א
להתרחק מן העריות ובו ז סעיפים:
צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה אפי' אינם עליה שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק אסור להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ד' אמות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה והמתכוין לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין:
ב
לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש:
ג
מותר להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה בין שהיא בתולה או בעולה ולא עוד אלא שראוי לעשות כן אבל לא יסתכל בה דרך זנות ועל זה נאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה:
ד
מותר לאדם להביט באשתו אע"פ שהיא נדה והיא ערוה לו אע"פ שיש לו הנאה בראייתה הואיל והיא מותרת לאחר זמן אינו בא בזה לידי מכשול אבל לא ישחק ולא יקל ראש עמה:
ה
אסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה בין שפחה בין משוחררת שמא יבא לידי הרהור עבירה באיזה שמוש אמרו ברחיצת פניו ידיו ורגליו אפי' ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו אינה נוגעת בו והצעת המטה בפניו ומזיגת הכוס: הגה וי"א דה"ה באכילה עמה בקערה נמי אסור בכל ערוה כמו באשתו נדה (בנימין זאב סימן קמ"ג) ויש מקילין בכל אלו דלא אסרו דברים של חבה אלא באשתו נדה (רשב"א אלף קמ"ח) וי"א דכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד אבל במקום שרוב בני אדם מצויים כגון במרחץ מותר לרחוץ מכותית שפחות וכן נוהגים (מרדכי פ' אע"פ בשם הר"ש בר ברוך וי"א דכל שאינו עושה דרך חבה רק כוונתו לשם שמים מותר לכן נהגו להקל בדברים אלו (תוספות סוף קדושין) י"א דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה כגון לעיין ברישיה אם יש לו כנים בפני אחרים (נ"י פרק חזקת הבתים):
ו
אין שואלים בשלום אשה כלל אפילו ע"י שליח ואפי' ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה:
ז
המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם אע"פ שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים שאין קרבים לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאב לבתו ומהאם לבנה כיצד מותר האב לחבק בתו ולנשקה ולישן עמה בקירוב בשר וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערך צמח זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה ואם היתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה או שנתקדשה וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה ואע"פ שהם קטנים משהגיע להכלם מהם אין ישנים עמהן אלא בכסותן:
באר היטב אבן העזר
כ״א
א
ביופיה. הר"י כתב דאסור מדאוריית'. והרמב"ם ס"ל דרבנן. ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה. והרהור אפי' בפנויה אסור מדאוריית':
ב
אחריה. דהיינו בתוך ד' אמותיה מהרא"י ובה"י. וכנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב כתב דלא סגי כשירחיק ד' אמות אלא כל שאינו מרוחק שאינו מכיר ומבחין בה בהלוכה ובתנועותיה אסור. איסור זה הוא בכל האנשים ובכל המקומות אפי' במקום שהנשים הולכות מכוסות מכף רגל עד ראש. כנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב:
ג
זונה. ואם הוא חשוד על אשה א' מתרין בו שאל יעבור פתח ביתה ואם יעבור מלקין אותו ועיין ב"י מ"ש בשם רי"ו:
ד
קול ערוה. אבל קול פנויה או קול אשתו מותר אלא בעת תפלה אסור כמ"ש בא"ח. אבל בספר באר שבע דף קי"ט כתב בין בתולה בין אלמנה אסור ולא שרי אלא קול אשתו שלא בשעת תפלה. ודוק' קול ערוה אסור אבל קול דיבור שלה מותר. וא"ל מש"ס קידושין דף ע' ע"א דאי' שם קול ערוה אפי' בשאלת שלומה אסור תירץ הרשב"א קול דיבור זה מה שהיא משיב על שאלת שלמה גרע טפי בה"י ע"ש:
ה
פנויה. פנויה היינו אלמנה או גרושה או בעולה. אבל בתולה מותר ב"ח ח"מ בה"י ב"ש. ופריעת ראש בחצר ליכ' איסור אלא משום צניעות. עיין ב"ש. אנוסה צריכה לכסות ראשה וכל שלא נבעלה אף שנתקדשה מותרת לילך בפריעת ראש כשאר בתולות. שבות יעקב ח"א סי' ק"ג ובתשובת חות יאיר סי' קצ"ו פסק דאף בתול' שנתקדשה יש לילך בכיסוי ראש וכן פסק בתשובת יצחק הלוי אחיו של הט"ז סי' ט' ע"ש:
ו
ישחוק. ולהביט במקום התורפה אסור. ואם מביט כשהיא נדה עונש שלו דאית ליה בנים שאינם מהוגנים. וכשמביט בעת שרוצה לשמש נעשו בניו סומין. ובלא תשמיש אסור משום דמגרי היצר הרע בעצמו כמ"ש סי' כ"ה. ובעת נידתה אסור להביט במקומות המכוסים כמ"ש בי"ד סי' קצ"ה:
ז
אלו. היינו באכילה בקערה א' או להושיט מידו לידה דאסור כשאשתו נדה מ"מ באשה אחרת לא חיישינן להרהור בכה"ג אבל רחיצת ידים והצעת המטה ומזיגת הכוס ל"פ הרשב"א ב"ש:
ח
שפחות. ובדרישה מיקל ג"כ הואיל ודבר עבדות הוא. וב"ח כתב שראה במרדכי ישן כתב מותר לרחוץ משפחה אם יוכל לזהר מהרהור והנמנע מתברך עכ"ל. ואם אינה מכוסה בכל גופה ושערה אסור בה"י ע"ש:
ט
שמים. ומזה נהגו לרקד עם הכלה כדי לחבבה על בעלה או משום כבוד אביה. ות"ח ראוי להחמיר רש"ל:
י
ברישיה. אפילו יושב ואין מונח בחיקה אסור כ"מ מתשובת הרשב"א סי' אלף קפ"ח וכתב ט"ז ונראה דיש חילוק בזה. דעיון לחוד אין נכון בפני אחרים באשתו משום הרואה יבא לידי הרהור דנזכר קירוב שלהם ע"י תשמיש. אבל בבתו ואחותו ונכדו שאין כאן זכרון תשמיש מותרת בפני אחרים. אבל שכיבה בחיקה פשיט' דאסור אפי' שלא בפני אחרים. ובשאר עריות אפי' בפנוי' אסור אפי' עיון בראשו לחוד עכ"ל:
יא
שלומה. וה"ה לשאול לאחרים על שלומה מותר כ"כ הב"ח. מיהו בש"ס בב"מ דף פ"ז ע"א דתירץ שם ע"י בעלה שאני. משמע לשאול לאחר על שלומה אסור. ומזה נהגו לכתוב בתחלת אגרת בשלום זוגתו אבל בסוף הכתב שרגילים לכתוב ותאמר שלום לזוגתך אסור דהיינו שאלת שלום ששולח ע"י בעלה ב"ח: וכתב ט"ז אם לא היתה בקו הבריאה מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך:
יב
הגדולה. וצדיק גמור שיודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור מותר ח"מ:
יג
שאין קרובים לערוה כלל. כנ"ל:
יד
חוץ מהאב לבתו. וה"ה בת בתו מותר. וה"ה אחותו קטנה בת שלשה שנים מותר ב"ח ח"מ. ואם היא גדולה דשערה צמח אסור לישן עמה בקירוב בשר אפי' בבתו וה"ה לאותבי' בכנפיה הוי קירוב בשר. וכן לשכוב בחיקה לעיין ברישיה הוי כקירוב בשר ט"ז: אם היא מקודשת אסור אפי' אם היא קטנה והיא בתו. ואם הם מלובשים מותר לשכוב עמהן בבתו ובת בתו אפילו אם היא גדולה ומשמע אפילו אם היא נשואה מותר דהא לענין קירוב גדולה ונשואה או נתקדשה שוין. ולעיין ברישיה לא גרע מזה ומותר אם היא בתו או בת בתו ולעיין ברישיה אפי' אם היא גדולה ונשואה וכ"כ ט"ז. ושאר ערוה אסורה לעיין ברישיה וכן פנויה אסורה ואחותו מתיר בט"ז. מיהו אסור לישן עמה אפילו אם הם מלובשים וכן יחוד אסור כמ"ש סי' אח"ז ומכ"ש חבוק ונישוק אסור כמ"ש תוס'. והא דעולא היה מנשק לאחותו משום דהיה יודע שלא יבא לידי הרהור אבל לשאר בני אדם אסור אבל מותר לנשק לאתותו הקטנה עב"ש:
טו
גדול. היינו אם הגדילו אסור לישן בקירוב בשר אבל חיבוק ונישוק מותר פרישה:
טז
נכונו. היינו אפילו קודם שנתגדלו אם הביאו סימנים אסור. עיין ב"י ב"ח ח"מ:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
כ״א
א
רמב"ם בפכ"א מהא"ב
ב
ברייתא באבות דר' נתן
ג
ממימרא דר' יצחק שבת דף סב ע"ב
ד
מדאמר חייא בר אבא ב"ב דף כו ע"ב
ה
ברייתא ע"א דף כ' ע"ב
ו
ברייתא ברכות דף ס"א ע"א בעובדא דרב ור' יהודה קידושין דף פ"א ע"א
ז
מימר' דרב חסד' ע"א דף יז ע"א
ח
מימרא דרב ששת שבת דף ס"ד ע"ב
ט
מימרא דשמואל ברכות דף כד ע"א
י
מכאן עד סוף הסימן מדברי הרמב"ם בפכ"א מהא"ב
יא
וכ' ה"ה שם כידוע בכל איסור של דבריה'
יב
שם מברייתא כתובות דף עג ע"א
יג
שם ממימר' דרב יהודה קידושין דף מ"א ע"א ומה שהשיגו הראב"ד ממ"ש האי צורבא מדרבנן וכו' ב"ב דף קס"ח ע"א ה"ה שם ביארו שאין זו השגה
יד
מימרא דרב יוסף וריש לקיש נדרים דף כ' ע"א ומבואר שם אבל לא במקום הסתר שלהם וכמ"ש הראב"ד שם וכתב ה"ה שהוא במכל שכן ולא יקל ראש עמה
טו
ברייתא באבות דר' נתן
טז
מימרא דשמואל קידושין דף ע' ע"א
יז
מהירושלמי פ"ה דכתובות
יח
עיין בב"י שכתב שדבר זה אסור להעלותו על לב ואין ספק אצלי שאיזה תלמיד טועה כתבו כן מעצמו ותלה הדבר ברבו עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בפיר' המשניות בפי' משנה ד' פרק ז סנהדרין לאיסור וכ"כ בספר של"ה ובב"ח
יט
ממימרא דשמואל קדושין דף ע' ע"ב
כ
מסקנת הגמ' ב"מ דף פ"ז ע"א כמו שתי' המתרץ הביאו ה"ה
כא
ממסקנת הגמ' דעולא פליג' דידיה אדידיה כו' שבת דף י"ג ע"א
כב
משנ' בגמ' קידושין דף פ' ע"ב
כג
שם דף פ"א ע"ב ועיין ברא"ש שם
כד
גירס' דלישנ' קמא תנוקת מבת ג' ותינוק מבן ט'
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
כ״א
א
פגע אשה בשוק במס' ברכות ס"א וערובין לא נזכר שוק אלא דרך והרמ' ז"ל הוסיף שוק וידוע דבשוק לא שייך יחוד וע"כ הטעם משום הרהור וא"כ ק' מה הקשה רב יהודה לרב והא מר הוא דאמר בכשרים שפיר דמי במס' קדושין פ"א נהי דאין בכשרים משום יחוד הא מ"מ לאחריה אסור משום הרהור ואולי כיון דבצדדים נמי שוב אין משו' הרהור הקשה על שאמר דלכרעיך ופירש"י ז"ל ונקדמנה ול"ל כולה האי נסלקנה לצדדין א"ו משום דבדרך היה ומשום יחוד הקפיד ולזה צריך קדימה להרחיק ממנה הרבה וחילוק זה אפשר ללמדו מל' הבריי' ברכות לא יהלך וכו' בדרך נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדי' מכלל דבדרך לאו מילתא פסיקתא שיהיו צדדי' מותר שאם הוא יחיד בל"ז אסור משום יחוד משא"כ גשר שהוא מקום מעבור לרבים וגם גשר א"א לו להקדימה תמיד ודי בצדדי' ואיסור השוק למד הרמ' ז"ל מהיתר צדדי' דהא מן הצד עדיין יש יחוד היכי דשייך א"ו הטעם אך משום הרהור וזה אף בשוק:
ב
אחד פנוי' וכו' ע' ח"מ וב"ש דבתולה שרי' ואם היא מאורסת מביא הב"ה פלוגתת האחרוני' ואף שראיות מהר"י הלוי אינם מוכרחים מ"מ מביא הגהות מנהגים בשם מהר"ן שפסקו הרבה לומדי' לאיסור ומה שהקשה הש"י דא"כ ק' על הסימן יציאת הינומא דזמנין דתתפס ותאמר אלמנה מן הארוסין הייתי ע"כ לדחות דאף אם תתפס המגו גרועה מפני שהארוסין הוא מילתא דמפורסים וכל שאינה מפורסים אינה נאמנת אף במגו ומ"מ צ"ע:
ג
הג"ה רק כוונתו לש"ש ע' ח"מ וב"ש וז"ל ריטב"א סוף קדו' הכל לפי דעת ויראת שמים וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם הערו' ולשאול בשלום א"א והיינו ההיא דר"י דיתיב אשערי טבילה ורב אמי דנפקא לי' אמהתא דבי קיסר וכמה רבנן דמשתעי בהדי הנהו מטרונייתא ורב אדא בר אהבה דנקט כלה אכתפי' ורקיד בה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול עכ"ל:
בית שמואל
כ״א
א
מאד מאד. לפי שנפשו של אדם מחמדתן לכן כתב מאוד מאוד וכ"כ ביו"ד גבי ריבית ובח"ה גבי שוחד אף על גב דאמרו חז"ל מיעוט בעריות מ"מ אם רגיל בחטא זה קשה לפרוש יותר משאר עבירות ועיין פרישה סי' כ"ה:
ב
או להביט ביופיה. הר"י כתב דאסור מדאורייתא שנאמר לא תתורו אחרי עיניכם והרמב"ם ס"ל מדרבנן ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה והרהור אפילו בפנויה אסור מדאורייתא:
ג
ולא יעבור בפתח אשה זונה. ואם הוא חשוד על אשה א' מתרי' בו שאל יעבור פתח ביתה ואם יעבור מלקין אותו ועיין ב"י מ"ש בשם רי"ו:
ד
קול ערוה. אבל קול פנויה או קול אשתו מותר אלא בעת תפלה אסור כמ"ש בא"ח ועיין בפרישה מ"ש בשם מהרש"ל ודוק' קול ערוה אסור אבל קול דיבור שלה מותר וא"ל מש"ס קידושין דף ע' דאיתא שם קול ערוה אפילו בשאלת שלומ' אסור תירץ הרשב"א קול דבור מה שהוא משיב על שאלת שלומה גרע טפי ב"ה:
ה
א' פנויה. היינו אלמנה או גרושה אבל בתולה מותר ופריע' הראש בחצר ליכ' אסור אלא משום צניעו' ועיין ב"י וד"מ בסי' קט"ו ושם כתבתי בשם הסמ"ג והש"ג דאסור אפילו בחצר:
ו
מותר להסתכל בפנויה לבדקה. והא דאיתא פרק כל כתבי כשאזיל ת"ח לקדושי' אתתא לידבר ע"ה עמו משמע דאין ת"ח מסתכל אפי' לבדק' תירץ המגיד כיון דת"ח אינו רגיל להביט בנשים יש לחוש שמא יחליפנ' אפילו אם ראה אותה:
ז
אבל לא ישחק. ולהביט במקום תורפ' אסור ואם מביט כשהי' נדה עונש שלו דאית ליה בנים שאינן מהוגנים וכשמביט בעת שרוצה לשמש נעשו בניו סומין כמ"ש בנדרים, ובלא תשמיש אסור משום דמגרי היצר הרע בעצמו כמ"ש בסי' כ"ה, ובעת נדתה אסור להביט במקומות המכוסים כמ"ש בי"ד סי' קצ"ה ולא כמגיד פכ"א דמתיר:
ח
והצע' המטה. עיין סי' פ' שם מבואר מה שמוטל על אשתו לעשות לבעלה מכל מה שהי' מחויב' לעשות אסור לעשות לו אשה אחרת:
ט
ויש מקילין בכל אלה. היינו באכילה בקערה אחת או להושיט מידו לידה אסור כשאשתו נדה מ"מ באשה אחר' לא חיישינן להרהור בכה"ג אבל רחיצת ידים והצע' מטה ומזיגת הכוס ל"פ הרשב"א:
י
מותר לרחוץ מעכו"ם שפחות. ובדרישה מיקל ג"כ הואיל דבר עבדות הוא וב"ח כתב שראה במ' שכתב מותר לרחוץ משפחה אם יכול לזהר מהרהור והנמנע יתברך, ואם אין מכוסה בכל גופה ושערה אסור כמ"ש בא"ח סי' ע"ב ב"ה:
יא
רק כוונתו לשם שמים. לעשות נח לאביה ולאמה וכה"ג ומזה נהגו לרקד עם הכלה לחבבה על החתן או לכבוד אביה ות"ח ראוי להחמיר רש"ל וב"ח כתב במלכותינו נהגו להקל דלא נהוג אסור, ומשמע מתוס' כל שאין כוונתו לשם חיבה אלא לשם שמים מותר:
יב
לעיין ברישיה. אחר כנים כצ"ל וכ"כ בדרישה, אפי' יושב ואין מונח בחיקה אסור כן משמע מתשו' רשב"א סימן אלף קפ"ח וכ' בט"ז וז"ל ונראה דיש חילוק בזה דעיון לחוד אין נכון בפני אחרים באשתו משום הרואה יבא לידי הרהור דנזכר קירוב שלהם ע"י תשמיש אבל בבתו ואחותו ונכדו שאין כאן זכרון תשמיש מותר בפני אחרים אבל שכיבה בחיקה פשיט' דאסור אפילו שלא בפני אחרים ובשאר עריות אפילו בפנויה אסור אפי' עיון בראשו לחוד כנלע"ד עכ"ל:
יג
אבל מותר לשאול לבעלה. וה"ה לשאול לאחר על שלומה מותר והא דכתבו הפוסקים על ידי בעלה משום דמצינו במלאכים דשאלו ע"י אברהם כ"כ ב"ח מיהו בשם פ' השוכר דתירץ ע"י בעלה שאני משמע לשאול לאחר על שלומה אסור וכ"כ בח"מ ומזה נהגו לכתוב בתחלת אגרת ע"ש זוגתך וכו' אבל בסוף הכתב שרגילים לכתוב ותאמר שלום לזוגתך אסור דהיינו שאלת שלום ששולח ע"י בעלה ב"ח וכתב בט"ז אם לא היתה בקו הבריאה מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך:
יד
חוץ מהאב לבתו. כתב ב"ח וח"מ ה"ה בת בתו מותר דהא רב אחא אותביה בכנפיה בת בתו כמ"ש סוף קדושין וכ' בח"מ וה"ה אחותו קטנה בת שלש שנים ולכאורה קשה הא הר"ן כתב בתו תנן בת בתו לא תנן ובשאר פוסקים לא מצינו ההיתר מפורש ומנ"ל למיקל בבת בתו ואפשר דמוכח מהרמב"ם ושאר הפוסקים דלא ס"ל כהר"ן דהא ס"ל אם נתקדשה אסור לישן בקירוב בשר ולמדו מעובד' דרב אחא אזיל לחתניה רב חסד' ושקיל בת ברתיה בכנפיה א"ל ר"ח דהיא מקודש' מזה למדו נתקדשו אסור לישן עמה בקירוב בשר אף על גב שם היתה בת בתו ש"מ בתו ובת בתו שוין מיהו קשה אם בתו ובת בתו שוין האמר רב חסד' מר עובר אדשמואל דאמ' אין משתמשין באשה הא תנן במתני' ישן עמהם בקירוב בשר מהיכ' תיתי לומר מה דשקל' בכנפיה גרע מקירוב בשר, גם אם היה גרע א"כ איך למדו מזה דקירוב בשר אסור, ואפשר ר"ח סבר בת בתו ל"ד לבתו ואסור אלא רב אחא השיב אנא כאידך שמואל דאמר הכל לשם שמים מזה נלמד בתו ובת בתו מותר כי מסתמ' כוונתו לחיבת קורבה הא דלמדו מכאן נתקדשה אסור אפילו בבתו נלמד מדלא השיב מיד על דאמר לי' דהיא מקודש' ה"ל להשיב הכל לשם שמים מזה נשמע כשהיא מקודשת אסור אפילו בבתו, מזה נשמע דמותר אפילו קירוב בשר בבתו ובת בתו אם אינה מקודשת וה"ה אחותו קטנה כמ"ש בח"מ, ואם היא גדולה דשער' צמח אסור לישן עמה בקירוב בשר אפילו בבתו וה"ה לאותבי' בכנפי' הוי כקירוב בשר וכן לשכב בחיק' לעיין ברישי' הוי כקירוב בשר כ"כ בט"ז ואם היא מקודשת אסור אפילו אם היא קטנה והיא בתו, ואם הם מלובשים מותר לשכוב עמהן בבתו ובת בתו אפילו אם היא גדולה ומשמע אפילו אם היא נשואה מותר דהא לענין קירוב בשר גדולה ונשואה או נתקדשה שוין, ולעיין ברישי' לא גרע מזה ומותר אם היא בתו או בת בתו לעיין ברישיה אפילו אם היא גדולה ונשואה וכ"כ בט"ז, ושאר ערוה אסורה לעיין ברישיה אפילו אם היא גדולה ונשואה וכ"כ בט"ז, ושאר ערוה אסורה לעיין ברישי' וכן פנויה אסור' ואחותו מתיר בט"ז מיהו אסור לישן עמה אפי' אם הם מלובשים וכן ייחוד אסור כמ"ש בסימן אח"ז, ומכ"ש חיבוק ונישוק אסור כמ"ש בתוספו' הא דעולא היה מנשק לאחותו משום דהיה יודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור אבל לשאר בני אדם אסור אבל מותר לנשק לאחותו הקטנה ח"מ:
טו
הגדילו ונעשה הבן גדול וכו'. היינו אם הגדילו אסור לישן בקירוב בשר אבל חיבוק ונישוק מותר פרישה:
טז
עד שיהיו שדים נכונו. היינו אפי' קודם שנתגדלו אם הביאו סימנים אסור ועיין ב"י וב"ח וח"מ:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
כ״א
א
צריך כו'. כמ"ש הרחק מעליה כו' וכמ"ש בע"ז י"ז א' ובקדושין פ"א ב' דתניא אר"מ הזהרו כו' ובאבות דר"נ פ"ב ה"ה אומר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו מכאן אמרו כו' הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור:
ב
ואסור כו'. ממ"ש ביבמות ק"ח ב' פשיטא הוא הוא ניהו כו' ושם הא אינה מכרת כו' וט"ס כאן וצ"ל להיפך לקרוץ בעיניו לרמוז כו' דביד ורגל לא שייך קריצה וכמ"ש קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו והוא קריצותיו ורמיזותיו דשם:
ג
ואסור לשחוק כו'. פ"ב דאבות שחוק כו':
ד
או כו'. ע"ז כ' א' ונשמרת כו'.
ה
אלא רץ. קדושין שם:
ו
ומסלקה לצדדין. ברכות שם נזדמנה כו':
ז
או לאחריו שם ותלכנה אחרי כו'.
ח
ונתכוין כו'. שם ת"ר המרנה כוי כדי כו':
ט
והמתכוין כו'. עח"מ סק"א וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהלכות א"ב וכתב המ"מ שלמד מההוא דחליף כו' ומשום אל תקרב אל פתח ביתה ע"ש וכן בכולם כמ"ש נאמר לא תקרבו מכאן כו' כנ"ל ואסמכתא היא:
י
ואלו הדברים כו'. כמ"ש בשבת ס"ד ב' א' ר"ש למה מנה כו' וערש"י שם ד"ה המסתכל כו' ושם הוא בל"ת דלא תתחתן בם:
יא
אחד פנויה. מדקאמר לבנות ישראל ול"ק לאשה.
יב
ולא עוד כו'. שם:
יג
אבך כו'. ע"ז כ"א:
יד
וע"ז כו'. באבות דר"נ שם ה"ה אומר ברית כרתי לעיני ומה כו' מלמד כו' ע"ש.
טו
אבל לא כו'. כמ"ש בפ"ק דשבת כיוצא בו לא כו' מפני הרגל עבירה וכ"ש בכה"ג כמ"ש שחוק כו' ובאבות דר"נ שם ולא ידבר עמה דברים בטלים כו':
טז
בין שפחה כו'. ירושלמי פ"ה דכתובות רב הונא אמר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים של ייחוד מה הן דברים של ייחוד סכה לו גופו ומרחצת לו רגליו ומוזגת לו את הכוס למה מפני שהיא חייבת לו או משום שאין ראויין להשתמש בשפחה כו' וז"ש באיזה שמוש כו':
יז
אפילו ליצוק כו' אפילו כו'. טור וכמ"ש בכתובות ע"א א' אר"ה אע"פ שאמרו יושבת כו' שם אר"ה כל מלאכות כו' ומ' דרחיצה דרישא דומיא דסיפא ובסיפא ע"כ כה"ג מיירי דאל"כ בלא"ה אסור כמ"ש בפ"ק דשבת ואפילו באצבע כו' וכמ"ש בת"ה וטוש"ע י"ד סימן קצ"ה ס' י"ב ועלה דההיא אמר בירושלמי או משום כו' כצ"ל:
יח
בפניו. גמרא שם בנדה וכנ"ל והכל טעם אחד דכל שבנדה אסור אסור באשה אחרת וז"ש בהגה וי"א דה"ה כו' ובאבות דר"נ שם נאמר כאן לא תקרבו ונאמר להלן לא תקרב לדבר המביא לידי עבירה לא תקרב כו' ובפ"ט דשבת אכל עמי כו' שהרי נאמר לא תקרב כו':
יט
ויש מקילין כו'. דכל הקירבות אינן אסורין אלא מדרבנן כמ"ש בשבת שם משום לך לך כו' ואין אסור אלא המביא לידי הרגל כמו ישן הוא בבגדו כו' ונשיקה שם ול"ד לנדה מפני שלבו גס בה וכמ"ש במגרש ולנה עמו בפונדק ומודים בנתגרשה כו' וראיה ממ"ש בפ"ק דשבת א"ל ר"נ לבנתיה קטולן כו' ואע"ג דבאשתו איכא משום הרגל כמ"ש בפ"ג דב"ב בעובדא דר' בנאה מידע ידעי כו' שם ויש לדחות דבתו שאני כמ"ש בס"ז חוץ מהאב כו' הגדילו כו' אע"ג דבנדה ושאר עריות אף בכה"ג אסור כמ"ש בפ"ק דשבת:
כ
וי"א דכ"ז כו'. דדרך שפחות מותר כמ"ש אביגיל לרחוץ רגלי עבדי אדוני והא דמשמע בירושלמי דאסור אף בשפחות כה"ג היינו במקום ייחוד:
כא
וי"א כו'. ע' תוספת קדושין פ"ב א' ד"ה הכל כו':
כב
י"א כו'. מהא דר' בנאה כנ"ל.
כג
אפילו כו'. ואפילו כו' שם:
כד
אבל כו'. תוספת מהא דפ"ז דב"ב ושם לא כ"כ:
כה
אע"פ שאין כו'. מהא דעולא וקאמר ופליגא כו'
כו
שאין קרובים כו'. שם אפילו שום קורבה כו':
כז
בין כו'. מהא דקדושין פ"א ב' רב אחא כו' לא ס"ל מר כו' עבר מר כו':
כח
חוץ כו'. מתני' שם וכמש"ו:
כט
ואם היתה כו'. שם:
ל
או שנתקדשה. שם לא ס"ל כו' ואח"כ אמר מר נמי עבר כו' מ' דמתחלה דאמר לא ס"ל מר דמקדשה אפילו בלא הא דשמואל וא"כ ה"ה לכל שמותר להשתמש:
לא
וכן. כמו באב:
חלקת מחוקק
כ״א
א
ולא יעבור בפתח אשה זונה. ואם חשוד על אשה פרטית שהי' ערוה לו מתרין בו שלא יעבור על פתח ביתה ואם יעבור ילקו אותו כדאמרינן בגמר' (יבמות דף נ"ב ע"א) בההוא דחליף אפתח' דבי חמו' דמידם הות דיימא חמותיה מיניה וכ"כ ב"י בשם ר' ירוחם סי' זה ס"ק ו':
ב
א' פנויה וא' א"א. פנויה בעולה קאמר אבל בתולה אמרי' דיוצאה בהינומ' וראשה פרועה וכן הוא בב"ח ועיין במרדכי:
ג
ולא עוד אלא שראוי לעשות כן. והא דאמר (בבבא בתרא דף קס"ח ע"א) האי צורב' מדרבנן דאזיל לקדושי אתתא לידבר ע"ה בהדיא דילמ' מיחלפ' ליה תירץ המ"מ בפכ"א מהא"ב משום דת"ח אף שרואה אותה בפעם א' אינו בקי בצורת נשים ויש לחוש שמא יחליפוה אבל ע"ה יכירה בפעם אחת:
ד
אעפ"י שיש לו הנאה בראייתה. וע"כ התירו לאשה להתקשט בימי נדתה שלא תתגנה על בעלה:
ה
מותר לרחוץ מכותי' שפחות וכן נוהגים. ובב"ח העיד שמצא במרדכי ישן כתוב אם יכול ליזהר מהרהור והנמנע מתברך עכ"ל ע"כ שומר נפשו ירחק מזה:
ו
רק כוונתו לש"ש מותר. בב"ח כתב בשם מהרש"ל כגון לרקד עם הכלה כדי לחבבה על בעלה או משום כבוד אביה ות"ח ראוי להחמיר עכ"ל וסיים בב"ח ובמלכותינו נהגו הגדולים שבדור להקל בכלה והיכא דנהוג נהוג והיכ' דלא נהוג איסורא איכא:
ז
אין שואלים בשלום אשה כלל. כלומר אפילו שלא לשלוח לה שלום רק לשאול על שלומה גם זה אסור רק לבעלה מותר לשאול מה שלום הגברת והטעם פשוט כי באולי האחר יגיד לה שפלוני שאל על שלומך ויבאו לידי חיבה אבל לשלוח אפילו ע"י בעלה אסור והכי איתא בהדיא בב"מ פ' השוכר דף פ"ז (דע"י אחר אסור לשאול בשלומה) דקאמר ע"י בעלה שאני משמע בהדיא מה שמותר על ידי בעלה אסור ע"י אחר ובב"ח השוה אחרים לבעלה והוא נגד הגמר' הנ"ל דאמרה בפי' ע"י בעלה שאני ועיין בב"ח מ"ש דבתחלת האיגרת יכול לשאול בשלום זוגתו אך לבסוף אסור לכתוב ותאמר שלום לזוגתך:
ח
כגון אחותו הגדולה. והא דאמרינן בפ"ק דשבת דף י"ג דעולא מנשק לאחותו אבי ידייהו צדיק גמור היה ויודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור:
ט
בין גדולה בין קטנה. הא דמחבקים ומנשקים אח לאחותו הקטנה בת שלש שנים אין זה לחיבת אישות רק לחיבת קורבה והכל לש"ש ובקדושין דף פ"א ע"ב מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו אפילו בקביעו' ועיין לקמן סי' כ"ב סק"א:
י
חוץ מהאב לבתו. וה"ה לבת בתו כדאמרינן בגמ' שם הכל לש"ש וה"ה לאחותו הקטנה וכמ"ש:
יא
ולישן עמהם בקירוב בשר. אפשר דה"ה אח גדול מותר לישן עם אחותו הקטנה בת ג' שנים רק מילת' דפסיקא נקט דאין כל אח גדול מאחותו משא"כ באב ואם וכבר כתבתי דאף דבמשנה (קדושין דף פ' ע"ב) אמרו מתייחד עם אמו ועם בתו אמר רב אסי שם בגמ' (דף פ"א ע"ב) דמתייחד עם אחותו שלא בקביעות:
יב
הגדילו ונעשה הבן גדול. לא פי' שני הגדלות רק סתם וכתב עד שיהיו שדים נכונו ושער צמח דלאו בגדלות שנים תליא מילת' באש' כשמגיעים לסימנים אלו אף קודם שני הגדלו' מסתמ' הגיעו לכלל שיודעים להכלם ואף קודם י"א שנה וי"ב שנה וע"כ לא הכניס עצמו לחלוף הגרסאות שבגמר' (הובא בב"י סי' זה ס"ק ח') ומסתמ' זה הרבה קודם שני הגדלו' הגיעו לכלל בושה ובב"ח השיג על פסק זה וכתב ודלא כב"י דמיקל ופסק בש"ע דלא לאסור עד שיגיע לגדלות ולפי מ"ש אין כאן קולא:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
כ״א
א
סעיף א' ואסור לשחוק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט באפ ' נ"ב עי' בב"ש דהירהור בפנויה אסור מן התורה וכו' וקשה לי טובא אם הירהור באשה אסור מן התורה מדוע אמרו בסוף פ"ק דקדושין גבי ר' יעקב מעשה חזא דפריך שם ודילמא מהרהר בעבירה הוי ומשני דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ופריך ודילמא מהרהר בע"ז הוי ולפי דברי הב"ש הול"ל ודילמא מהרהר בערוה הוי ומדלא משני כן בע"כ מוכח דאין שום מחשבה אסור מן התורה רק בע"ז ודוק וצ"ע בזה כעת והנה בדין אם מותר להיות סרסור או גורם לניאוף פנויה אפי' לנכרי ונכרית עי' מ"ש בזה בתשו' ל"ק ניזנוב דהוי איסור גמור והוא בחיבורי מהדורא זיין ליו"ד סי' כ"א עי"ש ודוק:
ב
סעיף ה' בהג"ה לכן נהגו להקל בדרכים אלו וכו' נ"ב עי' בחבורי לאו"ח חלק הנרשם חלק ק"ב דף ל"ג באו"ח ה"ל נ"ט בתשו' ל"ק הרומלוב מ"ש שם דרך אגב בדין הנ"ל דלהמחמירין אסור אפי' אם עושית מעצמה בלי בקשת הזכר ייע"ש מ"ש ראיות לזה בעזה"י ודוק:
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
כ״א
א
סעי' ה' (והצעת המטה) אודות הצעה המטה והבאת אוכלים ומשקים לשלחן על ידי משרתת נוהגים להקל מצד שסומכים על הסוברים שכשיש שם רבים אין קפידא בזה. וכן הוא כשאשתו עמו שאין קפידא וכן בכל אופן דלא שייך איסור יחוד. ומכל מקום נכון להזהר שלא תציע לפניו. וכן אם עוצם עיניו בשעת ההצעה. ובשעת הבאת האוכלים והמשקים להשלחן אולי על ידי זה אין עוד חשש לכ"ע. ונכון לעשות כן כשנזכר ולשון חז"ל ב' שפחות אינה מצעת המטה משמע שמותר על ידי שפחה ואולי יש לומר דהיינו שלא בפניו או על ידי העצמת עיניו וגם שהרמב"ם ז"ל כלל כן באיסור קריבות מכל מקום נראה שמודה שאין בזה חשש כשאשתו עמו כי אין בזה איסור דאורייתא לכ"ע וחז"ל אמרו רק אסמכתא בעלמא ואין חוששין בזה לכוונת תאוה ואולי בסגנון תאוות גם כן אין בזה איסור דאורייתא לכ"ע ואולי כמו שביחוד אין חשש תאוה כשאשתו עמו וגם כשהיא נדה כיון שהיא פת בסלו. וכמ"ש בקונטרס אחרון דשו"ת מוהרמ"א ז"ל שנדה היא פת בסלו לגמרי וכן הוא בכל גווני דלא שייך איסור יחוד שאין אז חשש תאוות. וכן אין לחשוש מצדה שמא יהיה בה נטיה לתאוו' גם שהאיסור שוה על שניהם וכמו שאין חוששין ביחוד כשאשתו עמו שיהיה תאוה מצד האשה שמיחד עמה וצלע"ע. אולי כמו שמועיל בנדה שתושיט מאכל ומשקה לאישה על השלחן ביד שמאלית אולי כן הוא אודות פנויה או אשת איש להסוברי' שגם בהן שייך מניעת הושטה וכן שייך מדת חסידות להזהר כשאפשר בקל גם שיש שם רבים ובהושטה ביד שמאלית אולי קיל במדת חסידות היטב:
ב
סעי' ו' (אין שואלין) נוהגים לומר לנשים כשנכנסים תיבה שהוא כעין בקשות טובה. והן משיבות. ובקידושין ע"ו משמע ששייך במה שמשיבה על שאלת שלום קול ערוה וכן הביא בב"ש ז"ל ואולי כמ"ש הפוסקים ז"ל לגבי שאלת שלום דאבל שעכשיו לא שייך שאלת שלום. כן הוא בזה ובש"ס לא הקפידו רק לגבי שלום ולא בלשונות הנהוגים כעת:
הנהוג לילך אחר מילה לומר להיולדת מז"ט. היינו מצד שאין זה בחינת סגנון שאלת שלום אשה שיש למנוע. רק הוא בקשת תפילה שיהי' למז"ט גם אל משפחת האם כי חז"ל אמרו סתם נולד בן באותה משפחה נתרפאה כל המשפחה וגם דכתיב למשפחותם לבית אבותם מכל מקום כתיב גם כן איש יודי איש ימיני ואמרו חז"ל שהיינו שהי' משני שבטים. ומדהוזכר כן לגבי חיוב המוטל בסיפור ישועת השי"ת משמע שחל זכות אבות גם מצד האם בדורותיה למעלה. ושייך גם כן ברא מזכה אבא גם לגבי משפחת האם למעלה ולזה יש כיבוד אם גם כן על ידי תורה ומעשים טובים של הבן אחר מותה כידוע ממנהג עם בני ישראל באמירת קדיש ולהתפלל והרי מדה טובה קיימא לן שהיא מרובה ולזה נראה שרק אב ממשיך פקידה על רבעים כשמעשה אבותיהם בידיהם כלשון הפסוק עון אבות כו' וכתיב אבותינו חטאו כו' מה שאין כן מצד אם אין פקידה נמשכת לדורותיה אחריה בשום אופן ובמדה טובה יש חסד לאלפים בין מצד אב בין מצד אמהות וכן הוא בבחינת נתרפאה כל המשפחה וכתבתי במק"א שכל מה שאינו שאלת שלום על דעת חבה אינו בכלל מניעת שאלת שלום אשה וכמו שנוהגים לדרוש שלום נשים ומה יעשה בהן בבריאות ובכצלחה ונוהגים להתפלל עבורן ולברכן ובפרט שגם שאלת שלום דידן קיל עוד יותר משאלת שלום שבימי חז"ל לגבי תוך י"ב חודש כמפורש בש"ע אך מכל מקום איני נהוג לילך בשביל כך לבד באם אוכל למנוע את עצמי לפי דיעות הבריות וכשאני הולך לסעודת ברית מילה אני אומר ב' פעמים מזל טוב שם ומסתמא היא עונה ברוכים תהיו ואין ברכתה קלה בעיני ביום שמחתה במצוה וכמו שהמזל טוב לה כולל למשפחתה אולי כן ענייתה ברוכים תהיו הוא במקום אמירת כל משפחתה ויום ההוא הוא תחילת ימי טוהר של יולדת זכר שמורה בחינת היפוך מדת הדין למדת הרחמים בבחינת נעשה חלב כמ"ש המג"א ז"ל ושייך בזה בחינת וחסידך יברכוכה ששייכת ברכה לבחינת חסדים ובבחינת ברכת כהנים אנשי חסד וגם כשהסעודה למנחה כמו בשבת"ק. אני סומך את עצמי על מה שאני אומר כמה פעמים מז"ט אז בבואי להסעודה. ויש לזה טעם קצת שאם היו ממהרים לילך לומר מז"ט בשחרית שבת"ק (באיש מסיום בעירו שייך כן כי מרגישים בבואו ומסתמא עונים לו ברוך תהי' באומרו בשעת סעודה מז"ט מה שאין אנשים שאינם מסוימים ובאים רבים בפעם אחד טוב להם יותר לילך בשחרית שאז הם אנשים מעטים וכל אחד ואחד ניכר ומסוים בבואו ועל כל פנים בעת אומרו ועונים לכל אחד ואחד בפני עצמו היטב מה שאין כן למנחה להחפזון ולבואם בערבוביא ובפעם אחד) הי' משמעות מזה שהוא בחינת שאלת שלום ששייך בו בקש שלום ורדפהו חוץ ממקומך דהיינו גם כן בחינת חפזון ומהירות וכשאיני הולך לסעודת ברית מילה אני סומך את עצמי על אמירתי מז"ט כמה פעמים בביהכ"נ הק' וכוונתי לכל המשפחות ומסתמא הנשמות של כל משפחות האם משיבים ברכה למעוררים עליהם מזלא טבא והנשמות יש להן כח שיחה טובה וגם אין אומר ואין דברים להם בזה בכל הארץ קום הקו של חסד וברכה בזה מסתמא ואז אני ככל רוב בני העיר שאינם נהוגים לילך לומר מז"ט ורק הקרואים וקרובים הולכים:
ג
(עוד מצאתי) מה שכתבתי במק"א אודות להתפלל עבור אשה גם בפניה שאין כשאלת שלום אשה הנה שלא בפניה פשיטא שאין חשש כלל ואדרבא מוטל להתפלל וגם שיודעת מזה. אך גם בפניה אין חשש וכמפורש גבי אליהו הנביא ע"ה ואלישע הנביא ע"ה שהתפללו בעד הנשים הצרפית ושונמית ז"ל וכדומה ומשמע שהי' תפילותיהם בפניהן (ובבחינת בנים לבניך שלום הרי הבקשה להיות לה בנים היא תפילה על שלומה. וכן בבחינת חלב חטים ישביעך שלום גבולך הרי הבקשה על פרנסה היא גם כן בגדר תפילה על שלום) אלא ודאי שרק דרישת שלום בסגנון דרישה הנהוגה בעולם להראות אהבה זה לזה רק זה מהנמנע לנשים. ולזה המנהג פשוט שילכו לומר מז"ט להיולדת אחר המילה וכן אומרים מז"ט בשעת נשואין לנשים וכדומה ורק דרישת שלום הוא בחינת אהבה ביותר בבחינת מש"ה למען אחי ורעי אדברה נא שלום שזה מורה על אחוות וריעות. וזה נמנע מצד קירוב הדעת בבחינת שלום לרחוק ולקרוב. מה שאין כן זולת זה נכון להתפלל עבורן היטב:
וכן מה שנוהגים לברך הקרובות בנות אחיו ואחותיו וכדומה בנשיאת כפים על גבי ראשיהן. כל שאין קירוב בשר יד ליד. גם המקומות המגולים ואין בשר נוגע לבשר אין קפידא כי לא מצינו רק בבחינת מה שאמרו חז"ל המרצה מעות כו' ליהנות כו' יד ליד כו' וגם שהסתכלות נמנע גם על מלבושים כשמכירם ומכירה בצורתה הסתכלות הוא בחינת סרסור הראשון בבחי' ולא תתורו כו' עיניכם ובבחינת לא חזית אריה כו' מה שאין כן נגיעה דכתיב לשון כל הנוגע בה כו' מה שאין כן מלבוש איננה בכלל זה והרי רק בנדה ההרחקה יתרה מבזולת כידוע מהיתר אכילה בקערה אחת עם אשת איש וכדומה וגם באשתו נדה אין קפידא לפעמים בנגיעה בבגד שעליה וגבי מתון ת' זוזי שויא משך בגד מעל אשה שסבר שהוא אשת איש ושהי' לו לחשוש שמא היא גויה ובדררא דאיסרא ודאי הי' חושש בכל אפשריות ורק לגבי ממון לא חשש על ידי אהבת המצוות בבחינת יתן כל הון ביתו כו' ובסוכה אמרו חז"ל שאין הפרש בזה מצד טרדתו בניגוד להרהורי תאוה כמ"ש שם ראיה מההספד וחז"ל נקטו המרצה מעות מידו לידי אשה כו' שזה לא סגי בלא נגיעה בשר לבשר ולא נקטו המושיט מידו איזה לבוש וההפרש בין הסתכלות לנגיעה יבואר ממלבושים ניכרים של יודעה ומכירה דלית דחש מלטלטלם ומלתקנם בידיו אלא ודאי שהסתכלות חמור טפי ואלו הי' בזה דררא דאיסורא לא הי' התנא הקדוש מרכב לכלה כי דררא דאיסור הוא בלא פלוג אך נגיעה בלבוש אין בה קפידא ורק בחינת ארכב אכתפיה שגם שלא נקבע על זה איסור קבוע מכל מקום אמר שאי לא דמיא עלייהו ככשורא ימנעו מפועל ההוא שהוא צד התגרות ביצר לפעמים כי יש בזה מעין חיבוק מה שאין כן זולת זה:
האחרונים ז"ל אסרו לכתוב ותאמר שלום לזוגתך ויש נוהגים לכתוב מזוגתי לזוגתך שלום וכן הייתי נוהג כמה פעמים וגם שלא ראיתי כעת מפורש בזה להיתר. מכל מקום מסברא נראה שכן הוא שכמו ששלוחו כוותיה ואסור לכתוב ותאמר שלום לזוגתך משום שאמירתו של הבעל הוא בשליחותו כן הוא מה שהאשה עושה לבעלה שליח לדרוש שלום בגינה. שהרי זה רק כאשה דורשת שלום אשה ולא יותר ועל ידי זה גם כשלא שמע כלל מאשתו וכותב כן מסתמא כי כשיאמר לה שתעשה כן בטוח שתצייתנו בזה זכין לאדם שלא בפניו כיון שדרישת שלום לעם בני ישראל בפרטות הוא מצוה וזכות ולומר לאשתי שתדרוש בגינה בשלום חברתה פשיטא שאין קפידא בזה שהרי איננו אומר לדרוש על שמו ולא שייך בזה שליחות רק מיועץ ומזכיר אשתו שתעשה מצד עצמה ולזה נוהגים כנ"ל ויש נוהגים לכתוב זוגתי פורסת שלום זוגתך וזה קיל יותר שיש בזה משמעות שאלה על שלום שעד כה ובזה כ' להקל על ידי בעלה וכמש"ה איה שרה אשתך וגם שכתבתי לעיל לחלק בין שלום לשארי דברים טובות ובקשות מכל מקום בחינת איה אשתך הוא ממש כשאלה על שלום ואמרו חז"ל וכי דרכו של בועז לשאול על נשים ולמה זה ישאל עליה אם לא בבחינת שאלה על שלומה שהיא קירוב הדעת וכדי להמנע ממחזי כשיקרא יש עדיפותא בלשון מזוגתי לזוגתך ד"ש או פ"ש כי לשון זה סובל שהסתמיות הוא כמפורש ודרישת או פריסת שלום משמע גם כן לשון שאלה על שלעבר ד"ש הוא מלשון דרשו שלום העיר והתפללו שמשמע קצת שהדרישה היא על שלעבר ופ"ש הוא מבחינת פורס סוכת שלום וגם שזה נוטה לעתיד להמשיך השלום עליהם יש בו גם כן בחינת לשעבר בבחינת מפרש שיחתו דהיינו שלום בפירוש אתמר ומכל מקום השלום היינו על לשעבר אך מאשה לאשה ממילא ההיתר פשוט וכנהוג היטב:
נראה שבן שואל לשלום אמו הנשואה לאביו חורגו וכן אב לבתו הנשואה בלי שום חשש כמו מאיש לאיש וגם שלא ראיתי כעת מפורש כן מכל מקום מסברא כן הוא שאם לגבי יחוד היותר חמור לאיסור בדררא דאורייתא ותקנה קדומה קבועה אב ובת אם ובן הם כאיש ואיש כל שכן בזה:
נראה שבת בנו ובת בתו ולהלן ואם אביו ואם אמו ולמעלה לגבי יחוד שוה לבן ואם ואב ובת וממילא כן הוא לגבי דרישת שלום כנ"ל וכן לגבי קטן וקטנה שאין בהם איסור יחוד שוה גבול זה גם כן לגבי הנ"ל לגבי דרישת שלום גם דדרישת שלום אסור גם ברבים מכל מקום בזה שווים יחוד ודרישת שלום זה לזה במכ"ש כנ"ל ורק לגבי מה שרבים עומדים שם בשעה ההוא וגם בעלה שאני דרישת שלום כי הוא קירוב הדעת ליומא אוחרא מה שאין כן קטן וקטנה מותר:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
כ״א
א
להלך אחריה. עבה"ט ומ"ש בשם הרדב"ז הוא בח"ב סי' תש"ע. (ושם מסיים אלא ימהר לעבור לפניה אפי' שיעבור תוך ד' אמותיה או יסתלק לצדדין או יאנוס עצמו ויתעכב עד שתלך מלפניו כו' ואם אי אפשר באחד מכל אלה והוא ממהר לדבר מצוה ואם יתעכב יעבור זמן המצוה יתקע עיניו בקרקע וילך ולא יגביהם מן הקרקע ע"ש. ומשמע דתקנתא זו דיתקע עיניו בקרקע לא מהניא אלא דוקא בממהר לדבר מצוה וע' בגמ' ברכות ס"א ולמ"ד פרצוף הי מנייהו סגי ברישא אמר רנב"י מסתברא כו' דתניא כו' וע' במהרש"א:
ב
אחד פנויה. עבה"ט שכ' היינו אלמנה כו' ובמג"א סי' ע"ה סק"ג נראה בעיניו דוחק לפרש כן וכ' דפרועות ראש דכתב באה"ע היינו שסותרות קליעות שערן והולכות בשוק דזה אסור אפי' בפנוי' כו' אלא דפנויה לא מיתסרי מדאוריית' כו' ע"ש אמנם בס' דגול מרבבה כתב דיפה כיוונו הח"מ והב"ש דהיינו אלמנה וגרושה והוא מדברי הירושלמי בפ"ב דכתובות סוף הלכה א' ע"ש (ולפ"ז י"ל דבתולה אין איסור אפי' סותרות קליעות שערן וע' במחצית השקל שם). ומ"ש הבה"ט היינו אלמנה או גרושה או בעולה כו' מלשון זה מבואר דבעולה בזנות קאמר והיינו כהשבו"י שהביא לקמן. אך באמת לא העתיק כראוי במה דנקט אלו הג' יחד כי אלו שלשתן לא הוזכרו במקום א' כי בב"ח וח"מ לא הוזכר אלמנה וגרושה רק בעולה ובב"ש לא הוזכר בעולה רק אלמנה וגרושה והא ודאי דמדברי הב"ש משמע דבעולה פנויה שזינתה אין איסור (וכן מדייק מדבריו הפמ"ג בא"ח שם) ואף הב"ח וח"מ דנקטו בעולה י"ל דכוונתם נמי בעולה ע"י נשואין דהיינו אלמנה וגרושה מן הנשואין ולאפוקי מן האירוסין דלא אבל ע"י זנות י"ל דאין איסור בפריעת ראש. גם בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"א סי' ל"ה דעתו כן וכ' שם בדבר שנתברר כל הבתולה שנבעלה ורצה הרב לכופה שתכסה ראשה בצניף ומסיק דאין לכוף אותה אם בשביל הכתובה הלא כל הנושא אשה בודק וחוקר אחריה וכיון דנתפרסם שזנתה כל מה שיעשה לה כתובה מדעתו הוא ורשום בידו להוסיף והא דנהגו לנסות ראשה עושים לטובתה שלא תהיה חרופה וגדופה לכל עובר אורח שיראה אותה כריסה בין שיניה וידע שזנתה אבל היכא שהיא אומרת שלא ניחא בתקנתה כגון דא שומעין לה ע"ש. אולס בדגמ"ר דעתו כהשבו"י וכ' דכן מוכח בירוש' שם דבעולה אפילו לא נשאת עדיין כלל אינה רשאה לצאת בראש פרועה עי' שם (ובספר כרם שלמה מפקפק בראייתו מהירוש' ע"ש) ומ"ש הבה"ט בשם ת' חו"י דאף בתולה שנתקדשה יש לילך בכיסוי ראש עי' שם שכתב דאפילו את"ל דארוסות בזמן הש"ס היו הולכות פרועות ראש היינו מפני שהיה בימיהם האירוס זמן רב לפני הנישואין כו'. וע"ש עוד שנשאל אודות אחות ראובן שהיתה משרתת אצל לוי והיא מכרת בכל חכמה ומלאכה ורבו הקופצים עליה לישאנה בלא כסף והנה לוי בעה"ב שלה אין לו בנים ויש לו אשה חולנית בחולי הריאה כמה שנים ונל הרופאים נתיאשו ממנה ודיבר לוי עם ראובן שאל ימהר להשיא אחותו כי כשתמות אשתו ישאנה וע"ז רוצה ליתן ת"כ ולשבע לפני עדים וראובן אינו מאמין לשבועתו כי הוא עשיר מופלג ואלים בעירו. ושאל ראובן הנזכר לייעץ לו כדת מה לעשות ויעצו גדול שבעירו שיניח ללוי לקדשה לפני עדים שתהיה מקודשת אחר מות אשתו ג' והשיב וז"ל שאלתך שאלה שאינה הוגנת היא ודוגמא לשאלה זו שאלני אלמן א' כו' (יובא לקמן סי' קמ"ג) ואף כי שאלתך קלה מצד שאין כאן לעז אשת איש והרי ע"פ הדין נושא אדם כמה נשים מ"מ חמורה יותר מכמה צדדים אף אם היה אפשר לעשות כן מה שבאמת אי אפשר שאם יקדשה ויאמר לה ה"א מקודשת לי בפרוטה זו לאחר שתמות אשתי יכול לחזור בו כבטור ופוסקים סימן מ' ואם יאמר מעכשיו את"ל דאין חשש חר"ג דלא תיקן בארוסה כמ"ש בסי' א' (עבה"ט שם ס"ק כ"א) מ"מ אי אפשר דאיך תלך בפריעת ראש כו' ועוד יש לחוש לכמה חששות ותקלות כי מנהג בחורי ישראל הפרוצים לנהג קלות ראש עם הבתולות אבל עם הנשואות גדרו גדר ואין מי שנוהג קלות ופן חלילה יכשלו בה לכן הלך מדרך זה ומזאת העצה הרעה אף כי יש כמה דרכים אשר בהם יוכל להתקשר עם לוי בדרך היתר הלא יכול ליתן שט"ח שיתחייב לראובן אלף ר"ת וזמ"פ יהיה אמר שנה אחר פטירת אשתו או בזמן נישואין שלו עם אשה אחרת אכן אם ישא בתולה פלונית פטור ומסולק משט"ח זה לגמרי או שיאסר עליו כל בנות ישראל חוץ מזו ועוד כמה דרכים וכל זה יהיה בהעלם וסתר מפני עגמת נפש ולכן לולא אהבתך גם דברי האחרונים האלה לא כתבתי כי מימי לא רציתי לגלות דעתי בדבר שהוא חוץ לסדר ומנהג העולם כו' ע"ש:
ג
לשם שמים. עבה"ט ועמ"ש לקמן סי' ס"ה סק"ב (וז"ל הריטב"א סוף קידושין הכל לפי דעת ויראת שמים וכן הלכתא. דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא בלבו כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום א"א והיינו ההיא דר' יוחנן יתיב אשערי טבילה ור' אמי דנפקי ליה אמהתא דבי קיסר וכמה רבנן דמשתעי בהדי מטרוניתא ורב אדא בר אהבה דנקט כלה אכתפיה ורקיד בה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול עכ"ל:
ד
אפי' ע"י שליח. וצ"ע גבי אלישע שאמר לגיחזי רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך כו' הגהת יד אפרים. ולפי דברי הריטב"א סוף קדושין שהבאתי בס"ק הקודם לק"מ):
ה
מהאב לבתו. עבה"ט דה"ה בת בתו ועב"ש ס"ק י"ד שהקשה דהא הר"ן כתב בתו תנן בת בתו לא תנן ולשאר פוסקים לא מצינו ההיתר מפורש מנ"ל להקל בבת בתו וטרח ליישב ע"ש ועיין בס' בר"י אות ד' שכ' דבאמת ההיתר מפורש דהתניא באבל רבתי שהאם נקברת עם בן בנה זה הכלל כל שישן עמו נקבר עמו דהר"ן סבר דההיא ברייתא אינה הלכה וכן פסקו הפוסקים בי"ד סי' שס"ב וע"כ משום דתפס סוגיא דתלמודין שלהי קדושין שהביא הב"ש כפשטה אבל אנן דקי"ל כההיא ברייתא ביו"ד שם ה"ה הכא ע"ש:
ו
וכן האם עם בנה. עיין בת' חוות יאיר סי' ע"ב שפעם א' אירע מקרה בלתי טהור שבן קטן בן ט' שנים שהיה ישן עם אמו והערה באמו בשינתה ועי"ז הקיצה וכתב דהאשה ודאי מותרת לבעלה מאחר שהיא אשת ישראל ואין לך אונס גדול מזה והכי מוכח ר"פ הבע"י סוף דף נ"ג כו' (ע' בת' אא"ז פמ"א מ"ג סי' כ"ב שדחה ראיה זו אך כתב שם ראיה אחרת שאם היתה ישינה לא נאסרה על בעלה ע"ש ויובא קצת לקמן סימן ס"ח סק"ח) אך כתבתי זה לזכרון כי יש בו תוכחה לבנות ישראל שישמרו מלעשות כזאת בבנים הקטנים ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
כ״א
א
סי' כ"א ב"ש אות ה'. אבל בתולה. נ"ב ארוסה אסורה. מהר"י הלוי בתשובה חאה"ע סי' ט':
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
כ״א
א
(עד כאן חסר) ומזה יליף בנ"י דרך ארץ שאין ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בזה בדברים לפני אחרים עכ"ל וכ' בדרישה דנראה לו דוקא בחיק' אסור אבל לעיין ברישיה כשהוא יושב אפשר דמותר אבל בתשובת רשב"א סי' אל קפ"ח משמע דגם עיון ברישיה אין נכון שמדמין זה ליציקה על הידים ורש"י פי' בגמ' מידע ידיע דיצר הרע כו' דאין כאן חוצפה דאינני' בכנפי' דשרה דמידע ידיע דיצה"ר ליכא בהאי עלמא לא צריכנה לאצטנועי מיניה עכ"ל משמע דהעיקר משום דגני' בחיק' הוא וקשה דא"כ למה הוצרכו להזכיר דמעיינה ברישיה ונ"ל דתרי טעמים היו שם שלא רצה ליכנס שם דחדא משום אברהם גופיה דאין לו לאדם לעשות מילי דחיב' עם אשתו בפני אחרים משום צנועות כההיא מעשה שהטיח באשתו תחת התאינה והלקוהו וגם כאן הוא מעין תשמיש בזה שנית שלא יעורר תאות אחרים ע"י זה שיבא לידי הרהור שיזכור תשמיש ע"י זה ע"כ אמר דמצד אברהם עצמו היה שלא כהוגן ח"ו ששכב בחיק אשתו שנית אפילו עיון ברישיה לחוד אינו נכון כדי שלא יביא אחרים לידי הרהור ע"ז השיב אברהם דאפילו השכיבה בחיקה אין איסור כי בהאי עלמא א"צ לצניעות דידוע שאין כאן תשמיש ממילא אין כאן איסור אפילו לדידיה מכ"ש לאחרים א"כ מוכח מזה דאפילו עיון בראשו לחוד אינו נכון בפני אחרים ונראה דיש חילוק בזה דעיון לחוד אינו מפני אחרים דוקא באשתו דכל הרואה זה נזכר לקירוב שלהם ע"י תשמיש ויבא לידי הרהור ע"י זה משא"כ בבתו ואחותו ונכדו דאין כאן זכרון תשמיש מותר בפני אחרים אבל שכיבה בחיקה פשיטא דאסור בכולם אפילו שלא בפני אחרים דדבר זה הוא קירוב גדל ובשער עריות ואפילו בפנויה אסור אפילו עיון בראשו לחוד כנלע"ד נכון:
א אבל מותר לשאול לבעלה כתב רש"ל ולפ"ז נהנו היתר באגרת שלומים שלנו שפורשים בו האשה ואעפי"כ נהגו להחמיר שלא להזכירה בשמה עכ"ל וכתב מו"ח ז"ל היינו שבתחילת האגרת כותבין ולאשתך כו' אבל לבסוף האגרת שרגילין לכתוב ותאמר שלום לפלוני אסור לכתוב ותאמר שלום לזוגתך דהיינו שולח לה ע"י בעלה שאלת שלום דאסור ונ"ל דכ"ז הוא מצד שמראה אהבה בדרישת שלום אבל אם יש צורך כגון שלא היתה בקו הבריאה או כיוצא בזה מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5