שולחן ערוך, אורח חיים תפ״ב: דין מי שאין לו מצה שמורה ובו סעיף אחד: – עם 21 מפרשים

א

דין מי שאין לו מצה שמורה ובו סעיף אחד:
מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית מברך על אכיל' מרור ואוכל וכשגומר סעודתו ממצ' שאינה משומרת מברך על אכילת מצה ואוכל אותו כזית ואינו טועם אחריו כלום: הגה ומי שאין לו ב' הלילות רק ג' מצות יברך ליל ראשון המוציא ועל אכילת מצה וכן הכריכה הכל מן הפרוסה וב' השלימות לליל ב' (אבודרהם בשם אבן ירחי):

א

מרור. דהיינו שמקדש תחלה ומברך המוציא על מצה שאינה משומרת ואח"כ על המרור ועיין בט"ז וביד אהרן וחולה שאין יכול לאכול כ"א כזית מצה או מי שאין לו אלא כזית מצה יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל כזית מצה אבל אם אין לו ג"כ יין א"כ צריך לקדש על המצה תחלה ואח"כ יאכל תבשילו. מ"א:

ב

וב'. ומ"מ אם יכול לשייר פרוסה קטנה ישייר ויניחנה בין ב' השלימות ואם אין מספיק לו בלילה הראשונה באחד יקח פרוסה מן השניה ויבצע בליל שני על חדא ופלג'. מ"א ע"ש ועח"י:

א

טור בשם אביו הרא"ש לסברת הרי"ף בסוף פסחים ושכן כתב ה"ר יונה

א

ס"א מי כו'. גמ' ק"כ א' וע' תוס' שם ד"ה באחרונה.

ב

מברך עא"מ ואוכל. לשון ש"ע וע' מ"א ודלא כרי"ף שכ' לברך ולאכול מרור אחר אותו כזית משומרת וכן הכריכה וכמו שהקשה עליו הרא"ש ממ"ש אין מפטירין אחר מצה אפיקומן שלא יבטל טעם מצה כמ"ש בגמ' שם וכמ"ש בש"ע למטה ואינו טועם כו' ועמש"ש והשמיט בש"ע הכריכה דס"ל כמ"ש הר"ן בשם הרז"ה דאינו כורך כלל כיון דאינו אלא זכר היכא דאפשר אפשר כו' וכ"פ הרא"ש לדעת הר"י:

ג

וכשגומר כו'. הכל לשון הרמב"ם וכמ"ש הרי"ף וכמ"ש בגמ' מ' א' בציקות של א"י כו' ובלבד כו' מ"ט כו' ושם קי"ט ק"כ נימא מסייע ליה הסופגנין ואע"ג דדחי ליה לא קי"ל כהאי דיחויא:

ד

ואינו טועם. רמב"ם וכ"כ הר' יונה וכנ"ל:

ה

ומי שאין. כמ"ש תוס' בברכות בשם ר' מנחם וכנ"ל:

ו

וב' השלימות. משום לחם משנה וכדעת הרא"ש דפרוסה בפסח להוסיף על שאר י"ט ולא לגרע ובמקום דא"א עבדינן כמו בשאר יו"ט:

א

מצה משומרת – עיין לעיל סימן תנ"ג ס"ד דמעיקר הדין די בשימור משעת טחינה וע"פ הדחק די משעת לישה אלא שיש מחמירים שצריך שימור משעת קצירה. ולפיכך אם אין לו מצה משומרת משעת קצירה רק כזית ושאר מצה שלו משומרות רק משעת לישה בזה יש לו לנהוג כמו שנוהגים תדיר והיינו שיברך על כזית המשומר משעת קצירה המוציא וגם על אכילת מצה וכריכה יעשה ממצה המשומרת משעת לישה וכן האפיקומן ג"כ ממצה זו כן מתבאר מדברי הט"ז וכן דעת הגר"ז וח"א וכן מצדד בפמ"ג:

ב

מי שאין לו ב' הלילות רק ג' מצות וכו' – עיין בא"ר שמצדד דאפשר דהפוסקים מיירו כשאין לו אלא ג' מצות שמורות לבד אבל מצות שלנו כולם מקרי שמורות [דהם שמורות משעת לישה] יש לו ליקח בלילה שניה משאר מצות וכתב הפמ"ג ע"ז וצע"ק כי משמע שמצת מצוה שיוצא י"ח צריך שיאמר בעת עשיה הריני עושה לשם מצוה לצאת בה י"ח ובדיעבד במחשבה סגי ומצות שלנו אע"פ שנעשה על ידי גדול בן דעת ומשומרת מחימוץ אין נעשה לצאת בה י"ח אם לא שיאמר תחלה כל מה שאעשה יהיה לשום מצוה לצאת בה ידי חובה וצ"ע עכ"ל וע"כ נלענ"ד דבזה יותר טוב שישאיר מצה אחת מן השלשה לליל שני כדי שיקיים בה מ"ע דאכילת מצה וגם על אפיקומן ומשום לחם משנה יצרף מצה אחרת שאיננה שמורה:

א

[א] אלא כזית אחת. יש לו שני זתים משמע בר"ן דאוכל אחת לאפיקומן ואחת לכריכה, אבל מהרא"ש מוכח דאוכל אחת להמוציא ומברך עלה על אכילת מצה ואחת לאפיקומן, וכן מסתבר וכריכה אוכל במצה שאינה שמורה:

ב

[ב] [לבוש] על המשומרת אי אפשר וכו'. זה שלא כדעת הרא"ש שכתב וזה לשונו, ויראה שהברייתא דדובשנים איירי בזמן הבית הילכך צריך שיאכל כזית שמור באחרונה לקיים על מצות ומרורים אבל בזמן הזה שאין לנו חובת מצה אלא מבערב תאכלו מצות אין לאחר ברכת המצה, מוטב שיאכלו בתחילה לתיאבון עד כאן לשונו, והקשה הב"ח מפרק כל שעה דאמר רב הונא בציקות של כותים ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל מצה באחרונה ואי מיירי שיש לו שני זתים שאוכל אחד למוציא קשה הוה ליה לרב הונא לומר נמי ובלבד שיאכל כזית מצה בראשונה, עד כאן. ולעניות דעתי יש לומר דראשונה פשיטא ליה כדי שיאכל לתיאבון וכהאי גוונא קאמר הש"ס בפסחים דף ק"ג אלא דקשה אם כן הוה ליה להרא"ש לתרץ כן בברייתא דדובשנים ולמה ליה לאוקמי בזמן הבית, והט"ז תירץ דהרא"ש קאי אמצה דלא מינטרא שעת קצירה כיון דמינטרא על כל פנים משעת לישה יאכלנו לבסוף דעל כל פנים שם מצה עליה מה שאין כן בציקות של כותים דלא הוי שמירה אף בשעת לישה אין עליהם [שם] מצה כלל ולכך סיים רב הונא ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה משמע דראשונה לא נקרא מצה, עד כאן. וקשה הא הרא"ש קאי על הברייתא דדובשנין שהם מצה עשירה וגרע יותר ממצה שאינו שמורה לענין לצאת בה כמבואר בכל הפוסקים, גם בברייתא סיים ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה אלמא דמצה עשירה לא נקרא מצה. כתב גיסי הרב בספר חק יעקב תמיה גדולה וקיימת על הרא"ש ונמשכין אחריו דאם כן מאי מייתי הש"ס פסחים דף ק"כ סייעתא מברייתא זו לשמואל דאין מפטירין אחר מצה הא שמואל מיירי בזמן הזה כדפירש רשב"ם, עד כאן. ובאמת קשה זה בלא דברי הרא"ש מנא ליה להקשות דילמא מיירי הברייתא בזמן הבית, ויש לומר דהמקשן דייק מדקתני באחרונה ולא קתני שיאכל כזית מצה עם הפסח אלא על כרחך הטעם משום מצה עצמו אבל לפירוש הרא"ש קשה, לכן נראה לי דנימא מסייעי ליה קאי גם למעלה דאין מפטירין אחר הפסח כגון גוזלות ותמרים ולאפוקי מרב דפירש שלא יעקרו מחבורה ודו"ק, וכן יש לומר מיתיבי דפריך הש"ס ואחר כך דפריך לרב נמי, ועוד יש לומר דהמקשן סבירא ליה כמו דיש מצוה לאכלה עם הפסח באחרונה כן יש מצוה לאכול מיד לתיאבון דכתיב בערב תאכלו מצות ואם כן פריך הכי כיון דליכא אלא כזית מצה אם כן יותר מסתבר לקיים מצוה הבאה לידך לתיאבון בראשונה ולא להמתין לאכול עם הפסח אלא צריך לומר הטעם משום דבעינן שיהא טעם מצה בפיו דאין מפטירין אחר מצה אם כן הוא הדין בזמן הזה נהי דליכא חיובא דמצות ומרורים ואם כן מוטב לאכול בראשונה לתיאבון היינו כשאין לו אלא כזית אחת דאי אפשר לקיים שניהם אבל כשיש לו כמה כזית שיכול לאכול מוציא ולאפיקומן ודאי סייעתא דאין מפטירין וזה נכון מאוד. עוד הקשה חק יעקב אמאי לא מתרץ הרא"ש כדמתרץ הש"ס דלא מיבעי קאמר דאף באחרונה נמי יוצא בדיעבד, עד כאן. ולעניות דעתי לשון הברייתא ממלא כריסו מהם לכתחילה משמע, וכן ובלבד שיאכל כזית מצה וכו', אך קשה הא לשון הרא"ש מוטב שיאכלו בתחילה לתיאבון עד כאן לשונו, משמע דגם באחרונה לכתחילה מותר רק שטוב לאכול בתחילה וכפשטא תירוצא דש"ס, לכן נראה לי דהש"ס משני זה למאי דדחה דאוכלין אחר מצה אבל למאי דסלקא דעתיה דאין מפטירין ושכן קיימא לן הלכה הברייתא נקט באחרונה דוקא, אך קשה דילמא למאי דקיימא לן דאין מפטירין נמי קיימא לן כתירץ זה דלא מבעי קאמר ומוטב לאכול בתחילה כיון דאין לנו אלא כזית אחת מה שאין כן כשיש לנו הרבה קיימא לן דאין מפטירין. עוד יש לומר דאם כן לא הוי בראשונה לא מיבעי כיון דיש סברא נמי יותר לאכול באחרונה משום שאין מפטירין. הארכתי בזה שראיתי הט"ז קובע הלכה כהרא"ש נגד בעלי שולחן ערוך ואחרונים ולא נהירא כי יש דקדוקים וקושיות בדבריו כדאמרן ועוד שהוא גופיה לא כתב אלא שטוב לאכול בתחילה ולא מצד חיובא ועוד דהרי"ף והרמב"ם וכל הפוסקים פסקו כשולחן ערוך אפילו רבינו ירוחם הרגיל למשוך אחר הרא"ש, ומה שכתב חק יעקב שרי"ף פסק כהרא"ש הוא טעות:

ג

[ג] [לבוש] ולבסוף וכו'. חולה שאין יכול לאכול כי אם כזית מצה או שאין לו אלא כזית מצה יאכל תבשילו בלא מוציא ואחר סעודתו יברך המוציא, אבל אם אין לו גם כן יין אם כן צריך לקדש על המצה תחילה ואחר כך יאכל תבשילו (מגן אברהם):

ד

[ד] הכל מן הפרוסה וכו'. ואם אין מספיק לו יקח פרוסה מן השניה ויבצע בליל שני על חדא ופלגא כמו שכתב בית יוסף ריש סימן תע"ה:

ה

[ה] שתי השלימות וכו'. ומכל מקום אם יכול לשייר פרוסה קטנה ישייר ויניחנה בין שני השלימות (מגן אברהם), אף אם הוא בענין שאינו יכול לאכול אפיקומן מהפרוסה מכל מקום בשעת הדחק יכול לאכול כזית ממצה אחרת שמורה כדלעיל סימן תע"ז (חק יעקב). ולעניות דעתי אפשר דליקח משאר מצות שמורות כדי שיהא בכל לילה שלושה כיון שיש לו, והפוסקים מיירי שאין לו מצות שמורות כלל רק שלושה:

ו

[ו] [לבוש] לחם משנה וכו'. קשה הא פורסין אחת קודם המוציא וצריך לומר דמכל מקום מצוה הוא כשהיה על השולחן בשעת קידוש היום ואחר כך כשנטלו לפרוס לחם משנה:

א

א) [סעיף א'] מי שאין לו מצה משומרת וכו' משעת טחינה או משעת לישה כמ"ש לעיל סי' תנ"ג סעי' ד' ובדברינו לשם או' ס' ואו' ע"ה דבדיעבד סגי בשימור משעת לישה ויוצאין בה י"ח יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' א' מי שאין לו מצה שמורה משעת לישה ואילך כ"א כזית אחד בלבד וכו' וא"כ משמע הא אם יש לו מצה משומרת משעת לישה כדי צרכו אז יעשה כסדר הכתוב בש"ע לעיל סי' תע"ה דהיינו שיברך עליה המוציא ואכילת מצה ועושה ממנה ג"כ הכריכה ואח"כ אוכל ממנה אפיקומן כמ"ש רסי' תע"ז יעו"ש.

א

ב) אבל אם יש לו כמה זיתים ממצה שמורה משעת לישה אלא שאין לו מצה שמורה משעת קצירה כ"א כזית א' בלבד יניח אותו כזית בין ב' השלימות ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל אותו כזית עם כזית מהשלימה ואח"כ יברך על אכילת מרור ויאכל ממנו כזית א' ואח"כ יאכל ממנו כזית ב' בכריכה עם מצה שמורה משעת לישה ואחר גמר כל הסעודה יאכל האפיקומן ממצה שמורה משעת לישה. ר"ז או' ב' וכ"כ ח"א כלל ק"ל או' ט"ז ובנ"א שאלה ל"ד דאם אין לו רק כזית א' משומר משעת קצירה והשאר משומר משעת טחינה דיברך על אותו כזית המוציא וגם על אכילת מצה והכריכה ואפיקומן יאכל משאר המצות יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' וכ"כ מ"ב בבא"ה.

א

ג) שם. אלא כזית. ואם יש לו שני זיתים משמע בר"ן דאוכל א' לאפיקומן וא' לכריכה אבל מהרא"ש מוכח דאוכל א' להמוציא ומברך עליה על אכילת מצה וא' לאפיקומן וכן מסתבר וכריכה אוכל במצה שאינה שמורה. א"ר או' א' וכ"כ א"א או' א' ח"א שם. מ"ב או' ו'.

א

ד) שם. אלא כזית. ואם אין לו אלא הזית א' משמורה לכאורה א"צ ג' מצות בקערה כ"א שנים ללחם משנה ומ"מ שלא לשנות ג' מצות. מש"ז שם.

א

ה) שם. מברך על אכילת מרור וכו' דהייני שמקדש תחלה ומברך המוציא על מצה שאינה משומרת ואח"כ על המרור. ח"י או' א' חק יוסף או' א' ר"ז או' א' ח"א שם.

א

ו) ובענין הכריכה הש"ע השמיטה ומשמע דס"ל כמ"ש בב"י בשם הר"ן שכתב בשם הרז"ה דהיכא דלית ליה אלא כזית מצה דמינטר אינו כורך כלל יעו"ש. וכ"כ בביאורי הגר"א. וכ"כ הר"ז שם. אמנם הלבוש כתב כיון שאין מברכין על הכריכה אפי' כשיש לו מצה שמורה ה"נ כשאין לו טוב הוא שיעשה הכריכה עם המצה שאינה משומרת כדי שלא תשכח ממנו מצות הכריכה לשנה הבאה עכ"ל. וכן הסכים הפר"ח דצריך לעשות כריכה ממצה שאינה שמורה יעו"ש. וכן הסכים השו"ג או' ב' וכ"כ חק יוסף שם. ח"א שם.

א

ז) שם. מברך על אכילת מרור וכו' ואעפ"י דלרבנן על מצית והדר מרורים היכא דלא אפשר אינו מעכב. א"א או' א'.

א

ח) שם. וכשגומר סעודתו וכו' זהו מלשון הרמב"ם ספ"ח כמ"ש הפר"ח והשו"ג והגר"א והמאמ"ר ושאר האחרונים ודלא כהט"ז שכתב זהו לשון הרי"ף וכמו שהשיג עליו המאמ"ר יעו"ש. מיהו הרא"ש כתב שיאכל מיד דמינטר מצה לתיאבון ויברך עליו המוציא ועל אכילת מצה ואינו חושש אם יאכל לבסוף דלא מינטר עכ"ל והב"ד הטור וכן הסכים הט"ז סק"א. וכ"ה דעת חק יוסף או' ב' והחמ"מ. אבל הא"ר או' ב' כתב על דברי הט"ז הנז' דלא נהירא ועוד דהרי"ף והרמב"ם וכל הפו' פסקו כש"ע ואפי' רי"ו הרגיל למשוך אחר הרא"ש יעו"ש. ומ"ש בח"י או' ג' שדעת הרי"ף כהרא"ש כתב הא"ר שם שהוא טעות יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דנקטינן כפסק הש"ע ודלא כהרא"ש יעו"ש. וכן הסכים השו"ג או' א' מאמ"ר או' א' וכ"פ הלבו"ש כדברי הש"ע. ר"ז או' א' ח"א כלל ק"ל או' ט"ז. ועיין לעיל סי' תנ"ד או' מ"ב.

א

ט) וחולה שאינו יכול לאכול כ"א כזית מצה או שאין לו אלא כזית מצה יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל כזית. אבל אם אין לו ג"כ יין א"כ צריך לקדש על המצה תחלה ואח"כ יאכל תבשילו. מ"א סק"א. ח"י או' ב' א"ר או' ג' י"א בהגה"ט. ר"ז או' ג' ח"א שם. מ"ב או' ו' ולענין נט"י כיון שאוכל פחות מכביצה יטול ולא יברך כמ"ש לעיל סי' קנ"ח סעי' ב' יעו"ש וכ"כ הר"ז שם.

א

י) חולה שהיה מסוכן בימי הפסח והרופאים מסופקים אם תועיל אכילת מצה אם לאו כיון שיודעים שאכילת מצה תזיק לו מאכילין אותו חמץ מפני הרחקת הנזק דהא ק"ל דמפקחין אף לחיי שעה כ"ש אם יודעים שיתרפא ותועיל לו אכילת חמץ. ברכ"י או' א' ועיין עוד לעיל סי' תס"ה או' ט' וסי' ת"ן או' ל"ח.

א

יא) אם בא אדם בספינה ולא עלה ליבשה עד יום ט"ו לא יעשה הסדר ביום ואינו כמו קידוש דאם לא קידש דמקדש ביום דגבי מצה הרי אמרו אינם נאכלת אלא בלילה. ברכ"י או' ב' בשם ס' צרור החיים כ"י. והב"ד השע"ת וכ"כ בשיו"ב בשם ס' הפרד"ס כ"י דלא מצינו שיש תשלומין אלא לק"פ בלבד אבל מצות ד' כוסות והלל והגדה מצותן בזמנן ואם עבר זמנן עבר יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' תע"ג או' ט"ז וסי' תע"ה או' ע"ה יעו"ש.

א

יב) שנים שהיו בבית האסורים או במדבר בליל פסח ואין להם כ"א כזית אחד מצה בצמצום מאן דאלים גבר וחוטף כזית מצה ואוכלו. בית יהודה סי' נ"ח. ברכ"י או' ג' ונראה דמיירי כגון שאחד הביא להם והניח על הקרקע ואמר כל מי שיקח אותה תהיה לו במתנה וע"כ כל הקודם זכה אבל אם היה של שניהם או שכבר זכה בה אחד מהם אם יקח אותה השני הרי הוא בידו בתורת גזילה ואינו יוצא בה י"ח כמ"ש לעיל סי' תנ"ד סעי' ד' יעו"ש. ועיין שע"ת מה שהאריך בזה. ומ"ש עו"ש הברכ"י כבר כתבנו אותם לעיל סי' תע"ה או' פ"ט וסי' ת"ס או' ו' קחנו משם.

א

יג) שם. הגה ומי שאין לו וכו' כ"כ ב"י בססי' תע"ה בשם הרד"א שכתב בשם הירחי שהוא ס' המנהיג.

א

יד) שם. בהגה רק ג' מצות וכו' דאם היה לו ארבעה היה מסתפק ביום הראשון משנים ושנים ליל שני. מ"ב או' ז' ועיין לקמן או' ך' כיצד יעשה אם לא יש לו כ"א ב' יעו"ש.

א

טו) ומי שאין לו אלא שתים לשני הלילות יכול לעבור בהם שיעשה כל הסדר בלילה הראשונה על אחת מהם והשנייה יניחה תחתיה בשעת המוציא משום לחם משנה ובלילה השנייה יעשה כל הסדר על השנייה ונותן תחתיה בשעת המוציא מצה אחרת שאינה שמורה משום לחם משנה שו"ג או' ג'.

א

טז) שם בהגה. הכל מן הפרוסה. שפרס ממנה כבר כזית לאפיקומן. ר"ז או' ד' והגם דחלק הגדול יניח לאפיקומן כמ"ש לעיל סי' תע"ג או' קכ"ב הכא דעושה הכל מן הפרוסה די בכזית ול"ד כזית אלא ר"ל שדי בכזית ואין ה"נ דאם המצה יותר גדולה יוכל לקחת יותר לאפיקומן. ועיין מש"ז סי' תע"ה או' ה' שכתב דהיינו שפורס לאחר ברכת המוציא כדי שבשעת ברכה תהיה שלימה יעו"ש ועיין לקמן או' י"ט.

א

טוב) שם בהגה הכל מן הפרוסה. ואם אין מספיק לו בלילה הראשונה בא' יקח פרוסה מן השנייה ויבצע בליל שני על חדא ופלגא דהא הרי"ף והרמב"ם מתירין לכתחלה למפרס על חדא ופלגא וכ"כ ב"י רסי' תע"ה בשם הרשב"א יעו"ש. מ"א סק"ב. ח"י או' ד' א"ר או' ד' חק יוסף או' ד' י"א בהגה"ט. ר"ז או' ז' ח"א כלל ק"ל או' ט"ז. מ"ב או' ט' וכתב שם הר"ז דיברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה שע"ג השלימה ויחלק ממנה כזית לכל אחד מבני ביתו ומהשלימה יעשה הכריכה והאפיקומן. וכ"כ מ"ב שם. ונראה דה"ד אם אין מספיק לאכול כל אחד ב' זיתים אחד להמוציא ואחד לאכילת מצה אבל אם יש בהם שיעור יש ליקח חלק מהפרוסה אחר אכילת כרפס ולהצניעו לאפיקומן ובשעת ברכת המוציא יניח הפרוסה תחת השלימה ויבצע ב' זיתים אחד מהשלימה להמוציא וא' מהפרוסה לאכילת מצה וכמ"ש לעיל רסי' תע"ה והשאר יניח לכריכה.

א

חי) שם בהגה. ושני השלימות לליל ב' ומ"מ אם יכול לשייר פרוסה קטנה ישייר ויניחה בין ב' השלימות מ"א שם. ח"י שם. א"ר או' ה' חק יוסף שם. י"א שם. ר"ז או' ה' מ"ב שם.

א

יט) שם בהגה. ושני השלימות לליל ב' וא"ל כיון דליל שני אינו אלא משום ספיקא דיומא הו"ל לעשות מצוה מן המובחר בליל ראשון דיעשה המוציא על א' ועל אכילת מצה על השנייה דא"כ לא נשאר לחם משנה בליל שני ט"ז סק"ב. וכ"כ הלבוש דהטעם שמניחין ב' שלימות לליל שני כדי שיהיה לו לחם משנה גם בליל השני. ואע"ג שפורסין א' קודם המוציא כתב א"ר או' ו' מ"מ מצוה הוא כשהיא על השלחן בשעת קידוש היום. וחק יוסף או' ה' כתב דיכול לברך ברכת המוציא על לחם משנה והדר מפריס השנייה ומברך עליה על אכילת מצה יעו"ש. וכ"כ י"א בהגה"ט. וכ"כ הר"ז או' ד' דלא יבצע פרוסה לאפיקומן בליל שני עד לאחר ברכת המוציא קודם ברכת אכילת מצה כדי שיברך המוציא על לחם משנה שלימות ועל אכילת מצה יברך על הפרוסה שהיא לחם עוני ובה יוצא י"ח מצה יעו"ש. וכ"כ המש"ז בסי' תע"ה או' ה'.

א

ך) וכל זה כשאין לו רק ג' מצות שמורות לב' הלילות אבל אם יש לו עוד מצה א' שאינה שמורה לשם מצוה יניחנה לליל שני ובליל ראשון יברך המוציא ועל אכילת מצה ויבצע כזית מהשלימה להמוציא וכזית לעל אכילת מצה מהפרוסה שתחתיה מטעם שנת' סי' תע"ה והאפיקומן והכריכה יעשה ג"כ מהפרוסה ומה שנשאר מהשלימה העליונה עם השלימה התחתונה יניח לליל ב' עם מצה השלימה שאינה שמורה כלל ויניח השמורה מלמטה ושאינה שמורה מלמעלה וביניהן יניח הפרוסה שנשארה מהשלימה של ליל א' לאחר שבצע אפיקומן מפרוסה זו ויברך המוציא ועל אכילת מצה ויבצע מעט מהעליונה להמוציא וכזית מהפרוסה לעל אכילת מצה והכריכה יעשה מהתחתונה השמורה. ר"ז או' ו'.

א

על אכילת מרור. פירוש מיד לאחר שבירך המוציא על מצה שאינה משומרת: וחולה שאינו יכול לאכול כ"א כזית מצה או שאין לו אלא כזית מצה יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל כזית ועמ"ש סי' תס"א ס"ד אבל אם אין לו ג"כ יין א"כ צריך לקדש על המצה תחלה ואח"כ יאכל תבשילו:

ב

וב' השלימות לליל שני. ומ"מ אם יכול לשייר פרוסה קטנה ישייר ויניחנה בין ב' השלימות עסס"י תע"ה ואם אין מספיק לו בלילה הראשונה בא' יקח פרוסה מן השניה ויבצע בליל שני על חדא ופלגא דהא הרי"ף והרמב"ם מתירין לכתחלה למבצע על חדא ופלגא וכ"כ ב"י ריש סימן תע"ה בשם הרשב"א ועסי' תפ"ג:

א

(א) משומרת – עיין לעיל סי' תנ"ג ס"ד מהו משומרת ועיין בה"ל:

ב

(ב) אלא כזית – וא"כ אם יאכלו בראשונה לא יהיה לו לאפיקומן ואם ירצה לצאת בו גם במקום אפיקומן א"כ לא יהא רשאי לאכול אחריו וכדלעיל בסימן תע"ח וע"כ צריך לעשות כמו שמבאר והולך:

ג

(ג) מברך על אכילת מרור וכו' – ר"ל לאחר שמברך מתחלה ברכת המוציא לבד על מצה שאינה משומרת מברך על המרור וברכת על אכילת מצה יברך לבסוף בשעה שאוכל כזית המשומרת ואע"ג דלכתחלה צריך לאכול מצה של חיוב והדר מרור משום שנאמר על מצות ומרורים בתחלה מצה והדר מרורים היכא דלא אפשר שאני והמחבר השמיט דין דכריכה ומשמע דס"ל דלא מצרכינן ליה כריכה משום דאין לו מצה שמורה רק כזית ובמצה שאינה שמורה לא חשיב כריכה שהרי אינה מצה כלל:

ד

(ד) על אכילת מצה – דברכת המוציא כבר בירך:

ה

(ה) אותו כזית – המשומר ועולה לו גם במקום אפיקומן שהרי אוכלו על השובע:

ו

(ו) ואינו טועם אחריו כלום – וכמו בכל מקום לאחר אפיקומן. והנה כ"ז בשאין לו רק כזית אחד שמורה אבל אם יש לו שני זיתים אוכל כזית אחד בתחלת אכילתו ומברך עליו המוציא ועל אכילת מצה וכזית אחר יאכלנו אחר גמר סעודתו לשם אפיקומן. וחולה שאינו יכול לאכול רק כזית או מי שאין לו שום מצה רק כזית יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל אותו כזית אבל אם אין לו גם כן יין א"כ צריך לקדש על המצה תחלה ואח"כ יאכל תבשילו:

ז

(ז) רק ג' מצות – דאם היה לו ארבעה היה מסתפק ביום הראשון משנים ושנים לליל שני:

ח

(ח) מן הפרוסה – שפרס ממנה כבר כזית לאפיקומן:

ט

(ט) וב' השלימות לליל ב' – משום לחם משנה יש מאחרונים שכתבו שבזה לא יבצע פרוסה לאפיקומן בליל שני עד לאחר ברכת המוציא קודם ברכת על אכילת מצה כדי שיברך המוציא על לחם משנה שלימות ועל אכילת מצה יברך על הפרוסה שהפרוסה היא לחם עוני. כתב מ"א אם אפשר לו לשייר בליל א' פרוסה קטנה של כזית ישייר ויניחנה בליל ב' בין שתי השלימות כדי שיהיה לו לחם משנה מלבד הפרוסה שמברך עליה על אכילת מצה כמו שנתבאר בסימן תע"ג. וכן להיפך אם אין מספיק לו ללילה הראשונה במצה אחת לכל בני ביתו יקח פרוסה מן השניה וישאיר מצה א' וחציה לליל שניה דכיון שהוא שעת הדחק יכול לסמוך על הפוסקים דס"ל דבליל פסח סגי לכתחלה בפרוסה ויברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה שעל גבי השלמה ומהשלמה יעשה כריכה והאפיקומן:

א

(ט"ז סק"א) ולענ"ד דיש חילוק. נ"ל דבריו תמוהים דאם כן ברייתא דדובשנין פשיטא דאין שם מצה עליהם וא"כ מאי צריך הרא"ש לדחוקי הברייתא בזמן שבית המקדש קיים ע"ש:

א

(•) בש"ע סעיף א' מי שאין לו מצה משומרת כו' ועיין באשר"י דף ק"ך ומ"ש הפר"ח והח"י לתמוה עליו ובתשובת בית אפרים סי' מ"ז כתבתי ישוב נכון לדברי הרא"ש וגם ישוב קצת להט"ז בענין זה מ"ש על הרא"ש ע"ש וכתב בר"י בשם מז"ה שכתב בשם צרור החיים כת"י שכתב שמעתי בשם מורי הרשב"א מי שבא בספינ' ולא עלה ליבשה עד יום ט"ו לא יעשה הסדר ביום ואינו כמו קידוש דמקדש ביום דגבי מצה הרי אמרו דאינה נאכלת אלא ביום עכ"ל ופשוט דה"ה בכל מי שאירעו אונס בליל פסח אין לו תשלומין ביום וכ"כ המג"א סי' תפ"ה והביאו בבה"ט סי' תע"ג ע"ש:
(א) מרור עבה"ט וע' שו"ת בית יהודה סי' נ"ח שנים שהיו בבית האסורים או במדבר ולא נמצא להם אלא כזית מצה בצמצום מי קודם וכתב שיש לפשוט ממתני' דיומא בזמן שהם מרובים כו' וסיים דהכל תלוי בכל דאלים גבר ע"ש ולא נהירא דבכה"ג הו"ל מצה גזולה ואפילו אין בו ש"פ מ"מ הא דבעי' לכם במצה לאו משום מצוה הבאה בעבירה הוא אלא משום דילפינן לחם לחם מחלה דכתיב עריסותיכם להוציא את הגזול וא"כ כל שהוא גזול ואינו שלו אפילו אין בו ש"פ לא נפיק וקצת יש לדחות דאפשר דכיון שאין בו ש"פ דאתיהיב למחילה אין שם גזל עליו כלל:
(וקצת משמע כן מהתוספות בסוכה ר"פ לולב הגזול שהקשו דל"ל גבי מצה טעמא דלכם ת"ל משום מצוה ה"ב ואם איתא הא משכחת לה בכה"ג שגזל כזית מצה ואינו ש"פ ואף ע"ג דלית ביה משום מצוה ה"ב מ"מ פסיל ליה מקרא מוכח דבעינן לכם וכן נראה לדייק מרש"י דסוכה דף ך"ז דאמרינן מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת ופירש"י ואשתכח דלא מטי ש"פ לכל חד משמע דכל שאין בו ש"פ לא שייך לתת עליו שם סוכה שלו שיוצא בה אם לא שנצרף אליו חלק חביריו ומוכרח מזה דיוצא בסוכה שאולה ואם כן ה"ה לענין שאין לתת עליו במצה שם גזולה מאחרים ולו' דלא מיקרי לכם דכיון שאינו ש"פ אם גזלה ממילא נעשית לכם אלא דלפי"ז אדרבא צ"ע דמשמע מרש"י דסוכה דלענין שיהא קרוי לכם ש"פ בעינן אף שהוא שלו ממש ואם כן גבי מצה נימא הכי ולא מצינו בשום מקום שצריך שיהא בכזית המצה ש"פ לכן נראה דגם בסוכה אין כוונת רש"י להצריך ש"פ רק כוונתו דכל דלא הוי פרוטה על חלקו א"כ המקום שהוא יושב עליו שהוא שוה יותר אינו שלו רק הרבה שותפים יש להם חלק במקום הזה והם משאילים חלק זה לזה והתוספות שכתבו שבחנם דחק דכי היכא דמרבה שותפין מרבה שאולה כו' כוונתם לו' דאפילו תימא שיש לכל א' קביעות מקום בסוכה מחמת מעותיו וא"צ לשאול את המקום מחביריו בדרך שאלה רק בדרך שותפות מ"מ עכ"פ כולם משותפים יחד בכל הסוכה ומוכח דיוצא בשותפות וה"ה בשאלה ועכ"פ אין הכרח מרש"י לו' דהנאה פחותה מש"פ כמאן דליתא דמי ולאו לכם קרינן ביה אלא אף בפחות מש"פ איכא לפלוגי בין פרוסה שאינו שלו לפרוסה שלו וצ"ע ועוד דגם לענין פחות מש"פ שייך גזל דח"ש אסור מן התורה כמבואר בח"מ סי' שצ"ח וגם י"ל כיון דחזיא ליה למצוה ממילא דהוי ש"פ גביה אלא די"ל דכיון דלגבי הנגזל אינו ש"פ ועיין בב"ק דף ק"ה וגם י"ל דאין לו דין ש"פ מחמת המצות כיון דמצות לאו ליהנות ניתנו ואמנם י"ל דאע"ג דלא מקריא הנאה מ"מ יש לו דין ש"פ וע' ביש"ש בהכונס גבי שומר אבידה דאמרינן דהוי ש"ש משום פרוטה דעניא ע"ש ובנדרים וקצרתי):
ואמנם יותר נראה דהבית יהודה מיירי שהכזית של מצה היה של הפקר ואין לשום א' מהם זכות בו ובכנה"ג נראה פשוט שמי שבידו לזכות יזכה וק"ו מדבר שבממון שהזוכה קודם בהפקר הוא זוכה לעצמו וכדאמרינן גבי לקט שכחה ופאה הנח לפניהם והם יבוזו וכן במשנה פ"ב דפאה אפילו צ"ט אומרים לחלוק כו' וכן קי"ל בסוף ב"ק שיכול לו' מהפקירא קא זכינא או לעצמי אני מציל אף במקום שהיה בתחלה של חבירו ונעשה הפקר הזוכה קודם למי שהיה בעלי' של החמץ בתחלה והכי אמרינן בסוף פרק אלו מציאות אפס כו' שלך קודם לכל אדם ואפילו בדבר שיש בו משום חיי נפש חייו קודמין כדאמרינן בפרק איזהו נשך דדרש ר"ע בההיא דקיתון של מים מוחי אחיך עמך שחייו קודמין ע"ש ואם בעסקי גופות כך בעסקי נפשות על אחת כו"כ (וכ"כ באגרת שמואל על רות במ"ש בועז לגואל ביום קנותך מיד רות המואביה לפי שצפה ברוה"ק שעתיד לצאת מחלצי' שלשלת מלכות בית דוד לכך אמר המואביה כדי שימאן הוא ויקחנה הוא ויזכה לשלשלת גדולה ההיא ואף דאסור לרמות חבירו לקחת את שלו זהו בדבר שבממון אבל במצות אף שא"א ליקח מיד הזוכה כגון כסוי ומילה וכיוצא מ"מ כל שלא זכה עדיין הם כמדבר המופקר לכל וכל אדם נצטווה להשלים את נפשו ולזכות במצות וזה ענין יעקב אבינו ע"ה בבכור' ובברכות לפי שראה וידע שעשו התמכר לעשות הרע והוא היה צריך לזה לשלימות נפשו וכתב שעד"ז פי' מו' מאיר ערמא' ז"ל הכתוב מחמס אחיך יעקב תכסך בושה שהכוונה שיוכיחו לעשו על פניו מעניני יעקב שלא באו לו בנקל מה שצריך לשלימות עד שהוצרך להערים ולעשות בתחבולות טצדקי דאפשר דנדמה כמו חמס הכניס עצמו בזה לפי צורך שעה לזכות בהם להחיות עצמו חיי עולם ולכן תכסהו בושה לעשו אשר בידו טובו ומאס בטוב ובחר ברע ע"ש והדברים עתוקים מדכש מתוקים) , אמנם שהמצה היא שלהם בשותפות אם בכח יגבר איש ועלתה ידו על יד רעהו לחטוף ממנו אי עביד לא מהני דמצת גזולה מיקרי אך עדיין יש להסתפק לפי מש"ל סי' תע"ה בשם מח"ב דעכ"פ קצת מצוה איכא בחצי שיעור וע"ש שהביא מהריטב"א ביומא גבי לחם הפנים שיש מגיעו כפול שנראה מדבריו שהוא מסתפק בדין ח"ש בקיום המצות דלפי"ז ז"ל שיהיה כ"א עומד בשלו לקיים קצת מצוה עכ"פ ואין רשאי האחר לוותר לחבירו שהוא יקיים כל המצות ואיהו גופיה לא יקיים כלל אך נראה דאפילו לפי דעת זו עדיף טפי שיטילו גורל ואם שיזכה האחד לקיים המצוה בשלימותה יהיה חלקו עמו בשכר המצוה שעל ידו נגמרה ולולא הוא לא היתה המצוה נעשית בשלימותה ורמי להא דיששכר וזבולן וכה"ג טובא שהמצוה בשלימותה הוא יותר גדול מאד מהשכר דקצת מצוה שיקיים בעצמו ולכשתתקיים בשלימותה ע"י האחר הרי הוא זוכה ומזכה אחיו עמו ואין זה כמוותר המצוה שיש לו לעשות כיון שהוא עושה ע"פ גורל וגם כשנותן לחבירו חלקו ע"י פיוס וריצוי נראה דלית לן בה כיון שזה גורם לקיום המצוה בשלימות' ומכ"ש לפי מש"ל דעת השבו"י ח"ב ובני חי' דכח"ש אין קיום המצוה כלל ועמ"ש אא"ז בת"ש סי' ך"ח לענין לכבד חבירו במצות כסוי או מילה דמייתי עלה ממ"ש חז"ל ביומא שאחד או' לחבירו בא ואמדוד אפרסמון ונתבסם אני ואתה ע"ש ומכ"ש בזה שהוא אין בידו כלל לקיים המצות כתיקונה ומזכה לחבירו הנה שכרו אתו ומעלה עליו כאילו עשאם בעצמו ומכ"ש היכא שיש כאן כזית ומחצה מצה שמצוה שלא לחלק לחצאין רק לחלק כזית לבד וחצי כזית לבד ויטילו גורל או שיתרצה ויתפייס אחד מהם לחבירו להניח לו הכזית שלם ושפיר דמי כנלענ"ד:

א

וכשגומר סעודתו כו'. זה דעת הרי"ף שמביא הטור ומביא עוד דעת הרא"ש שיאכל מיד כזית דמנטר כדי שיאכל מצה לתיאבון ויברך עליו המוצי' ועל אכילת מצה ואינו חושש אם יאכל לבסוף דלא מינטר עכ"ל והקשו רבים עליו דהא א"ר הונא בציקות של עכו"ם אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה דוקא בעינן והרא"ש הביאו בפ' כ"ש ומהרא"י מפראג תי' דההיא דר"ה מיירי דיש לו שני כזית והוא עצמו דחה פי' זה דא"כ היה לרב הונא לומר בלבד שיאכל כזית מצה בראשונה ומו"ח ז"ל תי' דהך באחרונה דנקט רב הונא הוא לאו דוקא ולעד"נ דיש חילוק בין בציקות של עכו"ם למצה דלא מינטרא דהא הרא"ש קאי על דברי הרי"ף ומצה דלא מינטרא אליביה דהרי"ף היינו דלא מינטרא כדינה היינו משעת קצירה כיון דמינטרא עכ"פ משעת לישה יאכלנה אפי' לבסוף דעכ"פ שם מצה עליה משא"כ בבציקות של עכו"ם דאפי' משעת לישה לא הוי שמירה כלל ולא הוי עליה שם מצה כלל גרע טפי ובזה אמרו ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וזה נ"ל מדוקדק מאוד בלשון רב הונא שאמר שיאכל כזית מצה באחרונה דקשה הא קודם לזה נמי אכיל מצה אלא שלא היתה שמורה א"כ ה"ל לומר שיאכל כזית מצה שמורה באחרונ' אלא ודאי כמ"ש דכאן בבצק של עכו"ם לא הוי עליה שם מצה כלל כיון דאפי' משעת לישה לא היה לה שימור כנ"ל לישב דעת הרא"ש על נכון וראוי לקבוע הלכה כן:

ב

ושתי השלימות לליל שני. א"ל כיון דליל שני אינו אלא משום ספיקא דיומא הוה ליה לעשות מצוה מן המובחר בליל ראשון דיעשה המוציא על א' ועל אכילת מצה על השניה דא"כ לא נשאר לחם משנה בליל שני:

א

מברך על אכילת מרור. דהיינו שמקדש תחלה ומברך המוציא על מצה שאינה משומרת ואחר כך על המרור:

ב

וכשגומר סעודתו. וכ' במ"א וחולה שאין יכול לאכול כ"א כזית מצה או מי שאין לו רק כזית מצה יאכל תבשילו בלא המוציא ואחר סעודתו יברך המוציא ועל א"מ ויאכל כזית מצה אבל אם אין לו גם כן יין אם כן צריך לקדש על המצה תחלה ואחר כך יאכל תבשילו עכ"ל:

ג

ממצה שאינה משומרת. וכדאיתא בש"ס פרק ע"פ דף ק"כ הסופגנין והדובשנין אדם ממלא כרסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה וכדאמר רב הונא בפרק כל שעה בציקות שלהם אדם ממילא כריסו מהם זו היא דעת הרמב"ם וסיעתו אכן דעת הרי"ף ורא"ש וסייעתו דמוטב לאכול מצה דמינטרא קודם כדי לאכול לתיאבון וכ' הרא"ש דהאי ברייתא דהסופגנין והדובשנין דקתני שיאכל כזית מצה באחרונה מיירי דוקא בזמן הבית הלכך צריך לאכול כזית מצה שמורה באחרונה מה שאין כן בזמן הוה אף על גב דהא דרב הונא דפרק נל שעה מיירי בזמן הזה ואפילו הכי קתני שיאכל כזית מצה באחרונה עיין בט"ז וב"ח שיישבו זה באורך. אך תמיהא גדולה וקיימת היא על הרא"ש והנמשכים אחריו דאם כן בהני תרי לישנא דש"ס דאיתא בש"ס ללישנא קמא אין מפטירין אחר מצה אפיקומן ולישנא בתרא מפטירין אחר מצה אפיקומן ומייתי שם הש"ס סייעתא ללישנא קמא וקושיא ללישנא בתרא מהא ברייתא דהסופגנין כו' ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה. באחרונה אין בראשונה לא ואם איתא דהאי ברייתא מיירי דוקא בזמן שבית המקדש קיים אם כן מאי קושיא או סייעתא להא דמפטירין אחר מצה אפיקומן דהא התם על כרחך מיירי בזמן הזה וכמו שפירש הרמב"ם שם (ועמ"ש לעיל סימן תע"ה ס"ק ג') וכמו שמחלק הרא"ש ותו קשה קצת על עיקר הקושיא שהוצרך הרא"ש לחלק בין בזמן הבית לזמן הזה אמאי לא מתרץ כפשוטו. וכמו שמתרץ הש"ס דהא דקתני בהא ברייתא באחרונה לא מבעיא קאמר ל"מ דבראשונה קעביד שפיר דקא אכיל מצה לתיאבון אלא אפילו באחרונה נמי יצא דיעבד ומיירי דלית ליה אלא כזית מצה דאז מוטב לאכול בראשונה כדעת הרא"ש שם והאי דאין מפטירין אחר מצה אפיקומן מיירי בדאית לית מצה כל הצורך וצ"ע:

ד

הכל מן הפרוסה וכתב הלבוש והט"ז ואע"ג דליל שני אינו אלא משום ספיקא דיומא מ"מ עבדינן כן דאם לא כן לא נשאר לחם משנה לליל שני ע"כ לשונו ואין דבריהם נכונים לענ"ד דהלא מ"מ גם בליל שניה צריך לפרוס חדא מצה קודם שיגיע לברכת המוציא וא"מ וכן הוא מצוה מן המובחר וכדאי' בש"ס הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע ודעת גדולי ראשונים לעשות כן לכתחלה למבצע רק על חדא ופלגא כמבואר בטור וב"י ר"ס תע"ה ע"ש ואם כן קשה אמאי לא עביד מצוה מן המובחר גם בליל א' דיעשה המוציא על אחד ואכילת מצה על השניה ועל ליל שניה יניח ג"כ חדא ופלגא. לכן נראה לי הטעם פשוט כיון דצריך להאכיל מן אותה מצה שמפריש כזית לאכילת מצה ומוציא וכזית ממנה לאפיקומן א"כ יהא מוכרח לעשות הכל מן החצייה ששייר מליל א' וזה לא יספיק לו ולבני ביתו לכך מפריש מצה שלימה בליל שניה שיספיק לכל צרכו לו ולבני ביתו מהמצה פרושה. אבל היכא שידוע לו שיספיק לו לכל צרכי מצותיו ודאי נכון לעשות כמ"ש וכתב ואם יכול לשייר פרוסה קטנה מלילה ראשונה ישייר ויניחנה בין השלמות. ואם אינו מספיק לו בליל ראשון באחת יקח פרוסה מן השניה ויבצע בליל שניה על חדא ופלגא ע"כ לשונו ודבריו נכונים אף אם הוא בענין שאינו יכול לאכול לאפיקומן מהפרוסה מ"מ בשעת הדחק יכול לאכול כזית ממצה אחרת שמורה כדלעיל סימן תע"ז ע"ש:

ה

וב' השלמות לליל שני. באבודרהם סיים ובליל שני יעשה כסדר הזה וכ"כ הב"י בשמו ס"ס תע"ה ונראה לי פשוט כוונתו ופירושו דגם בליל שני יעשה כל סדר ההגדה כמו בליל א' אבל ודאי כיון שיש לו שתי מצות בליל שני מברך על שתיהן ביחד כדלעיל ריש סימן תע"ה מה שאין כן בליל ראשון שיברך רק על אחת וכל זה פשוט וברור דלא כפסח מעובין סימן רצ"ד שלא דקדק בכל זה ועיין שם: