שולחן ערוך, אורח חיים תע״א: בערב פסח אחר שעה עשירי' אסור לאכול פת ובו ג"ס – עם 21 מפרשים

א

בערב פסח אחר שעה עשירי' אסור לאכול פת ובו ג"ס
אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעל' כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל אוכל מעט פירות או ירקות אבל לא ימלא כריסו מהם (ואם הוא אסטניס שאפילו אוכל מעט מזיק לו באכילתו הכל אסור) (רבינו ירוחם) ויין מעט לא ישתה משום דמיסעיד סעיד אבל אם רצה לשתות יין הרבה שותה מפני שכשהוא שותה הרבה גורר תאוות המאכל:

ב

וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה: הגה אבל מצות שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר (ר"ן פרק אלו עוברין בשם הרמב"ם והמגיד פ"ו) וקטן שאינו יודע מה שמספרים בלילה מיציאת מצרים מותר להאכילו (ת"ה סי' ז') ויש נוהגין שלא לאכול חזרת בע"פ כדי לאכול מרור לתיאבון (תא"ו נ"ה ח"ג) וכן ביום ראשון של פסח כדי לאכלו בליל שני לתיאבון וכן נוהגין קצת למעט באכילת מצה ביום ראשון מהאי טעמא (כל בו) ויש מחמירין עוד שלא לאכול פירות כדי לאכול החרוסת לתיאבון ואין לחוש למנהג ההוא ויש מחמירין שלא לפרר או לשבור המצות בערב פסח שלא לבא לאכול מהם (מהרי"ו) ואין לחוש גם לזה. מצה שנאפה כתקנה ואחר כך נתפררה ונילושה ביין ושמן אינה נקראת מצה עשירה ואסורה לאכלה בערב פסח (מהרי"ו):

ג

אם התחיל לאכול קודם שעה עשירית ומשכה סעודתו עד הלילה דינו כמו בשבתות ושאר ימים טובים שנתבאר סימן רע"א סעיף ו': (ומצוה לרחוץ ולגלח בעי"ט וללבוש בגדים נאים כמו בשבת וע"ל סי' ר"ס ורס"ב):

א

ויין מעט לא ישתה וי"א דמותר לשתות בע"פ הן מעט הן רב יין כי כל מה שישתה אפי' מעט הוי טובא בהצטרף ב' כוסות הראשונות שלפני הסעודה (מהרש"ל) ומש"ה שני כוסות הראשונות ישתה הרבה כדי שיגרור ואין לחוש לשכרות כי היין שבתוך הסעודה אינו משכר אבל ב' כוסות אחרונות לא ישתה הרבה משום שכרות וע' בגבורת ה' דף נ"ב ע"ב וישתה הכוס כולו או רובו היינו שלש כוסות הראשונות אבל כוס ד' צריך לשתות כל הכוס המחזיק רביעית משום ברכה אחרונה:

א

עשירית. דהיינו מיד אחר ט' שעות דהיינו רביעית היום כי בט' שעות ומחצה הוא זמן תפלת מנחה קטנה ובריש ערבי פסחים קאמר סמוך למנחה לא יאכל והיינו סמוך למנחה קטנה. והר"ן כ' דיש להחמיר מזמן מנחה גדולה דהיינו משש שעות ולמעלה וכ"כ מהרי"ל וכן פסק הרמ"א לקמן בסי' תרל"ט סעיף ג' בהג"ה וע' ח"י:

ב

ירקות. וה"ה בשר ודגים נמי שרי והתו' בעירובין דף כ"ה כתבו דירק חי מגריר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל מ"א. והח"י כתב דהתם קאי דרך קביעות אכילה דהיינו שמלפתין בו פת אבל ירק לבד מותר לאכול בין חי בין מבושל:

ג

הרבה. ולא ישתה כ"כ עד שיהא שבע כי ודאי מקלקל תאות המאכל והחוש יעיד ע"ז. ט"ז:

ד

עשירה. ואם נילושה במי פירות עם מים ג"כ הוי מצה עשירה ואין יוצאין בה ח"י ומ"א ע"ש. וע"ל סי' תס"ב ס"ק ג':

ה

יום י"ד. אבל בליל י"ד מותר ר"ן והב"ח והח"י וא"ז. ובשכנה"ג כתב דרבים נוהגים שלא לאכול מר"ח ע"ש. וכתב המ"א דמצה כפולה ונפוחה אין לאכלו בער"פ כל היום דשמא מצה היא עססי' תס"א:

ו

וקטן. והוא הדין קטנה. מ"א:

ז

לתיאבון. ואין למנהג זה טעם. ע"ת:

ח

ונילושה. אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך במ"מ דהוי מעשה קדירה ונימוח. מהרי"ל עמ"א ובח"י:

ט

לרחוץ. אחר חצות ילך לבית המרחץ ויטבול ואחר תפלת המנחה יעסוק בדיני קרבן פסח ובשל"ה העתיק מסדה"י מה שילמוד כל אדם. כ' רש"ל אין מברין האבל בער"פ:

א

משנה פסחים צ"ט

ב

הרא"ש שם

ג

הרמב"ם בפ"ז ומדברי הרי"ף

ד

מהא דרבא ברכות ל"ה וכ"כ התו' שם

ה

הרא"ש ער"פ ר"פ

ו

טור בשם הרי"ף ולזה הסכים הרא"ש בהא דשמואל שם ק'

א

ס"א פת תוס' שם וכמש"ו:

ב

משעה כו' כדי כו'. מתשע כו' ושם ק' ב' כאן קודם כו' ושם ק"ז איבעי' להו כו' ודעת הר"ן מחצות הבעיא לחומרא ועיין תוס' שם ד"ה דלמא כו' ומ"ש רשב"ם כו' ועוד שם משום חיובא דמצה מודה וכ"כ מהרי"ל בה' סוכה וכמש"ל סי' תרל"ט ס"ג בהג"ה וכאן לא כ' הרב כלום משום דאין נ"מ כמ"ש בסי' תס"ב ס"ד בהג"ה ובמדינות כו' ובסי' תמ"ד ס"א אבל דברי הר"ן צ"ע דסוגיא בר"פ ע"פ דמנחה קטנה קאמר דקאמר שם רב פפא אמר אפילו תימא כו' ובע"ש סמוך כו' והתניא כו':

ג

אבל אוכל מעט כו'. רמב"ם וכפי' רש"י שם מיני תרגימא פירות וע"ש תוס' ד"ה מיני. ומיהו כו':

ד

או ירקות. שם ר' יצחק מטבל בירקי:

ה

אבל לא ימלא. ר"ל ז"ש מטביל כלומר דבר מועט וז"ש מעט פירות כו' וכן משמע מהרי"ף ור"ל בזה קושיית התוס' צ"ט ב' ד"ה לא יאכל כו' וא"ת כו' ע"ש וז"ל הרמב"ם בפירושו שם וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו אכילת לחם לבדו כי אין ברשיתו לאכול לחם באותו שעה ואסור לנו לאכול מצה ביום י"ד עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים:

ו

ואם הוא. כנ"ל בסי' ת"ע ס"ג רק שכאן אינו כמו איסטניס דשם:

ז

ויין מעט כו'. תוס' דלא כטור שכ' שמותר הן רב או מעט ודעת הטור כדעת הגמ"ר שם בסי' שס"ז על מ"ש שם ק"ח א' א"ר מנא אמינא לה כו' אע"ג דאמרינן דפורתא סעיד וכאן אמר סתם אם רצה כו' עם כוס ראשון ושני הוי טובא וז"ש תוס' שם ד"ה אלא כו' והא כו':

א

ס"ב וקודם. תוס' בר"פ ע"פ ד"ה לא יאכל כו':

ב

אבל מצה כו'. עיין במלחמות ספ"ג דפסחים ועיין ר"ן פ"ג דפסחים שהקשה עליו וכ' דמירושלמי אין הכרח דכל היום אסור ע"ש. אבל אין דבריו מוכרחין וז"ל הירושל' פ' ע"פ הלכה א' אר"ל האוכל מצה בע"פ כו' תני ריב"ב אומר בין חמץ בין מצה אסור ר' סימון בשם ריב"ל ר' לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה מן הדא דר"ל ולא חמץ מן הדא דריב"ב ור' תלמידיה דריב"ב הוה לא תלמידיה דר' יעקב בן קורשי הוה' אלא בגין דהוה בכור א"ר מנא א"ר יונה אבא הוה בכיר והוה אכיל א"ר תנחומא לא מן הדא אלא מן הדא ר' איסטניס הוה כד אכיל ביממא לא הוה אכיל ברמשא כו':

ג

וקטן כו'. עמ"א אבל קטן כו' והתורה אמרה והגדת לבנך:

ד

ויש נוהגין. כמו' במצה כו':

ה

ויש מחמירין. דקיי"ל כראב"י דאמר מצוה:

ו

ויש כו'. כמ"ש בפ"א דפסחים דלמא אתי כו':

ז

מצה שנאפה כו'. עיין תוס' דפסחים מ"א א' ר"ה אבל לא. ור"י מפ' כו':

א

ס"ג אם התחיל. כשיטת הרי"ף דמפ' הא דאמר שם אבל פורס כו' קאי גם אע"פ שהוא דעה שלישית דלא כר"י ולא כר' יוסי וכמ"ש שם בירושלמי ר' יהודה בשם שמואל זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל דברי חכמים פורס מפה ומקדש ופליג אר' יוסי בר' חנינא שאמר הלכה כו'. ואמר קודם שעה עשירית דאפילו התחיל בהיתר צריך להפסיק אבל אין ה"נ שאפילו התחיל באיסור א"צ אלא לפריסת מפה וקידוש ואפילו התחיל משתחשך כמ"ש במלחמות מ"ש שם ושוין שאין מביאין כו' ר"ל אף ע"ג דפליגי מבע"י משתחשך מודי ואפ"ה אם הביא פורס כו' ועיין רש"י שם ד"ה ואם הביא א"נ אין כו' וכן פסק הרז"ה ולדברי כולם אף אם התחיל באיסור:

ב

ומצוה לרחוץ. כמ"ש בפ"ג די"ט:

ג

ולגלח. כמ"ש בפ"ג דמ"ק י"ד א':

ד

וללבוש כו'. כמ"ש בירושלמי פ"א דקדושין סוף הלכה ד' בראוי' להשתמש בחול אבל בראוי' להשתמש ברגל מביאין לאמצע וחולקין ר' מנא אמר כלי רגל חולקין כלי שבת צריכא כו' ר"ל היא בספק ר' אבין פשטא ליה בין כלי רגל בין כלי שבת חולקין עיין סי' תקכ"ט ס"א:

א

ויין מעט וכו' – בטור כתב דבין מעט בין הרבה מותר אלא שהב"י הקשה עליו מסוגיא דברכות ד' ל"ה ולהכי סתם שלא כדבריו אלא כדעת התוס' והמרדכי וכן דעת הרוקח ועיין בבית מאיר שכתב דמדסתמי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמע דס"ל כדעת הטור וכן מצאתי למהר"ם חלאווה שכתב ושתיה שרי ואפילו טובא נמי דכש"כ דגריר לליביה ואכיל מצה לתיאבון עכ"ל וכן משמע מסתימת הרשב"ץ בספרו יבין שמועה וז"ל ושתית היין מושכת אכילה וכדאמרינן רבא הוי שתי חמרא דגריר לבא עכ"ל איברא דבפירוש ר"ח בפסחים מוכח שדעתו לאסור במעט שהרי כתב וז"ל רבא הוי שתי חמרא טובא וכו' עיי"ש ומוכח דכוון בזה לסוגיא דברכות הנ"ל וצ"ע ובהלכות רי"ץ גיאות אחר שהביא הא דרב ששת שהתענה וההיא דאכיל ירקא והא דרבא דהוי שתי חמרא מסיים עלה הלכך לנקוט כל חד וחד כדעתיה בין בשתיה בין בתענית בין בשאר דברים עכ"ל וכן מסתברא שתלוי הכל לפי טבע אותו האדם לפי מה שהוא מרגיש בנפשו דבר שגורר לבו לתאות המאכל או להיפך:

א

במחבר ס"ב בהג"ה וי"מ שלא לפרר, נ"ב ולפררם ביו"ט עיין לסמן במג"א ס"ס תק"ד:

ב

(שם במג"א ססק"ח) ועיין ב"י סי' תס"ב וכו'. נ"ב דפשוט כשם שהקמח צריך להיות ממין הבא לידי חימוץ כך המשקה צריך ממין הבא לידי חימוץ וא"כ ל"ל לחם עוני ודלא כדגול מרבבה ע"ש:

א

סעיף א' אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה וכו'. נ"ב נראה דמה שמתיר הרמ"א לאכול מצה שנתבשלה היינו אם הוי פחות מכזית דאז כיון דבישול מבטל מתורת לחם וכזית נמי אין בו לכך אין יוצאין בו לכ"ע אכל אם הם גדולים דיש בפ"ע כזית דאז לא בעינן תואר לחם א"כ אפשר דיוצאין בה לכך אין רשאין לאכול כל היום ודו"ק כן נ"ל נכון:

א

ועיין מ"ש המ"א סי' תנ"ד ס"ק א' ונסתר הוכחה זו:

א

[א] משעה עשירית וכו'. היינו רביעית היום מיד אחר שעה תשיעית והא דלקמן סימן תרל"ט דאוסר מחצות פירשתי באליהו זוטא שם דבערב פסח דאין היתר אלא במצה עשירה שאני, וגיסי הרב תירץ דרמ"א לטעמיה דבמדינות אלו אין נוהגין במצה עשירה כלל ופת פשיטא דאסור לכן לא הגיה (מגן אברהם) [רמ"א] כלום עיין שם, ומכל מקום על הלבוש נשאר קשה ועיין סימן תקכ"ט ס"ק (ה') [ב']:

ב

[ב] פירות וכו'. והוא הדין בשר ודגים וביצים (כלבו):

ג

[ג] ירקות וכו'. והתוס' בעירובין דף נ"ה כתבו דירק חי מגרר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל (מגן אברהם), וחק יעקב הקשה דהתם קאי שמלפתן בו פת אבל ירק לבד מותר אף מבושל, עד כאן, ונראה לי דאם כן מאי מקשים התוס' שם מפרק תולין דבר בי רב לא ליכל ירקא וכו' דילמא מיירי התם בלא פת כמו דפירשו שם בירק חי:

ד

[ד] [לבוש] הן מעט וכו'. (טור), והא אמרינן בברכות דף ל"ו טובא מיגרר פורתא סעיד פירשו מהר"ל וב"ח היינו דמעט סעיד אף שמגרר הרבה ויש אומרים דאוסרין במעט פירשו בתוס' כששותה הרבה אינו סועד כלל וכששותה פורתא סעיד ואינה מגרר והשולחן ערוך וב"ח פסקו כיש אומרים, ובאמת נראה לי ראיה לפירוש הטור דאי לפירוש התוס' קשה קצת מאי פריך הש"ס שם ומי סעיד כלל והא כתיב ויין ישמח לבב נהמא מסעד חמרא לא מסעד, דילמא קרא בהרבה יין מיירי, ועוד מאי מייתי רבא ראיה דשתי כולא יומא בפסחים דף ק"ח מבין הכוסות אם רצה לשתות ישתה דילמא יש לחלק דהתם מעט הוא, ואף דמרדכי כתב דזה נמי מיקרי הרבה מכל מקום קשה מנא ליה לש"ס לדייק מיניה לשתות כולה יומא כיון דמצינו חילוק בין רב למעט. ומה שכתב הט"ז בזה אינה עולה כלל למעיין. ומה שכתב מגן אברהם דמה שהוא סמוך לסעודה הכל באכילה אחת ואינה סעיד קשה אם כן מאי מייתי ראיה מבין כוסות, ומה שתירץ דעל כל פנים כששותה הרבה הוי כמי שאכל הרבה ודחוק ועוד אכתי קשה מנא ליה דזה מיקרי הרבה, אבל לפירוש הטור הנזכר לעיל ניחא דאין חילוק כלל בין רב למעט. ולפירוש התוס' הנזכר לעיל נראה לי לתרץ תוס' בפסחים דף ק"ח ד"ה אלא וכו' שהוא תמוה חדא למה לא הקשה קודם על רבא, ועוד קשה מאי הוצרכו להביא גמרא מפורשת בברכות הקושיה והתירוץ, אלא נראה לי דקשיא להם מנא ליה לרבא לדייק כולא יומא דילמא שתי כוסות הוי מועט לכן הביא גמרא דברכות דסברא להיפך דטובא גריר אם כן דייק מכח קל וחומר כי סבירא ליה מסברא דהרבה גורר יותר עיין שם ודו"ק, אך קשיא לי על פירוש הטור מאי פריך הש"ס בברכות שם אי הכי פירוש רש"י כיון דסעיד נבריך עליה שלוש ברכות דילמא כיון דסעיד רק מעט לא מברך ויש ליישב:

ה

[ה] הרבה וכו'. אין בכלל זה שישתה כל כך הרבה עד שיהא שבע כי החוש מעיד שזה מקלקל תאות המאכל (ט"ז):

ו

[ו] [לבוש] אפילו כל היום וכו'. אבל בליל ערב פסח כתבתי באליהו זוטא דמותר וכן הסכים עמי בספר חק יעקב ושאר אחרונים, ובשיירי כנסת הגדולה כתב דקצת נוהגים לאסור מראש חודש, ומצה כפולה ונפוחה כתב מגן אברהם אסור בערב פסח כל היום שמא מצה היא ונראה דוקא מצה בעין אסורה לאכול אף פירורים כמו שכתב סוף הסעיף אבל טעמו ותערובת קצת מותר וכן ראיתי נוהגין כשחל ערב פסח בשבת שמבשלין הדגים בפירורי מצה:

ז

[ז] [לבוש] כבועל ארוסתו וכו'. והא דלא אמר היושב בסוכה בערב סוכות כבועל ארוסתו דהתם אין שם ארוסה דלא נאסר הבית מלישב שם אבל בערב פסח דנאסר החמץ ולא הגיע הזמן (גבורת ה' פרק מ"ח), ומלבוש נראה לחלק דבסוכות ליכא שבע ברכות:

ח

[ח] מצה עשירה וכו'. דוקא שנילושה במי פירות לבד אבל במי פירות עם מים אסור כי יוצא בה בשעת הדחק (שם), והשיג עליו מגן אברהם דאם כן מאי פריך הש"ס [פסחים] דף ל"ח והא מצה עשירה הוא דילמא מתניתין מיירי בדיעבד יוצא בהן אלא דאין יוצא והאריך עוד בראיות וכן הסכים בחק יעקב והוסיף להוכיח מש"ס שם דף ל"ו דקאמר דלרבי עקיבא דאין יוצאין ותוס' והרא"ש פירשו דמיירי בעירבו שם מים ואני אומר דלפי זה יותר מפורש בדף ל"ה ע"א דקאמר הואיל ואין אדם יוצא ידי חובתו אין חיוב כרת ועל כרחך מיירי בעירוב מים כמו שכתבו התוס' והרא"ש, אבל אני אומר אחר עיון בגוף ספר גבורת ה' בעומק הבנתו דגם הוא מודה דאין יוצאין ידי חובתו דמכל מקום מצה נקרא כיון דאתא לידי חימוץ על ידי המים מה שאין כן בנלוש במי פירות לבד דלא אתא לידי חימוץ אין נקרא מצה ואם כן אין מקיים בו מצוה כלל ואין בו תועלת לאכול אף בשעת הדחק שאין לו מצה כלל אבל בנילוש במי פירות מעורב במים מצוה לאכול לו בשעת הדחק כשאין לו מצה כלל אלא דאין יוצא ידי חובתו כלל ידי מצות לחם עוני, והשתא לא תיקשי כל הקושיות הנזכרים לעיל למעיין בש"ס בכל המקומות הנזכרים לעיל ודו"ק כי קיצרתי. כתב מגן אברהם אפילו יש בה מעט מי פירות אינו יוצא אלא אם כן הוא מעט דמעט כמו גבי תודה דרביעית לעשרים חלות בש"ס שם, עד כאן, ועיין סימן תנ"ו, ודעת חק יעקב שיוצא כל שיש בו ששים נגד השמן ובתודה שאני שמצותה בכך וצריך עיון, אך יש לדקדק בש"ס דף ל"ו מאי פריך דברי רבי עקיבא אהדדי דילמא הא דלש ביין מיירי במעט, ואפשר דבזה מתורץ נמי מה שמביא המקשן ואף שאין לשין מקטפין וכו' שהוא שלא לצורך אלא דמזה מוכח דמיירי במרובה שהרי פירש הרא"ש דהא דמתיר בקיטוף משום שהוא דבר מועט ואם כן על כרחך לש מיירי במרובה והוא הדין לרבי עקיבא ודו"ק, ועיין סימן תס"ב ס"ק ב' ד', אך קשה לדעת מגן אברהם הנזכר לעיל מאי פריך הש"ס מהא שאין לשין בחלב וכו' דילמא הא דהתירו ללוש מיירי ביש ששים ואפילו הכי הוי מצה עשירה כיון דליכא מיעוט דמיעוט, מיהו לפי מה שכתבתי בשם תשובת צמח צדק סימן צ"ז גם ביש ששים אסור ללוש ושם ביארתי דינים אלו עיין שם:

ט

[ט] וקטן וכו'. הוא הדין קטנה ועיין סימן רס"ט אינו מצוה וכו'. תימא גדולה דבסימן ע"ג סעיף ה' ובריש סימן תע"ה פסק שהוא מצוה (חק יעקב סימן תע"ג), ונראה לי דכיון דאין בו מצוה לאכלו בפני עצמו וכזית כמו מרור ומצה רק שמצוה הוא לטבול המרור בתוכו ולנפצו אם כן לא שייך לאסרו קודם כדי שיאכל לתיאבון:

י

[י] ונילושה וכו'. כן כתב רמ"א בשם מהרי"ו וצריך עיון דבסימן תס"א ס"ק י' כתבתי בשם מהרי"ו דשרויה ביין אינו יוצא בליל ראשון ודוחק גדול לומר דשרוי גרע מנילושה לכן נראה לי דסבירא ליה הכא והכא לחומרא דאף שאין יוצא מכל מקום אסור לאכול בערב פסח וכן משמע במהרי"ל דאסור מספיקא אף שנאפית אחר כך שנית מיהו מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך בורא מיני מזונות:

א

א) [סעיף א'] אסור לאכול פת וכו' הייינו אפי' מצה עשירה וכדלקמן סעי' ב' דלחם חמץ אסור לאכול מתחלת שעה ה' כמ"ש לעיל רסי' תמ"ג ומצה שיוצאין בה י"ח בלילה אסור לאכול כל יום י"ד כמ"ש לקמן סעי' ב' יעו"ש.

א

ב) שם. אסור לאכול פת וכו' ואפי' בפחות מכזית. מש"ז או' א' פ"ת.

א

ג) שם משעה עשירית וכו' כלומר ושעה עשירית בכלל האיסור דהיינו אחר ט' שעות אסור באכילת פת עו"ש או' א' וכ"כ מ"א סק"א. ח"י או' א' פר"ח. א"ר או א' מאמ"ר או' א' ר"ז או' א' ושעות הללו הם שעות זמניות וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה. פר"ח. וכ"כ המחה"ש סק"א. א"א או' א' וכ"כ הר"ז שם דבין שהיום ארוך ובין שהיום קצר לעולם אסור לו לאכול מתחילת רביע יום האחרון עד הלילה עכ"ל ועיין לעיל סי' תמ"ג סעי' א' בהגה ובדברינו לשם או' כ"א.

א

ד) שם. משעה עשירית וכו' ואם יודע שימשוך סעודתו עד אחר ט' שעות לא יתחיל אפי' קודם ט' מ"א סק"א בשם כמה פו' וכ"כ הר"ז שם. ומשמע דאם התחיל בהיתר ונמשך עד לאחר ט' אין מפסיק אבל אם התחיל אחר זמן איסור ודאי פוסק. א"א או' א' ונראה דאעפ"י שלפום דינא אם התחיל בהיתר א"צ להפסיק מ"מ משום שמצוה לאכול מצה לתיאבון יש להחמיר ולהפסיק מבע"י.

א

ה) שם. משעה עשירית וכו' והר"ן כתב על הגמ' שהביא הרי"ף פ' ע"פ דיש להחמיר מזמן מנחה גדולה דהיינו משש ולמעלה וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול וכ"כ מור"ם ז"ל לקמן סי' תרל"ט סעי' ג' בהגה. והא דלא הגיה ג"כ כאן כתב מ"א שם ס"ק י"ב דבפסח שאינו יכול לאכול פת רק מצה עשירה אינו משביע כ"כ יעו"ש. וכ"כ א"ר בסי' זה או' א'. וח"י או' א' כתב דכיון שכבר פסק הרב לעיל סי' תמ"ד ותס"ב שאין נוהגין כלל לאכול מצה עשירה א"כ לאיזה צורך יפסיק הרב כאן כמהרי"ל שלא יאכל מחצות דהא חמץ ומצה בלא"ה אסור כל היום ומצה עשירה אין נוהגין לאכול כלל אך בערב סוכות דאפשר לאכול פת הוצרך לכתבו יעו"ש. והסכים לדבריו הברכ"י או' ב' וכתב דמה שדחה הרב חק יוסף לא קשה מידי יעו"ש. ועוד יש מתרצים דכיון דבליל פסח אין אוכלין בתחילת הלילה כמו בליל יו"ט דסוכות אלא שוהין באמירת הגדה ע"כ לא כתב הרב ז"ל להחמיר מחצות ועוד י"ל דכיון שצריך לשתות ב' כוסות יין בליל פסח קודם סעודה מגרר גריר תאות המאכל וע"כ לא כתב מור"ם ז"ל כאן להחמיר מחצות ויתבאר עוד מזה בדברינו לשם בס"ד. ובענין אם מותר לאכול בע"פ מצה עשירה להנוהגין לאסור בפסח עיין לעיל סי' תמ"ד או' י"ד.

א

ו) שם. משעה עשירית וכו' סעודת ברית מילה ופדיון הבן בע"ש עיין לעיל סי' רמ"ט ובע"פ אם לא עשה קודם שעה עשירית אסור אח"כ אלא יעשה בלילה. א"א ססי' ת"ע. והמנהג לעשותה בבקר קודם זמן איסור חמץ.

א

ז) שם. אבל אוכל מעט פירות. וה"ה בשר ודגים. מ"א סק"ב. א"ר או' ב' חק יוסף או' ב' ח"א כלל קכ"ט או' י"ד. וכן גבינה וביצים ושאר כל המינים. ר"ז או' ב'.

א

ח) שם. אבל אוכל מעט פירות. בטור כתב ומיני תבשיל נמי שרי והוא מדברי הרא"ש פ' ע"פ סי' י"ט שהתיר בתבשיל של ה' המינים יעו"ש אלא שכתב אח"כ הטור והרמב"ם ז"ל כתב אבל אוכל הוא מעט פירות וכו' משמע דס"ל דיש להחמיר כדעת הרמב"ם וכ"כ ב"י דהטור סתם דבריו כדברי הרי"ף ורשב"ם משום דמשמע ליה דכיון דה' מינים משביעים את האדם היאך יאכל מצה לתיאבון אם יאכל מהם משעה עשירית ואילך יעו"ש. וכ"כ הב"ח. וכ"כ העו"ש או' א' דלענין תבשיל מה' המינים שנתבשל במי פירות שאינו מחמיץ נראה מדברי הרא"ש דמותר לאכול מהם משעה עשירית ולמעלה. אבל מדברי התו' והרי"ף והרשב"ם משמע דאסור לאכול מהם כיון דמינים אלו משביעים איך יאכל מהם ואח"כ לא יאכל מצה לתיאבון עכ"ל. מיהו דעת ח"י או' ב' להתיר כדעת הרא"ש. וכ"כ הר"ז או' ב' דמותר לאכול מעט תבשיל העשוי מה' המינים שנתבשלו במי פירות להנוהגין היתר במי פירות יעו"ש. אבל הפר"ח כתב לאסור וכ"פ מ"ב או' ג' ועי"ש בשער הציון או' ד' שכתב זה בשם כמה פו' וכתב ודברי ח"י שכתב דרוב פו' מסכימים להרא"ש צ"ע. יעו"ש. נמצא דהסכמת רוב הפו' לאסור מיהו בתבשיל של מיני קטניות אפשר דיש להקל כיון שאיני משביע כמו של ה' מינים.

א

ט) שם. או ירקות. והתו' בעירובון נ"ה ע"ב כתבו דירק חי מגרר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל יעו"ש מ"א סק"ג. אבל ח"י או' ג' כתב דהתם קאי דרך קביעות אכילה דהיינו שמלפתין בו פת אבל ירק לבד מותר לאכול בין חי בין מבישל כמשמעות סתימת לשון הפו' עכ"ל. וכ"כ א"א או' ג' וכ"פ הר"ז או' ב' מ"ב או' ד' וכתב שם בשער הציון וכן נהגו העולם לאכול בע"פ תפוחי אדמה.

א

י) שם הגה. ואם הוא אסטניס וכו' כנ"ל סי' ת"ע סעי' ג' רק שכאן אינו כמו אסטניס דשם. ביאורי הגר"א. ור"ל דהתם אפי' אם היה אוכל בבקר אינו אוכל בלילה לתיאבון אבל הכא מיירי שאם אוכל משעה ט' ולמעלה לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון. וא"כ יש לכל אדם לשער בעצמו דמאיזה שעה שאוכל אפי' פירות לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון אז ימנע עצמו מלאכול מאותה שעה ואילך אפ' פירות וכדומה.

א

יא) שם. ויין מעט לא ישתה וכו' והטור מתיר לשתות אפי' יין מעט. ועיין בב"י איך טרח ליישב סוגיא דש"ס אליביה ועיין בב"ח וט"ז שפירושו בעניין אחר ומ"מ עיקר להחמיר כדעת הש"ע וכ"פ הב"ח. ח"י או' ד' וכ"כ הפר"ח דהעיקר כפסק המחבר. וכ"פ הר"ז או' ב'.

א

יב) שם, משום דמיסעיד סעיד. ומסתברא דבפחות מכוס או עכ"פ מרוב כוס לא סעיד ושרי. מ"ב או' ו'.

א

יג) שם. אבל אם רצה לשתות יין וכו' וכן יכול לשתות כל המשקין. ר"ז שם. ומ"מ יי"ש לא ישתה הרבה מפני שהוא משכר ואפשר שעי"ז לא יוכל לעשות הסדר כראוי ויתבטל מאכילת מצה וכו' והחכם עיניו בראשו.

א

יד) שם. יין הרבה וכו' ושתי כוסית של רביעית או רובן יש לחשוב להרבה ושרי. מ"ב או' ז'.

א

טו) שם. יין הרבה וכו' ואין בכלל זה שישתה כ"כ הרבה עד שיהא שבע כי הוא ודאי מקלקל תאות המאכל. ט"ז סוף סק"ב. ח"י או' ד' א"ר או' ה' חק יוסף או' ה' ר"ז או' ב' ועוד כי יש לחוש שיתבלבל מלעשות הסדר כראוי כ"כ האחרונים.

א

טז) [סעיף ב'] מותר לאכול מצה עשירה, פי' שנילושה במי פירות לבד אבל נילושה במי פירות עם מים יוצאין בה בשעת הדחק וראייה ממנחות וא"כ אסור לאוכלה בע"פ. ב"ח. וכ"כ בס' גבורות ה' אמנם המ"א סק"ה חלק עליהם וכתב דאפי' נילושה במי פירות עם מים אין יוצאין בה משום דהוה מצה עשירה יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ה' וכ"כ הפר"ח. חק יוסף או' ו, מאמ"ר או' ו' מגן האלף או' ג' ומיהו עיין ער"ה או' ב' מה שהביא פלוגתא בזה ומסיים כיון דבירושלמי מסיק דבמי פירות עם מים יוצאין בדיעבד נקטינן להחמיר לענין דאסור לאכול בע"פ אבל לא יצא י"ח מצה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תס"ב או' י"ג.

א

טוב) ומי שאין לו בליל א' וב' כ"א מצה עשירה עם קצת מים יאכל ולא יברך אכילת מצה דספק הוא וגם י"ל דנהי דלא מקיים לחם עוני מ"מ מקיים מ"ע של אכילת מצה ואפשר אף נילוש בלי מים כן. א"א או' ה' וה"ה לחולה שאסרו לו הרופאים לאכול מצה יאכל מצה עשירה ומברך עליה במ"מ כל שמרגיש בה טעם מי פירות כמ"ש לעיל סי' תס"ב או' י"ד וסי' קס"ח סעי' ז' יעו"ש ומיהו נראה שיוכל לומר עליה לשם יחוד קודם הברכה הריני בא לקיים מ"ע של אכילת מצה וכו' ועיין לעיל סי' תס"ב סעי' ד' בהגה. והא דמברך על מצה עשירה במ"מ היינו אם לא קבע עליה אבל קבע עליה מברך המוציא ובהמ"ז כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' ו' ועיין בדברינו לשם בס"ד.

א

חי) שם הגה. אבל מצה שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול וכו' מדרבנן כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב. ומי שאכל מצה בע"פ מכין אותו מכת מרדות. הרמב"ם פ"ו דין י"ב. וכ"ה בירושלמי כמ"ש באו' שאח"ז.

א

יט) שם בהגה. אסורים לאכול וכו' וכל האוכל מצה בע"פ כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. ירושלמי ר"פ ע"פ. והביאו המ"מ שם והטור וב"י וכתב שם המ"מ וב"י דפי' לוקה היינו מכת מרדות מדרבנן והא דנקט ארוסתו בבית חמיו פי' שם קה"ע שקרוב יום מועד הנישואין ולא כבש יצרו להמתין כך זה לא כבש ליצרו להמתין לאכילת מצה עד הערב עכ"ל. והרד"א בסדר הגדה ד"ה הא לחמא וכו' פי' מה כלה אינה מותרת לבעלה אלא בז' ברכות כדאמרינן כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אף מצה אינה מותרת לאכול אלא בז' ברכות ואלו הן. ברכת היין וקידוש היום ושהחיינו. ובורא פה"א וברכת היין שאומר כשמסיים הגדה. והמוציא ולאכול מצה הרי שבע עכ"ל. ועיין מט"מ סי' תר"א שכתב בענין אחר וכ"כ כנה"ג בהגה"ט בשם מהרי"ו סי' קצ"ג וכ"כ ח"י או' ו' יעו"ש.

א

ך) שם בהגה. אסורים לאכול וכו' ומצה כפולה ונפוחה אין לאוכלה בע"פ כל היום דשמא מצה היא. מ"א סק"ו. ח"י או' ה' א"ר או' ו' חק יוסף או' ז' א"א או' ו' ר"ז או' ז ועיין לעיל ססי' תס"א ובדברינו לשם בס"ד.

א

כא) שם בהגה. אסורים לאכול וכו' ונראה דוקא מצה בעין אסורה לאכול אף פירורין כמ"ש סוף הסעי' אבל טעמו ותערובת קצת מותר וכן ראיתי נוהגין כשחל ע"פ בשבת שמבשלין הדגים בפירורי מצה. א"ר שם.

א

כב) שם בהגה. כל יום ארבעה עשר. והרא"ש פ' אלו עוברין כתב דדוקא מזמן איסור חמץ ואילך. וכתב שם הר"ן שכ"כ הרז"ה ושהרמב"ן השיג עליו והוא דחה ראייתו יעו"ש. וכתב המ"מ פ"ו דין י"ב שמדברי הרמב"ם נראה כל היום אסור. והב"ד ב"י. וזהו שפסק מור"ם ז"ל כאן בהגה דאסורים לאכול כל יום י"ד כדברי הרמב"ן והמ"מ. וכתב המ"א סק"ו ומשמע דביום י"ג מותרין לאכול מצה עכ"ל ומשמע הא ליל י"ד אסור וכ"כ או"ח או' קי"ד דאסור כל יום י"ד והלילה עמו יעו"ש. אבל ח"י או' ז' כתב דבליל י"ד מותר וכ"כ א"ר או' ו' חק יוסף או' ט' ר"ז או' ד' ח"א כלל קכ"ט או' י"ג. ויש נוהגין שלא לאכול מצה מר"ח וכ"ה מנהג רבים מקושט' שכנה"ג בהגב"י או' ג' והביאו ח"י שם ושאר האחרונים.

א

כג) מי שנוהג להחמיר לא יאכל אפי' מצה עשירה בע"פ מזמן איסור חמץ, מל"ח סי' ד' או' ה'.

א

כד) שם בהגה. כל יום ארבעה עשר. ואם חל ע"פ בשבת כתב השש"א דאסור לטלטל המצות דכיון דאסורים באכילה מוקצין הם יעו"ש אבל הא"א או' ח' כתב דדוקא מצת מצוה שיוצא בה י"ח בלילה לא יטלטלנה בשבת זה משום דאין ראוי ליתן ממנה לקטן או לעכו"ם כי רוצה להיות שלימים ללילה אבל שאר מצות דראוי לתרנגולים וכדומה שרי לטלטל אם דעתו לכך יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' צו או' יו"ד. וכ"כ לעיל סי' ש"ח או' מ"ב יעו"ש.

א

כה) שם בהגה, וקטן שאינו יודע וכו' אבל קטן היודע אסור להאכילו דלא שייך לומר לו בעבור זה מאחר שכבר מילא כריסו ממני. תה"ד סי' קכ"ה. ואין חילוק בין קטן לקטנה. מ"א סק"ז. א"ר או' ט'. ר"ז או' יו"ד. ח"א שם.

א

כו) שם בהגה. מותר להאכילו. כל היום ואפי' בלילה קודם קידוש. ר"ז שם.

א

כז) שם בהגה. ויש נוהגין שלא לאכול חזרת וכו' ואין טעם למנהג ההוא ואנו לא נהגנו כן ב"י. וכ"כ העו"ש או' ב' דאין טעם למנהג הזה דטוב הוא שלא יאכל המרור לתיאבון ומ"מ כתב דאין לשנות המנהג באשר שהוא מנהג קדמונים. ולע"ד נראה הטעם שאמרו כדי לאכול מרור לתיאבון ר"ל משום חבוב מצוה כיון דעיקר מצותו מדאו' אעפ"י שבזה"ז הוא דרבנן.

א

כח) שם בהגה. וכן נוהגין קצת למעט באכילת מצה וכו' ומן המנחה ולמעלה מן הדין צריך ליזהר בכל יו"ט ראשון מפני שהוא עיו"ט שני כמ"ש המ"א סי' תקכ"ט סק"א יעו"ש.

א

כט) וכתב באגרות הרמ"ז לענין סעודה ג' בפסח שחל יום א' בשבת שב וא"ת עדיף דלדידן הוי כע"פ משום ספיקא דיו"ט שני של גליות ומ"מ יאכל איזה פרי מעט כדי שיעור לברכה ולא הרבה משום אכילת מצה לתיאבון בליל יו"ט שני יעו"ש ונראה מי שאינו מבטל בשום פעם מלעשות סעודה ג' עם פת רשאי ויאכל מעט גם יראה להקדים עצמו. שע"ת. ועיין לעיל סי' תמ"ד סעי' א' ולקמן סי' תקכ"ט סעי' א' בהגה.

א

ל) שם בהגה, ויש מחמירין עוד שלא לאכול פירות וכו' ואין לחוש למנהג ההוא. מפני שהחרוסת אינו מצוה לאוכלו אלא כדי לבטל הארם שבמרור ואדרבא בלילה אסור לאכול הרבה ממנו וצריכין לצפנו מעל המרור שלא יבטל טעם המרירות וא"כ למה לא יאכל פירות ביום. לבוש. ר"ז או' י"ב. והא שהוצרך הלבוש לתת עוד טעם אחר ואדרבא בלילה אסור וכו' מפני שיש עוד טעם אחר בחרוסת שהוא זכר לטיט כמ"ש סי' תע"ג סעי' ה' וע"כ כתב ואדרבא וכו' כדי לתרץ גם לטעם השני ודוק.

א

לא) שם בהגה. שלא לבא לאכול מהם וכו' כיון שמתעסק בהם וכדחייש ר' יהודה לענין חמץ ורבנן לענין חדש עכ"ל מהרי"ל. ואפ"ה פסק הרב דאין לחוש לזה דל"ד לחדש וחמץ שחיישינן לאיסור דאורייתא משא"כ אכילת מצה בע"פ הוא רק איסור דרבנן וגם לא רגיל בהו כל השנה לא חיישינן שיבא לאכול ממנו. ח"י או' ח'.

א

לב) שם בהגה ונילושה ביין וכו' דאם לא נילושה ביין וכו' פשיטא דאסיר לאכלה בע"פ כיון שיוצאין בפירורין י"ח מצה בלילה כמ"ש לעיל סי' תס"א או' מ"ו יעו"ש.

א

לג) שם בהגה. ונילושה ביין ושמן וכו' אפי' נאפית אח"כ שנית. דרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול. מ"א סק"ח חק יוסף או' יו"ד. ח"א כלל קכ"ט או' י"ג. מ"ב או' י"ט וה"ד אם יש בה תואר לחם וכמ"ש לעיל סי' קס"ח או' פ"ד ואו' פ"ה יעו"ש.

א

לד) אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך במ"מ דהוי מעשה קדירה ונימוח. דרשות מהרי"ל שם. מ"א שם. ח"י או' יו"ד. א"ר או' ט' חק יוסף שם. ח"א שם. ומיהו עיין בתשו' ב"ד סי' רמ"ז ורמ"ח שכתב לאסור לאכול מצה מבושלת בע"פ אלא א"כ נתבשלה קודם יום י"ד אלא שסיים שעומד לנגדו מ"ש ח"י על מצה מבושלת שהסכמת האחרונים להתיר יעו"ש ועיין בס' יוסף אומץ סי' ע"ט שדחה ראיית הב"ד ואף בבישל ביום י"ד פקע איסוריה ומותר יעו"ש. וכבר כתבנו דכ"ה דעת האחרונים אלא דאם אפשר יש להחמיר ולבשלה קודם יום י"ד.

א

לה) והא דמותר לאכול מצה מבושלת בע"פ משמע לכאורה דה"ד אם אין בכל פירור כזית אבל אם יש בו כזית אסור כיון דדינו כמו פת כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' יו"ד יעו"ש, אמנם הר"ז או' ח' כתב דאעפ"י שהפרוסות קיימות בענין שמברכין עליהם המוציא וברהמ"ז אעפ"י כן מותר לאכלה בע"פ קודם שעה עשירית שהרי אין אדם יכול לצאת בה י"ח בלילה כמ"ש סי' תס"א סעי' ד' ואם אין בהם כזית שמברכין עליהם במ"מ ומעין ג' מותר לאכלן אף משעה עשירית ולמעלה יעו"ש. ומיהו מ"ש דמותר לאוכלה אף משעה עשירית ולמעלה היינו לפי סברתו דמתיר לאכול תבשיל מה' המינים משעה עשירית ולמעלה כמ"ש לעיל או' ח' אלא שכתבנו שם דרוב הפו' אוסרים וא"כ ה"ה לכאן וכ"כ א"א או' ב' ואו' ח' דמצה מבושלת אסור לאכול משעה עשירית ולמעלה דה' מינים משביע יעו"ש. ומ"מ גם מ"ש הר"ז להתיר קודם שעה עשירית לאכול מצה מבושלת שמברכין עליה המוציא משום דאינו יוצא בה י"ח נראה דיש להחמיר לכתחלה כיון דעכ"פ יש לה דין פת לענין ברכה כנז' וע"כ יש לפוררם פחות מכזית לכל אחד.

א

לו) ולענין טיגון דעת ח"א כלל קכ"ט או' י"ג הוי כבישול וכ"נ דעת הר"ז או' ט'. אבל א"א או' ח' כתב צ"ע די"ל דיוצא בה י"ח ואסור לאכול כל היום דלאו בישול הוא עכ"ל ועיין לעיל סי' קס"ח סעי' י"ג ובדברינו לשם בס"ד.

א

לז) שם בהגה. אינה נקראת מצה עשירה וכו' ומשמע בדרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול דאינו אלא מן הספק אבל לא הוי לחם גמור לצאת בה י"ח בלילה יעו"ש וכ"כ א"ר או' יו"ד דס"ל למהרי"ו הכא והכא לחומרא דאף שאין יוצא בה מ"מ אסור לאכול בע"פ יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ט' ועיין לעיל סי' תס"א או' מ"ז.

א

לח) [סעיף ג'] אם התחיל לאכול קודם וכו' ומיירי בקבע סעודתו מקודם על מצה עשירה דצריך לברך עליה המוציא וג' ברכות כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' ו' מאמ"ר או' ו' ועיין לעיל או' ד'.

א

טל) וכתב שם המאמ"ר דנראה ברור דדין זה לא שייך למנהג שכתב רמ"א ז"ל לעיל בסי' הקודמין שאין אוכלין מצה עשירה. וכ"כ ח"י או' י"א. ומיהו מ"ש שם ח"י דלא שייך דין זה לפי מנהג שכתב מור"ם ז"ל שאין אוכלין מצה עשירה אלא א"כ אכל מזמן היתר חמץ עד שקדש היום עיין מה שהקשה על דבריו המאמ"ר שם ומה שתירץ בדוחק יעו"ש. ועיין לעיל סי' תמ"ד או' י"ד.

א

מ) שם. סי' רע"א סעי' ו' נראה שצ"ל סעי' ד' וסעי' ו' יעו"ש ודוק. והכוונה דשם נת' מחלוקת הפו' אי בעי לחזור ולברך המוציא אם לא ובגמר סעודתו אם צריך לברך ברהמ"ז מקודם, מאמ"ר שם. ועיין בדברינו לשם ס"ד.

א

מא) שם הגה. ומצוה לרחוץ וכו' עיין מ"ש לעיל סי' תס"ח או' ק"א.

א

מב) שם בהגה. וללבוש בגדים נאים כמו בשבת. פי' לרחוץ ולגלח וללבוש כשבת אך הבגדים יהיו יותר נאים של יו"ט משל שבת כמ"ש לקמן סי' תקכ"ט. ברכ"י או' ה' ובס' עבודת הגפן דף י"א ע"א פירש כמו בשבת ר"ל שילבשם מבע"י כשבת אבל הבגדים עצמם יהיו יותר טובים כמ"ש בסי' תקכ"ט והביאו המחב"ר או' ד' יעו"ש. וכתב שם הברכ"י דכן נהגו בגלילותינו המכבדים שבתות ויו"ט להיות להם בגדים נאים מיוחדים ליו"ט.

א

משעה עשירית. היינו רביעית היום ואם יודע שימשוך סעודתו עד אחר ט' שעות לא יתחיל אפי' קודם ט' (רש"י ורשב"ם ד' ק"ז והג"מר וב"י סי' רס"ג בשם ת"ה):

ב

מעט פירו'. נ"ל דבשר ודגים נמי שרי דהא אמרי' בגמ' השמש מטבל בבני מעיים וע"ש בפי' רשב"ם ורי"ף:

ג

או ירקו'. והתו' בעירובין ד' נ"ה ע"ב כתבו דירק חי מגרר גריר אבל מבושל משביע בדבר קל ע"ש:

ד

מעט לא ישתה. ואף על גב דמותר לשתות בין הכוסות כמ"ש סי' תע"ג ס"ג היינו משום ששותה שני כוסות וכל מה ששותה מקרי טובא (מרדכי) אבל מה ששותה קודם לכן כיון דאיכא הפסק בנתיים לא מקרי טובא (ב"ח וע"ש) וצ"ל דב' כוסות ששותין לפני הסעודה מקרי ג"כ טובא ולא מסעיד סעיד ולי נראה דמעיקרא לא קשה מידי דכיון שהוא סמוך לסעודה הכל הוא כאכילה אחת אבל כשמפסיק בנתיים נסתמא האיצטומכ' וכמ"ש סי' רצ"א בשם הרא"ש מיהו קשה מה מייתי ראיה בגמרא מדשרי לשתות בין הכוסות וכו' דילמא שאני התם דהכל כאכילה א' וי"ל דעכ"פ כששותה הרבה הוי כמי שאכל הרבה שא"א לאכול יותר אלא ע"כ טובא מגרר גריר:

ה

מצה עשירה. פי' שנילושה במי פירות לבד אבל נילוש' במי פירו' עם מים יוצאין בה בשעת הדחק וראיי' ממנחות וא"כ אסור לאוכלה בע"פ (מהר"ל בס' גבורות ה' וב"ח) ובגמרא דף ל"ח פריך אהא דאמרי' חלות תוד' ורקיקי נזיר יוצאין בהן והיא מצה עשיר' הוא ומשני רביעית היא ומתחלק' לעשרי' חלות גדולו' שנעשו מז' עשרונים ואין כאן עושר ע"כ משמע דאם יש שמן הרבה אף על פי שמעור' עם המים ה"ל מצה עשירה ואפי' בשעת הדחק אין יוצאין בה דאל"כ מאי פריך דלמא מתני' מיירי בדיעבד יוצא בהן אלא אפי' בדיעבד לא יצא וכ"מ דהא בסי' קס"ח פסק דאין מברכין בהמ"ז על דבר שנילוש במי פירות ובסוף סי' קפ"ח אית' דחייב לאכול בי"ט כזית פת שחייבין עליו בהמ"ז וא"כ מאי רבותא דליל ראשון של פסח אלא כמ"ש הר"ן פ"ב דסוכ' דביום מות' לאכול מצה עשירה והיינו ע"כ שיש בה מעט שמן דביש בה שמן הרבה א"מ ב"ה א"כ בליל' אפי' יש בה מעט שמן אין יוצאין בה אא"כ הוא מעט דמעט כמו גבי תודה כמש"ל ועוד דמי פירות לבד אין מחמיצי' וא"כ ל"ל ללחם עוני פשיט' דאין יוצאין בהם כמ"ש סי' תנ"ג אלא ודאי אפי' עם מים אין יוצאין משום מצה עשיר' ועב"י סי' תס"ב בשם המ"מ:

ו

מצה שיוצאין בה. נ"ל דמצה כפולה ונפוחה אין לאכלה בע"פ כל היום דשמא מצה היא עססי' תס"א ומשמע דביום י"ג מותרין לאכול מצה:

ז

מותר להאכילו. אף על גב דאסור להאכיל לקטן בידים דבר איסור כמ"ש סי' שמ"ג מ"מ דבר שאינו אלא ביטול מ"ע מותר להאכילו בידים כמ"ש סי' רס"ט, אבל קטן היודע אסור להאכילו דלא שייך לו' בעבור זה מאחר שכבר מילא כריסו ממנו (ת"ה) ואין חילוק בין קטן לקטנה:

ח

ונילושה ביין ושמן. אפילו נאפי' אח"כ שנית אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך (במ"מ) דהוי מעש' קדירה ונימוח (מהרי"ל) עמ"ש סי' קס"ח ס"י ותס"א ס"ד:

א

(א) לאכול פת – היינו אפילו מצה עשירה וכדלקמיה בס"ב:

ב

(ב) משעה עשירית וכו' – היינו מתחלת שעה ד' אחר חצות היום ואפילו אם התחיל לאכול פוסק כיון שהתחיל באיסור:

ג

(ג) מעט פירות – וה"ה בשר ודגים וביצים וכה"ג אבל מחמשת המינים שמבושל במי פירות אסור דסעיד:

ד

(ד) או ירקות – בין חי בין מבושל:

ה

(ה) איסטניס שאפילו אוכל מעט וכו' – וכמו לעיל בסי' ת"ע ס"ג אלא שאיסטניס דהתם הוא אפילו אם יאכל בבקר לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון וכאן מיירי באיסטניס שאם אוכל משעה ג' ואילך שוב לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון:

ו

(ו) משום דמיסעד סעיד – ומסתברא דבפחות מכוס או עכ"פ מרוב כוס לא סעיד ושרי:

ז

(ז) יין הרבה וכו' – ושתי כוסות של רביעית או רובן יש לחשוב להרבה ושרי:

ח

(ח) גורר וכו' – ומ"מ לא ישתה כ"כ עד שיהא שבע כי ודאי יקלקל תאות המאכל וגם יוכל להשתכר ויתבטל מצות הלילה:

ט

(ט) וקודם שעה עשירית וכו' – אכן אם יודע שימשך סעודתו בתוך שעה עשירית לא יתחיל לאכול אפילו קודם ט':

י

(י) מצה עשירה – היינו שנילושה במי פירות ולהכי מותר לאכול כיון שאין יוצאין בזה ידי מצה בלילה כמבואר בסימן תס"ב ועיין שם במ"ב דאפילו לש במים ועירב בה קצת מי פירות נמי אין יוצאין בה משום מצה כל שטעם מי פירות נרגש בה וא"כ לענין ע"פ מותר באכילה דהוי ג"כ מצה עשירה ועיין שם בס"ד בהג"ה דבמדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות:

יא

(יא) אסורים לאכול – מדרבנן כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב (רמב"ם):

יב

(יב) כל יום י"ד – היינו מעמוד השחר ויש נוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש. וכתבו האחרונים דמצה נפוחה או כפולה אף שמחמירין בה לחשבה כחמץ כמבואר בסימן תס"א מכל מקום אסור לאכילה מעמוד השחר ואילך דבכלל מצה היא מעיקר הדין:

יג

(יג) שאינו יודע – אבל אם יש בו דעת להבין אין להאכילו מצה דדרשינן והגדת לבנך וכו' בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך ואם מילא הבן כבר כריסו במצה לא שייך לומר בעבור זה שאינו חידוש לקטן. ואין חילוק בין קטן לקטנה:

יד

(יד) מותר להאכילו – כל היום:

טו

(טו) מרור לתיאבון – ואין למנהג זה טעם [אחרונים]:

טז

(טז) וכן נוהגין וכו' ביום ראשון – ומן המנחה ולמעלה מן הדין צריך ליזהר בכל יו"ט ראשון מפני שהוא עיו"ט שני כמו שכ' המ"א בסימן תקכ"ט סק"א:

יז

(יז) ואין לחוש גם לזה – כיון שאינו רגיל באכילת מצה כל השנה:

יח

(יח) ונילושה וכו' – דבלא נילושה פשיטא דאסור שיוצאין בפרורין בלילה ידי חובת מצה וכמו שכתבנו בסימן תס"א ס"ד במ"ב:

יט

(יט) ביין ושמן וכו' – בין שנאפית אח"כ שנית בין שלא נאפית ורוצה לאכול כמו שהיא:

כ

(כ) אינה נקראת וכו' – דלא נתבטלה ממנה שם מצה ע"י זה ומ"מ לצאת בה ידי מצה בלילה אין כדאי לפי מה שנתבאר לעיל בסימן קס"ח במ"ב ס"ק נ"ט עיי"ש וגם לחוש ליש מי שאומר דגם זה בכלל מצה עשירה וכ"ז בשלא בשלה אבל אם בשלה וכמו שנוהגין במדינותינו לעשות כדורים ממצה שקורין (קניידלעך) או מצה מבושלת בכלי ראשון מותר לאוכלה קודם שעה עשירית דזה בודאי לא מיקרי מצה וכדמבואר בסימן תס"א:

כא

(כא) אם התחיל לאכול וכו' – היינו מצה עשירה ור"ל דאף שהתחיל בזמן היתר מ"מ צריך להפסיק ואינו מותר לאכול רק עד בין השמשות ואח"כ צריך להמתין עד שיהיה ודאי לילה וכמו שנתבאר בסימן תע"ב ופורס מפה על השולחן ומקדש וזהו שכתב המחבר דינו כמו בשבתות וכו' ולפי מסקנת הפוסקים לעיל שם אם שתה יין מתחלה בתוך הסעודה אינו צריך לחזור ולברך ברכת היין רק קידוש לבד ואח"כ אומר הגדה כנהוג וכשמגיע לאכילה יברך רק על אכילת מצה ולא המוציא כיון שהוא בתוך הסעודה. [אכן לפי מנהגנו שמברכין על כל כוס וכוס משום דכל כוס וכוס מצוה בפני עצמה ותקנו חז"ל ברכה עליהם נראה דאפילו בזה צריך לברך על כל כוס וכוס ולא מיפטר במה שבירך מתחלה על היין בסעודה]. וכתבו האחרונים דלפי מנהג רמ"א לעיל בסימן תמ"ד דאין נוהגין לאכול מצה עשירה אפילו בע"פ לא שייך כלל כל עיקר דינא דמחבר דהרי לא אכל פת מתחלה ולא שייך לומר התחיל בסעודה:

כב

(כב) לרחוץ – אחר חצות ילך לבית המרחץ ויטבול לכבוד הרגל ואחר תפלת המנחה נכון שיתעסק בדיני קרבן פסח ויחשוב לו הקב"ה כאלו קיים בפועל ובשל"ה העתיק מסדה"י מה שילמוד כל אדם ואין מברין האבל בערב פסח:

א

(מ"א סק"ד) מיהו קשה נ"ב אשמיטתיה תו' בפ' ערבי פסחים דף ל"ד ד"ה סמוך וכ' ע"ש:

א

מג"א סק"ה שחייבים עליו בהמ"ז וא"כ. אח"ז הגאון זצ"ל כ' בספרו משנת דרע"ק לדחות דנ"מ במילא כריסו בבציקות של נכרי דיצא ידי סעודה וידי מצה לא יצא:

ב

שם בא"ד שמן הרבה אין מברכים אין זה הכרח די"ל דאוכל שיעור קביעות דמברכים בהמ"ז:

ג

מג"א סק"ח אבל מפוררת לכאורה אף באינה מפוררת נהי דלא מקרי בישול ומברכים המוציא הא מ"מ אין יוצאים ידי מצה בזה דבעי' טעם מצה א"כ י"ל דמותר לאוכלו בע"פ:

א

ויין מעט כו' עיון טור וב"י וט"ז ועיין בספר רב משולם דף ד' ע"ד מהגאון ח"צ ז"ל ליישב הטור דכיון דסופו לשתות תרי רובי כסי קדמאי הו"ל טובא ע"ש:

ב

סעיף ב' בהגה למעט באכילת מצה ביום ראשון כו' וכתב באגרות הרמ"ז לענין סעודה שלישית בפסח שחל יום ראשון בשבת שב וא"ת עדיף לדידן הוי כע"פ משום ספיקא דיו"ט שני ש"נ ומ"מ יאכל איזה פרי מעט כדי שיעור לברכה ולא הרבה משום מצות אכילת מצה לתיאבון בליל יום טוב הב' ע' שם ונראה מי שאינו מבטל בשום פעם מלעשות סעודה שלישית עם פת רשאי ויאכל מעט גם יראה להקדים עצמו וע' לעיל סי' תמ"ד:

א

משעה עשירית. דבמתני' אית' סמוך למנחה פי' מנחה קטנה היא מט' שעות ומחצה וסמוך לה היינו חצי שעה קודם לה:

ב

ויין מעט לא ישתה. דבגמ' אי' פורתא מסעיד סעיד טובא מגרר גריר וכ"כ ב"י והתו' אבל הטור כ' יין מותר לשתות הן רב הן מעט כי גורר תאות המאכל וב"י הקשה על הטור מן הגמרא ורבים דוחקי' לתרץ דהטור מפ' הגמר' דה"ק מעט הוא סועד כלו' מה שהוא סועד הוא מעט אבל מה שהוא גורר הוא הרבה כלו' דב' מדות יש ליין הא' שסועד מעט ב' שגורר הרבה למאכל אבל לא נלע"ד פי' זה דהא א"א לו' שתי מדות אלו ביחד דהא סועד וגורר הם הפכי' זה לזה אלא נלע"ד דעת הטור ג"כ כפי' התו' דודאי כששותה מעט הוא משביע וסועד ולא גורר והרב' גורר ולא סועד אלא דעת הטו' דבליל פסח ע"כ ישתה הרבה דהא ישתה ב' כוסות קודם האכילה ומכל א' רביעית או עכ"פ רובו מ"ה יכול לשתות קודם הליל' מה שרוצ' ולא בא הטו' להודיע אלא שלא תטעה לו' שיזהר האדם שלא ישתה יותר מב' כוסו' כי כל מה שיוסיף לו יזיק לו בתאו' המאכל לזה קמ"ל דאדרבא כל מה שיוסיף על הכוסות אין בו הפסד לתאו' אלא הוא גורר טפי במה שיוסיף ולפיכך יכול לשתות מן המנחה ולמעלה מה שירצה וכל מה שיוסיף יוסיף תאוה למצה וזהו מכוון מאוד בסוגיא דע"פ דרבא שתי חמרא כולי מעלי יומא דפסחא ויליף ממ"ש בין שני הכוסות הללו ישת' ואי אמרת מסעיד סעיד הא אכיל למצה אכילה גסה וקשה היאך יליף כולי יומא מבין הכוסות דלמא דוקא ב' כוסות אין מסעיד אלא ודאי כדפרישית בדברי הטור ה"נ בדברי הגמרא דקמ"ל רבא דל"ת דאסור לשתות ממנחה ולמעלה כי היכי דלא להפסיד תיאבון מצה לזה מביא ראיות מהא דמותר לשתות בין הכוסות הראשונות והיא קודם אכילת מצה אלא ודאי דכל כמה דמוסיף לשתות הוי שפיר כנ"ל וא"כ אין חילוק בפי' הגמ' בין התו' להטור אלא שהתו' לא מצרפי השתי' של הכוסות למי ששותה ממנחה ולמעלה. ולהטור שפיר מצטרף והכי מסתבר לע"ד ופשוט הוא שאין בכלל זה שישתה כ"כ הרב' עד שיהא שבע כי הוא ודאי מקלקל תאות המאכל והחוש יעיד ע"ז:

א

משעה עשירית ולמעלה. דהיינו מיד אחר ט' שעות דהיינו רביעית היום כי בט' שעות ומחצה הוא זמן תפלת מנחה קטנה ובריש ערבי פסחים קאמר סמוך למנחה לא יאכל והיינו סמוך למנחה קטנה כאשר מסיק הש"ס שם דף ק"ז ע"ב וכן הוא הסכמת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וטור ושאר כל הפוסקים אכן הר"ן אף דבריש המתני' פי' ג"כ הכי מ"מ לבסוף כ' דיש להחמיר מזמן מנחה גדולה דהיינו משש ולמעלה וכ"כ מהרי"ל הלכות שבת הגדול וע' בשכה"ג שהאריך לדחוק ולתרץ ליישב הסוגיא אליבא דהר"ן וע"ל סי' תרל"ט וגיסי בסא"ז סי' קי"א האריך גם כן להחמיר בזה ע"ש: ולענין דינא פסק הרב לקמן סי' תרל"ט ס"ג בהגה בערב סוכות לא יאכל מחצות ואילך כדי שיאכל בסוכה לתיאבון דומיא דאכילת מצה מהרי"ל עכ"ל וכאן סתם כדעת המחבר בע"פ משעה י' גופיה וכבר מתמיהים על זה האחרונים ורוצים לדחוק ולחלק דשאני הכא כיון דאין יכול לאכול רק מצה עשירה אינו משביע כל כך ואין זה אלא דברי נביאות מנ"ל האי חילוקא דהא מהרי"ל קאמר דומיא דאכילת מצה ואדרבא מהרי"ל בתשובה סי' צ"ט כת' וז"ל דיותר יש להקפיד בע"פ לפי שצריך למהר בשביל התינוקות ואפיקומן לאכול קזדם חצות לכן אין לאכול מצה עשירה לסעודה ג' אחר מנחה משא"כ בשארי עי"ט ושבת ממתינין הרבה עד שחשכה עכ"ל ועוד דלפי זה מה מקשה הש"ס ריש ע"פ לא יאכל אדם מן המנחה ולמעלה מאי אירי' ע"פ אפי' ערבי שבתות וי"ט נמי דלמא לרבותא נקט ע"פ דאף שאוכל מצה עשירה דאינו משביע כ"כ ובאמת לפי מ"ש תוספת שם ד"ה מאי ארי' אפשר ליישב קושיא זו יע"ש איברא לענין עיקר התמיה שמתמיהין האחרונים על הרב שהשמיט כאן דברי מהרי"ל נ"ל פשוט דלק"מ ויפה עשה הרב בזה דהא מיני תרגימא מותר לאכול כאשר פשוט בש"ס וכל הפוסקים דרק פת אסור לאכול היינו מצה עשירה דחמץ בלא"ה אסור כל היום וכ"כ מהרי"ל להדיא בהל' שבת הגדול וכיון שכבר פסק הרב לעיל סי' תמ"ד ותס"ב שאנו אין נוהגין כלל לאכול מצה עשירה ואם כן לאיזה צורך יפסוק הרב כאן כמהרי"ל שלא יאכל מחצות דהא חמץ ומצה בלא"ה אסור כל היום ומצה עשירה אין נוהגין לאכול כלל אך בערב סוכות דאפשר לאכול פת הוצרך לכתבו: ומיני תרגימא בכל ענין מותר בין בע"פ בין בע"ס וכאשר פשוט בש"ס וכל הפוסקים וכ"כ מהרי"ל גופיה לזה התירוץ כוון ג"כ המופלא ה"ה מוהר"ר וואלף סג"ל הורוויץ דיין נר"ו שהוא ברור ונכון בלי פקפוק כלל אכן בכל בו סי' מ"ט כ' דמיני תרגימא אסור לאכול מן המנחה קטנה דהיינו משעה עשירית למעלה והוא תמוה נגד משמעות הש"ס וכל הפוסקים ואפשר לדחוק וליישב הסוגיא אליבא דש"ס ולתרץ בזה גם כן מה שהקשו האחרונים על הר"ן ומהרי"ל גם יש ליישב כמה קושיות שהקשו תוס' ר"פ ע"פ ע"ש אך משמעות כל הפוסקים אינו כן וצ"ע:

ב

מעט פירות או ירקות. בטור כ' ומיני תבשיל כונתו למ"ש הרא"ש בפי' לשון תרגימא שבש"ס דקאי על מיני תבשילין ולא כפירוש רשב"ם דקאי על פירות אבל מ"מ לדינא לא פליגי דמותר לאכול כל מילי לבד מפת דהיינו מצה עשירה וכן משמעות לשון הטור ודלא כב"י שכת' שהטור חולק על הרא"ש בזה ובאמת אין כאן מחלוקת כלל וכן משמע להדיא בקיצור פסקי הרא"ש וע"ש וכן משמעות רוב הפוסקים דרק פת אסור וכן מבואר להדיא מתוספת והרא"ש ריש פ' ע"פ בהא דהקשו מה לא יאכל ע"ש וז"ל הכל בו סי' מ"ט מיני תרגימא כגון פירות וירקות וקטניות ובשר וגבינה וביצים וכיוצא בהם עכ"ל וכבר נתבאר לעיל דאנו נוהגין איסור בקטניות גם תבשי' מה' מינים שכ' בב"י בשם הרא"ש צ"ל דהיינו עם מי פירות ואנו נוהגין איסור בכל זה כמבואר לעיל סי' תמ"ד:

ג

או ירקות. כת' מ"א וז"ל והתוספת בעירובין דף נ"ה ע"ב כתבו דירק חי מיגרר גרי' אבל מבושל משביע בדבר קל ע"ש עכ"ל ובאמת אין משם ראיה כלל והמעיין שם דהתם קאי דרך קביעות אכילה דהיינו שמלפתין בו פת אבל ירק לבד מותר לאכול בין חי בין מבושל כמשמעות סתימת לשון הפוסקים:

ד

יין הרבה שותה. הטור מתיר לשתות אפי' מעט יין וע' בב"י איך טרח ליישב סוגיא דש"ס אליביה וע' בב"ח וט"ז שפירשו בענין אחר מ"מ עיקר להחמיר כדעת הש"ע וכ"פ הב"ח ועכ"פ לא ישתה יותר מדאי ועי"ז תקוץ האכילה וכ"כ הט"ז וע"ל סיי תע"ז:

ה

מצה עשירה. ואם נילוש' במי פירות עם מים ג"כ הוה מצה עשירה ואין יוצאין בה וכן העלה המ"א ועשיתי סמוכות לדבריו בסי' תס"ב סק"ב ע"ש דבאיזה ענין יתבטל המי פירות תוך המים: וכתב עוד במ"א וז"ל דמצה נפוחה וכפולה אין לאכלו בע"פ כל היום דשמא מצה היא עכ"ל וע"ל סי' תס"א:

ו

אסור לאכול. בירושלמי דכל האוכל מצה בע"פ כאלו בא על ארוסתו וכו': והטעם כת' הלבוש שמדמה לארוסתו דכמו מי שבועל ארוסתו מראה גודל תאותו שהוא להוט ושטוף בזימה שלא יכול להתאפק להמתין עד שמכניס לחופה שמברכין ז' ברכות כן האוכל מצה בע"פ מראה רעבתנות שלא יכול להמתין באכילת מצה עד הלילה שמברכין ז' ברכות וכ"כ הכל בו ומהרי"ו: וכתב מהרי"ו סי' קצ"ג דז' ברכות של מצה הם אלו יין קידוש ואשר גאלנו יין ענ"י המוציא ואכילת מצה הרי ז' ברכות ושהחיינו לא קחשיב דאומרו אפי' בשוק וברכת הטיביל ג"כ לא קחשב דחיובו לדרדקו ולדעת האשר"י דאינו מברך על כוס שני שמא קחשיב אשר גאלנו לשני ברכות וברכת הלל לא קחשיב אפי' למאן דמברך לפי שיש מקומות שאין אומרים על השלחן עכ"ל ובש"ל סי' נ"ט ובתני' מעייל זמן וטיבול ומפיק אשר גאלנו ונ"י לפי שא"א שלא נטל ידיו באכילתו ביום עכ"ל אף דקחשב ברכת המוציא דג"כ א"א שלא ברכו המוציא ביום כשאכל נ"ל משום דאינו מברך כשאוכל מצה ביום שהוא אסור ואסור לברך על אכילת איסור כמבואר לעיל סי' קצ"ו יע"ש. ואשר גאלנו לא קחשיב לפי שאינו מענין אכילה ושתיה וכן הלבוש השמיט גם כן ברכת אשר גאלנו וברכת יין של כוס שני וצ"ל דשם ברכת יין חדא מילתא היא ולע"ד אין הצורך לכל הדחוקים אלו אף שיש כאן יותר משבע ברכות אפ"ה קאמר ז' ברכות כדי לדמות ולהשוות לז' ברכות דארוסה דאף שכאן הם יותר מ"מ יש בכלל ז' ברכות כמו שיש בכלל מאתים מנה וק"ל:

ז

יום י"ד. אבל בליל י"ד מותר וכן מבואר בר"ן פ' א"ע להדיא וכן משמעות הירושלמי והפוסקים והב"ח ודלא כמשמעות המ"א וכן כ' גיסי הרב בסא"ז ובשכ"ג כת' דהרבה מקונשטאנטינא נוהגין שלא לאכול מצה מר"ה (מר"ח):

ח

שלא יבא לאכול מהם. כיון שמתעסק בו כדחייש ר' יהודה לענין חמץ ורבנן לענין חדש עכ"ל מהרי"ל ואפ"ה פסק הרב דאין לחוש לזה דל"ד לחדש וחמץ שחיישינן לאיסור דאורייתא משא"כ אכילת מצה בע"פ הוא רק איסור דרבנן (ע' במהרי"ל סי' צ"ט) גם לא רגיל בהו כל השנה לא חיישינן שיבא לאכול ממנו וק"ל.

ט

ואח"כ נתפררה ונילושה ביין ושמן. אבל אי לא נילושה ביין ושמן אף שלא חזר וגבלן ואפאה רק אכלה כך יוצא י"ח אם אוכל ממנה כזית וכדאיתא בש"ס דברכות דף ל"ז ע"ב ע"ש ולא דמי למצה שרויה ונימוח' שפסק לעיל סי' תס"א שאין יוצאים בה דשאני התם כיון ששרויה כל כך עד שנימוח' הוי כאלו אזיל ממנו תוריתא דנהמ' משא"כ בנתפררה ביד וכה"ג מתבאר לעיל סי' קס"ט לענין ברכה ע"ש:

י

אינו נקרא מצה עשירה ואסורה לאוכלה בערב פסח. ואם כן משמע שיוצאים בה בלילה כיון דאינה נקראת מצה עשירה וכמשמעות לשון הרב ריש הג"ה זו דדוקא מצה שיוצאין בה אסורה לאכול אכן מהרי"ל הלכות שבת הגדול הניח הדבר בספק מצה עשירה ע"ש ואם נתבשלה נתבאר לעיל סימן תס"א דאין יוצאין בה ומותר לאכלה בע"פ וכן הסכמת האחרונים:

יא

כמו בשבתות. דהיינו שפורס מפה ומקדש ולא יברך ברכת היין וגם המוציא כמסקנת הט"ז לעיל סי' רע"א ס"ק ד' ומיירי שכבר אכל פת שבירך ברכת המוציא וזה לא שייך לדידן שנוהגין איסור לאכול פת אפי' במצה עשירה א"כ לא שייך דין זה אא"כ אכל מזמן היתר חמץ עד שקדש היום:

יב

ולגלח בעי"ט. עיין לעיל סי' תס"ח: