להירושלמי דפסקינן סעיף ה' על שעבוד דירתה דפשיטא אם היורשים מכרו הנכסים כמו דא"מ למזונו' ה"ה דא"מ לשכירות דירה אלא לגבי המדור שהי' לבעלה שהדין שזכתה בו ואם מכרוהו לא עשו כלום וסבר המקש' דהיינו טעמא דזה לא מקרי טירפה ממשועבדי' משום דמיד בשע' מות הבעל זכתה בו ול"מ טירפה אלא במוכר נכסי' דגוף המכיר' בשלהם ולה אין לה כ"א שעבוד לטרוף מזונות י"ב חודש והמותר עדיין מכור אבל במדור שמיד זכתה בכולו ובלא שומא הוו כמוכרים דבר שאינו שלהם דלאו כלום הוא ואין זה בכלל אין מוציאין ממשועבדים כי לא נשתעבדו מעולם ולהכי מקשה ממכירות נכסים מעוטי' דבשלמא בנכסי' מרובי' או מזון האשה כיון דלא נסתלקו היורשים מהנהו נכסי מכירתן מכיר' ונקראו משועבדין אבל נ"מ סבר כדס"ד במס' ב"ב דף ק"מ דכיון דסלוקי מסלקו מהכא דנימא נמי מכירתן תיהוי כמוכר דבר שאינו שלו ומ"מ מה שעשו עשו ונפשט נמי שם מזה דבאמת מ"מ הנכסי' בחזקת יורשי' ופריך מ"ש ומשני התם לא תפוס מחיים כו' ופי' הר"ן הרי התחיל זכותה מחיים ור"ל שבמדור זה דרה מחיים ושפיר מקרי מוכר דשא"ש משא"כ בנ"מ אף דהכל של הבנו' מ"מ זכות היורשים שירשו בשע' מיתה לא נפקע ולהכי הנכסים בחזקת' והוי מכירה והטירפ' היא ממשועבדי' אבל הכא כאלו לא זכו היורשים בו הואיל וזכותה לא נפסק רגע אחת מחיי' דבעל ומסופק אני הלא מהל' דלא עשו כלום אם לא אפילו לאחר מותה המכירה בטילה ואינם במכירתה אלא כבן שמכר בחיי אביו דאל"ה עדיין ק' מה מקש' מן נ"מ ת"ל דגבי מזונות בנו' טעמא רבה איכא הואיל דבתנאי ב"ד אכלו חיישינן לגבי משועבדין דילמא צררי אתפ' כדמסיק בפ' הנזיקן וע' סי' קי"ב סעיף י"ד ולטעם זה פשיט' דשני מדור דליכא למיחש להא חדא דלגבי חיובי אשתו העלו תו' בכתו' והרשב"א דל"ח לצררי כמבואר סי' צ"ג סעיף ז' ותו לגבי שעבוד מדור זה ודאי אין שייכו' להתפיס צררי ולהנ"ל ניח' דעיקר הקושיא מדאמר ל"ע כלום דמשמע אף בתר שמחה מכירתם דש"מ דחשיבו כמוכר דבר שאינו שלהם ה"ה נמי גבי נכסי' מעוטי' נימא דע"י מכירתם לא מקרי כלל משועבדי' וידוע דהחשש צררי אינו אלא לגבי משועבדי' כמבואר בתו' שם וצ"ע וכל זה ביורשים שמכרו אבל בעל שמכר או נתן המדור פשיטא דלא שייך לומר הכי דאיך אפשר דבחייו תתפס בקרקע בעלה כמבואר בב"ש סי' צ"ג ס"ק ל"ד דבחייו אף מטלט' למזונותיה לא מצי תפסה וכ"ש שהרשות בידו להוציאה ממדור למדור ופשיט' דמכירתו קיימת ואבדה זכות מדור זה דלא זכתה בו מעולם דהא לא זיכה לה אלא ע"י כתיבה בביתי שקאי על הבית שיניח במותו כדכתיב כ"י מיגר וכו' ולשכור לה בית דירה פשיט' אם יש בני חורין דצריכן לשכור ואם לאו אינה טורפת כמו שאינה טורפת למזונות וכן פסק הרשב"א זולת ממתנות ש"מ דאינה אלא כירושה וכהנ"ל לע"ד מסולקים כל דברי הב"ש ז"ל ואף הפ"י על הסוגי' לע"ד צ"ע:

ה

אלא כפי ברכת הבית כל הראשוני' כתבו הטע' משום דהתנאי ב"ד נאמר בלשון את וכו' בביתי ומתזנה דהוה כאלו התנה דוקא בביתי וא"ל א"כ אף מכפי ברכת הבית יפטרו די"ל לא מכנסינן בהתנאי אלא מלתא דפסיד' אבל כפי ב"ה הוא בכלל מדת סדום דזה נהנה וזה לא חסר מה"ת להכניסו בהתנאי דבביתי די בהתנאי שעל ידו פטורים ממזונות משלם ואולם התי"ט פ' הנושא משנה ג' כתב ואם אין את וכו' כי אם לפי ב"ה אבל בפו' לבת אשתו דתנן דמוליך לה מזונותיה משלם התם מחייב עצמו בחוב משא"כ הכא דבין כתב בין לא כ' מחויב בתנאי ב"ד ומעיקרא הכי תקינו נ"ל והר"ן כ' דבאלמנה כתב בבתו אבל בבת אשתו לא ותמהני דאם כן אפילו לפי ב"ה נמי לית לה ולע"ד סברתו נגד כה"פ בח"מ סימן ס' דאפילו התנה בפי' על שולחנו והמקבל אינו רצה מחויב לזונו כפי ב"ה ולמדוהו מאלמנה ולדעתו בהתנה על שולחנו יפטר לגמרי ותו דלטעמו דמעיקרא הכי אתקין ק' מה מקשה הגמרא וליתבו לה לפי ב"ה עד דמשני ה"נ מנ"ל דמעיקרא הכי אתקין כדי להקשות א"ו צריך לבא לדברי דלא מסתבר להכניס מדת סדום בתקנות חכמים כן י"ל בהתנאי דבביתי שאין להכניס בו מדת סדום כל שיש ליישב התנאי בהקפידה דאית בה חסרון כיס אך אם כן ק"ק מה מקשה וליתבו לה כי יתבה בביתי מסייע לה לר"ה דאמר ר"ה ב"ה ברובא מה סייעתא הא אם לית ב"ה ברובא אף משלם הוא מדת סדום וא"כ ע"כ על ידי התנאי דבביתו פטור וי"ל דהכא מסייע דאילו לא הוה ב"ה ברובא הכל קשיא מעיקרא על התקון חכמים בלשון בביתי כדי למעט אם אמרה וכולי הא מדת סדום הוא וק"ל:

ו

בח"מ מעתיק ס"ד ד' תוספתא בשם הר"ן ואף שבהר"ן אינה בלשון זה בהתוספתא פרק אלמנה היא בל"ז ממ"ש:

א

כדרך שניזונת וכו'. כי כל הני מת"כ הם אפי' לא כתב לה ונראה אם תובעת כתובה הפסידה כל הני כמו דמפסדת מזונות אף על גב דכתב הרא"ש דאין מזונות ודירה תלוי' זה בזה כי לפעמים יש לה דירה בלא מזונות מ"מ אם תובעת הכתובה או מכרה הפסידה הכל וכן משמע שם ובטור ובכלל כלי תשמיש איתא בש"ס משתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה כשהיה במ"י:

ב

כך נותנים לה וכו'. לכאורה משמע הבריר' ביד היורשים ליתן לה מדור בבית אביהם או במקום אחר אפי' אם אפשר ליתן לה מדור בבית אביה' וליתא אלא ה"ק נותנים לה מדור באותו בית אף על גב בחיי בעלה היתה יושבת בחדר אחר מ"מ אם נתנו לה מדור באותו בית יכולין ליתן לה חדר אחר אבל בבית אחר א"י ליתן לה מדור אפי' היה לאביהם שני בתים:

ג

וי"א דיכולים ליתן לה מדור. היינו אם לא הניח אלא בית א' אפי' אם הוא בית גדול ויכולים ליתן לה דירה באותו בית מ"מ רשות בידם ליתן לה דירה בבית אחר ואם יש להם שני בתים נותנים לה מדור בבית השני ולא בבית שדר בו אביהם, ודין זה לא מצינו במפורש אלא דייקו מל' רב צמח גאון ויש לדחו' ובתוס' וברשב"א והרא"ש ושאר פוסקים לא משמע כן:

ד

ואין אלמנ' יכולה להשכיר. אף על גב בעלמא קי"ל מי שיש לו דירה בבית חבירו יכול להשכיר כמ"ש בח"ה סי' שי"ז שאני מדור אלמנה שאינה אלא כדי שאל תתבזה תשו' רשב"א סי' אלף י"ג ועיין בר"ן פ' הנושא הביא תוספתא האומר תנו בית ארמלות לבתי יכולים היורשים לעכב על ידה שאל תשכיר ואם מתה הם יורשי' ולא יורשיה:

ה

כשהיה בעלה במ"י. ואם בנות משפחתה אפילו אלמנות רגילים להשתמש בשתים ושלש שפחות או בכלי כסף נותנים לה לפי שאינה יורדת עמו תשובת רשב"א:

ו

אין היורשים חייבים לבנותו. אלא נותנין לה דירה במקום אחר כמ"ש בסמוך מיהו הברירה בידם אם רוצים לבנותו ולא ליתן לה דירה אחרת רשאי וכ"כ בש"ג ובכל הני כשאינה דרה אצלם מחויבים ליתן לה מזונו' משלם אלא כשעיכוב ממנה כמ"ש בסעיף ו' אז נותנים לה כפי ברכת הבית:

ז

וכן לא תחזק בדקו. בש"ס אית' שיפצה מהו תיקו ופירשו תוס' שיפצה שם דבר כלו' מה לשפצו וס"ל דהוי קולא לנתבע היינו היורשים ולכאור' קשה לדעת הרא"ש דס"ל אלמנה ששהתה ולא תבעה מזונות ב' שנים לא הפסיד' אלא כשהיא עני' ופרוצ' כמ"ש בסי' הקודם משום דס"ל הנכסים בחזקת' א"כ ה"נ בבעיא דלא אפשט' הא הפסידה היא ודוחק לומר לענין מזונות הנכסי' בחזקת' ולא לענין דירה אלא צ"ל כאן עכ"פ נותני' לה דירה אחרת מ"ה מקילין ליורשים, מיהו על הטור קשה שכת' אף לדיעה קמייתא דאינן מחויבים ליתן דירה מ"מ לא תחזק בדקה, ובש"ג פסק דהי' מוחזקת וא"י היורשים לעכבה, ואם החזיקה משמע מתו' ורמב"ם דלא תצא מבית דבעי' בש"ס היא לכתחלה אם יכולה למחול ולא כרש"י:

ח

יורשים שמכרו. ואם האב נתן הדירה במתנות בריא כתב בתשובת רשב"א דין הדירה כדין מזונות אם נתן במתנות בריא מה שעשה עשה ואם נתן במשכ"מ הוי כירוש' והיא משתמשת בו וכ"כ בח"מ בפשיטות ולכאורה נ"ל דין זה תליא בב' תירוצים בגיטין דף נ' למה אין טורפין למזון האשה ובנות לתירץ א' לפי שאינן כתובים כלו' חז"ל תקנו כאלו לא נכתב א"כ ה"ה לענין דירה אין טורפין אבל להאי תירץ לפי שאין קצובים טורפין בית הדירה דהא יש קצבה לדבר והרשב"א שפוסק דאין טורפין משום דס"ל כתירץ לפי שאין כתובים אבל לשיטות הרמב"ם טורפין מיהו י"ל מדאמר ר"נ יורשים שמכרו דירת אלמנה לא עשו כלום ש"מ אם מכר אביהם מה שעשה עשה וה"ה אם נתן במתנות בריא וצ"ל הואיל למזונות אין טורפי' משום שאינן קצובים תו אין טורפין שום ת"כ אפי' לדבר שהוא דבר קצוב אלא ביורשים איכא לחלק בין מזונות לדירה לפי שהדירה משועבד לה מחיים כמו שכתב בש"ס, לפ"ז לשיטו' הרשב"א אם קבל קנין על הדירה טורפין כמו דטורפין למזונות אם היה ק"ס ולרמב"ם אין טורפין ועיין סי' קי"ב:

ט

נותנים לה מדור. בר"ן כתב בשם הרמב"ן דנותנים לה מעות לשכור דירה ועליה הטרחה לשכור דירה:

י

כפי ברכת הבית. לתו' אין חילוק אלא לענין נר נר לא' נר למאה ולענין מזונות אין חילוק, ולרמב"ם אף לענין מזונות יש חילוק כמ"ש בפי"ח ה' שאכלו ביחד די להם ד' קבין וכשיאכל כ"א לבדו צריכים לכ"א קב א':

א

או יושבת כו'. ברצונה תליא כמש"ש בגמרא.

ב

ואינה כו'. מדקאמר במתני' ונותנין לה מדור כו' והא דקאמר בגמרא משתמשת במדור כו' לאפוקי שא"י לדחותה מאותו הבית לגמרי וזה שהביאו ראיה שכך כתב לה כו':

ג

וי"א. עח"מ:

ד

ואין האלמנה כו'. בתוספתא האומרת תנו בית ארמלות אין נותנין אא"כ קבלה עליה שתשב בתוכו יכולין היורשין לעכב על ידי שלא תשכירנו והביא הר"ן שם:

ה

כשהיה כו'. ירושלמי דרה בבתים כשם שהיתה דרה בהם ובעלה במ"ה ומשתמשת בכלי זהב ובכלי כסף כשם שהיתה משתמשת ובעלה במ"ה:

ו

וכן לא כו'. כגי' תוס' שם ד"ה ה"ג כו' ועבה"ג:

ז

נפל כו'. ערא"ש פ"ד סימן כ"ט וכמ"ש בירושלמי הביאו שם:

ח

וי"א כו'. דבאמת ל"ל הכי כמ"ש קדושין:

ט

חייבים כו'. עתו"ס פ"ז א' ד"ה לכרגא כו' וכ"כ הראב"ש:

א

וכלי תשמיש. מבואר בגמרא שמשתמשת בכלי כסף וזהב כדרך שמשתמשת בחיי בעלה:

ב

ואינה משמשת בכל הבית עם היורשים. אף על גב דבחיי בעלה היתה משתמשת בכל הבית מ"מ תנאי כתובה דאת תהא יתבא בביתי למעוטי קאתי שא"צ ליתן לה כל המדור ברשות' כדרך שהיתה בחיי בעלה רק שיתנו לה דירה מיוחד' לפי כבודה ולא שתשמש בערבוביא עם היורשים בכל הבית ואין זה צניעות לאשה:

ג

הראוי לה בבית אחר. במרדכי איתא אם לא ירשו רק בית א' אינה דרה עמהם אפי' הבית גדול אבל אם ירשו שני בתים מחויבים ליתן לה מדור בבית השני וכן צ"ל כוונת הרב בהג' כאן דלפי דעה הא' אין יכולין לדחות' מן הבית אפי' לא ירש רק בית אחד כל זמן שאין הבית צר אבל לדעה השני' אפילו בבית גדול יכולין לדחותה ולהשכיר לה בית אחר ומ"מ לא הי' לו לסתום דבירשו שני בתים לכ"ע אין יכולין לדחותה מן הבית השני:

ד

להשכי' מדור שלה לאחרים. בתשובת הרשב"א סי' א' נתיב ג' כתב דין זה בשם הירושלמי וכתב הרשב"א בעלמא מי שיש לו בשל חבירו יכול הוא להשאיל ולהשכיר לאחרים אבל מדור אלמנ' שאינה אלא מתנאי ב"ד כדי שלא תתבזה וכו' לה לבדה התנו ולא שתשכירנו והר"ן העתיק בפרק הנושא תוספתא האומר תנו בית ארמלות לבתי אין נותנין אלא א"כ קבלה עליה שתשב בתוכו יכולין יורשין לעכב על ידה שלא תשכירנו ומסיים בתוספתא לפיכך אם מתה הן יורשין אותה כלומר ולא יורשי הבת כי כוונת האב היה שלא תתבזה באלמנותה וכמ"ש הרשב"א כנ"ל:

ה

כשהי' בעלה במד"ה. ירושלמי הוא העתיקוהו הר"ן והמ"מ וכלומר שודאי אלמנה אין צריכ' להתנהג בעבדים ושפחות ובכלי כסף וזהב כדרך שהתנהג' כשהיתה אצל בעל' רק כמו שהית' בחיי בעלה בלא בעלה כשהי' בעל' במד"ה וכמ"ש לפני זה שאינ' משמשת בכל הבית כמו שהיתה משמשת בחיי בעלה ועיין בתשוב' הרשב"א סי' תתקנ"ד אם בנות משפחתה רגילין בשתי' ובשלש שפחות נותנין גם לאלמנה כן לפי שאינה יורדת עמו אבל וכו' ע"ש והכוונה אם בנות משפחתה אלמנות יש להן ב' או ג' שפחות:

ו

אין היורשין חייבים לבנותו. ומ"מ צריכין לשכור לה דירה לפי כבודה כמ"ש בסמוך סעיף ה':

ז

אין שומעין לה. דמאחר דנותנין לה דירה אחרת אין לה לדור אצלם בע"כ מאחר שאבדה זכותה בנפילת הבית ועיין בב"ח מ"ש בשם מהרש"ל:

ח

וכן לא תחזק בדקו. משמע מדברי התוספות דלכתחלה יכולין למחות בידה שלא תשפץ אבל אם שיפצה בדיעבד מה שעשתה עשוי ולא תצא מן הבית כל זמן שהבית קיים:

ט

יורשין שמכרו מדור אלמנה. אבל אם הבעל בחייו נתן במתנת בריא ביתו לאחר מה שעשה עשוי אבל אם נתן במתנ' ש"מ הוי כירושה והיא משתמש' במדור כדרך שנשתמשה בחיי בעלה:

י

נותנין לה מדור לפי כבוד'. הר"ן כתב בשם הרמב"ן שא"צ לטרוח ולשכור לה רק נותנין לה מעות והיא תשכור לעצמה:

יא

לפי כבודו. הרמב"ם מסייע בטעמו מפני שעולה עמו ואינה יורדת אפילו אחר מיתה:

יב

כפי ברכת הבית. לשון הטור כי ברכת הבית ברובה נר לא' נר למאה וכיוצא בזה ולפי זה יתנו לה:

א

סי' צ"ד ב"ש אות ה' הואיל למזונות אין טורפי'. נ"ב קשה לי לפ"ז מאי פרכי' אההי' דאמר אלמנה שמכרו היתומים מההיא דקדמו ומכרו בנכסי' מועטים. הא שני ושני דל"ש בזה טעמא דאין קצובי':

א

כשהי' בעלה פי' לאפוקי בזמן שהיה בעלה אצלה שאז הילת' צריכה ודאי טפי:

ב

לא עשו כלום. בגמרא פרכינן ומ"ש מהא דר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מה שמכרו מכרו ומשנינן התם לא תפסה מחיים הכא תפסה מחיים פי' התם לא התחילה זכותה עד לאחר מיתה מ"ה יכולים יורשים להפקיע אבל במדור התחיל זכותה מחיים וא"ל מ"ש מההיא דסי' נ"ג סעיף כ"א דאם מכרה הקרקע אינה מוציאה מיד הלקוחות והא גם שם התחיל זכותה מחיים שאני התם במזונו' שאין להם קצבה כדאיתא פ' השולח לפי שאינן קצובין:

ג

נותנין לה מדור פירו' אבל אין צריכין לבנות הבית שנפל וגם מעכבין עליה שלא תוכל לבנותו והטעם שיאמרו היורשים אם תדור בבית הראשון לעולם לא תצא ממנו אבל כשאנו שוכרים לה בית אחר אפי' לפי כבודה שמא לא יהי' ניחא לה ותצא לבית אביה כ"כ רש"ל: