א
קדושי חרש שוטה וקטן עריות וחייבי לאוין ובו יב סעיפים:
חרש וחרשת אינם בני קדושין מן התורה בין נשאו כיוצא בהן בין חרש שנשא פקחת בין חרשת שנישאת לפקח אבל חכמים תיקנו להם נישואין לפיכך אם בא פקח וקידש אשת חרש הפקחת הרי זו מקודשת לשני קידושין גמורים ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש:
ב
שוטה ושוטית אין להם קדושין לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים לא שנא עם כיוצא בהם לא שנא עם פקחים: הגה ודוקא שוטה גמור אבל אם דעתו צלולה אע"פ שהיא דלה וקלושה הרבה (ר"י בשם הרמ"ה) וכן עתים שוטה ועתים צלול ולא ידענו העת שהוא עומד בדעתו חוששין לקידושין (ג"ז שם):
ג
שיכור שקידש קידושיו קידושין אפילו נשתכר הרבה ואם הגיע לשכרותו של לוט אין קדושיו קדושין ומתיישבין בדבר זה:
ד
סריס שקידש בין סריס חמה בין סריס אדם וכן איילונית שנתקדשה הוי קדושין וי"א שאיילונית ודאית אינה מקודשת:
ה
טומטום ואנדרוגינוס או שקידשו או שקידשם איש קידושיהם ספק וצריכין גט מספק וי"א דאנדרוגינוס ודאי זכר (טור בשם התוס' והרא"ש):
ו
המקדש אחת מכל העריות לא עשה כלום שאין קדושין תופסין בהם חוץ מהנדה שהמקדש נדה מקודשת קדושין גמורין ואין ראוי לעשות כן:
ז
המקדש אחת מהשניות או מאיסורי לאוין או מאיסורי עשה הרי זו מקודשת קדושין גמורין חוץ מיבמה שנתקדשה לזר שאינה מקודש' אלא מספק:
ח
המקדש כותית או שפחה אינו כלום שאינן בני קדושין וכן כותי ועבד שקידשו ישראלית אינו כלום:
ט
ישראל מומר שקידש קדושיו קדושין גמורים וצריכה ממנו גט ואפילו זרעו שהוליד משהמיר אם קידש אותו זרע ישראלית קדושיו קדושין ודוקא שהולידו מישראלית אפילו מומרת אבל אם הולידו מן הכותית דינו ככותי אפילו היה המוליד ישראל שאינו מומר אבל ישראלית מומרת שיש לה זרע עם הכותי שקידש קדושיו קדושין (מרדכי סוף החולץ):
י
כותי שקידש צריכה ממנו גט:
יא
מי שחציו עבד וחציו בן חורין שקידש ישראלית הרי זו ספק מקודשת:
יב
המקדש מי שחציה שפחה וחציה בת חורין צריכה גט ואם עד שלא נתן לה גט נשתחררה ואח"כ קידשה אחר מקודשת לשניהם וצריכה גט משניהם או מגרש ראשון ונושא שני ואם מתו אחיו של אחד חולץ ואחיו של שני או חולץ או מייבם:
באר היטב אבן העזר
מ״ד
א
צלולה וכו'. צ"ל דעתו צלולה מקודשת בודאי ועתים שוטה וא"י העת אז חוששין ואין ודאי קדושין. ואם דעתו משובשת ואין משיג דבר על בוריו יש חשש קדושין ח"מ עיין ב"ש:
ב
זה. כלומר חוקרין הרבה אם הוא שכור כלוט עיין סי' קכ"א:
ג
חמה. הוא מיד כשנולד מיום שרואה אותו החמה והוא כשר. וסריס אדם הוא פצוע דכא וחייבי לאוין הוא אפ"ה קדושיו קדושין. דקדושין תופסין בחייבי לאוין:
ד
אינה מקודשת. ר"ל שלא הכיר בה הוי קדושי טעות וא"צ גט אפילו מדרבנן הרא"ש. אבל הנ"י בשם ר"ת כתב דצריכה גט מדרבנן. מיהו אם היא ספק איילונית שאין ניכר היטב הסימן צריכה גט ע' ב"ש:
ה
מאיסורי עשה. ומכ"ש המקדש אשה ויש לו אשה אחרת אע"ג דעובר על חדר"ג הרי זו מקודשת ד"מ ועיין ב"ש:
ו
שקידש. וה"ה גר שחוזר לסורו וקידש קדושין גמורין הם כמ"ש בי"ד סי' רס"ח בה"י. וה"ה המקדש למומרת תפס קדושין הר"ם איסרלאן סי' ס"ב. מי שקידש והיו סבורים שהוא יהודי ואח"כ נתגלה שהמיר דתו ושב בתשובה אך לא תשובה שלימה עיין בכתבי מהר"ר ישראל סי' קל"ח. האנוסים שבפרנקי"א אין חוששין שמא אמו מגויים שכל האנוסים נזהרין להתחתן בגוים ולא חיישינן למיעוטי דכל דפריש מרובא פריש הרא"ם ח"ב סי' ל"א הר"י בי רב סי' ל"ט:
ז
גמורין. מהר"י מינץ סי' י"ב כתב דלא תפסי קדושין אלא מדרבנן וכ"כ רשד"ם חא"ה סי' מ"ד. עיין כנה"ג:
ח
ישראלית. אפילו זרע זרעו עד כמה דורות הרא"ם ח"א סי' באר ה טב מ"ז. ודוק' במי שנשתמד לאנסו כאנוסין אשר בספרד אבל במשומד לרצונו בלי שום אונס רק טבעו הרע וזדון לבו השיאו לכפור בעיקר זרעו שלא היתה הורתו ולידתו בקדושה דינו כגוי ואין קדושיו קדושין הרא"ם ח"א סי' מ"ז בשם מהר"י בן חביב. והוא שם בסי' מ"ח חולק עליו וסובר דאפילו אם נשתמד לרצונו בניו הורתן ולידתן בקדושה קרינן ביה. והרשד"ם בחא"ה סי' יו"ד הסכים לדברי מהר"י בן חביב. וכתב כנה"ג דאפילו לדעת הרא"ם היינו דוקא בניו אבל בני בניו אפילו כשאמם ישראלית אין חוששין לקדושיהן עיין מהריב"ל ח"ב סי' מ"ה. והראד"ב סי' ו':
ט
חורין. עיין בגיטין דף מ"ג סוגיא זו. וצ"ל לפי פירש תוס' שם בד"ה מה נפשך וכו' דמספק' ליה אי גמרי או פקעה ע"ש. הא דס"ל ר"ח דמקודשת היינו קודם השחרור ואינן קדושין גמורין לענין מיתה רק הבא עליה הוא באשם ועיין בהרא"ש. ואם קידש אחר קודם השחרור אין קדושיו של שני תופסין וה"ה אפילו אחר השחרור אם לא בא אחר וקדשה ס"ל לר"ח דהוי קדושין וא"צ קדושין אחרים והבא עליה חייב מיתה. דא"ל דבהא נמי מספק' לי אי גמרי או פקעי אפי' בלא בא אחר וקדשה. דא"כ למה נקט הגמר' דבא אחר וקדשה אחר שנשתחררה למה לא אמר סתם נשתחררה וכו' חד אמר פקעי וחד אמר גמרי אלא ודאי דבהא לא פליגי ובזה נתיישב דעת הרמב"ם דפסק כר"ח ומ"ש אינה מקודשת קדושין גמורים עד שתשתחררה וכו' לענין חיוב מיתה קאמר דקודם השחרור הבא עליה חייב אשם ואחר השחרור הבא עליה חייב מיתה. וכ"ה דעת הרא"ש ע"ש א"כ אין מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש דלא כהטור ע"ש. והכ"מ כתב ונ"ל ליישב דברי רבינו כשלא בעל וה"ק אעפ"י שקדושין אלו איפלגי בהו אמוראי אם היא מקודשת היינו דוקא לענין אם בא אחר וקדשה אבל לענין למקדש לד"ה וכו' ע"ש. לא הבנתי א"כ לר"ח דס"ל דמקודשת משמע אפי' בכה"ג דבא אחר וקדשה א"כ הדרא קושית התוס' בד"ה מה נפשך לדוכתי' ע"ש ודו"ק. ועיין מ"ש בית יהודא בסוגי' זו. ועיין ב"ח:
י
לשניהם. דמספק' לן אי גמרו קדושי הראשון אחר השחרור או פקעו. ואם לא קידש אחר הרי זה מקודשת לראשון וא"צ קדושין אחרים הרמב"ם וב"י. ולדעת המגיד שם משום הביאה היא הקדושין דמסתמ' מקדש אותה בביאה. והר"ן חולק ע"ז עיין ב"י וכ"מ וח"מ וב"ש ודו"ק:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
מ״ד
א
ל' הטור ממשנ' בגמ' יבמות דף קי"ב ע"ב
ב
רמב"ם בפ"ד מה' אישות
ג
והא דלא חיישינן הכא שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו כדאמר לעיל סי' מ"ב סעיף ה' דשאני חרש שאין לו קידושין ולא גירושין דבר תורה וכו' שאפילו יאמרו כן אינו עובר באיסור תורה ואין לנו להוסיף בגזירות של דבריהם ה"ה שם
ד
ממימרא דרמי בר חמא שם
ה
ג"ז שם מבריי' עירובין דס"ה ע"א
ו
שם מבריית'
ז
כ' ה"ה מפני שהוא בעריות החמורות כ' רבינו ומתיישבין וכו'
ח
ג"ז שם דאע"ג דהוא מחייבי לאוין הא קי"ל דקידושין תופסין בחייבי לאוין כמ"ש לעיל סי' י"ח
ט
ממשנה איילונית אין לה כתובה כתובות ד"ק ע"ב וממשנה משום איילונית לא יחזיר גיטין דמ"ו ע"ב דמשמע דגיטא בעי
י
תו' ריש יבמות ע"ב וכ"כ הרא"ש שם
יא
ג"ז שם כר' יוסי בבריי' שם דף פ"ב ע"א וכ"כ הרי"ף
יב
ג"ז שם ממשנה קדושין דס"ו ע"ב
יג
מימרא דאביי שם ריש דף ס"ח
יד
כיון שאינה ראויה לביאה ולא לחופה (כדלקמן ריש סי' ס"א אין ראוי לקדשה וי"מ שטעמו כאן שמא יגע בבשרה ה"ה
טו
שם ממשנה דקדושין
טז
כשמואל דמספקא ליה יבמות דצ"ח ע"ב
יז
שם ממשנה דקדושין
יח
פשוט בגמרא יבמות דמ"ה ע"א וע"ב
יט
שם מבריי' יבמות דף מ"ז ע"ב
כ
ה"ה שם
כא
טור מעובדא לפני רבי יהודאי ומר רב שמואל ריש כלה
כב
ג"ז שם ברמב"ם וכהדר ביה רבה בר רב הונא וכו' גיטין דף מ"ג ע"א וכפירושו מקודשת אבל אינה כאשת איש שהרי אין בה מיתה
כג
כרב חסדא דמספק' ליה איזה קידושין חלים שם וע"ש
כד
ל' הטור
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
מ״ד
א
והיא מותרת וכו' זה מהרמ' וכבר הביא המ"ל פ"ד מה"א ראיה מן הירושלמי שבהה"מ פי"א מה"ג ע"ש:
ב
וכ' הב"ש ואם בא פקח ונשא כו' ובספר ב"ה כ' כו' לא קנסינן אותה על הדין שכ' דנשא אותה פקח מדעת לא היה לו להעתיק דברי הב"ה דמה ענין זה לקנס אבל הם אמורים על אשת חרש שהלך למדה"י ונשאת ואח"כ בא וכ' לפ"ז מה דאיתא בפ' הא"ר תצא מזה ומזה ונותן גט לשניהם הטעם משום שמא יאמרו גרש זה ונשא זה היינו דוקא אם היה קדושי תורה אבל ק"ד מותרת לחזור לו ור"ל אף דהטעם שמא יאמרו נאמר על דלהכי צריכה גט משני סובר דהיינו נמי טעמא דאסורה לראשון אף דאנוסה כי משום דצ"ג משני איכא למיחש שיאמרו גירש וכו' ומחזיר גרושתו וכן הוציא הבה"ב בסי' קנ"ט מפירש"י ע"ש ולהכי דן באשת חרש דאף אם יאמרו ד"ת שרי' באמת לא אסרינן אפי' נשאת בטעות וכ' עוד הטעם דאי' בגמרא רישא דעבדה איסור' קנסיה וכו' היינו איסור אשת איש שע"י קדו' תורה אבל שע"י ק"ד לא קנסוה עכ"ל נמצא הא בנשאת מדעת אפשר מודה שאסורה מטעמו דכשם וכו' ואולי' הוא קיצור ל' אך מ"מ אף דינו דכשם וכו' צריך ראיה דמנ"ל דע"י ק"ד נאסרן לבועל אמנם לע"ד נעלם מתרוויי' דברי הרמ' פ"י מה"נ הל' ה' כ' וכן הדי' באשה שבאו עדים שמת בעלה ונשאת ואח"כ בא בין שהיה פקח בין שהיה חרש שאין ק"ג תצא משניהם וצ"ג מזה ומזה ואסורה על שניהם עולמות והוא מירושלמי ואולם אם זינתה אשת חרש בזה מצאתי במ"ל סי"א מה"א ד"ה וראיתי לדקדק וכו' כ' וכ"ת אליבא דמ"ד דאשת חרש שזינתה מותרת לבעלה וכמו שהאריך בספק זה הרב מו' יחיאל באסאן ומייתי ראיה מהה"מ פ"ג מה' א"ב ד"ה הבא על הקטנה וממה שכ' הטור סי' קנ"ה ואפילו לא בעל אחר שגדלה וכ' וטעמא כיון דיבמה שהיא בלאו אם זנתה מותרת ליבם א"כ לא תהא זיקת ק"ד גדולה מזיקת קדושי דאוריי' וכו' כנרא' דעתו להשוותה ליבמה לשוק שאם זינתה מותרת ואם נשאת לאחר בין שוגג בין מזיד אסורה והראיה מהה"מ נכונה אך ע' ברי"ט פ"ק דכתו' מפרש בסוגיא דפ"פ הרמ' פ"ב מה' סנהדרין דטעמו שמפרש הירושלמי בקטנה ממאנת שאז אם זנתה אמרי' שאין לה רצון להתקדש לבעלה והזנות הוא המיאון לפי' זה מוכח איפכ' דוקא בזמן שיכולה למאן הוא דשרי' הא אי גדלה אף שלא בא עליה שאינה מקוד' כ"א דרבנן מ"מ אם זנתה אסורה ע"ש ולע"ד פירושו מוכרח מל' הרמ' ה"ס והראיה מהטור סי' קנ"ה מדכ' ומותרת לחזור לראשון ע"ש ומן הסוגי' שהוציא הטור דינו אין הכרח כי י"ל מה דמקשה תינח כו' קדיש בביאה מא"ל עבדו רבנן וכו' לא משני דמש"ה מותרת לראשון אלא דאז א"צ גט מב' וע"ש ודוק וא"כ מה שהחליט המ"ל הנ"ל ד"ה ודע דמה שהוכרח לומר לעיל וכו' דכהן פקח הנשוי לחרשת שנשואיה דרבנן דאינה נאסרת עליו משום זונה אף דאונס ורצון לגבי כהן חדא מ"מ פשיטא לו דלא נעשית זונה מאיסור דרבנן וראייתו מפ' י"ח מה' א"ב דהיינו מה שאינה נעשית זונה ע"י ביאת איסור שניות יש לדחות דש"ה דיש לגזור דאתי לאחלופי באשת כהן פשוט ומה שכ' ובפי' פסק רבינו פ"ב מה' סנהדרין ובפ' ג' מה' א"ב דקטנה בת מיאון שזנתה לא נאסרה אף לכהן לפי' הרי"ט הנ"ל אין מזה שום ראיה ועדיין צ"ע וע' ח"ר יבמו' נ"א ע"ב סוף ד"ה הא דאמר ר"ש כ' והראב"ד תי' משום דכיון דקטן הוא ואין לו אשות גמור לא מתסרא עלי' בזנות משמע הא רש"י ז"ל שפי' בהא"ר כדי שלא תתסר עליו דאיירי בשוגגת אף דבהא"ר דף צ"ו ע"ב ד"ה הרי זה פי' בעצמו אבל יבמה הואיל וזקוקה לו שוי' רבנן כמאמר ודייק מניה הח"ר שם ד"ה מתני' דאזיל בשטת התוס' יבמות דף ס"ח וקדו' י"ט דאף יבמה לא קני לה מדאוריי' מ"מ ס"ל דאפ"ה לולא שוגגת היתה מתסרא עלי' בזנות ע"ש וכן התו' פ' רי"ג דף נ"א ע"ב כתבו וא"ל דהנהו נשואי דרבנן נינהו ולא חשו לאוסרה דכל דתקון רבנן כעין דאוריי' תיקנו:
ג
וכן איילונית ע' לח"מ והטור נראה לא גרס גמורים וע' רש"י גיטין מ"ו ע"ב נראה מחלק בין אחר נשואים דאפילו לא הכיר צריכה גט לבין מן הארוסין דיוצאה בלא גט ומתני' דיבמות אפשר מפרש מן הארוסין וצ"ע:
ד
חוץ מהנדה בתשו' פ"י חלק א"ע סי' ג' כ' ועוד דקושייתו הדר לדוכתה דלפריך בקדו' לר"ה מה להנך שכן קונין באלמנה אפי' נדה כדאמר אביי ס"פ החולץ הכל מודים דנדה דתפשו בהו קדו' אפי' בביאה ומה דפשיטא לי' אפילו בביאה ע' בתשובתי שצ"ע קצת:
ה
כ' הב"ש בשם הד"מ ומכ"ש וכו' וא"ל הא קי"ל כרבא דאמ' בתמורה כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ דז"ל הרשב"א קדו' ס"ו ע"ב וא"ת הא קי"ל כרבא כו' ותירצו בתו' דכיון דגלי קרא בלא יקח דכ"ג ה"א דמילף מניה ללא יקח דא"א דאי עביד מהני וא"כ י"ל מדחזינן דאפי' בחייבי כריתות מוכרח הגמ' להוציא ממקום אחר דלא תפשו קדו' דאיסורא מכלל הא שאר האיסורים מכ"ג באלמנה ילפינן ומודה רבא דמהני ומה גם שהוא בכלל למוד הגמ' כי תהי' כו' וכי יש שנואה כו' ואמר רחמנא כי תהי' וע"כ ל"צ בתמור' ללא יחלל אלא לר"ע וק"ל:
ו
ישראל מומר שקידש כו' כ' הבאר היטב מהר"י מינץ סימן י"ב כ' דלא ת"ק מדרבנן וכ"כ רשד"מ ע' כנהנ"ג והספרים אינם אתי ועיין סימן קך"ט סעיף ה':
ז
מי שחציו עבד וכו' כ' ח"ר איכא למידק דהא אמרינן יבמות מ"ה מי שחציו עבד שבא על אשת איש הולד אין לו תקנה וע"כ אית לן למימר דקדושיו קדו' דאי לא אף הוא אינו עושה ממזר למ"ד נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וקמפרש טעמא משום דממזר מאשת אב גמרינן וכאשת אב מה אשת אב שאין לו בה קדו' אבל בעלמא יש לו קדו' יצא נכרי ועבד דאפי' בעלמא אין להם קדו' והלכך כשת"ל דמי שחציו וכו' אין קדושין קדו' אפילו כשבא על א"א דעלמא אין הולד ממזר וגירסא אחרת יש שם בשם ר"ה גאון ז"ל כאשת אב מה א"א שזרעו מיוחס אחריו אפילו לל' זה לכשת"ל שאין קדו' קדו' אין זרעו מיוחס אחריו וכדאמרינן הכא יורש מנא ליה. אלא רבא דהכא דהוי הוא דקא דחי וקושטא דמלתא ק"ק ויורשיו יורשין ממש וכן פירשו בתו' עכ"ל ובתו' שלפנינו ל"מ וביבמות כ' ושניהם לא למדהו אלא מא"א וכו' וכתבו מקצת רבותי דלא דייקא לההיא נוסחא דכ"ש הוא ואני אומר כי יש ליישבה דמאן דמכשיר הכי קאמר ע"כ ליכא למתלי בתפיסות קדו' אלא במי שיש לו קדו' בעלמא דכיון דאית לי' קדו' באחרינא והכא לית לי' אלמא משום חומרא דערוה היא זו והוי' לגבי' כאשת אב אבל נכרי ועבד הא דל"ת לו קדו' בבת ישראל דלמא לאו משום חומרא דערוה אלא דאינהו לאו בני קדו' נינהו ואפי' בבת מינן עכ"ל ודבריו צריכי' ביאור דק' תינח לגבי פנוי' י"ל הכי אבל בבא על א"א דהרי חזינן חומר האיסור במה דאפי' ישראל לא תפיס קדושיו וכשבא עליה נכרי ועבד חומר הערוה להיכי אזיל ולפ"ר ע"כ דזה סברה חיצונה דאיסור אשת איש לא עליהם נאמר ונמצא חומר הערוה לא נמצא גבייהו זולת מה שמצינן דלא תפשו קדושין כלל וזה אפילו בפנוי' ולא משום חומר הערוה וא"כ מה קשה לו ממי שחציו עבד דנהי דלא תפשו קדושין מצד עדות שבו מ"מ מצד חירו' שבו עכ"פ חומר הערוה דא"א גבי' ושפיר שייך ממזר והכא משמע דמקשה תחילה לגרסתינו וע"כ דחזר בו דבאמת מה שרציתי לדחוק דאיסור א"א לא עליהם אינו נכון דתינח נכרי אפשר (ואף זה אינו עולה למסקנת הפוסקים החולקים על ר"ת בס"ס קע"ח) אבל עבד מה"ת לא הא בר מצו' הוא במה שהאשה חייבת וכתי' ונכרתו להשוות אשה לאיש וכן מבואר במס' נדה דף מ"ז בתו' ד"ה מסר להו ולכן סובר דלגירסתינו גה"כ הוא דכל דלית ליה בשום אופן קדושין אין בניו ממזרים ושפיר מקשה וע' בס' ע"פ דחק ליישב הקושיא:
בית שמואל
מ״ד
א
וקידש אשת חרש הפקחת. לכאורה נראה ה"ה אם פקח קידש אשה חרשת ובא פקח אחר וקידש אותה תופסי' קידושין של שני כמ"ש לעיל בשנים שקדשו לפני עדים קרובים מדרבנן:
ב
והיא מותרת לבעלה. אף על גב אם גירש החרש ונשאת לפקח אז אפילו לחרש אסורה לבעלה כמ"ש בסי' י' מ"מ כאן לא גירש לא חיישינן שמא יאמרו גירש כיון אפילו אם היה מגורש ליכא א"ד דהא קדושי חרש רק מדרבנן ואם בא פקח ונשא אותה אפילו חרש אסורה לבעלה כשם שאסורה לבועל כך אסורה לבעל ובספר ב"ה כתב כיון דליכ' א"ד לא קנסינן אותו:
ג
שוטה. אף על גב בחרשת תקנו חז"ל נישואין משום חרש וחרשת קיימא בתקנות חז"ל ואית' שלום ביניהם משא"כ בשוטה בטור איתא שוטה ושוטה וכתב בדרישה בשם מהרש"ל דתלי' במבטא שוטה זכר בסג"ל שוטה נקיבה בקמץ ועיין סי' קכ"ד:
ד
אבל אם דעתו צלולה. יש כאן חסרון הניכר דעתו צלולה מקודשת בודאי ועתים שוטה וא"י העת אז חוששין ואין ודאי קידושין ועיין ב"י ובד"מ, ואם דעתו משובשת ואין משיג דבר על בוריו מדייק בח"מ דיש חשש קידושין:
ה
ומתיישבין. כלומר חוקרי' הרבה אם הוא שיכור כלוט ועיין סי' קכ"א:
ו
סריס אדם. והוא פ"ד וחייבי לאוין הוא מ"מ קידושין גמורים הם כמ"ש בסמוך וסריס חמה כשר:
ז
וי"א שאיילונית ודאית וכו'. כ"כ תוספות ריש יבמות ובפ' המדיר והרא"ש כשלא הכיר א"צ אפי' מדרבנן וגרע משאר מומין דאין אדם מוחל על מום כזה מיהו אם היא ספק איילונית היינו שאין ניכר היטב הסי' צריכה גט מיהו הנ"י כתב בשם ר"ת דצריכה גט מדרבנן:
ח
וצריכין גט. אם הם קידשו פשיט' יש חשש שמא זכרי' הם ואם הם נתקדשו צריך האנדרוגינוס גט לענין אם יבוא א' עליו דרך נקבות ולא יהיה חייב משום ספק א"א, והבא עליו דרך זכרות חייב כמו הבא על הזכר אף להרמב"ם דס"ל דהוא בריה בפני עצמו מ"מ התורה רבת' דכתיב את זכר ועיין בר"ן ס"פ הערל ובש"ג שם ועיין ברמב"ם פ"א ה' א"ב ובמגיד פ"ד ה"א ועיין בא"ח סי' תקפ"ט דאינו מוצי' אפילו לזכר ועיין בי"ד סי' רפ"ה, טומטום הוא זכר או נקיבה אלא שהוא מכוסה ואנדרוגינוס יש לו זכרות ונקבות:
ט
וי"א דאנדרוגינוס ודאי זכר. וא"ל ממ"ש טור בסי' כ"ב אם מתייחד עם נשים אין מלקין אותו ואם הוא זכר ודאי למה אין מלקין אותו די"ל יחוד שאני דליכ' א"ד כ"כ בפרישה מיהו לישנ' דהטור אין מיושב:
י
ואין ראוי לעשות כן. כתב המגיד כיון שאינו ראוי לביאה ולא לחופה לשיטות הרמב"ם כמ"ש בסימן ס' גם יש לחוש שמא יגע בבשרה:
יא
הרי זו מקודשת קדושין גמורים. עיין מ"ש ר"ס ט"ו ומכ"ש המקדש אשה ויש לו אשה אחרת אף על גב דעובר על חר"ג ה"ז מקודש' ד"מ וצרת יבמ' בכלל איסורי לאוין ועשין היא ועיין סי' קס"ב וצרת ערו' היא אשת אח שלא במקום מצוה ומחייבי כריתות היא ואין תופסים בהן קדושין וצרת יבמ' שאני ומ"ש חוץ יבמה וכו' הטעם הוא משום דכתב לא תהיה אשת המת החוצ' ואנן מסופקי' אי ללאו אתא וקדושין תופסי' בה או לא תהי' היינו דאין בה הויה וקדושין אין תופסין בה ש"ס:
יב
ואפילו זרעו. משמע דקאי על מ"ש דקדושיו קדושין גמורים הם וכן מסתבר כיון דמומרת דינה כישראלית אף על פי שחטאה ישראלית היא א"כ הולד ממנה הוא ישראל ודינו כמומר אפי' אם היא פרוצה ביותר מ"מ הוי כעכו"ם הבא על הישראלית והולד כמות' וכן כתוב בח"מ וכן גר שחזר לסורו וקידש קדושין גמורין הן כמ"ש בי"ד סי' רס"ח:
יג
עכו"ם. היינו כותי שקידש אף על גב דאמרי' פ"ק דחולין דעשאו' כעכו"ם גמורי' לא עשאו אותה לעכו"ם גמורי' אלא לחומר' ולא לקול' כמ"ש בב"י סס"ד אף על גב דבספ"ק דיבמות אמר שמואל עכו"ם כותי שקידש בזה"ז לא חיישינן שמא מעשרת שבטים הוא אפי' במקומות אשר הם שכיחי' משום דעשאו כנכרי' גמורים אפי' לקולא צ"ל שם פ"ק דחולין אתמר לענין שאר אסורים י"ל לקולא לא אמרינן ואם קידש חיישינן לקדושין, אבל ביבמות אמר שמואל דינו לענין קדושין ש"מ דעשאו אותם לנכרים גמורים אפי' לקולא:
יד
ה"ז ספק מקודשת. ול"ד להאומר תתקדש לחציה דמקודשת דשם יכול לקדש לכולו אבל כאן א"י לקדש לכולו, אף על גב כשהיא חציה שפחה וחציה ב"ח לכ"ע קדושין תופסין בה מדינא דש"ס כמ"ש בסמוך שם גזירת הכתוב הוא דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש כ"כ הר"ן דף תרכ"ג:
טו
צריכה גט. דקדושין תופסין בה ואינן קדושין גמורים לענין מיתה כ"כ הרא"ש וכן הוא לדעת הר"ן וכן יש לפרש דברי הרמב"ם והבא עליה אין חייב מיתה לכ"ע ואם קידש אחר קודם השיחרור אין תופסים קדושי השני דע"כ לא מבעי' בש"ס אלא אם בא עליה אחר השחרור אבל קודם השחרור דצד ב"ח תופסין לראשון תו אין תופסין קידושי השני וכבר הכריע המגיד דעיקר הגירס' ברמב"ם נשתחררה ואח"כ קדשה אחר א"כ אם נתקדשה קודם השחרור ליכ' ספק, ולמ"ש ליכא פלוגת' בין הרמב"ם להרא"ש אף ע"ג דהטור כתב דפליגי אין מוכרח למ"ש המגיד והר"ן דפוסל הרמב"ם כמ"ד מקודשת ומ"ש אינה מקודשת קידושין גמורים היינו לענין מיתה וכן הוא לדעת הרא"ש:
טז
מקודשת לשניהם. דמספק' לן אם גמרו קדושי הראשון אחר השחרור או פקעי וכן אם לא קידש אחר הרי היא מקודשת מספק לראשון ואם בא עליה הראשון אחר השחרור ס"ל להמגיד מסתמ' מקדש אותה בביאה והר"ן ס"ל כיון דאנן מסופקים אם גמרו הקידושין או פקעי איך ס"ד דהמקדש ידע דפקעי קידושין ומקדש אותה, ואם רוצה בה שתהיה אשתו אחר השחרור כתב הרמב"ם דא"צ קדושין אחרים והיינו לדעת המגיד משום הביאה היא הקידושין והב"י ס"ל אפילו ביאה לשם קידושין א"צ כיון דקדושין של הראשון תופס מדאוריית' א"צ קדושין אחרים ואם יש לו כמה נשים ואחת מהן חציה שפחה וחציה בת חורין אינה פוטרת שאר הצרות בחליצה של זו ולא מבעי' אחר השחרור דאינה פוטרת דהא ספיק' הוא אם גמרו הקדושין אלא אפילו קודם השחרור עכ"פ היא גרוע משאר הנשים דהא הבא עליה אין חייב מיתה לכן אינה פוטרת וכ"כ בח"מ:
יז
או מגרש ראשון. בטור אית' אחד מגרש משמע אפילו אם השני מגרש אותה מותרת לראשון ול"ח שמא יאמרו דהראשון גירש אותה ועכשיו מחזיר גרושתו דהכל יודעים שאין קדושין שלו היה קדושין מעליות', ומ"ש כאן בש"ע דהראשון מגרש כתב ע"פ מ"ש בבדק הבית דחיישינן שמא יאמרו וע"ש ואם קדשוה שני אחים אחד קודם השחרור ואחד לאחר השחרור ומתו מותרת לאח השלישי ואין שייך לומר כאן דהיא אשת שני מתים כי ממ"נ אינה מקודשת אלא לאחד ש"ס:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
מ״ד
א
בין כו'. מתני' שם וגמ' שם קי"ג א':
ב
אבל חכמים כו'. שם בגמרא קי"ב ב':
ג
לפיכך כו' ונותן כו'. ירושלמי פי"ד דיבמות וע"ל סי' יוד ס"ב מש"ש:
ד
ל"ש כו'. ממש"ש שוטה וקטן כו' וע"כ כשנשא פקחת דאל"כ אפי' פקח וכ"ש בכיוצא בהם:
ה
ודוקא כו' וכן כו'. גמ' שם בעא רב אשי מ"ט דר' כו' א"ד כו':
ו
בין סריס כו'. מדאיפליגו במתני' שם ע"ט ב' אם חולץ וחולצין לאשתו ובברייתא שם פצוע כו' סריס אדם כו'. כיצד כו' ומתני' שם פ"א א' סריס חמה כהן כו':
ז
וי"א כו'. ר"ל בלא הכיר בה ועתוס' שם ב' ב' ד"ה או כו'. וס' ראשונה ס"ל כמ"ש הרמב"ן והרשב"א בשם ר"ת בספר הישר דרבא דפליג שם י"ב ב' על רב אשי וס"ל דטעמא דמתני' לא משום מקח טעות וכ"כ ברש"י ד"ה הלכתא ל"ל מקח טעות ואפי' לא הכיר ובזה ניחא מ"ש קטן וקטנה לא חולצין כו' שמא ימצא איילונית וא"צ לדחוק כמ"ש תוספת שם ב' ב' ד"ה הנ"ל אבל ס' אחרונה ס"ל כיון דלא מצינו דרבא פליג על ר"א בזה הסברא רק בהכיר בה ל"ל לפלוגי מנפשין וכמ"ש הרשב"א שם:
ח
טומטום. ע"ב:
ט
ואנדרוגינוס. פ"ג א' וכפירש הרי"ף דכר"י דברייתא וכמש"ש ליתא למתני':
י
וי"א כו'. כפירש"י ותוס' ד"ה הלכה וכן ברא"ש שם אבל ברמב"ם וטוש"ע בהרבה מקומות סתם כס' ראשונה:
יא
המקדש כו'. עתוס' דקדושין שם ד"ה כל מקום כו':
יב
ואין כו'. ממ"ש ס"ס ס"א:
יג
המקדש א' מהשניות. ירושלמי הביאו הרא"ש פ"ב דיבמות סוף ס"א מה בין העריות לשניות כולי ומתני' וגמרא בכמה מקומות:
יד
או כו'. מתניתין בקדושין שם ופ"ד דיבמות וגמרא בהרבה מקומות וכ"ש לחייבי עשה וערפ"ג דכתובות:
טו
חוץ מיבמה כו'. כמ"ש אמימר שם:
טז
ישראל מומר כו'. יבמות מ"ז ב' בכורות למ"ד ב':
יז
ואפילו כו' ודוקא כו'. בפ"א דיבמות אר"י אר"א נכרי שקידש בזה"ז כו' כי אמירתה כו' וז"ש ואפילו היה כו' וכמש"ש במתני' כ"ד א' ובמתני' דקדושין ס"ו ב' הנ"ל:
יח
אבל ישראלית כו'. גמרא דיבמות הנ"ל והאיכא בנות כו':
יט
כותי כו'. כמ"ש בפ"ד דקדושין ט"ו א' וכן קי"ל דגירי אמת הן בפ"ח דגיטין לענין עדי גט ובפ"א דחולין לענין שחיטה ובפ"ז דברכות וש"מ ואע"ג דאמרי' בחולין שם דעשאום כעכו"ם גמורים היינו שאין נאמנים על איסור ש"ד לחומרא אבל להפקיע קדושין לא גרע משאר גר שחזר לסורו כנ"ל:
כ
מי כו'. גיטין מ"ג א' בעיא דלא אפשיטא:
כא
המקדש כו'. כל זה דברי הטור והרא"ש שם וכרבא בר"ה ור"ח שם דלא כרב ששת דיחידאה הוא וכן רב יוסף בר חמא ור"ז דפליגי אם פקעו כו' ס"ל כוותייהו ובפלוגתא דר"ז ור"י ב"ח פ' דספיקא היא כדברי רב חסדא ועתוס' שם ד"ה מה נפשך כו' ומיהו הבא עליה אינו רק באשם וז"ש צריכה גט ול"ק קדושיו קדושין אע"ג דקדושין גמורים הם:
כב
או מגרש כו'. כמש"ש פ"ט ב':
כג
ואם כו'. כמ"ש במתני' דיבמות כ"ג ב':
חלקת מחוקק
מ״ד
א
והיא מותרת לבעלה החרש. ולא חיישינן שמא יאמרו גירש החרש ונשא הפקח ועכשיו מחזיר החרש גרושתו דלא גזרינן גזירה זו בנשואי חרש שהם רק מדרבנן וכמו שכתב המ"מ:
ב
ודוקא שוטה גמור אבל אם דעתו צלולה וכו'. המעיין בר' ירוחם יראה שפסק בדעתו צלולה דהוי קדושין וכן הוא בגמרא להדיא בפ' חרש דף קי"ג אליבא דר"א אי דעת' צילתה אעפ"י דקלישתא מעשיו קיימין וקידושיו קדושין וע"כ נראה שיש ט"ס בהג"ה זו וצריך להגיה כמ"ש בר' ירוחם וכמו שהעתיק ב"י (וז"ל מי שדעתו צלולה ומבין ומשיג הדברים על בוריין אף על פי שדלה וקלושה קידושיו קידושין גמורין וכן גירושין ואם דעתו משובש' שאינו משיג שום דבר על בוריו ה"ז בחזקת שוטה ואין קידושיו קידושין גמורים ואם עתים צלולה ועתים משובשת ולא ידעינן העת שהוא עומד בדעתו הרי זה ספק) ומיהו גם בדברי רבי' ירוחם יש לדקדק במ"ש ואם דעתו משובשת וכו' ה"ז בחזקת שוט' ואין קידושיו קידושין גמורין דלשון בחזקת שוטה משמע דהוי שוטה גמור ואין לו קדושין כלל אך/ אף /מד"ס ומדסיים קידושין גמורין משמע דגמורין לא הוי אבל מידי ספק לא נפקי:
ג
ומתיישבין בדבר זה. כלו' שחוקרין הרבה אם היה שכור ממש כשכרותו של לוט דלפעמים נראה שהוא כך ואינו כן אחר החקירה:
ד
וי"א שאיילונית ודאית אינה מקודשת. כלו' בלא הכיר בה הוי קידושי טעות וגרע משאר מומין דקי"ל בכנס' סתם דבעיא גט משום דאין אדם מוחל על מום גדול כזה כך כ' הרא"ש בריש יבמות:
ה
או שקידשתם איש. הראב"ד השיג למה הם צריכים גט הלא אינם ראוי' להנשא עתה דהא הם ספק זכר ואם יקרע הטומטום וימצא נקבה אם כן צריכה גט ודאי ולא בספק ועיין במ"מ:
ו
שאין קדושין תופסין בהם. לעיל סי' ט"ו נתבאר דאחות ארוסתו תופסין קידושין מדרבנן שמא יאמרו תנאי היה בארוסין וכדת נשא אחותה וה"ה ארוסת אחיו וכדעת רבי עקיבא בגמרא ביבמות דף צ"ד וכמו שפסקו הרי"ף והרא"ש כרבי עקיבא:
ז
ואין ראוי לעשות כן. הטעם כתב במ"מ שכיון שאין ראויה לביאה ולא לחופה אין ראוי לקדש' וי"א שמא יגע בבשרה ועיין לקמן סי' ס' שאף לחופה כשר הדבר שלא תכנס עד שתטהר ואם כונס' מודיעים לחתן תחילה שהיא נדה:
ח
או מאיסורי לאוין. פשט משמעות הלשון אם אחד קידש שניה או איסור לאו אין תופסין בה עוד קידושין וכבר כתבתי לעיל בסי' ט"ו מה שנסתפק הרב מהרמ"א בדין זה בד"מ:
ט
חוץ מיבמה שנתקדשה לזר. עיין לקמן סי' קנ"ט:
י
ואפי' זרעו שהוליד משהמיר וכו' קידושיו קדושין. אין לפרש דלא כתב קדושין גמורין דמסתמא אשת המומר פרוצה היא ואפי' בישראל אם היא פרוצה ביותר חוששין לבניה שמא אינם של בעלה וגם כאן חוששין שמא לאו זרעו הוא דמ"מ ולדה כמוה אף אם בא עליה גוי או עבד וכמ"ש אח"ז בהג"ה ומ"מ יש קצת לדקדק למה כתב דין זה אפי' זרעו שהוליד דאין הזרע ישראל מצידו רק מכח האם:
יא
כותי שקידש. כלו' אף שעשאו' בזמן הזה כעכו"ם גמורים מ"מ מחמת חומרא דקידושין חוששין לקידושין:
יב
מי שחציו עבד. בגמרא מוכח דאם אין קדושיו קדושין גם זרעו אינו יורשו ע"ש:
יג
המקדש מי שחצי' שפחה וכו' צריכה גט. לא נתבאר אם צריכה גט מספק או מקודשת קידושי תורה ועכ"פ הבא עליה אינו רק באשם ואינה כשאר א"א שהוא בחנק רק מאן דס"ל מקודשת צריכה גט וקודם גט הבא עליה באשם ומאן דס"ל אינה מקודשת אינה רק מיוחד' בעלמא וכל זמן שהיא מיוחדת לו הבא עליה באשם כדכתיב לא יומתו כי לא חופשה וגו' וכשיוצא' ממנו אף בלא גט שוב הבא עליה אינו חייב אשם ועכ"פ אם קדשה שני אינה מקודשת לו ממ"נ וע' במ"מ שכ' שי"ג בדברי הרמב"ם בא אחר וקדשה ואח"כ נשתחררה וכו' וגירס' זו צ"ע ונראה אף למאן דס"ל מקודשת אם מת בעלה ולו גם שאר נשים אין אחיו מיבם את זו לפטור את שאר נשים דהא שאר נשים חייבים עליה' מיתה וזו אינה רק באשם ואיך תפטור היא צרותי' ובב"ח לא כ"כ:
יד
נשתחררה ואח"כ קדשה אחר. ה"ה אם לא קדשה אחר ג"כ ספק אם גמרו קידושי ראשון והבא עליה במיתה או פקעו לגמרי והרי היא פנויה:
טו
או מגרש ראשון ונושא שני. ברא"ש ובטור כתבו א' מגרש וא' נושא משמע דאם ירצה השני לגרש נושא ראשון ולא חיישינן שמא יאמרו שהראשון מחזיר גרושתו שיאמרו דגמרו קידושי ראשון וקידושי השני לא חלו ועוד אף אם גירש ראשון אפשר דאין בו איסור ד"ת להחזירה לאחר שנשאת מאחר דלא היתה א"א גמורה אצל הראשון דהא אינם חייבים עליה רק אשם וכעין שנתבאר לעיל סי' זה גבי אשת חרש:
טז
או חולץ או מייבם. ואין כאן אשת שני מתים דממ"נ אינ' מקודשת רק לא' מהם כדאיתא בגיטין דף ס"ג ע"א וע"ב עיין שם:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
מ״ד
א
סעיף ב' שוטה ושוטית וכו' נ"ב עיימ"ש בדין שוטית בקדושין במהדורא זיי"ן שלי סימן ל"ט בתשובה לק' יאנאווי קנה מקומה בהל' גיטין סימן קמ"ט ייע"ש מ"ש בזה בכמה דינים בעזה"י ודו"ק:
ב
סעי' ה' טומטום ואנדרוגינוס וכו' נ"ב עיימ"ש בתשובה בדין אנדרוגינוס אחד ל"ק טשודנוב ובמקום שהי' צריך לכותבו במהדורא ח' שלי על אהע"ז שכחתי וכתבתי במהדורא זיין שלי על יו"ד סימן י"ז עיי"ש בעזה"י ודו"ק:
ג
סעיף ז' המקדש וכו' או מאיסורי לאוין וכו' נ"ב הנה מקור דין זה בקדושין ד' ס"ח ולמד מקרא כי תהיין וגו' אחת אהובה ואחת שנואה והנה מה שהקשה לי אחד למה לא משני הש"ס בכה"ג שיש לו ב' נשים לדעת הרמב"ם דכה"ג אסור לישא ב' נשים עיין מ"ש בזה בתשובתי לחו"מ סימן פ"ט הל' טוען במהדורא ג' שלי סימן רע"ז דרך אגב ייע"ש מ"ש בזה ל"ק סקאלי בעזה"י ודו"ק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
מ״ד
א
תקנו להם נשואין. עב"ש לקמן סי' קכ"א סק"ט שרמז לעיין בתשובת צ"צ סימן ע"ז איך להתנהג כשהחרש מקדש. ועיינתי שם וראיתי שכ' וז"ל וראיתי מרבותי נוהגין שהולך לחופה עם החרש אחד שהוא רגיל עמו כגון אחד מן אחיו או שאר קרוביו הגדלים עמו בבית ומכירי' ברמיזותיו ואותו הרגיל עמו מראה לו ברמיזות ענין קדושין והחרש מושיט הטבעת לאשה ומקדשה עכ"ל ע"ש. ובענין הכתובה ואיך לכתוב כתובתה ע' לקמן סי' ס"ז ס"י ומ"ש שם סק"ב. ובענין הברכות שתחת החופה עמ"ש לעיל סי' ל"ד ס"ק א':
ב
והוא מותרת. עב"ש סק"ב שכ' ואם בא פקח ונשא אותה או אפילו חרש אסורה לבעלה כשם שאסורה לבועל כך אסורה לבעל ובספר ב"ה כתב כיון דליכא א"ד לא קנסינן אותה עכ"ל. ועיין בס' בית מאיר שכ' אולי קיצור ל' יש כאן כי בס' בה"י לא קאמר זה על הדין דנשא אותה פקח דמשמע שנשאת מדע' וא"כ מה ענין זה לקנס אבל דבריו אמורים על אשת חרש שהלך בעלה למדה"י ואמרו לה מת בעלך ונשאת בטעות ואח"כ בא כו' אמנם לע"ד נעלם מתרווייהו דברי הרמב"ם פ"י מה"ג הלכה ה' שכ' וכן הדין באשה שבאו עדים שמת בעלה ונשאת ואח"כ בא בין שהיה פקח בין שהיה חרש שאין קידושין גמורים תצא משניהם וצ"ג מזה ומזה ואסורה על שניהם עולמית והוא מירושלמי עכ"ד. וע"ש עוד בענין אם זינתה אשת חרש והביא שם דברי המל"מ פי"א מה"א בשם הרב מוהר"ר יחיאל באסאן שהביא ראיות דאשת חרש שזינתה מותרת לבעלה וכנראה דעתו להשוותה ליבמה לשוק (לקמן סימן קנ"ט ס"ב וג') שאם זינתה מותרת ואם נשאת לאחר בין שוגג בין מזיד אסורה. והוא ז"ל פקפק על זה ע"ש:
ג
מותרת לבעלה החרש. ע' באר הגולה ועיין בס' שעה"מ פי"ג מה' אישות דין ט' מ"ש בזה:
ד
שוטה ושוטית כו'. עיין בס' חו"ג לקמן סי' קכ"א סק"ה שהזכיר שם דברי הבית מאיר בסי' הנ"ל שהעתיק שם תשובת הגאון בעל נו"ב ז"ל בס' אור הישר דף נ"ט והביא ירושלמי ריש תרומות בחש"ו שקידש שמחלק שם דבינו לבין עצמו אין קדושיו קדושין ובינו לבין אחרים קדושיו קדושין ע"ש גם בס' ישועות יעקב שם סק"ד הביא כן בשם חכם אחד שתמה מאד על כל הפוסקים שנעלם מהם הירושלמי הנ"ל והוא ז"ל האריך והראה כמה מקומות בתלמודא דידן שלא כדברי הירושלמי הנ"ל. וגם בשו"ת מנחת עני סי' ס"ט האריך בזה ויובא דבריהם בקצרה לקמן סי' קכ"א ס"ו סק"ה והוא ז"ל תמה עליו דאיך אפשר לומר דהירושלמי מקידושי אשה איירי דא"כ האיך משכחת לה קדושין בינו לבין עצמו הא קדושין בלא עדים אפי' בפקח לאו כלום הוא א"ו דהירושלמי מיירי בקידושי של אפר הפרה במי חטאת כו' ובחנם האריך בזה ע"ש ועמ"ש בסי' קכ"א שם:
ה
סרים שקידש. עיין בתשו' חות יאיר סי' רכ"א מ"ש בזה:
ו
וכן איילונית. עב"ש לקמן סי' קנ"ה ס"ק י"ט ובלח"מ פ"ד מה' אישות. ועיין בתשו' נו"ב תניינא סי' ע"ח שכתב דבגדולה הוא דפסק הרמב"ם שהיא מקודשת בודאי והטעם מדלא חקר על הדבר ודאי שהיה סבר וקיבל אבל בקטנה שא"א לעמוד על הדבר מודה הרמב"ם שאם קידשה סתם ואח"כ נמצאת איילונית שהוא קדושי טעות ובזה מיושב קושיית הלח"מ על הרמב"ם ממשנה ראשונה דיבמות וגם קושיית הרב השואל שם מסוגיא דסנהדרין דף ס"ט ע"ש:
ז
חוץ מהנדה עיין בתשו' פני יהושע סי' ג' דפשיטא ליה דנדה תפסי בה קדושין אפילו בביאה ע"ש וכן מבואר מדברי הרדב"ז ח"א סי' שנ"א והמל"מ פ"י מה"ג דין י"ח שיובא לקמן סי' קמ"ט סק"ב ע"ש וע' בס"ק שאח"ז:
ח
מאיסורי לאוין עיין בתשו' נו"ב תניינא סי' נו"ן שבדעת השואל עלה לחלק דדוקא קידושי כסף ושטר תופסין בחייבי לאוין שאין כאן עבירה בקדושין לחוד אבל אם קידש ח"ל בביאה לא תפסו הקדושין לפי מה דקיי"ל כרבא בתורה דכ"מ דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני. והוא ז"ל השיב לו שזה טעות דא"כ למה נדחק שם בסוף הסוגיא בתמורה למצוא איכא בינייהו דאביי ורבא והרי איכא בינייהו שקידש ח"ל בביאה א"ו הא ליתא ועוד לדבריך המקדש אשה בביאה ביוה"כ לא תהיה מקודשת וגם למ"ד דאסור לבעול בתולה בשבת משום חובל המקדש בתולה בביאה בשבת לא תהיה מקודשת אין כל זה אלא דברי תימה ואין חילוק בין קידושי כסף ושטר לקידושי ביאה בשום דבר. ואי עביד לא מהני ל"ש כאן דהרי השוחט בשבת וביו"כ שחיטתו כשירה ולא אמרי' אעל"מ והטעם כמ"ש הש"ך בח"מ סי' ר"ח דלא אמרי' אעל"מ אלא במעשה שאי אפשר לעשותו בהיתר כלל כו' ומעתה גם אם קידש ח"ל בביאה גוף הקדושין היה יכול להיות בהיתר שיקדש בכסף ושטר אלא שהוא עשה באיסור ולכן הקדושין קיימים (חוץ מזה י"ל עוד לפמ"ש הנו"ב עצמו בסי' קכ"ט בהיתר הזה. שם דבקדושין גבי קרא דמועיל אפילו עביד נגד מה דאזהיר רחמנא דהרי כה"ג שקידש אלמנה כו' וה"ה בכל אזהרות כו' ע"ש ויובא לקמן סי' קל"ד ס"ק ו' ועוד י"ל לפמ"ש בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' קע"ד הובא בפ"ת ליו"ד סי' רס"ו סק"א דלא אמרי' דלא מהני אלא היכא דבביטול המעשה תבוטל העבירה כו' ע"ש וכאן אף אי נימא דלא מהני והקידושין בטלים מ"מ לא תבוטל העבירה דבעילת חייבי לאוין. ודבר זה תליא במחלוקת שבין הרמב"ם והראב"ד בפט"ו מהא"ב בכל חייבי לאוין אי לוקין בביאה בלא קדושין ע"ש ודוק. ויש לעי' בתשו' מהרי"ט דכמדומה שגם הוא ז"ל העיר בזה דהמקדש ח"ל בביאה לא יהיו תופסין הקדושין ודחי לה מחמת סברא הנ"ל דלא יתוקן האיסור וכעת אינו עמדי) ושם בהגה מבן המחבר כ' עוד ראיה לזה מגמ' דכתובות דף ע"ד דאמרינן שם דאף דקדושי ביאה ליתא ע"י שליח אפ"ה איתא בתנאי הואיל ואיתקיש הוייות להדדי א"כ גם לענין קדושי ח"ל כיון שתפסי בקידושי כסף ושטר ממילא תפסי גם בביאה כיון דאיתקש הויית להדדי אין לחלק בהם בשום אופן ע"ש. ועי' בשעה"מ פ"ו מה"א בקונ' חופת חתנים סעי' ט' שכ' ג"כ בפשיטות דודאי מה דקיי"ל דקידושין תופסין בחייבי לאוין אפי' בקידשה בביאה דהו"ל ביאת איסור אפ"ה מקודשת. והביא ע"ז כמה ראיות. וכ' שם דלא תקשה מדברי הר"ן פ"ק דקדושין (הובא בב"ש סי' נ"ה ס"ק ג' ובסי' ס"א סק"ב) במ"ש דביאת איסור אינו בדין שתקנה דלא כ"כ הר"ן ז"ל אלא לענין ליורשה וזכאי במציאתה ובמ"י משום שלא יהא חוטא נשכר ע"ש עיין עוד בס' צלעות הבית סי' ד' מענין זה:
ט
ישראל עוזב דת שקידש. עי' תשובת נו"ב תניינא סי' קס"ב אודות מקרה בלתי טהור שאירע בקהילה אחת במדינת ישמעאל שבא שם נער א' בחזקת שהוא יהודי פנוי ודיבר שם על לב אלמנה אחת שתנשא לו ואחר שישב שם ג' שבועות נשאת לו בחופה וקידושין ואחר הנישואין לקח את הכל מידה וברח לו ועתה נודע הדבר שהוא עוזב דת זה כמה שנים והאשה העלובה תהיה מוכרחת להשאר עגונה כל ימיה. והנה רב אחד רצה לצדד היתר קצת לבטל הקידושין מתחילתן והוא ז"ל השיב לו ישתקע הדבר וח"ו להתיר האשה לא מבעיא בנ"ד שבא לפנינו מתנהג ביהדות ג' שבועות וקידש אשה בחזקת יהודי דכ"ע מודו דחיישינן שמא הרהר תשו' ומה שחזר אח"כ לסורו אין ראיה שהיה למפרע בשעת קידושין כך אלא אפילו בעוזב דת שהוא עוזב דת לפנינו לית דחש להי"א שהביא הב"י בשם בה"ע והלכה רווחת עוזב דת שקידש קידושיו קדושין וכ"כ הכנה"ג דאפילו החולק ביבום (בסי' קנ"ז ס"ד) מודה שקידושיו קדושין. ומ"ש הרב השואל דאפשר לו דבכה"ג שהיא לא ידעה שהוא עוזב דת אדעתא דהכי לא קידשה נפשה כדפריך בפ' הגוזל ק"ו כו' זה אינו דאפילו באיש דלא שייך ביה דבכל דהו ניחא ליה ובאיסור שאין לו היתר מכל מקום המוסכם מכל הפוסקים דח"ל ולא הכיר בה חיילי הקדושין (עמ"ש לעיל סי' ל"ט סק"ד) מכ"ש באשה דבכל דהו ניחא לה ובאיסור שיש היתר לאיסורו וסמא בידו בכל רגע לשוב בתשובה פשיטא דלא אמרינן שיוחשב קדושי טעות וסיומא דפיסקא שאשה זו אשת איש היא וכל זמן שלא תשיג גט ממנו תשב עגונה ע"ש:
י
כותי שקידש. עב"ש מ"ש אע"ג דאמרי' כו' אלא לחומרא ולא לקולא כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל נ"ב ע' בש"ך יו"ד סימן קנ"ט סק"ה ובתפארת למשה שם עד כאן לשונו):
יא
או מגרש ראשון. עב"ש ס"ק י"ז מ"ש אם קדשוה שני אחים א' קודם השחרור וא' אחר השחרור ומתו מותרת לאח השלישי כו' ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב הדין מפורש בש"ע לקמן ס"ס קע"ד עכ"ל):
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
מ״ד
א
סי' מ"ד ס"ט קדושי' גמורי'. נ"ב ע' גט פשוט סי' קכ"ג ס"ז:
ב
ב"ש אות י"ג אלא לחומרא. נ"ב ע' ש"ך יו"ד סי' קנ"ט סק"ה ובתפל"מ שם וע' בתוי"ט פ"ו דנדה משנה ג' ד':
ג
אות י"ז מותרת לאח השלישי. נ"ב כך הדין מפורש בש"ע לקמן סס"י קע"ד:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
מ״ד
א
אבל חכמים תקנו להם נישואין פי' אפי' חרש לחרשית כפירש"י:
ב
ומותרת לבעלה החרש ולא חיישינן שיאמר גירש חרש ונשא זה ואח"כ מחזיר חרש גרושתו דכיון שאין לחרש קידושין וגרושין מן התורה אין לגזור שמא יטעו דכיון דאעפ"י שהאמת יהיה כן אין כאן איסור דאורייתא אין להוסיף גזירות כ"כ חמ"מ ונרא' דכ"ש אם החרש מגרשה דמותרת להפיקח שקדש' וכ' הטור ומ"מ החרשת אינה יכולה למאן שאם יכולה למאן לא היה שום אדם נושא אותה כיון שאין גבול לזמן המיאון משא"כ בקטנה שיש גבול לכשתגדיל יפייסנה עד שתגדיל:
ג
שוטה ושוטית כו' דדוקא בחרש תקנו דדרך להיות שלום ביניהם משא"כ בשוטים שאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת:
ד
ומתיישבין בדבר זה פי' לענין קדושין שהוא חמור צריך להתיישב בין השכרות אם הוא כלוט:
ה
בין סריס חמה שקלה ממעי אמו וסריס אדם אע"ג שאסור לבא בקהל כמ"ש בסי' ה' מ"מ קידושיו קידושין דקידושין תופסין בחייבי לאוין:
ו
שאיילונית ודאי' פי' שיש לה סימני איילנית המוזכרים בטור:
ז
ואין ראוי לעשות כן כיון שאינה ראויה לביאה ולא אף לחופה אין ראויה לקדשה ועוד שמא יגע בבשרה כ"כ המניד ומה שאנו אין נזהרים בזה לפי שכבר הוכן כל הצורך סעודה ואין להפסיד בשביל זה והא דתופסין קידושין בנדה משום שנאמר ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדה היא מתקדשת עליו:
ח
שחציה שפחה זה הוא דעת הרא"ש כמ"ש הטור וחולק על הרמב"ם כמבואר שם ולעד"נ שבחנם כתב רבינו הטור בזה מחלוקת דז"ל הרמב"ם המקדש חציה שפחה וחצי' בת חורין אינה מקודשת קדושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה ה"ז ספק קידושין לשניהם עכ"ל ויש מקום עיון מאד בפי' דברי הרמב"ם אלו דלמה הוצרך לדמותה לקטנה ותו כיון דנגמרו הקידושין הראשונים למה תהיה ספק לשניהם והביא ב"י בשם הר"ן והמ"מ והמחוור שבכולן דברי הב"י אלא שנוסף קצת בביאורו דאיתא בגמרא אתמר חציה שפחה וחציה ב"ח שנתקדש לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון רב יוסף בר חמא א"ר נחמן פקעו קדושי ראשון וקשה דלמה הוצרכו לחלק באם קדש אחר והיה להם לחלק באותו ראשון עצמו דלמ"ד פקעי צריך הוא לקדשה שנית ולמ"ד גמרו א"צ לקדש שנית ע"כ צריכי לומר הכל מודים דהוא א"צ לקדשה שנית דהקידושין הראשונים הם קידושין אלא שהית' אסורה לו מכחש היתה חציה שפחה וע"י השחרור נסתלק האיסור ממילא מותר' לו וע"כ א"צ קדושין אחרים אפי' למ"ד פקעי דילפינן זה מקדושי קטנה שאינה קדושין מן התור' וא"כ כשנתגדל' (תהיה) צריכה קידושין אחרים אלא ודאי כיון שלא אפסק' אחר נגמר' הקידושין הראשונים ה"נ כאן כי פליגי באיפסק' אחר דלמ"ד גמרו אין באותו אחר כלום דאדרב' נתחזק הראשונים ואין לזר אתו ולמ"ד פסקו ממילא דבתר' הוה קידושי ודאי ונסתפק הרמב"ם הלכה כדברי מי וכ"כ התוס' שם שרב חסדא נסתפק כן ע"כ פסק הרמב"ם לחומרא דאם בא אחר וקידשה צריכה גט משניהם (מספק אי) קיי"ל כמ"ד פסקו מראשון (או) דלמא קי"ל כמ"ד גמרו אבל אם לא קדשה אחר אלא הראשון יכניסנה א"צ לקדושין אחרים וא"כ דברי הרמב"ם מבוארים היטב כפשוטן וא"צ תיקון כלל ומ"ש אין הקדושין קדושין גמורין לא נתכוין לומר דהוה ספק קידושין כמו שהבין רבינו הטור בדבריו אלא פשוט דאין כאן ספק דא"כ היה לו לומר ספק כמ"ש אח"כ ספק מקודשת לשניהם אלא ודאי דמקודשת ודאי וצריכ' גט כמו דס"ל להרא"ש אלא דקאמר דלא הווין גמורים דהא אסור' לו מחמת חלק שפתח ע"כ נגמרו הקידושין אחר השחרור ואז מותרת לו מכל צד וא"צ לקדושין אחרים וזה לכ"ע אלא דאם בא אחר וקדש' אחר השחרור יש פלוגתא ואזלינן לחומרא זה נ"ל נכון מאד אף שלפ"ז יהיה קשה על הטור למה כתב מחלוקת בין הרא"ש להרמב"ם מ"מ ניחא לן לפרש שיהיה דברי הרמב"ם מתוקנים שפיר ואין מחלוקת כלל:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5