א
דין המקדש לאחר זמן כגון לאחר שתלד ודומיו ובו ח סעיפים:
האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לאחר ל' יום אע"פ שנתאכלו המעות בתוך ל' יום הרי זו מקודשת לאחר ל' יום ואם חזר בו בתוך הל' יום או חזרה היא אינה מקודשת: הגה וי"א דאם קדשה בשטר ואינו בעין לאחר ל' יום אלא נקרע או נאבד תוך ל' אינה מקודשת (הר"ן פ' האומר) המקדש אשה על ל' יום מקודשת לעולם (שם):
ב
בא שני וקדשה בתוך ל' יום הרי זו מקודשת לשני לעולם לפי שבשעה שקידשה השני לא היתה מקודשת ותפסו בה קידושי שני ונעשית אשת איש ולאחר הל' יום כשיבואו קידושי ראשון ימצאו אותה אשת איש ונמצא הא' כמו שקידש אשת איש שאין קידושין תופסין בה אבל אם מת השני או גירשה תוך ל' חזרו קדושי ראשון (טור בשם י"א) ולכן צריכה גט מן הראשון ויש חולקין (טור בשם הרא"ש):
ג
האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך השלשים יום הרי זו מקודשת מספק לשניהם לפיכך שניהם נותנין גט בין בתוך הל' יום ובין לאחר הל' יום:
ד
אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום ובא אחר ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר י' ימים אפילו הם ק' על הסדר הזה קדושי כולם תופסין בה וצריכה גט מכל אחד ואחד מפני שהיא ספק מקודשת מכולן:
ה
האומר לאשה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותך אינה מקודשת לפי שאינו יכול עתה לקדשה:
ו
האומר ליבמה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לאחר שיחלוץ ליך יבמיך הרי זו ספק מקודשת:
ז
הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה הרי את מקודשת לי היום באחת ובאחת לאחר שאגרשך הרי זו מקודשת וכשיגרש אותה תהיה ספק מקודשת אבל אם נתן פרוטה לאשת איש ואמר לה הרי את מקודשת לאחר שתתגרש או אם נתן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינו כלום:
ח
האומר לחבירו אם תלד אשתך נקבה תהא מקודשת לי אינו כלום ולהרמב"ם וקצת מפרשים אם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר הבת מקודשת וצריך לחזור ולקדשה מאביה לאחר שתלד כדי שיכניסנה בקדושין שאין בהם דופי:
באר היטב אבן העזר
מ׳
א
מקודשת. וצריכה להחזיר הקדושין לכ"ע. ואם חזר הוא להר"ן א"צ להחזיר הקדושין. ולתשובת הרא"ש ומהרי"ט צריכה להחזיר הקדושין אפי' אם הוא חוזר ב"ש:
ב
בשטר. דאם קדשה בכסף הוי כאלו הכסף בעין כיון שהיא צריכה להחזירן אבל בשטר אם נאבד או נקרע לא נשאר כלום אחר למ"ד יום. וה"ה אם השטר בעין ואינו (ברשותו) [ברשותה] אלא מונח בר"ה הדין כן. ואם הנייר של השטר ש"פ הוי כקדושי כסף כי דעתו גם על הנייר הר"ן:
ג
למ"ד יום. אר"ס קאי אם מקדש בכסף אבל אם מקדש בשטר מדמה הר"ן לדין המגרש שאמר היום אי את אשתי כמ"ש סי' קל"ז דהוי ספק מגורשת וה"ה הכא הוי ס"ק. וע"ל סי' ל"ח ס"ק א':
ד
הבת מקודשת. ר"ל ס"ק ב"ש ע"ש: ר ה
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
מ׳
א
משנה קידושין דנ"ח ע"ב
ב
כרב ושמואל שם דכ"ט ע"א
ג
כר' יוחנן שם
ד
שם במשנה
ה
ל' הרמב"ם שם בפ"ז מה"א
ו
כ"כ ה"ה בשם הרמב"ן ושכן הוא בירושלמי ושכן נראה דעת הרמב"ם
ז
ג"ז שם בשם רשב"א וכ' הטור שלזה הסכים הרא"ש
ח
ג"ז שם ממשנה שם
ט
כו' דמספקת ליה אי תנאה הוא אי חזרה הוא וכו' שם דף נ"ט ע"ב
י
ג"ז שם ממימרא דאביי שם וכעולא וכר' אסי משמיה דרבי יוחנן שם ד"ס ע"א וכדמפרש טעמא בגמ' שם שכל אחד מצא מקום זמן פנוי לקידושין ותופסו כולן לאוסר' וכדע' ר"מ והרי"ף
יא
משנה שם דף ס"ב ע"א
יב
שם בגמ'
יג
כשמואל דמספקא ליה אי קידושין תפסי ביבמה אי לא ואמר בעניותינו צריכה גט יבמות דף ל"ב ע"ב ומוקי למתני' דהכא דתנן אינה מקודשת כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין
יד
בעיא דרבי אושעיא קידושין דף ס"ב ע"ג דמספקא ליה אי אמרי' מגו דתפסי קידושין השתא תפסי נמי לאחר כן ולא נפשטא
טו
מימרא דר' אושעיא שם
טז
שם במשנה
יז
שם בפ"ז וכר' חנינא שם וכמו שהעמידוה שם בלשון אחרון כשהוכר עוברה ודברי הכל
יח
ל' רמב"ם שם
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
מ׳
א
הג"ה אבל אם מת כו' וי"ח לפ"ר רציתי להביא ראי' מתלמודן דלא כהירושלמי והיא שיטת הרא"ש דהא הר"ן מבאר דין דאם קדשה הראשון מהיום ולאחר ל' ובא שני וקדשה מהיום ולאחר מ' לרב א"צ גט משני ומבואר דהיינו לשיטתיה שפו' כאביי דליכא לספוקי פעם בתנאי ופעם בחזרה וק' א"כ ל"ל לאביי להאריך כדי להוציא מדע' זו ע"י ג' מקדשיה הי' לו למשמיעני חידש זה ע"י דינא דהר"ן בב' מקדשים והי' נמי נשמע ממה דהי' אומר דמב' א"צ גט דליכא לספוקי פעם בכה ופעם בכה א"ו דדינא דהר"ן לא נאמר אלא למה דפו' כהירושלמי נמצא במה שהקבלת תוך ל' קדו' משני אינה חזר' לחלוטין ושפיר קאמר דמשני א"צ גט דאפי' אם נאמר חזרה הו' מ"מ קדושי ראשון חלין לאחר ל' ושל שני ככלות מ' אין מוצאין מקום לחול משא"כ לשיטת הרא"ש והרשב"א אפי' לאביי אליבא דרב אם קידשה ראשון מעכשיו ולאחר ל' ושני מעכשיו ולאחר מ' צ"ג משניהם מראשון דלמא תנאי הוא ומשני דלמא חזרה הי' ואז הא ברשותה לחזור כל ל' ובמה שקבלה משני מעכשיו ולאחר מ' תוך ל' דראשון זה גופה חזרה היא ומכיון שחזרה בהן נתבטלו לעולם ושוב לאחר מ' שפיר חלו קדושי שני וצ"ג ובזה מוכח דאביי בשיטת הרשב"א והרא"ש. אבל שוב ראיתי דאף הר"ן לא לחלוטין פו' כהירושלמי אלא דחש לחומרא ולהנ"ל הי' ק' איך פו' בזה לקולא ע"פ הירושלמי א"ו צ"ל דס"ל דאף להרשב"א לא הוו קבלת קדו' משני חזרה לחלוטין אלא כשקיבלה משני קדו' גמורים אבל מהיום ולאחר מ' ואם חזרה הוו הא בדעתה נמי תלוי ויכולה כל המ' לחזור בהם אלו לא הוי חזר מראשון וככלות ל' קדושי ראשון שפיר חלים ונמצא דינו אזיל אף להרשב"א ויצא לנו לפ"ז אם קיבלה קדו' מראשון לאחר ל' ומשני לאחר ך' ומת השני תוך ך' אז היא מקוד' ודאי לראשון לאחר ל' דהא אז קדושין שני ודאי לא הו' חזרה אפי' להחולקים על הירושלמי כיון דעד ך' הי' הברירה בידה לחזור אבל הקושי' על אביי שהי' לו לקצר עדיין צ"ע:
ב
האומר לאשה כו' תימא לי הא הרשב"א כ' וא"ת דהא כל תכ"ד כדבור דמי חוץ מע"ז וקדו' וי"ל דלאו חזרה ממש קאמר אלא כעין וכו' ואינו נכון כלל ומסתברא דהכא באומר קודם נתינות המעות ולא נגמרה נתינתן עד שאמר כלשון זה ויכול הוא לחזור בו ואפילו קידשה בפקדון שיש לו בידה ואמר הא"מ לי מעכשיו ולאחר ל' בפקדון שיש לי בידך הרי לא נגמרו הקדו' עד לאחר גמר דבריו שאו' בפקדון כו' והתם בשנתן הקדו' ואח"כ חזר בו תכ"ד והלכך מכיון שנגמר שוב אינו יכול לבטלן עכ"ל וא"כ מהראוי לחלק בזה שהיכי שנתן הפרוטה קודם שאמר מעכשיו ולאחר ל' מקוד' לראשון ואולי לזה רימז הרמ' ז"ל שבהלכה י' כ' הא"מ לי בזוזים אלו לאחר ל' ובה' י"ב כ' האומר הא"מ לי מעכשיו ולאחר ל' בדינר זה הרי דבהלכה י' כ' בזוזים אלו קודם התנאי מדאין נ"מ ובה' י"ב כ' בדיני זה אחר התנאי אבל הש"ע שמקדים בפרוטה זה צ"ע שהי' לו לבאר דזה דוקא בשלא נתנו עד לאחר גמר דבריו. ואפשר יש ליישב בזה קושי' הב"י על הרא"ש במה נ"מ אי פסקינן כרב או כר"י כיון דחיישינן שלא כאביי ופסקינן דאף מאמצעי צ"ג וע' בט"ז ס"ס זה כ' דנ"מ היכי שאמר בפי' מעכשיו ובתנאי ולע"ד ליתא דבזה אף ר"י מודה דתנאי הו' ולא חזרה ולהנ"ל נ"מ טובא היכי שנתן הפרוטה קודם האמירה דאליביה מקוד' לראשון ולא לשני ואליבא דר"י מקוד' לשניהם וע' בטור ריש סי' ל"ח מחלוקת הטור בפי' מעשה קודם לתנאי כ' אפשר שייך קצת להכא:
ג
אמר לה וכו' וצ"ג מכ"א הח"ר מביא בשם פירוש משניות להרמ' דמהראשון ואחרון צ"ג מס' דאורייתא ומן האמצעים מדרבנן משום דנראת כא"א ואף בזה לא הונח לו כ' הב"ש בא"ד ס"ק ח' והנה לכמה פוסקים הלכתא כר"י דאמר רווחא שביק וכו' ומ"מ בכה"ג לא הוי שיור דלא שייר אלא עד ל' יום כמ"ש בר"ן עוד נ"מ דיכול לגרש כ"א מיד דהא הקידו' חלין מיד ולהני פוסקי' כו' כ"כ הרשב"א בהיות חתני החריף מהו' יודא נרו' בביתי פה ק"ק ש"ל קיבל מיכתב מכבוד חבירו המופלא חריף ושנון מהו' עקיבא איגר מק"ק ליסא וכ' אליו בל' זה ולע"ד במחכ"ה ארכבי' אתרי ריכשי דאף דהרשב"א כ"כ דלמ"ד תנאי א"י לגרש תוך זמן קודם שיתקיי' תנאי ולר"י דאמר שיורא יכול לגרש מיד היינו לשטתו שם שכתב בשו"ת וכ"כ בחידושיו לקדו' דשיור הוי היינו שמיד היא מקדש' בקידו' גמורים רק שמשייר שגם חבירו יכול לקדש וכאלו אמר חוץ מפלוני ומש"ה ס"ל דלר"י יכול לגרש אבל הב"ש דנקט בדבריו פי' תו' ור"ן דשיור היינו שיתחילו האידנא ויגמרו לאחר ל' פשיטא דלא מהני גם לר"י הגט תוך ל' כמו למ"ד תנאי הוי דהא בין כך ובין כך לא נגמרו וצ"ע על הב"ש עכ"ל ויפה כיון דלהנחות תשו' רשב"א דכל שלא נגמרו הקדו' א"א לגרש שוב אף לר"י לשטת תו' ור"ן א"א לגרש קודם הזמן והרשב"א לא כ' הנ"מ כ"א לשיטתי' ובל"ז נמי נראה שהב"ש ז"ל אגב שיטפי' לא ע' כל הצורך בתשו' זו והבינם בפשוט ע"ד שהבינם נמי המ"ל פ"ו מה' גרושין וזה נראה מדכ' וי"ל הטעם הוא דאמרינן ממ"נ ואלה הדברים נאמרי' בהתשו' שם בשם השואל אלא שהרשב"א ז"ל נסיב שטה לנפשי' דבאומר מהיו' ולאחר ל' אף למ"ד תנאי הוא ע"ז האופן אם ימות לא יהא כלל ואם יחי' לסוף ל' מעכשיו יתחילו ולא יגמרו עד לאחר ל' ולהכי גומר אומר דלמ"ד תנאי א"א לגרש קודם הגמר ולא שייך הממ"נ אמנם האמת אגיד כי כל דעתו הרמה בזה נפלאה ממני דק' לי מנ"ל הא דלמקצת קדו' ל"ש גט עד דוקא שיגמרו ומה ענין זה ללמד בהיקדש דהאומר לכשאכנסנה אגרשנה דשם בשע' כתיבות הגט אין שום שייכו' לגרושין אבל למקצת קדו' מה"ת דלא ואם יש כח בגט לכרות קדו' גמורים מכ"ש למקצתם וממילא שוב בהגיע סוף ל' שיחול הגמר מכיון שכבר נכרת התחלה אין מקום להגמר וגוף פירושו בתנאי הי' הוא תמו' והסוגי' לא אזלה כלל אליבי' ע' ודוק אם לא בדוחק גדול וכל זה אין כדאי להמציא מכח דקדוקו שנתקשה בדברי שמואל וכדומה לי שבעצמו חזר בו ולכן אינו מזכירו כלל בחידושיו ואף לא הנ"מ כי באמת לכ"ע יוכל לגרש תוך הזמן ודוק:
ד
לאחר שתשתחרר א"מ בהסוגי' איתא אף שאומר לשפחתו הא"מ לי לאחר שאשחריך אף דבידו לשחררה מ"מ א"מ מטעם דמעיקרא בהמ' והשתא דע' אחרת והפוסקי' השמיטו דנלמד מדין דסעי' ז' האומר לאשתו הא"מ לאחר שאגרשיך דא"מ מטע' נהי דבידו לגרשה אין בידו לקדש' וה"ה בזו בלא טעם הנ"ל כדאי' בתו' א"מ כ' הב"ש וצריכה לחזור ולא אמרינן המעות מתנה כמו במקד' אחותו ונ"ל הטעם שדומה למוכר בזמן שיובל נוהג דמודה שמואל דהמעו' חוזרין ומפני דל"ש אדם יודע מפני דעתי' דרב דאמ' מכורין וה"ה הכא ל"ש אדם יודע מפני דעתי' דר"מ וע' גיטן מ"ה תו' ד"ה מידי דהוה:
ה
הח"מ וב"ש מקשים הש"ע אהדדי מחה"מ ותי' הב"ש דהכא חייש משום חומרא דא"א וכ' שהרמ' לא ס"ל כהטור בח"מ מדלא זכר עובר שם ש"מ דס"ל דהמוכ' עובר קני ולע"ד זה אינו כי בפי' המשניות כ' ומה שמתחזיק אצלי שצריך שיקדש אותה אחר שנולדה ואז מותר לבא עליה לפי שמן העקרים שבידינו אין אדם מקנה דשלב"ל ואמנם אמרנו דבריו קיימים להחמיר שהיא נעשת כא"א הרי שבעצמו חשיב עובר דשלב"ל וכן סתימות ל' הרמ'(א) תנו מה שתלד בהמה זו לא קני משמע אפילו הוכר עוברה אלא להחמיר אמר דבריו קיימים אמנם הפ"י ז"ל בתו' ד"ה ור"ח מקשה על ראיות התו' שאין הל' כראב"י ממה דקי"ל כר"י המזכה לעוב' ל"ק דאי טעמא דר"י משום דעובר חשוב לא בא לעולם קשיא דר"י אדר"י מתמורה פ"ק דס"ל המקדיש עובר קדוש וקי"ל בכולה תלמודן אין אדם מקדיש דשלב"ל ומכח זה נקיט שיטה לנפשיה דטעם דמזכה לעובר ל"ק הוא מטעם אחר ע"ש כי האריך ועכ"ז הקושי' עצומה על כל הראשונים דס"ל דאין אדם יוכל להקנות עובר ממה דקי"ל שם דאפי' תם במעי בעל מום קדוש וכדפ' הרמ' פט"י מה' מע"ק וע"כ כדדחק דקדושת הגוף שני דחל אף על דשלב"ל ואף דשם מוכח דאפילו קדושת דמים נמי קדוש צ"ל דאף ק"ד חמור מקדושת בה"ב ודוקא בה"ב הוא דלא חל על דשלב"ל וכן מצינו בכורות י"ד ע"א דיש הבדל בין ק"ד לבה"ב וא"ל ממה דאי' במס' ערוכין דף ך' ע"ב על הקדש דמי' והא אין אדם מקדיש דשלב"ל דש"ה דקא על האומר לכשיבאו דמיו יקדשו ולא הקדיש גוף הבהמה לדמיה ע' ודוק וכן מדויק ל' הרמ' פ' ך"ב מה' מכירה שכ' הל' ט"ו שאלו אמר כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבה"ב אעפ"י שאינו מתקדש מבואר אבל למזבח מקדיש אפילו מה שתלד ואפי' אינה מעוברת וכן מבוארת דעתו בי"ד סי' רל"ד בב"י בדין אשה שאמרה קונם מה שאני עושה לפיך ומזה ראיה דלא כפ"י הנ"ל דהא צ"ע מנ"ל דלמזבח מקדיש דשלב"ל ואי מתמורה הא משם לא נשמע אלא עובר א"ו דהוכיח מכח קושית הפ"י דהא ר"י עצמו ס"ל המזכה לעובר ל"ק מוכח דס"ל דעובר נמי הוא דשלב"ל ואפ"ה מתקדש למזבח ש"מ דהכלל דא"א מקדיש דשלב"ל אינו אלא בקדשי בה"ב (אך ע' בב"י סי' רל"ד בי"ד) אלא דשוב הקשה על התו' דאם כ"ז קדו' דמדמה הגמ' דף מ"ז גבי האומר חציך מקודשת לי לקדושי קדושת הגוף לרגל זה עולה א"כ ה"נ נימא דדמי לחול על דשלב"ל והקושי' צ"ע אלא שר"ל דה"ט דהרמ' בקדו' שלענין איסור לכ"ע כהקדש דמי ע"ש וק' לי נמי על זה דא"כ למה שהוצאתי מל' הרמ' דבקדושת הגוף אף דבר שלב"ל ממש נמי חייב א"כ אף באומר אם תלד אשתך קודם שהוכר העובר נמי תיקדש ובל"ז מ"מ ק' הא גבי מקדיש עובר לא נזכר כלל החילוק בין הוכר ללא הוכר ותו ק' מנ"ל להגמ' דר"ח דאמר ל"ש איירי דוקא בהוכר כדי שידמה לדראב"י הא בקדו' טעם אחר דדמי' להקדש לכן לע"ד הפשוט בהרמ' כמבוארי' דבריו בפירו' משניות הנ"ל מצד חומרא דא"א ואי מה דק' לו הא מדמה הגמ' קדושי אשה לקדושת הגוף לע"ד מעולם לא ס"ד דש"ס לדמוי אשה לקדושת הגוף דהא גרעה מבהמה בעלת מום שאינה ראוי כלל למזבח ואי תימא דהמכוון תהא כהקדש כאלו נתקדשת לדמי' למזבח הא אדרבא בזה מבואר בהרמ' פ"ה מה' ערוכין ה' י"ז באם אמר אפי' ראשי למזבח אינו חייב אלא בדמי ראשו וע"ש בהסוגי' א"ו שבהקדש בה"ב מתפיסה שהוא סתם הקדש שבזה מבואר שם שבדבר שהנשמה תלוי' בו כולו הקדש והסוגיא מביאה אך הבריי' דרגל כדי לסיים ואפי' למ"ד וכו' מודה וכו' שבזה קדושת הגוף וקדושת בה"ב שוים ודוק ואפשר דס"ל דכל דברי התנאי הנאמרים שם בענין דשלב"ל דבריו קיימים אך לחומרא נקטו דוק ותשכח כי יש ויש וקדושת הגוף ודאי שני עם דשם אף לקולא לענין הבאת חולין לעזרה. וע' סוף הלכות בכורות בי"ד פו' נמי הש"ע דא"א למכור עובר וע' מ"ל פך"ב מה"מ הל' י"ד מביא תשו' הפוסקים דאפשר למכרו וע' בהגהות רמ"א ח"מ סי' ר"ט ב' דעות באם אומר לכשתלד ובב"י ח"מ סי' רל"ב מסופק הב"י בפי' התוספתא והמ"ל מביאו נמי ובדיעבד לענין בכור למעשה צ"ע.
בית שמואל
מ׳
א
אף על פי שנתאכלו המעות. דל"ד האי מעות למלוה דמלוה להוצאה ניתן והוי כאלו לא נתן לה כלום, ול"ד לפקדון שנגנב דפקדון ברשו' המפקיד קאי משא"כ מעות זה ברשותה קיים ש"ס ול"ד לאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא אחר ל' יום דלא קנה שאני משיכה לאחר ל' יום כלתה המשיכה אבל הכא עכ"פ המעות צריכה להחזיר והוי כאלו נתן לה המעות בסוף ל':
ב
ואם חזר. כתב הר"ן דאין צריך להחזיר הקדושין אם הוא חזר דאי אמרת עד השעה שחלין הקידושין המעות ברשותו אם כן נתאכלו למה היא מקודשת ובתשובת הרא"ש משמע דהיא צריכה להחזיר אפילו אם הוא חוזר והתנאי הרי את מקודשת לאחר ל' יום היינו אם לא יחזיר והא דמתקדש' אם נתאכלו המעות משום שבא לידה בתור' קידושין וכן כתבו בחדושי מהרי"ט ואם היא חזרה צריכה להחזיר הקדושין לכ"ע שם בהר"ן וכ"כ במרדכי ובתשו' הרא"ש כלל ל"ה סימן ח', וכשהיא מקודשת לאחר ל' יום או /אז/ קודם ל' יום אין בה חשש קידושין ואם היא בת כהן תאכל בתרומה שם בר"ן:
ג
דאם קדשה בשטר וכו'. הטעם משום בשלמא אם מקדש בכסף הוי כאלו הכסף בעין כיון שהיא צריכה להחזיר אבל בשטר אם נאבד או נקרע לא נשאר כלום אחר ל' יום וה"ה אם השטר בעין ואינו ברשותה אם מונח בר"ה, ואם הנייר של השטר שוה פרוטה הוי כקדושי כסף כי דעתו גם על הנייר שם בר"ן וע' סי' כ"ח:
ד
ל' יום מקודשת לעולם. אר"ס קאי אם מקדש בכסף אבל אם מקדש בשטר מדמה הר"ן לדין המגרש ואמר היום אי את אשתי כמ"ש בסי' קל"ז:
ה
אבל אם מת השני וכו'. אף על גב בחזרה בטלו הקדושין לגמרי דשם חזרה בפירוש וכאן מה שקבלה קדושין מאחר י"ל שאין דעתה לחזור מקדושי הראשון לגמרי אלא דעתה עדיין אם יהיה באפשר יחולו קדושי הראשון הר"ן ואם מת השני והניח אח מ"מ צריכה גט מראשון דהא יבמה לשוק תופסים בה קדושין מספק א"כ אין מונעה לחול קדושין הראשונים שם:
ו
מעכשיו ולאחר ל' יום. פרש"י רב מספק' ליה אם תנאי הוא אם לא אחזור תוך ל' יום או חזרה ממ"ש מעכשיו לפ"ז תוך ל' יום יכול לחזור ממ"נ אבל הרמב"ן ורשב"א בתשובה סי' תש"ז כתבו אם תנאי הוא היינו התנאי הוא אם יחיה לאחר ל' יום לפ"ז אם חוזר תוך ל' יום צריכה גט ממנו ובתנאים אלו התנאי תלי' בו ולא בה והוא יכול לחזור ולא היא משא"כ באומר הרי את מקודשת לאחר ל' יום יכולה היא ג"כ לחזור עיין תשו' רשב"א סי' תש"ז ואם אמר מעכשיו אם יגיע עד ל' יום לכ"ע תנאי הוא ש"ג שם וכן אם אמר מעכשיו ולא תתקדש אלא לאחר ל' יום הוי תנאי מרדכי:
ז
שניהם נותנים גט. כ' הטור אסורה לשניהם אא"כ יתן לה א' גט משמע איזה מהם שיתן גט מותרת לשני אף אם השני מגרש מותרת לראשון וכן מסתבר דהא לא שייך בכה"ג לומר שגירש הראשון תוך ל' דהא בין שהוא חזרה ובין שהו' תנאה עכ"פ תוך ל' יום עדיין הקדושין תלוים ועומדים לא מבעי' לפרש"י דתנאי הוא אם לא יחזור א"כ למה ליה גט הא בידו לחזור ואפילו לפירוש הרמב"ן התנאי הוא אם יחיה אחר ל' יום ועדיין לא נגמר איך יגרש קודם שיחולו הקדושין ומ"ש הרמב"ם שניהם נותנים גט היינו לענין אם תרצה להנש' לשוק אבל אם ירצה אחד מהם ליש' אותה י"ל דמותר וכ"כ בפרישה וכ"כ בט"ז אבל מהרש"ל כתב לחומר' דלא ישא האחד ואפשר החשש הוא שיאמרו הלכת' כר"י דאמר רווח' שביק כ"א וכל הקדושין תופסים ויכול לגרשה הראשון מיד כמ"ש בסמוך בשם הרשב"א גם למ"ש בסמוך דהרא"ש ס"ל אפילו לרב יכול לגרש מיד ניח':
ח
על הסדר הזה. משמע אם אחד קידש אותה מעכשיו ולאחר כלות זמן הראשון אינה מקודשת אבל הר"ן כתב אף בכה"ג קדושין תופסים בה לרבי יוחנן דאמר רווח' שביק כ"א לחבירו גם למ"ש המגיד דהרי"ף לא פסק כאביי אם כן חיישינן שמא אחד אמר בלשון תנאי ואחד בלשון חזרה א"כ שמא זה שאמר מעכשיו ולאחר ל' יום אמר בלשון חזרה וכן כולם וז"ש מעכשיו ולאחר מ' יום אמר בלשון תנאי והנה לכמה פוסקים הלכת' כר' יוחנן דאמר רווח' שביק ואז הוי ודאי קדושין אף על גב שיור בקדושין לא הוי קדושין מ"מ בכה"ג לא הוי שיור דלא שייר אלא עד ל' יום כמ"ש בר"ן עוד נ"מ דיכול לגרש כ"א מיד דהא הקדושין חלין מיד, ולהני פוסקים דפסקו כרב דאמר ספק הוא אם תנאי הוא או חזרה כמה שפסק הרמב"ם והמחבר א"י לגרש מיד שמא תנאי הוא ועדיין לא חלין הקדושין כ"כ הרשב"א בתשו' סי' תש"ז מיהו נראה הרא"ש לא ס"ל כן דהא הבין דהרמב"ם פוסק כרב דאמר מספק' לן אם תנאי או חזרה והרמב"ם כתב שניהם נותנין גט בין תוך ל' יום בין אחר ל' יום וכן פירשו המגיד והב"י דברי הרמב"ם א"כ ע"כ ס"ל דכ"א יכול לגרש מיד אפי' אם תנאי הוא וי"ל הטעם הוא דאמרינן ממ"נ אם נתקיים התנאי אם כן מעכשיו היא מקודשת ושפיר חייל הגט ואם לא נתקיים התנאי אז נתבטלו הקדושין וכאלו מגרש לאשה אחרת שאינה אשתו, אלא קשה א"כ אתה מצריך כרוז לכהונה שמא לא נתקיים התנאי והגט בטל, ואפשר דדומה כאלו מגרש על התנאי וכשלא נתקיים התנאי מותרת לכהונה וא"צ כרוז משום דידוע הוא שגירש ע"ת כן ה"נ, מיהו נראה דיש להחמיר כדעת הרשב"א ואם מקדש בשטר ואמר מעכשיו ולאחר ל' יום עיין בר"ן סוף דף תרמ"ז ולקמן סימן קמ"ו אם צריך להיות קיים לאחר ל' יום:
ט
אינה מקודשת. אפילו אם הקדושין בעין מ"מ קדושין הראשונים לאו קדושין הם וצריך לקדשה מחדש אחר שנתגייר ויאמר אז שמקדש אותה בזה ודוק' כשהו' בעין מיהו קדושין אלו לאו לטבועי' נתנו מאחר שהקדושין בטילים וצריכה היא להחזיר לו ולא אמרינן במתנה נתן אלא המקדש אחותו אמרינן במתנה נתן לה ואם א' קידש לאחר ל' ובא שני וקידש תוך ל' ואמר לה לאחר שימות בעלך הרי זו מקודשת דהא בידו לקדש' מיד אפילו אם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום מ"מ ביד השני לקדשה קדושי ספק לכן גם עכשיו ספק קידושין הם ועיין כל זה בכ"מ:
י
ספק מקודשת. אפילו אם מקדש מיד הוי ג"כ ספק דק"ל יבמה לשוק ספק מקודשת כמ"ש לקמן סי' קנ"ט לכן אם קידש אותה קודם שיחלוץ היא מקודשת מספק:
יא
ה"ז מקודשת. ויכולין לחזור כדין האומר לאחר ל' יום אפילו אם אמר מעכשיו שהרי אי אפשר לחול מעכשיו מחמת קידושין הראשונים המגיד ור"ן:
יב
הבת מקודשת. לכאורה משמע קידושין ודאי הם אף על גב דקי"ל המזכה לעובר לא קנה שאני קידושין דהאב בעולם והוא זוכה בכסף קידושין מיהו קשה בח"ה סי' ר"ט פסק אם אמר מה שתלד פרתי מכור לך ואפילו אם הפרה מעוברת לא קנה ודוחק לו' דשם איירי כשלא הוכר העובר ובפרישה וח"מ הקשו קושיא זו, והרמב"ם שם לא כתב לא קנה וכאן ס"ל נמי דמקודשת והטור כתב שם לא קנה ס"ל כאן דאיני' מקודש' והמחב' י"ל מ"ש כאן מקודש' היינו לחומר' אמרינן מקודשת אבל לאו ודאי קידושין הם דלרוב פוסקים אינה מקודשת דהא הרי"ף והרא"ש השמיטו סוגי' זו ותוס' והראב"ד והר"ן כתבו דאין הלכה כראב"י בזה וכן המגיד כ' בזה יש לחוש לדברי הרמב"ם ש"מ רק לחומר' אמרו ועיין בכ"מ פ"א ה' תרומות עיין חידושי מהרי"ט:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
מ׳
א
ואם חזר כו'. דמש"ש חזרה בה משום דאיירי בדידיה בא אחר וקידשה כו'. הרא"ש:
ב
וי"א כו'. כמש"ש ס"א א"ב שנקרע:
ג
המקדש כו'. ירושלמי והביאו הרשב"א והר"ן שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה ל' יום כל ל' יום ה"ז עולה לאחר ל' יום יצאה לחולין כו' הרי את מקודשת לי ל' יום ה"ה מקודשת ר"ל לעולם מה בין הקדש ובין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצאנו אשה יוצאה בלא גט כריתות ה"ז גיטך ל' יום אין זה כריתות א"ר יצחק בר אלעאי הדא דתימא מקודשת בשקדשה בכסף אבל אם קדשה בשטר הואיל ולא למדו כ' קדושין אלא מגירושין מה גירושין אינה מגורשת אף בקדושין אינה מקודשת וכ' הרשב"א אבל לפי מ"ש בגמרא דגיטין פ"ד א' מסתברא בין לר"א כו' הלכך אף בשטר מקודשת ועתוס' שם ד"ה מסתברא כו' אבל הרמב"ם פ' דאינה מקודשת שם מכח ההיא שהביאו תוס' ולעולם כו' וע"ל ס"ס קל"ו:
ד
אבל אם כו'. ירושלמי לפיכך אם מת השני בתוך ל' יום או גירש חלו קדושי הראשון לאחר ל' מת לאחר ל' או וירש לא חלו עליה קדושי ראשון כו' וכ"מ במתניתין דקא' מקודשת לשני ול"ק ואינה מקודשת לראשון. הרמב"ן:
ה
וי"ח. ממ"ש חזרה בה כו' וכמ"ש בס"א וכ"ש כשפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר דהוי חזרה וכמ"ש ביבמות ק"א א' קדושיה הן כו'. הרשב"א והרא"ש ועברשב"א וכ' הר"ן שאין כ"ז כדאי לדחות דברי הירושלמי:
ו
א"ל הרי כו'. רמב"ם ועברשב"א ור"ן ומ"מ דלר' יוחנן לאו משום ספיקא תפסי קדושין אלא לכולם ודאי קדושין כמ"ש בסוגיא וערש"י ועוד דלר' יוחנן אפי' אמר הראשון לאחר ל' והשני לאחר ארבעים משא"כ לרב והרמב"ן פירש כרב וכן הרי"ף וטעמם דסוגיא בכ"מ כוותיה וערא"ש ור"ח פ' כר"י דרב ור"י הלכה כר"י והרמב"ם פסק לחומרא כדברי שניהם אך ק' למה כ' הרמב"ם דוקא כסדר הזה לכן כ' כ"מ דהרמב"ם ס"ל אע"ג דבסוגיין מ' דלר"י ודאי תפסי קדושין ליתא לסוגיין אלא ר"י ג"כ ס"ל כרב דמספקא ואפ"ה תפסו כלהו ודחקו להרמב"ם כן משום דכולהו סוגיין מ' דמספקא וא"א דכולהו דלא כר"י ודבריו דחוקים ודברי המ"מ נכונים דמספקא להרמב"ם כמאן הלכה וז"ש כסדר הזה לא מכרעא הלא ידוע שאין דרכו לכתוב אלא לשון גמרא וערש"י ד"ה דשוו נפשייהו כולי:
ז
אבל אם כו'. פשוט שם דלא פריך אלא מאשתו:
ח
או כו'. בגמ' שם דא"ר אושעיא כו':
ט
ולהרמב"ם כו'. דמפרש דאביי דאוקמינהו בשיטה ל"ל דרבה ורב יוסף דאוקמיהו בשחת אבל לרבה ורב יוסף הא דראב"י אפי' לרבנן דלא הוי דשב"ל ולהכי דחקי ואוקמי בשחת כדי לאוקמי אליב' דרבנן משום דמשנת ראב"י קב ונקי וכן ר' חנינא אליבא דרבנן קאמר וזש"ש כשהוכר עוברה וד"ה. אבל הרשב"א והר"ן וש"פ חולקים עליו וכ' וא"כ ה"ל לאביי לפליגי עלייהו ועוד דאמרינן בב"ב קמ"א קמ"ב ההוא דא"ל כו' להאי דמעברת כו' מסתמא הוכר עוברה הוי ואפ"ה אמרי' שם דהוי דשב"ל וכן מדפריך שם איתביה ר"נ לר"ה האומר כו' ולא אוקים כשהוכר עוברה ועוד פריך שם ת"ש תינוק בן כו' עובר לא אלמא אפילו כשהוכר עוברה לא והא דאוקים רבה ור"י בשחת דלשון פירות ערוגה זו מ' דבא לעולם קצת ולכן קאמרו לא אמר כו' וכן ר' חנינא כראב"י ומ"ש אביי כולה אע"ג דלא דמו להדדי משום דרבנן פליגי אכולהו ועתוס' דסוכה ז' ב' ד"ה כולהו כו' וכ' רשב"ם כשאמר כולהו ס"ל כו' אינן שוין וכשאמרו אמרו דבר א' הן שוין וט"ס במתני' אם היתה כו' אבל הרמב"ם בפי' גריס לה וכ' אע"ג דקיי"ל אין אדם מקנה דשב"ל אמרו כאן דבריו קיימין להחמיר כו' וז"ש כאן וצריך לחזור כו' וצ"ע מה אמרו דתניא כו':
חלקת מחוקק
מ׳
א
שנתאכלו המעות. לא דמי לאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' דלא קנה (כמבואר בח"ה סי' קצ"ז סעי' ז') דשאני משיכה דלאחר ל' אין במשיכה ממש ובמה יקנה אבל הכא אם היא תחזור צריכה להחזיר המעות הוי כאלו נתן לה מעות בסוף ל' ומיהו אם הוא חוזר אינה חייבת להחזיר לו וכ"כ הר"ן:
ב
ואם חזר בו וכו' או חזרה היא. כעין לא זו אף זו הוא דבחזר בו הוא מיד נתבטלו הקידושין ואינו מחוסר מעשה דאין צריכה להחזיר לו המעות אבל בחזרה היא מחוסר מעשה דהא צריכה להחזיר המעות אפ"ה בטלו הקידושין והמעות עליה חוב:
ג
דאם קדשה בשטר. כלו' שאומר לה בהדיא שמקדשה בתורת שטר:
ד
אלא נקרע או נאבד. וה"ה דאיתי' בעין אלא שאינו ברשותה וכ"כ הר"ן:
ה
מקודשת לעולם. דין זה כתב הר"ן בשם הירושלמי ושם נאמר דבקדושי שטר אינה מקודשת דקדושי שטר מגירושין יליף להו ועיין לקמן סי' קל"ז פסק גבי גט ספק מגורשת וה"ה הכא גבי קידושי שטר הוי ספק קידושין:
ו
אבל אם מת השני. בירושלמי אמרו שאם מת השני והניח אח מאחר שזקוק' ליבום לא חלו הקידושין של ראשון וכתב הרמב"ן שהירושלמי סובר שאין קידושין תופסין ביבמה אבל לדידן דק"ל דיבמה שנתקדשה צריכה גט אף כאן אין הזיקה מונעת לחול קידושי הראשון:
ז
ולכן צריכה גט מן הראשון. לשון זה משמע דאינ' ודאי מקודשת לראשון והוא דעת הר"ן (הביאו הב"י סי' זה סוף ס"ק א') שכתב שראוי לחוש לדברי הירושלמי (שסובר דאם מת השני תוך ל' דחלו קידושי של הראשון אף על גב דהרשב"א והרא"ש סברי דלא כהירושלמי דסברי דכיון דקבלה הקידושין מהשני פקעי הקידושין מן הראשון ושוב לא חלין אף על פי כן סיים הר"ן דראוי לחוש לדברי הירושלמי ולהצריכה גט עכ"ל) וא"כ בחנם כתב הרב דיש חולקין הוא דעת הרשב"א והרא"ש דהא הר"ן לא החמיר לחוש לדברי הירושלמי ולהצריכה גט אלא מפני דעת החולקין וכך היה לו לכתוב חזרו קידושי ראשון ומקודשת ודאי לראשון (והוא דעת הרמב"ן והרמב"ם כפי שפי' המ"מ וכהירושלמי) ויש חולקין ואומרים דאינה מקודשת כלל לראשון שכבר חזרה בה והוא דעת הרשב"א והרא"ש וראוי להחמיר להצריכה גט כדעת הר"ן:
ח
מספק לשניהם. דמספק' ליה לרב דס"ל הכי בקידושין ד' נ"ט ע"ב אי תנאה אי חזרה הוא (ופרש"י מספק' ליה האי לאחר שלשים יום אי תנא' הוי אם לא אחזור בי תוך ל' יום יהיו קידושין מעכשיו אי חזרה הוי ממאי דאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' הילכך לעולם היא בספק דאי הוי תנאה קידושי ראשון חיילי קידושי שני לא חיילי ואי חזרה הוי קידושי שני חיילי קידושי ראשון לא חיילי) ועיין בב"ח אם א' מגרש וא' כונס מי נקר' ראשון דק"ל בעלמ' לא יגרש שני וישא ראשון:
ט
מפני שהיא ספק מקודשת מכולן. וחיישינן דלמ' לא' תנאה ולא' חזרה וחיישינן נמי לדרב יוחנן דס"ל דאפילו מאה תופסין וכדאסבר רב משרשיא לרב אסי טעמיה דרבי יוחנן כי שרגא דליבני דכל חד וחד רווח' שבק לחבריה ופרש"י והר"ן מדקאמר ר"י לשון תופסין משמע דס"ל שיש בה צד קידושין לכולן דכיון דלא נגמרו קידושי שום א' מהם כל חד שבק רווח' להיות נתפסין בה קדושי שני כמו שסידר לבנים ונותן הלבנה מקצתה על לבנה זו ומקצתה על חברתה כדי שישאר ריוח לסידור לבנה אחרת וה"נ כל חד שבק רווח' ולפיכך קדושי כולן נתפסין בה אליב' דר"י עכ"ל ואפי' אם הראשון אמר מעכשיו ולאחר ל' ובא השני ואמר מעכשיו ולאחר מ' אפ"ה הוי ספק קידושין אף לרב דנקטינן לכולהו חומר' וכמ"ש המ"מ ומ"ש הר"ן דלרב מעכשיו ולאחר מ' לא מהני שכבר חלו קידושי ראשון בין דהוי תנאה בין דהוי חזרה היינו לאביי אליב' דרב דמפרש דהאי לשנ' משמע או תנאה או חזרה אבל אם נאמר דהאי לישנ' משמע תנאה וחזרה וא"כ לראשון הוי חזרה ולשני תנא' ואף שאמר לאחר מ' חלו קידושי שני ועיין בר"ן לענין יבום אם קדשו אותה שני אחים זה אחר זה מ"ש בשם הירושלמי ועיין בכ"מ מה שפי' על דברי הרמב"ם שפסק כר' יוחנן ודוק' שכלה זמנו של שני בתוך זמנו של ראשון ודבריו צ"ע דמאחר דמספק' לן שמא האי לישנ' משמע תנאה ומשמע חזרה א"כ אף שהרחיב השני הזמן לאחר זמן הראשון אפ"ה יש לחוש לקידושיו דילמ' בראשון חזרה ובשני תנאה:
י
לאחר שימות בעלך. כתב בב"ח אם א' קדשה לאחר ל' ובא השני וקדשה תוך ל' וא"ל לאחר שימות בעלך הרי זו מקודשת מאחר שבידו לקדשה עכשיו תוך ל' ואפי' אם הראשון קדשה מעכשיו ולאחר ל' ג"כ בידו של שני לקדשה ספק קידושין וע"כ אם קדשה לאחר שימות הראשון הוי ספק קדושין:
יא
לאחר שיחלוץ ליך. ה"ה אם קדשה מיד הוי ג"כ ספק קידושין דק"ל כשמואל לקמן סי' קנ"ט דיבמה שנתקדש' צריכ' גט מספק אלא קמ"ל אפילו לאחר שיחלוץ אינם רק קידושי ספק ולא ודאי:
יב
ובאחת לאחר שאגרשך. וכתב הרשב"א בתשובה דיכולין לחזור בהם כדין האומר הרי את מקודשת לאחר ל' ולא עוד אפילו במעכשיו סברא לומר כן שהרי א"א לחול מעכשיו מחמת קדושי הראשוני':
יג
אבל אם נתן פרוטה לא"א. כבר כתב דין זה בסעיף ה' לאחר שימות בעלך וה"ה לאחר שיגרשך בעלך:
יד
והוכר העובר הבת מקודשת. משמע דהוי קידושין גמורין ואף על גב דק"ל המזכה לעובר לא קנה וכן פסק הרמב"ם פ' כ"ב מהל' מכירה שאני קידושין דהאב בעולם והוא זכה בכסף הקידושין מיהו קשה במה שפסק בח"מ סימן ר"ט סעיף ד' מה שתלד פרתי או שפחתי אפילו היתה הפרה או השפחה מעוברת לא קנה כלום ומ"ש הכא דבהוכר העובר מקודשת אף על גב דיש לחלק דדעתו של אדם קרובה אצל בתו ואצל אשתו לפיכך יכול לקבל קידושי בתו ולהקנותה אף על גב שלא בא לעולם משא"כ בפרה ושפחה מ"מ הלא דברי הרמב"ם נלמדים מסוגיא דגמר' פרק האומר דף ס"ב (הביאו הב"י סימן זה) דס"ל דכולהו מודו דשחת דבי כבשא דבר שבא לעולם הוא ומהני בתרומה (פרש"י שחת דמי כבשא שדה בית הבעל שדייה במי גשמים) ואשתו מעוברת כשהוכר עוברה מקודש' ולפי זה מזכה לעובר כשהוכר' עוברה דקנה וכמ"ש הר"ן בהדיא הביאו הב"י סי' זה וא"כ קשה דברי הש"ע אהדדי דכאן הביא דברי הרמב"ם דהוכר עוברה בא לעולם מיקרי ובח"מ סימן ר"ו/ ר"י /פסק סתם דהמזכה לעובר לא קנה והיה לו להביא דעת הרמב"ם דאם הוכר עוברה מיקרי בא לעולם והמוכר עובר שפחתו כשהוכר עוברה קנה הלוקח:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
מ׳
א
סעיף ח' האומר לחברו אם תלד אשתך נקבה וכו' נ"ב הנה מה שדברי הרמב"ם והש"ע סתרו אהדדי עי' מ"ש בישובו בחבורי ליו"ד מהדורא ה' סי' ר"ה ה"ל בכור סי' ש"כ בתשוב' ל"ק קאזלוב ייע"ש גם מה שיש להעיר בלשון הרי את מקדשת לי מה שיש להקשות מהאומר ע"מ שתחזירהו לי עי' ג"כ שם בעזה"י ודו"ק:
ב
באותו סעיף ולהרמב"ם וכו' אם היתה וכו' והוכר העובר וכו' נ"ב הנה נלפענ"ד דיצא להרמב"ם כן מן הבריי' בתמורה ובגיטין (ד' כ"ג ע"א) דהרי אתה שפחה וולדך אם היתה עוברה זכתה לו ואמאי הרי הוי משחרר דשלב"ל ואיך מהני השחרור הרי שחרור דומה להקדש וקדושין וכל עניני מכירה ולמה מהני בדשלב"ל בע"כ מוכח דבהוכר עוברה לא הו"ל דשלב"ל ודוק וע' בחיבורי על מגילת אסתר קהלת יעקב חלק ב' על ד' פרשיות ואסתר חלק הנרשם צ"ז מ"ש שם ראי' להרמב"ם מן הש"ס דמגילה ייע"ש בעזה"י ודו"ק וע' מ"ש עוד ראי' להרמב"ם בחיבורי מילי דנזיקין על ב"ק פרק מרובה ד' ע"ז ע"ב מ"ש שם ראי' גדולה להרמב"ם דהוכר עוברה הוי בא לעולם ייע"ש ודוק:
ג
סעיף ח' ולהרמב"ם וכו' אם היתה אשת חברו מעוברת והוכר העובר וכו' נ"ב הכל תמהו על הרמב"ם שהוא סותר הש"ס דקדושין ונראה דהרמב"ם הוציא זה מסוגיא מפורשת במס' ע"ז (ד' מ"ו ע"א)דקאמר שם הכא מעיקרא בהמה והשתא בהמה ודשא הוא דאחדא באפה ייע"ש מוכח להדיא דולד במעי אמו לא נחשב דשלב"ל והוי כאלו כבר הי' בעולם ופליג על הסוגיא דקדושין וזה ראי' ברורה לפענ"ד להרמב"ם ודוק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
מ׳
א
שנתאכלו המעות. עיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ס"ס ר"ד שנסתפק דאולי דוקא באכלה או בנאבדו ממנה שלא באונס דאילו חזרה מהקידושין היתה חייבת לשלם מש"ה מקודשת אבל בנאבד באונס דפטורה מלשלם לדידן דקיי"ל כר"נ בב"מ דף מ"ג ע"א דמשום היתר שמוש אינו חיוב באונסין עד שישתמש יש לומר דאינה מקודשת וסיים דצ"ע לדינא ע"ש ועיין בח"מ ס"ס קצ"א בסמ"ע ובט"ז שם וע' בהגהות יד אפרים מ"ש בזה:
ב
מקודשת לאחר ל' יום. עיין במל"מ פ"ו מהל' גירושין דין ג' שנסתפק אם מצי לגרשה בתוך ל' יום כיון דאינו מחוסר אלא זמן וממילא קא אתי או דלמא לאו בת גירושין היא. ומההיא דכ' הרמב"ם פ"ז מה"א. (ובש"ע לקמן ס"ג) לפיכך שניהם נותנים גט בין בתוך הל' יום כו' אין ראיה דשאני התם דקדשה הראשון מעכשיו ולאחר ל' יום דממ"נ אם תנאה הוי א"כ בבוא הזמן איגלאי מלתא דבשעת כתיבת הגט היתה מקודשת והיתה בת גירושין ואי חזרה הוי אין כאן קדושין כלל שהרי בא אחר וקדשה והשני ג"כ דמגרש בתוך הל' יום הוא משום דקידש בלא שום זמן ואי מעכשיו דקמא הוי חזרה הרי היא מקודשת לו מעכשיו. אבל לעולם שאם לא בא אחר וקידשה שאינו יכול לגרש בתוך ל' יום משום דאפשר דחזרה הוי ולפ"ז בשעת כתיבת הגט לא היתה בת גירושין אלא דלדברי הרשב"א בתשובה סי' תש"ז (והובא ג"כ בב"ש סק"ח) דסובר גם שם אפילו אי תנאה הוי אינו יכול לגרש תוך הזמן יש ללמוד דכ"ש כאן דאין שום תנאי ולא חלו הקדושין אלא לאחר זמן דאינו יכול לגרש בתוך הזמן. ושוב כ' דאין כאן מקום ספק כלל כיון דקיי"ל בין הוא בין היא יכולים לחזור א"כ אם לא חזר בו בפירוש ונתן לה גט אין לך חזרה גדולה מזו אלא שיש להסתפק בתנאים דעלמא כגון באומר לאשה הא"מ לי ע"מ שתעשה דבר פלוני אי יכול לגרש בתוך הזמן כו' והאריך שם בפרט זה יעי"ש ועיין בס' שעה"מ פ"ז מה"א דין י"ב שהאריך בכל זה:
ג
אי חזרה היא. כ' בהגהת יד אבירים וז"ל אף שלא בפניו נמי מהני חזרה. מיהו כתב הריטב"א דבינה לבין עצמה אפילו שמענוה מאחורי הגדר שחוזרת לא מהני אלא בעי שנים דוקא: ונראה ה"ה לענין חזר הוא נמי בעי שנים. ואם חוזר א' בפני חבירו אי בעי' שיהי' בפני שנים נראה דתלוי במאי דאיתא לקמן סי' קמ"א בב"ש ס"ק צ' כו' אך יש לחלק לפמ"ש בגליון לעיל סי' ל"ה הי"ד ע"ש: ועיין בס' שעה"מ פ"ז מה"א דין יו"ד שכ' ויש להסתפק אם נאמנת היא לומר אחר שלשים שחזרה בתוך ל' יום וכן הוא נמי אם הוא נאמן לומר שחזר בו ואף למ"ש הריטב"א דבעינן חזרה בפני ב' אכתי איכא לספוקי אם אמרו שחזרו בפני ב' והלכו למ"ה או מתו אם הם נאמנים. הא ודאי ליכא לדמויי להוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני שהיא מותרת בקרוביו ונאמנת דשאני התם שאומרת שלא נתקדשה מעולם הלנך אוקי אתתא בחזקת פנויה אבל הכא שנתקדשה בעדים איכא למימר שאינם נאמנים לבטל הקדושין כל שאין עדים בדבר. ושקיל וטרי טובא בהלכה זו ורצה מתחילה לומר שזה תלוי במחלוקת שבין הרשד"ם סי' כ"ז ובין מהר"י אדרבי סי' רכ"ו בכיוצא בזה אי אמרינן מגו דגרשתני ולדברי הרשד"ם אם היא אומרת שחזרה בה נאמנת במגו דגרשתני ולדברי מהר"י אדרבי אינה נאמנת דהוי מגו דהעזה (ועב"ש בסימן פ"ה ס"ק ל') וגם מהריב"ל ח"ג סי' ק"ב ומהרי"ט ח"א סי' צ"ב כתבו כדעת מהר"י אדרבי אלא דלפ"ז אכתי אם הוא באופן שהבעל מכחישה כגון שאומרת שחזרה בה בפני הבעל מהראוי שתהא נאמנת לכ"ע כיון דהוי ממעיז למעיז אך גם בזה יש לפקפק ולומר דמידי פלוגתא לא נפקא דהא כתבו התוס' והרא"ש פ"ק דכתובות דף ט' דבכה"ג לא חשיב מגו כיון דמיפסלא נפשה לכהונה אלא דלפ"ז גבי בעל באם הוא אומר שחזר בו היה נראה דלכ"ע נאמן במגו דאי בעי מגרש לה ומ"ש המרדכי בר"פ האומר דאין המגו שקול דא"כ יצטרך ליתן כתובה ליתא לדידן דארוסה אין לה כתובה (כמ"ש בסימן נ"ה ס"ו) וגם מ"ש הכנה"ג בסי' ל"ה דאין זה מגו טוב דלא ניחא ליה למיסר בקרובותיה ליתא דכבר כ' בתשובת מהרי"ט תא"ה סי' כ"ח דדוקא באשה חשובה הוא דאמרי' הכי כדאי' בפ' המדיר (כתובות דף ע"ד) אבל בסתם נשים לא קפדי אינשי ועוד דאפילו באשה חשובה לא אמרו אלא דוקא התם דבהיתר רוצה לישא אבל שיחפה על הקדושין כדי לישא קרובותיה לא נחשדו ישראל על כך והאריך עוד בענין זה ומסיק שדין זה דמי ממש לדין המקדש על תנאי בשב ואל תעשה אם נאמנים לומר שלא נתקיים התנאי שהזכיר הר"ן בפ' האומר (ע"ל ס"ס ל"ח ובב"ש שם ומ"ש שם) ולפי דעת הר"ן והרמב"ן שם היא נאמנת לומר שחזרה בה ואפילו כשהוא מכחישה ולדעת הריטב"א אינה נאמנת ואם הוא אומר שחזר והיא מכחישתו לפי הנראה מדברי הר"ן והרמב"ן שם שאף הם מודו שאינו נאמן לבטל הקדושין. וא"כ פשיטא ודאי דיש לחוש למעשה כס' הריטב"א ז"ל ולהצריכה גט (ר"ל אפילו באמרה היא שחזרה) ומה גם לסברת הרא"ש ז"ל שכתב אמתני' דע"מ שאתן לך ק"ק זוז דאפילו בתנאי דקום עשה אינו נאמן הבעל כו' ומסיים כל זה כתבתי דרך שקלא וטריא להלכה ולא למעשה ע"ש באריכות וע' בהגהות יד אפרים:
ד
חזרה היא. עיין בס' גט מקושר בס"ג שלישי אות כ"ו שכ' אם נשתטית בתוך ל' וחזרה ונשתפית נראה כיון שלא חזרה בפירוש הוי קדושין אף שבאמצע הזמן לא היתה ראויה לקדושין אך אם חזרה בפי' בתוך ל' ואמרה שאינה רוצה להתקדש ושוב חזרה ונתרצתה בטרם שהגיע זמן חלות הקידושין בהא איכא לספוקי כו' ש"ש:
ה
דאם קדשה בשטר עבה"ט מ"ש ואם הנייר של השטר ש"פ כו' ועיין בהגהת יד אפרים מ"ש בזה בענין קושיית מהרי"ט דאפילו אם אין בנייר ש"פ ניחוש שמא ש"פ במדי ע"ש ועיין בשעה"מ סוף פ"ה מה"א מ"ש בזה:
ו
ל' יום. עבה"ט ועיין במל"מ פ"ז מה"א דין יו"ד מ"ש בזה וע' עוד בס' שעה"מ פ"ח מהל' גירושין דין ט':
ז
ובא אחר וקידשה. עיין בתשו' ברית אברהם סי' קי"ט אות ה' והובא קצת לעיל סי' ל"ה סק"א בענין אם קידשה השני ע"י שליח ע"ש:
ח
שניהם נותנים גט. עב"ש סק"ז מ"ש דמשמע דעת הטור אף אם השני מגרש מותרת להראשון וכ"כ בפרישה ובט"ז ע"ש ועיין בתשו' פני אריה סי' נ"ה שתמה על הגדולים האלו איך עלה בדעתם לפרש כן הכא ע"כ לא כפל לתנאו כו' וע"כ כוונת הטור דוקא שיתן הראשון גט ואפשר שבמקום הראשון היה כתוב הא' ושבשו המדפיסים והעתיקו האחד ע"ש ועיין בס' שעה"מ פ"ז מה"א דין י"ב מ"ש בזה:
ט
על הסדר הזה. עב"ש סק"ח ועיין בשעה"מ שם שהאריך בזה:
י
אינה מקודשת. עח"מ וב"ש מ"ש ואם אחד קידשה לאחר ל' כו' לאחר שימות בעלך ה"ז מקודשת. ועיין בדגול מרבבה שחוכך בדין זה ודעתו דגם כאן אינו רק ספק קדושין וכמו בסעיף ז' ע"ש:
יא
והוכר העובר. עח"מ וב"ש ועיין בס' היד החזקה בדיני דבר שלב"ל ס"ס ק"ו מ"ש בזה. ועיין בתשו' שבו"י ח"ג סי' קי"ח:
יב
הבת מקודשת. ועיין בה"ט ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תי"ד:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
מ׳
א
סי' מ' ס"א לאחר י"ל יום אע"פ. נ"ב ואם גם אחר קדשה שיחולו אחר ל' יום כיון דשניהם חלו כאחד לא הוי קדושין דקי"ל כל שאינו בזא"ז אפי' בבת א' אינו תוס' רי"ד:
ב
ואם חזר בו. נ"ב ע' בריטב"א דבעי' הזמה בעדים:
ג
ב"ש אות ב' ובתשו' הרא"ש משמע. נ"ב לענ"ד דגם הר"ן מודה בהתנה אם אבא לי' יום ולא בא (דמיני' מיירי הרא"ש בתשו') דכיון דלא בא דלא נתקיים התנאי צריכה להחזיר המעות כיון דבפי' התנה אם אבא וזה לא מקרי חזרה:
ד
אות ג' גם על הנייר. נ"ב אבל אם אין הנייר ש"פ ל"א מקודשת מס' דשמא ש"פ במדי דבכה"ג שאינו ש"פ בפנינו לא אמרי' דעתה אנייר. כ"כ בלח"מ וע' לעיל סי' כ"ח ס"ח דלא נראה כן:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
מ׳
א
אע"פ שנתאכלו המעות דלא דמי לפקדון שצריך שישאר בו ש"פ כדלעיל סי' כ"ח סעיף ו' דפקדון ברשות דמרא אתאכלו והנהו ברשות דידה אתאכלו ול"ד למלוה דקי"ל המקדש במלוה אינה מקודשת דהתם משע' ראשונה אינם של וכשמקדש בה לא יהיב לה מידי אבל בזו שמתחלה ע"ד קידושין הוא נותן אע"ג דהשתא ליתניהו מעיסרא קניא נפשה בהנהו זוזי דיהיב לה הדבר ברשותה:
ב
נקרא או נאבד דשטר אינו אלא מילי בעלמא ואי אית בנייר ש"פ הוה שטר ככסף:
ג
המקדש אשה לל' יום ותו לא וגבי גט לא הוי גט דאין זה כריתות אבל קידושין מקודשת לעולם כיון דעכ"פ עכשיו מקודשת כנ"ל:
ד
ויש חולקים דה"ל חזרה עכ"פ מן קדושי ראשון בשעה שנתקדשה לשני:
ה
מספק לשניהם דיש כאן ספק אי מה שאמר מעכשיו ולאחר ל' יום הוי תנאי וממילא קדושי הא' חייל מעכשיו אח"כ למפרע וקדושי השני לא תפסי כלל א"ד חזרה הוה דבמ"ש ולאחר ל' יום חזר ממ"ש מעכשיו ממילא תפסי קדושי שני וקדושי ראשון נתבטלו (דברי המגיה עיין מ"ש בחידושי קידושין דף נ"ט בזה עכד"ה):
ו
שנים נותנין גט פי' אם תנשא לעלמא אבל אלו השנים נותן א' גט ותהא מותרת לשני וכתב רש"ל נ"ל שיגרש הא' וינשא הב' אבל איפכ' לא דשמא יאמרו מחזיר גרושתו ואין משמע כן ונראה דאין כאן חשש זה דכ"ע (ידעי) שלא קדשה אלא אחר זמן לא מהיום ממש ול"ד למקדש פחות מש"פ דמקודשת מספק ובא אחר דצריכה גט משניהם דשם אין ידוע לכל במה קדשה וכדאי' בפ' האומר דף נ' דבפרוט' לא קים להי:
ז
גט מכל א' כו' דאי תנאי הוי הוה מקודש' לראשון לחוד ואי חזר' הוי להאחרון לחוד מקודש' אבל האמצעי לא הוי קידושין ממ"נ היינו סבר' דאביי וכ"פ הרא"ש אלא דהרמב"ם מחמיר בכולן להצריך מהם גט דשמא הראשון הוה חזר' והאחרים תנאי' ממיל' הוי קידושי האמצעי שפיר (קידושין) והא דנקיט ולאחר י' ימים הוא אין צורך דאפי' קדש סתם כיון דאין אחריו שום מקדש אלא אגב אחריני נקטי וע' בסוף הסימן מה שכתבתי בזה על דברי ב"י:
ח
לאחר שאתגייר כו' בכל אלו אין קידושין תופסין בה עכשיו ע"כ מה שמזכיר אחר שיהיו ראויה לקדושין הוה דבר שלא בא לעולם אבל ביבמה יש ספק אי תפסי בה קידושין בעודה יבמה ע"כ גם בתנאי זה הוה ספק כסעיף שאח"ז. בב"י מביא סוגית הגמרא בזה דרב ס"ל דבאומר מעכשיו לאחר ל' יום הוי ספיקא כר' יוחנן ס"ל אפי' הן מאה קידושין תופסין בכולן ולענין הדין שנים שוין דצריכה גט מכולהו וכ"כ הטור בהדיא לדעת ר"ח ורי"ף צריכים גט משלשתן והיינו דר"ח פוסק כר' יוחנן ורי"ף פוסק כרב ומכח זה הקשה ב"י על דברי הרא"ש שכ' דר"ח פוסק כר' יוחנן ורי"ף כרב ומסתברא דמאי צריך להכריע כר"י והלא גם ר"ח דפוסק כר"י הוי דינא הכי דצריכה גט מכולן ודחק לפרש דבאמת אין נ"מ לדינא אלא דבטעמ' פליגי ודרך זה הוא תמוה מאד ומו"ח ז"ל כתב דיש נ"מ לדינא לר"ח דלאו כל שלשתן שוה (דקידושין) ודאי הן דאוריית' ואי מיית חד מינייהו והיא ערוה לאחיו פוטרת צרותיה מחליצה ומיבום אבל לרי"ף דקדושי ספק הן אינה פוטרת ומ"מ לגבי גט השוו דצריכה גט משלשתן וכ' על הב"י דכ' דאין נ"מ לדינ' תקפ' עליו משנתו בזה ואני אומר דמ"ש הוא דיש נ"מ לענין פטור חליצה תקפה עליו משנתו דודאי אינה פוטרת מחליצה זו האשה דהא אסורה לו לאחיו שקידשה להיות לולאשה כיון שהי' תפוסה לאנשים אחרים בקידושין ג"כ ממילא לענין פטור חצרות הוי כאלו זו לא היתה אשתו של אחיו המת כמפורש לקמן סי' קע"ג סעיף ד' דאם היתה היבמה באיסור ערוה על הבעל אינה אשתו ואינה פוטרת הצרה שלה מחליצה דהיא כאילו לא היתה אשתו מעולם מכ"ש כאן שאסורה לכל אדם כ"ז (שלא) נתגרשה מכולן והאיך יפטר את צרתה מחליצה מכח צרת ערוה דהיה ערוה למקדש אותה ולכל אדם מחמת איסור א"א שעליה מכל (אלו) שקדשו אותה אבל באמת תקפו על הרב רבינו ב"י משנתו דלא דק דהא יש נ"מ רבתא בין ר"ח שפסק כר"י ובין הרי"ף דפסק כרב דהיינו אם אומר בפי' אני מקדש מעכשיו בתנאי שתמתין לי שלשים יום דלרב פשיטא שהי' מקודשת לראשון ולא להאחרונים כלום עלי' דהא אין כאן חזרה א"ו תנאי ממילא דאין כאן קדושין אלא לראשון אבל לר"י אפילו בזה דהוי תנאי קדושי כולן תופסין בה דהא כ"א שבק רוחח' לחברו ותמהני על הגאונים הנ"ל איך נעלם מהם דבר מפורש כזה וגם על הר"מ יש לתמוה במ"ש ב"י בשמו דמ"ה פסק הרמב"ם כרב משום דבז' יוצא כל החומרות הרי מצינו לר"י חומרא טפי באומר בפי' לשון תנאי דאפ"ה כולן יש להם בה קידושין משא"כ לרב ע"כ נראה ועיקר דמה שפסק הרי"ף דלא כר"י הוא מטעם דלר"י צריך לדחוק ולתירץ בגמ' גזירה משום מהיום אם מתי וכמ"ש הרא"ש מטעם זה מסתברא כרי"ף נמצא דקי"ל כרב אפי' לקולא דהיינו באומר כפי' בתנאי דאז מקודשת ואינ מקודשת עד שיגמרו ל' יום ונגמרו קדושי א' ובז' ס"ל לרב כשמואל:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5