שולחן ערוך, אורח חיים תע״ב: דיני הסיבה וארבע כוסות. ובו טז סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דיני הסיבה וארבע כוסות. ובו טז סעיפים:
יהיה שלחנו ערוך מבעוד יום כדי לאכול מיד כשתחשך ואף אם הוא בבית המדרש יקום מפני שמצוה למהר ולאכול בשביל התינוקו' שלא ישנו אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך:

ב

יסדר שלחנו יפה בכלים נאים כפי כוחו ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירו': הגה ואפילו עני שאין לו כרים ישב על הספסל (מרדכי ריש פרק ערבי פסחי'):

ג

כשהוא מיסב לא יטה על גבו ולא על פניו ולא על ימינו אלא על שמאלו: (ואין חילוק בין איטר לאחר) (טור בשם רש"י ות"ה בסי' קל"ו):

ד

אשה אינה צריכה הסיבה אלא אם כן היא חשובה: הגה וכל הנשים שלנו מיקרי חשובות (מרדכי ריש פרק ע"פ ורבינו ירוחם) אך לא נהגו להסב כי סמכו על ראבי"ה דכתב דבזמן הזה אין להסב (ד"ע):

ה

בן אצל אביו צריך הסיבה אפי' הוא רבו מובהק ותלמיד לפני רבו א"צ הסיבה אפי' אינו רבו מובהק אא"כ יתן לו רבו רשות ותלמיד חכם מופלג בדורו אע"פ שלא למד ממנו כלום חשוב כרבו ואינו צריך הסיבה (ודוקא כשאכלו על שלחן אחד אבל אם אוכל על שלחן בפני עצמו צריך להסב):

ו

השמש צריך הסיבה:

ז

כל מי שצריך הסיבה אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא וצריך לחזור לאכול ולשתות בהסיבה: הגה וי"א דבזמן הזה דאין דרך להסב כדאי הוא ראבי"ה לסמוך עליו שבדיעבד יצא בלא הסיבה (אגודה פרק ע"פ) ונראה לי אם לא שתה כוס שלישי או רביעי בהסיבה אין לחזור ולשתות בהסיבה דיש בו חשש שנראה כמוסיף על הכוסות אבל בשני כוסות ראשונות יחזור וישתה בלא ברכה (מנהגים) וכן באכילת מצה ולכתחלה יסב כל הסעודה (מהרי"ב):

ח

צריך לשתות ארבע כוסות על הסדר ואם שתאן זה אחר זה שלא כסדר לא יצא:

ט

שיעור הכוס רביעי' לאחר שימזגנו (אם רוצה למזגו) וישתה כולו או רובו ואם יש בו הרבה רביעיות שותין ממנו כל כך בני אדם כמנין רביעיו' שבו ויש אומרים שצריך לשתות רוב הכוס אפילו מחזיק כמה רביעיות: וצריך לשתות השיעור שלא בהפסק גדול בנתיים (ב"י בשם רוקח):

י

מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצו' ארבעה כוסות:

יא

מצוה לחזור אחר יין אדום (אם אין הלבן משובח ממנו) (טור):

יב

יוצאים ביין מבושל ובקונדיטון:

יג

אפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור מלבושו או ילוה או ישכיר עצמו לד' כוסות:

יד

גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל מצות הנוהגות באותו לילה:

טו

תינוקות שהגיעו לחינוך מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו: הגה ואין ליקח כוס שפיו צר כמו קרו"ג גלא"ז מפני שלא יכול לשתות רביעית כאחד (מהרי"ב) ובכוס של ברכת המזון בלא"ה אין לוקחין אותו וע"ל סי' קפ"ג סעיף ד' בהגה וכן הכוס של קידוש וע"ל סי' רע"א סעיף י' (ב"י):

טז

מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים כדי שיראו שינוי וישאלו:

א

אפי' אינו רבו מובהק. והא ראיה מהא דמייתי עם הכל אדם מיסב אפי' תלמיד עם רבו והוצרך לאוקמינן בשוליא דנגרי ומדלא מוקי ברבו שאין מובהק ש"מ שאף באינו מובהק א"צ הסיבה והקשה מהר"ר ליב ז"ל בספרו גבורת ה' למה באמת לא חילק בין רבו מובהק לשאינו מובהק והא אשכחן חילוק זה לענין קימה והניח בצ"ע וע"כ ברבו שאינו מובהק יתן לו רבו רשות ואז צריך הסיבה וברבו מובהק אף אם נתן לו רשות אפי' הכי אינו מתחייב בהסיב':

ב

שיעור הכוס רביעית. ומדת רביעית אצבעיים על אצבעיים וגובהו כרוחב ב' גודלים וחצי גודל וחומש גודל זה רביעית וכוס קטן שאינו מחזיק רביעי' משקה לבניו ולבני ביתו הקטנים (בית יוסף א"ח):

א

כשתחשך. ע' י"א:

ב

נאים. כל השנה טוב למעט בכלי' נאים זכר לחורבן חוץ מליל פסח ירבה בכלי' נאים. ומהרי"ל לא היה משתמש במשכנות של עכו"ם כ"א בפסח ע' מ"א. ולא הוי כשואל שלא מדעת דמסתמא אינו מקפיד ומשמעות לשון מהרי"ל העמידם על שלחן מיוחד לראותם ולשמרם בלי שימוש. (ועיין ח"י מ"ש ועיין ש"ך וט"ז בי"ד סי' ק"ד:

ג

הספסל. ולא ע"ג קרקע. ובמרדכי משמע דגרסינן יסב על הספסל. גם מותר לסמוך על ירך חבירו אבל לא על ירך עצמו דמיחזי כדואג. מהרי"ל:

ד

הסיבה. כתב הב"ח דאבל כל י"ב חודש לא יסב וגם אינו לובש הקיט"ל דבלא"ה לבו נכנע. כתב המ"א ז"ל דה"ה אבל תוך למ"ד על שאר קרובים כשלא נהג שבע' קודם הרגל ע"ש. וכנה"ג בספרו פסח מעובין סי' קע"ו כתב דאפילו תוך שבעה כיון דפסק' אבילתו חייב להסב וכן המנהג ע"ש. והסכים עמו הח"י וכתב מנין לנו להחמיר באבילות דקיל' ולבטל ממצות הסיב' מ"מ אם אפשר לשנות קצת ישנה ועכ"פ ילבוש הקיט"ל שהוא בגד מתים וכ"כ הט"ז. (דלא כמ"א עכ"ל):

ה

הסיב'. (דמסתמא מחל לו) והב"ח פסק דאין מסיב אלא אם כן יתן לו אביו רשות ועיין בתשובת פנים מאירות סי' צ"ג:

ו

רשות. ואין חיוב על הרב לתת לו רשות ט"ז וכל זה בתלמיד של תורה אבל תלמיד של אומנות בכל ענין מיסב:

ז

כמוסיף. פי' כיון שאסור לשתות ביניהם א"כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך והוי כמוסיף אבל בראשונות כיון שמותר לשתות ביניהם א"כ היה דעתו עליו וא"צ לברך. ונ"ל האידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א"כ ה"ל נמלך ואם שותה צריך לברך וה"ל כמוסיף לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי"ה אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס שני פוטרו. ונ"ל דבתחלת הסיב' יהיה דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיב' יחזור וישתה בלא ברכה עכ"ל מ"א. וב"ח בסי' תע"ט פסק דבכל ד' כוסות אם שתאן בלא הסיב' יצא וכן נ"ל עיקר. ח"י וכ"כ האגודה:

ח

מצה. ע' בפסקי מהרא"י ס"ס קכ"ב דמרמב"ם וסמ"ג והרא"ש והמרדכי והגמ"נ מדברי כולם נלמד דכזית ראשון של המוציא לא בעי הסיבה עכ"ל. אכן מדברי הטור משמע דשניהם בעי הסיב' וכן נוהגין עח"י סימן תע"ה ס"ק ז':

ט

הסעודה. ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ושתיי' ד' כוסות. ועח"י:

י

כסדר. שלא אמר הגדה בנתיים:

יא

רובו. פי' הב"ח כולו בתחלה או רובו בדיעבד. ובמדינות שהיין ביוקר יזהר כל אדם ליקח כוס מרביעית וישתה כולו או רובו בדיעבד ועח"י וע' ט"ז סי' ק"צ ס"ק ג' ובסי' תפ"ז ס"ק א':

יב

בהפסק. דהיינו שלא ישה' מתחלה ועד סופו יותר משתיי' רביעית כמ"ש סימן תרי"ב וכ' המ"א ונ"ל דאם שהה יותר מאכילת פרס אפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפי' בכוסות אחרונות ואם שהה כדי שתיית רביעית הוי ספיקא ובשני כוסות ראשונות יחזור וישתה וע"ל ס"ק ז' מש"ש. ולכתחלה ישתה רוב רביעית בבת אחת עסי' תע"ה. ובאר היטב אשר לפני מערבב הדברים כאן ע"ש:

יג

לדחוק. ורשאי למזגו היטב כל זמן שראוי לקידוש כמו שכתוב סי' רע"ב. מ"א:

יד

אדום. ובמקומות שמצויי' לעלול עלילות שקרים נמנעו מליקח יין אדום. ט"ז:

טו

יוצאים. היינו בדיעבד אבל לכתחלה מצוה מן המובחר ליקח היין היותר משובח בלי תערובת. וקונדיטון פי' שנתערב בו דבש ופלפלין. וכתב הט"ז דבמקום שאין יין מצוי ישתה מי צמוקים ובתשובת ריב"ש סי' ט"ז מבואר דדוקא באותן צמוקים שיש בהם לחלוחית כשמעצרין אותן אבל אם אין יוצא מהן דבש רק ע"י שריה במים אין יוצאין בהם ע"ש וכ"כ הרוקח וכן נוהגין. ח"י:

טז

עני. כתב המ"א נ"ל דמי שאין לו אלא ד' כוסות מצומצמים אחר מזיג' יקחם בלילה הראשונה הכל ולא יקח ב' בלילה הראשונה לקידוש ולבה"מ וב' ללילה שניה דיומא קמא עיקר ונר ביתו עדיף מד' כוסות משום שלום בית עכ"ל. כ' הט"ז נ"ל בכל מקום שנזכר שא"צ להסב יש איסור להסב דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וכ"כ מהרי"ל ומהרש"ל ומ"א והבאר שבע כתב דצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירין בדבר שאנו פטורין בו ועח"י סק"י. מי שמשלחין לו יין לד' כוסות ולקידוש אינו רשאי לשנות חות יאיר סי' רנ"ב. ועמש"ל סי' רמ"ב בשם ס"ח:

א

ברייתא פסחים קי"ט וכפירש"י

ב

ברייתא שם

ג

משנה שם נ"ה וכמ"ש התה"ד

ד

טור

ה

משנה שם צ"ט

ו

שם בג' ק"ח

ז

שם

ח

שם

ט

תוס' והרא"ש שם

י

שם בג'

יא

הרא"ש והמרדכי מדקדק סוגיות הג'

יב

תרומת הדשן

יג

שם בגמרא בעיא ונפשטה וכן הסכמות הפוסקים

יד

הרא"ש שם מדיוק לשון הגמ' וכתב הרמב"ם בשעת אכילת כזית מצה וכ"כ ש"פ ובהגהות וכתבו וכן כזית אפיקומן

טו

שם בגמ' ק"ח

טז

כן פירש הרא"ש וש"פ

יז

שם בגמ'

יח

כל בו וא"ח

יט

הרמב"ן ומהר"ר ש"ט

כ

הרשב"א בתשו' מהא דנדרים מ"ט ומהירושלמי

כא

טור בשם הירושלמי פ"ג דשקלים

כב

שם בשם הירושלמי

כג

משנה פסחים צ"ט בבבלי

כד

פי' רשב"ם שם

כה

שם ק"ח

כו

הרא"ש שם ובתשוב' והמרדכי

כז

ברייתא שם ק"ט

א

ס"א יהיה שולחנו כו'. עתוס' ק' ב' ד"ה שאין כו':

ב

אבל לא. עתוס' צ"ט ב' ד"ה עד כו' ואומר הר"י כו' ועט"ז ומ"א:

א

ס"ב יסדר. שזהו בכלל דרך חירות כמ"ש עבדא דמפיק כו':

ב

ואפי'. תוס' שם ד"ה ואפילו. דס"ד כו':

א

ס"ג לא יטה כו'. עיין תוס' שם ד"ה פרקדן ובנדה י"ז א' ד"ה אפרקד אבל הר"ן כ' דיש לחוש לשני הפירושים דאפשר דשניהם נקראים פרקדן וכ"כ הרמב"ם וטור וז"ל הערוך בערך פרקד ברפ"ב דברכות וברפ"ב דנדה פרקדן כו' פי' השוכב על שדרו ופניו למעלה וכן פיר' ר"ה גאון וי"מ הישן על פניו משום דאתי לאחמומי ובנדה מפורש שגזירת חימום הוא ודייקי אפוי בקידה ור"מ כו' מפ' אפוריא קידה ובמנחות צ"ט ב' פרקודא הוה מפרקדא עכ"ל:

ב

ואין חילוק. ערשב"ם ד"ה דהסבת ימין כו' וד"ה שמא. ורבותי וכו' וכ' הרא"ש ונ"מ לבין ב' הטעמים לאטר וכתב ת"ה דעבדינן כטעמא בתרא שמא יקדים כו' דחמירא סכנתא כו' כמ"ש בפ"ק דחולין:

א

ס"ד אשה. כטעמא דשאלתות וכן הרי"ף ל"ג אצל בעלה:

ב

וכל הנשים כו'. עבכ"מ שכ' בשם הר' מנוח בלשון האחרון אשה חשובה שא"צ להתעסק בצרכי הבית בתיקון המאכל ועיין בכתובות ס"א א' ועבא"ע סי' פ' ושם ס"י:

ג

דכתב דבזה"ז כו'. דאין עכשיו דרך חירות שאין המלכים עכשיו רגילין להסב וכן לפי' השאלתות שכ' דאשה א"צ הסיבה כו':

א

ס"ה אפי' הוא. דסתם אב מלמדו תורה כמ"ש בפ"א דקדושין ל"א א' גלוי כו':

ב

אפי' אינו. מדמשני בשוליא דנגרי דוקא:

ג

אא"כ. דלהכי שביק רבה להו למיסמך:

ד

ות"ח. עתוס' בברכות ל"א ב' ד"ה מורה ובב"ק מ"א ב' ד"ה לרבות:

א

ס"ז כל מי. שם מיסב אין כו':

ב

ונ"ל אם. ערא"ש שם ועט"ז ומ"א:

ג

ולכתחלה. מדאמרינן שם השמש שאכל כזית כו' משמע דיעבד ובמתני' לא יאכל כו' מ' כל הסעודה:

א

ס"ח צריד לשתות. שם שתאן בבת אחת כו' וערשב"ם ד"ה בב"א. ונ"ל כו' וערא"ש שם:

א

ס"ט שיעור כו'. שם ארבעה כוסות הללו כו':

ב

לאחר שימזגנו. עתוס' שם ד"ה ואתי. לכך נראה כו':

ג

אם רוצה. דבלא"ה צריך רביעית יין חי כמש"ש ועיין רשב"ם שם ד"ה אחד חי:

ד

וישתה כו'. עיין ט"ז וכ"כ תוס' שם ד"ה רובא כו'. וכן מ' בגמ' דקאמר יצא מ' דיעבד:

ה

ואם יש כו'. שמפרש השקה מהן כו' והוא כו' כמ"ש הר"ן שם שכל א' שתה רוב רביעית שהרי כולן חייבין בד' כוסות כמש"ש ת"ר הכל חייבין כו':

ו

וי"א. שמפ' על בע"ה לבד וכמ"ש תוס' צ"ט ב' ד"ה לו ועוד דאמר בגמ' כו' א"נ בבניו כו' ומדקאמר רובא דכסא ול"ק מלא לוגמיו כמש"ש ק"ז א' ש"מ דוקא רוב כוס:

ז

וצריך. תוספתא שתאן כפוסין לא יצא. ר"ל הפסק כמ"ש בפ"ק דב"ב כפיסין ארחי וכמ"ש גבי מרור אכלן לחצאין יצא ובלבד כו' וכן כאן בכה"ג ועסי' תרי"ב ס"י:

א

מי שאינו. ירושלמי שם בפ' ע"פ ובפ' ח' דשבת ובפ"ג דשקלים ר' יונה שתי ד' כסי דלילי פסחא וחזיק רישיה עד עצרת רי בר עילאי שתי ד' כסי דלילא פסחא וחזיק רישא עד חגא כו' ועבה"ג:

א

מצוה. ירושלמי שם ושם ושם א"ר מצוה לצאת ביין אדום שנאמר אל תרא יין כי יתאדם:

ב

אם אין. דטעמא מ"מ בעי דאף ר' יהודה דבעי אדום אמר צריך שיהא בו טעם ומראה כו' וערשב"ם ד"ה אל כו':

א

ס"ב יוצאין. שם ושם ושם:

א

ס"יג ימכור כו'. ערשב"ם שם שפי' מ"ש במתני' ואפי' מן התמחוי אם לא נתנו לו ימכור כו':

א

ס"יד ובכל כו'. מאותו הטעם של כוסות:

א

ס"טו תינוקות. שם:

ב

שהגיעו. כמ"ש תוס' שם צ"ט ב' ד"ה לא א"נ בבניו כו'. וכנ"ל:

ג

ואין. שלכתחלה צריך לשתות בב"א כמ"ש במצה בסי' תע"ה ס"א:

ד

ובכוס. שצריך ליתן עיניו בו כמ"ש בספ"ז דברכות:

ה

וכן. בכוס של קידוש וע"ש ושם:

א

ס"טז מצוה. שם אמרו כו':

א

ואין חילוק בין איטר וכו' – עיין במשנה ברורה. והיכי שהוא גידם ביד ימינו או שיש לו מום בידו הימנית שא"א לו לאכול בו צ"ע איך יעשה דאם יסב בימינו יש לחוש שמא יקדים קנה לושט ואי בשמאלו כמו שאר בני אדם במה יאכל ועד כאן לא הצריכו לאיטר לסמוך על שמאלו משום דעכ"פ יש לו עוד יד ואף שאינו רגיל לאכול בה תמיד מ"מ יאכל בה בפעם הזאת וכמו שכתב הרשב"ץ ביבין שמועה אבל בעניננו א"א לו לאכול רק בשמאלו שהוא מוטה עליה וזה א"א וכמו דמבואר נמי בש"ס עיין ברשב"ם בד"ה הסיבת ימין וכו'. ואפשר דבכגון זה לא הצריכוהו חכמים כלל הסיבה וצ"ע ועיין בשב"ל סימן רי"ח ופירושו בשמא יקדים קנה לושט הוא משונה מפי' כל המפרשים ולפי זה נשתנו אצלו כל הדינים המבוארים בכאן ושום פוסק לא פירש כדבריו:

א

לא יצא וצריך לחזור ולאכול – נראה דלדעת המחבר אם גמר כל הסעודה ובירך בהמ"ז ואח"כ נזכר שלא היה בהסיבה צריך לחזור ולברך המוציא ועל אכילת מצה משא"כ לי"א א"צ לחזור ולברך על אכילת מצה. ופשוט דאף דלכתחלה מצוה לאכול שני זיתים בהסיבה כמבואר בסימן תע"ה מ"מ בדיעבד יצא בכזית אחד:

ב

ונ"ל אם לא שתה כוס שלישי וכו' – ודעת הב"ח דבכל הד' כוסות לא יחזור וישתה ויסמוך ע"ד אבי העזרי וכ"כ הח"י מיהו אנו אין לנו אלא דברי הרמ"א שהרי כמה אחרונים מפקפקים גם על הכרעת הרמ"א בזה ולדעתם אין לצרף דעת אבי העזרי להקל בזה [עיין במאמר מרדכי ופר"ח] ועכ"פ אין לנו להקל יותר מדעת הרמ"א וכן הוא דעת מגן אברהם וא"ר והגר"ז וש"א:

ג

אין לחזור ולשתות בהסיבה – כתב בדה"ח דדוקא לחזור ולמלאות כוס אחר אבל אם יש לו כוס גדול ולא שתהו כולו ונשאר בו שיעור ונזכר ששתה אותו בלי הסיבה אם נזכר קודם שהתחיל לומר הלל או שאר ההגדה דלא הסיח דעתיה עדיין משתיית שאר הכוס יכול לשתות השאר בהסיבה ובלא ברכה דלא הוי כמוסיף משום דכוס אחד יכול לשתות כמה פעמים ומסתמא היה דעתו בשעת ברכה על כל הכוס אבל אם התחיל לומר הלל או שאר הגדה הוי כנמלך ואם ירצה לשתות הנשאר שבכוס יצטרך לברך אסור לשתותו דהוי כמוסיף עכ"ל והנה דבריו האחרונים דכיון שיצטרך לברך על הנשאר שבכוס הוי כמוסיף נובעים ממ"א בסימן תע"ט סק"א ומ"מ לדינא אינם ברורים דע"כ לא מצינו בטור סימן תע"ג דמשום ברכה נראה כמוסיף על הכוסות רק אם שותה כוס אחר חדש משא"כ באותו כוס גופא לא מינכר הוספה כלל וכן משמע לענ"ד מד"מ שם בסימן תע"ט עיי"ש ובפרט דעיקר סברא דמוסיף על הכוס אינו ברור דבירושלמי לא נזכר כלל רק הטעם דשכרות ודי לנו אם ננקוט האי סברא לענין כוס חדש ולא בשיורי כוסות וצ"ע:

א

על הסדר – עיין מ"ב מ"ש בשם הפמ"ג דאפילו שתה בד' פעמים רק מכוס אחד לא יצא ובאמת לא מסתברא כלל וכי ד' כלים בעינן ד' פעמים בעינן גם מסעיף שאח"ז משמע איפכא לכאורה שהרי כתב אם יש בקנקן הרבה רביעיות שותין ממנו כ"כ ב"א כפי שיעור הרביעיות אם לא דנדחוק לומר דגם שם אינן יוצאין רק לכוס אחד אבל לד' כוסות א"א לו לצאת בזה שבד' כלים בעינן ולכוס אחד מיהו יוצאים אע"ג ששתו ממנו הרבה ב"א עכ"פ כל אחד לא שתה רק כוס אחד אמנם כ"ז דוחק ופשטא דמילתא היא דחבורה כולה יוצאה מצות ד' כוסות כששותים כולם מכד אחד והוא בהיפך מדברי הפמ"ג וצ"ע:

ב

שלא כסדר לא יצא – עיין מג"א שכתב דכסדר מיקרי כשאומר ההגדה בינתים והוא מדברי הרשב"ם ומשמע לכאורה דכשלא אמר ההגדה בינתים אפילו שהה בין כוס לכוס מיקרי שלא כסדר ולא יצא אכן מלשון הש"ס משמע דאיכא קפידא רק כשישתה אותן בב"א והיינו או כפירוש רש"י בפעם אחת או עכ"פ כפירוש שארי מפרשים אפילו בזה אח"ז רצופין אבל אם שהה בינתים אף דודאי עבר איסור מה שלא הסמיך אמירת ההגדה לכל כוס כמו שתקנו חכמים מ"מ בדיעבד לא הפסיד הכוסות ומצאתי פלוגתא בזה בין הב"י להפר"ח עיין בב"י בסימן תפ"ד לענין ברכת המזון ודעתו שם דבדיעבד יצא וכמש"כ ובפר"ח חולק שם עליו מהא דכאן דכשלא אמר על הסדר לא יצא ובאמת אין השגה מזה על הב"י וכמו שכתבנו ואח"כ מצאתי במאמר מרדכי שגם הוא כתב כדברינו לישב דברי הב"י וכעין זה כתב ג"כ בנהר שלום שם עיי"ש. ודע דלפי מה שפסק הש"ע דנשים חייבות ג"כ בד' כוסות כאנשים א"כ צריכות ליזהר שיאמרו סדר ההגדה על כל כוס וכוס או שעכ"פ ישמעו מבעליהן דאל"ה לדעת הפר"ח אפילו בדיעבד לא יצאו בשתיית הכוסות דהוו כמו ששתאו בבת אחת ואפי' לדעת הב"י שלא הפסידו בדיעבד מצות כוסות מ"מ תקנת חכמים הוא לשתותן על סדר הגדה דכל מצות הנוהגות באותו לילה נוהגות גם בנשים וכמבואר בסי"ד:

א

וישתה כולו או רובו – עיין במ"ב. והנה רוב רביעית הוא שיעור מלא לוגמא באדם בינוני ואם הוא אדם גדול שמלא לוגמיו דידיה הוא יותר מרוב רביעית צריך דוקא מלא לוגמיו דידיה כן נתבאר לעיל בסימן רע"ב לענין קידוש עיי"ש בסי"ג במשנה ברורה וכ"ש לענין ד' כוסות וע"ש בבה"ל שהכרענו עוד דלענין ד' כוסות בעינן דוקא רוב כוס לחומרא וכגון שהוא אדם קטן שנעשה בן י"ג דמלא לוגמיו דידיה הוא פחות מרוב רביעית צריך דוקא רוב רביעית ומצאתי כעת להר"ן פ' ע"פ ד"ה אם טעם שכתב ג"כ כדברינו וכ"כ מהר"ם חלאווה בחידושיו שם:

א

סעיף ז' כל מי שצריך הסיבה אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא וכו'. נ"ב הנה בדין הסיבה בד' כוסות עיין במש"ל פ"א ממגילה מה דהקשה דברי הר"ן אהדדי ועמ"ש בהשמטות לספר שנות חיים לסי' קנ"ג מ"ש ליישב זה בעזה"י על נכון והוא בחיבורי כתב יד על השמטות הוא בדק"פ ע"ש ודו"ק:

ב

(שם) סעיף ח' צריך לשתות ארבעה כוסות. נ"ב הנה מה שקשה על דברי הר"ן בפסחים גבי ד' כוסות דבעי כולם הסיבה מכח דסתרי אהדדי עיין בחיבורי נדרי זריזין בח"ב בהשמטות עודנו כת"י בתשובה לק"ק יאנווי במדינות פולין בהיתר כמה ספיקות שם כתבנו ג"כ בביאור דברי הר"ן הנ"ל גם בישוב קושיית המל"מל בהלכות מגילה וגם עיין בחיבורי לאו"ח הנרשם חלק נ"ג בדף ר"ז מ"ש בישוב דברי הר"ן בזה ודו"ק:

א

[א] בשביל התינוקות וכו'. נהגו שמניחין לילדים לחטוף אפיקומן שלא ישנו (חק יעקב):

ב

[ב] בכלים נאים וכו'. ובמשכון דכותים דעת מגן אברהם גזל בלא רשותו וכמו שכתוב בחושן משפט סימן שנ"ט וש"ס דסוף פרק השוכר את הפועל צריך לומר כיון דדעתיה לשקועי שאני, אי נמי דנטל רשות מכותים. מיהו לדינא כבר הסכימו אחרונים ביו"ד סימן ק"ח דמותר אפילו כל השנה ולכך קיצרתי:

ג

[ג] בהסיבה וכו'. אבל תוך שנים עשרה חודש אין לו הסיבה (ב"ח) וכן המנהג (ט"ז), והוא הדין אבל תוך שלושים על שאר קרובים כשלא נהג שבעה קודם הרגל, ודעת חק יעקב דכל אבל צריך הסיבה רק ישנה קצת. קיטל אין לובשין דכבר נכנע לב ועיין סימן תר"י:

ד

[ד] לא יטה וכו'. מותר לסמוך על ירך חבירו אבל לא על ירך עצמו דמיחזי כדואג:

ה

[ה] אפילו הוא רבו וכו'. ולענין מעשה ראוי להחמיר שלא ישב אלא אם כן נותן לו האב רשות (ב"ח):

ו

[ו] ותלמיד אין צריך וכו'. ואפילו איסורא איכא כמו שכתב טעמא דמורא רבך וכו', ובשאר פטורים אם מחמיר יש פלוגתא באחרונים אם יקרא הדיוט עיין שם:

ז

[ז] אפילו אינו רבו מובהק וכו'. והב"ח מחמיר בזה שיתן לו רבו רשות ואז חייב מספיקא וכן פסק מהר"ל מפראג:

ח

[ח] רבו רשות וכו'. הקשה הט"ז אם כן מאי פריך בפסחים דף ק"ח מברייתא אפילו תלמיד אצל רבו דילמא מיירי בנתן רשות ותירץ וזה לשונו ויש לומר דלשון הברייתא מורה על חיוב הסיבה ובנטילת רשות אין שום חיוב על התלמיד ומוכח מזה דאין חיוב על הרב לתת רשות דאם לא כן אמאי לא מוקי בהכי דיש חיוב על הרב לתת רשות עד כאן לשונו. וקשה הא בלאו הכי מבואר בש"ס דאינו חיוב דרב יוסף אמר לתלמידיו לא צריכתו, ויש לומר דהוה אמינא לחלק דרבו שאינו מובהק מחויב ליתן רשות לכן הוכיח מדלא מוקי בהכי אלמא אפילו באינו מובהק אינה חובה, עוד יש לומר דלעולם רב יוסף נתן להם רשות ומכל מקום אמר לא צריכתו דאף שנותן רשות מכל מקום לאו חיובא הוא לתלמידים:

ט

[ט] השמש וכו'. והוא הדין עבדים ושפחות אבל לא עבדים כנענים, אף שחייבים במצוות דנשים (חק יעקב):

י

[י] יחזור וכו'. והאידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות צריך לברך והוה ליה כמוסיף אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפילו שותה יין בתוך הסעודה פוטרן (מגן אברהם), וכן עיקר אף שהב"ח מיקל אף בכוס שני בסימן תע"ט:

יא

[יא] וכן באכילת מצה וכו'. ולכתחילה יסב בכל הסעודה (רמ"א), והקשה הט"ז מפסחים דף ק"א השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא אלמא דאדם אחר אפילו בדיעבד לא יצא כשאין מיסב בכל הסעודה ותירוצא דחוק עיין שם, ולי נראה דשמש אפילו כשאין מיסב ארבע כוסות יצא, וגם אף שלא מיסב באפיקומן, גם אף שלא היה כזית ראשון עיין סעיף ו' ודו"ק:

יב

[יב] [לבוש] זכר לארבע גאולות וכו'. במטה משה יש שלושה טעמים אחד כוס ראשון אשר בחר בנו בימי אברהם כוס שני הודאה על גאולת מצרים כוס שלישי כנגד זמן הגלות כוס רביעי כנגד גאולה עתידה, טעם שני כוס ראשון שנצולו משיעבוד מצרים כי בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים כוס שני יציאת מצרים כוס שלישי שעשה בהם שפטים כוס רביעי על מתן תורה, טעם שלישי כנגד ארבע אותיות הויה. כתב ר' דוד אבודרהם יש שואלין מפני מה אין מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לשתות ארבע כוסות, ויש לומר דכוס של קידוש מצווה ועומד ואין לברך לשתות שלוש כוסות שהוא מחויב בארבע כוסות, עוד יש לומר שאין מברכין אלא על מצוה הנעשית בבת אחת בלא הפסק אבל ארבע כוסות דשתאן בבת אחת לא יצא ואין מברכין עיין סימן תפ"ד בדין בתים:

יג

[יג] [לבוש] ואין צריך שישתה וכו'. והב"ח פירש דלכתחילה צריך לשתות כל הכוס, מיהו במדינות שהיין ביוקר אפילו לכתחילה סגי ברובו (ט"ז). שיעור ביצה ומחצה ועם הקליפה שהוא כשני ביצים בלא קליפה:

יד

[יד] הרבה רביעית שותין וכו'. ויש אומרים שצריך לשתות רוב הכוס אפילו מחזיק כמה רביעיות (שולחן ערוך), והוא מארחות חיים בשם רמב"ן בבית יוסף והלבוש שהשמיטו בכוונה דרוב פוסקים חולקים עליו גם מבואר כן בכלבו שהביא כל דברי ארחות חיים והשמיט לרמב"ן וכן פסק ראב"ן דאף בכוס גדול אין צריך לשתות יותר מרוב רביעית, והב"ח החמיר שלא ליקח כוס גדול כשאין רוצה לשתות רוב (עולת שבת), וכמו שכתבתי באליהו זוטא אבל נוהגין כלבוש:

טו

[טו] בלא הפסק גדול וכו'. ואם שהה יותר מאכילת פרס אפילו דיעבד לא יצא, ולכתחילה ישתה רוב רביעית בבת אחת:

טז

[טז] שמזיקו וכו'. ורשאי למוזגו כמו שכתב סימן רע"ב ועיין סעיף ט'. הנשבע שלא ישתה יין סתם חלה גם כן על ארבע כוסות עיין סימן תע"ה. כתב בתשובת ר"ש הלוי אין יוצאין בשריית מי צמוקים אם לא שהיה בצמוקין לחלוחית כשמעצרין אותן עיין סימן תע"ב סעיף ו' וריש סימן תפ"ג:

יז

[יז] אפילו עני וכו'. מי שאין לו אלא ארבע כוסות מצומצמין אחר מזיגה יקחם בלילה ראשונה (מגן אברהם). עיין ריש סימן תפ"ג נר ביתו עדיף מארבע כוסות עיין סימן תס"ג:

יח

[יח] לכל אחד וכו'. ושבלי הלקט כתב דישתה רוב הכוס ובניו ובני ביתו הקטנים שותין הימנו מעט, אבל אין צריך כוס לכל אחד ואחד וכן כתב ר' דוד אבודרהם:

א

יקום. דאר"ע מימי לא הגיע עת לעמוד בבה"מ חוץ מע"פ כו':

ב

שלא. וכ"ה ברמב"ם חוטפין מצה זה מזה כדי שיראו התינוקות וישאלו וכת' ח"י אפשר מזה המנהג שמניחין התינוקות לחטוף אפיקומן:

ג

עד שתחשך. דכוס זה הוא מד' כוסות הצריכים לשתות בלילה ובמהרי"ל דטיבול ואמירת ההגדה צריך לילה ואולי לא יאריך בקידוש. וט"ז כת' דמצות אכילת מצה היא בכלל קידוש דבשביל' באה ע"ש:

ד

ישב. עיין ת' בי"ד סי' רנ"ה:

ה

ולא על ימינו. שמא יקדים קנה לושט:

ו

א"צ. לפי שמשועבדת לבעלה ר"ן ולפ"ז אלמנה גרושה צריכ' אמנם לפי סברתו אפי' חשובה א"צ דאף שיושבת בקתדרה מוזגת כוס כולי. אלא הטעם בשם הר"ר מנוח דמפרש שא"צ להתעסק בצורכי בית ושמש שאני לפי שהקונה ע"ע כקונה כולי ע"ש והעיקר כמ"ש בשאלתות דלא דרכייהו דנשים למזגה ומעתה כל הנשים פטורות:

ז

אפי'. הרא"ש הוכיח כן מקושית ר"י דאמר תלמוד אין צריך הסיבה אברייתא כולי ושני בשוליה דנגרא ולא תי' באינו רבו מובהק. והקשה הט"ז הלא עכ"פ לישני דאיירי בנטילת רשות אעפ"י דאין חייב הרב ליתן רשות ועיין פר"ח ועיין באר היטב ס"ק ל':

ח

א"צ. מלשון רמב"ם משמע דאסור. וכתבו המ"א וט"ז דכל שא"צ ומסיב נקרא הדיוט והב"ח כתב דצריך ליישב בדבר:

ט

חשוב דהא עלי התחייב לשמואל כמורה הלכה בפ"ר:

א

א) [סעיף א'] כדי לאכול מיד וכו' ר"ל כדי להתחיל הסדר ולאכול מיד והיא אכילת כרפס שאוכלין מיד אחר הקידוש וכמ"ש לקמן סי' תע"ג סעי' ו'.

א

ב) שם. ואף אם הוא בבה"מ יקום וכו' כדאיתא בפסחים ק"ט ע"א אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבה"מ חוץ מערבי פסחים וערב יוה"כ בע"פ בשביל תינוקות כדי שלא ישנו וערב יוה"כ כדי שיאכילו את בניהם ע"כ. ועי"ש ברש"י ותו'.

א

ג) שם. מפני שמצוה למהר לאכול וכו' ר"ל להתחיל. הסדר בשביל התנוקות שלא ישנו והתורה אמרה והגדת לבנך ביום ההוא. ר"ז או' א' ור"ל כדי שישאלו התינוקות מה נשתנה וכו' וישיב להם עבדים היינו לפרעה וכו' וכמ"ש בפ' ואתחנן כי ישאלך בנך וכו' ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה וכו' ובזה מקיים מ"ע של והגדת לבנך וכו'.

א

ד) שם. אבל לא יאמר קידוש עד שתחשך. ואע"ג דבשאר שבתות ויו"ט יכולין להוסיף מחול על הקודש פסח שאני דזמן אכילת מצה אינו אלא בלילה דומיא דפסח דכתיב על מצות ומררים יאכלוהו והפסח אינו נאכל אלא בלילה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה. טור וב"י בשם הרא"ש ר"פ ע"פ. לבוש. ואע"ג דקודם שיסיים האגדה ויגיע לאכול מצה ומרור יהיה לילה ממש מ"מ כוס של קידוש שהוא אחד מד' כוסות וגם אכילת שאר ירקות ויתר שינוי דעבדינן כדי שישאלו התינוקות וכ"ש האגדה עצמה בעי נמי דליהוי בשעה שראוי לאכול מצה ומרור דכל הני אמצות מצה ומרור שייכי וגמרי ודרשינן והגדת לבנך וכו' בעבור זה לא אמרתי וכו'. תה"ד סי' קל"ז. ב"י. לבוש. ב"ח. עו"ש או' א' מ"א סק"א. חק יוסף או' א' ר"ז או' ב' וכ"כ הט"ז סק"א דטעם הקידוש שצ"ל בלילה משום שבשביל המצה הוא בא יעו"ש מיהו בדרשות מהרי"ל ה' הגדה כתב הטעם שמתחילין הקידוש בלילה משום טיבול ראשון ושאר סדר הגדה שצ"ל בלילה יעו"ש והב"ד ח"י או' ג'. אכן לענין דינא כולם שוים שצ"ל דוקא בלילה.

א

ה) ולעניין ליל שבת אם מותר לקדש ולאכול מבע"י עיין לעיל סי' רס"ז סעי' ב' ובדברינו לשם או' ו' בס"ד.

א

ו) שם. עד שתחשך. ובדיעבד אם קידש מבע"י וכן בענין מצות והגדת ואכילת כרפס אם עשה מבע"י יצא אבל אכילת מצה ומרור דאיתקש לפסח אפי' בדיעבד לא יצא. שו"ג או' ג'. אמנם מדברי דרשות מהרי"ל הנז' משמע דדוקא י"ח קידוש יצא אבל י"ח כרפס והגדת לא יצא. ומדברי התה"ד הנז' ודעמיה משמע אף י"ח קידוש נמי לא יצא וע"כ נראה דדוקא בקידוש י"ל דיצא משום סב"ל וגם משום כמו שבת ושאר יו"ט שמקדשין מבע"י אבל לענין אכילת כרפס ומצות והגדת צריך לחזור עליהם משתחשך.

א

ז) ואם אכל מצה ביה"ש לא יצא י"ח ובלילה יחזור ויאכל וצ"ע אם לברך אכילת מצה בלילה. מש"ז או' א' וע"כ יש לכוין על ברכת אחרים לצאת וגם האחרים יכוונו עליו להוציאו בברכתם. ועיין לעיל סי' רי"ג סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

א

ח) שם. עד שתחשך. דהיינו צאת הכוכבים. ח"א כלל ק"ל בדיני הסדר או' ג' בן א"ח פ' צו או' כ"ח. מ"ב או' ה' ועיין לקמן סי' תקס"ב סעי' א'

א

ט) [סעיף ב'] יסדר שלחנו יפה וכו' והטעם לפי שאמרו בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא בעצמו יצא משעבוד מצרים וכו' ב"ח.

א

י) שם. בכלים נאים וכו' כל ימות השנה טוב למנוע כלים נאים למען מיעוט שררה זכר לחורבן לבד מלילות הסדר לפי שהתורה הזהירה להראות דרך חירות ואפי' כלים הממושכנים בידו מן הגוים מותר להשים אותם על שלחן מיוחד לשמוח בראותם. דרשות מהרי"ל ה' אגדה והביאו ח"י או' ד' ועי"ש מ"ש על דברי מ"א סק"ב וחק יוסף או' ב' מיושב יעו"ש.

א

יא) שם. בכלים נאים וכו' וגם הכוסות יהיו נאים ומהודרים לכבוד היום ואם השיגה ידו יקח של כסף מפני שהוא רמז אל החסד כי כוס גי' אלהים שהוא בחי' דין וע"כ אם הוא של כסף יהיה ממותק.

א

יב) שם. שישב בהסיבה וכו' ומצוה לנהוג שררה בליל פסח ובזה יכופר מה שנהג שררה וגאוה כל השנה. אורחות יושר פי"א. יפ"ל ח"ב או' ב'.

א

יג) וכתב הרב או"ח דע"ח ע"ג בשם מ"ר ומדרש ילמדנו סמך להסיבה מה"ת דכתיב ויסב אלהים את העם וכו' מלמד שהושיבן בהסיבה דרך בני מלכים מסובין רבוצין על מטותיהן. וכ"כ השו"ג לקמן סי' תפ"ו או' י"ב בשם ס' המנהיג והרד"א יעו"ש. יפ"ל שם.

א

יד) שם. בהגה "יסב" על הספסל כצ"ל, כי כ"ה בד"מ או א' ובמרדכי ובחי' ריטב"א.

א

טו) שם בהגה. יסב על הספסל. כי אף העני צריך היסיבה על צד שמאלו ואם יש לו ספסל יסב עליו וא"ל צריך היסיבה על הקרקע על צד שמאל. א"א או' ג'.

א

טז) שם בהגה. יסב על הספסל. וגם מותר לסמוך על ירך חבירו כדאיתא בגמ' (פסחים ק"ח ע"א) אבל לא על ירך עצמו דמיחזי כדואג. דרשות מהרי"ל ה' אגדה. מ"א סק"ג. ח"י או' ז' א"ר או' ד' חק יוסף או' ג' ר"ז או' ח' ולא יניח ידו אפיתא ולא אאוסיא. סע"ש. פת"ע או' ה'.

א

טוב) [סעיף ג'] לא יטה על גבו וכו' שאין זה דרך חירות. לבוש. ולפירש"י פסחים ק"ח ע"א יש בזה שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה יעו"ש ואעפ"י ששאר מפרשים לא פירשו כן אלא על המיסב על ימינו מ"מ היכא דיש חשש סכנה חיישינן למיעוטא וע"כ יש ליזהר בזה גם בשאר ימות השנה.

א

חי) שם. ולא על ימינו וכו' דהסיבת ימין לא שמה הסיבה שהרי בימינו הוא צריך לאכול. ועוד שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה. דוושט הוי על צד ימין ונפתח הכובע שעל פי הקנה מאליו כשהוא מטה כלפי ימין ואם יכנס בו המאכל הרי סכנה שאין אוכלין ומשקין נכנסין אלא דרך הוושט. גמ' ופי' רשב"ם שם. והביאו ב"י וב"ח. וכ"כ הט"ז סק"ב ומ"א סק"ד. וכ"כ האחרונים.

א

יט) שם הגה. ואין חילוק בין אטר לאחר. דכיון שהטעם שמא יקדים וכו' אין חילוק בזה בין אטר לאחר אבל לפי הטעם בימינו הוא צריך לאכול כנז' היה יכול האטר להיסב לצד ימין של כל אדם אלא שכתב התה"ד בסי' קל"ו דשבקינן טעמא דצריך לאכול בימין מקמיה טעמא דשמא יקדים משום דאית ביה סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא כדאיתא פ"ק דחולין יעו"ש. וכ"כ ב"י בשם העיטור. וכ"כ הב"ח.

א

ך) ושולט בשתי ידיו נראה דפשיטא הוא לכ"ע דמיסב בשמאל דטעמא דשמא יקדים איתא ואידך טעמא ליתא. תה"ד שם. והביאו ב"י. וכ"כ העו"ש או' ב'.

א

כא) שם הגה. ואין חילוק בין איטר וכו' ואז אוכל בימין כל אדם. הרשב"ץ בספרו יבין שמועה. מ"ב או' י"א. ועיין לעיל סי' ר"ו סעי' ד' ובדברינו לשם או' ל'.

א

כב) שם הגה, ואין חילוק בין אטר וכו' וגדם ביד ימין או שיש בה מכה בענין שאינו יכול לאכול בה ואם יסב על שמאל לא יוכל לאכול בשמאל וכן מי שיש לו מכה בזרוע שמאל בענין שאינו יכול להיסב על צד שמאל נראה בכגון זה פטור מהיסבה דלא תיקנו חז"ל היסבה אלא דרך חירות ודרך תענוג ולא דרך צער ר"ל שיבא לידי צער. ועוד בנידון כזה ודאי סמכינן אראבי"ה וכמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה יעו"ש.

א

כג) שם הגה. ואין חילוק בין איטר וכו' ודיעבד אם היסב בימינו יצא משא"כ על גבו או פניו למטה אף דיעבד אין היסיבה וצריך לחזור ולהיסב. מש"ז או' ב' אמנם מדברי הפר"ח משמע דאין חילוק דאף בהיסב בימינו אפי' בדיעבד לא יצא יעו"ש ולענין דינא ית' לקמן סעי' ז' יעו"ש.

א

כד) [סעיף ד'] אשה א"צ הסיבה וכו' פי' רשב"ם (פסחים ק"ח ע"א) מפני אימת בעלה וכפופה לו ע"כ. ולפ"ז אלמנה וגרושה בעו הסיבה. ובה"ג כתב משים דלאו אורח ארעא דאשה למזגא (ר"ל להיסב). וכ"כ בשאלתות דרב אחאי פ' צו סי' ע"ו. ולפ"ז כל אשה א"צ הסיבה אפי' אלמנה וגרושה. טור וב"י. וכ"כ הב"ח דהעיקר כפי' השאלתות דאפי' אלמנה וגרושה לא בעיא הסיבה אם לא בנשים חשובות. וכ"פ הפר"ח. ברכ"י או' ב' ר"ז או' יו"ד.

א

כה) שם אלא א"כ היא חשובה. דאשה חשובה אורחא למזגא. ב"י. ב"ח. לבוש. ר"ז שם.

א

כו) שם. אלא א"כ היא חשובה. ואשה חשובה כתב הר' מנוח כלומר שאין לה בעל והיא גברת הבית א"נ שהיא חשובה בפרי ידיה בת גדולי הדור אשת חיל יראת ה' א"נ שיש לה עבדים ושפחות שאינה צריכה להתעסק בצרכי הבית עכ"ל. והב"ד כ"מ פ"ז והפר"ח. מיהו לטעמים הנז' יקשה מ"ש כאן מור"ם ז"ל בהגה בשם המרדכי ורי"ו דכל הנשים שלנו מיקרי חשובות וכי כולם בנות גדולי הדור או שיש להם עבדים ושפחות. אמנם הרוקח בסי' רפ"ג כתב ואם אשה חשובה שאין הבעל מקפיד עליה צריכה הסיבה עכ"ל. והביאו ח"י או' ח'. ולפ"ז יבאו דברי מור"ם ז"ל על נכון דכיון דהחשיבות הוא תלוי בקפידת הבעל ועתה אין דרך הבעל להקפוד ע"ז כל הנשים שלנו מיקרי חשובות.

א

כז) שם בהגה. אך לא נהגו להיסב כי סמכו על ראבי"ה וכו' כי כ"כ הראבי"ה שאין אנחנו צריכין הסיבה בזה"ז שהרי בני חרי אינן מסובין ואדרבא ישיבה כדרכן הוי דרך חירות עכ"ל. והביאו הגמ"י על הרמב"ם פ"ז דין ח' והטור וב"י. וכ"כ המרדכי פ' ע"פ בשם ראב"ן. אלא שכתב בהגמ"י על דברי ראבי"ה הנז' דיחיד הוא בדבר זה. והביאו ב"י וכתב שר"ל שדעת כל הפו' דלעולם בעי הסיבה ואפי' בזה"ז עכ"ל. וכ"פ בש"ע. אלא שמור"ם ז"ל בד"מ או' ב' כתב שלא ראה בזה"ז נשים מסיבות ואפשר שנהגו להקל ע"פ דברי ראבי"ה עכ"ד, וכך הם דבריו כאן בהגהת ש"ע.

א

כח) שם בהגה. אך לא נהגו להיסב וכו' וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"ג. ר"ז או' יו"ד. אמנם הכנה"ג בספרו פסח מעובין סי' ק"ע כתב דהמנהג בין הספרדים להיסב כמ"ש המדדכי ורי"ו בשם התו' יעו"ש. וע"כ נראה דגם בק"ק האשכנזים שנהגו הנשים שלא להיסב המחמיר להיסב תע"ב כיון שאינו אלא דנהגו להקל כמ"ש באו' הקודם ולכן כיון שהם חשובות כס' טוב לצאת אליבא דכ"ע.

א

כט) שם. בהגה כי סמכו על ראבי"ה וכו' ובאבל תוך י"ב חודש (היינו על אביו ואמו) כתב הב"ח שאין לו להיסב מאחר דישיבה כדרכה הו"ל דרך חירות כמ"ש ראבי"ה וכתב דכן המנהג יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ג ומ"א סק"ה. וכתב שם המ"א דה"ה אבל תוך ל' על שאר קרובים כשלא נהג ז' קודם הרגל עכ"ל. ור"ל דאם נהג ז' קודם הרגל הרי הרגל מבטל גזירת ל' כמ"ש לקמן סי' תקמ"ח סעי' ח' יעו"ש. אמנם בס' פסח מעובין סי' קע"ז הביא דברי הב"ח הנז' וכתב עליו דאזיל לשיטתו דפוסק כראבי"ה דבזה"ז א"צ להיסב אבל לדידן דפסקינן דצריך הסיבה אם האבל אחר ז' (ר"ל כגון שנהג שעה א' קודם הרגל דהרגל מבטל גזירת ז' כמ"ש לקמן סי' תקמ"ח סעי' ז' יעו"ש) כיון דכבר פסקה אבילות חייב להיסב וכן המנהג עכ"ל והביאו ח"י או' ה' וכתב עליו שאף שהוא ז"ל נמשך אחר דעתו דעת הספרדים וכפסק ב"י סעי' ז' דבדיעבד לא יצא בלא היסבה ולא כהכרעת האחרונים אשר אנחנו נמשכים אחריהם מ"מ לענין דין האבל דבריו נכונים כי מנין לנו להחמיר באבילות דקולא ולבטל ממצות הסיבה דבר שלא נזכר כלל בפו' ראשונים ואחרונים יעו"ש. וכ"ה דעת המש"ז או' ג' וכן מסיק בשו"ת דברי מנחם סי' ל"ה יעו"ש. וכן הסכים הישו"ע או' ב' ועי"ש מ"ש להשיג על כל מ"ש הב"ח בתשו' סי' ה' יעו"ש. וכ"ה דעת מגן האלף או' ב' דצריך הסיבה. וכ"פ הר"ז או' ג' דה"ח או' ה' מ"ב או' י"ג. ומיהו כתב שם בח"י אם אפשר לשנות קצת ישנה. וכ"כ המש"ז שם. וכ"כ דה"ח שם דאין להיסב על מטה כבודה וכלולה אלא בשינוי קצת דהיינו על מטה וכר אחד תחת מראשותיו או ירך חבירו. וכ"כ מ"ב שם.

א

ל) ולענין לבישת הקיטל שהוא בגד מתים שנוהגין בני אשכנז ללבוש בליל פסח בשעת עשיית הסדר כדי שלא תזוח דעתו עליו מן השמחה אם יש לאבל תוך י"ב חודש או תוך ל' לשאר קרובים ללובשו בליל פסח המ"א שם כתב דאינו לובש דבלא"ה לבו נכנע והט"ז שם כתב דגם האבל ילבשנו וכן הסכים ח"י שם. וכ"כ הר"ז או' ד' אמנם הא"ר או' ג' כתב כדברי מ"א דאין ללובשו כיון דבלא"ה לבו נכנע. וכ"כ א"א או' ה' דה"ח שם. ח"א כלל ק"ל או' ב' בדיני הסדר. אלא שכתב שם ח"א דהלבוש לא הפסיד. וכ"כ מ"ב שם וקיטל נהגו שלא ללבוש האבלים תוך י"ב או תוך ל' והלובש אין מוחין בידו.

א

לא) אונן חייב בכל המצות הנהוגות בליל פסח בין בלילה ראשונה בין בלילה השניה זולת שסדר ההגדה כיון שיש בה אריכות דברים ומדרש ופסוקים טוב שיקרא אחר לפניו והוא ישב וישמע ההגדה. מוהר"ם מלובלין בסי' ע"ג יעו"ש. והב"ד פסח מעובין סי' קע"ז. מ"א סי' תקמ"ח סק"ח. ער"ה סי' תע"ה או י"ג. כס"א בסי' זה או' א' אלא שכתב הכס"א דלפי מנהג העולם דסוברים כדעת האומרים דאין שום אבולות מדאו' אלא לענין אכילת קדשים בלבד ולפיכך הקובר מתו ביו"ט שני אין מתאבלין אבילות בפרהסייא כמ"ש הטור והש"ע ביו"ד סי' שצ"ט סעי' י"ג פשוט מאד לדעתו שיעשה כל הסדר בלילי פסחים אם דעתו מיושבת עליו דאין אנינות ביו"ט אעפ"י שרוצה לקוברו בלילה ומכ"ש אם אינו קוברו בלילה ויכול לקרות ההגדה ושאר קריאות שבתורה יעו"ש. ומיהו עיין לקמן סי' תקמ"ח סעי' ה' וביו"ד סי' שמ"א סעי' א' ובאחרונים שם דמשמע דדוקא אם אין רוצה לקוברו בלילה לא חל עליו אנינות בשבת ויו"ט ואפי' בליל יו"ט שני וחייב בכל המצות אבל אם רוצה לקוברו בלילה חל עליו אנינות ואסיר בכולן יעו"ש. ומ"ש להביא ראייה ממנהג העולם י"ל דדוקא בדין אבילות נהגו להקל ולא בדין אנינות. ועיין בטור יו"ד סי' שצ"ח:

א

לב) [סעיף ה'] בן אצל אביו צריך הסיבה וכו' וא"צ רשות ע"ז לפי שדרך האב למחול כבודו לבנו. כלבו סי' ץ' וכ"כ הרד"א בסדר אגדה והביאו מ"א סק"ו. וכ"כ הלבוש דמסתמא האב ניתן רשות לבנו להיסב. וכ"כ הפר"ח. ר"ז או' י"א. דהיח או' ו' מ"ב או' י"ד. מיהו הב"ח כתב לענין מעשה ראוי להחמיר שלא יסב הבן אלא א"כ נותן לו האב רשות. והביאו ח"י או' ט' א"ר או' ח' חק יוסף או' ה'.

א

לג) שם. בן אצל אביו צריך הסיבה וכו' והיכא שידענו שהאב אינו רוצה למחול כתב שם ח"י די"ל בטלה דעתו אצל כל אדם אבל המש"ז או' ד' כתב דאסור להיסב דכיבוד אב ואם הוה ספק תורה ולחומרא והסיבה ספק דרבנן ולקולא ופשיטא דראוי לבקש רשות מאביו יעו"ש.

א

לד) שם. ותלמיד לפני רבו א"צ הסיבה. לאו דוקא אלא איסורא נמי איכא אם לא נתן לו רבו רשות. ב"ח. פרישה אי' ו' פר"ח. ח"י או' יו"ד. א"ר או' ו' ר"ז או' י"א. מ"ב או' ט"ו. ומיהו משמע מדברי ב"י דאם רבו רואה ושותק הרי הוא כאלו נתן לו רשות. וכ"כ העו"ש או' ג' פר"ח שו"ג או' ע"ו. מאמ"ר או' ב' אלא שכתב שם המאמ"ר דמ"מ אין לו להיסב לכתחלה בלא נתינת רשות דילמא יקפיד רבו אלא דאם עבר והיסב ולא א"ל רבו ולא מידי הוי כנתינת רשות יעו"ש.

א

לה) שם. ותלמיד לפני רבו א"צ וכו' אבל תלמיד לפני רבו שלמדו אומנות צריך הסיבה. פסחים ק"ח ע"א. והביאו הכלבו סי' ן' והרוקח סי' רפ"ג. ב"י. פר"ח. שו"ג שם. ח"י או' ו"א. ר"ז או' י"ב. מ"ב או' י"ט. ומ"ש שם הפר"ח דצריך טעם למה השמיטוהו הפו' (ר"ל הש"ע ומגינים ושאר האחרונים) עיין בשו"ג שם שכתב משום דמילתא דפשיטא היא והנה"ש או' א' כתב משום דנלמד מכ"ש דהשמש יעו"ש.

א

לו) שם. אפי' אינו רבו מובהק. ר"ל שלא למד רוב חכמתו ממנו אבל אם למד רוב חכמתו ממנו ה"ז רבו מובהק כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ב סעי' ל' יעו"ש.

א

לז) שם. אלא א"כ יתן לו רבו רשות. ואין חיוב על הרב לתת לו רשות. ט"ז סק"ד. ר"ז או' י"א.

א

לח) שם. אלא א"כ יתן לו רבו רשות. דעת הב"ח לחלק דברבו מובהק אף שנתן לו רבו רשות אם רוצה אינו מיסב אבל ברבו שאינו מובהק ונתן לו רשות חייב בהסיבה מספק וכתב שכ"פ מהר"ל מפראג ז"ל יעו"ש. אבל הפר"ח השיג עליו ודעתו שאף ברבו מובהק אם נתן לו רשות בעי הסיבה יעו"ש. וכ"נ דעת הר"ז או' י"א. וא"כ כיון דלכ"ע אם נתן לו רבו רשות יכול להיסב אפי' ברבו מובהק יש להחמיר ולהיסב אף ברבו מובהק אם נתן לו רשות. ועיין לעיל או' ל"ד.

א

טל) שם. ות"ח מופלג בדורו וכו' וכ"ש אם החכם נחשב לגדול הדור שהרי הוא כרבו לכל דבר. תה"ד סי' קל"ח. ד"מ או' ג' ועיין ביו"ד סי' רמ"ד סעי' ג'.

א

מ) שם בהגה. אבל אם אוכל על שלחן בפ"ע וכו' אעפ"י שהוא בפני רבו. ד"מ שם בשם מהרי"ב.

א

מא) שם בהגה. צריך להיסב. אפי' הוא רבו מובהק וגדול בדורו. ר"ז או' י"א.

א

מב) שם בהגה. צריך להיסב. והפר"ח חולק וכתב דכל שרואהו רבו משום מורא לא מצי להיסב. והב"ד המש"ז או' ד' וכתב ומ"מ ראוי שיבקש רשות גם בכה"ג.

א

מג) בכל מקום שנזכר שא"צ להיסב יש איסור להיסב כדאיתא לענין סוכה (סי' תרל"ט סעי' ז') דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. וכן מצאתי בשם רש"ל ט"ז סוף הסי' והבאר שבע כתב דצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירין בדבר שאנו פטורין בו. והב"ד מ"א סק"ו. ומיהו אם יש דיעות דצריך לעשות כך ומחמיר אע"ג דהלכה פטור אין נקרא הדיוט משא"כ כשאין שום דיעה נקרא הדיוט ועדיין צ"ע. א"א או' ו'. ובתשו' עולת שמואל סי' נ"ט כתב דהכלל הא דפטור ועושה נקרא הדיוט הוא במקום דאתי לידי קולא וה"נ יש בזה צד איסור דמזלזל בכבוד רבו לפיכך אינו רשאי להחמיר יעו"ש. ועיין לעיל סי' ס"ג או' ה'.

א

מד) [סעיף ו'] השמש צריך הסיבה. אפי' בפני רבו. הרמב"ם פ"ז דין ח' ואעפ"י שמתעסק בצרכי הבית מיסב לפי שהקונה עבד עברי כקונה אדון. כ"מ שם. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' אגדה דעבדים ושפחות חייבים להיסב. והב"ד ח"י או' י"ב וכתב דמ"ש ב"י בשם הסמ"ק סי' קמ"ד דעבד לפני אדוניו אינו מיסב אפשר דמיירי בעבד כנעני אלא שכתב אבל שלא בפני אדוניו צריך הסיבה דהוא מחוייב בכל המצות שהנשים חייבות ואף שהסיבה היא זכר לחרות והוא ובניו משועבדים מ"מ אפשר להם בשחרור עכ"ל. וכ"כ א"ר או' ט' דעבדים ושפחות צריכים הסיבה אבל לא עבדים כנענים אף שחייבים במצות דנשים עכ"ל וכ"כ הר"ז או' י"ב דעבדים ושפחות העברים צריכים הסיבה. מיהו כפר"ח הביא דברי הסמ"ק הנז' וכתב דלו נראה דעבד לפני אדונו צריך הסיבה דומיא דשמש וכן בשבויה ישראלית או שפחות שקונה ואח"כ מתגיירות כולן יש להם דין שמש דבעו הסיבה יעו"ש. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה בעבד כנעני אי בעי הסיבה לפני רבו יש ליקח רשות ולהיסב. ובעבד משוחרר פשיטא דבעי הסיבה כיון שהוא כישראל גמור כידוע. ועיין ביו"ד סי' רס"ז סעי' י"ז.

א

מה) [סעיף ז'] כל מי שצריך הסיבה וכו' ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבע כוסות האלו ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח ואם לאו א"צ. הרמב"ם פ"ז דין ח'. מיהו באשירי פ' ע"פ והמרדכי בתו' מע"פ והגמ"י שם כתבו שצריך הסיבה כשאוכל בתחלה כזית מצה וכן כזית אפיקומן. וכתב התה"ד בפסקים וכתבים סי קנ"ב דמדברי כולם משמע בכזית ראשון של המוציא לא בעי הסיבה עכ"ל. והב"ד ב"י וח"י או' ט"ו. אמנם מדברי הטור סי' תע"ה משמע דשניהם כזית של המוציא וכזית של אכילת מצה בעו הסיבה יעו"ש. וכ"פ הש"ע שם סעי' א'. וכ"כ ח"י שם או' ז' וכתב וכן נוהגין וכ"ה דעת האחרונים שם כיעו"ש. וכן באכילת הכריכה מצה ומרור ובאכילת אפיקומן פסק בש"ע שם וברסי' תע"ז דצריך הסיבה כיעו"ש. אלא דנ"מ דבדיעבד אם לא אכל רק כזית אחד בהסיבה יצא דיש לסמוך על דברי הרמב"ם הנז' ובפרט לדעת ראבי"ה דבזה"ז א"צ הסיבה וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגה וא"כ בכה"ג דאכל כזית בהסיבה וקשה עליו לאכול עוד י"ל דיצא בדיעבד וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש לקמן או' ן' ובסי' תע"ז או' ז' יעו"ש.

א

מו) שם. אם אכל או שתה בלא הסיבה לא יצא וכו' בפסחים ק"ח ע"א מסתפק איזה מן הכוסות צריך הסיבה ומסיק השתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעו הסיבה. אבל המפ' מקשים דהא בעלמא ק"ל איפכא דכל ספיקא דרבנן לקולא וכו' וי"א דהכא כיון דלא מילתא דטירחא הוא עבדינן לרווחא דמילתא. והר"ן כתב דע"כ אית לן למיעבד הסיבה בכולהו דאי נזיל לקולא אמאי נקיל בהני טפי מהני ואי נקיל בתרווייהו הא מעקרא מצות הסיבה לגמרי. כ"מ פ"ז. וא"כ כיון דאיכא בהו ספיקא וק"ל בעלמא ספיקא דרבנן לקילא אלא דהכא יש להחמיר מטעמים הנז' אפשר לומר בדיעבד אם שתאן בלא הסיבה דיצא ועוד שיש לצרף לזה ג"כ דעת ראבי"ה דס"ל בזה"ז א"צ הסיבה וכ"ה דעת קצת מאחרונים כמ"ש לקמן או' מ"ח יעו"ש.

א

מז) שם. בהגה וי"א דבזה"ז דאין דרך להיסב כדאי הוא ראבי"ה וכו' ונראה דאף הראבי"ה לא כתב כן אלא בארצות שאין נוהגין להיסב אבל בשאר ארצות שנוהגין להיסב צריך להיסב. שכנה"ג בהגב"י. ועיין לעיל או' כ"ז.

א

מח) שם. בהגה ונ"ל אם לא שתה כוס שלישי וכו' פירוש דכיס שלישי ורביעי כיון דאסור לשתות ביניהם כמ"ש לקמן רסי' תע"ט א"כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך (והיינו למנהג אשכנזים שמברכים על כל כוס וכיס כמ"ש לקמן סי' תע"ד יעו"ש.) והוי מוסיף אבל בראשונות כיון שמותר לשתות ביניהם כמ"ש לקמן סי' תע"ג סעי' ג' א"כ היה דעתו עליו וא"צ לברך. ונ"ל דהאידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א"כ הו"ל נמלך ואם שותה צריך לברך והו"ל כמוסיף לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי"ה אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס השני פוטרו אלא א"כ לא היה דעתו לשתות תוך הסעודה. ונ"ל דבתחלת הסיבה יהיה דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיבה יחזור וישתה בלא ברכה. מ"א סק"ז. חק יוסף או' ח' ר"ז או' ט"ו מיהו דעת הפר"ח כפסק הש"ע דבכלהו צריך לחזור ולשתות דכיון דשתה בלא הסיבה כששותה אח"כ לא הוי כמוסיף על הכוסות. וכ"ה דעת השו"ג או' י"ט. וכ"כ המאמ"ר או' ג' אבל דעת הב"ח בסי' תע"ט דבכל ד' כוסות אם שתאן בלא הסיבה א"צ לחזור ולשתות בהסיבה יעו"ש. והב"ד העו"ש בסי' זה או' ה' וח"י או' י"ד וכתב שם הח"י וכן נ"ל עיקר וה"ה האגודה פ' ע"פ עכ"ל. וכן הסכים הברכ"י או' ח' יעו"ש. ועיין לעיל או' מ"ו.

א

מט) שם. בהגה וכן באכילת מצה. ר"ל דיש להחמיר ולחזור ולאכול בהסיבה. ד"מ או' ד' ר"ז או' ט"ו. מיהו באפיקומן אם שכח לאכלו בהסיבה לא יחזור ויאכלנו דהא אסור לאכול ב' פעמים אפיקומן. ח"א כלל ק"ל או' י"ג. מ"ב או' כ"ב. ועיין לעיל או' מ"ה ולקמן סי' תע"ז או' ז'.

א

נ) שם. בהגה ולכתחלה יסב כל הסעודה. וכ"כ לעיל או' מ"ה בשם הרמב"ם דהמסיב בכל אכילתו ושתייתו הרי זה משובח יעו"ש. וכתב השו"ג או' כ"א דהכי מסתבר לעשות דרך חירות אבל מדינא דגמ' אינו חייב כ"א כזית מצה בלבד וד' כוסות מספקא. וכ"כ ח"י או' ט"ז דבדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ושתיית ד' כוסות יעו"ש. וכ"כ דה"ח או' ז' דבדיעבד יצא אם היסב בשעת אכילת כזית מצה. וכ"כ מ"ב או' כ"ג. וכ"כ לעיל או' מ"ה יעו"ש. ובענין ד' כוסות כבר כתבנו לעיל או' מ"ח.

א

נא) [סעיף ח'] צריך לשתות ד' כוסות וכו' תקני חכמים שצריך כל אדם לשתות ד' כוסות זכר לד' גאולות וד' לשונות של גאולה הנאמרים בגאולת מצרים בפ' וארא והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכו' ירוש' פ' ע"פ ועי"ש עוד טעמים אחרים. וכ"ה במד"ר פ' וישב. וטעם זה שכתבנו. הביאו רש"י ורשב"ם ר"פ ע"פ. וכ"כ הלבוש בסעי' זה. ובמט"מ סי' תר"ז כתב עוד ג' טעמים. א' כוס ראשון אשר בחר בני בימי אברהם. כום שני הודאה על גאולת מצרים כוס ג' כנגד זמן הגלות. כוס ד' כנגד גאולה העתידה. טעם ב' כוס ראשון שנגאלו משעבוד מצרים. כי בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. כוס שני יציאת מצרים. כוס ג' שעשה בהם שפטים. כוס ד' על מתן תורה. טעם ג' כנגד ד' אותיות הוי"ה יעו"ש. והב"ד א"ר או' י"ב. וע"פ הסוד ד' כוסות הם כנגד חב"ד דבינה. כוס ראשון כנגד חכמה. כוס ב' כנגד בינה. כוס ג' כנגד חסדים שבדעת כוס ד' כנגד גבורות שבדעת ולכן בין שלישי לרביעי לא ישתה מפני ששניהם בבחי' ספירה אחת שהוא הדעת כמבואר בשער הכוו' דף פ"ג ע"א וע"ד ופע"ח פ"ב ופ"ג יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תע"ג או' ד'.

א

בנ) שם. צריך לשתות ד' כוסות וכו' והא דאין מברכין על ד' כוסות אשר קב"ו לשתות ד' כוסות אעפ"י שיש להם סמך מן התורה. לפי שהם מופסקים ועוד דהיאך יברך על הכוסות וצונו לשתות ד' כוסות בלילה הזה והלא שנים מהם דשל קידוש ודשל ברהמ"ז בשאר יו"ט נמי. מט"מ סי' תרכ"ב. והרד"א בסדר הגדה כתב דהיאך יברך לשתות ד' כוסות והרי יש כוס של קידוש שהוא מצווה בו ועומד. וא"ת יברך לשתות ג' כוסות והלא מחוייב הוא לשתות ד' הילכך לא אפשר יעו"ש. והב"ד א"ר שם. והא דאין מברכין אקב"ו לקדש על היין כמו שמברכין על שאר מצות דרבנן י"ל משום דתקנת חז"ל לקדש על היין היא ברכה ולא תקנו ברכה על ברכה.

א

גנ) שם. על הסדר. פי' שיאמר ההגדה בנתים מ"א סק"ח והיינו דאיתא בז"ח דע"ב ע"א דד' כוסות קידוש על היין לקבליה דדוד. הגדה לקבליה דיעקב (וסי' ויגד יעקב) ברהמ"ז לקבליה דיצחק. הלל הגדול לקבליה דאברהם מתתא לעילא סליק וכו' יעו"ש. וכך היא המידה מעלין בקודש וכו' ומה"ט הוא מ"ש לקמן סי' תפ"א סעי' א' אחר ד' כוסות אינו רשאי לשתות יין כיעו"ש יפ"ל ח"ב או' ה'.

א

דנ) שם. על הסדר. וכן הנשים צריכין לשתות הד' כוסות על הסדר דהיינו שיאמרו הגדה בנתיים דהא חייבים בכל מצות הנוהגות באותו לילה כמ"ש לקמן סעי' י"ד יעו"ש. ח"א כלל ק"ל או' י"ב.

א

הנ) שם. על הסדר. ר"ל כסדר הכתוב לקמן שתקנו חז"ל דבין ראשון לשני יפסיק באמירת הגדה. ובין שני לשלישי יפסיק באכילת מצה ומרור וברהמ"ז. ובין שלישי לרביעי בקריאת הלל ואם לא הפסיק ביניהם בדברים הללו אלא שתה ד' כוסות זה אחר זה לא יצא י"ח ד' כוסות. ר"ז או' ט"ז. ומשמע דלאו דוקא ד' כוסות זה אחר זה אלא ה"ה אם שתה רביעי אחר שלישי זה אחר זה בלא קריאת הלל בינתיים דלא יצא י"ח כוס רביעי וצריך לחזור ולשתות כוס רביעי אחר קריאת הלל. וכ"כ מ"ב או' כ"ו.

א

ונ) שם. שלא כסדר לא יצא. וכולן חשובין כוס ראשון ולא יותר וצריך להביא עוד ג' כוסות על הסדר. רשב"ם בפסחים ק"ח ע"ב. וכן פי' הר"ן. והב"ד הפר"ח. מש"ז או' ז' א"א או' ח' דה"ח או' ח' ר"ז שם. מ"ב שם. וצריך לחזור ולברך בפה"ג כיון שטעה בדין הסבור דאין לו לשתות עוד משום דהו"ל כמוסיף על הכוסות דרי סילק עצמו והו"ל כנמלך. ער"ה או' ב' וכ"כ א"א שם. דה"ח שם. מ"ב שם.

א

זנ) [סעיף ט'] שיעור הכוס רביעית וכו' ומדת הכלי שיכילנו ארכו כרוחב ב' גודלים וכן רחבו. וגבהו כרוחב שני גודלים וחצי גודל. וחומש גודל. טור. והוא מגמ' פסחים ק"ט ע"א ושיעור זה הוא כשהכיס מרובע ע"פ כל גבהו ועד"ז תשער בכוס עגול שהעיגול פחות ממרובע רביע וא"כ אם הכוס הוא ב' גודלים אורך וב' גודלים רוחב צריך שיהיה גבהו ג' גודלין. וג' חומשי גודלין. ר"ז או' ח"י. והוא שיעור ביצה ומחצה שהוא רביעית הלוג כמ"ש הרי"פ וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל י"ד סי' ה' וכ"כ לעיל סי' תנ"ו או' ח' ואו' ט"ז יעו"ש. וכתב בדרשות מהרי"ל   הלכות אגדה כל כוס צריך שיחזיק כמעט מלוא שני קליפות ביצה דהיינו רביעית הלוג והא דאמרינן רביעית הוי ביצה ומחצה ר"ל מאי שמשערין בהטלת ביצה תוך מים לשער כנגד המים היוצאים אכן כשממלאין ומשערין בקליפת ביצה אז היא כמעט מלוא שני קליפות הביצה עכ"ל והב"ד ח"י או' ח"י. א"ר או' י"ג חק יוסף או' יו"ד. א"א או' י"א. ועוד עיין לעיל סי' ק"ץ או' ט"ז ששם כתבנו דעת האחרונים בזה יעו"ש.

א

חנ) שם לאחר שימזגנו. ארבע כוסות האלו צריך למזוג אותם כדי שתהיה שתיה עריבה הכל לפי היין ולפי דעת השותה. ולא יפחות בארבעתן מרביעית היין חי'. הרמב"ם פ"ז דין ט' והוא מגמ' פסחים ק"ח ע"ב. ופי' שם רשב"ם כדי שיהיה בכל אחד רבע רביעית כדי שימזגו ויעמוד על רביעית יעו"ש. וכ"כ שם התו' ד"ה ואת. וכ"כ הר"ן. ועיין לקמן סי' תע"ג או' קמ"ה.

א

נט) שתה ארבע כוסות אלו מיין שאינו מזוג יצא ידי ארבע כוסות ולא יצא ידי חירות. הרמב"ם שם. והוא מגמ' שם ופי' שם רשב"ם כלומר אין זו מצוה שלימה שאין חשיבות אלא ביין מזוג וכ"כ שם הר"ן ידי חירות לא יצא שלא קיים מצוה מן המובחר ומיהו א"צ לחזור ולשתות ד' כוסות עכ"ל וכ"כ המ"מ על הרמב"ם שם. והב"ד ב"י. וכתב שם הרשב"ם וה"מ ביינות שלהם דדרו על חד תלת מיא אבל יינות שלנו לא בעי מזיגה עכ"ל וכ"כ שם התו' ד"ה שתאן דדוקא ביינות שלהן שהיו חזקים צריך מזיגה אבל בשלנו לא. וכ"כ המרדכי פ' ע"פ. וכ"כ הטור דיין שלנו לכתחלה א"צ מזיגה עכ"ל וזהו שכתב בהגה אם רוצה למזגו משום דיין שלנו א"צ מזיגה כנז' מיהו לפי סודם של דברים יש למזגו והוא מפני שיין בלא מזיגה נקרא יין המשכר וע"י מזיגה נקרא יין המשמח לפי שהיין הוא בבחי' הבינה בחי' דין בסוד אני בינה לי גבורה וע"י המים שהוא בחי' חסד מתמתק וע"כ אפי' הוא יין רך יש למזגו מעט דהיינו לשפוך בתוכו ג' טפין מים ויכוין שהם ג' יודי"ן שיש בשם ס"ג וכנגד ג' יודי"ן שיש בשם אהי"ה במילוי יודי"ן וגם אם היין חזק רוצה למזגו הרבה יחלק המזיגה לג"פ כנז' ועיין עוד לעיל סי' קפ"ג סעי' ב' בענין כוס של בהמ"ז ובדברינו לשם או' ו' ובסי' ער"א סעי' יו"ד בענין כוס של קידוש ובדברינו לשם או' ח"ן יעו"ש.

א

ס) שם. וישתה כולו או רובו. ר"ל כולו לכתחלה ורובו בדיעבד. כ"כ שם התו' ד"ה רובא. וכ"מ מדברי הרא"ש והב"ד ב"י. וכ"כ בדרשות מהרי"ל סדר אגדה. והב"ד ח"י או' ך' מיהו מדברי הטור והלבוש משמע דאף לכתחלה סגי ברובו. וכ"כ ח"י שם דמשמעות הפו' אף מחזיק הכוס הרבה רביעיות דא"צ לשתות כולו אפי' לכתחלה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ד בשם ראב"ן. אבל הב"ח הסכים כדעת התו' דלכתחלה צריך לשתות כולו וכתב לפרש כן גם בדעת הטור יעו"ש וכ"כ העו"ש או' ז' וכ"ה דעת הפר"ח דלכתחלה צריך לשתות כולו. וכ"כ חק יוסף או' י"א. שו"ג או' כ"ה, מאמ"ר או' ה' א"א או' ט' ביאורי הגר"א מ"ב או' ל' ובמדינות שהיין ביוקר אפי' לכתחלה סגי ברובו. ט"ז סק"ח א"ר או' י"ג. ר"ז או' י"ט. מ"ב שם. ומ"מ בכוס רביעי שמברכין ברכה אחרונה יש לשתות עכ"פ רביעית שלם וכמבואר לעיל סי' ק"ץ סעי' ג' יעו"ש. ח"י שם. חק יוסף שם. ר"ז שם. מ"ב שם. ועיין לקמן או' ס"ו.

א

סא) ויש שמקמצין וכועסין על המשרתים אם שותין הרבה ועתידין ליתן הדין כי הוא מכשילן ומונען מן המצוה. ח"א כלל ק"ל או' ג' בענין הסדר. מ"ב שם.

א

סב) ודע שצריך בכל כוס רביעית אעפ"י ששותה יין חי או חזק דפחות מרביעית לאו כלום הוא רשב"ם שם. וכ"כ הר"ן. והב"ד ב"י ב"ח. מ"ב או' כ"ט.

א

סג) שם. או רובו. ורובו של כוס היינו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית כמ"ש לעיל סי' ק"ץ סעי' ג' וסי' רע"א סעי' י"ג יעו"ש והוא שיעור טעימת כוס של כל דבר הצריך כוס. מאמ"ר או' ה' והיינו באדם בינוני אבל באדם גדול בעינן טפי דבשתיה הכל לפי מה שהוא אדם ומ"מ לא בעינן טפי מרביעית כמ"ש לעיל סי' ק"ץ או' ט"ו יעו"ש. וכשהוא אדם קטן כגון שנעשה בן י"ג דמלוא לוגמיו דידיה הוא פחות מרוב רביעית צריך דוקא רוב רביעית. ב"ה.

א

סד) שותין ממנו כ"כ בני אדם וכו' משמע דלכתחלה מותרין הרבה לצאת בכוס אחד. מ"א סק"ט. ואע"ג דלכתחלה צריך שלא יהא הכוס פגום כבסי' רע"א סעי' יו"ד כיון דכוס שלם הוא (ר"ל בתחלת שתיית הראשון) שותין ממנו הרבה בני אדם ושרי לכתחלה. א"א או' ט'.

א

סה) שם. כמנין רביעיות שבו. ל"ד כמנין רביעיות דהא בשתיית רוב רביעית לכל אחד סגי אלא משום דלכתחלה בעי רביעית כמ"ש וישתה כולו וכו' נקט כאן כמנין רביעיות. מאמ"ר או ו' וכ"ה בהדיא בהר"ן דאף בכה"ג סגי ברוב רביעית יעו"ש.

א

סו) שם. וי"א שצריך לשתות רוב הכוס וכו' וכ"ה דעת הב"ח וסיים ה"ד בדיעבד אבל לכתחלה צריך לשתות כולו אפי' בכוס גדול הרבה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח. חק יוסף או' י"ב, מיהו הלבוש השמיט דברי הי"א הנז' וכתב א"ר או' י"ד משום דרוב הפו' חולקים ע"ז והביא דברי הב"ח וסיים אבל נוהגין כלבוש יעו"ש. ור"ל דנוהגין כדיעה ראשונה שהיא סתם הש"ע שהביא הלבוש. וכ"כ ח"י או' ך' דנוהגין לשתות רביעית או רובו אפי' מכוס גדול יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ט דעיקר כדעת האומרים שאף לכתחלה די בשתיית רוב רביעית אף אם הכוס מחזיק כמה רביעיות אלא שכתב ומ"מ טוב לחוש לסברא ראשונה וליקח כוס קטן ולשתות כולו יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ז' דאף שהעיקר כדיעה קמייתא מ"מ ראוי ונכון לחוש לסברת הי"א יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ח' דלכתחלה טוב ליקח כיס קטן מחזיק רביעית בריוח וישתה לכתחלה כולו ויוצא לכ"ע ממה שיקח כוס גדול וכו' יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דכ"מ שסותם הש"ע לקולא ואח"כ כותב בשם י"א לחומרא דדעתו לחוש להם לכתחלה יעו"ש. וא"כ ה"נ לכתחלה יש לחוש לדעת הי"א ואפי' בכוס גדול יש לשתות כולו או רובו ואם אינו יכול לשתות יין הרבה או שהיין ביוקר אז יקח כוס קטן שמכיל מטט יותר מרביעית וישתה כולו לכתחלה ורובו בדיעבר. ועיין לעיל או' ס'.

א

סז) וכתב שם הב"ח ומ"מ נראה דאפי' לכתחלה אין למלאות כל הכוס ממש (והיינו בכוס גדול) אלא ימלאנו עד רובו דזה נקרא נמי כוס של יין וישתה הכל לכתחלה ובדיעבד יצא בשתיית הרוב ממנו עכ"ל אמנם המאמ"ר שם כתב על דברי הב"ח הנז' דאינם מחוורין ועכ"פ בכוס של קידוש ובהמ"ז צריך למלאותו על כל גדותיו דכל דבר הטעון כוס בעי' שיהיה מלא כמ"ש לעיל סי' קפ"ג סעי' ב' בהגה וסי' רע"א סעי' יו"ד ושאר דוכתי יעו"ש. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

א

סח) שם הגה. וצריך לשתות השיעור שלא בהפסק וכו' דהיינו שלא ישהה מתחלה ועד סופו יותר משתיית רביעית כמ"ש סי' תרי"ב סעי' יו"ד יעו"ש. ואם שהה יותר מאכילת פרס אפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפי' בכוסות אחרונות. ואם שהה כדי שתיית רביעית א"כ הוי ספיקא ובשני כוסות ראשונות יחזור וישתה וע"פ מ"ש סעי' ז' בהגה (ר"ל אבל בשני כוסות אחרונות לא יחזור וישתה מספק מפני שנראה כמוסיף על הכוסות) ולכתחלה ישתה רוב רביעית בבת אחת. מ"א ס"ק י"א. וכ"כ הפר"ח. א"ר או' ט"ו. חק יוסף או' י"ג. דה"ח או' ט' ר"ז או' ך' ח"א בענין הסדר או' ג' ומ"ש ולכתחלה ישתה רוב וכו' היינו בשאר כוסות דסגי ברוב רביעית אבל בכוס רביעי שמברך עליו ברכה אחרונה צריך לשתות רביעית בבת אחת. ועיין לעיל סי' ק"ץ או' ח"י.

א

סט) [סעיף יוד'] מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו וכו' ר"ל שמצטער בשתייתו וכואב בראשו וכדאמרינן בנדרים דף מ"ט ע"ב על ר' יהודה ב"ר אלעאי דלא הוי שתי חמרא ושתי ד' כסי ומזיק בראשו מן הפסח ועד עצרת וכן איתא בירושלמי על ר' יונה והב"ד ב"י יעו"ש. ומשמע דדוקא אם רק כואב בראשו הוא שצריך לדחוק עצמו ולשתות אבל לא אם יחלה ויפול למשכב ח"ו וכ"כ מ"ב או' ל"ה. ועיין לקמן סי' תע"ג או' ח"פ.

א

ע) שם. מפני שמזיקו וכו' ונראה דרשאים למזגו היטב כל זמן שראוי לקידוש כמ"ש סי' ער"ב סעי' ה' מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' ט"ז. מ"ב או' ל"ז. ועיין בדברינו לשם או' ל"ב ואו' ל"ה. ועוד עיין בסי' ר"ד סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

א

עא) שם. צריך לדחוק עצמו וכו' והא דמצטער פטור מן הסוכה כמ"ש לקמן סי' תר"מ סעי' ד' שאני התם דטעמו תשבו כעין תדורו וכמ"ש התו' בסוכה דכ"ו ע"א הא בשאר מצות דלית לן פטורא מקרא כי סוכה דכתיב תשבו חייב המצטער וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ברכ"י או' יו"ד ועי"ש.

א

עב) שם. צריך לדחוק עצמו וכו' וידחוק עצמו לשתות ד' כוסות שלימים ואכילת מצת מצוה ואפיקומן שיעור כזית שהוא ט' דרה"ם אף שקשה עליו אכילתן ושתייתן ובזה לא יצטרך לאכול סמים ומשקין מרים לרפואת הגוף. אורחות יושר פי"א. יפ"ל ח"ב או' ז'.

א

עג) שם. צריך לדחוק עצמו וכו' ובזה ניצול מדין ד' מיתות ב"ד אם נתחייב בהם כי ד' כוסות באים לכפר על ד' מיתות ב"ד כמ"ש הרב עיון יעקב פ' ע"פ דכ"ג ע"ג יעו"ש. יפ"ל ח"ג או' ב'.

א

עד) שם. צריך לדחוק עצמו וכו' ואם אינו יכול לשתות יין בשום אופן יוצא בשריית מי צמוקים הנקרא שרבי"ט. תשו' ב"ד סי' רנ"א. ברכ"י או' י"א. ואם גם זאת אינו יכול כגון שצוו לו הרופאים שמזיק לו והוא בעה"ב שצריך להוציא אחרים אז יש לקדש ולטעום מעט ויתן לאחרים לשתות ויוצא י"ח קידוש וכמ"ש לעול סי' רע"א סעי' י"ד יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

א

עה) שם. לקיים מצות ד' כוסות. משא"כ בקידוש של שבת ושאר יו"ט שיכול לצאת בשתיית האחרים כמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' י"ד ובדברינו לשם בס"ד.

א

עו) הנשבע שלא ישתה יין סתם חלה ג"כ על ד' כוסות. עו"ש או' ח' א"ר או' ט"ז. ועיין לקמן סי' תפ"ה ובדברינו לשם בס"ד.

א

עז) מי. שנשבע שלא לשתות יין ישתה מי צמוקים לד' כוסות אך במי שאפשר לשתות יין הוא מצוה מן המובחר ומחוייב לשתות יין. מהר"ש הלוי חי"ד סי' י"ב אלא שהניח בצ"ע אי מי צמוקים נכלל ג"כ תוך שבועתו יעו"ש. והב"ד ח"י או' כ"ב. וכ"כ הר' מנוח פ"ז משם רב נטרונאי גאון אם אינו מוצא יין וכו' ישרה צמוקים במים וכו' יעו"ש וכ"כ בשה"ל דף ל"א ע"ב בשם הגאונים. והב"ד הברכ"י או' י"א. וכ"כ הרוקח סי' רפ"ג. וכ"כ הטור סי' תפ"ג בשם בעל העיטור. והב"ד הט"ז בסי' זה סק"י. ח"י או' הנז' וכ"כ הער"ה סי' תפ"ג או' ג' בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ ר"ז או' כ"ז. ודוקא באותם צמוקים שיש בהם לחלוחית כשמעצרין אותם אבל אם אין יוצא מהן דבר רק ע"י שרייה במים און יוצא בהם. הריב"ש סי' ט' ח"י שם. ר"ז שם. ועיין לעיל סי' ער"ב סעי' ו' ובדברינו לשם כל הדינים השייכים לזה יעו"ש. ומיהו צריך לבדוק הצמוקין קודם שרייתן שמא יש בהם חטים או שעורין או פתיתי חמץ וגם יש להשגיח בהם בעינא טבא שמא יש בהם קמח ואח"כ כשישרה אותם במים יחמיץ. ועיין לעיל סי' תס"ז או' ס"ד.

א

עח) [סעיף יא'] מצוה לחזר אחר יין אדום. כ"ה בירוש' פ"ג דשקלים. והטעם כתוב שם שנאמר אל תרא יין כי יתאדם וכו' עכ"ל משמע שהאדום הוא יותר משובח. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"ט. ר"ז או' כ"ו. ויש עוד רמז לאדום זכר לדם שהיה פרעה שוחט בני ישראל. ט"ז שם. חק יוסף או' ט"ו. ר"ז שם. והא"א או' י"ג כתב זכר למכת דם שהיה במצרים כחרוסת זכר לטיט עכ"ל ועוד רמז לעתיד כמ"ש מי זה בא מאדום (ישעיהו ס״ג:א׳) וכו' מדוע אדום ללבושך וכו' ובמקומות שמצויים עלילות שקרים נמנעו מליקח יין אדום. ט"ז שם. ח"י או' כ"ד. ר"ז שם.

א

עט) שם הגה. אם אין הלבן משובח ממנו. כ"כ הטור שאם הלבן משובח מהאדום שהוא קודם. וכ"כ הלבוש. ר"ז שם. והרשב"ץ במאמר חמץ דף ל"ד חשש לדעת הרמב"ן שלא לקדש על יין לבן שאין בו אדמומית ולא לצאת בו ידי ד' כוסות אבל לקידוש היום ולהבדלה יוצא בו לכתחלה ער"ה או' ג'. ועיין לעיל סי' ער"ב סעי' ד' ובדברינו לשם

א

פ) [סעיף יב'] יוצאין ביין מבושל וכו' שכר אע"ג דמברכין עליו ברהמ"ז נראה דבלילי פסח כי היכי דאין מקדשין על שכר ה"נ אין מברכין עליו ברהמ"ז דכל הכוסות הם שוים לחשיבות לעשותם ביין ולא בשכר. הרשב"ץ שם. ער"ה או' ד' והיינו אפי' לדברי מור"ם ז"ל לעיל סי' קפ"ב סעי' ב' בהגה שכתב דנוהגין לברך ברהמ"ז על השכר אף דאיכא יין מצוי בליל פסח אין לברך עליו ברהמ"ז אבל לדברי הש"ע שם בלא"ה אין לברך על השכר במקום שיין מצוי יעו"ש.

א

פא) שם יוצאין ביין מבושל וכו' היינו בדיעבד אבל לכתחלה מצוה מן המובחר ליקח היין היותר משובח בלי תערובת. ח"י או' כ"ה. ועיין לעיל סי' ער"ב סעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד.

א

פב) שם. ובקונדיטון. פי' שנתערב בו דבש ופלפלין. ח"י שם. שו"ג או' ל"א ר"ז או' כ"ז.

א

פג) [סעיף יג'] אפי' עני וכו' ומי שאין לו אלא ד' כוסות מצומצמות אחר מזיגה וקחם בלילה הראשונה ולא יקח שנים בלילה הראשונה לקידוש וברהמ"ז ושנים ללילה שניה חדא דהא בקיאינן בקביעה דירחא ויומא קמא עיקר ועוד דהא קידוש של יו"ט דרבנן וברהמ"ז י"א דאינה טעונה כוס לכן פרסומי ניסא עדיף. ועוד דקידוש אפשר בפת עיין לעיל סי' רצ"ו סעי' ד' מ"א ס"ק י"ד. ח"י או' כ"ו. א"ר או' י"ז. חק יוסף או' ח"י. ער"ה או' ה' דה"ח או' י"ב. ר"ז סי' תפ"ג או' ה' מ"ב או' מ"א. ומ' שאין לו אלא ב' כוסות או ג' איך יתנהג עיין בדברינו לקמן רסי' תפ"ג.

א

פד) נר ביתו עדיף מד' כוסות משום שלום בית כמ"ש לעיל סי' רס"ג סעי' ג' מ"א שם. ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף או' י"ז. ער"ה שם. דה"ח שם. ר"ז או' ל' מ"ב שם. ויעשה הסדר על הפת כמ"ש לקמן סי' תפ"ג יעו"ש.

א

פה) שם. אפי' עני וכו' מי שמשלחין לו יין לד' כוסות ולקידוש אינו רשאי לשנות. חוות יאיר סי' רל"ב ועוד עיין לעיל סי' רמ"ב או' ח"י.

א

פו) שם. ימכור מלבושו וכו' היינו אם לא נתנו לו גבאי צדקה. רשב"ם פסחים צ"ט ע"ב. ב"י. מ"א ס"ק ט"ו. ר"ז שם. אכן מחוייבין הם ליתן לו כמבואר ברשב"ם שם. וכ"כ הרמב"ם פ"ז דין ז' וכ"כ המרדכי פ' ע"פ. וכ"כ רש"י על הרי"ף שם. וכ"כ הר"ן שם. ועיין שם בתו' שכתבו דמשמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כ"א לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו כמו בקידוש של שבת אלא שסיימו דיש להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד ועו"ש. ונ"מ למי שהוא עני ביותר ואין לו רק ד' כוסות דא"צ למכור מלבושיו לצורך ד' כוסות של אנשי ביתו אלא דיוצאין בשלו וישתה מכל כוס רובו והשאר יתן לבני ביתו לשתות כל אחד מעט לזכר ורק בכוס רביעי יש לשתות רביעית שלת משום ברכה אחרונה.

א

פז) שם. בשביל יין לד' כוסות. או שאר משקין במקום שהם חמר מדינה. ר"ז או' ל'. ועיין לקמן ססי' תפ"ג בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

א

חפ) [סעיף יד'] גם הנשים חייבות וכו' שאף הם היו באותו הנס. פסחים ק"ח ע"ב. ובאכילת מצה נשים חייבות דבר תורה שנאמר לא תאכל עליו חמץ וכו' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה והני נשי נמי הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה. פסחים מ"ג ע"ב וכ"ה בקידושין ל"ד ע"א. והב"ד הר"ז או' כ"ה. ובאכילת מרור נמי חייבות דכיון דכשיש ק"פ הן חייבות מה"ת שהרי הן חייבות בק"פ לכך כשתיקנו לאכול מרור בלא פסח תיקנו גם לנשים דכל דתיקון רבנן כעין דאו' תקון. ב"ד סי' רנ"ו והער"ה או' ז' כתב דחייבות מהיקשא דעל מצות ומרורים כדמוכח בפסחים צ"א ע"ב וכפירש"י שם בהדיא יעו"ש. ועוד עיין בפסחים ק"ך ע"א דמרור בזה"ז אינו אלא מדרבנן יעו"ש.

א

טפ) שם. ובכל מצות וכו' וכן באמירת ההגדה והלל כדי לשתות ד' כוסות על הסדר. תו' סוכה ל"ח ע"א ד"ה מי שהיה. וכ"כ ח"א כלל ק"ל או' י"ב. וכ"כ הברכ"י בסי' תע"ג או' ט"ו דנשים חייבות בהגדה דאורייתא והוכיח כן מכמה רבוותא וכתב ודלא כהרב ב"ד סי' רנ"ו יעו"ש. וכ"כ היפ"ל ח"ב בסי' זה או' יו"ד קיצור ש"ע סי' קי"ט או' ב' וכתב שם ח"א ולכן צריך להזהיר בני ביתו שלא יזלזלו בכל זה ובפרט באכילת מרור שמזלזלין בו מאד וגם צריך להודיע להם בלשון שמבינים עכ"פ הטעם של פסח מצה ומרור כדי שיקיימו מצוה זו וגם שישמעו קידוש וברכת אשר גאלנו ויכוין להוציאם עכ"ל. ועיין לקמן סי' תע"ג סעי' ו' בהגה.

א

צ) [סעיף טו'] תינוקות שהגיעו לחינוך וכו' דהיינו כבן ה' או ו' שנים כמ"ש לקמן סי' תר"מ סעי' ב' וכ"כ ח"י או' כ"ז. ומ"ש כבן ה' או ו' היינו כל אחד לפום חורפיה כמ"ש הט"ז ומ"א שם יעו"ש. וכ"כ א"א או' ט"ז. והר"ז או' כ"ה כתב שהגיעו לחינוך היינו שהן יודעין מענין קדושת יו"ט וגם יש בהם דעת להבין מה שמספרים להם באמירת ההגדה ולכן ראוי לחנכם יעו"ש. וכ"כ קיצור ש"ע סי' קי"ט או' א'.

א

צא) שם. שהגיעו לחינוך וכו' מיהו סוגיא דתלמוד משמע לכאורה גם שלא הגיעו לחינוך. ויהיה רביעית להגיע לחינוך. דרשות מהרי"ל סדד ההגדה. ח"י שם וכבר נהגו העם לתת לפני כל אחד כוסו ואפי' לפני הקטנים כדי שישאלו ומנהג יפה הוא. סדה"י.

א

צב) אשה שיש לה בן שהגיע לחינוך ואין לה כ"א ד' כוסות מצומצמות תשתה היא ותאמר הגדה והבן ישמע ממנה דהיא הוה חד דרבנן והבן תרי דרבנן א"א שם.

א

צג) שם. מצוה ליתן וכו' ואם לא נתן לא עיכב רק לכתחלה הוא מצוה מן המובחר וכמבואר לעיל סעי' ט' ח"י או' כ"ח. וחק יוסף או' ך' כתב דשאני הכא דהא איירי כשיש ב' או ג' תינוקות וא"כ חיישינן שלא ידקדקו שיבא לכל אחד כדי שיעור ויש ברכה לבטלה לכן מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו עכ"ל ועוד י"ל דמצוה ליתן לכל אחד וכו' כדי שיראו התינוקות שינוי וישאלו דבכל זמן אין נותנין לתינוקות לכל א' כוס בפ"ע והשתא נותנין הר"ז שינוי ועי"ז ישאלו מה נשתנה וכו'.

א

צד) שם. מצוה ליתן לכל אחד וכו' והשה"ל כתב דישתה רוב הכוס ובניו ובני ביתו הקטנים שותין הימנו מעט אבל א"צ כוס לכל אחד ואחד. וכ"כ הרד"א בסדר אגדה. א"ר או' ח"י. מחה"ש ס"ק י"ז. וכתב שם המחה"ש דקטנים אפי' רוב רביעית א"צ לשתות עכ"ל ומיהו עכ"פ יש לשתות מלוא לוגמיו של קטן. ומשמע דלסברא זו אין חילוק בין קטן שהגיע לחינוך או לא. אמנם דעת האחרונים כדברי הש"ע דבהגיע לחינוך מצוה ליתן לכל אחד כוסו לפניו אך למי שהוא עני ביותר אפשר דיש להקל. ועיין לעיל או' צ"א.

א

צה) שם. הגה ואין ליקח כוס שפיו צר וכו' ואף בדיעבד אם שהה השיעור שנת' לעיל סוף סעי' ט' לא יצא. פר"ח. ועיין לעיל או' ס"ח.

א

צו) [סעיף טז'] מצוה לחלק וכו' בליל פסח קודם עשיית הסדר. ר"ז או' ל"א.

א

צז) שם. כדי שיראו שינוי וישאלו. ובש"ס איתא כדי שלא ישנו וישאלו.

א

צח) שם. כדי שיראו שינוי וישאלו. וישיבו להם עבדים היינו וכו' וא"כ צריך לעוררם שלא ישנו עד לאחר שאומרים עבדים היינו וכו' כדי שידעו ענין יציאת מצרים ולקיים מצות והגדת לבנך ביום ההוא וכו'.

א

עד שתחשך. דכוס של קידוש הוא אחד מארבע כוסות וכולן צריכים להיות בלילה (ת"ה):

ב

בכלים נאים. כל השנה טוב למעט בכלים נאים זכר לחורבן חוץ מליל פסח ירבה בכלים נאים ומהרי"ל לא היה משתמש במשכנות של עכו"ם כ"א בפסח וכן מ"כ בשם מהר"מ דהוי גניבת העכו"ם דשואל שלא מדעת גזלן הוי ע' בח"מ סי' שנ"ט וקשה אטו בפסח מותר לגזול וי"ל כיון דאין משתמש בהם אלא פעם אחת בשנה לא מקפיד העכו"ם ועיין בט"ז בי"ד סי' ק"ך ס"ט:

ג

ישב על הספסל. ולא על הקרקע, ובמרדכי משמע דגרסי' יסב על הספסל וגם מותר לסמוך על ירך חבירו כדאי' בגמ' אבל לא על ירך עצמו דמחזי כדואג (מהרי"ל):

ד

ולא על ימינו. שמא יקדים קנה לושט:

ה

א"צ הסיבה. אבל תוך י"ב חדש א"צ הסיב' (ב"ח) וגם אינו לובש הקיטל כמו שנוהגין דבלא"ה לבו נכנע ונ"ל דה"ה אבל תוך ל' על שאר קרובי' כשלא נהג ז' קודם הרגל:

ו

אפי' הוא רבו. דמסתמא הוא מוחל לו (אבודרהם) כל הפטו' ומיסב נק' הדיוט (ט"ז רש"ל) ויצא לו דין זה מהירושלמי פ"ק דשבת ובאמת כ' הב"ש דצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירין בדבר שאנו פטורי' בו:

ז

שנראה כמוסיף. פירוש כיון שאסור לשתות ביניהם א"כ מתחלה לא היה דעתו לשתות וצריך לברך והוי מוסיף אבל בראשונו' כיון שמותר לשתות ביניהם א"כ היה דעתו עליו וא"צ לברך ונ"ל דהאידנא שאין דרך לשתות בין הראשונות א"כ ה"ל נמלך ואם שותה צריך לברך וה"ל כמוסין /כמוסיף/, לכן לא יחזור וישתה ויסמוך על ראבי"ה וכ"מ בטור סי' תע"ג וכ"כ הב"ח אבל בכוס שני יחזור וישתה דהא אפי' שותה יין תוך הסעודה כוס השני פוטרו אא"כ לא היתה דעתו לשתות תוך הסעודה: ונ"ל דבתחלת הסיב' יהי' דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא הסיבה יחזור וישתה בלא ברכה:

ח

על הסדר. פי' שיאמר ההגד' בנתיים:

ט

שותין ממנו. משמע דלכתחלה מותרין הרבה לצאת בכוס אחד ועסט"ו:

י

וי"א שצריך וכו'. ולכן יקח כוס קטן וישתה רובו:

יא

שלא בהפסק גדול. דהיינו שלא ישהה מתחלה ועד סופו יותר משתיי' רביעית כמ"ש סי' תרי"ב ונ"ל דאם שהא יותר מאכילת פרס אפי' בדיעבד לא יצא וכ"מ סי' תע"ה ס"ו וצריך לחזור ולשתות אפילו בכוסות אחרונות ואם שהה כדי שתית רביעית א"כ הוי ספיקא בשני כוסות ראשונות יחזור וישתה וע"ש מ"ש ס"ז בהג"ה ולכתחלה ישתה רוב רביעית בבת אחת עסי' תע"ה:

יב

מפני שמזיקו. נראה לי דרשאים למזגו היטב כל זמן שראוי לקידוש כמ"ש סי' ער"ב:

יג

אדום. זכר לדם עסי' קע"ה:

יד

אפי' עני כו'. נ"ל דמי שאין לו אלא ד' כוסות מצומצמות אחר מזיגה יקח' בלילה הראשונה ולא יקח ב' בלילה הראשונה לקידוש ולב"ה וב' ללילה שניה חדא דהא בקיאינן בקביעא דירחי ויומא קמא עיקר ועוד דהא קידוש של י"ט דרבנן וברכת המזון י"א דאינה טעונה כוס לכן פרסומי ניסא עדיף ועוד דקידוש אפשר בפת עסי' רצ"ו ס"ד: ונ"ל דנר ביתו עדיף מד' כוסות משום שלום בית כמ"ש סימן רס"ג ס"ג:

טו

ימכור מלבושו. אם לא נתנו לו הגבאים (רשב"ם):

טז

גם הנשים. מפני שהנשים היו עיקר באותו הנס שבזכות נשים צדקניות נגאלו משא"כ בסוכה (תו'):

יז

כוסו לפניו. עמ"ש ס"ט דלאו דוקא קאמר:

א

(א) כדי לאכול מיד – לאו דוקא והכונה כדי שיהיה אפשר לו להתחיל הסדר תיכף משתחשך ולא ישתהה:

ב

(ב) בבית המדרש – ר"ל שעוסק בלמודו וה"ה לענין תפלה צריך לזרז עצמו לקרות ק"ש ולהתפלל ולילך תיכף לביתו:

ג

(ג) שמצוה למהר ולאכול וכו' – ר"ל לזרז לעשות הסדר כדי שלא יישנו התינוקות כשידעו שלא ישתהה הרבה עד האכילה וממילא ישאלו מה נשתנה וישיב להם ויקיים מה שכתוב והגדת לבנך ביום ההוא:

ד

(ד) אבל לא יאמר קידוש – ר"ל דלא תימא כיון שמצוה למהר יתחיל הקידוש וההגדה מבעוד יום כמו שמצינו בשבת ויו"ט שיכול להוסיף מחול על הקודש ולקדש ולאכול מבעוד יום וכנ"ל בסימן רס"ז קמ"ל דלגבי פסח אינו כן לפי שאכילת מצה הוקשה לפסח שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו ופסח אינו נאכל אלא בלילה והקידוש צריך להיות בשעה הראויה למצה ועוד דכוס של קידוש הוא אחד מארבע כוסות וכולהו בתר הגדה ומצה ומרור גרירי:

ה

(ה) עד שתחשך – ר"ל לאחר צאת הכוכבים ולא בין השמשות:

ו

(ו) בכלים נאים וכו' – ואע"ג דבכל השנה טוב למעט בזה משום זכר לחורבן בליל פסח מצוה להרבות שזהו בכלל דרך חירות ואמרו על מהרי"ל שכשהיו בידו משכנות של נכרים כלים נאים לא היה משתמש בהם בשום פעם רק בפסח היה מנהגו להשים אותם על שולחן מיוחד לשמוח בראייתם:

ז

(ז) שישב בהסיבה – ר"ל ראשו מוטה לצד שמאל על המטה או על הספסל וכרים תחת ראשו אצל השולחן:

ח

(ח) יסב על הספסל – כצ"ל. ולצד שמאלו ואם אין לו ספסל והוא יושב על הקרקע (וכמו בארצות המזרח) גם כן צריך להסב על צד שמאל [פמ"ג] עוד כתבו הפוסקים דאם סומך עצמו על ברכי חבירו גם זה מיקרי הסיבה ע"פ הדחק אבל לא על ברכי עצמו דמיחזי כדואג:

ט

(ט) לא יטה וכו' – דזה לא מיקרי דרך חירות:

י

(י) ולא על ימינו – דלא שמה הסיבה כיון שצריך לאכול בימינו ועוד טעם אחר יש דשמא יקדים קנה לוושט דוושט הוא בצד ימין וכשהוא מטה ראשו כלפי ימין נפתח הכובע שע"פ הקנה מאליו ויכנס שם המאכל ויבא לידי סכנה:

יא

(יא) ואין חילוק וכו' – ר"ל דגם איטר צריך להסב על שמאל כל אדם ואע"ג דהוא אוכל תמיד בשמאלו וא"כ לטעם א' היה צריך להסב על ימינו מ"מ אין לחלק מפני טעם ב' שמא יקדים קנה לוושט והאי טעמא עדיפא לן משום דהוי סכנתא וחמירא סכנתא מאיסורא ויאכל אותו הפעם בימין כל אדם. ובדיעבד אם היסב על צד ימין יצא דימין שלו הרי הוא כשמאל כל אדם:

יב

(יב) אינה צריכה הסיבה – דסתם אשה אין דרכה להסב בשום פעם:

יג

(יג) דבזמן הזה אין להסב – טעמו כיון דאין רגילות בארצנו בשאר ימות השנה להסב אלא יושב כדרכו. אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך שלשים על שאר קרובים כגון שלא נהג שבעה לפני הרגל אף שהוא חייב בהסיבה מ"מ הנכון שלא יסב על מטה כבודה וכלולה אלא יסב בשינוי קצת דהיינו על מטה וכר אחד תחת מראשותיו או על ברכי חבירו. וקיטל נהגו שלא ללבוש ומ"מ הלובש אין מוחין בידו:

יד

(יד) צריך הסיבה אפילו וכו' – דאף דהבן חייב בכבודו ובמוראו וכ"ש אם הוא רבו מ"מ צריך הסיבה דמסתמא אב מחיל לבניה:

טו

(טו) אינו צריך הסיבה – משום דברישא אמר צריך נקט הכא אינו צריך אבל באמת איסורא נמי איכא להסב בפניו דמורא רבו כמורא שמים:

טז

(טז) אלא א"כ וכו' – ואז מחויב להסב:

יז

(יז) יתן לו רבו רשות – היינו שירשהו בפירוש [ח"י] ואז מהני אפילו ברבו מובהק:

יח

(יח) על שלחן בפני עצמו וכו' – אע"פ שהוא בפני רבו וטעמו כיון דהוא בשולחן בפ"ע אין הסיבה שלו זלזול לכבוד הרב ופר"ח חולק בזה ולדידיה כל שרואהו רבו אינו יכול להסב משום מוראו ופמ"ג כתב שבאופן זה טוב שיטול ממנו רשות:

יט

(יט) צריך הסיבה – ואפילו בפני אדונו דאע"פ שהוא תמיד משועבד להתעסק בצרכי הבית מ"מ מחויב הוא להראות חירות בליל פסח ולאכול עכ"פ כזית מצה וכזית אפיקומן וד' כוסות בהסיבה. וה"ה פועל שיש לו תלמיד ללמדו אומנות חייב התלמיד בהסיבה וכן עבדים עברים חייבים בהסיבה עכ"פ בכזית ראשון כשמש ולענין עבד כנעני עיין באחרונים:

כ

(כ) ונ"ל אם לא שתה וכו' – ר"ל דבין כוסות הראשונות דמותר לשתות כמה דבעי כדמוכח לקמן סימן (ת"פ) [תע"ג] [דבהו לא אמרינן שנראה כמוסיף על הכוסות] צריך לחזור ולשתות אם לא עשה הסיבה דלו יהא אלא שתיית רשות נמי שרי משא"כ אם שכח להסב בכוסות אחרונות אין לחזור ולשתות שהרי שתיית רשות אסור שם מפני שנראה כמוסיף על הכוסות וא"כ כיון דלהראבי"ה אין צריך להסב ממילא הוא שתיית רשות דאסור בין כוסות אחרונות:

כא

(כא) בלי ברכה – כתב מג"א דכל זה לעיקר הדין דרשות בידו לשתות כמה כוסות אבל למנהגנו שאין שותין שום כוס אפילו בין כוסות ראשונות וכדמבואר בסימן תע"ג ס"ג הוי ליה כנמלך ואם שותה צריך לברך. והוסיף עוד דלפי זה אפילו בין ראשון לשני אין כדאי שיחזור וישתה דכיון שמברך עליו נראה כמוסיף עוד כוס על הכוסות [וכדמבואר בטור סימן תע"ג בשם אבי העזרי] ולכן לא יחזור וישתה ויסמוך על דעת אבי העזרי כמו בכוסות אחרונות ומיהו אם שכח ולא היסב בכוס שני יחזור וישתה בהסיבה בלי ברכה דלא הוי כנמלך שהרי גם בתוך הסעודה אם רוצה לשתות אין צריך לברך וסומך על ברכת כוס שני. ונכון שקודם שמברך על כוס ראשון יהיה בדעתו לחזור ולשתות בין הכוסות הראשונות ואז אפילו יטעה וישתה כוס ראשון בלי הסיבה יוכל לשתות כוס אחר בהסיבה ובלי ברכה ולא יהא נראה כמוסיף:

כב

(כב) וכן באכילת מצה – היינו שיחזור ויאכל הכזית מצה ובלא ברכה מיהו באפיקומן אם שכח לאכלו בהסיבה לא יחזור ויאכלנו דהא אסור לאכול שני פעמים אפיקומן:

כג

(כג) כל הסעודה – באכילתו ובשתייתו ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה וד' כוסות ולגבי שמש כיון שהוא טרוד דיינינן ליה כדיעבד לגבי כל אדם:

כד

(כד) על הסדר – פירוש שיאמר ההגדה בינתים:

כה

(כה) זה אחר זה – וכ"ש אם שפכן כולן בכוס אחד ושתאן לא יצא ובפמ"ג מצדד שאפילו הפסיק בינתים ואמר הגדה נמי לא יצא דארבע כוסות בעינן:

כו

(כו) לא יצא – וצריך לחזור ולשתות עוד שלש כוסות על הסדר ונראה דצריך לברך עתה על כל כוס וכוס ולא הוי כמוסיף על הכוסות כיון דלא יצא בראשונה. [וכ"מ בפמ"ג] ופשוט דלאו דוקא אם שתאן כולן שלא על הסדר דה"ה אם שתה כוס רביעית תיכף אחר שלישית גם כן לא יצא דהא כולהו כסדר בעינן:

כז

(כז) רביעית – ושעורו עיין לעיל בסימן רע"א ס"ק ס"ח במ"ב שם:

כח

(כח) לאחר שימזגנו – היינו דלא בעינן רביעית יין חי אלא רביעית ביחד עם המים שמזוג בו. ובזמניהם שהיו היינות חזקים מאד היו מוזגין על חד תלת ובזמנינו שהיינות חלושים עיין לעיל בסימן ער"ב ס"ק ט"ז במ"ב:

כט

(כט) אם רוצה למזגו – ר"ל דבזמנינו שהיינות חלושים אין חיוב למוזגו אפילו לכתחלה. ודע דאפילו אם שותה יין חי וחזק מ"מ צריך דוקא רביעית שלם דלא חלקו חז"ל בשיעורים:

ל

(ל) כולו או רובו – היינו כולו לכתחלה או רובו בדיעבד ובמדינות שהיין ביוקר אפילו לכתחלה סגי ברובו אך כוס הרביעית ישתה כולו כדי שיהא יכול לברך ברכה אחרונה לכו"ע [אחרונים]. יש שמקמצין וכועסין על המשרתים אם שותין הרבה ועתידין ליתן את הדין שמכשילן ומונען מן המצוה [ח"א]:

לא

(לא) שותין ממנו וכו' – מלשון זה משמע דאפילו לכתחלה שרי כל שיש רביעית לכל אחד ואע"ג דבעינן לכתחלה כוס מלא וגם שלא יהיה פגום הכא כיון דלהראשון היה כוס מלא כולהו אתיין מכח הראשון ואפשר עוד דהמחבר עיקר דינא אתא לאשמועינן דשניהם יוצאין בכוס אחד:

לב

(לב) כמנין רביעיות שבו – ובדיעבד סגי אפילו היה לכל אחד רק רוב רביעית:

לג

(לג) רוב הכוס אפי' וכו' – אף שבעלמא די ברוב רביעית אפילו מכוס גדול הכא לענין כוסות חמיר טפי דבעינן דוקא רוב כוס ואם לאו לא יצא. ולדינא קיי"ל כדעה הראשונה. ומ"מ אם אין בדעתו לשתות הרבה לא יקח כוס גדול רק כוס שמחזיק רביעית כדי לחוש לדעה זו:

לד

(לד) שלא בהפסק גדול – דהיינו שלא ישהה בשתיית רוב הכוס יותר מכדי אכילת פרס ואם שהה יותר משיעור זה אין מצטרף תחלת השתיה לסופה ואפילו בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפילו בכוסות אחרונות [דאין כאן משום מוסיף על הכוסות כיון דלכו"ע לא יצא] ולכתחלה יש ליזהר שלא לשהות בשתיית רוב הכוס יותר מכדי שתיית רביעית לחוש לדעה ראשונה המבואר בסימן תרי"ב ע"ש ומ"מ בדיעבד אם שהה בשתי כוסות אחרונות לא יחזור וישתה וכעין המבואר לעיל בס"ז בהג"ה עי"ש. ובשתי כוסות ראשונות יחזור וישתה. ולכתחלה נכון לשתות רוב הרביעית בבת אחת:

לה

(לה) מפני שמזיקו – ר"ל שמצטער בשתייתו וכואב בראשו מזה ואין בכלל זה כשיפול למשכב מזה:

לו

(לו) לקיים מצות וכו' – משא"כ בשבתות וימים טובים יכול לשמוע קידוש מאחר ויוצא בזה אבל הכא חל חיוב השתייה על כל אדם:

לז

(לז) ארבע כוסות – ויכול למזגו היטב אכן בעינן שיהא עדיין ראוי לקידוש [עיין לעיל סימן ער"ב ס"ק ט"ז במ"ב] וגם יכול ליקח יין צמוקים או חמר מדינה:

לח

(לח) יין אדום – דכתיב אל תרא יין כי יתאדם אלמלא דהאדמימות מעלה וחשיבות ועוד זכר לדם שהיה פרעה שוחט ב"י ובמקומות שמצויין הגוים להעליל עלילות שקרים נמנעים מליקח יין אדום:

לט

(לט) יוצאין ביין מבושל – ולכתחלה טוב יותר ליקח יין שאינו מבושל אם לא שהמבושל טוב יותר וכן כה"ג לענין קונדיטון:

מ

(מ) ובקונדיטון – פי' שמעורב בו דבש ופלפלין ועיין לעיל סימן ער"ב ס"ח ובמש"כ שם וה"ה לכאן:

מא

(מא) אפילו עני וכו' – ומי שאין לו אלא ד' כוסות אחר המזיגה יקחם הכל ללילה ראשונה. ונר ביתו עדיף מארבע כוסות משום שלום בית. ומי שאין לו אלא ב' וג' כוסות עיין סימן תפ"ג במ"א ס"ק ב' איך ינהג:

מב

(מב) ימכור מלבושו – היינו אם הגבאים לא נתנו לו אעפ"כ אין לו לפטור עצמו אכן באמת הם מחויבים ליתן לעניים ארבע כוסות ותמיהני על איזה מקומות שאין משגיחין ע"ז הלא דבר זה פשוט ומבואר בכמה פוסקים:

מג

(מג) לד' כוסות – של יין או חמר מדינה וד' כוסות נתקנו כנגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם:

מד

(מד) גם הנשים חייבות – דאף שהוא מצוה שהזמן גרמא מ"מ חייבות שאף הן היו באותו הנס:

מה

(מה) מצות הנוהגות וכו' – כגון מצה ומרור ואמירת הגדה:

מו

(מו) מצוה ליתן וכו' – אבל אינו מעכב:

מז

(מז) כוסו לפניו – עיין בסימן רע"א סי"ג בבה"ל שצדדנו דקטן אינו צריך לשתות רוב רביעית רק כמלא לוגמיו דידיה:

מח

(מח) מפני וכו' – וכעין שמבואר לקמן בסימן תע"ה (ס"א) [ס"ו] לענין מצה ובדיעבד אינו מעכב אם לא שהה הרבה וכדלעיל בס"ק ל"ד:

מט

(מט) בלא"ה אין לוקחין אותו – שצריך ליתן עיניו בו כמבואר שם וכן לענין קידוש כה"ג:

נ

(נ) וישאלו – ר"ל שעי"ז יתעוררו לשום לב על כל השנויים ומנהגי לילה זה וישאלו שאלות המבוארים בנוסח מה נשתנה. ובש"ס איתא כדי שלא יישנו וישאלו. וצריך לעוררם שלא יישנו עד אחר עבדים היינו וכו' שידעו ענין יציאת מצרים דעיקר המצוה הוא התשובה על שאלת בנו וכמו שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה וגו' (ולא כמו שעושין איזה המון שאחר אמירת מה נשתנה מניחים לילדים לילך ולישן ואינם יודעים שום תשובה על שאלתם):

א

(ט"ז סק"ה) בלא טעם דמוסיף אלא שמא ישתכר. נ"ב ולי נראה דצריך תרווייהו טעמי דמטעם מוסיף אינו אסור רק בהסיבה ומשום משתכר אסור אפי' שלא בהסיבה וגם צריך לטעם מוסיף היכא דשתה רביעי' שלא בהסיבה כיון דשתה שלא כתיקון חכמים לא חיישינן שישתכר כמו דלא חיישינן בכוס ג' או ד' עם שהוא משתכר כיון דתקינו להו רבנן. משום הכי קאמר דאסור מטעם מוסיף:

ב

(מ"א סקט"ז) שבזכות נשים. נ"ב אגב שיטפי' לא דק דזהו פרש"י אבל התו' לא ניחא להו מדקתני אף ע"ש:

א

מג"א סק"ה א"צ הסיבה (ב"ח) ע' בתשו' הב"ח ח"ב סי' ה':

ב

מג"א סק"ו כ' הב"ש ע' מג"א לעיל סי' לב סק"ח:

א

הסיבה. עב"ה ועיין בתשובת ב"ח החדשות האריך בזה דודאי מדינא היה חייב בהסיבה אך עתה דנהגינן בדיעבד כראב"י שא"צ לחזור ולהסב לכן יש למחות ביד אבל תוך יב"ח שרוצה להסב ע"ש:

ב

הסיבה. עבה"ט וע"ש בפ"מא שדעתו שאם הוא רבו מובהק פטור מהסיבה:

א

עד שתחשך. דמצה דומיא דפסח דכתיב על מצות ומרורי' יאכלוהו והפסח אינו נאכל אלא בלילה והקידוש צריך שיהי' בשעה ראויה למצה. כתב מהר"ל מפראג בכל ע"ש וי"ט שמוסיף מחול על הקודש עכ"פ צריך שתהיה גמר הסעודה בליל' דכתיב תלתא היום וחדא בלילה מדאורייתא וכשמפסיק מאכילתו קודם חשיכ' לא יצא דאכיל' צריכ' דוקא בלילה משא"כ בערב פסח דגם הקידוש צריך שיהיה בלילה ונ"ל הטעם דמצות אכילת מצה היא בכלל הקידוש ובשבילה בא הקידוש:

ב

ולא על ימינו. דשמא יקדים קנה לושט דושט הוא על ימין ונפתח הכובע שע"פ הקנה מאליו שהוא מטה כלפי ימין:

ג

דבזמן הזה כו'. דראבי"ה ס"ל בזמן הזה א"צ להסב כיון דאין רגילות בארצנו בשאר השנה להסב אלא יושב כדרכו ע"ז סומכות הנשים שלא להסב וכ' מו"ח ז"ל אבל אינו מיסב מאחר דישיבה כדרכה הוי דרך חירו' וכן המנהג וכ"ש באותן שלובשין הקיט"ל בשעת סדר שהאבל לא ילבשנו אלא דנראה דטעם לבישת הקיט"ל הוא שלא תזוח דעתו עליו מפני השמח' ע"כ ילבש בגד מתי' ולפ"ז גם האבל ילבשנו ועמ"ש סי' תר"י לענין י"ה:

ד

אפי' אם אינו רבו מובהק. הרא"ש מוכיח זה מדאי' בבריי' עם הכל אדם מיסב אפי' תלמיד עם רבו ופרכי' מזה אמה דא"ר יוסף תלמיד א"ס היסב'. ודחה לה דמיירי בשולי' דנגרי פי' תלמיד אומנו' ולא דחה לה דמיירי באינו מובהק אלא מאי דגם באינו מובהק צריך וק"ל הא עכ"פ אם רבו נתן לו רשות צריך היסבה אמאי לא דחה לה בזה דמיירי שנותן לו רשות וי"ל דלשון הבריית' מור' על חיוב היסב' ובנטילת רשות אין שום חיוב על התלמיד דמוכח מזה דאין חיוב על הרב לתת לו רשות דאל"כ אמאי לא מוקי בהכי דיש חיוב על הרב לתת לו רשות אלא ש"מ דהרשות הזה הוא רשות ולא חובה כנלע"ד:

ה

ונראה לי אם לא שתה כו'. פי' דבב' כוסות הראשונים יש שם רשות לשתות ביניהם ולא הוי כמוסיף וחילוק זה ישנו באשר"י פ' ע"פ אלא שסיים ע"ז ומיהו איכ' למימר כיון ששתה שלא כתיקונן הוברר הדבר דשלא ממנין הכוסות היה ומה ששתה עתה הוא כוס של חובה ואם שתה כוס רביעי' בלא היסב' צריך לברך בפה"ג על כוס שישתה אח"כ שישת' בהיסב' שהרי כששתה כוס רביעית בלא הסיבה ולא נזהר להסב הסיח דעתו לשתות יותר עכ"ל וכ"פ בש"ע סי' תע"ט וי"ל כאן על רמ"א ממ"נ אי ס"ל כהאי סברא דהוברר הדבר שלא הוו מן המנין למה כ' שנראה כמוסיף על הכוסות הא לאו מוסיף הוא ואי לא ס"ל כן וע"כ הטעם משום דבדיעבד יצא בלא הסיבה דיש לסמוך על ראבי"ה כדעת הי"א א"כ למה נתן טעם משום מוסיף שזהו טעם שאינו מוכרח דהא י"ל הוברר הדבר ה"ל ליתן הטעם עדיף מזה דהיינו דכיון שכבר יצא באותן ב' כוסות ששתה בלא היסבה אסור לו לשתות כדתנן בין שלישי לרביעי לא ישתה וכן אחר רביעי לא ישתה בלא טעם דמוסיף על הכוסות אלא שלא ישתכר כמ"ש סי' תע"ט נמצא שיש בדברי רמ"א אלו סתירה או קיצור:

ו

ולכתחלה יסב כל הסעודה. ק"ל מדאי' בגמ' השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא ש"מ דאדם אחר לא יצא אלא צריך להסיב בכל הסעודה וכאן אמרי' דדוקא לכתחלה יסב בכל הסעודה. וברמב"ם פ"ז כ' וז"ל אימתי צריך היסבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ד' כוסות האלו ושאר אכילתו ושתייתו אם היסב הרי זה משובח וקשה מאי חילוק יש בין שמש לאחר לפ"ז. וא"ל דשמש א"צ לקיים המצוה מן המובחר דא"כ לא הל"ל בשמש שיצא אלא הל"ל א"צ אלא לכזית וי"ל דאין חילוק בין שמש לאחר בזה ולא נקט שם שמש אלא ללמדינו שאף השמש חייב בהיסבה וכדי של"ת היאך אפשר לו בהסיבה כיון שצריך לילך אנה ואנה לזה תירץ דהא עיקר החיוב לכל אדם אינו אלא בכזית מצה וזה יוכל השמש שפיר לקיימו: ומהר"ל מפראג כ' לחלק בין שמש לאחר ולא נתיישב לי אלא בדרך שכתבתי:

ז

על הסדר. פי' כפי שסדרו חכמים אבל אם שתאן זה אחר זה בלא הסדר שבנתיים לא יצא:

ח

כולו או רובו. פי' מו"ח ז"ל כולו לכתחלה או רובו בדיעבד ובמדינות שהיין ביוקר אפי' לכתחל' סגי ברובו עסי' ק"ץ ס"ב מ"ש מזה וע' עוד מ"ש בסי' תפ"ו:

ט

אחר יין אדום. דכתיב אל תרא יין כי יתאדם ש"מ שהאדמדומי' הוא מעלה והקפיד הטו' כאן בד' כוסות בזה ולא בקידוש בסי' ער"ב דיש עוד רמז לאדום זכר לדם שהי' פרעה שוחט בני ישראל והאידנא נמנעו מליקח יין אדום מפני עלילות שקרים בעו"ה:

י

אפי' עני כו'. במדינות שהיין אינו מצוי נכשלים הרבה במצוה זו שאינם יוצאים כראוי וטוב להם לעשות יין מצימוקי' כפי שנזכר בסי' ער"ב וכן כת' הטור בסי' תפ"ח שיקנה צימוקין: נ"ל בכל מקום שנזכר שאין צריך להסב יש איסור להסב כדאיתא לענין סוכה דכל הפטור מן הדבר ועושיהו נקרא הדיוט וכן מצאתי בשם רש"ל:

א

ואף אם הוא בבית המדרש בלילה יקום. וכן הוא בש"ס דפסחים דף ק"ט אמרו עליו על ר"ע מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מליל פסחים ועי"כ כן הוא הגירסא בהרא"ש והתוס' אכן בגירסא שלפנינו איתא חוץ מערבי פסחים ופירש רשב"ם דאף ביום אמר הגיע כו' וע"ש הטעם:

ב

שמצוה למהר ולאכול. וזה שאמרו בש"ס חוטפין מצה בליל פסחים וכן פרש"י שם שכן עיקר וע"ש דנאמרו עוד פירושים בדבר זה כגון להסיר הקער' שנתבאר בסמוך סי' תע"ג סעיף ו' והרמב"ם פ"ז מהל' חמץ ומצה כ' חוטפין מצה זה מיד זה כדי שיראו התינוקות וישאלו עכ"ל ואפשר שמזה נתפשט המנהג שמניחין לתינוקות במדינות אלו לחטיף האפיקומן שעי"ז לא ישנו ויתעוררו לשאול וע"ש בפיר' רשב"ם:

ג

עד שתחשך. ע' בת"ה סי' קל"ז דאף הקידוש צריך לשתות גם כן בלילה דוקא דומיא דאכילת פסח והובא ג"כ בב"י אכן מהרי"ל בהל' הגדה סותר טעם זה וכת' דעיקר הטעם שמתחילים בלילה משום טיבול ראשון ושאר סדר הגדה שצריך להיות בלילה ואולי לא יוכל למשוך עם הקידוש עד הלילה לכן מתחילין הקידוש דוקא בלילה:

ד

בכלים נאים לפי כחו. וכ' מהרי"ל בהל' הגדה וז"ל כל ימות השנה טוב למנוע כלים נאים זכר לחרבן חוץ מלילות הסדר זכר לחירות אפי' כלים המושכנים בידו מן עכו"ם מותר להשים על שלחן מיוחד לשמוח בראותם עכ"ל הרי מבואר להדיא דאף בפסח עכ"פ אין להשתמש בהם כמ"ש מהרי"ל להדיא בהל' הגעלה רק להשים אותם על שלחן מיוחד לנוי בעלמא ודלא כמ"ש המ"א בשם מהרי"ל דלאשתמש בו קאמר וזה אינו גם מה שמשמע במ"א שיש איסור גזל להשתמש במשכנותיהם לא דק דאין כאן איסור גזל כלל וכמבואר בש"ס ס"פ השוכר את הפועל רק משום גניבת דעת חושש מהרי"ל גם בחשש זה השיג הט"ז והש"ך סי' ק"ך סעיף ט' על מהרי"ל והתירו ע"ש שדבריה' ברורים ודלא כב"ה שם שמחלק בענין אחר ע"ש:

ה

שיסב בהסיבה דרך חרות. כתב הב"ח דאבל כל י"ב חודש לא יסב וכת' בפסח מעובין סי' כ"ז הב"ח אזיל לשטתו דפוסק כראבי"ה דבזמן הזה אין צריך להסב אבל לדידן דפסקינן דצריך היסבה אם האבל אחר ז' כיון דכבר פסקה אבילתו חייב להסב וכן המנהג עכ"ל הנה אף שהוא ז"ל נמשך אחר דעתו דעת הספרדים וכפסק הב"י בסעיף ז' דבדעבד לא יצא בלא הסיבה ודלא כהכרעת האחרונים אשר אנחנו נמשכין אחריהם כמ"ש שם סי' קס"ג להדיא. מ"מ לענין דין האבל נ"ל דבריו נכונים כי מנין לנו להחמיר באבילות דקולא ולבטל ממצות הסיבה דבר שלא נזכר כלל בפוסקים ראשונים ואחרונים ואדרבא בזמן הש"ס שהיו רגילין להסב על מטתן כל השנה לא מצינו איסור באבל רק כל שבעה כופה מטתו ואחר כך מיסב על מטתו כשאר כל אדם ואי משום דנראה דרך חירות ושררה מה בכך כיון שהוא זכר לנס ואדרבה כן מצינו להדיא גבי אבל ס"פ מציאת אשה מנין לאבל שמיסב בראש שנ' ואשכון כמלך וגו' ועיין במתני' דר"פ כהן גדול כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל ע"ש אף על גב דיש לדחות כל הנו ראיות בכמה גווני מ"מ כיון שלא מצינו בשום פוסק שיש נדנוד איסור בזה באבל אין לבדות מלבו איסור כזה באבילות דקולא מסברא דנפשיה בלי ראיות כלל ואפשר דהוי כאבילות בפרהסיא לכן אין לבטל מצות הסיבה וע"ל ס"ס תר"ס בדין הקפה שבלולב שכת' הכלבו הובא בב"י שם שסיים ודברי תימא הם למה יפסיד האבל הקפה וע"ש בט"ז שטרח למצוא טעם ליישב המנהג גבי לולב וכאן אין סברא כלל לאסור מ"מ אם אפשר לשנות קצת ישנה: ועכ"פ ילבוש הקיטל שהוא בגד מתים וכן מסקנת הט"ז ודלא כמ"א ע"ש נ"ל:

ו

על גבו. וזהו דקא' בש"ס בע"פ דף ק"ח פרקדן לא שמיה היסבה דהיינו שכב על גבו וכן פרש"י ותוספת שם וכן פרש"י בברכות בהא דפרקדן לא יקרא ק"ש ועיין בפירש"י ר"פ נגמר הדין במתני' נהפך על לבו הופכו על מתניו ופרש"י כי שוכב פרקדן הוא מגונה הוא סותר קצת להפי' של פרקדן שפירש"י במקומות הנ"ל וכבר השבתי ליישב קושיא זו בכמה דרכים למחותני הרב הר"מ מק"ק באמבורג באריכות וקצרתי כאן כי לדינא קי"ל דהוי פרקדן בין שוכב על גבו או על פניו וכמבואר לעיל סי' ס"ג לענין ק"ש ע"ש:

ז

על שמאלו. ומותר לסמוך על ירך חבירו אבל לא על ירך עצמו דמחזי כדואג מהרי"ל:

ח

היא חשובה. ל' הרוקח סי' רפ"ג שאין בעלה מקפיד עליה צריכה הסיבה ועיין בב"י שכת' טעם אחר בזה יע"ש:

ט

אפי' הוא רבו. הטעם כתבו הכלבו ואבודרהם דסתם אב מוחל בזה לבנו עכ"ל ולפ"ז נראה היכא דידענו שאב אינו רוצה למחול אין להסב אך י"ל דבטל' דעתו אצל כל אדם והב"ח פסק בכל ענין אין להסב אא"כ יתן לו אביו רשות:

י

אין צריך הסיבה. מלשון זה משמע לכאורה דאין צריך היסבה אבל אין איסור בדבר אם מיסב אכן מלשון הרמב"ם פ"ז מה' חמץ והכלבו משמע דאסור לו להסב משום מורא וכבוד רבו וכן מבואר בת"ה סי' קל"ח ועיין בב"ח שפירש על דרך זה גם כן לשון הטור והש"ס שהוא כלשון המחבר וכן עיקר ועמ"ש ס"ק ט' ועיין בט"ז ובמ"א שכת' בשם מהרי"ל דכל המיסב ופטור מקרי הדיוט ויצא לו דין זה מהירושלמי פ"ק דשבת ובאמת הבאר שבע כת' דצריך להתיישב בדבר שהרי כמה פעמים מצינו שמחמירין בדבר שאנו פטורין בו עכ"ל המ"א ועיין בספרי מ"י שאלה ט"ו כתבתי ג"כ שיש לחלק ואף שלקמן ס"ס תרל"ט כת' הרב בהג"ה לענין גשמים שאם אינו יוצא מתוך סוכתו נקרא הדיוט שאני התם כיון דתורה פטרתו שלא יצטער גופו כי דרכיה דרכי נועם על כן אסור לי להחמיר ולצער גופו וכ"ש בי"ט וכן מבואר להדיא בתשובת מהרי"ו סי' קצ"א בדיני סוכות ע"ש משא"כ בשאר דברים אפשר דמותר להחמיר היכא דליכא צד איסור אכן בתוספות בסוטה דף י"ז ע"ב משמע קצת דאף כה"ג נקרא הדיוט וצ"ע:

יא

אא"כ יתן לו רבו רשות אף שבב"י כת' כל שרואה רבו ושותק הוי כנותן לו רבו רשות מכל מקום כת' כאן דוקא שנותן לו רשות דאל"כ איך יסב לכתחלה דלמא יקפיד עליו רבו ובכ"י כת' כן אתלמידי דרבה שלא היה יודעים הדין ע"כ הסיבו ורבה ראה ושתק מחל להם אבל היודע דין אסור לו להסב עד שיתן לו רשות וכל זה נ"ל פשוט דלא כפסח מעובין סי' קע"ב שעושה מחלוקת בזה ע"ש ולא דק וכל זה בתלמיד של תורה אבל תלמיד של אומנות בכל ענין מיסב:

יב

והשמש ז"ל כסף משנה פ"ז אע"פ שמתעסק בצרכי בית מיסב לפי שהקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו עכ"ל וכ"כ מהרי"ל בהלכה הגדה דעבדים ושפחות חייבין בהיסבה וכן הוא בירושלמי ריש ע"פ אכן בסמ"ק סי' קמ"ד כת' דעבד לפי אדוניו אינו מיסב ואפשר דמיירי בעבד כנעני אבל שלא בפני אדוניו צריך היסבה דהוא מחוייב בכל המצות שהנשים חייבות אף שהסיבה היא זכר לחירות והוא ובניו משועבדים מ"מ אפשר להם בשחרור ועיין ביבמות פ' הערל דערל אוכל במצה ומרור דכתיב בקרבן פסח בו אינו אוכל אבל אוכל היא במצה ובמרור וכ"כ הרמב"ם פ"ט מה' קרבן פסח:

יג

או שתה בלא היסבה. בגמרא מסתפק איזה מן הכוסות צריך היסבה ומסיק הש"ס השתא דאתמר הכי והכי אידי ואידי בעי היסבה ועיין בכ"מ פ"ז מה' חמץ שטרח לתרץ בכמה אנפי הא דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כה"ג ולפמ"ש בספרי מ"י כלל א' ס"ק וי"ו לקמן ע"ש:

יד

שנראה כמוסיף. אע"ג דלאו מוסיף ממש הוא משום די"ל דהוברר הדבר שלא היה ממנין הכוסות וכמ"ש הרא"ש בע"פ מ"מ יש לסמוך על הראבי"ה בזה כיון שנראה כמוסיף ובזה מיושב הקיצור וסתירה שמקשה הט"ז על הרמ"א ובהג"ה סמ"ק ומהרי"ל פסק כדעת הרב כאן אכן הב"ח סימן תע"ט פסק דבכל ד' כוסות אם שתאן בלא היסבה יצא וכן נ"ל עיקר וכ"כ האגודה פ' ע"פ: והמ"א כת' דנ"ל דבתחלת היסבה יהיה דעתו לחזור ולשתות בין הראשונות ואז אם טעה ושתה בלא היסבה יחזור וישתה בלא ברכה עכ"ל:

טו

וכן באכילת מצה. עיין בפסקי מהר"י ס"ס קכ"ב דהרמב"ם וסמ"ג והרא"ש והמרדכי והג"ה מיימוני מדברי כולם נלמד דכזית ראשון של המוציא לא בעי היסב' עכ"ל וע"ל סי' תע"ה ס"ק ז':

טז

ולכתחלה יסב. כל הסעודה ובדיעבד יצא בשעת אכילת כזית מצה ושתיית ד' כוסות משמע אפי לכתחלה אין צריך להסיב רק בשעת אכילת כזית מצה וד' כוסות וכן משמעות הש"ס וכ"כ הב"ח אף שהט"ז השיג עליו אין דבריו מוכרחים כלל:

יז

זה אחר זה. וכ"ש שתאן בבת אחת:

יח

רביעית. דהיינו ביצה ומחצה ומהרי"ל בהל' סדר ההגדה כת' וז"ל כל כוס צריך שיחזיק כמעט מלא שני קליפת ביצה דהיינו רביעית הלוג והא דאמרינן רביעית הוי ביצה ומחצה רוצה לומר מאי שמשערין בהטלת ביצה תוך המים לשער כנגד מים היוצאין אכן כשממלאין ומשערין בקליפת ביצה אז הוא כמעט ולא שני קליפות עכ"ל:

יט

לאחר שימזגנו. דהיינו על חד תלת דהיינו ביינות שלהם שהם חזקים משא"כ ביינות שלנו וע"ל סימן ר"ד סעיף ח' וסי' רע"ב:

כ

וישתה כולו או רובו. וכת' מהרי"ל וז"ל וישתה כל הרביעית ואם לא יוכל לשתות כולו ישתה לכל הפחות רובו עכ"ל ומשמעות הפוסקים דאם מחזיק הכוס הרבה רביעית דאין צריך לשתות כולו אפי' לכתחלה אף לדעת י"א שהביא המחבר היינו רובו ולא כולו אכן הב"ח פסק דלכתחלה צריך לשתות כולו אף בכוס גדול ונוהגין לשתות רביעית או רובו אפי' מכוס גדול ופוק חזי מה עמא דבר וכ"ש במדינות שהיין ביוקר ומ"מ בכוס רביעית שמברכין ברכה אחרונה יש לשתות עכ"פ רביעית שלם וכמבואר לעיל סי' ק"צ סעיף ג' וע"ש בט"ז סק"ג ולקמן סי' תפ"ו בט"ז סק"א:

כא

שלא בהפסק גדול. וכ' מ"א דאם שהה יותר מא"פ אפי' דיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות ואם שהה כדי רביעית אם כן הוי ספיקא ובב' כוסות ראשונים יחזור וישתה עכ"ל וברוקח סימן רפ"ג כ' וז"ל בתוספתא שאם שתאן בפוסקין לא יצא פי' שפסק שעה גדולה ביניהם עכ"ל ובמהרי"ל סוף סדר הגדה פי' שלא להפסיק בדברים בטלים דוקא עכ"ל:

כב

מי שאינו שותה יין ע' בתשו' הר"ש הלוי חלק י"ד דמי שנשבע שלא ישתות יין דישתה מי צמוקים לד' כוסות אך במי שאפשר לשתות יין הוא מצוה מן המובחר ומחויב לשתות יין אך שהניח בצ"ע אי מי צמוקים נכלל גם כן תוך שבועתו ע"ש וכ"כ הט"ז דבמקום שאין יין מצוי ישתה מי צמוקים וע' בתשו' ריב"ש סי' ט' מבואר דדוקא באותן צמוקים שיש בהם לחלוחית כשמעצרין אותם אבל אם אין יוצא מכן דבר רק על ידי שרייה במים אין יוצא בהם ע"ש וכ"כ הרוקח סימן רפ"ג וש"ל סי' ס"ח דהיכי דלא אפשר ביין ישרה צמוקים במים דוקא דאית בהו קיוה' עד כאן לשונו (וע"ל סי' רע"ב ובכ"ג ובע"ש שם לענין קידוש): ובכ"ג העתיק בשם תשו' הר"ש הלוי לאסור לגמרי במי צמוקים ואחריו נמשכו מקצת אחרונים וקיצרו בהעתקה כי דבריו מבוארים שם כמ"ש ואין כאן מחלוקת כלל:

כג

לדחוק עצמו. ואיתא בנדרים פ' הנודר מן המבושל דף מ"ט על ר' יהודה בר אלעאי דלא הוי שתי חמרא ושתי ד' כוסות ואמר חוגרני צידעי מפסחא ועד עצרתא וכ"כ הב"י בשם הירושלמי:

כד

יין אדום. ובמקומות שמצוים לעלול עלילת שקרים ימנעו מליקח יין אדום וכ"כ הט"ז:

כה

יוצאין היינו בדיעבד אך לכתחלה מצוה מן המובחר ליקח היין היותר משובח בלי תערובת ע"ל סי' רע"ב וקונדיטן פי' שנתערב בו דבש ופלפלין:

כו

אפי' עני וכן במ"א ואם אין לו אלא ד' כוסות יקחם בלילה ראשונה הכל אבל נר ביתו משום שלום בית עדיף מד' כוסות עכ"ל:

כז

שהגיע. וכ"כ הרא"ש בתשו' וע' בתוס' דריש פ' ע"פ ד"ה לא יפחתו לו ומהרי"ל כ' וז"ל מיהו סוגיא דתלמוד משמע לכאורה גם שלא הגיע לחינוך ויתן רביעית להגיע לחינוך עד כאן לשונו והגיע לחינוך דהיינו שהוא כבן ה' או וי"ו שנים ע"ל סי' תר"מ:

כח

מצוה ליתן לכל אחד כוסו. ואם לא נתן לא עכב רק לכתחלה הוא מצוה מן המובחר וכמבואר לעיל סעיף ט': תעג