הדף היומי מסכת סנהדרין דף נג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נג

[מוזיקה] סנהדרין דף נג מתחילים בעזרת השם ד נב עמוד ב במשנה למטה מצוות הנחנק איך הי בית דין דנים אדם שחייב מיטת בית דין של חנק היו משקין אותו בזבל עד ארכובותיו עד ברכו כדי שהוא לא יתהפך לכאן ולכאן הוא יהיה יציב ונותן סודר קשה לתוך סודר רכה מטפחת רכה כדי שלא ישרוט אותו ומעליה מטפחת קשה כדי ש כי רק מטפחת קשה חונקת וקורח על צוו זה אחד מהאדים מושך לצד אחד אצלו וזה העד השני מושך לצד השני אצלו עד שנפשו יוצאת מביאה הגמרא תנו רבנן בפסוק ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת ראהו מות יומת הנואף והנואפת דורשים איש פרט לקטן הנואף שהוא אינו חייב אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן שהנוף אותה פטור כי קדושיו של הקטן איניו קידושין אשת ראהו פרט לאשת גוי אשת אחרים שאינם אין חייבים עליהם משום אשת איש כי אין קידושין תופסים בגוי מות יומת הינו בכן חנק אתה אומר בחנק או אנו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה שבתורה נאמרו שלוש מיתות שקילה שריפה והרג מנין למדת מיטת חנק אמרת כל מקום שנאמר מיטה בתורה סתם ולא מפורש איזה מיתה אין אתה רשאי למושך להחמיר עליה במיתה קשה אלא עליך להקל עליה במיטה הקלה ביותר כיוון שמיטה החמורה אולי בה הוא לא התחייב לכן כן התורה שהיא לא כתבה איזה מיטה ודאי התכוונה לקל ביותר היינו חנק דברי רבי יושיע שלפי דעתו חנק זה המיתה הקלה ביותר רבי יהונתן אומר הסיבה שאנחנו מפרשים שומת זה בחנק לא מפני שהיא המיתה הקלה ביותר כי רבי יונתן סובר כמו רבי שמעון שהרג בחרב הוא יותר קל אלא מנין יודעים ששכונת אמורה בתורה סתם אינה אלא חנק מפרש רבי ואומר נאמר מיתה בידי שמיים בפרשת אר ואונן כתוב שם וירא בעיני השם אשר עשה וימ את גם אותו ונאמר מיטה בידי אדם במיתות בית דין מה מיטה אמורה בידי שמיים מיטה שאין בה חבורה אין בה רושם אף מיתה סתם האמורה בידי אדם צריכה להיות מיתה שאין בה רושם ולכן צריך לומר שזו חנק שואלת הגמרא מנען שזה חנק ואימה השריפה שהרי המשנה אומרת בעמוד הקודם ששרפה היו עושים על ידי עופרת מותכת שמטיחים לתוך פיו ואין על זה רושם מבחוץ אונה הגמרא מד אמר רחמנא התורה אומרת בת כהן שזינתה עדינה בשריפה בכלל דבת ישראל שזינתה שנאמר בה מות יומת לו בת שריפה שואלת הגמרא ביש למה לפי רבי יונתן אנחנו יודעים שסתם מיתה שנאמרה בתורה זה חנק כדי מפרש רבי תמה שסתם מיתה בתורה צריכה להיות כזו שאין ב רושם א לפי רבי יושיע שסובר שסתם מיתה שנאמרה בתורה היא חנק כי היא המיטה הקלה מכולם ממה דיק החנק בעולם מניין אתה בכלל יודע שיש ארבע מיטות בית דין הרי בתורה כתוב רק סכילה שריפה והרג בכלל לא מוזכר בתורה חנק מי אמר בכלל שיש חנק אימה אולי נאמר סתם מיתה זה המיתה הקלה יותר מבין השלושה שמוזכרים בתורה היינו סייף היינו בחרב אמר רבה את השמות של ארבע מיטות בי דין קיבלנו הלכה למשה מסיני גמרה גמירי להו כיוון שלא מפורש בתורה מי נענש בחנק על כורחך היא הכלה מכולם וי אנשו בה אותם חוטאים שנאמר בהם מיטה סתם כי אנחנו לא יכולים להחמיר עליהם ולהעניש אותם במיטה חמורה יותר שואלת הגמרא מי רבי יהונתן אומר לא מפני שהיא קלה למה סובר רבי יונתן שהטעם שסתם מיתה היא בחנק זה לא בגלל שהיא קלה אונה הגמרא כי רבי יושיע ורבי רבי יונתן כמפלגה יש ביניהם ויכוח באותו פלוקה אותו ויכוח רבי שמעון ורבנן רבי יושיע סובר כמו רבנן שחנק קל יותר מהרג על ידי חרב ורבי יונתן סובר כמו רבי שמעון שהרג יותר קל מחנק וזה הכוונה בדברי רבי יונתן לא מפני שהיא קלה כי לפי דעתו באמת הרג בסייף הוא יותר קל אמר לי רבי זירא לאביה יש שש עבירות בתורה שמוזכר בהם שעונש סקילה עבודה זרה נערה המאורסה שזינתה חילול שבת אדם שמדבר באוב או דוני ומגדף אלה הם שש העבירות שנאמר מפורש שחייבים עליהם סכילה אבל שאר הנסכים דלא כטיב בו סקילה לא כתוב שם מפורש שמיטת סכילה אלא לומדים בגזרה שווה גמרי מאוב וידעוני שגזרה שווה מאוב עידני לומדים אליהם שגם הם חייבים כל אלה שמפורטים כל שאר אלה המפורטים במשנה הבאה ומה ה גמרי מה המילה שכתובה באוב דוני ופרשיות הנסכים שהיא פנויה לדרוש גזירה שווה במות יומתו גמרי או בדמם בם גמרי האם לומדים גזרה שווה מות יומתו שכתובה אצלהם או ממה שכתוב אצלהם דמם בם אמר לי הביה בדמם בם דמיהם בם גמרי לומדים גזירה שווה המילים דמיהם בם דהיא במות יומתו גמרי אם כן דמיהם בם דמיהם בם שנאמרה נאמרו באוב דוני ובשאר הסכלים למה לי שואלת הגמרא אל המי תאמר ש בדמיה דמיהם גמרי עדיין יהיה קשה מות יומתו שכתוב באוב ודוני ובשאר הסכלים למה לי עונה הגמרא מות יומתו לא מיותר כי צריך את זה לדרשה כנ תניה מות יומת המכה רוצח הוא אין לי שמותר להרוג את הרוצח אלא בחרב מיטה כתובה בו מנן שאם אי אתה יכול להמיתו במיטה הכתובה בו כגון שהוא בורח בספינה אתה לא יכול להרוג אותו בחרב אלא על ידי חץ או על ידי להטביע אותו שאתה מיטו בכל מיטה שאתה יכול להמיתו תלמוד לומר מות יומת המכה מכל מקום אותה דרשה שדרש ברוצח דורשים גם ב ודוני ובשאר הנסכים זה מה שלומדים ממות יומתו אמר לי רבח מדפתי לרינה בעצם רבי זירה שואל מני לומדים את הגזירה שווה לשאר הנסכים שהם בסקילה ממות יומתו או מדמם בם משמע שאם היו לומדים ממות יומתו היייתה לו איזה שאלה בסוף שאמרו שלומדים אתזה מדמם בם אז אין לו שאלה מה והי במות יומתו גמרי מה קקש אם היו לומדים ומתו מה התה שיה שלו אמה אשת איש קשלי שאשת איש הזנת נאמר במות יומת למה מתתה בחנק למת לגמר מומת מועדוני שנלמד גזרה שווה מאשתי אשת איש שזינתה מועדוני להלן בסקילה אקן בסקילה כמו שאר חייבי סכילה שלומדים הגזירה שווה הזאת זה הרי לא ייתכן לא יתכן לומר ששת איש תהיה בסקילה מדמה רחמנא זה שהתורה אומרת שרוס בסקילה מכלל דנסו שנאמר במיטה הסתם לאו בסקילה ואלא נאמר מכה אביו ואמו שנאמר בו מות יומת זה כקש לרבי זרע למה מיתתו בחנק למית ולגמר שלמדו גזירה שווה מאוב וידעוני שיהיה מיתתו סכילה אי אפשר לומר את זה כי עד גמרי עד שנלמד מכה אבי ואמו דוני לחייב אותו סקילה מרו מאשת איש נלמד באותה גזירה שבוהה לחייב אותו בחנק דית הרשאי ל מושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה כיוון שבמכה אבי ואמו כתובה מיתה סתם ויש אפשרות לדרוש לכולה לחייב חנק או לחומרה לחייב סקילה אתה לא יכול לדרוש למיטה חמורה אלא למיתה הקלה אמר לי השיב רבינא לרוחה שר הנסכים גופו שאר הנסכים שהזכרנו שהם לא מפורשים בתורה זה כקש ילי ד במות יומת גמרי אם לומדים אותם בגזירה שווה ממות יומת היה אפשר להגשות למה אתה לומד מעובי דוני לסקילה עד זה גמרי מועדוני לחייב אותם סקילה גמרו מאשת איש תלמד גזירה שווה לחייב אותם חנק כי צריך ללמוד את הדרשה שממנה נמיט את המיטה קלה יותר זה אם היינו לומדים ממות יומתו אבל כיוון שלומדים מדמם בם אין אפשרות ללמוד מאשת איש כעת מפרטת המשנה אלו הן החוטאים שדינם מוות בסקילה הנסקלין מביאים כאן רשימה של 18 עבירות הבא לם והבעל אשת אהב אף על פי שיינה עמו ועל הכלה אשת בנו ועל הזכור משכב זכור והלה הבהמה והאישה המביאה על עצמה את הבהמה למשכב והמגדר מקלל את השם והעובד עבודה זרה עבודת כוכבים והנותן מזרעו למולך לאלה שעובדים את האש שהוא היה מעביר את בנו באש לצורך לשם העבודה זרה ובעל עוב ודוני כאלה שעושים כל מיני פעולות כדי לדבר עם המתים וכדומה בבעל אוב ובע דוני כמו שפורש בהמשך בדף סמ אם אני זוכר טוב איך בדיוק היו מתקשרים ומדברים איתם ומחלל את השבת והמקל אביו ואמו בהזכרת שם המפורש שם השם והבעל נערה מורסה שהיא קיבלה קידושין ולא נכנסה לחופה ומסית יחיד לעבוד עבודה זרה והמדיח את אנשי אירה נידחת שהוא אומר לרבים שנלך ונעבוד עבודה זרה חלילה והעושה מעשה כשפים ובן סורר ומורה הבע להם בשוגג והיא הייתה נשואה לאביו חייב עליה שתי חטאות גם משום ערוות אמך לא תגלה וגם משום איסור אשתו ערוות אשת אביך לא תגלה רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד הבא בשוגג על אשת אב שהי אינה אמו חייב שתי חטאות משום איסור רשת אב ומשום איסור רשת איש החיוב משום אשת האב זה בן שבא עליה בחיי אביו בין לאחר מיטת אביו עוד אומרת המשנה החיוב משום אשת אב ואשת איש הוא בין שבעל ארוסת אביו בין מן האירוסין ובין שבאל נשואת אביו שנכנסה לחופה בבין מן הנשואין עוד אומרת המשנה הבעל כלתו אשת בנו בשוגג חייב עליה שתי חטאות גם משום איסור ערוות כלתך לא תגלה אשת בנך לא תגלה רוותה וגם משום איסור אשת איש החיוב שום כלתו הוא בין שבא אליה בחיי בנו ובין אם לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנישואין ראיינו במשנה את דעתו של רבי יהודה שהבעל האם אינו חייב משום אשת אב אלא רק משום אמו מביאה הגמרא ברייתא שמביאה דעה אחרת בדעת רבי יהודה תניה בבריתה רבי יהודה אומר אם לא היייתה אמו ראוייה שיכולו קידושי לאביו שלא תפסו קידושי אביו באותה אם אם כן היא לא נחשבת אשת אביו ולכן אינו חייב עליה אלו משום האם כי אמו בלבד אבל אשת אביו שנתקדש לו כדין לפי הבריתה הזאת דעתו של רבי יהודה שהוא חייב גם משום אשת אביו מבארת הגמרא מי אינה ראוייה לו אי לימה אם למר שהיא אסורה עליו באיסור כרת חייבי כריתות ו חייבי מיתות בית דין שבמקרים האלה לפי כל הדעות לא תופסים קידושין בכלל דרבנן שחולקים על רבי יהודה סוברים שחייב גם משום אשת אב אף על גב דאינה ראוייה לו ירא לו אשתו הלט לי קידושין בגבה הי לא תפסו קידושין בכלל אלא מה הכוונה הינה הראויה הכוונה ש אסורה עליו באיסור חייבי להבין ולפיכך חכמים כל אותם שאסורים מחייבי לא תעשה למשל ממזרת א הם סוברים שלפי דעת חכמים הם סוברים שהקדוש תפסו ורבי יהודה סבר לה כמו דעתו של רבי עקיבא דמר אין קידושין תופסין אפילו בחייבי לאבי מקשה הגמרא מתיב רב אושייה איך אפשר לומר שלפי רבי יהודה אין אין קידושים תופסים מחייבי להון הרי המשנה אומרת מסכת יבמות אדם שאחיו מת בלי להשאיר זרע ואשת אחיו נופלת לפניו לייבום אשת אחיו הזאת היא אסורה עליו באיסור כזה שהוא לא יכול לקדש אותה כי גם אם הוא מקדש אותה לא יתפסו הקידושין היא קרובה שלו היא בכלל לא נחשבת שנפלה לפניו לייבום והיא מותרת נסה למישהו אחר היא אפילו לא צריכה שהאח של בעלה יתיר אותה היא אפילו פטורה מחליה אבל אם היא אינה אסורה עליו אלה איסור מצווה ואיסור קדושה שבהמשך נפרט מה הכוונה א אז האיסור לא מפקיע את הזיקה שהיא זקוקה לאח של בעלה לייבום ולכן כיוון שליבם אותה הוא לא יכול כי זה אסור עליו משום מצווה או קדושה כמו שנראה בהמשך אבל חליצה צריך לעשות חולצות ולא מתייבמת המשנה מבארת מה פירוש איסור מצווה אלה שאסורים עליו מדרבנן שניות אלה בדרגת קרבה שנייה שאסורים רק מדברי סופרים מה העיקר הו להוא איסור מצווה שמצווה לשמוע דברי חכ ים מה הכוונה איסור קדושה אלה שהם אסורים לכהן אלמנה שאסורה רק לכהן גדול או גרושה וכזאת שקיבלה חלוצה חליצה שאסורה אפילו לכהן דיות מה קרו להוא איסור קדושה למה הם נקראים קדושה דכתיב באיסורי כהונה קדושים יהיו לאלוקי הם זה דעת רבנן במשנה ועניה הלה על דברי המשנה האלו נאמר בברייתא רבי יהודה מחליף ומפרש מצווה זה אלמנה לכהן גדול וקדושה זה אלה שאסורים רבנן כי הם בדרגת קרבה שנייה אם כן רבי יהודה רק חלוף וד מחליף מה פירוש מצווה או קדושה אבל לכאורה החליצה בעייה כנראה הוא מסכים שצריך חליצה והסל כדעת אם יעלה בדעתך שרבי יהודה כרבי עקיבא הוא סובר סביר לי שאין קידושין תופסים בכלל בחייבי לון מכד הרי חייבי לון לפי דעתו של רבי עקיבא כי חייבי קריטו דמי זה כמו נשים שאסורות עליו בכרת וחייב קריות בכלל לא לפניו לייבום לאו בני חליצה ויבו הוא לא צריך בכל לעשות להם חליצה אז אם כן לכאורה נראה שרבי יהודה לא סובר כמו רבי עקיבא דוכה הגמרא באמת הוא סובר כמו רבי עקיבא ומה שהוא אמר הפוך את הכוונה מה הכוונה מצווה ומה הכוונה קדושה לא כ כי הוא סובר שהם באמת צריכים חליצה אלא לדבריו דתנא קמה לפי דברי התנא במשנה שחייב לון צריכים חליצה כ אמר רבי יהודה שלא קוראים לחייבי לבן קדושה אלא מצווה ולי לאסי עלי הוא בכלל לא סובר שחייב להבן צריך חליצה כיתה רבי יצחק כשהוא בא הוא הביא ברייתא ותני כדתנן הוא שנה בבריתה כמו שראיינו במשנה שרבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד גם בזו שהיא ראוייה להתקדש לאביו ותמה המי מה באמת עמו של רבי יהודה שאמו שהיא אשת אביו הוא חייב עליה רק משום אמו אמר הביה דאמר קרא אומר הפסוק ערת אביך וערת אמך לא תגלה אמך היא נו מה צריך לומר את זה זה הרי מיותר דורשים שאם הוא בא על אמו שהי גע משת אביו משום אמו אתה מחייב אותו וה אתה מחייב אותו משום אשת אב שואלת הגמרא אלא מעתה שכתוב פסוק הבא ערוות אשת אביך לא תגלה ערוות אביך היא גם שם אפשר לדרוש מהעת של ערוות אביך היא שאם בא על אשת אביו שהיא גם אמו רק משום אשת אב אתה מחייבו והי אתה מחייבו משום אמו אלא אם מגם אמו שהיא גם אשת אביו כא החה כש הפסוק מדבר על אמו וממעט לה שהוא אינו חייב משום אשתו כא החה כשאתה מדבר על אשתו וממעט לה שהוא אינו חייב משום אמו ואז הוא יהיה פטור לגמרי זה הרי לא ייתכן הרי השתא אמו שאינה אשת אביו מחייב עליה אז אשת אביו שאינה וכן אשת אביו שאינה אמו מחייב עליה וכי יתכן שכשהיא גם אמו שהיא גם אשת אביו לא מחייב עליה כלל ודאי שא אפשר לומר דבר כזה זה קושייה אחת ותו כושיה נוספת לרבנן נמי שמחייבים עלמו משום אשתו הכתיב אמך היא מה הם דורשים מהמילים המיותרות האלה אלא על כורחך ההוא מה שכתוב אמך היא מבא אלי צריך את המילים האלה כדבריו של רב שיש ברי דרב אידי שדורש מזה עונש על אמו שהיא אינה אשת אביו ואם כן לרבי יהודה נעמי לא נלמד ממך היא למעט חיוב על אמו גם משום אשת אב כי ההו מבלי המילים אמך היא נצרכים לכ דבריו של רב שיש ברי דרב עידי במקרה שבו היא אמו ש אינה אשת אביו שגם חייב עליה אלא אמר רב אח ברי דרב יקא הסיבה של רבי יהודה שחייבים רק משום אמו אפילו שהיא גם אשת אביו דמר קרא הפסוק אומר אמך היא לא תגלה ערוותה לשון יחיד משום ערבה אחת אתה מחייב אותו והי אתה מחייב אותו משום שתי אריות שואלת הגמרא אלא מתה הפסוק אומר ערוות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערוותה לשון יחיד החינמי גם תומ משום ערה אחת אתה מחייבו והיא אתה מחייבו משום שתי ערבות והרי תנן מפורש במשנה שלנו הבעל כלתו חייב עליה גם משום כלתו וגם משום אשת איש בין בחיי בנו בין אחר מיתת בנו ולא פליג לא חולק על זה רבי יהודה אלא משמע כיוון אחד גוף הוא אף על גב דתרי יסור נינו שמחויב עליה שתי כי זה שני ייסורים ובכל זאת כתיב רותה כתוב לשון יחיד החנ מגם באמו שהי גם אשת אביו כיוון אחד גוף הוא אף על גב דתרי איסורי נין הוא אפילו שזה שני איסורים כתיב רותה לשון יחיד אבל אתה לא יכול לדייק מזה שזה רק איסור אחד אלא אמר רבה מניין רבי יהודה לומד שאמו שהיא גם אשת אביו חייב עליה רק משום אמו כסו רבי יהודה הפסוק אומר ערבות אביך ז אשת אביך וזה לא הכוונה משכב זכור עם אביו מה היתלה בגזירה שבה לומדים את זה מזה שכתוב כאן רוות אביך לא תגלה וכתוב בהמשך איש אשר ישכב את אשת אביו רבת אביו גילה מות יומתו שניהם דמם בם כמו שכאן ודאי מדובר על אשת אביו גם שם מדובר באשת אביו ומשמע ערות אביך על שניהם או יותר נכון בין אשת אביו שהיא אמו בין אשת אביו שאינה אמו אמו שאינה אשת אביו מנען תלמוד לומר ערת אמך לא תגלה זה מעמד על אמו שינה יש את אביו אם כן למה כתוב עוד פעם אמך היא בהמשך זה בא למאט מהמשמעות של תחילת הפסוק היינו אמו שישת אביו משום אמו אתה מחייבו והי אתה מחייבו משום יש את אביו כיוון שזה נאמר על אותו פסוק העמך היא אז זה בא לומר מה שנאמר בתחילת הפסוק על אשת אביך במקרה שזה עמך חייבים עליה רק משום אמך אבל בפסוק שלאחר מכן שהגמרא שאלה מהפסוק הזה על הביה שגם כן ניסה לתרץ בצורה הזאת מה שכתוב אחר כך ערוות אשת אביך לא תגלה ערוות אביך הוא אי אפשר לומר שהוא בא למעט את אמו כי אמו לא מוזכרת בכלל בפסוק הזה כן זה שונה מהפסוק שממנו דרשנו את דעתו של רבי יהודה עד כאן דף נג
לצפיה בתכנים נוספים: