העמוד היומי מסכת שבת דף קמח עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קמח עמוד ב

[מוזיקה] דף קמח עמוד ב היום בעמוד שלנו אנחנו נראה דבר מאוד מאוד מעניין יש מושג שאומר הנח להם לישראל מותב יהיו שוגגים ולא יהיו מזדים זאת אומרת שאם אתה רואה בני אדם מתנהגים בצורה מסוימת שנוגדת את הוראת חכמים הם מתנהגים בצורה שנוגדת מצווה דרבנן אם אתה יודע שכשיר להם תד אותם תחדש להם תוכיח אותם ותאמר להם שאסור לעשות זאת הם לא ישמעו לך אלא ימשיכו בדרכם אומרת הגמרא אל תגיד להם תשאיר אותם להיות שוגגים בחוסר דעת בחוסר מודעות בתמימות ואל תעשה אותם מזידים לכאורה זה נראה לא מובן אם האמת לצידי אני בטוח בצדקה דרגי באמת זה אסור למה לא לומר להם אני אמור לקחת בחשבון מה הם יעשו עם זה הלאה אם הם לא לוקחים אחריות על הבחירות שלהם על המעשים שלהם שיאכלו אותה שיעברו על עבירה במזיד למה לא אז דבר ראשון יש יש לנו כן מוסע הסכל עצום עד כמה התורה נחרדת מכך שבן אדם יעבור על עבירה במזיד תראו מה החומרה של עבירה במזיד עד כדי כך שאני אומר תשמע עדיף שלא ידע ויעבור בתמימות מאשר שידע ויעבור במזיד אל תגיד לו אבל בוא ניכנס לרובד נוסף למקום עמוק יותר מה הסיבה של תוכחה כשאדם מגיע ומוכיח הסיבה היא לא אני לא רוצה להרבות ייסורים על אותו בן אדם שאותו אני מוכיח אני לא רוצה לנתב אותו למקום לא טוב להפך אני רוצה למנוע אותו מהמקום שבו הוא נמצא וברגע ש אני אומר אני אותו אחד שמוכיח יודע שהתוכנה לא תהיה אפקטיבית היא לא תהיה יעילה היא לא תוביל את הבן אדם לאותו מקום אלא הוא ימשיך אני לא יודע אם בזדון כאילו בברור בזדון אני לא יודע אבל אם בגלל שהוא מזלזל או בגלל שהוא להכעיס או אני לא יודע למה אבל בסופו של דבר התוכחה שלי לא תהיה יעילה הוא לא יחדול מאותו מעשה אומרת הגמרא בבקשה אל תוכיח התוכחה שלך לוקה בחסר אתה עושה את זה בדרך לא טובה כנראה יש כאן איזה פער בין ה מה שאתה אומר ומה שאתה מתכוון ו לכן זה לא יוביל לתוצאה הרצויה כלפי מה הדברים אמורים כולנו מול הילדים מול המשפחה מול התלמידים מול כל אחד שאנחנו משפיעים עליו אנחנו לפעמים צריכים להשתמש בכלי הזה שנקרא תוכחה אבל בוא נחשוב האם התוכחה הזו תוביל אותו להתאמת אוזניים ולהמשיך בדרכו ואז באמת מותב יהיו שוגן ולא יהיו מזידים בבקשה בוא לא נוכיח או שלהפך אנחנו צריכים ללמוד את הדבר הזה שנקרא איך להוכיח באיזו צורה איך להוביל ולנתב באמת למקום טוב זה מה שהעמוד שלנו מלמד אותנו אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף קמח עמוד ב שתי שעות מלמעלה ואמר לי רבא ברב חנן להבא ראינו אתמול דיוון בעצם בפעם השנייה כבר אתמול ראינו דיון בין רב חנן בין רבא ברב חנן להבי מביאה הגמרא דיון נוסף ביניהם תנן כתוב כך במשנה ביום טוב לא מספקים ולא מתפחים ולא מרקדין ביום טוב זאת אומרת כל מיני עניינים חלק רשי אומר שאולי זה עניין של עצבות ואבל וחלק זה עניין של שמחה אבל הכל זה עניין של גזירה שמה יתקן כלי שיר אתה תטפח אתה תרקד אתה תרצה בסוף להביא גם מוזיקה שתנאים לך את הכל ואני חושב שתתקן כלי שיר ותעבור על מכה בפטיש לכן אסור לעשות זאת ואם כן אומר רבא ברב חנן חזינן דדין ולא אמרינן לא מידי אנשים כן רוקדים כן מתפחים כן מספקים ואנחנו לא אומרים להם שום דבר מדוע אומר לו הבי עמיך בוא אני אתן לך דוגמה נוספת עד אמר רבלי א שפו דחיה יש מבואי כבר דיברנו מספר פעמים מבוי זה בעצם סוג של רחוב שמתווך בין הרחוב הראשי זה מבוא בזמנינו נקרא לזה מבוא מתווך בין הרחוב הראשי לבין החצרות שבהם יש בתים בעצם זה הלך בצורת האות ח בוא נדמיין לעצמנו צורת האות ח כל הכל מלא חצרות בכל חצר יש מספר בתים ויש להם חצר משותפת לכולם זה המבוי שהוא מוביל בעצם לרחוב הראשי אותו מבואי בשביל לטלטל בו בשבת צריך לשים לחי או קרועה כבר למדנו את זה בהרחבה ובעזרת השם נלמד את זה גם במסכת עירובין אומר רבא שבן אדם לא ישב על פי ה י ליד הלחי למה דילמה מגנר לחפץ ואתי תויה אני חושב שיתגלגל לו איזשהו חפץ מידיו והוא ילך להביא אותו ולא יזכור שהוא בעצם חוצה פה הרגע את הגבול בין המקום שמותר לטלטל בשבת לבין רשות הרבים שמשם כבר אסור להכניס למבוי ואם כן הרי אסור לעשות כך וחזי נש דמות וחץ ת נפו ד מבוא אנחנו רואים כן נשים שמביאות את קד המים ויושבות לידו ליד פתח המבוי ולא אמרינן ולא מידה ואנו לא אומרים כלום אם כן אתה רואה בעצם הוא מתכוון ל להביא לו מקום נוסף שגם שם אנחנו רואים הנהגה פסולה שאנשים עושים אותה זאת אומרת זה שאנשים עושים אותה לא נותן לזה אישור לא הופך את זה לנכון לא הופך את זה למותר למה הוא מביא את הדוגמה הזו מה היא יותר מ מטפחים ומרקד מסבירים המפרשים כי יתכן לומר לגבי טיפוח ריקוד וסיפוק שאנשים לא הבקיעים לתקן כלי שיר לכן הגזירה הזו התבטלה אבל כאן מה הסיבה שנתי לנשים לשבת אלא בהכרח זה שהם עושות את זה לא אומר שמותר אלא מה הסיבה אנח לישראל מותב יהו שוגגין ואל יהו מזידין זאת אומרת תם שאני לא מאיר להם זה בגלל שאני יודע שהם ימשיכו לעשות זאת ולכן אני לא רוצה שהם יהיו מזידים בעניין אני משאיר אותם בשגגה ולכן גם אותו דבר לגבי לספוק לטפח לרקד זה לא שמותר וא אני לא אומר את זה לאנשים כדי שלא יבואו לידי חטא במזיד חשבה הגמרא סב ומינה בעצם הבינו בני הישיבה אני מילה בדרבנן דווקא ביסור דרבנן אז אני אומר את הדבר הזה אנח להם לישראל שיהיו שוגן ולא יהיו מזידין ואני לא מונע אותם אבל בדאורייתא לא בדאורייתא אם ד תמחה אבל ולא היא זה ממש לא נכון לא שנה בדרבנן ולא שנה בדאורייתא גם בדברים שהם דאורייתא אם אתה יודע שלא יקבלו ממך בבקשה אל תאמר כלום אנח להם לישראל מביאה הגמרא ראיה ד וסבת יום הכיפורים דאורייתא הי לומדים מהפסוק להוסיף על יום הכיפורים להוסיף מכול על הקודש ובכל אופן חזינן להו אנחנו רואים אנשים דכ אכלו ושתו עד שתחשך הם עומדים ומכניסים עוד מים ועוד אוכל ככה עד הרגע ממש של חשכה ולא מוסיפים על יום כיפור אפילו שזה דאורייתא ו בכל אופן לא אמרין להו ולא מיד אנו לא אומרים להם כלום וגם כן מהסיבה הזו של הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגין ולא יהיו מזידין אם כן אנו רואים שאומרים את זה בין במצווה דאורייתא בין כשבן אדם עובר בתמימותו על איסור דאורייתא ובין כשהוא עובר על איסור דרבנן ראינו במשנה וכן אישה יכולה לשאול מחברתה כיכרות והיא אומרת לה השיל ולא לוני מותר מדייקת הגמרא כל מה שאנחנו רואים במשנה זה דווקא דיון מה קורה לעניין שבת בשבת ודה אסיר למה כמו שראיינו חשש שהוא יבוא לרשום כדומה אבל בכל ש פיר דמי מותר לבקש תלבי לי בבקשה כיכר לחם לאמ מתנית דלא כהלל לא כדעת הלל דתנן וכן היה הלל אומר לא תלוה אישה כיכר לחברתה עד שתעשה נ דמים למה שמה יוקרו חיטין ונמצאו באות לידי ריבית יש איסור ריבית שכל אחד מאיתנו יודע אסור לי להלוות לחברי כסף או ללוות ממנו ולהחזיר לו יותר אני לא יכול לומר לו תן לי 100 דולר בעוד חודש אחזיר לך 110 דולר זה ריבית על מלא קלאסה של ריבית ברור שאסור מגיע אלל ואומר גם אסור לבקש תלוה לי כיכר לחם ואחזיר לך עוד חודש כיכר למה כי אולי ייתכן שבינתיים המכירים יעלו ואותו כיכר לחם שלקחתי מחברי היום בשבעה שק יעלה בעוד חודש 10 שק בעצם החזרתי לו ריבית ולכן אומר הלל אין מושג שלוות כיכר עד שתעשה נדמים זאת אומרת אני יכול המשנה כל הזמן משתמשת בלשון של נשים כי הם כנראה היו רגילות ללוות כיכרות אבל זה כמובן לא משנה אין שום הבדל אז אני אומר הילל כשאני מגיע לחברי אני אבקש ממנו ומר אומר לו תן לי בבקשה כיכר ואני אדגיש שבה שק זאת אומרת שבסופו של דבר אני הולך להחזיר לו שבע שק ולא כיכר אחר כי אולי בעצם יתכן שהמחיר יעלה ואני אחזיר לו יותר ולכן אני בעצם קוצב את זה במחיר בכסף ומחזיר לו את אותו מחיר ואם כן משנתנו שלא אומרת כך מדברת רק על האיסור של שבת ומה שמע שבכל מותר גם אם אני לא קוצב את זה בכסף מה שמע שזה לא כדעת הלל אומרת הגמרא ממש לא אפילו תמה הלל א באטרה ד קיץ דמי א באטרה דלא קיץ דמי במקום שדמ קצובים לחם עולה מחיר אחיד זה מחיר בפיקוח אין שום סיבה בעולם שזה ייעלה אז מותר גם לשיטת הלל הזקן ללוות לחם בלי להדגיש ולקצוץ ויכולים לעלות ולרדת אז רק במקרה כזה בעיר כזו אז הוא אומר שאישה לא תלוה מחברתה כיכר כל עוד והיא לא קוצצת והיא לא בעצם קוצב אותו בדמים כדי שלא תעבור על איסור ריבית חוזרת הגמרא למשנתו ב ראינו מה קורה עם אותו בן אדם זאת אומרת הרי ראינו שיש כאן איזושהי הלוואה שהיא בעצם מכירה מה קורה עם בעל היין השמן או הכיכרות אומר תשמע אני לא מאמין לבן אדם אם הוא לא משלם יום חול הייתי לוקח ממנו כסף עכשיו איה אפשר לא מאמין לך תגיד לי אחרי זה לא היו דברים מעולם תתחמק וכדומה לא מאמין מה עושים הלוה ההוא שרוצה את היין ו השמן יניח ליתו אצלו כמשכון אומרת הגמרא הקדושה איתמר הלוואת יום טוב כמובן אותו דבר לעניין שבת הלוואה כזו שנעשית בעצם מתחת לשולחן בצורה מעניינת האם ההלוואה הזו אפשר לטבוע אותה ב בית דין או לא רבי יוסף אמר לא ניתנה לי טבה אי אפשר לבוא ולטבוע בבית דין תשמע היה שבת והוא הגיע ולקח ממני שמן ולא החזיר זה טענה שאינה כבילה בבית דין וכבר נסביר למה ואילו רבא אמר ניתנה לי טבה למה לא זה מכר מכח וממכר רגיל ואפשר לטבוע את זה בבית דין מסבירה הגמרא רבי יוסף אמר לו ניתנה לי תבה למה בכוונה עשו תקנה שאי אפשר לטבוע את זה בבית דין די אמר ניתנה לי טבה עתי למכתב ברגע שזה הופך למקח הוא ממכר רגיל ואפשר לטבוע את זה בבית דין אז אותו אחד בעצם מלווה אותו אחד בעל היין והשמן שעכשיו מגיע מישהו ולוקח הוא ירשום את זה כדי שיוכל לאחר מכן לטבוע בבית דין ולתת פרטים מדוייקים עעל עניין המכירה אבל רבא אמר ניתנה לי טבה די אמרת לא ניתנה לא ייבלי הוא לא יתן ואתי למנו משמחת יום טוב בן אדם שיודע שבעצם כל העסקה הזו רעועה והוא לא יכול לבוא לבית דין ולדרוש את הכסף שמגיע לו לא יתן הוא יגיד שלום עליי נפשי לא רוצה להתחיל עם זה ואז אנשים ימנו משמחת שבת ויום טוב ולכן הוא אומר כן זה ניתנה להטבה כדי שהבן אדם ירגיש בנוח מרגיש סמוך ובטוח לתת את אותו דבר וזה יחזור אליו לאחר מכן אומרת הגמרא תנן בוא ונביא ראיה אם אינו מאמינ ראינו מה קורה ם המלווה לא מאמין מניח טליתו אצלו היא אמרת בשלמה עכשיו מסבירה הגמרא אם אתה אומר לי אני אחייה עם זה בשלום ובנוחות עם זה שלא ניתנה לי טבה אני מבין משום אחי מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת אם זה כדברי רבי יוסף שלא ניתנה לי טבה אז בעצם אומר הבעל הבית אני חייב משהו כאחיה אחרת לא תשלם לי תביא את עלי אדך כמשכון אבל אל אמרת כמו רבא ניתנה לי טבה המים הניח ת ליתו אצלו ליתן לי ואם יהיה אחרי זה בעיות ולטבע אם אתה אומר שאפשר לטבע את זה בבית דין בשביל מה כל המשכון והבלאגן תן לו עכשיו חלק תן בו אמון אחרי זה הוא יעשה בעיות תגרור אותו לבית דין הרי זה ניתנה להטבה ואם כן מנסה הגמרא להביא ראיה כי רבי יוסף שלא ניתנה לי טבה ולכן צריך להגיע לידי משכון עונה הגמרא ממש לא אמר לא בינה דליקו בדינה ודינה יתכן שבאמת ניתנה לתבה בבית דין אבל בעל החנות בעל היין השמ והכיכרות עושה חשבון לעצמו למה אני אמור להסתבך עם העניינים האלה להיגרר בבתי דין להתווכח עעם אנשים לטבוע בלאגן בבקשה אתה רוצה תן לי משכון את הטלית שלך כדי להסתדר אבל עדיין אין לנו הוכחה אם ניתנה להיתבע בבית דין או לא מביאה הגמרא קושיה תב אידי ברבין השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה קבוצת אנשים שהתאגדו לקבוצת רכישה על פרה פעם היה מאוד מורכב לשמר בשר לא היה מקפי לא היה מקרר מי שרצה בשר טרי התאגדו יחד קבוצה אחד מבני החבורה לוקח קונה פרה על חשבונו מביא מאדרו שוחט אותם מחלק לכולם כשכל אחד הולך הביתה עם חלקו ובעצם מתחייב לשלם לו כסף חוב כספי להביא לו לאחר ראש השנה מה קורה עם אותה קבוצת רכישה היייתה בראש השנה שהוא מוצאי שביעיית בשביעית שמיטה כולם יודעים לומר לנו שאסור לעבוד בשדה לא כולם זוכרים שיש דבר נוסף שמיטת כספים כל חוב כספי שיש ביני לבין מישהו אחר החוב הזה נשמט מתודה פורח והוא לא חייב לי מאומה מתי זה קורה ביום האחרון של השמיטה כמו שכתוב מק שבע שנים תעשה שמיטה המילה מקץ מלמדת אותי שזה קורה בסופה ביום האחרון של אלול ממש לפני שמתחיל תשרי על כל החובות נשמטים ונעלמים נפלא ביותר עכשיו שימו לב בזמנם כשחג את ראש השנה אף פעם לא ידעו אם בדין יחליטו להעבר את החודש או ישנם חודשים של 30 ימים ישנם של 29 ימים היום פתחת לוח אתה יודע הכל נפלא בזמנם הכל עבד דרך הירח גרמי השמיים והכל ולכן אף פעם לא ידעו חגגו את ראש השנה וחיו ההודעה של בית דין כדי לדעת האם באמת בית דין השאירו את חודש אלול חסר ואז היום זה היום הראשון של תשרי והיום ראש השנה או שלא בדן בעצם קבעו שחודש אלול יהיה מלא ובעצם היום בכלל יום חול זה רק ערב ראש השנה ומחר זה יהיה ראש השנה אמיתי עכשיו מה קורה אותו בן אדם שעמד ושחט וכולם חיייבים לו כסף זה מוצאי שנת השמיטה אומרת הגמרא הדין כך אם היה חודש מעובר נמצא משמט אם פתאום בי דין עיברו את החודש זאת אומרת שמעמד החלוקה שהיה ביומו הראשון ראש השנה היה בכלל ביום חול אז יפה הם שחטו בהמה ביום חול ואכלו בשר ונהנו אבל החובות הכספיים נשמטו ונעלמו כי זה היום האחרון של אלול שמיטת כספים אף אחד לא חייב לו שקל ואם לאו אם בן דין החליטו שזה חודש חסר ובעצם אנחנו עמדנו והשחיטה היייתה בראש השנה עצמו אז זה כבר א' תשרי של השנה הבאה אינו משמד ואם לא אינו משמד ובאמת כולם חיייבים לו כסף ועכשיו מביאה הגמרא את השאלה על רב יוסף ואם תאמר לי שהלוואה של יום טוב לא ניתנה לי תבה מה אם משמט אם תאמר לי שבכלל אי אפשר לטבוע בבית דין את החוב מה העניין כאן של משמט בכלל החוב הזה שמוט ועומד אי אפשר בכלל לטבוע אותו אומרת הגמרא ממש לא תחשוב בהיגיון שני אטם דגלי מילת דולו תחשוב במקרה הזה כשבית דין באמת החליטו שהחודש יהיה מעובר אם כך מתי ה מעמד השחיטה בכלל לא ביום טוב ביום חול ואם כן ברור שהחוב הזה ניתן להטבה ורק בגלל שזה במוצאי שביעית והסיבה היא שיש מידת כספים רק בגלל זה החוב הזה נשמט החוב הזה בעצם הוא חוב רציני ואפשר לטבוע אותו כי מדובר ביום חול בסופו של דבר כך נגלה לנו רק בגלל הסיבה הזו של שמיטת כספים רק לכן הוא נשמט ואי אפשר לגבות אותו מביאה הגמרא אומרת בסדר לא הסתדרנו מהרשע בוא נראה את הסיפה בעצם הסיפה כתוב כך תשמע מסיפא אם לאו אינו משמט אם חודש אלול לא היה מעובר ואז בעצם נגלה לנו שהם עמדו ושחטו בראש השנה עצמו החוב הזה לא נשמט וכולם חייבים לו כסף היא אמרת בשלמה ניתנה לי טבה הינו קטן הינו משמט כי באמת אפשר לקחת עכשיו את החוב הזה ולטבוע אותו בבית דין אלא הי אמרת לא ניתנה לתבה המ הינו משמט בעצם אינו משמת משמ שאתה יכול לבוא ולטבוע בבית דין למה הרי אתה רב יוסף אומר שזה כלל לא ניתן להיתבע בבית דין אומרת הגמרא מה פתאום דייב לי שקל החוב הזה קיים למה הוא קיים כי הוא כבר נעשה בשנה החדשה ואיין בו שמיטת כספים הוא כבר נעשה ביום הראשון של השנה הבאה ולכן הוא קיים רק מה אומר רבי יוסף בעיה צדדית אי אפשר לטבוע אותו בבית דין כי הלוואת יום טוב לא ניתנה לתבה בסדר אבל עדיין החוב קיים דייב לשקל אם יבוא לובל המלווה ואשלם לו אני אקח ממנו בשתי ידיים כי החוב קיים רק אני לא יכול לטבוע אותו אומרת הגמרא באמת די ייב לי שקל זאת אומרת שברע כשאמרת שהחוב נשמט כן כשעשו את זה בעצם עוד ביומו האחרון של שנת השמיטה ביומה האחרון של שנת השמיטה ואז החוב נעלם ונשמט אז מקללת רשע ייב לילא שקיל אם יבוא המלווה והתעקש לתת לי אני צריך להגיד לו לא אסור לי לקבל למה אומרת הגמרא כן רשע צריך למ מרלה משמת אני צריך לומר דע לך אני משמט אתה לא צריך להחזיר לי אבל בסיפא ששמה באמת השמיטה לא שמתה את החוב כי זה כבר נעשה ביום שלאחריו בראש השנה לא צריך לממר לי משמ אתני כדתנן המחזיר חוב בשביעית יומר לו משמת אני ואם אמר לו אף על פי כן א אקבל ממנו זה כמו מתנה אין שום בעיה אני כבר שמעתי את החוב משום שנאמר וזה דבר השמיטה צריך לדבר ולומר לו תדע לך שמיטה אבל אם הוא מתקש להביא לי אני לא חייב אז בואו נסכם בסופו של עניין הקש על רב יוסף אי אפשר להקשות עליו לא מהרשע ולא סיפה מהרשע לו כי שמה פשוט מאוד כמו שאמרנו עגלי מילתה למפריע שזה יום חול ולכן זה נתנה לתבה בבית דין ורק הבעייה שכיוון שזה יום חול זה עדיין שנת השמיטה והלוואה נשמטת ונעלמת ואילו בסיפא שמה מדובר באמת שזה כבר היום הראשון של השנה הלוואה לא נשמטת רק יש בעיה אחרת שלא ניתן להיתבע די אייבלי אבל שקיל גם ברשע האמת היב ליש קל אבל הוא צריך לומר משמת אני כמו שראיינו וזה דבר השמיטה ואם עדין הוא התקש לשלם גם אז גם כן יכול לקחת ממנו מספרת הגמרא רבבי שקיל משכונה כיוון שאנחנו רואים שזה לא היה כל כך פשוט לגבות את אותה הלוואת יום טוב ניתנה לי טבה לא ניתנה לי תבה לכן רב אביה כשהיו מגיעים אליו ההיה אומר בבקשה תן משכון ואז אני מבוך אז אני יודע שברור התשלום בוא יבוא רבא בראולה לעומתו מרים הארומה הוא היה נותן אבל אחרי שבת הוא היה דואג ללוות מאותו בן אדם איזה שהו חפץ ולהגיד לו בבקשה אתה רוצה שזה יחזור אליך תשלם את מה שמגיע לי ואחרי זה תקבל כך בצורה כזו של הערמה הוא היה דואג שהתשלום יבוא ראינו במשנה וכן ערב פסח בירושלים שכל להיות בשבת וצריך בעצם להקריב פסח אדם שקונה ס ל פסחו גם מניח טליתו אצל המוכר אמר רבי יוחנן מקדיש אדם פסחו בשבת מותר להקדיש פסח בשבת וחגיגת ביום טוב זאת אומרת בעיקרון חכמים אסרו להקדיש בשבת ויום טוב אבל כאן מותר כי זה לצורך קורבן בו ביום מביאה הגמרא ראיה נימה מסייע עלי וכן ערב פסח שבירושלים בעצם מה שראיינו במשנה ערב פסח בירושלים שכל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ונטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב מבינה הגמרא בפשטות שמדובר שהוא קונה כבש חולין ומקדיש אותו אם כן רה לרבי יוחנן שמותר להקדיש ושבת ויום טוב אומרת הגמרא ממש לא אח במס קינן לא מדובר כאן אדם שקונה בהמה שי חולין וממנה אחרים עמו על פסחו בעצם בן אדם כרגע יש לו כבר קורבן קדוש והוא מחפש מי רוצה להימנות עמו ואז מגיע מיודענו מהמשנה אומר לו אני רוצה ומניח את עליתו אצלו כמשכון אבל לא מדובר שמקדישים ביום טוב ד מעיקר המקדש וקאי שואלת הגמרא באמת רק בכזה מקרה ונ תנן אין נמנים על הבהמה בתחילה ביום טוב אסור להימנות בכלל אסור כרגע לפתוח אבורה ולהינות ביום טוב אם כן ברור שלו מדובר בצורה כזו ונה הגמרא שני אח כיוון דרגיל אצלו כאן מדובר שהוא רגיל כל שנה הוא נמנע אצלו כמן דמנה בעיקר אדמי הוא כבר שומר לו מראש מקום ולכן מותר להימנות גם בחג עצמו אבל לא מדובר כאן בכלל ש להקדיש בהמה על זה לא מדובר מדובר בהמה קדושה מעיקרה ואין בעיה להימנות כיוון שהוא רגיל אצלו בסדר אומרת הגמרא אז באמת מהמשנה שלנו אין ראיה מביאה הגמרא ראייה מברייתא ואתה נר בושייה הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו בשבת כמובן ונותן לו תלה ל פסחו ו מקדשו ויוצא בו אם כן כתוב במפורש שמקדיש בשבת אומרת הגמרא לו גם כאן אתמ נמי כיוון דרגיל אצלו כיוון שהרואה מכיר את הבן אדם הוא מכיר את הלקוחות שלו יודע שיש אחד שתמיד יגיע ברגע האחרון הקדוש שמקדש לימ עיקרה הרועה כבר מקדיש את זה עוד לפני שבת ורק נותן לו את זה בשבת אבל להקדיש אסור שואלת הגמרא ומקדיש קטני כתוב במפורש מקדיש עונה הגמרא זה לא נקרא הקדש הקדש עילוי מדרבנן חכמים תיקנו הקדש עילוי מעלה מסויימת שגם בעל הקורבן יקדיש שוב פעם את קורבנו לאחר שהרואה יקדיש אבל זה לא נכלל בכלל האיסור להקדיש בשבת כל האיסור זה רק להקדיש בהמה בראשונה וזה באמת איין לנו ראיה מהברית שמותר שואלת הגמרא ומי אמר רבי יוחנן אחי שמותר להקדיש קורבנות בשבת והרי ואמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ראינו את זה כבר אתמול שלשום הלכה כסתם משנה כל מקום שהמשנה סתמה ובעצם שרבי סתם את המשנה ולא אמר בשם מי הלכה כמותו וכתוב בסתם משנה ותנן לא מקדישים ולא מאריכין לא נודרים ערכין ערכי עלי וכדומה ולא מחרימים לא עושים כל מיני חפצים לחרם שזה הולך לכהנים ולא מגביעים תרומות ומעשרות כל אלו ביום טוב אמרו וקל וחומר בשבת ואם כן כתוב לך במפורש שלא מקדישים אומרת הגמרא לו קשיה כאן בחובות ש קבוע להם זמן מה שחייבים להקריב היום על זה אמר רבי יוחנן מותר להקדיש ושבת כאן מה שכתוב במשנה בחובות שאין קבוע עליהם זמן חטאת אשם נדרים נדבות זה בבקשה אתה לא חייב להקריב היום חכה עם זה ותקדימי ואם כן ההוראה שלו לא סותרת סתם משנה הוא מדבר על מה שקבוע עליהם זמן וחייבים היום ואת זה מותר והמשנה מדברת על דברים שלא קבוע עליהם זמן ולא חיייבים לעשות את זה היום ולכן בקשה תחכה עם זה אומרת המשנה מונה אדם את אורחיו הוא רוצה לדעת כמה אורכים יש לו לדעת כמה מנות להכין מותר לו לעשות את זה בשבת ופרפר איו את המנות שלו מפיו אבל לא מנ הכתיב אסור לו לרשום את זה לפניו ונראה בגמרא מדוע מפיס אדם עודין מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן לקבוע מי יקבל כל מנה הוא אומר המנה הזאת לפלוני והוא עושה גורל ביניהם ובלבד שלא התכוון לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה וגם את זה נראה בגמרא מדוע ו מטילין חלשים על הקודשים ביום טוב אבל לא על המנות בבית המקדש הכהנים היה מותר להם להטיל גורלות על הקודשים עצמם על הקורבנות אבל לא למנות מתוך הקורבן וגם רתם ראה במרא מדוע בהצל רה ולהראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: