שולחן ערוך, אבן העזר ע״ד: המדיר אשתו מכמה דברים ובו יב סעיפים: – עם 11 מפרשים

א

המדיר אשתו מכמה דברים ובו יב סעיפים:
הדירה שלא תתקשט ותלאו בתשמיש שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תתקשטי תתקשט מיד ותאסר בתשמיש ויקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה וי"א שאם הדירה שלא תתקשט בעניות שנה אחת יקיים יותר מכן יתיר נדרו או יוציא ויתן כתובה ובעשירות ל' יום יקיים יותר מכן יתיר את נדרו או יוציא ויתן כתובה:

ב

נדרה היא שלא תתקשט או שאמרה קונם תשמישך עלי אם אתקשט ושמע ולא היפר לה יוציא ויתן כתובה (ועיין עוד חילוקי דינים אלו ביורה דעה סימן רל"ה):

ג

אסר הבעל כלי שכניו עליו או כליו על שכניו כדי שלא תשאילם ולא תשאל מהן או שאמרה היא קונם תשמישך עלי אם אשאל משכני כלים או אשאילם מכלי ושמע וקיים לה יוציא מיד ויתן כתובה ואם אמר הוא קונם תשמישך עלי אם תשאל מהם כלים או תשאילם א"א לה שלא תשאל מהם ולא תשאילם והרי היא נאסרה מיד ויוציא לאחר ז' ימים ויתן כתובה ואם היא אסרה כלי שכיניה עליה כדי שלא תשאל מהם או שאסרה על עצמה כלי בעלה שלא תוכל להשאילם כדי שלא יחזיקו להם טובה או שנדרה שלא לארוג בגדים נאים לבניו והוא אינו יכול להפר שאין זה מדברים שבינו לבינה ואסורה לארוג ולשאול ולהשאיל כלים תצא בלא כתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכיניו:

ד

נדרה שלא תלך לבית אביה ותלאתו בתשמיש שאמרה קונם תשמישך עלי אם אלך לבית אבי שאם לא תלאתו בתשמיש אלא אמרה קונם בית אבי עלי אינו יכול להפר אלא כיון שתלאתו בתשמיש יכול להפר וכיון ששמע ולא הפר יוציא מיד ויתן כתובה ואם הוא אומר קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחדש אם הוא דר עמה בעיר או יותר מרגל אם הוא דר עמה בעיר אחרת יקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה:

ה

נדרה היא ואמרה קונם הנאת תשמישך עלי אם אלך לבית האבל או לבית המשתה ושמע ולא הפר יוציא מיד ויתן כתובה:

ו

ואם הדיר הוא שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי יוציא לאחר ז' ימים ויתן כתובה ואם טוען הדרתיה בשביל בני אדם פרוצים המצוים שם אם הוחזקו שם נאמן ואם לאו אינו נאמן:

ז

הדירה שלא תלך למרחץ בכרכים שבת אחד ובכפרי' ב' שבתות שלא תנעל מנעל בכפרים ג' ימים ובכרכים מעת לעת יתר על כן (יתיר את נדרו או) יוציא ויתן כתובה:

ח

הדירה ואמר לה קונם תשמישך עלי אם תלכי לבית המרחץ בכרכים יותר משבת אחת ובכפרים יותר מב' שבתות או אם תנעלי מנעל בכפרים יותר מג' ימים ובכרכים יותר מעת לעת ימתין ז' ימים ואח"כ יוציא ויתן כתובה:

ט

האומר לאשתו אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואמך ואחיך ואחיותך שומעין לו ותהיה היא הולכת להם כשאירע להם דבר ותילך לבית אביה פעם אחת בחדש ובכל רגל ולא יכנסו הם לה אלא אם אירע לה דבר כגון חולי או לידה:

י

וכן היא שאמרה אין רצוני שיבואו לבית אביך ואמך אחיך ואחיותך ואיני שוכנת עמהם בחצר אחד מפני שמריעין לי ומצירין לי שומעין לה: הגה ודוקא שנראה בב"ד שיש ממש בדבריה שהם מרעין לה וגורמין קטטה בינה לבעלה אבל בלא"ה אין שומעין לה דהא המדור אינה שלה רק של בעלה (המ"מ פי"ג דאישות) ונוהגין להושיב עמהם איש או אשה נאמנים ותדור עמהם עד שיתברר ע"י מי נתגלגל הריב והקטטה:

יא

האיש שאמר איני דר במבוי זה מפני שבני אדם רעים או פרוצים או כותים בשכונתי ואני מתירא מהם שומעין לו ואע"פ שלא הוחזקו בפריצות ואפילו היה המדור שלה מוציאין אותה ממנו:

יב

וכן היא שאמרה כן אע"פ שהוא אומר איני מקפיד עליהם שומעין לה (איש המכה את אשתו או היא מקללתו ע' דינו לקמן):

א

ל' הטור ממשנ' כתובו' ד"ע ע"א וכדמוקי לה בגמ' שם דע"א ע"ב וכת"ק וכדעת אביו הרא"ש

ב

שם בשם הרמב"ם בפי"ג מה"א וכר"י שם במשנה מדשקלי וטרי אמוראי אליביה

ג

כדמפרש שמואל שם בגמ' דמפרש דבר הממוצע בין ר"י ור"ח שם דכל חד מינייהו ומסיים ליה ה"ה שם

ד

שם בגמרא וכדמפרש טעמא שם דהיכא דנדרה הי' ושתיק לה סברה מדשתיק מיסני הוא דסני לי וכמו שפירש"י שם דאינה יכול' לדור אצלו כלל ואפי' עד שתיאסר ע"י קישוט

ה

טור ממימרא דרב כהנא ובריי' שם דף ע"ב ע"א וכמו שפירש התוספת שם

ו

שם בברייתא

ז

שם ממשנה שם דף ע"א ע"ב

ח

נלע"ד כיון דקבלה עליה סתם הוי כאלו אמרה לעולם אבל אם פירשה דברי' לאיזה זמן דינא כדין אם אמר הוא קונם וכו' וכדמפורש בסוף הסעיף

ט

כדעת הרמב"ם שם בפי"ג וכאוקמתא דאביי שם דסיפא אתאן לכהנת ור' יהודה היא והוא פסק כת"ק דלא מחלק בין כהנת לישראלי'

י

טור ומבואר במ"ש לעיל סעיף ב' ובסעיף ד'

יא

ג"ז שם ומבואר במ"ש לעיל

יב

שם במשנה

יג

כדמפרש רב אשי שם דף עב ע"א

יד

ל' הרמב"ם שם מהירושלמי שם

טו

כן הוא שם ברמב"ם

טז

מבואר במ"ש לעיל

יז

ג"ז שם וכ' ה"ה שהדברים פשוטים הם וכ"נ מן הגאונים ז"ל

יח

ג"ז שם וכ"כ הרי"ף בתשובה

יט

(בנוסח הרמב"ם שיכנסו אצלי וכן העתיק הטור)

כ

שם

כא

שם

א

בעניות שנה אחת יקיים הח"מ פירש אפילו בסתם כיון שנדר הוא ול"ש מיסנא סני לי והב"ש פי' ע"פ הטור וש"ע סעיף ד' דאף בנדר הוא דל"ש מסנא מ"מ כיון דנדרו א"א להתקיים אם לא שתלה בתשמיש הוי דינו כנודר מתשמיש ואין לה להמתין יותר מז' ימים זולת בפירוש בעניות שנה א' אז אף שתלה בתשמיש יקיים שנה א' וכמעט אין טעם דמ"ש אם נדר סתם ותלה בתשמיש דלא תמתין יותר מז' ימים אף דאפשר לעני' בלא קישוט ומ"ש כי נדרה בפי' שנה ותלה בתשמיש ולהכי נראה שהח"מ באמת ר"ל דמה דאיתא סעיף ד' דאם אמר קונם תשמישך אם תלך לבית אביך יותר מחודש או הרגל מוציא מיד אחר ז"נ דר"ל אחר ז"נ שאחר החודש או הרגל וזה מוסכם לסברת התו' דב' זמנים האפשרים ממתינים לו ולהכי מרמז ס"ק ט"ז שכ' ע' מה שכתבתי ס"ק א' והב"ש כ' ולא שאל לבו דהטור ומחבר לא כתבו כן וזה אינו אמנ' האמת ל' הב"י שכ' ומ"ש ואם הדירה וכו' הוא ע"פ שנתבאר דכשמדיר' בשום דבר ותלאו בתשמיש דינו כמדירה מתשמיש דיקיים שבת אחת לא משמע אלא כהב"ש ואף ל' הטור מיד אחר ז' ימים דוחק גדול לפרש שאחר חודש ורגל אך צ"ע מנ"ל להטור ז"ל חדוש זה ובפרט שלא כדעת התוספות המפורשת כדכ' הב"ש בעצמו ס"ק י' (ומה שכ' דלסברת הטור קושית התו' לק"מ כי מתני' איירי בנודר סתם א"י מנ"ל ואי משום דשמואל אמר אפי' בסתם דילמא לשמואל בסתם ימתין עכ"פ ז' כדין תשמיש ובמפרש ל' יום אף דתולה בתשמיש ימתין ל' יום ובהכי איירי מתני' כמו לרב ול"פ עם רב בסתם כ"א דלרב בסתם יוציא מיד ולדידיה לאחר ז' ולעולם בדתלה בתשמיש ומה ק' ואולי משום דלפ"ז לא ליזל שפיר הצריכה) והנלע"ד לפ"ר שהטור הוציא חלוקו מקושית הגמ' דף ע"א ע"ב והתקשט ותאסור אי לב"ש וכו' דהתו' כתבו דבשלמא וכו' נראה דר"ל קושי' זו להת"ק וסברו כמו דר"י ע"כ איירי בשנדרה היא ותלה בתשמיש כן מסתמא איירי הת"ק ושפיר כתבו בשלמא ע"ש ולהטור נראה דוחק דמ"ע זה לזה הת"ק דס"ל הבעל מצי מיפר נדרי קישוט י"ל דאיירי בנדרה היא בפשוט ולק"מ ור"י דלדידיה אין הבעל מיפר ע"כ דאיירי בדתלינהי בתשמיש ולכן פי' באמת הקושי' על ר"י דמודה בשלא נתן קצבה דיגרש מיד והא ר"י ס"ל דיכולה להמתין שעור הקצבה והיה לו להקשות בפשוט דאפילו בשלא נתן קצבה תמתין שעור הקצבה ומדמקשה דתמתין אך שעור התשמיש ש"מ דכיון דתלה בתשמיש דינו כנדר תשמיש ואין לה להמתין יותר ומ"מ היה ניחא לו דקצבה דהיינו שנדרה היא יאסור עלי הנאת תשמיש אם אתקשט שעור קצבה דיקיים הקצבה ואף דלה"א זו לא ידע מטעם דמיסנא מזה למד לחלק בנדר הוא דנמי ל"ש הטעם דמסנא לחלק בין מפרש לסתם אך לפ"ז באמת קשה מה אירא דמקשה עתה קושיא זו לר"י הא אפילו אי ר"י היה סובר דהבעל מצי מפיר והוה איירי נמי בדלא תלינהי בתשמיש עדיין היה לר"י בשלא נתן קצבה דהיינו בסתם תמתין שעור קצבה לשמואל שמא ימצא פתח אך לרש"י ז"ל ניחא שכבר כ' לעיל מזה דכשנדר' היא וקיים לה הוא ל"ש תמתין אמנם התוספות דחו פירושו ד"ה שנדרה היא מטעם דאם כן מה מקשה ותתקשט ותאסר אבל לע"ד אף תי' התו' צ"ע דנהי דשם שפיר משני אכתי ק' מה קאמר הניחא למ"ד דברים שבינו לבינה הבעל מפיר דאכתי ק' לר"י אליבא דשמואל מדוע בשל"נ קצבה מודה דמגרש מיד תמתין שעור הקצבה דהא בזה לר"י אפשר לה להיות בלא קישוט שעור הקצבה ול"ש סברת התו' דנדרה כ"ז שהיא תחתיו דמה בכך דהא אפשר לה לר"י להיות בל"ק שעור הקצבה ולרש"י ניחא ואפשר לדחוק וליישב תמיהו' התו' דדוקא בשנדרה מפירי' או אפי' לר"י מקשוט אף דאפשר לה להיות בל"ק זמן מה מ"ע עינוי הוא לגבה והיכי דנדרה היא וקיים לה למה תתענה בחנם אם היא ניחא לה למשקל כתובתה ומיפק לה תמצא פתח אבל בדתלינהי בתשמיש שפיר מקשה דתתקטש ותאסר דסובר תשמיש הא למדו ב"ש וב"ה מיולדת דנמי אין לה פת בסלה זמן זה אין עינוי כלל ומהראוי שתמתין אפי' בנדרה היא אולי תמצא פתח אך א"כ הדרה הקו' לדוכתה על הטור דמנ"ל ואי משום דלא מקשה לר"י דתאסור שעור הקצבה הא זה ל"ק דבנדרה היא אין מענין אות' זולת מתשמיש דלא מקרי ענוי וצ"ע:

ב

וכן היא שאמרה ברמ' לא נזכר כ"א אמו ואחותו ונלע"ד דבדיוק הוא שהרי מסיים מפני שמריעין לי משא"כ בסעי' ט' והיינו משום דמודה שהיא מוכרחת לבוא בטענת משא"כ הוא וסובר נמי דמן הסתם נאמנ' שמריעין לה ודוקא באמו ואחותו שהן מן הנשים השונאות אותה אבל הטור וש"ע אזלו בשטת הה"מ שבהג"ה דדוקא שנראה לב"ד שיש ממש בדבריה ולהכי אפי' אביו ואחיו ואולם מסתבר לע"ד דע' הרמ' דעל אמו ואחותו סתמא יכולה לטעון:

א

ותלאו בתשמיש. דאם לא תלאו בתשמיש א"י לאסור עליה שלא תתקשט או שאר דברים מה שרוצה לאסור עליה אא"כ שתלאו בתשמיש ואם תלאו בהנאתו ואמר הנאתי עליך אם תתקשט תליא בפלוגת' המבואר בסי' ע"ב בטור לשיטות כמה פוסקים אין חל כלל כיון דחייב ליתן לה מזונות אא"כ שאמר צאי מ"י למזונותך ומספיק לדברים גדולים אז חל האיסור ותתקשט מיד ותאסר בהנאה וקיים אותה ל' יום והרמב"ם כ' ספי"ב אפי' אם אמר סתם יאסור הנאתי עליך הוי כאלו אמר צאי מ"י למזונותיך ותלאו בתשמיש, אז לדעת כמה פוסקים הלכה כת"ק דס"ל קישוט אין שיעור דא"א לה בלי קישוט אפי' יום א' לכן תתקשט מיד והרמב"ם ס"ל עניה יכולה להיות שנה בלי קישוט והיינו הי"א שהביא לפ"ז אם נדרה על שנה וקיים לה לא אמרי' מסני סני לה כמ"ש בסמוך כל שיכולה להיות בלא זה לא אמרינן מסני סני ואם נדרה יותר משנה וקיים לה אז אמרינן מסני סני לה וצריך לגרש אותה מיד:

ב

יותר מכאן. היינו אם אמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תתקשט יותר משנה הוי כאלו נדרה מתשמיש ותמתין רק ז' ימים ולא אמרי' שתמתין שנה וז' ימים אף על גב בתו' משמע שתמתין שיעור הקישוט ואחר כך תמתין שיעור התשמיש כמ"ש בסמוך מ"מ הטור לא ס"ל כן וכן המחבר לא פסק כן דהא כתב בסמוך אם נדרה שלא תלך לבית אביה יותר מחדש ותלאו בתשמיש תמתין רק ז' ימים ולא אמרי' שתמתין חדש א' שתוכל להיות בלא אביה ואח"כ תמתין ז' ימים שהוא שיעור התשמיש, ובח"מ כתב שתמתין שיעור קישוט ושיעור תשמיש והביא דברי תו' הנ"ל ולא שת את לבו דהטור והמחבר לא פסקו כתו' בזה, ואין לחלק ולומר דהתו' איירי אם אמר סתם אם תתקשט ולא אמר יותר משנה בזה ס"ל שתמתין שנה וז' ימים אבל בזה הם מודים כשמפרש ואוסר בפירוש שיעור קישוט יותר משנה או דבר אחר דהא כשאוסר בסתם הוי כאלו מפרש כל ימי חייה גם מה שהבי' ראיה מתו' ד"ה בעניות אין ראי' כלל די"ל באמת כוונתם דתמתין רק ז' ימים גם מה שמביא ראיה מדברי המגיד מ"ש במדיר שלא תלך לבית אבל דתמתין ל' יום אין ענין לכאן דשם כיון דא"א לה שלא תלך לבית אבל הוי כאלו נדרה מתשמיש לבד או מהנאתו לבד אבל לא אמרי' דתמתין שני שיעורים ואם הדירה הנאת תשמישך עלי אם תתקשט ולא פירש איזה זמן הוי כאלו פירש כל ימי חייה וכן משמע בב"י וכ"כ בט"ז בי"ד סי' רל"ה והא דאמר שמואל אפי' בסתם ימתין היינו בנודר הנאה או מתשמיש אפי' בסתם ימתין שיעור תשמיש או שיעור הנאה לבד אבל אם נדרה מקישוט ותלאו בתשמיש הוי כאלו נדרה מתשמיש לבד, לפ"ז איירי כאן בעניות כשפורט שנה א' מ"ה יקיים ומ"ש יותר מכאן וכו' היינו שפרט יותר משנה או נדר סתם הוי כאלו פרט יותר משנה ואז לא תמתין אלא כשיעור תשמיש שנדר:

ג

נדרה היא שלא תתקשט. ע' בי"ד סי' רל"ד לכ"ע הבעל יכול להיפר או משום נדר עינוי נפש או משום דברים שבינו לבינה א"כ כשלא היפר אמרי' מסני סני אותה וחייב לגרשה מיד אפי' נדרה שלא תתקשט לעולם ואסורה להתקשט אף אחר הגירושין מ"מ תצא משום דסני אותה לפ"ז שפיר כללם יחד שני דינים אלו בין שתלאו בתשמיש ובין שנדרה סתם תצא מיד משום מסני סני אותה ובשניהם שייך מסני סני אף כשלא תלאו הנדר בתשמיש אלא בפרישה כתב דלא אמרי' מסני סני אלא כשתלאו בתשמיש משו"ה כתב אלו שני דינים אינו שוה אלא שתלאו בתשמיש אז תצא מיד אפי' בנדרה לעולם ואסורה אחר הגט משום מסני סני אבל כשלא תלאו בתשמיש אז לא אמרי' מסני סני אז לא תצא אא"כ כשהיא מותר בקישוט אחר הגט וכתב נמי הא דכתב הרמב"ם ס"פ י"ג כשנדרה מפירות וקיים לה הברירה בידו לומר א"א לי באשה נדרנית ויוצי' ויתן הכתובה או תשב עמו ותהא אסורה בפירות היינו דוק' כשלא תלאו בתשמיש אז לא אמרי' מסני סני בזה כתב הרמב"ם כהנ"ל אבל כשתלאו בתשמיש ס"ל הרמב"ם ג"כ מסני סני ותצא מיד בע"כ ואנ"ל דא"כ לא הוי הרמב"ם שתיק לכתוב הדין מה שמפורש בש"ס מסני סני גם הר"ן כתב להדי' דאמרי' מסני סני אפי' לא תלאו בתשמיש וכ"כ בט"ז שם והש"ך כתב כדעת הפרישה ומ"ש הרמב"ם אם נדרה מן הפירות הברירה בידו וכו' לפ"ז מה דתני' במתני' יוצי' ויתן הכתובה היינו אם רצונו לגרש קשה מה קמ"ל אטו לא ידעינן דאיש יכול לגרש את אשתו בע"כ וח"מ תירץ דקמ"ל דחייב ליתן לה הכתובה אף על גב דנדרנית היא מ"מ חייב ליתן הכתובה כיון דהוא לא היפר לה, ותימ' איך מתרץ פלוגתת רבי יהודה שאמר בישראל יום א' יקיים וכו' אטו אם רצונו לגרש אותה מיד א"י לגרשה ואפשר לתרץ אליבא דהרמב"ם דקמ"ל אפי' בזיוג א' ליכא איסור אלא אכתי צ"ע מה הקשה ותתקשט ותיאסר לב"ש וכו' מה ראיה מפלוגתא ב"ש וב"ה דפליג אם הוא נדר אבל אם היא נדרה י"ל א"א באשה נדרנית ויכול לגרשה מיד והט"ז כתב דהרמב"ם ס"ל היא נתנה אצבע ב"ש ואין נראה דא"כ למה יתן לה הכתובה:

ד

קונם תשמישך עלי. אבל אם אמר הנאת תשמישי עליך לא מתסרא דהא משועבד לה ועיין סי' ע"ז:

ה

יוציא. היינו מיד משום דנדרה סתם אם עני' נדרה על קישוט שנה א' דיכולה לסבול לשיטת הרמב"ם ותלאה בתשמיש אז לא אמרינן לכ"ע מסני סני כי מה שיכולה לסבול ותלאה בתשמיש וקיים לא אמרי' מסני סני כמו בנדרה שלא תלך לבית אביה חדש א' ותלאה בתשמיש כן הוא בכל הנדרים וכ"כ בהג"א אם נדרה מתשמיש שבת אחד וקיים לה לא אמרי' מסני סני משום דיכולה לסבול, ואם אמרה יאסר עלי הנאת תשמיש שבת א' אם תתקשט /אתקשט/ וקיים לה אף על גב קישוט אינו יכול לסבול מ"מ יכולה לסבול הנדר וכן כתב ב"ח וכן להיפוך אם נדרה על פירות אשר אינו יכול לסבול אפי' יום אחד כמ"ש בתו' והתנאי היה אם אשמש שבת אחד אף על גב הנדר אינו יכול לסבול מ"מ התנאי יכולה לקיים:

ו

יוצי' מיד. הטעם אם הוא נדר יוצי' מיד משום דיוצ' עליה שם רע ואם היא נדרה ותלאה בתשמיש אז הוא יכול להפר ולא הפר אמרי' מסני סני אותה ויוצי' אותה מיד ויתן כתובה משום דיכול להפר מזה מבואר נמי דהמחבר ס"ל דחייב לגרשה דכלל שני בבות יחדיו וכשהוא אסר חייב לגרשה ש"מ אף בנדרה היא חייב הוא ג"כ לגרשה וע"כ הטעם משום מסני סני אותה, ואם היא אסרה ותלאה בתשמיש הוי כאלו נדרה מתשמיש:

ז

שלא לארוג בגדים נאים. ברמב"ם מבואר היינו במקום שדרכן לארוג:

ח

שמשיאתו שם רע. והא דלא קאמר הטעם משום די"ל א"א לי באשה נדרנית מ"ה תצא ואינו חייב ליתן לה כתובה כיון דלא היה בידו להפר לה תירצו תו' כיון שאינו נדר בעינוי נפש ולא בינו לבינה א"י לומר א"א באשה נדרנית וכ"כ הר"ן:

ט

יוצי' מיד. בטור מבואר דוק' כשנדרה סתם או יותר מחדש אבל אם נדרה רק חדש א' לא אמרי' מסני סני לה כיון דאין לה צער שלא לילך לאביה חדש א' כמ"ש לעיל וע' בח"מ שכתב המחבר פסק כרמב"ם דס"ל כל שנדרה היא אין כופין אותו להוצי' רק בדעתו הדבר תלוי אם רוצה לגרשה ולא משמע כן בי"ד סי' רל"ה:

י

יותר מחודש. ותלאו בתשמיש הוי כאלו נדרה מתשמיש וע' בתו' ר"פ המדיר דהקשו שם על המקשן דהקשה כיון דמשועבד לה היכ' מצי מדיר לה כתבו תו' וא"ת ולוקה /ולוקמה/ כגון דתלנהו למזונות בתשמיש דאמר יאסור הנאת תשמיש עלי אם אזונך ותירצו דא"כ אפי' לשמואל דאמר אפי' בסתם ימתין שמא ימצ' פתח ה"ל להמתין ל' יום ואח"כ תהנה ותאסר בתשמיש וימתין ז' ימים, לפ"ז משמע אף כאן אם הדירה שלא תלך יותר מחדש ותלאה בתשמיש ימתין ל' ושבעה ובפרישה הק' למה כ' הטור יקיים ז' ימים ותי' נדר הנאה שאני שיכול להדיר ע"כ העולם אף על גב דמשועבד לה מ"מ שם הנדר שייך בלי תשמיש משא"כ שלא תלך לבית אביה לא שייך הנדר בלי איסור תשמיש הוי כאלו נדרה מתשמיש ובט"ז כתב שם הטעם משום איסור הנאה יכול לאסור ולעמוד פרנס ול"ד דהא תו' כתבו זאת למקשן דהקשה וכיון דמשועבד לה איך מצי למדיר וע"ז הקשו אף שא"י למדיר מחמת פרנס מ"מ חל מחמת איסור תשמיש, בדרישה מכניס זאת בקושי' שלו גם סברת הדרישה דוחק, וא"ל הטור ס"ל כהמסקנ' של תוס' שהביאו בשם ר"י שתירץ קושי' של תו' בע"א א"כ י"ל כשתולה זה בזה לא אמרי' דימתין שני זמנים דהא אף לתירוץ ר"י קשה למה לי לתרץ קושי' תו' דהא לסברת הטור לק"מ כי מתני' איירי נמי בנודר סתם אז אין להמתין אלא ז' ימים אע"כ לא ס"ל כסברת הטור וע' ב"ח בק"א ול"ד כלל ואם אמר יאסר עלי תשמיש מעכשיו אם תלכי לבית אביך אז אפי' אם אמר רק חדש אחד הוי כאלו נדרה מתשמיש כי בתנאי לא תזהרי עתו' ריש המדיר ואם היא נדרה יאסר עלי הנאת תשמיש מעכשיו אם אלך לבית אבי חדש א' צ"ע אם אמרי' מסני סני כיון ע"פ הדין אסורה בתשמיש אף על גב דאפשר לה שלא להילך:

יא

קונם הנאת תשמישך עלי יוצי' מיד. היינו מטעם מסני סני אותה וע' בי"ד סי' רל"ד שם פסק דבעל יכול להיפר אם נדרה שלא תלך לבית אבל וק' א"כ אפילו לא תלתה בתשמיש יכול להפר ואם לא היפר תצא מיד וע"ש בט"ז מ"ש בזה ונר' דקושי' זו ל"ק אלא לסברת הט"ז דס"ל בכל נדר אמרי' מסני סני אפי' לא תלאו בתשמיש שפיר קשה קושי' זו אבל לדעת הפרישה לק"מ כי איירי בנדרה עולמית אז א"צ לגרשה כיון אחר הגט עדיין אסורה ומסני סני לא אמרי' כשלא תלאו בתשמיש וש"ך כתב שם בדעת הפרישה והקשה קושי' זו ותירץ בדוחק וה"ל ליישב בטור כמ"ש:

יב

יתר על כן יתיר את נדרו או יוצי' כצ"ל. וכן הגי' בח"מ ובש"ע קטנים ד"א הגי' ג"כ כהנ"ל וכן הוא ברמב"ם ופי' המגיד דאיירי כל נדרים אלו שתלאה בהנאתו ומ"ש ויתיר את נדרו היינו ימתין כדי שיעור התרת נדרו מיהו על המחבר קשה מה מחדש בסעיף אחר זה ועב"ח מ"ש ופי' דאיירי באומר קונם כלי על שכני אם תלכי למרחץ ולכאו' קשה למה מגרש מיד ולא ימתין עד שיעור שיכולה להיות בלי מרחץ וצ"ל דס"ל כשם אם מדיר שלא תלכי יותר מחודש לבית אביה בתנאי איסור תשמיש אמרינן דהוי כאלו מדיר רק מתשמיש ותמתין רק ז' ימים כן הוא כאן כיון שמדיר מהנאת כלים אם תלכי למרחץ יותר משיעור מרחץ הוי כאלו מדיר מהנאת כלים ותצא מיד כ' בח"מ אם מדיר אותה דבר שהוא לטובתה כגון שהדיר קונם הנאת תשמישך עלי אם לא תתקשט והיא אינה רוצה א"י לכופה והנדר חל והוא אין לו דין מורד והיא אינה מורדת ולאחר ששה חדשים יוצי' ויתן הכתובה כמ"ש בסי' ע"ז:

א

הדירה כו'. עכ"ז מ"ש בי"ד סימן רל"ה:

ב

יותר מכאן כו'. היינו שנה ושבעה ימים וכן מ"ש בס"ד יקיים ז' ימים היינו חודש וז' ימים וכן בכל הסי' וכמ"ש תוספת וע"כ צ"ל כן דהא שמואל מוקי למתניתין בסתם ואפ"ה תנן שלשים יום ושנה ורגל ודלא כב"ש:

ג

יותר מרגל כאביי ודלא כר' יהודה:

ד

האומר לאשתו כו'. עד סוף הסימן לשון הרמב"ם ונלמד כ"ז ממ"שש ואם היה טוען משום ד"א כו' וכ"ש כה"ג וכמ"ש הרמב"ם שאין כופין את האדם שיכנסו אחרים ברשותו וכן בטענתה למד ממ"שש ק"ג א' אם הית' טוענת כו' שכופין אותם ליתן לה בבית אביה:

א

הדירה שלא תתקשט. הנה בטור בסי' ע"ב כתב דין המדיר אשתו מליהנות לו או שלא תטעום דינים דשייכי לענין מזונות אשר נתבארו בסי' ע' וכאן בסי' זה סידר דינים השייכים לענין כסות וכלים והליכת בית אביה דינים אשר נתבארו בסי' הקודם לזה וגם הרמב"ם סידר כל א' בפרק השייך לו עיין בפי"ב ובפי"ג מה"א ודין המדיר מתשמיש יתבאר בסי' ע"ז בדין עונה והמדיר ממלאכה לקמן סי' פ' בדין מעשה ידיה:

ב

ותלאו בתשמיש. דבלאו הכי אם אומר לה הריני אוסר לך שלא תתקשט או שלא תעשה דבר פלוני ודאי אין בדבריו כלום שאין אדם יכול לאסור על חברו שום דבר וה"ה לאשתו וכן הוא בי"ד סוף סימן רנ"ה:

ג

שאמר קונם הנאת תשמישך עלי כו'. אבל אם אמר קונם הנאת תשמישי עליך לא מתסרא דהא משועבד לה ועיין לקמן בסי' ע"ו סעיף י':

ד

שאומר קונם הנאת תשמישך עלי. ואם לא תלאו בתשמיש אלא מדירה מליהנות לו שהוא הנאת מזונות אם תתקשטי אזי תתקשט ותאסור שלשים יום בהנאת מזונות כמבואר לעיל בטור סי' ע"ב ובי"ד סי' רל"ה סעי' ב':

ה

תתקשט מיד. כלומר אם תרצה תתקשט וממילא תיאסר בתשמיש ויקיים ז' ימים כדין המדיר אשתו מתשמיש כמבואר לקמן סי' ע"ו סעי' ט' ואם לא יתיר נדרו תוך ז' יוציא ויתן כתובה ואם היא רוצה לקיים דבריו ושלא להתקשט הרשות בידה ולקמן סי' קנ"ד מבואר דכל היכא דאמרו יוציא סתם אין כופין בשוטים ועיין שם בסעיף כ"א:

ו

בעניות שנה א' יקיים. בין שפירש שנה א' בין שהדירה סתם צריך להמתין שנה א' לשמואל כתובו' דף ע"א ע"ב דק"ל כוותיה והוא דתנן בכתובו' בריש פירקין דף ע' ע"א בעניות שלא נתן קצבה דהיינו בסתם יוציא מיד מיירי לשמואל בנדרה היא וקיים לה הוא דאי בהדירה הוא ימתין עד שימצא פתח לנדרו לשמואל תו' דף ע"א בד"ה בעניות שלא נתן קצבה:

ז

יותר מכן יתיר נדרו וכו'. והא דלא אמרינן לאחר שנה תתקשט ותאסר בתשמיש להבא ויקיים ז' ימים אפשר לומר דלא ס"ל לבית הלל במשנה (בכתובו' דף ס"א ע"א) דמי שמדיר אשתו מתשמיש המיטה תמתין ז' ימים אלא כדי שלא להוציא מיד דאולי ימצא פתח לנדרו תוך ז' אבל זה שלא מצא פתח תוך שנה אין נותנין לו זמן יותר ועיין בתוספו' בר"פ המדיר (כתובות דף ע') ד"ה ה"נ כיון דמשועבד לה לא כ"כ דכתבו שם דלשמואל דאמר אפי' בסתם ימתין שמא ימצא פתח לנדרו לא הוה ליה למימר יתר מיכן יוציא ויתן כתובה אלא לאחר שלשים תהנה ותאסר לבית הלל שבת אחת עכ"ל ועיין בדברי הרמב"ם פי"ג מה"א דין י"ב ודין י"ג במדיר אשתו שלא תלך לבית אביה שיש לה זמן חודש אחד כשהן בעיר אחת או רגל אחד כשהן בעיר אחרת שאין נותנין לה זמן יותר לומר שאח"כ תהנה ותיאסר כמ"ש בדין י"ג המדיר אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה או יתיר נדרו או יוציא ויתן כתובה וכמו שפי' המ"מ וז"ל ר"ל תוך זמן שלשים יום הידוע למעלה פי"ב שממתינין לבעל עכ"ל ויש לדחות דגם במדיר שלא תלך לבית אביה נותנין לה זמן כל החודש השני ומ"ש הרמב"ם בפרק הנ"ל בדין ח' המדיר את אשתו שלא תתקשט וכו' בעניות שנה אחת יקיים יתר על כן יתיר נדרו אפשר לומר דכוונתו שלאחר שנה נותנין לו עוד זמן שלשים יום להתרת הנדר וכמו שפי' המ"מ בדין שלא תלך לבית האבל דהרמב"ם לא מפרש דתלה בתשמיש רק בסתם הנאה מנכסיו שיש לזה זמן שלשים יום וכמו שנתבאר פי"ב וכן משמע בסמוך סעיף ד':

ח

נדרה היא שלא תתקשט. לדעת הרמב"ם כל שנדרה היא הברירה בידו אם אומר לא איכפת לי במה שנדרה תשב תחתיו ואם אומר אי אפשר באשה נדרני' יוציא ויתן כתובה וכ"כ הטור בשמו לעיל בסי' ע"ב והר"ן נחלק עליו ועיין מזה בי"ד סי' רל"ה ואין להקשו' דהא בכל אשה הברירה ביד הבעל ואכתי לא ידענו שהאיש מוציא לרצונו י"ל דקמ"ל דאינה יוצאת בלא כתובה ואינו יכול לומר אי אפשי באשה נדרנית דהא בידו להפר וכ"כ הרמב"ם סוף פי"ב מה"א:

ט

אסר הבעל כלי שכניו. בגמרא בכתובו' דף ע"ב ע"א אמרו המדיר את אשתו שלא תשאל ולא תשאיל וכו' וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל וכו' תצא שלא בכתובה וכתבו התו' דאין לפרש כפשוטו דאין בידו להדירה שלא תשאל וכמ"ש לעיל ס"ק ב' ואם תלה בתשמיש אמאי יוציא מיד ימתין ז' ימים וליכא לפרש בנדרה היא וקיים לה דהא קתני סיפא וכן היא שנדר' ע"כ מוקי לה התו' דמיירי שאסר כלי שכיניו עליו וא"כ אסור לה לשאול כלים שלא תכשיל אותו וכ"ש באוסר כליו על שכניו אסור לה להשאיל והר"ן בשם הרשב"א מפרש דרישא איירי בנדרה היא ותלתה בתשמיש או מזונו' וקיים לה איהו וקרי לה מדיר דקיומו של נדרה בדידיה תליא וסיפא מיירי דנדרה היא סתם ואין אלו מנדרים שבידו להפר ע"כ תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכיניו ונתבארו עתה כל דברי הסעי' הזה רק מ"ש ושמע וקיים לה נראה דלאו דוקא קיים לה ה"ה לא הפר לה דהא דאמרינן קיים לה היינו כדי לפרושי מה שאמרו המדיר דמשמע שהוא מדירה ע"כ פירשו דמיירי דקיים לה והוי כאלו הדיר הוא אבל לדינא אם שתק ולא היפר הוי כאלו קיים לה וכן הוא בגמ' וברמב"ם פי"ב וכן הוא בסמוך סעיף ד' וה':

י

והרי היא נאסר' מיד וכו'. ואם הדירה מהנאתו ע"מ שלא תשאל כלים יוציא לאחר שלשים כדין איסור הנאה במזונו' וכ"כ המ"מ יתיר נדרו פי' שממתינין לו ל' יום:

יא

או שאסרה על עצמה כלי בעלה. הרמב"ם סתם וכתב בלשון הגמרא וכן היא שנדר' שלא תשאל ולא תשאיל והטור שינה וכתב שאסרה על עצמה כלי בעלה דבלאו הכי אין זה לשון נדר אם נדרה שלא תשאל ולא תשאיל:

יב

שלא לארוג בגדים נאים לבניו. במקום שדרכן לארוג לבנים לשון הרמב"ם כלו' שאין זה מצד החיוב עליה דא"כ היכא חל הדר או י"ל דתלתה בתשמיש או במזונו':

יג

וכיון ששמע ולא הפר יוצי' מיד. כבר כתבתי ס"ק ח' דלדעת הרמב"ם אינו מחויב להוציא מאחר שנדרה הוא יכול לומר לא איכפת לי בנדרה ומי יכוף אותו להוציאה אלא קמ"ל דצריך ליתן כתובה מאחר שבידו להפר:

יד

ואם הוא אומר קונם תשמישך. בב"ח תמה על הרב המחבר כשם שחילק בסיפ' בנדר הוא בין חדש ליותר מחדש כך היה לו לחלק בריש' בנדרה היא וכן הוא בטור ולי נ' שהרב נמשך אחר דברי הרמב"ם דס"ל דכל שנדרה היא אין כופין אותו להוצי' רק בדעתו הדבר תלוי כמו בכל נשים ועיקר החידוש דלא תימ' תצא בלא כתובה וכמ"ש למעלה ס"ק ה' ואם כן אין חילוק בריש' דלעולם צריך ליתן לה כתובה אפילו נדרה על זמן רב הואיל ובידו להפר:

טו

אם תלכי לבית אביך יותר מחודש. ה"ה בסתם תמתין חודש א' לשמואל דק"ל כוותי':

טז

יקיים ז' ימים. עמ"ש לעיל סעיף ז':

יז

הדיר' שלא תלך למרחץ. כל זה לשון הרמב"ם פי"ג מה"א דין ט' ובב"ח הקשה על דברי הרמב"ם וז"ל ותימ' הא ודאי כיון שאין בידו להדירה שלא תלך למרחץ וכו' בע"כ צ"ל דתלאו בתשמיש ואם כן קשה אמאי קאמר יתר ע"כ יוצי' ויתן כתובה הל"ל יתר ע"כ תמתין שבת אחת ואח"כ יוצי' ויתן כתובה ומפני קושי' זו נדחק הרב ב"י ופי' האי יוצי' ויתן כתובה דאה"נ דלאחר ז' ימים קאמר דיוצי' ויתן כתובה כ"כ בספר ב"ה ובש"ע בסעיף ח' אלא דבסימן ז' העתיק לשון הרמב"ם ואין ספק שנסתפק בפי' דבריו ולכן כתב דבריו בלשון הרמב"ם בסתם בסעיף ז' ואחר כך מפרש דברי הרמב"ם לדעתו והמעיין בדברי הרמב"ם פי"ג מה"א והמ"מ ירא' שכונת הרמב"ם הוא כפשוטו והגירס' הנכונה יתר על זה יתיר את נדרו ופי' המ"מ שימתינו לו שלשים יום כנזכר פ' י"ב כי מה"מ מפרש כל הסוגי' במדיר מהנאתו ולא מתשמיש (וכמ"ש לעיל ס"ק ז') ונ' דכל הדינים הנזכרים בסי' זה היינו דברים שקשים לה ויש לה צער במניעתה כגון שלא תתקשט או שלא תשאיל כלים או שלא תלך לבית אביה ולבית האבל או שלא תלך למרחץ או שתלך יחף אבל אם הדירה לטובתה כגון הדירה בקונם אם לא תתקשט או אם לא תלך לבית האבל והמשתה וכיוצ' בזה ודאי דלא יוצי' ויתן כתובה דהא אינו רעה לה ואדרבה בזה מראה שאוהב אותה מ"מ נ' דאם אינה רוצה לקבל דבריו אינו יכול לכופה והנדר חל והוא אין לו דין מורד והיא אינה מורדת ולאחר ששה חדשים יוצי' ויתן כתובה כמו שיתבאר בסי' ע"ז סעיף י"א:

א

סעיף ג' אסר כלי שכיניו עליו וכו' נ"ב עיין בח"מ ס"ק י"א וזה"ל הרמב"ם סתם וכ' שנדרה שלא תשאל וכו' והטור שינה וכ' וכו' ונראה דכוונה גדולה כוונו בזה דכבר נודע פלוגתתם בש"ע יו"ד סימן ר"ה בנדר שאמרו בלשון שבועה ושבועה שאמרו בלשון נדר דהרמב"ם ס"ל דמהני מטעם יד והרא"ש והטור ס"ל דלא מהני כלל עיין שם בסימן ר"ו א"כ ה"נ דהרמב"ם לשיטתו דנדר בלשון שבועה מהני מטעם יד ולכך בנדרה בלשון שלא תשאל אף דהיא לשון שבועה חל מטעם יד אבל הטור לשיטתו דלא מהני מטעם יד ולכך הוצרך לפרש שאסרה עליו כלי בעלה וא"ש ודוק היטב:

א

אביך ואמך כתב בס' בית מאיר ברמב"ם לא נזכר כ"א אמו ואחותו והיינו משום דסובר דמן הסתם נאמנת שמריעין לה וזה דוקא באמו ואחותו שהן מן הנשים השונאות אותה (כדלעיל סי' י"ז ס"ד) אבל הטור וש"ע אזלו בשטת הה"מ שהביא הרמ"א בהגה דדוקא שנראה לב"ד שיש ממש בדבריה ולהכי אפי' אביו ואחיו אולם מסתבר לע"ד דעת הרמב"ם דעל אמו ואחותו סתמא יכולה לטעון עכ"ד ע"ש:

א

סי' ע"ד ס"י בהגה הריב והקטטה. נ"ב ע' תשובת פרח מטה אהרן ח"א סי' ס':

א

ותלאו בתשמיש דלא"כ אין הנדר חל דאין הבעל יכול לאסור שום דבר על אשתו מידי דלאו שייך בי' אוסר את שלו עליה כמו במדיר אשתו שלא תהנ' ממנו:

ב

ויקיים ז' ימים דהוא כאוסר תשמיש שלה לחוד עליו:

ג

ז' ימים שדרך אשה להיות ז' ימים בימי נדותה וימתין לה שיעור זה שתשהה אצלו אולי יתחרט ויתיר ובנדר הי' והוא קיים מה יש לה עוד להמתין אי ניחא לה למשקל כתובתה ומפיק לא תבקש פתח לנדר' אבל נודר הוא ימתין שמא ימצא פתח לנדרו:

ד

וי"א שאם הדיר' פי' ותלאו בתשמיש דאל"כ אין יכול לאסור הקישוט שלה וזה הי"א הוא הרמב"ם שמביא הטור ל' המשנה כך הוא בעניות כל זמן שלא נתן קצבה בעשירות ל' יום פי' דהאוסר קישוט אשתו הוי' דינו אם אוסר לה נתינת קצבה עד י"ב חודש ואם יותר יוציא וכן אם אומר סתם יוציא אחר י"ב חודש כשמואל ודיעה ראשונה הי' הרא"ש דפסק דבסתם יוציא מיד ויתן כתובה ועיין בי"ד סי' רל"ה בדברינו לבאר פרטי הדינים בזה:
דברי המגיה (סעיף ב') נדרה היא כו' כתב ב"ש בסק"ד והט"ז כ' דהרמב"ם ס"ל דהי' נתנה אצבע ב"ש ואינו נראה דא"כ למה יתן לה הכתובה עכ"ל ול"נ דדברי הט"ז נכונים דהכי איתא בגמרא שם דף ע"א האשה שדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר לה ר"מ ור"י אומרים היא נתנה אצבע ב"ש לפיכך אם רצה הבעל להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא בלא כתובה ר"י ור"א אומרים הוא נתן אצבע ב"ש לפיכך אם רצה להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה וכ' הר"ן הביאו ב"י דפירשו הפוסקים אם אמר אי אפשי באשה נדרנית ומ"ח לא הפר יוציא ויתן כתובה רק דהרמב"ם לא פי' כן ומ"ה ס"ל דאין כופין אותו לגרשה ע"ש ולפ"ז נוכל לומר דהט"ז ס"ל דגם הרמב"ם ס"ל כפי' הר"ן משום דאמר א"א באשה נדרנית מ"ה לא חפר לה והא דס"ל להרמב"ם דאין כופין אותו להוציא' משום דס"ל כתנא דהי' נתנה אצבע ב"ש ואעפ"כ ס"ל דיתן לה כתובתה דלפי הפי' הנזכר לא איתא בגמרא רק ב' חלוקות אם רצה להפר יפר ואם אמר א"א באשה נדרנית ומ"ה אינו מיפר לה לר"מ ור"י תצא בלא כתובה אבל חלוקה שלישי' דאם אמר אפשי בה לא נזכר בגמ' ובודאי לר"מ ור"י דס"ל היא נתנה אצבע ב"ש תשב תחתיו ולא תאכל מאותו המין כי הוא לא חייב מידי אבל לר"י ולר"א דס"ל הוא נתן אצבע ב"ש נוכל לומר דדוקא באם אמר א"א באשה נדרנית ומ"ה אינו מיפר לה הוא דאמרינן יוצא ויתן כתובתה מיד דמסני הוא דסני לה כיון שאומר א"א ואינו רוצה להפר לה אבל אם אומר אפשי בה לא אמרי' מסני הוא דסני לה דהוא לא חייב מידי והיא נתנה אב"ש ובז' מחולקים הפוסקים והרמב"ם דלפוסקים אמרינן באומר אפשי בה דהוא נותן אב"ש ומסני סני לה ויוציא בע"כ ויתן כתובה והרמב"ם ס"ל באם אומר אפשי בה לא אמרינן מסני סני אלא ס"ל כתנאי דס"ל היא נתנה אב"ש ולפיכך אם רוצה תשב תחתיו ולא תאכל כו' אבל באומר א"א באשה נדרנית ומ"ה לא הפר כופין אותו להוציא מיד משום דמסני סני לה ובזה לק"מ גם קושיות החמ"ח והב"ש אטו לא ידעינן דאיש יכול לגרש אשתו בע"כ כו' ע"ש ולפי מ"ש מיירי מתני' נמי באומר א"א באשה נדרנית ויוציא בע"כ עכד"ה:

ה

אסר הבעל כלי שכניו פי' התוספות כשהוא מדיר ולא תלה בתשמיש דאל"כ אמאי יוציא מיד תאסר בתשמיש ויקיים ז' ימים אלא שאסר הנאת כלי עליו ועיין בדברינו בי"ד סי' רל"ה לתרץ מה שהקש' מו"ח ז"ל כאן:

ו

ימתין ז' ימים (גם סעיף שקודם זה) מיירי תלאו בתשמיש דאל"כ אין בידו להדירה וכמ"ש בסעיף זה והא כל סעיף זה כפל שכבר כתבו סעיף שקודם לזה ומה שהוסיף כאן ימתין ז' ימים הי' לו לכתוב בסעיף הקודם אלא דהך מלתא שימתין ותלאו בתשמיש הוסיפו בספר בדק הבית שלו על הטור וכתבו בש"ע אח"כ ועשה ממנו סעיף חדש: