שולחן ערוך, אורח חיים תפ״א: שלא לשתות אחר ד' כוסות. ובו ב סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

שלא לשתות אחר ד' כוסות. ובו ב סעיפים:
אחר ארבע כוסו' אינו רשאי לשתות יין אלא מים: הגה וכל המשקים דינן כיין (בית יוסף) ומי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול (מרדכי):

ב

חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרי' ולספר בניסים ובנפלאו' שעשה הקב"ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה: הגה וכל דין ליל ראשון יש ג"כ בליל שני (אגור) ונוהגים שלא לקרות על מטתו רק פרשת שמע ולא שאר דברים שקורין בשאר הלילות כדי להגן כי ליל שמורים הוא מן המזיקים:

א

כיין. בד"מ כתב שנוהגין היתר בשתיית לקרי"ץ בל"א ואף עפי"ל טראנ"ק שרי עכ"ל. וכתב המ"א דהיינו אותו עפי"ל טראנ"ק שעושין במדינתינו שמבשלים מים עם התפוחים. אבל אותו טרנ"ק שעושין בארץ אשכנז שכותשין התפוחים בבית הבד ויש לו טעם גדול יש לאסור. ומי זנגביל שקורין אינגב"ר וואסי"ר יש להתיר עמ"א והח"י העלה דמותר לשתות כל המשקין שאינם משכרים וכ"פ בנ"ץ ובעל פר"ח ע"ש. ולפיכך הדבר ברור להתיר לשתות הקאוו"י או ט"ע וכיוצא. וכנה"ג בספרו פסח מעובין כתב דלא רצה לנהוג היתר בשתיית הקא"ווי ובשתיית הטוטין שקורין טובאק כתב שומר נפשו ירחק ממנו:

ב

הגדול. ודוקא אם לא אמר הלל הגדול על כוס ד'. מ"א:

ג

שני. ובליל שני מותר לשתות כל שאר משקים אחר הד' כוסות לכ"ע עח"י:

ד

שמע. וצריך לברך ברכת המפיל מהרי"ו. ואם קרא ק"ש בביה"כ קודם הלילה צריך לקרות כל הק"ש כדי לצאת עסי' רל"ה:

א

טור בשם אביו מדברי ר' יוסף טוב עלם ושכ"כ הרי"ף ושכן כתבו כל הגאונים

ב

טור בשם תוספת מהא דמעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו'

א

ס"א אחר ארבעה כו'. רי"ף וכפי גירסתו חמישי גומר כו' וכמ"ש למטה בהג"ה אלמא שאין רשאי לשתות אא"כ אומר עליו כו' והקשה עליו הרז"ה. וכן בתוס' קי"ז ב' ד"ה רביעי אי משום טעם מצה הא לא אסר שם קי"ט ב' אלא מיני מיכלא ומ"ש בין שלישי לרביעי לא ישתה מפ' בירושלמי שלא ישתכר ויפסיד הלל משא"כ אח"כ וכתבו תוס' לפי המפרש בין שלישי לרביעי משום טעם מצה ניחא. והרא"ש כ' בשם הר"מ דגם לטעם הירושלמי ניחא כמ"ש בתוספתא חייב אדם לעסוק בהלכות פסח ובי"מ כל הלילה. ורמב"ן ור"ן כ' משום שלא יהא נראה כמוסיף על הכוסות ונראה כמתחיל בסעודה אחרת. ואפיקומן זכר לפסח שאין נאכל אלא על השובע:

ב

וכל המשקים. לכל הטעמים כנ"ל:

ג

ומי שהוא. כגי' הרי"ף כוס חמישי כו' וכמ"ש תוס' בשם הר"י טוב עלם ע"ש וכ"כ במלחמות בשם הראשונים ע"ש וא"א דר"ט קאמר דחמישי לשם חובה דמשמע שם דקי"ל כר"ט דשקלי וטרי אמוראי אליביה ואמרינן ארבע כסי תקינו רבנן וכן בכל דוכתא קי"ל ארבע כוסות:

א

ס"ב חייב. תוספתא כנ"ל:

ב

עד שתחטפנו שינה. לשון הרא"ש:

ג

וכל דין כו'. כמ"ש במ"ס והביאו הר"ן ר"ש בן יהוצדק אומר שמנה עשר יום ולילה א' יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן כו' וי"ט הראשון של פסח ולילו ובגולה כ"א יום כו' כשהוא קורא אותו בביתו א"צ לברך שכבר בירך כו':

ד

רק. כמ"ש בפ"ט דברכות:

ה

שאר דברים. כמ"ש בפ"ב דשבועות:

ו

כי ליל. כמ"ש בפ' ע"פ:

א

ויאמר עליו הלל הגדול – עיין במ"ב. ולכאורה משמע מדברי הטור דלא פליגי הגאונים רק אם כוס ה' צריכה חתימה באפי נפשה או צריך לכלול אותה בחתימה דכוס ד' אבל בלי חתימה כלל רק באמירת פסוקי הלל הגדול לא סגי להתיר לשתות כוס ה' ולפי זה האי דינא דהג"ה לא מיירי רק בדוקא אם לא גמר עדיין את החתימה דמלך מהולל בתשבחות [דכל שגמר שוב א"א לשתות כוס ה' דבאמירת הודו גרידא לא שרי לשתות ולחתום בברכה כבר מסיק הטור דאסור מאחר שיש בזה פלוגתא דרבוותא] ולא משמע כן דהא הם חתרו למצוא היתר זה למי שהוא איסטניס וצמא לשתות וזה מצוי ביותר אחר שכבר גמר כל הסדר ופסק כבר מלשתות. וכן מפשטות דברי הרמב"ם ור' ירוחם משמע ג"כ להדיא דבאמירת פסוקי הלל הגדול גרידא בלי שום חתימה שרי לשתות כוס ה' ומצאתי להגר"ז שמפרש ג"כ כדברינו בכוונת השו"ע שכתב שצריך לומר הלל הגדול ונשמת עד החתימה עיי"ש אלא שהוסיף בזה חומרא דכ"ז בשלא אמר הלל הגדול בכוס ד' הא אם אמר הלל הגדול בכוס ד' כמנהגנו לא שרינן ליה לשתות כוס ה' באמירת הלל. והטעם נראה מאחר שאין בזה שום התחדשות ותוספת שבח שהרי כבר אמר פסוקים אלו פעם אחת וכן משמע פשטות דברי מג"א להחמיר בזה אלא שמצאתי לפמ"ג דלא מסתברא ליה להחמיר בזה ועיי"ש שמשיא דברי המג"א לכוונה אחרת ועיין בהגהות מיימוני בשם רב עמרם ומשמע שם ג"כ דאם יש לו כוס ה' לא יאמר הלל הגדול בכוס ד' וכפשטות דברי מג"א עיי"ש. אח"כ מצאתי לשלטי הגבורים שכתב דמדברי הרי"ף והרמב"ם משמע דבלי שום חתימה כלל מותר לשתות כוס ה' באמירת הלל אלא שמדברי הטור לא משמע כן עיי"ש והוא ממש כדברינו אלא שנראה מדבריו שהיה לו גירסא אחרת בטור בדברי שר שלום ובדבר ר"ע עיי"ש וצ"ע:

א

[א] הלל הגדול וכו'. נראה לי דוקא כשלא אמר הלל על כוס רביעי:

ב

[ב] [לבוש] חוץ ממים וכו'. מי תפוחים וכן לקרי"ץ. אין לשתות אינג"בר ווש"יר שרי ב"ח והנחלת צבי מיקל לכל המשקין שאין משתכרין ובליל שני ודאי יש להקל בזה:

ג

[ג] פרשת שמע וכו'. וברכת המפיל וכו' (מהרי"ל). לא ינעול דלת בבריח חזק והיכא דשכיח הזיקא לא סמכינן על הנס:

א

א) [סעיף א'] אינו רשאי לשתות יין אלא מים. כ"כ הרי"ף בס"פ ע"פ דבתר דאכלי כל מגדני ופירי אכלו בסוף כזית מצה דמינטרא ולא טעמין בתר הכי כלום בר מכסא דברכת מזונא וכסא דהלילא ומאן דצחי לית ליה רשותא למשתי חמרא אלא מיא. והב"ד הטור וכתב וכ"כ כל הגאונים וכבר כתבנו זה לעיל סי' תע"ח או' ד' וגם דעת החולקים בזה יעו"ש אלא שכתב ב"י והעולם נהגו כדברי הרי"ף ומ"מ לד"ה מותר לשתות מים ומיהו שאר משקין נראה דלמאן דאסר לשתות יין ה"נ אסר להו עכ"ל וכך הם דבריו כאן בש"ע שלא התיר לשתות אלא מים.

א

ב) שם. אלא מים. והמרדכי כתב שה"ר שמואל מאוירא היה מחמיר על עצמו ולא היה שותה אפי' מים וכ"כ הגמ"י פ"ח בשם רב שלום גאון ושוב לא ישתה כלל עד הבקר יעו"ש והב"ד ב"י אלא כשתב דלא נהגו כן ולזה כתב בש"ע אלא מים. ועיין לעיל סי' תע"ט או' ז'.

א

ג) שם. אלא מים. וכתב מהרי"ו סי' קצ"ג דדוקא מים כמו שהן שרי אבל מים שנתמדו שקורין עפי"ל טראנ"ק גרע מיין ואסור דמבטל טעם המצה עכ"ל והביאו ד"מ או' ב' וכתב והמנהג לשתות מים מבושלים עם שרשים המתוקים שקורין לאקרי"ץ וא"כ לפ"ז אפשר דאף עפי"ל טראנ"ק שרי עכ"ל והב"ח כתב דמי לקרי"ץ נמי אסור אבל במי זנגבי"ל שקורין אינגבר וושיר לא ראיתי לאסור וכמדומה שכך קבלתי להתיר אינגבר וושיר עכ"ל וכ"נ דעת הט"ז סק"א. עו"ש או' א' מ"א ריש הסי' חק יוסף או' א' מיהו דעת הר"ז או' א' להתיר גם לקרי"ץ ומי תפוחין שקורין עכי"ל טראנק. וכ"כ ח"א כלל ק"ל או' י"ד מ"ב או' א' אבל עפי"ל טראנ"ק שכותשין התפוחים בבית הבד ויש לו טעם גדול אינו כמים ואסור לשתות. ר"ז שם. מ"ב שם. ועיין באו' שאח"ז.

א

ד) שם. אלא מים. והפר"ח חולק וכתב דכל משקה שאינו משכר מותר לשתותו ולכן כתב דהדבר ברור להתיר לשתות הקאוי וכיוצא. וכ"כ הנ"ץ דכל משקה שאינו משכר שרי. וכ"כ ח"י או' א'. מיהו הנה"ש כתב על דברי הפר"ח הנז' דאין ראוי להקל נגד משמעות דברי הה"ג והרמב"ם וכדברי מרן ז"ל. וכ"כ כנה"ג בתשו' סי' ס"ב דבלילות ראשונות של פסח אחר אפיקומן אסור לשתות קאו"י וטוטון יעו"ש וכ"כ בספרו מעיבין או' שמ"ז ושמ"ח דמי קאו"י לא רציתי לנהוג היתר בהם. ושתיית הטוטון אפי' למי ששותהו ביו"ט שומר נפשו ירחק ממנו יעו"ש. והב"ד חק יוסף שם וכתב דיפה כתב דבזה איכא למיחש לסברת מהרי"ו דגרע מיין ומבטל טעם מצה ולא כפר"ח שכתב להתיר בפשיטות מי קאוי יעו"ש וכ"כ המאמ"ר או' א' דהפר"ח התיר בפשיטות לשתות הקאו"י וכ"כ קצת אחרונים ואף שיש לו על מה לסמוך מ"מ נ"ל ברור דלדעת מרן ז"ל. אין להקל והכי מוכח מדברי הרבה מן האחרונים וסיים ומ"מ מאן דמקיל בליל שני אין למחות בידו יעו"ש. אכן הברכ"י כתב דפשט המנהג לשתות הקאו"י וכ"כ בספרו מו"ב או' רי"א נתפשט המנהג לשתות קאו"י אחר הסדר אמנם יהיה בלי סוקאר ובליל ב' יש מקילין במשקין אחרים עכ"ל והרב בן א"ח פ' צו או' ל"ה כתב דיש לסמוך על המתירין בקאו"י לצורך גדול. ושתיות עשן הסכים הרח"פ בחיים לראש להזהיר בליל ראשון אבל בליל שני התיר עכ"ל. ונראה דהגם דכתב הברכ"י פשט המנהג להקל לשתות הקאו"י מ"מ מי שאינו נצרך לזה יש להחמיר. וכמ"ש הרב בן א"ח ז"ל.

א

ה) אמנם מ"ש הכנה"ג להשוות שני לילות באיסור עיין ח"י או' ג' שכתב דעכ"פ בליל שני יש לסמוך על דעת הפו' המתירין לשתות שאר משקין אחר הכוסות יעו"ש. והסכים לדבריו הברכ"י שם, וכ"כ א"ר או' ב' דבליל שני ודאי יש להקל בכל המשקין שאין משכרין וכ"כ הר"ז או' א'.

א

ו) שם בהגה. יכול לשתות כוס חמישי. ומה שלא הזכיר זה הש"ע אפשר דחשש לדעת הסוברים דאין לשתות כוס ה' כלל עיין בטור וב"י.

א

ז) שם בהגה. ויאמר עליו הלל הגדול. ונשמת וישתבח עד החתימה. ר"ז שם.

א

ח) שם בהגה. ויאמר עליו הלל הגדול. ודוקא כשלא אמר הלל הגדול. על כוס ד' מ"א סק"א. א"ר או' א' חק יוסף או' ב' ור"ל אלא שתה כוס ד' קודם הלל הגדול ואח"כ הביא כוס ה' ואמר עליו מהלל הגדול עד החתימה אבל אם כבר אמר הלל הגדול וחתם אינו יכול לשתות עוד כוס ה'.

א

ט) ואם אמר הלל הגדול ולא סיים הברכה כתב בא"א או' א' אפשר דרשאי לשתות כוס ה' ואין בכך כלום שאומר עוד הלל הגדול הואיל ואין מברך ב"פ יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ג'.

א

י) [סעיף ב'] חייב אדם לעסוק בה' פסח וכו' וע"כ בתוך הסעודה קודם בהמ"ז י"ל מס' פסחים שהיא מענינא דיומא ואם אינו יכול לומר כל המס' יאמר ד' פרקים אחרונים ויכוין שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה וד' אותיות אדני ואם לומד כל המס' יכוין שהיא יו"ד פרקים כנגד יו"ד אותיות שם ע"ב שהוא שם הוי"ה במילוי יודי"ן שגי' ע"ב והוא בבחי' חכמה כנודע וכל סדר דליל פסח הוא בבחי' חכמה. ועיין לעיל סי' תע"ג או' נ"ח וסי' תכ"ט או' ו' ודוק.

א

יא) שם. עד שתחטפנו שינה. וכל המרבה לספר ה"ז משובח. ח"י או' ב' ויש נוהגין להיות נעורין עד לאחר חצות כדי לשבח להשי"ת בנקודת חצות בזאת הלילה זכר ליציאת מצרים וכמ"ש בזוהר פ' בהעלותך דקמ"ט ע"א בשעתא דאתפלג לילה אתער רוח צפון וקב"ה כדין עבד נוקמין וישראל עבדין שירתא בקול רם יעו"ש. ואחר חצות י"ל ברה"ש חוץ מברכת התורה ואח"כ פתיחת אליהו הנביא ואיזה קצת ד"ת או שירות ותשבחות ואח"כ לישן.

א

יב) שם בהגה רק פ' שמע, ואם קרא ק"ש בבהכ"נ מבעוד יום צריך לקרות בלילה כל הק"ש כדי לצאת י"ח כמ"ש סי' רל"ה. מ"א סק"ב. ח"י או' ד' חק יוסף או' ג' ר"ז או' ב'.

א

יג) שם בהגה. רק פ' שמע. כיון שמוזכרת להדיא בגמ' פ' הרואה. מ"א שם. אמנם הרב בן א"ח פ' צו או' ל"ח כתב דצ"ל ק"ש על המטה עם הפסוקים הנוהגים בכל הלילה כסדר רבינו האר"י ז"ל ואם הוא ניעור עד אחר חצות יאמר אותה מעט קודם חצות עכ"ל וסדר הק"ש ע"פ דברי האר"י ז"ל כבר כתבנו אותה לעיל סי' רל"ט או' ב' קחנו משם.

א

יד) וכתב מהרי"ו דצ"ל ברכת המפיל. מ"א שם. ח"י שם א"ר או' ג' ר"ז שם. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל אין לה מקום לברכת המפיל בליל פסח כיון שאין מסתלקין המוחין כל הלילה ההוא וכל היום כמ"ש בשער הכוו' בדרושי הפסח דרוש ג' יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' רל"ט סוף או' ז' יעו"ש.

א

טו) וכתב מהרי"ל דלא ינעול הדלת בבריח חזק והיכא דשכיח הזיקא לא סמכינן אניסא. מ"א שם. א"ר שם. ועיין לעיל סי' ת"ף או' ט"ז. ועוד עיין מזה בסה"ק חיים עד העולם בסיום למס' חולין.

א

טז) ולעניין הזווג אם מותר בליל פסח עיין לעיל סי' ר"מ או' ה' וכתב באגרות הרמ"ז שאפי' ליל א' של פסח שחל בשבת אסור בזווג יעו"ש. שע"ת או' ד'.

א

טוב) שם. בהגה כי ליל שמורים הוא וכו' עיין מ"ש בזה בסה"ק בית יעקב דרוש עה"ת פ' בא יעו"ש.

א

ז"ל ד"מ ומהרי"ו כתב דמים שנתמדו שקורין עפי"ל טרנ"ק גרע מיין ואסור דמבטל טעם מצה והמנהג לשתות מים המבושל עם שרשים המתוקים שקורין לקרי"ץ וא"כ אפשר דאף עפי"ל טרנ"ק שרי עכ"ל ד"מ ול"נ דמהרי"ו לא אסר אלא כאותן שעושין בארץ אשכנז שבותשין תפוחים בבית הבד ויש להם טעם גדול אבל במדינתינו שמבשלים מים עם התפוחים דינן כמו לקרי"ץ וב"ח כתב אפשר דלקרי"ץ נמי אסור אבל במי זנגבל שקורין אינגב"ר ווסי"ר לא ראיתי לאסור עכ"ל ואפשר דס"ל דשמא גרם כל ששם מים עליו שרי: הלל הגדול. נ"ל דוקא כשלא אמר הלל הגדול על כוס ד':

ב

רק פ' שמע. נ"ל דאם קרא ק"ש בב"ה ביום צריך לקרות בלילה כל הק"ש כדי לצאת י"ח כמ"ש סי' רל"ה ואם קראה בב"ה בלילה א"צ לקרות רק פ' שמע כיון שמוזכרת להדיא בגמ' פ' הרואה וכ' מהרי"ו דצ"ל ברכת המפיל וכ' מהרי"ל דלא ינעול הדלת בבריח חזק והיכא דשכיח הזיקא לא סמכי' אניסא:

א

(א) אינו רשאי וכו' – הרבה טעמים יש בזה בפוסקים יש שכתבו משום שמצוה לספר ביציאת מצרים ובנפלאותיו של הקב"ה אפילו כל הלילה כ"ז שלא חטפתו שינה וכדלקמיה ולהכי לא ישתה שלא ישתכר ויתבטל ממצוה זו ולפי סברא זו דוקא יין או שאר משקה המשכר ויש שכתבו דלא יהא נראה כמוסיף על הכוסות שנראה כמתחיל בסעודה אחרת ולפ"ז כל חמר מדינה אסור אף שאינו משכר ויש שכתבו משום שלא יתבטל טעם מצה מפיו ע"י שתייתו וכמו שאסרו לאכול אחר הסדר מטעם זה ולפי טעם זה כל משקה אפילו אינו חמר מדינה ואינו משכר אסור ומסתימת דברי המחבר ורמ"א משמע שדעתם להחמיר ככל הני טעמי ומ"מ כתבו האחרונים דאינגבע"ר וואסע"ר וה"ה טייא או עפיל טראנק ויש שכתבו גם לאקרי"ץ מותר דזה אינו מבטל טעם מצה וכמיא בעלמא הוא [אכן בעפיל טראנק שכותש את התפוחים בבית הבד ויש להם טעם גדול יש אוסרים] והנה אף דלכתחלה נכון להחמיר בכל דבר שמבטל טעם מצה מ"מ במקום צורך גדול יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר לו לשתות שאר משקין שאין משכרין ובפרט בליל שני בודאי יש להקל בשאר משקין שאין משכרין:

ב

(ב) תאב הרבה לשתות – אפילו יין:

ג

(ג) ויאמר עליו הלל הגדול – דוקא אם לא סיים עדיין הברכה ושתה כוס ד' אז יכול לומר הלל הגדול עד סוף ולחתום בברכה ולשתות הכוס ה' אבל אם כבר סיים סוף הברכה אין לחזור ולומר הלל הגדול ולברך לבסוף דלא תקנו כ"א ברכה אחת:

ד

(ד) שמע – וצריך לברך ברכת המפיל. ואם קרא ק"ש בבהכ"נ קודם הלילה צריך לקרות כל הק"ש כדי לצאת וכנ"ל בסי' רל"ה:

א

שמע. עבה"ט וע' לעיל סי' ר"מ בשם האר"י ז"ל וכתב באגרות הרמ"ז שאפילו ליל ראשון של פסח שחל בשבת אסור בזווג עיין שם:

א

בטור מביא דברי רבינו האי לענין כוס ה' וז"ל מי שרוצה לשתות כוס ה' יאמר עליו הלל הגדול ויניח יהללוך ויאמר לאחריו (פי' בכוס ד' אומר הלל ומניח יהללוך על כוס ה' שאומר עליו הלל הגדול ושם יסיים יהללוך) אבל עכשיו באו התלמידים ואמרו שעל כל כוס צריך ברכה לאחריו כמו לפניו ואומר יהללוך אחר הלל וחותמין מלך מהולל בתשבחות ושותין כוס ה' ואומרים עליו הלל הגדול וחותמין בו נשמת כל רזי עד הבוחר בשירי. הב"י האריך בפי' דבר זה ול"נ דה"ק דודאי שאין חתימה על הלל אלא בתחיל' היה חתימת הבוחר בשירי שייכא גם על הלל שאמר בכוס ד' כמו שהברכ' אחרונ' שהיא על הגפן שייכא גם על כוס ג' ה"ה בזה החתימ' אבל לפי שאמרו התלמידים שצריך על הגפן על כל כוס א"כ גם חתימה של הבוחר לא שייכא רק על הלל הגדול של כוס ה' לא על הלל של כוס ד' אין לך חתימה על הלל לפ"ז ע"כ חתמו בכוס ד' במלך מהולל ובכוס ה' בהבוח' בשירי והשיב על זה דלא יפה הוא דלא אמרו רבנן שתי ברכות פי' ב' חתימות אלא א' מהם א"כ למה שאנו נוהגין רק בד' כוסות ואנו חותמין ביהללוך מלך מהולל אם טעה א' וחתם אחר ישתבח בהבוחר שוב לא יסיים אחר נשמת במלך מהולל דהא אפי' בב' כוסות לא יהיה רק חתימ' א' ק"ו בכוס א' אלא יאמר הלל הגדול עד החתימה ותו לא כנלע"ד פשוט:
(א) וכל המשקים כו'. מהרי"ו כ' דדוקא מים כמו שהם ולא מים שנתמדו כגון עפי"ל טרנ"ק דהוא מבטל טעם מצה וגרע מיין ע"כ וכתב מו"ח ז"ל ואפשר דמי לקרי"ץ נמי אסור. מי זנגביל שקורין אינגבר ווסי"ריש להתיר:

א

אינו רשאי לשתות יין. הראב"ד בתמים דעים בהשגותיו על בעל המאור במסכתא פסחים סימן ל' כתב הטעם שאין שותין יין אחר ד' כוסות המנהג הוא לבעבור העניים שפסקי להם ד' כוסות מן התמחוי לב' לילות וכדי שלא ישתה יין שנתנו לו לב' לילות בלילה א' עכ"ל אכן בטור כתב דעיקר הטעם כדי שלא ישתכר לפי שחייב האדם לעסוק כל הלילה בליל פסח ויציאת מצרים עד שתחטפנו שינה ולא משום מבטל טעם מצה ודבריו עיקר וכן מוכח בש"ס וגם מוכח כן מדשותין ב' כוסות וגם כוס ה' למי שנוהג כן וכן האריך בש"ל ס"ז להוכיח כן ושכן דעת הרבה פוסקים ולפי טעם זה היה מותר לשתות אחר שחטפתו שינה כבר וכן מותר לשתות כל המשקין שאינם משתכרין וכן עיקר וכן פסק בנ"ץ וקצת האחרונים מחמירין בדבר: ובד"מ כתב שנוהגין היתר בשתיות לקרי"ץ בל"א ואף עפי"ל טר"נק שרי עכ"ל. וכתב המ"א דאותו טראנ"ק שעושין בארץ אשכנז שכותשין תפוחים בבית הבד ויש לו טעם גדול יש לאסור ומי זנגביל שקורין אינג"בר וואסיר יש להתיר:

ב

עד שתחטפנו שינה. כלשון זה כתב הרא"ש פרק ערבי פסחים וכל המרבה לספר הרי זה משובח:

ג

גם כן בליל שני. כ"כ הב"י בשם האגור בשם שבולי לקט ושם בסי' ס"ז כתב וז"ל המהדרין שבישראל נוהגין ליל שני כליל ראשון לכל דבריו אבל מי שרוצה לאכול ולשתות בליל שני אחר ברכת המזון ואחר יהללוך אוכל ושותה ואין עליו כלום אלא שמוציא עצמו מכלל המהדרין ועובר על דברי חז"ל לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל עכ"ל ומטעם זה נ"ל דעכ"פ יש לסמוך על דעת הפוסקים המתירים לשתות שאר משקים בליל שניה אחר הכוסות ועיין בס"ק א':

ד

רק פ' שמע. מכל מקום קריאת שמע של ערבית מחויב לקרות בזמנו כדלעיל סימן רל"ה רק בקריאת שמע שעל מטתו יאמר רק פר' שמע וברכת המפיל כמ"ש מהרי"ו אבל שאר דברים כדי להגן לא יאמר כלל וכדלעיל סי' רל"ט ואין להחמיר על עצמו בזה כדי להראות שהוא ליל שמורים שנקבע בלבו אמונה זו וע"ל סימן ת"פ ועיין במ"א: