שולחן ערוך, אורח חיים ת״פ: סדר כוס רביעי ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

סדר כוס רביעי ובו סעיף אחד:
מתחיל לא לנו וגומר עליו את ההלל ואינו אומר יהללוך אלא אומר אחר גמר ההלל הלל הגדול שהוא מהודו ליי' עד על נהרות בבל שהם כ"ו כי לעולם חסדו ואח"כ אומר נשמת כל חי וישתבח עד מעולם ועד עולם אתה אל ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות ושותהו בהסיבה בלא ברכה תחל' (וכבר נתבאר לעיל סי' תע"ד דאנו נוהגין לברך) ומברך אחריו על הגפן ואם שותהו בלא הסיבה צריך לשתות פעם אחרת בהסיבה (וע"ל סי' תע"ב סעיף ז') ומברך לפניו בורא פרי הגפן לפי שהסיח דעתו מלשתות עוד: הגה וי"א שיש לומר שפוך חמתך וכו' קודם לא לנו (ר"ן פרק ע"פ) ולפתוח הפתח כדי לזכור שהוא ליל שמורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על העכו"ם (מהרי"ב) וכן נוהגים ויכול לגמור הלל אף שלא במקום סעודה (רמב"ם והמגיד פ"ח):

א

וגו'. נראה דמי שאירע לו אבל בי"ט שלא נהג אבילתו קודם י"ט דגומר הלל אע"פ שאין אומרים הלל בבית האבל. ח"י ע"ש:

ב

בבל. ואין אומרים רננו צדיקים וגו'. אחרונים:

ג

ואז. ואנו נוהגין כדעת הטור והרא"ש לומר יהללוך עד מעולם ועד העולם אתה אל אחר הלל ואח"כ הני כ"ו כל"ח ונשמת חותם בישתבח עד חי העולמים וע' ט"ז ס"ס תפ"ו הפיוטים דהיינו אז רוב נסים וכו' ואומץ גבורותיך אומרין אחר שתיית הכוס שאינו אלא מנהג ב"ח ורש"ל. ומהר"ם היה שותה אחר הפיוטים ואחר כי לו נאה כדי שלא יהא צמא כשישכב וכ"ה בסידורים וכן המנהג. בלילה ראשונה יאמר אז רוב ניסים וכו' ולא יאמר בסיום ויהי בחצי הלילה ובלילה שניה יאמר אומץ גבורתיך וכו' ולא יאמר בסיום ואמרתם זבח פסח מט"מ מ"א. והח"י כתב ואין נוהגין כך רק אומרים הכל בשני לילות שוין נוהגין באלו המדינות למזוג כוס א' יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא:

א

משנה פסחים קי"ו וכמו שדקדק הרא"ש שם

ב

ברייתא שם וכרב יהודה שם

ג

כר' יוחנן שם וכמ"ש הטור בשם הרשב"ם

ד

כרב יהודה שם

ה

ציינתיו לעיל סי' תמ"ד

ו

ג"ז שם

ז

ציינתיו לעיל סימן תע"ב ס"ו

ח

ציינתי לעיל בסימן תע"ד

א

ס"א מתחיל כו' מתני' שם וגומר כו' ובמתני' הקודמ' אמר עד חלמיש למעינו מים:

ב

ואינו אומר כו'. שם וכגי' רש"י ורשב"ם ת"ר רביעי כו' ושם בתוס' ד"ה ר' יוחנן. ורבינו חיים כו'. אבל ב"י כ' בסוף סי' תפ"ו ששמע בשם רמ"ע שלא לחתום בישתבח ויהללוך יאמר אח"כ וע"ש ברשב"ם ד"ה ור' יוחנן כו' ותוס' ד"ה מהודו כו':

ג

ושותיהו. בלא. וכבר. כנ"ל:

ד

ומברך. שם:

ה

ואם. כמ"ש בסי' תע"ב:

ו

ומברך. כמש"ש ק"ג ב' אנא נמלך אנא:

ז

וי"א שיש כו'. משום דלא לנו מדבר מחבלי משיח וגוג ומגוג כמ"ש שם קי"ח א':

ח

ויכול לגמור. פ' כ"צ פ"ו א' דאכלי בארעא ואמרי באיגרא כו':

א

במג"א ריש הסי' עד נהרות בבל. נ"ב מה דכתיב בשיר אֵל בְנֵה לָמוּד הוא הוא חירוף וגידוף וראיתי בפסיקתא דשיר השירים כתיבת יד מונה שבעים שמות של הקב"ה ע"ד א"ב ולא מצא שום תואר באות למ"ד ונראה לי לומר לוחם הוא ע"ד ד' איש מלחמה:

ב

שם בהג"ה שהוא ליל שמורים. נ"ב יען כי מוזגים כוס רביעי ולא חיישינן לזוגות ע"כ מרמז שהוא ליל שימורים כי כן תירצו בש"ס פרק ערבי פסחים דף ק"ט ע"ב ואומרים שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך שהמזיקים יתגרו בהם ע"ד עיזי דבי טבחא שמינה מנאי בפ"ק דמגילה כנלפענ"ד:

א

[א] [לבוש] ולא אתמר וכו'. כן כתב הטור, וקשה הא בתוס' פסחים דף קי"ח פירשו דמאן דאמר נשמת אף נשמת קאמר דאי לא תימא הכי אנן כמאן עבדינן, עד כאן, הרי דאין סברא לעביד כתרווייהו רק דעבדינן כמאן דאמר אף נשמת וכן הוא פירוש רשב"ם וכמו שכתב מהרש"א. ואגב אעתיק מה שחדשתי בתוס' שם ד"ה רבי יוחנן וכו' וקורא נשמת וכו', צריך עיון מאי ענין זה למה שכתב קודם דאף נשמת וכו', ועוד קשה למה הם נגד הרשב"ם דהיה הטעם משום מהולל בתשבחות וכן צריך לומר בנשמת מסיים אל גדול בתשבחות, ונראה לי דלרשב"ם קורא ברכת השיר משום דמיירי עצמו בשיר ושבח אבל לשון ברכת השיר משמע שאינו עצמו אלא דבר אחר הוא השיר וזה הוא הברכה על השיר, לכן נראה לי דפירשו תוס' דיהללוך נקרא ברכת השיר משום שנאמר אחר הלל שנקרא שיר שנאמר השיר יהיה לכם בליל התקדש דמשם למד במתניתין דלעיל דין הלל, ואם כן לרבי יוחנן דאמר שאין אומרים יהללוך רק נשמת קורא נשמת ברכת השיר לפי שאומרים אחר הלל, אבל השתא דפירשו התוס' שאומרים נשמת אחר יהללוך אם כן קשה למה נקרא ברכת השיר הא קודם זה אמר ברכת יהללוך על הלל, לכן פירשו לפי שבשבתות אומרים אותו אחר פסוקי דזמרה. עוד נראה לי דלפירוש רשב"ם על כרחך סבירא ליה לרבי יוחנן אף נשמת משום דתרווייהו קורין ברכת השיר מחד טעמא והי מנייהו מפקת בשלמא לר' יהודא יש לומר דסמך דיהללוך נוהגין לומר אחר הלל, אבל לר' יוחנן דאמר נשמת מנליה, ואם כן למה לתוס' ואנן כמאן עבדינן לכן פירשו דיש לומר טעם אחר על שקורא נשמת ברכת השיר ואם כן לא מוכח דרבי יוחנן תרווייהו קאמר דיש לומר דסבירא ליה דוקא נשמת קורא ברכת השיר ולא יהללוך עד כאן לשונו:

ב

[ב] עד על נהרות וכו'. ואינו אומר רננו צדיקים וגו' (דרכי משה). מי שאירע לו אבל ביום טוב שלא נהג אבילתו קודם יום טוב אפילו הכי גומר הלל (חק יעקב). ונוהגים שלא לשתות הכוס עד אחר כי לא נאה וכו' כדי שלא יצמא כשישכב. ודין פיוטים הכל לפי מנהגים:

א

א) [סעיף א'] מתחיל לא לנו וכו' בטור כתוב כוס ד' גומר עליו את ההלל ומתחיל לא לנו. וכ"כ הלבוש ומוזגין לו כוס ד' וגומר עליו את ההלל וכו' וכ"כ הר"ז או' א' אחר ששתה כוס של בהמ"ז צריך למזוג כוס ד' לגמור עליו ההלל וההגדה ומתחיל מלא לנו וכו'.

א

ב) שם. מתחיל לא לנו וכו' ואינו מברך על ההלל לפניו ולא על מה שאומרין קודם אכילה ולא על מה שאומרין אחר האכילה כן מסקנת הפו' כמבואר בטור וב"י סי' תע"ג יעו"ש. ח"י או' א' ועיין בדברינו לשה או' ק"ס. והא דחותמין בברכה ביהללוך שבסוף הלל אעפ"י שאין מברכין תחלה עיין תו' ברכות י"ד ע"א שכתבו הטעם לפי שהיא הודאה בעלמא ואפי' שהיא ארוכה קצת תקנו בה חתימה ולא פתיחה כמו אלהי נשמה יעו"ש ובתו' פסחים ק"ד ע"ב כתבו הטעם דברכה שאחר פסוקים א"צ פתיחה שבלא פתיחה ניכרת התחלה יעו"ש.

א

ג) שם. וגומר עליו את ההלל. בקול נעים כמ"ש לקמן סי' תפ"ז סעי' ד' וכ"א במדרש שה"ש השמיעיני את קולך זו קריאת הלל בנועם והיינו דאיתמר בזוהר פ' בהעלותך דקמ"ע ע"א וישראל מזמרי ואמרין הללא בקול רם יעו"ש. יפ"ל ח"ב.

א

ד) שם. וגומר עליו את ההלל, ומה שקורין אותו מיושב עיין הטעם לעיל סי' תכ"ב או' ג"ן.

א

ה) שם. וגומר עליו את ההלל. מי שאירע לו אבל ב"מ ביו"ט שלא נהג אבילתו קודם יו"ט אפ"ה גומר את ההלל. ח"י או' ב' א"ר או' ב' י"א בהגה"ט. מש"ז או' א' וכן הסכים המחב"ר דלא כחק יוסף יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או' ט"ו. מ"ב או' ב' ועיין לעיל סי' תע"ב או' ל"א.

א

ו) שם. עד על נהרות בבל וכו' ואין לומר רננו צדיקים וכו' ד"מ. ט"ז סק"א. מ"א סק"א. ח"י או' ג' חק יוסף או' ג' ר"ז או' א'.

א

ז) שם. ואז יאמר יהללוך וכו' כ"כ ב"י סי' תפו' בשם מהר"ר מאיר בן עראמה ז"ל וכתב עליו וייטבו בעיני דבריו לצאת ידי ספק ואעפ"י שאינו ממש כמ"ש הפו' מ"מ כיון דנפקי בהכי מידי ספיקא שפיר דמי עכ"ל ולכן פסק כן בש"ע וכ"ה מנהג הספרדים אבל מנהג אשכנזים כמ"ש הטור בסי' זה בשם הרב חיים כהן והרא"ש ובסי' תפ"ו דגומר ההלל ואומר יהללוך ואינו חותם אלא עד עולם אתה אל ואומר הלל הגדול ונשמת וחותם מלך מהולל בתשבחות עכ"ל. וכ"כ מ"א סק"א בשם מהרי"ל. וכ"כ ח"י או' ד' חק יוסף או' ד' ר"ז שם. ח"א שם. ומיהו עיין מ"ב בשער הציון או' ה' שכתב דבאיזה סידורים נדפס כהש"ע ובאיזה כמנהג הזה עכ"ל וא"כ נהרא נהרא ופשטיה.

א

ח) שם. ואז יאמר יהללוך וכו' ואם חתם בישתבח יאמר יהללוך אח"כ בלא חתימה. מאמ"ר סי' תפ"א או' ג' וכ"כ הר"ז בסי' זה או' א' וה"ה לבני אשכנז שחותמין בישתבח אם שכח וחתם ביהללוך לא יחתום בא"י בישתבח. ר"ז שם. מ"ב או' ה'.

א

ט) שם. ושותהו בהסיבה וכו' ואם שתה בלא הסיבה עיין לעיל סי' תע"ב סעי' ז' ובדברינו לשם או' מ"ח.

א

י) שם. ושותהו בהסיבה וכו' הפיוטים דהיינו אז רוב נסים וכו' אומר אחר שתית הכוס שאינו אלא מנהג. רש"ל וב"ח. ומהר"ם היה שותה אחר הפיוטים ואחר כי לו נאה כדי שלא יהא צמא כשישכב וכ"ה בסידורים. מ"א סק"א. ח"י או' ה' וכתב וכ"ה המנהג כמ"ש בסידורים. וכ"כ חק יוסף או' ה' ר"ז או' ג'.

א

יא) בלילה ראשונה יאמר אז רוב נסים וכו' ולא יאמר בסיום ויהי בחצי הלילה ובלילה שנייה יאמר אומץ גבורתך וכו' ולא יאמר בסיום ואמרתם זבח פסח. מט"מ סי' תרנ"ט. מ"א שם. מיהו ח"י שם כתב דאין נוהגין כן רק אומרים הכל בשני לילות שוים, וכ"כ חק יוסף שם. וכ"ז למנהג האשכנזים והספרדים יש להם פיוטים אחרים ונהרא ונהרא ופשטיה.

א

יב) חסידים ואנשי מעשה אומרים שיר השירים בליל שמורים. של"ה דף ק"ע ע"א. וכ"כ מו"ב סי' ז' או' ר"י שאחר ההגדה (ר"ל אחר גמר כל הסדר) יאמר בקול שמחה שיר השירים כולו בעידן חרותא עת הזמיר הגיע כי כל העולמות עליונים למעלה מאירים ומזהירים עכ"ל ועיין בזוה"ק פ' תרומה דף קמ"ד ע"א שכתב על שיר השירים דאיהו כללא דכל אורייתא כללא דכל עובדא דבראשית כללא דרזא דאבהן כללא דגלותא דמצרים וכד נפקו ישראל ממצרים וכו' יעו"ש וע"כ נוהגין לאומרו ג"כ בכל ליל שבת כמ"ש לעיל סי' ר"ס או' כ"ז יעו"ש. ויש נוהגין לומר בליל פסח אחר שיר השירים פיוט חד גדיא וכו' שגם הוא מדבר בעניין גאולת מצרים ושאר גליות וגאולה אחרונה. ועיין לעיל סי' תכ"ט או' ו'.

א

יג) מי שהיה מתלוצץ בליל פסח על פיוט חד גדיא שאומרים בסוף הסדר והשומט שמע ונדהו נדויו נדוי ורב המקום יוכיחנו בטוב עעם וישאל מחילה על חטאיו ויתירנו. חיים שאל ח"א סי' כ"ח. עיקרי הד"ט סי' י"ט או' י"ט.

א

יד) שם. ומברך אחריו על הגפן. ופוטר עמו גם את השלישי בברכה אחרונה. לבוש. מ"ב או' ז'.

א

טו) שם הגה. ועיין לעיל סי' תע"ב סעי' ז' ר"ל שהכריע שם בהגה דלדידן שאין דרכנו להיסב בכל השנה אין לחזור ולשתות בהסיבה יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

א

טז) שם בהגה. ולפתוח הפתח וכו' ובפסח מעובין סי' שס"א כתב וז"ל ובס' המנהג מצאתי מנהג בכמה מקומות שאין נועלין החדרים שישנים שם בליל פסח כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל דכתיב ליל שמורים לילה המשומר מששת ימי בראשית ואם יבא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו מהרה ואנו מאמינים בזה ואית סמך לדבר בירושלמי דכתובות פ' הנושא ויש באמונה זו שכר גדול עכ"ל ואין נוהגין כן להניח פתח פתוח כי שכיח הזיקא דגנבים. ח"י או' ו' ר"ז או' ה' ועיין עוד לקמן סי' תפ"א או' ט"ו.

א

טוב) ונוהגין באלו המדינות למזוג כוס א' יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא. ח"י שם ר"ז שם.

א

חי) שם בהגה. אף שלא במקום סעודה. ואף שאינו שותה הד' כוסות במקום אחד אין בכך כלום. ר"ז או' ב' מ"ב או' י"א. ומיהו נראה דלשלא לצורך יש להחמיר יען כי הראב"ד שם חולק והגם דהמ"מ שם פ"ח דין יו"ד החזיק דברי הרמב"ם מן הגמ' מ"מ היכא דליכא צורך טוב להחמיר לצאת אליבא דכ"ע.

א

עד על נהרות בבל. ואינו אומר רננו צדיקים וגו' (ד"מ):

ב

מעולם ועד עולם. ולפי נוסחתינו הוא מעתה ועד עולם ומהרי"ל פסק כהטור שאומר יהללוך עד אתה אל ואח"כ נשמת וישתבח וחות' וכ"כ ב"ח ע"ש, הפיוטים דהיינו אז רוב נסים וכו' אומר אחר שתית הכוס שאינו אלא מנהג (ב"ח רש"ל) ומהר"מ היה שותה אחר הפיוטים ואחר כי לו נאה כדי שלא יהא צמא כשישכב וכ"ה בסידורי': בלילה ראשונה יאמר אז רוב נסים וכו' ולא יאמר בסיום ויהי בחצי הלילה ובליל' שניה יאמר אומץ גבורתך וכו' ולא יאמר בסיום ואמרתם זבח פסח (מט"מ):

א

(א) מתחיל לא לנו – בלא ברכה ואומרים ההלל מיושב אף שבכל השנה אומרים מעומד בפסח שאני מפני שמיושב הוא דרך הסיבה וחירות:

ב

(ב) את ההלל – מי שאירע לו אבל ביו"ט שלא נהג אבילותו קודם יו"ט מ"מ גומר את ההלל:

ג

(ג) עד על נהרות בבל – ואינו אומר רננו צדיקים:

ד

(ד) עד מעולם ועד עולם – ונוסחתנו בישתבח הוא מעתה ועד עולם ובדיעבד אם חתם ישתבח בברכה יאמר אח"כ יהללוך בלא חתימה:

ה

(ה) ואז יאמר יהללוך – ויש נוהגין כהפוסקים לומר תיכף אחר הלל יהללוך עד כי מעולם ועד עולם אתה אל ואח"כ אומר הלל הגדול ונשמת וישתבח וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות (ויש שחותמין הבוחר בשירי זמרה וכו' כמו שאומרים בישתבח תמיד) ולפי מנהג זה אם בשעה שאומר יהללוך שכח וחתם בא"י מלך מהולל בתשבחות שוב לא יחתום בישתבח אלא יאמר הלל הגדול ונשמת וישתבח עד מעתה ועד עולם:

ו

(ו) ושותהו – והפיוטים דהיינו אז רוב ניסים וכו' אומר אחר שתיית הכוס שאינו אלא מנהג ומהר"מ היה שותה אחר הפיוטים ואחר כי לו נאה כדי שלא יהיה צמא כשישכב וכ"ה בסידורים. בלילה א' יאמר אז רוב נסים ובלילה ב' יאמר אומץ גבורותיך ויש נוהגין שאומרים הכל בשני לילות שוין:

ז

(ז) ומברך אחריו וכו' – ובברכה זו יפטור גם הכוס ג' וכדלעיל סימן תע"ד:

ח

(ח) צריך לשתות פעם וכו' – וה"ה בכוס ג' ג"כ דינא הכי להמחבר מיהו לענין ברכה לפניה דוקא בכוס רביעי שלא חשב לשתות עוד כלל משא"כ בכוס שלישי שבלא"ה חשב לשתות עוד על סמך ברכה זו לא מיקרי היסח הדעת ואין צריך לברך:

ט

(ט) ועיין לעיל סי' תע"ב – ר"ל דהכריע שם בהג"ה דלדידן שאין דרכנו להסב בכל השנה אין לחזור ולשתות בהסיבה:

י

(י) כדי לזכור שהוא ל"ש – ואין מתייראין משום דבר ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא (לרמז שאנו מאמינים שכשם שגאלנו הש"י ממצרים הוא יגאלנו עוד וישלח לנו את אליהו לבשרנו):

יא

(יא) אף שלא במקום סעודה – ואף שאינו שותה הארבעה כוסות במקום אחד אין בכך כלום:

א

סעיף א' צריך לשתות פעם אחרת. בגן המלך לבעל גו"ו סי' ל"א הקשה דנימ' דלא הוי היסח הדעת דאתכא דרחמנא סמיך כדלעיל סי' תע"ז ס"ב גבי אפיקומן:

א

הלל הגדול. כתבו התוס' דרננו צדיקים אינו מן המזמור ואין לאומרו וכ"ה במהרי"ו וכ' רש"ל דמ"ש בטופסי המחזורים ברכת בפ"הג אכוס ד' אחר אז רוב ניסים ואומץ גבורותיך אינו מן הראוי אלא בסוף חתימת ישתבח מיד יברך בפה"ג וישתה ויברך ברכה אחרונה ואח"כ יאמר דברים אלו ושאר פיוטים:

ב

ואז יאמר יהללוך. עמ"ש בסי' שאח"ז:

א

מתחיל לא לנו. ואינו מברך על ההלל לפניו ולא על מה שאומרין קודם אכילה ולא על מה שאומרין אחר האכילה כן מסקנת הפוסקים כמבואר בטור וב"י סימן תע"ג ע"ש וע"ל סימן תכ"ב מבואר דאף שהלל של כל השנה אומרין מעומד בפסח אומרין מיושב דרך היסב' וחרות ע"ש בדברי אחרונים ועמ"ש לעיל סימן תע"ג סק"ד:

ב

וגו' עליו את ההכל. ונראה דמה שאירע אבל בי"ט שלא נהג אבילתו קודם י"ט דגומר את ההלל אף על פי שאין אומרין הלל בבית האבל בפסח פשוט שאומרין דהרי אפילו בחנוכה י"א שאומרים כמ"ש האחרונים לעיל בסימן קל"א מכ"ש בפסח שהוא מחיוב לומר שירה על הגאולה ואף גם דהוי כאבילות בפרהסיא כיון שהכל אומרין וע' בי"ד סימן שמ"א וע"ל מדין היסבה לאבל:

ג

עד על נהרות בבל. ואין אומרין רננו צדיקים וגו'. אחרונים:

ד

ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות ואנו נוהגין כדעת הטור והרא"ש לומר יהללוך עד מעולם ועד העולם אתה אל אחר ההלל ואחר כך הני כ"ו כל"ח ונשמת וחותם בישתבח עד חי העולמים ועיין בט"ז ס"ס תפ"ו:

ה

ושותהו. והפיוטים דהיינו אז רוב נסים ואומץ גבורותיך אומדין אסר שתיית הכוס כן הסכמת מקצת האחרונים וי"א לשתות אחר שאמר הפיוט כי לו נאה כדי שלא יהא צמא כשישכב וכן הוא בסידורים וכן המנהג. וכתב המ"א בשם מ"מ בלילה ראשונה יאמר אז רוב נסים ולא יאמר בסיום ויהי בחצי הלילה ובליל שניה יאמר אומץ גבורותיך ולא יסיים ואמרתם זבח פסח עכ"ל ואין נוהגין כן רק אומרין הכל בשני לילות שוים:

ו

ובזכות. ובפמ"א סי' שס"א כתב וז"ל ובספר המנהג מצאתי מנהג בכמה מקומות שאין נועלין החדרים שישנים שם בליל פסח כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל דכתי' ליל שמורים לילה המשומר מששת ימי בראשית ואם יבא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו מהרה ואנו מאמינים בזה ואית סמך לדבר בירושלמי דכתובות פ' הנושא ויש באמונה זו שכר גדול עכ"ל ואין נוהגין כן להניח פתח פתוח כי שכיח היזקא דגנבים. ונוהגין באלו מדינות למזוג כוס אחד יותר מהמסובין וקורין אותו כוס של אליהו הנביא: