שולחן ערוך, אבן העזר ל״ב: כיצד האשה מתקדשת בשטר ובו ה סעיפים: – עם 11 מפרשים

א

כיצד האשה מתקדשת בשטר ובו ה סעיפים:
בשטר כיצד כותב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי ונותנו לה בפני עדים וצריך שיכתוב אותו לשם האשה המתקדשת כמו בגט ואם כתבו שלא לשמה אינה מקודשת ואינו כותבו אלא לדעתה ואם כתבו שלא לדעתה הרי זו ספק מקודשת:

ב

אע"פ שהשטר פסול לקדש בו שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו הרי זו ספק מקודשת:

ג

אם היא קטנה או נערה ומקדשה ע"י אביה בשטר כותב בתך מקודשת לי:

ד

יש מי שאומר שצריך שיזכיר שמות האיש והאשה בשטר קדושין כשם שצריך להזכירם בגט: הגה כתבו על דבר המחובר לקרקע או על איסורי הנאה י"א שהוא פסול (המ"מ פ"ג דאישות) ויש מכשירים (הרשב"א סי תר"ג) וא"צ לכתוב זמן בשטר קידושין (ר"י) כתבו בכתב ידו ואין עליו עד מקודשת מספק (נ"י פ"ד אחין) נתן לה שטר ואמר לה ע"מ שהנייר שלי אינה מקודשת (הר"ן פ"ק דקדושין):

א

מקודשת. בלא"ה היא ספק מקודשת מחמת הנייר כמ"ש בסעיף שאח"ז שמא ש"פ אלא נ"מ אם התנה דלא מקדש בנייר רק בשטר כשר אפ"ה הוי ס"ק ח"מ גם נ"מ בספק זה הולד ספק ממזר. ובחשש שמא ש"פ הנייר אינו אלא חשש דרבנן ב"ש:

ב

פסול. כלומר אפי' בכתבו שלא לשמה ונתנו לה בתורת שטר שהוא פסול מ"מ שמין הנייר ולא אמרו פסול אלא באומר בפירוש שאין מקדשה בתורת כסף אף שיהיה הנייר שוה הרבה. וב"י נסתפק אי מיירי אפי' קידש בו בתורת שטר אפ"ה שמין וכו' ע"ש. ובאמת מבואר להדיא בש"ס דף מ"ח ב"ח ובנחלת צבי:

ג

לקרקע. אבל המקדש בדבר המחובר לקרקע לשם כסף מקודשת ב"ח בשם הרשב"א וכ"כ בה"י ועיין ח"מ:

ד

הנאה. הרשב"א בתשובה סימן תר"ג מסיק ע"פ הירושלמי דבאיסור הנאה מן התורה אינה מקודשת ובאיסור הנאה דרבנן מקודשת והובא לעיל סימן כ"ח והתימא על רמ"א שלא הזכיר חילוק זה:

ה

ויש מכשירים. עיין ח"מ שחולק וכתב דאין כאן יש מכשירים ע"ש:

א

ברייתא ומימרא קידושין דף ט' ע"א

ב

בעיא ונפשטא שם ע"ב דמקיש הויה ליציאה ובעינן לשמה

ג

פלוגתא דאמוראי שם ואיכא פלוגתא דרבוותא והא הלכתא כמאן מינייהו וכתב הרא"ש דעבדינן בה לחומרא וכמ"ש הטור בשמם

ד

טור בשם הרמ"ה

ה

ברייתא ומימרא דרבא א"ר נחמן שם דף ט' ע"א

ו

הרשב"א בתשובה סי' ת"כ

א

כ' הב"ש בשם הש"ג ואצ"ל, הרי את מקוד' לי ר"ל בפה אצ"ל אלא ה"ז לקדושך כיון שעיקרם בכתב וע' סי' קל"ו משם משמע דה"ה הכא לכתחי' יאמר הא"מ לי ושם בש"ג כ' בתר הכי ולי נראה שאף בקדו' כסף אם אמר ה"ז לקדושיך מקודשת שהרי גלה דעתו שלשם קדו' הוא נותן לה וכבר בארנו שאם הי' מדבר עמה על עסקי' קדו' אעפ"י שנתן סתם מקוד' ולא משמע הכי סי' ז"ך סעיף ה' דעד כאן לא כתבו שם דהוו קדו' אלא משום דאמר לשון המורה על עצמו כמו לי וע"ש ב"ש אבל זה מה עדיפות מאמר הרי את מקדש' וכי משום מלת זה ליהוי ידים מוכחו' ולע"ד לא עדיף ותלי' בפלוגתא דסעי' ד' שם וראייתו מעסקי קידו' אינה דומי' דשם עסקו מקודם שתתקדש לו ה"ז ס' מקוד' ע' ח"מ וב"ש וי"ל נמי דנ"מ אם אמר ה"ז לקדושיך דאלו מתורת שטר מהני ואלו מתורת כסף להנ"ל למ"ד לא הוי ידים אפי' ס' מקודש' אינה והב"ש כ' גם נ"מ בס' זה הולד ממזר מס' וע' סי' ל"א ס"ק י' למה שכ' שם דסד"ד דאינו דומה לס' וב' ולא הוי ס' ממזר לא אזלו דבריו שפיר תו נ"מ אם נתן ואמר ע"מ שתחזיר את הנייר דמתורת שטר מתקדשה ומת"כ לא כבסוף הסימן:

א

על החרס. הוא דבר שיכול להזדייף וכותבים עליו כשמוסר לפני עידי מסירה דוקא וכתב הר"ן דוקא כשאין חותמין עליו עדים אבל אם היה חותמים ע"ח חיישינן שמא יבוא לסמוך על ע"ח ועיין עוד מזה בסימן קכ"ד:

ב

ונותנו לה בפני עדים. לקמן סימן קל"ג גבי גט כתב דאם חתמו על הגט ע"ח ומוסרו בינה לבינו כשר וי"א פסול ופלוגתא זו שייך הכא גם כן בקדושין ח"מ:

ג

לשם האשה. עיי' בש"ג ריש דף תרכ"ה דצריך לכתוב שם עירו ושם עירה כמו בגט ואצ"ל הרי את מקודשת לי אלא אומר ה"ז לקדושיך:

ד

ספק מקודשת. בלאו הכי היא ספק מקודשת מחמת הנייר כמ"ש בסמוך אלא נ"מ אם התנה דלא מקדש בנייר וכ"כ בח"מ, גם נ"מ בספק זה הולד ספק ממזר ובחשש שמא ש"פ הנייר אינו אלא חשש דרבנן:

ה

שמין הנייר. הב"י כתב בלשון אפשר אפילו אם קידש בתורת שטר והשטר פסול מ"מ מקודשת אם הנייר ש"פ, ובאמת מבואר כן בש"ס דף מ"ח שוב ראיתי בב"ה שכתב בעצמו כן וע' סימן כ"ח מ"ש:

ו

בתך כו'. עיין סימן ל"ז כמה פרטי דינים בזה:

ז

המחובר לקרקע. כבר כתבתי ר"ס כ"ז אם מקדש בתורת כסף יכול לקדש אפילו במחובר, ושטר מחובר כתב רש"י ריש גיטין דף ח' ורשב"א בתשובה סימן אלף רכ"א והר"ן דפסול ומ"ש הרשב"א בתשובה סימן ת"ר דכשר לא החליט ותימא על רמ"א שכתב ויש מכשירין היינו הרשב"א סימן ת"ר ח"מ, ואם ש"פ מקודשת מתורת כסף כמ"ש בסעיף ב':

ח

או על איסורי הנאה. מה שמציין המגיד הוא פסול ליתא אלא מצינו פלוגתא בזה בירושלמי וכן איתא בד"מ, ובתשו' רשב"א סימן תר"ג שם הביא הירושלמי תופס עיקר כרבנן דאמרו דלא פליגי ומ"ד מקודשת היינו אם הוא איסור הנאה דרבנן ומ"ד דאינה מקודשת היינו באיסור הנאה דאורייתא ותימא על רמ"א דלא הזכיר חילוק זה שחילק ח"מ, ומה שמציין כאן המגיד קאי על דבר מחובר, ועיין סימן כ"ח שם כתב בנדרה הנאה הוי קדושין:

ט

ואין עליו עד. בנ"י פד"א הביא פלוגתא בקדושין אם כתב בכת"י דקי"ל בגיטין כשר מדאורייתא אם אמרינן בקדושין ג"כ דהיא מקודשת מדאורייתא או דלמא דוקא גט שכתוב וכתב לה והרי כתב לה אבל בקידושין י"ל אין דבר שבערוה פחות משנים ויש כתבו בגיטין ג"כ אמרינן אין דבר שבערוה פחות משנים ורחמנא הכשיר כת"י משום דחשוב כאלו היה שנים חתומים עליו א"כ בקדושין ג"כ כשר ובסימן קל"ג שם מבואר פלוגתא בגט אם איכא ע"ח בלא עידי מסירה לכמה פוסקים הגט בטל א"כ בקדושין נמי אם ליכא ע"מ הקדושין בטילים ואם איכא ע"מ וליכא ע"ח כשר מדאורייתא והפלוגתא הנ"ל בנ"י ע"כ אתיא אליבא דמ"ד ע"ח בלא ע"מ מהני וכ"כ בח"מ, דאל"כ קשה ממ"נ אם ליכא ע"מ אפילו אם כת"י הוי כע"ח מ"מ הגט והקדושין בטל ואם איכא ע"מ א"כ למה הקדושין בטילין ע"כ אתיא למ"ד ע"ח בלא ע"מ כשר א"כ לדידן אם ליכא ע"מ הוי קדושי ספק בלא פלוגתא שהביא הנ"י אלא מספק אם ע"ח מהני בלא ע"מ לפ"ז הוי בס"ס להתיר א' אם ע"ח מהני בלא ע"מ ואת"ל דמהני ספק אם כת"י הוי כעידי חתימה ואם בא שטר קידושין לפנינו כתב שכת"י וא"י אם היה שם ע"מ כתבתי לקמן סימן ק"ל כל כה"ג לא אמרינן בודאי היה ע"מ גם לא אמרינן בודאי לא היה ע"מ והקידושין פסולים מדרבנן עד שנתברר שהיה שם ע"מ:

י

נתן לה שטר ומקדש בתורת שטר ואמר ע"מ שהנייר שלי. נמצא אותיות פורחות באויר אבל אם אמר ע"מ שתחזיר הנייר מקודשת דמתנה ע"מ להחזיר מהני אם מקדש בתורת שטר ואם מקדש בנייר בתורת כסף ואומר ע"מ שתחזיר הנייר אז הוי מתנה ע"מ להחזיר ולא הוי קידושין ח"מ ועיין ר"ס ל"ח שם מבואר דין זה על מכונו גם שם כתבתי לענין אם הוי התנאי ומעשה בד"א:

א

כותב כו'. ולא הזכיר עדים דא"צ כלל לעידי חתימה כיון דע"כ צריך לעידי מסירה כמש"ג ונותנו כו' ועמ"ש בס"ס זה בהג"ה:

ב

בפני עדים. כנ"ל בס"ס שקדם וז"ש שם ור"א לטעמיה כו' ועידי מסירה ע"כ בעינן:

ג

ואם כו'. דהבעיא היתה בדיעבד ועוד שם אתמר כתבו לשמה ושלא כו':

ד

ה"ז כו'. שהרי"ף פ' כר"פ ור"ש דאינה מקודשת דאותבוהו לרבא שם מיתבי אין כו' ואע"ג דשני לא סמכינן עלה דרב אשי דהוא בתרא אוקמוה בכתובות ק"ב ב' בשטרי ארוסין והרז"ה כתב אדרבה דמש"ש בכתובות שם ת"ר אין כותבין כו' הוא סייעתא ודאי לא שטרי ארוסין כו' וא"כ רב אשי ס"ל דלאו בשטרי ארוסין איירי וע"ש פי' שמפרש אבל הרשב"א והרמב"ן דחו דבריו ע"ש ושם. ובה"ג ור"נ גאון פ' כרבא ורבינא משום דרבינא בתרא הוא וקי"ל כוותיה אבל הרשב"א כ' דאין זה הרבינא שבימי ר"א ועתוס' שם ד"ה רבה כו' דאל"כ לא הוי מבעי ליה בכתובות שם דהל"ל ממתני' דאין כותבין ועוד כתב הרא"ש דר"י בכ"מ פי' כר"א נגד רבינא וע"ש:

ה

אע"פ שהשטר כו'. קדושין מ"ח א' הב"ע כגון כו' ואב"א כו' ואב"א כו' וז"ש בירושלמי והביאה הרי"ף ריש קדושין בשטר הדא דתימא בשטר שאין בו ש"פ אבל אם יש בו ש"פ כסף הוא דנ"מ בשטר פסול. ר"ן שם:

ו

ספק כו'. כנ"ל סימן ל"א:

ז

ומקדשה ע"י אביה. וע"י עצמה יתבאר בסימן ל"ז ס"ז בהג"ה:

ח

יש מי כו'. וכ"כ הרשב"א בחידושיו דמ"ש בתך כו' לישנא קייטא נקט דהא מקשינן לגירושין לכל מילי כמש"ש וכתיבת שמות בגט מד"ת הוא משום ספר כריתות כורת בינו לבינה מפורש בין פלוני לפלונית וכ"כ הר"ן ומ"מ (וכ"ה בירושלמי) פ"א ריש הלכה ב' סדר מכירה כך הוא אני פלוני מכרתי בתי לפלוני סדר קידושין כך הוא אני פלוני קדשתי בתי לפלוני ר' חגי בעי קומי ר' יוסף החליף ואמר אני פלוני לקחתי בתו של פלוני אני פלוני קדשתי בתו של פלוני א"ל ומה בנך אבל אם החליף לשון מכירה בלשון קדושין או לשון קדושין בלשון מכירה לא עשה כלום. וט"ס בקדושין וצ"ל ברישא אני פלוני לקחתי בתו של פלוני וכמ"ש בברייתא הביאו בבבלי ט' א' ת"ר בשטר כיצד כו' ואר"ן כו' ואמר שם הא לא דמי כו' התם כו' ובבעיא צ"ל אני פלוני קדשתי בתי לפלוני וז"ש החליף כו' ר"ל של מכירה בשל קדושין ואמר אבל אם החליף כו' ומיהו בגמ' דידן מ' דאפילו בדיעבד לאו כלום הוא כמ"ש שם ה' ב' נתן הוא ואמרה היא ספיקא כו' וכ"ש בשטר:

ט

כתבו כו'. גיטין יו"ד א' וערש"י שם ד"ה ה"ג אלא כו' וכ"כ בע"ה וש"פ:

י

או כו'. באיסור הנאה של תורה דוקא והוא דעת הרשב"א ועמ"ש בסימן כ"ח סכ"א בהג"ה:

יא

ויש מכשירין. במחובר הוא דעת הרשב"א סי' ת"ר וכ' דוקא בגיטין משום דכתיב ונתן ובירושלמי משום דכתיב ספר יראים ממ"ש בתוספתא המקדש בעיר הנדחת וביושביה בדימוס ובימה שעלה אינה מקודשת מ' דוקא משום דהוא איסורי הנאה. וכל דבריו אינן מובנים דמ"ט משום דכתיב ספר או ונתן מאי איכא הא כתיב ויצאה והיתה וכנ"ל וכמ"ש רש"י שם בגיטין והיא דתוספתא איירי בקידושי כסף דכן איירי כל פרקין דשם וכ"ש לדעת המכשירין באיסורי הנאה בשטר. והמכשירין באיסורי הנאה עמ"ש בסימן כ"ח שם וכ"ד הר"ן אצל מ"ש בשטר מנלן ע"ש והרשב"א בתשו' נמשך אחרי דברי בע"ה שכ' קדשה במחובר אינה מקודשת דמקשינן ויצאה והיתה וכמ"ש בפ"ק אלא מלתא כו'. וכמש"ש והקשה בע"ה מהתוספתא פ"ד דקדושין המקדש באשרה ופירותיה בנידחת כו' כמ"ש שם אבל הרשב"א בחידושיו ריש קדושין חזר בו ותירץ דהתוספתא בקדושי כסף ר"פ קמא דגטין בקדושי שטר וכ"כ הר"ן שם וכ' דקדושי כסף לא מקשינן לגט כמ"ש שם ט' א' בעי ר"ל כו' הווית ליציאות מקשינין כו' או דילמא הויות כו' וכ' שדעת הרשב"א כן:

יב

וא"צ כו'. יבמות ל"א ב':

יג

כתבו כו'. עתוס' שם ד"ה למעוטי כו' וענ"י שכ' בזה כמה דיעות והעיקר הוא כדעת הרשב"א דכ' בלא ע"מ לא מהני אפילו כת"י כמ"ש בקדושין ס"ה א' וכנ"ל ס"א אבל בעידי מסיר' סגי אפי' בלא עדים כלל וכמש"ש מ"ח א' הב"ש כגון שקדשה כו' וראוי לטעמו כו' וע' ברשב"א שם: (ליקוט) כתבו כו' ע' מש"ל דשטר ודאי פסול אבל כסף כשר דכסף לא איתקוש ליציאה כמש"ש ט' ב' א"ד הויות להדדי כו' ואף שכ' הר"ן שאפשר לדחות דכסף א"צ לשמה משום דלאו בטיבוע מקדש אלא בשויו דבריו דחויין דא"כ מאי קאמר א"ד הוויות כו' ואף הרשב"א חזר בחיבורו וכן בתשובה אלף רכ"ו חזר בו ג"כ ע"ש. וטעמו של הר"ן משום שזהו החילוק שמטבע אינו נעשה חליפין אבל בדמים קונה משום דבחליפין דעתיה אצורתא כו' כמ"ש בב"מ ה' ב' משא"כ בדמים והטעם שבחליפין בעינן כלי וע' תוספת שם ד"ה אין מטבע כו' בזה (מה שיגעתי לעיל בסימן כ"א סק"א. מצאתי כאן בדברי אא"ז הגאון אמרו חז"ל תאמין) מתורץ קושית הגמ"ר בפ"ק דקדושין סימן תרי"א גרסינן כו': או על איסורי הנאה כו'. כ"ה דעת הרשב"א בתשו' דוקא באיסורי הנאה ד"ת כמ"ש בירושלמי אבל כבר כ' בסימן כ"ח סכ"א דלא קי"ל כוותיה דהא גם בגירושין קי"ל דכשר בכ"ע וכ"ש בקידושין דהא בירושלמי עצמו משוי לה להדדי וכ"כ הר"ן בריש קדושין גבי בשטר מנלן וכ"פ הרב בסי' כ"א שם:

יד

נתן לה כו'. ממ"ש בירו' והביאו הרי"ף ורא"ש הד"ד בשטר שאין בו ש"פ כו'. אלמא שצריך ליתן השטר לה וער"נ שם. וכן בגירושין בגיטין כ' ב' וע"ה א' וז"ש בקדושין מ"ח א' הב"ע כגון כו' ושמין את הנייר דע"כ נותן לה גם הנייר:

א

או על החרס. חרס הוא דבר שיכול להזדייף ולקמן סי' קכ"ד מבואר בתנאי שיתנו לה בעידי מסירה וקידושין וגיטין דין א' להם דאיתקש הויה ליציאה וסמך כאן על דיני גט המבוארים לקמן סי' הנ"ל:

ב

ונותנו לה בפני עדים. לקמן סי' קל"ג גבי גט כתב דאם חתמו על הגט עידי חתימה ומסרו בינה לבינו כשר וי"א פסול ופלוגת' זו שייך הכא ג"כ בקידושין:

ג

שלא לדעתה הרי זו ספק. בלא הכי הוי ספק מקודשת מחמת הנייר כמ"ש בסעיף שאחר זה שמא ש"פ ונ"ל אף שהתנה עמה בפי' שאינו מקדשה בממון רק בשטר כשר אפ"ה הוי ספק קידושין ואם אמרה לשלוחה אמור לפלוני שיכתוב השטר לדעתי לא מהני לרמב"ן עיין סי' ל"ו:

ד

אף על פי שהשטר פסול. כלו' אפי' בכתבו שלא לשמה ונתנו לה בתורת שטר שהוא פסול מ"מ שמין הנייר ולא אמרו פסול אלא באומר בפי' שאין מקדשה בתורת כסף אף שיהיה הנייר שוה הרבה:

ה

בתך מקודשת לי. אם אין לו רק בת אחת ואם יש לו שנים צריך לפרש איזו מהן הוא מקדש ואם כתב הרי את מקודשת ג"כ הוי קידושין ועיין לקמן סי' ל"ז:

ו

או על איסורי הנאה. המ"מ בפ"ג מה"א דין ג' לא הזכיר דין איסורי הנאה רק דין דמחובר כתב דפסול כמו גיטין ואדרבה מדבריו משמע שהוא כשר על איסורי הנאה דהא פסול מחובר בקדושין יליף לה מגט ובגט הנכתב על איסור הנאה כשר כדאית' לקמן סי' קכ"ד אבל הרשב"א בתשו' סי' תר"ג מסיק ע"פ הירושלמי דבאיסורי הנאה מן התורה אינה מקודשת ובאיסור הנאה דרבנן מקודש' (הובא לעיל סי' כ"ח ס"ק מ"א ועיין בס"ק שאח"ז):

ז

ויש מכשירין. במחובר כתב הרשב"א בתחלה בסי' ת"ר דשטר קדושין כשר במחובר וכתב שם דאין כן דעת רש"י אבל בסי' אלף תכ"ו חזר בו ופסק דהמקדש בקרקע בתורת כסף מקודש' אבל המקדש בשטר במחובר לקרקע אינה מקודשת כדאית' בהדיא בגמ' מילת' דאיתא בקידושין לא קתני (גיטין ד"י ע"א פי' דלפני זה ד"ט ע"א קתני בג"ד שוה גיטי נשים לשחרורי עבדים ופריך ותו ליכ' והאיכ' מחובר דפסול בתרווייהו ומשני כי קתני מלתא דליתא בקידושין מילתא דאיתא בקידושין לא קתני (ופרש"י כגון מחובר איתא נמי בשטרי קדושין איתקוש הוייה ליציאה) אלמא בהדיא שטר אירוסין ליתא במחובר וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכ"כ הר"ן ריש קידושין וא"כ בחנם כתב הרב דיש מכשירין וסמך על מ"ש הרשב"א בסי' ת"ר גם שטר שנכתב על איסורי הנאה מן התורה לא מצאתי מי שחולק על הרשב"א בתשובה בסי' תר"ג שהבאתי בסעיף שלפני זה והתימא על מור"ם שלא הזכיר חילוק זה שחולק הרשב"א בין איסור הנאה ד"ת ובין איסור הנאה מדרבנן:

ח

ואין עליו עד מקודשת מספק. היינו למאן דס"ל דגט בלא עידי מסירה סגי בעידי חתימה גם כאן כתב ידו כמאה עידי חתימה דמי אבל למאן דבעי עידי מסירה דוקא ובעידי חתימה לחודייהו אינו גט כלל (שני הדעות האלו הובאו לקמן בסי' קל"ג סעיף א') ומותרת לחזור לבעלה כהן גם בקדושין אין כאן קידושין כלל וא"צ גט:

ט

ע"מ שהנייר שלי. בגמ' (בגיטין דף ך' ע"ב) אמרו הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת דלא נתן לה כלום נמצ' אותיות הגט פורחות באויר ע"מ שתחזיר לי את הנייר נתינה על מנת להחזיר שמה מתנה וכן הוא לקמן סימן קמ"ג סעיף י"א ולפי זה גבי קדושין דלא מהני ע"מ להחזיר כמבואר לעיל ריש סימן כ"ט א"כ גם כן לא מהני בקידושין אפילו אומר ע"מ שתחזיר לי הנייר וא"כ קשה ה"ל למנקט רבותא ואפשר לחלק בין כסף לשטר דדוק' גבי כסף כתבו לעיל דלא מהני בקדושין משום דדמי' לחליפין אבל בשטר מהני נתינה ע"מ להחזיר וע"כ כתב כאן ע"מ שהנייר שלי א"מ הא ע"מ שתחזיר לי הנייר מקודשת כמו גבי גט וקצת יש לדקדק למה לא חלקו בגמרא בע"מ גופה בין אם אמר ע"מ שהנייר שלי או ע"מ שתחזור לי הנייר:

א

בפני עדים. עח"מ וב"ש ועיין במל"מ פ"ג מה"א דין ג':

ב

שהשטר פסול. עבה"ט ועיין במל"מ פ"ז מה"א דין יוד ובס' שעה"מ פ"ה מה"א סוף דין כ"ו מ"ש בזה וע"ל סימן ס"א:

ג

המחובר לקרקע. עבה"ט מ"ש אבל המקדש כו' ועיין בס' שעה"מ פ"ג מה"א דין ג' ובס' גט מקושר בקו"א אות יוד:

ד

ויש מכשירים. עבה"ט ועיין בס' גט מקושר בקו"א אות י' שכתב ליישב דברי הרמ"א בזה:

ה

ע"מ שהנייר שלי. עח"מ וב"ש ועי' בס' שעה"מ פ"ו מה"א דף ל"ד ע"א מ"ש בזה:

א

סי' ל"ב ס"א בשטר כיצד. נ"ב הריטב"א בחי' פ"ק דקדושין ד"ו כתב וכן הדין במקדש בשטר דבעי' לשון הבעל ולכתוב ודין ולי וכו' עכ"ל משמע דבשטר קדושי' צריך לכתוב ודין וכו' כמו בגט: