מה הם 'דרכי האמורי'?- ש"א כ"ו - כ"ט

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מה הם 'דרכי האמורי'?- ש"א כ"ו - כ"ט

[מוזיקה] בסיעת דשמיה סמן ש א סעיף חבוב למדנו שמותר לצד וסרבי מקמי המומחה איך יודעים ה מומח או לא אז הכלל הוא שדך בייסורים אומר המחבר נמן פעל עצמו שהו מומחה והוא הדין שנאמן על הקמה לומר שהיא מומחית לא חושדים שכוונתו להכשיל הגרוס מויש כותב שאפילו שעדותו של הרופא שהוא מומחה נוגעת לכבודו זה לא סיבה לא לאינו אז הוא רוצה לומר שייתכן שמדובר דווקא שאומר את מי הוא ריפא ואז אפשר לברר זאת בדבר שאפשר לברר אדם לא משקר המסתיים הס שחנוך מה שמע שאפילו שהוא לא מפרט את מי זה ריפה אלא צריך לומר שכל ידי חו נמם באיסורים אפילו שלפעמים נוגע הדבר לממנו אז כר גם כאן סעיף חוז כן נראה רשימת דברים שגמור מפרטת שהם היו סגולות למחלות מסוימות בזמנם וזה היה סמח לרפוא יש זה דין קומ המומחה שמותר לצאת לש סרבים כשהם תלויים על גופו יצים בביצה החרגול זה מין חגב הביצה שלו זה רפואה לדבר מסוים כמו שופר בגימור ובשן של שול ו במסמר הצלוב שצלו אדם על עץ מוצאים מסמר זה סגולה בן בחול בן בשבס בשבס זה כמו מומחה מה החידוש בחול ואין ב משום דרקו וככל משום רפוא איןו אבלו מי י ק בו משום רפוא אסור משום דרק מרי אם לא ניכר שיהיה לרפוא אז אסור משדר מרי מה מותר בדברים מנל כיוון שיאמרו היודעים שרפו מצד הסגולה זה כ קר אבל כל לח ש מותר ווסר משוד כמרי אלא בסום שבודק ונו מועילים אבל אם עדיין לא ישמח אנחנו לא יודעים ש מרפים בכל זאת מותר כיוון שיודעים שיש לחשים שרפים אומרים שמה גם זה ירפא וזה קצס כמו ניקר כיוון שרגיל ש לחשים מרפים והן איסור ל באותם שידענו שאינם מועלים אבל ויש מי שחושש בכל קמ שאינו מומחה משום דרק לפני שיודעים שהוא מומחה אבל הגרו מקשה למדנו במשנה בש שצ בקו ש מומחה ממה שמ דווקא בשבת בכול מותר סרוד נדחק לישב מסים המשת שחו ודו שש בש סקונה נראה שלכול הל מ מותר להשתמש ביום חול בכל קומע ש ממכם סעיף חכ מי ששלו מקו ביסס רגלו וכושר לו מטבע לאוגן של נוג ברגלו וגם מרפה יש לה סגולה לרפה מר צבו המשור מביא בסוף דווקא שקשר את המטבע לפיסת רגו עוד יום באיזה סמרטוט שלא חשוב הוא בטל אם הוא קשר בדבר שהוא חשוב אסור לצאת כמו שכבר למדנו בסעיף חובז עכשיו כך המכב זה לא שנ טור הוא מצריך שהמטבע תשמש לשני מטרות שלא נגף ברגלו וגם שהיא מרפת מה שמע שאם זה לא מרפא אלא מטרה של לא ינגב ברגלו עשו אבל מחרב לשיטתו בסעיף חובז כמו שלמדנו אבל רבי כותב בשם כמה פוסקים שאפילו שהמטרה היא רק להגין מצר גם כ בוטר וכמו שבר נסיף חובז גם דס הרמבם כן ולכן אם נחתכה אצ בו בשבת וקורה חתיכת בגדלה שלא ישרד בבגדיו מותר לצאת בו אבל יותר טוב שיקרו איזה סמרטוט שהפרי מגוד מצדה דלא יקח ודום שבזה גם המחבר מודה שזה בטל לגבי המכה ללכן פלסטר וכדומה עדיף בכל מקרה צריך לרחוץ מקודם את הדם ש באצבעו כי אם הוא לא ירחץ ואז הוא כרוך סמרטוט אז הסמרטוט יצבע אדום ומו ק מתחה כשמ לחוץ את הדם הבס מש חו חס מבואר שיש להקל כיוון שזה לא דרך צביעה לדרך לכלוך המיח שבס כותב שכיוון שנקטנו שדבר שמגין מיצה מותר לצאת בו לכן מותר לצאת במשקפיים אפילו שלמה מרפים את העיניים כ מגינים מצר וכמו כן סיד גשה זבור שלכן מותר לצאת ממכשיר שמיה כו כמו כמע אפילו שלא מרפה ו מונה הצע מה נזקק לו סעיף חובט היוצ בטס מקופל על כספוב דהיינו שלאח שנוסה על רושו מגביע שוליו על כספוב חיב טוס זה לא דרך מלבו שכמו מסוי היום הסי רק את ליתום על ראשו ואותו חלק שעל ראשו מקופל כמו שהולכים בדרך כלל כותב רב ניסים זה לא מעשו את זה דרך מלבוש מותר לצאת כך כל שקן שהסירה לגמרי מעל עצמו קיפלה ונתנה על כתפו כמו שכש בודקים את הטלית לפני שלובשים אותה ודאי שזה דרך מעסה חייב אבל אומר המחבר אם הנו מקופל לסיפו אבל משולשל ברוך בו למטה מכספו רק חלקה מקופל כספוב שורי שמח שמסת בטס מסקס בו סיפו וגופו אף על פי שמקס קצס מלמ מטו המשב מביא שאפילו אם אינו מכסה רוב גופו ויש מחמירים ש מחסה רוב גופו על פי זה מ ס בחג מכנס להתעטף כל גופו קשה אלא הוא מתקצר מלמטה מותר כי זה מטף עד למטה מכתפיו וכאן אומר המשור לפי בר הגוי לו שייך רמו שבסעיף הבא הגו אף על פי שמניח צד ימין הסי של שמאל דדרך ללו שק נוז ושור אבל לפי פירוש הגרו שנראה בסעיף הבא הרמו של סעיף הבא שייך לסעיף הבא עד כאן הדף היומי ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: