הדף היומי מסכת סנהדרין דף נב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נב

[מוזיקה] סנהדרין דף נב מתחילים בעזרת השם במשנה היום נעסוק בשניים ממיות בית דין מיטת שריפה ומיטת רג היינו על ידי חרב מצוות הנשרפין היו משקין אותן בזבל עד ארכובותיו עד ברכיו היו מעמידים אותו יציב ולכן היו משקעים את רגליו עד ברכיו כדי שהוא לא יתהפך לכאן ולכאן ואז הרי במצוות שרפה לא בפועל היו שורפים אותו בתוך אש אלא היו מתיכים ופרת לתוך פיו אז כדי שהופרתה לכל הכיוונים והוא יעמוד יציב אז היו משקעי אותו עד ברכו וכדי שהוא יפתח את הפה נותנין מטפחת סודר קשה לתוך מטפחת הרכה כי מטפחת רכה לא לוחצת על גרונו כדי ש שהיא תפתח את פיו אבל מצד שני אם אתה תשתמש רק מטפחת קשה אז הוא עלול להיפצע אז לוקחים מטפחת רכה ומטפחת קשה מטפחת הרכה כדי שלא יפצע מטפחת הקשה כדי שהוא יוכל שבאמת יצליחו על ידי שקצת חונקים אותו לגרום לו לפתוח את הפה וכורך על צווארו של הנידון זה עד אחד מושך אצלו וזה העד השני מושך אצלו את הקצוות של הבגד עד שה נידון פותח את פיו ואדם אחר מדליק את הפתילה וזורק היינו מתיך את העופרת ויוצק את העופרת הנמסה לתוך פיו ויורדת לתוך מאו ומכווצת ושורפת וחומרת את בני מאב רבי יהודה אומר אם יחנקו אותו אף הוא ימו בחנק והי מת בידם לפני שנשרף לא היו מקיימים בו מצוות שרפה לכן לא היו חונקים אותו אלא פותחים את פיו בצבת בעל כורחו שלא בטובתו הוא מדליק את הפתילה זורקה לתוך פיו ויורדת לתוך מאב וחומרת את בני מאב אמר רבי אלעזר ברבי צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה שדינה בשריפה והקיפו הענפים חבילי זמורות והדליקו העצים וכך שרפו אותה אמרו לו אלה שעשו את זה לא ידעו את הדינים הם היו צדוקים מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקיא הם לא ידעו שהשריפה עיינו על ידי שמטיחים מופרת לתוך מאב במשנה אמרנו מדליק את הפתילה היינו שמטיחים אופרת ויוצקים לתוך פיו מה היא פתילה אמר רב מתנה פתילה של עבר היינו העופרת מנלן מנן יודעים שכך היא מצוות שריפה עתיה לומדים גזירה שווה שריפה שריפה מהדת קורח שמתו שם 250 איש מקטיר קטורת בדת קורח שבא לחלוק על משה רבנו מה להלן בדת קורח שריפת נשמה וגוף קיים כמו שנראה בהמשך אף כאן במצוות שריפה שריפת נשמה וגוף צריך להישאר קיים רבי אלעזר אמר אתי השריפה שריפה מן אדב ואביהו בני אהרון שמתו באותו יום שבו חנכו את המשכן שהם הדליקו אש זרה וכולי מה להלן בבני אהרון היה שריפת נשמה וגוף קיים כמו שהגמרא תבאר גם את זה אף כאן גם במצוות שריפה צריך להיות בצורה כזאת ששרפת נשמה וגוף קיים שואלת הגמרא למדנו או מהדת קורח או מבני אהרון מן דליף מדת קורח מנלי מננו יודע ששם באמת היה שרפת נשמה וגוף קיים דכתיב ואת מחתות החטאים האלה בנפשותם רואים דווקא בנפשותם ולא בגופם שנשמתם נשרפת וגוף קיים ורבי אלעזר שהוא לא למד משם אידך הוא סובר ההיא שרפה ממש היא שמה שרפו אותם בשריפה רגילה ומה בנפשותם לפי דעתו שנתחייב אותם 250 איש שרפה על עסקי חפת אכילה ושתייה שנכנסה בנפשותם בזמן שעשו סעודה עם קורח הוא הצליח לפתות אותם לחלוק על משה רבנו וכדבריו של ראש לקיש דמה ראש לקיש ממה דכתיב אומר הפסוק בתהילים בכנפי לשון חנופה להגי מעוג מאוג זה לשון עוגה של אכילה להגי אפשר לומר שזה לשון לגימה אז העונש היך רוק עלי שיני אמו בשביל חנופה שהניפו לקורח על זכי לגימה שהוא הכיל והשקע אותם והתחברו איתו הם נענשו שח רק עליהן שר של גיהנום שיניו אז אם כן לפי דעת רבי אלעזר שהוא לומד את השריפה מ בני אהרון לפי דעתו מה שכתוב לגבי הדת קורח את מחתות החטאים האלה בנפשותם הוא סובר שזה הכוונה על סקי נפשותם הם התחייבו שריפה ומן דליף מבני ההר מנלי מנין הוא יודע אותו רבי אלעזר מנינו הוא יודע שהשריפה היייתה שריפת נשמה אבל לא שרפת הגוף דכתיב הפסוק אומר שם על בני אארון ותצא אש מלפני השם ותאכל אותם וימותו לפני השם לא כתוב וישרפו משמע שמתו כאין מיתה שהיא רק נטילת נשמה אבל הגוף נשאר קיים וידך מי שלא לומד בבני אהרון סובר ההוא שרפה של בני אהרון ממש הב ממש בתוך שרפה הם נשרפו ומ דכתיב וימותו כדי ללמד אות אנו תחיל בהו השרפה התחילה בהם מגבי מבפנים כאין מיתה ומשם המשיכה ואכלה את העצמות והבשר תניה הבי יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטן של אש שיצאו מבית קודש הקודשים ונחלקו לארבע ונכנסו שניים בחותמו של זה ושניים בחותמו של זה ושרפו את שני בני אהרון רואים אם כן שהשריפה התחילה מבפנים שואלת הגמרא וכתיב ותאכל אותם משמ לשון של מיוט אם אם הכל נשרף אז את מה זה ממהט אותם ולא בגדיהם שואלת הגמרא נילף נלמד גזירה שווה שריפה מפרים הנשרפים אותם חטאות שמדמם מזים בתוך ההיכל זה חטאות קדושים יותר ואחר כך את בשרם שורפים מחוץ לעיר מחוץ לירושלים אז הוא היה נלמד מאותם קורבנות מה לאלן שריפה ממש של הבשר אף כן שריפה ממש אונה הגמרא ברה מצוות שריפה מאדם לאדם א למילף עדיף ללמוד מבני הארון ומדת קורח את חיוב שריפה במיטת בית דין שכן הם דומים בזה ש בשניהם מדובר באדם ובשניהם מדובר בחטא בני אארון שהקריבו אש זרה שלא נצטוו בה והדת קורח הם היו חוטאים וגם כמובן זה שנשרף בבית דין הוא חוטא מה שאין כן פרים זה לא מדובר על חטא זה קורבנות מיוחדים אחד מהמהם למשל זה הפר של יום הכיפורים וכולי אז אם כן הם יותר דומים ה בני אהרון ועדת קורח למיטת שריפת בית דין מאשר פרים הנשרפים שפחות דומה וכן דבר נוסף השריפה עושה בבני אארון ועדת כורח זה מה שעשה את ה נטילת נשמה אבל פרים שנשרפים זה אחרי שכבר מתו ב שחיטה רק שורפים את בשרם וכן הם בהם דין פיגול לעומת זאת פרים הנספים שהם קורבן שייך בהם דין פיגול שאם הם נשחטו או עשו את עבודות הדם זריקת הדם עשו את זה בתוך כוונה לא טובה זה פוסל את הקורבן מה שאין כן בבני אהרון הדת קורח וב מיטת בדן של שריפה לא שייך לנושא של פיגול ואם תשאל אדרבא אולי נלמד מצוות שרייפה מפרים נשרפים אבל אל מליף שכן הם וים מתת בית דין של שריפה לפרים נשרפים שכן שניהם מכשיר שניהם כך זה קיום המצווה של השם מה שאם כן בני הרון ועדת כורח אין בזה מצוות השם שהרי זה לא היה ביד אדם וכן פרים הנשרפים דומים לשריפה במיתת בית דין שכן שניהם נוהגים לדורות מה שאן כן בני אהרון ועדת כורח זה היה בזמנו וזה לא היה לדורות אונה הגמרא אתה יודע למה בכל זאת מעדיפים ללמוד מעדת קורח או בני אהרון כי הדמוי הדמיון בין מיתת בית דין לבין עדת קורח או בני אארון זה יותר הנה אח נפישי יש יותר דברים משותפים זה גם אדם זה גם חוטא וגם נשמה וגם פיגול ארבעה דברים לומד עוד פרים הנשרפים זה רק מכשיר ולדורות זה רק שני דברים אמרנו מן דליף מהדעת קורח מה התמה מה הסיבה שהוא לא לומד לא יליף מבני אהרון כי הוא סובר ובני אהרון ההוא שרפה ממש הבה ה נשאלת השאלה ו נילף מינה אדרבא נלמד משם כיוון שזה היה שריפה באש ממש אז נלמד ששרפה במיטת בדין יהיה ממש אמר רב נחמן אמר בשם רב ברבוע אמר קרא אומרת התורה ואהבת לרעך כמוך גם בן אדם שחייב מיתת בית דין צריך לאהוב אותו ולנסות כמה שפחות לצער אותו ברור לו מיטה יפה שזה על ידי ש מתיכים לתוך פיב עופרת מותכת שואלת הגמרא וכי מאחר דיקא דרב נחמן מכיוון שיש לנו דבריו של רב נחמן ששורפים בעופרת משום ואהבתה לרך כמוך גזירה שווה של שריפה שריפה למה לי אונה הגמרא אם לאו גזירה שווה הו אמינה הייתי אומר שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא כלל לא הייתי יודע שזה בכלל נחשב שריפה אז הייתי חושב שאי אפשר בכלל לעשות מיטה כזאת לכן צריך לומר שזה נחשב שריפה ואם זה נחשב שריפה אז אנחנו משתדלים משום ואהבתה לרך כמוך לעשות את הדבר הזה שהוא יותר קל ואם משום ואהבת לרך כמוך הייתי אומר לפי שלי חבילי זמורות נרבה עצים למדורה כיך ד לשרוף לעגל כדי ש שרף מהר ויסבול פחות כמה שמלן גזירה שבה ששרפת נשמה וגוף קיים נחשבת שריפה ומכיוון שהיא נחשבת שריפה בוררים לו את השריפה הזאת משום ברור לו מיטה יפה כיוון שדיברנו על מיתת בני אהרון מביאה הגמרא את המדרש שהם מתו בעוון הזה שהם היו מבקשים שררה ורבנות וכבר היה משה ואהרון מהלכין בדרך ונדב ואביהו מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן אמר לו נדב לאביהו הם מתי ימותו שני הזקנים הללו ואני ואתה נהיג את הדור אמר להן הקדוש ברוך הוא הנראה מי קובר את מי אמר רב פפא הינו דמרי אינשי זה מה שרגילים אנשים לומר נפי שי גמלי שוה רבים גמלים זקנים דתני משכי דוגנה שנושאים אורות של גמלים קטנים שמתו לפני הזקנים זאת אומרת יכול להיות לפעמים שהזקנים מאריכים ימים אחרי הצעירים אגב שהזכרנו את הדת קורח שמבואר בחז שם הייו תלמידי חכמים מביאה הגמרא עניין של תלמיד חכם ש מעם הארץ כיוון שקרח הצליח למשוך את אותם תלמידי החכמים למחלוקת שלו על ידי שנהנו מממונו וכבודם הוקל בעיניו ועל זה אמר רבי אלעזר למה בהתחלה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ בתחילה כשהתלמיד חכם נוהג בכבוד והוא לא נזקק לחסדיו של המרץ הוא דומה לקטון של זהב אבל אחרי שסיפר אימנו ה משוחח איתו מפער עם הארץ הוא כבר אינו דומה בעיניו לקיטון כלי של כסף ם הוא גם נהנה ממנו כבר אינו דומה בעיניו אלא לקיטון של חרס כיוון שנשבר שוב אין לו תקנה כך זה אין לו תקנה שיכבדו אחרי שהוא כבר נתב בעיניו מספרת הגמרא מעשה באישה ששמה אמרתה בת תלי והיא בת כהן שזינתה הייתה אב שדינה בשריפה הקפה הקיף אותה רב חמה בר טוביה חבילי זמורות ושרף אותה אמר רב יוסף ף רב חמה טעה בשני דברים בטטי טעה בדבריו של רב מתנא שלא שורפים עם זמורות אלא בעופרת וטעה בנתניה ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם זה שיש שמיכות בין הכהנים והשופט לומדים בזמן שיש בית מקדש והכהן עובד שם יש משפט מוות בזמן שאין כהן אין משפט מוות במשנה ראינו אמר רבי אליעזר ורבי צדוק מעשה בבת כהן שזינתה והקיפו את החילי זמורות ושרפו אותה אמרו ללא מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי אמר רב יוסף בית דין של צדוק מבה צדוקים דורשים רק מה שכתוב מפורש בפסוק והם לא מקבלים את מה שמשה רבינו אמר לנו מסיני וכל הדרשות של חכמים ולכן הם לא דורשים את הגזירה שווה שואלת הגמרא אחי אמר להוא ואחי הדולי וחי כך א אמר רבי אלעזר ברבי צדוק שהיה מעשה ששרפו שריפה רגילה וכך ו שהם לא היוו בקיעים והרי תניה למדנו בריתה אמר רבי אלעזר ברבי צדוק זכורני כשהייתי תינוק ומורכב על כתפו של אבא והביאו בת כהן שזינתה והקיפו החילי זמורות ושרפו אותה אז אם כן תוכיח מכאן שהשריפה הי על ידי זמורות והם לא אמרו לו שהם היו אינם בקיים אלא אמרו לו קטן היית ואין מבין רעיה מן הקטן תרצת הגמרא היו שני סיפורים שני מעשן הבו אחד שהיה קטן ואחד ש גדל שואלת הגמרא אי אמר לו ברשע איזה סיפור רבי אלעזר סיפר בהתחלה אי מהקמתה הסיפור של המשנה אמר לו ברשע אם כן ודאי הוא לא היה חוזר ואומר את המעשה השני כיוון שאמר להוא מעשה שהוא רק שהוא היה גדול ולא השגיחו בדבריו אז האם יתכן שהוא אמר לווא מעשה כשהוא קטן ושחו בה מה הוא חשב שהם ישגיחו עדות שהוא מעיד על דבר שהוא ראה כשהוא היה קטן אלא ודאי ה אמר לו ברי אישה קודם כל הוא אמר להם את הסיפור שהיה כשהוא שהוא ראש כשהוא היה קטן ואמרו לי אמרו לו זה לא רעיה קטן היית אמר לו טוב אני אספר לכם סיפור שהיה כשהייתי גדול שהוא גדול ואז אמרו לי אם כך ראית שהם עשו אז אם כן מפני שלא היה בית דין של אותה שבקי הם היו צדוקים ק מפרט את המשנה הבאה את המיטת בית דין של אלה שנהרגים מצוות הנהרגים היינו בחרב היו מתיזן את ראשו בסיף כדרך שהיו המלכים עושים למי שנין נידון למוות כדרך ש מלכות עושה רבי יהודה אומר ניבול הוא לא הריגה מבוזה היא שהורגים אותו מאומד והוא נופל אלא מניחין את ראשו על גזע עץ עוה תקוע בארץ כמו של נפחים סדן וקוצץ את ראשו בקופת סכין שמשמש לחיתוך בשר ועצמות אמרו לו אם ככה אתה הורג אותו כמו בהמה אין לך מיטה מנובלת מזו זה יותר גרוע תניה אמר להן רבי יהודה לחכמים אף אני יודע שמתה מנובלת היא אבל מה עשה שאמרה הרי אמרה תורה ובחוקותיהם לא לכו אנחנו לא יכולים להרוג בסייף כמו הגויים ומה רבנן יענו אין בזה משום חוקות הגויים כיוון דכתיב סיף באורייתא ומשם למדנו הריגה בסייף לא מניו גמרינן אנחנו לא לומדים מהגויים אנחנו לומדים מהתורה זיפה הגמרא על כוח אחה צריך לומר שדברים שכתובים בתורה אין בהם משום חוקות הגויים ואם לא תאמר כן לא תמה אחי עד תניה מה ששנינו שורפין את מיתתן וכלי תשמיש של המלכים שמתו ולא מדרכי האמורי איך י שרפין איך מותר זר מנה גויים וכתבו בחוקות לא תלכו אלא על כוחך כיוון דכתיב שרפה באורייתא דכתיב גבי צדקיהו בשלום תמות ו במשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך את כל החפצים שלך שרגילים לשרוף וו ידון יספדו לך וגומר אם כן שריפה למדנו מהתורה ולו מניו גמרינן אין בזה משום חוקות הגויים והכנה מגם כאן כיוון דכתיב סף מתת חרב כתובה בתורה באורייתא לו מניו גמרינן גם אם אנחנו נטז את ראשו כמו ש המלכים רגילים לעשות זה לא בגלל שלמדנו מהם אלא כיוון שאנחנו ללומדים את זה ממה שכתוב בתורה שואלת הגמרא ואד אתנן בדח פירקין מה ששנינו אלו הן הנהרגים הרוצח ואנשי ר נידחת הם נהרגין בהתזת ראשם בסייף מנלי שדינם בסייף בשלה מיר נידחת כתיב בהו לפי חר לפי חרב אל רוצח מנלן שזה בסייף בחרב תניה פסוק אומר גבי המכה את עבדו הכנעני למוות כתוב עליו נקו נקם נקמה זו איני יודע מה הוא איך נוקמים בו כשהוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ואומר נקימה זו סיף משמ שרוצח דינו בסיף שואלת הגמרא מןן שהרג זה התזת הראש ואמה אולי נאמר בריזלי מברז אולי תקע את הסיף בבטנו בגרונו כמו ברז שיוצא מהחבית מתרצת הגמרא לפי חרב כתיב היינו ב לאורך ה החלק החד ש בחרב ואם הוא דוקר אותו אז הוא לא לא הורג אותו לאורך החרב ללכן עדיף להטיס את ראשו שאז הוא משתמש עם האורך של החרב שואלת הגמרא ואימה אולי נאמר דוד גיסטרא שיחלוק אותו לאורכו לשניים מלמעלה ללמטה אמר רב נחמן אמר רבב רבוע אמר קרא ואהבתה לרעך כמוך ברור לו מיטה יפה גיסטר זה מיטה מנובלת שואלת הגמרא אשכחן במה שכתוב נקו מנקה מצאנו לימוד שרוצח דקטל עבדה אם הוא הרג עבת כנעני ראינו נקום מנ הקם שהוא נדון בחרב אבל מי שהרג יהודי בר חורין בן חורין מנלן מנען ש מיטתו בחרב אולי מיתתו בחנק אונה הגמרא וליו כל וחומר הוא כי לא לומדים את זה בכל וחומר הוא מה מי שקטל עבד דינו בסייף מי שהרג יהודי בן חורין בר חורין יהיה מיטתו קלה יותר בחנק שואלת הגמרא הניך לחכמים שם המנדה אמר שסוברים חנק קל אלא לפי רבי שמעון שוע מנדו אמר שאומר שחנק חמור מה יק למימר הרי אין כאן קל וחומר אולי באמת דינו של רוצח יהיה בחנק אונה הגמרא נפק לא לומדים שרוצח דינו בסייף מדת מד תניה מזה שכתוב לגבי עגלה רופה שמוצאים הרוג מחוץ לעיר אז בני העיר צריכים להביא עגלה רופה לערוף את העגלה על נחל איתן כתוב שם ואתה תבאר אדם נקי מקרבך דורשים הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ארופה מה להלן בעגלה ארופה בסי ומן הצו אף כאן ברוצח בסייף ומן הצ מן הצו שואלת הגמרא אם לומדים מעגלה רופה אולי נמר מה ללן בעגלה רופה פין את רושה בקפיץ מין סכין שחותך צמות של בהמה ו ממול עורף היינו מאחורי הצוואר אף כאן ברוצח בקפיץ וממול עורף מנן שהורגים אותו בסיף ומצד הגרון מול פניו אמר רב נחמן אמר בשם רב רבוה הפסוק אומר אמר קרב ואהבתה לרעך כמוך ברור לו מת פ זה מיטה יותר יפה בצורה הזאת זכה בעזרת השם ואתם מדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום עד כאן דף נב
לצפיה בתכנים נוספים: