על מי מוטלת מצוַת החינוך למידות טובות וליראת שמים?- שמ"ג א'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

על מי מוטלת מצוַת החינוך למידות טובות וליראת שמים?- שמ"ג א'

[מוזיקה] סגשב סימן זה סימן יסודי בדין חינוך ולא דוקא בשבס אלא בכל דיני התורה אומר המחבר כן נב זו דוגמה שהגמור נוקטת הוא הדין הוא עושה שרסורים אין בזופרישים אנשים זרים אפילו בזן לא מצובים להפריש אותו. כמו כן, אם רואים אותו מחלל שבת, אם הוא עושה לדעת עצמו, לא צריך להפריש אותו. אם הוא עושה זה בשביל גודל, צריך למחוט בידו. כמו שראינו בסימן ש לד שקוטני שבא לכבות צריפה צריך למחוט בידו ואפילו לא הגיע לחינוך כיוון שאין לו דעת עצמית אז הוא עושה זאת על דעת הסובב. ובשרציון שמבואר שמדליק אצל אביו כמכול של אביו ומנתרה כיוון שאם לא ימח בו יעבור עלסום לוכו אתו ובנכך וביתך אם מדלקה אצל אחרים חיוב המכו של האחר בכותן ומדרבונון רבי אריעזר מסביר שהפסוק הזה לסס איזה לו שזה שנוסף בשבת שאיננו בשאר ייסורים וכל הייסורים האיסור מתר דווקא כשמאכילו איסור ביודע כמו שנראה לאלון בשבת התוסף ליו שאף שאביו לא מצווה לא מצווה הוא על עשיית האיסור אלא רק הוא יודע שהוא עושה זאת על דעתו מצווה על שביטתו ואם הוא לא מונע אותו הוא עובר עליו מלבד דין חיוש מלכנחו ומצוות אומנם ברלוכל כותב שאולי מה שאביו צריך למחוט בידו הוא רק מדרבונון כיוון שהוא לא מצווה אותו לעשות אם הכותן מחלשב על דע הסובי ולא מונע אותו דס הגרח מבריס שכיוון שהיה מצובי השביס אזנוי נחשב כמו שמכל שבס ממש ונס כמו לכל לשבס ביום יום טב כותב אור שמח שהוא לא מצווה על שביס בנוי כך מבואר בבן עזרא בשבת הליבי כותב שתלוי מחר כסונים עם איסור אליו ומיום טב נלמדים משבס זה הכל לגבי אנשים זרים אומר המחבר אבל אובב מצובה ליג אוירבוי להפרישי כאפילו לחנרב בונבנו במצוות הוא טל עליו כמו שכתוב חנוך לנער על פי דרכו כל שכן שמחויב להפרישה מאיסור זה ודאי מוטל עליו כותב הכף החיים שאינו מחוייב לך חנך בנו שהוא שויתוי חרש כיוון שליבואו לכלל פיקחות להכילו איסור ביודעים גם בשוטוי חרש אסור כמו שנראה לאלון כמו שאסור אפילו קוטן ביומוים כותן שאיננו גדל את אביב כותב בשבת תל אביבי שאין עליו חיו מצכין מוכיחות מדברי רעש לגבי קרישמי בזמן שהכות נמצא בתלמוד תורה דסחוצ'וני שמסתבר שכיוון ששכר אהב מלמד בנו צריך המלמד בדין שכירות לחנכו וגם להפרישו מייסורים באותם שעות כחיוב אומר המשתברו יש מאחורן שסוברים שמצווה שחינוך מוטלת גם עליהם המשתבור לאלון כותב שבכל מקרה לכולל מכשמחנכת את בניה מקיימת בזה מצווה כמו חן קטן שאין לו מבע בס טופרשמם שיש אומרים שאמו והבזן חייבים לחנכו כותב החוצוני שגם לדעות שהם אינחד בניסס חינוך לחנחם ליראת שמיים ודאי שמוטל גם עליהם כמו שנאמר על טיטו אישטרסמכו ואדרבה חיוב זה מוטל יותר על אלו שמתעסקים הקטנים מוסיף השולחן ערוך האב מחוייב להפריש מאיסור דיריסה אומר המשתב באמת אפילו מאיסור דרבונו חייב להפריש כמו שהוא צריך לחנך אותו מצד רבונון אלא שתי דברים קודם כל ביסוד רבונון אם לא יפרישו אין בז מוכים בידו ביסוד ריסה בז מוכים בידב להפרישו שתיים יסוד רבונו פעמים שאין צריך להפרישו ואפלית לכתחילה דהיינו כשצריך לכך כגום שמצינו שמקילים ברחיצה וסי חבים בים הכיפורים שישמים שזה אסור רק מדרבון יש שם שד רייסה שזה לא מונים את הקטנים אמיסה כתוב ביחסם כיפה שבזמנינו שנו נוהגים לרחוץ ולסוך את הקטנים כל יום אין לרוחצו לסוך כיפורים אפילו על ידי גוי ורלוך מביא הידע הרשבו והרן שאם התינוק צריך לכך מותר לו לתת לו בידיים יסוד דרבוננו אבל דעסמך בשוכנוך לאסור גם באופן זה לתת לכותל לאכול בשבת קודם קידיש מבואר בסימר שמחת שמותר כמו כן לפני תפילה שכחס מבר שמס כובוב שמותר אבל יהשב טוען שרק אוכל שמסביע אבל לא ממתקים בוא לסיום כותב שגם ממתקים לא גזרו בזה איזון לתת שעבר שלשון נלקות מבואר בסימן טוב קובצ לגוף שמותר ואפילו שתקיעה שלא לצורך חסרה מדרבונון לצור חינוך מותר לגבי מוקצה גם שט חולי כאילו אם הקטן בוכה אומר המשתבור הפשוט שאם שמע לבנו בתו הקטנים שמדברים לשנור מצווה לגאור בהם להפרישה מזה וכן עם מחלוקס ושקר וקללות בבנסנו רבים כמה נכשנים בזה שהם מניחים לב לדבר שנור ורחילוס לקלל נעשה מורגל בזה כל כך עד שאפילו שהוא מתגדל ושומע שיהיה בזה איסור גדול קשה לו לפרוש מרגלו שהורגל בזה שנים רבות והיה דבר אצלו בחזק כסתר מיד אליהו כותב שג צריך להפריש גם כותן שאוכל חץ שיר ממחולס אסורס אבל לי ש מוסיף שהוא הדין שיש להפרישו מסוף יקסו דרייסה אבל למיסה יש פוסקים שאומרים שאפילו להכילו מותר חצי שיעור אז ודאי שאין חיוב להפרישו בכך מה זה זמן חינוך אז מתסהו בכל תינוק לפי לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי עניינו למשל היודע מן ישבס חייב להרגילו לשמוע קידש ואבדולה היודע ליסט בלוכה כוכה חייב בציצ וכן כל כיוצא בזה בין מצס של טוירו בדרבונון החינוור בלאיססה בין של תור בין של דרבונו בכל תינוק שהוא ברבונה שמבין כשאומרים לו זה אסור לעשות זה אסור לאכול אבל תינוק שאינו ברבונ כלל אין אביו מצווה למונו בעל כוחו מלכול מחולס אסורוס או לחלל שבת לעצמו אפילו באיסור דריסי כיוון שהוא לא מבין כלל מה שהוא מנע אותו כמו כן אם הוא כהן הוא לא צריך להוציא מהבית שטומ בתוכיחוי אלא אם כן הוא ברבונה אז מצווה על אביו להוציאו כדי להפרישו מהאיסור מחמת מצווה שחינוך אבל להכניסו בבית שתו בבתוויחוי וכן לספות לו להכילו בשאר ייסורים אסור אפילו בתינוק שאין ברבון עדיין כמו שנראה לאלון אמנם אישסה שעומדת ללדת מותרת להיכנס לכתחילה בואל המס אפילו שנראה לנו שוודאי תלד שם ולד ושמה יהיה זכה ויתמ שם בכל זאת מותר כזה ספק ספיקה שמה יהיה נפל וגם יהיה בן קיומ יהיה נכביש אז זאת אומרת יש יותר אחוזים שאין כאן זוכר בן קיומית חולים אפילו באופן שיש ודאי טומסמס מותרת ללכת ללידת שם אז למדנו שאין חיוב אפרושם מאיסורים לקותן רק לאב שהוא מחוייב לחנכו וישמים גם הם אחרים אינם חייבים בשיעור הבא נראה את המשך הסעיף עניין ספייה שכבר הזכרנו שלאכילו איסור החול בכל מקרה לכל אחד בכל גיל כמו כן נראה שיטה חולקת שהשחיו והפרושם הייסורים על כולם ולא רק על האב עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: