שולחן ערוך, אבן העזר ע״ט: חיוב רפואתה ובו ג סעיפים: – עם 11 מפרשים

א

חיוב רפואתה ובו ג סעיפים:
רפואתה כיצד לקתה חייב לרפאותה בין רפואה שיש לה קצבה בין רפואה שאין לה קצבה אבל אלמנתו אינה מתרפאת מנכסיו אלא ברפואה שאין לה קצבה שהוא דומה למזונות:

ב

רצו היורשין לקצוב עם הרופא כדי שיהיה לה קצבה ויפטרו ממנה הרשות בידם:

ג

אם ראה הבעל שהחולי ארוך יכול לומר לה הרי כתובתיך מונחת או רפאי עצמך מכתובתיך או הריני מגרשך ונותן כתובה ואין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ:

א

קצבה. פרש"י שאינה חולה תדיר. וה"ה אם היא חולנית תדיר והרופא רוצה ליקח דבר קצוב ורצה לרפא אותה כל זמן שתצטרך ג"כ מיקרי רפואה שיש לה קצבה ח"מ:

ב

קצבה. וכן בימי לידתה מחויבים ליתן לה מזונות כנהוג שנותנים ליולדת ד' שבועות תשו' מהרש"ל סי' מ"ה:

ג

ארוך. הח"מ כתב ה"ה בחולה שאינו ארוך. והב"ש כ' דוקא חולה ארוך ע"ש:

ד

מגרשך. ואם אינו רוצה לגרשה ולא לרפאותה כופין אותו. וכל מה שלותה לצורך רפואה חייב לשלם ש"ג וכ"כ כנה"ג:

ה

כן. כתב מהרש"ל בזמן הזה שאין מגרשין בע"כ מחויב לרפאות אותה אפי' חולה ארוך ואינו מועיל מה שמוכן ליתן לה כתובה ולגרשה. וב"ש כ' דאפי' בזמן הזה דאיכ' חר"ג יוכל לגרשה ע"ש וכ"כ הח"מ בשם הרב מהר"א מזרחי:

א

ל' הטור ממשנה כתובו' דף נא ע"א כפשט' סתמא דמתני' דלא מפליג בזה וכ"כ הרא"ש שם וכ"כ הר"ן ושכ"נ דעת הרמב"ם בפי"ד

ב

בברייתא שם דף נב ע"ב וכרשב"ג ופירש"י אין לה קצבה שהי' חולה תדיר

ג

מעובדא דקריבי' דר' יוחנן שם

ד

רמב"ם שם ממשנה שם

ה

שם וכתב ה"ה ודבר פשוט שיש בזה רוע מוסר

א

בין רפואה ע' ב"ש העלה ע"פ הרא"ש דרפואה שיש לה קצבה דינה כפדיון ואין יכול לומר אגרשיך ואף כי לכאורה דברי הרא"ש כותי' דייקו מ"מ לע"ד ע"כ אינו דא"כ נמי נאמר דאם רפא פעם אחד ביש לו קצבה פטור פעם שני וגם אם נשבית בתר שרפא בחולי שיש לו קצבה שוב ליהוי כנשבית פעם ב' דפטור וזה ודאי אינו דהא עיקר הוכחה דלגבי בעל אין חילוק בין יל"ק לאל"ק הוא מדמסתמא קתני לקתה חייב ולהנ"ל עדיין יש חלוק גדול בין יל"ק לאל"ק ותו דהא המתני' לא מחלקה בדין אם אמר הרי גיטך וכו' כ"א בין שבוי' דאינו רשאי לבין רפואה דרשאי ולדבריו ברפואה עצמה היה לו לחלק ותו דהא ואם אמר וכו' על הרישא קאי דקתני לקתה כו' דאיירי בכל גוונא לכן הנלע"ד אחרי שרש"י ז"ל נקיט במה דיתומים פטורים ביל"ק מפני שאינם בכלל מזונות ולא מזכיר שהוא בכלל פדיון משמע דזה לבד מספיק ודוחק שקאי בשטת העיטור דאף הבעל פטור ומה גם שהר"ן נמי לא פירש יותר וכ' בהדי' דלא כהעיטור וע"כ שסוברים שאף לגבי יתומים לא בכלל מזונות מ"מ לגבי בעל ל"מ למ"ד מזונות ד"ת משארה ומבואר בא"ע על התורה דדרשינן שארה זו בשר' דהיינו מזונותיה שמקיי' בשרה פשיטא דבכל גונא מחויב לקיי' בשרה ואפילו ע"י רפואה שיל"ק ומינה דאף למ"ד דרבנן מסתמא ליכא בינייהו לדינא וע"כ דנמי מודים דלגבי' אף שיל"ק תקנו בכלל מזונות נגד המ"י ואפשר דאף מ"ד דרבנן נקיט האסמכתא משארה מה שא"כ בהיתומים מדלא נכלל בחיוב המזונות פטורים ואף להרא"ש יש לדחוק ולהשוותו לדינא דלגבי בעל מפני שהוכרחו החכמי' לתקן פדיונה נגד פירו' אף שרפואה שיל"ק בחד צד דומה לפדיון מ"מ בין כך ובין כך הוכרחו לחייבו אף ביל"ק דאם הוא לא ירפאנה מי ירפה לה הא לדידה לית לא מידי כללינה בכלל מזונותיה משא"כ לגבי יתומים שיש לה ממון עצמה ודומה בחד צד לפדיון פטרום מדאינה שוה בכל צד למזונו' לכן לע"ד דין הב"ש צ"ע:

ב

ואין ראוי לעשות כן כ' הב"ש על דברי הרש"ל מיהו יש לדייק וכו' וכן כ' סי' ע"ז וע' סי' קי"ט למה שביאר בעצמו ל' הרמ' אין בגרושי אשתו ראשונה אפי' א"ד כ"א אזהרה מצד דמזבח מ"ד אפשר אין ראיה כ"כ אמנם נראה דלהכי האריך הרמב"ם ז"ל בלישני' יותר מלשון המשנה וכ' יכול לומר הרי כתובתיך וכו' או הרני מגרשך כדי לבאר מה דנאמר רשאי ואף בראשונה (ומכ"ש למה שכתבתי סי' הנ"ל דתחולת ל' הרמ' לא יגרש מורה לאיסור) היינו משום דאינו מגרשה בע"כ דהא הברירה בידה אם תרצה לרפאות מכתובתה הרי היא אשתו אבל אין לומר שמפרש המשנה באשה שאין לה תוספות וא"א לומר שתתרפא מדמי כתו' בלא גרושין דאסור לשהות בל"כ עמה משא"כ איהו נקיט לשונו בדרך אם כתובתה מרובה שאז יכול לומר הרי כתובתך מונח' או רפאי עצמך ואם היא אך כשעור או הרני מגרשך וא"כ בפשוט אף בזה הזמן נהי דא"י לגרש בע"כ מ"מ יכול לומר רפאי עצמך מכתובתך בעל כורחה דזה ודאי אינו דמפירש"י ור"ן נראה שעיקר הטעם משום דכי מגרשה פטור ממזונותיה משמע הא אינו רוצה לגרש אף בכתו' מרובה מחויב לרפא משלו א"ו איפכא שמפרש המשנה מכתובתה מרובה ומפני שלה הברירה אם תתרצה מדעתה להתרפא מכתו' לא יגרשנה ואם לאו מוכרח לגרש שוב אין עליו איסור דלא יגרש אשתו ראשונה וא"כ אפשר אף בזה הזמן על אופן זה אינו בכלל החרם אם כתובתה מרובה כיון דלה הברירה משא"כ אם אין לה כ"א כתובה דאורייתא דאין לה ברירה מסתבר כמהרש"ל ז"ל ותליא בפלוגת' הרא"מ שבסי' ע"ז וע"ש:

א

רפואה שיש לה קצבה. פרש"י שאינה חולה תדיר וה"ה אם היא חולני' תדיר והרופ' רוצה ליקח דבר קצוב ורוצה לרפא אותה כל שעה וכל זמן שתצריך מקרי ג"כ רפואה שיש לה קצבה, כתב הרא"ש רפואה שאין לה קצבה בכלל מזונות הוא וכשיש לה קצבה בכלל פורקנ' הוא שבא ג"כ בבת אחת לכן יתומים פטורים מרפוא' שיש לה קצבה כשם שהם פטורים לפדות אותה לפ"ז נראה לכאורה דא"י לומר הבעל הרי כתובתך ורפאי את עצמך ברפואה שיש קצבה דהא כתבו תוס' הטעם דרשאי לומר רפאי את עצמך משום רפואה בכלל מזונות שהם נגד מ"י והרי קבלה בעד מ"י המזונות עד היום, אבל פדיון הוא כנגד הפירות שאכל ועדיין לא קבלה כלום בעד הפירות מ"ה א"י לומר פדאי את עצמך א"כ רפואה שיש קצבה נמי נגד הפירות ועדיין לא קבלה כלום א"י לומר רפאי את עצמך, לפ"ז יש לישב דברי הטור מ"ש אם ראה הבעל שחולי ארוך יכול לומר הרי כתובתך ורפאי את עצמך רשאי ולכאורה קשה למה כתב שחולי ארוך ולמה שכתבתי שפיר משום כשהחולי ארוך מסתמ' אין קצבה לרפואה והוא בכלל מזונו' לכן י"ל רפאי את עצמך אבל ברפואה שיש קצבה א"י לומר רפא את עצמך:

ב

אלא ברפואה שאין לה קצבה. וכן בימי לידתה מחוייבים ליתן לה מזונות כנהוג שנותנים ליולדת ד' שבועו' תשו' רש"ל סי' מ"ה:

ג

או הריני מגרשך. ואם אינו רוצה לגרשה ולא לרפואתה כופין אותו וכל מה שלותה לצורך הרפואות חייב לשלם ש"ג:

ד

ואין ראוי לעשות כן. כתב המגיד והר"ן דאית' בספרי אם היתה חולי ימתין לה עד שתתרפא וכתבו הראב"ד והרשב"א מתני' דהכא דתנא דרשאי לומר הרי גיטך וכתובתך ורפאי את עצמך איירי כשאינה מוטל על ערש דוי והספרי איירי כשהיא מוטלת על ע"ד אבל הרמב"ם והרא"ש והטור לא ס"ל חילוק זה בין מוטלת על ע"ד לבין כשאינה מוטלת על המטה אלא ס"ל הדרשה של הספרי אינו אלא אסמכתא כתב מהרש"ל בזה"ז אפילו חולי ארוך אפי' אינה מוטלת על ע"ד א"י לגרשה בע"כ מיהו יש לדייק ממתני' ומן הפוסקים דכתבו בסתם דרשאי לומר הרי גיטך וכתובתך ורפאי את עצמך אפילו בזיוג הראשון דאסור לגרשה אפ"ה אם היא חולי יכול לגרשה לפ"ז ה"ה בזה"ז דאיכ' חר"ג י"ל דיכול לגרשה כמ"ש ר"ס ע"ז:

א

בין כו'. מדקמפליג בגמ' באלמנה מ' דבאשת איש אין חילוק ודלא כבע"ה שהביא ראיה מירושלמי דגם בא"א יש חילוק הרא"ש והר"נ וכ' שהירו' יש לפרש באלמנה ע"ש ברא"ש:

ב

ואין ראוי כו'. בספרי פ' תצא ושלחת לנפשה כו' ואם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא ק"ו לבנות ישראל הקדושות וטהורות וסובר הרמב"ם דהוי אסמכתא מפני דרך ארץ עח"מ. אבל הראב"ד והרשב"א מפ' הספרי מיירי שמוטלת על המטה וע' ב"ש:

א

רפואה שיש לה קצבה. פרש"י שאינה חולה תדיר וה"ה אם היא חולנית תדיר והרופ' רוצה ליקח דבר קצוב ורוצה לרפא אותה כל זמן שתצטרך גם כן מקרי רפואה שיש לה קצבה:

ב

אם ראה הבעל שהחולי ארוך. אפשר לו' דאורחא דמלתא נקט וה"ה בחולי שאינו ארוך וההיא דספרי אינו אלא אסמכת' מפני דרך ארץ וע' במ"מ ובכ"מ:

ג

או הריני מגרשך וכו'. החילוק שבין פדיון לרפואה מבואר דבפדיון כבר נתחייב בשעת שביה והרפואה כל יומא זמניה הוא ע"כ מותר לגרש תוך ימי חליה וכבר כתב מהרש"ל הובא בב"ח דבזמן הזה שאין מגרשין בע"כ מחויב לרפאו' אותה ואינו מועיל מה שמוכן ליתן לה כתובה ולגרשה ועמ"ש לעיל סי' ע"ז על מ"ש בב"ח בשם הרב מהרר"א מזרחי דאף בזמן הזה אם רוצה לגרש וליתן לה כתובתה אין לה עליו כלום:

א

סעיף א' רפואתה כיצד וכו' בין רפואה שיש לה קצבה וכו' נ"ב עיין בח"מ ובב"ש סק"א לא ידעתי מה חדשו בזה שהרי מבואר כן בסעיף ב' רצו היורשים לקצוב וכו' משמע שהחולי רופא הוי דבר שאין לה קצבה ודוק:

א

לקתה חייב לרפאותה. עמ"ש לעיל סי' ע"ח סק"א בענין אם חלתה בפשיעת' אם חייב ברפואתה:

א

סי' ע"ט ח"מ אות ב' וההיא דספרי. נ"ב ע' מהרח"ש ח"ג סי' ע"ד:

א

שהוא דומה למזונות לפיכך חייבים ברפואתה כ"ז שחייבים במזונותיה משא"כ אשה בחיי בעלה שחייב תמיד במזונותיה מ"ה נראה באם אמר לה בעלה צאי מעשה ידיך במזונותיך דג"כ אינו חייב ברפואתה שיש לה קצבה וכ' רש"ל דכ"ז הוא מדינא דגמ' אבל לדידן דנהגינן שלא לגרש בע"כ מתקנ' ר"ג לא מצי אמר כלל הא גיטיך כו' ואפי' בחולה ארוך ואפי' מוטלת במטה עכ"ל כתב בשלטי הגבורים בשם ר"י אחרון שאם אין הבעל רוצה לרפאות את אשתו וגם אינו רוצ' לגרשה שבדעתו ליורשה כופין אותו שיתן משלו כל הצורך לרפואה או יגרשנה ונוטלת כל הכתובה משלם ואם לותה מאחרים לצורך רפואתה חייב ליתן הכל משלו: