הדף היומי מסכת מכות דף יט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת מכות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת מכות דף יט

[מוזיקה] מכות דף יטחילים בעזרת השם דף יח עמוד ב שורה האחרונה אמר רבא בר עדה אמר בשם רבי יצחק ביכורים שזה בעל השדה מפריש פרי ראשון משבעת המינים שגדל לו ומעלה לירושלים בית המקדש דש מניח לפני המזבח ונותן לכהן ביכורים נאכלים רק לכהנים ודינם כתרומה אדם שהוא לא כהן שאוכל ביכורים חייב מיטה בידי שמיים ממתי חייבן עליהן מיראו פני הבית שיכנסו לאזהרה כמו מי סובר רבי יצחק כמן כתנה כמו התנה בברייתא דתניה רבי אליעזר אומר ביכורים מקצתן בחוץ מחוץ לאזהרה ומקצתן בפנים האזהרה אלה שבחוץ הרי אין כחולין לכל דבריהן ולא חייבים על אכילתם ואלה שבפנים האזרה הרי הן כהקדש לכל דבריהם וחייבים על אכילתם כתרומה רואים שביכורים כל זמן שלא נכנסו לאזהרה לא עליהם קדושת ביכורים. אמר רב ששת, ביכורים הנחה מעכבת בהן. עד שהבעלים לא הניח את הביכורים לפני המזבח, אסור לכהנים לאכול מהביכורים. קריאה אין מעכבת בהן. אבל גם אם הבעלים לא קרא מקרא ביכורים שמבואר בפרשת כי תבוא הרמי עובד אבי וכולי הכהנים כבר יכולים לאכול מהביקורים כמן מי התנא שסובר שהקריאה לא מעכבת כי תנא לתניה רבי יוסי אומר שלושה דברים משום שלושה זקנים וזה אחד מהם רבי ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני. הרי הם מפרישים תרומות ומעשרות. אחד מהמעשרות זה מעשר שני שדינו להחל רק בירושלים. אומר רבי ישמעאל, אולי הייתי מעלה בדעתי שגם בזמן הזה שאין בית מקדש יעלה אדם מעשר שני לירושלים ויאכלנו. ואם תאמר מה פתאום ודינו נלמד בסברה שלו כי הרי בכור היינו ולד באימה טהורה שנולד ראשון לאמו שקדוש בקדושת בכורה שמקריבים לו את הקורבן בכור טעון מקום צריך לאכול אותו דווקא בירושלים ומעשר שני גם טעון נבעת מקום צריך להביא אותו דווקא ולאכול אותו בירושלים מה בכור אינו מותר באכילה בירושלים אם הוא תמים בלי מום אלא בפני הבית שלא ניתן לאכול אותו בזמן הזה. אף מעשר שני אינו מותר באכילה בירושלים אלא בפני הבית. אומר רבי ישמעאל, זה לא דומה. מה לבכור שהוא קורבן? הוא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח. צריך להקריב אותו קורבן, לזרוק את הדם על המזבח, להקטיר חלקים ממנו שנקראים מימורים על גבי האש של המזבח. לכן התורה החמירה בו שלא יהיה ניתן לאכול אותו כשאין בית מקדש. אבל לא נוכל ללמוד מבכור למעשר שני שלא צריך להקריב. אז אולי יהיה מותר לאכול בזמן הזה מעשר שני בירושלים. ואם תשאל ביכורים יוכיחו שאסורים באכילה בזמן הזה אף על פי שאינם תאונים עקרבה על המזבח. אז אם כן נלמד מעשה שני שגם יהיה אסור באכילה בזמן הזה. מה לביכורים שכן תאונים הנחה לפני המזבח כדי להתירם באכילה? לכן התורה החמירה שלא יניתן לאכול אותו אחרי החורבן כי אתה לא יכול להניח אותו לפני המזבח ולעומת זאת מעשה שני שאין צריך להניח אותו לפני המזבח ואין צריך להקריב אותו אומר רבי ישמעאל הייתי אומר שיהיה אפשר לאכול מעשר שני בירושלים בזמן הזה תלמוד לומר ואכלת לפני השם אלוקיך מעשר אתגנך ואת ראשך ויצרך ובכורות בקרך יש הקש מקיש מעשר דגנך תראשך ויצרך לבכורות בקרך וצונך. מה בכור אינו אלא לפני הבית? בלי בית מקדש אתה לא יכול להקריב אז אתה לא יכול לאכול. אף מעשר אף על פי שמסברה הייתי אומר שהוא נאכל בזמן הזה בירושלים מהקש לומדים שהוא אינו מותר באכילה לפני הבית. ואם מיתה אם זה נכון שרבי ישמעאל סובר שגם קריאה של מקרא ביכורים מעכבת את הכהנים לאכול את הביכורים. לפרוך לא רק מה לביכורים שכן תאונין הנחה אלא מה לביכורים שכן תאונין קריאה והנחה למה הוא פרח רק מהנחה רואים שהוא סובר שההנחה מעכבת אבל קריאת מקרא ביכורים אינה המעכבת שואלת הגמרא על רב ששת אמר רב רשי נהי דעיכוב הלק אם נאמר שקריאה לא מעכבת מצווה מלקה וכי אין מצווה לקרוא אז אם כן ולימה מצווה ולפרוך שיפרוך מכך שבביקורים יש מצווה לקרוא לפני האכילה זה לבד חומרה בביכורים נכון זה לא מעכב אתה יודע מה אתה צודק אבל בכל זאת מה יותר חמור מעשר שני או ביכורים יש לי משהו בביכורים חמור יותר שהוא יש מצווה לקרוא מקרא ביכורים ובמעשר שני לא אז גם אם זה לא מעכב עדיין חומרה יש כאן אלא אמר רבשי טעם אחר למה רבי ישמעאל לא פרח מקריאה כיוון דהיקה ביכורי הגר יש ביכורים שמביא גר שיתגייר דבא אלמאימר אם הוא היה קורא מקרא ביכורים הרי היה צריך לומר באתי אל הארץ אשר נשבע השם לאבותינו לתת לנו לא מהצי אמר איך הוא יגיד דבר כזה מי זה אבותינו מי זה לתת לנו הוא הריגר אבותיו היו גויים לכן אינו קורה כיוון שכן לא פסיק עליי זה לא פסוק וברור שתמיד בביכורים צריך לקרוא לכן לא פורך אפשר לדחות א ביקורים של גר יוכיחו שאינם טונין מקרא אז אם כן ילמד מהם א מעשר שני אז יכול באמת להיות שרבי ישמעאל סובר שיש חובה לקרוא ואם תשאל למה הוא לא פורח ממקרא ביכורים כיוון שבגר באמת אין מקרא ביכורים אז אם כן אין ראיה מה סובר רבי ישמעאל לגבי אם הקריאה מעכבת או לא מעכבת רבי ישמעאל רוצה להוכיח שבזמן הזה לא אוכלים מעשר ר שני בירושלים. אז בסופו של דבר הוא דרש את זה מהקש אבל בהתחלה הוא ניסה ללמוד את זה במה שנקרא בניין אב שזה אחד מהמידות שתורה נדרשת בהן. אז הוא ניסא בניין אב מכתוב אחד. הוא ניסא קודם כל ללמוד את זה מבכור שצריך להביא אותו לירושלים ובכל זאת בזמן הזה זה לא נוהג. אז אותו דבר גם מעשר שני שצריך להביא לירושלים בזמן הזה זה לא נוהג דחה שבכור זה קורבן צריך להקריב אז זה ירד אז הוא אמר טוב אז אולי נלמד אבל למקום אחר בניין מכתוב אחד מביכורים שגם כן צריך להביא אותם לירושלים וזה לא נוהג בזמן הזה אמרנו כן אבל שם זה צריך להניח אותו לפני השם לפני המזבח וזהו כיוון שאי אפשר ללמוד בבניין עניב מכתוב אחד, לא מבכור ולא מיכורים, אז הוא לומד הקש. טוב, יש הקש אבל תמשיך קודם כל ותגיד שהיה אפשר ללמוד את זה מבניין משני כתובים. לאדר דינה ותיתי במצד. חזר הדין אין חומרתו של בכור שטעון הקרבה על המזבח כחומרתו של ביקורים שטעון הנחה לפני המזבח. כל אחד יש חומרה שונה אבל אתה רואה שהחומרה של זה אין אצל זה. אז אם כן זה לא מה שמשותף ביניהם. יש דבר אחד שכן משותף. מה? שצריך להביא לירושלים. אז תכניס את הדבר השלישי. זה נקרא בניינ משני כתובים. מה הדבר השלישי? מעשר שני. בזמן הזה אונה הגמרא משום דיקה למפרח בשניהם יש חומרה שווה אחרת. לא רק ששניהם מביאים לירושלים, יש עוד משהו שמשותף ביניהם שלכם מחמירים אצלהם. מה ל הצד השווה שב ב בכור וביכורים הצד השווה שבהן שכן יש בהן צד מזבח בכור מקריבים על המזבח ביכורים צריך להניח לפני המזבח אבל מעשר שני אין שום צד מזבח שואלת הגמרא על רבי ישמעאל ומה היא כסבר מה הוא סובר לעניין הקדושה של בית המקדש בזמן הזה היא כסב בר קדושה ראשונה של בית המקדש שהתקדש בזמן בית ראשון קידשה לשעתה וקידשה גם לעתיד לבוא ולכן הקדושה נשארה בבית מקדש עד היום הזה אם כן אפילו בחור נמי גם יהיה ניתן להקריב אותו ולאכול אותו בירושלים מעשה שני גם יהיה מותר לאכול בזמן הזה בירושלים והיקסבר אם הוא סובר שקדושה ראשונה שבית מקדש התקדש בזמן בית ראשון קידשה רק לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא ולכן בזמן הזה אין קדושה בבית המקדש אפילו בכור נמיתי ביי גם על בכור צריך להסתפק האם ניתן לאכול אותו בירושלים באופן שלאחר שנשחט נחרב בית המקדש למה פשוט לרבי ישמעאל שבכור לא ניתן לאכול בירושלים במעשר שני יש לו ספק מה הספק דווקא במעשר שני אמר אבינה לעולם כסבה רבי ישמעאל קדושה ראשונה של בית המקדש קידשה רק לשעתה גם בית ראשון ולא קידשה לעתיד לבוא בזמן בית שני כשעזרה סופר בנה את בית השני הייתה קדושה אבל זה לא נשאר לתמיד והיום באמת אין קדושה כך סובר רבי ישמעאל אין קדושה בבית המקדש והכה כאן אתה יודע למה פשוט לו שבכור לא נאכל מדובר כאן בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית ולאחר מכן חרב הבית ועדיין בשרו של הבכור קיים ועומד לאכילה ולומדים גבי בכור את דין בשרו מקשינן בשרו לדמו כשהקש בין אדם לבין הבשר של הקורבן מה דמו במזבח כי הרי נזרק דמו לפני החורבן אז זאת אומרת שדמו נזרק על המזבח אף בשרו במזבח היינו בזמן שאדם היה ראוי להזרק על המזבח מותר לאכול את בשרו אבל אחרי שנחרב הבית לא ניתן לאכול את הבשר ואחרי שלמדנו בבכור הקש בשרו מדמו כעת מקיש מעשר לבכור לומד רבי ישמעאל הקש שמעשר שני הוא כבכור שב שבזמן הזה אסור באכילה אפילו בירושלים. שואלת הגמרא, הרי למדנו בשר בכור שלא נאכל בזמן הזה בהקש מהדם של הבכור. זאת אומרת שבשר הבכור הוא דבר הלמד בהקש זה שהוא לא נאכל בזמן הזה. אז איך דבר הלמד בהקש? וכי דבר מלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש וכי בדיני קודשים אפשר שבשר הבכור שכל מה שאנחנו יודעים שבזמן הזה הוא לא נאכל זה רק לידי הקשמקישים אותו לדם בכור הוא יכול עכשיו לחזור וללמד בהקש למעשר שני אונה הגמרא בקודשים דבר הלמד בהקש לא מלמד בהקש אבל מעשר דגן זה לא קודשים חולין הוא ולכן אפשר ללמוד בהקש מדבר שבעצמו למד בהקש. הוא יכול ללמוד מבשר בכור שמה שאנחנו יודעים שבזמן הזה הוא אינו נאכל בירושלים זה בהקש מדם בכור. כיוון שהמעשר הוא עצמו לא קודשים. רק בקודשים יש את הכלל הזה שמה שלמדו מהקש לא מלמד לאחרים בהקש. שואלת הגמרא, מי אמר שהולכים אחרי מה שבאים כעת ללמוד? היינו הלמד שאתה רוצה עכשיו ללמוד במעשר שני ואם הוא חולין אז אפשר מדבר הלמד בהקש לחזור וללמד אליו. אולי הולכים לפי המלמד בשר הבכור שהוא כן קודשים. אולי קודשים שלמדו אותם על ידי הקש הם עצמם לא יכולים ללמד גם לא לחולין על ידי הקש כי הולכים אחרי המלמד הניחזה טוב לפי המנדה אמר בטר למד אזלינן הם הולכים לעניין אם אפשר דבר למד בהקש ללמד בהקש לפי מי ש הולכים ללמוד אליו אז אתה צודק מי מד כאן מעשר וכולין אז אפשר לפי המנדה אמר שסובר שהולכים בתר המלמד לפי זה אזלינן לפי זה הולכים מי פה מלמד בשר בכור הוא כן קודשים והוא דבר למד בהקש לא יכול לחזור וללמד בהקש מה יקלם אמר מה יש לך לומר אונה הגמרא דם ובשר בכור נחשב לימוד אחד חד המילתה לכן אפשר ללמוד את המעשר שני בהקש מבשר בכור שכיוון שכל שלא נזרק אדם הבשר אסור באכילה אז לכן זה נחשב עכשיו לימוד אחד. זאת אומרת בכור זה לימוד אחד. אנחנו לומדים מעשר מבכור. כמו שבכור הוא לא נאכל בזמן הזה בירושלים. ככה גם מעשר. במשנה מנינו רשימה של ייסורים שחייבים עליהם מלכות. הבאנו מי שאוכל קודשי קודשים מחוץ לירושלים. מי שאוכל כן קודשי קודשים מדובר פה על קורבנות שהם בקדושה חמורה יותר שמי שנהנה מהם חייב משום מעילה נהנה מהקדש ומי שאוכל מעשר שני שזה אחד מהמעשרות שדינם כמו שאמרנו לאכל בירושלים אם הוא אוכל את זה מחוץ לירושלים הוא חייב מלכות שואלת הגמרא תנינה חד הזמנה כבר למדנו את זה במשנה הקודמת לפני המשנה הזאת מי שאוכל מעשר ר שני או הקדש שלא נפדו אם הוא לא פדה את המעשר שני או ההקדש אם הוא אוכל למשל מעשר שני מחוץ לירושלים הוא יכול לאכול את המעשר השני מחוץ לירושלים אף על פי שדינו לאכל בירושלים התורה נותנת אפשרות לפדות את המעשר שני על כסף ואז הפירות יוצאים לחולין אפשר לאכול אותם איפה שרוצים ואז את הכסף מעלים לירושלים ושם קונים מאכלים ומשקאות ואוכלים שם אבל המעשה חסר שני עצמו מחוץ לירושלים כתוב כאן שמי שאוכל לוקה מה צריך לכתוב את זה פעמיים אמר רבי יוסי בר חנינא במשנה שלנו סעיפה מדובר במעשר שני טהור וגם האדם שאוכל הגבר הוא טהור והוא לוקד כאחיל חוץ לחומה שהוא אוכל מחוץ לירושלים משנה הקודמת דיברה רשע במעשר שני טמא והאדם היינו או האדם או הגבר טמא וכאכילה אפילו בירושלים אפילו אם הוא אוכל את זה בירושלים הוא לוקעם משום טומא שואלת הגמרא ומנלה דמחייב עלי משום טומאה מנין שמי שאוכל מעשר שני בטומאה אם האדם טמא או המעשר טמא מנין שהוא חייב מלכות דתניה רבי שמעון אומר פסוק אומר לגבי וידוי מעשרות שזה גם כן מובא בפרשת כתבו שכל שלוש שנים בערב פסח יש וידוי מעשרות. בן אדם באמת מחלה את כל המעשר, נותן את כל המעשר לכל אחד שצריך לתת לו ואז הוא מתוודה. ביארתי הקודש מן הבית, ביארתי את כל המעשרות וגם לדתיב למי שצריך והכל. אז כתוב שם, אחד מהדברים שהוא מתוודא, לא ביארתי ממנו בטמא. דורשים בין שאני טמא והמעשר טהור, בין שאני טהור והמעשר טמא, לא השתמשתי בו לבאר אותו באש ולהדליק בו נר כל שלא אכלתי ממנו, עשיתי ככל אשר ציויתני, פדיתי אותו או שאכלתי אותו בטהרה, רואים שאסור לאכול מעשר שני בטומ אז זה אסור, בסדר והיכן מוזהר על אכילה היכן יש אבל אזהרה שלא תעשה שאם הוא יעבור הוא יהיה חייב מלכות זה עניין מי יודע? אז לפני שאנחנו נדרוש היכן יש לו תעשה שואלת הגמרא מה זאת אומרת אתה לא יודע טומת הגוף אדם טמא שאוכל מעשר שני בעד יכתיב נפש אשר תיגע בו ותמ עד ההרב זאת אומרת אדם שנוגע בדבר טמא הוא נטמע עד הערב ולא יאכל מן הקודשים כי אם רחץ בשרו במים עד שהוא טובל וגומר איזה קודשים שי מדובר כאן מעשר שני כי הרי זה הדבר היחיד שטבילה במקווה מספיקה בשביל להיטאר לאכול ממנו הרי יש שלושה שלבים בטהרה שלב ראשון זה תבילה במקווה שלב שני זה להמתין עד שיהיה לילה צת הכוכבים ושלב שלישי בחלק מהטומאות זה למחרת להביא קורבן כדי להשלים את הטהרה עכשיו השלב הראשון של התבילה מועיל לאכילת מעשר שני שלב השני שני של להמתין עד צת הכוכבים זה בשביל אכילת תרומה השלב השלישי זה לקודשים אבל מכל מקום כאן כשכתוב שברגע שהוא טובל כבר הוא יכול לאכול מדובר פה על מעשר שני וכתוב כאן לא יאכל איסור לא תעשה אז אם כן חייבים מלכות מה אתה מחפש מנין יודעים אדם טמא שאכל מעשר שני שהוא לוקה יש פסוק מפורש אלא טומאת עצמו שהמעשר שני טמא מנין שמי שאכל חייב הלא חייב מלכות כי הוא עבר הלא תעשה תכתיב כתוב לגבי מעשר שני לא תוכל לאכול בשעריך זאת אומרת מחוץ לירושלים זה בפשטות אבל כתוב כאן לשון בשעריך ולעלן לגבי בכור היינו ולד בהמה טהורה שנולד ראשון לאמו שצריך להקריב אותו קורבן בכור ואם יש בו מום אז אפשר אפשר לשחוט אותו כמו חולין. אז לגבי בכור באלמום הוא אומר בשעריך תאכלנו גם מחוץ לירושלים הטמא והטהור ותניה דבי רבי ישמעאל נאמר בבית מדרשו של רבי ישמעאל שלומדים מכאן אפילו טמא וטהור אוכלין ביחד את בשר הקודשים שנפסל בקערה אחת ואין חוששים לכך שהם אוכלים את זה בטומ אז מהגזירה שווה שכתוב גם לגבי מעשר שני וגם לגבי בכור בעלמום כתוב בלשון בשערך כאמר רחמנא שהתורה באה לומר האח תמדשר לך גבי טהור האתם מה שהתרתי לטהור לאכול בשר טמא של בכור בעלמום שכתוב בשעריך תאכלנו על זה אומרת התורה במעשר שני לא תוכל לאכלות אותו בשעריך במעשר שני אתה לא יכול לאכול רואים מכאן שם מעשר שני טמא יש לא תעשה אזהרה של חיוב מלכות אם אוכלים במקרה שהמעשר שני עצמו טמא. הבאנו שאדם מתוודה בוידוי מעשרות שהוא נהג עם המעשרות כמו שצריך. אז אמרנו תוך כדי הדברים שאם המעשר השני נטמע יש עצה. אפשר לפדות את המעשר שני בכסף ואז הפירות יוצאים לחולין ואז אם כן אין בעיה שהם טמאים. חולין טמאים מותרים באכילה. והכסף הוא עצמו מקבל קדושת מעשר שני ואיתו קונים מאכלים משקאות בירושלים ואוכלים בירושלים משמע שברגע שהמעשר שני נטמע אפשר לפדות אותו עכשיו יש פה חידוש מאוד גדול כי באופן כללי פירות מעשר שני ברגע שהם נכנסו כבר לירושלים אתה לא יכול עכשיו ללכת ולפדות אותם הדרך לפדות זה רק מחוץ לירושלים כי רחק ממך המקום כי לא תאכל איתו יופי לא תאכל איתו דורשת הגמרא יש כאן עוד משמעות זה לשון אכילתו סעת זה לשון אכילה מנן דבר פדיעה ומנן יודעים שמעשר שני שנתמ אפשר לבדות אותו אפילו בירושלים ואמר רבי אלעזר מנין למעשר שני שנתמ שפודן אותו אפילו בירושלים תלמוד לומר כי לא תאכל סאיתו ונתת בכסף היינו אתה יכול לפדות ואין שעת אלא זה מרמז על אכילה כמו שנאמר אצל יוסף וישא מסות מאת פניו הוא נתן להם מנות רואים מכאן מסאות הכוונה אכילה אז אם כן איתו הכוונה אכילה אם אתה לא יכול לאכול את המעשר שני כי הוא נטמע אתה יכול לפדות אותו אפילו בירושלים אמר רב ביבי אמר בשם רבי אסי מנין למעשר שני טהור שמחוץ לירושלים פודים אותו אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה עם פסיה אחת אתה בתוך ירושלים שנאמר כי לא תאכלתו מכאן לומדים שכל צריך ליטול אותו שצריך צריך ליטול אותו ולהביא אותו לירושלים אפילו פשיעה אחת אפשר לפדות אותו שואלת הגמרא שאיתו זה לא מיותר האם היא בא לכדי רבי אליעזר הפסוק הזה צריך בשביל הדרשה של רבי אליעזר שאם המעשה השני נטמע אפשר לבדות אותו אפילו בתוך ירושלים אונה הגמרא אם כן שהפסוק בא רק ללמד שמעשר טמא שאי אפשר לאכול אותו אפשר לפדות אותו למקרה לא תוכל לאוכלו תכתוב מפורש את המילה אכילה מהסתו למה התורה השתמשה בלשון שהגם המשמעות שלהם היא לשון מסע כדי ללמד גם לשון נטילה שם אתה צריך ליטול את הפירות בשביל להכניס אותם לירושלים אתה יכול לבדוק עדיין כיוון שזה מחוץ לירושלים והמה כולו לאח יהודה אולי הפסוק כולו בא רק לגבי זה שלא תוכל סאו שאתה לא יכול לשת את הפירות לירושלים לכן אתה פודע אותם אבל מנין נלמד שאם אתה לא יכול לאכול כי הפירות נטמעו בתוך ירושלים אתה לא יכול לפדות אונה הגמרא אם כן שזה בא רק לנטילה למקרה שהפסוק אמר לשון נטילה לא תוכל לתלו מה יסא איתו שזה יכול להיות שתי משמעויות שמע מנטרת התורה בדווקא רצה שנבין את שתי המשמעויות גם לשון נסיעה ונטילה וגם לשון שעת היינו לשון אכילה מספרת הגמרא רב חנינא ורב הושיה ישבו בפתח של ירושלים והם הסתפקו בשאלה שקשורה למקום הזה יתיב רב חנינא ורב אושפתח דירושלים וקם מבה היה להו אדם יעמוד עם המעשר השני בפתח בפתח של ירושלים כאן מה הוא אפשר עדיין לבדות את המעשה השני פשיטה זה פשוט אם הוא האדם בחוץ מחוץ לירושלים והמעשה שני כבר נכנס לירושלים משאו בפנים קלטו מחיצות ירושלים את המעשר שני ואי אפשר לבד אותו אבל אם הוא זה שהביא את המעשר כבר בפנים החומה ומשאו עדיין בחוץ מה האם זה נחשב כבר שהוא נכנס כיוון שהבן אדם נכנס כאילו גם המעשה שני שלו נכנס לירושלים או לא תנא להוואה סבא בדבי רבי שמעון בן יוחאי שנה להם ההוא סבא בבית מדרשו של רבי שמעון בן יוחאי שיש אפשרות להכריע את השאלה ממה שנאמר בפסוק לגבי מעשר שני כתוב כירחק ממך המקום מקום אתה יכול לפטות את הפירות של המעשר השני כי ירחק ממך המקום ממך היינו מהמילוי של האדם שרק אם האדם והמשע שלו רחוקים ירושלים אפשר לבד אבל אם חלק ממנו נכנס כבר לתוך ירושלים אי אפשר לבד באי רב פפה אבל רב פפא הסתפק נקית לי בקן ימיי ממילוה הכוונה שאתה והפירות נמצאים עכשיו בשערי ירושלים אתה נכנסת והפירות עוד לא אבל אם אתה נמצא נמצא בתוך ירושלים ואתה מחזיק קנה ארוך שבצד אחד אתה בתוך ירושלים מחזיק בצד אחד של הקנה הפירות נמצאים מחוץ לחומה של ירושלים בצד השני של הקנה ואתה בכוחך יכול לשת את את הפירות האלה של המעשר שני אבל זה לא חלק מהמשע שלך זה רחוק ממך האם נאמר שזה נחשב חלק ממנו ולא ניתן לפדות כי הוא כבר בתוך ירושלים או שזה נחשב כמו שזה מונח על הארץ מחוץ לירושלים שאפשר עדיין לפדות אומרת הגמרא תקו, השאלה הזאתי תישאר לעמוד. בספק ועד כאן דף יט.
לצפיה בתכנים נוספים: