א
איסור יחוד ועם מי אסור להתייחד ובו כ סעיפים:
אסור להתייחד עם ערוה מהעריות בין זקנה בין ילדה שדבר זה גורם לגלות ערוה חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שיבעול אסור להתייחד עמה אלא היא ישנה בין הנשים והוא ישן בין האנשים ואם בא עליה ביאה ראשונה ואח"כ נטמאת מותר להתייחד עמה (ועיין בי"ד סי' קצ"ב):
ב
כשאירע מעשה אמנון ותמר גזר דוד ובית דינו על ייחוד פנויה ואע"פ שאינה ערוה בכלל ייחוד עריות היא ושמאי והלל גזרו על ייחוד כותית נמצא כל המתייחד עם אשה שאסור להתייחד עמה בין ישראלית בין כותית מכין את שניהם מכת מרדות האיש והאשה ומכריזין עליהם: הגה ודוקא בידוע שנתייחד עמה אבל היא אינה נאמנת עליו (ריב"ש סי' רפ"א) ואפילו עד א' אינו נאמן (מהרי"ק שורש קפ"ט) ומ"מ במקום שנראה לבית דין דאיכא למיחש לאיסורא צריך להפרישן (שם בריב"ש): חוץ מאשת איש שאע"פ שאסור להתייחד עמה אם נתייחד אין לוקין שלא להוציא לעז עליה שזינתה ונמצא מוציאין לעז על בניה שהם ממזרים:
ג
וכל אשה שאסור להתייחד עמה אם היתה אשתו עמו ה"ז מותר להתייחד מפני שאשתו משמרתו אבל לא תתייחד ישראלית עם הכותי ואע"פ שאשתו עמו:
ד
אין מוסרין תינוק ישראל לכותי ללמדו ספר וללמדו אומנות:
ה
לא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה עד שתהיה אשתו של אחד מהם שם וכן לא יתייחד איש אחד אפי' עם נשים הרבה: הגה וי"א דאשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים אם הוא בעיר (טור בשם הרא"ש) וסתם אנשים כשרים הם (ר"ן פ"י יוחסין) אבל אם הם פרוצים אפילו עם י' אסור וכ"ז בעיר אבל בשדה או בלילה אפילו בעיר בעינן ג' (ב"י בשם הראב"ד) אפילו בכשרים (גם זה טור בשם הרא"ש) ויש מתירין איש א' עם נשים הרבה אם אין עסקו עם הנשים (טור בשם רש"י):
ו
נשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין ליחוד היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים או אנשים מבפנים והנשים מבחוץ ופירשה אשה לבין האנשים או איש א' לבין הנשים אסורים משום ייחוד:
ז
אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים אסור לו להתייחד עם הנשים כיצד יעשה יתעסק עמהם ואשתו עמו או יפנה למלאכה אחרת:
ח
אשה שבעלה בעיר אין חוששין להתייחד עמה מפני שאימת בעלה עליה ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו או אם קינא לה בעלה עם זה לא יתייחד עמה אע"פ שבעלה בעיר:
ט
בית שפתחו פתוח לרשות הרבים אין חשש להתייחד שם עם ערוה:
י
מותר להתייחד עם שתי יבמות או עם שתי צרות או עם אשה וחמותה או עם אשה ובת בעלה או עם אשה ובת חמותה מפני ששונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו וכן עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה:
יא
תינוקת שהיא פחותה מבת שלש ותינוק פחות מבן ט' מותר להתייחד עמהן שלא גזרו אלא על יחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה:
יב
אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים ואם נתייחד אין מכין אותו מפני שהוא ספק אבל האיש מתייחד עם האנדרוגינוס ועם הטומטום:
יג
תקנו חכמים שיהיו הנשים מספרות זו עם זו בבית הכסא כדי שלא יכנס שם איש ויתייחד עמהן: (וי"א דוקא בימיהם שהיו בתי כסאות בשדות אבל בזמן הזה שהן בעיר אין לחוש) (הגהות מיימוני פרק ב' מהלכות א"ב):
יד
לא תלך אשה בשוק ובנה אחריה שמא יתפס בנה ותלך אחריו להחזירו ויתעוללו בה הרשעים שתפסוהו:
טו
אין ממנין אפילו אדם נאמן וכשר להיות שומר בחצר שיש בו נשים אע"פ שהוא עומד בחוץ שאין אפוטרופוס לעריות:
טז
לא ימנה אדם אפוטרופוס על ביתו שלא ינהיג אשתו לדבר עבירה:
יז
אסור לת"ח לשכון בחצר שיש בו אלמנה אפי' אינו מתייחד עמה מפני החשד אא"כ אשתו עמו:
יח
אלמנה אסורה לגדל כלב מפני החשד:
יט
לא תקנה אשה עבדים זכרים אפי' קטנים מפני החשד:
כ
מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות מפני שאמות הבנים באות לבית הספר לבניהם ונמצא מתגרה בנשים וכן אשה לא תלמד קטנים מפני אבותיהם שהם באים בגלל בניהם ונמצאו מתייחדין עמה ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו:
באר היטב אבן העזר
כ״ב
א
ערוה. תוס' וטור כתבו יחוד מדאוריי'. והרמב"ם כתב יחוד מן הקבלה דאינו אלא רמז מתורה ולכן אין מלקין אותו אלא מכת מרדות. וע' בהרא"ם ח"ב סי' ג' ובספר מעשה חייא סי' כ"ג. ובכלל עריות נכלל חייבי לאוין פרישה. ובש"ס מבואר רב אסי אמר מותר להתייחד עם אחותו לפי שעה ודר עם אמו בקביעות וכתב הרא"ש דהלכה כרב אסי ועב"ש:
ב
מרדות. אבל אין אוסרים א"א על בעלה ולא פנויה על כהן בשביל היחוד תוס' וב"י:
ג
ומכריזין עליהם. קאי על פנויה ע' ח"מ:
ד
נאמנת. אפי' אם תובעת אותו ואומרת שהולד ממנו ואפי' אם בודאי בא עליה אמרינן שמא זנתה גם עם אחרים והוא פטור אפי' משבועה משום דהתורה האמינו ריב"ש סי' מ"א. אע"ג דאם תובעת אותו שיתן לה האתנן חייב שבועה מ"מ על הולד הוא נאמן בלא שבועה וע"ל סי' ד' סק"ל:
ה
לוקין. וע"ל סי' כ"א סק"ג מש"ש בשם ר"ו וצ"ל שם איירי נמי בפנויה. ועמ"ש הב"ח וב"ש:
ו
הרבה. יש להסתפק אם דוק' אשה א' אבל שתי נשים עם שני אנשים רבים מיקרי ושרי או אחת ל"ד וה"ה שתים ולא מיקרי רבים בפחות משלשה נשים ושלשה אנשים ח"מ. וב"ש כתב דנשמע להרמב"ם דס"ל שתי נשים אסורות להתייחד עם אנשים הרבה דאל"כ למה ליה למיכתב עד שתהיה אשתו של א' מהם תיפוק אפי' אם אחת לאו אשת א' מהם היא מותר ע"ש. ואינו מוכרח די"ל דהרמב"ם הוצרך לכתוב זה מחמת אידך דין דאיש א' מותר להתייחד עם נשים הרבה אם אשתו עמו. וא"ל דא"כ ה"ל למכתוב אצ"ל דין הב' דאיש א' עם נשים הרבה. עב"ח ולק"מ ודו"ק: ועיין ברמב"ם ובכ"מ פכ"ב מהא"ב. ופרישה בשם מהרש"ל הביא כמ"ש הב"ש. ואשה א' עם אנשים הרבה וא' מהם הוא בעלה מותר דבעלה משמרה. איש א' עם נשים הרבה מותר כשאשתו עמו. ודוקא אשתו המותרת לו אבל חתן שפירסה אשתו נדה קודם שבעל אסור להתייחד עם הנשים אפילו שאשתו עמו מהרי"ט בחדושיו לכתובות וכ"כ כנה"ג. עב"ש:
ז
בלילה. שמא יצטרך א' לנקביו וילך ממנה ותשאר היא עם א'. וכתב בד"מ בשם רי"ו דוק' כשילכו עמה לשמור אותה אז לא ילכו שניהם ממנה וישאר א' עמה אבל אם אין הולכים עמה לשמור מותר דאם יצטרך א' לנקביו ילך גם השני עמו ותשאר היא לבדה ול"ח שמא ישאר א' עמה דהא בכשרים איירי ולא יעבור במזיד. ובלילה אסורים להתייחד דחיישינן שמא ישן א' מהם וישאר השני עמה. וכתב בפרישה מזה נתפשט המנהג דהנשים לוקחים עמהם תינוק או תינוקות ונוסעים עם העגלון ערל משום כשתצטרך היא או התינוק לנקביו תלך היא עם התינוק. אבל ב"ח בשם מהרש"ל כתב דאסור דלא שרי בקטנה אלא לגבי יחוד בית בעיר אבל ביחוד דרך לא שרי ע"ש וכ"כ בה"י ע"ש ועיין מהר"ם פדוואה סי' כ"ו:
ח
חוששין. ולתוס' ליכ' איסור. ולרש"י אסור ואין לוקין עיין. ב"ח:
ט
לרשות הרבים. ואם קינא לה אסור ת"ה סימן רמ"ד. והוא הדין אם גס בה אסור. חלקת מחוקק. הא דפתחו פתוח לרשות הרבים אין חוששין. דוקא ביום אבל בלילה לא. ובלילה נמי דוקא בשתי שעות או ג' שעות ויותר שבני אדם מצויים בבתיהם ואין עובר ושב אבל בחצי שעה של לילה שבני אדם עוברים ושבים ועדיין לא כלתה רגל מן השוק כיום חשיבא ליה ואין חוששין ליחוד כנה"ג בשם תשובת כ"י ע"ש:
י
תינוקת. כבר כתבתי בשם ב"ח בשם רש"ל דביחוד דרך לא מהני קטנה דדוק' בבית מהני עיין ב"ש:
יא
בחצר. כ"כ הרמב"ם. והראב"ד ס"ל דוק' להתאכסן אצלה אסור אבל לדור בחצר מותר. ולהרמב"ם מותר להתאכסן ואסור לדור עמה בקביעות. והמתאכסן דאסור לראב"ד היינו כשאוכל משלה אבל אם משלם לה מותר כ"כ ט"ז ב"ש:
יב
אשה. המחבר פסק אפי' היה לו אשה ואינה שרויה עמו אסור להיות מלמד. מיהו המגיד ס"ל דוק' רווק שלא היה לו אשה אסור. ובה"י תמה על מנהג שנהגו היתר ללמוד בקהלות אחרות ואין אשתו עמו ונ"ל דסומכין על סברת המגיד ב"ש ועיין כנה"ג:
יג
תינוקות. עם זכרים או נקבות. וכן אשה לא תלמד עם ילדים או ילדות פרישה ב"ש:
יד
לא תלמד וכו'. אפילו יש לה בעל לפי שאין דרך איש להיות תמיד בביתו עיין מ"ש הב"ש. מי שאין לו אשה לא ישכור משרתת אלמנה אפי' אם יש לה בן אצלה דלא בכל שעה יהיה הבן שם והיינו אם הוא דר לבדו בבית מהר"י ווייל סימן נ"ה ע"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
כ״ב
א
מעובד' דרב אחא בר אבא וכו' שם דף ע"א ע"ב ממימרא דר' יוחנן וכו' קידושין דף פ' ע"ב ובסנהדרין דף כ"א ע"ב וע"א דף ל"ו ע"ב
ב
דרש רב יוסף וכו' כתובות דף ד' ע"א
ג
ברייתא ומימרא שם
ד
מסקנ' הגמרא ע"א דף ל"ו ע"א
ה
מימרא דרב קדושין דף פ"א ע"א
ו
מימרא דרב אשי שם
ז
מבואר בסוגי' דגמ' ע"א דף כ"ה ע"ב וכר"ש במשנ' דקידושין דף פ' ע"ב
ח
שם בסוגיא דע"א
ט
ברייתא שם דט"ו ע"ב
י
מימרא דרב לא שנו אלא בכשרים ואמר רב לאו כשרים כגון אנן אלא וכו' שם קידושין
יא
שם במשנה
יב
מהא דהיא ישן בין האנשים והיא בין הנשים כתובות דף ד ע"א
יג
מימרא דרב כהנ' ברייתא קידושין דף פ"א ע"א
יד
משנה שם כל שעסקו עם הנשים דף פ"ב ע"א ופי' רבינו אפילו מי שעסקו וכו' וסיים שם ה"ה ודברי רבינו עיקר
טו
ל' הרמב"ם והטור ממימרא דרבא דף פ"א ע"א אבל רש"י ור"ן פירש דלכתחלה אסור להתיחד וכ"פ הרב ב"ח
טז
שם עובדא דרב ביבי
יז
תה"ד סי' רע"ד
יח
ג"ז שם ברמב"ם ממימרא דרב יוסף שם
יט
מימרא דרבא שם ע"ב
כ
שם
כא
פירש רש"י כלומר מה היא ביאה שתדע לספר דברים בשוק
כב
פי' מפני קטנותה
כג
כתב ה"ה שם פשוט הוא וקצת נראה כן מהירוש'
כד
תוספ' פרק אחרון דמסכתא ביכורים
כה
מימרא דרמי בר אבא וכו' סנהדרין דף י"ט ע"א
כו
גם זה שם
כז
בריית' הירושלמי בפ"ק דכתובות אפי' חסיד שבחסידים
כח
ברייתא ברכות דף כ"ג ע"א
כט
תני רב יוסף ע"א דף כ"ב ע"ב
ל
כן פי' ה"ה דברי רבינו שם בפ' כ"ב מהא"ב מהא דר' יהושע ערובין דנ"ג ע"ב
לא
גם זה משמיה דרב יוסף שם בע"א
לב
שם
לג
משנה קדושין דף פ"ב ע"א
לד
שם בגמרא
לה
שם במשנה וכדמפרש בגמרא שם
לו
לפי סבר' רבינו דהא דמסקינן דר"א שרויה אצלו קאמר היינו דשרויה אצלו בבית הספר ולא קי"ל כר"א אלא כת"ק וכן עיקר ה"ה
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
כ״ב
א
אין לוקין היינו מימרא דרב ובהטור כ' תו ואין אוסרים על היחוד בפנויה אם נתייחד' עם הפוסל בביאתו וע"פ פי' התו' וברמ' וש"ע לא זכרו זה אלא בסי' קע"ח דין א"א והוא פירש"י שם וע' סי' ז' בהג"ה:
ב
לא תתייחד וכו' וי"א כו' וסתם אנשים כשרים כו' וכ"ז בעיר אבל בשדה הרי"ף ורמ' השמיטו זה שכתב הב"י שא"י טעמו של הרי"ף ור"ל דבשלמ' הרמ' כיון דאוס' אפי' בכשרים וכמום דס"ל דבענין כשרי' כר"ח בר פפי וחבריו ואנו אין בנו שפיר אבל הרי"ף שמעתיק מימרא דרב יודא א"ר הראשונה ש"מ דס"ל דרב לא לדינא אמר כגון ר"ח ב"פ כ"א ממדו' חסידות וק' לאליבי' למה השמיט הל"ש אחרינא ואולי יש לדחוק דרמ' והרי"ף בחדא שיט' דכשרים שהצריך רב אין פירושו כפי' הר"ן בסתם בני אדם אלא במוחזק בכשרות אך בזה מחולקים דהרמ' סובר שאף מה שרב לא החזיק עצמו למוחזק בכשרות אלא כגון ר"פ וחבריו זה נמי מן הדין והרי"ף סובר שהי' מדת חסידות דאלו לפי' הר"ן ז"ל ק' לי איך ס"ד לומר לימא מסייע מדמסרו ת"ח דוקא מה בכך דבעינן כשרים סתם ב"א נמי בח"כ אלא ש"מ דמוחזקים וידועים בעינן וזה אינו אלא בסתם ת"ח כדאי' בחה"מ סי' ל"ד וכן במהרי"ק שורש קפ"ט הי' דע' הרבה פוסקים דבעינן ת"ח דוקא אלא שהוציא מהרי"ף דלא בעינן אבל עכ"פ מוחזקים בכשרות נלע"ד דמצריך ולא בסתם ב"א וא"כ י"ל הא מגמ' איתא שהקשה רב יהוד' לרב והא מר הוא דאמר בכשרים ש"ד וק' אטו רב התיר' אשמעינן הא רב אך איסור פריצי' אשמעינן והיתר כשרים מתני' היא והי' לו להקשות מהמתני' אבל אשה אחת וכו' והמהרש"א בח"א הקשה הא רב נמי אמר דבדרך בעינן ג' והם בדרך היו ומשום ב' קושי' אלו י"ל דסובר הרי"ף דהנהו ב' מימרו' דרב אינם אלא כמו לישנא דאיכא דאמר' ושניהם יחדיו שלא יצדקו דכיון דמצריך כשרים דהיינו השנים דוקא מוחזקי' בכשרות ע"כ בחד מוחזק וחד סתמא עדיין יש למיחש כיון דלפני הסתם לא יתבייש הו' לי' כיחיד א"כ איך אפשר דבדרך בעינן ג' ומשום דילמא יצטרך א' לצורכיו א"כ בעינן בדרך ג' מוחזקים דאלו ב' מוחזקי' וא' סתם עדיין יש חשש שילך אחד מהמוחזקים וישאר המוחזק עם הסתם והאשה והו' יחוד וק' מתני' דמוסרי' לו ב' ת"ח ומה בכך הא הבעל דהוא הג' הוא סתמא ואסור ולכ"ע ק' וע' ב"ש ס"ק ט' וא"ל בעל עדיף דא"כ איך ס"ד דטעמא דת"ח משום דבעינן כשרים ת"ל הא הבעל עמה א"ו דוקא בעל שכשירה לו משמרה אבל אסורה לו לא עדיף מאחר דכולם נחשדו דעבדו איסור ולא מתביישים אלא ש"מ דאי הא מימר' דכשרים לא הא האידך דמר ולא חייש להא חשש' ודרך ועיר שוים ובשנים סגי ושפיר הקשה ר"י והא מר הוא דאמר בכשרים ש"ד וע"כ דבדרך נמי בב' סגי וממתני' לא יוכל להקשות כקושי' מהרש"א ומדחזינן דרב משני לו ע"פ ממר' קמא דאמר ר"י בשמו ש"מ דזו עיקר ולכן השמיט השני':
בית שמואל
כ״ב
א
אסור להתייחד. בש"ס נלמד מקרא כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית ולא בן אב אלא רמז בן מתייחד עם אמו ותו' פ"ק דשבת כתבו יחוד מדאוריי' אסור וכ"כ הטור, והרמב"ם כתב איסור ייחוד מן הקבלה דאינו אלא רמז מתורה לכן אין מלקין אותו אלא מכות מרדות, ובכלל עריו' נכלל חיבי לאוין וכ"כ פרישה ובש"ס מבואר רב אסי אמר מותר להתייחד עם אחותו לפי שעה ודר עם אמו בקביעו' וכתב הרא"ש דהלכה כרב אסי וא"י למה הרמב"ם והטור השמיטו ואפשר דס"ל אף על גב דהלכה כרב אסי במה דפליג עם שמואל אבל מה שהוסיף על המתני' לית הלכת' כוותי' כי במתני' לא תנא אלא יחוד עם אמו:
ב
יחוד עכו"ם. ולא היה בכלל גזרת יחוד פנויה בת ישראל כי בבת ישראל איכ' למיגזר טפי כי יש לחוש שמא מתייחד עם ערוה פרישה:
ג
מכין את שניהם מ"מ. אבל אין אוסרים את א"א על בעלה ולא פנויה על כהן ועיין תו':
ד
ומכריזין עליהן. כ"כ הרמב"ם ריש פכ"ב דמכריזין על שניהם והיינו מה דאתמר בש"ס מר זוטרי מלקי ומכריז וקאי על פנוייה:
ה
אבל היא אינה נאמנת. אפילו אם תובע אותו ואומר שהולד ממנו ואפי' אם בודאי בא עליה אמרינן שמא זנתה גם עם אחרים והוא פטור אפילו משבועה משום התור' האמינו כ"כ הריב"ש סי' מ"א מ"ב אף על גב אם תובע אותו שיתן לה האתנן חייב שבועה כמ"ש בח"ה מ"מ על הולד הוא נאמן בלא שבועה:
ו
אין לוקין. משמע דאין לוקין אותו גם היא ג"כ אין מלקין, וב"ח מדייק דמלקין אותו ואין מלקין אותה משום לעז בניה אבל בדידיה לא שייך לעז בני' דהא א"י עם איזה אשה נתייחד ועיין בסימן הקודם ס"ק ג' ומ"ש בשם רי"ו וצ"ל שם איירי נמי בפנויה:
ז
אין מוסרין תינוק. היינו אפילו היכ' דליכ' חשש משום ש"ד ואז גדול מותר מ"מ קטן אסור כי שמא ימשוך אחר מינות כמ"ש בי"ד סי' קנ"ג ועיין ברמב"ם פכ"ב:
ח
עד שתהי' אשתו של א' מהם. ואז אשה זו בעלה משמרתה והיא לא תזנה אז השני' בושה ג"כ לזנות, ומזה נשמע דס"ל לרמב"ם שתי נשים אסורים להתיחד עם אנשים הרבה דאל"כ ת"ל אפילו אם אחת לאו אשת אחד מהם היא מותר', לפ"ז נ"ל מ"ש אח"ז נשים הרבה עם אנשים הרבה מותר היינו ג' נשים מותר אבל שתי נשים אסור ועיין בפרישה מ"ש בשם מהרש"ל ועיין ב"ח, ואשה אחת עם אנשים הרבה ואחד מהם הוא בעלה מותר דהא בעלה משמר אותה וכן איש א' עם נשים רבות מותר כשאשתו עמו, גם נשמע מהרמב"ם דס"ל סתם אנשים לא מחזיקים אותם לכשירי' דהא כתב עם אנשים הרבה אסור:
ט
אבל בשדה או בלילה. הטעם הוא בשדה שמא יצטרך א' לנקביו ילך ממנה ותשאר היא עם אחד, וכתב בד"מ בשם רי"ו דוק' כשילכו עמה לשמור אותה אז לא ילכו שניהם ממנה וישאר א' עמה אבל אם אין הולכים עמה לשמור מותר דאם יצטרך א' לנקביו ילך גם השני עמו ותשאר היא לבדה, אבל לא חיישינן שמא ישאר א' עמה דהא בכשרים איירי ולא יעבור במזיד, ובלילה אסורים להתייחד משום דחיישינן שמא ישן א' מהם וישאר השני עמה אף על גב דאפשר לו להקיץ את חבירו מ"מ בינו לבינו מתיחד עמה מיהו הראב"ד לא ס"ל כן דהא כתב שמא ישן א' והשני יעשה איסור ויבא עליה לפ"ז בדרך אסור אפי' אם אין הולכים לשמור אותה מיהו קשה למה חיישינן שיעשה במזיד איסור דהא בכשרים איירי ואפשר ליישב קצת, וכתב בפרישה מזה נתפשט המנהג דהנשים לוקחים עמהן תינוק או תינוקות ונוסעים עם העגלון ערל משום כשתצטרך היא או התינוק לנקביו תלך היא עם התינוק, וב"ח כתב בשם מהרש"ל דאסור וכן משמע מדברי הש"ע דאין לסמוך על סברת רי"ו מדהשמיט דעתו כאן בש"ע:
י
אם אין עסקו עם הנשים. כי לדעת רש"י מי שעסקיו עם הנשים גרע טפי ואסור להתיחד אפילו עם נשים רבים ותוס' ס"ל אפילו אם אשתו עמו אסור להתיחד כיון שעסקיו עם הנשים אבל הרמב"ם ס"ל מי שעסקיו עם הנשים עדיף טפי והיינו מ"ש בסעיף ז' ואפילו איש שעסקיו עם הנשים אסור להתיחד כלו' דה"א דמותר להתיחד הואיל ועסקיו עם הנשים קמ"ל:
יא
ופירשה אשה אחת לבין האנשים. היינו להרמב"ם איירי בסתם אנשים או בכשרים ולהרא"ש איירי בפרוצים ורש"י דמתיר איש אחד עם נשים הרבה צ"ל דאיירי כאן באנשים דעסקיהם עם נשים וב"ח כ' כשהם יושבים בשני חדרים אסור משום דחיישינן שמא ילך אחד מהם בהחבא לחדר שיושבים הנשים אבל כשמתייחד ויודעים דהוא ביניהן אז משמרים זא"ז, וחילוק זה י"ל לשיטת רש"י אבל הרמב"ם והטור והמחבר כתבו ופירש' אשה אחת משמע אפילו אם ידוע דפירש א' בין הנשים מ"מ אסור צ"ל כמ"ש והרבה פרוצים עם נשים הרבה כתב בח"מ אפשר דאסור לפ"ז צ"ל סעיף זה לא איירי בפרוצים והא דלא הגיה כלום הרב רמ"א משום דסמוך למ"ש בסעיף הקודם:
יב
אשה שבעלה בעיר אין חוששין. היינו כשטו' תוס' דליכ' איסור ולרש"י אסור ואין לוקין:
יג
בית שפתחו פתוח לר"ה אין חשש. ואם קינ' לה אסור ת"ה סי' רמ"ד וכתב בח"מ ה"ה אם גס בה אסור:
יד
מותר להתיחד עם שתי יבמות. אפי' מי שעסקיו עם נשים מותר לבוש:
טו
וכן עם אשה שיש עמה תינוקת קטנה. ב"ח בשם רש"ל כתב בדרך לא מהני קטנה שמא תלך למקום צנוע ותזנה, והא דמהני כאן קטנה שאינה מוסרת את עצמה לביאה וביחוד עמה אסור כמ"ש בסעיף י"א כתב ב"ח שם חיישינן שמא יבא עליה באונס אבל כאן ליכא חשש אונס דהא גדולה עמה ולפתוי לא חיישינן דאינה מוסרת את עצמה לביאה:
טז
אנדרוגינוס אינו מתיחד עם הנשים. הטעם דהוא מתאוה לאשה גמורה לכן אסור להתייחד עם נשים ואיש אינו מתאוה לספק אשה לכן מותר להתייחד עם אנדרוגינוס פרישה:
יז
אין ממנין אפילו אדם נאמן וכשר. אפילו לדעת רש"י דס"ל מי שאינו עסקיו עם נשים מותר להתייחד עם נשים הרבה מ"מ כאן גרע טפי דהוא שומר בקביעות:
יח
אסור לת"ח. כ"כ הרמב"ם אבל הראב"ד ס"ל דוק' להתאכסן אצלה אסור אבל לדור בחצר מותר ולהרמב"ם מותר להתאכסן ואסור לדור עמה בקביעו' והתאכסן דאסור לראב"ד היינו כשאוכל משלה אבל אם משלם לה מותר כ"כ בט"ז:
יט
מי שאין לו אשה. המחבר פוסק אפילו היה לו אשה כמ"ש ואין המלמד וכו' משום דס"ל הלכת' כר' אליעזר דאמר מי שהיה לו אשתו ואינה שרויה עמו אסור להיות מלמד מיהו המגיד פוסק כת"ק דוקא רווק שלא היה לו אשה אסור וכן מדייק מהרי"ף וב"ה תמה על מנהג שנהגו היתר ללמוד בקהלו' אחרות ואין אשתו עמו וצ"ל דסומכים על סברת המגיד:
כ
לא ילמד תינוק'. עם זכרים או נקבות וכן אשה לא תלמד עם ילדים או ילדות וכ"כ בפרישה:
כא
ונמצ' מתגרה בנשים. כאן כתב מתגרה ובאשה כתב מתייחד' עמהם נראה כאן אפילו אם ליכ' יחוד אסור משום גירוי בנשים אבל בנשים לא שייך גירוי ואין אסור אלא אם מתייחד' וכ"כ ב"ח:
כב
וכן אשה כו'. אפילו נשואה משום גבי איש כיון דאשתו עמו היא משמרתו לפי שדרכה להיות תמיד בביתה אבל אין דרך איש להיות תמיד בביתו כ"כ בכ"מ פ"ב הת"ת והיינו הואיל ודרכו ליסע למקום אחר מ"ה אסור אבל אם הוא בעיר מותר כמ"ש בסמוך ולא כהג"ת דרישה לפ"ז י"ל אפילו אם בעלה באותו בית אסור כיון שדרכו ליסע למקום אחר דלא כט"ז בי"ד סי' רמ"ה ונ"מ למ"ש הכ"מ דיחוד מותר כשאשתו עמו בעיר ולפי הטעם שכתבתי בסעיף לפני זה מהני כשאשתו עמו בעיר ולא חיישינן משום גירוי ולטעם זה אין חשש משום יחוד, מיהו קשה הא מבואר כאן אפילו אין אשתו עמו מותר א"כ לא שייך הטעם היא משמרתו ואפשר דס"ל אפילו אין אשתו שרויה עמו בבית הספר מ"מ בכל עת תבא אליו ושייך לומר היא משמרתו ואם הוא בעיר אחרת אסור, כתב בט"ז בשם תשובת מהרי"ק סי' נ"ה מי שאין לו אשה לא ישכור משרתת אלמנה אפילו אם יש לה בן אצלה דלא בכל שעה יהיה הבן שם והיינו אם הוא דר לבדו בבית:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
כ״ב
א
שדבר זה גורם כו'. קידושין וסנהדרין שם:
ב
חוץ כו'. מתניתין שם ואע"ג דאמר שמואל שם אסור להתייחד כו' הא פריך עליה ממתניתין ושני תנאי היא וה"ל סתם מתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם מתני' וכן מתני' שם פ"ב א' דלא כוותיה ואף ר' יהודה לא אמר אלא ברועה ורווק וכל האמוראי שם דעבדי כשמואל ממדת חסידות עשו וכמ"ש הרמב"ן ר"ן. אבל הרא"ש פסק כרב אסי:
ג
והבעל כו'. סוטה ז א':
ד
מכות מרדות. כמ"ש הרמב"ם שם ואיסור ייחוד העריות מפי הקבלה ר"ל דאסמכתא היא ואף להסוברים שד"ת היא מ"מ אינו אלא עשה:
ה
ומכריזין עליהם. (ל"ג שם) א"ל ר"נ מפרזיקא כו' ומפ' מכריז על פנויה.
ו
ודוקא כו' ואפילו כו'. ז"ל מהר'"ק אף על גב דקי"ל כרבא בפ"ק דסנהדרין ברבעני לרצוני ה"מ בעד כשר ובצירוף ע"א עמו אבל ע"א לאו כלום כמ"ש בקדושין ס"ה ב' והסברא ע"א בהכחשה כו' ובפרק ע"פ כי הא דטוביה כו' ואפילו לומר לשנאותו אסור כמ"ש שם אלא לאו כה"ג כו' מהו למימרא לרבים כו':
ז
ומ"מ במקום כו'. כמ"ש בפ"א שם ופ"ה דיבמות בההיא דדיים אחמתיה ואע"ג שאין עדות:
ח
כל אשה כו'. מתני' בקדושין שם ואפילו לרבנן כמ"ש תוס' שם ד"ה ר"ש כו' וכ"ה גי' הרי"ף ורא"ש בזמן כו' ישן כו'.
ט
לא תתייחד כו'. עבה"ג וכן תניא בתד"א פי"ח אלא שאמר שם שאין הל' כמשנתינו אלא דוקא עם שלשה אנשים משום עדות וז"ל שם ומ"ש חכמים במשנה אבל אשה א' מתייחדת עם ב' אנשים אין הלכה כן שאם יעמוד אחד מהן ובא עליה בעבירה אין כאן עדות שלימה אבל אשה א' מתייחדת עם ג' אנשים שאם כו' וג"ז ששנינו אשה אחת מתייחדת עה ב' אנשים ל"ש אלא בת"ח גדולים כו' אבל גמ' שלנו ס"ל לאו משום עדות דאמרי' מתייחד אדם עם ב' יבמות כו' עם אשה ותינוקת כו' אבל במ"ש שדוקא עם ת"ח גדולים הוא כדברי גמ' שלנו.
ט) עד שתהיה כו'. ערש"י שם ד"ה ב' כו' שאף היא כו' וכן הטעם באנשים שאינן כשרין משא"כ בכה"ג:
י
וי"א כו' אבל כו'. מתני' וגמ' הנ"ל:
יא
וסתם כו'. כ"ה פשטא דמתני' וגמ' מדקאמר אבל בפרוצים כו' מ' דוקא פרוצים וכן בפ"ק דברכות בתרי ופריצי וכן מדקאמר שם פ"א ב' אחותו וחמותו כו' אלא בעדים כו' בסתם ב"א דודאי לא קאי על ר"ח בר פפי וחביריו והא דקאמר בסוטה ז' א' ת"ח הא כ"ע לא לאפוקי ע"ה הפרוצים ורב דקאמר כגון ר"ח בר פפי וחביריו ממדות חסידות הוא דקאמר ולהנצל מהרהור וערשב"א סי' תקפ"ז וכ"כ ר"ן:
יב
וכ"ז כו' אפילו כו' אפילו כו'. גמרא שם ושם:
יג
או בלילה כו'. כמ"ש בשדה שמא יצטרך אחד כו' ה"נ אדמתנמנם חד כו'. ראב"ד:
יד
ויש מתירין כו'. רש"י פ"ב א' ד"ה לא יתייחד כפי פי' שם.
טו
נשים הרבה כו'. שם פ"א ב' במתניתין תני איפכא וערש"י שם:
טז
היו כו'. שם אמר אביי כו':
יז
אפילו כו'. וכן פירש הרא"ש שם בשם ר"ח ע"ש:
יח
אשה שבעלה כו'. עתוס' שם ד"ה בעלה כו':
יט
אנדרוגינוס כו'. קשה להולמו פתח באנדרוגינוס וסיים בטומטום ולא הזכיר טומטום ברישא ועוד טומטום אף עם האשה מותר ועוד דתניא בתוספת' שם דאין אנדרוגינוס מתייחד לא עם האנשים ולא עם הנשים ובכ"מ תירץ דרמב"ם ס"ל דתוספת' ס"ל כר"י דסוף קדושין ר"ל דאנדרוגינוס חשוב זכר ודבריו קשין כחומץ לשינים דאם כן מאי קאמר בתוספת' שם כיצד שוה לנשים כו' ואינו מתייחד עם האנשים כנשים הא אפילו באנשים הוא כן ועוד דהרמב"ם פוסק דאנדרוגינוס ספק כמ"ש כאן ואם נתייחד כו' מפני כו' וע"ל סימן מ"ד ס"ה אלא דט"ס הוא וכצ"ל אנדרוגינוס אינו מתייחד עם האנשים ולא עם הנשים ואם כולי ספק אבל האיש ואשה מתייחד עם הטומטום וע' יבמות ע"ב א' נשיו לטומטום מנ"ל:
כ
וי"א כו'. רש"י שם:
כא
אין ממנין כו'. ירושלמי פ"ק דכתובות א"ר זעירא מתניתין אמרה אפילו כשרים אין ממנין דתני אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס ליקוט. ירושלמי פ"א דכתובות סוף הלכה ח' על מתניתין ראוה מדברת כו' ר"י בר אחא בשם ר"י אילא בשם ר"א אפילו במקום שרוב כשרין היא המחלוקת סבר ר' יהושע הזנות רצה אחר הפסולין אמר ר' זעירא מתניתין אמרה אפילו כשרים מזנין דתני אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס על עריות:
כב
לשכון. כמו המשרה את אשתו וכיוצא בו:
כג
בחצר כו' אפילו כולי. דאל"כ בלא"ה אסור:
כד
לא תקנה כו'. ב"מ ע"א א':
כה
אפילו כו'. כנ"ל בס' שקדם:
כו
מי שאין כו'. צ"ל דמפרש דאיבעי' שכ' נ"מ לת"ק דלא ה"ל לאבעי' אליבא דר"א ונ"ז דחוק דל' רווק מי לא מ' כן וכן פירש שם בפי' רווק מי כו' וכפירש תוספת שם:
חלקת מחוקק
כ״ב
א
חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו. כבר כתבתי בסי' שלפני זה בס"ק ט' דבגמ' בקדושין אמר רב אסי דעם אלו התירו אפילו דירה בקביעו' ועם אחותו התירו יחוד ארעי וכתב הרא"ש דהלכה כרב אסי ומ"מ המחמיר תבא עליו ברכה וכן פסק בקיצור פסקי הרא"ש:
ב
מכין את שניהם מכות מרדות. בטור כתב מלקין אותו אבל היא לא נפסלה אם נתייחדה עם הפוסל בביאתו עכ"ל והיינו מה דאמרינן בקדושין דפ"א ע"א אין אוסרין על היחוד לפי פי' התוס' שם בד"ה מלקין אותו והביאו הב"י כאן:
ג
ומכריזין עליהם. בטור לא כתב כרוז זה ובקדושין שם מפרש רש"י דקאי על א"א שמכריזין לטובתה שלא זינתה והמלקות שלוקין אותה אינו רק בשביל שנתייחדה והנה כל לשון הסעיף הזה של הרב הב"י הוא מועתק ממש מלשון הרמב"ם פכ"ב מהא"ב דין ג' וממשמעו' סידור לשונו משמע שהיה מפרש דלא כרש"י והכרוז קאי רק על פנויה וג"כ לטובתה:
ד
ואפילו ע"א אינו נאמן. לאו דוק' על היחוד אינו נאמן דאפי' על ביאה ממש ועל כל אסורין שבתורה ע"א אינו נאמן בהכחשה:
ה
אין לוקין שלא להוציא לעז. ואין לומר יכריזו שלא הלקו משום זנות רק משום יחוד איכ' דשמע בהא שהלקו ולא ישמע בהכרזה הכי איתא בקדושין שם:
ו
אין מוסרין תינוק ישראל. הרמב"ם פכ"ב מהא"ב דין ה' נתן טעם מפני שכולן חשודין כלו' שחשודין על משכב זכר והכותי' מוזהרין על הזכר דכתיב ודבק באשתו ולא בזכר ובי"ד סי' קנ"ג כתב הרב מהרמ"א הטעם דמשכי ליה למינות והוא ג"כ לשון רש"י בפ"ק דע"ז ואף על גב דאפי' גדול אסור להתייחד עם כותי משום ש"ד צ"ל דאפילו במקום דליכ' חשד ש"ד מ"מ תינוק אסור מפני תרי טעמי מינות ומשכב זכר:
ז
לא תתיחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה. הטעם דבגמ' בקדושין דף פ"א ע"א מסיק כל שאינן כשרים כגון רב חנינא בר פפי וחביריו אפי' י' כשרים אסורה להתייחד עמהם ועיין בר"ן והא דנקט אשה אחת יש להסתפק אם דוקא אשה אחת אבל שתי נשים עם שני אנשים רבים מיקרי ושרי או אחת לאו דוק' וה"ה שתים ולא מיקרי רבים בפחות משלשה נשים ושלשה אנשים ועיין בב"ח:
ח
ויש מתירין איש א' עם נשים הרבה וכו'. כלו' עם שלשה נשים דמתני' (בקדושין דף פ' ע"ב לא אסרה רק להתייחד עם שתי נשים והתוס' שם דף פ"ב ע"א בד"ה לא יתייחד עם נשים) הקשו על רש"י מהא דאמרי' אנשים מבפנים ונשים בחוץ חוששין משום יחוד משמע דאפילו בהרבה נשים שייך יחוד וצריך לומר לדעת רש"י דמיירי במי שעסקו עם הנשים, ובב"ח חילק בין אם בתחלה מתייחד עם הרבה נשים דשרי ובין אם יכנס בהחבא בין הנשים ולא ידעו בו דאז אסור:
ט
נשים הרבה עם אנשים הרבה וכו'. המ"מ פכ"ב מהא"ב דין ח' כתב שדין זה יוצא מהא דאמרינן גבי חתן הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים משמע דשני אנשים לבד החתן ושתי נשים לבד הכלה ומשמע דבבית א' קאמר ובאמת כי ראיה זאת חלושה היא דהא איכ' לפרש דהאנשים והנשים לאו נשים דעלמ' רק נשי האנשים ועוד החתן והכלה הם איש ואשתו והם שמירה לאחרים ואף דיש לחלק בין הכלה לאשה אחרת מ"מ מנ"ל לחלק וללמוד מזה קולא ועוד הא הרא"ש מפרש דהוא ישן בין האנשים או היא ישינה בין הנשים כמבואר בי"ד סי' קצ"ב עוד יש לדקדק לדברי הפוסקים דס"ל דסתם אנשים כשרים הם ואפי' אשה אחת עם שני אנשים שרי ובפרוצים אפי' עשרה אסור (כדבסמוך בהג' לפני זה) אם נשים הרבה שרי עם הרבה פרוצים או נימ' כיון דפרוצים הם אסור אפי' עם הרבה נשים וכן הסבר' נותנת וא"כ אין נפקות' לדין זה רק לדעת הרמב"ם:
י
ופירשה אשה אחת לבין האנשים. לדעת רש"י אסור אף בלא פירשה דחיישינן שמא תכנס ולא ירגישו:
יא
אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים. לשון הרמב"ם שם ונמשך אחר דעת ר"ח דבעסקו עם הנשים היה ראוי להתיר טפי אבל דעת רש"י כבר נתבאר לפני זה דאף דאיש א' עם ג' נשים שרי בעסקו עם הנשים אסור לפי שלבן גס בו וכולן מחפות עליו:
יב
אשה שבעלה בעיר אין חוששין. עיין ברש"י בקדושין דף פ"א ע"א ובתו' בד"ה בעלה בעיר אין וכו' מה שנחלקו אם אפי' לכתחלה שרי או דוקא בדיעבד ועיין בב"ח:
יג
בית שפתחו פתוח לר"ה. נראה דה"נ בגס בה ובקינא לה אסור וכן הוא בת"ה סי' רמ"ד:
יד
תינוק' קטנה שיודעת טעם ביאה. בב"ח כ' בשם מהרש"ל דביחוד דרך לא מהני קטנה דשמא תלך למקום צנוע ותזנה:
טו
תינוק' שהיא פחות' מבת ג'. אבל למעלה מג' אף שאין מוסרת עצמה לביא' יש לחוש לאונס ולפתוי וכ"כ הטור בתחלת הסימן ובלבד שתהא מבת ג' ולמעלה ובחנם עשה הב"ח מחלוקת בין הטור והרמב"ם עיין עליו:
טז
מפני שהוא ספק. ואפ"ה מתייחד עם האנשים דאין איסור יחוד רק באשה ודאית ולא נחשדו ישראל על ספק זכר כמו שלא נחשדו על ודאי זכר ועיין בב"ח:
יז
שאין אפוטרופוס לעריות. אפילו לדעת רש"י שאיש א' עם נשים הרבה מותר להתיחד כל שאין עסקו עם הנשים אפי' הכי הכא דהוא שומר בקביעות אפי' עומד מבחוץ אסור ולא דמי יחוד בעלמא לזה שהוא אפוטרופוס וממונה עליהם וגרע זה מעסקו עם הנשים:
יח
לא ימנה אדם אפוטרופוס על ביתו. בגמ' אמרו פ' הרואה שאלמלא לא מינה פוטיפר ליוסף בתוך ביתו לא בא לאותו מעשה:
יט
אפילו אינו מתיחד עמה. בגמרא בע"ז אמרו לא תשרי בר בי רב באושפיזא וכתב הראב"ד דמשמעו' הל' שלא יתאכסן עמה בביתה אבל המ"מ הביא ראיה שמותר להתאכסן דרך ארעי כל זמן שאין שם יחוד ואין אסור רק דירת קבע בחצירה אפילו שלא בביתה ממש:
כ
אפילו קטנים. דלדעת הרמב"ם בסוף הלכות עבדים דוקא בראוי' לביאה מבן ט' ומעלה ודעת הטור בי"ד סי' רס"ז אפילו בפחותים מבן ט' שמא תגדלם עד שיהיו ראוים לביאה ועיין שם בי"ד בב"י:
כא
וכן אשה לא תלמד קטנים. מדלא קאמר וכן אלמנה משמע דבכל אשה מיירי כל שאין בעלה בעיר חוששין לה שמא תתיחד אבל גבי איש שאין האיסור משום יחוד רק שלא יתגרה בנשים ע"כ איסורו דוקא כשאין לו אשה אבל יש לו אשה אף שאשתו במקום אחר פת בסלו מיקרי ואין יצרו מתגבר עליו ומיהו מדסיים א"צ שתהא אשתו עמו שרויה בבית הספר משמע דבעיר מיהו בעי שתהא אשתו מזומנת לו ועיין בב"ח:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
כ״ב
א
סעיף א' אסור להתייחד עם ערוה מהעריות וכו' נ"ב לכאורה תמי' לי על הרמב"ם וכל הפוסקים שהשמיטו דין המפורש במס' שבועות דמ"ז ע"ב שמעון בן טרפון אומר אזהרה לעוקב אחרי הנואף מניין ת"ל לא תנאף לא תנאוף והמציין שם לא ציין כלום רק בסמ"ק הובא דין זה ולכאורה צ"ע למה השמיטו ואין לו' דאין נ"מ לדינא דבלא"ה אסור מכח דלפני עור הלא נ"מ באם הי' אפשר להנואף עצמו לקרא' דל"ש לפ"ע רק בקאי בתרי עברי דנהרא ואף דאיסור דרבנן הוי מכח מסייע ידי עוברי עבירה אף ביכול לעשותו בלא"ה מ"מ יש כמה נ"מ בין אסירי דאורייתא או דרבנן והו"ל לבאר כן ועוד אף מכח לפני עוור הלא זה הוי לאו בכללות ואין לוקין עליו ולשמעון ב"ט כיון דקרי' לא תנאיף הוי ליה לאו מיוחד ולוקין עליו ובוודאי יש נמי נ"מ בין איסור שיש בו מלקות או לא ובפרט על הרמב"ם יש יותר תימא הלא דרכו להביא כל דבר המבואר בש"ס ואפשר שזה יהיה תלוי אם יש אם למקרא או למסורת עיין מזה באריכות ברפ"ק דסנהדרין ובשאר מקומות ולפי"ז נראה דוודאי לפי הקרי קרי' לא תנאוף דמשמע בעצמו ולא לא תנאוף לאחרים דקרי' בחיריק התיו לא בפתח אך לפי הכתיב אפשר שפרשו שקאי על אחרים לכך שמעון בן טרפון יסבור דיש אם למסורת לכך ס"ל דהוי אזהר' לעוקב אחרי הנואף אבל כל הפוסקים פסקו דיש אם למקרא ומה שבסוכה דבשני דפנות וג' אפי' טפח היינו מטעם שמפורש בש"ס דסנהדרין ע"ש וכיון דיש אם למקרא ליכא ראיה מזה לעוקב אחרי הנואף רק משום לפ"ע ועדיין צ"ע ודוק:
ב
סעיף ב' בהג"ה ודוקא בידוע שנתייחד עמה אבל היא אינה נאמנת נ"ב עי' בב"ש מ"ש בשם הריב"ש שהתורה האמינתו וע' בחיבורי על חו"מ מה"ת סי' פ"ז מ"ש בזה ודוק:
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
כ״ב
א
סעי' א' (חוץ מהאם עם בנה) לא נתפרש אודות יחוד עם אם אמו אם הרי זה כאמו ואגב שיטפא הזהרתי היום אחד מיחוד כיון שנסעה אשתו ממנו ואמרתי לו שיקח שומר. ואחר כך נזכרתי שאולי אם אמו היא כאמו בזה וצל"ע בזה ולכאורה לפי הטעם שכתב רש"י ז"ל שעל ידי שאנשי כנסת הגדולה ז"ל הועילו דלא ליתגרי בקרבתיה על ידי זה מותר היחוד עם אמו לפי זה יש לומר שאם אמו בכלל קרבתיה בזה כאמו ולפי מה שאמרו חז"ל רמז כי יסיתך בן אמך יש לומר שבעינן קרא כדכתיב ואין לדרוש טעמא דקרא בזה ורק אמו התירתה התורה הק' וצל"ע היטב. ומוהרש"א ז"ל בחידושי אגדות יומא גבי דלא יתגרי בקרבתא כתב שהוא שלא יוסיף בזה גירוי ומכל מקום צריך שמירה כמו גבי אחרים. כדאשכחן גבי בתו ע"ש נראה שכוונתו אליבא דשמואל ז"ל בסוף קידושין שמחמיר בבתו וגם באמו ונקיט מוהרש"א ז"ל בתו משום ששם אמר שמואל ז"ל תנאי הוא. והביא ראיה מר' מאיר ז"ל שאמר הזהרו בי מפני בתי והיינו דנקיט מוהרש"א ז"ל בת ומכל מקום גם באם מחמיר שמואל ז"ל מש"א שם הזהרו בי מפני כלתי לכאורה אינו שייך לדשמואל ז"ל שכ"ע מודים בזה ואולי הכוונה גם שהי' בנו בעלה בעיר אך לפי זה ממילא אין ראיה דפליגי שהרי ודאי שהחמיר על עצמו במדת חסידות ואולי מ"ש שם שלא בעדים לא היינו למעט גם בעלה בעיר ושצ"ל ב' עדים. ומכל מקים אין רמז שמפני כלתי היינו בבעלה בעיר ולומר שכלתו כבתו כיון שאין אדם נמנע מלקרוא כלתו בתו. אין זה נראה מכל הפוסקים ז"ל שכולם לא התירו רק בתו. ומשמע דכלתו אסורה ואולי שמואל ז"ל לדידיה הי' בתו שוה עם כלתו ולזה הביא ראיה מכלתו לגבי אם ובת גם כן. וצלע"ע ומה שכתב רש"י ז"ל שם טעם משום האנשי כנסת הגדולה ז"ל וכן הוא בהר"ן ז"ל שם צל"ע שהרי בש"ס נקטו אסמכתא מיסיתך כו' וצ"ל שכיון שאין האסמכתא רק לגבי אם וטעם היתר בת לא נתפרש לזה כתב טעם זה כי בן מצוי אצל אמו ולא בת אצל אביה רק אצל אמה כמו שאמרו חז"ל. וצריך לומר שקודם בית שני הי' אסור יחוד דבת (ודאם אולי הי' מותר מצד האסמכתא גם אז בלי הבחנה בטעם בזה) וכיון שהתקנה הייתה רק משום שמירה הי' הכל רק לפי הזמנים. וחמותו דנקטו חז"ל גבי התלמוד נראה שזה רק מצד שהוא לגלג גם על איסור יחוד חמותו וצלע"ע ועל כל פנים גם המחמירים ביחוד כל עריות ודאי דסבירא להו שהועילו אנשי כנסת הגדולה ע"ה לגבי קריבות וצ"ל כמ"ש מוהרש"א ז"ל שהועילו שלא יוסיף גירוי בזה וכוונת מוהרש"א ז"ל בזה היא רק אליביה דהמחמירים מה שאין כן להמקילים דקיימא לן כוותייהו הכוונה שלא יהי' שום גרוי כלל ולא הסתה כלל כל דהיא לגבי קרובות ומכל מקים נראה שהועילו לגבי כל הקרוב הקרוב יותר בהדרגה יתירה בסילוק (חסר תיבה) ולזה אין היתר יחוד רק באם ובת. ואולי מכל מקום כמו שבן רגיל עם אמו כן בת עם אביה. ושייך גם בזה האסמכתא מצד ההבחנה בהטעם מצד הרגילות ומ"ש רש"י ז"ל מצד אנשי כנסת הגדולה ע"ה היינו רק לגבי שעם אם ובת מותר לדור וכדמשמע במשנה גם כן שרק לישן בקירוב בשר אסור בשהגדילו ולזה אין הכרע מהפסוק ומכל מקום מותר מצד אנשי כנסת הגדולה ע"ה. וכן הוצרך לטעם זה משום שהתירו יחוד דאחותו שאין לזה אסמכתא ומכל מקום אין ללמוד בזה חוץ מאלו ומה שהועילו אנשי כנסת הגדולה ע"ה לגבי כל הקרובות היינו כמו שכתב מוהרש"א ז"ל שעל כל פנים לא יוסיף ומדר' מאיר ז"ל שכן הוא לדידיה גם הבת נשמע לרבנן ז"ל שכן הוא לדידהו לגבי כל חוץ מאם ובת ואחות ואולי באם ובת לא הי' גרוי גם קודם בית שני ועל כל פנים הי' מקום לומר שאפישי פלוגתא לא מפשינין וכ"ע מודים שאסור יחוד דאם אמו ויש גם כן מקום לומר שלגבי ריחוק הדעת מהסתה הוא כר"ש גם דלגבי קורבה הוא להיפוך כידוע מק"ו דבתו מבת בתו וצלע"ע היטב. גם אני מסופק אם כשעמו בבית אמו או בתו אם על ידי זה לא שייך יחוד בבית ההוא באשה אחרת כי כיון שאין חשש לגבי אמו הרי היא כתינוקת שיש על ידיה שמירה. או אולי יש לדקדק ממה שאמרו חז"ל אשתו משמרתו שמשמע דוקא אשתו וכן ב' יבמות או צרות אינן מחפות מה שאין כן בזה נהי דליכא גרוי לבת ואם ולא חימוד מכל מקום אין בזה שמירה כי מחפות וצל"ע וכן אודות מדת חסידית שיש להרחיק את עצמו מכל קרובות גם אם ובת. וכן מבהמה וכמ"ש כל הפוסקים ז"ל (ולא הובא בפוסקים ז"ל מדת חסידות בזה מצד שאין סגנון מדת חסידות שוה לכל נפש ובפרט בכזה ואמוראים הק' שהחמירו במדת חסידות עמו לפי סגנון מקומם אז ואין ללמוד מהם בהחלט גם לגבי מדת חסידות ובפרט שגם לשמואל ז"ל האיסור רק מדרבנן וכמ"ש הפוסקים ז"ל ומכל מקום דרך חסידות יש בזה) שאמוראים הק' החמירו במדת חסידות ולחד פירושא החמירו כן גם על זולתם. אולי יש לומר שעל ידי הפסק שום מחיצה כל דהוא סגי בזה. גם אם יש בזה פתח וגם אם גבי איסור יחוד אין תועלת בכזה כמ"ש בפוסקים ז"ל וכן חולק ביתו לשנים כמ"ש במק"א בזה ודרכו רק דרך חדר שבו האשה על כל זה לגבי דרך חסידות הנ"ל יש להקל בסברא והוי גירסא א' היא גבי בהמה בהפסק מיצר מהני וזה אינו הפסק כמו מחיצה וכן בדלת שאפשר להפתח מבחוץ פתאום יש להקל גם כן והרי יש מקילים גבי נשים בחוץ ובכזה טוב להקל:
ב
סעיף ג' (לא תתייחד ישראלית עם עכו"ם) כדקיימא לן ביו"ד סי' קנ"ג שבמקום שאומות העולם מענישים על זנות דבהמה אין איסור למסור בהמה לגוי נראה שכן הוא גם כן לגבי שארי החששות ששם בסי' ההוא ובשארי דוכתי שחוששין וכל דאיכא דינא בארעא ועל ידי זה סגנון המקום אינו פרוץ בכך ומוחזק בחזקת שמירה מזה יש להקל בזה דברי חז"ל עיקרם במקומות שאין שם משפט נכון ורואים שאומות העולם פרוצים להדיא בכזה והם חשודים בכך מה שאין כן בכל מקומות שרואים שאין פרוץ כו' בזה. ואין דברי חז"ל בזה בדרך תקנה או איסירא בלא פלוג רק בדרך עצה טובה קא משמע לן והכל לפי השעה וכמו שכתב שם הט"ז ז"ל לגבי מגע נכרי שאינו רק עצה ע"ש. ורק תינוק לאומנות שבש"ע שם זה לא שייך בו קולא בשום מקום ובשום זמן וכן לגבי יחוד ישראלית עם נכרי שאשתו עמו. גם שלפי סגנון מקומות אלו שיש משפט בין אומות העולם על זה הי' צד להקל בזה על כל זה נראה שנכון להחמיר בזה בכל מקום ובכל זמן והאחרונים ז"ל שהיו במדינות אלו ובסגנון משפט בזמנם כמו עכשיו ואולי עוד יותר כתבו להחמיר ולא כתבו להקל בזה ולזה אין להקל בזה בשום מקום ובשום זמן והפרש גדול יש בזה מכל מקום בין מדינות אלו למדינות שאין שם משפט בין אומות העולם בזה כי במקומות שאומות העולם פרוצים בזה כיון שאין משפט נכון הרי הגוים בגדר פריצי דאסור הייחוד גם עם עשרה גוים ויותר וגם אם יש שם שומרים יודים מכל מקום הכל לפי סגנון הפרוצות ולגבי פרוצים בחשש אינוס וסיתום הפה מלצעוק וכדומה לא מהני גם ב' יודים שומרים וכל שמתוספים הגוים יש חשש יותר מה שאין כן במקומות אלו שאין לדון על כל פנים להגוים בבחינת פריצי כיון שאינן מוחזקים בפריצות בפרהסיא בזה כיון שיש משפט ביניהם וכן לגבי בעלה בעיר שלא נתפרש בזה איסור לגבי גוים גם בדברי האחרונים ז"ל שיש בזה דרכים להקל במקומות שמוחזקים בשמירה בלי פריצות ובקטנה שיודעת ואינה מוסרת את עצמה (חסר כמה תיבות) גוים בזה כי הטעם מצד טבע אנושי הפשוט וגבול קטנה יודעת כו' נראה שהוא עד היותה בת י"ב שנים שאז הוא זמן הלבשת היצר כיון שנכנסת אז למצות ונגד עזר יש כנגדו וכמ"ש בטעם מה שגדול המצווה ועושה משום שעל ידי זה יש התנגדות היצר. ולזה קטנה אין בה הלבשת היצר גם שבקטן אין רק יצר הרע ובכניסתו למצות נכנס בו יצר טוב כידוע על כל זה אין זה רק לגבי כוחות השכלים מה שאין כן לגבי ההתנגדות להוציא לפועל עבירות הוא ביותר בגדלות ובבחינת מה שאמר הכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו דהיינו שבהיותו נעשה איש נעשה אז היצר יותר רע מבהיותו בנעוריו וכן כתוב בפתיחה דספר הק' הפלאה על כתובות אך יש לומר שאין זאת כי אם לגבי הזיווג בבחינת עתך עת דודים שערך צמח כו' שבזה הוא הלבשת היצר בגדלות ביותר מה שאין כן לשארי מילי באכילה וכדומה היצר גובר בקטנים ביותר וצלע"ע וגבי ספק אם יודעת נראה להקל וכמ"ש במק"א לגבי יוצא ונכנס שמבואר ריש חולין לקולא והרי שם אמרו חז"ל דיוצא ונכנס היינו יושב ומשמר ממש הרי שמרתת על ידי ספק בזה כמו על ידי ודאי וצלע"ע ועל כל פנים לגבי הנהוג במדינות אלו בבתים המיוחדים למכירת משקים (בחניות וכיפות דמכירות מלבושים וכדומה יש תמיד פתח או חלון פתוח לרשות הרבים ואין שום חשש לכ"ע בהחלט) ולפעמים אין האיש בביתו וגם בן ואח אין לו ולא משרת וכן לפעמים אין אשתו עמו והוא מחזר בכפרים בבתי עכו"ם בסחורות ומשא ומתן וכדומה יש בזה כמה צדדים להקל מצד שאין הדלת סגור ועומדת להפתח תמיד והרי זה כפתח פתוח לרשות הרבים. גם יש יוצא ונכנס ברוב פעמים גם החלונות מראים מה שבפנים גם לחוץ. והרי זה ממש כפתח פתוח לרשות הרבים. גם נשי הגוים על פי הרוב בעליהם בעיר או בכפר שם והנכרים נשותיהם עמהם או נשי חבריהם ויש משפט נכון במדינות אלו בזה ועל ידי זה מוכרע לזכות:
ג
סעי' ה' (אבל בשדה) אודות יחוד בדרך שכתבו בשם מוהרש"ל ז"ל דלא מהני תינוקת וכן מסקנת הב"ש ז"ל שלא לסמוך את עצמו על דעת רי"ו ז"ל שמקיל כשאין האנשים זקוקים לשמור האשה בדרך ושלא להפליג ממנה ועל כל זה הרי המנהג פשוט להקל. נראה דלצרף דעת רש"י ז"ל דאיש עם ג' נשים מותר תמיד כשאינו פרוץ עם דעת רי"ו ז"ל הנ"ל על זה אין עוד שום פתחון פה ולפום רהיטא אמרתי לזוג' תחי' שלא תסע עם עגלן גוי ועוד ב' נשים זולתה ועוד איש אחד כי אם שתקח עמה ילדה שהיא ספק יודעת ואחר כך היה לבי מהסס בזה כיון שכתבו האחרונים ז"ל דלא מהני תינוקת בדרך אך אני רואה דבכהאי גוונא אין חשש לכ"ע כיון שהי' ג' נשים ויש דעת רש"י ז"ל ויש דעת רי"ו ז"ל להקל ויש גם כן ילדה נכון לסמוך את עצמו לכ"ע להקל בזה גם יש צד להקל בזה מצד שנסיעה בעגלות כנהוג ובפרט בימי חורף ובאשר לא ניסו כף רגלם לילך ברגלם גם חצי תחום שבת. ובנסיעה רק מיל או פרסה וכל שכן כשהוא דרך שמצויים שם רבים עוברים ושבים אולי כ"ע מודו להקל ונהי דלכתחילה צלע"ע בכל זה מכל מקום יש בכל זה צדדי זכות על הנהוג להקל בדרכים ובימי הקיץ מצויים רבים בשדות ובחורף קר להם להפליג מהעגלה ומ"ש שם בשם הראב"ד ז"ל להחמיר בשינה בלילה אולי יש לחלק בזה בין כשקובעים את עצמם לשינת קבע שם בין שאין דעתן לישן רק שאנו באים לחשוש לחטפתו שינה בזה אולי ראוי לצרף דעת רי"ו ז'"ל להקל כשהדלת אינה נעולה וצלע"ע:
ד
עוד מצאתי גם שמחמיר מוהרש"ל ז"ל אודות תינוקת משמרתה בדרך וכן החמיר בדרך באנשים רבים או בנשים רבות והחמ"ח ז"ל נסתפק בב' נשים עם ב' אנשים ע"ש מכל מקום כשיש ב' אנשים וב' נשים ועמהן תינוקות קטנה נראה דלכ"ע אין עוד צד חשש בזה כי לא שייך הטעמים דשם ע"ש. נראה דלא שייך החומרא דדרך לגבי שומר רק בדרך של בני כפרים שמן הצד דלא שכיחי שם אינשי מה שאין כן בדרך שמעיר לעיר דשכיחי שם שיירתי מעם בני ישראל הנוסעים דרך שם וגם על ידי נסיעת נכרים יש בחינת מרתתא אך בנסיעת עם בני ישראל אי אפשר לחוש עוד לכ"ע וצלע"ע היטב:
ה
(עוד מצאתי) החששות שכתבו לגבי יחוד בדרך שמא ילך אחד מהם נראה שזה לא שייך לכ"ע בתינוק שיודעים בו שמתירא גם ביום להפליג בדרך מאמו או מאביו ואי אפשר שיתעלם מהעין בדרך כלל והרי בזה לא קבעו חז"ל סגנון לא פלוג ובפרט בן עם אמו שכתבתי במק"א שנוטה שהוא לבדו שומר כאלו היו רבים ובפרט בקטן שמפעי פעי והוא לא אלבשיה יצרא ומכל מקום משמע שרק קטנה אמרינן לא אלבשה יצרא מה שאין כן קטן מט' והלאה אך עם אמו מותר כנ"ל:
ו
שם (בלילה) בדרישה ופרישה אה"ע גבי יחוד הביא סברות אם יש חשש בשינה ואם החשש מאונס או גם מרצון וכיון שהוא דרבנן נקטו העולם להקל ואין חוששין רק משום אונס וכן משמע ממה שבעלה בעיר אין חוששין והיינו מצד שגם שמקום יחוד בלי פתיחה לרשות הרבים הרי זה כבשדה דלא שייך צעקה כי לא שכיחי אינשי להתקרב לשמוע הצעקה מה שאין כן כשבעלה בעיר אין חשש אונס שאולי יבוא בעלה קרוב להבית וישמע צעקתה גם שיהיה הדלת סגור ואין רואה וכן יש לומר להראב"ד ע"ה שמכל מקום יש בושה כשיבא והדלת סגור וימצאם ביחוד והרי זה כמו דבר מכוער שנאסרת לפעמים על ידי זה אך יותר נוטה כהמתירים בשינה כנ"ל:
מ"ש שם בדו"פ בסהס"י בההיא דעיסקו עם הנשים מצד בעלה בעיר יש לומר שהכוונה שלפעמים יסע מהעיר מה שאין כן אשה שכבודה פנימה וכשאינו בעיר לא שייך השתא אתי שיודעים לפי שיעור מה שילך ויבא למחוז חפצו מה שאין כן בעיר גם כשהלך לאיש אולי פגע בו כי בני העיר ניידי בה וצלע"ע:
ז
(עוד מצאתי) אודות יחוד בלילה מפורש בש"ע להחמיר כשישינים בני הבית ומכל מקום נראה שאין זה כי אם כשאין נר דולק שאז כיון שיש גם שינה יש חשש מה שאין כן בנר דולק אומתא עליה דלמא פקח חד עיניה רגע וצלע"ע ועל כל פנים בספק שינה או ניעור מי מהם יש צד להקל שהרי זה כיוצא ונכנס ושארי קולות שבה' יי"נ בזה ע"ש:
ח
(עוד מצאתי) אודות הניעור בלילה במקום נשים ואנשים שכולם ישנים לכאורה היה מקום שיש בזה חשש מצד מה שכתבו הפוסקים ז"ל שלכך בלילה לא יתיחדו שנים עם נשים מצד חשש שמא ישן אחד מהם ולא יהיה שומר שם משמע מזה שבשעת השינה גרע מיוצא ונכנס שגם שביוצא ונכנס מרתת כדקיימא לן גבי יי"נ מכל מקום שינה כיון שאדם עשוי להשתקע בה וגם כשמקיצים אותו אינו מקיץ בקל לזה אינו מרתת כל כך והישן נדון כאלו איננו כלל שם ואם כן בהנ"ל היה מקום חשש אך נראה שאין זה רק כשאין שם רק שומר אחד מה שאין כן בשנים ישנים יש לומר שמרתת טפי אולי עכ"פ אחד מהם גם שנראה ישן ויקץ על ידי תנועה קלה כי רק באחד חיישינן שמא בזמן שירגיש בו שנשתקע בשינה עמוקה וינסהו בתנועות ויראה שישן הוא בתרדמה עמוקה ואז יושאר בבית בלי שומר משא"כ בשנים אחר שינסה את אחד ואחר כך ינסה את השני מרתת הוא אולי ביני ביני בזמן נסותו השני ובזמן שירצה לעשות תנועות יקץ הראשון מתרדמתו על ידי התנועות כי הנסיון שעל השתקעות האדם בשינה איננו מכריע על זמן השתקעות בשינה אחר כך ורק על משך כדי הקפת אילן או שארי שיעורים שאמרו חז"ל בריש סוטה על משך זה לבד יוכל להעמיד בנסיון משא"כ כשיומשך עוד ביני ביני משך נסיון של שינת השני אין לי בטחון עוד על מניעת הקיצת הראשון וכן מוכרע ממה שהתירו חז"ל לשלשה להתיחד בלילה ולא חיישינן שיורדמו שנים ויושאר אחד בלי שומר והרי בשבת דף מ"ה אמרו חז"ל על שינה ערבך ערבא צריך וגם כשמסר שינתו לשומר אין מועיל כי שמא גם השומר יורדם ומשמע שם שגם ביום חיישינן כן ומדוע לא ניחוש כן בזה אלא ודאי צריך לומר כנ"ל שעכ"פ בשנים הוא מרתת ואולי יש לומר שלכך התירו חז"ל לשלשה להתיחד משום דהוה ליה ספק ספיקא ספק שלא יישן גם אחד מהם ספק שעכ"פ לא יישנו שנים בזמן הקצת השלישי רק אם שישנו שלשתן בשוה או שיעירו שלשתן בשוה מה שאין כן גבי תפילין שהוא עסוק בשינה ונוטה שיורדם שגם עצלה תפיל תרדימה וכל שכן שנוטה שיהי' נמשך משינת ארעי לשינת קבע ויש ספק אחד שמא יורדם גם השומר ולאוקמי בשני שומרים שיש ספק ספיקא להיתר לא משמע ליה סתימות הלשון כי רק שומר אחד י"ל שישנו בכלל סתימות הלשון של שינת ארעי כיון שאין גבול קבוע לשינה ונוטה שישן קבע כנ"ל מה שקראו ארעי משמע שהוא על ידי שומר מה שאין כן לפרש דאיירי בשני שומרים אין זה בכלל סתימות הלשון ובמק"א כתבתי איך פריך מספק שינת השומר על ודאי ועכ"פ צריך לומר שבשני בני אדם הוה ליה ספק ספיקא ומותר כנ"ל גם אולי יש לומר שגבי תפילין שאין תנועה שם חיישינן לשינה עמוקה משא"כ גבי יחוד נוטה להקיץ על ידי תנועות ועכ"פ מוכרע להקל כנ"ל כל שיש שנים זולתו מותר להתיחד לכתחילה אך בלילה וכבר רואה שכל זולתו ישנים אם הטעם מצד ספק ספיקא היה מקום להחמיר על עצמו ואם הטעם מצד שבשנים מרתת הי' מקום להחמיר גם במי שאשתו עמו שאין חשש יחוד לכ"ע גם בלילה מדוע לא ניחוש שתישן היא כמו שבשנים מתיחדים חיישינן ואולי שמירה דידה הוא מעולה ביותר שנותנת דעתה ביותר לשמרו מכל שומר דעלמא וכמו דקיימא לן כשבעלה רק בעיר יש שמירה ולא פלוג חז"ל בזה גם בעיר גדולה כאנטוכיא ואמר לה שמפליג חוששת דילמא יבא לביתו פתאום (צלע"ע היטב גבי הודיע לה שמפליג בעיר גדולה) ובאיש שאשתו עמו משמע שלא מהני עיר אחת ובעינין עמו דוקא ממש והטעם אולי מצד שלו נקל להתחבאות חוץ לבית מה שאין כן אשה שתולה בירכתי בית דוקא על פי רוב וצלע"ע ולא אמרינן שהיא שומרתו ביותר מכל מקום יותר שומרתו משארי שומרים ולכך יש לומר שמרתת מלסמוך את עצמו על שינתה וגם אם היה נראה לו שישנה בעומק אחר כל הנסיונות חושש שברגע שתקוץ תרגיש כיון שדעתה עלויה תמיד גם חושש שעושה את עצמה כישנה כדי לנסותו כי דעתה על זה תמיד ומזלייהו חזו זה את זה על דרך שאמרו חז"ל איהו בקרי ח"ו ואתתיה בבצונא ח"ו וגם שלא ראתה משמע שכן הוא כן יש לומר בזה וצלע"ע בכל זה:
בהנ"ל אודות יחוד כשהשומר ישן אולי היה מקום לומר שמה שהחמירו חז"ל בלילה היא רק מחשש שבשעה שתישן היא יפליג השומר לצרכיו ויש לומר שגם אם אין לחוש להסכמת שני רצונות לעבירה יש חשש אונס וגם שבעיר אפשר לצעוק ואי אפשר שיהי' אונס מכל מקום בעת שינה יש חשש שלא תרגיש לצעוק או שימנעה מלצעוק או שלא יהי' הקול נשמע מחמת השינה והשומר יפליג וצל"ע גבי מאי דקיימא לן בנערה מאורסה בעיר בחזקת רצון כו' וכשהכל ניעורים הי' מקום לומר שאין החשש קרוב כל כך או עכ"פ כשהיא נעורה או השומר ניעור ובדעתו לילך משם כשילך השומר אך מכל מקום נראה דלא פלוג חז"ל בזה ומ"ש במק"א קולות מצד ספק שינה או מצד אשתו משמרתו גם בשינה זהו טעם הנהוג להקל:
ט
סעי' ט' (פתוח לרה"ר) אודות יחוד כשפתח פתוח לרשות הרבים שאין זה יחוד יש מקום לומר שבחינת פתח פתוח היינו כשאין דלת שם והוא פתוח היטב נראה נגלה בעליל לעין כל עובר משא"כ כשיש דלת גם שאיננו נעול היה מקום לומר שכיון שעל פי הרוב הרוב מרגישים פתיחת הדלת בראיה או בשמיעה אינו מרתת וסובר שכשירגיש פתיחה יתרחק אך אם באנו לומר כן גם פתח בלי דלתין לא היה מועיל שהיה מקום חשש אשתמוטי לקרן זויות שאיננו נראה לעין העובר לפני הפתח אך יש לומר שמרתת שמא יכנס מי פנימה אל הקרן זווית ותיכף שירגיש בהנכנס כבר יראה הנכנס משא"כ בדלת שמזמן ההרגשה שלו של התחלת הפתיחה ועד הכניסה יוכל להשמיט את עצמו אך לפי זה לא היה לסתום להתיר בדלת פתוח שלפעמים יוכל לראות שהאנשים ברחוק עד שיש פנאי אשתמוטי ולא היה להתיר סתם אלא ודאי לא פלוג חז"ל וכל שיש צד מרתת אין חשש תמיד וכן קיימא לן להדיא בה' יי"נ שכל שיש צד כניסה גם שהדלת סתום כל שאינו סגור אין חשש וממילא כן הוא בזה ודברי חז"ל עניים במקום זה ועשירים במקום אחר וממילא שווים בזה גם שהיה מקום לחלק:
ואודות פתח פתוח בלילה לרשות הרבים והוא יודע שבלילה אין איש ברשות הרבים צל"ע שיש מקום לומר דלא פלוג חז"ל כנ"ל היטב ויש לומר גם כן שבלילה אין המקום ההוא פתוח כלל לרשות הרבים רק פתוח למקום שאין רבים מצויים וכמו חדר הפתוח למדבר לבד וכן נוטה וגבול הפתיחה לרשות הרבים כשמפסיק מקום שאין רבים מצויים שם צל"ע מה הוא אם הגבול לכדי שרואה ממקום ההוא את מקום שרבים מצויים שם או איזה גבול אחר ועכ"פ צ"ל שמצוי שילכו מרשות הרבים לדירתו וצל"ע:
י
(עוד מצאתי) כתבתי במקום אחר שפתח פתוח לרשות הרבים מתיר גם כשיש שם דלת כל שאינה נעולה וכן כשיש חדר לפנים מחדר ויש שני דלתות מותר היטב וכן הוא בכל בנינים שבעולם ועכ"פ רובם שהבית פתוח לחצר והחצר לרשות הרבים ויש דלת לכל פתח ומ"מ כיון שאי אפשר לידע בפנים בשעת פתיחת שער החצר ויכול להיות שנכנסים לחצר בלי שירגישו בבית ע"י זה הרי הפתוח להחצר גופיה כפתוח לרשות הרבים וכמו דקיימא לן לגבי יין נסך וכדומה שביוצא ונכנס כל שלא הפליג ואין ידוע על כל פנים שהפליג הרי זה כשומר בבית כן הוא בזה ומדת חסידות יש על כל פנים בזה שיהיה הדלתות פתוחים ממש וצלע"ע:
אודות יחוד כשיש חלונות שנראה מבחוץ על ידיהם מה שבתוך הבית הרי זה כפתח פתוח לרשות הרבים כשאין זוויות המסתירות לגמרי מלהרגיש וכמ"ש במק"א וכשיש חדר פתוח משם למקום הסתר צל"ע אם שייך בזה חשש כיון שאין לדון אלא לפי מהות החדר ההוא במקומותיו ובהסתרה בזוויות יש להחמיר כיון שהוא חדר אחד. מה שאין כן בזה אולי יש להקל וצל"ע. גם כשהפתח סתום רק לא נעול. ואפשר לבא לשם מרשות הרבים בנקל בלי הרגש כל כך מקודם אולי יש גם כן לצדד להקל וצלע"ע. ובשדה על הדרך של רבים. גם שלפי הנראה בהבטה אין נראה איש מסביב כיון שהוא דרך אולי יש להקל וצל"ע:
כתבתי במק"א אודות יחוד בחדר שחלוק לשנים שיש להחמיר אך כשאין הדלת נעילה. גם אם אשתו הודיעה שמפלגת ויש אנשים בסמוך שאפשר בכל רגע שיבואו לשם הוה ליה כדלת פתוח לרשות הרבים. כי בחינת פתוח אין צריך להיות מפולש. רק כשאינו נעול הוא כפתוח ובפרט כשחלונות מזהירים שאפשר לראות מבחוץ ובחדר חלוק נראה שאין צריך להחמיר על עצמו בזה לכ"ע גם ממדת חסידות:
יא
(עוד מצאתי) במק"א כתבתי אודות יחוד בחדר אחד שנחלק לשנים במחיצה. וכתבתי אודות חלון פתוח לרשות הרבים כל שנראה ממנו היטב. הרי זה כפתח פתוח לרשות הרבים שאין איסור יחוד בזה. כל שאי אפשר להסתיר את עצמו מהראיה דרך חלון ונראה שכן הוא בחדר שנחלק כנ"ל והדלת שביניהם סתום וכשנפתח אי אפשר שיהי' בלי נשמע קולו אל חדר שבצדו שיש שם איש וכל שכן כשפתח החדר שבו איש פתוח אל חדר החלוק. וגם כשפתוח לחוץ כל שבודאי נשמע קול פתיחת הדלת להאיש יש צד להקל וצלע"ע:
יב
סעיף י' (תינוקת קטנה) לא ראיתי כעת מפורש אם מועיל תינוק פחות מבן תשע שנים להיות שומר אודות יחוד של אשה. ומשמעות לשון הש"ע שעם תינוק מותר להתיחד אולי יש ממנו גם כן הכרע. שמועיל להיות שומר כמו תינוקת שמבואר שם לעיל. שכיון שיודעת כו' תגלה. והוה ליה שמירה ובתינוק כל שיודע כו' הוה ליה גם כן שמירה וצלע"ע:
יג
סעי' כ' (שאין לו אשה) אודות לימוד אלמן עם תינוקת מבואר בב"ש ז"ל שסומכין את עצמו על דעת המגיד ז"ל. אך נראה שכשהוא לומד בבית שדרה שם אשה או איש או זוג. פשיטא לקולא לכ"ע. ואין הדברים אמורים בזה רק כשלומד בבית בפני עצמו וגם בזה כתבו להקל כשאינו רווק מעיקרו. מה שאין כן כשלומד בבית שדר שם זולתו ועל כל פנים יוצא ונכנס לפעמים יש להקל לכ"ע. שהרי אין החומרא בזה רק מצד שהוא בקביעות וכמ"ש האחרונים ז"ל. ובכהאי גוונא הרי ברוב הפעמים יש בעה"ב שם:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
כ״ב
א
עם ערוה. עבה"ט ועיין בתשו' חות יאיר ס"ג שכ' דאף לתוס' דוקא איש א' עם הערוה אסור מדאורייתא אבל איש א' עם ב' נשים או להיפך דלקמן ס"ה אינו אלא דרבנן. וכ"כ בס' בינת אדם שער ב"ה סימן כ"ו ע"ש. ומ"ש הבה"ט בשם הפרישה דבכלל עריות נכלל חייבי לאוין עיין בשעה"מ פ"י מה"א בקונ' חופת חתנים ס"ט בהגהת טעם המלך שפקפק על זה. ומ"ש הבה"ט ובש"ס מבואר כו' ע' לקמן סי' קע"ח ס"ה ועיין במל"מ פ"א מהל' סוטה דין ו':
ב
והאב עם בתו. עיין בב"ח אות א' שכתב דכל יוצאי חלציו דינן שוה בת בתו ובת בת בתו נמי שרי כמו בתו עכ"ל (ע' לעיל סי' נ"א בבה"ט סקי"ד ומ"ש שם סק"ה ועיין בנו"ב תניינא סי' י"ח ויובא לקמן סי' קע"ח סק"י) וע' בס' זכור לאברהם אות י' יחוד הביא ג"כ דברי הב"ח אלו. וכ' עוד ולכאורה נראה דכ"ז הוא דוקא להתייחד עמה לבדה אבל אם יש שם אשה אחרת אפי' עם בתו או בת בתו שם אסור דהא בב' נשים אסור להתייחד לכ"ע (ע"ל ס"ה) וכמו כן אב ובתו ההולכים בדרך ויש ישראל אחר עמהם אסור דדוקא בעיר מהני ב' אנשים ולא בדרך ומטעם שמא יצטרך א' לנקביו וכאן נמי יש חשש שמא יצטרך האב ותשאר בתו ביחוד עם ישראל האחר. ומזה הטעם אשה ההולכת בדרך ובנה עמה לא תוכל לילך עם עגלון אא"כ יש ישראל אחר דהוי ג' עם העגלון. באופן דנראה דאין חילוק בין אם הוא בנה או אביה וכדומה דלעולם בעינן ג' דדוקא בבעל ואשה אמרו דמשמרין זא"ז ולא באחר וע' ת' מהרי"ו סי' נ"ה (טובא בבה"ט סק"י) . וע"ש עוד שכתב בשם חכם אחד דאף אי נימא דהבן מהני לשמור אמו משום דהבן מקפיד שלא תזנה אמו משא"כ אב עם בתו דהבת אינה מקפדת כ"כ אם יזנה אביה ע"ש:
ג
אבל לא תתייחד. עיין בתשו' חות יאיר סי' ס"ו סי' ע"ג בענין אם מותר להתייחד עם ערבי בזה"ז שעונשין אם אונסין אשה והובא בקצרה בבה"ט לעיל סימן ז' סק"מ ועיין בס' בינת אדם שער ב"ה סי' כ"ו שכ' ג"כ דאין שום היתר בזה אף בזה"ז דמלבד מה שהשיג החו"י על הגאון מהר"מ שטערין שם בלא"ה ליתא לדבריו דאף שידוע דאם יאנסו אשה מכין ועונשין אבל אם היא תבעל לו ברצון עכשיו בזה"ז הוא היתר גמור ואין נחשב להם לבוז כלל ובזמן מהרמ"ש באמת כן היה דיניהם לשרוף הבועל יהודית בין באונס בין ברצון אבל עכשיו ידענו בבירור שאינו כך וא"כ אין כאן היתר כלל ע"ש:
ד
אבל בשדה כו' אפי' בכשרים. עיין בתשו' שב יעקב סי' י"ט בענין לשלוח אשה בדרך עם עגלון ערבי ועמו שני אנשים כשרים לכאורה הוא נגד הדין דבדרך בעי' ג' כשרים והחכם השואל ר"ל דכוונת הרמ"ח שכ' בעינן ג' אפי' בכשרים היינו דשני כשרים לחוד לא מהני אבל אם הם ג' מותר אפי' באחד מהם פרוץ והוא ז"ל חולק עליו אך למד היתר דהא דבעינן בעיר שני כשרים דוקא ובשדה שלשה כשרים היינו לאפוקי אם א' ישראל פרוץ אבל אם א' ערבי לית לן בה משום דערבי מפעה פעה ומביא ראיה לזה מהש"ס וסיים דאין איסור לשלוח אשה ובפרט פנויה שהיא דרבנן עם ב' אנשים כשרים ועגלון ערבי בדרך ע"ש אכן דעת הגאון בעל נו"ב ז"ל אין נראה כן כמבואר מדבריו בנו"ב קמא סי' ס"ט במ"ש שעברה על איסור יחוד שהרי בשדה ומה גם בלילה אפי' בכשרים בעינן שלשה ואפי' אם נימא שהי' עגלון עמהם מסתמא העגלון הוא אינו יהודי ע"ש:
ה
נשים הרבה עם אנשים הרבה כ' בס' בר"י דוקא תלתא בהדי תלת אבל תרי ותרי איסורי והיינו דוקא בסתם בני אדם אך בפריצה יש להחמיר גם בשלשה עם שלש ע"ש:
ו
אין חוששין עבה"ט דלרש"י אסור רק דאין לוקין ועיין בס' בר"י שכ' דקצת ראיה לדעת רש"י מסוגיא דסוכה דף כ"ה ע"ב ע"ש וכן משמע קצת בירוש' פ"ח דתרומות בחדא איתתא דסליק לגבה חד מסכן כו' ע"ש:
ז
שאימת בעלה עליה עיין בס' בינת אדם שער ב"ה סי' כ"ז שכ' דנ"ל דדוקא בביתה אין בה משום יחוד אבל אם הולכת לבית אחר אע"פ שבעלה בעיר יש בה משום וחוד דבזה לא שייך דמסתפי מבעלה השתא אתי כיון דאינו יודע היכן היא ואף ביודע שיודע היכן היא מ"מ אם בעלה נתן לה רשות ללכת לבית פלוני ודאי חיישי' וכ"ש כשנתן לה רשות לדבר דבר סתר עם פלוני להסגיר הדלת דאסור דבזה אין שייך אימת בעלה ע"ש:
ח
שפתחו פתוח לר"ה. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' ק' ובתשובת הגאון בית מאיר שכתב דאיכא למידק מזה הא פתח סתום אפי' אינו נעול והוא פונ' לר"ה או פתוח לחצר והוא עמה ביחוד בהבית הוי יחוד וכן משמע בקדושין פ"א כו' ומה דאיתא בתשוב' הרשב"א סי' אלף רנ"ה דאין יחוד עד שיהא הבית נעול במנעל ט"ס היא ע"ש (עמ"ש לעיל סימן י"א סק"ח) אכן ראיתי בתשו' הרדב"ז ח"א סי' קכ"א שהעתיק לשון הרשב"א הנ"ל ולא כתב שט"ס הוא ושם האריך לחלוק על חכם א' שהביא כמה ראיות דיחוד הוי אפי' אין פתח כלל להחדר שמתיחדים שמה והוא ז"ל דחה ראיותיו משום דהא ודאי דבלילה באפילה הוי יחוד אפי' בלא פתח וכן ביום אם הוא תחת מרגלות המטה הוא מקום שאין אדם רואה אותם וכן מה שהזכירו חז"ל חורבה אפילו תימא דהוא בלא פתח ודלת הוי מקום המוצנע וראוי לביאה כיון דלא שכיחי אינשי דעיילי תמן כו' ובזה נדחו כל ראיות החכם ע"ש:
ט
פתוח לר"ה. עבה"ט בשם כנה"ג דדוקא ביום מהלילה ועיין בס' בר"י שכ' על זה ודברים של טעם הם דכשאין עובר ושב מאי מהני פתח פתוח ומ"ש התו' בשבת די"ג ע"ב דפלטי בן ליש בפתח פתוח לר"ה הי' עם מיכל שאין בו משום יחוד צ"ל דהיה במקום דשכיחי עוברים ושבים יום ולילה לא ישבותו וכ' עוד דאף מי שעיסקו עם הנשים מותר להתעסק עמהן בבית שפתחו פתוח לר"ה ואין בו משום יחוד לכ"ע וגם פריץ שרי בפתח פתוח לר"ה ע"ש:
י
לרשות הרבים. עיין בס' חכמת אדם כלל קי"ב דין ז' שכ' אם פתוח לחצר שיש שם ג בני אדם דנחשב ר"ה לטומאה צ"ע אם הוא הדין לענין יחוד ועמ"ש בבינת אדם שער ב"ה סי' כ"ח:
יא
או עם אשה וחמותה. עיין בס' זכור לאברהם אות י' יחוד שכתב דדוקא אם היא חמותה ממש אבל אם היא חמותה הבאה מכאן כגון דאינה עם בעלה רק עם יבמה אסור להתייחד עמהן אף דלעיל בסי' י"ז ס"ד השוה הרמ"א ז"ל לדין חמותה ממש מ"מ הכא אינו כן והטעם דחמותה הבאה לאח"מ הוא בעיא דלא איפשטא ואזלי' הכא והכא לחומרא ומה"ט לא הגיה להרמ"א כאן כמו שהגיה בסי' י"ז שם וכן נראה מדברי תשו' פרח מטה אהרן ח"ב סי' צ"ה ע"ש:
יב
ואינ' מוסרת עצמה בס' זכור לאברהם שם בשם הב"ח דעד ט' שנים ויום אחד אינה מוסרת עצמה לביאה ע"ש:
יג
שאין לו אשה (עבה"ט מ"ש ובה"י תמה על מנהג שנהגו היתר כו' ובגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל כ' דבתשו' לחם רב סי' ד' כ' לסמוך להקל אף אם אין אשתו בעיר עמו עכ"ל):
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
כ״ב
א
סי' כב אות י"ט רווק שלא הי' לו אשה. נ"ב תמהני דהמעיי' בהה"מ יראה דס"ל כיון דפשטי' דר"א אוסר באינ' שרויי' עמו אחרי' דת"ק אוסר ג"כ באין לו אשה עתה אף שהיה לו אשה ומתה. אלא דפליג על ר"א וס"ל דלא בעי' שרויי' אצלו:
ב
ח"מ אות כ"א דבעיר מיה' בעי. נ"ב בתשובת לחם רב סי' ד' פסק להקל אף אם אין אשתו עמו:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
כ״ב
א
על יחוד פנויה דוקא ישראלי שיש בה איסור נדה דאוריית' משא"כ בגוי' דנשג"ז הוא מדרבנן אצלה ע"כ לא גזרו על יהודה עד שמאי והלל כנלע"ד:
ב
אפילו עם אנשים הרבה במשנה אמרינן דבזה אין איסור יחוד דדוקא בנשים אפילו הרבה יש איסור דדעתן קלות אבל לא באנשים אלא דאמר רב דמשנתינו דוק' בכשרים אבל בפריצות אפילו י' לא מהני ואמר רב עוד דכשרים היינו דוק' כגון רב חנינא וחבריו ע"כ כתב הרמב"ם בזה לאיסור כי אין בינינו כשרים כל כך והי"א דמתיר בכשרים ס"ל דרב לא אמר כן להחמיר אלא דלא רצה ליטול עליו שם כשרים מחמת ענוה אבל באמת אפילו סתם בני אדם מקרי כשרים לענין זה דהא בסיפ' לא מחמיר אלא בפריצים משמע מפורסמים לפריצים ממילא בסתם הוה בכלל כשרים כנלע"ד:
ג
עד שתהיה אשתו כו' זהו לשון הרמב"ם וכתב רש"ל מ"כ יש כאן ב' נשים ואפ"ה לא שרי אא"כ אשתו עמו וא"כ מ"ש אח"כ ונשים הרבה עם אנשים הרבה אין חוששין משום יחוד צ"ל דבג' נשים איירי וכן הוא במ"מ אבל בסמ"ג כ' ג"כ כזה והוא כ' להדי' אח"כ אף שאיש א' לא יתייחד עם ב' נשים עם ג' שרי א"כ אי איירי בג' נשים אפילו איש א' שרי וצ"ל דמ"ש אח"כ אשתו של א' מהם דשם לא חשיב ליה כמו נשים הרבה עם אנשים הרבה דהאי איש עם אשתו חשיב' כמאן דלית' לגבי אינך וכמו שהשיג הטור כאן אלא כשיש ב' נשים שאין להם אנשים ביניהם אז היא שרי טפי לכ"ע נ"ל עכ"ל וגם מו"ח ז"ל כתב דרבותא יש באשתו שמותר. ולעד"נ שאין מקום כלל להך סברא דאיש ואשתו חשיבים כמאן דליתנהו מאיזה טעם נימא הכי דאדרבא אלו הוויין שומרים טפי כאן בכלל החשד ולמה יגרעו משאר אנשים ונשים שהם בכלל החשד ומה שהקשה ברמב"ם למה צריך דוקא אשתו עמו הא אפי' אשה אחרת שרי כיון שיש כאן ב' אנשים וב' נשים לק"מ דודאי ס"ל לרמב"ם דב' נשים וב' אנשים נמי בכלל אנשים ונשים הרבה דקאמר בסיפא להתיר אלא דכאן אומר איסור כולל דהיינו מה שהתחיל לומר לא תתייחד אשה אחת היינו עם איש א' אלא דאח"כ אמר אפי' עם אנשים הרבה והוא רוצה להורות להיתר אפי' באיש א' ואשה אחת ובזה לא מהני תוספות אשה אחרת מעלמא כיון דהתחיל באיש א' ע"כ קמ"ל בזה דאפי' עם איש א' יש היתר דהיינו באשתו עמו ואם הי' מסיים עד שתהא עוד אשה שם אפי' מעלמא ה"א דגם באיש אחד עמהם שרי וזה אינו וא"ל א"כ נטעה לומר דבאנשים הרבה אין היתר כ"א באשתו דוקא ולא באחרת דבזה סומך על מ"ש בסיפא דאנשים ונשים הרבה ובזה נכלל גם ב' אנשים וב' נשים דמקרי הרבה דאל"כ היה לו לכתוב אבל (אם) בשניהם ב' אסור אלא ודאי דגם ב' קרוים הרבה כנ"ל ברור וובחנם טרחו לתרץ קושיא הנ"ל כי אין כאן קושי' כלל בטור איתא שמי שעסקו עם נשים לא יתייחד עמהם משמע אם עסקו עם הנשים דבמשנה יש חומרא בעסקו עם הנשים לענין היחוד וא"כ צריך להיות בענין שלגבי אחר יש היתר ופי' רש"י דהיינו עם נשים הרבה דמותר באחר והתו' הקשו דהא אמרינן בסמך דאנשים בפנים ונשים בחוץ דאסור אפי' נשים הרבה לכן נ"ל דהחומרא היא דאפי' אשתו עמו דאסור ברוכל שעסקו עם הנשים אבל הרמב"ם ס"ל דנקט עסקו עם הנשים הוא לרבותא דאע"ג דהורגל עם נשים אסור ביחוד כ"ש אחר וזהו מ"ש כאן בסעיף ז':
ד
נשים הרבה כו' מבואר בסמוך לעיל דאפי' שנים מקרי הרבה להרמב"ם:
ה
היו אנשים כו' בגמ' איתא ב' סברות בזה סברא קמא דאנשים מבחוץ עדי וסברא שני' דנשים מבחוץ עדיף וקי"ל לאיסור היחוד בתרווייהו והקשה בדרישה דמשמע דאשה א' בין הרבה אנשים דחוששין משם יחוד והא סבר הרא"ש דאשה בין הרבה אנשים מותר בכשרים ורש"ל תירץ דדהיתר הוא בכשרים כרב חנינא ולדידן לית לן כשרים כאלו וקשה דהיינו להרמב"ם כמו שזכרתי בסמך לעיל אבל לשאר פוסקים דהיינו הרא"ש דמותר קשה ותירץ בדרישה דכאן מיירי בפריצים וע"ז האריך ומו"ח ז"ל תירץ שיש חילוק בין בתים לההיא דלעיל ביחוד עם אנשים הרבה ואיני מכיר בחילוק זה כלל ולי נראה לתרץ בדר זה דבגמ' איתא בלשון זה א"ר כהנ' אנשים מבחוץ ונשים מבפנים אין חוששין ליחוד אנשים מבפנים ונשים מבחוץ חוששין משום יחוד במתני' תנא איפכא אמר אביי אנן נעבד לחומרא ויש לפרש מימרא זו בדרך זה דודאי כל זמן שיש נשים הרבה או אנישם הרבה אין איסור יחוד כמו בעלמא אלא דהכא קאמר בענין אחר קודם המסקנא דחד לישנא ס"ל דאם יש אנשים בחוץ ונשים בפנים יש בזה מעליות' דהיינו אף אם יפרוש איש א' ויבא לפנים יש עליו מורא לעשות עבירה אף אם יבא לפעמים שיהיה פעמים רק אשה אחת ויש בזה איסור יחוד בעלמא כאן אין איסור כיון דמרתת שירגישו בזה שהולך לבית הפנימי כי מה יש לו שם לעשות וילכו אחריו לאפרושי מאיסורא משא"כ באם הנשים בבית החיצון לא ירגישו אחריו כיון שמהלך הוא שם וכן אם יפריש א' מן הנשים בבית החיצון ולא יהיה שם באותו פעם רק איש א' מרתת לקלקל שמא תבא עוד אשה מבית הפנימי כיון שהמהלך הוא שם בשתי נשים יש איסור וללשון אחר הוה גריעותא באנשים בחוץ ונשים בפנים אם יבא שם א' מבית החיצון ולא תהי' שם רק אשה א' באותו פעם לא יהיה עליו מורא לקלקל כיון שבני החיצון אין להם מהלך לבית הפנימי ונן קי"ל כתרווייהו לחומרא דגם בכה"ג אוסר היחוד כמו שאוסר בשאר מקומות הן באנשים מבחוץ הן בנשים לחוץ ועפ"ז נבאר ג"כ דעת רש"י שכתב על אנשים מבחוץ שאין חוששין שהחיצונים אין להם דרך לפנים ואיך יתייחד איש אד עם הנשים זה לחד לישנא ולאידך לישנא איפכ' אנשים בחוץ חוששין שמא יכנוס א' לפנים ולא ירגישו בו חביריו אנשים בפנים ונשים בחוץ אין חוששין שמא תכנס הוא לפנים דלא איכפת לן דאשה מתייחדת עם ב' אנשים ואם א' מהם יוצא בין הנשים אין זה יחוד דמסתפי שמא יצא א' מהן אחריו שדרך הפנימית על החיצונה והקשו התו' במשנה דמי שעסקיו עם הנשים פי' רש"י דאחר שאין עסקיו כו' מותר עם נשים הרבה ובשני בתים אמרינן באנשים בפנים ונשים מבחוץ חוששים משום (שמא) יתיחד עם נשים הרבה ונ"ל דלק"מ על רש"י דמ"ש כאן באנשים מבפנים כו' דחוששין שמא יצא ומתייחד עם הנשים ללישנ' קמא אין פרושו עם נשים הרבה אלא יתייחד עם מי שאסור להתייחד דהיינו ב' נשים שאסורים להתיחד לרש"י באיש אחד כדין איסור יחוד בעלמא אלא דקמ"ל שיזהרו שלא יעשו הדירה בענין זה דשמ' יבאו לידי איסור יחוד באיזה פעם דהיינו שלא יהיה רק ב' אנישם ויצא א' שם וכן לישנא בתרא באנשים בחוץ חוששין שמא יכנוס א' באותו פעם שלא יהיה רק ב' נים שם נמצא דבין לרש"י ובין להרא"ש מיירי באם פי' אחד מהם דיש איסור בפרישתו ולפעמים אין איסור כי חילוק הלשונות ואע"ג דהרא"ש לא זכר כלום מן פי' א' מהם הטור זכר זה והוא אזיל לשיטת הרא"ש והכל ניחא בס"ד:
דברי המגיה ביאור פירושו נ"ל כך הא דאמר אנשים כו' או להיפך מיירי בנשים הרבה וללשון הא' דהיינו הנשים בפנים בין אם יבא איש א' אצלם ולא ימצא רק אשה אחת וה"ה ב' דהוה נמי כלל איסור יחוד בעלמא כאן אין איסור דמרתת שמא ירגישו בו כו' וכן אם יפרוש אש בחוץ ולא ימצא שם רק א' נמי מרתת שמא יבא עוד אשה מבפנים ור"ל אחר שיבא עוד אחד לא הוה גם כן איסור יחוד כמו בעלמא דאסור להתיחד עם ב' נשים דכאן מרתת שמא יב עוד אש דהיינו שלישית מבפנים לזה כתב ובשני נשים יש איסור ר"ל אם אין שם רק שתי נשים לא יותר אף בנשים בפני' יש איסור שמא לא ימצא רק איש א' ואז אסור דאינו מרתת שמא יבא עוד שניה דהא גם אם יבא שניה יש חשד גם עם שניה ולזה כתב ואנן קי"ל בתרווייהו לחומרא דגם בכה"ג כולי ר"ל גם בזה דאיכא למימר שמ ירגישו כו' או דמרתת כו' וליכא יחוד אסרינן ובזה תבין כל הסעיף קטן הנ"ל ע"כ ד"ה:
ו
אפי' מי שעסקיו כו' זה דעת הרמב"ם דהתני דנקט מי שיעסקיו כו' לא יתייחד היינו לרבותא דאפי' זה לא יתייחד כמו אדם אחר ול"ת דזה שרגיל עם הנשים אין לו הרהור כ"כ אבל רש"י ותו' מפרשים דהתנ' נתן בזה חומרא מכאדם אחר לרש"י הוה החומרא לענין נשים הרבה דהיינו יותר משתים ולהתו' החומרא אפי' אשתו עמו לא מועיל בזה וכבר זכר רמ"א דיעות רש"י במ"ש בסעיף ה' ויש מתירין איש א' כו' אבל התו' לא זכר שלא מהני אשתו עמו במי שעסקיו כו' ולא ידענא למה דודאי יש לחוש להחמיר בזה:
ז
אין חוששין להתייחד כו' רש"י פי' בגמרא וז"ל אין חוששין למה משום יחוד להלקות' דמסתפי מבעל השת' אתי וכתבו התו' דמשמע איסורא איכא אם כן קשה (מאי פריך בסמוך) ממעשה דרב ביבי שלא רצה לייחד עם האשה בעלת הבית והיה לה בעל ומשנינן שאני התם שהיה שושבינו שלו וגס בה ולדברי רש"י לא פריך מידי דהא עכ"פ יש איסור בזה (ונראה לפרש אין חוששין כלל משום יחוד אפי' איסורא ליכא עכ"ל) והא דקטי (רש"י) להלקותו לא למידק דאיסור יש דודאי לא מצינו חילוק בין איסור למלקות דבכ"מ שיש איסור יש מלקות חוץ מאשת איש כמ"ש סעיף ב' ורש"י כאן בא לתקן של"ת דמיירי כאן מן איסור אשה על בעלה דכן משמע דלכאורה לשון אין חוששין הלשון קאי על הב"ד ועז"ק דהא בכל אדם אין אוסרים על היחוד לכך פי' דכאן לא קאי רק על המלקות לא על איסור על בעלה אלא דק' מאי רבותא דבעלה בעיר הא אפי' באין בעלה בעיר אין מלקין על היחוד להוציא לעז על בניה ונר' לתרץ כיון שהטעם משו הוצאת לעז א"כ אין פטור אלא כשיש לה בנים אבל באין לה בנים מלקין אותו כמו שמצינו חילוק בין יש בנים או לא בסי' י"א וא"כ נתרץ זה דהכא מיירי באין לה בנים וראוי להלקותו ואפ"ה כשבעלה בעיר אין לוקין ומו"ח ז"ל חילק בין לוקין את שנים או לוקין אותו לבד ולא ידענא שום חילוק בזה דודאי במקום שלוקין לוקין את שניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה:
ח
בית שפתחו כו' גם בזה יש איסור יחוד כשקינא לה עמו כמ"ש בסעיף ח' והוא מבואר להדיא בתה סי' רמ"ד בשם תו' דסוטה אבל ודאי גס בה או קריבתו ודאי מועיל לה פתחו לרה"ר:
דברי המגיה כתב בחמ"ח בס"ק י"ג בית שפתחו פתוח לר"ה נר' דה"נ בגס בה ובקינא לה אסור וכן הוא בת"ה סי' רמ"ד עכ"ל זה לא נמצא בת"ה רק אאם קינא לה כ"כ בשם תו' דסוטה דחוששין לה משום יחוד בפתחו פתוח לר"ה וטעם שם משום דפרוצית' היא דקינא לה ועבדי אבל בגס בה לית' שם וגם טעם זה ליתא בגס בה ואין סברא להחמיר וגם שם לא היה השאלה רק אאם בעלה בעיר וקינא לה אם חוששין משום יחוד והשיב דחוששין דהואיל וקינא לה ועבדי פריצות' מקרי וכן מצאתי בתו' דסוטה לענין פתחו פתוח לר"ה כו' וכ"ש כאן עכ"ל הרי דיותר איכא דחשש יחוד באם בעלה בעיר מבפתחו פתוח לר"ה שהרי כתב בדרך כ"ש אבעלה בעיר ובנמ' דקידושין דף פ"א לא איתא הא דאם גס בה חוששין אלא אאם בעלה בעיר א"כ מנ"ל להמציא חומרא עוד בפתחו פתוח דקיל מאם בעלה בעיר כמ"ש בודאי בגס בה או בקרובת' מהני אם פתחו פתוח לר"ה ואין חוששין כיון דלא נמצא איסור בהדיא וגם אין הסברה נוטה להחמיר דדוקא בקינא לה דחמיר שהרי התורה עשאו' ספק כוודאי ואסורה לבעלה מספק כנטמא' בודאי כדאמרינן ברי נדה דין הוא להחמיר אפי' בפתחו פתוח משא"כ בגס בה או בקרובתי' עכד"ה:
ט
שיודעת טעם ביאה פי' רש"י כלומר שתדע מה היא ביאה שתדע לספר דברם בשוק ואינה מוסרת כו' מתוך דקטנות לא לבשה יצר הרע וכתב רש"ל דוקא בעיר סגי בקטנה אבל בשדה צריך שיהיה ב' נשים עם הקטנה או עוד קטנה א' דשמא תלך עמו למקום צנועה ותזנה עמו עכ"ל ומחמת זה כתב בדרישה תימ' על המנהג שנהגו לצאת לדרך אפי' עם עגלון גוי בשומר קטן או קטנ שיודע טעם ביאה ומסיק דאין חשש שמא יצטרך השומר לנקביו תלכה האשה עמו כיון שהוא שומר שלה ומו"ח ז"ל כתב שמנהג רע הוא וצריך לבטלו ואני אומר חס למרי"ל לומר על בנות ישראל כזאת ונ"ל (דסעיף) זה (וסעיף) הקודש לן שהם מלשונות דפרק בתרא דקידושין דמיירי אפי' בדרך דאיתא התם סמוך לזה רב חנן איקלע לרב כהנא חזייה דיתיב וקאי בהמה קמיה א"ל לאו סבר מר דיש איסור יחוד בבהמה א"ל לאו אדעתיה ומסתמ' התם היה מעשה זה בשדה במקום שהבהמות רועות ואיתא תו התם אביי היה מרחיק הבהמה מכול' דברח וכתבו התוס' שחומרא החמירו עליהם דאנן קי"ל דאין חשד בבהמה וא"כ כל מה שמסדר שם בגמ' אצל זה ג"כ מיירי בשדה והמתירים דנקטו דהיינו ב' יבמות או שמירת קטנה מועל' אפי' בדרך וכן הסברא נוטה דהא הזהירות בזה אינו אלא משום שמא יפת' האשה וכשיש שמירה יבוש עצמו בפני השמירה וכן היא לא תתרצה אבל לא חיישינן שתלך עמו למקום צנוע דא"כ בכל בת ישראל תחוש בכך אלא פשיט' שאין בנות ישראל נחשדו על זנות אלא הרחקה ביחוד שיצה"ר מסית אז ביותר במקום שאין בושה מבני אדם אחר ובדרך שהוצרכו ג' היינו משום דבשנים חיישינן שיצא לנקבביו וישאר אחד עמה ובשומר קטן או קטנה אין חשש בזה דכשיצא השומר לנקביו לא ישאר שום איש עמה ואף אם היא לבדה בשדה לא חיישי' שיבא באותו זמן שום איש אצלה ואם יש עגלון תרחיק באותו שעה ממנו ודבר זה הוה שפיר שמירה מעולה:
י
בחצר שיש בה אלמנה הרמב"ם כ"כ ולמדו מהא דאמרינן בפ' א"נ האי ארמלת' לא תרבי כלב' ולא תשרי בר בי רב באושפיז' וכתב הראב"ד על הרמ"ם שכתב דת"ח לא ידור בחצר כו' הפריז על מידותיו שלא אמרו חכמים אלא שלא יתאכסן עמה וכתב המ"מ שאפשר שהרמב"ם סובר שהתאכסנו שהוא דרך מקר' כ"מ שאין שם יחוד מותר כדמשמע בכיצ' מעברין דאריב"ל פעם א' נתאכסנתי אצל אלמנה אחת אבל לא אמרו אלא דירה שהוא קבע והוא בחצר א' עכ"ל ז"ל דהרמב"ם דייק לישנא דלא תשרה מורה על קביעות כמו לשון שכינה שרויה ביניהם משום הכי כתב לא ידור דהיינו דרך קביעות דוק' אבל לא אמרן אלא דירה שהוא קבע והוא בחצר א' עכ"ל ז"ל דהרמב"ם דייק לישנא דלא תשרה מורה על קביעות כמו לשון שכינה שרויה ביניהם משום הכי כתב לא ידור דהיינו דרך קביעות דוק' אבל לא דרך מקרה כיון שאין כאן יחוד ודאי אלא חשש שמא יבא לידי יחוד והראב"ד דייק לשון אושפיזה פי' דהיא תתן לו מקום לכבדו ולהאכילו משלה דרך קירוב הכנסת אורחים אבל לדירה שיש לו משלו ואין צריך לה אין בזה קירוב כלל ול"ק מההי' דר' יהושע שנתאכסן אצל אלמנה (דזה) היה בדרך שאכל ושתה משלו ושילם שכר הפונדקי כנהוג בבית הפונדקי ואין כאן קירוב אצלה דזהו דרך מחיית' עם כל אדם ומ"מ נ"ל שתוספ' לא ס"ל כן שהרי כתבו שם על לא תרבי כלב' שזהו חומרא בעלמא דלא חשדו ישראל על הבהמה וא"כ גם מ"ש על לא תשרי בר בי רב ג"כ חומרא בעלמא היא זו דאל"כ הוה זו ואצ"ל זו דתחילה זכר החומרא בעלמא ואח"כ הדין ותו דשם בגמרא משוה אותה דקאמר בשלמ' בר בי רב כו' ועפ"ז נ"ל דאין להרהר עכשיו במה שדרין אפילו ת"ח בחצר שיש אלמנה וכ"ש (בהגדות בלב) (אפשר דצ"ל בהלנה בלבד) בבית אלמנה שיש לסמוך על התוס':
יא
לא ילמד תינוקת כו' מה ששייך לזה כתבתי בי"ד סי' רמ"ה ע"ש ובשינוי ל' שכתב תחילה מתגרה בנשים ואח"כ כ' מתייחדים עמהם דתחילה נקט לבית הספר ששם מתקבצים מלמדים הרבה ואין שם יחוד רק גירוי אבל באשה שהיה בביתה יש חשש יחוד כתב בתשובת מהרי"ן סי' צ"ה דמי שאין לו אשה לא ישכור משרתת אלמנה אפי' אם יש לה בן אצלה דלאו כל שעה יהיה הבן שם והיינו אם הוא לבדו בבית:
דברי המגיה כ' ב"ש שבס"ק כ"ב בשם הכ"מ וכן אשה אפי' נשואה דבשלמא גבי איש אשתו משמרתו לפי שדרכה להיות בביתה אבל אין דרך האיש להיות תמיד בביתו ופי' ב"ש היינו הואיל ודרכו ליסע למקום אחר מ"ה אסור אבל אם הוא בעיר מותר כו' לפ"ז י"ל אפילו אם בעלה באותו בית אסור כיון שדרכו ליסע למקום אחר דבדרכו ליסע למקום אחר ודאי אסור דהא גם באיש אסור אם אשתו במקום אחר א"ו דמיירי במי שאין דרכו ליסע למקום אחר לא תלמוד אם הוא בעיר ואן דרכו להיות בבית' כי צריך להיות בביתה דווקא דאל"כ דאף אם הוא בעיר אין חוששין לא ה"ל להרמב"ם לסתום אלא לפרש וא"ל דסמך עצמו אמה שכתב מקודם זה אם בעלה בעיר אין חוששין בודאי בניקל נוכל לחלק דכאן הוי קורב' טפי עבור בניהם וגם לא ימלט שתלמוד ג"כ עם בני קרובת' או עם בני דגס בה ובזה חוששין אם הוא בעיר כאשר באמת משמע בב"ח דבאשה יש איסור ללמד אם אין בעלה בביתה דוקא אפי' אם הוא בעיר וכן מ"ש הט"ז שם בי"ד רבים מקשין מ"ש אשה מאיש דאסורה ללמוד אף אם בעלה בעיר ולא ק' להם מההיא דסעיף ח' דמפרש דא"ח ליחוד שבעלה בעיר א"ו דיש חילוק כמ"ש וא"כ ה"ל לפרש דאם בעלה בעיר מותר א"ו דבאשה אסור אף אם בעלה בעיר וכטעם הט"ז כך היה נראה לכאורה אבל אחר שנדקדק בדבר לית' לדבריו כלל דהא מה שהרמב"ם אינו מחלק באשה בין פנויה לנשואה דלעולם אסורה ללמד הוא מכח דקאמר במתני' וכן אשה לא תלמוד ולא קאמר וכן פנויה לא תלמ' כמו שאמר באיש רווק לא ילמד א"ו דבאשה אין חילוק דאף נשואה אסור והכ"מ בה' ת"ת (הב"ח בי"ד וכן הב"י בי"ד וגם הב"ש כאן מפרשים מ"ש הרמב"ם וא"צ שתהיה שרויה עמו בבית הספר דמשמע אבל צריך שתהיה עמו בעיר א' הוא משום דס"ל כר"א והוא עפ"י הירושלמי דמפרש מה דקאמר בגמ' באין שרוי' אצלה אסור היינו באין שרויה אצלו במקומו דהיינו באותו עיר אבל אם שרויה באותו עיר אף שאינ' עמו בבית הספר מותר אבל לת"ק מותר אף אם אינה עמה באותו עיר א"כ לפי טעם הכ"מ דמפרש הטעם דבאיש מותר משום דאשתו משמרתו דדרכה להיות בביתה משא"כ באשה לפ"ז יקשה לת"ק דס"ל דבאיש מותר אפי' אם אין אשתו באותו מקום שהוא שם ובאשה אסורה וא"כ קשה מ"ש אשה מאיש דהא ליתא טעם זה ועוד דכ"מ משמע דס"ל לעיקר דברי המ"מ דמפרש דהרמב"ם ס"ל בת"ק וכ"מ בב"י בי"ד וכ"מ בב"י כאן שלא כתב רק ומ"ש היה בביאור דבריו כתבתי בי"ד ולא כתב מ"ש הוא בעצמו בביאור דבריו א"ו דס"ל עיקר דברי המ"מ א"כ קשה למה הבי' בש"ע להלכה דדוקא בבית הספר א"צ להיות עמו אבל אם היא בעיר אחרת אסור והוא שלא כדברי המ"מ דס"ל כת"ק דאפי' בעיר אחרת מותר א"ו מה שהביא הב"י דברי המ"מ הוא רק לפרש דברים הרמב"ם דהרמב"ם פוסק כת"ק משום דסתם משנה הוא קי"ל כסתם משנה וכדי שלא נקל בה יותר מדאי מפ' מה שאומר בגמרא ואין אשתו שרויה אצלו אסור ר"א היינו שאינ' שרויה בבי' הספר וא"כ לת"ק מותר דוקא באם אינה אצלו בבית הספר ולא בעיר אחרת ולא כהפי' ירושלמי דלר"א מותר באינו שרויה בבי' הספר ולת"ק אפי' אם היא בעיר אחרת וא"כ אין נ"מ מזה לדינא אם יהי' כדבריו דהרמב"ם פסק כר"א וכפי' ירושלמי או כדברי הרב המגיד דפוסק כת"ק ולהכי כתב בש"ע וא"צ שתהיה עמו ב"ה דיהי' כדברי מי הדין כן והואיל דס"ל ממש הפי' של מ"מ לעיקר לכן כתב סמוך לפרושו של המ"מ הטעם דבאיש מותר אף לת"ק משום דדרכ' של אשתו להיות בביתה תמיד ומשמרתו משא"כ באיש והיינו שאין דרכה ליסע למקם אחר דלפי' המ"מ לא ק"מ לפי הטעם הנזכר אבל לפי מה שפי' הוא בעצמו דהרמב"ם ס"ל כר"א והוא עפ"י הירושלמי וכמ"ש הב"ח וגם הב"ש בעצמו ולהפי' הנ"ל ס"ל לת"ק דאפי' בהי' בעיר אחרת מותר באיש אינו מפרש כלל טעם זה דא"כ יקשה לת"ק דליתא לעם זה כמ"ש וא"כ מה שכתב הט"ז רבים מקשים מ"ש אשה מאיש הוא להמפרשים הרמב"ם כר"א וכן הבי' הב"ח להלכה ע"ז כתב הט"ז טעמו ונכון הוא והב"ש לא הרגיש איך דבריו סותרים זא"ז דבס"ק י"ט כתב דס"ל דהלכה כר"א א"כ ס"ל להב"ש כפי' הירושלמי ובס"ק כ"ב כתב הטעם דריש אין דרכו להיות בביתו תמיד לפי הפי' הנ"ל או אפשר לומר כלל הטעם הנ"ל כמו שכתב עד כאן דברי המגיה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
עזר מקודש על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5