שולחן ערוך, אבן העזר מ״א: דין המקדש שתי אחיות או הרבה נשים והיו בהם נכריות ובו ד סעיפים – עם 11 מפרשים

א

דין המקדש שתי אחיות או הרבה נשים והיו בהם נכריות ובו ד סעיפים
מקדש אדם כמה נשים כאחד והוא שיהיה שוה פרוטה לכל אחת ואחת ויכולה אחת מהן לקבל הקדושין בשביל כולן לדעתן:

ב

המקדש ב' נשים כאחד שאסור לישא שתיהם משום ערוה אינן מקודשות כיצד כגון שקידש אשה ובתה או שתי אחיות כאחת שאמר הרי שתיכן מקודשות לי אינן מקודשות ואין שום אחת מהן צריכה גט ואם לא קידש אלא אחת ולא פירש איזו כגון שאמר לאב אחת מבנותיך מקודשת לי וקבל האב הקידושין או אם שתים או ג' אחיות עשאה אחת מהן שליח לחבירתה לקבל קידושיה ונתן בידה ואמר לה אחת מכן מקודשת לי כולן צריכות גט ממנו ואסור לבא על שום אחת מהן שמא היא אחות אשתו:

ג

קידש נשים רבות כאחת והיו בהן ב' אחיות או אשה ובתה אם אמר הראויה מכם לביאה מקודשת לי הרי כולן מקודשות לו חוץ מב' אחיות או אשה ובתה וכיוצא בהן ואם אמר כולכן מקודשות לי נכריות מקודשות ואחיות אין מקודשות וי"א שאף נכריות אינם מקודשות הילכך נכריות מקודשות מספק ואם אמר א' מכולכן מקודשת לי כולן בין נכריות בין אחיות מקודשת מספק:

ד

אם היתה בתוך הנשים שקידש שפחה או כותית או שהיא ערוה עליו כגון אשת איש או בתו או אחותו וכיוצא בהן ואמר הראויה מכן לביאה מקודשת לי שאר נשים מקודשות ואם אמר כולכן מקודשו' לי שאר נשים מקודשות מספק:

א

מקודשות. ר"ל בודאי. ואם אמר א' מכם הראויה לביאה אז כ"א מקודשת מספק. ועיין בדרישה שכתב דאיירי באומר בפירוש אחת מכם הראויה לביאה וכו' ע"ש. ותמה אנכי דבגמר' לא משמע דאיירי באומר בפירוש אחת מכם הראויה לביאה וכו' ע"ש. ותמה אנכי דבגמר' לא משמע הכי. וכן מצאתי בב"ח בק"א שהרגיש בזה והשיג עליו. גם רש"י כתב שם בהדי' אליב' דרבא והא דלא אוקמ' דאמר אחת מכם משום דתני במתני' כולכם וכו' ע"ש. א"כ ודאי דמה דפריך רבא לעיל מיני' אלא לאו דאמר להו אחת מכם וכו' ר"ל באומר כולכם ואחת מב' אחיות עיין ודו"ק וכ"כ נחלת צבי:

א

ממשנה מעשה בה' נשים קידושין ד"ל ע"ב

ב

משנה שם ע"א

ג

שם במשנה דהלכות נשים

ד

שם במשנה

ה

כאביי שם דף נ"א ע"ב דקי"ל כוותיה דקידושין שאין נמסרין לביאה כגון שקידש אחת משתי אחיות ולא פי' איזו מהן דאין יכול לישא אחת מהן דשמא זו היא אחות אשתו הוו קידושין

ו

שם במשנה דמעשה בה' נשי' כאוקימתא דאביי שם

ז

טור בשם הרי"ף וכרב נחמן דאמר את וחמור קנה דקי"ל הלכתא כוותיה

ח

שם בשם בה"ג כ"כ הרמב"ם בפ"ט כאוקימתא אליבא דאביי שם דמוקי למתני' דאמר הראוי לביאה וכולי דלענין קדושין מודה רב נחמן כיון שהוא מקדשן במלה אחת ולא נחלק דבורו וכיון שאין האחיות מקודשת אף האחרות אינם מקודשות

ט

מדברי הרמב"ם שם

י

דברי עצמו ולחומ' וכמ"ש בסעיף דלעיל

א

וי"א כו' היא דעת ר"ח והרמ' והוקשה לראשונים ממה שפוסק כרמ' כר"נ דקני את וחמור קנה מחצה וע' ח"מ וב"ש וז"ל הר"ן ונ"ל שסוברים דאפי' לדידן דקי"ל קנה מחצה הכא לא מקדשה חדא מנייהו דבשלמא במקנה אפשר שדעתו שיקנה מי שיוכל לקנות שאין טעם שמפני שזה אין לו יד לקנות שלא יקנה מי שיש לו יד אבל מקדש זה קונה אותן נשים בכלכלה ולא ניתן להם אלא כדי שיזכה בכולן שכן דרך הלוקח ליקח רע ויפה כאחת משום יפה ומוכרין יעשו פשרה ביניהן וכשם שלוקח ממכר אחד יוכל לומר כל מקחי אני רוצה ולא חצי' בחצי דמיו כו' כך ראוי שיהא דין בלוקח אחד משני מוכרים עכ"ל. ויראה לע"ד להוציא מדבריו שיש לחלק בין נותן מתנה למקנה במקח כגון המקנה דרך מכירה דברי' הנקנים בק"ס עם דברים שאינם נקנים כגון מטבע ביחד ע"י ק"ס דלדבריו כל המקח בטל מדבטל לענין המטבעות דהא בדעת הקונה הדבר תלוי משא"כ בנותן מתנה כנ"ל דוודאי דעת הקונה ליקנות מה שאפשר ולגבי המקנה אי' סברא לומר מדלא יוכל לקנות כל המתנה לא מקנה לו כלום ובודאי קונה מה שיוכל לקנות ולהרמב"ן והריטב"א שמחלקים בין כולל במלה אחת לב' מלות אין חילוק בין מתנה למכר אלא בין אם עשה ק"ס להקנות קרקעות ומטבעות אז לא קנה אלא קרקע ובין אם הניח מעות ומטלטלים במקום אחד ואמר כל שבמקום זה אני מקנה לך בק"ס אז מדכלל שניהם לא קנה. ובזה ניחא לי המרדכי פ' מ"ש דז"ל מעשה באחד שהקנה בק"ס קרקעות ומטלטלים ומעות בבת אחד ונחלקו חכמי הדור בדברי"א דדמי לקני את וחמור וכי היכי דלא קנה מעות גם הכל ל"ק וי"א קנה הכל במגו שחל על האינך חל נמי על המעות וכ' הר"ש (אע"ג דקנה קרקע ומטלטלים מעות ל"ק כצ"ל) דאלת"ה הא דאמרינן פ"ק דקדו' נכסים שאין להם אחריות נקני' עם נכסים שיש להם אחריות ואמרינן דבעינן אגב למה לי אגב ליקנו במגו ול"ל דדמי לקני את וחמור דחמור לאו בר קנין הוא אבל מטבע נקנה במשיכה וכו' וע' ש"ג מתמיה והא בהדיא וכו' והסמ"ע סי' ר"ג כ' דדעת א' ע"כ ס"ל דלא כר"נ מכח סתמא דקדו' ולהכי סתם הרמ"א כדעת הר"ש בסי' ר"ט שהיא אליבא דהלכתא דקי"ל כר"נ:

ב

וכ"ז תמוה בעיני מדלא אשכחינן שום פו' שיפסוק דלא כר"נ והרמ' עצמו יוכיח ומדברי הר"ש בעצמו נשמע דדוקא במעות הוא דמחלק דל"ד לקני את וחמור אבל דבר שאינו בעולם או שאין בו ממש דלית ליה צד קנין באמת דימה הרי מכולם משמע דלא כהלכתא ולהנ"ל ניחא דאפשר המעשה היה במכירה ואזלו כולם בשטת הרמ' ע"פ סברת הר"ן אלא דהר"ש הכריע דמעו' שני (אך לסברת הר"ן אין טעם לחלק בסברת הר"ש ויוכל להיות נמי שהיה המעשה ע"י כולל כנ"ל וקצת מדויק הכי מה שכ' בבת אחד באופן שכולם הסכימו לר"ח והרמ' הכא ובזה ניחא נמי דל"ק על הדעה א' מן דברי ב"ה שבב"י ח"מ סי' ס' בשם תוספת' בל' זה הנותן מתנה לחבירו ממה שקנה ומה שיקנה לא זכה במה שיקנה מבואר הא מה שקנה קנה ואף לדעת ר"ש קשה זה ולהנ"ל ניחא דשם מתנה וגם אינה במציאות בכולל ועם זה תמוה לי מה שהשוה הרמ"א ז"ל דשלב"ל עם מעות וזה דלא כמאן דלע"ד אדרבא שם במרד' מקודם משמע דבדשלב"ל הניח בספק ומן הטעם עצמו של הר"ש שמחלק בין מעות דהוא דומי' שהביא שם במתנה וירושה ע"ש ודוק ולע"ד אף שבדשב"ל ל"ש כולל מ"מ במכירות דבר שבא לעולם עם שלב"ל להר"ן אליבא דהרמ' כולו בטל ואפשר מ"מ לא יוכל המוחזק לומר קי"ל כותי' מפני דאינו מוכרח דדעות שבמרד' הנ"ל קאי בשיטתייהו ובפרט דעות ר"ש כדלעיל בהג"ה ואפשר יחיד הוא בסברתו ומה שהב"ש ייחס אליו הה"מ ע' בלח"מ וצ"ע ואולם דברי התה"ד שמביא הסמ"ע א"א ליישב בדרך הנ"ל כי קנין גרושין וקנס א"א בכולל ולמתנה דמיו וצ"ע ולע"ד יש להביא ראיה דלא כהר"ן ז"ל ממה דאי' מס' ב"ב דף ע"ז קדו' דף נ"א אמר רבא בר יצחק ג' שטרות הן וע"ש ובחה"מ סי' רס"ג דדינן אלו שייכים בין במכר בין מתנה ואיתא נמי שם בשם הרא"ש דאפי' קנו מני' לכתוב שטר יוכל לחזור דהוו קנין דברים להר"ן היה לו לומר ד' שטרות הן ואופן ד' היכי דקנו נמי' בק"ס ליקנות הקרקע ואף לכתוב שטר בקנין אחד ושבזה חולק מתנה ממכר דאלו במתנה חוזר בשטר ולא בשדה ובמכר מדאף בלוקח תלי' ומדשטר ל"ק אף השדה ל"ק משא"כ להרמב"ן ניחא מדאינו במציאות בכולל לכן משמע התם מפסק הרא"ש דלא כהר"ן ע' ודוק ותו יש ראיה לסברת הרמב"ן לחלק בין כולל ממה דמשני בקדו' אליבא דרבא דאמר הרי כולכם ואחת מהאחיות וע"ש ברש"י ז"ל ופירושו דחוק מאוד דהא אכתי כיון דהאחיות א"מ מטעם קדו' שאין מסורי' לביאה נימא דקני את וחמור הוא ולהרמב"ן בפשוט כיון דלא הוה בכולל תו צ"ע בגיטן ל"ח ע"ב בסוגיא דכל נכסי קנוין לך וע"ש בח"ר ודוק:

א

ויכולה א' מהן לקבל. עיין סי' ל"ו שם מבואר דין זה:

ב

אינן מקודשות. מפורש בש"ס כל שאינו בזא"ז אף בבת אחת אינו:

ג

כולן צריכות גט. קי"ל כאביי דאמר קדושין שאינן מסורי' לביאה הם קידושין לחומר' וצריכה גט:

ד

הרי כולן מקודשות. מה שאמר הראויה לביאה כוונתו על כולן הראוי לביאה אלא אם אמר א' מכולן הראוי לביאה אז כ"א מקודשת מספק ועיין בדרישה וב"ח בק"א:

ה

נכריות מקודשות. דומה דין זה לאומר קני את וחמור כמ"ש בח"ה סי' ר"י דקונה וי"א ס"ל דגרע מקני את וחמור כיון שאמר הכל בדיבור א' וקני את וחמור אומר בשני דברים לפ"ז אם אמר כולכם ואחיות דומה ממש לקני את וחמור והר"ן והמגיד מחלקים בענין אחר דשם אין סבר' לו' מפני שאין לזה יד לקנות מ"ה השני לא יקנה אבל הכא דרך ליקח רע וטוב ביחד והכל מקח א' ואם לא יקנה א' בטל כל המקח ואם אמר כולכן וא' מאחיות מקודשת לא הוי כקני את וחמור דהא אם היו יודעים איזה מהן קידש היו קדושין גמורים אף על גב עכשיו א"י מי קידש מ"מ הוי קידושין לחומר' לכן הנכריות מקודשות בודאי:

ו

כולכם מקודשות לי. ואם אמר שפחה וכולן מקודשות לי תלינן נמי בדין קני את וחמור שכתבתי בסמוך:

א

כגון שאמר לאב כו'. נ"ב א' ת"ש כו':

ב

או אם כו'. מתניתין הנ"ל וכמש"ש אביי מתרץ כו' הא אחת כו':

ג

כולן כו'. שם ת"ש מי שקידש כו':

ד

ואם אמר כולכם כו'. עתוס' דב"ב קמ"ג א' ד"ה ר"נ וכ"ה דעת רוב הפוסקים:

ה

וי"א כו'. עבה"ג וכ"כ הרא"ש וש"פ לדעתם:

ו

אם היה כו'. כצ"ל:

ז

מספק. ר"ל במחלוקת הנ"ל דס' שקדם:

א

בשביל כולן לדעתן. עיין לעיל סימן ל"ז סעיף ח' שם נתבאר דאף דלא נתרצית בפירוש להיות שליח שלהן רק הן בקשו אותה והיא שתק' ואח"כ כשנתן המקדש לידה הקידושין בשביל כולן שתקה ג"כ וקבלה סתם ואפ"ה נעשית שליח לחברותיה אעפ"י דנעשית להן צרה:

ב

ב' נשים כא'. הטעם כדרבה בגמר' קידושין דף ל' ע"ב דכל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו ואלו קידש אחות אשתו או בת אשתו אינה מקודשת אף כשקידש שתי אחיות או אשה ובתה כאחת אינן מקודשות:

ג

א' מבנותיך מקודשת לי. עיין לעיל בסימן ל"ז מסעיף ט"ו ואילך כמה חילוקי דינים בזה:

ד

וי"א שאף נכריות אינן מקודשות. אף על גב דק"ל קני את וחמור קנה מחצה (כמבואר בטור ח"ה ובש"ע סימן ר"י סעיף ג') יש לחלק בין האומר בתרי לישני את וחמור ובין האומר כולכם דכולל כולם בחד לישנא ולפ"ז אם אומר אחיות ונכריות מקודשת לי נכריות מקודשת ודאי אבל הר"ן כתב חילוק אחר בין את וחמור להכא דבשלמ' התם אין סברא לומר שמפני שזה אין לו יד לקנות שלא יקנה מי שיש לו יד אבל דרך הלוקח לקנות רע ויפה ביחד וכונתו לזכות בכולן ואם לא קנה אחיות גם נכריות אינם מקודשות אעפ"י שפרט אותן בפני עצמן:

ה

ואם אומר כולכם מקודשו' לי. גם כאן אם אמר שפחה וכולכם מקודשות לי תלוי בשני טעמים הנ"ל אם מקודשת ודאי או ספק:

א

סעיף ב' המקדש וכו' נ"ב עי' בב"ש ס"ק ב' מפורש הטעם דקי"ל כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו והנה קשיא לי בש"ס זבחים משנה ג' ב' שאחזו בסכין ושחטו פטורין אחזו באבר והעלוהו חייבין וקשה לי לדברי ר' יוסי שמבואר שם בסיפא דס"ל דהעלה וחזר והעלה פטור ואינו חייב אלא אחת אף דהיה לו ידיעה בנתיים ובע"כ הטעם דבעינן שיהיה כולו שלם ולא חסר וא"כ למה יתחייבו שנים שהעלו הרי אינו בזאח"ז דאם העלה וחזר והעלה פטור בין הוא בין אחר כיון דהטעם הוא מכח דאינו שלם א"כ מה לי הוא מה לי אחר יהיה פטור א"כ אף בב"א יהיו פטורין דכל שאינו בזאח"ז אפילו בבת אחת אינו והנה על המשנה לק"מ די"ל דהך רישא נמי דברי ר"ש הוא דמחייב בהעלה וחזר והעלה והוי בזאח"ז ולר"י י"ל באמת שנים שהעלו פטורין אך על הרמב"ם קשה דהוא פסק כר"י ופסק בשנים שהעלוהו חייבין וקי"ל דכל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו ולו יהא דהרמב"ם פסק כר' יוחנן דבכמה אברים חייב על כל אחד עכ"פ באבר אחד פסק כר' יוסי דהעלה וחזר והעלה פטור עי' שם בכ"מ פ' י"ט מה"ל מעה"ק (הל' י"א) ולמה פסק שם בב' שאחזו באבר אחד והעלוהו חייבין הרי באבר אחד אינו בזאח"ז וא"כ אפי' בב"א אינו וצ"ע ודוק:

ב

סעיף ג' וי"א שאף נכריות אינם מקודשות וכו' נ"ב עיין בתשובתי ל"ק אקרמאן במהדורא ה' שלי סי' רנ"ב מ"ש דהיינו דוקא אם אינו עסוקין באותו ענין אבל אם היו עסוקין באותו ענין גם הרמב"ם מודה דהנכריות מקדושות אך זה רק לטעם הה"מ בדעת הרמב"ם לא לפי טעם הר"ן ייע"ש בעזה"י ודו"ק. הנה הה"מ כתב ליישב דברי הרמב"ם דלא תקשה ממה דקי"ל קני את וחמור קנה מחצה והוא דדיבור אחד שאני וכו' [וכבר הארכנו בזה בכמה דוכתא] וכעת תמוה לי מן הש"ס פ"ק דגיטין (ד' ח' ע"ב) גבי איבעיא להו כל נכסיי קנויין לך וכו' ומוכח שם לרבא וקי"ל כוותי' אפי' בדבור אחד פלגינן דבורא וסברת הה"מ נראה שהיא סברת אביי ורבא ס"ל אפי' בדבור אחד פלגינן דבורא ואין לומר דהתם למילי דרבנן כגון בפני נכתב שאני אבל בדאורייתא מודה דלא פלגינן דבורא דא"כ מה קאמר שם הש"ס כמאן כר"ש וכו' הרי י"ל דאתיא אף כר"מ ור"מ מיירי לענין דאורייתא אם נעשה משוחרר בזה לכך לא פלגינן דבורא כיון דהוי דיבור אחד אבל רבא מיירי לענין דרבנן י"ל דס"ל פלגינן דיבורא ובע"כ דאין לחלק בזה א"כ מוכח דלא כהה"מ ודו"ק והנה בהיותי בזה ראיתי מה שהקשו התוס' שם ד"ה הדר אמר אביי שכתבו פירוש לא משום קושיא דרבא חזר בו דאביי לא חשיב לי' פרכא דסבר לא פלגינן דבורא דאקושיא דרבא לא משני מידי וכו' ולפענ"ד ודאי משום קושיא דרבא חזר בו והוא דהנה דדבור אחד כיון דלא פלגינן דבורא י"ל ב' אופנים או מגו דחייל אהא חייל אהא או להיפוך מגו דלא חייל אהא לא חייל אהא ולכך תחלה הוי סבר אביי דמהני מגו להוציא ממון מחזקתו ולכך אמר כיון דקנה עצמו קנה נכסים אבל רבא ס"ל דלא מהני מגו להוציא ממון מחזקתו דומה למה דקי"ל מגו להוציא לא אמרי' כן ה"נ בזה ולכך פריך דנכסים לא לקני דלא מהני מגו להוציא ממון מחזקתו ולכך שוב כיון דרבא חידש דלא מהני מגו להוציא ממון מחזקה א"כ לא שייך לחול בכולן שוב ראוי לומר להיפוך מגו דלא חייל על זה לא חייל על זה כיון דלא פלגי' דיבורא כיון דהוי דיבור אחד ולכך שפיר מכח קושיות רבא הדר בי' ודוק ושוב ראיתי בבית מאיר סימן מ"א נראה דרמז רמיזה לסוגיא הנ"ל וכדעת הה"מ אך כתב שם דרך רמיזה ואני ביארתי הדבר נכון בעזה"י ודוק היטב:

א

סי' מא ס"ב ולא פירש. נ"ב ובשטר כה"ג י"ל דלא מקרי נתינה לשמה. תשובת הר"י לבית לוי כלל א' סי' ב':

ב

כולן צריכות גט. נ"ב ואף אם מיד תכ"ד אומר שפלונית תהיה המקודשת לא מהני דבקדושי' תכ"ד לאו כד"ד תשובת רש"ך ח"א סי' קנ"ב:

א

שתיהם משום ערוה דכיון שאין הקידושין תופסין בזה אחר זה בבת אחת נמי אין תופסין:

ב

כולן צריכות גט דקידושין שלא נמסרו לביאה הוין קידושין כאביי:

ג

מקודשת לי דזה כמו שאמר קני לך את וחמור דאע"ג דאין קנין לחמור קנה המקבל דהכי קי"ל להלכה בכ"מ ה"נ אין האחיות פוסלין קידושין של הנכריות וי"א ס"ל דכאן גרע מאת וחמור דשם הוא מקנה למי שיוכל לקנות שאין טעם לומר מפני שהחמור אינה יכולה לקנות שלא יקנ אפילו מי שיש לו יד לקנות אבל מקדש זה לא נתן אלא בשביל שיזכה בכולם שכן דרך הלוקח ליקח רע ויפה כאחת וכיון דאין האחיות מקודשות ה"נ נכריות:

ד

הלכך נכריות מקודשת מספק פי' שכיון שיש כאן שני דיעות יש לנו להחמיר: