א
איסור ערוה דאורייתא ודרבנן ובו לא סעיפים:
אלו שאסורות מחמת ערוה מהן מן התורה מהן מדרבנן אותן שהן מן התורה אין קדושין תופסין בהן. ואותן שהם מדרבנן קדושין תופסין בהם וצריכות גט וכן המקדש ספק ערוה צריכה גט:
ב
אמו אסורה לו מן התורה אבל אם אמו אינה אסורה לו אלא מדרבנן וזו אין לה הפסק אפילו אם אם אם אמו עד מעלה מעלה אסורה:
ג
אם אבי אמו אסורה לו מדרבנן היא בלבד:
ד
אם אביו אסורה לו מדרבנן וזו אין לה הפסק אפילו אם אם אם אביו עד למעלה אסורה:
ה
אם אבי אביו אסורה לו מדרבנן היא בלבד אשת אביו אסורה לו מן התורה בין שהיא אשתו מן הנשואין בין מן האירוסין בין בחיי אביו בין כשמת אביו או גירשה (אבל אמה מותרת לו) אבל אם אנס אביו אשה מותרת לו:
ו
אשת אבי אביו אסורה לו מדרבנן וזו אין לה הפסק שאשת יעקב אבינו אסורה על אחד ממנו:
ז
אשת אבי אמו אסורה לו מדרבנן היא בלבד (וי"א דאשת אבי אם אביו אסורה לו) (ת"ה סימן רט"ו):
ח
אשת אחי אביו מן האב אסורה לו מן התורה אבל אשת אחי אביו מן האם אינה אסורה אלא מדרבנן:
ט
אשת אחי אמו בין מן האם בין מן האב אינן אסורות אלא מדרבנן:
י
אחותו אסורה לו מן התורה בין אחותו מאביו או מאמו בין אחותו מהנישואין או מהזנות אפילו בא אביו על הערוה והוליד ממנה בת אחותו היא וחייב עליה חוץ מאחותו מן השפחה או מהנכרית: הגה ונ"ל דלכתחלה אסור לבא עליה דיש מסתפקים לומר דדוקא מדאורייתא הולד הולך אחר השפחה ואחר הנכרית אבל מדרבנן הוי זרעו לכן יש להחמיר לכתחלה: וי"א דה"מ לשפחה דעלמא אבל אם בא אביו על שפחתו והוליד ממנה בת אחותו היא (ואפי' אמר שכוון לשם זנות אינו נאמן): (א"ז)
יא
מותר אדם בבת אשת אביו שיש לה מאיש אחר אפילו חורגה (פי' בת אשת אב) הגדלה בבית בין האחין מותרת להם ולא חיישינן למראית העין שנראית כאחותם:
יב
בתו ובת בתו ובת בנו אסורות לו מן התורה אבל בת בת בנו ובת בת בתו ובת בן בנו ובת בן בתו אסורות מדרבנן ואין להם הפסק וכן אומר בירושלמי שאברהם אסור בכל נשי ישראל ושרה אסורה בכל אנשי ישראל ולהרמב"ם יש להם הפסק:
יג
בת אשתו ובת בתה ובת בנה אסורות לו מן התורה ודוקא בת אשתו אבל בת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתתה (ואפי' בחייה אם כנס לא יוציא) (נ"י ריש פ' נושאין על האנוסה):
יד
בת בת בת אשתו ובת בן בן אשתו אסורות מדרבנן ואין להם הפסק ולהרמב"ם יש להם הפסק:
טו
אם אשתו ואמה ואם אבי אשתו אסורות מן התורה אבל אם אם אם אשתו ואם אם אבי אשתו ואם אבי אבי אשתו ואם אם (אם) אבי אשתו אסורות לו מדרבנן ואין להם הפסק ולהרמב"ם יש להם הפסק:
טז
אחות אביו ואחות אמו אסורות לו מן התורה בין שאחיה היא מן האב בין שהיא מן האם:
יז
מותר אדם בבת אחי אביו ובבת אחי אמו ואחי אביו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו:
יח
אשת אחי אביו מן האב אסורה מן התורה אבל אשת אחי אביו מן האם ואשת אחי אמו בין מן האם ובין מן האב אינן אסורות אלא מדרבנן ומכאן ואילך כגון אשת אחי אבי אביו מן האם (ואשת אחי אם אמו בין מן האב בין מן האם) מותרות ואשת אחי אבי אביו מן האב ואחות אבי האב בין מן האם בין מן האב ואחות אם האם מותרת ויש מי שאוסר באלו:
יט
אשת בנו אסורה לו מן התורה ואשת בן בנו אסורה מדרבנן ואין לה הפסק עד שתהיה אשת אחד ממנו אסורה על יעקב אבינו:
כ
אשת בן בתו אסורה מדרבנן ויש לה הפסק:
כא
אשת בן אשתו מותרת לו ובן אשתו מותר באשתו:
כב
אשת אחיו בין מן האב בין מן האם בין מן הנשואין בין מן הזנות אסורה מן התורה:
כג
שני חורגין הגדלים יחד בבית מותר כל א' באשת חבירו ולא חיישינן למראית העין לומר שנראה כאשת אחיו:
כד
מותר אדם באשת חמיו וחמיו מותר באשתו ויש מי שאוסר:
כה
מותר אדם באשת בן אחיו ובאשת בן אחותו (ומותר בבת אחיו ואחותו ומצוה לישא אותה כדלעיל סי' ב'):
כו
אחות אשתו אסורה לו מן התורה כל זמן שאשתו קיימת לא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם ואפי' גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה (וכל המגרש אפי' מחמת קול בעלמא נאסר בקרובותיה) (ב"י בשם הרשב"א סימן י"ג):
כז
קידש אשה והלכה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתה ונשא את אחותה ואחר כך נודע שלא מתה אסור בשתיהן וצריכות שתיהן גט ממנו וכל הדרכים השנויים בפרק האשה רבה ובפ' הזורק נוהגין בהם ואם מתה אחת מהן מותר בחבירתה אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתה ונשא אחותה ואח"כ נודע שלא מתה אין אחותה צריכה ממנו גט ואשתו מותרת לו ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו ואם מתה ראשונה מותר בשנייה וכן שאר העריות שנשאן בחזקת היתר ונמצאו ערוה אינן צריכות גט שאין קידושין תופסין בעריות (וכן כל זנות שמזנה עם הקרובות הנאסרות עליו מחמת אשתו אין אוסרין אשתו עליו) ומותר בקרובות שנייה (טור) ומיהו אם הקרובה רגילה לבא אצלו ע"י אשתו כופין אותו לגרש אשתו (הגהות אלפסי שם) ומפני מה הצריכו אחות ארוסתו גט שמא יאמרו תנאי היה באירוסין וכדת נשא אחותה והואיל ויצאה אחותה בגט אחותה שהיא ארוסתו הראשונה אסורה כדי שלא יאמרו נשא אחות גרושתו אבל כשהלכה אשתו הנשואה אין לחוש לכך שיאמרו תנאי היה לו בנישואין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הילכך כ"ע ידעי דנשואי שנייה אינם כלום:
כח
הלכה אשתו ובעל אחות אשתו למדינה אחרת ובאו ואמרו לו מתה אשתך ובעל אחותה ונשא אחות אשתו ואח"כ באו אשתו וגיסו אחות אשתו צריכה ממנו גט לא שנא נשאת לו על פי ב' עדים או על פי עד א' ואסורה לגיסו ואשתו אסורה עליו לא שנא היתה נשואה לו או ארוסתו: הגה ואם בא בזנות על אחות אשתו ומתה אשתו וגיסו אח"כ י"א דאסור לישא אח"כ אחות אשתו דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אע"פ שהיתה אסורה עליו בלאו הכי (פסקי מהרא"י סימן כ"ח) (וע"ל סימן קע"ח):
כט
אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד הראשון ממזר האחרון אינו ממזר:
ל
מי שהיה לו פלגש ולא הועד שקדשה מותרת בקרוביו אבל אם יש עדים שאמרה האשה קדשני בפני ב' עדים נאסרה לקרוביו אבל אם אמרה קדשני סתם ולא אמרה בפני שני בני עדים אין בדבורה כלום:
לא
המקדש אשה ונתבטלו הקידושין מפני שהיו על תנאי ולא נתקיים התנאי או שקידש בתו שלא מדעתה ונמצאת בוגרת מותר בקרובותיה (ודוקא אם נתבטלו הקידושין בלא גט אבל אם נתן גט אסור בכל קרובותיה כמו שנתברר):
באר היטב אבן העזר
ט״ו
א
תופסין בהם. נסתפק בד"מ בערוה דרבנן אם קידש א' ואח"כ קידשה עוד אחר אז צריכה גט משני גם בחייבי לאוין דק"ל קדושין תופסין בהם אם קידשה שני אם צריכה גט מדרבנן משני ח"מ. והב"ש כתב עליו לא ראיתי שם ספק בדבריו אלא דס"ל בפשיטות דתופסין קידושין של שניהם. ואני אומר דלא ראיתי אינו ראיה. יראה הרואה בד"מ הנדפס בטור מצדו שכתב בפירוש וצ"ע אם קידש איסור דרבנן ובא אחר וקידשה אי צריכה גט משני מאחר דאינם קידושין מדאוריית' כלל אפשר דלא החמירו בה רבנן וצ"ע עכ"ל ע"ש. עוד כתב הח"מ הנה מה שנסתפק צריך לומר דוק' כשהיא על השני לאו ערוה כלל אבל אם היתה ערוה לשני כמו לראשון לא תפסו קדושין של השני וה"ה בחייבי לאוין הדין כן ע"ש. וב"ש חולק עליו ופסק אפילו אם היא ערוה ג"כ לשני תופסי' קדושין וצריכה גט ג"כ משני והביא ראיה מסי' מ"ב שמצא כתוב שהבי' ב"י ע"ש ואני אומר אין מביאין ראיה מן הדבר תימא דשם באמת תמוה הוא שצריכה גט משניהם דהא ממ"נ לא חיילי קידושי שני ע"ש וכן הקשה כנה"ג בסי' מ"ב בהגהת ב"י וכתב שם ששאל לרבו קושי' זו וכן בתשובת הרא"ש נתקשה בזה והניח בצ"ע עיין כנה"ג דף ע"ו ע"א:
ב
אבל בת אנוסתו. ה"ה בת פלגשו מותרת לו אחר מיתתו ב"ש:
ג
ויש מי שאוסר. ואם כבר נשא אשת חמיו כתב בתשובת צמח צדק סי' מ' אם נשא ע"פ בעלי הוראה מפורסמים לא תצא. וב"ש חולק עליו ע"ש וכ"כ בה"י ועיין בי"ד סי' קנ"ד לענין יהרג ואל יעבור נשמע שם על שניה יעבור ואל יהרג וכ"כ ש"ך. ואם נשא שני' ע"פ אונס ועבר האונס צריך לגרש אותה. ועיין ב"ש שכתב מה שכתב רש"י לא ילחצנה במלחמה שלא יבא עליה במלחמה לאו כוונתו דביאה הראשונה אסורה עד אחר הנשואין אלא כוונתו דלא יבא עליה במלחמה עד שמביאה לביתו ואז מותרת לו מיד קודם הנשואין ובזה מיושב כמה קושיות של תוס' עכ"ל. אישתמיטתא להב"ש דברי המזרחי בפרשת כי תצא שרוצה בתחילה ג"כ לומר כן ואח"כ דחה סברה זו והוכיח שעל כרחו לומר שרש"י ז"ל סובר שהביאה ראשונה ג"כ אחר כל המעשים הללו ע"ש:
ד
אחות אשתו אסורה. ואם קידש על תנאי ולא נתקיים התנאי הוי כאלו לא קידש ומותרת בקרוביו ב"ש. כתב הב"י הבא על א"א והיא אחות אשתו ומתה אשתו אח"כ. וגם אח"כ מת בעל האשה אם אסורה לו מטעם דנאסרה לבעלה כיון דבלא"ה היתה אסורה לו תמצא בכתבי מהר"ר איסרלן סי' כ"ט. וכתב ד"מ הנדפס מצדו שם דאסורה דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אע"ג דבשעה שהיה בועלה היתה בלא"ה אסורה לו משום אחות אשתו ע"כ. וכ"כ כנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב וכן יש לדקדק מדברי התוס' פרק האשה רבה ד"ה אשת גיסו אסורה דקנסינן ליה קנסא וכו' ע"ש לפ"ז יש לומר דזהו פירש הרמ"א סי' י"א דכתב וה"ה אם נאסרה בשבילו לבעלה אסורה לו וק"ל. וכנה"ג העתיק עוד תשובת הרדב"ז ח"ב שכתב שה"ה לחייבי לאוין כגון אשה גרושה שנשאת ובא עליה כהן בעודה א"א ואח"כ מת בעלה אסורה לו עכ"ל. לא הבנתי דבריו דהא גרושה לעולם אסור לכהן:
ה
ובאו עדים. דוק' עדים אבל ע"א אינו נאמן שמתה אשתו שישא אחותה ב"ש. גם אינו נאמן ע"א שמעיד שאשתו מת ורוצה לישא אשה אחרת משום חר"ג עיין ב"ש:
ו
שניה. ר"ל דמותר ליקח בתה. כתב ב"ח ודרישה דוק' אחר מיתת השניה מותר ליקח בתה ולא בחייה כמ"ש סעיף י"ג. וט"ז חולק עליהם דלא דמי להתם. וב"ש הסכים עם הדרישה וב"ח:
ז
לגרש אשתו. ב"ש חולק וכ"כ ט"ז דאין כופין אותו לגרש ע"ש:
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
ט״ו
א
ממשנ' יבמות דף כ' ע"א ובכמה דוכתי
ב
ברייתא שם דכ"א ע"א וכמו שפירש רש"י שם וכל אלו הנשים מפורשים שם ובהלכות הרי"ף והביאם הרמב"ם בפ"א מה' אישות
ג
שם
ד
שם
ה
שם
ו
ממשנה סנהדרין דכ"ג ע"א
ז
בריית' יבמות דל"ז וכת"ק
ח
שם בברייתא דכ"א ע"א
ט
שם בבריי'
י
רמב"ם שם וכזעירי שם מדיהיב תלמוד' טעמא לזעירי וכן מטין דברי הרי"ף והרא"ש
יא
שם מבריית'
יב
שם
יג
יבמו' דכ"ג ע"א ויליף לה רבא מקרא
יד
שם במשנה דכ"ב ע"א
טו
אפי' היא שפחתו רמב"ם פ"י מה' גירושין ובפ"ט מה' עבדים וכמ"ש ה"ה שם ושכן הסכים הרשב"א
טז
מדברי הרי"ף בשם הגאוני' וכן הסכים הרא"ש וה"ה וכ"כ הטור
יז
בריי' יבמות דכ"א ע"א וכמסקנת גמ' דידן סוטה דמ"ג ע"ב
יח
מפורשים בתורה ובנו אתיא בקל וחומר שם
יט
תני ר' חייא שם דכ"ב ע"א
כ
לדעת הרמב"ן שהאבעי' שם לא קאי אבת בן בן בנו כמ"ש ה"ה שם וכ"כ הטור בשם אביו הרא"ש
כא
שם דס"ל דהאבעי' אכולהו הני דרבי חייא קאי ולא אפשט' וה"ל ספיק' דרבנן ולקולא ודלא כהירושלמי
כב
מפורש בתורה
כג
משנה וגמ' שם דצ"ו ע"א
כד
בעיא שם דכ"ב ע"א ולא נפשט' ופסק הרא"ש לחומר'
כה
שם בפ"א מטעם שכתבתי לעיל סוף סעיף י"ב
כו
שם רביעי שבחמיו וכו'
כז
אבעי' שם ולא נפשט' ולדעת הרמב"ן והרא"ש אזלינן לחומרא
כח
שם כמ"ש דסובר דאזלינן לקולא
כט
מפורש בתור'
ל
שם דף נ"ד ע"א יליף לה מקראי
לא
ירושלמי כתבוהו הרי"ף והרא"ש בפ"ב דיבמו'
לב
נתבא' בברייתא ובמסקנא דגמ' שם דכ"א ע"א
לג
נתבאר שם במימרא דרב ד' נשים וכו'
לד
כצ"ל וכן הוא בטור ובב"י
לה
כאמימר דאכשר שם דנ"א ע"ב טור בשם השאלתות וכ"כ התו' בשמם ובשם ר"ת וכ"נ דעת הרמב"ם והרי"ף שלא מנו אלו
לו
שם ושם בשם ר"י ושכן דעת אביו הרא"ש מסוגי' דתלמודא שם דף מ' ע"ב דלא כוותיה
לז
בריי' שם דכ"א ע"ב
לח
ג"ז שם ממימרא דאמוראי
לט
בריי' שם ע"א פי' שלא במקום מצוה
מ
שם דכ"ה ע"א יליף לה מקרא
מא
שם דף כ"ג ע"א יליף לאחותו מקרא וה"ה לשאר עריות
מב
ממסקנת הגמ' דסוטה דף מ"ג ע"ב
מג
בריי' שם ביבמות ודלא כהירושלמי וכ"פ הרי"ף וכ"נ דעת הרמב"ם שלא מנה אותם וכ"כ הנ"י בשם הריטב"א שהרמב"ן ורבים מרבותינו התירו ושכן עיקר
מד
כדעת הירושלמי כ"כ התו' שם שכן עשה ר"ת מעשה וכ"כ בה"ג והרא"ש והטור
מה
ירושלמי כתבוהו הרי"ף והרא"ש שם
מו
פשוט שם במשנה בבלי דצ"ו ע"א ובדף נ"ה ע"א יליף לה מאשת אח
מז
משמעו' הפסוק מדכתי' בחייה
מח
משנ' שם דצ"ד ע"א וכדמוקי לה שם בגמרא וכר"ע כ"כ הרי"ף והרמב"ם פ"ב מה"ג וש"פ
מט
שם דפ"ז ע"ב
נ
בגיטין דע"ט ע"ב
נא
שם במשנה וכו' יוסי וכדמפרש לה ר' יצחק נפחא שם דנ"ה ע"א משום דרב יהוד' משמיה דשמואל פסק הלכה כר' יוסי
נב
משנה שם ע"ב וכר' אסי וכדמפרש לה ר' אמי שם משום איסתפק לן הא דאמר שמואל הלכה כר' יוסי אליב' דמאן אי אליבא דר"י נפח' אי אליבא דר' אמי אזלינן לחומרא וכמ"ש הרי"ף וכן הסכים הרמב"ן והרא"ש
נג
משנה שם דף כ"ד ע"א
נד
תשובת הרא"ש כלל ל"ב
נה
הרא"ש בן הרשב"ץ
נו
שם
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
ט״ו
א
קדושין תופסין בהן כ' ב"ש ובח"מ כ' כו' ולא ראיתי שום ס' וכו' א"י כיצד יבאר יתר הס' שהרי כ' כנ"ל ליישב דע' רבינו אבל צ"ע על עיקר הדין אם אמת הוא וכו' מאחר דאינן קדו' מדאורייתא אפשר דלא החמירו בי' רבנן וצ"ע דהא אפילו בח"ל וכו' כ"ש בא"ד ולכן הדבר צ"ע עכ"ל וכבר מביא נמי הח"מ ראיי' מייבום וגם בסימן מ"ד הרגיש בראי' שבב"ש בשם הט"ז ושם ל' הש"ע מועתק מהטור ממילא נשמע דיישב הד"מ בהטור הכא ודאי ראוי לספק בו מדכ' סימן ס"ד סתמא ה"ז מקודשת קדו' גמורים ומה שהוכיח בסוף דע"כ תופסים קדו' של אחר דאל"כ סותר למ"ש בספרו ב"י בסימן מ"ב הנ"ל ור"מ במקדש תרווייהו בפסולי עדות דרבנן דצ"ג משניהם א"י לקרב הדברי' דאטו נסתפקנו בשניות אם יש כח ביד חכמים לומר דאף שתופסים ד"ת שלא יחולו לגמרי ויהי' מקום לקדו' שני לחול בזה לא נסתפיק אדם דודאי כל דמקדש וכו' אלא הס' מדל"מ בהדי' ראי' שגזרו הכי מה"ת להמציאה משא"כ בפ"ע דרבנן שמצינן שהחכמים פסלוהו לכל עדות והוי ממש כאלו אמרו שכל הנעשה בפניהם יהא כנעשה בלא עדים ופשיטא שהקדו' בטלים אלא דיש אומרים דמטעם כל דמקדש בטלים לגמרי ול"צ גט והרמ' חושש להחמיר דאולי לא רצו להעמיד דבריהם לקולא והכל בתר דעתם אזיל ולכן צ"ג משניהם ולע"ד הדין שהמציא הד"מ מל' הטור כמעט אפילו בכלל ס' אינו ואפשר ר"ל במה שכתב שאינן בני קדו' היינו שאסורים עכ"פ לקדשם וזה ברור שאיסור עביד וראי' מסימן י"ג שאסרו הארוסין מפני שהוצרכו לאסור הנשיאין וה"ה בשניו' וה"ה בח"ל אף שהם ד"ת וי"ל דאינם צריכי' חיזוק ואף דאית' בריטב"א קדו' ע"ח ובהה"מ פ' י"ז מה' א"ב דבח"ל אין נפקותא בקדו' היינו למלקות אבל איסור עביד במעשה המקרב לביאה וכן משמע גיטין מ' דמקשה ומי איכא מידי כו' ואיהו עביד איסורא ש"מ דאף בהקדו' יש איסו' דהרי לא נשא אלא קיד' בשטר אף דאיסו' זה לא בל' קיח' נאמר' אלא בלא יהי' קדש ולהרמ' אינו כלל ד"ת (אך מפירש"י ז"ל נרא' דבעבד כיון שאין קדו' תופסין ודאי ל"ש איסור בהקדו' להכי פי' שנושא את שפחתו וע"כ לפ"ז י"ל מה דתקני הכותב שטר וכו' היינו שנשאה ע"פ קדו' אלו) וכן איתא בתו' יבמות י' ד"ה לר"י וי"ל דשמא אסור לקדש מדרבנן שמא יבעל וא"ל הא בסוטה מ"ד מוכח דבח"ל אי' בקדו' אפילו א"ד דאיתא על פרט לאלמנה לכ"ג לימא דלא כר"י הגלילי ומשני כדרבה ועמוד ב' איתא דלר"י הגלילי חוזר אפילו על עבירה דרבנן די"ל לרי"ה הבריי' לא נאמרה לדינא אלא לפרש הקרא של ולקחה מקמא דאסרו החכמים הקדו':
ב
אם אבי אביו כו' בלבד היש"ש כ' בל"ז גם בזה אני תאב אם יבא לידי אם אם אבי אביו. או אם אם אבי אמו ואפסדי' לסעודתי' אבל אם אנס אביו אשה מותרת לו אפי' בחיי אביו ואין דומה לדין דסעיף י"ג דנשי לגבי נשי שכיחי גבר' לגבי גבר' ל"ש גמרא:
ג
בתו כו' ובסעיף י"ג בת אשתו איתא ברמ' פ"ב מה' א"ב ה"ו דאם בא על בתו מאשתו חייב שתים משום בתו ומשום בת אשתו והראב"ד חולק וע"ש בלח"מ והקשה בני הבחור החריף מו' יהודה ליב זצ"ל להרמ' ק' מתניתן דכריתות פ"ג משנ' ה' ר"ש אומר יש בא ביאה אחת וחייב שש חטאת וחישב בא על בתו ואחותו ומפורש שם דהיינו שבא על אמו והוליד ממנה בת והיא בתו ואחותו מאמו וליחשב ז' חטאת דהיינו שעבר וקידש ונשא ובא על אם אמו שאינה אלא שניה וקדו' תופסין בה ולו ממנה בת ובא עליה והיא ערוה עליו אחות אמו ובת אשתו ובתו וכולהו אינך כדחשיב משא"כ להראב"ד למה שביאר הלח"מ דאינו חייב ב' ניחא. אף דמ"מ ק"ק דליחשב דרך היתר ד"ת י"ל דל"ד בזה ואולם לדעת הד"מ בהטור ריש סימן זה דבקדו' שניי' אם קידשה אחר צ"ג אפשר לדחוק דהא א"כ ע"כ הטעם מוכח כל דמקדש וכו' אפקעו וקלשו קדו' אלו ולא הניחו להם מקום כ"א לחומרא וי"ל נמי לענין קרבן דהיינו בת אשתו דמוכרח להיות ע"י אשתו עם קדו' גמורי' בשני' לא חלו לגמרי ויש בו משום חולין לעזרה והוא דחוק והקושי' צ"ע רב:
ד
בת אשתו איתא בתוספת ריש פ' נושאין על האנוסה ד"ה עריות וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתו' אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברה היא כיון דכתיב שאר בקרא ע"י הנשואין בא השארית ובריש יבמות תוך ד"ה בתו כתבו ובת אשתו היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה נראה לר"י דחייב על בתה אע"ג דל"ת כתיב דמשמע ביאה סברה הוא דאין תלוי בביאה דהא לא מחייב על בת אנוסתו אלמא בקידו' תלי' וצ"ע תחילה כתבו היכא וכו' משמע דוקא ע"י חופה ולא ע"י קדו' לחוד ולבסוף מסקו אף ע"י קדו' ופ' נושאין נמי משמע דוקא ע"י חופה מדנפיק להו משאר וארוסה לא נקראת כדחזינן למאן דס"ל ירושה הבעל דאוריי' מפיק לי' ריש י"נ מלשארו וכע"מ דארוסה אינו יורשה וכן מבואר הטעם יבמות ך"ט ע"ב ברש"י לענין שלא תטמא לו וכן איתא בפסקי תו' פ"ק בת אשתו שנכנסה לחופה ולא נבעלה חייב על בתה אמנם בהרמ' פ"ב מה' א"ב ה"ז איתא כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו כו' ובתה הרי דבריו ברור מללו דבקדו' לחוד היא ערוה גמורה ויש ראי' לזה מיבמות י"ז ע"ב אמר ר"י אמר רב שומרות יבם שמתה מותר באמה אלמא קסבר אין זיקה ופירש"י ז"ל לא אלימא למיהוי כארוסה ואלו דוקא ע"י חופה נאסרת הא ודאי דזיקה לאו נשואין עושה כדמוכח כ"ט ע"ב וא"כ אפילו יש זיקה כארוסה מה בכך אלא ש"מ כהרמ' ובעניותי צ"ע אם לעשות פלוגתא מל' התו' שאינו ברור ומוכח כולה האי ונ"מ רבה איכא לדינא אם אירס אשה ונפל לפניו בתה לייבום אם יוצאת בלא חליצה דלמשמעות תו' דארוסה אינה ברורה עכ"פ תזקק לחליצה וצ"ע אבל בת אנוסתו כו' כבר תמה המ"ל מדוע השמיטו הטור וש"ע חידוש גדול דל"מ כשבא עליה דאסור בקרובותיה בחייה אלא אפילו רק נטען עליה נמי אסור כמבואר בברייתא וברמ' ולדידי תו תימ' שקיצר אך בבת אנוסתו ובאמת ה"ה כל הקרובות כמבואר בהרמ' ובנ"י פ' כיצד מביא מחלוקת ועכ"פ אמה ואחותה דכותה כבברייתא:
ה
מותר אדם כו' ויש מי שאוסר כ' ב"ש ואם כבר נשא כ' בתשו' צ"צ כו' ע"ש כי לא מה"ט התיר ואדרבה כ' דמה"ט היה מחויב להוציא כי לא היתה ההוראה מן מ"ה מפורסים אלא מט"א שרי' חדא משום לעז בנים ותו בפשוט משום דרבו המתירין אפילו לכתחילה ואנו נאסר בדיעבד ומביא ראיה ע"ש ולע"ד הראיה מבוארת מסי' קס"ד סעיף ז' שכ' שאין אוסרים ע"ז אשתו משום ס' דדבריהם והכי ודאי מידי ס' לא נפקא כי התוס' ורא"ש כתבו על פסק ר"ת שלא יהא סתור מן תלמודן ושמא אח"כ אסרוה ופי' היש"ש הגאונים בתר התלמוד ויפה פי' כי תלמודן בתר הירושלמי וא"כ לע"ד יפה הורה הצ"צ ולא כיש"ש שפסק ע"פ הנ"י לאסור אף דיעבד ואף שהתה"ד סי' רי"ו פי' אף דין דסי' קס"ד דוקא בשוגג כבר גמגמתי של' הפוסקים של הלכה ונתקדשה לא משמע עכ"פ שוגג מצידה והתה"ד הקפיד שיהיו שניהם שוגגים וצ"ע ומה גם שכבר הביא הצ"צ משמעו' מהמרד' שאף ד"ת לא החמיר בדיע' ע"ש. ומה שכ' הב"ש בשם ה"ג דחמיו אסור באשת חתנו כבר כ' הב"י שאינו מוכרח והיש"ש כ' תאב אני מתי יבא לידי ואתיר ואי איישר חילי אבטלנו.
ו
תו כ' ב"ש ואם נשא שנים ע"פ אונס וכו' והאריך והניח בס' וק' במה איירי אם באנס שאנס שניהם לא לרצונם לישא זה את זה וביראת מיתה תמה אני אם יש מקום לקידו' ונשואין כאלו לחול אף להצריכה גט וק"ו הוא ממה דקי"ל סימן מ"ב דאפי' אנס אשה וקידש' א"צ גט מפני דעביד שלא כהוגן מכ"ש היכי ששניהם אנוסים שאין בהם ממש ואינו אלא כמאנס על ביאת זנות דשני' דפשיט' דבעבור האונס אסורה לו וא"צ גט וא"ל דוקא היכי דאיהו הגורם ועבד שלא כדין אבל כשהוא נמי אנוס לא הפקיעו דהא עיקר הטעם ברש"י ב"ב מ"ח ע"ב משום כל דמקדש וכו' מסיים שהרי בדע' חכמים תלה והם אינם חפצי' בקידו' הללו וא"כ הגע עצמך ומה התם די"ל דאיהו לא תלה קידושיו בד"ח מ"מ אינם חלים שלא ברצונם ומכ"ש היכי דאיהו נמי אנוס שבודאי תלה דעתו בד"ח ומה"ת יחפצו חכמים בקדו' אשה אנוסה כאלו שתהא מקודשת באונס לעולם וכן מוכח מתו' גיטין פ"ב ע"ב ד"ה שר"א מסיימו דנשואין א"א בע"כ ש"מ דאלו בששניהם אנוסים נמי א"א דאל"ה עדיין הי' לחוש שמא יאנס תרווייהו ואי איירי בשהשני' הרשיעה ומוסרו ביד אנס עד שקידש ונשאה באונס דידה ורצון דידה דזה שפיר פסקינן סי' הנ"ל דעכ"פ מקוד' מס' א"כ פשיטא שמחויב לגרשה מפני איסור דידה דהא כל איסורי עריות ושניות שניהם שוים באיסור:
ז
וכן שאר העריות שנשאן בח"ה ע"כ היינו שלא ידע שהיא ערוה עליו וז"ז אין במציאות דרך היתר של טעות כי אין שום מיתה מתרת לו וזה ל' הרמ' דנפוק מהברייתא צ"ד ע"ב כל עריות שבתורה וכו' ע"ש אך ע' שם תו' ד"ה ר"ע מוסיף משמע מדבריהם דלר"ע דפסקינן כותי' ה"ר בכל עריו' שנאסרו לו ע"י קידו' בלא נשואין כגון אשת אחי אביו וכדומה בין שנשאה במזיד ובין בשוגג צ"ג משום שמא יאמרו קדו' טעות היו בה וא"א יוצא' בלא גט וע"ש מהרש"א ול' הרמ' וש"ע קצת ל"מ הכ' וצ"ע:
ח
ומותר בקרובות שני' כ' ב"ש כ' בדריש' דוק' אח' מיתת השני' והמ"ל כ' לא ראיתי בדרשי' רמז מדברי' הללו ולע"ד אפש' להכי כיון דזה ל' הפריש' ומותר אדם בקרובו' השני' פי' לישא בפה דקי"ל נושאין על האנוסה ומביא זה לראי' שאין הזנות אוסר אשתו עליו שהרי מותר בקרובותיה וכ' עליו המ"ל וא"י מי הכניסו בדוחק זה והא דברי הטור משנה ערוכה והוא דין בפ"ע ונראה שהוקשה להפרישה לגופא דדינא כבר השמיענו הטור דבת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתה ודחק בפירושו. ואולי אף המשנה ומותר בקרובות שני' מבאר ע"ד זה (וצ"ע בגוף הספר ואין אתי) ואלו סבר כהמ"ל דהכא אפי' בחייה מותר ל"צ לדחוקי' נפשי' דטובא אשמעינן אלא ש"מ כדהבין הב"ש מ"מ לע"ד הדין המ"ל שמסכים עם הט"ז. הג"ה ומותר בקרובותי שני' ומיהו אם הקרובה רגילה וכו' הב"ש משיג על דין זה ממה דקי"ל סעיף י"ג אם כנס לא יוציא וכבר כתב המ"ל דחלוק גדול יש בין מה שאסרו חכמים לכתחל' משום דשכיח אבל אין אנו רואים שרגילה ובין שאנו רואים שרגילה אלא דהב"ש כתב ומנ"ל לחלק בין שכיח לרגיל ור"ל מנין ראיה לחילוק זה מן הש"ס ולפ"ד אפשר למדו מקדו' י"ב ההוא חתנא דחלף אבבא דבו חמוה דמידם הו' דיימי' חמתי' מני' ונגדי' ר"ש הרי דאם זנה עם חמותו אסור לו לעבור על דרך ביתה ומכ"ש כי חזינן דהיא רגילה בביתו ע"י בתה וא"א למחות מלבא אל בתה ע"י טענות מזויפות שהולכת לבקרה שמכריחים לבעלה לגרש בתה כדי שלא יעבור באיסור שחייב עליה נגידה והאמת שבש"ג כאשר מעתיקו הד"מ לא נזכר ד"ז אלא בחמותו אך הד"מ כ' ומשמע בגמרא פ' הא"ר דאין לחלק בין חמותו לשארי עריות ולא זכיתי להבין ולכן המ"ל כ' ואפשר ד"ז לא נאמר אלא בחמותו דגייסא בי' מחמת בתה ויוכל להיות שהדין עמו מדחזינן שאף הרמ' פ"ב מה' א"ב ה' י"ב אף שמשוה שאר עריות לחמותו כתב הה"מ שמטעם החילוק אינו מזכיר מכת מרדות עליהן וא"כ אפשר נמי דיש לחלק לענין הוצאות אשתו וצ"ע ומה שתמה הב"ש לע"ד אף לדעתו שאינו רוצה לחלק בין שכיח לרגיל אין כאן הית' דשאני סעיף י"ג שבא אך על פנוי' שלא בא למדה זו להיות חשוד על עריות וק"ל ותדע שהרי חזינן דפיתה פנויה אף דאח"כ נעשית א"א ל"מ בשום מקום שיהא אסור לדור עמה במבוי ולא אסור אלא לישא קרובותיה ואלו הנטען ומכ"ש המזנה עם הערוה אוסר הרמ' לדור עמה במבוי ש"מ דיש ויש לחלק. אבל העיקר מה שמכריח לחלק בין שכיח לרגיל היינו מדברי הרמ"א ז"ל עצמו במה שכ' וכן כל זנות וכו' מחמת אשתו אין אוסרין אשתו עליו תו כ' הב"ש תחילת ס"ק זה והרושם טעות ושייך להכא על מה שכ' ומותר בקרובות שני' מל"ז משמע אפי' בחייה וליתא והדין עמו ודלא כמ"ל שר"ל דהכא שני כיון דבלא נשיאות קרובות הזונה יש להזונה פ"פ לבא אל תוך ביתו לבקר הקרובה שנאסרה מחמתה וא"כ אפשר איירי הכא אפילו בחייה ול"נ חדא למחר תמות אשתו ותהי' אסורה עליו והיום ישאנה ותו דאפילו בחיי אשתו אינו דומה הנכנס פעם אחד לבקר לנכנס ב' פעמים:
ט
ל"ח נשאת ע"פ עדים כ' ב"ש אע"ג דהוה כאנוסה כו' והטעם הוא משום דצ"ג משני וכו' וא"כ אלו זינתה ע"י שאמרו לה ב"ע מת בעלך וסברה שהיא פנוי' מהראוי שתהא מותרת לבעלה דאנוסה היא וגם ל"ש שמא יאמרו כמבואר ריש סימן י' אבל לדבריו כ"ז ק' בנשאת ככ"ע אחרי שאנוסה היא ואין למקנסה למה צ"ג יותר מנתקדשה ולא נשאת דא"ל גט והטעם בגמרא משום דלא עבדה איסור וליכא למקנסה תלינן לקולא שיאמרו קדושי טעות היו כן י"ל בזו שיאמרו נשואי טעות היה אבל העיקר כדהבאתי סימן י"ז בשם הרשב"א דלרבנן דפליגו אדר"ש אף בב' עדים לא אמרינן מה הוה לה למעבד אלא דמ"מ יש לקונסה דהי' לה לבדוק ולא לסמוך על העדי' וכן מבואר להדיא תוך דברי הרשב"א צ"ה ע"ב ד"ה ת"ק סבר כ' ואינו מחוור בעיני דהא ודאי משמע דלכ"ע עיקר איסורא דא"א שנשאת ע"פ עדים לאו משום גזיר' שמא יאמרו גרש זה ונשא זה אלא משום קנס בעלמא דקנסינן לה משום דלא דייקא ותדע דהא בנתקדשה דלא עבד איסור לא אשכחן מאן דפליג ומותרת לחזור לו ול"ח שמא יאמרו וכו' ע"ש ול"מ מי שחולק להמסקנה על הרשב"א בטעמו אף דלהשקלא ושרי' בדברי ר' יוסי מבואר כטעם הב"ש מ"מ למסקנה ההלכה ודאי מכרעת כל הסוגי' של מה הו' לה למיעבד כהרשב"א וגם הקושי' צ"ד ע"ב ותאסר בשכיבה דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך וכו' אינה אזלה כלל לדברי הב"ש ע"ש וק"ל אך לפ"ז צ"ע סעיף ך"ז הלכה ארוסתו ובאו עדים ואמרו מתה ונשא אחותה דפסקינן כר"ע ושתיהן אסורין משום שמא יאמרו וק' הא ל"ש למקניס הראשונה כלום ולמה לא תלינן לקולא שיאמרו נשואי טעות הי' ממה שיתלה בט"ק ראשונה וי"ל שני בזה שמ"מ עבד' השני' איסור ותו דאפשר יותר תולין העולם בט"ק הראשונים ע"י תנאי ממה שיתלו בנשואי טעות ע"י שמועה שקרית מיתה אחותה וא"ל נמי להרשב"א שלולא דאיכא למקנסה ל"ש לומר דהצא מזה ומזה ואף ל"צ גט א"כ תינח גדול' אבל קטנה שמבוא' במהרי"ק שורש פ"א ול"ש למקנסה וכי נימא דלית לה כהחומר בסוף אם נשאת בטעות דבשלמא להב"ש דמשום שמא יאמרו בלא קנס שפיר ולהנ"ל ק' וא"כ מהראוי נמי מדלית לה החומר לא יהא ע"א נאמן לגבה עד שתגדיל וחלילה להעלות כזה על הדעת שהרי ל"מ בשום מקום לחלק אך בל"ז לתו' הגמ' צ"ד ע"ב לא דמי אשתו דבמזיד אסורה ד"ת בשוגג גזרו רבנן ק' לרה"פ דקטנה אפי' במזיד לא נאסרה דאנוסה היא ועסי' קע"ח למה גזרו בה רבנן א"ו כדתירצו תו' צ"ג ע"ב ד"ה ע"א ביבמה בל"ז ועוד הואיל ואיכא חומרה בכל שאר הנשי' מדקדקת גם זה כאחרים שמורגלות לדקדק כן י"ל בזו אף דלגבה ל"ש החומ' דלבסוף מ"מ האמינו ע"א ואף שהיא אינה בת דייקא סמכו החכמים על קרובים שיבדקו מ"מ כאחרות המדייקים על עצמן ויותר קרוב בעיני נמי איפכא אף דמצדה אינה בת קנס הכניסוה החכמים בקנס זה כדי דלא נפלג בה מכל הנשים לנאמנת ע"א וכן עיקר וכן כ' הש"ג ל"א ע"ב וצ"ג אף משני וצריכה להמתין ג' חדשים לגירושיה ואפילו היא קטנה ומה שכ' תו הב"ש וזה הטעם וכו' הא דאסורה לו כתב הרא"ש הטעם וכו' כדברי הרא"ש מבואר בח"ר בשם הרמב"ן נמי והכל מטעם דלדידן אשת גיסו אסורה על גיסו אפי' נשאת בב"ע הרי זה בכל דברי ר"י שמסיק שמואל ההל' כוותי' דכל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י אשתו וע' בסוגיא ודוק ומ"ש ובדין זה פליגו הרי"ף והרא"ש וכו' מש"ה כ' הטור וכ' עסי' קנ"ט וס"ס י"ז להג"ה ואם באו בזנו' וכו' כן מבואר בתוספות יבמו' צ"ד ע"ב ד"ה דאזי' אשתו וגיסו בפשט לאיסור מ"ל:
בית שמואל
ט״ו
א
קדושין תופסין בהן. בטור כתב אלו שאינן בני קדושין מחמת ערוה מהן מן התורה ומהן מדרבנן והקשה הב"י אותם שהם מדרבנן הם בני קידושין דהא קידושין תופסין בהן ותירץ בד"מ וז"ל רבינו דקדק בלשונו לומר שאינן בני קדושין ר"ל שאין קידושין תופסין בהן כמו באחרות כי בערוה מדרבנן אם בא אחד וקדשה צריכה ממנו גט הרי שאינן בני קדושין כמו נשים אחרות כנ"ל עכ"ל נשמע אם בא אחר וקידש ערוה מדרבנן אף על גב מדאורייתא מקודשת לזה מ"מ אם בא אחר וקידשה תופסין קידושי השני ובח"מ כתב בשם הר"מ דנסתפק בדין זה ולא ראיתי שם ספק בדבר אלא משמע דס"ל בפשיטות דתופסין קדושין של שניהם גם כתב בח"מ דוק' כשהיא על השני לאו ערוה כלל אבל אם היתה ערוה לשני כמו לראשון לא תפסו קידושין של השני מיהו בסי' מ"ב הביא הב"י מ"כ אם קידש א' לפני עדות פסולי /פסולי עדות/ דרבנן ובא אחר וקידש ג"כ לפני עדות פסולי /פסולי עדות/ דרבנן קדושי שניהם תופסין בה וכן פסק שם הב"י מזה נשמע ה"ה אם קידשו שנים ערוה דרבנן תופסין קדושי שניהם כל שלא גמרו קדושי הראשון אפי' מדרבנן תופסי' קדושי שניהם והט"ז הביא ראיה ממ"ש בסי' מ"ד אם קידש חייבי לאוין הרי הם קדושין גמורים משמע דאין תופסין עוד בה קדושין של אחר מיהו ע"כ תופסים קדושין של אחר דאם לא כן סותר למ"ש בספרו ב"י בסי' מ"ב הנ"ל:
ב
אין לה הפסק. כיון דאיכ' בדור זה איסור דאוריית' היינו אם אין לה הפסק רש"י:
ג
אם אביו אסורה. משום לתא אם אמו ומשמע אפי' אין לו אם אמו אסורה לו אם אביו וכן בכולם כלת בתו אסורה משום כלת בנו אפילו אין לו כלת בנו ולא כש"ג דכתב דוקא כשיש לו כלת בנו ד"מ:
ד
אפילו אם אם אם אביו. הנה ברש"י דף כ"א מבואר אם אבי אבי אביו אסורה עד לעולם גם בדף כ"ב כתב אם אם אם אביו אסורה ואם אביו אינו אלא משום גזירת אם אמו צ"ל דס"ל סוגיא שלנו חולק על הירושלמי דבר קפרא דתנא רק אם אבי אביו ולא יותר אלא ס"ל מצד האם אסור בין אם אם אם ולמעלה ובין אם אבי אבי ולמעלה אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש פסקו כירושלמי ואין איסור אלא מצד האם כל אם אם וכן מצד האב דוקא אם אם עד למעלה אסור ואין להקשות מאחר אשת אבי אבי למעל' אסור' איך מצינו אם אבי אבי מותרת דהא היא אשת א"א אביו ויש לומר דמצינו שבא עליה בזנות וכן כתב בית חדש:
ה
בלבד. כלומר אם אבי אבי אביו מותרת וכן אם אם אבי אביו מותרת כן כתב הרמב"ם ושאר פוסקים ונלמד מירושלמי הנ"ל ולא כש"ג דמתיר אם אבי אביו ואם אבי אמו:
ו
אשת אבי אמו אסורה. משום גזירת אשת אביו תרוייהו אבא רבה קרי להו הלכך חדא הוא רש"י לכן אף על גב דאשת אבי אבי אמו מותרת ולא גזרינן אטו אשת אבי אבי אביו מ"מ קורבה כזו אבא רבה הוי כאלו חדא הוא:
ז
וי"א דאשת אבי אם אביו וכו'. אף על גב אשת אבי אבי אמו מותרת מ"מ כאן אסורה הואיל לדידיה היא קורב' מצד האב ושכיח לגביה גזרינן מה שהוא אצל אביו קורבה דאמו עיין לקמן:
ח
ויש מסתפקין. וכ"כ בד"מ סי' קנ"ו בשם א"ז וא"י למה לא כתב דין זה ג"כ לעיל דישראל הבא על העכו"ם דהוה זרע שלו מדרבנן ואסור בממזרת ובלבוש הקשה פשיט' לכתחיל' אסורה דהא מדאוריית' היא שפחה או נכריות ואי איירי אחר שנתגיירה הא הוי כקטן שנולד דמי וצ"ע עכ"ל ועיין ס"פ האומר אפילו אם אזלינן בתר צד ישראל מ"מ לא הוי ממזר א"כ אסור בממזרת:
ט
על שפחתו. כתב הרא"ש בין אם בא לשם נישואין בין שבא לשם זנות והא שכ' לעיל בסימן ד' אם נשא שפחתו ולא כתב אף אם בא לשם זנות משום שם איירי שלא בא עליה אלא הי' נישואין בלא קידושין /ביאה/ ב"ח ועיין ת"ה סי' רע"ט ולקמן סי' ל"ג וסי' קל"ו:
י
ולא חיישינן למראית עין. הנה בתו' והמ' משמע חורגו ואשת חמיו שוין ובנ"י כתב בחורגו יש יותר חשש מראית עין מאשת חמיו מיהו הרא"ש הכריע באשת חמיו אסור כדעת ר"ת ובשני חורגי' מותר דאית ליה קלא וכ"כ בתשובות מהרי"ל סי' פ"א ועיין ב"ח:
יא
ולהרמב"ם יש להם הפסק. הקשה תו' ושאר פוסקים כיון דכלת בנו אין לה הפסק מכ"ש בת ב"ב ותירץ המגיד אליב' דהרמב"ם אין איסור עריות ע"פ הסבר' אלא גזירת המקום וכלת בנו אית' בש"ס דאין לה הספק ובת בן בן מבעי' בש"ס ש"מ דקיל טפי ותו' תירצו כלת בנו יש לאסור יותר שהם בני ירושה והרמב"ן והרא"ש כתבו דיש הוכיחו מחמת קושיא זו בת בן בנו אין לה הפסק והבעי' בש"ס לא קאי על בת בת בנו ולתירוצם אלו צריך ישוב למה אשת א"א למעל' אסור עד אברהם ואם אבי א"א מותרת ואם אבי א"א נקיבה הי' מותר ואשתו אסורה ואפשר פוסקים אלו ס"ל באמת אם אבי א"א אסורה והרא"ש שפסק אם אבי א"א מותרת וכאן פסק בת בן ב"ב אסורה לאו מחמת קושי' אלא למד מירושלמי דתניא שם אברהם אסור בכל הנשים ולהרמב"ם י"ל הירושלמי אוסר משום כלת בן בנו ואיירי באלמנה והא דשרה אסורה בכל אנשים וקי"ל אם אבי א"א יש הפסק צ"ל דאסורה משום אשת אבי א"א אבל א"ל דאסורה משום אם אם אם דהא לשרה לא היה בת אפילו למ"ד אברהם הי' לו בת מ"מ ליצחק לא הי' לו בת אלא ע"כ צ"ל דאסורה משום אשת אבי א"א, ולכאורה נראה אפילו לשיטות אלו אין מדמי' איסור עריות זה לזה והכל הוא בגזירת המקום כמ"ש המגיד אלא קושיא הוא על כלת בן ב"ב איך אפשר לומר אם הזכר היה נקיבה היה מותר ועכשיו שהוא זכר אשתו אסורה אבל בשאר עריות מודים דאין לדמות זה לזה לכן אפילו להפוסקים דס"ל הבעי' בש"ס קאי על בת ב"ב אין להקשות מ"ש אם אם א"א מבת בת ב"ב דאיכ' בכל דרא א"ד ובת ב"ב מותרת ואם אם א"א אסורה ולפ"ז א"צ הדוחק מה שכתב בדרישה גם מה שהקשה על הרמב"ם לק"מ כמ"ש המגיד, והנה לפרש"י ותו' והסמ"ג הבעי' בש"ס קאי על בת בן בנו אלא לרוב הפוסקים לא אפשטה הבעי' ואזלינן לחומר' לפ"ז י"ל אף על גב לענין איסור אזלינן לחומר' מ"מ הואיל ספק שני' הוא אם תפסה הכתובה אין מוציאין מידה אבל לדעת הרמב"ן לא קאי הבעי' על בת ב"ב אלא בת ב"ב אשתו א"כ בת ב"ב הוי שני' בודאי ולא מהני התפיסה ועיין בת"ה סי' שצ"א:
יב
בת אנוסתו. ה"ה בת פלגשו מותרת לו אחר מיתתה נ"י וכמ"ש בסעיף ל':
יג
בת בת וכו'. זאת נמי בעי' היא בש"ס וכאן לכ"ע קאי הבעי' על ב"ב אשתו אלא לדיעה קמיית' אזלינן לחומר' ולרמב"ם אזלינן לקולא ומשמע דרמב"ן ס"ל בזה כרמב"ם ובכל אלו אין חילוק כשם שאסורה מבת בת בת וכו' וכן בת בן בן בתו כן אסור מבן:
יד
ואם אבי אבי אשתו. לכאורה קשה למה מצדו לא גזרו כ"כ ומצד חמותו גזרו אם אם אבי אביה ומנ"ל להטור והמחבר זאת דלא מצינו בש"ס מפורש וי"ל הבעי' בש"ס לא קאי אלא באם אם אם חמיו וחמותו וצ"ל דשם מצידו לא מצינו בתור' אלא אם מ"ה לא גזרו כ"כ אבל מצד אשתו אית' בתור' דאם אם אסורה כמ"ש בש"ס בכמה מקומות מ"ה גזרו טפי ואב שוה לאם:
טו
ולהרמב"ם יש להם הפסק. היינו נמי הבעי' בש"ס ורמב"ן ס"ל ג"כ כרמב"ם אף על גב דאיכ' כאן א"ד אם אשתו ואם אביה אין מדמין עריות זה לזה, ועיין בהגה' דרישה מה שכתב בשם מהרש"ל:
טז
מותרות. וכ"כ כל הפוסקים אף על גב אשת אחי אביו מן האב אסורה מן התורה מ"מ זו מותרת והטור כתב בשם הרא"ש דס"ל דאסורה ואין מוכרח גם רי"ו כתב דמותרת ועיין ב"ח מה שהביא ראיה מתשובות הרא"ש אין שם שום משמעו' לזה, ואשת אחי אם מן האם כתבו תו' דורות האחרונים אסרו ומ"מ נראה מרמב"ם והטור דדמי' לשאר שניות לכל דבר וכופין ג"כ על שניה זו כמו על שאר שניות לכן מנו שני' זו בכלל שאר שניות ולא כיש דרוצים להקל בשניה זו דאין כופין עליה לגרש וליתא:
יז
ואין לה הפסק. אף על גב בת בן בן בנו מותר' לרמב"ם מ"מ כלת בן בן בנו וכו' אסורה וכמה שכתב לעיל ולסברת הת"ה מה שהבי' בהג"ה לעיל נראה גם אשת בן בת בנו אסורה הואיל היא שכיח אצלו ולדידיה הוא מצד בנו, ונראה אפילו לדעת הת"ה מ"מ מה שמותר לבנו אין סברא לאסור לאביו כגון אשת בן בן בת בנו דהא לבנו מותרת דהיא אשת בן בן בתו אף על גב לבנו היא מצד בתו ולאביו היא מצד בנו מ"מ כשהיא מותרת לבנו מותרת לאביו וכן שם מה שמותר לאביו אין סברא לאסור לבנו אלא שם איירי שהיא על אביו אשת אבי אמו אף על גב לבנו אלו היתה כך מצד אמו כגון אשת אבי אם אמו היתה מותרת מ"מ עכשיו שהיא מצד אביו אסורה לכן כאן כשהיא לבנו אשת בן בתו אסורה משום אשת בן בת בנו אף על גב אם היתה מצד בתו היתה מותרת מ"מ עכשיו אסור':
יח
ויש מי שאוסר. כן פסק הרא"ש ומחלק בין חרגו לאשת חמיו וכן הוא בתשו' מהרי"ל וכ"פ ב"ח ולה"ג אסור חמיו באשת חתנו משום מראית עין, ואם כבר נשא אשת חמיו כתב בתשובות צ"צ סי' מ' אם נשא על פי בעלי הוראה מפורסמים לא תצא דלא גרע ממים שאל"ס דקי"ל לא תצא כמ"ש בסי' י"ז מיהו נראה דדוקא במים שאל"ס דע"פ רוב הוא מת או באשת חמיו דכמה פוסקים מתירים בזה יש להקל אם נשאת לא תצא אבל בשניה אם נשאת תצא ולא מהני הוראה שהורו בעלי הוראה דהוי כטועה כדבר משנה ועביו"ד סי' קנ"ז לענין יהרג ואל יעבור נשמע שם על שניה יעבור ואל יהרג וכ"כ הש"ך שם ואם נשא שניה ע"פ אונס ועבר האונס לכאורה נראה דצריך לגרש אותה אף על גב בתחלה היתר היה מ"מ אחר שעבר האונס אסורה לו וכ"מ בסוגיא פ"ק דקדושין וברמב"ם פ"ח הל' מלכים כהן מותר ביפת תואר ביאה הראשונה וביאה שניה אסורה מיהו יש לדחות כי הרמב"ם ס"ל ביאה הראשונה היא קודם הנישואים לכן אסורה לו ביאה שניה אבל אם נשא בהיתר י"ל דא"צ לגרש אלא מ"ש תו' בשם רש"י דביאה הראשונה אחר הנישואים ומ"מ ביאה שניה אסורה לו יש ראיה לשניה דצריך לגרשה מיהו ברש"י אין מבואר זאת אלא תו' הבינו כן מרש"י והקשה עליו כמה קושיות וי"ל מ"ש רש"י לא ילחצנה במלחמה שלא יבוא עליה במלחמה לא כוונתו דביאה הראשונה אסורה עד אחר הנשואים כמה שהבינו תו' אלא כוונתו דלא יבוא עליה במלחמה עד שמביאה לביתו כדעת הרמב"ם דכתב במלחמה אסורה לו עד שהיא בביתו ואז מותרת לו מיד קודם הנישואין ובזה מיושב כמה קושיות של תו':
יט
אחות אשתו. ואם קידש על תנאי ולא נתקיים התנאי הוי כאלו לא קידש ומותרת בקרוביו וקי"ל ג"כ בגט ע"ת מותרת לכהן ועב"י מ"ש בשם הרשב"ץ:
כ
ובאו עדים. אבל ע"א אינו נאמן שמתה אשתו שישא אחותה כמ"ש בתוס' ונ"י פ' האשה רבה ובמלחמות ה' ובמגיד אלא הב"י כתב בשם רש"י דס"ל ע"א נאמן והיינו מ"ש שם ע"א בא ואמר מתה אשתו ואין מוכרח די"ל דאין כוונתו דמותר לישא אחותה ע"פ ע"א אלא רש"י פי' כן משום הא דאסורה אשת גיסו לגיסו ע"כ איירי בע"א דאי בשני עדים אינה נאסרת לדינא דמתני' דהא הוי אנוסה מ"ה פי' כל מתני' איירי בע"א ולא ניחא ליה פי' תו' דבבא זו לישא אחותה איירי בשני עדים אלא כל מתני' איירי בע"א ונ"מ לענין אם עבר ונשא וע"א שמעיד שמת אשת א' ורוצה לישא אשה אחרת נראה דאין ע"א נאמן משום חר"ג כמ"ש בי"ד סי' קכ"ז ובש"ס פ' האשה רבה כל דבר שהוא בחזקת איסור אינו נאמן ע"א להוציא מחזקתו:
כא
ומותר בקרובות שניה. פירוש דמותר ליקח בתה וכתב בדרישה וב"ח דוקא אחר מיתת השניה מותר ליקח בתה ולא בחייה כמ"ש בסעיף י"ג וט"ז חולק עליהם וכתב דל"ד לשם דשם איכא חשש זנות אבל כאן נשא בטעות וליכא חשש זנות ולא חשדינן אותה, מיהו קצת ראייה לדבריהם מדהוא אסור בקרובות אנוסתו ובודאי ליכא חשש דיבוא עוד באונס עליה אלא כיון דהיו יחדיו בקירוב בשר אף על גב בתחלה באונס או בטעות מ"מ יש חשש זנות עכשיו:
כב
ומותר בקרובות שניה. מלשון זה משמע אפילו בחייה וליתא כי בחייה אסור כמ"ש בסי"ג ומ"ש כופין אותו לגרש כ"כ הש"ג ודין זה צ"ע דהא הנ"י כתב ספ"ב דיבמות דאיתא בתו' כל אלו דתנן שם דאל ישא אם כנס לא יוציא כיון דאין חשש איסור בגופן אלא חשש שתזנה עמו כמ"ש בהגה סי"ג אף על גב שם כ' דין זה באנוסה לאו דוקא ואפי' במפותה נמי הדין כן כמ"ש הרמב"ם פ"ב ה"א ואיך פסק דכופין אותו להוציא אף ע"ג שכתב כאן דרגילה לבא אצל אשתו מ"מ אינו אלא חשש שמא תזנה עמו גם ספ"ב שם נמי הטעם מבואר משום נשי לגבי נשי שכיחי ומ"מ בדיעבד לא יוציא ומנ"ל לחלק בין שכיח לרגיל ואפשר הש"ג ס"ל מה דתנא בתו' כל אלו לא יוציא היינו בחשד אבל אם בודאי בא עליה כופין להוציא, אבל הנ"י מפרש הטעם כל שאינו איסור בגופו אלא חשש שמא תזנה עמו אפילו אם בודאי בא עליה אין כופין אותו להוציא וכן ס"ל לרמב"ם וכן עיקר, וכן מצאתי בט"ז:
כג
ע"פ ב' עדים. אף על גב דהוי כאנוסה דמה היה לה למיעבד קי"ל לפי המסקנא בש"ס אפי' אם נשאת ע"פ שנים עדים אסורה לראשון והטעם הוא משום דצריכה גט משני משום הכי אסורה לראשון משום דחיישינן שיאמרו שהוא מחזיר גרושתו משנשאת וזה הטעם שייך בכל הנשים אשר הלכו בעליהן למ"י ונשאת אבל כאן לא שייך לומר שגירש הראשון דהא מ"מ אסורה לזה מחמת אחות אשתו אם כן ע"כ מוכח דטעות היה והא דאסור' לו כתב הרא"ש הטעם משום לפעמים יבוא גיסו בלא אשתו ויאמרו דמתו אשתו וגיסו גירש אשתו ונשא הוא מ"ה צריכה אשת גיסו גט ממנו ומש"ה אסורה לראשון ואשתו ג"כ אסורה לו משום אחות גרושתו אף על גב כשתבוא אשתו מוכח למפרע דטעות היה מ"מ כשלא תבא מיד עם גיסו צריכ' אשת גיסו גט ממנו אסורה אשת גיסו לגיסו ואפי' אשתו אסורה לו והרא"ש לא הביא שום ראיה לחשש זה ובש"ס מבואר להתנא קמא ורבי עקיבא דאוקמי רישא דמתני' כר"ע ע"כ לא ס"ל חשש זה וכן ר' יוסי לא ס"ל חשש זה לתירוץ ר"י נפחא ולתירוץ רבי אמי מכל מקום אין מוכרח חשש זה אף אליבא דר' יוסי, אלא אליבא דשמואל שם מוכח חשש זה כמ"ש ברש"י וע' בסוגיא ותבין וליישב הסוגיא זו וסוגיא ר"פ האשה רבה לשיטת הרי"ף הארכתי, ובדין זה פליגי הרי"ף והרא"ש וס"ל להרא"ש דאינה אסורה לבעלה אלא כשיש חשש שמא גירש משום הכי כתב הטור בסי' קנ"ט אם נשא אשת אחיו מותרת לבעלה משום שם לא שייך לומר דגירש בעלה אותה דהא אפילו אם היה מגרש אותה אסורה לשני מחמת גרושת אחיו, והמחבר שם השמיט בש"ע ולא כתב דמותרת לראשון משום בבדק הבית מדייק מהרי"ף ורמב"ם דלא סבירא ליה כהרא"ש אלא ס"ל אפילו היכא דלא שייך לומר דגירש אותה מ"מ אסורה לבעלה משום קנסו אותה חז"ל הואיל ונשאת לאחר והרא"ש דס"ל לא קנסו חז"ל אלא כשיש חשש שגירש אותה וכן נראה דמוכח כן מהרי"ף דחולק על הרא"ש בזה דהא גרס ר"פ האשה רבה אלא הואיל ועבדה איסור אסורה לראשון ולפי גי' אלא תו' אצ"ל טעם הראשון שמא יאמרו גירש הראשון אלא אסורה לראשון הואיל דעבדה איסור א"כ אף באשת אחיו צריכה גט משני מחמת קנס ואסורה לראשון מחמת קנס אבל לפי גי' הרא"ש דלא גרס אלא בעינן תרי טעמים משום קנס ומשום החשש שיאמרו שגירש הראשון, והרב ר' משה איסרלש הגי' שם מותרת לראשון היינו כשיטת הרא"ש בודאי לא ראה דברי הב"י בב"ה כאשר משמע בד"מ שלא ראה הב"ה של הב"י:
כד
היתה נשואה. ול"ד למ"ש בסעיף הקודם בנישואים מותרת דשם איירי בפנויה אז אין חשש שמא יאמרו דהא קודם שתבוא אשתו א"צ לגרש וכשתבוא אז מבורר דהיה טעות אבל כשנשא אשת גיסו איכא חשש שמא יבוא גיסו לבדו וכמ"ש בסמוך:
כה
אבל אם יש עדים שאמרה וכו'. היינו דלא נתקדשה עדיין או נתקדשה ואמרה כן קודם דנתקדשה וע' בתשו' וע' ס"ס מ"ח:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
ט״ו
א
מהן מן התורה. והן י"ח עריות שבתורה לבד מנדה ואשת איש וזכר ובהמה וכולן מ' בתורה לבד בתו דיליף מג"ש הנה הנה כמ"ש ביבמות וסנהדרין וחמותו ואם חמותו ואם חמיו הן בכלל אשה ובתה כו' כמ"ש רש"י בריש יבמות וכמ"ש בר"פ הנשרפין וכולן מפו' במתני' דריש יבמות חמש עשרה כו' ומתני' שש עריות כו' ודל מהן דחשיב אשת אחיו ג"פ ואחותו ב"פ נשאר י"ח עריות:
ב
מהן דרבנן. והן ט"ז כמ"ש שם כ"א ב' וכתיב שיתסרי כו' וכמש"ש דאשת אחי אם בין מן האב ובין מן האם כחדא חשיב להו ודל תרתי שם לאמימר וחשיב תרתי דמוסיף שם בירושלמי כמש"ל בס"ה וס"ז ולר"י דפ' דלא כאמימר הוי י"ח ואף שיש עוד א' אשת חמיו לר"ת זו אינה אלא משום מראית העין והרמב"ם חשיב עשרים שחשיבי שית דר"ח לעשר ועמש"ל בסי"ד:
ג
אותן כו'. פשוט בש"ס בכמה מקומות כמש"ש כ"ג א' צ"ד ב' ושאר מקומות ובתוספתא העריות שאמרו אינן כאשתו לכ"ד כו' וא"צ הימנו גט שניות מד"ס כו' צריכה הימנו גט כו' וכן בירושלמי הביאו הרא"ש מה בין העריות לשניות עריות אם עבר ונשאה יוצאה בלא גט כו' שניות כו' וכן בפ"א דר"א כל האסורות לו כו' ע"ש:
ד
וכן כו'. כמ"ש בפ' נושאין לענין יבום שהוא ספק כו' וכן לענין צרת ערוה בפ"ד אחין וכולן כו' ובפ' אלמנה לכ"ג נפל כו':
ה
וזהו כו' גמרא שם:
ו
אפילו אם כו'. רמב"ם ור"ל דוקא בכה"ג שכולן נקבות וכן באם אביו כמש"ל בס"ד ודלא כרש"י שם דס"ל דכל למעלה אסורה וכן מ' בירושלמי דלא כרש"י מדאמר בר קפרא מוסיף אם אבי אביו ואם אבי אמו וכמ"ש ובס"ג ס"ה:
ז
היא בלבד כו'. כ"מ בירושלמי שם תני ר' חנין אמר כולהן א"ל הפסק חוץ מאשת אחיו מאמו בר קפרא אמר כולהון יש להן הפסק דבר קפרא מוסף כו' ואף דלא קי"ל כבר קפרא מ"מ בהא דמוסיף דלא אשכחן מאן דפליג קי"ל כוותיה:
ח
או גירשה. זהו בחיי אביו:
ט
אבל אם כו'. מתנו' דר"פ נושאין וכת"ק:
י
וי"א כו'. דטעמ' דזעירי משום דלהתם שכיח כו' וכיון שלאביו אסורה וה"ה לבנו דהא שכיח אצל אביו. שם ואין דבריו מוכרחים דא"כ אם אבי אבי אביו יהא אסורה לו ואמרינן בס"ה היא בלבד. ליקוט. היא בלבד כן משמע בירושלמי שם לכאורה אבל המעיין שם יראה להיפך דאמרינן שם תני ר' חנין אומר כולהון א"ל הפסק חוץ מאשת אבי אמו בר קפרא אומר כולהון יש להן הפסק דבר קפרא מוסיף כו' אם אבי אמו ואם אבי אביו ור"ל אם תאמר דאם אמו ל"ד דה"ה למעלה ממנה א"כ ל"ל לומר אם אבי אבי ה"ה ג"כ בכלל ודלא כהרמב"ם שכ' דוקא אם אם אמו הכל באם למעלה וליתא וכן אביו אין חילוק כנ"ל דלא נרמב"ם ודברי רמב"ם צ"ע ע"כ:
יא
אשת אחי כו' בין כו'. בעי' דאיפשט' שם:
יב
בין אחותו כו'. מתני' פ"י שם וגמרא פ' הבעי' ומפ' בתורה בת אביך כו':
יג
בין אחותו כו'. שם כ"ב ב' ותימא כו':
יד
אפילו בא כו'. ך"ג א':
טו
חוץ כו'. שם ושם:
טז
דיש מסתפקים כו'. ספוקי א"י מה היא הא אמרי' במתני' זוקק כו' חוץ כו' מ' דאפילו מדרבנן אינו אחיו וכ"כ ב"ש. ליקוט. טעמם ממ"ש ד"א פ"א הבא על השפחה חייב עליה כו' משום אשת אב כו' והביאו בילקוט ג"כ בסי' תתקל"א וע' בז"ר שם אבל הלשון אין מ' כן דקאמר חייב עליה כו' משמע דהוא בעצמו חייב:
יז
וי"א. כ"כ הרי"ף ורא"ש שם בשם הגאונים וכמ"ש בגיטין מ"ח א' ומי איכא מידי כו' וערש"י שם ד"ה צאי כו' ואמרי' בפי"ג דיבמות ופ"ז דכתובות ופ"ח דגיטין אין אדם עושה כו' וכ"ש איסורא אבל הרמב"ם סתר דבריהם ומ"ש אין אדם עושה כו' דוקא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי כמש"ל סימן קמ"ט ס"ה ועמש"ל ר"ס כ"ו וכן מהא דגיטין אין ראיה דשם שאני כיון שכותב שטר אירוסין מעשיו מוכיחין שרוצה לשם אישות אבל בלא"ה אמרי' למלאות תאותו ולשם זנות בעל וראיה ממ"ש במכילתא פ' משפטים ר' נתן אומר אין ת"ל וילדה לו אלא להביא את הרב שבא על שפחתו שולדיה עבדים ועמ"מ פ"ד מה' נחלות והרמב"ם שם מחלק בין ת"ח לשאר העם ועבח"מ סי' רמ"ט ס"ו ובי"ד סי' רס"ז ס"ח ס"ט ולקמן סי' קנ"ו ס"ב:
יח
ואפילו כו'. מהנ"ל דיצא ב"ח בע"כ של רבו:
יט
מותר כו' ואפילו כו'. עבה"ג ודלא כירושלמי דירושלמי ס"ל כר' יוחנן בגמרא שם ועתוס' יבמות ד"ה ומותר כו':
כ
וא"ל הפסק. פי' האיבעי' לחומרא וכמ"ש בירושלמי כמש"ו:
כא
ולהרמב"ם. שכתב לקולא דבשנ' סופרים כו' והא דירושלמי הוא משום אשת אביו וכלת בנו כמ"ש הוא בעצמו כמ"ש בס"ו ובסי"ט אבל בירושלמי שם מ' כדעת הרא"ש דקאמר שם רב אמר כלת בנו יש לה הפסק מה פליג כלת בנו ממקום אחר באת רב אמר זרע היוצא ממנו אסור א"ר יוסי ב"ר בון לטעמא דרב אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל:
כב
ואפילו בחייה כו'. דהא טעם משום חשדא וברננה לא מפקי' כמ"ש בספ"ב. בחייה כו'. נימוקי יוסף סוף פרק ג' בשם תוספתא ליקוט:
כג
בת בת כו'. הנה בשלישי שבבנו ובתו מנה ד' שניות וכן ברביעי שבחמיו וחמותו וכאן לא מנה אלא שנים וכן מנה שם עשרים שניות וכן בפי' בפ"ב דיבמות והיא כפי גי' שם א"ל רבינא לר"א מ"ש למעלה כו' והא בנו ובתו דאיסורא מכח אשתו כו' ור"ל למעלה דאיסורא מכח אשתו דכל שלמעלה ממנו עד דור רביעי אסור בכל ענין והן ד' משא"כ למטה דאין איסור מכח אשתו כל דור שלמטה ממנה אלא מכח בנה והוא כסדר כמו באשת אב הכל זכרים וכן בבתה הכל נקבות כנ"ל באם אמו ופריך והא בנו ובתו כו' דג"כ אסור כל שלמטה ואין חילוק והן ג"כ ד' ומשני איידי כו':
כד
מותר אדם כו' ואחי כו'. פ"א דד"א:
כה
אשת אחי כו'. כפול הוא לעיל בס"ח בס"ט וחזר וכפל כאן משום סיפא דיש להן הפסק כמש"ו:
כו
בין מן הזנות. מתני' שם ואחיו הוא לכ"ד:
כז
שני כו'. ר"ל דלא כהירושלמי מסוגיא דסוטה כנ"ל:
כח
ויש מי שאוסר. בשניהן כמ"ש תוספת שם בד"ה ומותר בשם הירושלמי ובספר הישר כ' בשם הירושלמי אשת חמיו ואשת חתנו מותרות לו אבל אמרו חכמים אסורות לו מפני מראית עין וערשב"א וכ"ה בפ"א דד"א וס' הא' ס"ל כיון דגמרא בסוטה פליג על חורגין ה"ה באשת חמיו וחתנו כיון דלא חיישי' למראית העין מותר כו'. וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א וכ' ממ"ש שם א"ל רב הילל כ' וכתיבן שתסרי כו' ול"ק דחשיב הא ג"כ אלמא לא ס"ל לאמוראי בתראי הא דירושלמי ע"ש ליקוט:
כט
מותר כו'. ד"א שם וכבר מנה זה וכמש"ל בסי"ז:
ל
ומותר כו'. שם והביאו הרא"ש שם:
לא
כ"ז שאשתו כו'. כמ"ש בחיי':
לב
ואפילו גירש כו'. שם ח"ב:
לג
אבל כו'. כנ"ל והוא מתני' בספ"ד ופ"י ושאר מקומות
לד
וכל המגרש כו'. כמ"ש בקידושין ס"ה א' אמאי אמר לו כו' אע"ג דעכשיו מותר בקרובותיה:
לה
קידש כו'. כר"ע וכן ס"ל לרב הונא וכן ס"ל לשמואל אליבא דר"י נפחא ומסתפקא לן אמאי קאי שמואל התם וכמ"ש למטה דעבדי' לחומרא:
לו
וכל הדרכים כו'. כמו בכל הני דפ' הזורק וכ"ש בכה"ג דשם כמה דברים שאינן רק מדרבנן ור"י אליבא דר"י נפחא כל שפוסל כו' וכמו בגיסו כל הדרכים כו' כן פוסל ע"י עצמו
לז
ואם מתה כו'. כמ"ש בספ"ד גירשה ומתה כו':
לח
אבל הלכה כו'. מתני' שם ואפילו לר"ע:
לט
וכן שאר כו'. גמ' שם כל העריות כו':
מ
וכן כל כו'. שם צ"ה א' כ"ו א':
מא
ומותר בקרובות שניה. כמ"ש במתני' באחות אשתו וכן בכל העריות וכמ"ש בפ"א דד"א כל האסורות לו איסור ערוה ובא עליהם מותר בקרובותיהם הבא על אשת איש מותר בבתה:
מב
ומיהו אם כו'. כמ"ש הנטען מן האשה כו' ואמרו בספ"ב משום דשכיחן דאזלי כו':
מג
ומפני מה כו'. שם:
מד
הלכה אשתו כו'. דמספקא לן דילמא אדר' אמי קאמר ולר' אמי אין חילוק בין אשתו ארוסה או נשואה לעולם שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו ואף ע"ג דבאשתו נשואה ליכא חששא דגירש או תנאי מ"מ חיישינן שמא יבא גיסו קודם ביאת אשתו וכמ"ש רש"י שם ד"ה דלמא אדרב אמי וכ"כ הרא"ש שם ואין היתר לר' אמי אלא בנישאת ע"פ עדים לר"ש אבל אנן דלא קי"ל כר"ש כמש"ש צ"א ב' ולעולם פוסל על ידי אחרים ה"ה דפוסל לעולם ע"י עצמו ובדר"י נפחא אין נ"מ לדינא אלא בס' שקדם דקי"ל כר"ע דלר' אמי כל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו אף באשתו ארוסה וכת"ק דר"ע בהא קי"ל כר"י אליבא דר"י נפחא אבל במ"ש בסי' זה נקטינן בכלה כר' אמי ערא"ש שכתב ב' הראב"ד דע"פ שני עדים מותר בנשיאת אשתו בין לר' אמי בין לר"י נפחא והשיב עליו הרמב"ן דהא לא קי"ל כר"ש בנשיאת ע"פ ב"ד ודאי שלא נעלם זה מראב"ד אלא דס"ל דנהי דמחמרינן אגיסו דמאי ס"ל למעבד מ"מ לא מחמרינן אשתו עליו וכ"כ נ"י ולמד מדברי הרי"ף שכתב וכיון דלא איברר כו' משמע מדבריו דקי"ל כתרווייהו לחומרא ואם איתא אין בדברי רי"נ חומרא אבל הרמב"ן והרא"ש נזהרו בזה וכתבו דנ"מ בדר"י נפחא אם אחות אשתו פנויה כמ"ש בסי' שקדם וערא"ש שם הלכך חיישי' לפירוקא כו' וחיישינן כו'. ליקוט:
מה
ואם בא כו'. ר"ל אע"ג דבגוי כתב הרא"ש בריש כתובות דאינה אסורה עליו לאחר שנתגייר משום דכתיב ונטמאה כו' וכמ"ש בסוטה ך"ו א' נכרי מקנין ע"י כו' פשיטא ס"ד כו' ר"ל קמ"ל אע"ג דלא קרינן ונטמאה לבועל מ"מ קרינן ונטמאה לבעל כמ"ש הרא"ש בכתובות שם וא"כ ה"ה בשאר העריות כמ"ש ע"י כל העריות כו' פשיט מ"ד נטמאה כו' קמ"ל מ"מ באחות אשה כיון דיש לה היתר קרינן גם ונטמאה לבועל ול"ד לגוי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וע"ל סי' קע"ח סי"ט:
מו
מי שהיתה כו'. כמ"ש נושאין על האנוסה כ' נושא אדם כו' כמש"ל ר"ס כ"ו:
מז
אבל אם. קידושין ס"ה א' וכמ"ש בגמרא שם איתביה רבא לר"נ כו' הב"ע כו' וכן בסיפא:
מח
אבל אם כו'. שם אי דליכא כו' המקדש כו' כנ"ל סכ"ז דמ"מ הצריכו א"א גט כו' כמ"ש בגמ' שם וע' בגיטין פ"א ח':
מט
או כו'. עפ"י יוחסין ע"ש:
נ
דוקא. כנ"ל סכ"ו בהג"ה וכל המגרש אפילו כו':
חלקת מחוקק
ט״ו
א
קידושין תופסין בהן. הרב מהרמ"א נסתפק בד"מ בערוה דרבנן אם קידש אחד את הערוה לו מדרבנן ואח"כ קידשה עוד אחד אם צריכה גט מהשני (מאחר דאינה קידושין מדאורייתא כלום אפשר דלא החמירו ביה רבנן) וספק זה יש להסתפק ג"כ בחייבי לאוין דק"ל קידושין תופסין בהם אם קידשה שני אם צריכה מדרבנן גט והנה מה שנסתפק בחייבי לאוין צריך לומר דמיירי כגון שקידש א' את הממזרת ואח"כ קידש אותה ממזר דלגבי שני לא הוי חייבי לאוין אבל אם קידש אותה ישראל פשיטא דאינה צריכה גט משני וכן גבי ערוה דרבנן מיירי דלגבי השני לא הוי ערוה דרבנן וע"כ נסתפק ובאמת ל' הטור דכלל ערוה דרבנן עם ספק ערו' דאורייתא (דכתב בתחילת הסי' ואותן שהן מדרבנן או שהן ספק ערוה צריכות גט) וגם כתב הטור ברישא לא תפסי בהו קידושין כלל משמע דבערוה דרבנן תפסי בה קידושין קצת ומ"מ תימה דמה"ת לומר דבשניה דרבנן אף דקידושין תופסין מדאורייתא לא יהיו קידושין גמורים מדרבנן דא"כ למה אמרו (ביבמות דף ך' ע"ב) איסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה (בביאה או בחליצה של זו) ואם איתא דהקדושין אינם קונים לגמרי ונתנו מקום לחול עוד קידושי אחר מדרבנן א"כ מפקיעים הם הזיקה לגמרי ובפרט היכא דאיכא צרה:
ב
אפילו אם אם אם אביו. זה הוא לשון הרמב"ם אבל רש"י פי' ואם אביו אין לה הפסק ואסורה אף אם אבי אביו וכלומר ה"ה אבי אבי אביו עד למעלה לעולם גבי אבא רבה עד למעלה אמו אסורה ונראה דגם רש"י מודה דאם אבי אמו קילא מאם אבי אביו ויש לה הפסק לפי גמרא דידן, אבל בב"ח כתב ולדעת רש"י אם אם אבי אביו או אם אבי אם אביו ומכ"ש אם אבי אבי אמו דאיכא הכא אמו שהיא ערוה דאורייתא כולן אסורין דכל שיש כאן אמות רבות יותר סברא לאסור מאם אבי אבי אביו וכתב עוד דאשת אבי אם אביו לדעת רש"י אסור ולא לדעת הרמב"ם דלא כת"ה דאסר להו אף לדעת הרמב"ם:
ג
ויש מסתפקים. לומר דדוקא מדאורייתא בד"מ לא הביא הרב בעל דיעה זו ובאמת היא דעת תמוה דמי שיש לו בן מן הכותי' יהיה מדרבנן זרעו וא"כ אשתו לא תתיבם רק תחלוץ ובמשנה (יבמות דכ"ב ע"א) משמע דמי שיש לו בן מן השפחה והנכרית זוקק את אשת אביו ליבום משמע דלאו זרע הוא כלל ועיין ברבינו ירוחם שהביא הב"י ס"ס ט"ז אח"כ מצאתי בד"מ סי' קנ"ו שהביא דעה זו בשם א"ז ריש יבמות:
ד
ה"ג אבל אם אם אשתו. ואם אבי אם אשתו וכו':
ה
ומותר בקרובות שנייה. מל' זה משמע אפילו בחייה וכמו שכתב (אח"ז) דברגילה לבא אסורה משמע דבאינה רגילה מותרת ולעיל סעיף י"ג סתם דוקא בת אנוסתו לאחר מיתה (מותרת לו) אבל בחייה אסורה לו כדאיתא בגמ' (ר"פ נושאין על האנוסה) ואם כנס פסק לעיל (בהג"ה סעיף י"ג) דלא יוציא משמע אפילה ברגילה לבא אצלו:
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
ט״ו
א
סעיף י' בהג"ה ויש מסתפקים וכו' נ"ב עיין בח"מ וב"ש ועיין בתשובתי לאהע"ז סימן ד' לק' טרנפאל במהדורא ד' שלי סימן ס"ו מ"ש שם דזה הוי שיטת רש"י קדושין ד' ס"ח ד"ה נימא קסבר רבינא דמשמע שם דבנכרי ועבד הבא על ב"י בעי גירות הולד ובדף ע"ו ד"ה ופרכי' משמע להיפוך וישבתי שם בזה דס"ל כדעה זו ומדרבנן קאמר ייע"ש ודו"ק:
ב
סעיף כד מותר אדם באשת חמיו וכו' ויש מי שאוסר נ"ב הנה האחרונים הביאו דאם נשאת עפ"י הוראת חכם מפורסם לא תצא ונראה דוקא אם לא אסר לו חכם אחד תחלה בזה נדון כשוגג וכאונס בדבר ולכך לא תצא אבל אם כבר שאל לחכם אחד ואסר אף שאח"כ שאל לחכם אחר והותר וודאי תצא דזה לא נחשב שוגג רק פושע נושא בעבריניות וכל דנשא בעבריניות תצא וכעין שאיתא לקמן בסי' י"ז גבי מים שאין להם סוף וכן לעיל סי' י"א דכל היכי שהתרו בו וכנס לא מיקרי דעבד ותצא עי"ש וה"ה בזה ואף אם החכם המתיר הוא גדול ומפורסם יותר מן האוסר מ"מ לא נקרא דעבד ואונס דכל שראה שאסר לו חכם אחד ומכש"כ ב"ד של ג' לא הי' למהר ולעשות מעשה והו"ל לאסוקי אדעתיה דיש בזה עקולי ופשורי ולא הו"ל למהר לעשות מעשה ולכך לא מחשב שוגג רק פושע ותצא כנפלע"ד נכון וברור שוב ראיתי בד"מ סי' יו"ד סק"ד בשם תשובת הרא"ש שם מוכח לכאורה להיפוך וצ"ע ודו"ק:
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
ט״ו
א
קדושין תופסין. עבה"ט מ"ש נסתפק בד"מ בערוה דרבנן כו' וע' בס' בית מאיר מ"ש בזה. ומ"ש הבה"ט בשם כנה"ג שהקשה דהא ממ"נ לא חיילי קדושי שני. עיין בס' מעין גנים מ"ש בזה:
ב
אבל אם אמו. עיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' שנ"ב:
ג
היא בלבד. ע' בס' בית מאיר הבי' בשם היש"ש שכ' בזה"ל אני תאב אם יבא לידי אם אם אבי אביו או אם אם אבי אמו ואפסדי' לסעודתי' ע"כ. ועיין בס' בני אהובה פ"א מהלכות אישות דין ו':
ד
על שפחתו. עיין בתשובת הרמ"ע מפאנו סי' קי"ו:
ה
בת אשתו. עי' בס' שעה"מ פ"י מה' אישות בקונט' חופת חתנים ס"ה שהבי' לשון התוס' בר"פ נושאין ד"ה עריות (שכתבו וז"ל וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימ' שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנס' לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרות ואר"י דסברא היא כיון דכתיב שאר בקרא על ידי הנישאוי' בא השארות ע"כ) וכ' ע"ז שמדבריהם מבואר דדוקא בנכנס' לחופה הוא דאסור מה"ת בבת' אבל בקידושין גריד' לא וזה מבואר ממאי דנקטי בקושייתם נכנס' לחופה ולא נבעלה ואי ס"ל דאפי' בקדושין נמי אסור עדיפא מיניה הו"ל להקשות וכן ממה שתירצו כיון דכתיב שאר ע"י הנישואין בא השארות מבואר ג"כ דדוקא בנכנס' לחופה דשייך שארות הוא דגלי קרא אבל בקידושין לא דהא קיי"ל דאשתו ארוס' אינה יורש' ואינו מטמא לה דלשארו כתיב והא לאו שארו היא כמ"ש רש"י ביבמות דכ"ט ובכתובו' דנ"ג. וכן מבואר מלשון הברייתא שם נשא אשה אסור לישא בתה ולא קתני קידש אשה אך הרמב"ם ז"ל פ"ב מהא"ב דין ז' כתב בהדיא דה"ה בקידש והה"מ כתב ע"ז דזה מבואר בהרבה מקומות ולא ידעתי איך כתב דזה מבואר בדבר שהוא מחלוקת וצ"ע כעת עכ"ד (שוב ראיתי בס' בית מאיר שהלך ג"כ בדרך זה להוציא כן מלשון התו' הנ"ל ע"ש) . ולפי דבריו אם אירס אשה ושוב קידש את בתה חוששין לקדושין וצריכ' גט וכן אם נפלה בתה לפניו ליבום תזקק לחליצ' לחוש לדעת התוס'. אך לע"ד אי אפשר לומר כן בדעת התוס' כלל דבקידושין גרידא ליכא איסור מה"ת ובודאי דברי הה"מ הנ"ל שפתיו ברור מללו דזה מבואר בהרבה מקומות דהא אי' בקדושין דף נ' ע"ב במשנה המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת כו' ושם בגמרא דף נ"א איתמר קידושין שאין מסורין לביא' כו' תנן המקדש אשה ובת' כו' ע"ש כל הסוגיא מבואר להדיא דגם בקידושין איכא איסור אשה ובת' מה"ת. ועוד מבואר כן להדיא במס' נזיר דף י"ב א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים כו' אמר רבא ומוד' ר' יוחנן באש' שאין לה לא בת כו' ולא אם כו' ע"ש דהא התם אין חשש רק בקרוב' שהיא ערו' דאוריית' כמבואר באחרונים לקמן סי' ל"ה סעי' י"א ע"ש ועוד מבואר כן בריש מס' דרך ארץ שהזכיר רש"י בנזיר שם בד"ה חזקה שליח ע"ש ודברי הרמב"ם הנ"ל הוא ממש לשון המסכת דרך ארץ שם. מעתה צ"ל בכוונת התוספת דנקטו בקושייתם נכנסה לחופה ולא נבעלה דנקטו לרבותא דאימ' דקפיד קרא אביא' דוקא אבל בלא ביאה אפילו נכנסו לחופה יהא מותר לגלות ערות האחרת ומכ"ש בנתקדשה לבד (ואיני מבין מ"ש השער המלך הנ"ל ואי סבירא לי' דאפילו בקדושין נמי אסור עדיפא מיניה הו"ל להקשות ולע"ד נהפוך הוא דהשתא דנקטו נכנסה לחופה קושיתם עדיפא ומה שתירצו כיון דכתיב שאר בקרא וע"י הנישואין באה השארות. צריך לדחוק דר"ל כיון דחזי' דלא קפיד קרא אביאה דוקא דגם בנכנסה לחופה ולא נבעלה אסור לגלות ערות האחרת ממילא דה"ה בקידושין לבד כמו בכל ערות ויגיד עליו ריעו שדברי תו' אלו כתובים ג"כ בדף ג' ריש ע"א בשינוי קצת ושם מסיימי התו' אלמא בקידושין תליא מילתא ע"ש:
ו
לאחר מיתתה. עמ"ש לקמן סכ"ז ס"ק י"ג בשם המל"מ פ"ב מהא"ב דין י"א (וע"ש עוד במל"מ סוף דין ההוא שתמה על הטור (והש"ע) שהשמיט ולא הביא דין דהנטען על האשה אף שאינו אלא קול בעלמא דאסור בקרובותיה והיא ברייתא מפורשת ר"פ נושאין הביאוה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכבר נתעורר על זה מהרח"ש כו' ע"ש. וע' בתשובת חתם סופר סי' מ' אודות אחד שנטען על אשת איש ע"י ראיית דברים מכוערים ועתה נשתדך עם אחותה אם מותר בה. והאריך בזה ומסיק דודאי אסור לכנסה ואפילו נשאת היה ראוי להוציא אלא שלא אחליט למעשה כיון שלא נשאלתי על זה אבל חלילה להיות יד עם פועלי און להתיר נישואין ע"ש):
ז
אם אשתו ואמ'. עי' בס' דגול מרבבה שכ' תמיהני מאד על כל הראשונים והאחרונים שלא הרגישו כלל לחלק שהרי חמותו לאחר מיתת אשתו לדעת הרמב"ן והרשב"א אינה לא במיתה ולא בכרת ולא בלאו רק איסור דארור שוכב עם חותנתו וע' בספרי נו"ב סימן כ"ו (יובא לקמן סכ"ד ס"ק ט' וא"כ אם קידש חמותו אחר מיתת אשתו צריכה גט מספק ואמנם בבת אשתו אחר מיתת אשתו יש לי אריכות דברים. וראיתי שהכנה"ג הרגיש בחמותו לאחר מית' בסי' קע"ג לענין חליצה וכאן שתק. שוב מצאתי בחידושי רשב"א פ' נושאין כ' שאם קידש חמותו או אם חמותו ואם חמיו לאחר מיתת אשתו תפסי בה הקידושין עכ"ד. וע' בתשובת רבינו עקיבא איגר סימן קכ"א בד"ה ואעפ"כ שגם הוא ז"ל תמה כן דהול"ל לחלק דבמתה אשתו קדושין תופסין באמה לחוש לדעת הרמב"ן והרשב"א כו' והניח בצע"ג ע"ש וע' בתשובת נו"ב תניינ' סי' קמ"ח יובא קצת לקמן סי' קע"ג ס"א:
ח
ואשת אחי אמו. בין מן האם כו' כתב הב"ש ס"ק ט"ז וז"ל ואשת אחי אם מן האם כתבו תו' (ביבמות דף כ"א ע"ב ד"ה לא אסרו) דדורות האחרונים אסרו ומ"מ נראה מרמב"ם והטור דדמי לשאר שניות לכל דבר וכופין ג"כ על שניה זו כמו על שאר שניות לכך מנו שניה זו בכלל שאר שניות ולא כיש שרוצים להקל בשני' זו דאין כופין עליה לגרש וליתא עכ"ל. וע' בתשו' מנחת עני סי' נ"ד בעובדא שאחד נשא אשת אחי אם מן האם בשוגג שאומר מותר ואח"כ נודע הדבר אס כופין אותו לגרש. והאריך לצדד להקל דאין כופין אותו משום דאפילו בשניה ומורה יש לדון בעבר ונשא בשוגג כסבור מותר אם כופין אותו לגרש דהא דין זה דכופין לגרש בשניות לא נמצא מבואר רק בברייתא ביבמות דף פ"ה ושם מיירי בעבר במזיד אבל בשוגג כסבר מותר י"ל דאין כופין בדיעבד וכמו דמחלקי' גבי מים שאל"ס בסי' י"ז סל"ד בהגה ואף שהב"ש בסי' זה ס"ק י"ח כתב לחלק בין מים שאל"ס לשניות דבשניות הוי טועה בדבר משנה לא הועיל לחלק אלא לענין הוראת חכם אבל לענין עבר שוגג באומר מותר אין שום טעם לחלק ביניהם כו' ואמנם בשני' גמורה לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ובפרט מדברי הירושלמי שהביא הרא"ש שלהי פ' המדיר משמע קצת דגם בשניות אין חילוק בין שוגג למזיד וגם דברי הרא"ש שם מטין כן ממה שהוציאו מקור דין זה דכופין לגרש בשני' מהירושלמי ולא מברייתא דיבמות הנ"ל אך בנ"ד באא"א מן האם דלא גזרו בה אלא בדורות האחרונים וכבר שדו בה נרגא היש מקילין שהביא הב"ש להוציא מכלל שאר שניות ולומר שאם עבר וכנס אין מוציאין נראה דעכ"פ בעבר בשוגג כמו בנ"ד דסבור שהוא מותר אין אנו אחראין לכופו לגרש כן נלע"ד באופן שיסכימו אחד או שנים מגדולי הוראה עכ"ד ע"ש:
ט
ויש מי שאוסר. עי' בתשובת נו"ב סימן כ"ו שהאריך בזה ועלה בדעתו לחלק דע"כ לא אסר הירושלמי אלא בחיי אשתו שאז חמותו ממש היא ערוה גמורה בשרפה אבל אחר מיתת אשתו דאפילו חמותו ממש קליש איסורא לפ"מ דקיי"ל כר' עקיבא גם הירושלמי מודה דלא גזרו וראיה מיבמות צ"ח ע"ב גבי גרים ע"ש ויש לומר דגם ר"ת והרא"ש דאסרו באשת חמיו מיירי דוקא בחיי אשתו ואף שכבר נתפשט בימיהם חרגמ"ה י"ל דמיירי שגירש אשתו והיא בחיים אבל אחר מיתת אשתו לא גזרו. ושוב צידד להחמיר דאולי מה דאסרו בירושלמי מפני מ"ע אין הכוונה שיטעו שהיא חמותו אלא שיטעו בין חמיו לאביו ויאמרו שזו אשת אב וא"כ אין חילוק ועוד דגם בחמותו לאחר מיתת אשתו יש פוסקים כר' ישמעאל דלא קליש איסורא כמ"ש הש"ד ביו"ד סימן רס"ט סק"י. וסיים דלע"ע אין בידו להקל ע"ש: (וע' בתשובת חתם סופר סי' ל"ח האריך ג"כ בזה ומסיים מכל הלין נ"ל דיש סמך גדול להתיר אחר מיתת אשתו אלא שיש קצת לפקפק מדלא נמצא היתר זה מפורש בשום מקום אפשר לא פלוג רבנן כו' וע"כ לבי נוקף להתיר ולהיות סניף כלל רק הצעתי הדברים להלכה ולא למעשה ומי שדעתו רחבה מדעתינו יתקע עצמו לדבר הלכה ע"ש) . וע' בת' הרדב"ז ח"ב סימן תרע"ה מזה:
י
שאוסר. עבה"ט מ"ש ואם כבר נשא אשת חמיו כ' בת' צ"צ כו' וע' בס' בית מאיר שכ' דהמעיין בתשו' צ"צ שם יראה כי לא מה"ט התיר רק מטעם אחר חדא משום לעז בנים ותו משום דרבו המתירין אפילו לכתחלה ואנו לאסור בדיעבד ומביא ראיה ע"ש ולע"ד הראיה מבוארת מסי' קס"ד ס"ז כו' ע"כ יפה הורה הצ"צ ולא כיש"ש שפסק ע"פ הנ"י לאסור אף דיעבד כו' ע"ש. ובענין אשת חתנו הביא בס' ב"מ שם דברי היש"ש שכ' תאב אני מתי יבא לידי ואתיר ואי איישר חילי אבטליניה והובא ג"כ בספר ק"נ פ"ב דיבמות אות ט' ומ"ש הבה"ט בשם ב"ש ואם נשא שני' ע"פ אונס ועבר האונס כו' עי' בס' ב"מ שכ' עליו קשה במאי דמיירי אם באנס שאנס שניהם לישא זא"ז וביראת מיתה תמה אני אם יש מקום לקדושין ונשואין כאלו לחול אף להצריכה גט וק"ו הוא ממה דקי"ל ר"ס מ"ב דאם אנס אשה וקידשה א"צ גט מכ"ש היכא ששניהם אנוסים כו' ואי איירי כשהי' הרשיעה ומוסרו ביד אנס עד שקידשה ונשאה באונס דידה ורצון דידה דבזה פסקי' שם דעכ"פ מקודשת מספק א"כ פשיטא שמחוייב לגרשה מפני איסור דידה דהא כל איסורי עריות ושניות שניהם שוים באיסור עכ"ל:
יא
שאשתו קיימת. עיין בתשובת מגיד מראשית מהרב רבי חיים אלפאנדרי ס"ס ב' שחקר בב' אחיות דאסרן הכתוב דוקא בחיי'. אם היה ראובן נשוי עם לאה ונעשית טריפה בחייה כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא וקידש לאחותה אי הוי מקודשת דלא מקרי בחיי' כיון שטריפ' אינה חיה ע"ש שלא העל' בזה דבר ברור ולע"ד אין כאן מקום ספק כלל דודאי מקרי בחייה עיין בנדה דף כ"ג בפרש"י ד"ה למימרא דחיי ובתוס' שם ובב"ש לקמן סימן ל"ז סק"ב ודו"ק:
יב
ובאו עדים. עבה"ט מ"ש גם אינו נאמן עד אחד כו' ועמ"ש מזה לעיל סימן א' ס"י ס"ק י"ד:
יג
בקרובות שניה. עבה"ט מ"ש כתב ב"ח ודרישה דוקא אחר מיתת השניה כו' עד וב"ש הסכים עם הדרישה וב"ח. ועיין במל"מ פ"ב מהא"ב דין י"א שהבי' דבריהם וכתב שלא ישרו בעיניו (מטעמים שביאר שם) ובירורן של דברים לדעתו ז"ל הוא דמותר אף בחיי השניה ולא דמי לסעיף י"ג מתרי טעמי חדא דשאני הכא שהיו שניהם שוגגים שהיו סבורים שמתה הראשונ' ומש"ה לא גזרו רבנן (ואף אם היא היתה מזידה רק הוא היה שוגג או אנוס. ג"כ דעתו דלא גזרו דהכל תלוי בדידיה. אלא שזה אינו ברור בעיניו כ"כ) ועוד דהכא אין טעם שיאסור בקרובות שניה דאף אם לא ישא קרובות שני' הרי השני' באה לבקר את אחותה ואיכא חשש זנות נמצא דבמה שנאסר אותו בקרובות שניה לא הועלנו כלום. וכתב דב' הטעמים הם אמת לדינא ונ"מ דאף אם מתה (או נתגרשה) הראשונה מותר בקרובות השניה אף בחיי השני' מטעם הא'. וגם אם זינה עם אחות אשתו ברצון מותר בקרובות שניה כ"ז שהראשונה שרויה אצלו מטעם הב'. אבל אם מתה או נתגרש' הראשונה אסור בקרובות שניה עש"ב:
יד
הקרוב' רגיל'. עב"ש ס"ק כ"ב שכתב ודין זה צ"ע דהא הנ"י כתב כו' ועיין במל"מ שם שכ' עליו לא מצאתי טעם לקושי' זו נהי דאמרו דאם כנס לא יוציא מ"מ ברגילה החמירו דרגלים לדבר שהרי היא רגיל' לבא בביתו וגם מ"ש דהש"ג ס"ל דלא אמרו לא יוציא אלא בחשד לא ידעתי איך נתקררה דעתו בזה כו' וכתב עוד שהוא תמה על הרמ"א ז"ל שסתם וכ' אם הקרובה כו' דמשמע שדין זה היא בכלל העריות והשה"ג לא אמרו אלא אם זינת' חמותו ואם ואפשר דדוקא בחמותו אמרו דגייס' בי' מחמת בתה ולא בשאר עריות וכדמצינו להראב"ד בפרקין דין י"ב שחילק כן לענין אחר ע"ש: (ועיין בספר בית מאיר ובספר עצי ארזים ובשו"ת חתם סופר סימן מ' מענין זה):
טו
אחות אשתו. (כתב בס' בר"י אם שידך איש את לאה אין ראוי לבטל שדוכי לאה ולקחת רחל אחותה אף שלא היו בה קדושין דהרהורי עבירה קשים מעבירה וכן כיוצא בזה משאר עריות. כלי יקר שמואל א' סימן י"ח:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
ט״ו
א
סי' ט"ו בב"ש אות א' מיהו בסי' מ"ב הביא. נ"ב ע' ת' מהרח"ש סי' מ"ב דהגיה בדברי הב"י שם:
ב
ס' י"ח ואשת אחי אבי אביו. נ"ב אבל אשת אחי אבי אמו מן האב לכ"ע מותר כמבואר להדיא יבמות ד"מ. וכ"כ בת' הר"ם אלשך סי' ל"ה. וכ"כ היש"ש:
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
ט״ו
א
אלו שאסורים בטור כתב אלו שאין בני קידושין כו' וכתב ב"י הלשון אינו מדוייק דהא אותן שאסורים מדרבנן קדושין תופסין בה ותירץ בד"מ דקמ"ל הטור שאין קידושין גמורים נ"מ שאם בא אחר וקידשה צריכה גם ממנו גט ע"כ ואינו נכון דהא בסי' מ"ד סעיף ז' כתב להדיא המקדש א' מהשניות ה"ז מקודשת קידושין גמורין ונ"ל דכוונת הטור שאלו שיש איסור בקדושתייהו דהיינו אף אם לא יבא עליה אח"כ מ"מ בקידושין לתו' יש ג"כ איסור דרבנן דגליא דעתיה שאינו חש לדברי חכמים ועושה פעולה לישאנה ונראה דבזה חמור איסור דרבנן משל תורה דאלו בשל תורה אין איסור כ"כ בקידושין לחוד דהא לא (אהני) מעשיו וממון שנתן הוה מתנה כדאיתא פ"ק דב"מ אדם יודע שאין קדושין תופסים באחותו וגמר ונתן לשם מתנה או לשם פקדון משא"כ באיסור דרבנן שקידושין תופסין אהני מעשיו ע"כ יש איסור שמראה שפוקר על דברי חכמים כנ"ל (דברי המגיה כתב ב"ש בסק"א דלב"י אם קדשו שנים ערוה דרבנן תופסים קידושי שניהם דאל"כ יהיה דברי הב"י סותרים אהדדי ממה שכתב סי' ב' אם קידש א' לפני עדות פסולי דרבנן ובא אחר וקידש ג"כ לפני עדות פסולי דרבנן קדושי שניהם תופסין בה א"כ גם בערוה דרבנן הדן כן עכ"ל ול"נ דלא דמי כלל דבשלמא אם קידש בפני עדים פסולי דרבנן הוי כמי שקידש שלא בפני עדים כלל אף דכשרים הם מן התורה מ"מ אינם ראוים להעיד כלל על קידושיו מכחד הם אסורים מדרבנן ודבר זה דומה כמי שקידש בפני אלמים דאף שם בשרים להעיד מחמת עצמן מ"מ פסולים הם מכח שהם אלמים ה"ה כאן אף שהם כשרים מן התורה מ"מ פסולים הם מדרבנן ואינן יכולים להעיד וכה"ג אמרינן ביומא ר"פ י"ח לענין קרבן שבועה דפסולי עדות דרבנן פטורין מקרבן שבועה דאע"ג דמדאורייתא חזי מ"מ לאו בר הגדה הוא כיון דפסולים דרבנן הם ע"ש א"כ אפשר אין הקידושין חלין מתחילה מן התורה בפני עדות כזה שאין יכולים להעיד לכן חלין קדושי שני ג"כ כמו קידושי ראשון אבל בקודש ערוה דרבנן דמדאורייתא תופסין ואין כח בידם להוציא הקדושין רק שאסור לכונסה אח"כ וצריכה גט א"כ עכ"פ אם קידש השני אין קידושין תופסין כלל דקידושי ראשון קידושין גמורין וכמו שהביא הט"ז ראיה מסי' מ"ד וכמו שמתמה עצמו בחמ"ח ע"ש מה שהקשה על רמ"א דמסופק בזה אם חלו קידושי שניהם ואדרבה דאם היה ס"ל להב"י דקדושי שניהם תופסין היה ק' עליו מסי' מ"ד הנ"ל דכתב שם דקדושין גמורין הם מראשון ואם קידש שני אין קידושיו כלום עכד"ה):
ב
אבל אם אמו ז"ל רש"י גזרו רבנן על אם אמו משום אמו וגזרו נמי באם אביו משום אם אמו אע"ג דגזירה לגזירה היא משום דתרווייהו אמא רבתא קרו להו עכ"ל:
ג
ואין לה הפסק לפי שיש (בדורותי') ערוה דאורייתא דהיינו אמו ואם אמו שהוא התחלת הגזירה יש עליה שם איסור דאורייתא אימא רבתא קרו להו ולפיכך החמירו שלא יהיה הפסק לאפוקי אם אבי אמו שאין התחלת גזירה שם איסור דאורייתא שאין קורין לה אמא רבתא שהיא דור רביעי לא החמירו בה:
ד
אם אביו אסורה דגזרינן משום אם אמו וכולהו חדא גזירה דאמא רבתא קרו להו וכיון שיש בהתחלת הגזירה שם איסור דאורייתא אין לה הפסק:
ה
אם אבי אביו כו' וכתב בדרישה וז"ל ומיהו דהך אם אבי אבי אביו דמותרת היינו דאינה מכח שורש אם אבל אסורה משום אשת אבי אבי אביו כו' ולי נראה דכאן מיירי מצד איסור אם לחוש שהיא אנוסה מאיש א' ולא נקרא אשתו מ"מ יש איסור מצד אם:
ו
אשת אבי אביו אסורה מדרבנן דגזרינן משום אשת אביו שהיא דאורייתא ואין לה הפסק להיתר כיון שיש איסור דאורייתא בשם זה של אשת אב:
ז
אשת אבי אמו דגזרינן משום אשת אבי אביו וחדא גזירה היא דתרווייהו קרי להו אבא רבא אבל מכאן ואילך כגון אשת אבי אבי אמו מותרת דבשם זה אין כאן איסור דאורייתא וא"ל שנגזור גם בזה משום אשת אבי אבי אביו ותהיה ג"כ אסורה לעולם משום דהתם שכיחי פי' רש"י למשפחת אביו אדם רגיל לילך ויודע שיש קורב' יותר מאמו ולא אתי לאחלופי וכאן אין רעות' דקריאת אבא רבא דזה לא שייך אלא בדור הג':
ח
וי"א דאשת אבי אם כו' זה דעת ת"ה סי' רט"ו וכדי לברר הדבר נעתיק הסוגיא עם השייך לה ויהיה כלל בידינו בכל דינים אלו. איתא בפ"ב דיבמות דף כ"א ת"ר אלו הן שניות אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו ואשת אבי אמו אמר רב ד' שניות יש להן הפסק פירש"י שלמעלה מהן ולמטה מהן מותר אבל האחרות כגון אם אמו הוה עד סוף כל הדורות בשניות נקט רב בידיה תלת אשת אחי האם מן האב ואשת אחי האב מן הא וכלתו. וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו דגם בזה יש הפסק ושרינן אשת אבי אבי אמו הואיל ולא שייך בדורות הללו אישות (דאורייתא) ופירש"י בסמוך אבל אם אמו דשייכ' בדורותי' ערוה דאורייתא כגון אמו ואשת (אבי) אביו יש בדורותי' אשת אביו דאורייתא אם אביו נמי אף ע"ג דלא שייכא דורה ערוה דאורייתא אין לה הפסק ואסורה אף אם אבי אביו דמחלפ' באם אם אמו ופרכינן ורב מ"ט לא חשיב ליה להך דזעירי שיש לו הפסק דהיינו אשת אבי ואמו ומשני מחלפ' ליה אשת אבי אביו דאי אמרת שיש הפסק באשת אבי אמו אתי למימר באשת אבי אביו (יש הפסק) ושם איכא לאותן דורות אישות דאורייתא פי' אשת אב וזעירי אומר דהתם שכיח דאזיל למשפחת אב אדם רגיל לילך ויודע שם קורבה יותר מאמו הלכך לא מחלפי והרי"ף מביא ירושלמי נא בר קפרא מוסיף אם אבי אביו ואם אבי אמו ופי' הפוסקים דהנך דבר קפרא יש להם הפסק וכיון דרש"י פי' דאם אביו אין לו הפסק ואסור אף באם אבי אביו ה"ה אף באם אבי אבי אביו דהא נקטינן ליה בהנהו דאין הפסק ממילא פליג על ב"ק דס"ל רק אם אבי אביו ותו לא וזעירי ס"ל ג"כ כרב באשת (אחי) אמו וגם ההיא דבר קפרא צ"ל דלא פליגי ובאמת קשיין אהדדי ההלכות וע"כ צ"ל דהוא ס"ל כמ"ש הרמב"ם והטור בסי' זה דהיינו דהא דאמרי' דאם האב אין לה הפסק לא לענין האב קא' דהיינו אפי' אם אבי האב דזה אינו אלא לענין האם עצמה דאותה האם של האב גורר' האיסור שלה פי' לאם שלה דוה כמו אמו עצמה שהיא דאורייתא וגוררת איסור לאם אמה עד למעלה כן הוא באם אביה שכל האמהות שלה עד למעלה אסורה בשבילה שכולם שייכות שלה אבל אם אבי האב שהי' לא שייכ' באם שלו עצמה אלא באביו אינה בכלל האיסור כלל ומן הראוי להתירה וכן ממש באם אבי אמו ה"א דמותר קמ"ל ב"ק הנהו אם אבי אביו ואם אבי אמו הם עצמם אסורים אבל יש להם הפסק דאם אבי אביו מותרת לו וכן אם אבי אבי אמו מותרת והנה יש כאן שני חלקים באיסור דרבנן הזה דהיינו במה שאנו אוסרים אפי' בגזירה לגזירה החלק הא' איסור אשת אב והשני באיסור אם והיינו לזעירי דמיירי באיסור דאשת אב ובזה הזכרים חמורים ואין איסור נקיבות אלא משום הזכרים וחלק השני באיסור אם וחלק ראשון דהוא לזעירי יש כאן איסור אשת אב שאשת אב עצמה היא דאורייתא וגזרו חכמים שאפילו באיסור אישות שמחמת אבי אביו דהיינו אשת אבי אביו אסור כמו אשת אב עצמה עד למעלה ובאשת אבי אמו גזרו ג"כ בשביל אשת אבי אביו ואע"ג דמשפחת אביו המיר ליה כדלעיל מ"מ כיון דאלו שניהם קרו להו אבא רבא ע"כ אתי למטעי אבל לענין למעלל אשת אבי אמו יש פלוגת' לרב אסור לזעירי מותר דל אתי למטעי למעלה של אשת אבי אביו להקל לשם כיון שחמיר טפי עליה וכאן אין שייך אבי רבה דזה לא שייך אלא לבאבי אביו או באבי אמו שקורין להם זה אבל בלמעלה מאלו אין שם זה וקי"ל כזעירי ובר קפר' נקט איסור אם ובזה נקיבות חמורים מזכרים כיון שיש אמו שהיא דאוריית' ובה פשיטא שאסור' מדרבנן אפי' בלמעלה כל האמהות של מעל' דומיה דאמה עצמה ואמרי' בגמרא דאם אמו ואם אביו שמם אמא רבת' וזה דוקא באם אביו אבל לא באם (אבי) אביו דשם לא גזרו איסור רק בה ולא בלמעלה מאותו אם וקשה למה הוצרכו בגמ' לומר הטעם משום אמא רבת' הא בלא"ה אמאי לא גזרי' אם אביו משום אם אמו דהא באיסור אשת אב שזכרנו היה ראוי לגזור באשת אבי אבי האם משום אשת אבי אבי אביו רק שלא גזרו מקל לחמור דמשפחת אב חמור ואם כן כאן באיסור אם דחמור טפי שפיר יש לגזור אם נתיר באם אביו כ"ש שיתיר באם אמו דקיל ליה ותו דגם באם אבי אביו נגזור שיהיה ממש כמו באם אם אמה ויהיה אסור ג"כ למעלה. ונראה דכאן באיסור אם דבר קפרא אין שייך למטעי מן האביו ואם אמו דודאי יש קורב' טפי באם אמו שהוא עצמה ובשרה של אמה ואם אם הוה ממש בכלל האם משא"כ באם האב עם האם עצמה שהיע עיקר האיסור ע"כ הוצרכו לומר טעם הגזירה בשביל שם אמה רבתא ולא אסרו אם אבי האם או האב מכח דמין לאם אם אמו אלא שנתנו חומר לאם אביה שיגיע האיסור עוד מעלה א' תו לא דהיינו באם אבי אבי אמה או אם אבי (אבי) אביו דבזה שרי וממילא באם אבי אביו שאין שם אמא רבתא לא גזרינן בשביל אם אם אמו אבל לעיל באיסור אשות דנקיט זעירי דאסרינן כל אשת אב אף ע"ג דאשת אם אינה עצמה ובשרה של אשת אב אלא דגזרינן כל האשת אב שלמעלה בשביל אשת אב שלמטה אם כן גם באשת אבי אמו ראוי לגזור בה משום אשת אבי אביו ע"כ הוצרכו לתרץ שם דמקל לחמור לא גזרינן כנלע"ד ליישב הסוגיא ועתה נבא להזכיר דברי ת"ח בענין אשת אבי אם אביו שכתב לאיסור והוא נכון דהא יש לזה הוכחה גמורה דהא קמן באיסור אישות דזעירי היה ראוי לגזור אפי' באשת אבי אבי אמו משום אבי אבי אביו לולי הך סברא דמקל לחמור לא גזרינן והיינו שם דהתחלת הקורבה בא מחמת אמו ואין הקורבה כ"כ כמו אם התחלתה מחמת אביו אע"ג דאח"כ בא הקורבה מאביו לאמו של אביו מ"מ לגבי הבן לא חשבינן אלא התחלת הקורבה שלשו וכיון שדעתו קרובה למספחת אביו יש לו קורבה גדולה לכל מה ששייך לאביו כי דרך מי שאוהב לא' אוהב גם להשייכות שלו וזה סברא נכונה ולזה נתכוון הת"ה שכתבו וז"ל ובנ"ד כיון דלגבי דידיה קירב' דאב הוא ואע"ג דלגבי האב קורבה דאם הוא מ"מ שכיחא טפי דאזלו נבייהו מלקורבה דהיה לאם דיי' עכ"ל וא"כ עיקר האיסור בזה מצד גזרה אטו אשת אבי אבי אביו ולמו"ח ז"ל שכ' שלהרמב"ם והטור מותר הדין של ת"ה דהיינו באשת אבי אם אביו כיון דאין כאן איסור אישות דלא אמרו שהאיסור הולך עד לבעלה אלא באם (אין) הפסיק אשה ביניהם ואין בזה שום היתר דודאי עיקר האיסור משום גזירה דאם אבי אבי אביו בלי שום הפסק כמו שזכרתי ועל רמ"א יש לתמוה כאן שכת' דין של ת"ה בשם י"א ובאמת הוא לד"ה והסוגיא ברור' כמו שזכרתי בס"ד:
ט
אבל מדרבנן הוה זרעו לכן יש להחמיר לכתחילה כ' בלבוש ע"ז ולא ידעתי מה קאמר דהא כיון דמן התורה הולד הולך אחר השפחה וגויה פשיטא דלכתחלה אסור לבא עליה תיפוק ליה משום איסור שפחה וגויה ואי ר"ל אחר שנתגייר' הא כקטן שנולד דמי וצ"ע עכל גם בעיני יפלא מי הוא שיסתפק דבר זה דהלכ' רווחת בכ"מ דולד שפחה שפחה:
י
אבל בת (בת) בתו כו' זה בעי' בגמרא ולא אפשט' וראוי לפסוק לקולא כיון דמלתא דרבנן הוא וזה דעת הרמב"ם דיש להם הפסק אלא שפסקו להחמיר מכח הירושלמי שאמר שאברהם אסור בכל נשי ישראל ושרה אסורה בכל אנשי ישראל אלמא דבבנו ובתו אין להם הפסק והרמב"ם דפסק יש להם הפסק ס"ל דלא אכפת לן בתלמו' ירושלמי כיון דבתלמו' דידן מסיק לה בלא אפשיט' משמע דס"ל דניזיל לקול':
יא
לאחר מיתתה אבל בחייה אסורה שמא לאחר שישא בת יזנה והרי היא ערוה עליו:
יב
בת בת בתו כו' אין להם הפסק גם אלו בעי' בגמרא ולא איפשט' וכן הוא (סעיף) ט"ו וע"כ פליגי הרמב"ם עם שאר פוסקים איך הלכה וכמו שזכרתי סעיף י"ב וקשה להרמב"ם דפוסל לקול' שיש הפסק מאי שנא מלמעלה באמו ואם אמו ואשת אביו דאין הפסק לכ"ע ולמטה בבתה ובת בתה נימא דיש הפסק ולכאורה י"ל דיש קורב' טפי בלמעלה מבלמטה וכה"ג כתבת בח"מ סי' ל"ב לענין עדות שיש חילוק בין בעל אם אמו לאבי חמיו דבתרווייהו הוה ראשון בשני בחד בעל ואפ"ה כבר בבעל אם אמו ובאבי חמיו פסול משום שיש קורב' טפי בלמעלה וא"א לומר כן דהא אם התיר כאן שיש' אותה שאחר ההפסק למטה מ"מ יהיה לגבי אשה הניסת למעלה ובדרישה כתב לתרץ זה דלעולם בתר האיש הנושא אזלינן שהוא עאושה מעש דלקוחין אבל להאשה לא הזהירה התורה בפי' שלא תקחנו ואפשר שהיא אינה עושה איסור כלל עכ"ל במחיל' מכבודו הגדול שכ' כאן דברים שלא ניתנה ח"ו לחלק בין האשה ובין האיש שהרי היא שניש' בחייבי לאוין או כריתות הוה כל העונש עליה כמו עליו ומקר' מלא כתיב אצל העריות ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם דהיינו האיש ואש כדרשינן בב"ק אע"פ שאין האשה עוששה מעשה הכתוב קראו מעשה ובכל העריות כתיב האיסור לשון זכר שלא ישכב עמה ובודאי גם היא בכלל ובודאי תלמי' טועה כתב זה ותלאו באילן גדול וקושי' מעיקרא ליתא דודאי אין חילוק בין מעלה למטה וראיה עוד מסעיף ט"ו מאם אם אשתו דגם שם להרמב"ם יש הפסק ושם הוה למעלה ותו דגבי אשת בן בנו דסעיף י"ט אין לה הפסק אע"ג שה"ה למטה אלא ודאי דאין חילוק אלא בזה דיש לנו לומר במקום שלא עשאתה תורה הרחק' גדולה כמו אמו ואשת בנו שלא אסרה התורה בהו רק חד דרא הצריכו חכמים הרחקה הרבה ע"כ אמרו שאין לה הפסק לאותו הרחקה משא"כ בבתו ובבת אשתו שהתורה עשאתו הרחקה גדולה דהיינו שני דורות וכן באם אשתו שיש ב' דורות הרחק' חמותו ואם חמותו באלו אפשר שלא הצריכו חכמים להוסיף הרחק' רבה אלא סגי בתו' חד דרא ואח"כ יהיה הפסק זה נ"ל סברת האיבעי' בגמרא דמספק' ליה אי נימא שיש הפסק ובאלו פסק הרמב"ם כן להלכה ג"כ וזה נ"ל נכון בס"ד:
יג
בבת אחי אביו אע"ג דבאחיו עצמו יכול לישא בתו מ"מ כתב זה משום סיפא דאחי אביו מותר באשתו משא"כ באחיו ממש ותו משום סיפא לענין אשת אחי אביו שיש שם חילוקים:
יד
אשת בן בתו דגזרינן משום כלת בנו וכולהו חד גזירה הוא ואשת בן בן בתו מותר דלא שייך שם איסור כלה דאורייתא כמו דשייך בכלת בנו דגזרו משום כלתו עצמו ובדרישה נתן טעמים בזה בחנם:
טו
ויש שאוסר משום מראית עין דסוברים שהיה חמותו ול"ד לב' חורגים דסעי' הקודם דהתם אית ליה קלא:
טז
אסור בשתיהן וצריכה שתיהן גט הראשונה מדאוריית' והשניה מדרבנן דאמרי אינשי דהך קמיית' תנאי ה"ל בקידושין ולא נתקיים והשני שפיר נתיב מ"ה צריכה ממנו גט שלא יאמרו אשת איש יוצאת בלא גט וכיון דצריכה גט אתסר' עליו ארוסתו שלא יאמרו שהוא נושא אחות גרושתו אבל אם כנסה ליכא חשש שהיא תנאי בקידושין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. (דברי המגיה ג' ב"ש בס"ק רכ"א מיהו קצת ראיה כדבריהם מדהו' אסור בקרובת אנוסתו דבודאי ליכא חשש דיבא עליה עוד באונס אלא הטעם כיין שהיו יחדיו בקירוב בשר חוששין שמא יזנה עמה עכשיו ולא שנא באונס או בטעות עכ"ל ואין כאן ראיה לא מקצת ואפילו כל דהו' דא"כ קשה למה כתבו התוס' ר"פ נושאין על האנוסה בד"ה וכל היכא דאיכ' אסור' דרבנן כו' הא דלא פריך מבריית' דקתני מותר משום דעדיפ' ליה למפרך ממתניתין הא לפי דברי הב"ש דבאנוסה ליכא חשש שמא יבא עוד עליה באונס ליכא למפרך כלל מבריית' דלא אמר בבריית' רק אם אנס אשה מותר בבתה ובאחותה ואיכ' למימר משום הכי מותר דליכ' חשש שמא יאנוס אותה פעם אחרת אחר שישא את בתה אבל בנטען מן האשה אסור בבתה ובאחותה דשם היה דעת שניהם שוים לזנות וחיישי' לזנות שמא תזנה אח"כ עמה אבל במתניתין תנא דנושאין גם המפות' פריך שפיר מנטען מן האשה דבשניהם שוין החשש דבשניהם היה ברצון אלא ודאי דאין חילוק בין אנוסה למפותה כלל כמו דחיישי' שמא יפתה אותה שנית אחר שישא בתה כן חוששין שמא יאנס אותה שנית אח"כ ואפשר שבשביל זה נשא בתה שתהיה אצלו קרובה לאנוס אותו או שמא תהיה מרוצה אצלו אחר שישא את בתה כיון שהיה מזיד לעבור חושדין אותו בכך משא"כ כשב' עליה בשוגג בקדושין כדין וכדת מכח שהעידו עדים שמתה אשתו בודאי לא חשדי' אותו בכך שמא יזנה אח"כ עכד"ה):
יז
ואם מתה הראשונה ה"ה מתה שניה דמותר בראשונה וכ"ש הוא (דברי המגיה איזה טעות יש כאן שהרי בקידש כתב בהדי' בש"ע מתה אח' מהם מותר בחבירת' ובנש' כ' ג"כ בפי' דאשתו מותר והשניה "צ גט וע"ז כ' דאם מתה הראשונה מותר בשניה והתי"ט שכ' ג"כ בפ' האשה שהלך במשנה ד' ואם מתה ראשונה מותר בשני כו' וכ"ש דאם מתה השניה דמותר בראשונה עכ"ל הוא מפרש הא דקאמר במתני' ואם מתה ראשונה כו' קאי גם לר' יוסי דפליג את"ק בארוסה וס"ל דארוסתו אסור משום אחות גרושתו ע"ז קאמר המתני' גם לר' יוסי ואם מתה הראשונה מותר בשניה וכ' התי"ט לר' יוסי דכ"ש אם מתה שניה דמותר בראשונה ולא אמרי' כיון דהיתה אסורה ראשונה בחיי השניה תאסור גם אחר מיתת השניה וכ"כ הב"י דין זה בכשהיתה ראשונה ארוסה דאסור עליו משום אחות גרושתו ואם מתה שניה מותר בראשונה וכ"כ הוא ע"ש אבל בדברי חמי זקיני הט"ז בודאי נפל איזה טעות בספרו כמ"ש עבד"ה):
יח
ומותר בקרובות שניה פי' לישא בתה דקי"ל נושאין על האנוסה ומפותה וכ' מו"ח ז"ל ומיהו מדרבנן לא שרי' בתו עליו אלא לאחר מיתת שניה כמ"ש לעיל סי' זה אצל בת אנוסתו וכ"ב בפרישה דכאן דכבר נשא אשתו בהיתר אין מוציאין משום גזירה עכ"ל ואני אומר דלא דקו הנהו רבנן בהך מלתא שפיר דודאי כאן שרי לישא בתה אפילו לכתחילה דשאני לעיל שכבר בא עליה דרך זנות באונס חיישי' שמא עוד יזנה עמה אחר נישואי הבת משא"כ כאן דבשוגג בא עליה שהיה סבר שמתה הראשונה ועכשיו שרואה שיהא חיה למה נחשדיהו שיבא במזי' על אחות אשתו והוא בלי פשע לפנינו הלכך הך שאמרו מותר בקרובות שניה היינו אפילו בחיי השניה ולכתחלה כנ"ל פשוט וברור:
יט
כופין אותו לגרש אשתו תימ' לי הך פיסק' מהא דתניא ספ"ב דיבמות הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה והטעם שמא לאחר שתנשא אמה או בתה תזנה זו עמו הרי דלא אמר התנא אלא איסור' בעלמ' אבל ודאי אם עבר וכנס אמה א"צ לכות אותו להוצי' וא"ל דהתם מיירי דאינו רגיל בבירור וכאן רגיל' בברור ע"כ כופין לגרש א"כ לא מקשי מידי בגמ' שם אהאי דוכולן מותרו' לבניהם דלישני דשם מיירי באינה רגילה ותו דהא אמרי' שם הטעם נשי לגבי נשי חיישי' משמע דמסתמ' חיישי' לזה ותו ק' טוב' דהא האשה הנטענת עצמה אמרי' שם בההוא פירקא דאם כנס לא יוצי' וכ"ש אם כנס הבת שלה דלא יוצי' ותו ק' דאדכופין לגרש ניכוף שלא תבא כלל שם ודוגמ' לזה איתא קושי' בפ' המדיר (כתובות דף ע"ו) עד שכופין אותו לחוצי' נכפוהו לזון ונלע"ד שלא אמרו בזה כופין לגרש אלא לפי ראו' עיני ב"ד שקשה הדבר להפרישנ' משם ראוי לגדור לכופו לגרש אבל לא לדינ' קאמר כנלע"ד:
כ
אחות אשתו צריכה הימנו גט הטעם שמא יבא גיסו תחילה ושייך לו' גירש גיסו ונשאת זה ע"כ צ"ג ואף אם תבא אשתו אח"כ כיון שכבר נתן גט לאחותה נאסרה אשתו עליו משום אחות גרושתו כי הרואה שגירש אחותה שמא אינו יודע שזו היתה אשו תחילה ויאמר זה נושא אחות גרושתו ומ"ה אשת גיסו צ"ג לעולם אף כשבאים יחד:
כא
הולד הראשון ממזר פירוש משנולד קודם שמתה הראשונה והאחרון פי' שנולד אח"כ ועי' סי' י"ז בסופו:
כב
קדשני סתם זהו מתשובת הרא"ש כלל ל"ב דין א' וז"ל שלא יצא עליה עדים של קידוש מותרת לבן אחיו אבל אם יש עדים ששמעו מפי האשה שאמה קדשני ראובן בפני עדים והלכו למ"ה נאסרה בקרובה ראובן עפ"י דבורה אבל אם אמרה קדשני סתם ולא אמרה בפני עדים אין בדיבורה כלום דקידושין שלא בפני עדים לאו קידושין נינהו ואפילו שניהם מודים לדבר עכ"ל ולא עמדתי ע"ד רבינו אשר בתשובה זו דמיירי שם שכבר נתקדשה לבן אחיו כמבואר שם בשאלה דק"ל כיון שאין שם עדים אלא מפיה שאומרה קדשני בפני עדים והלכו להם למ"ה היא אינה האמנת להפקיע עצמה מיד איש שקדשה כדאיתא בפ"ק דקידושין דף י"ב דיהודי' דביתהו דר' חייה דאמרה אמרה לי אם קיבל ב"ד קידושין כי זוטרי' ובעלך אסור לך אר"ח לאו כל כמינ' דאמך דאסרת לך עילואי ה"נ אע"פ דקי"ל בפ' האומר דאשה שאומרה קדשתני והוא אומר לא קדשתיך היא אסורה בקרוביו מ"מ הכא שאני שכבר קבלה קדושין בחזקה פנויה לאו כל כמיניה אח"כ להפקיע אותה מיד בעלה דא"כ כל אשה תוכל להפקיע עצמה מיד בעלה אם תאמר כבר קדשני א' בפני עדים אלא פשיטה שאינה נאמנת כדאית אסיק קט"ו לענין זנות תו תמיה לי הרבה באומרה קדשני סתם דלאו כלום הוא דאמאי לא נימא דמה שאמרה קדשני ראובן ודאי כדין קידושין קאמרה דהיינו בפני עדים דאפילו באומרה בפני עדים אכתי נימא שמא היה פסול בקדוש כגון שלא היה ש"פ אלא ודאי מסתמ' כדין קדושין קאמרה כ"ש שנימא בזה שהוה בפני עדים וניזול לחומר' ונימא שהיה שם עדים והלכו למ"ה וע' בסי' מ"א תרצתי הכל:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
בית שמואל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חלקת מחוקק
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
חכמת שלמה על שולחן ערוך, אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך אבן העזר
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5