א
שחייב בכסות ומדור וכלי בית לאשתו ובו ט"ס:
כסותה כיצד חייב ליתן לה בגדים הראויים לה בימות הגשמים ובימות החמה בפחות שלובשת כל אשה בעלת בית שבאותו המדינה ואם באותו מקום אין דרך לצאת אשה לשוק עד שיהא עליה רדיד החופה את כל גופה נותן לה רדיד הפחות שבכל הרדידין (ואשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה שאין יופי לאשה אלא לישב בזויות ביתה) (טור) ובכלל הכסות שהוא חייב ליתן לה כלי בית ומדור שיושבת בו ומה הם כלי בית מטה מוצעת ומפץ [פי' כעין מחצלת] או מחצלת לישב עליה וכלי אכילה ושתיה כגון קדירה וקערה וחבית ופך ונר וכוס ובקבוק וכיוצא בהן:
ב
המדור ששוכר לה בית של ד' אמות על ד' אמות ותהי' רחבה חוצה לו ויהיה לו בית הכסא חוץ ממנו:
ג
ומחייבין אותו ליתן לה תכשיטים כגון בגדי צבעונים להקיף על ראשה ופדחתה ופוך [פי' כחול שחור] ושרק [פי' צמר גפנים שצובעים אותו בחריע ומעבירין אותו על פני כלות שתתראנה אדומות ערוך] וכיוצא בהן:
ד
בד"א בעני שבישראל אבל בעשיר כל דברים הללו נותן לה לפי עשרו:
ה
אם קצרה ידו ליתן לה אפי' כעני שבישראל כופין אותו להוציא (ותהיה הכתובה חוב עליו עד שיעשיר [טור] (וע"ל סימן ע' סעיף ג'):
ו
בניו ובנותיו עד בני שש חייב ליתן להם כסות וכלי תשמיש ומדור ואינו נותן להם כפי עשרו אלא כפי צרכן בלבד:
ז
כל מי שיש לו עליו מזונות בין בחייו בין אחר מותו יש לו כסות וכלי בית ומדור וכל שב"ד מוכרים למזונות מוכרים לכסות וכלי ביתו ומדורו:
ח
דין הבעל עם אשתו בטענת הכסות והכלים ושכר המדור כדינם בטענת המזונות אם אמר הוא נתתי והיא אומרת לא נתן:
ט
מי שמשכן כסות אשתו אינה יכולה להוציא מידו בלא כלום [וע"ל ס"צ]:
באר היטב אבן העזר
ע״ג
א
החמה. כלומר נותן לה חדשים בימות הגשמים והשחקים הם שלה להתכסות בהם בימי נדותה ש"ס:
ב
עסי' ע'. דשם הביא דעת ר"ת דס"ל דאין כופין להוצי' כשאין לו מזון לזון אותה. ה"נ אין כופין אותו להוצי' בשביל כסות ח"מ ב"ש:
ג
שש. וה"ה אף אחר שש מפצירים בו. ואם הוא אמוד כופין אותו כמו גבי מזונות ח"מ ב"ש:
ד
בלבד. ולא לפי כבודו כי דוק' באשתו נותנים לפי כבודו אבל לא לבניו:
ה
לכסות. כי היכא דאמר לה צאי מ"י במזונותיך מהני. אף אם אמר לה צאי מ"י בכסותך מהני הרדב"ז ח"א סי' ק"ו:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
ע״ג
א
הרמב"ם בפי"ג מה' אישות וכמ"ש שם דשיעור הכסות ג' זוז דתנן במשנה כתובות דף כ"ד ע"ב היה באותן הימים ובארץ ישראל אבל בשאר זמנים ובשאר מקומות אין הדמים עיקר אלא נותן לה הבגדים הראויות לה וכו'
ב
וכתב הב"י שפרט בזה לומר אע"פ שהן עומדות בבית שאין יוצאות לשוק חייב ליתן לה שהרי צריכ' לילך לבית האבל וכיוצא בה
ג
מדברי הרמב"ם שם שנאמר כל כבודה בת מלך פנימ' וממדרש רבה ובפסוק ותצא דינה וכתב שם שלא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או כמו פעמי' בחודש לפי הצורך וכו'
ד
שם במשנה
ה
מהירושלמי וכן בתוספת'
ו
מבריית' משתמשת במדור וכו' שם דף ק"ג ע"א וידוע שאין בית פחות מד' על ד' מברייתא סוכה דף ג' סוף ע"א
ז
שם ברמב"ם
ח
מבריית' מי שהלך למדינת הים וכו' שם דף י"ז ע"א דמשמע שם דבפניו לכ"ע יש לה תכשיט
ט
משנה שם דף פ"ד ע"ב
י
נלמד ממ"ש לעיל סימן ע' סעיף ג' וכ"כ הרמב"ם שם
יא
נלמד ממה שאמרו פרנסה בכלל מזונות
יב
נלמד מדין הבנות דכתב לה ומתזנן מנכסי ויש להם לבוש וכסות כו' שם ודוקא שיש להם מתנאי ב"ד וכמו שכתב לקמן סקי"ד סע"ב
יג
ג"ז שם ברמב"ם
יד
רבב"א בתשובה מטעם דמאן לימא לן דלא אפקיה מדעתה כו' ועוד משום תקנת השוק
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
ע״ג
א
מי שמשכן זה מתשובת רשב"א שבב"י דז"ל מי שלוה על כסות אשתו ואבדה בקובי' והאשה באה להוצי' בלא כלום כו' ומאן לימא לן שאין הבעל יכול למכור ולמשכן כסות אשתו ובניו שלא מדעתם כמה ששנינו המקדיש את נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו וכו' ובסוף כתב ומכ"ש בנדון זה דמאן לימא לן דלא אפקה מדעתה למשכן משום רווח ביתא ועוד דשפיר קאמרת שאף בזה יש משום תקנות השוק עכ"ל ולפ"ר ריש דבריו תמוהים שמביא ראיה לסתור וראיתי הש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק ק"ה כ' ונראה דאיירי בבגדי אשתו שעשה לה וכן משמע מהראי' שמביא וכו' נראה דראייתו מריש הגוזל קמא ק"ב ע"ב דאמרינן טעמא דאין לו בכסות משום דכל המקדיש אין דעתו על כסות אשתו כו' משמע הא הקדישן בפי' הוי הקדש וק' הא טעם זה איתותב ונשאר במסקנה הטעם כל המקדיש נעשה כמו שהקנה ואולי סובר מפני שמסיק אלא כל המקדיש וכו' ולא סתם אלא נעשה וכו' משמע דוקא במקדיש אמרינן שמהני מה שאין דעתו עליהם משום דנעשה מה שא"כ בשאר הענינים לא משגחינן בדעתו והוא דחוק אמנם במהרי"ק שורשי' מעתיק תשובה זו בסגנון זה ואע"ג הרשב"א ז"ל מאן לימא לן שאין הבעל יכול למשכן ולמכור כסות אשתו אם צריך להם וכמהדר ליה ר"נ לרבא כי אקנו לי' אדעתא למיקם קמי' וכו' וכל שכן בנדון כו' כצ"ל ונראה מזה שהראיה ע"ד זה כמו דמהדר ר"נ כתו' נ"ד דלמשקל ומיפק לא אקני ה"ה דלא אקני על דעת שלא יוכל למוכרן אם צריך להם ולזה מדויק יותר הל' אלא כל המקדיש דר"ל דווקא לענין מקדיש נעשה ולא לענין אם יצטרך לצורכו אך צ"ע אם זה שייך באופן הנ"ל שלווה לאבד בקובי' דמה"ת דאדעתא דהכי לא אקני ואדעתא דהקדש אקני ובאמת משמעו' העתקת המהרי"ק שמסיים אם צריך להם נראה כאלו הדברים אינם אמורים על הלוה לצורך קובי' אלא לפרנסה ועכ"ז עדיין צ"ע דלפי הנראה מן הראיה לטעם שבמהרי"ק אינו מחלק ואפילו בגדי חול שעשה יוכל למשכן ובזה ע' חה"מ סי' צ"ז דכ"ע מודים בזה דאין ב"ח גובה מהן ואפי' איירי בבגדי שבת וי"ט וגם אם נחלק בין משכנם לבין לוה והב"ח בא לגבותם מ"מ ק' מדידיה כפי מה שהעתיק הר"ן סוף פ' נערה גבי פלוגתא דאלמנה שמין מה שעלי' כ' בשמו אבל בעל לאשתו אקני לה בין דחול בין דשבת ואם הקדיש והעריך אין לו בכסות אשתו ואפילו דשבת דכיון דשלה הם אינו יכול למשכנם וליתן לאחר כו' ולכן נראה דהאמת עם המהרי"ק שכ' על דברי הרשב"א מ"מ אין מחליט כ"כ שיהא רשאי למשכן כו' ועיקר סמיכתו על הטעמים דשמא אף היא הסכימה או מפני תקנות השוק ובזה יש לתמוה על הש"ך הנ"ל שסמך על דברי הרשב"א אלו ופ' דאפילו לא הפסידה והיתה נאמנת בשבועה שנתמשכן בלי דעתה מ"מ חייבת לפדותם והסמ"ע איירי במה שהכניסה ולא חש לסי' צ"ז כלל ואפילו לדעתו שבמוחלט סובר הרשב"א הכי מ"מ הא רבים חולקים ופשיטא דאם מוחזקת יכולה לטעון קים לי ולחלק כנ"ל בין משכון לגביו' ב"ח כבר נראה מהר"ן הנ"ל דאין לחלק וע' מסקנת המהרי"ק וע' תשו' מהר"א ששון סי' ק"ד ואם כוונת הש"ך מטעם תקנו' השוק בזה אינו מצדיק הסמ"ע דזה שייך אך במה שהכניסה שוב ראיתי שכבר הרגש בזה הב"ש סי' צ' והנה תמצא כתוב בשם הר"ח שבב"י סי' צ' שכ' ואפילו אם לוה הבעל מתחילה עליהם והיא אומרת שעשה בלי ידיעתה דין הוא שיחזיר לה אם תשבע וכו' בודאי ס"ל דלא שייך ה"ה בבגדי אשה ונראה דמדמיהו לגנב מפורס' דאף אם מסופק אם הוא בידיעתה אם לאו היה לו לשואלה ואין דומה לגנב שאין מפורסם שלמי יש לו לשאול ולולא שהש"ך סימן שנ"ו כותב שמשמעות הרשב"א דבגמ' ל"ש ת"ה היה מסתבר לע"ד שתקנו' השוק בבגדי אשה ל"ש כ"א לשטת הר"י דס"ל דשייך אפילו בגנב מפורסים ויהיה איך שיהיה המ"כ ודאי פליג וס"ל דל"ש ת"ה ואף המרדכי שם עצמו דלא כ' מטע' תקנו' השוק שהיה שייך אפילו בשהיו עדיין ברשות' משמעו' דסובר בזה כהמ"כ הנ"ל וא"כ בודאי צדקו דברי הסמ"ע שאם דאלו היה בידה היתה נאמנת בשבוע' ואי משום ת"ה היתה יכולה ליטען קים לי כהמ"כ (ולכאורה יש למשמ' דבנ"מ דהיינו נמי בגדיה ל"ש ת"ה מגיטן י"ז דר"ל סובר דטעם זמן הגט כדי שתדע לטרוף פירות מיום הכתיבה ומוקדם פסול לרבנן משום שתטרף שלא כדין משעת כתיבה עד שעת חתימה וק' מה תטרף הא תצטרך להחזיר הדמים משום ת"ה ודוחק דמשום הריח להיכי דקנו בפחות משוי' פוסלו הגט ואין לומר מדשם יסברו שכבר יצא הקול גרושין משעת כתיבה ע"י הע"ח ידנוהו כגנב מפורסם דא"כ אכתי ק' איפכא לר"ש מה טעם מכשיר מוקדם של נכתוב בזמנו ונחתם אח"כ מפני שסובר משעה שנתן עיניו לגרשה דהיינו משעת כתיבה שוב אין לבעל פירות אכתי הא מ"מ תטרף שלא כדין בלא חזרת דמי' דהא משעת כתיבה ודאי לא יצא קול והוו הלקוחות כלוקח מגשא"מ וחייבת בחזרת דמים והב"ד יסברו שכבר יצא הקול משעת חתימה והוי גנב מפורסם אלא משמע דכל מכירות בעל של אשתו שלא כדין ל"ש גבי' תקנו' השוק וכדין תטרף) והנה בטעם הא' דהרשב"א בודאי נמי פליג המ"כ הנ"ל ואיירי נמי בבגדים שעשה לה כדנראה מהראי' שכ' כי כך שנינו אין לבעל בנ"א כלום ובבגדי חול ודאי הלכה כותי' אמנם בבגדי שבת שעשה לה אף שמהר"ן הנ"ל נראה דהרשב"א עצמו אינו מחלק מ"מ יוכל המוחזק לומר קים לי כהרמ' ויתר מורים שבסי' צ"ז וא"צ להחזיר' בלא כלום וטעם הב' דשמא גם היא הסכימה בפשוט אין לו מובן דהרי הוא התובע ואין אדם מוציא בט"ס כדאיתא בח"מ ע"ב סעיף י"ד בהג"ה והיא מהרשב"א וע"כ לשונו ל"ד אלא כלומר מסתמא הכי הוה וכדאיתא במרד' סוף הא מנין דאחזוקי אינשא בגנבי לא מחזקינן וא"כ יראה לע"ד אחרי שהחיוב להשוות הפוסקי' במה דאפשר י"ל דהמ"כ הנ"ל אינו פליג עם המרד' דפ' האומנין ודוקא המרד' דאיירי בבגדים שהכניסה שייך סברה דאחזוקי וכו' מפני דכל אדם יודע שאין לו במה שהכניסה משא"כ המ"כ דאיירי במה שעשה לה בזה ס"ל דאפשר לקחם בלי ידיעתה בסברו אני עשיתם ולי רשות למשכנם וכי כ"ע דינא גמירי ומה"ת דפשוט לכ"ע מה דהרשב"א ז"ל בעצמו מסופק ואף שהרשב"א ז"ל כ' טעם זה אף במה שעשה מ"מ מסתבר לע"ד לחלק בהכי ע"פ המ"כ היוצא לנו מזה לע"ד בבגדים שהכניסה וכן בבגדי חול שעשה דאין לבא עליה כ"א מב' האחרונים אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אם י"ל גבי' אחזוקי' וכו' ואז אפשר דשייך נמי תקנו' השוק אבל לפעמים הוא אדם שהמסתמא להיפך וגם ממש דומה לגנב מפורסם דל"ש גבי' ת"ה וכ"ז אם מכר או השכין לצורך פרנסה אבל אם עשה כדי להוציא בקובי' לע"ד כע"מ בזה אפילו בבגדי שבת שע"ד כן גמר והקנה ואין לו רשות בזה וטע' אחזוק' בגנבא נמי ל"ש במי שעושה כנ"ל ובפרט באדם כזה וטעם ת"ה לפי ראות עיני הדיין ואם יראה לדיין שידע המלוה שנעשה בלי ידיעתה יוכל להוציאה בלא כלום:
בית שמואל
ע״ג
א
בימות הגשמים ובימות החמה. כלומר נותן לה חדשים בימות הגשמים כי החדשים קשים לה בימות החמה ויפים לה בימות הגשמים והשחקים שהם מותר הבלאות הן שלה להתכסות בהם בימי נדותה שם:
ב
מטה מוצעת. אף על גב לענין סידור ב"ח אין נותנין לה מטה מ"מ כאן נותנין לה משום האשה ניתן לו לחיים ולא לצער:
ג
עסי' ע'. שם הביא דעת ר"ת דס"ל אין כופין להוצי' כשאין לו מזון לזון אותה כן ה"נ אין כופין אותו להוציא בשביל כסות:
ד
עד בני שש. ואף אחר שש מפצירים בו ואם הוא אמוד כופין אותו כמו גבי מזונות ח"מ:
ה
כפי צרכן. ולא לפי כבודו כי דוק' לאשתו נותנין לפ"כ משום דרשי' מקר' דעולה עמו וחייב לכבד' אבל לבניו א"צ ליתן אלא כדי צרכן:
ו
א"י להוצי'. כתב הרשב"א חדא מאן לימא לן דלא נתנה לו רשות למשכן ועוד דאיכ' כאן תקנות השוק ונ"מ מהני טעמים אם כבר לוה ואח"כ נתן בגדים למשכון דאז לא שייך תקנות השוק כמ"ש בח"ה סימן ש"מ וע' סימן ד':
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
ע״ג
א
בימות הגשמים כו'. שם במתני' כו'):
ב
בפחות כו'. כמש"ש וכלים של כו' והוא שיעור שלם עני' כמש"ש במתני' ס"ז א' המשיא כו' וכמש"ל סי' נ"ח ס"א וזש"ש במתני' בד"א בעני שבישראל כו' וכמ"ש בס"ד:
ג
ואם באותו מקום כו'. הרמב"ם שם הלכה י"א וכ' המ"מ כבר כתב למעלה שהכל לפי מנהג המקום ולא הוצרך לפרוט זה אלא אף ע"פ שא"צ אלא לשוק מ"מ כיון שצריכה לילך לבית אביה ולבית האבל ולבית המשתה וכמ"ש בפ' המדיר חייב ליתן לה ועבה"ג ס"ק א' וז"ל שם בד"א בא"י ובאותן הימים אבל בשאר מקומו' ושאר זמנים אין הדמים עיקר יש מקומות שיהיו שם הבגדים ביוקר הרבה או נזול הרבה אלא העיקר כו' וכתב המ"מ כמש"ש ס"ה ב' תנא במקום הרים כו':
ד
ואשה לא כו'. יבמות ע"ז א' יערש"י שם ד"ה הנה כולי ובב"ר ספ"ח וכבשה כתיב האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק שכל אשה כו' ושם פי"ח ויבן כתיב התבונן כו' ובספרי פ' תצא ומצאה איש בעיר אילו לא יצתה בעיר לא הי' מסתפק בה ושכב עמה מלמד שהפירצה קוראה לגנב ובש"ע אשתו כגפן פוריה אימתי כשהיא צנוע בירכתי ביתך אז בניך כשתילי כו' וכה"א בשרה ויאמר הנה כו':
ה
ובכלל כו'. כמש"ו ומה הן כלי כו' שם במתני':
ו
ומדור כו'. שם ק"ג א' משתמשת במדור כולו. מ"מ:
ז
ומחויבין כו'. עבה"ג וע"ל סימן ע' ס"ו:
ח
אם קצרה כולי. שם ט"ז א' דנחלקו רב ושמואל באומר כו' הא בעני שא"י לכופו לזון כופין אותו להוציא לד"ה. מ"מ:
ט
בניו כו'. כמ"ש בס"ז כל מי כו' ועבה"ג ס"ק ל' וכמש"ש ס"פ א' בירושלמי הביאו הרא"ש רפי"א ירושלמי תמן תנינן כו' ותני עלה ומתכסן בכסותו:
י
מי שמשכן כו'. עב"ש: (ליקוט) דמאן לימא לן שאין הבעל יכול למכור ולמשכן כסות אשתו ובניו שלא מדעתם דמ"ש א' המקדיש כו' דלמא טעמא כדר' אבא בפ"ט דב"ק דכל המקדיש אין דעתו כו' אלא שבפ"ד דכתובות: מ' דלא כרבי אבא דקאמר אר"ג אע"ג דתנן כו' דתנן א' המעריך כו' וא' כדר' אבא לא שייכא לשם וכן בפ"א דב"ק האחין שחלקו כו' אלמא לחלוטין נקנה ומדברי הרי"ף נראה שאף בע"כ אינו גובה אותן שכתב בפ' המקבל להא מתניתין א' המקדיש כו' ולמאי כתבה אלא משום דנ"מ לבע"ח ועבח"מ סי' צ"ז ס' כ"ו אלא דמאן לימא לן דלא אפקה מדעתה ועוד משום תקנת השוק דאפילו במשכנתא דגזלן עשו תקנת השוק וב"ש בעל באשתו תה"א סרפ"ו:
חלקת מחוקק
ע״ג
א
בימות הגשמים ובימות החמה. במשנה תנן (כתובות דף ס"ד ע"ב) אינו נותן לה חדשים בימות החמה ושחקים בימות הגשמים ופרש"י חדשים קשים לה בימות החמה לפי שהן חמין ויפין לה בימות הגשמים ע"כ הקדי' בימות הגשמים לימות החמה לומר שיקנה לה תמיד בגד חדש תחילת ימות הגשמים ובטור מסיים והשחקים שהן מותר הבלאו' הן לה להתכסות בימי נדותה והיא גמרא ערוכה (שם דף ס"ה ע"ב) מותר בלאות לאשה ולא ידעתי למה הושמט כאן:
ב
לישב בזויות ביתה. ואפ"ה נותן לה רדיד דהא צריכה לילך לבית האבל ובית המשתה:
ג
כל דברים הללו נותן לפי עשרו. לשון הרמב"ם ואפי' היה ראוי לקנות לה כלי משי ורקמה וכלי זהב כופין אותו ונותן וכלומר אף ע"פ שהיה אביה עני מ"מ עולה עמו וחייב ליתן לה לפי עשרו:
ד
וע"ל סי' ע' סעיף ג'. כלומר דלעיל כתב שר"ת חולק וס"ל דאין כופין להוציא כשאין לו גבי מזונות וה"ה כאן גבי כסות:
ה
עד בני שש חייב ליתן להם כסות. נראה דה"ה ביותר משש אם לא רצה לכסות גוערין בו ומכריזין עליו דכסות ומזונות דין אחד להם דשניהם צרכי הגוף הם וכן אם הוא אמוד כופין אותו על הכסות כמו שכופין על המזון:
ו
כפי צרכן בלבד. דדוקא גבי אשתו דרשינן מקרא דעולה עמו וחייב לכבדה יותר מגופו אבל בניו אם נותן להם כדי צרכן ההכרחי יוצא בזה:
ז
מי שמשכן כסות אשתו. פי' שלוה דמים עליהם דאז יש בו משום תקנת השוק אבל אם כבר לוה דמים ואח"כ נתן לו בגדי אשתו למשכון אם המלוה מודה שלא ברשות אשתו עשה צריך להחזיר לה כדין גנב ופרע בחובו (כמבואר בח"ה סי' שנ"ו סעיף ו') ולקמן סי' צ' סעי' י"ד יתבארו דינים אלו והחילוק שיש בין כסות אשתו שעשה לה לכסות אשתו שהכניסה לו אביה:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
ע״ג
א
מי שמשכן. עב"ש כאן ולקמן סי' צ' ס"ק מ"ט ונ"ב ועיין בס' ב"מ שהאריך בזה ומסיק וז"ל היוצא לנו מזה לע"ד בבגדים שהכניסה וכן בבגדי חול שנעשה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אם יש לומר גבי בעלה אחזוקי אינשי בגנבי כו' ואז אפשר דשייך נמי תקנות השוק אבל לפעמים הוא אדם שהמסתמ' להיפך וגם ממש דומה לגנב מפורסם דל"ש גביה ת"ה. וכ"ז אם מכר או השכין לצורך פרנסה אבל אם עשה כדי להוציא בקוביא לע"ד כ"ע מודו בזה אפי' בבגדי שבת שע"ד כן גמר והקנה לה שלא יהא לו רשות בזה וטעם אחזוקי בגנבי נמי ל"ש באדם כזה וטעם ת"ה הוא לפי ראות עיני הדיין ואם יראה לדיין שידע המלוה שנעשה בלי ודיעתה יוכל להוציאם בלא כלום עכ"ל עש"ה:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
ע״ג
א
סי' ע"ג ח"מ ס"א למה הושמט כאן. נ"ב ע' לקמן סי' צ"ה בח"מ סק"ד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5