ייחוד מוקצה לשימוש בשבת – במחשבה או במעשה?- ש"ח כ"א - כ"ו

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

ייחוד מוקצה לשימוש בשבת – במחשבה או במעשה?- ש"ח כ"א - כ"ו

[מוזיקה] בסיעת דשמיה סמ שכ סעיף כא בשור הקדם למדנו לגבי עצים לעסוק שמספיק שהוא חש בים שהוא השתמש בזה זה כבר לא מוקצה אבל אומר המחבר דבו שורה של אונים אף על פי שחושבים שוא השתמש בזה בשבת אוס לישב עליהם בשבת אז אומר המגון כמו שדיברנו בשיעור הקודם לשבת על מוקצה אין בעיה רק הכוונה שאסור לטלטל א הש כדי לשבת עליהם אלא אם כן לידום שהוא סידר אותם ערב שבת באופן שיהיה ראוי לישיבה על זה מה ההבדל מסביר המשור חוויס יש כאלה שעומדים לישיבה ויש כאלה לעצים למה חוויס נאסרו כיוון שהוא קצם לשריפה אז הם נהפכו למוקצה עעל ידי מחשוב אז כרגע מחשוב מועילה להוציא מהם שהם מוקצה שהוא חשב לשבט עזה נידבו של אונים לא עומד לישיבה לכן לא מועילה מחשבה לחוד לעשות איזה כלי צריך מיסה להוכיח שם נשיבה ומה זה המיסה הסידור אז כך לומד המחבר כך משמע שאסור לטלטל לי שמה אמרנו לשבת לטלטל אלא אם כן לימדו שאז מותר לטלטל אבל המחבר כך לומד אבל מגו מצדק אשית אס רשי שבעצם גם לימוד זה לא נחשב כתיקון שיעשו מזה שם מוקצה הכלם כן לימדו דנו שהוא סידר זאת מערב שבת אז הוא יוכל לשבת בלי לטלטל וכך מצדד המוגן ללוכה שגם לימד אותם סידר אותם מסורים בטלטול כותב המשת ורו בשם המוגן אברום שלפי זה בצים שלנו שאין עומדים בשום פעם לישיבה אלא לעסקה אז כך גם בהם יש להם דין בדיוק כמו אבנים שצריך שייעשה בהם מעשה בעוד יום כדי שלא יהיו מוקצה כמו שנראה בסעיף חוף ביז ולא מועיל איחוד לשבס אחת לחוד עגו וישר מד דין אונים כדין חווס ומספיק מחשוב וכ ניקר אבל מברום מחולק על הרמו שאבן חמו מחרוס וכמו שנראה בסעיף חביז בדברים כאלו צריך דווקא ייחוד ולום כמו כל דבר שאין לה דרך לאחד לכך כ משמד שר החונים סעיף חובז אוסו לספי חוב לשמש כמכסה באבן או בבקס בדף של עץ או סג בודלס רוצה לקחת בר בקעת כדי לסגור דלת שלא נסגרת טוב אוקו ב בבר זה הייתה חבית יין שיש בחור שבחור שמים ברז קנה כדי שלא יצא היין מהחור ואז רוצים לשמ להוציא יין מהחבית אז צריך לקות במשהו בבר הזו כדי לשחרר זאת אף על פי שחושבו על אבן על הבק בעוד יום שיעשה בשימוש בשבת כל שקדים לא חשב רק שהוא עשה פעם אחת פעולה זו בערב שבת אוסו לטלטלם בשבת אלא אם כן איחדו לכך לשימושים אלו לאולם לא מועיל יחוד לש בסכס וו מועיל גם במחשוב בעלמה לא צריך דווקא בפה כמו כן אם הוא עושה מעשה תיקון ודאי מועיל אבל חדוש בזה בלבד לא הוא עדים רוצה להשתמש בקורה לסמוך את הדלת צריך איחו כמ בבקס ואז יש עזה תרס כלי אומר המשת בורו למה בחרס למדנו שמספיק מחשוב מספיק איחוד לשבת אחת שם כמו שדיברנו יש כאלה שעומדים לישיבה אבל כאן אין דרך כלל להזמין אבן או בקעת להשתמש בהם לכן צריך איחוד וילו מערב שבס להשתמש בזה הזה מיש ואז הוא שם עליהם שהם מוקצים אבל חזון איש כותב שכן יש דרך להשתמש באבן ובקעת לסמוך בהם את הדלת הגדרה וכן לקות בהם בבר זה ולכן דינן כמו שנראה בחלק השני כאבן שעשויה לפצח אגוזים אבל למס בתו חזוניש החמיר לקשור חבל על האבן מערב שבת מוחין שרוצה להטים בהם את המאכל מבוא בסמר נטס שצריך ייחוד ולום הוא טמע שמה על הלבוש שכותב שדי ביחוד ישה בסכס כי כמו שמבואר כאן בדבר שאין דרך צריך ייחוד לאלום נייר חלק שעומד לכתיבה כותב רבי קיבי היגר שאם רוצה להשתמש בו לקינוח צריך יחדו ולום ותמה בשוט שבט הליוי למה צריך יחוד ללום הרי זה חד פעמי זה לא כמו אבן שאפשר להשתמש ואחר כך זה נהפך שוב למוקצה למה אם משתמשים חד פעמי אז זה כמו ייחוד לאילון אז הוא כותב שייתכן שרבי קיג מדבר בנייר שיוכל לנקותו אחרי הניקוי או נייר גדול שיוכל להשתמש אחרי הניקוי בחלקו הנקי אז לכן צריך ייחוד לא ילום כי אין הדרך לייחד לכך כלי שמלאכתו ליסר שעומד גם לשימוש המותר אלא אש רובו איסור ולכן הוא מוקצה כותב הגשה זור בו שדי באיחוד להשתמש בו בדבר המותר כדי לתרו בטלטול לא צריך מעשה גם אם הוא לא מדכל לשימוש המותה מספיק לחדו לשבת אחת לשימוש בשבת זו בוצ מח מס חיסון כיס כדי להפוך אותו שלא יהיה מוקצה יתכן שצעיר גם מעשה וגם איחוד לזמן רב כותב רב ניסים שאם ה מייחד את החפץ בלי להגביל את האיחוד בזמן אפילו אם לא כיוון בפירוש לאלום זה נחשב לאלום ורק אם מייחד רק לשבת זו אז זה בעייתי מוסיף המשת ורו אם היה רגיל במכו להשתמש במ תשמיש לא סתם פעם אחת הוא השתמש אז בזה מספיק אפילו לא חדם בפירוש חזוניש כותב בשם הפוסקים שאין השימוש באבן בעוד יום עלד החטה עלפי החבית מועיל חשיבה כמכסה החבית להפקיע ממנו ש מוקצה ואכן אסור לטלטלה אפילו מרגיל השתמש במות החול אפילו ייחוד לאלום בלי מיסה יתכן שנו מעיל טירה בטלטול מוסיף המחבר ואנ מילה שאמרנו שצריך ייחוד לום בדוב שאין דרכו ליחד או לכך כגו דמו הדוגמאות שדיברנו ב כגו בזמנם היייתה הדרך ליחד אבן לפצ בו גוזים בחוד לשבס אס סג וזה לא דומה לסעיף חוף א שנדב של אונים שם אין האבן עשוייה לשבת על שאן כן בזה הדרך ליחד לכך מה בחודש אחת ויש משש גם בדבר שהדרך ליחד לכך צריך יחוד לאלום ויש אמרים שבכלל לא מויל יחוד שצריך שייעשה בו שום מיה של תיקד יום כדי להסר מזה שם אוקצה אז קודם כל וטס בחוג לא סוברים כדס השם האחרון אפילו באבנים מספיק ייחוד לאלום עכשיו לגבי המקס בדבר שהדרך לייחד האם צריך יחוד ו מספיק יחו לחס כותשת מצך ישס וקל שמספיק חוש סחת מקומות אחרים מצויין כאשתו לא מגביל זו דווקא במום הצורך סעיף חף ג מרל ענף מ הדק בדיון הוא חותך אותו לצורך שימוש המשבש בריח הזבוב צריך להזהר לו להרוג אותם בשבת הוא הדין שיכול להשתמש בזה לאים על התינוקות כיוון לצורך שימוש חתכו הסוי קלי גמו גומו ולאף דוקא שהוא חתך זאת לשם כלי הוא עדינו חתר זאת לשריפה זה מוקצה אחר כך הוא איחד אותו עם בד יום כיוון שהדרך לייחד לכך מועיל גם אי חודשה בסכת וזה לא מוקצה מביא ה משתבר שאסור ליהודי ואפילו לגוי לומר לגוי שילוש לו ענף ממטה כי זה מסוס אלאם כן הוציא את הענף הזה מכבדת בוד יום חדול לכך אז זה לא מוקצה סעיף ח ד פשטון סורוק צמר מנופץ זה עומד בדרך כלל לעשות מזה בגדים זה מוצ מגופו אבל שסמ הדרך לקחת חתיכה לתת על המקה אם חושב ם ב למק או שיוש בש ב כבר הניח זא על המקה לפחות פעם אחת בעוד יום אוי שבון בשמן תבל זאת בשמן כדי לרק זאת גזה עומד לכך שקו משיך הכין על זה משיכה כוכל לקשור זאת טלג מק בשבס טו לזבו משו מוקצה לפי מה שראינו בסעיף חוף הוא הדין אם הוא חשב לתת אותם על המקה בחול כמו בחרו סד ומחשוב מה קורה רפואה אסור לעשות רפואה בשבת ג שיקמים זה לא מרפה שמ מלבוש שסגד במק ושג במחשוב לחוד צריך מעשה תיקון המו מקשה למחבר שאין כזו שיטה ולכולם ל מסג המחשוב לרב מיישבת קושייתו צמר גפר מוב כם יחוד שוני שאם הוא חתוך בגודל העומד לשימוש אינו מעוקצה אפילו אם לא יחדו כלל אבל חבילת סמ גפן שמחמת גודלה אינו עומדת לשימוש באופן זה דינה כמוקצה גליל שנייר טואלט דס רב ניסים שאינו מוקצה בשבת אפילו שהוא לא חתוך קורי לשימוש גם באופן זה משום כובד בריס לכן הוא לא מקצה אותו אם לא יהיה לו אחר אז יתירו לו מ דרדס הרב לישי שהגליל מוקצה כי הוא לא עומד לשימוש באופן זה סעיף חופי כאן נלמד לג ורות אז למעשה יש אומן בל הביס יש לח יובש יש גו דקו אז שייך לאומן או שייך לבעל הבית אין הבדל הלכתי כי אפילו באומן שהאורות עומדות אצלו למכירה הוא לא מקפיד עליהם להשתמש בהם כי הם לא מתקלקלים מה שיש כן הבדל בין לחים ליבשים ובין בוגס לבודקו אז יש כאן שתי שיטות שיטה ראשונה שיט סבר אוס ישים בין שלו בן ש בלבס מטלון אגו וישם דקס בוגו לחוז לישב ליים זה לא מוקצה אבל מב מודקו עוסר כי זה לא כל כך ראוי לישיבה אלום כן חושב עליהם ליש בדוים אז למיסה כמו שמשת בור מסביר לכל אחת מהשיטות יש חומרה וכולה המחבר מחמיר שדף קורות יבשים אבל הוא מקל שאפילו במו דקו אבל דווקא יבשים לכים לא רואים לישיבה ואסור בשניהם אלא אם כן חישב עלהם ישים בעוד יום הרמו מצד אחד הוא מחמיר שבדק הוא עוסר המצד אחד מקל שרז בגסו מקל אפילו בלים למסה העיקר כדה ראשונה שמה שתלוי האם זה יבש או לא ואם זה יבשים אז בין גס או בין דקו מותר ובין בעבוד בין שאינם עבודים ומה שאמרנו שבאופן שאסור מספיק מחשובי אומר המשור אם אם הוא הכניס אותם לאוצר לסירה לא מספיק מחשוב וצריך איחו דוק כמו שמ בסש נוטס וחזון אש כותב שמספיק איחוד לשה בסח אז כון שהדרך לה חדו לישיבה בזמנינו כותב ח שולחו שאנחנו לא רגילים כלל לשבת על כל סוגי האורות ולכן כל סוגי האורות הם מוקצה אלאם כן חדם לכך בעוד יום סעיף חבוב בשונה מאורות נסרים הם כן מתקלקלים ולכן אומה מקפיד עליהם אז כך נסור שבל הביס עומדים בכל מיני שימושים מלט מוקצה ושל אומן שהולך לבנות מהם כלים אוסו כאו מקפיץ שלא יתקלקלו אלא אם כן חושב עליהם בדיים להשתמש בזה כגש למשל תן עליהם פס לאורים אוש משחר נסרים של סוחרים שהוא הכניס זאת לאוצר אומר השבור יתכן שגם אסור לטלטל כ מקפידים שלא יתקלקלו ויתמו כמו באומן אפילו שלא החליקו זאת עדיין בריטני כמו כם הביא מק מרב ניסים שבל הבית שהכין נסרים מדף לארון יתכן שנחשב קומ שמקפיד ואסור לו לטלטל את הנשרים אפילו לצר גופו ומקומם עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: