הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קיט

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קיט

[מוזיקה] ב 14 דף ק י1 שור מתחל בעזרת השם אמצע השורה השלישית אומר מר למדנו בברייס המרגלים ישוע וכלב נתנו את חלקם מסלונים שבד קוייח הם לא נתנו חלק בארץ אלא זה התחלק בין כל שבתם אומרת הברייה והבונים שלהם הם נכנסו לארץ לא להם ירו שס נח לסם נוטלו בזוס אבי אבי שיצא מצרים ובזכות שביע איסן אם ותם לא היה אחים מקשה הגמ ביס אחרת שהבנים האלה נטלו חלק בארץ בזוס אמון אומרת הגמור קשי או מה ששנינו בזכות סבם ה בזכות עצמם לא נטלו כמן דומה ליצי מצרים התחלק הארץ ולא לבוי אורץ אז היו חייבים להגיע לאחד מיועצי מצרים ואבירי לא קיבל חלק בארץ הם קיבלו בזכות סבם או מה ששנים ביסה השנייה בזו עצמו דבורץ את חלק הארץ ומדובר שם היו בני 20 מנסתם לארץ הם קיבלו חלק מעצמם ו שת היסס הם סות לבו אחלק הארץ אז הרשב אומר איך יתכן הי כתוב שמרגש לקום זת אומרת צרים ורץ כי אם לבו אורץ אזי מהרג איזה חלק יש רגים לאאו לארץ אלא אומר הרשם זה תכן שזה מכוש שוא אומר ם צרים וגם לבור קורץ אזוס לבור יבה לקבל חלק קש או היס שאמר שקבלו בו העצמון דני 20 כשב לארץ אז מבל חלק בארץ או ששנינו שהוא יבל בזכות ו דן כשבאו לארץ אומר הרשב שאין הכוונה ממש לבן של מרגו לבן של המסננים כי זה לא יתכן ש היה בן 20 כשבא לארץ קרי המסה עם המרגלים והמסה מדס קויר היה בשנה השניה לצ מצרים חרי 38 שנה נכנסו לארץ ישראל אז ביו לפחות מ 38 אלה הכוונה לנכדים של המרגלים ומסוננים שההורים שלהם בני המרג מסלונים אי מיס במדבור ובני בונים לפעמים קוראים להם בונים אז הנכדים האלו הם לא ירשו את חלק סבם המרג למסננים כיוון שבם לא היה להם חלק בארץ המרגלים סלונים לא היה להם חלק בארץ אבל ננו חלק בזכות אבות זקניהם שהם היו מיצ מצרים ואפילו שהם לא היו בני 10 מכניס סם ורץ הם ירשו את חלק אבות זקניהם יצ מצרים כיוון שרשת לא צריך להיות בני 20 כמו שבנו סלופ שהיו נשים והם ירשו אז לפי זה אז זה הולך דס רב ש בן אלזור שהוא סובר שגם יוצ מצרים וגם בורץ נטלו אומר הרש בם שאמת הסיפ זה לא רבשי מללו זו ורק לבו ורץ סחל קורץ ומה הכוונה שהם נטלו בזכות אבי אבי אביהם ד עידי חזורי של מסלון הם היו אחים שלא היו בני 20 בשס הגזרה אז הם לא מתו והם נכנסו לארץ והם קיבלו והם החזירו לאבותיהם והם הורישו לצאצאים שלהם וכך הגיע לנכדים של המסוננים חלק בארץ מה ראינו במשנה הם קיבלו שלושה לק בנו צלופחד למה כי צלופחד היה פחור ושחור טל שני חלוקים עכשיו מביאה הגמור שכבר דיברנו כמה פעמים והמ למה קיבלו חלק חרו רו הנחלה בארץ היא רק ראוייה לבוא לחיפה לצלוב חוד היא לא הגיע לידם הם לא נכנסו לארץ ואין נוטל בוזק להלו נראה למדים מהפסוק בכל אשר מוץ אלו מה שנמצא ביד האב בשעה שהוא מת בזה מקבל הבחור פי שניים המ שמגיע אחר כך בזה לא מקבל פי שניים אומר רב שמואל אינו חנמ שלושת החלקים אז רק בשניים מהם דהיינו חלק צלוף חוד וחלק פיטוס שבכפר הם קיבלו חלק בארץ ישראל מה שהחלק השלישי שחלק פחרו זה הם לא קיבלו בארץ ישראל בסדו סול המטלטלים שהשיר חיפר בזה הם קיבלו שני חלקים אחד פיטוס אחד בחירו נקטו סד הסלים כזה ברור שהיה לכל אחד אין אדם במדבר בלי אוהל מוסב רבה מה אתה אומר שהם לא נטלו חלק בארץ ישראל חלק הפרו כי זה רוי למדנו רבי יהודה בנו סלו נ ד' חלוקים שנאמר ויפלו חב מנסור ואמרנו מה זה סורו שישו בוב רבע חלקים שבנו סלופ אחד מארבעת החלקים דיברנו זה חלק פחרו וכתוב חבלי זאת אומרת קרקעות שמודדים אותם בחבל אלמר בארץ ישראל מזקי ביד יצ מצרים הקדוש ברוך הוא אמר לסכם מושו יש לכם את זה בירושה כילו שכבר הגיע לידם ולכן החו ל פ שניים ולכן בנו סלוח שעמדו במקום אביהם נטלו פי שני בנחל חיפר כד בחור אז מה אמרנו של מזק מס מקשי אומר רבי חדק שמעון קמני מתלמיד רבי עקיבא וכך רבי שמעון דש רבנו שבנו חורס כמו בן כרי כל הדינים הצטב במורו שם כתוב שם ושפ בנוס היה בסוף 40 שנה במורד לפני מת כ הצטוו בכל הדינים וגם אפשר ללמוד זאת מאומים כמו שנראה בסוף הדף מה הוא כן הסתפק אבל לא ידע אם נוטלס חלק חרו עמלו ולמסה אז הוא שאל את הקדוש ברוך הוא ואז נאמרה כל פרש נחלו שלמדנו מתחילת הפרק שם בפרש פיחוס אז היה אפשר לחשוב שלולי שהיה מעשה עם בנוסחו לא הייתה כתובה בתו פרש נלוס זה לא כך ואם זה לא היה כתו ו שהשה אז אולי הרבה מצוות חסרות בתורה לפי שלא רעשה לא ורפ שגם לו המעשה של לפחוד שז בנו לחו נכתב על ודן אותו דבר דעש רבנו ש מקוש במיס כתוב שמצאו אדם מקומי בו בשבת וכתוב לא ידעו מה לעשות לופו ידע ש במי שנ מה שכתוב פ אב ידע ביזו מימוס האם חנק אוסקי חמורה ממי וגם אל תחשוב שלולי המעשה שהיה במדבור לא היה כתוב בת שחב בסי לא ור כמו שר המצוות א ש מו שכתב ללמד שמגלגלים זכו ע ידי זק בנו סלפ היו זקים היו צדקניות הם זכו שעל ידם גלגלו את הזכות נכתבה פרש נחלו יש אזה זכות לבנים ולקרובים לרשת את קרוביהם ומגלגלים חוד חב המקוש שהיה חייב התגלגלה על ידו חובה שעל ידו התפרשה בתו סקילה חמורה שנוח לו לאדם לדום בחנג ולא בסקילה על כלפנים סל כדו ראל מזק מהקו מסתפק אז מה הסתפק מישה רבינו מסביר הריבו אם נאמר שרצר לא מוזק אפשר לומר שהוא הסתפק בעצם הדין הזה זה האם פכור נטל פי שניים רק במור זק או גם בראוי כפסוק בכל אשר אמו צלוי עדיין לא נאמר אבל אם תאמר שפשוט שצ ישראל מוכ זקס אז מה היה הספק של מושה אונה גמורה מה שאיין לנו ספק שצ ישראל מוחזקת רק אחרי מה שענו לו משמיים אבל הוא עוד לא ידע אי גופו קו מסתפק הוא הסתפק האם זה אכן כך ואנחנו כבר יודעים שכן על פי תשובת הקדוש ברוך הוא שמקבלות גם חלק נחלו כמו שלמדנו בפסוק ועבר אותו שמקבלים גם חלק מה הוא הסתפק כסיב שהקדוש ברוך הוא אמר ליצא מצרים ונוסעת סוכם מושו אני השם עכשיו כך מוי רושו זה ברור שיש כאן משמעות שמיש לאחרים כי לא כתוב יושו אלא למוי רושו אז פשוט שיש כאן משמעות שהקדוש ברוך הוא כבר רימז להם שאתם תורישו את זה לבניכם אתם עצמכם לא תרשו לא תיכנסו לארץ ישראל שתי סיבות מזה שכתוב מ רושו ולא רושו וגם אנחנו יודעים שכולם מס במדבור אבל יש גם משמעות של ירושה כמו שכתוב הפסוק מירש קיפו ש הקיפודים יורשים את המקום הזה אז זהו הסתפק זה ברור שיש כאן משמעות של מרישים ויורשים השאלה אם יש כאן גם משמעות שירו שלכם אביכם שאתם כבר מוחזקים את זה וסיכם מאברם יצחק ויעקוב וממילא הבכור יטול פי שניים כי זה מוחזק בידכם אוי דיל מלא יש בזה רק משמעות שמו רישין ונ יורשים אזר ל פי שניים ופשטו פשטו למש רבנו מהשמיים תרו שיש כאן את שתי המשמעויות ירו שלכם אסכם ומיש ורשים אז זה שמיש ורשים ידעו לפני זה כמו שהסברנו רק אמרו משמיים שיש כאן את שתי המשמעויות גם משמעות שו שלכם בכם בזה שענו ל משמיים ועבר אותו זה חלק חרו שזה מוזק בידם הרשב גורס כ ממקום ונו דסי כצ בד כמו שכאן מושו יש כאן משמעות של נבוא עוד לפני שחטו המרגלים שלא תקסו לארץ ישראל אלא תורישו זאת לבניכם כך אנחנו מוצאים עוד פסוק שיש כבר נבוא שלא יכנסו ורץ יצא מצרים אפילו שעדיין לא נגזר עליהם בשעה שאמרו זאת מתי בשיר הסים מה אמרו תב סמרים כלל ישראל תבנו לאנ לביאי מוי אחרים מ בניהם מלמד שם עצמם שנב ד נבים הם לא ידו בעצמם נפלה להם נבואה בפה שהם עצמם לא יכנסו לאר ישראל הקדוש ברוך הוא יבי את בניהם אל הנן עמדנו לפני משה ולפני זור הכן ולפני הנשים וכל דו הנו הסנהדרין אז בפשט משמה הם באו לפני מוישה ולא יכל לעזור להם הלכו לוזו לא יכל לעזור וכך הלאה זה לא ייתכן אפשר עומדו לפני מושה וכולו ו יאמרו ן דובו מושה ז לאכלו לזור להם ועמדו לפני הנשיים וכל ועידו מה הם יכלו לעזור מה שקודמים לא יכלו לעזור אלו ריס המיקרו דורשיו תדרוש אותו כאילו הוא כתוב למפריע דהיינו כך תמו דנו לפני מושה ועוד לפני זה הם ניסו לעמוד לפני לוזו ועוד לפני זה הם עמדו לפני הנשים ועוד לפני זה עמדו לפני יועדו דנו הם ניסו ללכת לסנהדרין לא כלו לעזור להם הלכו לנשים אחרי זה לוזו אחרי זה למש רבנו והוא ענה להם שהקדוש ברוך הוא הלך לקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא אמר מה לנות להם אומר הרשם אם כך למה לא כתוב לפי הסדר עמדנו לפני ידו ולפני הנסים לפני לוז לפני מוישה הוא לא רוצה להקדים בפסוק את התלמיד לרב אלא ראשון ראשון חשוב דברי רבי אשיה אבו חונן אומ משום רבי אליעזר לא פירוש אחר בסמדר ששבים מוישה ולוזו ונשי דו והלכו ועמדו להן לפני כולם הם שאלו את כולם ביחד אפילו שהיו צריכים לשאול רק מוישה וזו הם חילקו כבוד לתלמידים במקום רבים אומרת הגמ במק מפלי רבי יש ואבחון מר סובר אבחון סובר חולקין כובד לתלמיד במום הרב כי גם זה חשיבותו של הרב הרב נוח לו בזה שמכבדים גם את תלמידו אומר סוב רבי ישי סב אין חולקין לכן בהכרח צריך לסרס את המיקרו ולס חולקין כובד תקרב ל אי ס אס אומרת הגמ אלס אסש או דקור כשהרב עצמו מכבד את תלמידו אז ודאי שנוח לו שגם אחרים יכבדו אותו בפניו ולכן באמת אומר הרשב משה רבינו שהיה ונוב והוא כיבד את כולם אז יכלו לכבד את תלמידי בפניו וכן הבאים הלוז וכולי עוד בלא יפול גרבי יקורה אז אסור לחלוק לו כבוד במקום רבו תונ בברי בנו סלוח חכמוני סן אומר הרשב בדרך ארץ עוד מעט נראה התה להם חוכמה מתי לשאול את השאלה הזו דרשוני וסן הם דרשו את הפסוקים צדקוני וסן כמו שכבר נראה חכמו יסן שלפי שו דיברו אומר הרשם שכש מצאו פתח לדבריהם באו בעלילה ו בתני מלס לבזן הם חיכו להזדמנות מיוחדת מה היה דומר רב שמואל ברב יצחק מלמד שש רבנו יש ודש בפ שימן שנאמר בתורה כי שבעך ירדו ומת אחד מהם מובן אילו אז צריך ליבם אותו ומשה רבנו דרש ל מביא הרשב את הדרשה שגמור בומס דורשת כתוב ובן אילוי הי ש אילו מיותרת כמו שדיברנו לי לגבי כלוס אז דורשים עלוב כאילו שהא זה ין תעיין אם אין לו בן אולי יש לו בת זאת אומרת שגם אם אדם נפטר ויש לו בת גם אז אשתו פטורה מייבום לא רק הוא הניח בן כמו כן אם הוא הניח נכד איזהשהו צצה אז הם נכנסו ובאו בטענתם בלחוד אמרו ו בנו סלפ מישה רבינו ממו נפשך אם כבן אונו חשובין אם אנחנו חשובים כמו בן ואנחנו פותרים את אמנו מייבום נונו נחל ו כבן אז כשם שהבן הוא פוטר את אמו מייבום וגם הוא מקבל את נחל סובב ולא האחים בדרך כלל שיש איבו אז ה מייבם הוא מקבל את הנחו אבל כשיש בן אז הוא פוטר מייבום והוא יורש את אביו אז ממילא גם אנחנו צריכות לרשת את אבינו צלוף חוד אם לאו אך לא חשובות כבן תסי ב ממנו כי אבינו לא הניח בן מיד הוא שמע את הטענ יקר מוישס משפטו לפני השם קדוש ברוך הוא אמר לו שהם צודקות והם צריכות לקבל נחלו אז רואים שהם היו חקמניות דרשו יסין שיים רויס מה הם אומרות כי אין לויבן הינו אילול בן לא דיברנו הם כבר ידעו שהבן יר שסביב אומר הרש בם כי כבר הם ידעו פרשס נלוס כמו שאמרנו לאל שמשה רבנו ידע את כל הכללים הוא רק לא ידע אם נותנות חלק חרו לוי אומר הרשב נמצא שהם היו דרשות הם ידעו לדרוש גם את הפסוק הובן אילוי ועברת מנחוס לביטוי זאת אומרת אם יש לו בן הוא קודם לבת ולא כמו שרב פופה פירש א הוא רצה לפרש כמו שר בתחילת הפרק דף קי שמי אומר עמ שיש בן ובת אז שניהם מתחלקים הם ידעו שכשיש בן רק הוא מקבל אבל כשאין בן אז הבת מקבלת מה שהם באו לדרוש זה גם חלק פחרו אבל טויס פס טמאים על הרשב כי הרי אמרנו ליל שכל הפרשה הזו נכתבה על ידיהם אז עדיין לא נכתב הפסוק הזה איך הם ידעו וגם הרי התכן במ כמו שרב פופה פירש וגם אם הם ידעו פרשס נלוס שכשהם בן הם יורשות וכל הטענה שלהם הייתה על חלק וירו אז מה הם הוכיחו מייבום מה הקשר מה שם הכריחו מייבום אז לכן טוס מפרשים באופן אחר הם ידעו שבן יורש ולא בת יורשת והם דרשו זאת מהפסוק שבנו לל נחלתם לבניכם אחריכם ל רשס אחוזו כך כתוב באבת קנני לבניכם ולא לבנו סיכם או מסברה הם סברו כי אם הבת יורשת תשבת נח לשבת זה לשבט אחר רק הבן יורש אז לא היה להם טענה שיש בן אב הם באו שיחדשו דין שכשאין בן אז לא האחים יורשים אלא הבת יורשת וכך באמת אמר הקדוש ברוך הוא שואל את הגמורה מה אמרנו שהיו אומרות אילו היה לו בן לא דיברנו בריסה אחרת שנותן בס הם אמרו אי ו היייתה לו בת לא דיברנו מה הפשט היו לו חמש בנות אומר הרשב המקש עצמו לא ידע לפרש את הברייה רק הוא הקשה מה הפשט אומר רמיס מי מכאן צריך למחוק בת הם אמרו אם ה לא היה בן הינו שותקות הבימה אפשר לפרש את הברס כך אפילו יובס לבן לא דיברנו הם ידעו גם לדרוש מה שאמרנו לאל הם אמרו כך אם לאבינו הייה בן היינו שותקות יתרה מזו אפילו אם היה לו בן והוא נפטר ווא הניח אחריו בת אנחנו יודעות שככה לא לא כמו הצדוקים שהבת הזו היא יורשת ואנחנו לא אבל הוא לא הניח לא בן וגם לא בת הבן ממילא אנחנו רוצים את נח לס אבינו צדקוני סן שניסו אל להוגו ם אומר הרשב כמו שנראה לאלון כתוב בתוה שצריך כל בס יורש נחלו צריכה להתחתן עם אחד ממשפח מה וביו כדי שלא תסב את הנחלה לשבט אחר אבל בנוי סלוח עצמם הותרו נסה לכל מי שירצו כמו שכתוב לטוב בעיניהם יהיו לנושים רק שאר הבנות שבאותו דור הם נצטוו בעניין הזה אם כך מה מקיים למשפחה סמין תנו לנושים אצ תו וסינה כתוב שלא ינסו אלא להגון להם זאת אומרת שמעת משפחת סביהם היו אנשים מגונים ובאמת הם ניסו דווקא להם כתוב נו מחלו וחולקו וירצו לבני דודם לנושים אפילו שהותרו להתחתן עם מי שהם רוצות הם לא רצו להידבק אל בגוים כמו דקוס עד כאן דף קיטס ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: