העמוד היומי מסכת שבת דף ק עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף ק עמוד א

[מוזיקה] דף ק עמוד א' היום אנחנו נפתח בדיון מה קורה שמן שצף על גבי מים או יין האם הוא נחשב כיחידה נפרדת או שהוא נחשב או שהם נחשבים כשתי דברים נפרדים נראה לעניין שבת לעניין תרומה לעניין טומאות יש בזה כל מיני השלכות הלכתיות אבל הדימוי הזה של שמן נאמר גם לגבי עם ישראל עם ישראל תמיד בכל מקום שהוא נמצא שומר על הייחודיות על הנפרדות על הנבדלות שלו תמיד גם כשהוא גולה בין הגויים הוא כביכול מעורב ביניהם תמיד הוא צף מעליהם ושומר על הייחודיות שלו יותר מכך זה לא רק ברכה זה לא רק מציאות אלא גם זה הזהרה ותוכחה לעם ישראל שאם תנסו להתערב בגויים אם תנסו להדמות אליהם ולהגיד בכל מיני בואו נהייה ככל הגויים בית ישראל תמיד הם מצידם לא תחשבו בכם ולהפך יעשו אתכם כנפרד וכנ בדלים וזה רמוז בפסוק האומר אין עם לבדי קון ובגויים לא תחשב פנינה נפלאה שמרמזת את הדבר הזה אין עם לבדד אם אנחנו עם ישראל נלך לבדד נדע שאנחנו באמת בודדים אנחנו בודדים מגאווה מרצון אנחנו מיוחדים ושונים אז אשכון אנחנו נסתדר בכל מקום שבו נהייה אבל הוא בגויים אם אנחנו נחשוב בוא נהייה דומים לגויים בוא נתחבר נלמד ממעשיהם נהיה חלק מהם לא תחשב הגויים בעצמם לא התחשבו בנו בדעותינו ברצונות תמיד הם יגידו לנו וימח שו לנו אתם אחרים מתייחסים אליכם בצורה אחרת מתייחסים אליכם בצורה נבדלת ושונה זו ברכה ותוכחה ליהודים תמיד תדעו תשמרו על הנבדלות שלכם כי אם לא הגויים יעשו את זה מאליהם אם אתם לא תרצו אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו פותחים בדף צט עמוד ב למטה אמר רב הפשיט לי מים על גבי מים היינו הנחתן כשעומדים מים על גבי מים בעצם שזה יחידה אחת מעורבת זה נקרא הנחה ואם לדוגמה תיקח מים בשבת מבור מים זה נחשב שהכרת את המים ממקום הנחתם עלף שהם בעצם לא מונחים בשום מקום הם על גבי מים אחרים בכל אופן זה נקרא עקירה וכן אם תניח מים לתוך בתוך בור שיש בו מים זה נחשב כהנחה אגוז על גבי מים אם אגוז הוא לא נמצא על קרקע בטוחה הוא צף על גבי מים גם כן פשוט לילב יינו הנחתן ואם תיקח קור כביכול אגוז מרשות אחת בשבת ושים אותו ברשות אחרת אם העקירה הייתה מעל גבי מים זה לא נחשב עקירה כי הוא לרגע אחד לא היה במקום יציב ובטוח השאלה שלי היא כזו בא הרב האגוז בכלי והכלי הזה צף על גבי מים מה הוא בעצם יש לנו כאן אגוז שהוא מונח בטח בתוך כלי והכלי הזה הוא זה שלא נמצא על קרקע יציבה אלא מתנודד בין המים האם מ אמרינן בטר אגוז זינן האם אני ממקד את הנקודת מבת אני בעצם מסתכל רק על האגוז והאגוז עצמו והנך ועל כן אם אני אקח אותו יניח אותו זה נחשב כקיר ו כהנחה או דילמה בתר כלי זינן ולון נך אני מסתכל על הכלי והכלי לא נחשב שהוא נח על קרקע יציבה ועל כן אני לא אתחייב אם אני לדוגמה יעקור בשבת מכזה כלי או יניח בו בשבת אומרת הגמרא תיקו באמת אין לנו איך לענות על זה כי ברור שאגו על גבי מים לאו היינו הנחתן מים על גבי מים היינו הנחתן ובאגודל על גבי מים כאן אנו מסתפקים מסתפקת הגמרא במקרה הבא מה קורה שמן על גבי יין הרי כפי שפתחנו תכונתו של השמן לצוף מעל הנוזל ש שמתחתיו ואם כן כשיש לי כאן שמן על גבי יין או על גבי מים כמובן רשי מדגיש רק כיוון שאנחנו עוד רגע עסוקים בדיני תרומה וטומאה וכדומה אננו מדברים על יין כי מים לא יכולים להיות תרומה אבל כמובן זה כל נוזל אחר האם כאן אני מחשיב אותם שוב כיחידה אחת מעורבת כמו מים על גבי מים ויינו הנחתן או שמה אני אומר מה פתאום השמן הוא יחידה נפרדת מהיין ואם כן זה כמו אגוז על גבי כלי וכדומה אומרת הגמרא כאן באנו כאן זה תלוי במחלוקת רבי יוחנן בןן ורי ורבנן דתנן שמן שצף על גבי יין ונגע טבול יום בשמן דווקא טבול יום שימו לב מה זה טבול יום בן אדם שבעצם נטמע הלך וטבל במקווה עשה את המוטל עליו אבל הוא לא נתאר עד לרגע שבו יהיה הרב שמש שבו השמש תשקע בינתיים כרגע הוא בעצם בסוג של איזה סטטוס מעניין הוא עשה את המוטל עליו אבל עדיין הוא לא טהור ועל כן בכזה דבר בטבול יום שיגע הוא רק פוסל את התאומה ולא מטמא ההבדל בין פסול למתמ כבר בשיעורים הקודמים עמדנו עליו כשבן אדם טמא יגע בתרומה הוא יטמא אותה זאת אומרת לא רק שזה יהיה טמא זה גם יטמא אחרים זה ימשיך את התהליך הלאה בשונה מטבולי יום שהוא רק פוסל אם הוא נגע במשהו וזה נטמע זה רק זה עצמו נפסל זה לא על ה מטמי אחרים ועל כן אני משתמש במילה פסל ולא פסל ולא טימא ולא תימא אז כזה ולכן גם הגמרא נוקטת דווקא תבול יום הגיע תבול יום ונגע בשמן שעומד מעל גבי יין לא פסל אלא את השמן זה שיטת חכמים בעצם שיטת הנקם אתה רואה שזה נחשב כיחידות נפרדות ואם כן גם לעניין שבת אותו דבר אדם שיקח את השמן מעל גבי היין זה לא יחשב כ הכירה כי זה כמו אגוז הצף על גבי כלי אבל רבי יוחנן בןן ורי אומר שניהם חיב זה לזה ועל כן באותו רגע שאותו תבול יום נגע בשמן הוא פסל גם את היין שמתחתיו בעצם הוא מתייחס לכך לשניהם כיחידה אחת ואם כן גם לגבי שבת אדם שיקורי את השמן מעל גבי היין התחייב כדין מים על גבי מים היינו הנחתן ממשיכה הגמרא אמר הביה שימו לב מי שהיה מרוכז אתמול זוכר שרבי יוחנן הביא ספק מאוד מעניין מה קורה אם בתוך כדי שאני עושה את העקירה או את ההנחה אז אני בעצם יוצר את הרשות או מבטל אותה לדוגמה דוגמה נוגעת לעניינינו אם יש בור השרה באמצע רשות הרבים בעצם הבור הזה הוא רשות היחיד אני לוקח חוליה גוש אדמה בעובי טפח מרשות הרבים מכניס אותו לבור ברגע ששמתי אותו בתחתית הבור בעצם הכרתי מרשות הרבים הכנסתי לרשות היחיד אבל ברגע שהנחתי את החוליה בקרקעית הבור מטתי את הבור והוא נהיה תשעה טפחים בלבד ואיין לו דין של רשות היחיד הוא נהייה בעצם רשות הרבים רגילה בכזה מקרה שבעצם במעשה עצמו של ההנחה אז ביטלתי את הרשות האם אני חייב או פטור על כך ראינו את ספקו ש רבי יוחן אתמול מגיע הביה ואומר דין מעניין באותו הקשר בואו ברשות הרבים עמוקה רה ורחבה שמונה שימו לב זה מידות לארג'יות של רש רשות היחיד זה עמוק עשרה וזה רחב לא רק ארבעה טפחים אלא שמונה טפחים וזרק לתוכה מחצלת ברור שהוא חייב אדם שזורק לתוכה מחצלת בעצם הוא זרק מרשות הרבים לרשות היחיד וברור שהוא חייב השאלה מה קורה חילקה במחצלת הוא הכניס אותה אבל בכזו צורה שזה הבור היה בדיוק שמונה טפחים מצומצמים כשהוא מכניס את המחצלת באמצע בדיוק הוא לבור לחלל האחד שהיה כאן להיות שני חללים שכל אחד מהם הוא פחות מארבעה טפחים בעצם אין כאן רשות היחיד על ידי הכנסת אותה מחצלת הוא הרס את הרשות הוא ביטל אותה היייתה כאן רשות היחיד וכרגע אין מגיע הבי ואומר פטור אין לי כל ספק בדבר ברור שגם אם המעשה בא תוך כדי זאת אומרת מעשה הביטול בא תוך כדי ההנחה הבן אדם ביטל פה תכלס שם פה מחצלת חילק את החללים הללו שניהם נהפכו לפחות מארבעה טפחים אין עליהם תורת רשות היחיד ובאמת הבן אדם יהיה פטור ממשיכה הגמרא ומשווה את הספק הזה לספק של רבי יוחנן אתמול לבית פשיט ד מחצלת מבט למחיצה זאת אומרת ש המחצלת מועילה לבטל אני לא חושב שהבן אדם יבוא ויקח אותה משם הבן אדם משאיר שם את המחצלת בטח שלגבי הספק שרבי יוחנן שאתמול דיברנו לגבי גוש שפר ברור שבן אדם מתכוון להשאיר את זה בתוך הבור ומתכוון לבטל אותו מתורת רשות היחיד כל שכן חוליה ד מבט למחיצה אבל לרבי יוחנן בדיוק הפוך לרבי יוחנן דמב אלי חוליה בחוליה הוא מסתפק מחצלת פשיטה דלא מבט לה מחיצה פשוט לו שאדם לא מתכוון להשאיר שם את המחצלת ואם כן ברור לו שהיא לא מבטלת את הבור הזה מתורת רשות היחיד והבן אדם שמכניס לתוכה את המחצלת ומחלק אותה בכך התחייב ואמר הבי די נוסף בור ברשות הרבים והוא רשות היחיד עמוקה עשרה ור חווה ארבעה אם מלאה מים וזרק לתוכה חייב מלאה פירות וזרק לתוכה פטור שימו לב מה התמה מים לא מבט למחיצת פירות מבט למחיצת יש כאן בעצם חידוש עצום הפירות שנמצאים בתוך הבור מבטלים את המחיצות והופכים אותו חזרה להיות רשות הרבים ואדם שיכניס לתוך בור מלא פירות לא התחייב ישנם מפרשים שרוצים לומר פשוט צריך בעניין רשות היחיד צריך מחיצות ניכרות כשיש מים מים צלולים אתה רואה את המחיצות והמחייה ניכרות כשיש פירות הבור מלא בפירות המחיצות אינם ניכרות ועל כן פטור מביאה הגמרא ראיה שבאמת תניה נמי אחי שמים לא מבטלים מחיצה הזורק מן הים לסטרטר מלית אם אדם זורק ממנו לרשות הרבים סטרטה או להפך ומן הסרטיה לים פטור כי כל פעם שאתה מתעסק עם כרמלית אתה פטור רבי שמעון אומר אם יש במקום שזרק כרמלית אתה באמת פטור אבל אם אתה עומד בים ופתאום בים יש איזשהו שקע מסוים עמוק עשרה ורחב ארבעה חייב כי נהייה שם בעצם באמצע הכרמלית הזו רשות היחיד ועל אף שהיא מלאה מים אנו רואים מכאן שמים לא מבטלים את המחיצות ואם יש שם מחיצות של רשות היחיד הבן אדם תחייב אם הוא יעביר מרשות הרבים לשם ומשם לרשות הרבים אומרת המשנה הקדושה ואת הדין שאנחנו הולכים ללמוד מהמשנה הזו שאסור לזרוק ארבע אמות ברשות הרבים כבר דיברנו עליו באין ספור סוגיות במהלך המסכת אבל כאן זה המקור המשנה בוחרת להביא את הדין הזה בסיטואציה מאוד מעניינת כי ממנה נלמד דבר נוסף ה זורג ארבע אמות בכותל יש כותל מולי עומד ברשות הרבים קיר זקוף אני עומד ארבע אמות מדוייקות ממנו כך מבינה הגמרא וזורק חפץ לעבר הכותל אם זה למעלה מעשרה טפחים כזורק באוויר כפי שגם את זה ראינו הרב פעמים שטח השיפוט של רשות הרבים הוא עד עשרה טפחים למעלה ממנו האוויר הופך להיות מקום פתור ועל כן בן אדם שיזרוק על הכותל למעלה מעשרה טווחים יהיה פטור אבל למטה מעשרה כזורק בארץ והדין שזורק בארץ 400 חייב כאן הדין המקורי שאדם שזורק ארבע טפחים ברשות הרבים ארבע עמות ברשות הרבים חייב שואלת הגמרא שאלה פשוטה דמיינו לעצמכם את הסיטואציה קיר זקוף אתה עומד ארבע עמות מדוייקות ממנו לוקח איזשהו כלי ביד זורק אותו עבר הקיר בקיר אין מגנט כן אם בהנחה שאין בו מגנט החפץ אמור לחזור אליי כבו מר ולנחות לידי ואם אני עומד ארבע עמות מצומצמות החפץ נחת פחות מארבע עמות ממני ואם כן מדוע אני מתחייב הוא לא עבר ארבע עמות ברשות הרבים ו לא נח אונה הגמרא אמר רבי יוחנן בדבלה שמנה שנינו מדובר כאן בדבלה שמנונית דביקה שאני זורק אותה על הכותל היא נדבקת אל הכותל ואם כן היא עברה ארמות ברשות הרבים ועל כן אני אומר לך למעלה מעשרה טפחים פטור כדין מקום פטור למטה מעשרה חייו כזורק בארץ אמר רב יהודה אמר רב אמר בחיה נכון המשנה אמרה בפשטות שלמעלה מעשרה טפחים פטור כי זה מקום פטור אבל אם זה נח זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כלשהו זאת אומרת אפילו חור שאין בו ארבע טפחים על ארבע טפחים שזה מקום חשוב שיהיה רשות היחיד בכל אופן באנו למחלוקת רבי מאיר ורבנן יש מחלוקת אחרת לחלוטין לגבי דיני מזוזה במזוזה הפתח המינימלי שחיב במזוזה צריך להיות שער פתח נורמלי לא מחילה לא פרצה חייב להיות לפחות רוחב ארבעה טפחים וגובה 10ה טפחים מצויין מה קורה אם יש לי פתח מקושט עם ת בסוף בצורת קשת בצורה מקומר בעצם בצורת עיגול למטה הרוחב שלו נפלא ארבעה טפחים גובאו הוא גם עשרה טפחים אבל בקימור בקשת כשהוא מצטמק נהייה כאן פחות מעשרה טפחים נחשב פתח או לא אז אם הוא מורכב משור שורת אבנים אחת ברור שהוא לא נחשב כפתח אבל אם הוא נמצא בתוך קוטל יש חומה סביבו ויש לי מקום לדמיין בעיני רוחי כב כל אני חוקק ומשלים את ההיקף הזה והופך אותו לריבוע שוב בקיר שסביבו יש מקום לחקוק ולהפוך לריבוע אומר רבי מאיר אני מדמיין בעיני רוחי כאילו חקקתי והשלמתי את הפתח הזה לכזה פתח שהה חייב במזוזה ואם כן באנו למחלוקת רבי מאיר ורבנן גם במקרה שלנו כשזה נח בסדק כל כך קטנטן לרבי מאיר ד אמר חוקק להשלים באמת מחיב כפי שחוקק שם גם כאן אני חוקק מרחיב את המקום הופך אותו למקום שיש בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים הוא רשות היח ותחייב וילו רבנן דאמרי לגבי מזוזה אין חוקין להשלים גם כאן לו מחיב אני לא משתמש בהקשר הזה גם כאן ואומר לא חוקים ולא משלימים ולא הופכים את המקום למקום חשוב שהוא רשות היחיד והבן אדם לא התחייב מביאה הגמרא ראיית תניה נמי אחי זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בכור כלשהו רבי מאיר מחיי וחכמים פותרים אותם רבי מאיר וחכמים שחולקים בעניין מזוזה הם חוקק להשלים חוקק גם כאן אם כן אנו רואים שבאמת בזה תלוי הסברות של המחלוקת האם אני חייב בכ זה מקרה או לא אמר רב יהודה אמר רב אנחנו בעצם דיברנו על כל דבר ברשות הרבים שגובו רה ורוכבו ארבעה טפחים הוא רשות היחיד אבל מה קורה אם זה לא בבום אחד אלא זה במדרון משופע מתון לאט לאט אני עולה לרובע עשרה טפחים האם גם אז אני קורה לזה רשות היחיד המרב יהודה אמר רב תלה המתלקט זאת אומרת בהדרגה עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גביו חייו זאת אומרת השיפוע חייב להיות קצת דרסטי לא מאוד לא בבת אחת אבל בתוך ארבע עמות חייב לעלות 10ה טפחים אם השיפוע הוא יותר מתון הוא יותר מדורג זה כבר לא נחשב לרשות היחיד אלא זה חלק מרשות הרבים שהוגבה אז אם בתוך פער בתוך שטח של ארבע עמות הוא עולה בגובה עשרה תפח אז אני מחשיב את זה כרשות היחיד תניה נ מיחי מביאה הגמרא ראייה מברייתא מבוי ששווה לתוכו זאת אומרת המבוי ה הוא גובה אחיד ונעשה מדרון לרשות הרבים הוא נמצא בעצם במקום גבוה שלרשות הרבים אני צריך לרדת במדרון או בדיוק הפוך שווה לרשות הרבים ונעשה מדרון לתוכו אותו מבוי אינו צריך לא לחי ולא קורה כי הוא בעצם נחשב כמחיצה נפרדת יש היכר הרי כל העניין של לחי וקורה להתיר את הטלטול בו זה רק עניין של חכמים כדי שיהיה הכר פה לא צריך הקר והנה הריה מגיעה מדבריו של רבי חניה בן גמליאל שהוא אומר במפורש תן המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על גביו חייב מכאן הראייה שזה באמת השיעור שאנחנו צריכים שני דברים חשובים שרשי מדגיש וכמדומני שחשוב להדגיש אותם גם כן דבר ראשון לגבי אותו מדרון עצם המדרון עצם המקום המשופע כך משמע לפי שיטת רשי לא חשב כרשות היחיד ורק מקום גובאו בשונה משאר הראשונים שרוצים לומר שגם ג שגם בעצם שטח המדרון עצמו יחשב כרשות הרבים כרשות היחיד סליחה ודבר נוסף מה שכתוב שברשות ש מה שכתוב לגבי המבוי שהוא שווה לרשות הרבים זה לאו דווקא כמובן גם אם מיד מרשות הרבים יש מדרון כלפי מעלה או כלפי מטה הדין נשאר אותו דבר רק העניין הוא כדי העניין שלנו והפרקטיקה על פי רוב לא היו עושים רשות הרבים מיד במדרון בעלייה או בירידה אלא קצת שווה ולאחריו מדרון אומרת המשנה הקדושה זרק מה קורה אדם שזורק למקום מסוים ובסופו של דבר לא נתקיימה מחשבתו זרק לתוך ארבע מות ונתגלגל חוץ לארב מות פטור כי תכלס לא נתקיימה מחשבתו והוא התכוון לזרוק לתוך 4 מ ועל אף שזה יצא למקום שבעיקרון חייבים עליו פטור אם הוא התכוון לזרוק חוץ לארבע עמות ונתגלגל לתוך ארבע עמות חייב שואלת הגמרא מיד על המקרה הזה והלו נח הרי תכלס הוא התכוון להניח את זה במקום מסוים נכון אבל בסופו של דבר זה נח בתוך ארבע עמות איך אתה יכול לחייב על כזה דבר אמר רבי יוחנן צודק אם זה כלל לא נח מחוץ לארבע עמות באמת לא התחייב כאן מדובר שנח על גבי משהו זאת אומרת על גבי משהו שיש בו ארבעה על ארבעה שנקרא מקום חשוב זה נח לפחות לשנייה אחת מחוץ לארבע עמות ולאחר מכן על ידי הרוח זה תגלגל לתוך ארב עמות רק במקרה כזה אני אומר שבאמת חייב תניה נמי אחי זרק חוץ לרמות ודחפה הרוח וכניסתו ואף על פי שחזר והוציאו זה כבר לא עניין שלו פטור אבל כאן הראייה אחזתו הרוח משהו הקבע אותו קצת אף על פי שחזרה והכניסה את הוא חייב כי הוא נח חוץ לאבות ושם באמת התקיימה מחשבתו והיה פעולה של איסור גם במשנתנו זה הפשט שזה קצת שנייה אחת לפחות נ חוץ לארבע עמות ואז התקיימה מחשבתו ואף על פי כן שזה לאחר מכן נכנס בכל אופן חייו אמר רבה תוך שלושה זאת אומרת תוך שלושה טפחים סמוך לקרג שבעיקרון אומרים אזל לרבנן אם אתם זוכרים היה לנו מחלוקת בין חכמים לרבי עקיבא מה קורה באדם שזועק מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע האם כיוון שזה באויר רשות היחיד אני מחשיב קלוטה כמי שהונחה וחייב על כך כך אמר רבי עקיבא או לפי חכמים לא אומרים קלוטה כמי שהונחה אז לפי חכמים גם אם זה יהיה בכזה מרחק טנטן של שלושה טפחים סמוך לקרקע עדיין אני לא אמר שזה נחשב כמונח כמובן במקרה שזה טס במקרה שזה עובר מעל עליו שזה בתוך שלושה טפחים זה יצטרך לנוח על על על דבר מסוים שהוא ד' על ד' לכל הפחות ואז אני אחשב את זה כמונח זה מה שאומר רבא תוך שלושה לרבנן בעצם הוא אומר את זה על בסיס מה שרבי יוחנן אומר כאן שזה צריך לנוח על משהו ארבעה טפחים תוך שלושה לרבנן שלא אומרים קלוטה כמי שהונחה צריך הנחה על גבי משהו שואלת הגמרא זה בדיוק מה שרבי יוחנן אמר מה מגיע כאן רבה ומחדש יתי מרמר וקאמר ללה שמתה אמר לי רבינ למרמר לו הינו מתניתין שעליה ואמר רבי יוחנן והוא שנחל משהו מה הגיע כאן רבא וחידש אומרת הגמרא יש כאן חידוש עצום בעצם מה שרבא אומר זה נפק מינה לכמה דברים זה נפק מינה להחשיב שדבר בתוך שלושה יחשב כמונח רשי מביא דוגמה לגבי בן אדם שהתחיל את הפעולה בשגגה ופתאום באמצע נזכר יש דין שבן אדם בשביל שיהיה חייב בשגגה חטאת צריך שיהיה שוגג מתחילה ועד סוף אבל אם הוא נזכר באמצע זה כבר לא נקרא השגגה כבר חלק מהמעשה היה במזיד היה מידיעה אז מה קורה אם בן אדם זרק חפץ בוא נמר ארבע אמות ברשות הרבים כשזה הגיע שלוש סמוך לקרקע הוא נזכר יאמר רבה אם זה נח על גבי משהו זה נזכר זה נקרא שהפעולה כבר הסתיימה ואז הוא נזכר לאחר הפעולה ונחשב שהכל היה בשגגה אבל אם זה עדיין לא נחל כלום אפילו שזה תוך שלושה סמוך לקרקע זה עדיין אמצע ביצוע הפעולה ואם הוא יזכר זה לא נחשב כשגגה מלאה אומרת הגמרא כאן יש חילוק מתגלגל כעמר את מה שרבי יוחנן מדבר הוא מדבר על דבר שמתגלגל אנחנו אוחזים בעצם באמצע התהליך שעל ידי הרוח זף ממקום למקום התגלגל אין סופו לנוח ולכן יתכן שרק במקרה כזה רבי יוחנן אומר שתוך שלושה עדיין צריך לנוח על גבי משהו אבל אי במקרה של רבה לדוגמה בנפקדות הוא מתכוון שזה ינוח כאן במקום זה לא מתגלגל זה לא אמצע תהליך זה סיום התהליך זה אמור לנוח עוד שנייה כרגע הקפת את המצב הנתון אני רואה מה קורה עם זה שזה בתוך שלושה סמוך לקרקע אבל בוא נאמר ותמשיך תריץ את הסרט הלאה זה עוד שנייה הולך לפגוע בקרקע בטיסה ישירה כיוון ד סופו לנוח הייתי חושב לומר אף ל גב דלא נח כמן ד נח דמי כמהש מלן לכן רבה מגיע זאת אומרת שוב בוא נחדד במקרה שרבי יוחנן מדבר על משנתנו זה עף על ידי הרוח זה אתה רואה שלאחר מכן זה אפילו נכנס לתוך השטח שבו אמורים להיות פטור אז ייתכן שרבי יוחנן מגיע ומחדש דין עליו שזה תוך שלושה סמוך לקרקע זה צריך לנוח אבל רבה מדבר במקרה שזה הולך לנוח כאן בטיסה ישירה עוד שנייה זה כבר פוגע בקרקע זה לא הולך להתגלגל למקום אחר אולי בכזה מקרה נאמר שאפילו זה לא נחל ארבעה ל ארבעה בכל אופן יהיה חייב כי זה עומד לנוח על כן רבה מגיע ומחדש כאן את הדין לא גם לשיטת גם דלך במקרה אחר רבנן שלא סוברים קלוטה כמי שהונחה יסברו שתוך שלושה סמוך לקרקע זה חייב לנוח על גבי משהו לכל הפחות ארבע טפחים בהצלחה רבה ולהתראות [מוזיקה] מחר א
לצפיה בתכנים נוספים: