מהי משמעות המעמד של 'גר תושב'?- ד"ש ג' ש"ה א'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מהי משמעות המעמד של 'גר תושב'?- ד"ש ג' ש"ה א'

[מוזיקה] בסיעת דשמיא ממשיכים סמן דש סעיף ג למדנו שאדם מצווה על שביסס עבדו מה קורה אם הוא לא עבדו הוא לא קנו לקניין הגוף הוא רק משרט שלו אומר המחבר אינו יהודי גמור גוי גמור שהוא לא קיבל עליו ש מצ כ אם הוא קיבל עליו אז הוא גר וישו סור לעשות מלאכה לישראל אפילו למי שאינו רע בו אבל אם הוא גוי גמור שהוא סוכר אין רע בו בצו על שוסו ואפילו שכיר לכמה שנים הוא לא קנו לקני נולום ולכן אפילו אם הוא עושה מלאכת רבו אינו עסור מדריסה כלא בכלל עבדו ומלאכות ש מותרות לכתחילה גם יד רבון די גוי כמו חול שים סקונה או קבורת המת ביום טוב מותר לכתחילה גם על ידו כמו כן מובא כמסי שלד שכשם ש בסתם גוי שבא לכבוד ליקה לא צריך למחו בו כיוון שמכים אומרים שוסי לו את הצורך עצמו לכל צורך לקבל שכר הזכר גם אם עבדו המוזכר לו לזמן הוס זה עושה זאת לא צריך למחות בידו למיס מובא כמה הרמבם שבזמנינו שב נוג לא מקבלים גרושוב וגם ללא עבד שהוא לא רוצה לקבל עליו מצוו רק שמצ כמו גר וישוב אבל הרבד חולק עליו מביא המשת בור מבס יוסה שמסתפק מהמרי הסתפק בזמ בזמנם היה בארצות ערב עבדים ושפחות שרצו להמיר דתם להיכנס לדעת השמואל הם צו לחייו אפילו שהם עדיין לא עשו זאת אז כיוון שהם יכולים כל רגע לעשות זאת אז זה כבר לא נחשב אלא כסוכר בעלמה וצריך יון ולמה ידע כ להחמיר בזה כי זה סופק דריסה וכל שכן אם הוא במקום שאין לו רשות לפי חוק המדינה להפקיע את עצמו במרה דתו שבזה ודאי אסור לעשות מלוכ בשבת לישראל במקום שהמלך ירום עודו גזר שאין שום אדם חוץ מדתם דהיינו מלך נוצרי אז אסור ליהודים וכדומה לקנות עבד והומו אז כשיהודי קונה עבדים ושפחות הוא יכול להבעיר אש בשבת הגוי הזה כ זה סוכ בעלמה אבל יש חולקים שגם אתה גוף אוקונדו לישראל אומר המשב כעת שפורים את המס בעד עבדים ושס לכולם בגופם קנוי ואסורים במלוכה וכמו כן לכולה נושמים כבודים יש הרי בגימור עצה לממזר איך יכול לטהר את בניו אם מתחתן עם ממזר הילדים המזרים אז אם הוא מתחתן עם שיבחו אז הילדים מתייחסים אחריה והבנים אחר כך אפשר לשחר אותם יהו יהודים כשרים כמו כן ממזר וה היא אסורה בכל א אסורה להתחתן עם גוי אבל עםב קנ מותר להתחתן אז גם לכולה נוקטים שבזמנינו אומר המשור שייך עבד ושבחו שגוקו ומותר לממזר ליסה שחו ולעבד ליסה ממזר כמו שדיברנו בתחילת הסימן בזמנינו אין עבדות ונעבור לסימן ש בצ בשבס וסעיפים כתוב הפסוק למען ינוח שור חמו ונופש בין המוסו והגר אז את החלק השני גר סיכנו בסמן דש כעת עוברים למן ינוח שורו חמרו שתר הזירה שגם במס ישראל תנוח בשבת וכמו שכבר למדנו בסמ רש מבוב כאן נלמד לגבי החלק של וצו ומצ שמטו פשט כמו שמשו ב זה בסס ולא יסור לו המובא כאן שיש פוסקים שזה לו ויש דבר מעניין שרבי קי גם מסתפק האם אישה חייבת בשביס בהמתו כבר תמו עליו שלכה זה גמור מפורש שכתוב שז עזריה יצ צומים וכתוב בגימור שלה התה פרתו לפרת שכנתו אז רואים שכנתו שהי נגם חייבת במצוה שיס ב מצוין כק בבב האם גם ביום טוב יש ב והמ מקל בזה מובא כאן שהרשה זך אמר של ביום ט אפשר להקל עלפי כותב המשת שלב דווקא בהמה לדין אופז וכל בעלי חיים אפילו מיני חיות שבים אם הם שייכים לו הוא מצו על שביססו ולכן כשב יוצאת וסבים אז גם צריך לראות שהיא לא תישע מסע כי אם הא נושאת מסע אז השה מלוכ בשבס דם מצו שס במטו הדבר שהוא לשמיר לה אז זה כמו תכשיט זה כמו מלבוש לאדם זה לא מסוי ואפילו חיה ש יותר טוב לה שלא תהיה בשוט בעליה מותר להניח לדברים לצורך שמירתה ובטעם הדבר שכו נצרח לשמירת בהמה נחשו כ מלבוש אפילו שזה לא נוח לה אז ביר בשל ומשיב שכשם שבכל מוותר לעשות בבה כל דבר ש לצורך האדם ואין לחוש צר בלחיים כך גם בשבת כל דבר שהוא לצורך שמירתה הוא צורך האדם ואין לחוש בו למנוחת הבהמה הכ שלוח מבאר שהי לא היייתה לדעת הייתה רוצה את הדברים ששומרים עליה אבל בדבר שהיא לא משתמרת בו זה לא מספיק שמירה לה אז זה מסוי כמו כן אם זה מידי הרבה בשבילה אז זה גם בכלל מסו ואסור ד הגשה ז ב שאפילו להניח דבר קטן ש לא מרגישה בו שלגבי אדם זה מסק משל מחת אסור משום סס במ אז נעבור לד ב בשבת ב שמשמר אבל אם אינו משתמרת בזה לא מספיק לה אוי א ב א אבל דו ב האם רק מעט יותר ממה שצריכים זה לא מסו כי אי אפשר לצמצם וכן כל דבר שהוא לנו לשמו כמו שנראה בהמשך הסימן לא יתצ בוים אז הבכה ממשיך בתחילה הוא מפרט את הבהמות החזקות שצריכות שבחה ביותר ולא ידע משמירה קלה והוא הולך מהכבד לקל אל קוך נאוקו שהיא גמל נקבה לבנה הא צז בזמו ד פרזל שוא טבע של ברזל ונוקב חובו עושים לה נקב באף ומכניס הבוי לא מספיק לה בפג פרזל בקוש באפשר ובדברים כאלו אסור להו לצאת וחמר לוב זה חמור שבמדינת לוב קצת פחות ביגז פפז פוב שנראה בסעיף ג ודווקא חמור לובי חמור אחר תרוס כמו שנראה בסעיף ג' ובגימור כתוב שגם באפס הא גם יוצא חמור לובי זה גם בזה משתמר ממשיך המח וגמול רגיל באסור שבישרו פרזלא זה שמיר לגבי פג פרז שלמדנו בחמור לובי מה קורה עם גמל אז המג מסתפק בת פוסק לאיסור וכאן נלמד לפי תיקון המשבר וכן פרד וחמור גם הם יוצאים באפס הברס שהוא פרובי הם אסורים לצאת כמו ש בסעיף גן חמור ד פרד וסוס יצ בפסו אוי ברסן שוא פרינו זה ברי גנל שופרו בי אפסר זה מה שקוראים אורץ זאת אומרת באחד משניהם אבל לא בשניהם יחד כדאי באחד מהמהם השני משוי אבל אם הוא סוס מופרש הסקו רעים שהוא לא משתמר באחד מותר לשת בשניהם יחד והכו לפי העניין המשך השי בעזרת השם בשיעור הבא עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: