א
איסור כותית ושפחה ובו ו סעיפים:
ישראל שבעל כותית דרך אישות או ישראלית שנבעלה לכותי (דרך אישות) הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם (ויש חולקין בזה) (טור) אבל הבא על הכותית דרך זנות במקרה חייב עליה מדרבנן משום כותית ומשום זונה ומכין אותו מכת מרדות ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה מדרבנן משום נדה שפחה כותית זונה ואם היה כהן אפי' בא עליה דרך מקרה לוקה עליה מן התורה משום זונה:
ב
הבא על הכותית אם לא פגעו בו קנאים ולא הלקוהו ב"ד הרי עונשו מפורש בדברי הקבלה שהוא בכרת שנאמר כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ולא יהיה לו ער ועונה אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים: הגה ועון זה יש בו הפסד שאין בכל העריות שבנו הבא מן השפחה ומן הנכרית אינו בנו משא"כ בשאר עריות (טור בשם הרמב"ם) הבא על הכותית בפרהסיא שדינו שקנאים פוגעים בו כמו שיתבאר בחשן המשפט סימן תכ"ה הוא בכלל עריות ודינו ליהרג ולא יעבור כמו בשאר עריות (ב"י בשם א"ח שכ"כ בשם הרמב"ן) (וכמו שיתבאר ביורה דעה סימן קנ"ז):
ג
שפחה שהוטבלה לשם עבדות אסורה לבן חורין א' שפחתו וא' שפחת חבירו והבא עליה מכין אותו מכות מרדות:
ד
הנתפש עם שפחתו מוציאין אותה ממנו ומוכרים אותה ומפזרים דמיה לעניי ישראל ומלקין אותו ומגלחין שערו ומנדין אותו ל' יום:
ה
נתערב ולד ישראלית בולד שפחה הרי שניהם ספק וכל אחד מהם ספק עבד וכופין בעל השפחה ומשחרר את שניהם ואם היה הבן ההוא בן האדון של עבד כשיגדלו ישחררו זה את זה ויהיו מותרים לבא בקהל:
ו
היו התערובות בנות הרי שתיהן ספק שפחות והבא על כל אחת מהן הרי הולד ספק עבד וכן אם נתערב ולד כותית בולד ישראל מטבילין את שניהם לשם גירות וכל אחד מהם ספק גר:
באר היטב אבן העזר
ט״ז
א
ויש חולקין בזה. עיין דרישה ב"ש:
ב
חייב עליה מדרבנן. ואם יש לה בעל איכ' איסור דאוריית' היינו עשה ודבק באשתו תוס' קידושין דף כ"א ע"ב ועיין תוס' דסנהדרין דף נ"ב ע"ב:
ג
ומשום זונה. וברמב"ם לא כתב משום זונה עיין דרישה:
ד
נשג"ז. תוס' בע"ז דף ל"ו ע"ב ד"ה משום נשג"ז כתבו דזונה קאי אכהן אבל דעת הרמב"ם אף לישראל גזר אם ייחדה. ולכהן מדאוריית' אסורה אפי' במקרה ודעת התוס' דאינה זונה מדאוריית' אלא אם זנתה בודאי ועיין ב"ש:
ה
ולא הלקוהו ב"ד. אפילו בעל בצנעא מ"מ כיון דלא קיבל דינו אז עונשו מפורש בקבלה. דרישה ב"ח ב"ש דלא כח"מ:
ו
מכת מרדות. אבל אינו חייב מלקות מדאוריית' דס"ל להרמב"ם דאזהרה לא תהי' קדשה קאי על הבא על פנויה בת ישראל בזנות מש"ה ס"ל הבא על קדשה בת ישראל לוקין מלקות אבל לא קאי על ביאת עבד ושפחה. אבל דעת ת"א ותוס' ורש"י ור"ן איכ' לאו דלא תהיה קדשה בשפחה ועבד עיין ב"ש:
ז
ספק שפחות. ואין כופין לאדון לשחררה דאשה אינה מצווה על פו"ר. ואם שתיהן בנותיו כגון שבא על שפחתו וילדה ונתערב עם בתו יש לו בהן זכות מה שיש לאב בבתו. זרע שפחה וזרע עכו"ם אין נקראים זרעו ומותרת בקרוביו מה שאין כן ישראלית שילדה מן העכו"ם נקרא זרעה. בית שמואל:
ח
ספק גר. נ"מ דאסור בממזרת ואם היא נקיבה אסורה לכהן. וכן בזכר בתו פסולה לכהן וכן נ"מ דפסול לחליצה דגר פסול לחליצה. בית שמואל:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
ט״ז
א
ל' הרמב"ם בפי"ב מה' איסורי ביא' ממסקנת הגמר' אלא דאוריי' דרך חתנות וכו' ע"א דף ל"ו ע"ב וכמ"ש ה"ה שם
ב
רצ"ל וכן הוא ברמב"ם ובטור
ג
טור
ד
מעובד' דרב שילא ברכות דף נ"ה ע"א והרב הגדול מוהר"ר שאול הלוי מורטיר' זצ"ל ר"מ ואב"ד בק"ק אמשרדם חיבר פסק ארוך בבא על הגויה דרך זנות והגדיל והפלי' להוכיח בו שהי' מדאורייתא בראיות ברורות ומוכרחות ופיר' אותה סוגי' דע"ז דף ל"ו ע"ב מסכמת לדעתו השם יזכני שיצא לאור בדפוס עם שאר חיבוריו כי רבים המה
ה
מסקנ' הגמ' שם בע"א אהא ב"ד של חשמונאי גזרו וכו' וכפי גירסת רבי' שם
ו
כמימרא דרב תמורה דכ"ט ע"ב
ז
מהא דאקרויה לרב כהנא בחלמ' סנהדרין דפ"ב ע"א
ח
שם ופשוט הוא בהרבה מקומות וכמ"ש ג"כ לעיל סי' ד' סעיף י"א
ט
שם וכתב ה"ה משום דלא גרע מאיסור של דבריהם
י
ע' א"ח בשם הגאונים
יא
שם משנה יבמות דף ל"ט ע"ב ומדין חציו עבד וחציו בן חורין מבואר בסי' רס"ז
יב
שם וכתב ה"ה שזה פשוט ונראה מדברי רבינו שאין כופין את האדון לשחרר שתיהן דאשה אינה מצוו' על פריה ורביה וכדין מי שחציה שפחה וחציה בת חורין מבואר בי"ד סימן רס"ז סעיף ס"ב ואינה יכולה להשתעב' כלל בשניהם מספק שהמוציא מחבירו עליו הראיה אבל אם היו שתיהן בנותיו יש לו בהן הזכות שיש לאב על בתו ממה נפשך
יג
שם וכ' ה"ה שזה פשוט וברור
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
ט״ז
א
ע' בטור מקשה על הרמ' דשביק רבנן ופ' כר"ש ותו דרבא מסיק דאיירי בגירו' ותי' הב"י דפו' כר"ש מדמסתמ' דגמ' כוותי' וסובר נמי דמסקנת רבא לא אזלה לר"ש דאליביה אית למימר דלא אסרה תורה אלא משום לא יסיר וזה ל"ש בגירות וי"ל הא היכא דמפר' טעמא אף רבנן דרשו ואין בין רבנן לר"ש אלא היכי דלא מפרש כדאיתא ב"מ קט"ו וקדו' ס"ח ברש"י וא"כ אין מספיק לומר מש"ה לא אזיל לרבא אלא לרבנן ולע"ד נ' שהרמ' הכריח דעתו ע"פ דברי תו' בע"ז ד"ה כי יסיר כתבו ע"כ הך דרשה לא קיימא אלא אבתו לא תקח דסליק מני' דאלו שאר אומות בגירותן שרי וכדכתבו יבמות ך"ג ע"ב דמדאסר גר עמוני מכלל דשאר גרים שרו והיינו דק' להרמ' דאם רבא לר"ש הא ר"ש ע"כ דורש כי יסיר לרבות כל המסירי' ואי בגירו' ובכל המסירי' ואפילו שאר אומו' א"א מדאיצטריך עמוני ובדוחק התו' דכי יסיר קאי על לא תקח ולא על לא תתחתן לא ניחא לו כדכתב הב"י והוכיח דלמסקנה לא אזיל אלא לרבנן אך על רבא גופי' ק' כיון דמוד' דלר"ש ע"כ קאי בגיות מנ"ל להוכיח דלרבנן דוקא בגירו' וי"ל דהא בקידו' דף הנ"ל איתא דר"ה למד דלא תפשו קידו' בא"י מדאמר קרא לא תתחתן בם ובפירש"י לא יהא בהם תורת חיתון ומקשה ההוא בז"א וכו' אמר קרא כי יסיר וכו' הניחא לר"ש וכו' אמר קרא ואח"כ תבא וכו' ומדלא נאמר אלא א"ק משמע דלר"ש באמת יש ללמוד מל"ת דלא תפשו בם קדו' וא"כ פשיט' דל"ק מה דק' לרבא בגיותן ל"ל חתנות ואיך כתו' לאו בל' זה דהא בזה מורה דל"ל חתנות ויוכל להיות דר"ש ל"ל כלל דרשה דרבנן דל"ת קדו' מפסוק ואח"כ אבל במסקנה דרבא לא קאי אלא לרבנן ולרבנן הא מוכח דלא דרשו ל"ת דלא יהא בהם ת"ח דהא מוכרחים לדרוש שאר אומו' מן פ' ואח"כ. ושפיר מקשה דללאו נמי לא אתא אפי' רק בז"א דבגיותן ל"ל חתנות ממקו' אחר אלא דבגירו' איירי אליבייהו ובל"ז בע"כ דרבא סמך על מסקנה דקדו' דאל"ה ק' מה אמר דאי בגיותן וכו' הא רבא גופיה סובר תמורה ד' כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכו' וא"כ אדרבא מדאמר רחמנא לא תתחתן נשמע דלא מהני ולא תפשו א"ו דזה ל"ש אלא היכי דלא נשמע ממקום אחר דלא מהני חוץ ע"י המניעה דאסר רחמנא שפיר כ' הלאו אבל אם ממקו' אחר נשמע דל"מ לא נראה לו דהקרא אתא אך למלקות אם עבר כיון דהמעשה בל"ז א"א להתקיים. ועדיין הרבה לתמוה הלח"מ על דפ' הכא כר"ש ובפ"ג מה' מלוה פ' כר"י דלא דרש טעם דקרא וע"ש כי בתוך הדברים כ' ואם באנו להסכים הסוגיא י"ל ע"ד הדוחק דהנך וכו' וכר"ש ודוחק ולע"ד דבריו תמוהים שבודאי להרמ' יש תנא ג' דלא דרש טעם כלל כמבואר סנהדרין פ"ב משנה ד' ע"ש בר"ע מברט' דהת"ק ע"כ לא דרש טד"ק אפי' מפורש והרמ' פ' כותי' וא"כ יותר תימא לדברי הכ"מ דטעמא דרמ' דלא פ' כמסקנת רבא משום דל"ש הסרה ל"ש בגירות הא אינו פו' כלל כותי' לא בה' מלכים ולא בה' מלוה. ולהנ"ל ניחא ע"פ דברי תו' יבמות ך"ג ד"ה ההוא בז"א ואע"ג דלא תחנם מוקמינן בע"ז וכו' הכא לא מוקמינן בז"א אלא משום דכתיב כי יסיר וכו' וע"ש וא"א מוכרח דכל הסוגיא דמקשו ההוא בז"א לא אזלו אלא לר"י אבל להת"ק דסנהדרין דלא דרש טד"ק אף במפורש בפשוט איירי בכל אומות כמו לא תחנם וממילא נמי דליכא למוקי' בגירו' מדאיצט' עמוני והכל ניחא אף בה' מלוה דפי' כהת"ק. ואולם התו' במס' מ"ק ך"ד ד"ה עצרת פירשו בהדי' דלא כהרמ' אלא דר"י ור"ש פליגו אליבא דהת"ק אבל הרמ' לשיטתי' שפיר בכל הלכותיו:
ב
כ' הב"ש בא"ד מיהו יש להביא ראיה וכו' ש"מ למ"ד יש ממזר בח"ל שפיר דהולד ממזר משום דיש לאו בעבד וא"י ול"מ שום לאו רק לא יהיה קדש עכ"ל ותימא תינח עבד א"י מא"ל דהא ליכא למ"ד דלא יהיה קדש עלי' קאי ול' נכרי הבא הא ודאי משמע באקראי ולא בדרך אישות וזה ליכא למ"ד דהוא ד"ת וכבר הקשו תוספת יבמות י"ו ע"כ ד"ה קסבר קושי' זו על ממזר מא"י ובעבד ניחא להו לשטתם ותירצו דממזר דרבנן הוא ובע"כ דהכי קאמר ל"מ למ"ד דיש ממזר ד"ת מח"ל די"ל דה"ה מא"י דיש לאו דרבנן הוא ממזר דרבנן אלא אפי' למ"ד אין ממזר מ"מ מא"י דל"ת קידו' דומי' דעריות הוה ממזר דרבנן דומי' דעריות וא"כ על הרמ' מעבד נמי לק"מ והנה המ"ל פ"ג מה"ע מביא בשם הרשד"מ דלהרמ' שפחה מד"ת מותרת ומתמי' דא"כ כשאסרו חכמים שפחה למה לא אסרוה גם לע"ע וזה אפשר לדחוק דמשום הפסד האדון שמצאו לו סמך במקרא כי משנה שכר שכיר לא העמידו דבריהם תו הקשה מקידו' ך"א כהן מהו שימסור לו רבו שפחה חדוש הוא לא שנא כהנים א"ד שני כהני' ואי דשפחה ד"ת שרי' מה חידוש דעבד וא"ל וכו' דהיכי מדמו איסור דדבריהם לאיסור תורה שהשפחה לכהן אסורה משום זונה וקרא לא התיר אלא לישראל משום דאין בו איסור. ותו דהיכי יליף רבינו דשפחה מותרת לישראל מד"ת משום שהתיר שפחה לע"ע וא"ל שבשביל שנמכר יצא מכלל ישראל שהרי אף לכהן התיר כשהוא עבד אף שהיא זונה וע"כ שבשביל שנמכר יצא מכלל הכהונה ה"נ י"ל אחרי שנמכר יצא מכלל ישראל באופן שדברי הרשד"מ שכ' דלרבינו השפחה מותרת מד"ת צ"ע עכ"ל ואני אומר לשיטתי' המבוארת דשפחה אסורה לכהן משום זונה אף בלא הרשד"מ נהי דנימא דאסורה מד"ת ותינח לפ"ז הקושי' ראשונה דחדוש הוא מ"מ ק' סוגיא זו להרמ' דס"ל עכ"פ לאו ודאי אינו בשפחה א"כ מה להגמ' לומר א"ד ש"כ וכו' בפשוט יכול לומר א"ד ש"כ דאסורה בלאו דזונה ואפי' להתרגום ק' דהי' יכול למיבעי א"ד ש"כ דהיו תרי לאוין וחד לאו הותר ולא ב'. אמנם מה דפשוט למ"ל מיבעי לי טובא בדעת הרמ' שהרי למה שפ' פ' י"ז מהא"ב בכל איסורי כהונה בעל ולא קידש אינו לוקה וביאר הה"מ טעמו הואיל ולא נאמר הלאו אלא בלא יקח ולאו דלא יחלל לא נאמר אלא בכ"ג ואין למדין הלאו בג"ש א"כ שפחה דאינה בת קידו' מאין יבא הלאו לא יחלל לא נאמר גבה ולא יקח ל"ש גבה אלא שכבר ביאר דעתו פ' הנ"ל ה"ו שאף בא"י שייך לאו דזונה ע"פ מימרא דרבא מס' תמורה כמבואר בהה"מ פ' י"ב אף דנמי אינה בת קדו' וי"ל ה"ה שפחה אך זה גופא ק' לשיטתיה איך לומד רבא זונה א"י מזונה ישראלית כיון דזונה ישראלית עצמה אינה בלאו אלא ע"י קדושין וזה ל"ש בא"י אך מדברי הריטב"א קידו' ע"א יש לדחוק בהכי הילפותא הואיל ומפי השמועה למדין דשם זונה כולל אף כותית וילפינן מהדדי שהיא בלאו ולא יקח הנאמר היכי דשייך קידו' דוקא עי"ק והיכי דל"ש על הביאה נאמר כמו דלא יקח דגבי עריות דנמי לא תפסו קידושי' וע"ש בהריט' ואם כן ה"ה שפחה אך אכתי קשה הא הה"מ פי"ב מהל' א"ב ביאר הרמ' שלמד שאין לאו בשפחה מדחזינן דבעל שפחה חרופה אינו לוקה וכ"ש אינה חרופה ואם כן קשה כהן יוכיח דהא ודאי ל"מ בשום מקום חילוק לגבי ש"ח בין כהן לישראל וא"כ כהן הבא על שפחה א"ח במלקות משום זונה ובחרופה פטור ומשום זה עלה על רעיוני אחרי שדקדקתי בלשונות הרמ' ול"מ בהדי' שהשפחה בכלל זונה כמו שמבאר בב' מקומות שא"י זונה פ' י"ב ופ' י"ז ובפ' י"ב גבי שפחה סתם ותני ולא חילק לגבה בין ישראל לכהן כדחילק בא"י אך בפ' י"ח כ' דמשוחררת זונה היא עכ"ז אפשר סובר הואיל ורבא אינו יליף א"י אלא במה מצינן ע"צ הדוחק דוקא א"י יליף דל"מ בתורה הפוכו משא"כ שפחה הואיל ומצינן שאף כהן אינו אלא באשם בש"ח וגם ע"ע כהן מותר בה ש"מ דלאו בכלל זונה היא זולת משוחררת דשייך גבה לא יקח בקדו' ואל תתמה שהרי עד"ז שטת התו' גבי א"י כדאי' בשמם בב"ש ס"ק ג' אלא דל' הרמ' ריש פ' י"ח דוחקני שכלל ואמר שהזונה היא כל שאינה בת ישראל משמע כהמ"ל אם לא שנדחק שרק לענין איסור כללה וצ"ע וא"כ היה אפשר לדחוק וליישב שטות הרשד"מ ומשמע נמי כוותי' ל' הרמ' פ' ט"ו הובא בב"ש סי' ל"ד ס"ק ל"א ע"ש ודוק ומה שהקשה המ"ל דא"כ מה חידושים דע"ע די"ל היינו מה שיכול רבו לכופו לעבודה מכוערת כזו להוליד לו עבדים המוסרים מאת ה' והאיבעי' נמי אך על האדון אם יכול לכוף לכהן דשמא ש"כ הואיל וריבה וכו' חלול זרעו חמור משל ישראל ואסור לכופו אמנם קושיית המ"ל מפ' המניח ודאי קשה ששם מוכח דד"ת אסורה ואף קשה אף למה שדחקתי דמה פריך על שמואל דאם כן ת"ל דבעינן אהבתי וכו' וליכא הא משכחת לה בשנשאה מרצונו ומה שמיצ' להעבד עליה בשיוציא היינו מה שהאדון יקחנה ממנו דבלאו הכי אי מותר' ד"ת ע"כ הפסוק עד"ז מתפרש לכן ודאי מכח קושי' מסתביר דלא כהרשד"מ אלא שאף להרמ' אסורה היא מד"ת מטעם שגורם לזרע קודש להתחלל ולהיותם עבדים והוא בכלל והתקדשתם וכן מדויק שכ' אל יהא עון זה קל בעיניך וכו' אע"פ שאין במלקו' ולא כ' חידוש יותר אע"פ שמותר מד"ת וכנ"ל הה"מ מורה שמלקו' אין בו אבל אסורה היא מד"ת ואיסור זה דוהתקדשתם ע"י שגורם לזרע קודש וכו' סובר דל"ש בממזר שזרעו מחולל ועומד לכן גבי ממזר הוא דלא הי' אלא דרבנן ומיושב לשונו פ' ט"ו שהבאתי בשם הב"ש:
ג
הרי שתיהן ע' ב"ש ולמה שהביא סי' א' בשם התוס' דמ"מ מצווה על שבת אעפ"כ אין כופין משום דאינה בת כפי' לישא חיישינן דלא תנשא בתר השחרור תוספת גיטין מ"א תו כ' זרע שפחה וכו' ומותרת בקרוביו תי' למה העתק סתם נגד הגהו' רמ"א סימן ט"ו סעיף י' ומה שכתב שם קושי' בשם הלבוש י"ל דודאי קאי על בתר שנתגייר ואי משום דכקטן שנולד דמי י"ל כי היכי דלענין קורבה הוא מדרבנן זרעו כן מדרבנן הוא כישראל מעיקרא לענין זה וע' סי' קנ"ו:
בית שמואל
ט״ז
א
ויש חולקים. פלוגתא זו תליא בפלוגתא שכתבתי ס"ד לרמב"ם קי"ל כדאמר רבא מעיקרא בגיותן איתא חתנות ולא תתחתן קאי בגיותן גם פסק כר"ש דכל אומות בכלל לאו זה וי"א אלו ס"ל כדאמר רבא להמסקנא לא תתחתן קאי בז' אומות בגירותן אבל בגיותן לא שייך חיתון, גם לרמב"ם משמע דלא לקי אלא בבעל דרך אישות ולא בחיתון לבד ולא בביאה לבד, ולשאר פוסקים חייב בז' אומות בביאה בלא חיתון משום לא תקח ובגירותן חייב משום לא תתחתן מיד בעת הקידושין אפילו לא בעל, וע' בדרישה וב"ח:
ב
חייב עליה מדרבנן. ואם יש לה בעל איכא איסור דאורייתא היינו עשה ודבק באשתו תו' קידושין דף כ"א ועיין תו' פד"מ דף נ"ב וסמ"ג לאוין ק"ג:
ג
מן התורה משום זונה. כ"כ הרמב"ם והסמ"ג אבל תו' והרא"ש חולקים ע"ז וס"ל דוקא כשנבעלה אז חייב הכהן משום זונה וב"ד של חשמונאי גזרו אפילו אם לא נבעלה חייב משום זונה ולכאורה משמע פוסקים אלו פליגי על דעת הפוסקים שהבאתי בסי' ו' דס"ל בגיורת אפילו אם לא נבעלה כשהיתה עכו"ם חייב משום זונה שוב ראיתי בתו' פ' הע"י כתבו גיורת שאני דשייך בה קיחה וחתנות לכן אסורה משום זונה אפילו לא נבעלה משא"כ בכותית:
ד
ולא הלקוהו ב"ד. כתב בדרישה וב"ח אפי' בעל בצנעה מ"מ כיון דלא קיבל דינו אז עונשו מפרש בקבלה כהנ"ל ובח"מ לא כ"כ:
ה
יש בו הפסד שאין בכל עריות. לאו שעונשו חמור משאר עריות שהם במיתה ובכרת אלא ר"ל יש הפסד ע"י שסופו להדביק בע"א ומחלל קדשי שמים והא דאית' בעירובין שאין א"א מוציא אותו שבעל ארמית מגיהנם היינו כשיש בידו שאר עונות שיורד בשבילם לגיהנם אז מחמת עון זה אינו מוציא אותם משם כ"כ מהרש"ל וב"ח:
ו
מכין אותו מ"מ. אבל אינו חייב מלקות מדאורייתא וכתב המגיד דס"ל לרמב"ם דפסק כן דאזהרה לא תהיה קדשה קאי על הבא על פנויה בת ישראל בזנות מ"ה ס"ל הבא על קדשה בת ישראל לוקין מלקות אבל לא קאי על ביאת עבד ושפחה ולא כתרגום אונקלוס דס"ל דקאי על ביאת עבד ושפחה דקדושין שלהם אין תופסים והוי כל ביאתם ביאת זנות, והטור בסי' כ"ו כתב הבא על פנויה לוקין משום לא תהיה קדשה ובסי' זה כתב בשם הרמב"ם הבא על שפחה לוקין רק מ"מ, ובפרישה שם הקשה בסי' כ"ו דדברי הטור סותרים זא"ז ומחלק וכתב בסי' זה איירי בשפחה דאינה מוכנת לזנות אבל אם היא מוכנת לזנות או בת ישראל המוכנת לזנות לוקין משום לא תהיה קדשה, וליתא דהא הרמב"ם חולק על התרגום כמ"ש בהדיא ברמב"ם א"כ לא תהיה קדשה לא קאי כלל על שפחה ולא קאי אלא על בת ישראל, ואין להקשות למה ב"י המופקרת לוקין על לא תהיה קדשה ושפחה אפילו אם מופקרת ומוכנת לזנות אין לוקין כבר תי' המגיד והבאתי בסי' כ"ו, מיהו יש להביא ראיה לדעת התרגום מש"ס פרק החולץ דאמר שם נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אפי' למ"ד אין ממזר בחייבי לאוין נכרי ועבד שאני ש"מ למ"ד יש ממזר בחייבי לאוין שפיר דהולד ממזר משום דיש לאו בעבד ונכרי ולא מצינו שום לאו רק לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה וע' פרש"י ס"פ אלמנה לכ"ג ותו' ב"ב דף י"ג וס"פ האומר משמע נמי דאיכא לאו בנכרי ועבד דאמר ר' טרפון יכולני לטהר ממזרים שישא שפחה ומבעי' שם אם ר"ט לכתחלה קאמר ופרש"י והר"ן אף ע"ג דאיכא לאו לא יהיה קדש, ולרמב"ם י"ל דקשה ליה לר"ט דמתיר לממזר שישא לכתחלה שפחה הא ממזר חייב בכל המצות ואיך ישא שפחה וכן הקשה ר"ת והר"ן ותירצו משום דממזר קדש ועומד, ורמב"ם הוכיח מזה דליתא הדרוש של הת"א ולא יהיה קדש לא קאי על עבד וליכא א"ד בעבד ושפחה אלא איסור דרבנן הוא והם אמרו דמותר לישא שפחה לממזר משום תקנות הולד נשמע לשיטות תו' ורש"י והר"ן איכא לאו בשפחה ועבד כדעת הת"א ולרמב"ם ליכא לאו, אבל א"ל לרמב"ם נמי איכא לאו בשפחה ועבד אלא סבירא ליה דאין לוקין משום דהוי לאו שבכללות דילפינן מלאו זה נמי הבא על פנויה בזנות אם כן קשה למה לוקין מי שבא על פנויה וכן דוחה בפרישה סברא זו בסימן כ"ו, והערני לזה אריה שבחבורה גדול בתורה התורני מהר"ר וואלף ר"י דיין מק"ק פינטשוב:
ז
ספק שפחות. אבל אין כופין לאדון לשחרר' דאשה אינה מצווה על פ"ו, ומיהו א"י להשתעבד בהם מספק כ"כ המגיד פ"ה, ואם שתיהן בנותיו כגון שבא על שפחתו וילדה ונתערב עם בתו יש לו בהן זכות מה שיש לאב בבתו ממ"נ כ"כ המגיד, זרע שפחה וזרע עכו"ם אינן נקראין זרעו ומותרת בקרוביו משא"כ ישראלית שילדה מן העכו"ם נקרא זרעה:
ח
ספק גר. נ"מ דאסור בממזרת ואם היא נקבה אסורה לכהן וכן בזכר בתו פסולה לכהן וכן נ"מ דפסול לחליצה דגר פסול בחליצה ב"ח:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
ט״ז
א
ישראל כו' או ישראלית כו'. כמ"ש לא תתחתן בם בתך כו' ובתו כו':
ב
ויש חולקין. ר"ל דאינו לוקה חדא דקרא בשבעה אומות הוא דכתיב רק לר"ש כמ"ש שם ואנן לא קי"ל כר"ש כמ"ש בח"מ סי' צ"ז סי"ד ועוד דאף בז' אומות ליכא לאו אלא בגירותן אבל בגיותן ל"ל חתנות כמ"ש בפרק הערל (יבמות ע"ו א)' הדר אמר רבא כו' וקי"ל כמסקנא וכרב ששת שם והא דע"ז הנ"ל תירץ בתוספת שם ובספ"ג דקידושין דאסיפא דקרא סמך בתך לא תקח כו' דע"כ בנכריותן דבגירותן לא שייך כי יסור ונ"מ שאינו חייב אלא בקידש ובעל כמ"ש בקידושין ע"ח א' ושניהם מודים דרך ליקוחים כו' והא דאמרינן שם ביבמות נתינים דוד גזר כו' פירש בתוס' שם ע"ט א' ד"ה נתינים דגזר עלייהו עבדות וע"ז קאי כל הסוגיא והרמב"ן פירש דמדאורייתא אינן אסורין אלא דור ראשון שנתגייר דהתורה לא מנה בהו דורות וגזרו עלייהו שיהו אסורין איסור עולם ועל מתני' דשם קאי ממזרים וכמ"ש בכמה מקומות דנתינים דאורייתא והרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל נתינים דרבנן כפשטא דשמעתין דוד גזר עלייהו וכמ"ש רבא קודם שהדר ביה וכמש"ל סי' ס' ס"א ומ"ש הטור דאתי כר"ש ס"ל להרמב"ם בסוגיא דקידושין דאמרינן שם ספ"ג ס"ח ב' אלא לרבנן מ"ט אמר קרא כו' ור"ל דגלי קרא דלא תתחתן מיירי בכל האומות דפשטיה דקרא בכל האומות כמ"ש תוס' שם ד"ה הניחא כו' וההיא סוגיא דע"ז ס"ל כסוגיא דיבמות ך"ג א' מאן תנא דפליג כו' דע"כ פליג אסוגיא דקדושין אבל הטור ס"ל דאף לסוגיא דקידושין לא מיירי בז' אומות.
ג
אבל הבא כו'. כגי' בע"ז שם כי גזרו ב"ד של חשמונאי דמייחד לה אבל הכא אקראי בעלמא מ"מ וצ"ל דגריס נמי א"נ כי גזרו כו' אבל ייחד לא כו' וכמש"ש בפכ"ב ובש"ע סי' כ"ב ס"ב:
ד
ומשום זונה. ט"ס וברמב"ם ליתא וכן בגמרא אמרו משום ד"א:
ה
ומכין כו'. ברכות נ"ה א':
ו
ואם ייחדה כו'. כנ"ל וכרבין:
ז
ואם היה כו'. ס"ל דסוגיא דע"ז אפי' בישראל ובזה מתורץ קושית תוס' ד"ה משום:
ח
ועון זה כו'. יבמות ק' ב' התם מאי קמזהר כו':
ט
הבא כו'. ר"ל אע"ג דעכו"ם הבא על בת ישראל אינו בכלל ג"ע כמ"ש בי"ד סי' קנ"ז ס"א בהגה וכמ"ש בכתובות ג' ב' ולידרוש להו כו' ובסנהדרין ע"ד ב' והא אסתר פרהסיא כו' ולא פריך והא גילוי עריות וכמ"ש ר"ת ושם משום דאין חייבין מיתה על ביאת נכרי משא"כ בבא על הכותית בפרהסיא כמש"ש במתני' פ"א ב' ובט"ז שם ודוקא בפרהסיא כמש"ש:
י
שפחה כו'. מתני' בפי"א דיבמות כהנת שנתערב כו' ובפ"ד דגיטין מי שחציו כו' לישא כו' ובהרבה מקומות:
יא
אחד שפחתו. שם מ' א':
יב
והבא כו'. אזיל לשיטתו שפ' דלא כת"א שמתרגם לא יהיה קדש כו' בעבד ושפחה אלא כברייתא דספרי בבא על הפנויה ישראלית וכמש"ל ר"ס ך"ו ואף ע"ג דבנכרית ושפחה אין לוקה בישראלית לוקה במ"ש בספרי שם לא יהיה קדש וכו' מבנות ישראל ואין מוזכר עליה באומות וכמ"ש המ"מ בפ"א מה"א ה"ד דעריות גזירה הוא שאם חמותו בשריפה ואם אמו מד"ס בלבד וכן נדה אין בעכו"ם מד"ס ובשפחה ס"ל אפילו נשואין אינו אלא מדרבנן כמ"ש כה' א"ב שם וכן אם לקח שפחה דרך מתנות אינו לוקה מ"ה שמעת שטבלה וקבלה מצות יצאת מכלל העכו"ם ולא חייבה תורה מלקות אלא בשפחה חרופ' דהביא ראיה ממש"ש אם אדוניו יתן כו' וכמ"ש בפ"ק דקדושין שמוסר לו שפחה כנענית ובזה ניחא שהתירו לממזר בספ"ג דקידושין לישא שפחה אף שאסור בנכרית ועתוס' ביבמות ע"ט סד"ה ונתינים שדחקו עצמם בזה וכתב דאפי' בא עליה בפרהסיא אין קנאין פוגעין בו אבל רש"י ותוס' וש"פ ס"ל שהוא מדאורייתא וכדעת ת"א וכן מ' ביבמות מ"ד מ"ה ואע"ג דאמר שמעון התימני כו' ה"מ בח"ל כו' ולדעת הרמב"ם צ"ל דלרבותא קאמר מדאמר הכל מודים כו' קמ"ל דדמי לח"כ וכ"ש לר"ע דהא נכרי נמי אין מוזהר בביאה בעלמא ועתוס' שם ע"ז א' ד"ה נאמן כו' וי"ל כו' אבל הרמב"ם ס"ל דנ"מ אף לדידן כמ"ש המ"מ בפי"ג הלכה מ' וכמש"ל סי"ז הו"ד לדברי תוס' לר"ע מנכרי ועבד הוי ממזר ול"צ לטעמא דלא תפסי קידושין ולא אצטרכא אלא לשמעון התימני וכי אפסקא שם דכשר מ"מ ח"כ הוי זונה והולד פגום וכן ח"ל לר"ע אף לס' הרי"ף דבנכרי ועבד כשר אף לכהונה אבל לרמב"ם לד"ה נכרי ועבד כח"כ דמי ואפילו בח"כ הולד כשר וכמ"ש שם:
יג
נתערבב כו'. ומתני' צ"ע כהנת כו' ולענין נישואין ל"ד כהנת אלא משום שאר מילי דשם:
יד
וכופין כו' ואם כו'. שם ק"א:
טו
היו כו'. ר"ל כאן אין כופין כמש"ש שם ס"ו א':
טז
מטבילין. כתובות י"א א':
חלקת מחוקק
ט״ז
א
או ישראלית שנבעלה לכותי. ג"כ דרך אישות, וכן הוא ברמב"ם:
ב
חייב עליה משום כותי' ומשום זונה. ברמב"ם לא כתב משום זונה וכן הוא בגמרא:
ג
משום נשג"ז. דתוספות (בע"ז דף ל"ו ע"ב בד"ה משום נשג"ז) כתבו דזונה קאי אכהן אבל דעת הרמב"ם דאף לישראל גזרו ולכהן מדאורייתא אסורה משום זונה ודעת התוספו' דאינה זונה מדאוריית' אלא בודאי זינתא:
ד
אם לא פגעו בו קנאין. לא ידעתי למה השמיט דין של קנאין פוגעין בו שכתבו הרמב"ם והטור, והרב מהרמ"א כתבו בח"ה סי' תכ"ה סעיף ד':
ה
ולא הלקוהו ב"ד. מלשון זה משמע דעונש דקר' לא קאי רק על דבר שהו' אסור מן התורה כגון דרך אישות או פרהסי' אבל לא בצנעא ולשון כי חלל יהודה משמע ג"כ פרהסיא:
ו
היו התערובות בנות. עיין ב"י בסוף הסי' מ"ש בזה בשם המ"מ:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
ט״ז
א
סעיף א' אבל הבא על העכו"ם דרך זנות וכו' נ"ב הנה מפרש"י מנחות (ד' מ"ו ע"א) ד"ה משום זונה מפורש שם בל"ק דשייך לא תתחתן אף דרך זנות ובגיותן ובאשל אברהם עיין סימן כ' שעמד בזה אבל אני בחיבורי לאו"ח שנת תקצ"ט ישבתי זה ע"נ בעזה"י באופן דגם רש"י מסכים דהוי רק דרבנן ייע"ש בעזה"י ודו"ק:
ב
סעיף ב' בהג"ה הבא על העכו"ם וכו' דינו ליהרג ואל יעבור וכו' נ"ב ע' בחבורי ליו"ד מהדורא ה' סי' קי"א הל' בכור בה"ט מ"ש ל"ק טרעבוולא מ"ש שם דרך אגב לתמוה ע"ז ומ"ש שם ראי' מן הש"ס לזה ייע"ש ודו"ק:
ג
שם הבא על העכו"ם אם לא פגעו בו קנאים נ"ב הנה דין זה דקנאים פוגעים בו מפורש בש"ס ורמ"א בחו"מ סי' תכ"ה דהוי דוקא בשעת מעשה ולא אח"כ והנה נראה לי טעם הדבר דבשלמא במיתת ב"ד דלא מהני תשובה ולכך כיון דעבר עבירה וודאי דחייב מיתה אבל בזה כיון דבב"ד אינו חייב רק קנאים פוגעים בו וזה הוי רק כעין מיתה בידי שמים ובמיתה בידי שמים מהני תשובה וכיון דקיי"ל באומר ע"מ שאני צדיק גמור אפי' הוא רשע הוי קדושין דילמא הרהר תשו' בלבו א"כ ה"נ דילמא הרהר תשו' בלבו ובשלמא בשעת מעשה לא מהני תשו' דהוי כטובל ושרץ בידו ולפי"ז נראה לי דהיינו דוקא אם לא הוחזק ג"פ אבל במוחזק ג"פ אז כיון דקיי"ל בחו"מ סי' שפ"ח במסור דבהוחזק ג"פ מותר להרגו אף אחר מעשה מכ"ש בזה דבהוחזק ג"פ אז קנאים פוגעים בו אף אח"כ וכמו דהביאו ראי' ממי שלקה ושינה ושילש מכניסין אותו לכיפה כנלפע"ד בזה ודו"ק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
ט״ז
א
מדרבנן עבה"ט מ"ש ואם יש לה בעל כו' ועי' בר"י שכ' ומיהו משמע קצת מדברי הרמב"ם פ"ח דמלכים דמדאורייתא אין אישות להם כלל וכן משמע בחידושי קדושין לחד מקמאי שם פ"ק וכ"כ הריב"ש בתשובה סימן ו' ומטי בה משם הרמב"ן עכ"ד. ועיין בס' שעה"מ פי"ב מהא"ב דין ב' מ"ש בזה:
ב
מכות מרדות עבה"ט ועיין בזה בתשובת הרשד"ם חי"ד סימן קצ"ו ובתשובת פרח מטה אהרן ח"א סימן ל"ב ובס' שעה"מ פט"ו מהא"ב דין ד' ע"ש באורך:
ג
ספק שפחות. עבה"ט ומ"ש זרע שפחה כו' ומותרת בקרוביו בס' בית מאיר שתמה על הב"ש בזה למה העמיק סתם נגד הגהת רמ"א בסימן ט"ו סעיף י' ע"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
ט״ז
א
ויש חולקים בזה פי' דס"ל דמלקות מן התורה אינו אלא בז' אומות דעלייהו אמר הכתוב לא תתחתן בם אבל בשאר אומות אין מלקות מן התורה ואפילו בז' אומות אינו חייב משום חיתון ושידוך עד שיתגיירו אבל בגיותן לא שייך חיתון כ"כ הטור:
ב
ועון זה יש בו הפסד ז"ל מהר"א שטיין יש מקשים אמאי לא הבי' ההי' דעושין פסין אברהם אבינו אינו מניח לשאר (עבירות שעבר) בגיהנם אלא הבא על הגויה דערלתו נמשכת וצ"ל מאחר שפי' התו' בפ' הזהב דאף הבא על הגויה עולה אחר י"ב חודש א"כ הוה כמו אשת איש שעולה נמי אחר י"ב חודש כדמוכח שם פ' הזהב וא"כ מאחר שכ' הסמ"ג שהיא קשה מכל עריות ממילא לא גרע מעריות דאשת איש שאינו עולה עד אחר י"ב חודש וא"צ להזכירו עכ"ל וכ' רש"ל ע"ז אבל מ"מ אין נראה בעיני לומר כן שיהיה גדול עונשו משאר עריות שהן בכרת ומיתה אלא ר"ל שהפסד גדול יש כאן דעי"ז סופו להדבק בע"ז ולחלל השם והא דלא מייתי כאן ההיא דאברהם משום דהתו' פי' לשם דהבא על הגויה אינו נענש לירד לגיהנם אא"כ יש לו שאר עבירות שיורד בשביל' לגיהנם דאז כשב' על הגויה אינו מעליהו אחר י"ב חודש מ"ה לא תני נמי הבא על הגויה באידך ג' שיורדים ואינם עולם מיד ומה"ט לא הזכירו הסמ"ג לפי שהוא רוצה להזכיר תיכף העון במי שבא על הגויה לחו' בלא צירוף שאר עבירות עכ"ל. ולענ"ד אין צורך לכל הנ"ל כי לא בא להזכיר כאן העונש של עבירה כי בודאי גדול עונו מנשוא אלא דקמ"ל רבותא דמצינו גריעותא בעבירה זו מה שלא מצינו בעריות דישראל וע"כ אמר כאן הפסד ולא קאמר עונש ובא לתרץ דלכאורה תקשי לך הא איתא בעלמא שבעבירה זו מוליד בן לע"ז והא דאמרי' כאן דאינו בגו לזה אמר שיש כאן הפסק אע"ג דהבא על ערוה או על הגויה אינו מבקש שיהיה לו בן מאותו בעילה מ"מ מצינו שעכ"פ יש מעלייתא שבזה קיים פ"ו כדאיתא בסי' א' דאפי' בממזר קיים פ"ו משא"כ בבא על הגויה אין שם רק עבירה לחוד דמוליד בן לע"ז לזה דוקא נקרא זרעו אבל לא לקיום פ"ו דהוה כאילו אינו בנו כלל ומסיר אותו להיות אחרי ע"ז כו' כלומר דלצד מעלייתא אינו בנו ולגריעותא נקרא בנו כנלע"ד נכון:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5